אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת זבחים

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת זבחים

מסכת עבודת אלילים

פרק ראשון

דף י' ע"א תו' בד"ה לא תאמ' וכו' מאי צריך למילף מבינייא נילף בק"ו מקבלה וכו'. תמיהא לי דאף דשייך למפרך שכן טעונות צפון וכו' סוף סוף אכתי ק' דמאי צריך מעיקרא למילף מבינייא ונ"ל שצ"ל נילף בק"ו משחיט' לחודה או מקבלה וכו' דהא ליכא למפ' אשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח דהא בשלמים קיימינן והשתא ליכא למימ' תו דאצט' מבינייא משום דשחיטה לחודה לא סגיא ובעי קבלה עמה ודוק:

ע"ב גמ' מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח ק' דלילף ר"א לאשם דשלא לשמו פסול בק"ו מחטאת העוף שאינה מין זבח דשלא לשמה פסולה דהשתא ליכא למפרך מה לשם חטאת שכן כרת וד' מתנות דחדא מחדא לא פרכי' כל. דהו כמ"ש התו' וכ"ת עולה ושלמים יוכיחו נימא מה להנך שכן אינם מכפרים וי"ל דמה לחטאת העוף שכן טעון מתן סביב תאמ' באשם וכ"ש אי ס"ל כר"יש דטעון ד' מתנות ודוק:

תו' בד"ח הרי הוא אומ' כחטאת כאשם באשם מצורע כתי'. משמע דגרסי כחטאת האשם דכתי' גבי מצורע כי כחטאת האשם הוא לכהן אבל גי' דידן כתי' בהו כחטאת כאשם והיינו קרא דפ' צו דגבי אשם דכתי' כחטאת כאשם תורה א' להם:

בא"ד אי לאו וכו' ממעט אשם מאותה. דאע"ג דאותה לאו דוקא כדלקמי' היינו לענין דלא דחי' היקש' משום אותה דלאו דוקא:

בד"ה ומה עולה וכו' ק"ו מחטאת וכו'. נר' דה"פ דכיון דק"ו מפיק מהיקש' כפי מסקנת ר"א א"כ ה"ה דמפיק ממשמעו' דקרא דמוצא שפתיך דמיירי בדבר הבא כנדר ונדבה דכשר ואינו מרצה וא"כ כפי מאי דס"ד מעיקרא למילף אשם בפ"מ ולא אסיק אדעתיה פרכי דר"י אף עולה נמי ליפסיל ותי' דכיון דכתי' אותה ל"ק דמשמע מיעוט דשאר קדשים שלא לשמן כשרים דאע"ג דאותה ל"ד מתני' מיהא לאפוקי מירי ק"ו וכדלעיל ד"ה הרי הוא דמפיק אותה מידי ג"ש ואע"ג דמשמע הכא דק"ו מפיק מהיקשא א"כ כ"ש דמפקי' מאותה דל"ד י''ל דהכא מסייעא ליה לאותה משמעו' דקרא דמוצא שפתיך דכולל אף עולה. ועוד היה נר' לומ' דקו' התו' היא כפי מאי דאסיק ר"א באשם דפסול דהשתא ליכא למפ' תו צד כרת אלא שהעיקר חסר מדברי התו' דעיקר הלימוד הוא מאשם ופסח ועיין בתו' לקמן (דף י"ב ע"ב) ד"ה מה הצד וכו' שתי' תי' אחר:

וראיתי לה' בר"הז שפי' בפי' א' שכתבתי דמיירי כפי התחלת לימוד דר"א ע"ש וה' צ"ק כת' דלאו פירכא הוא דיש בה צד כרת דהשת' דאסיקנא דר"א יליף אשם מחטאת דשמיעת הקול לחור לפ"ז הק' תו' דלילף עולה מחטאת דשמיעת הקול וליפוק מהיקש' דשלמים עכ"ל ולא תי' כלום דהא חדא מתרתי יליף התו' ופרכי' כל דהו דמה לשם חטאת שכן מכפר על כרת וכפירכת ר' יהושע:

ועוד כת' דמ"ש ומיהו כיון דכתי' אותה וכו' פי' למסקנא דממעטי' אשם מדמו למעלה מדכתי' אותה ל"ק דלא אתי ק"ו ומפיק מהיקש' ר"ל מהיקשא דואת התורה דאיתקש לשלמים ע"ש והנה מלבד שאין לשון התו' משמ' כן דא"כ היל"ל ומיהו כיון דממעטי' מאותה שרוצה לשלול הס"ד דילפי' מק"ו אלא דאכתי ק' דהא בזאת התורה כתי' נמי חטאת וא"כ שפיר מקשי' עולה לחטאת והוי ק"ו מסייע להך היקש' ועוד שהתו' כתבו בפ' המקבל (דק"ד) ד"ה ואידך ההוא דק"ו מבטל ההיקש כיון שנוכל להעמיד ההיקש לדבר אחר ואייתו ראיה מסוגיא דהכא מיהו שם סיימו וכתבו וצ"ע דבהרבה מקומות וכו' שרוצה לעשות הק"ו וסותרו ע"י היקש וג"ש אם יש בכל מקום שלא להעמיד ההיקש או הנ"ש לר"א ע"כ:

בא"ד ותימא לסברתו דעביד ק"ו וכו'. דבריהם תמוהים דמה לעולה שאינה מכפרת ואפשר שהכין בעל ההג"ה דאביי מק"ו דעולה גרירא יליף ובעלי הישיבה הם שהק' מה לעולה וכו'. הכרתו הם מק' דמהאי ק"ו דעולה דיליף שרפו למטה לילף נמי דשלא לשמו כשר. עוד הק' דלימא המק' על אבוי חטאת תוכיח שיביא ראיה מן החטאת לאשם שאף שאינו כלול דמו למעלה אף אני אביא אשם שמככר כמותה שדמו למעלה ואע"ג דאיכא למימר שכן אצבע וקרן וכו' אכל צד כרת לא דנילף מחטאת דשמיעת הקול וחדא מחדא לא פרכי' כל דהו מ"מ התו' מק' כפי לימוד א' של ר"א דלא אסיק דעתיה לפירכי דר"י:

וראיתי לה' צ"ק שפי' קי' א' וז"ל פי' אע"ג דלמסקנא הק"ו יש לו פירכא כדפריך רבא מה להצר השוה וכו' אפ"ה עביד ק"ו מעולה שלא יתן דמו למעלה לילף נמי לכשר שלא לשמו אע"ג דיש לו פירכא עכ"ל ואינו נוח לי דהא ק"ו מה לעולה שאינה מכפרת חשיבא ליה דאצט' הכא להצד השוה ולא סגי ליה בק"ו דעולה גרידא. ועל קו' ב' כת' חטאת יוכיח דמ"ה הקישו הכתו' לחטאת דמה חטאת שאינה כליל דמה למעלה ה"ה אשם וליכא למפ' שום פירכא דאין משיבי' על ההיקש עכ"ל ואינו מיושב לי דכיון דפרכי' איוכיח חור הק"ו. למקומו והשתא סבירא לן דק"ו מפיק מהיקשא ודוק:

דף י"א ע"א גמ' ור"ש האי קרא מפיק וכו'. דליכא למימ' דקרא מקיש להו לכל מילי שהרי דרשות אלו אינם שוים דדרש' א' כב' מיני מנחות קרא מיירי ומנחת חוטא בחטאת דוקא ואם עשאה כאשם פסולה ודרש' ב' כולם שוים רצה לעשות כחטאת רצה לעשות כאשם ואין מתקיימי' שניהם כתוב:

ע"ב גמ' מאי אשר ירימו ש"מ תרתי. דמדכתי' קדשי ש"מ לדרשת שמעון אך ק' דמהיכא מפקי' לדרשת רב דלעיל (דף ג' ע"ב) דאין חולין מחללין קדשים והיכי ש"מ הני תרתי וי"ל דמדסמך את אשר ירימו עם קדשי ולא כתי' ואת אשר ירימו ש"מ דאקדשים קאי שעשאם לשם גבוה מהן ומדסמך ולא יחללו לקדשי ולא לאשר ירימו דמיירו קראי דלעיל מניה כתרומה וגם דהכי משמע טפי דהקדשים הגבוהים אינם מחללין שאר קדשים ש"מ דה"ק דאין דבר אחר חוץ מן הקדשים מחלל קדשים:

פרק שני

דף י"ז ע"ב תו' בד"ה אין בגדיהם וכו' ועי"ל דקרא וכו'. ר"ל דלעולם מיתה דלעיל אכולהו בגדים קאי וקרא דוחגרת אצטרי' לחילול וממילא משמ' נמי מיתה מיהו מכנסים לא כתיבי התם מ"ה איצט' אידך קרא דמיתה והשתא דאשכחן דכולם שוים במיתה ממילא משמ' דשוים הם לגבי חילול ומשום דקרא רוחגרת ילפי' מניה לענין חילול נקטיה הש"ס נמי לענין מיתה עיין בתו' דלקמן ד"ה אתיא:

פרק שלישי

דף ל"ו ע"ב תו' בד"ה מנין לניתנין וכו' ומיהו יש לדחות ונ"ל וכו'. ולולי דברי המגיה ז"ל היה נר' לכאו' לומ' דיש לדחות ולומ' דאי לאו קרא דוכפר הוה מוקמי' לקרא דודם זבחיך למתנה א' כיפר השתא דכתי' וכפר גבי חטאת אייתר ודם זבחיך לדרשא אחרינא ומיהו לב"ש ודאי אצט' ודם זבחיך למתנה א' אלא דק' דלמאי אצט' קרא כלל לכ"ה הא לא שנה עליו הכתוב לעכב ואינו אלא למצוה בעלמא ודאי:

דף ל"ז ע"א תו' בד"ה תני תנאי וכו' וע"ק לפי' הקונט' מסוגיא וכו'. דבריהם אלו סתומים ומגומגמים ונ"ל שנפל ט"ס וצ"ל וע"ק לפ"ה בסוגיא דשמעתין וכו' סבר בזריקה ועוד מאי פריך אהא דפריק סבר כר"ע הלא מ"ד פסח בשפיכה היינו וכו' וא"כ לא אייתר קרא וכו' ור"ל דק"ל תרתי חדא שאין זה משמעו' סבר כר"ע בפירש"י ועוד א"כ מאי פריך מברייתא דר"יש דמפיק פסח בשפיכה מודם זבחיך הא כבר אמרי' דלא ס"ל כר"ע בענין פסח בשפיכה ומ"ש ע"כ נר' שאינו מדברי התו' אלא הגה"ה מבחוץ ומ"מ לא נמלט הלשון מהגמגום והיה נר' עוד לומ' דהאי ועוד מאי האי וט' היא נוסח' אחרת שהיתה כתוב' מבחוץ והמדפיס הכניס' בפנים ועשאה קו' אחרת וכפי האמת אינם אלא קו' א' ושינוי לשון בלבד יש ביניהם והכוונה היא דכפי פירש"י לא אתי כר"ע דהאי תנא ס"ל פסח בזריקה ור"ע פסח בשפיכה דאי כר"ע א"כ לא אייתר קרא למתנה א' כיפר אלא דק' דהיינו קו' הש"ס דאכתי להכי הוא דאתא וכו' ומה"ט נמי אין להגיה ולומ' דצ"ל בזריקה דאי סבר בר"ע וכו' והכל קו' א' דהיא היא קו' הש"ס לכן נר' יותר כדמעיקרא. ולרש"י ז"ל נ"ל דרש"י כ"כ כפי המסקנא דס"ל כר"י הגלילי דתרי תנאי אליבא דר"י אבל מעיקרא אכתי לא ידענא דנפקא ליה פסח בשפיכה מהאי קרא דודם זבחיך א"נ י"ל לקו' ב' דהאי דפריך מיבעי ליה לכדתניא ה"ק היכי מצית למימ' דהאי תנא ס"ל פסח בזריקה והא ע"כ פסח בשפיכה כדתניא וכו' ושני ליה דר"י הגלילי פליג וס"ל כוותי' וא' נר' יותר אע"פי שהוא דוחק קצת כלשון רש"י ודוק:

בא"ד ונר' דר"יש קסבר דפסח וכו'. וכפ"ז מ"ש תרי תנאי היינו דתנא דפסחים מפיק פסח בשפיכה מקרא אחרינא ואייתר ליה קרא דודם זבחיך לנתנן בשפיכה יצא ונמצא דתרוייהו אית ליה אבל תנא דברייתא דמפיק פסח בשפיכה מודם זבחיך לית ליה אידך דינא:

בא"ד ולדברי ר"ע וכו' מקרא ודם זבחיך. דליכא למימ' דמפיק ליה מקרא אחרינא ואייתר ליה ודם זבחיך מתנן בשפיכה דא"כ אמאי פסח אינו פוטר את הזבח:

דף מ"ד ע"א גמ' אימא סיפא ומוציא אני מנחת נסכי' אתאן לרבנן. דס"ד דמיירי בבאי' עם הזבח דומיא דלוג שמן של מצורע דאף ר"מ לא מיחייב אלא בבא עם האשם כדאית' בסיפא דהך בריי' דבסמוך דלוג שמן דמ"ה אייתי מהך בריי' ולא ממתני' דתנן בהדיא ודמ"א חייבין עליו וכו' ובהך דסיפא דאייתי הך ברייתא דנסכי בהמה ה"ה דהוה מייתי ממתני' דידן אלא משום דליש' דברייתא ברור ומבואר טפי נקטיה:

ע"ב גמ' לא תסמי ותנא לוג וכו'. ונקטינהו תנא הכי משום דבכל חדא איכא רבותא דברישא תנא לוג שמן המתפגל אע"ג דלא דמי לא למנחה ולא לזבחים וכ"ש נסכים דנקרבים ע"ג המזבח ובסיפ' חידוש' בנסכים הבאי' בפ"ע שאינם מתפגלים ומכ"ש לוג הבא בפ"ע:

רש"י בד"ה אשר ישיבו וכו' גזל הגר בהדיא כתי' ביה ל"ג דהא וכו'. וכפי אותה גי' התי' הוא דאצט' אשר ישיבו לומ' דמקדשין בו את האשה אלא דק"ל לרש"י דבלא"ה קו' ליתא

בד"ה לך הוא וכו' ואגזל לחודיה קאי. ובמנחות (דף ע"ג) פי' להפך שכת' כל הנך דמתרבו מהאי קרא. ונר' דרש"י פי' כאן כפי סתם מתני' דקידושי' (דף נ"ב ע"ב) דהמקדש בחלקו וכו' אינה מקודשת וכר' יוחנן דהתם דאף ר' יהודה חזר בו והודה לס' ר"מ אבל במנחות פי' לדעת ר' יהודה דס"ל מקודש' וכרב דאמ' עדיין מחלוקת במקומה עומדת דאז קאי ודאי אכלהו ואע"ג דהתם בקידושין משמ' דר' יהודה יליף מלך אחרינא דרישא דקרא דכתי' זה יהיה לך מקדש וכו' סובר רש"י דאלך דסיפיה דקרא קסמיך דהיא מיותרת לדרשא לכל צרכיך ונמצא דהך דרש' דלך הוא אזלא למר כדא"ל ולמר כדא"ל ודוחק וקרוב אני לומר שחיסור לשון יש בפירש"י שם במנחות שלך הוא כל תני דמתרבו מהאי קרא לקדש בו למ"ד המקדש בחלקו בקדשי קדשים מקודשת ע"כ ור"ל דלמ"ד אינה מקודש' לא קאי אלא אגזל הגר בלבד ושו"ר לה' צ"ק שכת' דרש"י פי' שם כן אליבא דרבינא דמוכח דס"ל כר' יהודה דהתם בתחלת הסוגיא קאמ' דשעורים מחטים לא ולפי' משום דשעורים מאכל בהמה ואי כר' יוסי ס"ל דאינה מקודשת והאי דכתי' בקדש הקדשים אשארא קאי דהוו מידי דאכילה כפירש"י הכא א"כ קפדה תורה דוקא לענין אכילה הדרא קו' לדוכתה היכי ילפי' מהאי קרא מנחת שעורים דלאו מאכל אדם אלא ע"כ כר"י ס"ל דמקודשת מ"ה פירש"י דקאי אכל הנך דשלו תהא לקדש בו את האשה ולאו דוקא לענין אכילה ושפיר ילפי' מנחת עומר ומנחת קנאות דראויי' נמי לקדש בהם האשה ע"ש ותימ' דכפ"ז ליכא מצות אכילה במנחות אלא בעומר והקנאות והא ודאי ליכא מ"ד וודאי דאינם נאכלים אלא לפנים מן הקלעים כדאיתא במכילתי' לקמן (דף ס"ג) דמנחות נאכלות לפנים מן הקלעים ומעיקרא קו' לית' דאה"נ דמסתמא שעורים מחטים לא ילפי' אכל הכא דרבינהו קרא לשעורים שפיר קאי עליה קרא דבקדש הקרשים תאכלנו דהא ודאי חזי לאכילה מיהא הוי אע"ג דאינו מיוחד למאכל אדם כחטים מ"מ כיון דגלי קרא עליה הכא בראוי לאכילה לבד סגי ודוק:

פרק רביעי

דף מ"ח ע"א גמ' ונתנו חטאות חיצוניות. דתדירי ושכיחי טובא משא"כ פנימיות וגם דאית בהו אכילת כהנים בעזרה:

שם דכ"ע היקש עדיף ואמרי לך וכו'. כפי פשט השמועה נר' לכאו' דאע"ג דהיקש עדיף וכיון דאמרי' אין ג"ש למחצה כ"ש דאין היקש למחצה מ"מ סובר הש"ס דהכי טפי אמרי' אין ג"ש למחצה מההיקש דכיון דילפי' מחטאת חלב בג"ש דאין באה אלא על חטאת קבועה ממילא שמעי' נמי דאין באה אלא על דבר שזדונו כרת דכולהו מחד מלמד ולפי' להו אבל הכא גבי היקש אע"ג דבעלמא אמרי' ולמד עליון מתחתון ותחתון מעליון מ"מ הכא דאחת ג"ש מפקא מהיקשא דלא ילפי' אלא תחתון מעליון בלבד והוי חד למר וחד מלמד ולא הוי הך מחצה כמו מחצה דג"ש והילכך הו"ל ג"ש דהכא עדיפא מהיקש' שו"ר בפ' דם שחיטה (דכ"ב) דאיתא בהדיא ורבנן סברי תחתון הוא דגמר מעליון ור"ע סבר אין היקש למחצה מכלל דרבנן סברי יש היקש למחצה והא קי"ל אין היקש למחצה דכ"ע אין היקש למחצה והכא ה"ט דרבנן דגמירי מצות מצות אפקיה מהיקש' ור"ע אשם כסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת האשם וכו' הרי דהא נמי קרי ביה היקש למחצה אלא דג"ש מפקא מניה וכפ"ז משמע דההוא הויא הפך מסוגיא דהכא דהיקש עדיף דכיון דהו"ל מצוה ניחוש טפי למחצה דהיקש מהג"ש אלא ש"מ כדכתי' אך רש"י ז"ל כת' שם דל"ג ור"ע סבר אין היקש למחצה דלאו היי' היקש למחצה וכו' אלא ה"ג ור"ע אשם בכסף שקלים מנ"ל וכו' ע"כ וכפ"ד ג"כ מ"ל דאי הוי היקש למחצה מפקא מג"ש כדכתי' אבל התו' דהכא משמ' מדבריהם דדוקא היכא דמתבטל ההיקש לגמרי אז הוא עדיף מג"ש אבל אם מתקיים ההיקש למלה אוחרי אז ג"ש עדיף אף שאינה מתבטלת לגמרי וכעת אין בידי ש"ס דגיטין:

תו' בד"ה תינח למאן וכו' וה"נ הו"מ למבעי לרבנן. פי' כי היכי דפריך הכא לר"ע התינח היכא דכתי' בערכך וכו':

בד"ה גמר בערכך וכו' אצטרי' ואם נפש שלא יהא ספקו וכו'. פי' דמה"ט הוה מוקימנא בערכך למלה אוחרי וכן צ"ל למאן דדריש תורת א"נ לדידיה י"ל דהך ג"ש דבערכך לא גמר:

בא"ד וא"ת וכו' נמי נילף אשם תלוי וכו'. דהא אין ג"ש למחצה:

ע"ב רש"י בד"ה או אינו וכו' שעיר י"הך ושעירי ע"א ושל מוספי המועדות. לולי דבריהם ז"ל הייתי מפרש דודאי קרא דתשחט החטאת אכל חטאות קאי בין שעירים בין כבשים דרוב החטאות הם שעירים חוץ מכשבת יחיד מיהו אותו אתא למעוטי חטאות פנימיות דלא בעו צפין וכי אתא קרא דושחט את החטאת בנה אב אף לפנימיות ומכיון דכתי' עוד בנשבה תנהו ענין לפנימיו' לעיכוב' אבל לפירש"י ק' דאכתי אימא קושטא הוא דחטאות פנימיות לא בעו צפון ממיעוטא דאותו והנך קראי אתו לשעירים דמוספין החיצוניות למצוה ולעכב וטפי עדיף הכי מלאוקוש' למעוטי פסח דלא דמי ליה ואינו מסוגו:

דף מ"ט ע"א רש"י בד"ה ישחטו את האשם במקו' שחיטתו תהא קבלת דמו. ובמקום אשר ישחטו את העולה דכתי' קאי אשחיטה ואקבלה ודייקי לה רז"ל מדהול"ל ויזרוק את דמו כמו רישא דקרא דכתיב ישחטו את האשם ש"מ דהאי את דמו אדלעיל קאי:

תו' בד"ה והרי מעשר וכו' ולגי' הספרים דגרסי נטמא לא דמוכיח דרבנן נמי וכו' דאדפרכי' רבנן וכו' כצ"ל:

בד"ה נכתו' בהאי וכו' היכי ילפי מאשם מצורע וט'. הא דלא ק' להו הכי לעיל לעכב מנ"ל קרא אחרינא כתי' ושחט וכו' י"ל דהתם יש ליישב דכיון חי דאשכחן בשאר אשמות כתי' כהדיא למטה אמרי' דהאי דגלי קרא באשם מצורע לעכב שכיר ילפי' מיניה שאר אשמות שיהיו שוים בכל אבל הכא דאמרי' דלא נוכחו' כשאר אשמות שפיר ק' להו היכי ולפי' מאשם מצורע והא דקאמ' הש"ס לעיל אשכחן שעיר נשיא בין למצוה בין לעכב שאר חטאות נמי אשכחן למצוה לעכב מנ"ל ולא ילפי' משעיר נשיא מלעכב אע"ג דשוים הם למצוה היינו משים דכתי' אותו דמשמע מיעוטא ודוק:

דף נ' ע"א תו' בד"ה אם על תורה וכו' וי"ל דכל חובה מקשי' לחטאת. ובהכי ניחא גם קו' א' דמהאי היקשא ילפי' לחובה דתודה ושלמים כגון שאמ' הרי עלי תודה ושלמים דאינן באים אלא מן החולין כדאית' בס' התודה (דף פ"כ) האומ' הרי עלי תודה הרי עלי שלמים הואיל ובאין חובה לא יביאו אלא מן החילון ואי לאו היקשא משום ב' כתובים הבאי' כא' לא הוה ילפי' לתודה ושלמים הבאים חובה:

בד"ה מה להלן וכו' כדפי' בקונט' ודבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בג"ש ושמא וכו'. דבריהם מגומגמים ונר' שצ"ל ואע"ג דדבר הלמד בהיקש וכו' שמא וכו' ור"ל שאינו היקש גמור ושפיר מלמד והו"ל הימנו וד"א ואע"פי שיש ליישב נוסחתינו אינו נר':

דף נ"א ע"א גמ' הואיל ויוצא כשר בבמה ומ"מ. דם המקור חמור ולא ילפי' מבמה ומוקמי' ביה מיעוט' וכפ"ר התו' נמי ניחא דלא ילפי' דם מהכשרו ועיין בתו' דלקמן (דף פ"כ ע"ב ועיין בתו' דמנחות (דף נ"ב) שתי' בע"א:

שם חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפיגולו. אין זה בנין אב גמור דא"כ תיפשוט מחוץ למקומו דבר הלמד בכ"א חוזר ומלמד בהיקש אלא ר"ל אף שהוא פסול חשוב הוא ולכך לא ירד וליכא לאק' דאימא איפכא דחוץ לזמנו איתקש לחוץ למקומו דלחומרא מקשי' דכיון דליכא אלא ג' מיעוטי מסתבר טפי לאוקמינהו בהנך תלתא אחרוני דלית בהו ילפות' להכשר:

שם מאשר פתח אהל מועד נפקא. ומדהול"ל מזבח העולה בקצרה וכת' אשר פתח וכו' משמ' נמי יסוד מערב וקאי אשר פתח איסוד דלעיל מיניה:

רש"י בד"ה ה"נ ולא היא התם וכו' הי"ל מלמד דחולין ולמאן דלית ליה דר' פפא וכו'. דבריו אלה תמוהים ונר' שצ"ל ולמאן דאית ליה דר"פ נמי אע"ג דלמד קדש וכו' ור"ל הלמד האחרון דהיי' מליקה בקדשים אפ"ה לאו ראיה היא דהא הוא למד מן החולין:

בד"ה ואת תורת העולה וכו' והעיקר מקרא והנך אסמכתא בעלמא נינהו כנ"ל ור"ל הנך טעמי אסמכתא וכו':

תו' בד"ה מפני מה וכו' לאחר שקיעת החמה יליף מלן דאימורים וכו'. ולא צריכים תו ילפות' אחריתי לאחר עמוד השחר דכך לי כדם אחר עמוד השחר כמו אחר שקיעת החמה ומכיון דילפי הכשר לשקיעת החמה ממילא נפקא לעמוד השחר וה"ה ללן ב' לילות ועיין בתו' לקמן דף פ"ד ע"כ):

בא"ד דם המתיר עדיף. ובהני נמי ניחא דחוץ למקומו יליף מהיקשא ולא יליף מבמה וזרקו פסלים בהנך דחזו לעבודת צבור אבל זה לא אע"ג דכשר בבמה ועיין בתו' דלקמן:

בד"ה מה מצינו בשחיטה וכו' דשחיטת עוף אתיא בכ"ה משחיטת בהמה. ותנא דאייתי בק"ו היינו לשחיטת עוף גופה דשפיר אתיא מק"ו אבל לאתויי מינה מליקת עוף סמיך אמה מצינו:

בא"ד חוזר ומלמד בכ"א כדמסיק בשמעתא כצ"ל וכ"כ לעיל (דף מ"ו ע"ב) ד"ה נתינה דדבר הלמד בכ"א חוזר ומלמד בב"א ואע"ג דאמרי' דתנא סמיך אתורת העולה מ"מ כיין דאיכא נמי מיעוטי ולא ילפי' הני לריבוייא אלא מב"א ילפי' שפיר דחוזר ומלמד בב"א ולולי דבריהם ז"ל הייתי אומר דהשתא דמסיק הש"ס דתנא סמיך אתורת העולה תו ליכא למילף מינה מידי ואכתי בעיין לא איפשיטא דכיון דאיכא מיעוט ודיכוי טפי מסתבר לאוקומי ריבוי בסני דאשכחן דכוותייהו להכשרא וגילוי מילתא הוא והיינו טעמא דמייתי הש"ס הכא הך קו' דדנין דבר וכו' ושינוייה שו"ר להב"ז שכ"כ אלא שביטל דעתו מפני דעת התו' אך ה' צ"ק כת' דודאי ניפשוט מברייתא דחוזר ומלמד אפי' למסקנא מדפריך וכי דנין וכו' ולא פריך וכי דנין דבר בכ"א מדבר הבא בב"א אלא ע"כ דפשיטא ליה לתנא דדנין מ"ה פריך הכי עכ"ל ושותיה דמר לא ידענא דהך קו' היא קו' הש"ס ולא דברי הבריי' הם כדמוכח מלשון הש"ס דקאמ' תנא אזאת וכו' סמיך ליה וכן משמ' לקמן (דף ס"ח ע"ב) ובמנחות (דף ו' ע"ב) ע"ש וא"כ ודאי הוא דלא מצי לאק' וכי דנין בכ"א מדבר הלמד בכ"א דהא עליה אנו דנין ובעיא היא וכ"ש דבעי' הכא למיפשטה מהך בריי'. ועוד דאימא דפריך פירכא דשייכא ביוצא ובכולהו אחריני ואה"ן דכלן בדם ק' ליה נמי הך קו' דוכי דנין בכ"א מדבר הלמד בכ"א ודוק:

בד"ה פשוט מהא תימא דתרתי תפשוט וכו'. הך קו' אתיא לשיטתייהו דמפ' דמסקי' דדבר הלמד בב"א חוזר ומלמד בב"א וא"כ בתר דיליף מינה הך הו"ל למילף תו דמלמד בק"ו אבל למאי דכתי' דנר' לכאו' פשט השמועה דאכתי לא מיפשטא בעיין לק"מ דודאי מנוסה דברייתא לא מיפשטא אלא חדא והא אידחיא לה וראיתי לה' צ"ק שכת' דאינה תמיה כלל דעכ"פ מבריי' ליכא למיפשט אלא חדא עכ"ל ולמאי דכתי' מק' התו' שפיר ואף שיש ליישב דהש"ס קיצר בזה וסמך אדלעיל מ"מ הו"ל קיצר במקום שאמרו להאריך ושנו הכא מדלעיל:

ע"ב גמ' ת"ל ואת כל דם הפר הכתוב עשאו שיירי מטה. וכפ"ז ה"ה בפר י"הך תו לא צריכינן לקרא דוכלה מכפר דהא ישפוך דכתי' הכא למצוה קאי אתרוייהו אפר כהן משיח ואפר י"ה והא דילפי' לעיל מוכלה היינו אילו לא נאמ' ואת כל הדם ישפוך א"כ י"ל אצטרי' קרא דוכלה מכפר משום דהו"א דהאי שינוייא דשני קרא דלא כתי' ושפך את כל דם כדכתי' לעיל ולקח ונתן היינו בפר כהן משיח דשני קרא הכא מדלעיל מניה אבל בפר והך ליכא שינוי דלא כתי' ביה הכא ולקח או ונתן והו"ל שנה עליו הכתוב לעכב להכי אצט' וכלה וא' נר' יותר:

שם ת"ל וכלה מבפר. ואין להק' לא לכתו' לא ה"א ולא וי"ו כיון דאתי בק"ו ואינו אלא טרחא בעלמא דטרח וכת' לה קרא וטרחא כולי האי לכתו' עליו קרא אחרינא הו"ל טרחא יתירתא דקרא אצטרי' לגופיה לומ' שאם חיסר א' מן המתנות עיכב:

תו' בד"ה חן לה יסוד וכו' לתחלת דמים של כל הזבחים כנגד היסוד. נוסחא זו אינה ברש"י שלפנינו וכפי נוסחא זו צ"ל דמ"ש הש"ס מי כתי' אל יסוד העולה וכו' הוא כמ"ש רבי' חיים דמוכח משמ' שירים ולנוסחתינו ק"ל דאימא קרא לתחלת דמים אתא לכל הזבחים וכו' דכתי' מזבח ר"ל מזבחה של עולה לכל דמים הנזרקים עליו כי היכי דמפרשי' לה אשירים ואף דלא קאי אחטאת דתחלת דמים מ"מ הא איכא זבחים אחריני טובא ושפיר קאי עלייהו ויש ליישב דכיון דלא אפשר לאוקומיה אכל זבחים משום חטאת א"כ אין פי' מזבח להלכות מזבחה של עולה לכל דמים הנזרקים עליו דמשמ' נמי חטאת בכלל ולית' וא"כ ע"כ לא קאי אלא אעולה לבד והול"ל אל יסוד העולה ודוחק:

בא"ד נילף בק"ו כה"ג ומה שירים שאין מעכבין וכו'. והא דשייכי בכפרה לא חשיבא להו פירכא דהוי חומרא לגבי קולא דשאינם מענבים כי היכי דלא חשיבא פירכא דשייכי בכפרת כרת לגבי תחלת עולה דמכפרת על עשה או על הרהור הלב:

בא"ד כ"א על שירים של אותו קרבן עצמו גמרינן תחלת מתנותיו. ק' דמ"ש משיירי חטאת דלא ילפי' אי משום דנימא חטאת יוכיח א"כ כי נילף נמי משירים דידיה נימא חטאת תוכיח דאף דשיריה בעו יסוד תחלת דמיה לא בעו יסוד ואי ס"ל דחטאת שאני שטעונה על ד' קרנות א"כ נילף שפיר משיירי חטאת לשאר קרבנות ואין לומר דהא דלא ילפי' משיירי חטאת הוא משום דאיכא למפ' דשייכי בכפרת כרת דממ"ש בסמוך ולא שייך למימ' חטאת תוכיח אהאי ק"ו משמע דאאידך ק"ו דטעונה יסוד שפיר אמרי' חטאת תוכיח:

בא"ד וא"ת אכתי למאן דדריש מתן דמים למעשר ופסח מודם זבחיך ישפך הא לא כתיב וכו' כצ"ל:

בא"ד ולא שייך למימ' חטאת תוכיח. דמה לתחלת חטאת שאינה טעונה יסוד תאמר בשאר דמים שטעונה יסוד כשירים דין הוא שטעונה גג:

דף נ"ג ע"א רש"י בד"ה לזכרי כהונה דכתי' הכהן המחטא וכו'. ועדיפא מינה הו"ל לאתויי קרא בהדיא דכתי' כל זכר בכהנים יאכל אותה וכן גבי מנחה ואשם כתי' בהדיא בכל חד מינייהו בפ' צו כל זכר ונר' שכיון רש"י בזה דלא תק' דהא קרא כתי' הכהן המחטא אותה יאכלנה משמ' דדוקא המחטא הוא שאוכלה ולא כהן אחר ומכ"ש נשים ומתני' משמע דוקא נשים הוא דאין אוכלים אכל הזכרים כלם אוכלים לכך הביא פירש"י דהאי קרא לא ממעט אלא נשים וכדומה שאינם ראויים לחיטוי אבל הראויים לחיטוי כולם אוכלים והא דאייתי קרא דקרח דרך קצרה נקט דכולהו איתנהו בחד קרא:

וראיתי לה' צ"ק שכת' וז"ל שכיון רש"י בזה לומר שנה עליו הכתוב לעכב וליכא למימ' הא בחטאת גופה כתי' כל זכר ובקרח נמי כתי' גבי חטאת דאפשר לומ' דבקרח כתי' כל זכר משום מנחה ואשם ולא משים חטאת לעכב מ"ה כת' רש"י דהכהן המחטא למעוטי נשים וא"כ ע"כ כל זכר דכתי' התם לעיכובא אתי ובקרח כתי' גבי אשם ומנחה למצוה וילפי' עיכובא מחטאת בהיקשא עכ"ל. ותמהני דהא במנחה ואשם נמי כתי' התם בפ' צו כל זכר כי היכי דכתי' גבי חטאת וא"כ ע"כ דקרא דפ' קרח כוליה לעיכוב' ולמאי אצטרי' קרא דהמחטא ועוד דזה רחוק בכתו' לומר דלא אצטרי' לחטאת דמי מכריחנו להוציא קרא מפשוטו ולעקם הדרך ולא לומר דבחטאת לעיכובא וילפי אשם ומנחה מיניה בהיקשא ולזו י"ל קצת ועוד דכפ"ז דילג רש"י אידך קרא דכל זכר דכתו' גבי חטאת דהוי לעיכובא וי"ל מיהו אעיקרא דדינא פירכא דמאי עיכובא שייך הכא דאם כבר נאכל הבשר לנשים מאי דהוה הוא ואם ר"ל שיביא קרבן אחר משום שנאכל לנשים דקי"ל כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים הא ליתא דהא קי"ל דבפרה תלויה מדם דוקא כדלעיל דף כ"ו ע"כ) ואם נזרק הדם הורצה אף שלא הוקטרו האימורים ולא נאכל הבשר וכמ"ש התו' בפ' תמיד נשחט (דף נ"ט ע"ב) ד"ה יכול נטמאו דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרים בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמאת אחרי כן או יצא או נעשה נותר מתכפרים בעלים וכ"ה דמיירי כגון שעברו הנשים ואכלו את כל הבשר קודם זריקת הדם והקטרת האימורים דהו"ל כאבוד ושרוף דס"ל לר' יהושע בפ' כיצד צולין (דף ע"ח ע"ב) דאף אם ורק לא הורצה א"כ מאי איריא נשים אפי' נאכל לזכרי כהונה נמי הו"ל כאסור דס"ל לד' יהושע התם (דף ע"ז) אם אין בשר אין דם ואי מיירי כשהחלב קיים אפי' באבוד ושרוף נמי זורק את הדם כדאית' במנחות (דף צ"ו) מיהו י"ל דכשנאכל לזכרי כהונה שכבר קיים אכילת כהנים אף שנאכל קודם הכשרו סוף סוף לא דמי לאבוד ושרוף דלא נתקיים בו אכילה כלל ולכך לא מעכב אזריקת דם משא"כ בנשים דלאו בני אכילה נינהו כלל וצריך ראיה לדבר זה ומאי דכתי' נ"ל עיקר וקרא דפ' קרא דכתי' כל זכר אחטאת ואשם ומנחה אע"ג דכתי' בכל חד מינייהו בפ' צו י"ל דההוא משום מחלוקתו של קרח סידר הכתו' שם כל כ"ד מתנות כמ"ש רש"י לעיל (דף מ"ר ע"כ) ועוד דאצט' משום חטאת העוף ואשם נזיר ומנחת העומר כדלעיל שם) וכמ"ד ה' צ"ק טפי היל"ל דההוא קרא דקרח לאו לעיכובא אתא אלא לסדר מתנות כהונה לאהרן משום מחלוקתו של קרח מ"ה אצטרי' קרא דכל זכר דכתי' גבי חטאת:

ע"ב תו' בד"ה מה להלן פיסוק וכו' ה"נ נימא אות' בפסוק. ויש ליישב דא"כ לא ילפי' מידי מג"ש דסביב:

בד"ה משום דלא כתי' וכו' הול"ל גבי שלמי צבור. ויש לייש' דהתם כיון דאחתינהו בהדי אשמות בחדא מחתא ש"מ דרין א' להם בכל דבר ולא הוצרך התנא לבאר דקדש קדשים הם ועוד כיון דאשמועי' התם דנאכלים לזכרי כהונה והיינו דילפי' בהיקשא מחטאת ממילא משמע נמי לקדש קדשים מהך היקשא דחטאת דאע"ג דלקמן יליף לה מעולה מ"מ השתא דאצט' היקשא דחטאת לזכרי כהונה ילפי' מניה שפיר לקדש קדשים:

בד"ה ואי אמרת וכו' ומיהו ק' דא"כ היכי ממעט הכא עולה דלא הויא ד' קרנות כחטאת וכו'. פי' דהא יסוד גמור הוא אלא דבדמים התחתוני' חששי לזמנין דנותן תחת היסוד והיכי ממעטי' עולה מ"ה מד' מתנות אבל אין לפ' כוונתם דכיון דהוה ס"ד ליתן בעולה ד' מתנות על ד' קרנות א"כ חו"ל דמי' עליונים בחטאת ולגבי דמים העליונים חשיב יסור דהא ודאי הא דקאמ' ר' ישמעאל ד' מתנות על ד' קרנות היינו למטה מחוט הסיקרא דאל"כ מה משיב אמרת עולה וכו' הא סוף סוף אכתי נימא יעשה ד' מתנות על כ' קרנות למעלה וכי משים שעולה טעונה יסוד מחייבנו ליתן דמה למטה וכי היכי דילפי' מחטאת ד' מחנות ה"נ נילף מינה למעלה אלא עכ"ל דלמעלה לא דממעטי' לה מאותה כמש"ל התו' בסמוך אלא דהוא ס"ר ליתן דמה למטה על ד' קרנות ומ"ה חשוב שפיר עולה טעונה יסוד (ע"ל דף י"ב ע"ב) דמוכח התם להדיא דדמה למעלה ודמה טעון ד' מתנות על ד' קרנות תרי מילי נינהו וא"כ מאי מק' התו' אלא העיקר כדכתי':

בד"ה מה להלן וכו' ה"נ נימא איתה בפיסוק וכו'. ויש לייש' דכיון דכתי' סביב בעילה בכחטאת ש"מ דשניהם שוים בהשואה א' וסביב דומיא דסביב דהיינו שיהיו הד' קרנות מחוברים בדם הסיבוב דם החטאת ולא ממעטינן מאותה אלא שיטי המקום שאינו במשמעות סביב:

דף נ"ד ע"ב גמ' בשבט בנימין כתי' ועלה וכו'. לאו דוקא דאדרבה בשבט בנימין כולו כתי' וירד אלא הכוונה היא כשפירש הכתוב נחלת בני יהודה גבולותיה ומקצועותיה צפונו שהוא דרומו של בנימין הסמוך לו ומצורף עמו כתוב בו ועלה נמצא שהחלק המגיע לבנימין מהמזרח ואילך הכל הוא בעלייה ומ"ש בכתוב בבנימין וירד הוא משום שהתחיל להזכיר ולפרש נחלתו מהמערב ונמצא שמעין עיטם ומירושלם ולמזרח הכל הוא בירידה כמ"ש רש"י שם בפי' ס' יהושע ע"ש ונמצא שעין עיטם וירושלם הם בעלייה ואין שם ירידה ככתוב:

רש"י בד"ה מקומו וכו' בגבול מי הוא. וכפי האי בעית אימא דגמירי וכו' אייתו ס' יהושע לראות איזהו מקום גבוה המשותף בין יהודה ובנימין:

בד"ה אייתו ס' יהושע וכו' ולא פי' שם בא' מכל השבטים וכו'. כיון רש"י בזה שלא תאמר הרי גם בשבט בני יוסף כתו' עולה מיריחו בהר בית אל ובשבט זבולן ג"כ כתי' ועלה גבולם לימה ועלה יפיע לכך כת' רש"י דבהנהו לא נתפרשו היטב הגבולים מסובבים ברחובותיה' ומקצועותיה' כמו יהודה ובנימין וא"ב מ"ש ועלה הוא לגבי אותו מקום הסמוך לו בלבד אבל הכא שנתפרשו היטב המקומות והגבולי' וכתי' בהו ועלה משמע שהוא עולה וגבוה מכולם אך ק' דהא ביהודה לצד דרומו כתי' ועלה מנגב וכו' ועלה אדרה וא"כ נימא דהיא היא מקום המקדש ובשלמ' לאבע"א ניחא דנחלת בנימין היה לצד צפונו אבל לתי' א' ק' דהא דכתי' בתרית ונסב הקרקעה אינה לא עלייה ולא ירידה כמו ותאר:

תו' בד"ה ומלאו וכו' שלא היו המתנו' למעלה. ויש ליישב שפעמים כשנותן באצבע על ראש ההר מתגלגל הדם ויורד על שטח הקרן ונבלע בנקבים אלו ומידי דשכיח הוא ולכך עשאום מתחלה חלולים וליש' דגמ' משמ' טפי כפירש"י:

בד"ה מה חטאת בצפון ולענין מתנות וכו לכאו' משמ' דהיינו לענין ד' מתנות על ד' קרנות כדלקמן בדבור שאח"ז וק' דהא לעיל מפיק לה הגמ' מדעולה טעונה יסוד דכתי' אל יסוד המזבח ומיניה ילפי' לכל הקרבנות עיין בפירש"י ותו' לעיל (דף נ"ב) וי"ל דקושייתם היא שיהא מתן דמן למעלה א"נ האי לאו מיעוטא היא דאתי היקשא ומפיק לה מכללא דיסוד מזבח העולה כמו חטאת. ומזבח העולה מוקמי' ליה בתודה ושלמי' וכדומה דלית בהו היקש' והשתא דאתא מיעוטא ואפקא מהיקשא לענין מתן דמה למעלה ממילא נמי מוקמי' קרא דיסוד מזבח העולה אף אשלמים ואשם ולענין ב' מתנות שהן ד' דוקא:

דף נ"ה ע"א גמ' לחדא מעיילי. דתפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת:

שם ומה קדשים קלים שהוכשרו וכו'. ל"ד קולא וחומרא הוא אלא ר"ל ומה קדשים קלים שהוכשרו בג' רוחות אפ"ה נתייחדו להם אותם הרוחות ולא ניתנו לקדשי קדשים קרשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון בלבד א"ד שלא נתייחד אותו הרוח אלא לקדשי קדשים בלבד:

רש"י בד"ה קדש איקרי וכו' כיון דכתי' לה'. ובלאו היקשא מלה' לחודה לא מכרעא דהוי קדש קדשים דגם הקדש שפיר מיקרי לה' ועיין בתו' לעיל (דף נ"ג ע"ב) ד"ה משום דלא כתיב:

תו' בד"ה אלא היקשא וכו' אין לנו לשנות מעולה. ואע"ג דעולה יליף לה בג"ש מחטאת ואינו חוזר ומלמד בהיקש י"ל דכיון דילפי' דפי' סביב דעולה הוא ד' מתטת כחטאת הו"ל כמאן דכתי' בהדיא או אפשר דס"ל דלאו ג"ש גמורה היא אלא ע"ד ילמוד סתום מן המפורש ולולי דבריהם י"ל דהוא בכלל זבח השלמים דכתי' בית סביב:

ע"ב גמ' שלמים ששחטן וכו'. אע"ג דקי"ל אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר ההוא למצוה בעלמא ועוד אצטריך לננעלו אח"כ כ"כ התו' ריש ערכין:

דף נ"ו ע"א גמ' חלונות דלתות ועובי החומה תנינא וכו'. מדלא פריך מידי הש"ס אדלתו' משמע דל"ג לה וכן יר' מפירש"י ומיהו דלתו' נמי לא מצי' למימר דהא אמרי' התם דשערי ירושלם לא נתקדשו ושערי עזרה נתקדשו וגם מקום האגף עצמו כלפנים חוץ משער ניקנור כדאית' בפתחים (דף פ"ה ע"ב) ע"ש ואין לומר דאתא למעוטי שער ניקנור והוא חוץ לאורך קפ"ז דמשמ' מדשמואל ור' נחמן דרוחב קל"ה נמי אתא למעוטי ובודאי דשאר השערים היו בכלל המדידה הזאת:

שם דאי ליכא למאי אצטרי'. תימא דהא הש"ס הוה ס"ד דלאכילה בעי' כנגד הפתח עד שחידש הש"ס קדשי שעה שאני וחלוקה אכילה משחיטה משים דריבתה בה התורה חצרו' הרבה וא"כ ודאי טובא קמ"ל תנא וקרוב אני לומ' שזה ט"ס וצ"ל מי לא עסיקי' דאיכא שחיטה כנגד הפתח אלא אע"ג וכו' והשאר נמחק ור"ל דלשטת סתם קאמ' ואפי' אותם שכנגד הפתח בכלל:

רש"י בד"ה תוכן קדש וליחייב עלייהו משום טומאה. משמ' מדבריו שמפ' קו' הש"ס על הטומאה וכן יר' מ"ש רש"י בסמוך ד"ה. ושוחטין שצ"ל ושוחטים שם קדשים קלים גרסי' והס"ד ומ"הד למעוטי מאי דאין חייבין וכו' וכן שו"ר בהגהות דפוס חדש ואע"ג דהשתא אכתי לא שאני ליה הש"ס בין אכילה לחיוב טומאה מ"מ פירש"י הקו' על הטומאה כדי שיחזור קו' הש"ס גם עלה דשמואל:

תו' בד"ה מנין לדם וכו' דלא חשיב אלא דברים של חידוש. דזה אינו חידוש אם תקון כדי שימהרו לבא דה"נ לא חשי' חתיכת יבלתו והבאתו מחוץ לתחום והרכבתו תו' דמנחות (דף כ' ע"ב):

בא"ד ומשתשקע החמה דלקמן וכו'. ר"ל דר"ת מפ' דשקיעת החמה היא קודמ' למשתשע דמשתשקע הוא עם סוף שקיעה אבל הך דלקמן הוא תחלת שקיעה וא"ש הא דנקט ליש' דמשתשקע לקמן משום דאיידי דנקטיה גבי בשר קדשים קלים נקטי' נמי גבי דם:

ע"ב גמ' ת"ל ביום הג' ביום אתה שורפו. ואי לאו דכתי' עד יום הו"א דאכילה בשריפה תליא דתכף לאכילה שרפה ושפיר נאכל בלילה אבל התו' בפסחים (דף ג') כתבו דאי לאו עד יום הו"א דנאכל בלילה ואצט' ביום למעוטי שלא ישרף בלילה של אחרי כן:

שם דמו לא נאמ' אלא דמם לומ' וכו'. אבל ובשרם דריש ליה לתם ובעל מום כדר"ע לקמן דלא מצי לאוקומי' אמעשר ופסח דפסח בהדיא כתי' ביה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ואכלו את הבשר ומעשר לא מצינו בכתוב שיהא ניתן לכהנים וגם כאן לא מנאו הכתו' בהדיא עם המתנו' דנימא דבשרם קאי נמי עליה ומכיון דלא קאי אכולהו הנך דלעיל אף הפסח מוקמי' ליה אבכור דאיירי ביה קרא:

תו' בד"ה לב' ימים דמעשר יליף משלמי' בב"א. וא"ת דנילף מתודה ואיל נזיר דהוו קדשים קלים ונאכלים ליום ולילה ולחומרא מקשינן י"ל דאיכא למפ' מה לתודה ואיל נזיר שיש בהם חזה ושוק לכהן משא"כ במעשר וראיתי לה' צ"ק שתי' דכיון דתודה ילפי' משלמי' בהיקשא אינו חוזר ומלמד בב"א ע"כ ולא ידענא מאי קאמ' דמאי היקש' איכא לזמן ואי משום חזה ושוק הא מגוף התודה עצמה ילפי' בב"א:

בד"ה ונאכלים בכל וכו' מדמקשי' בגמ' לחזה ושוק של שלמי' וכו' ושלמי' נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מילואים וק' דתודה ושלמים אתו בב"א ממילואים ולעיל (דף נ') איבעיא לן דבר הלמד בב"א אי חוזר ומלמד בהיקש ולא איפשיט' ועוד מעשר בכל העיר מנ"ל ואין לומ' דיליף בב"א ממילואים דהכתי' בהו לפני ה' ואימא בעזרה כבשחיטה וצ"ל דקרא קא מקיש לבכור לדיני חזה ושוק המפורשי' בכתו' והיינו של שלמים ושל מילואים ומינייהו ולפי' המקום והזמן ובתר דגלי לן קרא בבכור דלפני ה' לאו היינו בעזרה שפיר ילפי' מעשר ממילואים בב"א אך ק' לר"ע ולר"י הגלילי דמקשי ליה לתודה ק' דליכא למימר בהא הימנו לדבר אחר דהא המקום לא כתי' כלל בתודה ולא מ"ל דמקיש ליה לדיני חזה ושוק הכתובים בתורה ושל מילואים בכלל דהא לא מקיש ליה לשל שלמים המפורשים:

בד"ה וכי דבר וכו' חשיב היקש' א"כ היכי יליף. ר"ל היכי יליף ר"י הגלילי בסמוך מחטאת ואשם ואף ר"ע ור"יש הוו מודו ליה אי לאו היקשא:

בא"ד ולעיל איבעיא לן אי דבר הלמד בהיקש וכו'. אלא ש"מ דהאי ובשר. לא מיקרי היקש' דלא יניח ממנו עד בקר קאי אכולהו ואף למאי דהוה ס"ד הש"ס לקמן דתביאו דכתי' גבי ב' הלחם היקש' הוא הכא פשיטא ליה דלא הוי היקש דהתם שתים ב' עשרונים לא שייכי בלחמי תודה וא"כ לא קאי אלא אב' הלחם:

דף נ"ז ע"א גמ' ור"ע יליף לה מבשרם וכו'. ק"ל דר"ע דאית ליה פסח בשפיכה כדאית' בסוף פסחים ע"כ מפ' דמם אהנך בכורות קאמ' וא"כ בשרם נמי דהנך בכורות קאמ' ומהכא יליף בעל מום. שו"ר לתו' ז"ל לעיל ר"פ ב"ש (דף ל"ז) ד"ה תרי תנאי:

שם וא' בעל מום. היינו איהיה לך קאי אבל בחוה התנופה היקשא קאי אתם בלבד כדכתי' ביה בשעריך תאכלנו:

רש"י בד"ה אין מלמדין וכו' הבאין כא' אין מלמדין אפי' בג"ש. וק' דהאמרי בפ"ק דקידושין דהו"ל מצה והקהל כ' כתובים הבאים כא' דנשים חייבות ואין מלמדין ואפ"ה אצט' הלכתא לפטור הנשים בסוכה משום דהוה ולפי' בג"ש דט"ו ט"ו ממצה כדאיתא התם ובסוכה (דף כ"ח) וי"ל דאה"נ דב' כתובים אין מלמדין בב"א אבל בג"ש מלמדין דהו"ל כמאן דכתי' בהדיא ומוקמי' מיעוט' דב' כתובים לדוכתי אחריני דלית בהו היקשא וג"ש מיהו הכא שאני דכולהו קרבנות כתי' בהו סביב והיינו ב' מתנות שהן ד' וא"כ ע"כ לא אתו למעוטי הני ב' כתובי' אלא להיכא דלא כתי' סביב דלא עבדי' בהו ב' מתנות שהן ד' וא"כ אף בג"ש לא ילפי' וכפ"ד התו' דפסחים דף ס"ד ע"ב) נמי ניחא באופן אחר שכתבו דאע"ג דאין ג"ש למחצה מ"מ כיון דעולה וחטאת ואשם אית בהו ג"ש וילפי בג"ש מהדרי ואפ"ה כתו' בכולהו סביב ש"מ דאין למדין מהדדי אף בג"ש ובהכי מיתרצא קושיין נמי:

בד"ה הוסיף לך וכו' היית אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש. ר"ל דיום השחיטה פשוט הוא דאל"כ אימתי יאכל ואתא ההיקש והוסיף עונה א' דחיי' לילה אחרת ואתא לך יהיה והוסיף עונה אחרת דהיינו יום המחרת:

תו' בד"ה ואבע"א וכו' ולא אמרי' בחד זמנא גמר. וביומא (דף כ"ז) תי' התו' לזה דהכא כל ההזאו' חשיב חד עניינא וכיון דגלי מקצת בגופיה גמרי' מניה בחד זמנא אפי' מאי דיליף בהיקש אבל הנך לאו חד עניינא הוא ע"כ מיהו פירש"י דהכא לא מיתרצא בהכי דכתב דאם הוקש בכור לתודה ללמוד תנופה וזמן הוה א"ש אע"ג דלאו חד עניינא הוא:

בד"ה היינו דכתי' ממושבותיכם ומריבוי ב' יודי"ן דריש. ק"ל דא"כ אמאי אצט' ג"ש ועוד דאכתי אימא י' חלות ואין בהם אלא ב' עשרונים מהיקש' דתביאו ולכאו' נר' לומ' דג"ש אתא לי' חלות ומתהיין דרשי' עשרה עשרונות ולולא ג"ש הוה דרשי' מתהיינה י' חלות לבד ומתביאו הוה ילפי' ב' עשרונים והשתא דאיכא ג"ש אתא תהיינה וגלי אהיקש' דתביאו דעשרון לחלה הוא אלא דאכתי ק"ל דהאי לא מקרי היקש כיון דכתי' בהדיא תהיינה שו"ר לתו' דמנחות:

ע"ב רש"י בד"ה כשם שמזה דמקצת עבודה כל א' כתובה כו. דהא המקומו' למעלה ולמטה כתובים הם בפי' והמנין אנו למדים בהיקש והו"ל הימנו וד"א וכן לקמן גבי לחמי תודה שיעור עשרון אתי בהיקש' ומניינם אתו בג"ש או מתהיינה:

בד"ה ה"ג ואבע"א חוץ וכו' בהיקש בהמות הואיל והיקש צורך פנים הוא. ר"ל ואף פנים נמי מיקרי היקש מקומו' והקדש למד תחלה בהיקש עיין ברש"י דיומא:

תו' בד"ה ואבע"א וכו' ויש לפ' דדייק וכו'. פי' דיש ליישב גי' ואבע"א דתי' א' דייק מדקתני אלא ולא קתני ונאכל עד חצות כדתני בכולהו כפירש"י ואבע"א דייק מדתני ליה באמצע ולא תני ליה בסוף כדבאחריני אבל לפירש"י כולהו חד שינוייא ור ל מדהו"ל למתני ונאכל עד חצות כדתני בשאר מתני ותני אלא כדתני במנוייו וצלי ש"מ דכולהו דמו להדדי דהוו דאורייתא ולא כאידך מתני' דהוו מדרבנן וה"ה דבלאו מנוייו וצלי משמ' שפיר דהוו דאוריית' מדתני אלא דלאלומי תירוציה נקט לה הש"ס דהתנא שינה בלשונו הכא מדלעיל והשווהו למנוייו וצלי זה נר' בפשט דברי אתו' ורש"י ודלא כה' צ"ק ע"ע:

פרק חמישי

רש"י בד"ה ה"ג כולו לעולה וכו' מגזירת הכתוב. ואף אי כוליה מזבח בדרום קאי כר"י בר יהודה אפ"ה קדוש' צפון עליו מגזי' הכתוב ולא תילף מהכא דלר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי:

תו' בד"ה משוך מן הקרן אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן לא בפנים ולא בחוץ. דבריהם תמוהים דהא ודאי החתיה נעשית בבגדי לבן בחוץ וכ"ב התו' גופייהו ביומא (דף מ"ו) דק' לר' יהודה דסבר דלא נאמרה חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ונר' ליישב דקושייתם זו היא למ"ד התם ביומא (דף ט"ל ע"ב) דהגרלה לא מעכבא אף לר' נחמיה דלא מיקריא עבודה ואף למאי דאסיק התם דמעכבא מ"מ הדרא לא מעכבה וחתיית גחלים אינה מן העבודות אלא מכשירי מצוה כדמוכח התם דף מ"ח) גבי חישב כחתיית גחלים מהו וגרע מחפינת קטרת ע"ש אבל לר' יהודה ק' שפיר אליבא דכ"ע ומ"מ העדר דבר זה מן התו' הוא טוב יותר:

דף נ"ט ע"א גמ' ביום ההוא קידש המלך את תוך החצר וגו' כי מזבח הנחשת קטן מהכיל לצ"ל ופסוק הוא במלכים א' ח':

תו' בד"ה וכי עליו הכא דייק משום וכו'. ואי להכי הוא דאתא הול"ל וזבחת אצלו מאי עליו:

בא"ד שמצוה לזבוח עליו. דאי להכשר הול"ל ויזבח עליו:

בא"ד אצל המזבח משמע שמצוה דהול"ל ותאכל מצות ולכאו' התם לא היו צריכים לזה דהא קרא כתי' בתריה ואכלתם אותה במקום קדוש דהיינו כל העזרה וא"כ מאי אצל המזבח יתירה הוא דהרי הוא בכלל המקום קדוש ואפשר שזה הוא בכלל דברי התו' דמאפקיה קרא למקום המזבח מכלל כל העזרה ש"מ שמצוה לאכול שם והא לית' דהכתי' בתריה ואכלתם אותה במקום קדוש דמשמ' נמי מצוה ולכתחלה בכל העזרה וכן בשחיט' א"א לומ' שמצוה לזבוח עליו דהכתו' ושחט אותו על ירך המזבח דמשמ' לכתחלה וכתי' הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך דהיינו הבשר והדם דוקא אבל הזביחה אינה על המזבח כמו שפירש"י ה"פ יתרו ע"ש:

בד"ה עד שלא וכו' שכשרין בשילה ברוך וא"ת אכתי הד"א:

בא"ד וההיא דפ"ק דע"ז. יש להק' בקדשי בדק הבית אמאי נועל דלת בפניה ושוייה גסטרא ופי' רבי' וכו' נפ"ל ור"ל דק"ל לתו' מדקתני אם החרים והעריך הבהמה תעקר והיינו לברק הבית כמ"ד סתם חרמי' לבד"ה דלמ"ד סתם חרמי' לכהני' יתנם לכהנים) אמאי תעקר דהא הש"ס לא קמשני אלא אקדשי מזבח אבל בקדשי בד"ה לית בהו משום מטיל מום ומנשחטי' ל"ק להו דהא משני התם בגמ' אתי בהו לידי תקלת אכילה ומתרץ רבי' דאטו קדשי מזבח דאסור משים מטיל מום גזרו גם בקדשי ב"ה להטיל מום אף בכ"הג דהכא שנר' כמטיל והש"ס לא הוצרך לבאר זה דהמק' הוה ידע שפיר דגזרי' בקדשי כ"ה אטו קדשי מזבח אלא דהוה ק"ל בקדשי מזבח גופייהו נשוייה גסטרא ובתל דשני לים דאסור בקדשי מזבח ידע שפיר דגזרי' גם בקדשי כ"ה ומסיימי התו' דכפ"ז מ"ל כפירש"י דהש"ס פריך אקדשי ב"ה ועלייהו קמשני נר' כמטיל מום דאסור גזירה אטו קדשי מזבח והש"ס קיצר בדבריו וכפ"ז הא דקאמ' התם הש"ס נראה מום מעליא הוא ה"מ בזמן שב"ה קיים דחזי ל וכו' ה"ק מום מעליא הוא והול"ל מטיל מום ואסיר משים גזי' קרשי מזבח מאי נר' ומשני ה"מ בזמן שב"ה קיים מיקרי מום מעליא בקדשי מזבח וגזרו בקדשי ב"ה. אבל בזמן שאין ב"ה קיים מיקרי נר' אף בקדשי מזבח וכ"ש בקדשי ב"ה דהוי נר' ע"ש ודלא כה' כ"ק שהגיה דברי התו' ופי' בע"א ע"ש ודבריו אינם נכונים לענ"ד ודוק:

בד"ה עד שלא נבנה או משום דהוי דחוי או משום דמחוסר מעשה ודוחק וכו' כצ"ל ופי' דהוי דחי ודמי למחוסר זמן ואותו וא"כ או משום דמחוסר מעשה של בנין המזבח:

ע"ב גמ' אלף עולות יעלה שלמה. מפ' ליה ר' יוסי דהיינו ביום א' ודלא כמ"ש רד"ק דהיינו בב' וג' פעמים קודם שובו מגבעון לירוש' ודייק לה הש"ס מדלא כתי' העלה שלמה וכתי' יעלה שלמה משמ' לשון הווה דהיינו כל יום ויום היה עושה כך כל זמן שהיה שם בגבעון ע"ד ככה יעשה איוב כל הימים:

רש"י בד"ה מה משכן מוקף גובה י' אמות. לאו קושט' הוא דגובה ההיקף י' אמות בלבד דלדידיה ט"ו אמות הוה ועוד דלדידיה מאי אולמי' דמשכן דפשיטא ליה דמוקף י' אמות אי משום י' אמות אורך הקרש ומסתמ' התורה שצותה לעשות חצר סביבו היינו כדי שיהא מוצנע ומכוסה א"כ מזבח נמי כן דהא היה גובה י' אמות ואדרבה המשכן אינו נר' כ"א אחוריו אבל המזבח נר' כולו ואף שי"ל דהיכל עדיף ולכך פשיטא ליה בו מ"מ אינו נר' אלא ר' יוסי לדבריו דר' יהודה קאמ' ליה דא"א לומ' קרא דקומה ה' אמות דברים כפשוטן מכח האי היקש' וא"כ שפיר מפרש"י קרא דקלעים ט"ו אמה היינו ה"ה לכל החצר וקרא דה' אמות היינו משפת מזבח והשתא מתפרש היקש' איפכא דמה מזבח מוקף ט"ו אמה אף משכן ט"ו אמה ולא תימא דקרא דקומה ה' אמות דהיינו משפת מזבח אינו אלא אחצר החיצונה שיש בה המזבח דעלה קאי מ"ש ורוחב נ' בנ' עיין בפי' רש"י בחומש:

בד"ה אף כאן מורד ה' על ה' וכו' י"א אלפים עולות ובחנוכתו כתי' בקר כ"ב אלף וצאן ק"כ אלף כצ"ל. ואע"ג דכל הני שלמים הוו ואין מקטירין מהן אלא החלבים מ"מ הנה מלבד אלה הקריב עולות ומנחות כדכתי' כי מזבח הנחשת קטן מהכיל את העולה ואת המנחה זאת חלבי השלמים וא"כ אף אם נאמ' שחלב וכליות קמ"ב אלף יבאו במקום י"א אלף עולות מ''מ נשארו העולות והמנחות יתירו' וכעין זה כת' רד"ק וז"ל נאמ' כי גם הנה היו עולות רבות ומנחות כי לא מנה אלא השלמים שהיו רבים עד כי בין העולו' והמנחו' וחלבי השלמים לא יכול מזבח הנחשת וכו' עכ"ל ע"ש:

תו' בד"ה מה משכן תימא כיון דאיכא היקשא וכו'. לכאו' כפי פירש"י שפי' דהיקש' אתא להיקף קלעים לק"מ דג"ש אצטריך לגובה המזבח גופיה ותרוייהו צריכי ומשמ' שהתו' מפרשי' שההיקש אתא למזבח גופיה וזה ודאי רחוק הוא בשמועה ובכתוב ונראה דאף לפירש"י ק"ל שפיר דכיון דילפי' מהיקשא להיקף קלעי' י' אמות ע"כ קרא דכתי' וקומה ברוחב ה' אמות היינו משפת מזבח ולמעלה וא"כ קרא דקלעים ט"ו אמה אל הכתף כפשוטו ד"ה לכל החצר וא"כ ש"מ דמזבח גבוה ו' אמות וקרא דג' אמות היינו משפת סובב וא"כ ג"ש ל"ל ולרש"י ז"ל י"ל דאי לאו ג"ש הו"א דקלעים ט"ו אמה היינו דוקא אצל השער וקרא דכתי' וקומה ה' אמית היינו משפת מזבח כדאמרן מיהו המזבח היה גבהו ה' אמות וקרא דג' אמות היינו משפת היסוד ולמעלה:

בד"ה והלא כבר לקמן של שילה ושל טב וגבעון ואימא דגדול היה כצ"ל:

בא"ד דכתי' בהדיא על מזבח הנחשת אשר עשה בצלאל. ואף לר' יהודה דמפ' לקמן קרא דמזבח הנחשת קטן היינו מזבח אבנים שעשה תחת מזבח הנחשת וכן עד"ז מפ' ר' יוסי קרא דד"ה כדכתי' לקמן מ"מ הכא דקיהי' קרא סי' בתוך סי' מזבח הנחשת אשר עשה בצלאל משמ' דברים כפשוטן:

בד"ה ואי' קלעים ט"ו אמה וכו' והא מוכח קרא דברוחבה מיירי וכו'. ואף קראי דפ' ויקהל הכי משמ' דכתי' ולפאת ים קלעים נ' באמה והיי' ברוחב וכתי' בתריה ולפאת קדמה מזרחה נ' אמה קלעי' ט"ו אמה אל הכתף עמודיהם ג' ולכתף הב' מזה ומזה לשער החצר קלעים ט"ו אמה עמודיהם ג' ור"ל דמפ' הנ' אמה של המזבח היאך הם והוא ט"ו אמה מכל צד ומסך שער החצר כ' אמה וס"ל לתו' דהכא דא"א לומ' קלעים ט"ו אמה אל הכתף הוא בגובה מדכתי' בתריה ולכתף הב' מזה ומזה כמ"ש התו' בשם ריצב"א בריש עירובין דמדכתי' בתריה ולכתף הב' מכלל דמעיקרא הוה עסיק בכתף א' והשתא עסיק בכתף ב' דרוחבם ט"ו אמה ט"ו אמה והמסך כ' והיינו דכתי' עמודיהם ג' דלא שייך זה בגובה אלא ברוחב ודחיק' להו טובא לתו' הכא דאדלבתריה קאי כמ"ש התו' שם בעירובין דאין זה משמעות הכתו' והא דבתי' מזה ומזה בתר דכתי' כבר צד א' היינו לפ' הני כתפים דכתיבי הם צדדים שמזה ומזה לשער החצר וכצ"ל לפי' רבינו ור"ת דלקמן וכן לפירש"י דעירובין דמפ' דכולהו קראי דפ' תרומה ופ' ויקהל מיירו בגובה אבל הרוחב היה י' ע"ש:

בא"ד ור"ת מפ' דלשמואל עצמו פריך. נר' דר"ת אויל בשיטת רבינו דבסמוך אלא דק"ל דהא אשכחן בפתח היכל דגבוה כ' דאיקרי פתח ולא ניחא ליה במ"ש לעיל דפתח המשכן שלא כדין אקרי פתח להכי מפ' דקרא דפתח אהל מועד נימא דאחצר קאי נמי אדשמואל אבל פתח היכל עצמו לא מיקרי פתח והא דק"ל הש"ס אר' יהודה היינו אשינוייא קמא דהתם דר"י יליף נמי מהאי קרא דפתח אהל מועד ואולם בכלל אבל למאי דאמרי' התם נילף מדכתי' פתח אולם הבית לק"מ ולשיטה זו דר"ת ג"כ כי משני הש"ס ואבע"א קלעים ט"ו אמה היינו לרבנן דוקא ולא אר"י ולא אדשמואל והיה נר' עוד לפרש דר"ת מפ' התי' דאבע"א כפי' ריצב"א דעירובין דהמקש' הוה ס"ל דלא אמרי' פתח שער איקרי כיון דהוא נמוך כ"כ ושני ליה דאפ"ה פתח שער איקרי ואב"א קלעים ט"ו אמה בגובה הוא דכתי' והשתא ודאי הואיל וגבוה כ"כ פתח שער איקרי ודאי ע"ש אלא שכל זה חסר מדברי התו' דהכא ולפי' רבינו ג"כ נר' דלא ק"ל אלא לשינוייא קמא דהתם דיליף מפתח אהל מועד וקדושת אולם והיכל חדא מילתא היא אבל לשינוייא בתרא דקדושת אולם לחודה ויליף מדכתי' אולם פתח הבית לק"מ:

בא"ד וק"ק לפי' ר"ת דפריך וכו' לכאו' משמ' פשט דבריהם דלפי' רבינו ניחא רי ג"כ פתח מ"מ אנן לא ילפי' אלא ממאי דאקרי פתח בלבד ולא משום דאקרי ג"כ פתח שער דרבנן כי תקון במבוי לא תקון אלא בשיעור הנק' פתח סתמ' לבד וה"ק פתח סתמ' לבד לא אקרי אבל לר"ת דמפ' דהקו' היא אקרא דפתח אהל מועד ק' דשפיר אקרי פתח אלא דדבריהם שכתבו דפריך מגובה ה' כפ"ז אין להם שייכות לכאן ועוד דזו אינה קו' די"ל דפתח סתמא משמ' פתח קטן ולכך הפתח הגדול אינו נק' בשם פתח סתמא אלא בשם פתח השער ואף שנאמ' דמ"ה כתבו התו' ק"ק ולא החליטו הקו' סוף סוף כפי פשט השמועה נראה שאינה קו' כלל וקרוב אני לומ' שקושייתם היא דכיון שגובה ה' נקרא שער כ"ש יותר שאינו נק' פתח דפתח קטן משער וכמו שהק' ברי' עירובין וכצ"ל דמאי משני וכו' כיון דזה נק' שער כ"ש יותר ואינו נק' פתח דפתח קטן משער מיהו גם נוסחתינו שבתו' יש ליישב עד"ז וה"פ דמאי משני פתח שער אקרי פתח סתמ' לא אקרי דמשמ' דגובה ה' אינו ראוי להקרא פתח סתמ' כמו גובה כ' והרי כיון שנק' שער כ"ש שנק' פתח וא"כ אם גובה כ' נק' בשם פתח כ"ש גובה ה' ותרוייהו איקרו שער ואיקרו פתח והדרא קו' הש"ס לדוכתה וכפ"ז הקו' היא בין לפי' רבינו בין לפר"ת וזהו שכתבו דפריך מגובה ה' והיינו לאפוקי מפירש"י שהקו' היא מרוחב כ' דמשני שפיר מיהו י"ל דלר"ת לק"מ דכיון שהיה רחב כ' אף שהיה גבוה ה' לבד שפיר אקרי פתח שער וא"כ ע"כ דפתח אהל מועד היינו פתח המשכן שהוא רחב י' ומקרי פתח סתמא ושפיר ילפי' מניה למבוי ולשלמי' אבל לפי' רבי' דאף שפתח אהל מועד הוא פתח המשכן אפ"ה ק"ל דמסתבר' טפי למילף מפתח החצר א"כ מאי משני פתח סתמ' לא אקרי הא מכ"ש לגובה כ' דפתח סתמא לא אקרי וכ"ת דהתם אקרי פתח שער משום רוחב כ' סוף סוף כיון דפתח אהל מועד שלא כדין אקרי פתח מסתבר' טפי למילף מפתח חצר לענין הגובה דה' דוקא ומשום די"ל דכיון דהתם אקרי פתח שער אסמכו רבנן דבריהם אפתח אהל מועד כיון דלא אשכחו פתח אחר בכתוב פחות משיעור זה מ"ה כתבו ק"ק ולא החליטו הקו' לקו' ב' נמי שהק' נילף מפתח העזרה י"ל דאה"נ דלא ק"ל הש"ס אסברת רבנן אלא אמלתא דשמואל דמפ' פתח אהל מועד הוא פתח המשכן ואמלתי' דרב דאמ' התם דרבנן ילפו מפתח אהל מועד דהיכי מצו ילפי מהתם דילמא פתח אהל מועד היינו חצר ואדרבה נילף מינה ה' אמות דוקא והו"ל למילף מפתח העזרה וכפ"ז צ"ל בתו' וק"ק לפי' רבינו דפריך וכו':

וראיתי לה' צ"ק שכת' דלר"ת ל"ק להו כ"ש דאקרי פתח כיון דשני קרא דהכא קרי פתח שער והכא קרי ליה פתח סתמא ע"כ אהיכל קאי עכ"ל ואין זה מספיק דכיון דכ"ש דאיקרי פתח שפיר קרי ביה פתח אהל מועד פתח סתמא ועוד אי משום שינוי הוא תיפוק ליה דהכא קרי ליה אהל מועד והכא קרי ליה חצר ואין להק' לפר"ת דהא אשכחן דאקרי פתח החצר פתח סתמא בפ' במדבר מסך פתח החצר וא"כ אכתי נימא דפתח אהל מועד הוא פתח החצר די"ל דדוקא היכא דלא כתי בהדיא פתח החצר כי הכא דכתי' פתח אהל מועד לא מוקמי' ליה בחצר דמקרי פתח שער דהוא עיקר שמו ואע"ג דקרייה רחמ' פתח סתמ' במקום אחר אין לחוש כדאשכחן גבי יד ימין דאמרי' יד ימין אקרי יד סתמא לא אקרי אע"ג דכתי' ביה נמי יד סתמא כמ"ש התו' בריש עירוכין ע"ש ובמנחות (דף ל"ז) כיון שכבר פירש יד ימינו ה"נ כיון שכבר פירש פתח שער אין לחוש אם קראו פתח סתמא דודאי אינו אלא שם קיצור והוא ע"ר קרא דחיק ומוקי אנפשיה אבל הכא דלא פירש בהדיא חצר ודאי דלא מוקמי' ביה קרא וכההיא דמנחות דלא מוקמי' ידך ביד ימין ודוק:

שם גמ' נאמ' כאן רבוע ונאמ' להלן רבוע. אע"ג דרבוע אצטרי' לזרות כדלקמן דף ס"ב ע"ב) מ"מ יליף שרבוע דלהלן דמופנה כיון דכתי' אל ארבעת רבעיו ור' יוסי דיליף ממזבח פנימי אע"ג די"ל דאצט' התם נמי לזויות מ"מ הול"ל מרובע ומדכתי' רבוע ש"מ לג"ש דהכא ולא שייך למימר דמי גברא אאפיה כדלקמן (שם) בחיצון דהא לית ביה כבש בפנימי:

דף ס' ע"א גמ' ה"ק מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת. ק' דקרא כתי' בהדיא בד"ה כ' כי מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את העולה ואח המנחה ואת החלבים והא אתי ודאי כר' יהודה דלר' יוסי אשר עשה משה מ"ל וצ"ל דלר' יוסי ה"ק קרא כי מזבח הנחשת של משה אשר עשה שלמה מזבח אבנים במקומו לא יכול להכיל וקרא קיהיב טעמא למזבח שעשה שלמה משום שמזבח של משה קטן לכך עשה שלמה מזבח אבנים במקומו והש"ס סמך אמה שפי' קרא דמלכים לר' יהודה מניה נשמ' לר' יוסי בקרא דד"ה:

רש"י בד"ה קדש קרשים בג"ש. ולולי דבריו ז"ל יש לפ' ת"ל קדש קדשי' ר"ל דמסיים קרא כי קדש קדשים משמ' דכל שהוא קדש קדשים דינו כך:

תו' בד"ה קרשים קלים תימא דלא יליף מהיקש' דזאת התורה כצ"ל ור"ל דאיתקשו כולהן למנחה וק' אמאי לא ק"ל נמי אקדשי קדשים ולכאו' י"ל דג"ש דקדש קדשים אתא לעניינא אחרינא וילפי' מינה הא נמי ואה"נ דנילף שפיר מהיקש' אלא חדא מינייהו נקט אבל בקדשי' קלי' דקאמ' מנין והוצרך להביא דרש' דר' ישמעאל וכ"ש דאינה מוסכמת לכך ק"ל שפיר אך ק' דא"כ מאי ק"ל בדבור שאח"ז ל"ל קדש קדשי' ואין לומ' דקדש קדשי' אצט' משים שלמי צבור דלא אתו מהיקש' שהרי אף הם בכלל ולזבח השלמים כמ"ש התו' לקמן (דף צ"ז ע"ב) ורש"י שם (דף נ"ח) ועוד אי התו' מפרשי' מה ת"ל קדש קדשי' הוא ג"ש הרי בשלמי צבור לא כתי' קדש קדשים דנדרשיה. והקרוב אצלי הוא שהתו' ק"ל אכולהו אלא שקבעו דבריהם אקדשים קלים לומ' דאף עלייהו תק' דנפקי ממ"ש הכתוב ולזבח השלמים דמיירי נמי בשלמי נדבה דלא כדמשמ' מפשט דברי רש"י לקמן בפ' דם חטאת דמיירי דוקא בקדשי קדשים ע"ש ומ"ש התו' תימא דלא יליף קאי אכולהו ר"ל דלא יליף כולה מילתא מהיקש' ויש ליישב קושייתם דאי לאו ג"ש והיקש' דר' ישמעאל לא הוה ילפי' בהיקש' ממנחה כיון דכתי' היא דמשמ' מיעוט כמ"ש רש"י והתו' לקמן בפ' דם חטאת גבי אכילת זכרים דכתיב בחטאת ואשם ע"ש והשתא דאתיא ג"ש ודרש' דר"יש דרשי' היא לשום דרש' ועוד דכיון דדין זה אינו שוה בכל הנהו דכתי' התם בקרא לא ילפי' מינה כההיא דכתבו התו' לקמן בפ' דם חטאת ד"ה מה מנחה ע"ש והכא האיכא עולה דלית בה דין זה אכילה ואף הקטרתה יכול להקטירה במקום המזבח כדאמ' רב לעיל מזבח שנעקר מקטיר קטרת במקומו וה"ה להקטרת חלבים במקום מזבח החיצון כמ"ש התי' לקמן אלא דגם דרש' דפ' דם חטאת דיליף מינה התם לשלמי צבור דאינן נאכלים אלא לזכרי כבינה אינו שוה בכל לא בעולה ולא בשלמי נדבה ומיהו לר"ע התם ניחא דיליף מינה דמקדש בבלוע:

בד"ה אתיא מדרשא תימא ל"ל קרש קדשים ועוד מנחה גופה נילף ממעשר כצ"ל וכמ"ש לעיל דהיא משמ' מיעוט' מתיישבת קו' א' וג' שהק' התו' הכא דהיה מקשי' בשר לחלב דכתי' ואת חלבם תקטיר ולא אמרי' לחומרא מקשי' כמ"ש התו' לקמן דאתיא מיעוט' דהיא וגלי אהיקש' אבל השתא דאשכחן דאתא קדש קדשים לשאר קדשי קדשים והיא ע"כ לדרש' אחריתי אתיא שפיר מקשי' לחומרא אך הך דמנח' ק' ועוד ק"ל אמאי לא יליף מקרא דכתי' ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל דלית ביה קולא ונילף מינייהו לכלהו קרשים ואף מעשר נמי דאתקש מעשר לזבחי' בקרא דוהבאתם שמה:

בד"ה מודה ר' יהודה והא קרן ורבוע ויסוד מעכבין. לכאו' נר' דהדרו הכא התו' ממ"ש לעיל פ' איזהו מקומן (דף נ"א ע"ב) סוף ד"ה תן לה יסוד ששם תי' דהיינו קודם דקדיש דוד הרצפה ע"ש וכאן הניחוה בתימא מיהו י"ל דתירוצם דהתם אינו עולה אלא לקו' שהק' שם דעולה טעונה יסוד וגג יסוד וניחא להו דהרצפה אחר שנתקדש' היא משמשת במקום יסוד דמזבח אבל הכא דק' להו ג"כ מקרן וריבוע ס"ל דלא תועיל קדושת הרצפה בזה דודאי לא עדיפא קדושת רצפה מקדושת מזבח ויש ליישב לקושייתם שהוצרך רבא לזה שלא תאמ' דר"י פליג וס"ל דאין מעכבין דסתם קידש משמ' קדושה גמורה אף ארמי' משמ' דלא דריש המזבח לעכב והתו' דחיק' להו האי תי' כן משמ':

ע"ב גמ' דם ובשר חדא מילתא היא. וא"ת דהא אמרי' לעיל (דף נ"א ע"ב) לן בדם כשר שהרי לן באימורים כשר לן באימורים כשר שהרי לן בבשר כשר וקרינן ליה התם דבר הלמד בב"א חיור ומלמד בב"א ולא אמרי' בהו חדא מילתא היא וי"ל דהתם שאני שדינם חלוק זה מזה שהאימורי' נפסלו בלינה והדם בשקיעת החמה משא"כ בבשר אלא דילפי' להו בדרך דימוי משא"כ הכא דשוים הם לגמרי וקרינן בהו חדא מילתא היא א"נ היקש שאני דהו"ל כאילו כתיבי כולהו בבת א' דבעו מזבח אבל התם דלא כתיבי כלל דם ואימורים אלא דילפי' להו מסברת הראש כמ"מ לא אמרי' בהו חדא מלתא היא וא' נר' יותר:

דף ס"א ע"א גמ' אמ' קרא ונסע וכו'. דהול"ל ונסעו נושאי אהל מועד כמ"ש ונסעו הקהתים נושאי המקדש מאי ונסע אהל מועד ש"מ לדרשא:

רש"י בד"ה ואב"א וכו' שלמים דוקא קאמ'. דאין לומ' דמיירי בקדשי' שנשחטו קודם נסיעתן דכיון שנדח' שוב אינו חוזר ונראה כמ"ש התו' ד"ה לאחר שיפרקו:

תו' בד"ה. קדשי' נפסלין ואתקפת' הוי וכו'. הוצרכו לזה משום דלפירש"י דומיית הבריי' אצטריכא ליה הכא להוכיח שיש חילוק בין ק"ק לקדשים קלים בפגימת המזבח דבריי' קמיית' קמפסלא משום פגימת המזבח משא"כ לפירש"י:

בד"ה לאחר שיפרקו וקלעי החצר במקומן. וכפ"ז הא דקאמ' הש"ס מ"ד ליפסיל להו ביוצא ר"ל דהו"א שאין הקלעים מועילים אלא כל זמן שהמשכן קיים אבל אחר שפירקו המשכן הו"ל הקלעים כמאן דליתנהו וקרי' בהו יוצא:

בד"ה קדשים נפסלים וכו' דבשעת מסעות אין קרוי וכו'. וצ"ל וליישב לפירש"י ז"ל דר ירמיה הכא לא ס"ל כאוקמת' דהתם אלא ס"ל דאף במסולק מסידור השלחן אינו נפסל דדריש ונסע אהל מועד אף למחנה שכינה וכר' דימי התם למ"ד אינו נפסל ע"ש ומיהו כשמסתלק המזבח מודה הוא דנפסל משום פגימת המזבח ולא אמרי' אפי' בשעת נשיאה בכתף מזבח הוא כמ"ש החו' לקמן דדוקא לענין נטיית האהל הוא דקרייה קרא אהל מועד אבל לא לגבי מזבח דלא עדיף מפגימה בעלמא ומשמ' ליה הכי לרש"י ז"ל מדקאמ' מאי לאו הא בק"ק הא בקדשים קלים משמ' דטעמ' הוא משום פגימת המזבח והוא מכריח מכח הדומיא דבריי' דיש חילוק בין ק"ק לקדשים קלים בפגימת המזבח וכפ"ז הא דמסיק הכא ואב"א הא והא בק"ק וכו' מ"ד איפסל להו ביוצא היי' לשיטתי' דר' ירמיה אבל קושט' הוא דנפסלים ביוצא כמסקנא דהתם ובריי' דבב' מקומות מיירי בקדשים קלים:

בד"ה לאחר שיפרקו וא"ת וכו' תיפוק ליה משום פגימת המזבח. דאי נקט יוצא לאשמועינן בסילוק קלעים לבד בלא סילוק מזבח א"כ לינקוט נמי פגי מת מזבח לאשמועי' סילוק מזבח בלא סילוק קלעי' וגם דפשט השמועה דקאמ' לחם הפנים נפסל במסעו' משמ' מהעו' כדרכן שנסעו מכל וכל:

ע"ב תו' בד"ה ד' אמות וכו' לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד כבית ב'. וכפ"ז בימי שלמה עדיין לא נגלה הטעם שלא היו נותנין דמים בו עד לאחר שנגלה להם בבית ב' פי' הכתו' דוזה מזבח לעולה כדלקמי' והוסיפו בו ובא צד דרומי בחלק יהודה אז נגלה הטעם למפרע אבל הדין היו יודעין מימות מרע"ה:

דף ס"ב ע"א גמ' מה בית ס' אמה וכו'. ולא מ"ל דרוחב המזבח יהיה כ' כי בית דהא בעי' מרובע אך ק' דמאי חזית דילפת מאורך ונילף מרוחב דמה בית כ' אף מזבח כ' דתפסת מועט תפסת כדאמרי' בכמה דוכתי ולחומרא מקשי' ועוד דכשעושים כ' על כ' הרי דומה לבית דכ' הם בכלל ס' משא"כ כשעושים ס' על ס' הרי מוסיפי' במזבח על רוחב הכית ואין זה כי בית כלל ואי משום דשלמה עשאו כ"ח על כ"ח הרי שלמה לא הבין פי' הכתו' ועוד דילמא מאי דמדמי ליה קרא לבית הוא אמקום מערכה וי"ל דמשמע להו דקרא מיירי בכללות מזבח ולא אמקום מערכה לבד דמזבח כתם משמע להו מזבח בכללותו או לכחות על שטח כל גגו של מזבח ועוד דייקי מדכתי' מזבח לעולה דמשמע לזריקה נמי ולא להקטרה בלבד דטפי בעי מזבח לדמים מלהקטרה וא"כ משמ' ששיעור זה דכי בית הוא ראוי לזריקת דם העולה דהיי' על קיר הסובב למטה מחוט הסיקר' וא"כ הו"ל מקום המערכה פחות מכ' ג' וד' אמות וזה ודאי אינו מספיק לכל ישראל ואפשר דזהו המחלוקת שבין שהע"ה ובין אנשי כנ"הג דשלמה מדמי ליה לרוחב ואנשי כנ"הג מדמו ליה לאורך:

שם א"ר מני ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. משמע שאם עשאו פחות מזה פסול ואפשר דילפי לה מדכתי' ועשית את המזבח משמע לעיכובא והיינו אמדה שלא יהא פחות מזה דיותר מזה אין מעכב כי בית ועצי שטים ודאי לא מעכבי דהכתי' ואם מזבח אבנים אך ק' דשלמה לא הבין לדרוש כו בית א"כ נילף משל משה שלא לגרוע ולא להוסיף ולמאי דכתי' לעיל דשלמה יליף מרוחב הבית ועביד היקש' ארוחב ניחא:

שם ר"י בר יאודה אומר אף הסובב. ות"ק סבר כרבי דכרכוב היינו כיור וכ"כ רש"י בסוכה (ד' מ"ט) והא דלא חשיב ת"ק כיור דמעכב י"ל דכיור זה אינו נוהג אלא במזבח של משה שעשוי מעצי שטים עושה בו חריצים לנוי כמו שעושים בקרשי דפנו' התיבו' כמ"ש רש"י בחומש בפ' תרומה אבל במזבח אבני' אינו נוהג דאבנים שלימות כתי' שלא תחגור בהם הצפורן דלכך היו מביאים חלוקי אבנים מן הנחל כדאית' לעיל פ' איזהו מקומן (דף נ"ד) ותנא לא קתני דבר שנוהג לדורות וכפ"ז הא דפריך הש"ס אלא מעתה כיור וכו' ה"נ דמעכב היינו אמזבח של משה ועיקר קושייתו היא מסובב לר"י ב"י שלא הזכירו בברייתא דמעכב ושני ליה דאיתיה באידך ברייתא אבל הך בריי' דלעיל אתיא כת"ק דהכא :

שם מקום מערכה קאמ' מר. ונקט שיעור זה ולא נקט בהדיא שיעור דקרא ה' אמות משום דלר' יהודה לעיל ה' אמות מאמצעו הוא מודד ונמצא מקום מערכה ו' אמות מ"ה נקט אמה מערכה דהיינו כר' יוסי לאפוקי מדר' יהודה:

רש"י בד"ה אלא א"ר יוסף וכו' ושלמה לא הבין לדרשו. ומ"מ טעמי' דשלמה לא אתפרש מ"ש כ"ח על כ"ח דאי משום דשיער בדעתו דשיעור זה מספיק א"כ מנ"ל דלא הבין לדרשו ולולי פירש"י ז"ל י"ל דר' יוסף חזר לדבריו הראשונים דמשום דלא סיפק אלא דקמפרש מאי דקתני בבריי' שהגיעו לסוף מדותיו דר"ל שאף שראו מזבח שעשה שלמה כ"ח על כ"ח אפ"ה הם הבינו מן הכתו' שיכולים להוסיף עליו ולא לשלול ששלמה לא הבין לדרשו ואפשר לומר שסבר שלמה דמסתמא לא יהיה מקום המערכה גדול מרוחב הבית שהיה כ' אמה רוחבו:

בד"ה בני קטורה בני אברהם וכו'. לולי דבריו ז"ל י"ל דקראם בני קטורה מלשון קשר ר"ל שנקשר ונסתם שכלם מהבין את דבריו וכן ההיא דר"ט ר"ל שנקשר פיהם מלדבר בהלכה:

תו' בד"ה אף מזבח וכו' א"נ מגובה קפריך. משמ' דס"ל דגובה מעכב שאין להוסיף על י' וא"כ ל"ג לקמן מלת קומתו אין מעכב' ואפשר דיליף לה ממזבח של משה וכר' יוסי דאמ' לעיל שהיה גבוה י' אמות אך ק' דאמאי לא ולפי' כי בית דהיה ל' אמה קומתו אף מזבח כי היכי דילפי' אורך:

בד"ה מדת ארכו וכו' והא דכתי' וכו'. דבריהם אלה קשים מהבין ונר' שצ"ל והא דכתי' הכל בכתב וכו' פ' כיסוי הדם לק"מ דמה בית ס' וכו' ור"ל דלא תק' לך מקרא דבתי' הכל בכתב דמיירי אף גבי מזבח כדאיתא בפ' כיסוי הדם וא"כ מדת אורכו ורוחבו דאמרי' לעיל ס' מעכב דקרא קאמ' עד ס' אם ירצו וה"ה דהוו מייתו מסוגיא דלעיל דפריך אמזבח מקרא דהכל בכתב אלא דנקטו פ' כיסוי הדם משום דיש לדחות בדוחק ולימ' דה"פ קרא אשכח ודרש מה בית וכו' וה' ה טפי יותר מס' וקרא לאו לדיוקא דמדה נקטיה לס' אלא ר"ל אפי' גדול הרבה דמסתמא לא יעשוהו יותר משיעור זה והיינו דקתני שהגיעו לסוף מדותיו וא"כ קרא דהכל בכתב לא קאי אמזבח מסוגיא דכיסוי הדם מוכחי שפיר בהדיא דמיירי אף גבי מזבח שאין מוסיפין עליו משום דכתי' הכל בכתב:

בד"ה אף מזבח וכו' שלא יהא רבוע. וכפ"ז הא דהייתי התם קרא דהכל בכתב אקרא דרבוע סמיך:

ע"ב גמ' ים שעשה שלמה וכו' כל פונות שאתה פונה. וכפ"ז צ"ל דקרא דכתי' ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה ואת פאת נגב ואת פאת ים וכו' מיירי בעומד אחוריו לעיר דהו"ל דרך ימין ודוחק וראיתי לתו' דיומא (דף י"ז) ד"ה והאמ' מר שהק' זה בשם רבינו אפרים דנגמר ממגרש דכתי' ומדותם וכו' דהיינו דרך שמאל כשהופך פניו לעיר ומקיף מבחוץ ותי' שם התו' דמים גמרינן משום דכתי' פונים פונים עכ"ל ע"ש:

שם דתניא כל העצים שלא יהו עצים יוצאין וכו' הך בריי' לא אתיא כר' יהודה דאמ' לעיל י' אמות היה רוחב המזבח:

רש"י בד"ה אמה אורכן כמדת מקום המערכה. ק"ל דא"כ היכן היו נותנין מערכה ב' של קטרת ורחוק לומ' דהב' גזירין אלו היו נותנין על ב' המערכות דקרא דכתי' על העצים אשר על האש באיברי עולה מיירי משמ' דהעצים אינם אלא על המערכה גדולה ונמצא שהמערכה גדולה היא אמה על אמה ועוד דבהדיא אמרי' בפ' א"ל הממונה (דף ל"ג) וביער עליה הכהן עצים עליה ולא על חברתה דהיינו של קטרת שו"ר כתו' בפ' טרף בקלפי (דף מ"ה) ד"ה ר' יוסי אומ' שהק' זה בשם ה"ר אלחנן וז"ל הק' ה"ר לחנן במזבח הנחשת שלא היה מקום המערכה אלא אמה כדאמ' בפ' קדשי קדשים ואמרי' נמי התם גזירין שעשה משה ארכן ורחבן אמה א"כ כל הני מערכו' (פי' דר' יוסי אמ' התם בכל יום היו ג' מערכו' ובי'הך ד') היכא היו קיימי וצ"ל כאמה של הילוך רגלי הכהנים והיו מסככין המערכה גדולה עד הני מערכות עכ"ל ע"ש:

תו' בד"ח דאריך וקטין דלעכב מהמזבח נפקא. פי' דלעיל אמרי' דריבוע מעכב נפקא לן מהמזבח והכא אמרי' מסביב ותרתי ל"ל דתסגי מסביב שיהא מרובע אורכו כרוחבו אך ק' דאי מהתם הו"א שיהא אורכו כרוחבו לעכב ומיהו עגיל מעוגל אף בלא זויות דזויות אינם אלא למצוה להכי אצטרי' המזבח דזויות לעיכוב' ואי מרובע הו"א זויות לעכב ואפי' אריך וקטין דה' אמות וכו' למצוה להכי אצטרי' סביב:

בד"ה שתין וד' וכו' אבל לרב וכו' הרי ס"ג. דאין לומ' שהמזבח היה תופס בקרקע העזרה ל"ב דמי מכריחנו לומ' לדעת רב כן עד שנקשה עליו. ס"ד הוו דהא השתא ס"ד דכל א' תופס בקרקע כפי שיעור בניינו ונמצא שהכבש תופס ל"ב והמזבח תופס ל"א ובתר דמשני שפורח אמה כנגד היסוד נמצא שהמזבח תופס ל"ב בקרקע העזרה ובזה נסתלקה תמיהת הרב צ"ק ע"ע:

בא"ד הוה לשנויי שהיה וכו'. לכאו' נר' והו"ל לשנויי וכו' והנה מסוגיא דלעיל (דף נ"ד) משמ' דהך ליש' דנמצא פורח וכו' היא לישנא דברייתא ואייתי לה הש"ס לשנויי קושייא וכ"מ לשון רש"י שם שכת' מדקתני פורח וכו' ק' לרב וא"כ מאי ק"ל לתו' הכא הו"ל לשנויי וכו' הא הש"ס ליש' דבריי' נקט ופירושה לרב הוא כנגד אמה יסוד כדאמרי' לעיל באיזהו מקומן ורחוק בעיני לומ' דלעיל הגה"ה קמגיה תש"ה בבריי' שצ"ל כנגד אמה יסוד ומ"ה ק"ל לתו' דאי לרב הול"ל כנגד דאין צורך להגיה ע"ז דהרי מצינו כמה לשונות דבריי' דמפ' להו הש"ס פי' דחוק ולא מגיהה והכא יכול להתפרש שלא בדוחק דר"ל על כנגד אמה יסוד שו"ר כמפרש דתמיד ספ"ק שכת' דלמ"ד לא היה לה יסוד כלל תופס הכבש בקרקע ל"א אמות ומתפשט אמה א' על הסובב עכ"ל ונר' דהכי הוה גריס בסוגיא דלעיל אימא נמצא פורח על אמה סיבב שמגיה הבריי' דל"ג על אמה יסוד ואפש' דהתו' ג"כ הוו גרסי הכי ויבואו דבריהם על נכון:

דף ס"ג ע"א גמ' מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי וכו'. וא"ת דאימא היי' לכתחלה אבל בדיעבד כשרת כר"א דהא דלא שנה עליו הכתוב וי"ל דמדקיליף מסילוק בזיכין משמע אף לכתחלה דאל"כ תפ"ל משום דלא שנה עליו הכתוב לעכב אלא ש"מ אף לכתחלה והא דנקט שנקמצה כשרה היינו משים דדרכם לעשות' אצל המזבח אך מפשט דברי התו' ד"ה שכן מצינו משמ' דהיכל פסול ויש ליישב דל"ד פסולה בדיעבד ממש קאמרי אלא ר"ל לפסול לכתחלה וכן כי משני דקרא להכשיר קאתי דלא בעי קרן מערבית דרומית היינו אלכתחלה דהא קי"ל אם לא הגיש כשרה כדתנן בפ' הקומץ (דף ח"י) וכיון דקמיצה ילפי' מהגשה ממילא משמ' דלא מעכב כקמיצה:

שם חוץ מכבשו של מזכח. הק' ה' צ"ק והב"ז בשם חכם א' דמכאן מוכח דאורך אלכסונו של כבש ל"ב אמה וא"כ ע"כ אורך הקרקע בשטח שלמטה היה פחות מל"ב אמות ובמס' מדות מבואר דרוחב העזרה היה קל"ה אמות בשטח הקרקע וחשיב המוכח והכבש ס"ב אמות במרות הקרקע ואם שיעור הקרקע שתחת הכבש היה ל"ב ע"כ בעלייתו באלכסונו היה קרוב לל"ד אמות ע"ש ופשוט הוא בעיני דקו' השלמים האלה היא מכח מאי דמפ' לה הש"ס בסמוך נמצא פורח אמה על היסוד ואמה על סובב משמ' של"ב אמות של כבש הם בשטח הקרקע שכ' אמות של יסוד וסובב נכנסים בחשבון הל"ב של כבש וא"כ ודאי קו' אלימת' היא וכעין מה שהק' שם ה' צ"ק עצמו בסוף דבריו ע"ש ובזה נסתלקה תמיהתו שתמה שם על קו' החכם הנז' ע"ש והרב צ"ק תי' לקושייתו הנז' שהק' הוא מכח הש"ס וז"ל נ"ל ליישב ע"פ שכל דבאמת שטח הקרקע שתחת הכבש היה פחות מל' אמות רק דמקצוע של כבש שהיה נשען על רצפת העזרה דהיה כמו בנין יסוד על רצפת העזרה סמוך לעלייתו שהיה נשען עליו סומכ' דכבש ואותו בנין לא קחשיב ממנין דכבש אבל כמנין דרצפת העזרה קחשיב כיון שהיה דבוק לכבש קחשיב עם הכבש עכ"ל והנה עדיין לא הונח לנו דא"כ מתני' דקתני הכבש היה ל"ב היינו באורך אלכסונו ומתני' דהכבש והמזבח ס"כ היינו בשטח הקרקע וא"כ מאי פריך לעיל הני ס"ד הוו מהיכא משמ' ליה דאורך הכבש בשטח הקרקע היה ל"כ ער דהוו ס"ד ואם הש"ס מפ' מתני' דהכבש ל"ב הוא בשטח הקרקע דומיא דהמזבח ל"ב א"כ מהיכא מוכח הש"ס הכא דהיה ג' אמות ומחצה וכו' לאמה. וכדוחק י"ל דמשמ' ליה לש"ס דמתני' תרתי קתני דמדקתני ל"ב על דוחה י"ו משמ' דמיירי נמי בשטח הקרקע דומיא דרוחב י"ו ודומיא דמזבח ומדלא קתני כמה היה אורך אלכסונו משמ' שהיה ג"כ ל"ב והוא בכלל ל"ב דמתני':

תו' בד"ה כל כבשי וכו' אי מזבח משוך יותר מכ"ה אמה. נר' שצ"ל משוך כ"ח אמה והכוונה שב' אמות קרן ומקום רגלי הכהנים והם כלים לסוף פתח המשכן ונמצא מקום המערכה חוץ לפתח המשכן:

בד"ה חוץ מכבשו וכו' אלא חומש אמה חסר משהו. וכ"ה הגי' כמנחו' (דף ?) בתו' ד"ה וק' שהרי כפי החשבון גבוה חומש אמה ומשהו ונר' שט"ס הוא כתו':

בד"ה כל כבשי דמסתמא משכן הוה כמו בית עולמים וגחלי י"ה צריך וכו' כצ"ל ור"ל דמסתמא פתח המשכן היה באמצע החצר כמו פתח ההיכל שהיה באמצע העזרה אבל גחלי י"ה פשוט הוא דבמשכן ג"כ בעי' לפני ה' ולאו במסתמא נפקא דקרא גבי אהרן כתיב:

ע"ב גמ' ומקיפין ויורדין דרך שמאל. והאי דאין חוזרין על העקב דא"כ נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו ורחמ' אמר כל פונות וכו' רש"י פ' לולב וערבה (ד' מ"ח ב':

תו' בד"ה ויורדין שלא ירבה בהילוך בחנם. הוא פירש"י דפ' לולב וערבה ע"ש בתו' ובדברי רש"י בנוסחתינו שם נר' שכיון ליישב קו' התו' שכת' דכל כמה דמצי' למעוטי בהילוך של שמאל ממעטי' עכ"ל ר"ל משא"כ כשהיה בקרן מזרחית דרומית אז הוא מרבה בהילוך של ימין:

בד"ה מה חטאת וכו' גזירת הכתוב הוא וכו'. ויותר מתיישב תי' רבי' ברוך דריש פרקין ד"ה משוך דמהיקש' הו"א באמת היסוד רחוק מקרן מערבי מ"ה אצטריך לפני ה' שיגישנה בחורה של קרן אבל קו' האחרת שסיימו התו' דמלפני ה' גרידא בלא היקש משמע מערב כמו גבי גחלי י"ה אכתי ק' ודאי:

בד"ה בדרום וכו' ומערבי' מדבעיא יסוד דבריהם מגומגמים דלר"א נמי נימא אי לאו לפני ה' הו"א אלפני המזבח גזירת הכתוב היא אף דלית ליה יסוד כמ"ש התוס' לעיל לת"ק אבל לתי' הב' שכתבתי בסמוך ודאי דלר"א דלא בעי חודה של קרן ק' שפיר:

בד"ה מה חטאת ור"ת גריס מה חטאת טעונה ימין. ואע"ג דלעיל (דף כ"ה) ילפי' מג"ש דיד יד לקמיצה ומדכתי' בת כהן דבעי' בה ימין חד לקומץ וחד לקידוש קומץ מ"מ אצטרי' הך היקשא דחטאת היא להטעינה ימין בשעת הקטרת הקומץ אך ק' דחטאת גופה אתיא בג"ש ממצורע ולמאן דלית ליה דרב פפא לעיל (דף נ' ב') מאי איכא למימר וראיתי לתו' לעיל פ"ב דף כ"ה) ובפ"ק דמנחות (דף י' ב') ד"ה והרי זריקה שכתבו דמצורע חול הוא אך מה שסיימו התו' א"נ אפי' כר"ש וכגון שבא לעובדה ביד הא ודאי ק' דא"כ יד יד ל"ל וכבר הק' זה הרב צ"ק ואפשר דלר"ת אצטריך יד יד למנחת סוטה שבאה שעורים וגריעא ממנחת חוטא כההיא דאיתא התם במנחות (דף ס' ב') דמצריך ר"ש קרא להגשה דמנחת סוטה ולא יליף ממנחת חוטא ה"נ הו"א דמנחת חוטא קרי מהודר לגבי מנחת סוטה ולכך אפי' כשמ"ל תתכשר מנחה דסוטה קמ"ל בד"ה מה חטאת וק' לפי' דודאי מעיקרא וכו'. ק"ל דלדידהו נמי תק' דהיקשא דחטאת סגי ולמאי אצטרי' היא ועוד דלעיל (דף י"א) אמרי' דלרבנן דס"ל אשם שלא לשמו כשר היינו דאיתקוש מנחה לחטאת ולאשם דכתיב כחטאת כאשם מנחת חוטא הרי היא כחטאת שלא לשמה פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם וכשרה והביאה רש"י בחומש ואף שנאמר דקרא לא אצטרי' אלא למנחת נדבה דלא נילף ממנחת חוטא משום דכתיב תורת המנחה סוף סוף ההוא קרא לחודיה תסגי לתרוייהו ולמאי אצט' היא ואפשר דאי לאו היא לא הוה דרשי' היקשא לשלא לשמה כיון דכתיב אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר זבחים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים כדאיתא לעיל פ"ק וכה"ג כתבו התו' לעיל (דף נ"ה) ד"ה מה חטאת ע"ש והוה דרשי' היקשא רצה לעובדה ביד בחטאת רצה לעובדה בכלי כאשם וכדרשת ר"ש התם בפ"ק ע"ש. מיהו ימין ושמאל לא אמרי' לרבנן דלדידהו אשם נמי בימין והוו מפלגי רבנן בין תחלת מנחה לקידוש קומץ לענין כלי כר"ש השתא דכתי' בהדיא היא דפסולה שלא לשמה כחטאת שפיר מוקמי' היקשא לשלא לשמה אכל כלי מיהא בעיא כדילפי' מקרא בפ' שתי הלחם (דף צ"ו) ולא מפלגי רבנן בין תחלת מנחה ובין קידוש קומץ עיין ברש"י פ' הקומץ דף כ"ו) והך היקשא דהאי קרא דחטאת היא אתא לאקושי חטאת למנחה לענין מערבית דרומית וליישב פירש"י לכאורה י"ל דהיקשא דהכא לאו דוקא ואמילת היא קסמיך וכעין זה כתב רש"י לעיל (דף נ"ו) ד"ה ועולה ע"ש. מיהו נראה יותר דלרש"י אצטריך הך היקשא לשינוי בעלים דמהיא לא ילפי' אלא שינוי קדש בלבד ואע"ג דכתיב היא אחריתי במנחה הא כבר דרשי' ליה לדרשא אחריתי כדאיתא במנחות (דף נ"ט) ע"ש בתו' ד"ה כי חטאת ועיין בתו' דריש מנחות ד"ה שלא לשמן ואי לאו היא מהיקשא דחטאת לחודה לא הוה ילפי' פיסולא דשלא לשמה כדכתי' ומקרא דכחטאת כאשם לא הוה ילפי' משום דהו"א דקרא לא קאי אלא אשינוי קדש דכתיב בהדיא היא וקרא אצטרי' משום מנחת נרבה כדכתי' או אפשר דהו"א שינוי קדש כחטאת ושינוי בעלים כאשם ודוחק אבל לדעת התו' י"ל דשינוי בעלים ילפי' שפיר מכחטאת כאשם בתר דכתי' היא:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה