אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › מסכת גיטין

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · מסכת גיטין

מסכת קידושין

דף נ"ג ע"א רש"י בד"ה ל"ל כיון דתנן מנסך בתרתי דרישא וכו'. לכאו' ה"ה דהוה נקיט אמתני' ואי תנא מנסך משום דמפסיד לגמרי כדנקט ואי אשמועי' מדמע וכו' אלא דנקטה אהך בריי' דהוי קו' אלימתא טובא דנקט מנסך ברישא וחזרו אף המדמע וממילא מיתרצא מתני' ואי הוה תני נמי מדמע ומנסך משום דמנסך מפסיד ליה לגמרי ומדמע משום דשכיח מיהו נר' עיקר מריהטא דשמעת' דמתני' אזלא כמאן דתני בהגוזל בתרא בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע חזרו לומ' אף המנסך והיי' משום דמעיקר' הוו סברי דקי"ל בדרבה מניה ולבתר סבור כדר' ירמיה כדאית' התם בהגוזל ומ"ה לא ק"ל אלא אדתני אבוה דר' אבין:

דף נ"ד ע"א רש"י בד"ה משלם חילין ולקמן פריך אמאי משלם טהורין. אע"ג דקו' הש"ס לקמן היא אשילם חולין טמאי' במזיר ולאו הרישא מ"מ משמ' ליה לרש"י וז"ל דהקו' קאי נמי ארישא מדקמגיה הש"ס חבריי' אכל תרומה טמאת משלם כל דהו דמנ"ל לש"ס לחדושי האי דינא דמשלם בטמאה כל דהו הא כיון דכל קושייתו לית' אלא אסיפא הו"ל לאוסופי כבריי' בבא אחריתי ולימ' הכי אכל תרומה טהורה ושילם חילין טמאין מהו וכו' ובבא דריש' אכתי בדוכתה קאי דאכל טמאה משלם חילין טהורין ועוד מאי ק"ל לש"ס הא כיון דדינא הוא דמשלם חולין טהורין הא ודאי דכי משלם חולין טמאים אינם תשלומין כיון שלא שילם כהוגן ואי ק"ל תע"ב דשילם יותר מהראוי לו א"כ אעיקר' דדינא נמי ק' דאמאי משלם חולין טהורין יותר מהראוי לו (הול"ל חע"ב אמרי' דאין תשלומיו תשלומין) ומ"ש דלא ק"ל אלא אסיפא מ"ה משמ' ליה לרש"י ז"ל דהש"ס ארישא נמי ק"ל אלא דנקט הקו' אסיפא דתמיהא ליה מלתא טובא דאף דשילם יותר מהראוי לו דהיל"ל תע"ב אמרי' דאין תשלומיו תשלומין הפך מן הקנה אל הקצה וה"ה דתק' לרבנן דאמרי תשלומין וחוזר ומשלם אלא דנקטה אר"מ דמדכר בבריי' ברישא:

דף נ"ט ע"ב גמ' מנה"מ וכו'. לכאו' צ"ל דר' מתנה מפ' לה למתני' כדאביי בסמוך אבל עיקר עליית הכהן היא דאורייתא ומ"ה קאמ' מנ"המ וכההיא דכתבו התו' בריש חגיגה (דף א) ד"ה דר' הונא המשיב הוא הוא השואל ע"ש וה"נ ר' מתנה הוא הוא השואל מנ"המ אע"ג דלא קאמ' א"ר מתנה מנ"המ וד"ל דמתני' אחת לאם בא לחלוק כבוד דהא עיקרא דמילת' דאוריית' היא ולהכי קאמ' מנ"המ דחוי דאוריי' עד דאמרת דמתני' לחולק כבוד קתני טעמ' דדרכי שלום מיהו זה דוחק הוא דקאמ' מנ"המ אמתני' והוא לאו אמתני' קאי והנר' יותר לומ' הוא דהש"ס לאו לימוד גמור קא יליף אלא כעין אסמכת' לדבר שמקדימין הכהן בראש ולא עבוד תקנת' בהפך שיקדימו הלוי בראש ושני שפיר אך כתר דאתו קראי ק"ל לאביי דהשת' דאשמועי' קראי תו ליכא למימ' מפני דרכי שלום ושני שפיר והא דאייתי ר' מתנה מויתנה וכו' ולא אייתי מהנהו קראי אחריני י"ל דניחא ליה בהאי קרא דמיירי בחורה גופה ור"י נפחא ניחא ליה לאתויי קרא דלעיל מניה ור' אשי ניחא ליה קרא דאדכר לשון הבדלה. ור"ח. בר אבא ניחא ליה קרא דוקדשתו שהוא דבר כללי לכל דבר שבקדושה:

שם והא ר' הונא קרא בכהני. לכאו' משמ' דלאו אר' מתנה לחודיה פריך אלא אדמר ואביי נמי פריך מיהו ממתני' וראי לק"מ אר' חונא די"ל ר' הונא הוו פלגי ליה יקרא אבל אדמר ואביי תק"ל שפיר והא דשבקה לפירכא עד שהביא דברי ר' מתנה ונקט נמי בהדיא בשבתות וי"ט י"ל דקמאי שנאמרו המימרות האלה ביניהם ידעו לה לשינוייא דהאי מילת' דר' הונא הוו כייפי ליה ולא ק"ל מידי אך דורות שאחריהם לא פשיטא להו הך שינוייא ומ"ה ק"ל שפיר והש"ס סידר הכל כדרך שנאמרו דהיינו המימרות תחלה ובתר הכי פירט האחרונים. מיהו הנ"ל עיקר ונכון הוא כשנדקדק עוד דאמאי לא פריך מר' פרירא דהוי תנא אדמר ואביי (וי"ל דה"ה דהו"מ להק' מר' פרידא אלא דעדיפא ליה לאקשויי מר' הונא דעבד עובדא בהפך טפי מדר' פרידא דלא עבד בה עובדא אלא דתק' מאי קמשתבח בנפשיה) ולר' מתנה ניחא דקמשתכח בנפשה מבן וכו' דרשאי לחלוק כבוד אבל מדר' הונא ודאי ק' שפיר דקרא בשבתות וי"ט ומ"ה סידר הש"ס דברי ר' מתנה ברישא כי היכי דלא תק' מדר' פרידא ובתר הכי פריך שפיר מדר' הונא ומ"ש התו' ד"ה דאפי' רב וכו' א"נ הא דבעי וכו' היינו דאסר האמת מצי' למימ' בתרי אנפי דברי ר' פרידא או דהוו כיפי ליה ושפיר קמשתבח ר' פרידא אף בדשבתות וי"ט או לעולם לא היו כייפי ליה ומשתבח בדב' וה' ודוק:

תו' בד"ה וליטול וכו' אבל במידי דשותפו' לא. אבל מריהטא דלשון רש"י ז"ל נר' דבכל מילי נוטל א' וההיא דהנותן עיניו וכו' ההיא שייכא בכהן גופיה אבל הכא קאי אישראל שותפו' שיברור לו מנה יפה והתו' לא ניחא להו בכך דסוף סוף כיון שרינא הוא דאמרי' לו ליטול א' ממילא הכהן כל שעה ושעה הוא נותן עיניו בה דסבר דידי קא שקילנא ועיין כתו' דסוף מ"ק:

דף ס' ע"א רש"י בד"ה א"נ לכדר"ל נאמרו ונכתבו וכו'. וכפ"ז הא דאמרי' כיון דחתומ' ניתנה אין כותבי' היינו משום דאזלי' בתר רובה וח' פ' שאני דהוראת שעה נינהו:

תו' בד"ה תורה חתומ' תימ' דכתי' ויקח ספר הברית וכו' ולפירש"י ז"ל י"ל דקודם שניתנה תורה ליש' הותר לו לכתו' ס' בראשית דהוי חתומה אך אחר שניתנה תורה לישראל נאסר לכתו' שום דבר עד שתחתם כולה וממילא נאסר גם ס' בראשית לכתוב מעתה כשאר התורה ולפי' התו' ק' אמאי אסור לכתוב מגילה לתינוק משום דחתומ' ניתנה כיון שהוא כותב על הסדר וצ"ל דכיון דקפיד רחמ' שלא לכתו' הפ' הראשונות עד שיכתו' האחרונו' אעפ"י שהיה יכול להניח חלק שיעור הפ' שבנתים א"נ שיכתו' אח"כ ס"ת כולו שלם על הסדר ש"מ דקפיד רחמ' שיוכר הסדר בשעת הכתיבה וא"כ אם כותב מגילה א' לבד לא יוכר הסדר ואף אם יכתוב ס' בראשית שהיא קדמה לכל מ"מ לא מינכר מתוך הכתיבה הסדר כיון שאין כתיבה אחרת אחריו אבל ליכא למימ' דבעיית אביי היא מבראשית ואילך דמלבד שהוא דוחק בפשט השמועה אלא דק' דע"כ למאי דקאמ' כיון דאירבק אידבק ודאי דבראשי' נמי אסור ודכוותה נמי הא דקאמ' כיון דחתומה ניתנה אין כותבין דצררי האיסור משמע כפשט השמועה דשוין הם ורחוק לומ' דהאי כדאיתי' והאי כדאיתי' ור"ל נקוט מיהא פלגא דבשאר פרשיות אין כותבין:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה