אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת מנחות

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת מנחות

מסכת זבחים

דף ל'ו ע"א גמ' ת"ר מאימתי מברך עליהם וכו' כיצד וכו' ע"כ. דע דרש"י שכת' משעת זמן הנחתן בא לתרץ מלת כיצד דר"ל אינו מברך עליו אלא משעת זמן הנחתן ולא קודם אף אם הניחם בעוד לילה ולהכי קאמ' כיצד דלמה הוא מניחן קודם זמנן דכיצד מניחן קודם זמנן ולזה השיב כגון אם היה רוצה לצאת וכו' אבל הרא"ש ז"ל בה' קטנות פי' משעת הנחתן פי' משעה שיתחיל להדקן קודם שיהדקן עכ"ל. הנה ודאי כפי פי' זה לא א"ש מלת כיצד ונר' דלא גריס לה וכן בגיר' הרי"ף ליתא למלת כיצד וה"פ דברייתא תפלין מאימתי וכו' אם קודם הנחה או אחר ההידוק לזה אמר משעת הנחתן קודם שיהדק ואם היה רוצה לצאת וכו' אף אם כבר הידק כשיבא זמנו מברך והוי שפיר קודם לעשייתן ורש"י ודאי דלא פי' כן הוא דמלח כיצד קשיתי' ועוד דדין זה אמרו רב מנשיא אמר שמו' אר"ש בר בידרי אמר רב לעיל תפלין מאימתי מברך עליהם משעת הנחתן איני והאר"י כל המצות מברך עליהן וכו' אביי ורבא דאמרי תרוויהו משעת הנחה ועד שעת קשירה וא"כ רב מאי קמ"ל הא ברייתא ערוכה היא כדכת' בעלי הכללים ודוחק לומר דלא שמיעא להו ועוד הא לר"ן ולאימוראי אחריני לקמן שמיעא להו כ"ש רב ושמואל דקשישי מינייהו טובא ובפרט כפי מ"ש הרב גו"ה בשם ר"כ אשכנזי דברייתא דתני לה בשם ת"ר שמיעא לאמוראים כמו מתני' והא דידן קתני לה בשם ת"ר ולדעת הרא"ש ז"ל יש ליישב דרב ושמואל אתו לאשמועי' דלא תימא דטעמא דברייתא הוא משום דס"ל דכל המצות מברכין עליהן אחר עשייתן אבל כיון דאמר רב גופיה הכי ש"מ דהיינו טעמא קודם ההידוק מיקרי עובר וליכא למימ' דהול"ל הלכה דהא הלכה מכלל דפליגי א"נ והוא האמת דאפשר דמעיקרא הם מעצמם אמרו דין זה ובתר הכי שמיעא להו האי ברייתא ולכולהו אמוראי ולא שייך למימ' תנ"ה דדילמא ברייתא אית לה אחר עשייתן ועוד דאפשר דהרא"ש סובר דאי מוכח בהדיא דלא שמיעא להו אע"ג דתני לה בלשון ת"ר אמרי' כן ודחיקא להו מלתא לפ' משעת זמן הנחתן כדפי' רש"י דהעיקר חסר ודוק:

תו' בד"ה יצאו שבתות וי"ט וכו' עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל ומ"ש עליו הבר"הז ז"ל דרב לא איירי אלא לאחריני אבל לעצמו אסור בכל גוונא ע"ש ולכאורה הו"ל מהרש"א כטועה בדבר משנה דמאי פריך דרב לא איירי כלל בכותב לעצמו אכן כפ"ז ק' דא"כ אמאי כת' התו' אורי רבב"ח וכו' וכן אורי ליה רב וכו' ואח"ז כת' משמ' וכו' דלפ"ז העלו ארוכה בטרחא שלא לצורך ומה שהביא הב"הז ראיה מתו' דמ"ק אני בעיני מהתם תיובתיה אחר המחי' דקאמרי התם ואין להביא ראיה וכו' דאזלי לשיטתייהו דסברי שבת וכו' ורבה נמי מצי סבר הכי אע"ג דכולהו אמוראי סברי דשבת לאו וכו' והנה אף דחזרו בהם מהכא להתם דהכא דחיקא להו למימ' דשבת זמן תפלין התם ניחא להו מ"מ ק' דמעיקרא הראיה ליתא ואין צורך לכל זה דרב לא איירי כלל בלעצמו ואדרבה מהכא משמ' דתו' שכת' אורי ליה וכו' כוונתם להביא ראיה מרב ושפיר הק' מהרש"א ולכאורה היה נר' ליישב קו' מהרש"א דבמ"ק אית דאמרי רבב"ח ואמרי לה רב נמצא שאינו בודאי רב דקי"ל הלכת' כוותי' באיסורי לגבי שמואל מכ"ש דליכא מאן דפליג להכי אייתו ראיה מהירוש' דשם מבואר דרב ס"ל חייב בתפלין אלא דאין ישוב זה אמת דהא גיר' התו' וכן רב אורי וכו' וכ"ה גי' הרא"ש:

אבל מה שנ"ל בזה הדבור בס"ד הוא הנה דמדבריה' במ"ק משמע בהדיא דאיכא ראיה מרב אלא דדחו לה כדחיית ר"מ ור"יהו והוא דר' יוסי דמיקל מכולהו התיר אף לאחרים כדי פרנסתו ומשמ' מכ"ש לעצמו דשרי דאפי' ר"מ ור"יהו מודו בהו ואף אם נאמ' דר"י מחמיר מכולהו דלא שרי באחרים אא"כ אין לו מה יאכל ובטובה ובהערמה אסיר כפי' התו' שם מ"מ משמ' דע"כ ל"פ אלא באחרים הא לעצמו אזיל ומודה ר"י דש"ד דאלת"ה לישמועי' עדיפא מינה בלעצמו דאינהו מותרים ואיהו אסיר אלא ודאי דלא פליגי וס"ל דמניחים תפלין במועד וא"כ רב דנקט כדברי ר"י ודאי פי' דבריו כפי' דברי ר"י דעליה קאי דלעצמו בכל גוונא ולאחרים כדי פרנסתו וא"כ רב ורבב"ח סברי כר"י דמניחים תפלין במועד וזהו הלוך דבריהם הכא דברי ר"מ וכו' אורי ליה רב וכו' מ"ל לעצמו מ"ל לאחרים ר"ל דמוכרח דר"מ ור"י סברי דמניחין וממילא ר"י כוותייהו ורב דאורי ה"נ ס"ל והתו' דנקטי במילתייהו מ"ל לעצמו וכו' דר"מ ור"יהו היינו משום דאיכא הכרח בדבריהם וממילא נשמע לר"י ורב דמר"י ורב לחודייהו מאי ראיה איכא דאינהו לא איירו אלא באחריני אבל כיון דר"מ ור"יו שרו בלעצמו לכ"ע ולא פליגי אלא באחריני א"כ אף ר"י ס"ל הכי כדלעיל ודחו לה דר"מ ור"יו אזלי לשיטתייהו דסברי שבת ז"ת ולהכי שרו בלעצמו אבל רב דס"ל שבת לאו ז"ת לא התיר אלא באחרים ולא הוצרך לבאר רב דלעצמו אסיר דהא לא תלי איסורו משום דמועד הוא אלא מדין י"ט ושבת נגעו בה וכיון דמעשים בכל יום שבת לאו ז"ת כר"ע פשיטא דח"ה אסור ולא הוצרך לאפלוגי כיון דר"מ ור"י דשרו משום דס"ל ז"ת ועוד יראה דאפשר דאף ר"י הכי ס"ל כר"ע דלאו ז"ת והיינו טעמא דלא איירי ביה כלל דהא לא תליא פלוגתייהו בלתא דמלאכה בח"ה אלא בפלוגת' אחריתי אי ז"ת או לא דלר"מ אף בשבת וי"ט וממילא בח"ה כותב לעצמו ולר"י דלאו ז"ת אסיר לעצמו ולהכי ר"י לא פליג עלייהו בלעצמו דאינהו לא פליגי ואיירו אלא בדינא דח"ה ולא בדין שבת וי"ט ועוד דאפשר דאיפליגו בה זמנא והכא כל חד אזיל לשיטתיה והיינו דכת' התו' דר"מ ור"י אזלי לשיטתייהו דסברי ז"ת ר"ל אבל ר"י אימא דס"ל לאו ז"ת ולא התיר אלא לאחריני דהוא נמי אזיל לשיטתי' וממילא רב דכוותיה ולא תקשי דאמאי לא פליג ר"יו לאסור לעצמו דלא פרכת האי פרכא אלא אי ר"מ ור"יהו סברי שכח וי"ט לאו ז"ת ואפ"ה בח"ה סברי דליכא אות ור"י סבר לא שנא או בהכרח הו"ל לר"י ליפלוג בלעצמו אבל השתא דר"מ שרי אף בשבת וי"ט ללבוש תפלין נמצא האי פלוגתא לא תליא בח"ה אלא משבת נשמע לח"ה ואינהו ל"פ אלא בדינא דח"ה וא"כ ליכא ראיה שו"ר להר"ן ז"ל במ"ק שכת' דר"מ ור"יהו סברי שבת ז"ת אבל ר"יו סבר דלאו ז"ת כדכתי' והיה לאות וכו' הנה כונתו מבוארת כדכתי' דליכא ראיה כלל מר"מ ור"יה ור"יו דר"מ ור"י סברי ז"ת והוא סבר לאו ז"ת ולעצמו אסיר ולא איירי בעצמו מטעמא דכתי' ולהכי אייתו ראיה מן הירוש' דליכא למימ' דסבר ז"ת דכולהו אמוראי וכו' זהו שיטתם הכא אבל במ"ק דכת' דרב נמי ס"ל ז"ת רוח אחרת אתם וסברי דס"ס לא הו"ל לר"י לישתוק מלעצמו ולאשמועי' דאסיר וכן רב נמי הו"ל לגלויי דעתיה ולומר דלעצמו אסר ולהכי לא דחו לה אלא משום דסבר ז"ת אבל מ"ש שם אבל ריב"א היה מביא ראיה מן הירו' לכאור' צ"ע דמאי עדיפותא דבירו' דבדחיה דדחו הכא דרב סבר ז"ת ה"ה לראיית הירו' יש לדחות ולומר כן ונר' לפ' דריב"א ס"ל כשיטת התו' דמנחות דלא אפשר לומר דרב ס"ל דלא ככולהו אמוראי ולהכי מהכא ליכא ראיה דדילמא ר"י ורב לא איירו אלא בלאחרים ולעצמו אסר ולהכי אייתי ראיה מן הירו' והיינו דכת' התו' אבל ריב"א ר"ל דהוא ס"ל דלא מצי' למימ' דרב פליג אכולהו אמוראי ואייתי ראיה מהירו' דאלו מהכא יש לדחות אכן לשיטת התו' עצמם ק"ל דאף מהירו' ליכא ראיה כלל ודוק:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה