אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת סנהדרין

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת סנהדרין

מסכת בבא בתרא

דף נ"ז ע"א גמ' על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר ופירש"י דיפ"ת הוי נמי גזל שגוזלין את אשתו במלחמה עכ"ל ובאמת שתמיד ק"ל דמאי גזל שייך בזה והרי זה הוא חק המלכות דמאן דאלים גבר שוב שמעתי משם הרב כמוהר"ר יצחק הכהן ז"ל דמק' הך דהכא עם הא דקי"ל עמון ומואב טיהרו בסיחון שארץ עמון ומואב שהיא אסורה לישראל הותרה להם ע"י שכבשוה סיחון ועוג וקנאוה הם לעצמם וזכו בה ישראל מידם עכ"ל ונלע"ד לתרץ דהנכרים אין להם קנין כגוף אלא למעשה ידיו בלבד כדאיתא בפ' השולח (דף ל"ז ע"ב) אמר ר"ל מנין לנכרי שקונה את הנכרי למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קינים זה מזה יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו אמרת ק"ו ישראל קונה נכרי נכרי בנכרי לכ"ש ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא לפי' שבאי שהחזיק כו) אמ' ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון ע"כ הרי שהחזקה והכסף שוים הם שאינם קונים גופו אלא למעשה ידיו בלבד וכיון שכן לענין יפ"ת אין לו קנין בגופה ליקחנה. אך ק"ל מדברי התו' בפ' החולץ (דמ"ו)ד"ה וכי נפקי דדינא דמלכות' דינא ואע"ג דלא קני גופיה הכא קני ע"ש וא"כ הכא ביפ"ת דהוי דינא דמלכותא אמאי אסיר וראיתי למרן כ"ת פ'ט מה' עברי' דין ד' שהביא דברי התו' אלו ואח כ כת' וז"ל ומיהו איכא לספוקי אם היינו דוקא ביש' הקנה את הכותי בדינים אלו לא קנה גופו וכו' דכיון דכותי לאו בר מיקני כותי אחר לגופו הוא בדינא דמלכותא נמי לא קני ליה או אפשר דאלים דינא דמלכותא לאקנויי ליה לגופיה וההיא דפ' השולח בששבאו מעצמו שלא בדינא דמלכותא דאילו בדינא דמלכותא הוה קני לים גופיה אע"פ שהוא כותי וזה נר' יותר אבל מדברי הרשב"א בתשו' נר' שסובר כלשון א' עכ"ל ומשמעתא דהשולח דבסמוך נר' יותר ג"כ כלשון א' דקא יליף דנכרי קונה נכרי למעשה ידיו בחזקה מעמון ומואב שטיהרו בסיחון ואם איתא מאי יליף שאני התם דהוי דינא דמלכותא דקונה אף גופו אבל בשבאו מעצמו דלא קני גופיה אף למעשה ידיו לא קני ואעפ"י שי"ל דבדרגי יליף מ"מ הוא דחוק. ועור יר' לכאו' לחלק בהך עניינא דדינא דמלכות' דלא אמרי' דינא דמלכותא אלא כגון ההוא דפ' החולץ שגזר המלך שמי שאינו נותן מס יהא לעבד שמכיון שהוא תחת רשות המלך צריך לקיים גדרותיו ושפיר הוי דינא דמלכותא וקונה אף גופו כדמשמע ריהטא דשמעתא דהחולץ אבל במלך ששבה שבויים במלחמה שאותם שבויים לא היו מתחלה תחת רשותו וממשלתו ועתה הוא שקנאם במלחמה אתי' לדינא דנכרי שקנה נכרי שאין לו קנין הגוף אלא שמדברי הרמב"ם בפ"ד דעבדי' משמע שכולם שוים הם ודין א' להם יע"ש. ומעתה אתי' למאי דאיתא בגמ' לקמן (דף נ"ט ע"א) גבי מ"ש ליכא מדעם דליש' שרי ולכותי אסור דפריך והרי זפת ומשני התם משום דלאו בני כבוש נינהו (שוב שמעתי שקו' מהר"י הכהן ז"ל הנ"ל היא על סוגיא זו דהכא) שהכוונה היא שאינם בני כיבוש לכבוש את השבויים בעבדים כנענים להיותם קנויים קנין הגוף וכדכתי' אלא שרש"י ז"ל פי' שם וז"ל לא ניתנה ארץ לכבוש כי אם ליש' שאף ליש' לא הותר אלא במלחמה ע"י כיבוש ע"כ ודוחק לומר דלאו דוקא ארץ שכתב אלא ר"ל שוכני ארץ:

ואפשר לומר דלדעת רש"י אחר שניתנה תורה ליש' וא"הע לא רצו לקבלה אז לא הותר הכיבוש אלא ליש' בלבד ולא לשאר האומות אבל מקודם היו הם בתורת כיבוש וסיחון כבש ארץ מואב קודם מ"ת וטעמו של רש"י ז"ל שסובר כן הוא משום דק"ל דמשמע בגמ' בפ' השולח דבשבאי אפי' יאוש ליכא י''עש וא"כ מהך דסיחון ק' דהא קרקע אינה נגזלת ואינה בתורת יאוש ואיך זכו בה יש' (והרשב"א מכח קו' זר הוכרח לומ' דלא בעי' יאוש) לכך מחלק רש"י בין קודם מ"ת אלאחר מ"ת והא דיליף התם לעבד שנשבה מעמון ומואב י"ל דמדמי הש"ס שבאו לאחר יאוש דלאחר מ"ת מלפני יאוש דקודם מ"ת ובדרגי יליף וכ"ז הוא דוחק באופן שלולי פירש"י הייתי מפרש ונאמ' כדכתי' לעיל זה נר' כעת ליישב שאין העת מסכים להרחיב פה בזה ודוק:

דף פ"ח ע"ב תו' בד"ה אפל לולב א"ץ אגד האי לחודיה קאי וכו' והכא משמע דלרבנן אמרי' האי לחודיה וכו'. ר"ל וכ"ש לר' יהודה דאמ' דצריך אגד דאמרי' האי לחודיה קאי כשיהיה מינח חוץ לאגד וק' לתרוייהו וה"ה דהיה ק"ל מעיקרא אס"ד דקאמ' מ"ד הואיל וא"ר יהודה דמשמע דלרבנן לא אמרי' האי לחודיה קאי אלא דהתו' קבעו דבריהם אר' יהודה וכו' דהויא קו' אלימת' ומלח' דתמיה' טובא דכלפי לייא ולכן כשסיימו קושייתם על המסקנא קבעו קושייתם ג'כ אר' יהודה ובזה נתיישבה קו' מהרש"א שאמ' לא היו צריכים לזה וכו' ע"ש:

בא"ד וי"ל דהתם מדרבנן אסרו. ומ"מ באגד לא קפדו רבנן לאסור אפי' שלא במינו כיון דנוי בעלמא הוא וכמ' סיכה תירצו התו' באופן אחר והוא דהא דאמרי' הכא האי לחודיה היינו לענין המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעבר אבל תוסיף ולכן כתבו שם התו' דל"ד לאגד כיון שאינו דרך גדילתן אבל לר"י דאגד הוא מכלל המצוה וכל אגידה הוא שלא כדרך גדילתן ע"ש:

בא"ד ור"ח ל"ג הואיל ואמ' ר"י וכו'. ובהכי ניחא קו' קמיית' דלעיל דהק' אר"י אבל מ"מ תק' אמסקנא וצ"ל דמדרבנן אסור וכדלעיל אבל תי' שכתבו לא א"ש לר"ח דמדקאמ' האי לחודיה ולא מיפסיל קמ"ל משמע קמ"ל דמיפסיל והא ודאי ליתא ומ"מ תימא דאיסור דרבנן אמרי' ביה דמיפסיל:

דף גמ' א"ל ריב"ל למשיח אימת אתי מר א"ל היום למחר א"ל אמאי לא אתי מר ולאו מר א"ל היום א"ל היום אם בקולו תשמעו קאמינא ע"כ שמעתי מקשים מהא דאיתא בעירובין (דף ?) גבי האוסר יין עליו יום שבן דור בא שמותר הוא בשבת משום שאין בן דור בא עד שיבוא אליהו ז"ל קודם לכן דכתי' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וקי"ל דאין אליהו בא בע"ש ולא בעי"ט וא"כ הכא דא"ל היום ה"ד אי דאתא אליהו כבר א"כ אמאי לא אתא משיח האם ביאה ריקנית היא זו ואי דלא אתא אליהו א"כ איך א"ל היום והרי. אגורי אגיד הוא באליהו ומכיון דלא אתא אליהו אתמול ממילא איהו נמי לא אתי היום ולכאו' י"ל דביאת אליהו התחלת ביאת כן דוד מיקריא כיון דהא בלא הא לא סגיא ושפיר קרי ביה היום:

ועוד נ"ל לומר דביאת אליהו אינה אלא אם יבוא משיח בזמנו הקצוב לו דהיינו בעתה אבל אם זכו ונתקיימה אחישנה ע"י מעשיהם הטובים אז לא בעי' ביאת אליהו דשמא ביני ביני יחמיצו ח"ו ומעוותים את אשר תקט בתחלה לכך תכף בראותו ית' וית' שהם ראויים לכך אז בלי עיכוב שילח חיש מהרה את משיח צדקנו והכי דייק קרא דקאמ' לפני בוא יום ה' דהיינו יום הקצוב וידוע לו ית' ואל יק' עליך לומ' דא"כ יאסר ביין יום הפכת דשפיר מיקרי יום שבן דוד בא כיון דמצי אתי אף דלא קדים ליה אליהו דהא ליתא דקי"ל הולכים אחר כוונת הנודר והא ודאי לא תיסק אדעתיה שיבוא שלא בזמנו ע"י זכות דרחוק רחיק הוא מי ימצאנו ויעלנו בדעתו דיצר לב האדם רע מנעוריו כתי' והבו דלא לוסיף הרוה את הצמאה ח"ו ועל מה תוכו וכו' וא"כ פשוט וברור הוא שלא כיון אלא איום הידוע בברירות שהוא יום הקץ הגזור מאתו ית' וית'. ומה גם דרגילא בפומייהו דאינשי לומ' מילתא דתמיהא היא אם אנו ראויים לראות ביאת הגואל אם לא בחסרו ית' וא"כ לא כיון ודאי אלא איום ה' דקרא שהוא מוכרח להיות וכמו שאנו אומרים ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה ועדיפא מינה אשכחן גבי הנודר חרם דביהודה דהוי סתם חרמים לבדק הבית אסור ובגליל דסתם חרמים לכהנים מותר דמסתמא לא כיון אלא לזה שהוא סתם חרם מקומו ואף דאיכא ודאי קלת חרמי' לבדק הבית מ"מ מסתמא בתר רובא אזלי' עד שיפרש את שיחותיו ודוק:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה