כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת ברכות
דף ב' ע"א גמ' וליגמר מניה שם ואל תעשה שאני ע"כ והאי דחייה נמי תרתי נמי כי היכי דלא ליגמר מוהתעלמת דהא האי דחייה דאיסורא מממונא לא ילפי' לא תועיל עכשיו כלל דהרי מצינו ברייתא דולאחותו ואעפ"כ כ"ה דוחה איסור' אלא מוכרח דהאי דחייה דשוא"ת תדחי נמי דלא ליגמר מוהתעלמת ומשמ' מזה הדבר שהוא שוא"ת אפילו דאורייתא כבוד הבריות דוחה דליגמר מינייהו וק"ל:
דף כ"ד ע"ב תו' בד"ה לדידי לא סבירא לי פי' משום תרתי מילי וכו' עכ"ל. נ"ל שהוק' להו דהול"ל לר' אבהו אמאי פסקת א"כ מאחר שפסקת אם שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומאי האי דקאמ' ליה לדידך דסבירא לך דמשמ' לדידך דס"ל שחייב להפסיק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אבל לדידי דס"ל דאינו חייב להפסיק אפי' אם שהה אינו חוזר לראש לכך פי' התוס' פי וכו' וק"ל:
בא"ד וא"כ הו"ל ראוי ר"ל מאחר שאינו חייב להפסיק הו"ל אותו המקום ראוי. ואפילו דפסק אין קרוי הפסק וא"כ בכאן בק"ש אפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש אבל לר' אבהו דסובר שחייב להפסיק וא"כ הו"ל אותו מקום אינו ראוי לכך אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ודוק:
דף ל"ב ע"ב תוס' בד"ה גדולה תפלה . וכו' שהרי מרע"ה אע"פי וכו' עכ"ל ודבריהם ז"ל סתומים וחתומים כס' החתום ולעד"ן דלכאור' יש לפ' במ"ש הש"ס גדולה תפלה יותר ממע"ט היינו אע"פי שלא יש לו מע"ט אם יש לו תפלה מהני משא"כ מע"ט דצריכים לתפלה וזה הפי' ששללו התו' מתרי טעמי חדא דמהיכא מייתי ראיה ממרע"ה שאני מרע"ה לפי שיש לו מע"ט ומהיכן הראיה על שיש לו מע"ט אפי' בלא תפלה ועוד איך יעלה על הדעת לומ' אפי' בלא מע"ט תפלה מהני וכטובל ושרץ בידו ומ"ש מהרש"א זל דראיית הש"ס דמדלא זכר מע"ט כלל ש"מ דלא הכריע אלא תפלה מ"מ ק' דדילמא כיון דמרע"ה יש בידו כבר מע"ט ולא הוצרך עכשיו אלא לתפלה לכך הזכירה שצריך לה דוקא ולעולם. תרוייהו צריכי ומהיכן ראיה דתפלה לחוד סגי וע"ק דא"כ לא הול"ל בלא תפלה דזה פשיטא ולא הול"ל אלא תפלה בלא מע"ט ועוד דהול"ל שהוי מרע"ה לא תלה הכתו' אלא בתפלתו ולא כנוסחת הש"ס ולא נענה וכו' ולא במע"ט ומאי האי דכת' שהרי וכו' הוצרך לתפלה דמשמ' דהיינו רבותיה הא ודאי רבותי' דאפי' תפלה לחוד סגי לכך פי' התו' דהגדלות היא מע"ט בלא תפלה ובזה יבוא הראיה בטוב שהרי מרע"ה אע"פ שהיה לו מע"ט הוצרך לתפלה ואל תאמר שמע"ט סגי לחוד אלא צריך תפלה וזהו הגדלות אע"פי שיש לו מע"ט צריך תפלה אבל תפלה בלא מע"ט לא סגי ושוב מצאתי שכך פי' מהראנ"ח ז"ל והביאו הר"ב ישרש יעקב אבל לא כת' הכרח הב' שכתבתי ודוק:
עוד נ"ל ליישב דבריהם דר"ל דלא תימ' דאם שואל האדם עשה למען זכיותי דשפיר מהני טפי מתפלה סתם אלא גדולה תפלה לחוד ממע"ט ותפלה כדארז"ל דדרך צדיקים לשאול מתנת חנם ולא בשביל מעשיהם ואי אמרי' כן ק' דא"כ מאי ראיה ממרע"ה דדילמא אה"ן אי משה שאל בשביל מעשיו שפיר אלא דמענוותנותו שאל סתם ואה"ן כמו זה כמו זה ועוד איך אומ' הש"ס ולא נענה אלא בתפלה דמשמע ולא מחמת מע"ט נמי ומנ"ל ואין זה פשט הש"ס והא דקס"ד הכי משום דאם נפרש תפלה לחוד סגי משמ' אפי' הוא רשע מהניא ליה תפלה לחודה וזה אינו דזבח רשעים תועבה ותפלת ישרים רצונו ולהכי קס"ד הכי ולזה כי' התו' דזה אינו אלא ר"ל מע"ט בלא תפלה סתם והשתא תבא הראיה בעצם שהרי מרע"ה וכו' ואפשר דכוונת תירוצם כמהרש"א או כמו שפי' לענ"ד אכן ראיתי למהרש"א ז"ל באגדתיה שכת' דהתו' נדחקו וכו' ומשם משמ' דהדר ביה מפי' שפי' בכוונת התו' דפי' שפי' בתו' בח"ה הוא פי' אותו לשיטתו בח"א וחלק על התו' דמשמ' דהתו' רוח אחרת אתם והיינו כמו שפירשתי לעיל ודוק היטב:
דף ל"ה ע"ב תו' בד"ה כאן בזמן שיש' עושין רצונו וכו' וי"ל וכו' ועי"ל וכו' והכא בעושין ואין עושין כי הדדי נינהו עכ"ל כת' מהרש"א ז"ל בין עושין רצונו או לא וכו' אלא דר"ל בין עושין מלאכת עצמן וכו' עכ"ל נר' דהוקש' לו בדברי התו' דאיך כתבו דעושין ואין עושין כי הדדי נינהו והא יש לחלק דגנך ודגני לכך פי' בין עושין מלאכת עצמן או אחרים עושין מלאכתן לא יש חילוק ביניהם ומפרש עושין ואין עושין דקאמרן היינו עושין מלאכת עצמן או אחרים עושין מלאכתן דאי אית ליה האי חילוקא א"כ צריך לאוקימי קרא דדגנך באין עושין אלא מוכרח דלית ליה האי חילוקא אבל ק' דקרא דועמדו זרים במאי מוקמת ליה ותי' א"א נר"ו דמוקמי' ליה לימו' המשיח ולעד"ן לפרש פי' בדברי התו' דמ"ש התו' דפליג ליה אהא דלקמן מה בין עושין ואין עושין ר"ל כי אליבא דב' תירוצים של התו' מוכרח דר"ש יש לו ג' מדרגות עושין ועושין ואין עושין ואין עושין עושין ועמדו זרים ועושין ואין עושין ואספת דגנך ואין עושין ולקחתי דגני דאל"כ ולקחתי דגני במאי מוקמת ליה ונמצא דאין עושין של ר"ש פי' עושין ואין עושין ופלוגתא דר"א עם ר"ש במדרגה ג' דהיינו עושין ואין עושין דואספת בעושין ממש ועוא"ע בעושין ממש וקרא דועמדו זרים לימות המשיח כדלעיל וכצ"ל בתוס' והכא עושין ועושין וא"ע כי הדדי נינהו וכן פי' אחי משי"ח נר"ו אבל אמ' דאין צורך לטעות דדברי התו' קאי על דברי ר"ש דפי' אין עושין דקאמ' ר"ש עיא"ע וזהו עוא"ע כי הדדי נינהו ר"ל עוא"ע של ר"ש שהיא עוא"ע כי הדדי נינהו דלא יש חילוק אלא בין עושין ממש ואין עושין וכן פי' א"א נר"ו ודוק:
דף ל"ז ע"א תו' בד"ה כהן רשות לר"ע וכו' אי ס"ל דברכה וכו' וא"כ יזמנו לעולם עכ"ל ר"ל דכיון דס"ל דברכה טעונה כוס ועל ז' המינין מברך ג' ברכות א"כ מחוייב לברך על הכוס ב"ה וצריך כוס אחר על כ"ה שבירך עליו וצריך לו כוס אחר ומברך עליו ב"ה וצריך לו כוס אחר וא"כ אין לדבר סוף ודוק:
דף מ"ב ע"א תו' בד"ה היסכו וכו' וא"ת מ"ש וכו' אפי' לא היסבו עכ"ל כת' מהרש"א ז"ל דלא ידענא מאי ק"ל דמוגמר נמי איירי בהיסבו כדמוכח ממתני' ע"כ מכוון דבריו ולי נראה דמדברי רש"י נראה דמוגמר הוי כאילו לא היסבו שהרי כת' רש"י בד"ה ואע"פ שאין מביאין וכו' שאינו מצרכי סעודה וכו' עכ"ל וא"כ כיון שכן לא משכה סעודתייהו לאחר הקביעות משא"כ ביין שלאחר המזון דהוא מצורכי סעודה דאין סעודה בלא יין בתוך ואחר שפיר נמשכת הקביעות עד לאחר הסעודה וכן דייק ל' התוס' ד"ה אע"פי וכו' ודוק כי אמת נכון הדבר: