כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת שבת
דף ב"א ע"א גמ' מיתיבו כרך דבר וכו'. ואע"ג דהוה ידע להך ברייתא מ"מ הוה מספק"ל בשמן דדילמא דוקא הכא בכרך שדבר שאין מדליקין בו אינו ניכר והאור נאחז בו יפה בפתיל' אבל בשמן אע"פ שממשיכו מ"מ אינו נמשך כ"כ כמו שמן זית לבד והשתא שהשיבו שאסור משום גזירה ק' ליה שפיר מהאי ברייתא:
חו' בד"ה שמחת בית השואבה וכו' דלא היה בהן פשתן וכו' וטוב לפתילה וכו' ונר' לר"י וכו'. ולולי דבריהם ז"ל י"ל דדוקא בכרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו שהאור נתלית ונאחזת יפה בדבר שמדליקין בו משא"כ בהמייני כהנים שהצמר והפשתן שוים הם מבחוץ ואין האור נתלה ונאחז יפה בפתילה מכל צדדיה ול"ד לנתן שמן כל שהו בנר שיש בו שאר שמנים דשפיר מדליקין בהן אי לאו משום גזירה דהתם השמן הניתן בתוכו ממשיך שאר השמנים אחר הפתילה משא"כ בפתילה שאין האור נתלה יפה בה:
דף ב"ב ע"ב גמ' מחוץ לפרכת העדות וכי לאורה הוא צריך והלא כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו הולכים אלא לאורו של הקב"ה אלא עדות לישראל שהשכינה הורה בישראל וכו' וכתבו התו' ותימ' שהיל"ל כל העולם כולו לאורו של הקב"ה הם הולכים תי' שי"מ דקאי על אהרן אלא שכשלהו פ' כל הקרבנות משמ' דקאי על הקב"ה ע"ש כתו' ולעד"ן ליישב סלא קאמ' אמת הוא שהוא ית' נהורא עמיה שרי מיהו הי"ת ברא העולם ע"פ הטבע שהשמש והירח ברא אותם להאיר לעולם ובלילה בשאין שמש וירח או יהיה המקום משך וא"כ בבית המקדש צריך נר ודאי כטבע העולם שהרי מצינו לרז"ל שאמרו כי תיעול לקרתא זיל בנימוקה שהרי מלאכים ירדו למטה ואכלו ומשה עלה למרום ולא אכל וה"א שה"ה כאן נהג הקב"ה כמנהגו של עולם וכעין זה אמרו בשעת חרבן ב"ה אמ' הקב"ה למ"תש מלך שמת לו מת וכו' שנהג הקב"ה מנהג ב"ו לזה הק' הש"ס והלא כל אותן מ' שנה היו הולכי' לאורו של הקב"ה כדכתי' לא ימיש וכו' ועמוד האש לילה חרי ששינה הקב"ה טבע ומנהג העולם בשביל ישראל ולא הוצרכו לאור הנר לכ"ש במשכן השכינה ממש א"כ י"ל דה"א שצריך האור במשכן לכבוד בעיני בני אדם שגנאי הוא שיהיה הבית אפל שאף שנהורא עמיה שרי מ"מ אור נעלם הוא ואינו נר' לעין כל לכן צריך אור הנר להתכבד לעין כל. מ"ה מק' שפיר ממ' שנה שהלכו במדבר שהיה להם אור נגלה כ"ש במשכן עצמו וכן כתו' כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל ומ"ש בת"כ וכי צריכים לנר ר"ל צריכים ישראל להדליק נר במשכן ליראות להם האור שלא יהיה הבית אפל והלא כל מ' שנה לא הוצרכו לנר שהיו רואים אורו של מעלה בפרסום כ"ש במשכן וק"ל:
דף ס"ג ע"א תו' בד"ה אין בין וכו' צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא ולולי דבריהם ז"ל י"ל דירוש' וב"ה הוו בכלל שעבוד מלכיות דהא עכשיו שאינם בנויים הוא משום מורא המלכיות וכמו שהיה בימי בית ב' שכתבו שטנה על ירוש' וכ"ש עכשיו שארך הגלות ואנחנו בעיניהם פחותים ונבזים כעפר לדוש שאינם מניחים אותנו להרים ראש לבנות בית לשם אלהינו וכשיסתלק שעבודם אזי יבנה על נכון מיהו י"ל שכוונת התו' היא על המעלה שתהיה לעתיד שיבנה ירוש' ה' והוא יהיה לה חומת אש ותגדל ותרחיב הרבה כמ"ש ז"ל עתידה שתהיה ירוש' עד דמשק שכל זה אינו תלוי במלכיו' והתו' קצרו בדבריהם הרבה והוא דוחק:
דף ע"ט ע"ב גמ' ר"פ אמ' רב דאמ' כתנא דבי מנשה. האי דלא ניחא ליה בהא דמוקי לה כר' אחאי ומוקי לה כתד"מ אע"ג דלכולהו שינויי תנאי היא י"ל משום דמשמ' ליה דר' אחאי קאי אשינה בזה ובזה דריש' דהיינו תפלין ומזוזה ומכשיר בתרוייהו וכקו' התו' ד"ה ור' אחאי מ"ה נקטה כתד"מ דמיירי בחדא מלתא דקתני כתבה:
תו' בד"ה והא מדקתני סיפא הו"מ למפרך בריי' גופה וכו'. ולכאו' נר' לומ' חוץ מדבריהם דהמק' הא' לא ידע סיפא דבריית' אלא רישא גרידא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בפ"ק דקידושי' דט"ז ע"כ) גבי הא דאר"ל אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האב ופריך עליה רב ששת ומשני לה התם הש"ס ובתר פריך עליה ר' עמרם מריש' דהך בריית' גופה ואוקי לה כתיובת' כת' שם דרב ששת דאקשי מסיפא דבריי' דאית ליה פירוקא ולא אקשי מריש' דהויא תיובת' איכא למימ' וכו' מסתברא דזמנין דלא בקיאי כבריי' ואיכא מאן דשמיע ליה רישא דבריית' ולה שמיע ליה סיפא א"ל איפכא ואיכא דכוותה בתלמוד' ע"כ אלא דהכא דסתמ' דתלמודא פריך לה דוחק לומ' דב' מקשים הם:
בא"ד ורמי גזל אגזל וכו'. ר"ל דהתם פריך ממתני' דהמפקיד אמתני' דיבמו' דר"ט אע"ג דלא הויא פירכא אלא מכח בריית' דקתני עלה דההיא דיבמו' והי"מ למפ' ההיא מתני' דיבמו' גופה עם הך בריית' דמייתי עלה אלא דניח' ליה למפ' מתני' אמתני' ע"ש ולולי דבריהם ז''ל י"ל משום דההיא מתני' גופה ק' ליה פקדון אפקדון מ"ה אק' נמי עלה גזל אגזל:
בד"ה אידי ואידי אמזוזה וא"ת אמאי לא קאמ' אידי ואידי אמזוזה ר"ל דניחא טפי לאוקומי תרווייהו אתפילין דהוו שינוי שוה במקומות משא"כ אי מוקמי תרווייהו אתפלין ומזוזה דלא הוי שינוי שוה דהקלף הוי שינוי עור ודוכסוסטו' כמקו' שיער הוי שינוי מקום:
בא"ד לשינוייא קמא דשני אמזוזה ובשינוייא קמא נמי הו"מ לשנויי אתפלין אלא לשיטתיה דהמק' דהוה מפרש לה בשינוי עורו' סגי ליה דלעולם מיירי בשינוי עורות בסברתך מיהו אמזוזה קאי ובמנחו' (דל"ב) כתבו עוד התו' בשם ה"ר יוסף דמדלא תי' כן משמ' דכשינוי מקומו' כשר כיון דבשינוי עורות כשר אבל במזוזה דפוסל בשינוי עורות בשינוי מקומות נמי פוסל עוד כתבו וז"ל ועוד יש לתרץ דלא הו"מ לשנויי הכא אידי ואידי אמזוזה כל כמה דלא אשמעינהו דמזוזה כשרה משניהם ולא שייך למתני שינה בזה ובזה פסול אבל כל דין תפלין כבר אשמועי' וכענין זה יש לתרץ בפ' המוציא יין עכ"ל דבסי' ס' הש"ס התם דמזוזה כשרה מב' כמסקנא דהכא ולא שייך למיתני שינה בזה וכזה דהיינו שיטי מקומו' כיון דאכתי לא אשמועי' דכשר' בב' עורו' כי היכי דלימא עליה שינה במקומותיה'פסולה אבל דין תפלין כבר אשמועי' שפיר דהא קתני תפלין על הקלף במקום בשר משמ' דבעי' קלף ובמקום בשר ושפיר תני עלה שינה בזה ובזה פסול וכעד"ז יש לתרץ כאן בהפך כפי מאי דס"ל דתפלין כשר אדוכסוס' ולא מזוזה אקלף ודברי מהרש"א שם במנחו' יש בהם מן הגמגום ודו"ק:
דף פ"א ע"ב תוס' בד"ה מהו להעלותן וכו' תיקשי לכולה שמעתין וכו'. דרחוק לומ' דרבינא אכולה סוגיא פריך והש"ס נטרה להאי פרכא עד בתר סיומא דשמעת' ועוד דא"כ הול"ל רמי ליה רבינא למרימר דהא תנאי דבריית' לעיל שרו ולפירש"י ז"ל נר' ליישב דודאי לא דמי ב"הכס לחציצת שינים דבית הכסא שכיח כל שעה ואית ביה גנאי וצערא טובא טפי מחציצת שינים אלא דס"ל למרימר דדרגי נינהו דכיון דבבית הכסא שרינן תרתי איסור מוקצה וטרחא יתירא משום כבוד הבריות ממילא נשמע לחליצת שינים דזוטר מיניה ושרי מיהא טלטול והשתא דהעמידו חכמים דבריהם התם במוקצה ולא חשו לכבוד הבריות דפעמי' שנר' מבחוץ א"כ ה"נ העמידו דבריהם במוקצה וטרחא יתירה אף במקום כבוד הבריות גמור: