אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת נזיר

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת נזיר

מסכת נדרים

דף י"א ע"ב תו' בד"ה ואם לאו אלא כ"א הביא וכו'. כיוונו התו' בזה משום דלכאו' משמ' דה"ק אם היו פקחין הם מעצמם מגלחי' זה את זה ואם לאו הם מעצמם מגלחי' נזירים אחרים או ר"ל ואם לא היו פקחין מעצמם ובאו לשאול אז מגלחים נזירים אחרים והא ודאי לית' דאטו משום שאינם פקחים לידע זה אנן לא אמרי' להו ופי' א' נמי ליתא דמאי קמ"ל בהא דהם מגלחים אחרים אטו איכפל תנא לאשמיעינן טעותייהו לא הו"ל לתנא למיתני אלא בבא דאם היו פקחין דאית בה חידוש' אבל סיפא לא איבעי ליה למיתנייה וכההיא דחנן בפ' שואל אם היו פקחים עושין עמו חשבון לאחר שבת מ"ה כתבו דה"ק ואם לא היו פקחים אלא כ"א הביא קרבנותיו אז מחייבים להו לגלח נזיר אחר דמשהביא קרבנותיו כבר נתחייב לגלח לאחר:

דף מ"א ע"ב רש"י בד"ה או שולקן שאינו מבושל יפה והתו' פי' דהוא בישול יותר מדאי ובפסחים (דף ט"ל) פירש"י שלוקין מבושלין הרבה מאד עד שנימוחים מבושלין דרך בישול ומחלפא שיטתיה ונר' שדעתו ז"ל דמלת שלוק תאמר על שינוי הבישול אם להחסיר ואם להעדיף וכל מקים ומקום לפי עניינו ושם בפסחים דקתני שלוקין ומבושלין ע"כ דפי' מבושל הרבה דהוי מתני' לא זו אף זו דאף במבושל כדרכו שלא נימוחו הירקו' אפ"ה אינו יוצא בהם אבל הכא בנזיר ע"כ להפך דאם מבשל את השלמים הרבה ודאי דהוי בישול ומאי למימרא אחר שאמ' מבשל אלא ש"מ איפכא והתו' שם בפסחים (דף ט"ל ע"ב) הרגישו בזה וכתבו דלא הוי זו ואצ"ל זו דקמ"ל דבשליקה איני יוצא מתורת בישול ע"כ ולשיטתייהו דהכא אזלי:

דף גמ' וכל היכא דכתי' בני ישראל נכרים לא כצ"ל ור"ל דכתי' בני ישראל וכתי' איש נכרים לא:

רש"י בד"ה שאני הכא וכו' קרא גבי נדרים לאסור כצ"ל:

בד"ה יכול וכו' ולא נכרים כתי' בהו איש כצ"ל:

בד"ה שאני הכא גבי נזיר שאינו וכו' כצ"ל:

בד"ה למאי וכו' אבות לנכרי אילימא וכו' הד"א:

בא"ד לענין ירושה וכו' הס"ד:

תו' בד"ה הנכרים וכו' ואין קרבנן קבע. פי' שאף אם קיים נזירותו אין קרבנו קרב דבני ישראל כתי' למעוטי קרבן נכרים מקרבן:

בד"ה כופה שמוחה על כצ"ל:

בד"ה דת"ר וכו' נזירו' עליהם הס"ד ומה"ד ל"ל קרא לרבות לעברים כצ"ל:

בד"ה שאני הכא וכו' כיין ובטומאה ת"ל איש כדבסמוך כצ"ל:

בד"ה למאי לענין ירושה קרוי אבות הס"ד ומה"ד מי שמוזהר על כבוד אבל נכרי לא מוזהר הס"ד:

בד"ה מידי בישראל וכו' לא פריך הכי וכו' חוץ מדבריהם י"ל דכי אמרי' לענין ירושה ניחא דאביו בעי' וליכא אבל השתא דיורשו ושפיר מיקרי אביו כי לא מוזהר על כבודו נזיר שאני משום שאינו מוזהר עליהם מאי הוי מידי כבוד כתי' גבי נזיר ורוק ובכלל דבריהם דברינו א"נ רש"י דמעיקרא נמי היה ידע לה להא דאינו מוזהר על כבודו ולהכי לא מקרי יש לו אב בשום צד אבל השתא דיורשו הא מיקרי שפיר אביו לענין זה ולא בעי' שיהיה אביו גם לענין זה דכיבוד:

ע"ב רש"י בד"ה אמר קרא וכו' קמשתעי בחד גברא. נתכוון בזה לתרץ קו' התוס' דניחא ליה לש"ס כהאי קרא משום דתרוייהו בחד גברא ושפיר איתקשו:

בד"ה אבל וכו' חלה עליו הס"ד ומ"הד כאלו שיש לו

בא"ד לפיכך אין לו טומאה כצ"ל:

בא"ד אבל ערל טמא נכרי לא כצ"ל:

בד"ה ודילמא וכו' כמגעו הא טומאה וכו' נגע במת כצ"ל:

בד"ה ר' אחא וכו' מנזירו' דכתי' הכא כצ"ל והד"א:

בד"ה אלא אמ' וכו' דהיכי אמרת וכו' מקרבן משו' מיעוט וכו' נפקא שאין נוזרין וכו' כצ"ל והד"א:

בד"ח ואימא דהאי דכתי' ישראל עולם מיהו בנזיר סתם איתי' בלא כצ"ל והד"א:

תו' בד"ה ודילמא דמיירי בחיטוי ואע"ג וכו' כצ"ל והד"א ואי גרסי' להאי וצריך עיון צ"ל דהאי ואע"ג הם דברי הג"ה ויותר נר' לומר דגרסי' וצ"ל דאע"ג וכו' והכל הוא הגה"ה מהר"ף ודוק:

בא"ד דמיירי בחיטוי והא דנכרי וכו' וטהר לשון הר"ף כצ"ל והד"א:

בד"ה ר' אחא א"ה עבדי' וכו' ליתרבו מאיש וה"ה דאשינוייא וכו' כצ"ל ר"ל לתרי שינויי קאי ולולי דבריהם י"ל דלשינוייא קמא ניחא דאימא דעבדי' נמי יש להם טהרת חיטוי והא דכתי' לבני יש' למשמרת היינו למעוטי נכרי' אבל עבדים כיון דאיתרבו מאליהם וגם דהוו דומיא דאשה שפיר הוו בכלל ישראל הכא אבל לענין ירושה ודאי דלית בהו מוריש עבד וכן נר' קצת מפי' הקונט' דלשינוייא דר' אחא הוא דקפריך:

בד"ה אלא אמר וכו' לנזירו' מאי קממעט בני יש' דמשמ' וכו' יכול לא יהיו נודרי' כלל ת"ל איש לרבות נכרים ליאסר באיסורי וכו' פרט לקרבנות נזירות וי"ל שלא יביא וכו' כצ"ל:

בא"ד הלכה היא בנזיר והלכה לא נשנית אלא לגבי יש' א"נ אין סברא דליתי מיעוט' כצ"ל ר"ל לפי' קמא הל"מ נשנית בהדיא לגבי ישראל מיהו ק' כיון דקושט' הוא דלית בנכרים נזירו' לגמרי למאי אצט' לומ' הל"מ בהכא ישר' על בניהם וי"ל דאצט' כי היכי דלא נטעי לומ' דבני יש' אתא למעוטי לגבי בניהם ויותר נר' לומ' דצ"ל וא"נ הלכה לא נשנית לגבי יש' אין סברא וכו' אף שלא נשנית בהדיא ישראל מ"מ אין סברא וכו':

בד"ה איש כי יפליא וכו' בישראלית אפי' שתק מאיש הוה מוקמי' מיעוט' דבני יש' למעוטי נכרים שאין מעריכין אבל שפיר נערכין דסברא וכו' איש כי יפליא ל"ל מיבעי ליה וכו' לאתויי מופלא סמוך דנכרי כצ"ל:

דף ס"ב ע"א גמ' הלכה היא בנזיר איש כי יפליא בערכין ל"ל מכדי אתקש ערכין לנדרים דכתי' כי יפליא נדר בערכך ותניא גבי נדרים איש וכו' ונדבות כיש' איש כי יפליא בערכין צ"ל מיבעי ליה וכו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אלא למ"ד וכו' כלל יכול וכו' הד"א גבי נדרים ואיתקוש ערכין לנדרים כיון דלדידיה לא אתא האי איש וכו' נערך לא צריך קרא וערכין הן אפי' נכרי וכו' כצ"ל:

בד"ה א"ר אדא וכו' להפלות אעפ"י וכו' אינו יכול להעריך עד שיהא וכו':

דף ס"ה ע"א תו' בד"ה ור' יהושע וכו' ודילמא קיהה וטמא וכו' שת"ק מטמאו מספק ור' וכו' ומשני על כרחך דקיהת וטיהר לגמרי וכו' כצ"ל ור"ל דת"ק דאין ליה בטומאת ספק ור' יהושע פליג ודאין ליה טומאת ודאי ומשני דעכ"ל דת"ק דאין ליה בטומאת ודאי דהא לא נאמרה במצורע אלא טהור או טמא ודאי וא"כ הדרא קו' לדוכתה ר' יהושע היינו ת"ק אלא ודאי קיהה וטיהר קאמ'

דף ס"ו ע"א גמ' אלא תנאי היא. נ"ל דלפירש"י גרסי' לא תנאי היא ור"ל ליש' אחרינא א"נ רבה גרסי' רבא אמר תנאי וכו':

שם אילימ' למגע. וליכא למימ' דהיי' לומ' דשכבת זרעו מצטרפת לקרבן או לסתור דומיא דאונסו וספקו דפשיטא ליה לש"ס דלית' דזיבה אמר רחמ' ולא שכבת זרע וא"כ ע"כ דלאו דומיא דאונסו וספקו ממש קתני אלא ר"ל דומה לזב קצת בחומרא מן החומרות ולהכי פריך למאי:

שם מתני' נזיר היה שמואל. ונ"מ לזה שאמר הריני כשמואל וק' דהתנן לעיל (דכ"ח) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר והיי' אף שלא מיחה לא מיקרי נזיר ע"ש בפירש"י ותו' ועוד דהבן עדיין לא בא לעולם ואיך יחול עליו ההקדש ול"ד לשמשון דהתם המלאך קאמ' לה ע"פ ה' וכ"ת דשמואל קיבל עליו נזירות אחר שהגדיל מנ"ל לש"ס הכי דקיליף מקרא דומורה דקאמרה אמיה וי"ל דמסתמא קיבל עליו נדר אמו שנדרה בעת צרה שהיתה עקרה ומה"ט נמי י"ל דרמי לשמשון דכיון דניתן לה ע"י תפלתה ונדרה חל עליו האיסור דשמא ע"מ כן ניתן לה:

ע"ש א"ר יוסי והלא אין מורא וכו'. ואע"ג דלשון יראה הוא מורא באל"ף כמו ואתנם לו מורא וייראני והכא בה"א אין קפידא דאותיו' אח"הע מתחלפו' ומהרש"א בח"א פי' דבין דשמואל ובין דשמשון כולם ל' מרות אינש מיהו התם בשמשון תלי טעמ' קרא משום כי נזיר אלהים משא"כ בשמואל וכפ"ז הך ומורה לשין תרגום הוא מלשון מר ויותר נר' כדכתי' וכפ"ד ר' נהוראי הך ומורה הוא נדר אחר וב' נדרים נדרה א' ונתתיו לה' וכו' ומורה לא יעלה דהיו' נזירות ולר' יוסי הך ומורה הוא תפלה אחר שנדרה שיהיה נתין לה' א"נ כמו שמובטחת היא בכך שמרוב קדושתו ודבקותו בשמו ית' לא יעבור עליו מורא ב"ו ומאמר אין מורא אלא של ב"ו לכאור' ר"ל מורא דבשמשון עכ"ל תער וכתי' דשמשון מספריי' ודשמואל מרות אינש ודלא כמהרש"א דלעיל וכדרך שאמרו אין נא אלא לשון בקשה ור"ל נא האמור כאן וכדפי' הרא"ם אלא שלשון והלא לא א"ש כפ"ז דמשמ' שהוא פשוט בכ"מ ל' יראה וזה אינו מדשמשון וראיתי. לרד"ק ז"ל בשמואל לא הביא הך והלא וכפי גירסתינו י"ל דל' מורא בכ"מ ל' יראה כמו ומוראכם וחתכם ואתנם לו מורא וכיוצא רק מורה דשמשון יצאה מן הכלל משום דגלי קרא כי נזיר וכו' וא"כ הכא דלא גלי הדרינן לכללין ולא שבקי' כללא דמירא דבכ"מ וילפי' לה מהך דשמשון מיהו יש לדקדק מהו אין מורא אלא של ב"ו דקאמ' דמשמ' שבא לשלול מורא דאחריני הול"ל והלא אין מורא אלא ל' יראה ונר' במה שיש ליתן טעם למה נק' התער מורה ורש"י בנביאי' פי' שהוא מורה ומשליך ורד"ק ז"ל הביא בשם מ' רז"ל כמו לא תבוא יראת שמיר ושית שהוא פרזלא אף כאן פרזלא שהשער ירא ממנו נמצא שהתער נק' מורה ל' יראה ע"ש יראת השער וא"כ לר' נהוראי נמי פי' מורא הוא יראה וא"ל ר' יוסי והלא אין מורא אלא של ב"ו ר"ל ולא שהתער יקרא מורה ע"ש שהשער ירא ממנו:

ע"ש שכבר היה עליו וכו'. ולדעת ר' יוסי י"ל דהכא שאני שהוא התחיל להרע לו להמליך אחר תחתיו ובכי האי לא הובטח ועוד יש מי שפי' דחשש לו דילמא בהאי מילתא לא נתקבלה תפלתה

רש"י בד"ה מי גרע וכו' כדאמ' מר או איש וכו כצ"ל:

בד"ה אלא א"ר אדא מאי האי דקאמ' דשכבת

וכו' מעת לעת הס"ד כצ"ל ומה"ד סבר וכו':

בד"ה א"ל רבא וכו' והא הכא דליכא חולשא וכו' ומשמע ליה דאפי' ראה ב' ראיות אחר הקרי טמא טומאת ו' דומיא דיש' שראה זיבה אחר הקרי שאינו מטמא דהיי' בראיה ב' דבראיית א' אפי' לאונסו כדאית' בגמ' דנדה (דף ?) דראייה א' אפי' לאונסו מצטרפת לב' וצ"ל דרבא לדידיה ניחא דלאו משים חולשא הוא אינו מטמא בזיבה אלא נזי' הכ' שהקרי פוטר הזיבה וכשנתגייר. הו"ל השתא כקטן שנולד דמי אבל לר' אדא ור' פפא ק':

בד"ה אלא תנאי וכו' טעמא משום צחצוחי וכו' כצ"ל:

בד"ה סבר ר"פ וכו' דתלינן את הזיבה בקרי. ק' דא"כ ליתני בח' דרכים בודקי' את הזב ובשלמא לדעת התו' ניחא דבכלל חולי היא ולרבא נמי ניחא דקרי פוטר בין נזקק בין לא נזקק ול"ד לז' דרכים דהין דוקא עד שלא נזקק אבל לפ"ה לר"פ ק' וי"ל דקרי הוא ככלל מראה והרהור דקתני דכיון דתלי' במראה ובהרהור כ"ש בקרי דעבד עובדא דתלי' ביה ומתניתין דתני לה בזבין קאי ארואה קרי אינו מטמא בזיבה אצט' לאשמועי' שיעורא דמע"ל אך ק' דכיון דטעמ' דאין תולין הוא משום חולשא דזיבה א' א"כ אפי' בראייה ב' אין תולין בה ואמאי קתני משנזקק לטומאה אין תולין לג' ולפי' התו' ניחא וי"ל דחולשא דראיה א' לא הויא חולשא כ"כ לחלות בה ראייה ב' ולא בקרי הסמוך לו:

בד"ה כדברי ר"נ כך דברי ר"ג. כיון בזה לשלול דלא תימא דרבי בא להכריע כר"נ דא"כ ליתני סתם כדרך סתם מתני' בכל הש"ס:

תו' בד"ה אמר רבא וכו' לטומאה ספקו טמא כר"י וכי ק' זיבה דכתיבא וכו':

בד"ה סבר וכו' דאיכא למיחש שמחמת וכו' כצ"ל:

בא"ד אכל משנזקק לטומאה וכו' והא דתני לה בתר דקתני אונסו משום דהו"ל גזירת הכתו' היא ל"ש נזקק ל"ש לא נזקק ונמצא דהיא גופה קמ"ל תנא דמתני' דטעמא משום חולשא:

בד"ה א"ל רבא וכו' גבי גר נמי הכי דאין לך חולי וכו' ר"ל דאף לגבי נכרים שורמת סוסים זרמתם ורגילים בכך אפ"ה הו"ל חולי כמו גבי ישראל:

בא"ד אין לך חילי גדול מזה. וכיון דבדקי' אותה לפטור בקרי מה לי וכו' כלומ' דרב אדא וכו' כצ"ל כדאמ' מעיקרא למשא והני תנאי דאמרי דקריו וכו' שראה הזיבה והד"א:

בד"ה ר' יוסי אומ' וא"ת אכתי וכו' וי"ל שרגלים לדבר דמתני' משמע דוקא וכו' כצ"ל ור"ל אבל התם דומיא דרוקו קתני דהיינו כל ז' ומ"הד במאי קמיפלגי:

ע"ב גמ' תנאי היא וכו' הנס הטא"ח בפי' ר"א כת' צריך לחזור אחר כוס של ברכה דהיי' כרב ור' הונא ובטי"ד ס"סי כ"ח כת' על א' שנתן בנו לחברו למולו וקדם א' ומלו ופטרו ר"ת משום דבמלתא דלא אית בה חסרון כיס לא עבדי' שליחותייהו ועוד דיכול לענות אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך ותא ודאי קשיא דידיה אדידיה והמ"א ז"ל תי' במ"ש הב"י שם דההיא די"ד הם דברי ה"ר חזקיה שם ולא דברי הטור הם אך ק' דלה"ד חזקיה ולהרא"ש בפ' כיסוי הדם שכתבו הך דגדול העונה אמן והוא דלא כרב ור' הונא ואיך פסק כר''ה הפך האמוראי' ועיין בה' מע"מ שפי' פי' אחר במ"ש תנאי היא ר"ל דאשכחן תנאי דס"ל כרב דיש מעלה למברך שממהרין ליתן שכר תחלה כיון שהוא התחיל בברכה אבל לעולם מודה דגדול העונה משום דהוא עיקר הגבורה והוא דוחק ולכאו' נר' לייש' דאח"כ דהלכה כרב מיהו אינו חייב לשלם י' זהובים למוהל כיון דמצי לענות אמן דשכרו גדול כמברך ומשום מהירות בעלמא לא מחייבינן ליה ומ"ש גדול יותר מן המברך הוא לאלומי ולחזק דבריו דהאיכא מ"ד דהוא עדיף בשכר אבל עיקר טעמא הוא משום דא' העונה וא' המברך והוא ג"כ דוחק וקרוב אני לומ' דמאמר יותר מן המברך הוא ט"ס ודוק:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה