אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרש"א זלה"ה › כללים

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרש"א זלה"ה · כללים

כרוב ממשח חידושי הרמב"ם

כרוב ממשח

ממהרש"א זלה"ה

א' כלל מעשה רב משמע בר"פ במה מדליקין דף כ"א דאף דיחיד לגבי רבים איתיביה כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו ארשב"ג של בית אבא היו כורכין פתילת ע"ג אגוז ומדליקין א"ל אדמותבת לי מדרשב"ג סייעיה מדת"ק הא ל"ק מעשה רב מ"מ ק' מאי לאו וכו' הרי דאף לגבי סתמא דברייתא דחשבי' ליה כרבים לגבי יחיד כמ"ש התו' כביצה אמרי' מעשה רב מיהו י"ל דכיון דלאו רבים ויחיד ממש נינהו דאפשר דת"ק יחיד הוא ואף אי הוו תרי הרי רשב"ג ובית אביו הם רבים ג"כ אלא דחשבי ליה כיחיד לגבי רבים שפיר אמרי' ביה מעשה רב אבל ביחיד לגבי רבים ממש אפשר דלא אמרי' ביה מעשה רב והדבר צריך חיפוש:

ב' אשכחן סברוה כפ"א דנדרים דף י"א שעומדת כן במסקנא גבי הא דקאמ' התם סברוה מאי לחולין. לא חולין וכ"כ שם הר"ן ז"ל וז"ל האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכוותיה בריש ב"ב מ"כ:

ג' לא אמרי' בא זה ולימד ע"ז אלא כמו תושב ושכיר דאי לא כתיב אלא תושב הו"א זה קנוי קנין שנים השתא דכתיב שכיר דהוא קנין שנים לימד על תושב שהוא קנין עולם ואע"ג דהו"ל לקרא למכתב נרצע בהדיא ואידך אתי בק"ו ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דתרי גופי נינהו ואין שכיר במשמעות תושב אלא דאתי בק"ו ומלתא דאתי בק"ו וגו' אבל היכא שזה בכלל זה לא אמרי' בא זה וגו' כגון הא דכתי' אל הקדש פנימה דפנימה הוא לפני ולפנים וקדש הוא היכל לא אמרי' דפנימה לימד על הקדש שהוא היכל דהו"ל למימ' היכל בהדיא ולישתוק דאזהרת לפני ולפנים בכלל היכל היא דהא לא יכנס לה אלא דרך היכל ולא ישנה מקרא של חנם שאינו מלמד כלום הכי איתא בגמ' בס"פ התערובות דף פ"ב ע"ב:

ד' בפ' הרואה גבי קנה וחזר וקנה אמרי' אמ' לך ר' יוחנן ה"ה דלר' יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקמיפלגי ביש לו וחזר וקנה להודיעך כחו דר"מ דאף ביש לו וקנה א"צ לברך וליפלגו בקנה וחזר וקנה להודיעך כחו דר' יהודה כחא דהתירא עדיפא ליה ע"כ והוא פלא דהא קי"ל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא וא"כ אדרבה כחא דהתירא דר"י עדיף דמברך ואינו עובר אבל הך דר"מ אינה חידוש כ"כ דהא קי"ל ספק ברכות להקל:

ה' כששואל הש"ס מאן תנא היינו משום דאשכח דר"ע פליג עליה דמתני' ולא אתי אליביה כשאר סתימי דמתני' תו' ריש מ"ק ד"ה מאן תנא:

ו' כשמק' הש"ס מאמורא שהוא אדם גדול לאמורא אחרינא לא מסיק עלה בקושיא דכיון דלאו תנא הוא לא חשיב ליה כ"כ ופליג עליה שם ע"ב ד"ה חייב שתים:

ז' אין דרך הש"ס לומ' תסתיים בדבר המפורש בהדיא כ"כ דלא צריך למימרה שם דף ג' ב' ד"ה ר"א אומר:

ח' שייך לומר הש"ס אלא אע"פי שעדיין מחזיק בתי' א' אלא שאינו כטעם הא' שם דף ד' ד"ה אלא א"ר אשי:

ט' אשכחן כמתני' דקאמר ת"ק ששמחה היא לו ור' יוסי דפליג עליה קאמר שאכל הוא לו ולא מיירו תרוייהו בחדא מילתא דת"ק קאי אשמחת הרגל ור"י קאי אליקוט עצמות שם בגמ' דף ח' גבי מתני' דמלקט עצמות:

י' רגילות התלמוד כשמק' מברייתא מייתי פירושא אגב גררא אע"ג דבלא"ה מק' שפיר שם דף ח' תו' ד"ה ולערב:

י"א דוחק הוא לומר אגב גררא לגררא כגון שהקו' היא מרישא דברייתא ומסיפא לק"מ אלא דאגב רישא אתיא לסיפא וכי מייתי פי' דסיפא הו"ל גררא לגררא שם תו' דבור הנז':

י"ב אשכחן כש"ס מלת פלוגתא ופירושה חילוק ולא מחלוקת כדאיתא במ"ק דף י"ד ב' ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא ופירש"י חילוק:

י"ג אע"ג דמצי' לאוקומי מתניתין אף כר' יהודה ולמיונית מ"מ כיון דקתני כברייתא ר' יהודה אומר הבא וגו' משמ' שבא לחלוק על המשנה תו' שם דף י"ד ד"ה מתני' דלא כר' יהודה:

י"ד אע"ג דקתני כל שאמרו מותר לגלח במועד מותר באבל לא דייקי' הא אסור לגלח במועד אסור באבל דילמא יש מהן אסור ויש מהן מותר גמ' שם ע"ב א"ר אשי מי קתני וכו':

ט"ו יש חילוק בין אומר מנודה שהתירוהו חכמים לאומ' שהתירו לו חכמים דאומ' שהתירוהו משמ' שחכמים התירו למנודה מתורת נידוי משום שאין נידוי נוהג ברגל אבל כשאומר שהתירו לו ר"ל לו דייקא משום דפייסיה לבעל דיניה גמ' שם אמר רבא מי קתני שהתירוהו וגו':

מ"ז אמרי' תנא ושייר אע"ג דקתני אלו מגלחין ומסיים נמי הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין כ"כ התו' דף י"ז ב' ד"ה ותנא דידן וזה ק' עם מאי דאיתא בפ"ק דקידושין דף י"ו גבי ואלו מעניקים וכו' וכ"ת תנא ושייר והא אלו קתני וכן ק' מ"ש התו' שם בקידושין ובסוטה דף י"ו ד"ה תנא ושייר דאף דתנא מניינא אמרי' תנא ושייר ושאני התם בקידושין דקתני ואי אתה יכול לומר ד' בא' מהן ע"ש ממאי דאיתא ריש פ' אלו טרפות דף מ"ב ב' בשלמא לתנא דידן דתנא תנא ושייר אתיא כזה הכלל אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר י"ח טרפות ותו ליכא וכו' דמשמע דבמניינא לא אמרי' תנא ושייר:

י"ז אשכחן מלת מתני אמימרא דאמוראים כדאיתא התם במ"ק דף כ"ב ב' אמימר מתני הכי אמר רבה בר בר חנה ולשמחת וכו' ובזבחים דף כ"ה ב' בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן היה וכו' ר' יוסף מתני הכי רב כהנא מתני חבית וכו' רבה מתני וכו':

י"ח משמ' מפירש"י בפ"ק דחגיגה דף ט' ב' דמפרש מלת היינו ר"ל כמו הי ניהו דאמרי' התם היינו צדיק היינו עובד אלהים ופירש"י מי הוא צדיק ומי הוא עובד אלהים הלא א' הוא ודף י"ג ב' ד"ה היינו פני כרוב היינו פני אדם מה הן פני כרוב מה הן פני אדם וכי לא א' הן עכ"ל:

י"ט מצינו בש"ס שאף שאומ' ואיכא למ"ד אינו אלא שינוי לשון בעלמא איכא בינייהו אבל הענין א' כ"כ התו' בחגיגה דף י"ג ד"ה וטרדן וכתבו שם ולכך לא חש למיתני איכא דאמרי לה בהאי לישנא כיון שאינו משנה לה רק חדא תיבה עכ"ל:

כ' אשכחן חסורי מחסרא דהיינו שהתנא סתם דבריו בכוונה כדאיתא בפ' ר' נדרים דף כ"ג כ' סבר ר' הונא למדרשיה בפרקא (פירש"י בדרשא הרוצה שלא יתקיימו נדריו) א"ל רבא תנא קא מסתם לה סתומי כדי שלא ונהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפרקא וכ"כ התו' שם תנא סתומי שמתכוין קצת התנא שלא ינהגו קלות ראש והוציאו להגיה חסורי מחסרא עכ"ל והרא"ש שם פי' וז"ל דקתני ובלבד שיהא זכור דצריך להגיה ובלבד שלא יהא זכור אכל הא לא הוי מסתם סתומי מה שדילג הרוצה שלא יתקיימו נדריו דכיון דא"א לפרש המשנה אם לא שתגיהנה כך הרי היא כמפורשת ע"כ משמ' שהתנא לפעמים מאיזה טעם וסיבה שנראה לו היא מהפך לאו להן ומשמ' נמי דחסורי מחסרא בכל דוכתא הוא לא מחמת שכחה שהיו לומדים בע"פ שכחו ודילגו קצת ממנה אלא תנא בכוונה חיסרה אם לרוב פשיטות הדבר בחר לו בקיצור או להסתיר הדבר ולהעלימו מעין כל דאל"כ מנ"ל לרבא דתנא סתומי סתמא דילמא דרך שכחה דילגה וה"נ מסתברא דהא רבי כתב המשנה וסידרה בכתב כדאיתא פ' וא"כ איך דילגו וחיסרו ממנה ול"ד לבריי' שהיו בע"פ ולזו י"ל דמרוב ההעתקה נפלו בה טעיות:

כ"א אשכחן בגמ' דקאמר ר' פ' רמי ולאו היינו קו' הניגוד אלא קו' היתור כדאיתא בפסחים פ"ו דף ס"ח רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיכ מחצתי ואני ארפא השתא אחויי מחיי מרפא לכ"ש אלא וכו' מיהו יש ליישב דה"ק דמדכתי' מחצתי ואני ארפא משמע רפואה דוקא אבל לא תחיית המתים ונמצא זה הותר לתחלת הכתוב דהא בכלל מאתים מנה ומ"ל לכתוב לומ' מחצתי וכו'לימא תחיית המתים ולישתוק אלא משמ' דוקא רפואה בעלמא ונמצאו היתרים זא"ז ותי' שפיר:

כ"ב כשאומר בש"ס טעם א' ואומר ועוד משמ' דחזא פירכא בטעמא קמא ומש"ה אמר ועוד כדאיתא במנחות דף ס"ו ר' יוסי נמי חזי ליה פירכא והיינו דקאמר ועוד:

כ"ג כתבו התו' בביצה דף ט' ב' ד"ה ולא היא וא"ת והא כל מקום דתני במה לחלק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בבריית' עכ"ל ודאי נר' פשוט שאין כוונתם לומר דבבריית' לפרש בכל מקים כדמוכח התם בש"ס דקאמ' ולא היא ר' יהודה טעמא דת"ק קא מפרש ממאי מדקתני מוליכין וכו' ע"ש אלא הכוונה היא שבבריית' לא נאמר כלל זה דלחלוק אלא כל מקום ועניינו ולכאורה שצריך חיפוש בזה שזכורני שחילקו בגמ' בין אם אומר במשנתינו דהיינו במשנה דוקא אבל כשאומר במשנה כולל משנה וברייתא והכא לא נזכרה מלת במשנתינו ולולי דבריהם ז"ל י"ל דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ דהיכא דמוכח עניינא. נפיק מהאי כללא וה"ט שטעו בני ר' חייא וסברו דר' יהודה לחלוק כדקי"ל בכללא דבמה ודחה אותם ר' חייא שטעו כאן בזה משוט דהכא מוכחא מתניתין:

כ"ד. בספ"ק דביצה די"ד והתניא אין כותשין במכתשת גדולה וכו' אמר אביי כי תניא נמי מתניתא במכתשת גדולה תניא והוא סותר שם תי' אחר דאיתא התם דמתנית' תרתי קתני ואף מכתשת קטנה אסור ע"ש בפירש"י ותו' ולא קאמ' אלא אמר אביי וצ"ל דפשוט הוא דהותר ולא הוצרך לבאר ולומר אלא וכמדומה שהתו' תי' כך במקום אחר. אך לכאו' יר' דהא דדרך הש"ס לומר אלא הוא כשהתירוצים שנים או כולם דברי סתמא דתלמודא כי ההיא דר"פ האורג והתופר הא תנינא וכו' משום דקבעי למיתנא סיפא והקורע וכו' הא נמי תנינא אלא משום דקבעי למיתני סיפא הקורע בחמתו וכו' או כולם דברי האמוראים כי ההיא דפ' כלל גדול דף ע"ד ב' קשירה במשכן היכא הואי אמר רבה שכן קושרים ביתדות אהלים ההוא קשר ע"מ להתיר הוא אלא אמר אביי שכן אורגים יריעות שנפסקה להם נימא קושרים אותה א"צ רבא תירצת קושר מתיר מאי איכא למימר וכו' אלא אמ' רבא וכו' שכן צדי חלזון וכו' ובמ"ק דף ג' כ' א"ר יצחק כי גמירי הלכתא וכו' והני הלכתא נינהו וכו' אלא ארנב"י כי גמירי וכו' אבל בשתי' א' הוא דברי סתמא דתלמוד' ותי' ב' הוא דברי אמורא כי הך דביצה או איפכ' שתי' א' הוא דברי אמורא ותי' ב' הוא דברי סתמא דתלמודא אינו אומר אלא כי הך דאית' בהאורג דף ק"ה ב' אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה א"ר אבין הא נמי מתקן היא דקעביד נחת רוח ליצרו וכה"ג מי הרי והתניא רשב"א אומר וכו' המקרע בחמתו והמשבר כליו בחמתו וכו' יהא בעיניך כעע"א וכו' לא צריכא דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתיה ע"ש בפירש"י שזה סותר דברי ר' אבין ולא קאמר אלא וצריך חיפוש היטב בזה אם מתקיים כלל זה (וכפי תי' א' שכתבתי יתורץ ג"כ הך דהאורג דפשוט הוא שסותר אבל הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ש יש לו דרך אחרת בזה שאינו סותר כלל לתי' ר' אבין ע"ש בה"ה ז"ל וכן משמ' כפ' לולב וערבה ד' מ"ד דקאמר התם א"ל ר' זירא לר' אבהו ומי א"ר יוחנן הכי והאר"י משום ר' נחוניא וכו' אשתומם וכו' ואמר שכחים וחזרו ויסדום ומי אר"י הכי והאר"י דלכון אמרי דלהון היא ל"ק כאן במקדש כאן בגבולין וזה ודאי סותר תי' א' ע"ש בפירש:

כ"ה מצינו להרמב"ם ז"ל שמביא דבר מחודש מסברת עצמו בסתם ואינו אומר יר' לי כמ"ש בפ"ו מה' תפלה דין ז' וז"ל ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי וכו' וכת' עליו מרן כ"מ ז"ל מלתא דסברא היא והכי משמ' מדלא נקט במתני' לא ישב אדם וכו' אלא בסמוך למנחה ע"כ ונ"ל דדבר שהוא פשוט בעיניו אינו אומר בו לשון יר' לי או אפשר שדבר זה הוא מדברי הגאונים וכיוצא מן הראשונים שמביאין כמה פעמים בסתם וכההיא דכת' שם ספ"א אין הצבור מתפללין תפלת נרבה וכו' והוא מדברי הרי"ף פ' מי שמתו. עמש"ל אות י"א דאגב גררא לגררא הוא דוחק אך לפעמים אשכחן כ"הג דאית' ר"פ האורג דף ק"ה דמשום דבעי למיתני סיפא והקורע בחמתו ועל מתו מש"ה קתני התופר ב' תפירות והקורע ע"מ לתפור ב' תפירות דהתופר ב' תפירות ודאי לא תני לה אלא משום סיפא דהקורע ע"מ לתפור וכו' מיהו יש לחלק דאף שדרך לשנות הענינים הדומים באגב אבל לא להביא פירושו ג"כ כי התם דבר שאין לנו צורך בו וכ"ש התם שלא בא לשנות הדינים והעניינים אלא להקשות שודאי אין לו להאריך לשון כ"כ באגב גררא לגררא:

עד כאן מחידושי מהרש''א זלה''ה. בס"ד

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה