כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת מכות
פרק ראשון
דף ב' ע''א גמ' ועוד מדקתני סיפא וכו' מפירש"י נר' דל"ג להא מכלל וכו' וק"ל:
רש"י בד''ה האי וכו' ועוד דקתני וכו' עכ"ל ר"ל דאיכא גירסא רלא גרסי ועוד להכי פירש"י דגרסי' לה דבלאו משנה א' דלקמיה קושית א' נקשית וק"ל:
בד"ה התם קאי בשלהי הנחנקין דהוא סיומא דסנהדרין וכו' עכ''ל. יק' דהא בסנהדרין כת' דפ' כל ישראל הוא סיומא דסנהדרין ואיך סתר דידיה אדידיה וא"א משי"ח תי' דפי' מ"ש רש"י הכא סיומא דסנהדרין ר"ל סיום הדין של סנהדרין דהיינו ד' מיתות דנמסרו בידי הסנהדרין משא"כ פ' כל ישראל דעסיק בע"הכ דבידי שמים הוא ואין כוונתו סיומא דמסכת סנהדרין ודוק:
דף ג' ע"ב רש"י בד"ה לדידי מפרשא וכו' ואף על פי שהתנה על מש"ב וכו' עכ"ל. עיין בב"י סימן קס"ז דמשמ' מדבריו דל"ג כך ברש"י וק"ל:
דף ה' ע"א גמ' והנה ער שקר העד עד שתשקר גופה וכו' ע"כ ר"ל דמיתורא דקרא דבת' העד דהיל"ל והנה עד שקר ותו לא ש"מ דאתא לדרשא דר"ל עד שקר מגיפה של העד וק"ל:
דף ז' ע"א גמ' איבעיא להו א' לע' שנה וכו' ע"כפי' דאחת לע' שנה אית בה תרי פירושי אם נפרש דסברת ת"ק נקראת חבלנית א"ל ראב"ע אפי' לע' שנה נקראת חבלנית זהו הצר הא' של הבעיא או דילמא לא דכי' א' לע' שנה דת"ק אמ' לז' שנים ומשמ' דוקא לז' שנים אבל לח' או לט' שנים אורח ארעא ר"ל דלא שייך בעילם לח' ולט' שנים דלא יהרג לפחות אפי' א' א"ל ראב"ע לא נקראת אורח ארעא אלא דוקא לע' שנה אבל אפי' לס' שנים ויותר עדין נקראת חבלנית דדוקא עד ע' שנה נקראת אורח ארעא וראב"ע קאי על הדיוק דת"ק ודוק:
פרק שני
ע"ב גמ' לימא כתנאי היה עולה וכו' דכ"ע וכו' ע"כ וק' דאיך קאמ' לימא כתנאי ופשיט ליה לא כמר ולא כמר דא"כ תהוי תיובתיה ונ"ל לפרש דמעיקרא כוונת הש"ס מאחר שמצינו מחלוקת בין התנאים א"כ מאי בעי ר' אבהו מר"י ואם כוונתו לפסוק הלכה הול"ל הלכה כפלוני או לא אלא ודאי דשואל על עיקר הדין והא ברייתא ערוכה היא בהדיא לכך תי' לו הש"ס דכ"ע עלייה היא ואב"א וכו' ר"ל וא"כ בעיא של ר' אבהו ה"פ עלייה היא או ירידה פי' או עלייה ופי' הברייתא דכ"ע עלייה היא וא"כ נשמטה השליבה עלייה היא או ירידה היא ר"ל ופי' הברייתא הא דאתלע וכו' והשיב לו ירידה היא וא"כ לפ"ז דיכלינן למימ' בברייתא דכ"ע עלייה היא א"כ ליכא קו' על ר"א ששואל דהא הוא נסתפק בפי' הברייתא גופה אי כ"ע עלייה או כ"ע ירידה ולהכי שאל ר"א ושוב מצאתי שכן פי' כ"ה בכללי הש"ס ודוק:
דף ח' ע"א גמ' לא צריכה אלא לאשפה וכו' ע"כ מצינו הכא ל"צ על קושית הניגוד וכן בכמה דוכתי. ואחי הרב משי''ח פי' דהאי לא צריכה מתיישבת בדברי התו' דהא קשיא להו דאיך לא צריכה על קו' הניגוד ותי' לא צריך לאוקומה בסותר אלא אפי' בזורק ממש והיינו פי' ל"צ ודוק:
ע"ב רש"י בד"ה פרט למכה אביו וכו' וקס"ד דממעיט ליה וכו' עכ"ל וס"ד נפל ברבא ולאו ברב כהנא וק"ל:
דף י' ע"ב גמ' מן התורה ומן הנביאים וכו' ע"כ הא דאצטריך לאתויי מן תנ"ך ומן התורה סגי י"ל דאי מדאורייתא לחוד ה"א דזה הפסוק לא איירי אלא בדרך הרשע וניחא ליה להש"ס להביא ראיה גמורה מפסוק דאית ביה דרך רשע ודרך צדיק שמוליכין דהיינו מדריכך בדרך תלך ואי מהאי ה"א דא"כ היל"ל מדריכך בדרכים תלך מאי בדרך ש"מ בדרך המיוחד דברישיה דקרא מלמדך להועיל ולהכי אייתי ראיה מן הכתובים וכוונת הש"ס דאפי' מן התודה ומן הנביאים יש ראיה קצת וק"ל:
פרק שלישי
דף י"ג ע"א רש"י בד"ה אלו הן הלוקין אלו לאו דוקא דתנא ושייר וכו' עכ"ל. והכי נמי כתבו התו' וק' דהא בשבועות (דט"ל) כתבו התו' בד"ה אלו שנאמרי' בכל לשון וכו' דכיון דתנא אלו לא אמרי' תנא ושייר עכ"ל והכא תנא נמי אלו וי"ל דל"ק דפי' מ"ש אלו ר"ל אלו דיש בהם חדוש והיינו לאוי גרידי דאית בהו חדוש וכריתות היינו חידושייהו ולא שייר כלל מהנהו דאית בהו חידוש וזמ"ש התו' תנא ושייר וכו' אלא דלא קחשיב לאוי גרידי אלא וכו' ואע"ג דכתבו תנא ושייר היינו לכאורה כפי פשט אלו הן הלוקין דמשמ' אלו כל הלוקין מוכרח לומ' תנא ושייר ולא יתכן לומ' הכא תנא ושייר אלא מוכרת דלא קחשיב לאוי וכו' ולא שייר כלל מאותם דבהם חידוש ודוק:
תו' בד"ה אלו הן הלוקין וכו' תנא ושייר וכו' ובקונט' דחק לפ' וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א ולעד"ן דמשמ' להו ז"ל דמדפירש"י גבי טמא שאכל וכו' אזהרתיה וכו' וג"כ גבי נותר ואזהרת פגול נמי וכו' וגבי מעלה בחוץ נמי כת' ואזהרת מעלה איכא דיליף וכו' ומחטט לבקש להם אזהרה ש"מ דנחית למצוא להם חידוש ולהכי כתבו התו' ובקונט' וכו' ושוב מצאתי שכן פי' מהד"ם ז"ל ואין לומ' דטעמי' דרש"י ז"ל דאמאי מתני' תנא להאי טמא שאכל ופגול דכיון דתנא עדיות סגי ולא אצט' למתני להאי או הו"ל למתני ל"ו כריתות להכי רש"י כת' דנקט האי לפי דאית בהו חידוש להכי תנא להו דא"כ מה תאמ' בחלב ודם ואוכל חמץ בפסח ועושה מלאכה בי"הכ ודכוותייהו דלית בהו חידוש אלא ודאי דקושט' דכת' התו' ובקונט' דחק וכו' ודלא כה' עלה דיונה ודוק:
ע"ב גמ' השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו וכו' ע"כ. ואין להקשות דא"כ דומיא דלאו דחסימה נמי דלית בהו כדת ומיתת ב"ד וקרא דלא תשמור בלאוי גרידי משמ' דכיון דקרא כתי' את כל דברי ואי ממעטינהו להני לאוי דאית בהו כריתות ומיתות ב"ד לא נשתיירו אלא מיעוטא דהיינו לאוי גרידי אבל השתא דקרא דלא תשמור עסקינן בכל גוונא לא אימעיט מלאו דחסימה אלא מיעוטא דמיעוטא וק"ל ואין לומ' דאיפוך אנא דקרא דחסימה מיעט כריתות ומיתות ב"ד וקרא דאם לא תשמור אתא לרבויי לאו שאב"מ ולאו שניתק לעשה דהא ס"ס ק' מאי כל דברי דבשביל לאו שאב"מ קרי ליה כל דברי דהא לאו שאב"מ ולאו שניתק לעשה לא יש אלא מעט מזער משא"כ כריתות ומיתות ב"ד דאיכא הרבה בתורה ועי"ל דכיון דאוקמי' לקרא דכל דברי בלאו שאב"מ ובלאו שניתק לעשה אם ממעטי' שפיר מכדי רשעתו דע"ב לא קאמ' ר"י דמיתה ומלקות רשעה א' אלא משום ריבוייא דקרא וכיון דליתיה לריבוייא א"כ ממעטי' שפיר כריתות ומיתות ב"ד מכדי רשעתו ולמאי אצטרי' סמיכות דחסימה ודוק:
שם ועוד ליגמר מעיני מלעיני וכו' ע"כ פי' מעיני מלעיניך לא ליגמר דבתרתי משונה בלמ"ד ובכ"ף אבל מעיני מלעיני או לעיני מלעיניך כיון דבחדא שוים ליגמר וק"ל:
שם קיבלה מניה ר"ש וכו' משום רשעה א' וכו' פי' וצריכה קבלה דכדי רשעתו בתר דאתת ג"ש דעיני עיני לכרת דהו"א ליגמר נמי מעיני מלעיני לחייבי מיתות להכי איצטריכא כדי רשעתו ברשעה המסירה לב"ד וממילא לא תילף אלא ג"ש דלעיני מלעיניך ולא מעיני מלעיני נמי לחייבי מיתות ואין לפרש דהש"ס חזר בו וכדי רשעתו לחור סני בלאו ג"ש דא"כ הול"ל אלא ועוד כפי פי' דרש"י דקיבלה מר' אבהו גופיה איך סתר דידיה אדידיה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ודוק:
שם המסורה לב"ד הכתו' מדבר ע"כ פי' וטעמי' דר"ע הנזכר בבריי' הוא טעם על הפסוק דחייב חייבי כריתות ופטר חייבי מיתות דמאי שנא ותי' שאם עשה תשובה וכו' וק"ל:
שם רבא אמר אתרו ביה לקטלא כ"ע ל"פ וכו' ע"כ מה שהקש' מהרש"א נ"ל דל"ק משום דא"נ לאו דכרת למאי אצטרי' דהא לא צריך התראה אלא ודאי לא אצט' אלא למלקות וכדי רשעתו אצט' לחיובי מיתות למר כדא"ל ולמר כדא"ל ומה שהק' ה' עלה דיונה דא"ב מוכרח דידע מהתי' דכרת ל"צ התראה וא"כ מאי קא מקשה א"ה לאו לאזהרת כדת וכו' נ"ל דל"ק דודאי רבא ידע מאי קאמ' דאית ליה בגויה דכרת ל"צ התראה דהא האי דאמ' כרת ל"צ התראה משמיה דרבא הוא והש"ס מעיקרא בהכי לא ידע וקא מקש' ליה קושיא דעדיפא מינה לר"ע דאף בדאתרו ביה למלקות לחוד דליכא ב' רשעיות אפ"ה יהיה פטור מטעמיה דפטר בחייבי מיתות וכשתי' לו האי קושיא דכרת ל"צ התראה בהכי ניחא הכל אבל האי קושיא אי הוה מקשה לר"ע חייבי כריתות ליפטר מכדי רשעתו משמ' השתא הא היכא דאיכא ב' רשעיות כגון דלא אתרו ביה אלא למלקות לחוד ניחא אליבא דכ"ע ואמאי ניחא לכ"ע דלר"ע קשיא דליפטר מטעם לאו שניתן לאזהרה וכו' ועוד אי הוה מקשה הכי היה הדוחה יכול לדחות ולומ' דטעמייהו משום ברשעה המסורה לב"ד וכו' ולהכי הש"ס לא ק"ל הא אבל כפי התירוץ ניחא הכל ודוק:
שוב מצאתי בה' י"ש (ע"ו) שהק' לפי' דש"א נמי דכיון דר"ע אית ליה דרשא דכדי רשעתו א"כ מוכרח דדוק מינה הא היכא דליכא הלא מלקות לחודיה חייב ואיך אומר אח"ז דלאו שניתן לאזהרת ב"ד אין לוקין עליו ודצה לתרץ ולומ' דרבה נמי אית ליה האי קבלה דברשעה המסורה לב"ד וחולקים רש"י והתו' בפי' קיבלה מיניה ע"ש. ולענ"ד א"צ לאפושי פלוגתא בכדי בין רש"י והתו' ומ"ש דרבא אית ליה האי קבלה דכדי רשעתו בב"ר הכתו' מדבר הנה מהש"ס משמ' דלרבא לית לית להני דרשות כלל לכנ"ל דל"ק דמדמנינן דקרא בחייבי כריתות לא תצריך התראה ש"מ כי היכי דליחייבו כרת לתני לא אצט' התראה דאל"כ לאו למאי אכתיב אבל בחייבי מיתות דלא ענש בהם קרא בלא אזהרה א"כ מוכרח דצריכי התראה ומהיכא תיתי לחייבינהו מלקות וקרא דכדי רשעתו אתא כי היכי רלא לילף ג"ש לעיני מעיניך ולחייבינהו מלקות לחיי"מ לזה אצטריך כדי רשעתו לומ' כדי רשעת א' אתה וכו' כלומר אם אינו חייב אלא רשעה א' דהיינו האי רשעה דוקא של מלקות אתה מחייבו אבל אם נתנה לו ב' רשעיות אי אתה מחייבו אף האי רשעה לחודה כיון דחייבתו תורה ב' עונשים אף היכא דאינו חייב אלא האי עונשא פטור וא"כ השתא איבא למימר דלאו שניתן לאזהרת מב"ר אין לוקין עליו ומ"ש התו' דמכדי רשעתו שמעי' דעל מלקות לחודיה פטור היינו מדאמרי' לקמן רבא אמר בדאתרו ביה לקטלא וכו' מכלל לדעתיה דר"א בלקטלא פליגי ומשמ' דדוקא בהא פליגי דשייך האי טעמא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והתו' שפי' הכא הה"נ שהיו מפרשי' לעיל בדאמרי' משום רשעה א' אתה וכו' אלא דנקטי מילתייהו במסקנא ואצט' ג"ש דלעיני מלעיניך בתר דקיבלה מיניה היינו משום דהאי קבלה לא אתת אלא בתר דניתנה ג"ש והו"א דנעביד ג"ש נמי לחייבי מיתות להכי אצט' כרי רשעתו כדפי' לעיל וע"ש בדבריו. ודוק כנ"ל:
שם ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מב"ד וכו' ע"כ. וק' והא ר"ע נתן טעם בברייתא שאם עשה תשובה וכו' וע"ק מ"ש ב"ד ש"מ מוחלין וכו' הא לא התרו אלא למלקות ומהיכן נתחייב עד שמוחלין לו ומ"ש מהר"ם דבכרת אף לא התרו ביה למלקות חייב לא ידענא מנ"ל הא ונ"ל לפ' דחיובי מיתות דעסיק ר"י בדהתרו ביה למלקות לחוד ור"ע לא נתן טעם עליה דבינייהו דר"י ור"ע האי טעמא ידוע אלא ר"ע בא לתת טעם אבעלמא דחייבי מיתות אינן חייבים ב' רשעיות היכא דהתרו ביה נמי מיתה וכרת וחייב ב' רשעיות דמאי טעמיה דקרא דמיעט האי וריבה האי ותי' שאם עשה תשובה וכו' ובחייבי מיתות אימעיט אף היכא דלא התרו אלא למלקות היינו משום דכיון דאלו התרו ביה תרתי לא היו ב"ד ש"מ מוחלין ולהכי פטור הה"נ היכא דלא התרו למיתה אלא למלקות דפטור דלא חלקה תורה וליכא לאקשויי נמי דהאי טעמא דר"ע פריכא הוא דהשתא מיתא לא עבדי כדאקשי' נמי לעיל די"ל דאי ליכא אלא טעמא ודאי דקרא דכדי רשעתו דוחה אותו בקל אבל השתא דאית לן קרא והאי טעמא הוא על הקרא אמרי' כיון דאי בעי עביד תשובה מחלי ליה ב"ד ש"מ ואיכא רשעה א' הכא נמי דלא עביד חייב ב' רשעיות וכן מוכיח נמי למימר הכי לעיל במ"ש ברשעה המסורה וכו' כמ"ש לעיל שם ודוק:
עוד תוספת ביאור במ"ש ובחייבי מיתות אף היכא דלא וכו' דר"ל דבשלמא חייבי כריתות לא הוי ב' רשעיות ולא חייבתו תורה אלא מלקות אבל כרת אינו נקרא חיוב כלל שהרי יכול לפטור עצמו מכרת בתשובה ואם נתחייב הוא מעצמו נתחייב ולא מצר חיוב התורה אבל מיתות ב"ד אם התרו בו ב' אף אם עשה תשובה אין כ"ד ש"מט מוחלין לו ובית שכן אף אם איכא המצאה דפטור ממיתה כגון דלא התרו ביה מיתה מ"מ אותו הפיטור אינו מצד דיכול להפקיע עצמו מחיוב התורה אלא מצד העדים דלא התרו בו אבל החיוב שחייבתו תורה הוא חיוב גמור והוי ב' רשעיות משא"כ בכרת דחיובו על הספק ולזה לא הוי כי אם רשעה א' ודוק היטב ותשכח:
דף י"ד ע"א גמ' ואידך האי ק"ו פריכא הוא ע"כ ומ"ש ר"ג ור"י ונראין דברים ק"ו ומה וכו' היינו דרך משא ומתן בעלמ' וס"ל עונשים מן הדין וק"ל:
תו' בד"ה לאפוקי הני פסח ומילה וכו' וי"ל דלעולם כל זמן שלא מל עכ"ל פי' דאע"ג דאמרי' בש"ס לא פסיקא מלתא לכרת היינו לענין רלא אמרי' דחוו ב' רשעיות שאינו נענש השתא ברת דשמא יעשה תשובה ונפטר מכרת שעבר עליו אבל החיוב הוא כבר נתחייב אבל בכאן כל זמן שלא מל הרי הוא עובר בכרת וק"ל:
ע"ב בד"ה ההוא לתרומה הוא דאתא וכו' א"נ ע"כ צריך לאוקומ' וכו' מג"ש דטומאתו וכו' עכ"ל. עיין מ"ש מהרש"א ול"נ דל"ק דא"כ כיון דאתא בכל קדש לא תגע לנגיעת קדשים א"כ למאי איצטריכא דמדאפקיה בלשון נגיעה ומדאיתקש קדש למקדש שמעי' נמי אזהרה לאוכל אלא ודאי ש"מ מדאתת ג"ש איגלאי מילתא דקרא דבכל קדש לא אתא לקדשי' ודוק:
דף ט"ו ע"ב תו' בד"ה מידי הוא טעמא וכו' וי"ל דמיירי במזהירים אותו לצאת ולא יצא וכו' וי"ל דה"ט לא שייך אלא לר"ל וכו' עכ"ל הנה בזה נימא דמאי קאמ' הש"ס אלא מ"ט קא הדר ביה וכו' דס"ה היכי ליעביד בהאי מתני' דבא אל המקדש טמא וק' נמי אמאי לא מקשה ר"פ על מתני' דטמא שבא אל המקדש טמא דלוקה אמאי דלא דמי ללאו דחסימה אבל במ"ש ניחא וניחא דאילו האי מתני' הו"א דעסיקי' דא"ל צא ולא רצה לצאת וכד"ל דאית ליה קיימו ולא קיימו ולהכי כי הדר ביה ר"ל דתני במתנית' כר"ל דאית ליה קיימו ולא קיימו וליכא קו' ממתני' דטמא שבא א"ה ודוק:
בא"ד ודוחק הוא האי תירוצא עכ"ל. פי' דכיון דמעיקרא הוה ידע להאי פלוגתא ור"י אית ליה ביטלו ולא ביטלו מאי קא מקשה לקמן הניחא למ"ד וכו' וכן פי' ה' ע"ד ודלא כמהרש"א ז"ל ודוק: :
בא"ד אלא למ"ד קיימו ולא קיימו היכי דייק לאו שקרמו עשה לוקין עכ"ל ולהאי פי' דהניחא קאי אדלעיל ניחא טפי דאחר שהחזיק דברי ר"י דאית ליה לוקין אח"ז הק' אדלעיל שהביא ראיה מהאי מתני' דהניחא למ"ד וכו' אבל לפירש"י דהניחא קאי אדברי רבא שאמר כל ימיו בעמוד והחזיר אמאי הפסיק בדברי ר"פ שאמר ל"ד ללאו דחהימה ויש ליישב דאחר שסיים דברי רבא התי' שתי' ומה שהשיב רבא לר"פ אח"ז חזר על דברי רבא וק"ל:
בד"ה במאי קמיפלגי וכו' פי' ולכך לא תני וכו' עכ"ל ר"ל דבאו לשלול שלא תפרש דהש"ס בא ליתן טעם גמי דאמאי לא אמר ר"י כר"ל אלא מ"ט ר"ל לא אמר כר"י וסופן הוכיח על תחלתן במ"ש והשתא לא מפ' הש"ס וכו' וק"ל
דף י"ו ע"א גמ' ורשב"ל כמו הא ודאי התראת ספק וכו' ע"כ. מה שפי' ס' ע"ר דפי' ס"ל כי הא אידך תנא דר"י וכו' ר"ל ולא ס"ל כר"י דלעיל שאמר הא ליתן וכו' ליתא דא"כ מג''ל דלר"י דאית ליה התראת ס' ל"ש התראה לית ליה דלאו שאב"מ אין לוקין עליו ור"י דאית ליה לאו שאכ"מ אין לוקין לית ליה דהתראת ס' ל"ש התראה ועוד דפשטא דשמעתא לא משמ' כן ואחי הרב משי"ח רצה לפ' דר"י דאית ליה התראת ס' ל"ש התראה לא דריש להאי קרא כלל ור"י דדריש קרא אית ליה תרתי ומצא סמך לדבריו בחדא מר"י בהתראת ס' וכלאו שאב"מ מצא סמך לדבריו בר"י דדריש קרא ואע"ג דאיכא למימ' דר"י דאית ליה התראת ש' ל"ש התראה איכא למימ' נמי דאית ליה דלאו שאב"מ אין לוקין י"ל דס"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן ולא פליגי בתרתי ואית ליה למוד בלאו שאב"מ לוקין מעדים זוממים כדלעיל (דף ד') וכן בר"י ודקא מקשה לקמן קשיא ר"י אדר"י לר"ל הוא מבאר לדברי ר"ל דהא לעיל נמי ידעינן דתרי תנאי הם ולעד"ן דדחוק הוא אלא העיקר הוא כפי' מהר"ם דר"י דאית ליה התראת ס' לש"ה אית למוד להאי ומוכרח מזה דעשה דאתא לענין לאו שיש בו מעשה דאל"כ למאי אתא וכן כר"י והא דעביד הש"ס תרי תנאי משום דדבריו סתמא משמ' דבא למעט הכל ועוד דבר"י נמי. לא יכיל למימ' דפי' דברי ר"י שאמר בא הכתו' וכו' היינו לענין התראת ס' אבל לענין לאו שאב"מ אין לוקין דהא מדר"ע שאמ' לא מן השם וכו' נשמע לר"י דאית ליה דלוקין עליו כדאית' לעיל שם בהדיא להכי עבד תרי תנאי בכולהו ודוק כנ"ל לפי' מהר"ם ז"ל:
שם תנן התם רי"א לוקה ואיני משלח ע"כ וק' דא"כ רשב"ל איך פליג בלאו שקדמו עשה דע"כ ל"פ ר"י ורבנן אלא דר"י ס"ל הוא לאו שקדמו עשה ורבנן ס"ל דהאי ניתק הוא ומשמ' הא אם הוא קרמו ללאו כ"ע מודו דחייב וכן פירש"י בד"ה לוקה ואינו משלח ואפשר דהיינו לדעת ר"י וס"ל דכ"ע מודו דחייב אבל לר"ל דאית ליה קיימו ולא קיימו מכח מתני' דהדר ביה ר"י והוא נמי מפ' מתני' דבהא ר"י ורבנן פליגי דר"י ס"ל לאו שאב"מ לוקי' ורבנן ס"ל אין לוקין וכן לר"י דהדר ביה מפ' מתני' הכי דלרבנן אין לוקין עליו דאלת"ה אלא דכ"ע מודו דלוקין א"כ ק' מתני' דאונס כמאן אלא מוכרח דרבנן לית להו דלוקין עליו וקי"ל כרבנן ולהכי ר"ל ס"ל דאין לוקה כרבנן ור"י נמי לבתר דהדר ביה וק''ל
שם אי דקטלא קים ליה בדרבה מניה ע"כ והמ"ל הניח' למ"ד חייבי מיתות אין לוקין עליה' דהיינו ר"י אלא למ"ד לוקין דהיינו ר"ע וו' אלא משים דסתם מתני' כר"ע דאית ליה חיי"מי אין לוקין נקט האי:
תו' בד"ה והאיכא העבט וכו' עשה שקדמו לאו וכו' אא"ע לפניו וכו' עכ"ל עיין מה שפי' מהר"ם ז"ל ולענ"ד אפשר דק"ל דאמאי הש"ס קורא אותו לאו הניתק לעשה דזה אינו ניתק אלא קדם לעשה פי' דהאי לאו אינו כשאר לאוי שאינו נגמר אלא אם אינו מקיים העשה לר"ל או אם מבטל העשה לר"י אלא בלא עשה נמי יכול לעבור עליו דעשה שייך נמי בלא עבירת לאו דבמשכנו בב"ד חייב להשיב העביט והלאו שייך בלא רשית ב"ד והעשה שייך במשכנו בב"ד ואיך אומ' הש"ס שזה לאו הניתק לעשה וי"ל דמריבוייא דהשב תשיב ש"מ אף בלא רשית ב"ד וא"ת דאדרבה מוקמי' לקרא במאי דסליק מניה דעסי' ברשית ב"ר כדדרשו רז"ל בחוץ תעמוד והאיש וכו' והאיש זה שליח ב"ד ובתריה כתי' ואם איש עני וכו' השב תשיב וכו' וא"כ איך מוקמי' לקרא במאי דלא עסיק ביה להכי תירצו דה"כ אמרי' לעיל אא"ע לפניו וכו' דאף במאי דלא עסוק ביה אוקמי' נמי לעיל ה"נ אא"ע לפני עבירת תלאו כגון היכא דמשכנו בב"ד תנהו להאי עשה אקרא דלעיל מקרא דעסיק בב"ד דהיינו לא תבא אל ביתו וכו' להיכא דעבר הלאו כגון שלא ברשות ב"ד והנה כפי פי' מהר"ם צריך לתגיה כתו' עשה שקדמו ללאו ור"ל לאו שקדמו עשה ולעד"ן דאין זה לאו שקדמו עשה דל"ד כמו אונס שהעשה שייך לקיימו קודם עבירת הלאו שלא ישלח ואחר הלאו אם שילחה מקיים העשה דולו תהיה לאשה באדם אחד אבל הכא א"ל דהעשה אם מקיימו קודם עבירת הלאו דהלאו לא שייך כלל לא השתא ולא בתר הכי כיון שמשכנו בב"ד ואם מקיימו אחר עבירת הלאו הוא בהמצאה אחרת דלא שייכא אלא שלא ברשות ב"ד ולא בהמצאה ובגוף אחר שייך לקיים העשה קודם עבירת הלאו ואחר עבירת הלאו בדרך לאו שקדמו עשה ועוד דפי' בתו' דחוק קצת ע"ש ומה שפי' ת' ע"ד אא"ע לפניו וכו' דנלמד מכ"ש ממשכנו שלא כב"ד וכו' ע"ש לית' דהא אי לא כת' אלא חד עשה השב או חשיב הוה מוקמי' ליה במשכנו בכ"ד דקרא לעיל מיניה עסיק ברשות ב"ד והכי אית' בש"ס אין לי אלא ברשות ב"ד שלא ברשות ב"ד מנין ת"ל השב תשיב מ"מ ע"כ הא קמן דהאי דברשות ב"ד פשיטא להו טפי דקרא עסיק בהכי ודוק ותשכח:
בד"ה התם אית' בתשלומי' וכו' ונר' למורי וכו' משכחת לה שפיר בגזילה והשבת העבוט וקיימו נקט אגב גררא אבל ק' דמשננ' דמקשה פריך שפיר כצ"ל:
ע"ב גמ' רבה אר"י וכו' בה"א ולא באל"ף כצ"ל מדאמ' בתריה רב יוסף אר"י וק"ל:
תו' בד"ה אפי' ב' והוא וי"ל וכו' עכ"ל מה שהק' ה' ע"ד דא"כ אמאי לא אמרי' דפליגי דלרב' בר רב הונא בעינן דוקא אם היו מרוחקין היה משלים לכזית אפי' אם הוא נמי היה מרוחק משא"כ בב' והיא דאם היה מרוחק לא היה משלימו לכזית להכי פטור עליהם ולרב' אר"י חייב י"ל דל"ק כלל דא"כ מה יענה בא' והוא אלא מוכרח דל"פ והשתא דאתית להכי כולהו נמי לא פליגי ואפושי פלוגתא לא מפשינן וק"ל:
דף י"ז ע"א תו' בד"ה ורבנן בריה נשמה חשיבא וכו' אלא ע"כ הטעם וכו' אבל גיד אובד שמו כשנחתך עכ"ל ר"ל דבשלמא נבלה אפי' חתיכה קטנה נקראת נבלה וכיון דאמר רחמנא לא תאכלו דהיינו בכזית א"כ לא הויא בריה אבל בגיד או בעוף טמא דכשנחתכים אינם נקראים בשמותם כשהיו ואמר רחמנא לא יאכלו גיד לא יאכלו עוף א"כ אפי' פחות מכזית והוא שלם חייב דהא אפי' קטן נק' גיד ועוף וה"נ בטבל דכיון דקרא כתי' אל תאכל טבל ואפי' דבר שאינו בריה כגון קמח נק' טבל וכתי' אל תאכלו ש"מ בכזית ואי הוה כתי' אל תאכל חטה אז ניחא דלא נק' חטה אלא החטים שלמים ולא חתוכים וכת' רחמנא אל תאכל חטה אז ודאי אפי' חטה א' חייב עליה כמו גיד ועוף אבל השתא דכתי' אל תאכל טבל ואפי' אינו בריה נקרא טבל כגון שחתכו ש"מ בכזית כך מפורש בדבריהם פ' ג"ה וק"ל:
בא"ד אך ק"ל מאי קאמ' הכא בריה נשמה חשיבא ליה לימ' דלדבריו דר"ש וכו' דליכא נשמה דבטלה עכ"ל נ"ל לפ' דכיון דהדבר תלוי באיבוד השם אף אי לית ליה נשמה א"כ מאי קאמ' ורבנן בריה נשמה וכו' דהעיקר תלוי באיבוד השם ואלא ודאי מוכרח שתתרץ ולומר דמ"ש בריה נשמה היינו לדידיה דר"ש דקמייתי ראיה מנמלה ש"מ דלית ליה האי חילוקא איכא למימר שאני נמלה דאית בה נשמה אבל לדידן אף אי הוה אית בה נשמה לא הוי בריה אי לא נאבד שמה כשנחתכה כהאי חטה אפי' אי הוה אית בה נשמה לא הוי בריה כיון דאפי' כשנחתכה קרויה טבל ולא הוי בריה אלא אם כשנחתכה נאבד שמה כמו גיד דכשנחתך נאבד שמו ואינו נקרא גיד וא"כ כיון שכן לימא הש"ס דלדבריו דר"ש אמרי האי תירוצא ומהש"ס משמ' דנקט סתם ולא קאמ' דלדבריו דר"ש כדקאמ' לעיל לדבריהם דרבנן ש"מ דלסברתם קאמרי האי תירוצא וא"כ הדרא קו' לדוכתה הרי גיד דאף דאין בו נשמה ונקרא בריה ומהרש"א ז"ל הבין הבנה אחרת שאינה מוזכרת בדבריה' ליישב הגירסא ע"ש והאמת יורה דרכו ודוק:
ע"ב רש"י בד"ה איסור' בעלמא הא דקא מייתי בכולהו וכו' ולא למלקות עכ"ל. פי' דבריו דהאזהרות דמייתי מכח ק"ו ר"ל דאמרי' דאי אצטרי' להאי דרשא הא ילפי' בק"ו כולהו אתו לאיסור אבל אין פי' דבריו שכוונתו דאותם האזהרות שאיסורם בק"ו לאיסור ולא וכו' אבל הדרשות דאיצט' להו פסוקא למלקו' אינהו כדפי' התו' לשיטתייהו דלית' דא"כ מאי קא מקשה לקמיה מבכורים דאמרי' דלוק' עד שלא קרא אלא כוונת דבריו כדכתי' וכדמשמ' מהתו' בהדיא לפירש"י וק"ל:
בד"ה מיהדר פרושי וכו' וכיון דאינו ענין לו תנהו לדבר אחר וא"ת וכו' עכ"ל. הנה לשיטתו ז"ל ק' קו' התו' דהול"ל ר"ש מגופיה אתא דמצי למכח' לא תוכל לאוכלם ואמאי נקט ר"ש ק"ו ויש ליישב ולומ' דהא דנקט ר"ש ק"ו משום לפני זריקה בבכור ולאחר זריקה בחטאת ואשם ועולה דלא אהני להו יתור קרא מידי להכי נקט ר"ש ק"ו בכולהו וק"ל:
תו' בד"ה דלמאי דס"ל לדידיה מפרש ליה וכו' ואע"ג דצד חמור הוא אצל עולה וכו משמ' בבכור עכ"ל הנה זה הלשון מגומגם הרבה וקשה הבנה ושמא אפשר לפרש דכוונתם לומ' דילפי' כולהו דמסתבר לפני זריקה מתודה ואע"ג דצד חמור וכו' ר"ל דכיון דחזינן דהש"ס אייתי חומרא דכולהו מעולה דאית בהו ב' אכילות לכהן ולבעלים ולגבוה א"כ אמאי לא מוקמי' ליה לאחר זריקה ותי' דמ"מ לא אתא אלא להכי שהרי התורה התירתו לזרים בהדיא וא"כ ס"ס משמ' בבכור שתודה אחת לפני זריקה ואמאי אצט' בבכור א"נ אפשר לפ' דכוונתם לומ' דאם תפרש בתודה לפני זריקה א"כ יהיה בעולה צד חמור דוקא דאית בה דהא כיון דדריש ליה בלא סירוס א"כ בכור לפני זריקה וחטאת ואשם לאחר זריקה בזר ועולה לחוץ לקלעים אבל בפנים מהיכא תיתי דתורה לפני זריקה וא"כ טוב לפרש דתורה לאחר זריקה דהשתא חטאת לחוץ לקלעים אתא דאל"ה לא ליכתו' בהו ולילף בק"ו מתורה אלא אי אמרת דתודה לפני זריקה א"כ בעולה לא אית בה אלא צד חמור ותי' דמ"מ לא את' וכו' דהא אם תפרש בתודה לאחר זריקה א"כ אמאי אצט' בחטאת דאם תפרש בחטאת לחוץ לקלעים מכח תורה א"כ הא סרסת קרא וא"כ ס"ס משמ' וכו' ולכל הפי' לא נמלטו מן הדוחק וכפי פי' זה מ"ש כדפי' ט"ס ודוק:
בד"ה איסורא בעלמא וכו' וי"ל וכו' והא דקתני כתודה ושלמים אלא לאוכל לפני זריק' לוקה לאו דוקא וכו' עכ"ל הא דנקטו תודה ושלמים לפני זריק' לוקה וכו' משום לאפוקי מהמסקנא דלוקה על לפני זריקה וק"ל:
בא"ד והא אמ' רבא וכו' חד משום חוץ לחומה וחד וכו' עכ"ל לר"ל דרומיא דהא דחוץ לחומה דלוקה ממש ועוד דאין דרך האמורא לסתום ולומר בהאי לישנא וק"ל:
בא"ד דמזה לא משני מידי כדפי' הקונט' גופיה וכו' עכ"ל ר"ל דאי ק' ליה למהשה האי קו' נמי ער השתא לא תי' כלום דאמאי תנן לוקין על קד"קד חוץ לקלעים כדפי' הקונט' וכו' ר"ל דהקונט' גופיה אף בתר המסקנא ק"ל האי קו' והוצרך לתרץ משום בשר בשרה והש"ס לא תי' כלום מזה ואי הוה ק' ליה היה צריך לתרצה וק"ל:
בא"ד והא אצטריך ללקות לאוכל חוץ לחומה לפי וכו' עכ"ל. כ' מהרש"א דמהרש"ל הגיה כן וכן בתו' בש"ס בגיליון ואני חפשתי במהרש"ל וראיתי שלא הגיה בכאן ולא הגיה אלא לקמי' (דף י"ח) במ"ש לגלוי לו מלקות ואיסור דחוץ לחומה דכל חד וכו' והגי' כך לגלוי לו למלקות באיסור דחוץ לחומה בכל חד וכו' אבל האי הגהה ליתא שם וק"ל:
בא"ד כדפי' הקונט' לעיל במילתיה וכו' עכ"ל כת' מהרש"א וכן כתוב בגיליון דהגיה רש"ל כדפרישי' לעיל וכו' ובמהרש"ל ראיתי שלא הגיה מזה כלל ע"ש:
דף ח"י ע"א בא"ד מ"מ כיון דאיסורא שמעי' כבר מאוכל חוץ לחומה וכו' טוב לי להעמיד וכו' דאיסור לאו וכו' עכ"ל פי' אע"ג דאית לן נמי איסור עשה מ"מ איסור לאו עדיף כיון דקרא נמי אתי למלקות והתו' לעיל לא ניחא להו לפירש"י משום דלשיטתיה קרא לא אתי אלא לאיסור בלא מלקות ולהכי ק' להו דבשביל איסור לאו לחוד לא טרח וכת' קרא כיון דשמעי' איסור עשה אבל השתא דקרא אתא נמי למלקות הוא עדיף מחוץ לחומה דאית ביה איסור לאו מק"ו ודוק:
בא"ד והשתא ניחא ב' מלקיות בכל חד וחד וכו' וחטאת מב' ועולה וכו' עכ"ל ואין להקשות דא"כ דסוף קשיא מה שהק' לעיל לפירש"י דאמאי לא קאמ' ר"ש מניה דפסוקא די"ל דהשתא עיקר דרשא הוא מק"ו ויתורא דקרא לא אהני אלא לענין חוץ לחומת דלקי אבל הדרשו' הוא מק"ו ואין להקשות דהול"ל ר"ש במ"ש באוכל חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל וכו' הכי אי לאוכלי חוץ לחומה הא מיתורא דקרא ועיקר דקרא למאי אתא אלא וכו' די"ל דמנ"ל למימר דאתא לדבר חדש עיקריה דקרא דילמא אתא חוץ לחומה ללקות ומה תאמ' דא"כ הול"ל לא תאכלם והוה משמ' דאיסור חוץ לחומה לוקה אלא וראי קרא אתא לדבר חרש א"כ ק' דאימא דקרא אתא למלקות לאיסור בחוץ לחומה ואיסור בדבר חדש ועור דדילמא קרא כולו אתא לפני זריקה אלא מוכרח מאי אית לך למימר דכיון דאית לן ק"ו מתודה איסור לאו ללפני זריקה טוב לנו להעמיד לאו בדבר חדש דלית ביה איסור וא"כ קרא קמא דלא תוכל לאוכלם למאי אתא הא אית לן קל וחומר ממעשר איסור לאו ומאי איסור חדש אית ביה להכי ר"ש קושטא דמילתא קאמר דדבר חדש אף מקרא קמא דלא תוכל לאוכלם שפיר דרשינן דלא אתא לחוץ לחומה דילפי' איסור לאו מק"ו דמעשר והשתא דטרח קרא וכת' לא תוכל לאכול וכו' לפרושי בכל חד וחד ש"מ דלוקין על חוץ לחומה אכל ודאי דבר חדש בכל גוונא ילפי' מק"ו דמעשר ועי"ל דאי אמ' ר"ש דמיתורא דקרא ילפי' מלקות חוץ לחומה ק' דמנ"ל דילמא דקרא את' למלקות לדבר חדש ולאיסור לאו דחוץ לחומה ומנ"ל מלקות ולא דמי למה שהק' התו' לקמי' וא"ת מעשר אמאי הדר ופרט ביה דאימא סתם נמי דדילמא אי לא הדר ביה הו"א איסורא בעלמא ולא מלקות די"ל דבשלמא התם דכיון דקרא כתי' ביה לאו בהדיא בקרא קמא דלא תוכל לאכול אמאי לא אית ביה מלקות אכל הכא דקרא אתא למלקות ולדבר חדש הו"א דיתורא דקרא אהני לאיסורא לחוץ לחומה וכ"כ מהר"ם ז"ל ודלא כה' ע"ד דהשיג עליו מקו' התו' שהק' וא"ת מעשר וכו' ודוק:
בא"ד ולוקה דקאמ' קרא לאו דוקא ה' מלקיות וכו' עכ"ל ניחא השתא דקאמ' לוקין דמשמעו' נמי אית בה דלוקין על מקצת לאוין וק"ל:
בא"ד וי"ל דע"כ מעשר צ"ל בהדיא והא דקאמ' לא תוכל לאכול וכו' ומיהו ק' למשי"ח וכו' הא ליכא שום אריכות לשון וכו' עכ"ל. פי' דר"ל דמעשר אצטרי' דהא השתא דבר חדש לא אתא אלא מלא תוכל לאכול ואהני לן יתור למלקות חוץ לחומה א"כ אי כתי' מעשר בהדיא לא נפקא לן דבר חרש דאיך קאמ' דמה באללמדנו אם לחוץ לחומה ק"ו ממעשר ואמאי אצטרי' לכתו' בהו דהא במלת לא תוכל לאכול לית בה אריכות לשון ממעשר עד שתאמ' דהו"ל לכתו' מעשר וא"כ קרא אתא לחוץ לחומה ואין להקשות דס"ס דמדפירש בכל חד וחד השתא ש"מ דלאיסור חדש אתו דאל"ה הו"ל לכתו' לא תוכל לאוכלם רי"ל דדילמא דאתו למלקות דחוץ לחומה ולאיסור לאו בדבר חרש בלא מלקות ואהא הקשו דא"כ בתורה היכי ילפי מינה דהא יתורא דקרא אתא למלקות דחוץ לחומה ודבר חדש מלא תוכל לאכול ומהיכא תיתי למילף מיניה הא קרא אתא ללפני זריקה דלא מצית אמרת תיתי בק"ו דליכא שום אריכות לשון והשתא למאי כתב לא תוכל לאכול תודה וכן נר' כוונת מהר"ם ז"ל ודלא כת' ע"ד זרוק:
בא"ד ועוד דע"כ הו"א ליכא במעשר וכו' דהא השתא לא תוכל לא קאי עיקרא עכ"ל. כצ"ל פי' דה"א דמדפי' בהנך ולא פי' במעשר ש"מ דאין לוקין עליו וא"ת מנ"ל הא דמלא תוכל לאכול לוקה עליו להכי בת' דהא השתא וכו' ר"ל דהת"ל דבמעשר אף בדלא פריש וסדר בית לקי א"כ לא תוכל לאכול לא קאי עיקר דהא מעשר אף בדלא פריש ביה לקי דלא תוכל לאכול הוא ללקות לחוץ לחומה ויתיר דקרא לאיסורא בדבר חדש דוקא וק"ל:
בא"ד ועור דע"כ הו"א ליכא וכו' דהא השתא לא תוכל לא וכו' עכ"ל. הנה מה שפי' מהרש"א כוונתם לומר דקרא אתא דלא תוכל לאכול לדבר חדש ולא לאיסור חוץ לחומה דאיסור חוץ לחומה הוא מיתור דקרא וא"ב לא תוכל לא קאי ארישא דקרא נמי דהיינו מעשר כפי האי פירושא ק' דהא א"א דלא תוכל לא קאי אמעשר דמהיכ' תיתי דבר חרש דהיכן ק"ו ממעשר דקר' לא אזהיר עליה כלל וא"כ אדרבה מוקמי' לקרא למשמעו' למלקות דחוץ לחומה לכנלע"ד כדכתי' לעיל ודוק:
בא"ד וק"ק כברייתא דמוקי וכו' וק' דהא חטאת ואשם נמי כתי' כהאי וכו' ופי' ריב"א דודאי גבי חטאת וכו' עכ"ל הנה מ"ש ק"ק משום דיש לדחות רבא לעונשו ב' לאוין היכא דאכלו בחוץ והבשר נמי אכתי הוא בחוץ ועור הקשו דאמאי אמרי' במעשר שאע"פי שיצא אם חזר מותר ולא אמרי' דומיא דק"ק חוץ לקלעים שאם יצא אסור מקרא דובשר בשדה שהרי קרא ערבינהו לכולהו ופי' ריב"א דחוץ לקלעים ודאי אף אם יצא אסור מקרא דובשר בשדה אבל במעשר אי אפשר לדמויינהו דהא אינו עובר בלאו אלא עד שיראה פני הבית וכיון דקרא עסיק בראה פני הביא וכת' קרא בשערי' דוק מינה דוקא אם אוכלו בשערי' אבל אם מחזירו יכול לאוכלו דהול"ל לא תוכל להוציאו אלא ודאי ש"מ דאף אם הוציאו אוכלו בירוש' ואינו אוכלו בחוץ וא"כ מעשר דקרא בתי' בהדיא דאפי' יצא מותר הו"א לדמויינהו וחוץ לקלעים בק"ק אפי' יצא אסור מקרא דובשר וכו' ודוק והנה מ"ש מהרש"א דקרא עסיק בלא ראה פני הבית הנה מפשטי' דקרא ומהרמב"ם ז"ל פי"א מה' מע"הק משמ' דעסיקי' בראה פני הבית דוקא ע"ש:
שם גמ' א"כ לכתו' קרא לא תוכל לאוכלם וכו' ע"כ וק' דהא גמ' ערוכה שנינו במ' כריתות (דף ה') א"ר אילא אכל מעשר דגן תירוש יצהר לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללו' ותי' מכדי כתי' ואכלת שם מעשר וכו' בפנים בחוץ לא אמאי כתי' לא תוכל ש"מ למלקות והק' לו דילמא דהאי קרא לא אית ביה אלא איסור עשה להכי כת' קרא לא תוכל להענישו איסור לאו ואע"פי שהוא לאו שבכללו' ותי' דא"כ ליכתו' לא תוכל לאוכלם וש"מ ליחודי לאו למלקות בכל חד וחד ע"כ שמעי' מהכא דלא תוכל אצט' למלקות דלא ליהוי לאו שבכללות וא"כ לעולם אימא לך דכוליה קרא אתא לחוץ לחומה והא דלא כתי' לא תוכל לאוכלם משום דאי הוה כתי' הכא הו"א דלא לילקי דלאו שבכללו' הוא להכי פרטינהו כי היכי דלילקי אכל חד וי"ל דמ"מ קשיא דאי לא אצטרי' אלא להכי א"ב לכתו' קרא לא תוכל לאוכלם ולאכול מעשר בשעריך ואנא אמינא ודאי לא אצטרי' קרא אלא ללקות על חוץ לחומה דלא ליהוי לאו שבכללו' ואמאי פרט בכולהו ואף בדלא אית בהו לאו שבכללות בבקרך וצאנך וכו' אלא ש"מ דאצט' ללפני זריקה נמי ורש"י כת' וז"ל ולאו שבכללות לא הוי דכיון דאכולהו קאי לאו אכל חד וכו' עכ"ל ושרי ליה מאריה דאיך יצא דבר זה מפי קדוש יאמר לו דהא בהדיא אמרי' בגמ' שהבאתי לעיל דהוי לאו שבכללות אי לאו יתורא דאי מהש"ס ל"ק כדכתי' דכוונת הש"ס לומ' דכיון דלא כת' קרא לא תו לאכול מעשר ש"מ דקרא לא נחית להכי ולא נחית אלא לאזהורי זמנא אחרינא לקוץ לחומה ואמאי ליכתו' קרא לא תוכל לאוכלם וסגי אלא ודאי ש"מ לדרשא אתא אבל לרש"י שכת' דמדפדטיה קרא לכל א' וא' קאי אלאו לכל חד וחד א"כ ק' דאיך אומר הש"ס שם דהוי לאו שבכללו' אי לאו יתורא ואע"ג דגבי אלמנה וגרושה וכו' אמרי' דלוקה אכולהו דקאי לכל חד וחד י"ל דכבר תי' בזה התו' במנחות (דף כ"ח) ד"ה אין לוקין וכו' דשאני גבי אלמנה וגבי זג וחרצן ונא ומבושל אגופייהו לקי משום דכל א' בשמו לחוד הוי וכי בעי לאתרויי צריך לאתרויי כל א' בשמו אבל גבי מעשר דגן תירוש כולהו חד שם מעשר אית להו וכן גבי חלב שור וכשב כולהו שם חלב אית להו משא"כ התם וא"כ איך כ' רש"י ז"ל דלא הוי לאו שבכללות וי"ל דכוונת רש"י ז"ל דכיון דקרא לא כת' לא תוכל לאכול מעשר ש"מ דקרא לא אתא להכי וא"כ אי כת' לא תוכל לאוכלם הוי כאילו כת' קרא לאו אכל חד ולא דמי לזג וחרצן דליכא גילוי מילתא כי הכא דליהוי לאו אכל חד אבל הכא גלי קרא גבי מעשר דחד שם אית ליה והו"א דלא לקי ומדלא כתי' לא חוכל לאכול מעשר ש"מ דלא נחית להכי והא פשיטא דלקי אף אי לא כת' קרא אלא לא תוכל לאוכלם וא"כ קרא דלא תוכל לאכול בשעריך לדרש' אתא אבל ק' לדעת התו' שכתבו לקמן ד"ה ולילקי משום ובשר בשדה דאיכא דאית ליה ב' שמות לא לקי והוי לאו שבכללות ואי אית ליה שם א' לחוד לקי דהא מעשר חד שם אית ליה ואמרי' בש"ס דחוי לאו שבכללות וזה ודאי הפך התו' דמנחות (שם) וי"ל דע"כ לא עבדינן האי חילוקא התם אלא אי לא כתיבי בהדיא ולא נפקי אלא מדרשא להכי לא אמרי' דקאי לאו אכל חד מהם משמ' ומוכרח מדברי' שם דהא בשר מן החי ומן הטרפה תרי שמות נינהו ואמרי' דלא לקי דלאו שבכללות נינהו וכן לאו דכי אם צלי אש דרבי כל דבר שאינו צלי אש וכן מכל אשר יעשה וכיוצא דלא לקי עלייהו ואמאי הא אינה ב' שמות אלא מוכרח איכא למימ' דשאני התם דלא כתיב בהדיא אלא מדרשא אתו וא"כ כיון דמחד קרא אתו לאו שבכללות אינהו אבל הכא ביוצא אי הוה כת' קרא בהדיא יוצא חוץ לחומה והוציא ידו חוץ לאמו ולאו אכולהו ודאי הוי לאו שככללות כמו. מעשר כיון דחד איסור יוצא אית ליה לא אמרי' דהאי הלאו אכל חד אבל כיון דקרא לא כת' בהדיא אכל חד על יוצא חוץ לחומה והוציא ידו חוץ לאמו אלא מדרשא אתו א"כ כיון דקרא לא אזהר אלא אאיסור יוצא סתם ליכא לאו שבכללות דקרא לא אזהר אלא אאיסור יוצא דוקא אבל התם גבי כי אם צלי אש דמדרשא נפקי כמה איסורי וכן גבי זג וחרצן דלאו אכולהו להכי הוי לאו שבכללות אבל אי כתי' בהדיא כמה איסורי וחד לאו אכולהו אמרי' דכל חד אלאו קאי עליה כמו אלמנה וגרושה כיון דב' שמות נינהו אבל היכא דחד שם אכולהו כמו מעשר וכת' בהדיא כולהו אז הוי לאו שבכללו' ועי"ל דהא דא"ר אילא הוא אליבא דרבנן דלא דרשי קרא דלא תוכל אבל רש"י לית ליה האי חילוקא דתו' דמנחות דאף דשם מעשר אכולהו אפ"ה לאו אכולהו קאי ובהכי ניחא דברי רש"י ואית ליה האי חילוק' שכת' התו' הכא מדקא מקשי ולילקי משום בשר וכו' זהו משנ"ל ליישב דבריהם וצ"ע:
והנה מה שהק' התו' לעיל בד"ה איסור בעלמא לפירש"י דכיון דקרא לא רבי אלא איסורא בעלמא ולא מלקות ת"ל דבכל חד אית ביה איסור עשה ותי' מיהו י"ל דאיסור לאו לא שמעי' אלא מהכא ולשיטתייהו ניחא דקרא נמי אתי למלקו'. הנה מהש"ס דמסכת כריתות שהבאתי לעיל משמ' בהדיא דאיסו' לאו עדיף אע"ג דאית לן איסור עשה דקאמ' התם והא אין לוקין על ל"ש ותי' מכדי כתי' ואכלת שם וכו' בפנים בחוץ לא למאי אצטרי' לא תוכל אלא ודאי למלקות והק' לו דדילמא דאי מהאי קרא ליכא אלא איסור עשה להכי כח' רחמ' לא תוכל להענישו איסור לאו אבל מלקות לא דלאו שבכללות הוא הא משמ' בהדיא דקרא לא אצטרי' אלא לאיסור לאו דוקא אע"ג דאית לן איסור עשה כדברי רש"י כנלע"ד ודוק:
ע"ב גמ' ל"ק הא ר"ש והא רבנן הא ר"י והא רבנן ע"כ. פי' דר"י קבע מלתיה לדברי ר"ש ולדברי רבנן ומי ששמע למילתיה שכח מה ששמע וקבע מימרא סתם ודוק:
תו' בד"ה וא"ל ראויין. לקריאה וכו' ואז דוקא מותר וכו' עכ"ל. פי' דק"ל דמאי קו' דמקשה הש"ס דפי' שאמר מאימתי מותרין הוא על לכתחלה והשיב לו דלכתחלה משקרא אבל ודאי לא מיעכבי דהא ודאי מאן דאית לית לא מיעכבו מורה דבעי' לכתחלה ותי' דמוכרח דכוונת ר"י דאז דוקא דמותר ואי לאו אסור דהא דומיא ושאין ראוי לקריאה משראו פני הבית דודאי בדיעבד קאמ' דאי לכתחלה ודאי דצריך הנחה וק"ל:
בד"ה ומאן תנא וכו' פי' וכו' וק' וכו' דהתם מוכח וכו' עכ"ל. הא דקבעו קושייתם הכא משום דאי אקשו אדר"י ורבנן י"ל דמאן דאית ליה ולקח הטנא דהיינו ראב"י אית ליה דמוהנחתו שמעי' מינות התנופה אחרת והניחו להנחה ולא מעכבא אבל השתא דאמרי' דרבנן דפליגי אר"י היינו ראב"י דאית להו דתרי קראי דוהניח' והנח' אתו לעכב ותנופה מולקח וא"כ ק' מפ' חדש דכמאן אתיא וק"ל:
בא"ד ולא מיירי כלל בהנחה דהנחה לא מיעכבא וכו' מקרא אחרינא עכ"ל. אפשר לי לפ' כוונתם לומר דראב"י מפיק מקרא דולקח תנופה ומקרא דוהנחתו תנופה ב' והניחו לעכב התנופו' לומ' דמעכבי וקרא לא עסיק כלל בהנחה והשתא רש"י שפי' דמוהניח תרי זמני שמעי' ב' תנופות היינו משום דמצית למימר דמוהניחו תרי זמני שמעי' תרי תנופות והאי ולקח הטנא אתא לעיכובי התנופה והאי דקאמ' מאן דפליג על ר"י וכו' ר"ל דמפיק לתנופה מקרא דלא כר"י דמפקה מוהניחו אבל האי מפיק לה נמי מולקח ועיין במהר"ם ז"ל והנה לפירושם ניחא מ"ש הש"ס לקמ' לר"ש כמאן כי האי תנא דתני' ר"י דהא מעיקרא שאמר ומאן תנא ראב"י לא קאי אהנח' ואקריאה אי מעכבי או לא אלא לומר דמפיק ליה מקרא אחרינא אלא לרש"י ק' וי"ל דל"ק דהא דקמייתי ראיה אקריאה אי מעכבת הוא דקמייתי ואמרי' לעיל הא ר"י והא רבנן דרבנן אית להו דאינה מעכבת ובא ר"ש לומר מאן האי תנא דס"ל הכי ודוק:
דף י''ט ע"א תו' בד"ה וכו' ואי לא קידשה וכו' אבל ק' לגו' זו וכו' עכ"ל. הנה לפירש"י ק' נמי מ"ש הש"ס והב"ע בבכור שנזרק וכו' דכיון דידעי' בהאי נדון במ"ש הש"ס בכור נמי תדע מאי קא מחדש השתא הש"ס ויש ליישב דכוונתו דלעולם האמת כצד ב' ואי סבר לא קדש' וכו' דקדוש' א' לא קדשה לע"ל ובבכור שנזרק עסיקי' בקושיין וק"ל:
ע"ב גמ' יתיב רב חיננא וכו' אפתחא דירוש' וכו' ע"כ. פירש"י דיתבו אפתחא דירוש' וקמיבעיא להו ול"נ דהאי פי' הוא לפי דגירסתו בש"ס אפתחא דירוש' ול"ג מהו ולהכי פי' דהיו יושבים בשער ירוש' ואיבעיא להו אבל לכי גירסתינו לא יתיישב פי' זה ולגירסתינו י"ל דפי' הש"ס כך דיתיב ר"ח ולא קאמ' היכא ואיבעיא להו אפתחא דירוש' מהו ר"ל אי היה המשא בשער ירוש' והוא בפנים מהו וק"ל:
תו' בד"ה הוא בפנים וכו' דאיהו קא רחיק ומוקי אנפשי' וכו' עכ"ל. פי' דקרא דחיק ומוקי דוקא היכא דלא שייך לא תוכל שאתו דלאו פשטי' דקרא הוא דאדרבה קאי אכי ירחק דאף בדשייך לא תוכל אלא מוכרח דרחיק וכו' ואין להקשו' לפ"ז דא"כ מהי תיתי האי דרשא דפסיעה אחת דהא אצט' קרא לומ' דקרא דממך עסיק היכא דלא שייך לא תוכל די"ל דממילא אתיא האי דרשא דהא האי קרא דירחק ממך עסיק במשא על כתפיו דוק מינה הא הניחה לארץ קרינן ביה שפיר לא תוכל וק"ל:
דף ב' ע"א רש"י בד"ה חייב על הראש וכו' ונהי דהכא לא שייך לא תני וכו' כך שמעתי וגמגום וכו' עכ"ל כצ"ל אפשר לי לפ' כוונתו לומר דפאה בבת אחת חייב עליהם אפי' דהכא לא שייך לא תני מקרא דלית בהו יתור אפ"ה חייב אע"ג דבש"ס לא הזכיר ענין זה בפאה דמסתמא בי היכי דאמרי' בפאה ובשריט' לוקה ה"ה פאה וא"ת מנ"ל הא דדילמא שאני התם דאיכא יתור משא"כ הכא ותי' דהא לאו מיתירא דקרא שמעי' לכולי האי דרשות בקרח' ובשריט' אלא ממשמעותי' דקרא ואע"ג דקאמ' הש"ס מה ת"ל לאו דוקא כדפי' הוא ז"ל לקמן גבי בראשם מה ת"ל א"כ אף בפאה אע"ג דליכא בהדיא דחייב אפ"ה מסתמא דפאה דומיא דקריח' ושריט' ועלה קאמ' דגמגום הוא דאמרי' לקמן כגון דסכינהו נשא ולהא אצט' לומ' דאע"ג דליכא אלא חדא התראה ובבת אחת אפ"ה לוקה ואי לאו מיתורא דקרא ממאי דקרחה פי' לומ' בזה אחר זה דליכא יתור ביה ומפאה ל"ק דשאני פאה דקרא גלי במ"ש פאה דאפי' אחת נק' פאה וכן כתבו התו' בשבועות (דף ג') ד"ה חדא דמיחייב עלה תרתי וכו' וא"כ אפי' בבת אחת לקי דהם מחולקין וקרא אזהר עלייהו אבל בקרחה דלאו הם מחולקין דכיון דביד א' ובמקום א' הו"א דלא ליחייב תרתי קמ"ל ודוק:
בד"ה בראשם מה ת"ל וכו' דהו"א קרחה כל דהו וכו' עכ"ל. פי' הו"א בכל מקום לילקי אפי' ברגלו והא דאמר כל דהו לאו דוקא נקט לה וק"ל:
ע"ב רש"י בד"ה אמרי בר חביבא וכו' איכא דמפיק ב' שערות וכו' עכ"ל. נ"ל דכצ"ל ה"ג אר"י ב"ח וכו' ור"ל דאיכא גי' אחרת בדפוס העב אר"י אמר בר חביבא וכו' להכי הגיה אר"י ב"ח ועוד הגיה אותה הגירס' שיש בדפוס העב איכא דמפיק כגריס ומעייל בכעדשה וכו' לכן הגיה מה שהגיה וק"ל:
בד"ה ה"ג תנא ול"ג תניא עכ"ל כך היא הגירס' בדפוס העב ונ"ל לומ' במאי דפירש"י במ' שבת (דף צ"ד ע"ב) וז"ל והא תניא בההיא ברייתא בסיפא ולקרחה שתים שהזהירה תורת לא תשימו קרחה שתים הוי קרחה מכלל בפי הזוג לאו ב' שערות עכ"ל כוונת דבריו. דקו' הש"ס היא מהברייתא גופה דאי מהברייתא אחרת לק"ולמ אלא מסיפא דברייתא גופה דתני בתחלה פי הזוג ובסיפא תני לקדחה ב' מכלל דלאו פי הזוג ב' ולהכי גרס בתחלה תניא דאי גרסי' תנא דהיינו תוספתא א"כ מוכרח מ"ש והתניא לקרחה ב' לאו סיפא היא שהרי רישא תוספתא והאי ברייתא וא"כ מאי קא מקשה אבל כפי גירסתינו במפרש ה"ג חנא ולא תניא מוכרח שנאמר דאית ליה דאף תנא נקראת בריית' או דגריס לקמן והא תנא וכו' או אפשר שיפרש בש"ס הכי והתניא וכו' ר"ל והרי ברייתא אחרת אחר שאמר רישא כמו התנא סיים ואמר בקרחה ב' וכוונתו לקיומי גירסא דתנא ואין אנו צריכים לגרוס ולטעות הש"ס לומ' תניא ודוק:
בד"ה אימ' וכו' לפרושי אתא עכ"ל. אפשר דבא לשלול שלא תפרש הג"ה ממש כדלקמן (דף כ"ד ע"ב) אלא לפרושי אתא לומר דפי' לקרחה ב וכן ולקרחה ב' ואין צורך להגיה כברייתא או אפשר דבא לומר דר"י היא גופה קמ"ל לומר דפי' מ"ש פי זוג הוא ב' וממילא פי' ברייתא דקתני לקרחה ב' פי' וכן דלהכי אתא לפרושי הברייתא וק"ל:
בד"ה דא"ל מני ר"י וכו' דשמעי' לקרא לא תקיפו לא תניחו להקיף וכו' עכ"ל. ר"ל דמדכת' קרא פאת ראשכם דאיך שייך הם מקיפים פאת ראשם אלא מוכרח ע"י אחר וקמזהר עליה דניקף ומדלא כת' לא תניחו להקיף ש"מ דמזהר נמי אמקיף וק"ל:
תו' בד"ה לא צריכא וכו' ומתוך פי' הקונט' משמ' וכו' אישתלאי וכו' עכ"ל. נר' דיצא להם מדברי רש"י שכת' והתראת ס' לא מיחשבא דהתראה אכולהו אצבעות שדיא עכ"ל ר"ל דהשתא דאמרי' דבבת א' ע"י נשא אז התראות אכולהו אצבעות שדיא אבל בזה אח"ז והתראה א' בנזיר אז אמרי' דהתראה לא קאי אכולהו אלא אחדא הסמוכה לח ואינך אישתלאי בהו וק"ל:
דף כ"א ע"א מפרש בד"ה הא מתני' ומתניתא ר"פ וכו' ומתנית' דקאמ' ל"ד דבסימנא דרב מלכיו ליכא וכו' עכ"ל כך היא הגי' בדפוס העב ונכונה היא ור"ל דכיון דהש"ס לא נחית אלא כדי לגרועי שפחות שהיא מתני' מרב מלכיו א"כ אמאי אצט' למימר מתניתא דפשיטא דלא נטעה ונאמר מתניתא ברב מלכיו וא"כ למאי אצט' מתניתא דבשלמא לאית דמפרשי א"ש דאמר מתניתא דבא לומ' דלא יש ברב מלכיו אלא משניות וברייתות דוקא ולא עוד ניחא דבא לומ' דליכא שמעת' ברב מלכיו אלא כולהו מתני' ומתניתא אבל להאי פירושא דסימנא לא אצט' אלא לגרועי שפחות מרב מלכיו ודדרב מלכיו כדקאי קאי דאית ביה שמעת' נמי א"כ אמאי אצט' מתניתא דלא ישנה ברב מלכיו כדי שנאמ' דבא לגרועי אלא מוכרח ל"ד וקא יהיב טעמא לומר שהרי סימנא דרב מלכיו ליכא מתניתא וא"כ מאי למימרא אלא מוכרח דל"ד ואפשר דנקט מתניתא בשביל הסימן שיבא מכוון לומ' מתנית' מלכתא ולא שייך במתני' האי סימנא ודוק:
בד"ה מתניתא מלכתא וכו' ואית דמפרשי וכו' כך לשון חמי הרב עכ"ל ורש"י במס' ע"א (דף כ"ט) נתן טעם דנקט האי משום דהש"ס כי יהיב סימנא ברב מלכיו לומ' דרב מלכיא אית ליה מתניתא ולא נחית לומ' שתגרע אפר מקלה מרב מלכיא ותניחנה כרב מלכיו ולהכי לא נקט וק"ל:
ע"ב גמ' א"ל תנא ושייר וכו' ע"כ ור"ל דשייר אינהו התקפות דקאמ' לקמיה כדכ' התו' לקמיה ועיין מ"ש בזה באר היטב בכללים שחידשתי בס"ד וק"ל:
תו' בד"ה ואפי' וכו' דל"ד לשהייה דהתם וכו' אינו חייב עד שיוכל וכו' עכ"ל. פי' דק"ל דאמאי בשהייה דהכא פשוט דאי לא שהה פטור והתם אי לא שהה בעיא אי חייב ותי' דל"ד דהאי שהייה דהתם דאיבעיא לן היינו כדי השתחואה דבידו לפרוש מן הטומאה אבל האי שהייה דהכא דאמרי' דוקא שהה היינו כדי לפשוט וללבוש ולהכי אי לא שהה פטור כדכת' התו' בשבועות וק"ל:
בד"ה לא יגלחו וא"ת וכו' וי"ל וכו' עכ"ל. הנה זה הלשון קשה הבנה קטן הכמות ורב האיכות חדא דאמאי לא הקשו נמי דעדיפא מינה הצד הא' דגמרי' פטורא דמספריים מישראל דילמא שאני כהנים דריבה בהן מצות יתירות כדאמרי' בכמה דוכתי וע"ק דהא גמ' ערוכה הכא דקאמ' ור"א מ"ט אי גמיר ג"ש ליבעי תער אי לא גמיר ג"ש וכו' וא"כ מאי אתו לאשמועי' כיין דקאמ' דגמרי' ג"ש ויש מי שתי' אקו' א' דהא דלא הקשי הצד א' משום דאינהו בכלל ישראל וקאמ' בהו דמספרים מותר וס"ס ק' דאדרבה היא הנותנת כיון דאינהו בכלל ישראל והתיר מספרים והו"א דה"ה כהנים להכי הוציאו מן הכלל לאסור מספרים ועוד דקו' א' ק' שפיר ונלע"ד לפ' כוונתם בקצת דוחק דלכאורה הייתי מפרש ג"ש לא אתת אלא לצד א' דמדלא קאמ' ליתן האמור של זה בזה כדפי' לעיל גבי בראשם היל"ל נמי הכא כיון דהאי ג"ש משונית הו"ל לפרש ולא לסתום ומדקאמ' נמי לקמן אי גמיר ג"ש וכו' מספרים נמי דלא מקשה אלא אכהנים כדפי' מהר"ם ז"ל הו"א דג"ש לא איכא אלא אצד א' וכולה בריית' אכהנים דלא שקיל וטרי אלא בהו וה"פ דבריית' לא יגלחו יכול במספרים ת"ל לא תשחית והא ודאי ג"ש דכהנים חמירי ולא צריכא למימ' אי לא תשחית יכול במלקט וכו' ר"ל וא"ת כיון דג"ש אחת להוציא מלת יגלחו ממשמעות' לכתו' לא תשחית בישראל ולא צריכה ג"ש ותי' דצריכה דאי לא תני הו"א דמלקט ורהיטני חייב לכן כתי' גילוח דמיעט מלקט ורהיטני וג"ש למעוטי מספרים א"כ על מה חייב על תער וכפי האי פי' הכי דייק לשין הש"ס דקאמ' אי לא תשחית ר"ל אי כתי' לא חשחית ולא גליח וא"כ ג"ש כשנתקבלה אמקומות נתקבלה וברייתא לא עסיקא אלא בכהנים ולהכי קאמ' ממ"נ אי גמיר ג"ש של כהנים דילפי מישראל א"כ ליבעי תער ר"ל כיון דס"ל דלא יגלחו יצאה ממשמעות' א"כ דוק' תער מכח דהול"ל לא תשחית ואי לא גמיר ואצט' יגלחו לאסור מספרים א"כ הי"ל לאסור מספרים נמי ותי' דלעולם מספרים אסור ומלקט ורהיטני מפשטי' דקרא אסירין דאינהו עבדי גלות ולפי פי' זה פטור השחתה במלקט ורהיטני לישראל ליתי' דמהיכא נפקי דג"ש לא באה אלא להיתר מספרים ואתא ק' להו דהא ממתני' מוכח דקאמ' סתמא מוכח דקאי אישראל וכהנים כר"א ותנא דברייתא לא קיהיב טעמא את"ק אלא אכהנים דוקא וא"כ ישראל דפטור במלקט מנ"ל ופי' זה דחוק לכן פי' וא"ת מאי מייתי מלא יגלחו דהא גבי כהנים כתיבא ולא אהני לן האי לימודה דלא יגלחו אלא לכהנים דכתי' ביה ותי' דהאי דקאמ' לא יגלחו לא אצטרי' לגופיה לא למילף מניה פיטור' דמלקט ורהיטני בישראל כן נלע"ד ודוק:
דף כ"ב ע"א גמ' מ"ט דר"י דכתי' מה המכות האלה בין ידיך וכו' ע"כ. פי' מנלן דלוקה אותה בין כתפיו דכתי' בין ידיך דהיינו כתפיו ואפשר נמי דאייתי ראיה דלוקה מ' שלמים דכתי' בין ידיך ואנן בעינן יהיו משולשים וא"כ מוכרח דמ' שלמות דט"ל לוקה אותם משולשים ואחת בין כתפיו וק"ל:
ע"ב גמ' וכ' ל"ד וב' רצועות עולות ויורדות כצ"ל מדאמרי' לקמן תנא של חמור וכן מצאתי בדפוס העב וק"ל:
תו' בד"ה הא דאמדוהו וכו' ובריית' לאמדוהו ביום אחרון אבל וכו' עכ"ל פי' דקאי אבל אם אמדוהו אומד ב' וכו' ודוק:
דף כ"ג ע"א תו' בד"ה רי"א יתירי כח וחסרי מדע נ"ל וכו' דבהא טעמא וכו' דוקא חסרי מדע עכ"ל. נר' דאין גירסתו סש"ס רי"א אפי' חסירי וכו' אלא רי"א חסרי מדע וכו' וכן מצאתי בדפוס העב וק"ל:
דף כ"ד ע"א גמ' כשהיה ר"ג מגיע וכו' מי כתי' כל אלה אלא מעתה וכו' ע"כ. א"ל כיון דבא חבקוק והעמידן על א' אמאי בכי וי"ל משום דלא זכה לקיים לפחות י"א ומה שלא בכה על תרי"ג תפשת מיעט וכו' ומ"ש מי כתי' כל אלה וכו' הנה הקושיא גלויה ואפשר דהא דקאמ' דעביד לכולהו וכו' היינו משום דק"ל יתיר דקרא דכבר כתי' מי יגור באהלך וגו' ודאי דלא ימוט אלא ודאי ש"מ דאצט' קרא למעוטי לימ' דדוקא כל אלה להכי א"ל אי הוה כתי' כל דאיכא חרי מיעוטי או אמרי' לדיוק' אתא השתא דכתי' עושה אלה דוקא בלא כל אע"ג דכתי' קרא יתיר לית לן בה דאלת"ה א"כ קרא דכתי' אל תטמאו בכל אלה דכל יתירה א"כ לימא כלן אלא ודאי אחת כיון דקרא אצט' אלא דיתירה כל הכא נמי דקרא יתירה פי' אפי' אחת כיון דלא כתי' כל דהיו תרי מיעוטי ויש לדקדק דא"כ מה חידש חבקוק דהא דוד נמי אמ' אכי' א' וי"ל דדהע"ה שאמ' א' דוקא דלא ימוט אבל מי יגור באהלך רוקא כולם וק"ל. ומצאתי נוסחת ע"י דליתיה להאי דאמרי' מי כתי' כל אלה והעדרו יפה ממציאותו וק"ל:
שם בבצע מעשקות זה ריב"א וכו' ע"כ הא דלא חשביה קרא נמי משים שיחד כעובדא דר"י ב"י משום דהתם שהביא לו אריס קודם זמנו כמה דאיתא בנוסחא אחרת ברש"י בס' ע"י משא"כ הכא דראשית הגז של כהן אי לאו דהיה רגיל ליתנם לכהן אחר דעשק אותו לא אית ביה חשש וק"ל:
שם מסתפינא מהאי קרא וכו' ע"כ הא דאסתפי רב בתר דאתא קרא דיתקע בשוכר גדול משום דלא כתי' ביה אלא דארץ אשור ודארץ מצרים ושאר הארצות מה תהא עליהם ומתקיף דקא מתקיף ר"פ קאי אריכ"ח אלא בתר דאמר רב דחזק נמי דברי ר"י פריך אתרוייהו וק"ל: