כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת שבת
דף קכ"ג ע"ב גמ' ה"נ מחמה לצל ע"כ ר"ל דמפ' פלוגת' דב"ש וב"ה אם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס דדמי לסיכי ומזורי או לא וכלי שמלאכתו לאיסור הוא לב"ש מוקצה מח"כ היא ואפי' לצורך גופו ומקומו אסור ולב"ה לא דמי לסיכי ומזורי כלל דלא קפדי עליה אינשי כולי האי וכלי שמלאכתו לאיסור הוא ולל"ג ומקומו מותר ושוין דלאחר שקצב עליו אסור לטלטלו מחמה לצל וא"ת אמאי לא קבעו דבריהם אלא בי"ט ולא בשבת וי"ל דרבותא לב"ש דאפי' משום שמחת י"ט לא התירו לצורך גופו ורבה פליג עליה וסבר דכ"ע מודו דמוקצה מח"כ הוא וכי פליגי ב"ש וב"ה אם מותר לצורך גופו לקצב עליו משום שמחת י"ט לב"ש אסור ולב"ה משום שמחת י"ט היקלו לקצב עליו ושוין שאם אחר שקצב עליו בא לטלטלו אפי' לצורך גופו אסור דה"א לב"ה לא הותר אלא משים שמחת י"ט ואביי מוכרח דס"ל כרבא בפי' דמתני' דפליגי אם מוקצה מח"כ הוא או כלי שמלאכתו לאיסור ואביי ורבא פליגי אם ב"ה התיר אפי' לצורך מקומו או דוקא לצורך גופו לאביי כלי שמלאכתו לאיסור לצ"ג הוא דמותר והאי כלי שמלאכתו לאיסור הוא ולרבא כל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך מקומו מותר וב"ה התיר אפי' לצורך מקומו דאם איתא דאביי ס"ל כרבה מאי קא מקשה לרבא דשאני הכא דמוקצה מח"כ הוא אלא ודאי ש"מ דס"ל כרבא בפי' דמתני' בפלוגתא דב"ש וב"ה זה נ"ל וא"א נר"ו פי' דמחלוקת ב"ש וכ"ה בכל כלי שמלאכתי לאיסור לב"ש כל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו אסור ולב"ה אפי' לצורך מקומו מותר ושוין שלאחר שקצב עליו אפי' לצורך מקומו אסיר דלא התיר ב"ה אלא לצ"ג לאביי אבל לרבא לאחר שקצב עליו אסיר ומחמה לצל דהתיר ב"ה אפי' לצ"מ ודוק:
תו' בד"ה ה"נ מחמה לצל והא דנקט לקצב עליו בשר וכו' עכ"ל כת' מהרש"א ז"ל והמ"ל כן לאביי אלא משום דהך קו' חזקה יותר שנ"ל פי' דק"ל דאמאי לא מקשי אלא על תי' רבא דהו"ל ג"כ להקשו' על אביי דאמאי לא מקשי על רבא מדנקט לקצב עליו משמ' לצ"ג הוא דמותר ותי' דה"ה אלא הא דלא הקשו כך משים דאביי לא ניחא ליה להקשו' מן הדייק ולכך הק' מן ושיין שהיא קו' חזקה יותר דבהדיא היא א"נ פי' דבריו כך דאמאי לא מקשו ג"כ לאביי דמשמ' דוקא לקצב עליו אבל שאר צרכי גופו לא ותי' דה"ה אלא דהך קו' חזקה יותר דמשמ' לצ"ג הוא דמותר אבל לצ"מ אסור משא"כ הא קו' דעל אביי אינה כ"כ חזקה יותר ועיקר ול"נ כא דלא הק' התו' על אביי דמשמ' דוקא לקצב עליו אבל שאר צ"ג לא משום דאימא לך דבי"ט החמירו במוקצה יותר מבשבת כמ"ש הר"ן ז"ל כזאת המשנה במ' ביצה ד"ה ומכאן יש מביאין ראיה וכו' ע"ש אבל כשתירץ לו מחמה לצל א"כ אין חומרא יותר בי"ט מבשבת ואמאי לא נקט אלא לקצב עליו אבל אין להקשו' דמאי קא מקשה לרבא דלעולם לאחר שקצב עליו אסור לטלטלו אפי' לשאר צ"ג די"ט חמיר דלית' להאי קו' דאמ' לך אביי דודאי לא מפרש רבא כך משום דזה במדרגו' דלא חמיר י"ט כולי האי כיון דבשבת מותר אפי' לצ"מ א"כ בי"ט חמיר לאסור לצ"מ אבל לא לשאר צרכי גופו והא דלא הקשה ממתני' דקתני דנקטה לקצב עליו דוקא דמשמ' לצ"ג הוא דמותר אבל לא לצ"מ דאין לומ' משום די"ט חמיר דלא חמיר כולי האי מבשבת כמו שהק' עכשיו מן ושוין אלא טעמא דלא הק' משום דלא ניחא ליה להקשו' מכח הדיוק ודוק:
דף קכ"ד ע"א גמ' מדוכה ר' נחמיה היא ע"כ וק' והא רבה חור מזאת הסברא לעיל (דף קכ"ג) סבר לשנויי לה כר"ן כיון דשמעה להא וכו' ולמה לא תירץ רבה כאן שאני מדוכה דמוקצה מח"כ הוא דליכא למימ' דרבה לא חזר אלא על העלי דהא רש"י ז"ל פי' לעיל שם הני נמי מדוכה ועלי והאמת עמו דהא הש"ס אמ' תני נמי בל' רבים וי"ל דוה קודם הקו' של אביי לרבה וקודם שחזר בו כלל וק"ל: