כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת שבועות
דף ל ע"א תו' בד"ה למשרי ליה כשבאו ב' דינים וכו' א"נ ע"ש וכו'. נר' מדבריהם ז"ל שמסופקים הם בדבר והוא תימא דבכתובו' איתא בהדיא כא"נ דאמרי' התם ר' ענן שלח ליה לר"ן פ' פסילנא ליה לדינא אמ' ש"מ דקריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמ' האי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף סלקיניה לדיניה דיתמי ואחתיה לדיניה וכו' הרי דאף לקריביה אקדמיה כ"ש לת"ח עצמו וי"ל דהתו' סוברים בתי' זה כעין מ"ש הרב"י טח"מ סי' ט"ו בשם הריטב"א וז"ל ודעת מורנו ז"ל דהכא (ר"ל בההיא דכתובות) עדיין לא פתחו בדינא דיתמי כד אתא האי דינא קמי' דר"ן דבשלמא בחבר עצמו שרינן תיגרא ברישא אע"ד דפתחו בדינא דאחריני כדי שלא יתבטל מלימודו ומשים כבוד דידיה דאע"ג דאיכא מצוה לדון הבא א' מדכתי' כקטון כגדול עשה דכ"ת עדיף וכו' אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא ובכל חד מינייהו איכא מצוה לדון וכיון דהאי דקרובו של חכם עדיף דאיכא בהדיה עשה דרבנן דכבודו של חכם עכ"ל ע"ש:
ע"ב רש"י בד"ה דיינים ס"א כלומר תמיה ע"ז מה דהוה עביד ד"ן ואומר זו לא דבר ומ"הר הדיינין וכו' לשון זה תמוה הוא ואינו לשון חכמים וכ"ש רש"י ז"ל שלשונו הקצר קב ונקי ובא לידי דפוס אחר וכתוב בו זה לא דבר כל הדיינים בישיבה וכו' הד"א והנה א' זה וא' זה כולו קמשונים ונ"ל שצ"ל והלא דברי הכל דיינים בישיבה והמדפיס חילק את התיבה לב' ועשה במקום הוי"ו זיי"ן ודוק:
בד"ה דביתהו דר' הונא משמת ר' הונא. לכאו' נר' דאורחא דמילתא נקט דודאי בהיות ר' הונא קיים לא היתה דביתהו הולכת לדין אצל ר"ן מיהו נר' יותר שכיון רש"י ז"ל לתרץ קו' התו' אמאי לא הושיבה ע"ש:
תו' בד"ה והאמ' מר וכו' שלא לסתום וכו' ומה"ט נמי ק"ל לש"ס מהא דדיינים בישיבה ולא ניחא ליה למימר משום דעש' דכ"ת עדיף היה עומד מפניה דכולהו הוו ידעי הא דר' הונא דדייני' בישיבה וכיון דחזו ליה לר"ן דקאים מימ' אמ' בע"ד דעשה לה כבוד בדרך נסתר שהיה עומד מפניה כל זמן עמידתה למסתתמן טענתיה והרב ח"ה כת' ויש ליישב דלא נימא דעש' דכ"ת עדיף בכ"הג (צ"ל אלא בכ"הג) דלקמן בת"ח דב' העשים בגופיה וכו' אבל עשה דדיינים בישי' לא נדחית מפני עש' דכ"ת של אחר ע"כ וצ"ל כפ"ז דתי' זה אתי כתי' א' של התו' לעיל ד"ה למשרי ליה תיגריה ותי' ב' דבסמוך דאין באשת חבר וכו' אתי כתי' א"נ כדלעיל בדבור הנז' ע"ש:
עוד כתב הרב הנז' אמאי לא אותיב נמי לבע"ד דינאי כעובדי דלקמן וי"ל דהנהו עובדי מצי' לאוקמ' בתחלת דין ע"ש ר"ל דבתחלת דין לא מוכחא מלת' כ"כ דמשום כבודה הושיבם כיון דקי"ל כר"י אם רצו ב"ד להושיב מושיבין אבל בגמ"ד דאין מושיבין אילו היה מושיבם הוה מסתתמן טענתיה וכפ"ז אפילו בת"ח עצמו אין מושיבים בגמ"ד. ולי נר' לומר דע"כ לא חיישי' לסיתום טענו' אלא באשת חבר דלאו כ"ע דינא גמירי לעמוד מפניה ומ"ה עבד ר"ן המצא' דבר אווזא כדי שלא יכיר הבע"ד אבל בת"ח עצמו לא חיישי' לסיתום טענו' בין בעמידה מפניו בין בהושבה שמושיבים אותו אף בשעת גמ"ד כיון דכ"ע ידעי דכבוד ת"ח עדיף שו"ר להרב"י ח"המ הי' ט"ו שחילק כן כשם הריטב"א . ז"ל ע"ש: