כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת שבועות
דף ג' ע"ב רש"י בד"ה הך קושיא הך וכו' דההיא לאו ר"י גופיה אמרה וכו' והא דאמרי' הכא וכו' עכ"ל וא"ל דכיון דלא מיתוקמ' מ"נ ר"י גופי' אמרה או לא דאפי' ר"י גופי' אמרה הא לקמן לא מתוקמא וי"ל דא"ת דר"י גופי' אמרה אפי' לקמן לא מתוקמא מ"מ הו"ל ליפרוך הש"ס לפי ס"ד דאלו הלוקין לכך פירש"י דר"י גופיה לא אמרה אלא סוגיא דתלמודא וק"ל:
דף ב"ה ע"א רש"י בד"ה אזרוק צרור לים ל"ג הכא עכ"ל ואע"ג די"ל נמי דלית ביה ממש לא אית ביה הנאה כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה שאין בו ממש תרי גווני משמ' י"ל דאין משמעות אין בו ממש על הנאה דאין דרך אמורא לסתום אבל במתני' מוכרח רש"י לפ' תרי גווני כיון דתנא שאורוק צרור לא ודרכו של תנא להקים וק"ל:
דף ז"ך ע"א מתני' בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן ע"כ ואע"ג שמתוך תשובת חכמים משמ' דלקיים חייב דהא לא עשה בה לאו כהן י"ל דלדידיה קאמרו ליה וק"ל:
דף כ"ט ע"ב רש"י בד"ה משביעני עליכם וכו' בין שלא בב"ד חייבין ה"ג עכ"ל. פי' ול"ג בין מפי עצמו בין מפי אחרים דהא היינו שבועה שאין וכו' או שאמרו וכו' וק"ל:
דף ל' ע"ב רש"י בד"ח דיינים ס"א כלומ' תמית וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קאמ' ובודאי שהעדרו יפה ממציאותו ומ"ת הדיינים בישיבה וכן שמעתי שבדפוסים אחרים לא יש וק"ל :
דף ל"א ע"ב רש"י בד"ה לימא תנינא ואמאי אסתפקא להו עכ"ל והא דפירש"י בלשון קושיא ופשט' דשמעתא לא משמ' אלא בלשון שאלה כדאורחי' בכמה. דוכתי י"ל משום דמדקרוק הש"ס שאמ' אע"ג דתנן דאצטרי' מכלל דהקו' היא דלא אצטרי' לכך פירש"י ז"ל ואמאי אסתפקא וכו' ודוק:
בד"ה תינח ביד עברו וכו' השביען ביד עבדו הס"ד ומ"ה יודעין לו וכו' כצ"ל:
דף ל"ב ע"א גמ' והא נמי תנינן שבועה וכו' ע"כ. הא דלא הק' מהאי מתני' ברישא כסדר משום דהקו' של משנת שבועת העדות מכח הדיוק אבל הקו' של משנת שילח ביד עבדו היא בהדיא ולכך פריך מינה הש"ס תחלה וק"ל:
תו' בד"ה בתכ"ד של חברו כפירה וכו' עכ"ל. ר"ל דמעיקרא ס"ד דהש"ס .דצריך כפירה ב' בתכ"ד של א' תסויים כולה ודקדקו התו' מהש"ס שאמ' שכפרו ולכך הק' הש"ס טובא הוי ואיך תסויים הכפירה כולה בב"ד לכך תי' הש"ס מתוך דבורו של חברו ר"ל מתחיל כפירה תכ"ד ש"ח אבל אינו צריך שיסיימת בב"ד ורש"י ז"ל מדבריו נר' שאינו מפ' כמו שפי' התו' מדקאמ' בד"ה טובא הוי ואין ב' יכולים לומר ו' תיבות הללו בשיעור זה עכ"ל משמ' שהבין שפי' שכפרו תכ"ד ס"ד דהש"ס כפרו יחד בשיעור כ"ד דלפי' התו' הקו' היא על הב' ולפירש"י הקו' ג"כ על הא' וק' לפי פירש"י מה תי' לו הש"ס לפי ס"ד דהש"ס שכפרו ב' הא אי אפשר לצמצם וי"ל דכשהק' לו הש"ס אא"ל היה סבור שפי' כפרו ב' היינו שיתחילו יחד ויסיימו יחד ולכך הק' אא"ל אבל עכשיו שתי' לו הש"ס כגון שאמרו וכפרו ב' תכ"ד ור"ל אינו צריך שיתחילו יחד ויסיימו יחד אלא כופרים תכ"ד יחד לק"ל ורוק:
ע"ב בד"ה אבל כפירה והוראה אימא לא צריכא וכו' דטעמא כשכפר תכ"ד אף ב' חייב משום דא וכו' כצ"ל:
דף ל"ג ע"ב גמ' נאמר כאן או אין וכו' ע"כ ר"ל דק"ל על פסוק שאמ' או ראה דלא אמר שום דבר קודם כדי שיאמ' או וק"ל:
דף ל"ד ע''א תו' בד"ה מושבע כנשבע וכו' שבועת ביטוי יוכיח עכ"ל. ומאי דק' דשבועת ביטוי בעצמה חולף בק"ו מעדות עיין בתו' לעיל (דף ל"א ע"ב) ד"ה מההיא אין וכו' ע"ש:
ע"ב גמ' דילמא מזיד לאו כשוגג בפקדון ממעילה ע"כ הא דלא הק' דלוגמר פקדון מבטוי בג"ש נפש נפש משום דאמרי' ליגמר מעדות שהוא תבעיה וכפריה וק"ל:
דף ל"ח ע"ב גמ' אין אלה אלא בשבועה כצ"ל ופי' ת"ק הגה"ה כמו תני ור"ל דכוונת הברייתא אין אלה אלא שיש בה שבועה משמ' דיש בה דבר אחר דהיינו קללות וכוונת הש"ס דל"ג אין אלה אלא ל' שבועה דמשמ' דוקא פי' שבועה דא"כ ק' וכו' וק"ל:
דף ל"ו ע"ב גמ' רא"א עד שיאמר וכו' רש"א עד שיאמר שבועת וכו' הא דלא פליגי בפקדון ובתשומת יד ובתן לי חטים ושעורים וכו' משום דטעמייהו דפליגי כולא לך משום דאמרי' דלא קאי אשבועה אלא אאין לך הא' דהיינו שבועה בידי ופלגינן דיבוריה אבל הכא לא שייך דפלגי' דבוריה משום דמוכרח דשאין לך בידי אכולהו ושבועה ג"כ ולכך לא פליגי ודוק:
דף ל"ח ע"א תו' בד"ה הכא גרס' וכו' עכ"ל. פי' הכא ר"ל קאי אמתני' ולפי ס"י גרסי' בברייתא בדברי ר"י בלא וא"ו וק"ל:
דף ט"ל ע"א רש"י בד"ה אלא על דעתנו וכו' הא פרישנ' וכו' משום קניא דרבא וכו' עכ"ל. ואע"ג דלקמן אמר הש"ס כך ומה בא רש"י לחדש מ"מ דלפי פירש"י לעיל בע"ג מהו פי' קניא דרבא לכך כ' רש"י לעיל פרישנא וק"ל:
שם גמ' אם הוא חטא משפחתו מה חטאה וכו' ע"כ הא דאצט' להביא דברי ר"ש דהקו' היא מפסוק משום דהו"א כל עבירות לאו דוקא כמ"ש התו' לעיל דההוא קרא לא כתי' אלא במולך לכך אצטרי' להביא דברי ר"ש דלפי דבריו שייך אפי' בשאר עכירות וק"ל:
שם מנקה הוא לשבים ע"כ ולפי מ"ש בש"ס לעיל (דף כ"א) בשם ר"ש ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מנקין אותו וכו' ע"ש יש הפרש הין שבועת שוא לשאר עבירות דבשאר עבירות אם קבל עונשו למטה נפטר אפי' מעונש ע"הב כמו חייבי כריתות דכל חייבו כריתות שלקו נפטרו וכו' שנאמר ונקלה וכו' ואם עדין צריך עונש ע"הב היכן כאחיך אלא ודאי נפטר אפי' מעונש ע"הב אבל שבועת שוא אפי' קבל עונשו אינו נפטר אלא מעונש ע"הו דוקא וזהו כוונת דברי ר"ש ב"ד ש"מט מנקין אותו ר"ל מעונש ע"הו אבל ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אפי' ענשו אותו למטה ודוק:
תו' בד"ה שנאמר אלה וכו' כל עבירות וכו' הא דקבעו דבריהם בשנאמר ולא בכל עבירות משום דזה הפסוק דרשו חז"ל ממנו משום עריות לחוד אבלה הארץ לכך קבעו דבריתם בשנאמר וק"ל:
בד"ה ואם אמ' נשבע וכו' דאי מצי הדר ביה אמאי אית לן למימ' לדחויי קמיכוין וכו' עכ"ל ר"ל מפשט לשונו משמ' דמצי הדר ביה ואי מצי הדר ביה אמאי אמרי' לדחויי קמיכוין הא עומד וצוח אינו משלם אלא ודאי לא מצי ויש צדדים לכאן ולכאן יש צר לדחויי קמיכוין משום דאינו יכול לחזור ויש צד מהדר קהדר ביה משום דפשט לשונו לא משמ' כן ודוק:
בד"ה ואלו נאמרים בכל ל' וכו' כיון דתנא אלו לא אמרי' תנא ושייר אפי' שייר תרתי ועיין בה"ע שכ' דהתו' העלו כל היכא דתני עניינים רבים אע"ג דתנא אלו לא אמרי' תנא ושייר כגון האי דסוטה וא"כ מיתרצא קו' התו' בכאן ועיין בכ"ה שכת' בשם החו' כל היכא דתני אלו ואלו כגון האי דסוטה אלו שנאמרו' בכ"ל אלו שנאמרו' בל"הק אמרי' תנא ושייר דממ"נ דאם נאמרו' בל"הק אמאי לא תנייה בסיפא אלא ודאי תנא ושייר אבל כי לא תני בסיפא ואלו לא אמרי' תנא ושייר וא"כ ניתרצה קו' התו' בכאן וק"ל:
ע"ב גמ' ותנן נמי ההודאה בפרוטה כו' ע"כ ר"ל דקאי על מ' במ' דתנן נמי התם ה' פרוטות הן האונאה בפרוטה ההודאה וכו' ולא תנן נמי כפירת טענה פרוטה וק"ל:
דף מ' ע"א תו' בד"ה בשטענו וכו' וסתם ב' כסף טבועים וכו' עכ"ל. כת' מהרש"א וצ"ע אמאי ל"ק להו מרישא וכו' עכ"ל. ונ"ל דזה בכלל קו' התו' הא' דלעיל גבי ב' כסף טבועים וכו' מסקי' לשמואל דפטור ר"ל דא"ת ב' כסף טבועים הם קו' לשמואל וכו' וק"ל:
ע"ב רש"י בד"ה היסת לשון שומא וכו' אם ה' הסיתך בי הס"ד ומ"ה תדע דאמר וכו':
תו' בד"ה. לימוד ערוך וט' ומדקאמ' ר"ג רוצה וכו' ואי דוקא בטענו חטים וכו' עכ"ל כ' מהרש"א וק' מאי הוכחה איכא וכו' דקושטא דפליגי וכו' עכ"ל. ונ"ל דל"ק דכבר פליגי במתני' טענו חטים והודה בשעורים פטור ור"ג מחייב ומה צורך עוד בזה הפלוגתא וק"ל:
דף מ"א ע"ב גמ' פריך רב אחא ממאי וכו' ע"כ ולפי פירכא דרב אחא תהוי ג"כ תיובתא דרב אסי דאמר המלוה את חברו בעדים א"צ לפורעו בעדים דהא אפי' ר"י מודה דצריך לפורעו בערים ולא פליגי אלא בפרעתיך בפני פ' ופ'. והלכו ורב אסי פסיק במתני' דכיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים וק"ל:
תו' בד"ה כל האומ' לא לויתי וכו' ואומר ריב"א דהכא לא אמ' וכו' עכ"ל כת' מהרש"א ז"ל ומיהו ק' אמתני' אמאי לא מתרצינן דיבוריה וכו' עכ"ל ול"נ דלק"מ דפי' מתני' דאמרה אין לך בידי פי' אין לך בידי מעולם שכך טען הוא בהדיא אבל אם טען סתם שאמ' אין לך בידי דוקא בלא מעולם ודאי דמתרצינן דיבוריה וזהו כוונת רש"י ז"ל דפי' במתני' אין לך בידי להר"מ ר"ל דלא תימ' שטמן סתם דא"כ מתרצינן דיבוריה אלא ודאי שאמ' מעולם וכן פי' הרא"ש ז"ל ומדברי התו' דבתרא (דף ו') משמ' דס"ל כתי' ב' ודוק:
בא"ד אבל ק' מפ' הכותב וכו' עכ"ל וק"ל אמאי לא מפרשי' דיבוריה דפי' לא לויתי דפ'הכותב לא לויתי מעולם כדפרשינן דברי רבא שהאומ' לא לויתי כאלו אמר לא פרעתי דפי' לא לויתי מעולם וי"ל דעיקר הקו' של התו' מכח מאי דאיתא בש"ס לעיל א"ר זריקא אר"י ל"ש וכו' אבל אם אמרו אמ' לנו אבא לא לויתי אף בשבוע' לא יפרעו מתקיף לה רבא אדרבה כל האומר לא לויתי כאילו אמ' לא פרעתי ומאי קו' דמנ"ל לרבא דדברי ר"י שאמ' לא לויתי פי' מעולם דלעולם אימא לך דמודה לרבא דאם אמ' מעולם כאלו אמ' לא פרעתי והאי דאמ' ר"י אבל אם אמרו אמ' לנו אבא וכו' עסיקי' באומ' לא לויתי סתם אלא ודאי ש"מ אפי' סתם נמי וא"כ לפי מסקנא דרבא ג"כ דפי' לא לויתי לא לויתי סתם והתו' ז"ל נקטו דברי המסקנא אבל לעולם הראיה היא מדמתקיף לה רבא ודוק:
דף מ"ב ע"א גמ' אמר רבא בד"א בטענת וכו' ופי' להקדש מוקים לה בדרבנן דנשבעים על הקרקעות כמו שלא יזלזלו בהקדשות כדאיתא בב"מ (דף נ"א) וק"ל:
תו' בד"ה ור"א לית ליה משיב אבידה וכו' פי' במגו עכ"ל לאפוקי מפורש"י בכתובו' (דף ח"י) דקו' הש"ס מהא דתנן דהמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ע"ש וק"ל:
ע"ב בד"ה ש"ח אינו נשבע וכו' והו"ל למתני נמי ש"ש אינו נשבע שנאנס וכו' עכ"ל. ואע"ג דמכ"ש הוא כיון דאינו משלם מ"מ נ"ל דכוונת קו' התו' כך דמעיקרא הוק' להם אמאי בש"ח לא תני תשלומי' ותי' דה"ה אלא משום דקרא לא איירי אלא בשבועה ואח"כ הק' אמאי לא תני בש"ש שבועה דיליה אע"ג דמכ"ש הוא מ"מ היה צריך בכל א' וא' למתני תשלומין דיליה ושבועה דיליה ותי' דה"ה אלא בשבועה קמיית' וכו' ודוק:
בא"ד ואע"ג דתני תשלומין ד' וה' משום דשייך וכו' אלא דמיעט קרא אפי' וכו' עכ"ל ר"ל אע"ג דתני ד' וה' דאינו נוהג כ"א בהקדשות ואינו נוהג בקרקעות ובשטרות ובעבדים כמ"ש התו' לעיל בד"ה ולא תשלומי ד' וה' מ"מ כיון דשייך אע"ג ראינו נוהג אבל הכא לא שייך כלל וק"ל:
דף מ"ג ע"א תו' בד"ה ככצורות דמיין וכו' ואי הוה שייך לפלוגתא וכו' עכ"ל מדבריהם נר' דמפרשי פלוגת' דר"מ ורבנן בשאינן צריכין לקרקע דאי מפרשי דפליגי בשצריכי' אבל בשאינן צריכין אפי' רבנן מודו דכמטלטלין דמו כמ"ש ה"ה בפ"ה מה' טוען ונטען ה' ט' ע"ש א"כ מהו מ"ש ולענין ב"ח וכו' דמשמ' ב"ח דוקא הא אפי' בכאן כ"ע מודו דכמטלטלין דמו ועוד מהו מ"ש ג"כ ואי הוה שייך לפלוגתא וכו' וכי מעיקר פליגי בשאינן צריכין אלא ודאי משמ' דלא מפרשי התו' כמ"ש ה"ה ז"ל דפליגי בשצריכין אלא בשאינן צריכין ודחיקא להו פי' ה"ה משום דמשמעו' עומדות ליבצר אינן צריכין כלל וק"ל:
בד"ה לאו לאתויי בית זה וכו' ול' ויורה משמ' שמזכיר וכו' עכ"ל וק' דא"כ לא אצטרי' זה הכלל דמפשט' דבריית' משמ' כן ונ"ל דזהו בכלל אבל ק' ור"ל בשלמ' אי הוה שייך זה אע"ג דלא אצטרי' מ"מ דרך התנא מפרט ואח"כ כולל אבל השתא דלא שייך אמאי תנייה הא מפשט' דמתני' משמ' כן ולא אצטרי' וק"ל:
ע"ב בד"ה מתני' בדפריש וכו' והשתא נמי נימא הא דלא קאמ' דכ"ע אית להו עכ"ל וק' ג"כ הא דלא קאמ' ג"כ לקמיה ברשב"ג ולר"י דכ"ע אית להו דשמואל בדפריש כי פליגי בדלא פריש ולרשב"ג אינו משמט כנגד כולו ולר"י כנגדו אינו משמט ומזה נר' סייעתא לר"ח דאין הלכה כשמואל ונר' ליישב דהש"ס אזיל לשיטתי' דקאמ' לעיל דכ"ע לית להו כשמואל וק''ל
דף מ"ד ע"א תו' בד"ה שומר אבדה וכו'
ועי"ל רבה לא קיבלה עכ"ל לתירוצא קמא חזר מדבריו והפסוק בב"ח וסוגיא דפ' אלו מציאות ג"כ ניחא דרבה מודה. לר"י בב"ח ולתי' אחרון דרבה מעיקרא נמי מודה דעיקר קרא לא אחא אלא כדר"א אבל מפ' הברייתא באינה משתמרת ואסמכת' בעלמא הוא משו' דהיה אומ' התנא בהדיא אין לי אלא דעת בעלים וכו' אלא ודאי לא נחית התנא לענין זה ואסמכתא בעלמא וסוגיא דפ' אלו מציאות מוכרח שנדחיק ולומ' דכוונת הש"ס קו' על הפסוק ודוק:
ע"ב בד"ה ואלו נשבעים ונוטלים וכו' תימ' דלא חשיב וכו' ואין לומ' תנא ושייר כיון דתנא אלו וט' עכ"ל. ולכי מ"ש לעיל שכת' ה"ע בשם התו' אפי' תנא אלו אמרי' תנא ושייר כיון דתני עניינים רכים א"כ אמרי' תנא ושייר וק"ל ועיין בכללים שכתבתי על זה אידך ב' היריעות בס"ד: