כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת נדרים
דף ע"ז ע"ב הרא"ש ד"ה ואר"י וצריך ומתנית' וכו' ק"ל להרא"ש דלולי דר"י הו"א דיש מי שמיפר בלבו ויש מי שמיפר בפיו וקאמ' תנא דהכא להפר בפיו לא יאמ' כדרכו בחול אכל לר"י דקאמ' דצריך שיבטל בלבו ואפ"ה קאמ' תנא שלא יאמ' כדרכו בחול משמע דבחול ביטול בלבו לא סני ער שיאמ' בפיו ממש ותי' דרגיל לו' בחיל קאמ' וק"ל תו דכיון דקמ"ל תנא דישנה מרגילות דבחול א"כ לימא דיבטל בלבו ודיו ומה לנו שיאמר בלשון אחרת כיון דעכ"פ ביטול בלבו איתי' ותי' כדי להודיע וכו' א"נ פלוגתא וכו' וא"כ הך אמירה כין דחול בין דשבת הויא לעיכובא בין לכ"ש בין לב"ה:
בד"ה שיכול וכו' ועור אי וכו'ר"ל ובמאי פשיטת ליה טפי בחכם דאינו מיפר מבעל דאינו מתיר:
דף ע"ח ע"א גמ' שכת בראשית א"צ קידוש ב"ד ב"ד. נר' דאזלא פלוגתא דהני תנאי כהך פלוגת' דתנאי במס' ר"ה (דף ?) בר"ח שלא נראה בזמנו אי בעי קידוש ב"ד או לא:
הר"ן ד"ה וה הדבר וכו' אשר ישחט. ולב"ש לא סגי להו חדא דאשר ישחט משום די"ל דקרא נקט. שחיטה בשור וכשב ועז וה"ה למליקה בעוף:
ע"ב גמ' א"ה היינו שמע וקיים. כפי פי' הר"ן ז"ל צ"ל דהכי פריך היינו שמע וקיים ואמאי בעי' מת ביום שלאחריו והרי כיון שקיים שוב אינו יכול להפר אפי' לאלתר וקודם הניגוד קפריך ולפירש"י האי ע"מ לקיים היינו כמי ע"מ לקיים דלקמן דבעי' יום שלאחריו א"נ יש לחלק בין ע"מ לקיים ובין קיים בלבו שאמ' בלבו קיים ליכי דאו קיים לאלתר אבל ע"מ לקיים בעי' יום שלאחריו והכי פריך דתרי מיני קיום ל דכיון דכולהו מיקרו קיום הו"ל בכלל שמע וקיים ומאי קמ"ל בהאי שמע ושתק אלא ש"מ דקמ"ל דאף בשתק ע"מ למיקט ועדיין האב קיים לא אמרי' בה נתרוקנה רשות לאב ומשני בשתק סתם וקמ"ל דאף בסתמא דלא גילה דעתו אפ"ה לא אמרי' בה נתרוקנה רשות לאב דאזלי' לחומרא אף בכה"ג וניחא השתא דלא משני ע"מ לקיים לאחר זמן:
הר"ן בד"ה אלא בשותק סתם שלא גמר וכו'. ותרוייהו איתנהו בכלל סתם בין ע"מ לקיים לאח"ז ובין שתק סתם ממש:
הרא"ש בד"ה היינו קיים בלבו ס"ד וכו'. דבשלמא להרא"מ היינו קיים בלבו ממש דהיינו שחישב בלבו לקיים אכל לדידיה ק' דמאי פריך הא ודאי שניין דא מן דא דע"מ לקיים בעי' כל היום משא"כ בקיים בלבו דהוי קיום גמור לאלתר פי' דס"ד וכו' ולהרא"מ צ"ל דאע"ג דלא תנא קיים בלבו אלא משום סיפא דהפי' בלבו דהא אתיא בק"ו מהשחיקה דברישא דהיינו ע"מ למיקט כפי ס"ד או בשותק סתם כפי המסקנא מ"מ ל"ד ממש לקיים בלבו דבסיפא ושפי' הדר תנייה לגבי הפר בלבו משא"כ השתא דמפ' לה ע"מ לקיים היינו קיים ממש ולא הו"ל למיהדר ולמיתנייה ועוד דכיון דהשתי' מקיימה היינו בע"מ לקיים א"כ אף דאין שתיק' מבטלת דכוות' בע"מ להפר וא"כ היינו קיים בלבו והפר בלבו ואתרוייהו קפריך: