כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת יבמות
דף ג' ע"א גמ' ליתני אוסרת וכו' ה"א אסור ליבם. משום דלחלוץ לא שייך למיתני כדמסיים וליתני לחלוץ וכו' וא"כ לא שייך למימ' אלא לייבם וה"א לדיוקא קתני ולחלוץ בעיא:
רש"י בד"ה מאי איריא וכו' ואי בעי מייבם. ואע"ג דאי תנא נמי אוסרות ה"א דאסורות בחליצה וביבום ואה"ן דאסורה לאיש זר מ"ה תני פוטרות מ"מ האי טעמא דפטורות גרע טפי דאתי לאסור את המותר ועוד ליש' דפטור מורה היתרא לאי בעי מייבם משא"כ ליש' דהוכרו' דלא מורה טעותא כלל ועוד נ"ל דעיקר קו' הש"ס היא דליהוי רישא דומיא דסיפא דקתני צרותיהן מותרות וא"כ כיון דליש' דפטורות אתי למיטעי הו"ל למיתני אוסרו' דהוי הפך דסיפא דקתני מותרו' וקרוב אני לומ' דמ"ש רש"י ואי בעי מייבם לאלומי פירכא נקטה ובלא"ה ק' שפיר משים דדרך הלשון לומ' דבר והופכו והא דלא ק"ל אסיפא דמתני' דהול"ל הפך דרישא הוא משים דלא שייך למינקט ליש' דחייבות דחיוב משמ' דלא סגי בלא"ה ואקרקפתא דידיה מיטל הך חיובא והכא לית' להך חיובא דאי בעיא לה ליבם ולא לחלוץ אלא לישאר עגונה לית לן בה ואין לה אלא דין מורדת לענין כחובה מ"ה תני ליש' דמיתרו' וממילא משמ' דאסורה היא לאיש זר ובעיא חליצה או ייבום:
בד"ה וליתני מן היבום וכו' וחליצה ממילא משתמע ס"ד דהש"ס דדוקא אי תני אוסרו ה"א דחולץ בעל כרחו דס"ד שאין איסו' בחליצה ולא משתמע חליצה מינה דיבום אבל כי תני פוטרות כיון דפטורה מהיבום ממילא משמ' חליצה דאם לא יחלוץ האיש כתי' ושני ליה דאפ"ה איכא למיטעי דמיחלץ חלצה:
דף י"ז ע"ב תו' בד"ה אבל מחיים וכו' שהיא נשואה לו. ר"ל דהתם שהיא נשואה לו ממילא היא מתבטלת כשמניחה אצלו עד שתגדיל משא"כ הכא שהוא מבטל ועוקר המצוה בידים ע"י לקיחת אמה ובהכי ניחא מאי דפריך הש"ס לקמן אמתני' דד' אחין ב' אחים נשואים לב' אחיות וכו' מההיא דר"ג דהתם נמי כשמייבם חד מינייהו לחדא ליכא עקירת מצות יבמו' אלא לכדמיית אידך אח"כ וכבר הא' נשואה ודוק:
דף ך' ע"ב גמ' כל הנשים לא תתיבמנה וכו' לכאו' היה נר' לומ' דאין הכוונה לעקו' מצות יבום לגמרי ודאי הא ליתא אלא הכוונה לומ' מדהא לית' הא נמי ליתא דאם באת לגזור בכולהו נמי אית לן למיגזר אלא דהתו' ז"ל לא ניחא להו בהכי ופי' באופן אחר וחוץ מדבריהם ז"ל י"ל דה"ק דלא יתייבמו אלא הנשים הברורות דליכא בהו ספק איילוני' והיי' מכח הסימנים הברורים:
שם אלא אמר רבא גזי' אלמנה מן האירוסין וכו'. ק"ל אמאי נייד רבא משינוייא דלעיל דקדושים יהיו אי משום דס"ל דקדושים לא חשיב עשה כמו והתקדשתם הא בהדיא אמרי' בב"מ דכהן בבית הקברות אית ביה עשה ול"ת והיינו עשה דקדושים וכ"ת דקדושי' לא קאי אלא אטומאה דלעיל מניה א"כ מאי שני רבא מעיקרא א"נ משום דההיא קרא בכהן הדיוט כתי' בשאר איסורי ולא באלמנה לכ"ג א"כ מאי שני רבא מעיקרא מן האירוסין עשה ול"ת ומעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר הא ליכא פירכא אלא אשינוייא דוהתקדשתם וי"ל דמעיקרא הוה סבר דכולהו מדאוריית' נינהו דמשמ' לים דאלמנה דקתני מתני' מן הנישואין ומן האירוסין כי הדדי נינהו כולהו מדאורייתא וכן משמ' למי דכללינהו כלהו בכלל איסו' קדושה כלהו מדאורייתא ומ"ה הוה דחיק ומוקי קרא דקדושים אכולה פרשתא ואף בכ"ג דכולהו אקושינהו קרא אהדדי אלמנה וגרושה וכו' כולהו כי הדדי נינהו ועוד דמכיון דביש' כתי' בהו קדושי' לגבי הני ל"ת דממזרת ונתינה כ"ש גבי כהנים דל"ת דידהו אית ביה עשה דקדושים השפיר קאי אף אכ"ג אבל השתא דאינה אלא גזי' ולית בה עשה דקדושים גבי כ"ג נמי לית ביה עשה וקדושים יהיו לא קאי אלא אההי' פרשת' בלבד וכפ"ד התו' דמציעא שכתבו דקרא דקדושים לא קאי אלא אטומאת דלעי' מניה הא דקרי להו מתני' איסו' קדוש' ומפ' טעמא לעיל משום דכתי' קדושים יהיו צ"ל דמשום דכתי' בפ' כהנים קדוש' קרי לה הכי אע"ג דלא קאי עלה ודוחק וכפי ס"ד דרבא ה"ה דהוה סגי ליה בקרא דוהתקדשתם אלא משום דאשכח קדושה גבי הני איסורים נקט ליה:
רש"י בד"ה פוטרת אותה ואת צרתה וכו'. דליכא למימ' דבצרתה הוא דפליגי אבל היא גופה לכ"ע פוטר דא"כ מאי פריך תלמודא מבריי' דאם בעלו קנו אלא ש"מ דהא בהא תליא וכולהו חד דינא אית להו ורש"י שקבע דבריו כמ"ד פוטרת ולא כמ"ד אינה פוטרת הקודם לו הוא משום דאינה פוטרת הוי דבר השיא לשניהם דבעו חליצה להתירה לעלמא אבל מ"ד פוטרת אינם שוים דצרתה משעת ביאת האלמנה מיד היא ניתרת לעלמ' אבל איהי בעיא גט:
תו' בד"ה ואם בעלו קנו תימא דרבא גופיה מותיב וכו' ואף למאי דקאמ' ואיתימ' רב אשי מסתמ' ידע לה לכולה סוגיא דלעיל ולזו יש לראות ולולי דבריהם ז"ל י"ל דלעיל שאני דכיון דחייבי לאוין לא דמיא לייבום נמצא דקאי באיסו' אשת אח ובכל גוונא לא רמיא לייבום וא"כ אם בעלו לא קנו אבל הכא דאינו אלא משום שאתה יכול לקיים שניהם על ידי חליצה א"כ היכא דלא אפשר בחליצה כגון מאן דאזיל אלוסת' דכרעיה דלא מצי לחלוץ ש"ד לייבם וכיון דאית ליה שייכות בגויה דייבום מ"ה אם בעלו קנו אבל בעלי הישיבה דפרכי מיתיבי ס"ל דל"ש כיון דהשתא מייבם לא אהנו מעשיו כלום ואמאי קנו ודוק:
בד"ה א"ה כל הנשים וכו' פי' שלא היו לה בנים מעולם. וקרי לה כל הנשים משום דרובם בתולות נישאות:
בד"ה אטו ביא' ב' וכו' אע"ג דבפ' הבע"י לא מצריך קרא וכו'. לכאור' דבריהם אלו שפת יתר הוא אחר שכבר כתבו חילוק זה דדחיית איסור וגם שהרחיבו פה והאריכו לשין בתשובתם ע"ז ואי לאו דמסתפינא אמינא דקי' זו דאע"ג וכו' הם דברי איזה חכם שהק' זה על הש"ס ותירץ וכתובי' על הגיליון ואינם דברי התו' והמדפיס טעה וכתב דברי כולם מיהו יש ליישב דלכאו' ל"ד דהכא בכל גוונא ביאה היא ביאת מצוה דיבום ומחלקי' שפיר דלא נעשי' אשתו אלא היכא דליכא ביאה אסורה כלל אבל התם דליכא ביאת מצוה כלל אלא רשות וגם דאותה שעה עצמה הו"מ להתמנות כ"ג וליאסר באלמנה מ"ה ס"ד למימ' דאף אם נתמנה אחר שנשאה תיאסר עליו ותי' דהא לית' דאף דליכא מצוה התם מ"מ בהיתר נשאה כלא שום דחיית איסור משא"כ הכא דאף דאיכא מצוה מ"מ לא שריא אלא משום דחיה:
בד"ה גזי' כיאה א' וכו' אלמנה מן הנישואין וכו' משמ' מדבריהם דמן האירוסין ליכא בהו אלא גזי' דרבנן ולא ידעתי למה הא רבא גופיה שני לעיל משו' עשה דקדושים:
דף ב"ב ע"ב גמ' ליכתו' רחמ' אחותך היא ל"ל משום אחותך וכו'. נר' דלדידיה דר"י בר יהודה כולי' קרא דאחותך היא להכי אתא לפוטרו מבת אשת אביו וההיא דאין מזהירין מ"ה יליף לה מקרא אחרינא אבל אין לומ' דאחותך דריש לה כרבנן והיא דריש לה לפוטרו מבת אשת אביו חדא דדילמא כוליה קרא להכי הוא דאתא דמשום אחותו הוא דחייב ולא משום בת אשת אביו דהא מהיא לחודה לא משמ' דמשום אחותו הוא דחייב דהא קרא בבת אשת אביו מישתעי ועוד דסוף סוף ק' ליכתו' אחותך באידך קרא והיא בהאי קרא ולזו י"ל קצת ומ"מ נ"ל עיקר כדמעיקרא:
רש"י בד"ה שלא תאמ' וכו' והוי לאו גמור. נר' שכיון בזה רש"י ז"ל למ"ש ה"ה פ' מה' דאף דאין מזהירין מ"ה היינו למלקות ככל הלאוין אבל איסורא מיהא איכא:
דף כ"ד ע"א גמ' כי איכא .בכור ליהדר אגדול וכו'. והא דלא סגי ליה בשינוייא דהיקשא י"ל דס"ל דההוא לעיכובא שפי' ילפי' מהיקשא אבל הכא אינו אלא למצוה בעלמ' שפיר נילף מוהיה הבכור דדוקא כי איכא בכור הוא דליהדר אגדול:
שם ליבם יקים על שם אחיך מ"ל. אע"ג דכולה פרש' בל' נסתר נאמרה כמ"ש יבמה יבא עליה ולקחה לו וכו' מ"מ הכא כיון דהמצוה על היבם הול"ל יקים ע"ש אחיו והשתא דכתי' יקום ור"ל שכך צריך לך לעשות שיקום הנער ע"ש אחיך א"כ ע"ש אחיך מ"ל ודוק:
רש"י בד"ה הולכין אצל אחיו הקטון משמ' קטן הימנו נר' דמשמ' ליה הכי מדקתני אחיו הקטן ולא קתני אצל הקטן גרידא משמ' שהוא אחיו הסמוך לו והוא קטן לגבי דידיה שו"ר לתו' שכתבו באופן אחר:
דף ז"ך ע"ב תו' בד"ה ורב לית וכו' ועוד:
נר' דממתני' וכו' לכאו' יפלא דחילוק זה הוזכר לקמן בהדיא בגמ' (דף ל' ודף ל"ב) ומאי נר' דנקטו התו' ומאי ק"ל מעיקרא וי"ל דס"ד דהתו' דהך חילוקא אינו קושט' דמילתא אלא טעות בעלמא דהוה ס"ד למימ' הכי ומ"ה אתא רב להסיר הטעות מלב הטועה והמשובש וא"כ הו"מ שפיר לאותובי ממתני' ותי' דאה"ן אלא דניחא ליה וכו' ועוד נר' דאי לאו מדרב הוה מוקמי' שפיר הך חילוקא לדינא ולק"מ ממתני':
בא"ד ניחא להק' וכו' אותו לשון עצמו וכו'. וה"ה דהול"ל דניחא ליה להק' מדידיה אדידיה אלא משום דהני מימרי דרב חד רב הונא א"ר וחד דרב יהודה א"ר וכיון דלאו חד אמורא אמרינהו הו"ל לאותוביה ממתני' אלא דניחא ליה להק' מדרב דאמ' אותו לשון עצמו דר"י ומסתמ' תרוייהו כי הדדי נינהו ומשני דשניין דא מן דא:
דף ל' ע"א תו' בד"ה ונאסרה עליו וכו' אלא לענין שאם היתה צרת ערוה וכו' אבל כאן וכו' נר' טעמא דמילתא דבצרת ערוה כיון דמעיקרא היתה צרת ערוה דייני' לה כאילו היא ערוה עליו וקנתה מקומה אבל הכא כערוה גופה כיון דכל איסורה אינו אלא משום אחות אשתו השתא דמתה איסורא אזדא לה ומותרת אחותה לו:
בא"ד ונאסרה עליו אלא נקט הכי משום דנכרית נמי וכו'. ולולי דבריהם ז"ל י"ל דהכא הוי רבותא טפי דאע"ג דכנסה נשוי נכרית דהו"ל זיקה חדשה ופקעה לה זיקה קמא והשתא הא ליכא איסורא בעלמא דכבר נתאלמנה או נתגרשה:
דף ל"ג ע"א גמ' החליפו מכדי ברשיעי עסיקי'. אע"ג דכמה דתני טובא בכמה דוכתי דין חיובי מיתה ומלקות דהיי' ודאי במזיד מ"מ כי הכא דהאחי' והאחיו' כולהו שוו בעולה א' שיש דאית בה כמה חיובי כריתות היא מילת' דתמיהא:
שם א"נ שחתך אצבעו. ל"ד אלא שנחתך והיינו ע"י אחרים א"נ שאחזו בפשוטי כלי עץ:
ע"ב גמ' ה"נ מסתבר' דקתני סיפא אם היו קטנו' וכו' אלא דקתני ג"ח וכו'. מעיקרא הוה ס"ד למייתי ראיה מדקתני בהדיא מחזירין אותם כיון דלא אהני ליה אייתי ליה מרישא מדיוק' דריש' דאחר נ"ח מחזירין אותו ודוק:
דף ל"ד ע"א גמ' ר"מ היא. ואע"ג דמשמ' דרבנן מודו ליה מ"מ נקט ר"מ דקאמ' לה בהדיא אבל ההיא דרבנן מצי למידחי ולמימ' דמ"ש לא מן השם ר"ל אין איסו' חל על איסור ולא יחשב לה' חטאו' או לו' חטאו' א"נ לדידיה קאמרי ליה דאין לו ליחשב עמהם דאכילה לחוד והוצאה לחוד אבל אה"ן לדידהו לא מיחייב ואע"ג דאיסו' בת א' חמיר מאיסו' כולל מ"מ אינו בהדיא כמו ר"מ:
שם דאין זמנו בהול וכו' לכאו' ק' דהתם השתא הוא דנודע שהוא כן גרושה או בן חלוצה ולכך לא הי"ל לבדוק משא"כ הכא:
שם בשופעו' מתוך י"ג וכו' מתוך י"ב וכו'. דאי לא הוו אלא חד מינייהו ליכא י"ו חטאו' דהא קי"ל חייבי' ע"י הקטנים כגון בן ט' שנים שבא על הגדולה היא חייבת וגדול שבא על הקטנה הוא חייב על ידה וא"כ בגדולים מיהא ליכא בגרות בבת א':
דף ל"ח ע"ב גמ' ה"ק מתה מה יעשה בכתובה ושבקה נכסי' וכו'. והוא פלא שהתנא שואל שאלה ואינו משיב עליה ומדלג לשאלה אחרת ובפרט ששואל ב' שאלו' כא' ומשיב על א' מהן ואילו היה השואל א' ומשיבו אחר מ"ל שלא חש להשיבו על השאלה האחות אבל הכא גבי מתני' סתם אתמהא. וי"ל דמדתני גבי נכסי' הנכנסי' והיוצאי' עמה דחולקי' אף שהם ודאי שלה אפ"ה אלים כח זיקה דיבם ליטול מחציתם ממילא משמ' לכתובה שאין ליורשי שלה כלום והכתובה כולה היא ברשותי ובפרט ככי דיוקא דר' אשי דמיירי ודאי בנכסי מלוג מדיוקא דמתני' ממילא נשמע לכתו' בודאי וכדכתי':
דף מ"א ע"א גמ' לבתר דנפק אמ' וכו' הדר אמ' אימ' דאמ' ר"א היכא דלא חזיא וכו'. ק"ל לכאו' משמ' דמעיקרא לא הוה שני ליה בין חזיא בשעת נפילה ללא חזיא והא לית' כדקאמ' איהו טעמא משום דהותרה ונאסרה וכו' חחזור להתירה הא' הא לא הותרה מתחלה אסירה אף שהותרה בסוף דלא מ"ל בה תחזור להתירה הא' וכמ"ש התו' בהדיא ד"ה מ"ט דרב דבזיק' דרבנן שרי אף בלא הותר' בתחלה וכדאוריי' בעי' הותרה ולא עוד אלא דאסיק הכי ואמ' הדר אמ' אין והוא הפך טעמו דקאמ' מעיקרא ועוד דמאי קאמ' אין אף דלא מפלגי' בדאוריי' בין חזיא ללא חזיא מ"מ אכתי ק' זיקה דרבנן דקתני' בברייתא דר' המנונא חולצת ולא מתייבמת אע"ג דחזיא מתחלה והיכא אשכחן בכ"הג לר"א דאסר ונ"ל לימ' דרבא הוה ס"ד מעיקרא כיון דר"א אסר התם בההיא דהמגרש אע"ג דלאו שעת נפילה היא ממש אלא דמקמי נפילה איתבר עליה וההיא שעתא לא היה עלה שם יבום ואפ"ה אסר לה ש'מ דר"א הבר דלא התירה תורה היבמה אלא דוקא היכא דלא נקרא עליה שם איסור כלל אבל אם נקרא עליה שם איסור אפי' מקמי נפילה אסורה וא"כ מינה נשמע לנקרא עליה שם איסור אחר נפילה ואף שהותרה אח"כ בתחלה ובסוף לא פקע ממנה שם איסור וא"כ מ"ל דאף בזיקה דרבנן אסר ר"א אף שהותרה תחלה דדוקא לרבנן דס"ל בדאוריי' הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה משים דלא קפדי אשם איסור דחל עלה ובעי דוקא דנאסרה בתחלת שעת נפילה ממש מסקי' דרגא להיתרא בזיקה דרבנן דאף בלא הותרה בתחלה שריא כשהותרה אח"כ כיון דבדאוריי' נמי דרגי נינהו אבל לר"א דאסר בכל גוונא ולא שני ליה בין חזיא בתחלה ללא חזיא בתחלה שפיר מחמרינן אף בזיק' דרבנן אף דהותרה תחלה דתקין רבנן כעין דאוריי' דקפרי' אאיסור אימת דתחול עלה בין בתחלה בין בסיף ובתר הכי הדר אמר דההיא דהמגרש גריעא דאע"ג דלא הוה שעת נפילה מ"מ מקמי נפילה איתסר משא"כ הכא דאף דהוה בתר נפילה מ"מ הרי הותרה תחלה בשעת נפילה והדר אמר אין כסברתי' קמיית' ומייתי ראיה מההיא דמתה אשתו וכו ש"מ דס"ל דאף בהותרה ונאסרה וחזרה והותרה לא שרי' לה דקפיד אשם איסור א"כ אף בדרבנן נמי קפרי' אשם איסור ולא שרי' לה כלל אף בהותרה תחלה כיון דלדידיה לאו דרגי נינהו אלא כולהו חד גוונא וכדכתי'. ונר' שלזה כיוונו התו' ד"ה מ"ט דרב ואע"ג דבפ"ד אחין שרי וכו' היינו דוקא וכו' והם דברי הגמ' שם בהדיא לשנויי. ההיא דרב עם אידך דרב דאמ' כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה וכו' ומדברי התו' נר' כאילו חילוק זה הוא דבריהם ולא דברי הש"ס ולפום ריהטא י"ל כיון דהך קו' אחריתי היא ולא קו' הש"ס התם אקשי לה ושנו לה כשינוייא דהש"ס התם וקיצרו בדבריהם ולא כתבו דמחלק הש"ס התם הכי וכפי דרכנו דבסמוך י"ל משום דלכאו' היה נר' דרבא לא שני ליה בין חזיא ללא חזיא מדקאמ' הדר אמ' רבא אימא דאמ' וכו' והו"א דמאי דקאמ'רבא מעיקר' כיון דהותרה ונאסרה וכו' חוזרת להתירה הא' לאלומי קאמ' לה ור"ל דאף את"ל בנאסרה והותרה דאסירא אודי לי מיהא בהאי דהכא דהותרה ונאסרה אבל קושט' דמילתא לדידיה דלדינא אין חילוק בין נאסרה והותרה בין הותרה ונאסרה וחזרה והותרה וא"ש עם אידך מימרא דפ' ד' אחין דמתה א' מיתר בב' ודלא כסוגיא דהתם ומ"ה כתבו התו' דרבא דהכא בדוקא נקט ליה הותרה ונאסרה אבל בנאסרה תחלה מורה רבא דאסורה ומ"ה פריך דאע"ג דבפרק ד' אחין מתיר בנאסרה תחלה היי' דוקא וכו' ור"ל דרבא דהכא מודה בהך חילוקא:
תו' בד"ה הדר אמ' אימור וכו' אכתי הוה מ"ל דטעמ' וכו' לכאו' משמ' דר"ל דה"ת דהימ"ל דטעמ' הכא הוא משום הנך טעמי דאית' בפ' כ"ש ולא משום דכיון דנאסרה עליו שעה א' וכפ"ז מלת אכתי אין לה שחר ונר' דהתו' קאי אמסקנא דאמר הדר אמר אין ור"ל דאע"פי שחיזק דבריו מכח הך ברייתא דמתה אשתו מ"מ אכתי יש לדחות ולומ' דטעמא דר"א דלעיל הוא כדמפ' לקמן אבל בהך בריי' דמתה אשתו י"ל דרבנן נמי לא פליגי עליה דר"א בהאי:
דף נ' ע"א תו' בד"ה משלי הוסיפו לו וכו' והא דאמרינן בפ"ק דחגיגה וכו'. הא דלא הק' התו' הכי אעיקר מילתי' דר"ע דאמ' זכה משלימין לו ונטרו לה עד הכא י"ל משים דלעיל הו"א דצורבא מרבנן דמעבר במיליה שאני כיון דהוא צורבא מרבנן וגם מעבר במיליה שמחשיב עצמו כמי שאינו בעולם לכך מודדין לו מכ"מ שמוסיפי' לו על ימי חייו אבל צדיק דעלמא לא וקרא דאת מספר ימיך אמלא בצדיק דעלמא עסיק ולאו בכ"הג וכ"הג משני נמי אקו' דחזקיה דע"י תפלה ודמעה שאני דשערי דמעה לא ננעלו וכמש"ה ראיתי את דמעתך שמעתי את תפלתך הנני יוסיף על ימיך וקרא לא מיירי אלא משום שכר מצות כדכתי' ועבדתם וכו' אבל השת' דחזי' דדחיק נפשיה ר"ע ומפ' להא דחזקיה משלו הוסיפו לו ואע"פי שכפי האמת אינו תוספת ממש קרי ליה תוספת לגבי הגזירה ש"מ דס"ל לר"ע דבשום אופן בעולם לא יתכן שיוסיפו לו על מה שנגזר עליו בעת לירתו א"כ תק' להו שפיר מהך דחזקיה ותי' שפיר דכיון דנגזרו לשים אדם לא מיקרו תוספת אבל להוסיף לו מן השמים מאוצר החיים בשום אופן שיהיה אין מוסיפין לו. א"נ משים דלכאו' ההיא דחזקיה הוה מוקמי' לה בההיא דחגיגה דמשל אחרים הוסיפו לו אבל השתא רלא שני הכי ר"ע ש"מ דלא ס"ל להך דחגיגה ותי' ר"י דכיון דנגזרו לשים אדם לא מיקרו תוספת וקרא קאמ' והוספתי על ימיך מ"ה לא שני ר"ע הכי מיהו אינו נ"ל דהלא דברים ק"ו דהשתא ומה משלו שכבר נגזרו לו בשעת לידתו אפ"ה קרי להו תוספת לגבי מה שנגזר לפחות ע"י עין משל אחרים שלא נגזרו לו כלל ולא היו שלו מעולם לכ"ש שו"ר לה' רצוף אהבה שפי' כן וז"ל לכך תי' ר"י דמשלו הוסיפו לו מיתוקם טפי לשין והוספתי מלמימ' שני דנספה בלא משפט דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם פי' ולא מיקרו אלא חליפין כדאמ' בחגיגה והויא חילופיה עכ"ל ומ"מ עדיין לא הונח לנו דאף דלגבי הוספה מיקרי זה חילופיה מ"מ לגבי עצמו מיקרי שפיר תוספת מכח הק"ו דכתי' דק"ו תריצא הוא ולאו פריכא ואם באנו ליישב פי' זה נאמ' דלכאו' ק"ל להתו' דמאי דוחקיה דר"ע דמפ' לה משלו אע"ג דאינה תוספת ולישני לה ר"ע משני דנספה דהוי תוספ' גמורה דהוי שינוייא רווחא ותריצא ואמאי מעייל נפשי' בקופא דמחטא ותי' ר"י דס"ס לא מיקרו תוספת גמורה ולא מיקרי והוספתי אלא כשהוא מוסיף כ"ה לעד מאצלו ומשלו ולא כשהוא מוסיף משל אחרים ועכ"ל דהא דקרי ליה תוספת הוא משום דלגבי דידיה שלא היו שלו מיקרי תוספת ולאו תוספת גמורה ממש היא א"כ לא אהני לן כלום הך שינוייא ואכתי בדוחקין קאי דהך והוספתי בהשאלא נקט לה א"כ שפיר קמ"ל ר"ע דהאי נמי דמשלו הוסיפו לו מיקרי שפיר תוספת וה"ה דהוה משני לה הכי דמשל אחרים הוסיפו לו אלא רבותא קמ"ל ומ"מ פי' א' דכתי' נ"ל יותר ודוק:
ולעיקר הך קו' דכתי' דלא שני ר"ע דשני דנספה הוסיפו לו י"ל משום דהיא מילתא דלא שכיחא דחיקא ליה לשנויי הכי אבל הך דמשלו הוסיפו לו לא דחיקא ליה דמשמ' ליה דהכי קושט' דמילת' כדאמרי' התם בשעה שא"ל כי מת אתה א"ל מאי כילי האי א"ל מ"ט לא נסבת וכו' משמ' ליה דמחמת עונש נגזר עליו כן אע"פ שי"ל דמשום ולא תחיה לע"הב אמר כן מ"מ ניחא ליה לומ' דאף אמת אתה קאי מלמימ' שני דנספה ועוד דבעי' צורבא מרבנן דמעבר במליה וחזקיה מלך היה וקי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וא"כ לא אפשר ליה לאעבורי אמליה ועוד דר"ע מוכרח הוא כדבריו מכח קרא דהנה בן נולד וגו':
בד"ה תדע וכו' מה שראוי להיות אם לא היה חוטא. לכאו' זה סותר מ"ש הרא"ם פ' וישלח דכי איכא הכזבת נביא אינה מתבטלת ההבטחה הטובה אף אחר החטא מיהו י"ל דהכא ליכא הכזבת נביא כיון דלא קאמ' קרא לחזקיה אע"ג דקושטא הוא דאחזקיה קאי מ"מ הכזבה ליכא ועכ"ל דלר'ע נמי אילו היה מת חזקיה היה נולד יאשיהו מאחר ויקיים נבואה זו דאל"כ חילול ה' יש בדבר שנתנבא הנביא שישרפו עצמות אדם על המזבח ההוא ומקומו' של ע"א יעשה אותם למוצאו' וכו' שכל זה יורה על ביטול ע"א ואיבודה וניוולה ועכשו נתבטל כ"ז אתמהא לפתוח פה למינים האם בשביל חזקיהו תשאר ע"א בכבודה אחר שהתנבא על ניוולה והרי כמה שלוחים יש לו למקום וא"כ כיון שמתקיימת הנבואה ע"י אחר שפיר מתקרי נמי יאשיהו לקיים כל הנביאה. ועי"ל דחטא דהכא שאני כיון שאינו נושא אשה מהיכן יבא יאשיהו האם הקב"ה יכריחהו לחזקיהו לקיים מצות פ"ו הרי האדם בחיריי כדכתי' ובחרת בחיים ולא מוכרח במעשיו וא"כ א"א במציאות להתקיים הבטחה זו כשאינו נושא אשה אבל משום חטא דעלמא אה"ן דמודו התו' שאין ההבטחה מתבטלת דהעונש אפשר להיות בפנים אחרים ולא תתבטל ההבטחה ולא יכזב הנביא ודוק:
בא"ד ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה. וצ"ל דקי"ל לד"ע מרבותיו דכך היתה נבואת הנביא שבשנה פ' יולד בן לבית דוד ורבנן נמי מודו ליה בהא ובאמת דוחק גדול הוא זה אלא דקרא דחיק ומוקי אנפשיה:
דף ע"ז ע"א תו' בד"ה כתנאי עמוני ולא עמונית וא"ת לר"י תק' ליה מצרי וכו' ואור"י וכו'. ולולי דבריהם ז"ל י"ל דשאני גבי עמוני ומואבי דקרא באיסורא דלא יבא קמיירי ושפיר דייקי' ולא עמוני' לשריות' אבל גבי אדומי ומצרי דקרא בשריו' דדור ג' קמיירי ור"ל לא תתעב לגמרי אי דייקי' לה כפשטה שמעת מינה איפכא לאיסורא והא לא אפשר אם לא שנאמר דקרא אסיפא קאי דדוקא אדומי ומצרי בעי' דור ג' להתירא אבל אדומית ומצרית מותרות מיד והוא דחוק הרבה וע"כ קרא לרבות' קאמ' דאף הזכרים שהריעו לכם המצריים במצרים והאדומיים שיצאו לקראתכם בעם כבד וביד חזקה לא תתעב וכולם דין א' להם ודואג ודורו דלעיל סברי דמדהא לית' לדיוקא הא נמי לית' לדיוקא אלא קרא אורחא דמלת' נקט שהמתגיירים הם יחידים ומעטים להכי נקט בהו לשון יחיד ודוק