אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת נדרים

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת נדרים

מסכת קידושין

דף ס"ד ע"א רש"י בד"ה ונעשה אותו בית ב"ה האי נולד ממש הוא עכ"ל. נ"ל לפ' כוונתי דק"ל תרתי חדא אמאי תנא ר"א מתיר וכו' זמנא אחריתי כדהק' הר"ן ז"ל ועוד דהני בבי ל"ל דאמאי טרח תנא למיתני האי בבא ולמימרא לחודה דבהך דתנא סגי להכי תי' רש"י ז"ל דהאי בבא נולד ממש פי' דאי לא תנא האי בבא דקונם בית זה ה"א דע"כ לא מתיר ר"א אלא בנעשה סופר או בשהיה משיא את בנו דמקצת הנולד היה בעולם בשעת הנדר דהא הא דמשיא את בנו בשעת הנדר ודאי היה אלא דלא היה סבור דבתוך אותו זמן ישיא בנו וכן נמי בנעשה סופר שהלך נמי קודם הנדר להתלמד תורה או לכתוב כעין מה שתי' התו' בפ' אע"פ על ענין דכלבא שבוע אבל לא מטעמ' דכת' שם אלא משום דס"ל דע"כ לא מקרי נולד אלא שלה היה בשעת הנדר מעולם כדפירש"י אבל הני היה מקצת מינייהו בעילם ולהכי שפיר מתיר אבל בנולד ממש ס"ל כרבנן להכי תנא האי בבא דנולד ממש הוא ואפ"ה מתיר ובהכי מיתרצא שפיר הך פירכא דאמאי אמר פ"א ר"א מתיר דכוונתו לומ' דבהני בבי דתניית אינן נולד ממש והאי נולד ממש הוא ואפ"ה ר"א מתיר וחכמים אוסרין דל"ת דליכא ר'א מתיר וחכמים אוסרים אלא בהנך אבל בהאי כ"ע אוסרים אלא אפי' בהאי נמי ר"א מתיר וחכמים אוסרים וכפ"ז האי ר"א מתיר קאי אבבא דקונם בית זה והיא בבא בפ"ע ורש"י לא ס"ל כתו' שם דהא רש"י לא מחלק בין מצוי ואינו מצוי ודבריהם הוא כשיטת הרא"ש והר"ן ז"ל כדכת' הב"י ז"ל סי' רכ"ח ובהך קושיא אפשר דמתרץ כדעת הרמב"ם ז"ל עיין בב"י. שם ואין להקשות דא"כ ליתני האי בבא לחודה חדא דלא זו אף זו קתני ועוד דאי לא תנא האי בבא דנעשא סופר ודמשיא את בנו הו"א דע"כ חכמים אינם אוסרים אלא בנולד ממש כי האי אכל בנולד שהיה מקצת ממנו בשעת הנדר מודים חכמים לר"א להכי תנא הנך בבי אבל יש לדקדק לרש"י דאמאי תני האי בבי דנעשה סופר ודמשיא בנו ובחדא מינייהו סגי ואפשר דאי לא תנא אלא נעשה סופר הו"א דוקא נעשה סופר דליכא מקצת מן הנולד בעולם דלא הלך ללמוד כלל רבנן אסרי אבל במשיא את בנו רבנן מתירין ואי תנא משיא את בנו הו"א דטעמא דרבנן משום דס"ל דאין פותחים אלא בנולד מצוי דמשיא בנו אינו מצוי שישיא בנו בתוך הזמן אבל בנעשה סופר דמצוי ההולך להתלמד שיהיה סופר כדכת' התו' שם באע"פי והיינו טועים לומ' דבהא פליגי להכי תנא תרוייהו לומ' דלא פליגי בהכי וטעמייהו דרבנן דכל דלא הוי הנולד בשעת הנדר לא מתחרט ולא פתחינן ביה אפי' מצוי והרציתי הדברים אלו לפני הרב אחי משי"ח ולפני חכמים מחכמי המערב וקלסו' ורוק נלע"ד:

ע"ב רש"י בד"ה ורבנן ולא ס"ל דפותחין בנולד וכו' דהאי דקמ"ל רחמנא כי מתו מי וכו' עכ"ל הנה שיטת רש"י ז"ל ראיתי כמה חכמים נתקשו בה הרבה דאמאי רבנן צריכי למימ' דלא מתו אלא ירדו מנכסיהם דאפי' כסברת ר"א דאח"כ מתו ממש אפ"ה ל"ק כלל דפי' כי מתו ר"ל בשעת הנדר כבר מתו ואמאי הש"ס אוקים מימרא דר"י כרבנן דוקא ולא כר"ע ועוד מהו אריכות לישניה דרש"י דקאמ' דהאי דקמ"ל וכו' דבשלמא לשיטת הרא"ש והר"ן ניחא ול"ק כלל דטעמייהו דרבנן נולד דאינו מצוי לא פתחינן ביה ולהכי לא מצו לפרושי מיתה ממש דהא מיתה לא שכיחא להכי פי' שפיר עניות דעניות מצויה אלא כפי שיטת רש"י קשיא:

והנה ראיתי להרא"ם ז"ל פ' שמות בד"ה אל יתר חותני דגירסא אחרת גריס בש"ס דהיי' דגריס הכי ורבנן קסברי הנהו כבר מתו ר"ל בשעת הנדר ובתר הכי פריך עלה והאר"י וכו' ור"ל דקשיא בין לר"א בין לרבנן ומשני שפיר דירדו מנכסיהם ובין לר"א בין לרבנן אלא דלר"א ס"ל בתר הכי ירדו ורבנן סברי דבשעת הנדר כבר ירדו כן משמ' מדבריו והאי גי' נר' דוקא לרש"י אבל להרא"ש והר"ן נר' מדבריהם בהדיא דל"ג לה ומ"מ אפי' פי' אפשר ליישבה דמעיקרא אייתי ראיה ר"א ממיתה דלא שכיחא ורבנן פי' דבשעת הנדר כבר מתו וכדפריך ממימרא דר"י אז תי' ר"ל דירדו מנכסיהם לר"א קא מייתי ראיה משם נולד ע"ד שתי' הב"י בסי' רכ"ח לשיטת הרמב"ם ורבנן סברי דליכא ראיה ממשה דשאני עניות דשכיחא אבל מפירש"י בכאן נר' ודאי דל"ג לה דקאמ' והאמ' ר"י וכו' כולה תי' דרבנן הוא לכן נלע"ד לפ' שיטתו דס"ל להש"ס דלא מצו רבנן לפרש מתו מיתה ממש דהא מאי קמ"ל רחמ' כי מתו דפשיטא כיון דבשעת הנדר היו מתים ודאי הוי נדר טעות ואפי התרה לא בעי כדאמרי' לקמן (דף ס"ה) ואפי' מאן דאוסר התם היינו משום דגזרינן ועבדינן סייג מדרבנן וא"כ מאי קמ"ל קרא כי מתו דפשיטא כיון דמשה יודע דמתו ודאי מאליו ומעצמו ילך דאין כאן שום חשש וליכא למימר דדילמא קרא קושטא קאמ' דמתו ולא תירא דאפשר דמשה לא היה יורע ואין כוונת קרא לענין הנדר דליתא דהא מגמ' מוכח בהדיא דהאי קרא דכי מתו לענין פתח אצטרי' כדפי' הרא"ש והר"ן דאלת"ה מנא ליה לר"א דכי מתו לענין פתח דדילמא דפתח לו הקב"ה פתח אחר וקרא דמתי קא"ל קב"ה דמתו דלא היה יורע אלא מוכרח בפשיטות דקרא דמתו לענין פתח אתא דמשה היה יודע מעצמו דעוף השמים יוליך את הקול והיו מגידים לו ולא אצטרי' הקב"ה להגיד לו וקרא נמי אתא להשמיענו זה וכ"הג מצאתי להרא"ם ז"ל בדבור הנז"ל דפריך כ"הג דאמאי אצטרי' קרא רבי מתו ע"ש להכי הוכרח הש"ס לומ' תי' מרווח לרבנן דפי' מתו ירדו מנכסיהם ובהכי ניחא דאפשר מרע"ה סובר דלא נתחרטתי על הנדר מעיקרא כיון דעדיין הם חיים עדיין יש חשש בלבי דרשעים אפי' על פתחה של גיהנם אינן חוזרין ואף אם הייתי יודע בשעת הנדר אפשר דהייתי נודר ולא הוי נדר טעות כלל להכי קמ"ל קרא כי מתו לומר דהם נקראים מתים ממש ואין אתה חושש מהם דהוו כאילו. מתו ממש דאז אין לך שים ספק כלל כיון דמתו ובהכי ניחא דיוק לשון רש"י שכת' דהאי דקמ"ל רחמ' וכו' ודוק הדק היטב ותשכח. ושמעו מה שפי' חכמים שנתקשו בו וקלסוהו והונח להם:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה