כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש ג לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול
והנה רבותי בהשבתת שאור בחג הזה מבואר בספרים הק' דיחשוב לבער היצה"ר והוא נקרא שאור וכמו דאמרינן שאור שבעיס' מעכב. וידוע כמה עבירות חמורות שאדם דש בעקביו בכל יום ברכילות ולה"ר וליצנות ובגזל ובמדות של שקר שאינם נזהרין ונעשה כהיתר משום דעברו ושנו. אמנם רבותי לאמור תוכחה ברבים קשה מאוד וכמו שמצינו בגמרא שאמר האי תנא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח וא"כ אנן מה נענה אבתרייהו. והנה באמת מי שרוצה להוכיח את הרבים צריך לעיין ולפשפש במעשיו אם הוא ראוי לזה:
איתא במס' אבות פרק ב' רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם. ובמס' תמיד איתא תניא אמר רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם אוהב תוכחה. והרגיש המהרש"א בשינוי דבריו עיי"ש. ואמרתי לבאר עפ"י מה שאמר איוב לחבריו מה נמרצו אמרי יושר ומה יוכיח הוכח מכם. הלהוכח מלים תחשובו. ולרוח אמרי נואש (איוב ו') ופי' הבינה לעתים (דרוש ס"ד) דלכאור' הוא כפל לשון ופי' דהכוונ' הוא דהנה הנביא אמר על המלך משיח (ישעי' י"א) ושפט בצדק דלים. והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. דק' בשלמא באמרו והכה ארץ וכו' ניחא שהוא ענין נסיי יוצא מחק הטבע האנושי. אבל מה שישפוט בצדק דלים. ויוכיח במישור לענוי ארץ. לכאור' מאי רבותא בזה וביאר כי התוכחה היא בפה על ידי דברים נאמרים בכלי הדבור ומגיעים אל לב השומעים אבל לא בגופו כלל. אבל היסורים הוא בהיפך כי הם נוגעים בעצם ובגוף המתייסר ונעשה בכלי המעשה ואין לדבור גרידא מבוא לזה. וזהו שאמר הנביא שהמשיח יהי' בהיפך מה שהוא בטבע מין האנושי כי מה שאצל אנשים יצטרך דבור ואמירה יעשהו בפועל ממש בלי שום מוצא שפתים ומה שיעשו שאר כל האדם בכלי מעשה יעשה הוא בדבור בעלמא. וזהו שאמר ושפט בצדק דלים. כלומר בכל פעולתו ובמעשיו יעשה תמיד הצדק ובזה יעשה רושם ויתחקה בלב כל אדם לעשות צדקה וחסד. והוכיח במישור לענוי ארץ. ולא יוצרך להרבות דברי תוכחה וכבושין אלא תוכחתו יהי' ע"י היושר הנמצא בו. ובהיפך זה היסורין ועונשי הגוף הוא יעשה ע"י דבור בעלמא. כי יכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. ובזה פי' נמי מאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם דק' שהו"ל לומר הכל תשמע לנוכח כמו שאמר ירא. שמור. אך הכוונ' היא כי המוכיחים ע"י קול ממש א"א להשמיע כל דבריו בבת אחת כי בהכרח הדברים הם נשמעים זאח"ז בסדר נכון. אמנם יש נושא אחר שבסוף הדבר בלבד הוא נשמע כלו לגמרי בבת אחת. והיינו כשהוא בעצמו ירא שמים ושומר המצות בזה הכל נשמע ולא יצטרכו לזה חכמה גדול' במטיב הגיון ובמטיב הלשון שכל מי שרואה את מעשיו לוקח לעצמו מוסר איך להתנהג. כי זה כל האדם. כלומר זה מובן לכל אדם והבן:
ועפי"ז יתפרש יפה הפסוקים הנ"ל באיוב מה נמרצו אמרי יושר ומה יוכיח הוכח מכם וכו'. ר"ל מה יפה הוא אם התוכח' הוא מכם בעצמו בלי שום דבור. ועפי"ז יתפרש בטוב טעם הנך מאמרים הנ"ל. במשנה דאבות רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם. כלומר שהמעשים שהוא עושה והולך בדרכי ישרים זהו תפארת לו מן האדם שכל האיש הרואה אותו לוקח מוסר לעצמו. ומגיע לו ג"כ תפארת מן האדם מה שאנשים אחרים לומדים מעצמו מוסר ממנו. וזהו נמי כונת רבי במס' תמיד איזה דרך ישרה שיבור לו האדם זהו תוכחה. כלומר בזה שהוא מברר לעצמו דרך ישרה ומתקן מעשיו בזה הוא אוהב תוכחה דהא זהו תוכחה בגופו ולא יצטרך דברים ונמצא דהך מאמר במס' אבות והמאמר במס' תמיד קרבות רוח יש ביניהם ומשולבים ומשותפים יחד ועולים בקנה אחד: