אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ב לשבת הגדול › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ב לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול

ועתה נבוא לדבר הלכה

הנה עיקר סיבת גלות מצרים לפי המבואר במדרשים לפי שלא החזיקו במדת האחדות והי' בהם דלטורין וכמו דאיתא במדרש שהי' משה רבינו ע"ה מהרהר בלבו ואמר מה חטאו ישראל שנשתעבדו במצרים יותר מכל האומות כיון ששמע שיש לשון הרע ביניהם אמר האיך יהיו ראוין לגאול'. וזהו שאמר אכן נודע הדבר ר"ל עתה ידעתי למה המה משועבדים שמה. ובזה פירש הבינה לעתים (דרוש כ"ה) מה דכתיב ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי וכו'. וקש' דהו"ל לומר וירא סבלותם או את סבלותם. כמו וירא את ענינו ואת עמלינו ולמה כתיב בסבלותם בבי"ת. ועוד קש' באמרו מאחיו דהיא בלי צורך כי נודע הוא שאיש עברי הוא מאחיו. וכבר אמר ויצא אל אחיו. וגם בפשטות הפסוק להבין ויפן כה וכה וירא כי אין איש ופירש כי בא הכתוב לומר שלימות משה כמה הבדל הי' במעלות מדותיו ממה שהי' בישראל. כי הנה כשהגדיל משה ושהתחיל להיות לאיש והציץ בו כח השכל אז יצא אל אחיו ללמוד מהם ולצאת בעקבותיהם. האמנם במקום שחשב למצוא בהם שלימות המדות וברום המעלות אדרבה ראה בסבלותם כלומר הי' מביט וחוקר בהם בינו לבינו על מה עשה ד' ככה לעם הזה. ובעודנו מתבודד ע"ז ראה מעשה שממנו ידע ההיפך ממה שחשב משלימותם. כי איש מצרי הי' מכה איש עברי מאחיו בעול מפורסם ואלו הי' המצרי והעברי שניהם לבדם אין רואה החריש משה מלהאשים את ישראל. אך לא הי' הדבר כן. כי המצרי הכה את העברי מאחיו מבין אחיו של העברי שהי' בתוכם ומידם לקחהו. וחשב מרע"ה כי יקומו כל אחיו מסביב לבלוע את המצרי ולעשותו חתיכות חתיכות. ועכ"ז ויפן כה וכה בכל סביבות העברים וראה כי אין איש ואין שם על לב עד שקם הוא והכה את המצרי והי' נבוך בדעתו איך נמצא חסרון כזה באומה מעולה כזו. אמנם חשב שמא ממורך לבב מחמת כובד השיעבוד לא עצרו לעשות שום תנועה. ולפיכך יצא ביום השני עוד לראות אם יתגלה לו יותר איזה דבר בזה ויצא ביום השני וירא והנה שני אנשים עברים נצים וכשראה מריבת העברים זה עם זה ושאמר לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי כאלו נראה רע בעינו הריגת המצרי אז אמר אכן נודע הדבר. כלומר עתה ידעתי הסיב' של גלות מצרים. לפי שאינם בשלימות המעל' שהי' בהם מדת השלום והאחדות. מטעם זה כל המצות שנצטוו בעשיית הפסח היא לרמז על האחדות כמו בבית אחד יאכל ושלא לחלקו לחבורות. ושיהי' העצמות שלימים ולא מנותחים והיא רק לרמז על מדת האחדות. ובעניני האחדות והשלום כבר פי' העקידה דנמצא ד' אופני השלום והמה מרומזים כלם בהך קרא. ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום (שמואל א' כ"ה) ופירש דהכוונ' הוא. ואמרתם כה לחי ואתה שלום כלומר דבראשונ' צריך האדם לראות שיהי' לו שלום העצמי ור"ל משום דלעולם הגוף והנשמ' אין להם שלום וצריך לראות שיהי' להם שלום. וביתך שלום ר"ל דצריך לראות שיהי' לו שלום בביתו דאם אין לו שלום בביתו אזי אין כלום. וכל אשר לך שלום כלומר אף שיש לו שלום העצמי ושלום בית צריך שיהי' לו שלום הזאת מבחוץ עם כל האנשים ושיהי' עמהם באגוד' אחת ואחר כל ג' חלקי השלום צריך לראות שיהי' לו שלום עם הקב"ה. והוא ע"י התור'. וזהו שסיים ד' עוז לעמו יתן דע"י התור' שנקראת עוז ד' יברך את עמו בשלום דע"י התור' נעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:

ואיתא במדרש רבה פ' צו א"ר לוי גדול השלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביא על ישראל חותמין בשלום. בק"ש פורס סוכת שלום. בתפלה עושה שלום. בקרבנות לאשם ולמילואים ולזבח השלמים בברכת כהנים וישם לך שלום. ובזכות האחדות והשלום זוכים ישראל להשפעת הברכות. וכמו שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. וזהו הענין שיסדו לנו הקדמונים בברכת כהנים בשעה שמסיימי' הכהנים וישם לך שלום. אזי אנו מתפללים על הפרנס' שהנוסח הוא ותתן לי ולכל נפשות ביתי מזונותינו ופרנסתינו בריוח ולא בצמצום בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער מתחת ידך הרחבה כשם שנתת פסת לחם לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו:

והנה לכאור' צריך להבין. שאנו מבקשים מהקב"ה הפרנס, בכל פרטי' בריוח ובהיתר ובנחת ומביאין ראי מיעקב אבינו. הלא אדרב' בהשקפה ראשונ' נראה דיעקב אבינ' לא ביקש גדולות ונפלאות רק לחם לאכול ובגד ללבוש ולא היו מבקש שום מותרות. אמנם נשא עין ונכרה אוזן להבין. מה' שהתפלל יעקב אבינו ע"ה אם יהי' אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ד' לי לאלהים וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. דלכאור' קש' מה זה שדייק לומר לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' אם אחד מבקש מהשי"ת שיזמין לו פרנס' הוא מפרש פרנסה לאכול. ועוד וכי לא ידענו זאת ממילא דהלחם הוא לאכול ולא ללבוש. והבגד הוא ללבוש ולא לאכול. ונרא' לבאר דתפלתו של יעקב יתבאר בשלש' אופנים. האופן הא'] הוא. דהנה אמרינן במס' סוטה (דף מ"ט) אלמלא תפלתו של חבקוק הי' ב' ת"ח מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתור' שנאמר ד' שמעתי שמעך וכו'. בקרב שנים חייהו. ואיתא נמי במס' עירובין (דף ס"ה) שמעתא בעי צילותא כיומא דאסתנא ובצר אל יורה משום דאין דעתו מיושבת עליו. וגם אמרינן עניות מעביר ע"ד קונו. והנה לכאור' סותר כ"ז מה דאיתא במשנה דאבות פ"ו כך הוא דרכ' של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחי' ובתור' אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב עכ"ל. וק' מהו שאמר אשריך בעוה"ז איזה עוה"ז הוא זה אם יחי' חיי צער כזה. ועוד קש' מהו הלשון ואם אתה עושה כן דהוא שפת יתר. ונרא' דהנה המדרש שמואל הביא לפרש דהכוונ' הוא כך אם העני יאכל פת במלח ומים במשורה ישתה משום שאין ידו משגת איש כזה לא יאמר עליו שהוא מאושר בעוה"ז ובעוה"ב שהרי אין זה דרך בחירתו רק בע"כ. ולכן אמר ואם אתה עושה כן כלומר לא אנכי עשיתי זאת רק אתה העושה כן בבחירתך שאעפ"י שיש לך נכסים ועושר רב. ועם כ"ז אתה העושה כן אשריך וטוב לך ר"ל שטוב לך ואעפ"כ אתה עושה כן אזי אשריך בעוה"ז ובעוה"ב. וזהו שביקש יעקב אבינו אם יהי' אלהים עמדי וכו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. כלומר שיתן לי הפרנסה שיהי' לחם לאכול. ולא ח"ו לחם צר ומים לחץ. ובגד ללבוש. דהגם שהעני ג"כ אוכל וג"כ מלובש בבגדים אך אין זה אכילה ואין זה לבישה. וזהו שסיים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כלומר אעפ"י שיתן לי כל טוב אעפ"כ אסתפק עצמי במיעוט כדרכ' של תורה כדי שאוכל ליתן מעשרות וצדקות כראוי.

[אופן הב'] דהנה איתא באיוב שאמר אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמי' יבכיון (איוב ל"א) ופירש רש"י בשם המדרש שאמר איוב אם עברתי שלא נתתי לקט שכחה ופיאה ומעשרות כראוי עלי אדמתי תזעק. ואם חרשתי בשור ובחמור יחדיו ועברתי על האיסור כלאים עלי תלמיה יבכיון. ונמצא דהאוכל אכיל' של איסור דאוכל בלי מעשר וכדומה עלי' האדמה תזעק ותבכה. וכמו כן בכל המו"מ אם אינו עושה באמונ' כמו במדות ובמשקולות ושמרמה את חבירו ושמלוה את חבירו בריבית ואינו עושה על צד ההיתר. הלחם שהוא אוכל מאותו הריוח עליו תזעק ותבכה. וכל איש ישים אל לבו להתבונן בכל המו"מ שהוא עושה שיעסוק באמונ' שהוא השאל' הראשונ' בשעה שמכניסין את האדם לדין. והנה כבר הקשו כל המפורשים אחרי שד' הבטיחו ליעקב ואמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכו' איך אמר כמסתפק בהבטחת הש"י ואמר אם יהי' אלהים עמדי. ובפרט מה שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי והי' לי לאלהים כאלו הוא מתנה שאם יהי' לו כל אלו ההטבות אזי יהי' ד' לי לאלדים ואם לאו לא ח"ו. לזאת פירשו כוונתו האמיתית והיא. כי השי"ת הבטיחו על הג' דברים שלא תאונה אליו רעה לא בגופו וזהו שאמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך. שישמור גופו מכל נזק וסכנה. ואם בכבוד שאמר לו והשיבותיך אל האדמ' הזאת שלא יעבדוהו ולא ישתעבדו בו בשום מקום אלא ישיבוהו לביתו בשלום. שזה יורה שהכל נושאים לו פנים. וגם בענין העושר יספיק ההכרחים והצטרכות שאמר לו כי לא אעזבך ולדבריהם שהוא הבטחת הפרנס' כמ"ש ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. אך כ"ז לא הי' שוה ליעקב ע"ה כי סוף סוף אין בכ"ז שום שלימות עצמו אל הנוגע לנפש ולרוחניות ומדאגה בדבר זה להיות כל ישעו וכל חפצו לעבדו שכם אחד ע"כ הסב פני תפלתו בבקשת זה העיקר הנדרש אצלו לשאול מאת ד' שיצרף ויחבר יחד עם הג' חסדים שהבטיחו ית' גם חסד רביעי זה לשלמות נפשו וזהו אומרו אם יהי' ד' אלקים עמדי ירצה אם יפליא ד' חסדו לי שיתקיימו שלש' הבטחות אלו שהבטחני בשמירת גופי מבל רע ונזק הוא ישמרני בדרך הזה וגם בממוני שיתן לי לחם לאכול וכו'. וגם בכבודי שאשוב בשלום אל בית אבי שכל אלו יצאו מפיו ית' אם יתוסף עוד על ענין זה ענין רביעי אשר אנכי שואל מעמו והוא כשאשתלם בשלימות נפשי ועבודתו ית'. וזהו שאמר והי' ה' לי לאלהים אזי אני נודר והאבן הזאת יהי' בית אלהים. וזהו שדייק יעקב אבינו ואמר ונתן לי לחם לאכול. כלומר שיהי' הלחם שיהי' מותר לאכול והבגד שיהי' מותר ללבוש שלא יהי' בהם בהלחם שום חשש איסור גזל או כדומה ושלא יהי' בהבגד שום חשש איסור שעטנז ושיהי' הכל בהיתר.

[אופן הג'] דהנה איתא במס' קדושין רשב"א אומר ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער. אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ופי' המקנה בחידושי' דהענין היא כי ידוע שבחינת הבריא' הם ארבעה זה למעל' מזה והמה. דומם. צומח. חי. מדבר. וכל אחד מצפה לעלות למעל'. הארץ שהי' דומם מתאוה להוציא פרי שעי"ז היא מתעלה מבחינת דומם לבחינת צומח. וכן הצומח מתאוה לבחינת חי ולכן הבהמות מתפרנסים שלא בצער מן הצומח כי הצומח מתאוה להם שעי"ז נכנס החיות שבצומח לבחינת החי האוכל אותו. וכ"ש שראוי שכל בחינת החיות והעופות יצפו שיאכלם האדם כדי להעלותם מבחינת חי לבחי' מדבר שכיון שהאדם אוכל אותם נכללו בו ובהעלות האדם בנשמתו שהיא חלק אלקי ממעל היא מעלה אותם עמו. אמנם הטעם הוא שהדבר אינו כן שהחי בורח מן האדם ואינו מתאוה לו שיאכלנו כי בהיות האדם אוכל בכוונ' הראוי אזי הוא תיקון גדול להמאכל עצמו ונאמר עליו זה השלחן אשר לפני ד' אבל אם אינו מכוין באכילתו אלא לתאוות הבהמית ובבחינ' זו אינו מעלה את האוכל אלא ממיתן וכאלו אכלו זבחי מתים והיינו דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו כלומר שמעלה את האוכל בבחינת נפשו. אבל בטן רשעים מחסרהו ויורידהו ממעלתו הראשונ' וכיון שאין החי בטוח שיתעל' ע"י האוכלים ע"כ היא בורח ממנו. והיינו דאמר רשב"א הראית מימיך חי' ועוף וכו' והם מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני כלומר שאין עליתם עלי' גמורה לא נבראו אלא לשמשני. אבל אני נבראתי לשמש קוני נמצא אני מעלהו לשורשו העליון והי' ראוי להתאוות אלי יותר אלא כיון שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ונמצא כשהאדם שומר הצורה הפרנס' מצוי' לו בכל עת ואין לו שום עמל ויגיעה ואדרב' הלחם יתאוה שיאכל אותו האדם שיעלה ע"י האדם בבחינת נפש. והנה במס' ברכות (דף נ"ח) אמרינן בן זומא הי' אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש. וזרע. וקצר. ודש. טחן. והרקיד. ולש. ואפה ואח"כ אכל. ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש. גזז ולבן. וטוה. וארג. ואח"כ מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. ואמרינן במס' כתובות עתיד' א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ר"ל שהפרנס' תהי' מצוי' וכל איש יוכל למצוא פרנסתו בנקל ולא יצטרך לטרוח בזה כמו אדה"ר. וזהו שאמר יעקב אבינו ונתן לי לחם וכו' כלומר שיזמין לו הש"י פרנסתי שיהי' מוכן תיכף הלחם לאכול ולא אצטרך לטרוח עד שאמצא הלחם וכן בגד ללבוש. ועפ"י הצעת ג' בחינות הנ"ל יתפרש שפיר דזהו שאנו מתפללים בברכת כהנים בתפלת יה"ר ותתן לי ולכל נפשות ביתי מזונותינו ופרנסתינו בריוח ולא בצמצום והוא הבחינ' הא'. בהיתר ולא באיסור והוא הבחינ' הב'. בנחת ולא בצער והוא הבחינ' הג'. וזהו שסיים כשם שנתת פסת לחם לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו הנקרא איש תם שהרי הוא הי' מבקש הג' בחינות הנ"ל כן תעזור לנו. וכמו כן אנו מבקשים בזכות שאנו נזכה לקיים מצותיו של הש"י בחג הפסח הבע"ל לקיים אותו בכל חקותיו ובכל משפטיו בזכות זה ישפיע לנו הש"י שפע ברכה והצלחה ובזכות הצדק' שאנו מחזיקים העניים כ"א כפי יכולתו ויקוים בנו מקרא שכתוב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות נזכה לגאולה שלימה ושיהי' ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה