אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת קידושין

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת קידושין

מסכת כתובות

דף ב' ע"א גמ' מ"ש דתני התם וכו' לכאור' היה נר' דר"ל או ליתני הכא האשה מתקדשת או ליתני התם האיש מקדש כדפרי' הש"ס לקמיה והמתרץ סבר דקו' הש"ס קאי אמתני' דהכא דאילו התם טובא אשמועי' בליש' דרבנן ולהכי לא תי' לו אלא אמתני' דהכא וכדאקשי' ליה אמתני' דהתם ש"מ דלא ידע בהאי חידושא בליש' דרבנן ושני ליה שפיר אבל רש"י לא פי' כן דלא פרי' הש"ס השתא אלא אמתני' דהכא כפום ריהטא דתלמודא אלא די"לד דמאי שנא דפריך אמתני' דידן ודילמא הא ניחא וקושיא אאידך מתני' ואפשר דשאני לשון קידושין משתמשים בו חכמים הרבה אבל לשון קנייה לא שייך כלל באשה דלשון קנייה משמ' אמה נמכרת לאדונה ואמטו להכי כת' רש"י נקנית לבעלה דר"ל דאינו קנייה לאדונה כי אם לבעלה וק"ל:

רש"י בד"ה בג' דרכים כדמפ' ואזיל וכו' ר"ל דלא תימ' דהני ג' לבד מג' הנז' במתני' מדלא קאמ' בג' דרכים בכ"בש אלא כת' פעם אחרת נקני' בכסף וכו' ש"מ דהני ג' אחריני כגון חופה וחזקה וחליפין להכי כת' רש"י כדמפ' ואזיל ונקט לשון נקנית פעם אחרת משים כיון דבעי למימ' בקניי' עצמה ב' דרכים להכי בתר דאמ' דרכי' שלו ושלה כד אתא לפרושינהו כיון דבעי למהדר זמנא אחרי' וקונה את עצמה כיון דעל עצמה איירי בקנייתו אותה להכי נקט מעיקרא נקנית בכסף. וה' מר דרור כ' הטעם דנקט רש"י כדמפ' ואזיל היינו משום דתנא השטר כוא"ו דומיא ובביאה והו"א דשטר וכסף חדא נינהו וכו' עכ"ל ואין זה הכרח דהא דקאמ' ובשטר היינו דאין דרך לומ' וא"ו כי אם באחרון ע"ד אלהי אברהם וכו' דאין אומרים וא"ו כי אם ביעקב וכאלה רבית להכי נקט בשטר בלא וא"ו ולא הוה צריך למימ' דתנא דמתני' לא דק בלישני' ועוד דא"כ הול"ל רש"י בכסף ובשטר תרתי נינהו ולא הו"ל לפרש לעיל ועוד יראה דטעמא דמתני' דנקטה בשטר בלא וא"ו משום דקניינו מרובה ככסף ועוד דכתי' ביה נמי לשון קנייה כדכתי' לקמן ע"ש:

עוד פי' דלכאורה איירי בדין אמה וא"כ איך קאמ' בב' דרכים האיכא סימנים ויוכל להכי' כ' רש"י לבעלה כדמפ' ואזיל בב' דרכים ואין זה מן הישוב דאמאי נקט רש"י בג' דרכים הול"ל לבעלה כדמפ' ואזיל ואמאי נקט באמצע מלת בג' דרכים ועוד דכפי פי' היל"ל כדמפ' ואזיל היינו דנקט תנא דמתני' ובביאת ואינה קונה באמה העבריה כדאמרי' לקמן ועוד עלתה לו ארוכה ואין להאריך בדבריו ובלשון רש"י הנז"ל נקנית לבעלה עכ"ל דלא תימא נקנית לענין מזונותיה ומעשה ידיה אבל לענין הנישואין דינה דין הפקר ואינה מיוחדת לארם א' לז"א לבעלה דין נישואין ממש לבעלה ולא לכ"ע וק"ל:

והנה ראיתי להרשב"א ז"ל שדקדק במתניתין על דאקדמי' לכסף ברישא ותי' משום דקרא אקדמי' ברישא אע"ג דביאה מבוארת בפסוק ולפום דקדוק עניות שכלי יראה דאדרבה היא הנותנת דמילת' דאתיא מדרש' חביבא ליה ושטר נמי אתי מהיקש' דהויה ליציאה ולהכי אקדמי' לכסף ושטר:

א"נ דתנא לא נקיט ל' קנייה אלא משום כסף להכי התחיל בכסף כדי לסמוך נקני' לכסף ולהכי סמך לו לשון כסף דשייך ביה נמי ל' קנייה כדכתי' ואקח את ספר המקנה כדכת' התו' או משום דדומה לכסף כדכ' הרשב"א ז"ל להכי התחיל בכסף ואח"כ בדומה לו ובסיפא וקונה את עצמה כת' הרשב"א ז"ל משום דמבוארת טפי ממיתה ר"ל אע"ג דמיתה נמי מבוארת כדאמרי' לקמן מדכתי' פן ימות במלחמה מ"מ אינו מבואר כמו בגט דבמיתה מכללא איתמר ולי הצעיר יראה כפי שיטתו ז"ל דמאי דכתי' בהדיא אקדמיה חנא בריש' א"כ אף אם נאמ' דגט ומיתה כתיבי בהדיא מ"מ אגב סיפא דחליצה כתיבה בהדיא ומיתת היבם מק"ו אתיא ולהכי תני גט ברישא עוד יראה דתנא דאקדים גט ברישא משום דתנא לא תני כלל וקינה את עצמה ולא האיש מקנה משום דלא שייך זה גבי מיתה להכי התחיל בגט לומ' דוקונה את עצמה שייך אפי' בגט משא"כ להפך ועוד דהקדים גט משום דמ"ע לגרש את אשתו ואפי' הקדיחה תבשילו מצוה לגרשה ולהכי הקדים גט ובסיפא גבי יבמה שהקרים חליצה לא דקדק כלום הרשב"א דבמ"ש גבי גט ומיתת הבעל יתורץ שפיר הכא אי משום דלישנא דחיי עדיף אי משום דחליצה כתיבה בהדיא אבל מיתת היבם אתיא בק"ו וכפי מ"ש לעיל דאדרבה להפך נקט בסיפא חליצה דפשו' ברישא אגב רישא דאקדי' גט למיתת הבעל א"נ משום דכך הוא הסדר דחליצה הוא בעודו חי משעה שמת אחיו נתחייב בחליצה ואם מת ועדין לא עשה חליצה היינו מיתת היבם נמצא דקודם מיתת היבם כבר עומדת לחליצה ולהכי אקדים לחליצה בריש' כפום סדרא:

וראיתי להרב אדרת אליהו ז"ל שדקדק דאמאי לא התחיל התנא בוקונה את עצמה גבי יבמה דלא דמי לאשה דאקדמי' תנא לנקני' ברישא דהתם וקונה הוא שתצא מקני בה אבל הכא אי עשה מעשה לא איתיה לחליצה או למיתת היבם כלל דהוא בכלל ב' דרכים דקתני סיפא דרישא גט או מיתת הבעל ותי' הוא ז"ל דאגב רישא דתנא בה ביאה נקט להאי סדרא דמה"ט לא קאמ' בדרך א' ע"ש ולי יראה דאין צורך לכל זה דאגב דנקט בסיפא נקנית קודם לוקונה נקט נמי הכי בסיפא ועוד דסדרא דקרא נקיט ואזיל דהתחיל בדין יבום ואח"כ חליצה כפ' תצא ועיין מ"ש לקמיה בהתו' בר"ה היבמה נקנית וכו' ודוק:

עוד כת' מר דרור נקט רש"י כדמפ' ואזיל ר"ל הא דנקט דרכים ולא דברים ולא נהירא דהא רש"י סיים בדבריו ובגמ' בעי אמאי וכו' וכיון שכן א"כ היל"ל רש"י אמאי תני לשון דרך ועוד דלא פרכי' כגמ' ליתני דרך אלא כי היכי דליתני ל' זכר ואכתי רש"י לא אשמועי' דג' ל' נקבה והעיקר חסר מן הספר:

עוד כת' הרב הנז' דר"ל בסדרא דמתני' דכסף ושטר קודם לביאה דרב מינגיד מאן דמקדש בביאה וכו' עכ"ל הנה כפ"ז הונח לנו על דאקדמה מתני' כסף לביאה דהשתא ניחא דכסף ושטר הנהו דשייכי טפי מביאה כדרב דהוה מינגיד אכן ק"ל כפי דברי הרשב"א דנתן טעם לקדימת שטר משים דכסף ושטר קניינם מרובה א"כ הול"ל ביאה עם כסף כיון דקניינם מרובה כדאמרי' לקמן (דף ה') וסמוכים זה לזה בפסוק כי יקח איש אשה ובעלה ואפשר לומ' כיון דמתני' איידי בדין קנייה להכי נקט כסף ושטר שקניינם מרובה ושטר וביאה סמוכים זה לזה לאשמיעי' מילתא אגב אורחיה דישנן בעל כרחן ובהכי ניחא דלא נקט ובשטר כמו ובביאה כוא"ו דר"ל דאין דין השטר דקונה בע"כ כמו דין כסף ומסמיכות שטר לכסף שמעי' קניינם מרובה משא"כ אם סמך ביאה לכסף דמשום דהנאתן מרובה מאי נ"מ בזה הסמיכות אבל השתא אשמועי' דדינם בע"כ להיות נקני' ובהכי נמי ניחא דסמכה התנא לענין קניינם מרובה ואין להאריך:

בד"ה וקונה את עצמה ר"ל דאי למעשה ידיה והיה מכלל דמשעה שנתקדשה מעשה ידיה לבעלה והא ליתא דעד החופה שקינה בעלה ומתניתין דאיירי בגט אף משעת קידושין וה' מ"ד כת' דיכולה לומ' איני ניזונית וכו' ואינו נר' דס"ס מיקרי לבעלה תחת מזונותיה לקחתם וק"ל:

בד"ה פרוטה של נחשת כ' ה' מ"ד דהו"א פרוטה של כסף מדקתני כסף ושוה כסף והיינו כדי שלא נטעה לומ' כסף דוקא כדכ' התו' וכו' ע"ש וכפו דבריו רש"י והתו' חולקים דלדעת רש"י פרוטה היינו שוה כסף ולא תנא ש"פ אלא אגב כ"ש ולדעת התו' שכת' כדי שלא נטעה מוכרח דס"ל פרוטה של כסף וכפי שיטתו לא היה צריך לכל אלי הדוחקים דאי לא תנא אלא פרוטה הו"א דפי' כסף וא"כ כסף דוקא ולהכי תנא ש"פ דשוה כסף ככסף ואז אמרי' שפיר דפרוטה היינו של נחשת והיינו דברי התו' שכת' כדי שלא נטעה ולי יראה דלא הוי שוה כסף ממש דכל דבר דהוי מטבע להוצאה מקרי שפיר כסף דמי לא עסיקי' אברהם שנתן כסף בשדה וכן קרא דכתי' בכסף יקנו דנתן לו אלף גרושוש כסף במטבע נחשת וא"כ לא הוי שית כסף להכי קמ"ל דאף ש"פ דפועל יוצא לשלישי אפ"ה נקני' בו ורש"י פי' כן משום דבכל דוכת' אמרי' פרוטה של נחשת. ברם חזינן להרמב"ם בפי' המש' שכ' והיא חצי גרעין מכסף וכו' ויש לפ' דבריו דר"ל שיווייה חצי גרעין כסף והיא של כסף וק"ל:

תו' בד"ה האשה נקנית וכו' דהא גבי יבמה קתני היבמה עכ"ל הנה לכאורה נ"ל לחלק דהיכא דתני פלוגתא וכו' קתני בלא ה"א ע"ד דאמרי' לקמן והיינו כגון גבי בתולה נשאת ליום ד' ואלמנה ליום ה' קתני בלא ה"א והיינו מדרך הלשין לומ' כן דהיינו בתולה כ"וך אבל אלמנה כ"וך וכן גבי עבד עברי וכו' ועבד כנעני בכ"יך וכו' אבל היכא דהוי מילתא פסיקתא כגון הכא האשה וכו' וכן עז"סד קתני בה"א והוא חילוק מיושב על השכל אבל ההיא דהאיש מדיר את בנו בנזיר דקתני והאשה אינה וכו' דאיכא פלוגתא ואפ"ה קתני בה"א ודאי תבדה:

ועתה נבאר כוונת התו' הנה נר' מדבריהם כאן דאף גבי אשה שהלכה ונתארמלה לא קתני אשה התם מ"מ כיון דקאי אנישואין שכיר קאי אקרא וכן ההיא דהאיש מקדש והאיש מדיר דכיון דכתי' בקרא איש כי יפליא לנדור וכו' אע"ג דלא איידי קרא כלל מדין מדיר את בנו מ"מ איירי בדין נדר ולהכי קאמ' בה"א אבל גבי בתולה אע"ג דכתי' בתולה מאורשה לאיש בתולה ואיש לא ידעה לא איירי כלל בדין נישואין והא דכתב בה"א לגבי יבמה וכו' נ"ל דפירוש רש"ל אמת ויציב והא דכת' דהא סמוך לתירוץ ע"ע נ"ל דמשם נתחזקה הקושיא דמתחלה הקשו מבתולה גבי אשה ותי' דקאי אקרא ובאר הכי הקשו דגבי ע"ע לא יתכן זה דכיון דמכח זאת הקושיא הוצרכו לדחוק בשמא כיון דאין מבוררין להכי הוקשה להם דאמאי נכניס עצמנו באלו הדוחקים דאימא דגבי איש ואשה כן דרך התנא לומ' בה"א ול"ק כלל מע"ע וכו' ואמאי נדחוק עצמנו בתירוץ שמא וכו' דמכח קו' ע"ע ותירוצו יצאה הקושיא לסתור היסוד כולו ולהכי הכריחו אחר תירוצם שפיר מהיבמה דקתני בה"א אלא מוכרח דקאי אקרא דכתי' ויבמה אע"ג דלא קתני יבמה בהדיא ובזה נסתלקה קו' מהרש"א על רש"ל ואף דלשיטת מהרש"א ג"כ קשיא דהי"ל לקבוע זה בקושי' ע"ע ואמה העבריה מ"מ לא קאי אדלעיל כלל דהא כפ"ז עד השתא קיימי התו' דלעיל דקאי אקרא דוקא היכא דהוי ראש פרק אבל כפי מה שהבין בדברי מהרש"ל דקאי אדלעיל ואין לו קשר כלל עם קושית ע"ע להכי הקשה ותוס' דכתו' ס"ל דבעי' באותו פרק באותו מקים כתי' אשה ולהכי גבי אשה שנתארמלה לא קאי אקרא ואפשר דדבריהם שם הם כמ"ש רש"ל דר"ל אגב דקאמ' אשה דקאי אקרא קאמ' נמי אשה אף דלא קאי אקרא אלא דלדבריהם כאן אפשר להשוותם למ"ש בכתובו' ודייקי דבריהם הכא שכת' וז"ל וי"ל דהכא אקרא קאי וכו' דמשמ' דדוקא הכא דאקרא קאי והנהו דשנתארמלה וכיוצא אגב הכא תנא בה"א כאשר פי' רש"ל וגבי יבמה לכאורה היה נר' לומ' דגבי יבמה אגב רישא דקאמ' האשה וסיום דבריהם שכתבו ואין לחוש כ"כ ר"ל דאף שהקשי' ותיר' מ"מ אין לחוש כ"כ אף בלא זה דדרך התנא וכו' וע"ד מה שפי' בדבריה' כן פי' מהר"ם ז"ל ע"ש:

וראיתי לה' מ"ד שכת' כמה פי' ואינם מן הישוב ובפרט פי' א' מ"ש דתו' דכתובו' כוונתם דדינא כתי' בקרא אף דלא כתי' אשה בקרא דזה נוסח דבריהם יקח איש אשה אשה הכתובה בקרא וכו' הרי לך בהדיא דבעי' אשה הכתובה בקרא וכן בפירושים אחרים יש לפקפק דוק ותשכח ואפשר לומ' כפי שיטתו להגיה בדברי התו' ומהא דגבי יבמה וכו' אין לחוש כ"כ ר"ל דמכח יבמה אז נפל הכל דמוכרח לומ' דדרך התנא וכו' או אפשר דר"ל דגבי יבמה בלא"ה אין לחוש כ"כ אף דיש לחוש קצת דדרך וכו' הרהוט וכו' ר"ל דכיון דהתנא מהרהוט האשה דה"א להכי נקט נמי יבמה בה"א וכפ"ז דבריהם דכתובו' ודהכא אינם עולים בקנה א' ודוק:

דף ט"ז ע"ב גמ' וכ"ת תנא ושייר והא ד' קתני וכו' ר"ל דשייר נמי מיתת האדון ואע"ג דקתני אדון בג' באיש מ"מ לא קתני ד' באשה ולא שייך לשנויי הכא כדלעיל מילת' דאיתי' כאיש וכו' דלא תני לישנ' דיתיר' ולבסוף דקא מקשה והאיכא מיתת אדון וכו' ר"ל כיון דתנא לא עסיק בדבר שאין לו קצבה אמאי קאמ' מיתת אדון דתנא כללינהו במ"ש ד' מעניקי' ולא הול"ל מיתת אדון ולקמן כשהק' הש"ס וכ"ת תנא ושייר והא אלו קתני ר"ל דשייר יובל של רציעה ולא בכלליה דיוכל דקאמ' ת"ק יובל של רציעה והא ד' קתני כלומ' וכיון שכן מוכרח דיובל דקאמ' ת"ק בכלליה יובל של רציעה ועיין מ"ש בכללי הש"ס כזה בס"ד ובמ"ש ניחא קו' מהרש"א ודוק:

דף ל"ב ע"א גמ' מדפלגינהו ש"מ האי לאו האי וכו' פירש"י דליכא למימ' דר"י נמי אית ליה זקן אשמאי דא"כ היינו איסי כ"י וכת' הר"ן דלר"י מוכרח זקן באפי נפשה ואי לזקן וחכם תפוק ליה משום זקנה עכ"ל והק' חכם א' נר"ו דילמא זקן אתא לזקן וחכם כן ס' ושיבה עד שיהיה בן ע' אם הוא זקן אשמאי כדתנן במתני' בן ס' לזקנה בן ע' לשיבה ותי' דשמא ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד ועוד אמ' דאלולא דברי רש"י והר"ן איכא למימ' משום דקי"ל תנא בתרא לטפויי אתא ולהכי ליכא למימ' דר"י ס"ל זקן אשמאי ואיסי ב"י ס"ל שיבה בן ע' וזקן זקן וחכם בן ס' דא"כ ר"י מחמיר ואנן קי"ל תנא בתרא לטפויי חומרא אתא עכ"ל והנה מה שתי' ל' תורה לחוד וכו' לית' דהא כת' הרא"ש שם וז"ל הלכה כאיסי ב"י ומבן ע' נקרא שיבה עכ"ל הרי כת' בהדיא דשיבה ע' ועוד פי' המפרשים באבות דמנלן דמבן ע' נקרא שיבה מדכתי' באיוב גם שב גם ישיש וכתי' ויחי איוב ק"מ שנה וכתי' נמי בדוד בד"ה שיבה וכל שנותיו ע' שנה הרי דמקרא אייתו ע' שנה שיבה וכן השכל מחייב דליתי' להאי חילוקא ומ"ש עוד דלולא דבריהם ז"ל הומ"ל משום דתנא בתרא לטפויי אתא נ"ל דהא בורכא היא דהא כת' בעלי הכללים דע"כ לא אמרי' תנא בתרא לטפויי אתא אלא דוקא היכא דליכא אלא תרי תנאי אבל אי איכא דעת שלישית מספקא לן אי תנא בתרא אתא לטפויי את"ק או אמצעי מטפי ואמרי' ולא מסייע וא"כ הכא נמי דאיכא ג' תנאי מספקא לו אי איסי ב"י אתא לאחמורי את"ק דקא מפיק זקן אשמאי ומרבה זקן וחכם להכי קא"ל זקן אשמאי נמי וזקן וחכם כת"ק בן ס' או דילמא טפויי דקא מטפי אאמצעי דקא מטפי דקאמ' יניק וחכים ולא זקן אשמאי וס"ל איסי ב"י דיניק וחכים וזקן אשמאי צריכי' קימה וא"כ לא ידעינן על מי אתא לטפויי וכ"ש לפי דברי ה' ה"ע שכת' דאי תנא אמצעי מחמיר בהדיא ודאי את"ק דקא מטפי דמסתמ' כיון דתנא אמצעי מחמיר בהדיא ודאי הוא מחמיר בכל מילי ולא קא מטפי אלא את"ק והביא דוגמא לדבריו ממ' ע"ז ע"ש שדבריו קשים מהבין וכדפי' בחידושי על הכללים בס"ד וא"כ ה"נ כיון דתנא אמצעי מחמיר ביניק וחכים ש"מ דמחמיר אף בזקן אשמאי וטפויי דקא מטפי את"ק דקא מטפי דאית ליה זקן וחכם ולא אית ליה זקן אשמאי ולעולם ס"ל בזקן וחכם כת"ק וע"ק דאף אם נסבול זה המשא לו' דשייך לו' תנא בתרא לטפויי אתא ס"ס קשיא דאימ' ר"י ס"ל יניק וחכים דוקא ואיהי ס"ל אף זקן אשמאי ולעולם ס"ל זקן וחכם כת"ק ומטפי את"ק ואאמצעי לכן נלע"ד דדבריה' חיים וקיימים דבודאי ובפשיטות ליכא למימ' דקושטא הכי דלאיסי לא ס"ל ביניק וחכים דאנן קי"ל כוותי' ובכ"מ הש"ס אינו תולה הדבר אלא בחכמה וכפ"ז צריך נמי זקנת ס' ועוד דבאיזה סברא לומ' דבין חכמת התורה וזקן אשמאי ועוד דסתם דבריו איסי ב"י והו"ל לבאר דבריו לומ' דצריך חכם בן ס' ואדרבה מדסתם דבריו ש"מ דקאי אר"י לומ' דחוץ מיניק וחכים אפי' זקן אשמאי ול"ד להך דוגמא שהביא כדבריו ה' ה"ע דהתם תנא בתרא גילה דבריו כת"ק משא"כ הכא ע"ש ואיכא נמי טעמא דמסתבר עוד לאיסי ב"י דהא דלא קאמ' קרא מפני שיבה ומפני זקן או מפני שיבה וזקנה לזה ודאי ש"מ דר"ל חדא מתרתי או ר"ל זקן שנזקן בשיבה דלעיל מניה ואל יקשה לך ליש' דמתני' דקתני בן ס' לזקנה דהא ודאי הא דקתני בן ס' לזקנ' אונו ר"ל לא יקרא זקן אלא בן ס' ואם היה בן ע' או ק' לא יקרא זקן דלית' דהא דהא אשכחן באברהם דכתי' ביה ואברהם זקן ואותה שעה היה יותר מק' וכן כדהע"ה כתי' ביה והמלך דוד זקן ופי' רד"ק ז"ל שחיה ע' שנה וכן באיוב וכאלה רבות אלא מוכרח דר"ל משיתחיל להיות כן ס' יקרא זקן ואה''ן אם יהיה ק' יקרא זקן וכן נמי פי' כן ע' לשיבה דר"ל משיתחיל להיות בן ע' יקרא שיבה דזקן יקרא בן ששים ושבעים ומאה ואם כן הכא דשינה קרא בדבריו ש"מ דהאי זקן אינה אלא ע' ולא בכללה ס' נמי או שינה הכתו' לומ' דרשהו נוטריקון זה קנה חכמה דהיינו וניין וחכים וא"כ אי דרשינן זקן לשון זקנה מוכרח דר"ל ע מדשינה הכתו' וא"כ זקן למאי אתא אלא מוכרח דאתא לומ' זקן יניק וחכים הילכך ליכא למימ' זקן חכם כן ס' דלית' אליבא דכ"ע ואפי' אליבא דהרי"ף מטעמא דכתיבנא אלא מאי איכא למימ' זקן שיבה בן ע' וחכם תפוק ליה משום שיבה בלא חכמה ובמאי דכתי' ניתרצא שפיר קושיא דאליבא דכ"ע קשיא והוא דלימא שיבה בן ע' קימה וזקן אשמאי ע"ה הדור דוקא ומנ"ל לדרוש האי זקן לחכמה דהא בש"ס קאמ' יכול אף זקן אשמאי ת"ל זקן דמשמ' דק"ל קושיית היתור ול"ל זקן ושיבה ותי' דאלולא לא כתי' אלא שיבה ולא זקן הו"א אף זקן אשמאי וכן פי' הרב קרבן אהרן והשתא מאי קושיא דאימא שיבה בן ע' קימה וזקן בן ס' הידור ולפום מאי דכתי' ניחא דהו"ל לקרא להשוותם או יכתוב ב' שם דבר או ב' תואר ומדלא כ' כן ש"מ לת"ק דזקן פי' דשיבה ולר"י ולאיסי ב"י זה קנה חכמה ולאיסי ב"י בלא"ה האי ל"ק דכיון דס"ל השתא דתקום והדרת קאי אתרוייהו א"כ אי דרשינן זקן אבן ס' הויא תקום והדרת קאי אתרוייהו וכיון שכן אמאי אצט' שיבה דהא אפי' זקן צריך קימה והידור מכ"ש שיבה אלא מוכרח זקן יניק וחכים א"נ יש עוד לתרץ אליבא דכ"ע לת"ק ור"י דא"כ הול"ל ופני זקן והדרת ומדכתי' מפני שיבה תקום והדרת ש"מ לת"ק מין א' וחד גברא ולר"י במין א' ותרי גברי אבל אין להשיב לומ' דליכתו' רחמ' והדרת מפני זקן ומדלא כ"כ ש"מ דחד מין הוא דלית' דלא מצי למימ' הדר מפני אבל בקימה שייך לומ' תקום מפני משא"כ בהדור תקום וכו' ודוק:

שם ורבנן משום דבעו למסמך וכו' יש להק' דא"כ לימ' תקום והדרת פני שיבה זקן ונ"ל דאי הוה כתי' הכי מהיכא הוה משמ' דכוונת קרא למיסמך דדילמא כך אורחיה דקרא פעמים מתחיל בנשוא קודם הנושא ופעמים מתחיל בנושא קודם הנשוא אבל השתא ששינא קרא סדר הכתו' והול"ל מפני שיבה זקן ומדפלגינהו ש"מ דכוונת קרא למיסמכיה ושוב מלאתי שכן תי' הר"ב ק"א ת"ל:

שם הול"ל מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן ואין להק' דמאי שנא מנשך ותרבית ומתננה ואכלה או מכור די"ל דשאני הכא דאיכא לפרושי ולהעמיד זקן כמשמעו זקן וחכם כת"ק וצריך לבאר דבריו ולומ' תקום והדרת פני זקן ושוב מצאתי שתי' זה הרב הנז' ולא יש לי פנאי כעת לחפש אותם הפסוקים שדרשנו בהם מושכים עצמם ואחרים עמם:

תו' בד"ה מאי שנא וא"ת לר"י אמאי אצטרי' שיבה וכו' עיין במהרש"א ז"ל ונ"ל לתרץ דבשלמא רבנן דדרשי זקן פי' דשיבה הוי זקן ושיבה דבר א' ותני והדר מפרש לומ' דפי' שיבה שאמרתי לך לא כל שיבה אלא זקן וחכם אבל לר"י זקן ושיבה תרתי מילי ומדקפיד קרא אחכמה ש"מ דפי' שיבה וחכמה ואמאי אצטרי' שיבה כדי שנצטרך לומ' מדקפיד קרא אחכמה וכו' ה"נ י"ל דשאני רבנן משום דילמא זקן זקני השיק ברכת' הרא"ש לרבנן דררשי זקן חכם מכ"ש ויש בה משמעי' זקן להכי אי לא כתי' שיבה ה"א זקני השוק אבל לר"י דמוציא המלה ממשמעותה ומוקי לה הינוק יחכים כ' בנוטריקון ואע"ג דכתי' שיבה מכ"ש אי לא כתי' שיבה דמוקמי' שפיר זה קנה חכמה וא"כ אמאי אצטרי' שיבה. וענ"ל לתרץ דבשלמ' לרבנן דחיישי לסמיכות זקן ויראת להכי אי כתי' זקן לחוד לא משמ' לן סמיכות זקן דאימא כך אורחיה דקרא כדכתי' לעיל וכדכ' הרב ק"א להכי כת' שיבה דאז היי זקן כו' דישיבה והול"ל מפני שיבה זקן ומדלא קאמ' כך ש"מ דלמיסמך זקן ויראת אמ' כך אבל לר"י דלא חייש להכי ופי' קרא תרתי מילי מדפלגינהו ק' שפיר אמאי אצט' שיבה וברור ולולי דברי התו' ה"א דרבנן ס"ל אי לא כתי' שיבה ה"א יניק וחכים ור"י ס"ל אי לא כתי' שיבה ה"א זקן וחכם כמשמעותי' דזקן ומג"ש להכי רבנן קאמרי לר"י אי כדבריך דזקן לחוד היה משמ' זקן וחכם להכי כתי' שיבה ולהכי לא מצינא להקשו' ליכתו' זקן לחוד מ"מ הא קשיא ליכתו' תקום וכו' וכן נמי ר"י הק' להו אי כדבריכם דלא מצי' למימ' זקן לחור דה"א יניק וחכים ליכתו' מיהא מפני שיבה זקן דוק ותשכח כנלע"ד. ואונקלוס נ"ל דדעתו כת"ק דאזיל כשיטת רש"י דכך פשטי' דקרא ולהכי פי' בשיבה דסבר באורייתא דכפי פי' ת"ק הוי זקן פי' דשיבה והוי שיבה וזקן ענין א' להכי פי' בזקן סבא ובשיבה דסבר באורייתא א"נ כר"י הגלילי וס"ל יניק וחכים ופי' בשיבה משום דשיבה גילתה אזקן דפי' יניק וחכים כדכ' התו' והרא"ש להכי פי' בשיבה לומר יניק וחכים מזאת המלה דרשנוה א"נ ס"ל כאיסי ב"י דס"ל זקן אשמאי ויניק וחכים ופי' בשיבה סבר באוריית' משום דאם מפרש בזקן סבר באוריית' ה"א דס"ל כר"י דס"ל דוקא יניק וחכים ולא וקן אשמאי להכי פי' בשיבה לומר דהאי שיבה יש בה תרתי שיבת התורה ושיבת החכמה מכח זקן דזקן גילתה לומ' דל"ת שיבת הימים לחור אלא שיבת החכמה היא בכלל שיבה הנז"ל מניה נמי וליכא למימ' דאתת זקן לומ' חכמה לחוד דמדנקט קרא חכמה כלשון זקנה ש"מ דגם זקנת הימים ועוד ט"א ופשוט. ושוב מצאתי שכן פי' הרמב"ן ז"ל וטעמא דמתקריא החכמה שיבה וזקנה כת' הר"ב החינוך ז"ל דהחכם באה בקטנותו מרוב חכמתו מה שבאה זקנה מחמת רוב שניו ונכון מאד:

עוד מש"ל דאי כוונת קרא למימ' דזקן בן ס' הידור בעלמא הול"ל ופני זקן והדרת אין להקשות דאמאי אצטרי' למכת' והדרת פני כדי למיסמך זקן לויראת דלית' דהא בהידור שהוא דברים בעלמא לא שייך טירחא דצבור ולא שייכא אלא בקימה ועוד דאף אם נאמ' דשייך ביה טירחא מ"מ הו"ל למכת' תקום מפני וכו' ואז אמרי' האי ויראת אהיכא קאי אי כפשטי' דקרא לומ' דאל יעצים עיניו כדדריש הש"ס א"כ הול"ל מפני שיבה ויראת ואז אמרי' דאל יעצים עיניו מלעמוד מפניו דבהידור לא שייך דהא הש"ס לא קאמ' אלא תקים ויראת או אף אם נאמ' דשייך במכ"ש אתיא מקימה דאם קימה טורח גדול בה אפ"ה אמר רחמ' אל יעצים עיניו מכ"ש הידור אלא ודאי ש"מ דכוונתי' דקרא לומר דאף נמי קאי אזקן ול"ד למש"ל בשם הרב ק"א דאי כת' רחמ' תקום והדרת פני שיבה זקן ליכא למשמ' סמיכו' כלל דכך אורחי' דקרא דשאני התם דקרא עסיק בחר מין ואז אמרי' דויראת קאי דאל יעצים עיניו ועד דסיים כל חיובי כבוד דצריך לעשות לו אמר רחמנא ויראת ולא הפסיק באמצע אבל השתא דקרא לא עסיק בחד מין אלא בתרתי א"כ הול"ל תכף אחר תקום ויראת אלא ש"מ דקאי נמי אזקן וא"כ אמאי לא כת' רחמ' הכי ומדלא כת' רחמ' הכי ש"מ דקרא בחר מין עסיק ודוק:

דף ס"ו ע"ב תו' בד"ה ולזרעו אחריו בין זרע כשר וכו' וי"ל דשאני הכא דזרעו מיותר וכו' עכ"ל הנה שטחיות תירוצם הוא דל"ת הכא דכתי' זרעו לרבויי בנות דלא משתמעי אי הוה כתי' בניו דלית' דהא בבנות לא שייך וכו' להכי אתא זרעו לרבויי זרע פסיל אבל התם אצט' זרעו לרבויי בנות ולא הו"מ למכת' בניו והשתא כפ"ז משמ' דאי הוה כתי' בניו הוה ממעטי' בנות וזרע פסול וזה הפך מ"ש רש"י בחומש בפ' אמור ומ"ש שם הרא"ם דמבני הוה משמ' זרע פסיל אי לאו הכהנים ולא ממעטי' בנות אלא מיתורא דבני דהא כתי' הכהנים הא לא"ה מבני משמ' חללים ובנות ויראה דלעולם משמעו' בניו כל זרעו משמע בין כשר בין פסול כדאמרי' בפ' אמור ברם הכא שאני דקרא מעטינהו מעבודה דקרינהו קרא חללים כדכת' רש"י ז"ל וא"כ צריך קרא לרבוייה ומשמעו' לא מהני אבל התם גבי טומאה ה"א ס"ס זרע אהרן נינהו ואכתי לגבי טומאה כהונתם עליהם קמ"ל הכהנים א"נ בתר דגלי קרא התם ומיעט חללים ה"א דדילמא הכהנים הוא פי' דבני אהרן וא"כ לא הוה אמרי' זרע פסול דהא מעטינהו קרא ממלת הכהנים מדין טומאה אבל כיון דריבה זרעו תו לא מידי:

עור י"ל להפך דלעולם בנו כשר משמ' דפסול לא מקרי בנו דאת אביה היא מחללת וכו' אבל בתר דגילה קרא וריבה חללים דכשרים לעבודה א"כ ראויים לעבודה מקרו ואסורים ליטמאות קמ"ל הכהנים ועוד יראה דה"נ כתי' כהונת עולם וממעטי' מניה זרע פסול כדאמרי' גבי הכהנים דמשמעותי' הכי כדכת' הרא"ם ז"ל וליכא למימ' דא"כ אמאי כתי' ולבניו דאצט' לגופיה אבל השתא דכתי' זרעו דריבוייא הוא ולא ממשמעו' ילפינן א"כ דע"כ קרא מוקי אנפשיה דר"ל דאף דזרעו פסול ברית כהונת עולם והיא גופה קמ"ל והך קושיא דבני בנות בכלל יראה לתרץ דבתר דמיעט קרא בנות מדין טומאה א"כ ש"מ דלא הוו בכלל בני אהרן ולהכי כתי' זרעו לרבויי בנות דלית' דהא קושטא דמילת' בבנות לא שייך ברית כהונה וכו' ומ"ש התו' אבל התם הוי כן וכו' דמשמ' דאי הוה כתי' בן לא משמ' בנות י"ל דשאני התם דלא שייך טעמא דהשוה הכתו' אשה וכו' דהא קרא אתא לאכלולי בת בכלל זרע ולאוסרה בתרומה ולא אבת גופה אצט' קרא עיין בהרא"ם ז"ל ועי"ל דל"ק כלל דכוונת התו' שכתבו שהרי וכו' ר"ל דלא תימ' דמאי שנא זרעו או בניו להכי כתבו שהרי וכו' ודוק:

דף ע"ו ע"א גמ' וכ"ת ה"נ דיתיב בגת וכו' לבעותי עלמא ע"כ. הק' לי הח"הש כמה"ר חיים הכהן ש"דר מע"הק טבריא ת"ו דקושיא א' מה תהא עליה דליכא למימ' דהאי תירוצא קאי נמי אקו' קמיית' דהא קרא קאמ' בהדיא ויפקוד העם את השלישית וכו' ואת השלישית ביד אתי הגתי וא"כ מוכרח דהיה יורד במלחמה ונלע"ד לתרץ אם יכשר בעיני ה' במאי דכתכו התו' כע"ז (דף מ"ד) וז"ל כאן קודם שבא אתי וט' תימא למה לא לקח נכרי א' לבטל בע"כ כר"א הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל בשפחתה אבל בשבורה אפי' ישראל מבטל ע"א של גוי למה לא שברוה וי"ל דיש חילוק בין של עץ ובין של מתכות וכן אמרו בירוש' עכ"ל נמצא דלעולם יכול לבטל גוי בע"כ אלא כיון שהיא של מתכות ונר' דהיינו לסברת רבנן דלא אית להו סברא דר' חנינא דבצבא המלחמה יהיו מיוחסים דאית להו האי חילוקא כן עץ ומתכות ולכן אמרו אתי הגתי גוי אבל ר"ח אית ליה דישראל היה ולא אית ליה האי חילוקא דרבנן בין של עץ ובין של מתכות וכן נמי לסברת אביי איכא למימ' דלעולם ישראל בטלה ומתחלה שברוה ולא אית ליה האי חילוקא בין של עץ למתכות ור"נ קאמ' הכי לדעת רבנן וקרא דוישרפם קודם שהביא הגוי בע"כ א"נ קודם ששברה וכששברה וכשהביא גוי בע"כ אז אמר וישאם ומהתימ' על הרד"ק ז"ל שהק' למה אמרו חכמים אתי גוי היה דהיה יכו לבטל ע"ז בע"כ דגוי וכמו שתעיין דבריו שם ע"ש דכפי דברי התו' דע"ז ל"ק ולא מידי דאיכא חילוק בין עץ ומתכות ול"ק לר"ח קרא דאיש נכרי אתה דר"ל מתנכר מארץ אחרת הוא כמ"ש רד"ק:

א"נ עוד נלע"ד לתרץ במה שפי' רד"ק עטרת מלכם עטרת מלך שלהם דרבנן דרשו מלכם שם ע"ז כמו מלכם שקוץ בני עמון שהוא שם ע"א כמ"ש רש"י בע"ז אבל ר' חנינא אינו מפ' כפי' רבנן אלא כפי' רד"ק ז"ל שר"ל מלך שלהם ולא היה שם ע"א עליה כלל ולא בטלה ולא עשה בה שום דבר ואתי הגתי ישראל היה כנלע"ד וקרא דוישאם דוד קאי על עבודות זרות אחרות ממש ולא קאי אעטרה ופי' וישאם לשון שריפה ואע"ג דהש"ס לא תירץ כלל מהאי מידי מ"מ מצינו בכ"הג בזבחים (דף ז') וכתבו התו' דלא חש לה להאי קשיא לתרץ ע"ש:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה