אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש א לשבת הגדול › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש א לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול

ועתה נבוא לדבר הלכה

הנה עיקר הדרוש הוא להורות לעם ד' דרכי ד' וללמד המעש' אשר יעשון והנכון מאד בכל הענינים שעושין לפסח כמו הכשר וליבון התנורים והגעלת כלים שכל איש אשר יראת ד' נוגע בלבו יטריח להשגיח בעצמו שיעשה הכל עצהיו"ט ושלא יסמוך הכל ע"י אחרים. ובהגעלה צריך שיעמיד איז' מי שיודע איך להגעיל. ובכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ובפרט במצות השייכים לפסח. וגדול אחד דרש בכל שה"ג דמצד הדין בזה שנעש' בעצמו דהרי מצינו גבי אברהם אבינו ע"ה כתיב יקח נא מעט מים ודרשו רז"ל כל מה שעש' א"א בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו. וכל מה שנעשה ע"י שליח פרע לו הקב"ה ע"י שליח. במים עשה ע"י שליח שנאמר יקח נא מעט מים ופרע לו ע"י שליח שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע. בלחם כתיב ואקחה פת לחם ופרע לו הקב"ה בעצמו שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומעתה נלמוד ק"ו בעצמינו בדבר שהקב"ה עשה בעצמו שנאמר אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' בודאי מצד הדין שנפרע לו בהמצות של פסח שצוה אותנו לעשות שלא לעשות הכל ע"י שליח רק להטריח בגופו בכדי שיהי' הכל בהכשר ויתרון. והארכתי באיזה דינים ואסדרם לקמן בהדרוש האחרון אי"ה:

והנה בהך מאמר הנ"ל אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח. וקש' מה זה שדקדק ולא מלאך ולא שרף ולא שליח ופי' הבעל העקיד' דרוש ל"ח דהנה איתא במדרש אשרי הגוי אשר ד' אלהיו העם בחר לנחלה לו. משבחר הקב"ה בעולם קבע בו ראשי חדשים ושנים וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידין ליגאול שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאו'. ופי' דהכוונ' הוא, דיש שני הנהגות הנהגה טבעית הנהוג לרוב ובתמידות, והנהג' נסיית היוצא מגבול הטבע ר"ל האותות והמופתים היוצאים מגבול הטבע. וע"י נביא ואיש שלם אשר רוח ד' נוססה בו יעשה אותות ומופתים היוצאים מגדר הטבע וכמו שע"י הנהגה התמידית מורה על אמיתת מציאותו יתברך כמו שאמר דוד המלך השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע. כמו כן יהי' מהנהג' נסיית (יהי') השבח השני כולל יותר עד להפליא. וזהו שאמר במדרש כשאמר יהושיע שמש בגבעון דום אמר לו השמש ולי אתה אומר שאדום אם אני שותק מי יאמר קילוסו של הקב"ה. א"ל דום אתה ואני אומר שירה שנאמר אז ידבר יהושיע ואין אז אלא שירה. שנאמר אז ישיר משה. ופי' דהכוונ' הוא כי השמש אמר שקילוסו של מלך מלכי המלכים הוא כשהשמש מהלכת בתמידו' שמורה על אמיתת מציאותו ויתנהג תמיד בדבר אחד בלי שום שינוי כלל. אמנם יהושע נתחזק ואמר דום אתה ואני אומר שירה. ר"ל מזה שיתראה על כל פני תבל שהשרידים אשר ד' קורא אליהם יש להם בכח לשדד המערכת כרצונם מזה יעלה קילוסו של הקב"ה. ועפי"ז נבין ג"כ מה שדרשו רבותינו ז"ל וישב הים לפנות בקר לאיתנו ואמרו רז"ל לתנאו הראשון. מלמד שהתנה הקב"ה תנאי במעש' בראשית עם הים שיקרע למשה. ולכאור' לפי מדרשם יש סתיר' בפסוק מני' ובי' כי וישב הים לפנות בקר פירושו שישוב הים למריצת הטבעיות ותנאי הראשון הי' שיקרע. ואיך אמר ששב הים לתנאו הראשון. אמנם בכוונ' הוא שהקב"ה התנה עם יסוד המים שיסור למשמעת הצדיקים בכ"ע וזמן שיגזרו עלי' על הים שיקרע למשה רבינו ועל הירדן ליהושע על הנהר גינאי לר"פ בן יאיר. וזהו שאמר ששב הים למריצתו הטבעית אבל לתנאו ר"ל להיות מן המוכן לתנאו בכ"ע שיצטרך:

ועפי"ז יתבאר נמי מה דאיתא במדרש על הפסוק והנה ד' נצב עליו. חד אמר עליו על הסולם. וחד אמר עליו על יעקב. הצדיקים אלהיהם מתקיימין עליהם. ובזה ג"כ מרומז הנך שני הנהגות הנ"ל דמ"ד על הסולם הוא רמז להנהג' טבעית וכמ"ש נאום ד' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן והם יענו את יזרעאל (הושע ב'). למ"ד על יעקב הוא רמז להנהג' נסיית שיהי' מושגח מד' לבדו בלי שום אמצעי וכמד"א ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. וזהו שנאמר באברהם אע"ה שאמר לו הקב"ה ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וכו' אם תוכל לספור אותם. ויאמר לו כה יהי' זרעך. וקש' מאי ויאמר ויאמר ב' פעמים אמנם הכוונ' הוא דהנה דרשו רז"ל אין הבטה אלא מלמעל' למט' מלמד שהגביה אותו למעל' מכיפת הרקיע ואמר לו הבט למטה והכוונ' שהגלגלים והככבים יהיו תחת רגליו ונכנעים אליו. וזהו שאמר ויאמר פעם שנית כי זו אמירה אחרת כלומר על האיכות שזרעו אחריו יהיו כמוהו לשנות ולשדד המערכת כרצונם. (ולכך כתב שנית ויאמר כי זו אמיר' אחרת). וזהו כוונת הכתוב במלכים גבי אלי' סי' י"ח שנאמר ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב. אשר הי' דבר ד' אליו ויאמר ישראל יהי' שמך ויבואר דכוונת הפסוק הוא לומר כי הקב"ה קרא ליעקב ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל וזהו סגולה לזרעו אחריו. ולכן נקראת האומה בכלל בשם ישראל והבטחה זו היא שעמדה לו לאלי' לבנות המזבח ולהיות בטוח בעצמו שישמע ד' לקולו להוריד אש מן השמים על המזבח כאשר התפאר לפני נביאי הבעל ולכן דייק לומר כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ד' אליו ישראל יהי' שמך. ועפ"י ב' הנהגות הנ"ל ביאר העקיד' כוונת המדרש משבחר הקב"ה בעולם קבע בו ר"ח ושנים ר"ל שבתחיל' בהנהיגו העולם רק בדבר טבעי הי' תחילת השנה מר"ח תשרי כפי הראוי ע"פ חק הטבעי כי אז כבר כלתה כל מלאכת עבודת השדה בשנה שעבר'. ואז עת האסף ותחל עבודת שנה שאחרי'. וראוי א"כ שר"ח תשרי יהי' ראש חדשים ותחל השנה שאחריו וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה ר"ל כשבחר בזרע יעקב להנהיגם בהנהג' נסיית היוצאת מגדר הטבע קבע ר"ח ניסן להיות ר"ח יען כי בו החל לראותם הנהגה נסיית ע"י שגאלם ביד חזקה ובזרוע נטוי'. וזהו כוונת הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ר"ל שידוע שהמצרים היו מכוונים למזל טלה כל עבודתם והראה להם שישדד המערכת שבאותו מזל עצמו שהוא ראש המזלות והמה עובדים לזה באותו חודש עצמו הי' מפלתם. וזהו שדייק' התור' החודש הזה לכם ר"ל לטובתכם ולהנאתכם ועוד אמרו דברו אל כל עדת ישראל ויקחו כו'. כל הענין איך שהמצרים ראו כ"ז וכדי בזיון וקצף לאלהיהם והראה שבתוקפם ובגבורתם לא יוכלו לדבר דבר לישראל וזהו הכוונ' בדניאל שאמר אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כמובן.

ועפי"ז ביאר נמי מאמר הנ"ל אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח והכוונ' היא שכיוונו חז"ל בד' שלילות אלו לומר שלא היתה מכה זו ע"י סבה טבעית מהארבע יסודות שבהם ינגף האדם וזה שנפש האדם תעמוד בו כלהבת הנאחזת בפתיל' ע"י השמן והכלי המעמידן וע"ד שאמר החכם נר ד' נשמת אדם. כי החום הטבעי שהוא מיסוד האש הוא הלהבת והרוח הנושא אותו הוא הפתילה והליחות השרשי שהוא מיסוד המים היא השמן. והיסוד העפר שהוא רוב בנינו הוא הכלי הנושא את הכל. וכמו שיכבה הנר בבוא פגע בשום אחד מהם. כן ימות האדם כשיפגע איזה הפסד בשום אחד מאלו אם בהפסד הרוח או הכבות החום או יבושת הליחות. ובאומרו אני ולא מלאך ירמוז אל הפסד הרוח כמד"א עושה מלאכיו רוחות. אני ולא שרף ירמוז אל יסוד האש. אני ולא השליח ירמוז אל יסוד המים כמד"א ושולח מים על פני חוצות והנה לא נשאר רק אחד ועליו נאמר אני ד' אני ולא אחר. וכל זה להפליג פלאי מעשי ד' הגדול אשר עשה כנגד כל הסבות הטבעיות רק הכל בדרך נסיי היוצא מגדר הטבע:

ובזה סיימתי הנה בכל המצות שאנו מצווים בעשיית הפסח הוא לרמז על מדת האחדות כמו בבית אחד יאכל ושלא לחלקו לחבורות. ושלא לשבור העצמות ושיהי' שלם ראשו על כרעיו. וכן מצינו בכל הגאולות שלא נגאלו רק כשהם בגדר האחדות והשלום. בגאולת מצרים כתיב לך ואספת את זקני ישראל ואסיפ' זו הית' שיהי' באגוד' אחת כי בזמן שזקני העם המה באגוד' אחת אז בנקל להשיב לב כל העם להיות לעם אחד. בגאולת בבל כתיב בעזרא ויאספו כל העם כאיש אחד. בגאולת אסתר כתיב לך כנוס את כל היהודים. ובגאולה העתיד' נמי כתיב אסוף אאסוף יעקב כלך. ובזכות האחדות והשלום נזכה לגאול' שלימ' ושיהי' ובלצ"ג בב"א:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה