כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת ברכות
דף ט"ז ע"א גמ' ומתפללין ואוכלין פתן וכו' ק' דכיון דמיירי בעושין בשכרן הול"ל ומתפללין מעין י"ח כי היכי דקמפרש דיני הפת לפניה ולאחריה הו"ל נמי דיני התפלה ואין לומ' דלא צריכא ליה למימרא דנילף לה שפיר מכר"המ דאוריית' ואפ"ה מקצר ועולה דהא ברכות ק"ש דהוו דרבנן אומרם כתיקו' וא"כ אדרבה תיסק אדעתין דנילף התפלה מברכות ק"ש וכל כי הא הו"ל למימר ורחוק הדבר לומ' דהאי תנא פליג אאידך ברייתא וס"ל דתפלה שאני והאי דמייתי הש"ס האי בריית' היינו למילף מינה דיש חילוק בין בשכרן לבין בסעודתן מיהו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והנ"ל נכון הוא דהאי בריית' ר' יהושע היא דס"ל לעולם מתפלל מעין י"ח והשתא ניחא נמי סיפא דעושין בסעודתן דלא נקט תפלה כלל ודו"ק:
ר"מ כד הוה מסיים ספרא דאיוב הוה אמ' הכי סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וכו' י"ל דמא ענין זה לספרא דאיוב ועוד מ"ש והכל למיתה הם עומדים אחר מאמ' סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה ועוד מ"ש ועמלו בתורה דהול"ל ועמל בתורה ומאי ועמלו בכינוי הוא"ו ויר' ע"פ מ"ש ז"ל שאיוב ראה עולם בנוי וחרב ובנוי והאריך ימים הרבה וראה דרות הרבה ולבסוף נאמר בו וימת איוב זקן ושבע ימים לזה אמר ר"י סוף ארם למות וכו' ר"ל שאין נמלט מיום המות וא' זה וא' זה למיתה הם עומדים ומ"ש והכל למיתה הם עומדים הוא לכלול את העופות וגם את הדגים שאינם בני שחיטה א"כ בא לרמוז מ"ש הראשונים ז"ל שהמיתה היא לתועלת האדם שבעודנו בחומרו ובגופו אינו משיג שכר ועונג של ע"הב שהוא רוחני ויקר השלימו' וכמ"ש בשם מהר"י טאיטצק ז"ל ע"פ ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם דק' האם רע בעיני ה' שיחיה לעולם ומה רעה יש בזה לפניו ית' וחוץ מדרכו י"ל ע"פ מ"ש ז"ל ע"פ והאלהים עשה שייראו מלפניו זו מיתה שאין דבר המכניע ומשבר את לב האדם כיום המיתה והנה אם היה האדם חי לעולם סופו היה להסיר יראת ה' מעל פניו וחירם מלך צור יוכיח שעשה עצמו אלוה בשביל שהאריך ימים הרבה וכ"ש אד"הר שהיה יחיד בעולם וכולם הם בניו ויוצאי ירכו ואין דומה לו בכל העולם שאו היה ח"ו שוכח אלהותו וגדולתו ית' והיו כל העולם תועים ונדחים אחריו וק"ו הדברים מיהואש מלך יהודה שעשה עצמו ע"א והשתחוו לו עבדיו ולזה חפץ הקב"ה במיתתו להנאתו ולתועלתו להבדילו ולהפרישו מהדחייה והטעות והרב הנו' ז"ל פי' שהכוונה היא שא"א לאדם להשיג חיי העולם הבא ותענוגיו אלא אחר מיתה שיזדכך הגוף בקבר והנשמה תקבל את תענוגיה ולז"א ועתה וכו' ואכל וחי לעולם ר"ל ואינו משיג את השכר הצפון לצדיקים לע"ל. והנה יאמר האדם שא' שהוא צדיק הרבה ותם וישר וגם נתייסר הרבה ביסורין אין צורך לו עוד במיתה שכבר נזדכך כע"הו ע"י ייסוריו ולא נשאר לו עוד עון אשר חטא שצריך לנקותו ע"י המיתה וצער הקבר לז"א סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה ר"ל שסוף ותכלית שמאכילין וממרים את הבהמות הוא לשחיטה שזו היא מעלתה שאז יהיה המזון בחלק הניזון ותעלה ממדרגת ב"ח בלתי מדבר לב"ח מדכר וכך היא סוף ותכלית מבוקש האדם הוא למות שעל ידה יקנה שלימותו וישיג את תענוגיו ורב טוב הצפון לצדיקים וכדי שלא תתמה על איוב שמת אחר שהעיר עליו הכתוב איש תם וישר וכו' וגם נידון כמשפט רשעים בגיהנם כמ"ש ז"ל משפט איוב י"ב חדש לז"א סוף אדם למות ר"ל סוף אדם הוא כמו סוף הבהמה שלא תעלה במעלת השלימו' אלא אחר השחיטה אף שתהיה בריאה ויפה בתכלית הבריאות והטוביות כך סוף אדם שאינו משיג מעלתו האמתית והנצחית אלא אחר המיתה וז"ש והכל למיתה הם עומדים שבא לפ' מאמרי הא' שכוונת. מאמרי סוף וכו' ר"ל שכל הקימה וההעמדה שלהם הוא בשביל המיתה. א"כ כיון לטעם האחר שכתבתי בסמוך שלולי המיתה היה האדם שוכח את בוראו ח"ו וז"ש והכל למיתה וכו' ר"ל ועוד שבשביל המיתה היתה להם העמדה וקיום באלהותו ויכולתו ית' ולא נטיו רגליהם ולא שופכו אשיריהם ולמ"ד זו של למיתה היא כמו בשביל:
ומ"ש ועמלו בתורה יובן ע"פי מ"ש בברכות ראשונים שעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי זו וזו נתקיימה בידם אחרונים שעשו תורתם עראי ומלאכתם קבע זו וזו לא נתקיימה בידם והנה ידוע כי לא יתכנה על האדם אלא מלאכתו הקבועה לו שאם ד"מ אדם שהוא רוב מלאכתו חייט ויש לו ג"כ מלאכה באומנות הכסף והזהב ודאי ופשוט הוא שאינו מתכנה אלא במלאכה שהיא קבועה לו שאומרים לו פ' החייט לז"א ועמלו שהעסק שהוא מתכנה עליו הוא בתורה ר"ל שרוב עסקיו בה. א"כ ע"פ מ"ש ע"פ בכל דרכיך דעהו וכו' שהכוונה היא שאף עסקיו במילי דעלמ' יהיו לצורך קיום התורה ואז יקבל שכר על אותו העסק דעלמ' כמו על עסק המצוה ז"ש ועמלו דהיי' עמל שלו שלצורך עצמו הוא בשביל התורה ואז יהיו כל מעשיו לשם שמים:
א"נ ע"פ מ"ש בזוהר כסכא דמשפטים שמקום שנא' עמל הוא לריעותא ויגיעה הוא לטיבותא וסימניך יגיע כפיך וכו' עמל וכעס ע"ש. עוד אית בשבת דמאן דאתיליד במאדים ליהוי שופך דמים מאי תקנתיה ליהוי טבחא או מוהלא ואמ' שם אביי לר' יוסף ומר עניש וקטיל ז"ש ועמלו ר"ל העמל שהורה עליו מזלו בעת לידתו הוא עושהו בתורה ומשנהו ומחליפהו רע בטוב והי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו:
דף ל"ג ע"ב גמ' לאו הלכה אתמר אלא מעין אתמ' וכו' ק' דאדרבה הוספת מים הוספת קמח ואי אהלכה ק"ל אמטין לכ"ש וי"ל דהיא גופה קאמ' ליה דהך מלתא בפלוגתא היא ולאו לכ"ע היא דעדיפא מינה נמי איתמר מטין ולא כמו שאתה סובר דליכא מאן דפליג עליה וה"ק לא הלכה בלבד אתמר אלא מטין נמי אתמר:
דף ל"ד ע"א רש"י בד''ה מתחלת הברכה וממילא משתמע וכו' לכאו' משמ' דר"ל שאומ' מתחלת הברכה ומשם ואילך על הסדר וא"כ הוי נמי תיובת' דר' אסי לפירש"י ואמאי לא פריך אלא לר' הונא ויש ליישב דר"ל דגומר ממנה והלאה במקום שנזכר ולא לחזור למעלה ראש אלמא על סדרא שהוא בו צריך לאומרה ולא לחזור לתחלת הסדר מחדש וק"ל:
תו' בד"ה אמ' פסוקא וכו' מפ' אפכא. נר' טעמייהו מדקתני הקורא את שמע וכופלה דתיבת הקורא משמע כדרך כל הקוראים והדר כופלה אכל ר' זירא נקט האומר ומשתמע שפיר מלתא מלחא ומ"ש התו' אך לשון הגמ' לא משמע כפי' לא גילו דעתם מהיכא לא משמע וי"ל דדייקי מדקתני כופלה ולא כופלה דודאי עיקר הקפידה אינה אלא בפסוק א' ודו"ק:
דף מ"א ע"ב רש"י בד"ה זה כ' לארץ חשובים מתאנים ורמונים. יש לדקדק מדבריו. דדוקא חשובי מתאנים ולא משעורה וגפן דלגבי שעורה שעורה עדיפא מתמרים כדכתבו התו' דארץ קמא עדיפא ולגבי גפן סובר רש"י ז"ל כיון דכל חד מינייהו אית בה חדא למעליותא דגפן ג' לארץ קמא ותמרים ב' לארץ בתרא שקולים הם ויבואו שניהם
תו' בד"ה והלכת' דברים וכו' דא"כ מתני' היא וכו' ויש ליישב פירש"י ז"ל דגם הוא סובר כפי' ר"י דדברים אלו שדרכם ללפת אף אם אכל מהם בלא פת טפל מקרי שהכל בא להטעים ולהמתיק הפת שאכל למגמר אאכילה ובכלל לפתן מקרי והיינו דשאלו את ן' זומא מפני מה וכו' ואמ' להם הואיל ופת פוטרתן דלא מספקא להו בהך מלתא דכל שהוא עיקר וכו' אלא ק"ל בכ"הג דאמרן ושני שפיר הואיל ופת פוטרתן ר"ל אף אותו קצת שאוכל לבדו הוא נגרר אחר הפת והפת פוטרו ומש"ה ק"ל כיון דהוא בא לשרות האכילה שבמעיו והו"ל כטפל שאינו בא לשתותו אלא לתקן האכילה שבמעיו:
דף מ"ב ע"א גמ' ואבע"א מהכא ויברך ה' וגו'. דלקרא קמא יש לדחות דדילמא לבן משום כבוד בנותיו שנתן ליעקב נתברך מש"ה אייתי קרא דיוסף:
דף יו"ד גמ' שאל ההוא דיקא לברורייא כתי' רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטיא שפיל לסיפיה דקרא כי רבים וגו' אלא מאי לא ילדה לא ילדה בנים לגיהנם כמותכם ע"כ הק' הרב כלי חמדה פ' כי תצא שאחר שתירצה לו שפיל וכו' מה צורך עוד לומ' אלא מאי וכו' והוא תי' ב' לקושייתו ע"ש ור"ל כיון דכתיב כי רבים וגו' ש"מ עקרה דמעיקר' קא' ונר' דהרי מק' הזה ידע ג"כ סיפא דקרא אך ק"ל דלימא עקרה ולשתוק דהעקרה ודאי לא ילדה ומה צורך עוד לומ' לא ילדה אלא ש"מ דה"פ דעד עכשיו לא ילדה וה"ק רני עקרה שלא ילדה עד עכשיו כלל ולהכי מק' שפיר משום דלא ילדה וכו' וה"ה דהות מק' היכי אתי סיפיה דקרא כי רבים וגו' ונמצא ק' רישיה אסיפיה אלא דמק' מעיקרא ארישא דקרא גופיה ולכך השיבה לו ברוריא שפיל לסיפיה וכו' דמשמ' בהדיא שהשמחה היא על ריבוי הבנים וא"כ מ"ש לא ילדה ולא סגי ליה במלת עקרה לבד ת"ק שלא ילדה בנים לגהינם והכוונה קיא נר' ע"פ מ"ש ז"ל שבחל אאע"ה שעבוד מלכיות לישראל יותר מגיהנם ונמצא שנפטרו מדינה של גיהנם ואפשר שזהו מה שסיים הפ' כי רבים בני שוממה וגו' שפי' רבים הוא ל' גדולה כמו ואת רבי המלך ור"ל שבהיותם בגולה והם בני שממה הם רבים וגדולים בע"הב שנפטרי' מגיהנם משא"כ בני בעולה שהרשעים שבהם נכנסים לגיהנם רחמנא לישזכן:
דף ל"ה גמ' חוץ מן היין מ"ש יין וכו' דאר"י אמר שמואל וכו' שמן זית מברכין עליו בפ"הע הק' הרב מהר"ר יעקב לבית הלוי שאלה כ"ב וז"ל דאמרי איצטריך לדברי ר"י ממתני' גופה שמעי' לה דפסוק ותני על כל פירות האילן מברך בפ"הע חוץ מן היין דלא חילק רק היין לבד ואולי משום דקי"ל אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר חוץ עכ"ל ולענ"ד אכתי ק' דהא ע"כ צ"ל דתנא ושייר ומאי שייר דהאי שייר דאי משום שאר מי פירות דמברכין עליהם שהכל הא ודאי לא דמו לשמן דהאי אישתני למעליותא והאי אישתני לגריעותא ודחיקא לי מילתא דבכ"הג נמי קרינן ביה שייר תרתי להנ"ל לתרץ הוא דאי ממתני' הא' דלעולם אשמן זית מברכין עליה בורא שמן זית והא דלא תני ליה במתני' הוא משום דשמן חלוק הוא בדיניו דשמן לחודיה ולא כלום דאזוקי מזיק ועם אניגרון אם הוא לרפואה הוא דמברך עליו ותנא מילתא פסיקתא קתנ' דלאו פסיקתא לא קתני ודו"ק: