אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת זבחים

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת זבחים

מסכת מציעא

פרק ראשון

דף ב' ע''א תו' בד"ה כל הזבחים וכו' עבודה קמייתא נקט וכו' אבל שינוי בעלים וכו' עכ"ל. אפשר לקשר דבריהם דכוונתם לומ' דאם נפרש פירוש' דמתני' דקתני זביחה דוקא זביחה א"כ ק' דאמאי לא קתני נמי שינוי בעלים דלא שייך אלא בזריקה דמאי שנא אבל השתא דאמרי' דה"ה ד' עבודות כדקתני סיפא א"כ להכי ניחא דקתני שינוי קדש דשייך בד' עבודות משא"כ שינוי בעלים דלא שייך אלא בזריקה וק"ל:

בא"ד וי"ל דקרא דהתם בהקטרה וכו' ה"ה הזבח נקטר דהא קרא דמייתי התם בהקטרה עכ"ל. והנה לעיל דתירצו דקרא התם מיירי בהקטרה היינו מיתורא דקראי ואף אם קרא לא עסיק בהקטרה מ"מ מיתורא דקראי מוקמי' להאי קרא בהקטרה אבל כיון שהקשו דעל האי קרא גופיה דאית ביה ו' דברים קאמ' תנא הזבח נקטר להכי הוצרכו לומ' כיון דמוכרת דהאי קרא עסיק בהקטרה דמיירי בהכי א"כ מוכרת לומ' דה"ה הזבח נקטר וק"ל:

בא"ד ומיהו הא לא מצינן למימ' וכו' מרצה בכל הנך ו' דברים וכו' כצ"ל:

בס"ד א"נ הא דקאמ' זביחה לשם ו' דברים וכו' אל כל אחת בשעתה וכו' עכ"ל. פי' לפי' דבאו לומ' דלא כפי' א' דמתני' דקתני ו' דברים דעסיק בהקטרה לא קאי ו' אלא אזביחה ואהקטרה ה' אלא דפי' מאי דקאמ' הזבח נזבח ר"ל דהקרבן כולו מתחלת הקרבן והזבח דינו בו' דברים כל אחת בשעתה בשעת השחיטה שינוי קדש ושינוי בעלים ובהקטרה נמי ריח וניחוח אבל אין פי' זבח נזבח ר"ל בשעת השחיטה אלא ר"ל הקרבן כולו נקרב בהאי ו' דברים וק"ל:

בד"ה החטאת באה על חטא וכו' ואשם מצורע אלא משום וכו' משוו להו אהדדי עכ"ל. הנה דבריהם קשים להולמם דמאי קשיא כיון דאף בחטאת איכא נמי דאין באים על חטא א"כ שפיר מצי למילף אשם דאית ביה דבא על חטא ודלא באה על חטא מחטאת דאיכא נמי בה דלא באה על חטא וא"כ מאי ק' ואפשר לפ' כוונתם דק' להו דמאי קאמ' דיליף אשם דדמי לחטאת דבאה על חטא הא איכא נמי חטאת דלא באה ע"ח ואפ"ה פסולה אלא ודאי שאני התם דגזירת הכתוב וא"כ מנלן אשם וכיון דאשם נמי איכא ביה דלא בא ע"ח א"כ אימא דלילף מעולה ושלמים דכשרים ומחטאת ליכא למילף כיון באם אין באה ע"ח פסולה א"כ שאני חטאת דכך דינה כדגלי קרא ותי' משום דרובא אתו על חטא בחטאת ואשם א"כ שפיר משוו אהדדי דאותו המיעוט לא חשיב ולזה שפיר ילפי' וכן פי' אחי הרב משי"ח ועוד פי' אח"י דק' להו מלת באה ע"ח דמשמ' דכולהו באים ע"ח והא איכא בתרוייהו דאינם באים ע"ח ותי' כיון דרובם באים ע"ח השוה אותם אהדדי דבאים ע"ח ואמ' דכפ"ז יש דוחק בדבריהם שכתבו משוו להו אהדדי והר' משה סדבון יצ"ו פי' כוונתם דבאו לומ' דא"כ כפי הש"ס דקאמ' דבאים ע"ח הניחא הנהו דאתו ע"ח אלא הנהו דלא אתו ע"ח מאי נעביד להו ותי' דכיון דרובא אתו ע"ח א"כ הושוו אהדדי בין באו ע"ח בין לא באו ע"ח פסולים דאזלי בתר רובא דבטילי מיעוטייהו וי"לד על זה ואין להאריך ודוק:

בד"ה לשם גבוה מהן כשרים וכו' ול"פ אלא בהדא וכו' דילמא פסולים ולא עלו קאמ' וכו' עכ"ל. פי' והו"ל לש"ס למימ' את"ל כשרין ומרצין פסולין דקאמ' פסולין ממש או דילמא פסולין ולא עלו וליבעי הש"ס הכי וק"ל:

בא"ד מ"מ שייך בהן חלול משום פסח וחטאת דמיפסלו עכ"ל. ר"ל דהאי דקאמ' קדשים מחללין קדשים היינו פסח וחטאת דר"ל דבקדשים שייך בהו דמחללין קדשים כגון פסח וחטאת אבל חולין אין מחללין משא"כ בנמוך מהן מתחללין משמ' דעסיק בכל הקרבנות הנמוכין מתחללין ואיך אומ' לשון חללו אלא ודאי ש"מ דפסולין ממש וק"ל:

בס"ד דאי לשם נמוך מיפסלי והיינו. לענין פסול וכו' עכ"ל. הנה ודאי הקושיא גלויה דאיך מביאים ראיה מכאן כיון דהש"ס דחה הראיה מרישא הא כדאיתא והא כדאיתא וכן כתוב בהג"ה של הש"ס וסיים בדבריו וא"כ מפיסולים יוכל לדחות ג"כ וצ"ע עכ"ל. הנה מ"ש מפיסולים יוכל לדחות וכו' לא דק דאין כוונת התו' מסיפא דשלמים לשם בכור ומעשר פסולים יש לדקדק חדא דהם לא דקדקו אלא מרישא דכשרים ולא. מפסולים ועוד דאי מסיפא אין ראיה דהשלמים שייך בהו ולא עלו לבעלים כגון נדר אלא מוכרח דר"ל מדיוקא דרישא דתני כשרין לשם גבוה מהן הא לשם נמוך פסולים אי הוה שייך לשם נמוך הא ש"מ דפסולין ממש זהו ודאי כוונתם והקו' שהקשינו יש לתרץ דמעיקרא האי רישא דבכור ומעשר לא הוה צריך למיתנייה דהא איתא בש"ס כפי אותו הצד דכשרי' ומרצין דסיפא דשלמים לשם בכור איצטריכא לפסול דל"ת דבקדשים קלים לא אית בהו נמוך והוו בכלל שאר זבחים דכשרין קמ"ל דאית בהו נמוך דפסילים וא"כ רישא דכשרין למאי אתת אלא ודאי ש"מ דאצטריכא לומר דפסילין ממש וקאמ' דטעמא דכשרין משים דהוו לשם גבוה הא אי הוה שייך דשחט בכור ומעשר לנמוך מהן פסולין מטעמא דנמוך מהן א"כ ש"מ דנמוך מהן פסולים ממש ולקמן דהש"ס לא פשיט מהא דכשרין ואין מרצין מיתורא דרישא משום די"ל דמנ"ל הא דילמא לעולם כשרין ומרצין ורישא אצטריכא לפסול ממש הנמוך דהא עיקרא דסיפא לא אתת אלא לפסול לומר דיש בקדשים קלים הנמוך מהן א"כ רישא נמי דכשרי' אצטריכא לנמוך מהן דפסולין ממש זהו משנ"ל לייש' כוונתם והרב אחי משי"ח תי' דראית התו' היא דא"ת דפסולים ולא עלו נמצא שהמחשבה אינה מזקת גוף הקרבן אלא החובה א"כ בבכור דלא אית ביה חובה א"כ המחשבה שחשב כמאן דליתה דמי דאינה פוסלת גוף הקרבן וא"כ אמאי פסולין ממש ול"ד להא דלקמן דמעיקרא רצה הש"ס להביא ראיה ממלת כשרים ולדמותה עם כשרין דרישא להכי הש"ס השיב לו הא כדאיתא והא כדאיתא דלעולם כשרי' ומרצין ושאני הכא משום דלא שייך ביה רצוי ולעולם אי הוה שייך ביה רצוי אה"ן דאמרי' כשרי' ומרצין אבל הכא בנ"ד לא שייך הא כיון דאין המחשבה פוסלת אלא החובה כבכור דלא שייך חובה אמאי פסול לגמרי ודוק היטב:

ע"ב רש"י בד"ה כיצד לשמן וכו' מתני' וכו' חישב עליו וכו' עכ"ל. רש"י לא הוה בגירסתי' מהא דתנן ואח"כ בא לשלול דל"ת דלא חשב ב' בקרבן אחר להכי כת' דשלא לשמן ולשמן כך חשב עליו וק"ל:

בד"ה לשם השם להקב"ה שאמ'והיה העולם כצ"ל:

בד"ה שלא היה בלבו וכו' ולא הזכי' א' מאלה עכ"ל. אפשר דנתכוון למ"ש התו' בד"ה קיימי ב"ד וכו' דבפיו לא הזכיר הא בלבו הזכיר להכי נקט דבריו הכי וק"ל:

תו' בד"ה ואם לאו יהא נדבה וכו' דלא שייך לאחר שחיטה וכו' עכ"ל. ר"ל דבר"ה אמרי' דנדבה אצט' לבל תאחר כשם שעובר על נדר כך עובר על נדבה והאי לא שייך לאחר שחיטה דהאי לאו שעובר עליו לא שייך אלא קודם שחיטה דאי הוה שייך לאחר שחיטה אפשר דהוה אמרי' דתרתי שמעת מינה אבל השתא דאמרי' דאצטרי' ללא תאחר א"כ האי דרשא מנ"ל ותי' דהכא דריש מפשטי' דקרא דלא כתי' כאשר נדרת וכו' ונדבה אלא נדבה משמ' דהוא גופיה נדבה והתם דריש דרשא בעלמא וק"ל:

בד"ה סתם אשה לאו לגירושין וכו' ומתוך האי מילתא מיתרצא וכו' עכ"ל. ר"ל במאי דכתבו דאפי' עומדת לגירושין כגון זנתה אפ"ה פסול ניחא בנכרי שכת' דפסול דאע"ג דהיא עומדת לגירושין שבעלה רצה לגרשה אפ"ה פסול דהו"ל סתם וסתם אשה לאו לגירושין וכו' דאי אמרת בזנתה כיון שהיא עומדת להתגרש כשר א"כ בכאן בנכרי שהאשה רוצה להתגרש אמאי פסול לא יהי אלא סתם וסתם בעומדת להתגרש כשר וא"כ אמאי פסול ומאי שנא ממילה אבל השתא דאמרי' דאף אם זנתה פסול א"כ בנכרי ניחא דאדעתא דנפשי' הוא דקעביד והו"ל סתם וסתם פסול אף בעומדת להתגרש וק"ל:

בד"ה קיימי ב"ד וכו' הא בהדיא כשר וכו' עכ"ל. הנה לכאור' נר' דל"ק כלל דאי לא הארי' כל זה הוה ק' דמאי ראיה איכא לעולם סתמ' פסול אלא ב"ד תקנו ואם תשיבני דס"ס שמעי' דסתמ' כשר אחר תקנה א"כ ליכא דומיי' אהדדי דבגט לא תקנו דלא שייך האי גזירה ובזבחים תקנו האי גזירה להכי אצטרי' לומ' ואי ס"ד סתמ' וכו' וי"ל ודוק:

דף ג' ע"א גמ' ורמינהי כל הגט שנכת' וכו' ע"כ. עיין בכללים שחידשתי בס"ד ותמצא שם מה שישבתי בהאי ורמינהי וק"ל:

שם דתנן תנור שחצצו בנסרים וכו' ע"כ. וא"ת ולדידיה מי ניחא דאיך יתרץ קושית בריית' עם מתני' וי"ל דהמק' ס"ל דר"א ות"ק בהא פליגי והבריית' כת"ק אבל כיון דחזא לרב דקאמ' מימרא מדנפשי' ולא קאמ' כתנאי להכי ק' ליה וק"ל:

תו' בד"ה הכותב וכו' וי"ל דמשום דאמ' ללבלר דקתני ברישא דהך יתר כמו כן דדייקי' מזאת סתמא ודייקי' מינה א"ב עכ"ל. פי' דאמ' ללבלר דקתני ברישא דהך שייך נמי לומ' כמו כן יתר דהא דייקי' מזאת סתמא ודייקי' נמי מן האחרת א"ב ומאי חזית דבשלמא אם בזו דדייקי' סתמא ש"מ א"צ אז ודאי שייך לומ' בהיתר אבל השתא דאין בכללה נמי א"ב א"כ מאי חזית דהאי יתירה על הלבלר. או שיעור דבריהם כך משום דאמ' ללבלר היא יתר כמו זאת הסיפא דדייקי' מינה סתמא דהא דייקי' מינה נמי א"ב וא"כ כמו שהסיפא נמי שייך לומ' יתר גם הסיפא נמי דאית בה חידוש אחר והא דטרח תנא וכת' א"כ דת"ל מטעם סתמא דפסול י"ל דהו"א דהאי לא מקרי סתמא דכיון שצוה ללבלר לכתוב גט לב' נשיו לאיזה שירצה הו"א לא מיקרי סתמא להכי אצט' לומ' דמטעמא דאין ברירה פסול ודוק:

בס"ד אי לא הוה תני לי' לקמ"ל מידי עכ"ל. ר"ל דע"כ הש"ס לא אוקים התם בפסולא דאורייתא אלא משום דק"ל מאי קמ"ל דקאמ' הוסיף דמאי חידוש הוסיף כמ"ש פירש"י שם ואי לא הוה תני ליה לא הוה ידעינן דקמ"ל חידוש אחר או כפי הנוסחא אחרת לא היה ק' לן מידי ר"ל לא הוה ק"ל מאי קמ"ל כדי שנאמ' דקמ"ל חידושא דמיירי בפסולא דאורייתא וק"ל וה' בר"הז מחק האי גירסא דלא ק"ל וכו' ולעד"ן שפיר כדכתי' לעיל:

בד"ה ורמינהי וכו' וק' לפי' דא"כ מה חידוש יותר בכ"ח וכו' עכ"ל. ר"ל כיון דאין כ"ח מטמא מאוירו אלא אוכלים ולא כלים מאי אירייא כלי שטף נמי דאפי' כ"ח דאינו מטמא וק"ל:

ע"ב בד"ה שכן חולקים אהלים וכו' פי' ר"ש שגם שם וכו' צ"ע עכ"ל. פי' דמדכפל וקאמ' בליש' שכן חולקים אהלים ש"מ דלאו פי' שכן מחיצה מצלת דא"כ היינו הך וא"כ מאי קאמ' שכן הוא הנדון ולהכי קאמ' ברוך דאין ראיה דמר אמ' בהאי לישנא וכו' וק"ל:

דף ד' ע"א גמ' וכת' לילף מהני מה להנך שכן טעונו' צפון וכו' ע"כ. ור"ל לילף מקבלה שגם זריקה פסולה בזר להכי לא פירש"י הכא במה הצד כדלקמן דבלא"ה שפיר נילף וק"ל:

תו' בד"ה וישנו לאחר מיתה וכו' אבל אם לא פי' כלום וכו' עכ"ל. ר"ל שלא אמ' זה קרבן וזה אחריות אלא אמ' שתיהן אחריות שאם נאבדה אחת מאלו חברתה תקרב אז ודאי רועה דשמא שהקריבה כבר היא אחריות וק"ל:

ע"ב גמ' ליש' אחרינא וחדא חדא תיקו וכו' עכ"ל. ר"ל דדרשי' ומרבי' חדא מדרשא א' וחדא מדרשא הב' ובהכי תיקום במלתא והיינו ליש' קמא דשקולים אלא דבלישנא הוא דפליגי וק"ל:

רש"י בד"ה ליפסלו שהרי לא נעשו כהלכתן וכו' עכ"ל. ר"ל דבא לשלול פי' דשללו התו' דלא תפרש דקא מקשה מכח היקשא דחטאת דזאת התורה וק"ל:

תו' בד"ה מחשבה בעלמ' וכו' א"נ שלא לאוכלן וכו' אם אינם חולים וזקנים וכו' עכ"ל. תירוצא קמא הוא דשאני התם דנזבח לשם בעליו אלא דלא יכולים לאכול והוי פיסולו מחמת דבר אחר דהא הקרבן נזבח לשם בעליו ואי אוכלים כשר אבל הכא משעת שחיטתו נזבח לשם שמעון שאינו בעליו והוי הקרבן גופיה נפסל ודוק:

בא"ד א"נ וכו' עכ"ל. ר"ל אע"פי שבשעה שנמנו היו חולים וזקנים אפשר שבשעה ששחט יתרפאו וחזו למיכל אע"פי שהשתא אכתי חולים מ"מ אפשר דשייך הכי אבל הכא לא שייך למימ' הכי ולהכי הוי פסולו בגופו וק"ל:

בד"ה שקולים הם ויבואו ב' אע"ג דהכא וכו' ותי' דהיכא וכו' אבל מן לא משמ' למעוטי ב' עכ"ל. אפשר לקשר דבריהם דאי לא הוי הצעה הו"א דשאני התם ליכא למימ' שקולין הן דחומרת רובע שהיא במיתה עדיפא ואי לא הוה תלי אלא מן הוה אוקימנא ליה בדדמי אבל בהא דכתבו דאפי' איכא בהו ב' חומרו' הו"ל שקולין ותי' דשאני התם דמיתורא דקרא קא ממעט לא ממעטי' אלא חדא אבל הכא דממשמעו' דקרא דמשמ' מינה כולהו קא דריש ניחא וכן פי' מהרש"א בי"ש ודוק:

בד"ה אימא וכו' דלא שנה לעכב או ליפסלו והכא וכו' עכ"ל. ר"ל דבשלמא ר"ל דנקט תרי צררי ניחא דכל מגמת פניו לצד א' דירצו אלא לפי דבריו דנקט אין מרצין קא פריך דאמאי כשרין אלא הכא דלא נקט אלא צד א' אדרבה הו"ל לינקוט לצד האחר דמרצין כיון דלא שנת וק"ל:

בס"ד דניגמר מחטאת ופסח אי במ"מ איכא למפ' וכו' ואי בהיקש' וכו' כצ"ל ור"ל אי ניגמר מחטאת ופסח במ"מ איכא למפ' שכן באים על כרת דמכפרים מכרת אי אייתי לה לחטאת ופסח נמי איהו גופיה חייב עליו כרת ואי בהיקשא דזאת התורה א"ב לא הו"ל למכת' בפסח וליגמר מחטאת או לא הול"ל גבי חטאת וליגמר מפסח דאיהו בכלל שלמים בהיקש' דזאת התורה ודו"ק:

דף ה' ע"א תו' בד"ה מצינו בבאין וכו' למ"ד שיעבודא ל"ד וכו' אם נפסל הא' וכו' עכ"ל ר"ל מדמצינו היכא דעשה ב' לאחריות דחייב להקריב את הב' ש"מ היכא דמקריב עולתו בלא אחריות דעלתה לו לשם חובה ומרצה וק"ל:

בא"ד וא"ת מי ילפי' וכו' דנימא כשרין ולא עלו עכ"ל. ר"ל כיון דאית לן האי כללא כל מקום שלא שנה עליו אינו אלא למצוה וא"כ הכא מן הראוי יהיה דעלו לשם חובה ואיך ילפינן דלא עלו א"כ בעלמא נמי דאית לן האי כללא נילף מהכא וכי היכי דהתם נמי לא ילפינן מניה א"כ הכא נמי לא לילף ולפמ"ש התו' לעיל ד"ה אימא היכא וכו' בהג"ה ניחא ול"ק ודו"ק:

בד"ה עולתה וכו' ונ"ל דילפינן חטאת וכו' היה פוסל בכל מקום וכו' עכ"ל. ר"ל דבא לתרץ תי' אחר אקושיא דמעיקרא קס"ד הש"ס דפסולין דהוי מחוסר זמן להכי תי' ליה הש"ס ל"ת פסולין דשאני מצורע דכתי' ביה והעלה ומיניה ילפי' כל חטאות ואין כוונת הש"ס שאני מצורע לאפוקי שאר קרבנות וק"ל:

בד"ה אשם לא ליתי כלל תימא הא לא אצטרי' וכו' וי"ל דהשתא וכו' עכ"ל. וק' דבתי' שתי' בדבור דלעיל מיתרצא האי קושיא דלעולם אצט' קרא לשאר קדשים דאי לאו קרא הו"א דנילף מאשם בהיקש דזאת התורה וי"ל ודוק:

ע"ב בד"ה מה לנסכים וכו' וה"ר חיים וכו' עכ"ל. כח' הרב בר"הז דדבריהם דחוקים ואפשר משום דכת' רש"י אשם שמכפר שבועת הפקדון וכו' ולא הזכיר נזיר ומצורע משום דלית ביה כפרה וא"כ הכא איך אמרי' דאצטרי' למצורע ולא אידכר שמי' להכי כת' דדבריהם דחוקים וק"ל:

בד"ה מיעט רחמ' הא וכו' וכמו בפסח וכו' ומיהו קצת תימא אמאי צריך ב' קראי וכו' וה"ר יצחק וכו' עכ"ל. פי' דכמו פסח דאתא לגלויי אההוא דאשם דלא אתא לדיוקא ה"נ הוא דחטאת אתא לגלויי אמנחת חוטא דלדיוק' אתא ומ"ש קצת תימא קאי אתרי קראי דלקמיה דיליף מינייהו הש"ס וה"ר יצחק מפרש אתרי קראי דהוא אבל האי קצת תימא עדין בתמיהות עומדת וק"ל:

בד"ה נפש אמ' רחמ' וכו' ונר' דרישא דקרא וכו' עכ"ל. וה' ק"א נתעלמו ממנו דברי התו' דהכא וק"ל

דף ו' ע"א תו' בד"ה אחד ממש וכו' וי"ל משום דר"י אית ליה וכו' עכ"ל ולא אמרי' דאין סדר למשנה והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת דהברייתא נשנית בתר מתני' משום דר"י אית ליה דהלכה בסתם מתני' אף דאיכא מחלוקת בברייתא וכ"כ ת"ע וי"ש (דף צ"ב) וע"ש וק"ל:

בד"ה מכפר עושה תמורה וכו' הא מפרש התם וכו' עכ"ל. ר"ל דאיך מתכפר ממי שהבהמה שלו והא צריך המקדיש נמי דהא אמרי' אין מחליף הבהמה של הקדש בשל האחר שאומ' האחר דהקדושה של בהמה זו תחול בבהמתי וא"כ הכא איך המתכפר מתפיס בדבר שאינו שלו ותי' הא אמרי' התם כגון דאמ' וכו' והכי איתא בתמורה (דף ט') וק"ל:

בד"ה דאי ס"ד וכו' וא"ת מאי קאמ' וכו' ונר' דמאשם קדייק וכו' עכ"ל. האי ונר' היא לתרוצי תרי קושיות ודוק:

בד"ה אלא מאי לא כפרו ב' וכו' צ"ע וכו' עכ"ל. דבריהם לא יכולתי להולמם דקושית ר"ל לעיל היא איך עבדינן תרתי דסתרן דממ"נ דאם אינן עולין לשם חובה יהיו פסולין לגמרי ואי כשרין א"כ יעלו לשם חובה אבל הכא הקו' היא דאם אינן מכפרין אמאי אמרה תורה דקרבין דהא אפי' אחר התי' דר"ל מדכתיב מוצא שפתיך מ"מ הקו' דהכא אכתי קשיא דאמאי אמרה תורה דקרבי הא אם אינו מכפר ואם תשיב דגזירת הכתו' היא א"כ לעולם דכפר ושאני הכא דקרבי ב' הגוי' הכתו' היא דקרב ב' ואחי הרב משי"ח ישב דאיכא למימ' הא איכא קרבן יולדת דאינו מכפר דאין כפרה למת ואפ"ה קרב והנה מדבריהם משמ' דהאי קושיא דר"ל היא גופה קו' דהכא ובתי' ר"ל דקאי אמסקנא מתרץ נמי הכא וכפי הנר' אינו כך וצ"ע ודוק:

ע"ב בד"ה לא כפר מתנות הראש וכו' ול"ל דלר"י וכו' וק' ע"ז דלא לתרץ וכו' עכ"ל. ור"ל דמעיקרא מקשה דכמו הכא אמרי' דלא מכפר אפי' אבהונות קמי שמיא ה"נ אמרי' דלא כפר קמי שמיא אקרבן גופיה ולעולם אסמיכה נמי כפר גברא ותי' דהתם נמי מאי דאמרי' לא כפר דוקא אמתנות הראש קמי שמיא אבל הבהונות מרצין ריצוי גמור ה"נ אמרי' דהקרבן גופיה מכפר והסמיכה אינו מכפר כלל אפי' גברא ואהא הקשו דא"כ הול"ל דשאני מטרע דכתי' ביה והנותר ולהכי אמרי' דכפר קמי שמיא כדקס"ד המקשה דקא מפ' קמי שמיא לא כפר אכל גבי סמיכה דלא כתי' והנותר א"כ מוכרח דאמרי' לא כפר אסמיכה אפי' גברא דכיון דכתי' וסמך ונרצה א"כ היכא דליכא סמיכה לא נרצה גברא ותי' לקמן ניחא ולכן תי' דכוונת הש"ס התם לומ' דאין מעכבות לענין הקרבן זהו משנ"ל כעת וכפי' תי' קמא התם דקאמ' הש"ס התם אין מעכבות אפי' אליבא דר"ע דלא קאמ' ר"ע לא כפר אלא אכהונות קמי שמיא ודעת המקשה לומ' דמתני' דוקא כר"י ודוק:

בא"ד קמי שמיא וא"ץ לעשיתן דכתי' והנותר וכו' עד שיביא קרבן אחר אבל ק' ע"ז וכו' עכ"ל. דקדקו בדבריהם לכתו' דכתי' והנותר ר"ל התם דכתי' והנותר להכי. אמרי' דאף המתנות מכפר אלא דליכא קמי שמיא אבל סמיכה דלא כתי' בה והנותר אפי' קמי גברא לא מכפר וצריך שיביא קרבן אחר והדימוי דקמדמי הש"ס דקאמ' התם נמי וכו' היינו דמכפר אקרבן כולו אפי' קמי שמיא א"נ מכפר קמי שמיא אבהונות ואהכי ק' להו כיון דעיקר תי' הש"ס דלא אמרי' בסמיכה דמכפר אגברא דלא כתי' והנותר א"כ הול"ל דאיך בעית למימ' דהקרבן מכפר אגברא ואף אסמיכה אלא דליכא קמי שמיא הא לא כתי' והנותר אכל לפירש"י ניחא דלית ליה האי חילוקא כלל בין והנותר או לא דתי' דקא מתרץ לו הש"ס לא כפר אמתנו' הראש היינו לא כפר אגברא כמו סמיכה ובהכי ניחא והמקשה נמי קא מקשה דנימא לא כפר קמי שמיא דהיינו אע"ג דלא כתי' הנותר דנימא דמכפר עשה דלאחר הפרשה ותנאי דהתם ס"ל כר"ע דאף ר"ע לא קאמ' לא כפר אלא קמי שמיא אבהונות והתו' דנקטי ר"י היינו לדעת המקש' דקא מפ' לא כפר בדברי ר"י אף אבהונות א"כ תנאי דהתם כר"י דוקא ודוק:

בד"ה וליקום ולימא ליה לקרא וכו' משתעי שצריך להקריב ב' בזאח"ז וק' ליפריך נמי דאטו מי לימא ליה לקרא וכו' ע"י ב"ד ונר' וכו' עכ"ל. כוונתם היא ר"ל דאין לפ' דקושי' הש"ס היא דאיך לוקים קרא כשהפריש בזאח"ז דא"כ היכא דהפריש בבת א' פטור מב' ואינו מביא אלא אחת ואמאי קרא אומ' סתם דמקריבין ב' דהול"ל דוקא היכא דהפריש בזאח"ז אבל בב"א אינו חייב אלא א' ואהא הקשו דמאי קו' דלעולם חייבה תורה דמקריבין ב' דאף היכא דאפריש בב"א מפריש עוד אחרת אלא ה"פ דאיך לוקים קרא דמקריב אותם הב' אלא אם זאח"ז ובב"א אינו מקריב אותם דלא הוי הקרבתן לעולם אלא באופן זה ואף א"ת דמפריש עוד א' סוף סוף אותם הב' לא קרבי משום דאין צורת קרבנם אלא בהכי וקרא קאמ' סתם דמשמ' בין בב"א בין בזאח"ז קרבינהו ואהא הקשו דא"כ בר"פ נמי קשיא וכי קרא משתעי לב"ד דקרא קאמ' סתם ותי' דאין קו' הש"ס מכח קרא אלא מסברא דדוחק לומ' דכל שנה עסיק בזאח"ז דוקא ולא אירע שנה בב"א ואפי' מקריבנהו וש"ס דקאמ' קרא מדכל שנה מקריבנהו ואפי' בב"א דדוחק להעמידה וכל שכן דקרא מוכרח דקאי אפי' בב"א וכן נר' כוונת רש"י ז"ל ומה שהבין ה' בר"הז דרש"י פי' כפי' דשללו התו' לענ"ד אינו נר דלא עבדינן פלוגתא בכדי ומה שפי' לקמן בד"ה ועוד א"נ וכו' דחיק ומוקי אנפשי' ר"ל דאף אם נדחיק קרא לומ' דאע"ג דאנן מקריבין בכל שנה ודוחק להעמידה בזאח"ז וא"כ מוכרח דקרא בב"א איירי ואפ"ה אמרי' דעסיק בזאח"ז וכו' כנ"ל ודוק:

בד"ה סכין מושכתן וכו' ואע"ג דמשמ' התם דאי לאו גזירה וכו' אבל לא במותר חטאת וכו' עכ"ל. ר"ל דאמרי' התם דשעירי חטאות מקיצין בגופן אי לאו משום גזירה דלפני כפרה והא דאינהו חטאות ועבדין להו עולה מכ"ש שעיר הפנימי דאיהו נמי בא על טומאת מקדש ותי' דשאני התם דגמירי הכי משא"כ בשעיר פנימי ור"ח מפ' האי דקתני תנ"ה היינו דשעירי חטאות אין מקיצין בגופן מדלא קתני עוד רגל אחר הפסח דשנה הבאה דלא קתני אלא ג' רגלים דפסח וסוכה וש"ע כ"כ התו' בשבועות וק"ל:

בד"ה דילמא וכו' ועוד דהיכא דלית להו תקנתא וכו' הא מוכח וכו' עכ"ל. לכאורה דבריהם מגומגמים דמעיקרא במאי תי' האי ועוד ונלע"ד לפ' כוונתם דמעיקרא כתבו דאמרי' פ' התודה היכא דלית לי' תקנתא אמרי' לב"ד מתנה אע"ג דאיהו אית ליה דלא אמרינן ל"ב כלל אפ"ה היכא דלית תקנתא מודה א"כ ה"נ אימא דהאי דינא משונה משאר קרבנות דגלי ביה ר"ש דאמרי' ל"ב כהאי דינא דלית ליה תקנת' דהא השתא לא ידעי' ההפך דהיכא דאית ליה תקנת' מוכרח דלית ליה ל"ב אבל לבסוף ומיהו וכו' ד"ל כיון דמוכח דהיכא דאית ליה תקנת' לא אמרי' ל"ב והא אית ליה תקנת' א"כ מוכרח דלית ליה אבל מעיקרא כשתו' לא כתבו דהיכא דאית ליה תקנת' וכו' והו"א דהיכא דלית ליה תקנת' לא אמרי' ל"ב והיכא דאית ליה איכא זמני דאית ליה ל"ב כדהכא אבל כשכת' דמוכח דהיכא דאית ליה תקנת' לא אמרי' ל"ב א"כ הכא לא אמרי' ל"ב ודוק היטב:

דף ז' ע"א תו' בד"ה אמ' רבא וכו' פיר"ת וכו' ואיירי בשוחט לשם חברו וכו' עכ"ל. ר"ל דאזיל כפי' תו' דלעיל דרב חסדא לא פסל אלא בתודה דכתי' בה שלמיו ולהכי רבא הכשיר בחטאת דלא כתי' גילוי כדעת ר"ח ומדאשמועי' רבא חטאת לשם חטאת ולא אשמועי' דעדיפא מינה דאפי' תודה לשם תודה דכתי' בה שלמיו ש"מ כר"ח ס"ל וק"ל:

בד"ה חטאת ששחטה וכו' את"ל דלא מכפרא אעשה דאחר וכו' דמסתמא וכו' א"נ דאמ' הרי עלי עולה וכו' עכ"ל. ר"ל דעסיקי' דלא הפריש דאי הפריש את"ל דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה הו"ל שאינו מחוייב כלום דמה שחטא כבר נתכפר כשהפריש ואין לך אדם שאינו מחוייב עשה והו"ל שאינו מחוייב כלום אלא דלא הפריש ותנא קרי ליה מחוייב משום דמסתמא מביא עולה ומכפר על הכל א"נ תנא דקרי ליה מחוייב דעסיקי' דאמר הרי עלי עולה וכו' ודוק:

דף ח' ע"א גמ' לא לכתו' וכו' בחטאת נזיר ותיתי מהנך וכו' בחטאת מצורע ותיתי וכו' ע"כ. וה"ה דהול"ל תיתי ממצורע לחוד דיש עמה נמי דמים אחרים ולקמן הומ"ל תיתי מנזיר וק"ל:

שם ותיתי מהנך וכו' מ"ש הבר"הז דהו"ל לתו' לדקדק פרכתם שכתבו בהפוך הדף וא"ת מנ"ל בחטאת נזיר הו"ל לדקדק הכא מהי תיתי מהנך כיון דהפרי' חטאתו א"ל דאי מהכא אי אפשר לדקדק דהו"א דכוונת הש"ס לומ' בקושית דאף את"ל דהך פרכא דחטאתו ליכא מ"מ האי ותו קשיא בלאו קושיא קמייתא אבל אחר התירוץ דקדקו שפיר ודוק:

תו' בד"ה זריקה מנלן וכו' ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהוא וכו' עכ"ל. הנה מ"ש הב"הז לתרץ דהכא אכתי לא ילפי' מצוה בשינוי בעלים ליתיה להאי תירוצא דהא כתבו התו' בהדיא לקמן בד"ה ה"ג והנך כולהו וכו' דכל החטאות ילפי מצוה מהיקש' וקראי לא אצטריכו ומה הצד לא אצטרי' אלא לעיכובא דאלת"ה מנ"ל מצוה כנזיר ומצורע ודברי התו' הכא לפי האמת וא"כ דבין שינוי בעלים ובין ש"ק כולהו ילפי מהיקש' דהם בכלל היקש' ואמאי לא אמרי' לא חלקת כדאמ' הש"ס כיון דילפי' מצוה בכולהו ותימא איך הרב צ"ק לא השיג עליו מהא דכתיבנא אלא כת' עליו שהיא דחיק ולעד"ן לכאורה דהא דעבדינן לא חלקת כפי המסקנא היינו אקבלה לא אזריקה דהא קבלה לא הוצרך לכתוב ואא"ע לש"ק דעבדינן בהיקש' דשלמים תנהו ענין לש"ב ועבדינן לא חלקת בקבלה זהו נר' לכאורה אלא דק' מאי קא מק' התו' לקמן בד"ה והנך קראי לעכב וא"ת אמאי אצטריכו ד' עבודות וכו' דהשתא אצטריכו דזביחה כי היכי דנעביד לא חלקת בש"ק וקבלה בש"כ לכן נ"ל דשאני כפי המסקנא דאית לן עיכובא בש"ק או עבדינן לא חלקת בהדי זריקה כיון דחזינן דד' עבודות בש"ק מעכבי ולא אמרי' שאני זריקה שהיא עיקר כפרה דש"ק יוכיח אבל בשמיעת קול דליכא גילוי כלל לא עבדינן בזריקה שהיא עיקר כפרה ודוק והנה דברי התו' בכאן כגי' רש"י כדמוכח מדבריהם בד"ה ועשה וכו' ולפי דברי התו' נמי לעיל בר"ה מה שלמים וכו' שהקשו וז"ל וא"ת כיון דכתי' וכו' ל"ל קרא בזביחה וכו' ה"ה דהו"ל לאקשויי הכא ל"ל קרא בזריקה דשמיעת קול דאצטרי' לש"ב דחטאת חלב דעברי' היקש' בהדי שלמים דלא חלק בין ש"ק וש"ב וק"ל:

בא"ד וענ"ל וכו' בשמיעת קול דמיירי בחטאת קרבנו כצ"ל:

בד"ה זריקה בשינוי בעלים תימא וכו' דאתרוייהו קאי עכ"ל. והמעיין יראה שאין כאן אפי' מיחוש דקדוק בעלמא ול"ק כלל דשאני ש"ב דשנה עליו לעכב וכ"כ ה' צ"ק ואפשר ליישב דבריהם דכוונתם לומ' כיון דהתורה ריבתה להו בפסוק אחר א"כ ש"מ דהיקש' תורה אותם לומ' דשוים בדיניהם א"נ לעמר כמ"מ מש"ב דמ"מ זריקה בש"ב מעכבת אף זריקה בש"ק מעכבת דליכא פרכא ואמאי הש"ס לא קאמ' אשכחן זריקה בש"ק למצוה ולעכב זהו מה שאפשר ליישב כוונתם ודוק:

בד"ה ועשה וכו' לא צריכינן לקרא דלעיל בזריקה עכ"ל. ר"ל דלא צריכינן להאי קרא דשמיעת קול לש"ב דש"כ גמרינן מנזיר בכולהו ולפ"ז ק' מנ"ל עיכובא בש"ק ומוכרח דהתו' אזלי לשיטתייהו שכתבו לעיל (דף ז)' בד"ה מה שלמים וכו' וז"ל וא"ת כיון וכו' ל"ל קרא בזביחה וכו' א"כ ה"נ נימא מה שלמים לא חלקת בין ש"ב ובין ש"ק אף חטאת לא תחלוק בין ש"ק ובין ש"ב דכמו ש"ב דמעכבי אף ש"ק נמי אבל לפי תירוץ הב"הז לעיל באותו הדבור דבעי' גילוי מילתא בעבודה אח' מינייהו א"כ ק' הכא מנ"ל עיכובא בש"ק ודוק:

בס"ד והיינו משום דלבסוף לא קיימא עכ"ל. ר"ל דלפי גי' רש"י ק' אמאי רב הונא לא קבעה אוכפר עליו מחטאתו דלפ"ז ניחא משום דלבסוף האי דרשא דוכפר לא קיימא דילפי' מועשה את חטאתו להכי ר"ה לא קבע דבריו אלא אקושטא דקאי וק"ל:

בד"ה מנחתם ונסכיהם לאו מהאי קרא עכ"ל. הנה מה שפי' ה' בר"הז דל"ת הני דרשות נפקי מנזיר ולא ממנחתם הו"ל לאו מהך קרא ומהי תיתי לפרש כפי הב"הז או כפי' הצ"ק עד דאצטרי' התו' לפרש ולשונם אינו מורה כך והאמת נר' דכוונת התו' היא במ"ש במנחות (דף מ"ד) ד"ה מנחתם ונסכיהם וכו' למחר בתמורה מוכח וכו' ושם כתבו דהאי דרשא דאפי' למחר לאו מהאי קרא אלא מקרא דמלבד שבתות ה' ע"ש זהו מ"ש הכא מנחתם ונסכיהם אפי' למחר לאו מהאי קרא דמנחתם ונסכיהם אלא מקרא דמלבד שבתות ה' ודוק ותשכח:

בד"ה הילכך וכו' וא"ת ל"ל למכת' עיכובא בחטאת חלב בד' וכו' עכ"ל. הנה כפ"ז בקושיא שהקשו לעיל (דף ז') בד"ה מה שלמים וכו' בתי' שתי' בכאן אה"ן שיתורץ לעיל ולא ידענא מ"ט לא תי' הכי לעיל וק"ל:

בס"ד וא"ת מנ"ל וכו' סמיך אותו מי גמירי אהדדי עכ"ל. הנה כפי שיטתם שכתבו בדבור מה שלמים הכא ל"ק דעברי' היקש' בהדי שלמים מה שלמים לא חלקת כין ש"ב לש"ק ה"נ לא תחלק אלא דק"ל אש"ס דלא ניחא ליה בהאי דמדלא דרשיה לעיל ש"מ דלא ניחא ליה בהכי ולהכי ק' להו ומה שהגית ה' צ"ק סמיך דמי גמירי אם כפי גירסתינו לא צריך הגה כלל דר"ל סמיך על ותו מי גמירי אהדרי ודוק:

ע"ב רש"י בד"ה ואם מן הצאן קרבנו לאו מיתורא דקרא וכו' עכ"ל. ר"ל דהאי דרשא דילפי' דבר הבא מן הצאן וכו' לאו מיתורא אלא ממשמעו' ולקמן דכת' רש"י דלוכח ריבוייא הוא היינו לריבוייא דכל הזבחים דצריך יתורא וק"ל:

בד"ה ה"נ אי היה כתי' לשלמים וכו' עכ"ל. אפשר דשלל גירסתי' דק' קו' התו' כיון דכתי' זבח שלמים לא אצט' אבל כפי' גירסתי' ניחא דדרך הכתו' להתחיל בדבר המועט ואח"כ מרבה עליו או אפשר דכוונת הכתו' לדון בדרך פרט וכלל דריבה כל מילי דכלל נוסף על הפרט אבל כפי גירסתי' אי כתי' לזבח ושלמים ק' שלמים למאי אצטרי' דהא השתא ס"ל כל דשחיט לן ליהוי כוותי' וא"כ פרטא למאי אתא ודוק:

תו' בד"ה הנך כולהו אתיין במה הצד וכו' וא"ח חטאות הצבור וכו' כדאשכחן בפ"ק דקידושין וכו' עכ"ל. תימא יהודה ועוד לקרא בתר דאייתינן ראיה מדלעיל דפרכינן האי פרכא לעיל איך מביאין ראיה להאי מקידושין ואחי הרב משי"ח ישב דמשום דהו"א דאגב הך פרכא נקטה להאי ואע"ג דקאמ' הש"ס תרתי דוקא היינו לגבי דאמרי' תרתי לאו דוקא מצר דדינם שוה כמו ש"ב אמ' תרתי דוקא ר"ל שאינם שוים אהדרי אבל אה"ן מהאי טעמא דלא שייך בה האי פרכא אפשר דאינה פדבא כ"כ להכי התו' חזקו דבריהם וק"ל:

בס"ד חטאת הקהל הוא ודריש בת"כ וכו' לעכב עכ"ל הנה הקושיא גלויה דאיך אמרי' דהוא לעכב כיון שהיא כתיבה בשרפה ולא כתיבה אחר עבודת הדם כדאמרינן לעיל וכן כת' רש"י נמי לעיל וא"כ מהי תיתי עיכובא והנה ראיתי לה' ק"א ז"ל שהביא משם הראב"ד ז"ל שהק' על ת"כ דאמרי' הוא פרט ששרפו שלא לשמו וכי עדיפא שרפה מהקטרת אימורים דכשר ולמה לא אמר נמי ששחטו שלא לשמו ולכן פי' ה' ק"א דכוונת המדרש לומ' אם לא נזהר במעשה המעכב כגון שחיטה והזאה אינו טעון בשרפתו כבוס בגדים ואותם תנאים כיון ששרפו שלא לשמו אינו נוהג אותם הדינים אבל אין כוונת המדרש לומר אם שרפו שלא לשמו מעכב נמצא כפי פי' זה הוא לא בא לעכב אלא אדרבה למעט דאין צריכים אותם הדינים בשרפתם וא"כ מנלן עיכובא ואפשר לומר כפי פי' זה דנפיק ליה עיכובא מדאמרינן חטאת שיהיו כל מעשית לשם חטאת וא"כ נפקא לן עוכובא בש"ק מחטאת וש"ב לא שייך בצבור ואין כוונת התו' מהוא נפקא לן עיכובא אבל כפי פי' זה דהראב"ד ניחא וניחא אע"ג דק"ל על האי פירושא מ"מ פי' זה אפשר דס"ל כוותיה דאפי' שרפה מעכבת וא"כ בזה ניחא דהוי כאחת מעבודת הדם ולהכי קבעה לפני שרפה לומ' דמעכבת אבל בהקטרה אית לן גילויא דאינה מעכבת ודו"ק:

בד"ה ואם מן הצאן וכו' דאשלמים קאי וכו' א"כ הצאן הוא עכ"ל. מה שתי' ה' צ"ק דכוונת הש"ס לומר דלוקמיה במותר אשם הק' אחי הרב משי"ח דס"ס ק' אם כשב ואם עז למאי אתא ונלע"ד לתרץ מעיקר הקושיא דכוונת הש"ס לומ' וליטעמיך דאוקימת' במותר הפסח כי היכי דלא קשיא לן יתורא דלזבח השלמים ס"ס לא הועלת כלום דיתירי אם כשב ואם עז וא"כ מוטב דלוקמיה בפשטיה בשלמים אע"ג דיתירי לזבח השלמים מדנוקים ליה חוץ מפשטיה והקו' היא היא וק"ל:

דף ט' ע"א גמ' כשהוא אומר אם עז וכו' ר"ל מאם נפקא דהאי חלוקה דעז אינה יתרה דאי לאו האי לא דרשי' באם כשב כדכת' רש"י וק"ל:

תו' בד"ה דלא ליבעי נסכים ה"מ וכו' עכ"ל. והר' משה סדבון יצ"ו אמר דה"ה דהומ"ל דנ"מ דלא ליבעי אלא מתנה אחת וכנגד היסוד ודו"ק:

בד"ה דילמא במותר אשם וכו' כדדרשינן לית בכללי ופרטי וכו' עכ"ל. עיין מ"ש ת' צ"ק ודבריו אינם מובנים לי דלא תי' כלום דהא אמרי' לזבח ריבוייא כאילו כתי' לשלמים וזבח דריבה כל מילי ואפי' דאמרי' דבוקים הם אפ"ה מקשי' ואימא לכל דשחיט ליה וכו' משום דאמרי' כאילו כתי' לשלמים וזבח וכיון שכן אמאי לא אמרי' כדדרשינן בריבוייא דריבוי ריבה כל מילי ה"נ דריבה כל מילי שיעקור שמו בכל זבח והמעיין יעיין דלא תי' כלום ואם אפשר לומר כוונת התו' דק' להו מנלן זבח אחר ולזה כתבו דדרשי' בכלל ופרט דלה' כלל ולא אמרי' כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ומנ"ל כל זבח ואע"ג דאמרינן לעיל לזבח ריבוייא הוא היינו מק"ו דחטאת ואשם לא אבל השתא דליכא האי פרכא דאף א"ת חטאת לא מ"מ כוונת הש"ס לומר דלוקמיה באשם ולזבח שלמים אתא לאעקורי שמייהו ולידרשיה בכלל ופרט ולא ליעקריה בחטאת זהו מה שאפשר ליישב דבריהם ודו"ק:

בד"ה ושלמים הבאים מחמת פסח וכו' ולקמן בפ' ב"ש נדקדק וכן משמע לפירושינו עכ"ל ר"ל לאפוקי מפירש"י דהוא חגיגת י"ד וק"ל:

ע"ב רש"י בד"ה טעמא וכו' ולרבא דאמר לעיל וכו' ואלו מנחת מחבת וכו' אלא לרב קשיא דהא לשם וכו' עכ"ל. הנה הקו' גלויה דהא דקאמר רבא דכשרים לאו מקרא דואת תורת החטאת אלא מקרא דושחט אותה לחטאת וא"כ מאי פריך ונלע"ד לומר דקו' רש"י היא אמאי לא פרכינן לרבא דהיינו כמ"ש התו' דקא מקשה לדעת רבה או לרבנן דודאי דמודים בחטאת לשם חטאת דכשר וכיון שמורים דאפי' שם האי חטאת חלב לבד ושם חטאת דם לבד אפ"ה כשר א"כ ה"נ במנחה אפי' דשם מנחת מחבת לבד אפ"ה כשר מקרא דתורת המנחה ואע"ג דרכא לא יליף מתורת החטאת אפשר דר"ל דא"ץ לילף מתורת החטאת דכיון דמודה בעיקר הדין דאפי' חטאות משונות כשר ה"נ במנחות מקרא דתורת המנחות או לילף מחטאות בק"ו או במ"מ ואתי הרב משי"ח פי' דכוונת רש"י לומ' כיון דמצוה במנחות ילפי' מקרא דזאת התורה לעולה וכו' א"כ לילף נמי בהיקש' דחטאות כי כמו דהיקשת אותו לשלמים תקשהו נמי לחטאת ואמאי רבנן פסלי ור"ש אצט' לטעמ' דמעשיה מוכיחין ומאי חזית דהיקשת אותו לשלמים אדרבה עדיף להיקשו לחטאת דכי הדרי נינהו דשם א' להם כמו המנחות והנה יש לחשיב ע"ז דכיון דאינן מעכבים בשאר מנחות ועלו לשם חובה א"כ אמאי עכב ופסל קרא במנחת קנאות ומנחת חוטא דמאי שנא ממנחת מחבת דכשר דחד שמא לית להו אלא ש"מ דבשאר מנחות נמי לא עלו להכי במנחת קנאות פסולין דאתו קראי ומפקי מהיקש' דאלת"ה הני קראי ל"ל ולר"ש נמי אי לאו האי טעמ' הו"א כיון דמצינו קרא במנחת חוטא לעכב א"כ בשאר מנחות נמי ומכ"ש במנחת חוטא דפסול אבל כיון דמצינו האי להכי בין במנחת קנאות וחוטא בין בשאר מנחו' כשרים ושמא דה"ה רש"י ז"ל הו"ל להשיב כך ודוק:

תו' בד"ה ושחט אותה וכו'. לעיל בפרקין וכו' לחטאת או' עכ"ל. ר"ל דאמרי' לעיל (דף ה') אותה שלא לשמה פסולה הא בשאר קדשים כשרין ותי' דמדלא כתי' לחטאת אותה דאז קאי על קרבן חטאת דוקא לא על אותה חטאת דאין טבע הלשון לומ' חטאת אותה אלא אותה חטאת וא"ת דילמא להכי הוא דאתא וי"ל דא"כ הול"ל חטאתו שאז דרשי' לשם אותה חטאת כדדרשי' בסוף כריתות על חטאתו אשר חטא כ"הג ואחי הרב משי"ח תי' דא"כ הול"ל חטאתו בלא למ"ד דאז ר"ל אותה חטאת ומדהפסיק בלמ"ד ש"מ דאותה קאי נמי אקרבן חטאת דהוי כאילו נכת' חטאת אותה ודוק:

דף י' ע"ב רש"י בד"ה הרי ה"א וכו' וסמכי' אהיקשא אחרינא עכ"ל. עיין מה שהק' הרב צ"ק ונ"ל דאמרי' לעיל אשם כשר מדהיקשו לשלמים בזאת התורה ומשום דילמא הוקש לחטאת להכי אצטרי' אותה ולהכי נקט רש"י הכי מיהו כיון דכת' רש"י לקמן בסוף שמעתין א"כ ס"ס קשיא וליתא דהא קאמ' לקמן בסו' שמעתי' לכנלע"ד ליישב אם אפשר דרש"י הבין מ"ש הש"ס ההוא אותה לאו דוקא ד"ל וא"כ לא אתת לדיוקא למיעוט דהא ישירא וא"כ כפ"ז ק' מנ"ל לרבנן דאשם כשר להכי הוכרח לומ' מהיקש' דמנחות לחטאת ואשם ש"מ דאשם וחטאת אינם שוים ולהכי היקש מנחת חוטא לחטאת ונדבה לאשם זהו מה שאפשר ליישב וק"ל:

דף י' ע"ב תו' בד"ה הרי הוא אומר כחטאת וכו' אלא אי לאו היקיש' הוה ממעיט וכו' עכ"ל. הנה נעיר תחלה בדבריהם מ"ש אי לאו היקש' הוה מימעיט אשם מאותה דא"כ השתא נמי דאיכא היקש' ואתא לדרש' אחריתי כדאמרי' לקמו' לר"א לענין אם נכנס דמו לפנים פסול מהאי היקש' דכחטאת כאשם אמאי לא אמרי' דאתא אותה ומפיק מהיקש' כדאמרי' לקמן דאתי ק"ו ומפיק מהיקש' מכ"ש מיעוטא ועיין בה' ל"ק שכת' שם בד"ה ומה עולה שהיא כליל וכו' תימא וכו' כיון דאתי ק"ו ומפיק וכו' דלפי האמת דאתא קרא דאותה דמה למעלה וכו' לא אמרו אתי ק"ו ומפיק מהיקש' ע"ש דליתא דא"כ איך חזר רבא לקמיה בענין אשם שנכנס דמו לפנים ואמ' דאתא ק"ו ומפיק מהיקש' ואישתמיטתי' דברי התו' במציעא (דף קי"ד) ד"ה ואידך ההוא לנידון בכבודו וכו' וכתבו שם דאתי ק"ו ומפיק מהיקש' מכח האי סוגיא דידן יעו"ש וכ"כ מרן ז"ל בכללי הגמ' איך שיהיה הכא דאיכא מיעוטא ודאי דאתי ומפיק מהיקש לכ"ע ועלה במחשבה תחלה לתרץ דמש"ה כת' התו' באשם מצורע כתי' כלומ' והך היקש' דלקמן כחטאת כאשם דסתם אשם ואייתר האי היקש' דאשם מצורע לענין פסול שלא לשמו ולא לימעיט מאותה וכפ"ז הא דפריך הש"ס לקמי' א"ה חטאת נמי נימא אותה וכו' אע"ג דאייתר היקש' דמצורע לבטולי דרשת אותה מ"מ קושייתו היא מאי חזית כלומ' כיון דבזביחת חטאת נמי כתי' אותה א"כ איפוך אנא ואימא דהיקש' אתא לבטולי אותה דאשם אין דמו למעלה וכו' ואותה דזביחה לענין שלא לשמו שפיר דרשי' לה ושני ליה שפיר דהאי מיעוטא לא דייק דשייר פסח ומבטלינן ליה לענין אשם טפי מאחריני וכל זה יראה לענ"ד דליתא חדא דא"כ למה הוצרכו התו' להביא עצות מרחוק דהו"מ למילף מג"ש דעון וכו' והול"ל דהו"מ למילף מהיקש' דלקמן דסתם אשם ולזה יש ליישב קלת. ע"ק הא האי היקש' דאשם מצורע אצטרי' לדרשא אחריתי כדאמרי' לעיל (דף מ"ז ע"ב ומ"ט ע"א) דאצטרי' למתן דמים ואימורים וכו' וקבלת הדם בכלי יעו"ש והדרן לקושייתין דאותה מפקא מהיקש' וע"ק דלדעת רבנן דאיצט' האי היקש' לענין סמיכה כחטאת וא"כ כפ"ז מצורע טעון סמיכה א"כ כמאי פליגי אמוראים לקמן בפ' כל הפסילים (דף ל"ג) אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא הא סמיכה כתיבא בגופי' ואין לומ' דלדעת התו' האי דאמרי' המוכח אשם מצורע לאו וכו' כלומ' ומתני' ר"א היא דליתא דהא מהתם מוכח דפליגי דאליבא דכ"ע דלא קאמ' אלא סמיכת אשם מצורע ל"ד ומתני' ר"א היא ועוד דכן משמ' מדבריהם (דף ל"ג) שכתבו והא דתנן כל אשמות וכו' לא מצי למתני חוץ מאשם מצורע וכו' ואי דוקא לר"א מאי מקשו דלא מצי למיתני וכו' הא לרבנן בעי סמיכה ומתני' ודאי כרבנן וכ"כ בהדיא שם ד"ה איפוך אשם מצורע וכו' לעיל בפ"ק ילפי' שאר אשמות וכו' וכ"כ עוד לעיל (דף ה') ד"ה מה לשלמים שכן טעונים נסכים וכו' וה"ר חיים פי' משום אשם מצורע נקט סמיכה וכו' ע"ש והתם איירי הש"ס אליבא דרבנן דמכשיר אשם שלא לשמו כדקאמ' הש"ס התם בהדיא וא"כ ש"מ רבנן דדרשו היקש' לסמיכה לשאר אשמות הוא דדרשי וכ"נ מדבריה' לקמן בפ' התערובות (דף ע"ו ע"ב) ד"ה וסמיכה למ"ד סמיכת אש"מ וכו' יעו"ש:

והנה הואיל דאתא לידן נימא ביה מלת' במ"ש התו' (דף ל"ג) ד"ה סמיכת אש"מ וכו' דטעון סמיכ' דאורייתא משום ספקא דשלמים וכו' וכבר הק' כ"תר דא"כ הו"ל עבודה בקדשים וכדכתבו' לקמן בפ' התערובות ד"ה סמיכה וכו' דמשום ספקא התירו שלא לסמוך בכל כחו דילמא אשם והו"ל עבודה עוד אני מוסיף להקשו' דהא אמרי' בהדיא בפסחים פ' האשה (דף פ"ט) ונייתי מותר הפסח וניתני וכו' משום דמותר הפסח בעי המוכה וכו' ואי כדברי התו' דמספקא עברינן סמיכה א"כ נייתי מותר הפסח וליעביד סמיכה מספקו לא שייך לתרוצי תקוני גברא שאני כדמשני הש"ס לקמן (ד' ע"ז) דליתא דתקוני גברא לא תלי בסמיכה אלא בעיקר הקרבן ולייתי ולא ליסמוך מספק וכ"כ לעיל דף ה') ולקמן דף ע"ה וע"ו) ובמנחות (דף ק"ח) ובנדה (דף ע') יעו"ש איברא דליש' דטעון סמיכה משמע דבא להחמיר עליו ולחייבו דומיא דחטפה ונסכים וכו' ולא בא להקל עליו מסמיכה דאורייתא וצ"ע מה שהקשינו לעיל דהוי עבודה בקדשים ודו"ק:

והנה ראיתי לה' ב"הז שכת' שם (בדף ל"ג) בדבור הנז"ל סמיכת אשם מצורע לאו וכו' והא דתנן בפ' כל התדיר כל אשמות באין וכו' ולא מצי למתני כל אשמות טעונין סמיכה חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע כיון דמדרבנן מיהא טעון סמיכה עכ"ל. וכת' הב"הז חוץ מאשם נזיר שהוא נזיר טמא ואינו יכול לסמוך עליו כמו מצורע עכ"ל. ואחר גלגול מחילות מכבודו אני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר חדא דא"כ אמאי לא קתני ברייתא דכל הסמיכות שהיו שם קורא עליהן תכף וכו' חוץ מזה שהיה בשער ניקנור היל"ל חוץ מאשם נזיר שהוא מחו"כ כמו מצורע ואיני יכול לסמוך דבשלמא שאר מחו"כ דלא תני להו משום דשאר מחו"כ קרבנן עופות ואין סמיכה בעופות דהיינו זב וזבה ויולדת ונשים בלא"ה אינן סומכות אבל אשם נזיר קשיא וע"ק דאמאי אינו יכול לסמוך אי משום שהוא טמא הרי כבר נטהר בהזאת ג' וז' וטבילה וביום הח' הוא דמביא קרבנותיו ואי משים מחו"כ הא קי"ל דכפרתו אינה מעכבתו מלאכול בקדשים דכפרתו אינה אלא להתחיל למנות נזירות טהרה מחדש כדאיתא בכריתות (ח' ב') ור"א דקתני נזיר למשרי נפשיה ניתני נמי נזיר טמא כי קא מייתי קרבן למיחל עליה נזירות בטהרה ואי כדברי ה' ב"הז אמאי לא תנייה כי היכי דתני גר דמעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו לכ"ע כדכת' רש"י שם בד"ה גר מעוכב וכו' ולרבנן לא מקרי מחו"כ דעיקר הקרבן לא קא מייתי אלא לאכשורי נפשיה למיעל בקהל ור"א תנייה ותני נמי נזיר טהור אף דלית ליה עכבא מלאכול בקדשים כלל ואפ"ה תנייה דלאשרויי נפשיה ביין וכו' ולא תני נזיר טמא משום דליכא אשתרויי נפשיה ואי להתירו לאכול בקדשים א"כ ליחשביה מכ"ש מנזיר טהור ודומיא דגר ועיין בהרמב"ם פ"א מה' מחוסרי כפרה ובל"מ ותמצא בהכרח דנזיר טמא מותר לאכול קדשים אחר שנטהר וקודם כפרה ע"ש עוד ראיה אחרת מצאתי להתו' בהדיא בנזיר (דף נ"ה ע"ב) ד"ה אוכל בקדשים לאחר ס' יום וכו' דמחו"כ אסור לאכול בקדשים אבל משום נזירות טמא לא מיתסר בקדשים אע"ג דצריך נמי להביא קרבן משום דאין טומאה יוצאה מגופו לא מיקרי וכו' עכ"ל. וכן משמ' מדבריהם לקמן (דף ע"ו) ובמנחות (דף ק"ה) ובנדה (דף ע"א) וברש"י לעיל (דף מ"ד ע"ב) ד"ה לרבות אשם נזיר נזיר שנטמא וכו' והני להכשיר קא אתו זה להכשירו בקדשים וזה להתחיל נזירות טהרה עכ"ל. וכן במנחות (דף ע"ג ע"א) דוק בדברי רש"י דבמצורע נקט הכשר קדשים ובנזיר נקט מנין נזירות טהרה והכי איתא בשבועות וכפי דבריו למה הרמב"ם לא פסק גבי אשם נזיר דמוציאין אותו לחוץ וסומך כדפסק גבי מצורע ועוד בכל מקום דאיתא מחוסר כפורים רש"י והרע"ב ז"ל מפרשי' ד' דוקא ולא נזיר בכלל כגון כל הזבחים שקבלו דמן וכו' מחו' כפורים ואמאי לא פירשו כגון נזיר טמא אם קבל הדם בלי כפרה וכיוצא בזה בדוכתי אחריני אלא ודאי נר' פשוט דנזיר טמא מותר לאכול בקדשים וליכנס אל הקדש פנימה קודם כפרתו ולכאורה היה נ"ל דט"ס בדברי התו' וצ"ל חוץ מאשם מצורע דוקא דייקא נמי דכתבו משום דמדרבנן מיהא טעון סמיכה ולא כתבו טעונין סמיכה דאתרוייהו קאי אמנם אחר העיון נ"ל דדברי התו' שרירין וקיימין כפירש"י וז"ל סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא קסבר שאינו בכלל אשמות דאינו בא אלא להכשיר עכ"ל. וכיון שכן ה"ה נזיר טמא דאשמו אינו בא אלא להכשיר כדאית' במכולתי' (דף מ"ד ע"כ) ובמנחות (דף ד' ע"ב) ובדוכתי אחריני דכתיבנא לעיל ולהכי קא מקשו קו' שפיר דאמאי לא תני חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דתרוייהו להכשיר קא אתו ואינן טעונין סמיכה ושנו שפיר דמדרבנן מיהא טעונין וכו' ותו לא מידי ודוק:

ונחזור למאי דאתינן עלה דאיך כתבו וק' דבאשם מצורע כתי' כדכתי' לעיל ועוד דמאי ק"ל אי ק' להו כדכתיבנא דהיינו אמאי לא אתי אותה ומפיק מהיקש' כי היכי דאפיק מג"ש דעון עון ולהכי בעי' היקש מופנה לפסול שלא לשמו דאי משום הא לא איריא דלעולם האי היקש' הוא דאשם סתם והוא מופנה דהא הך דינא דאם נכנס דמו לפנים פסול מצינן למילף מג"ש דעון עון דהכא ליכא שום מיעוטא דר"א דם דמה לא דריש ופירש"י דכיון דלא מצי למכת' וכו' דאצט' קרא למכת' דם למעוטי בשר אורחי' דקרא למכת' מדמה עכ"ל. וכיון שכן מצינן למילף פיסול דם אשם לפנים מהאי ג"ש דאין ג"ש למחצה ואייתר היקש' דכחטאת כאשם לענין פסול שלא לשמו ור"א דנקט היקש' ולא ג"ש היינו בתר דאית לן היקש' נקט היקש' אבל אג"ש סמיך וכ"הג כת' התו' שם (דף ט') ד"ה ושלמים וכו' דתנא סמיך אקרא אחרינא ובדוכתי אחריני וזה פשוט ועוד ר"א דנקט היקש' נגד רבנן כלומר לדידכו דלא אתא היקש' לפיסול שלא לשמו אודו לי מיהת דאצט' לפסול דם של אשם לפנים דאלת"ה היקש' למאי אתא אבל לדידי היקש' לפיסול שלא לשמו ודם לפנים מג"ש ילפי' ומהדרי ליה רבנן דהיקש' אתא לסמיכה ואתא דמה ומיעט מחצה לענין פיסול דם לפנים ולכן אף שעלה בדעתי להגיה בדבריהם ובאשם מצורע נמי כתי' ור"ל דתרתי היקש' אית לן דסתם אשם ודבמצורע וכוונתם דהיקש' קמא דסתם אשם והיקש' בתרא לענין פיסול דם לפנים דאין היקש למחצה דליכא מיעוטא לאפוקי מהיקש' דר"א דם דמה לא דריש אבל היקשא קמא לענין פיסול שלא לשמו דאית לן מיעוטא דאותה בעינן היקש מופנה וא"כ כוונת התו' שכתבו ובאשם מצורע נמי כתי' כלומר והיינו הך דלקמן אלא דמ"מ אינו נוח לי דלמאי איצטריכו לומ' דתרתי היקש' אית לן דלעולם אימ' לך דכולהו ילפותי ילפי' מחד היקש' דאשם סתם ואעפ"כ הוא מופנה דאי אצטרי' לפיסול דם לפנים מג"ש ילפי' דאין. ג"ש למחצה וליכא מיעוטא דמפיק מג"ש ואייתר היקש' לפיסול דם אשם שלא לשמו ור"א דנקט בפיסול דם לפנים היקש' היינו אג"ש סמיך ולכן יראה לי דצ"ל באשם סתם כתי' והיא גופה קמ"ל דלא תימא בעינן היקש מופנה וא"כ צריך לדרוש היקשא דמצורע דהיקש' דסתם אשם אצטרי' לדלקמן דלית' אלא חד היקש' דאשם סתם הוא דדרשי' ודאמרת בעינן היקש מופנה מש"ה כתבו אחר זה והו"מ למילף מג"ש וכו' כלומ' דאית לן ג"ש וילפי' מינה כל מילי אלא דטעמא דילפי' מהיקש' האי דינא דשלא לשמו משום דאתת אותה ומפקא מג"ש ולהכי בעינן היקש מופנה אבל כל מילי ילפי' מג"ש וה"ה דינא דדם נכנס לפנים דלקמיה דליכא מיעוטא דמפיק וזה הפי' ע"ד שפי' כ"תר באשם סתם כתי' והיינו דקמ"ל דלא בעינן היקש' דכתי' בזביחה דמצורע וכו':

עוד נ"ל להגיה כדכתי' לעיל באשם מצורע נמי כתי' וכוונתם לומר דלא תימא דאשם מצורע שאינו אלא להכשיר כשר שלא לשמו דלא הוי בכלל אשם סתם כדאמרי' גבי סמיכה להכי כתבו התו' באשם מצורע נמי כתי' וא"כ פסול שלא לשמו מהיקשא דכתי' בגויה והשתא לא אמרי' דאותה מפקא מהיקשא דאשם מצורע כיון דהיקשא דמצורע אצטרי' לדרשא דפ' איזהו מקומן דלית' דכיון דגלי רחמ' באשם סתם דדינו כחטאת ולא מפקא אותה והו"א דאשם מצורע יצא מכלל שאר אשמות דלא דמי להו וכיון דגלי רחמ' ביה דדמי לחטאת כשאר אשמות. א"כ אהדריה לכלליה ואשם מצורע בכלל ופסול שלא לשמו ודוק ולהכי תמהו התו' (בדף ל"ג) דאשם מצורע אמאי לא בעי סמיכה מהיקשא דכתי' בגופיה:

ולעיקר קושייתם שהקשו דאמאי לא ולפי' מג"ש דעון עון לולא דבריהם היה נ"ל לתרץ כמ"ש התו' במנחות (דף ג' ע"ב) ד"ה לר"ש ה"נ משמ'. דרבנן לא דרשי זאת תורת החטאת אע"ג דבפ' דם חטאת וכו' דרשי' תורה א' לכל החטאות וכו' במידי דכתיבא בחטאת גופי' דרשי' ליה וכו' אבל שינוי קדש לא כת' כחטאת ועוד דכבוס בגדים כתי' בההיא פרשת' דזאת תורת וכו' עכ"ל. וכ"כ במכילתי' בד"ה הילכך מצוה משלמים והנך קראי וכו' יעו"ש וא"כ אי ילפי' מג"ש דעין עון א"כ דוקא אשם תלוי דכתי' ביה עון ושאר אשמות מנלן דליכא למימ' תורה א' לכל האשמות דהיינו דוקא מילתא דכתיב' ביה אבל אשם תלוי לא כתיב' ביה אלא דקיליף בג"ש דחטאת ור"ש הוא דאית ליה אליבא דרבא דבכל גוונא אמרי' תורה א' לכל וכו' ור"א ס"ל כרבנן וא"נ ס"ל כר"ש מ"מ נקט היקש משום רבנן דלדידיה ודאי לא מהני ג"ש דלא אמרי' זאת תורת מש"ה אייתי היקש' דאיירי בכל אשמות דבסתם אשם עסיק ודוק:

וראיתי לה' ב"הז שכת' במ"ש התו' במנחות (דף ד' ע"א) בד"ה לאחר הקטרת אימורים וכו' והא דדרי' בספר' בפ' זאת תהיה גבי אשם מצורע כי כחטאת האשם הוא פרט לששחטן שלא לשמן נר' דאסמכתא בעלמא היא עכ"ל. וכ' הוא ז"ל דהאי דרשא דהוא פרט וכו' אליבא דר"א וכו' ע"ש ואישתמיטתי' הא דאמרי' במנחות (דף כ"ח ע"א) א"ר יוסף ל"ק הא ר"א והא רבנן ר"א דמקיש אשם לחטאת מקיש נמי לוג לאשם וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אלא אמ' וכו' ואי כדברי הרב ז"ל דמצורע כתיב ביה מיעוט' הוא א"כ מאי קפריך וכי דבר הלמד בהיקש וכו' ואמטו להכי כתבו אסמכתא בעלמא וברור ומהתימ' על הרב הגדול ק"א ז"ל שפי' הוא פרט לששחטו וכו' דברים כפשוטן כנר' שהיא דרש' אלימתא ולא ראה מ"ש התו' במנחות וראיתי להתו' לקמן (דף נ"ה) ד"ה מה חטאת וכו' וא"ת כיון דאיתקש לחטאת א"כ יפסלו שלא לשמה כחטאת ולרבנן דדרשי אותה ניחא אבל לר"א ק' וכו' עכ"ל. וכפי דבריהם דפ"ק אי לאו היקש' אתיא אותה ומפקא מג"ש ל"ק דלעולם ר"א דריש אותה ולמעוטי עולה דאלת"ה אותה ל"ל אלא ודאי אותה למעוטי עולה ואי לאו היקש' הוה ממעטי' אשם מאותה וא"כ שלמי צבור דליכא היקשא מופנה אתיא אותה ומפקא מהיקש' דועשית שעיר עזים לחטאת ע"ש כי היכי דאפקת מג"ש ואדרבה אית לן למימר מדאצט' היקש' דכחטאת כאשם לרבויי אשם לפיסול ש"מ דכל הקרבנות ממעטי שפיר מאותה ודקאמ' הש"ס בפ"ק א"ה אותה נמי וכו' הא שייר פסח אינו ר"ל וכיון דשייר לא דרשי' לה אלא ר"ל דכיון דשייר פסח לא ברירא דרשתה ואתי היקשא ומפיק מאותה אבל אותה דדמה למעלה על אותה פסולה לשמה אבל אה"נ אכתי דרשי' לה וליכא למימ' כיון דאתא היקשא לאשם דפסול לא דרשי' לה כיון דשיירה אשם דליתא דהא לדעת התו' אי לאו היקשא ממעטי' אשם מאותה אע"ג דשיירא פסח אלא ודאי מיעוטא כדקאי קאי והיכא דגלי גלי ובזה מתורצת קושייתם שהקשו (דף י"ב ע"ב) ד"ה מה הצד השוה שבהן וכו' תימ' ולר"א דפסל וכו' יעו"ש דכפ"ז אותה אצטריכ' למעוטי עולה ואע"פי שיש לישא וליתן עוד ובלשונות אחרים דשייכי לענין פיסול שלא לשמו עוד י"ל כמ"ש ה' ל"ק הרבה ולא רציתי להאריך ודוק:

בד"ה ומה עולה וכו' ומיהי כיין דכתי' אותה בחטאת וכו' עכ"ל. נלע"ד לכ' כוונתו דק''ל דכיון דאמרי' דאתי ק"ו ומפיק מהיקשא א"כ הכא נמי דאית לן היקשא דזאת השלמים דשאר קרבנות כשרים כדגלי קרא דמוצא שפתיך דהא אותה לא אצטריכא אלא לאשם אבל שאר קרבנות מהיקשא דזאת התורה כדאמרי' לעיל אמאי לא אמרי' אתי ק"ו ומפיק מהיקשא אליבא דר"א דאית ליה אשם פסול א"כ אמרי' דנילף מחטאת יוכיח ואיתימ' שכן מכפרת פסח יוכיח וכ"ת שכן כרת אשם יוכיח ותי' כיון דכתי' אותה וכו' ר"ל דאע"ג דאותה לא אצט' אלא אאשם ושאר קרבנות מהיקשא וממוצא שפתיך וא"כ אמרי' אתי ק"ו ומפיק כיון דכתי' אותה אחת למעוטי עולה לדעת ר"א ראשם פסול אצטריכא אעולה וכפ"ז תי' תי' אחר מדתי' לקמן כד' י"ב ד"ה מה הצד והנה מה שפי' הב"הז דקי' התו' בתחלת דברי ר"א קודם דידע האי כרכא דשכן כרת הא פירש"י דקו' הש"ס דנקיש אשם לחטאת מהיקשא דכחטאת וכאשם בתר דידע הני פרכות ופשט' דשמעת' לא מוכח כדפי' הב"הז ואם במה שפי' ה' צ"ק דעסיקו' בחטאת דשמיעת קול אדרבה קאמ' הש"ס אלא חד מתרי טעמי נקט וא"כ בכל החטאות עסיק וה"ה דהוה פריך שכן כרת ועוד דס"ס איכא למפ' קרן וחודה ואצבע וכו' עוד מה שתי' דבמסקנא לא אמרי' אתי ק"ו ומפיק מהיקשא הא ליתא דהא אמרי' בהדיא לקמן אמר רבא ק"ו מעולה ואע"ג דלית לן היקש' דכחטאת וכאשם ות"ל שכן מצאתי בהדיא במציעא (דף קי"ד) והביאו ראיה מהכא מדרבא דקא מפיק מהיקשא לכנלע"ד כדכתי' ואין להאריך ודוק ותשכח:

והנה כפי מה שפי' דקו' התו' אליבא דר"א אין להק' מהא דאמרי' לקמיה א"ה אימא אותה לשמה וכו' ההוא אותה לאו דייקא וכו' הא משמ' דר"א לא דריש די"ל דכוונת הש"ס לומ' בשלמא אותה דדמים לא מצינן דשייר מידי ולאו דוקא להכי אע"ג דאיכא היקש' כיון דאיכא אותה לא חיישי' להיקש' אכל אותה דשחיטה כיון דפסח יצא ממיעוט א"כ ה"ה נמי אשם מכח היקש' אבל לעולם אותה איצטריכא לעולה דאלת"ה אותה למאי אתא אבל לאשם ולשאר קרבנות לא אצטריכא וק"ל:

בא"ד ותימא לסברתו וכו' מעולה וכו' וי"ל דנימא חטאת יוכיח כצ"ל ר"ל דכפי סברת רבא דעביד ק"ו מעולה א"כ ר"א נמי מאי דעתיה דלא עביד ק"ו מעולה וליכשר אשם ותי' דחטאת יוכיח דהיא אינה כליל ופסולה שלא לשמן ואין להק' דמה לחטאת שכן כרת דהשתא לא ידיעא ליה האי פרכא דאי ידיעא ליה לא הוה גמר מחטאת ופסח וה"ה דהול"ל דמה לעולה שאין מכפרת והנה מה שפי' ה' צ"ק דקו' התו' כיון דאפי' לפי ק"ו איכא פרכא על הצד ששוה ה"נ הול"ל האי ק"ו ואע"ג דאיכא פרכא. ע"ק אם כפי' ה' ל"ק דקו' התו' דליכשר באשם היינו כיון דאף לפי' ק"ו דאביי אית עליה כפכא בהצד השוה ה"נ עבדינן ק"ו ואף דאיכא פרכא א"כ מה מתרצי לקמן בד"ה אשם שאינו כליל וכו' דס"ס כיון דהשתא נמי דפריך ליה מה לעולה אית פרכא א"כ הול"ל האי פרכא דחטאת יוכיח אף דאיכא פרכא ונ"ל דל"ד לפרכא דהצר השוה להאי פרכא אי ילפי' מעולה דהיא פרכא גלויה שכן אינה מכפרת עוד מה שפי' בס"ד חטאת יוכיח היינו בהיקש' דכחטאת ואשם לא היא דאתי ק"ו ומפיק מהיקשא דהיקשא מוקמי' ליה בשלא לשמו ואשם דמו למטה מק"ו והאי פרכא דחטאת יוכיח ליתא דשכן כרת באופן דלכל הפירושים דבריהם דחוקים ודוק:

דף י"א ע"א רש"י בד"ה אשם שאינו כליל וכו' חטאת תוכיח וכו' ור"ל דהש"ס לא פריך אהאי ק"ו אלא אצד השוה והו"ל ליפרוך האי פרכא מעיקרא וק"ו ליתיה וק"ל:

תו' בד"ה בא לעובדה וכו' ול"ק למ"ד דבעי למד קדש וכו' כצ"ל והב"הז והצ"ק לא ראו זה הענין דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש באיזהו מקומן ולכן כתבו מה שכתבו והאי גירסא שהגהתי כך איתא בדפוס אחר וכפי גירסתי' דגרסי' וק' למימר דלא בעי למד וכו' נ"ל ליישב דכוונתם לומ' דהם תי' מעיקרא דאי אמרי' מצורע חולין שפיר וסיימו וק' וכו' ר"ל ודוחק לתרץ דהאי רב יהודה דקאמ' הכי לא בעי למד ומלמד קדש דמ"ד למד קדש סני פשיטא ליה דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ולהכי קאמ' כחטאת בימין אבל מ"ד דבעי תרתי ולא פשיטא ליה אי מלמד בהיקש לא ס"ל דבעי ימין זה דוחק ודאי להכי עיקר התי' דמצורע חילין הוא ולכ"ע ניחא דוק בתו' ד"ה והרי זריקה וכו' (דף כ"ד) ותשכח כדכתיבנא כנ"ל:

ע"ב בד"ה אי איפלוג כלשמן וכו' ותימא השתא דמיירי נמי דפליגי בשלא לשמן כצ"ל ליישב הגירס' ועיין לה' צ"ק וק"ל:

דף י"ב ע"א תו' בד"ה לילה לקדושה וכו' בין לבר פדא בין לר"י וכו' עכ"ל. עיין מ"ש ה' צ"ק ואפשר לי לומ' דקא מק' לבר פדא דמאי אתא לאשמועי' בר פדא דעוברים אינן קדושים ולאו כל דכן ומה אפי' יצא לאויר העולם אפ"ה אם הקדישו ליל ז' פסול עובר שעדין במעי אמו ולאו בר הקרבה א"ד שלא יהיה קדוש וא"כ איך קאמ' ב"פ דעובר אינו קדוש דמשמ' הא אם יצא והקדישו אפי' תוך הזמן לית לן בה וזה אינו דדוקא ליל ח' ודוק:

בד"ה וש"מ יש דיחוי וכו' ודבר זה למדתי פי' ממ' כריתות וכו' בלשון זה ש"מ קדושת דמים מדחה עכ"ל. וי"ל דאדרבה מלת מדחה מורה שהוא דוחה כפי' ה"ר חיים אבל היא לא יש בה דחוי ואף אם נפרש פי' מדחה כמו נדחה דלשון תרגום הוא מ"מ היינו יש דיחוי בדמים ומאי רבותיה דכריתות וי"ל וק"ל:

בא"ד וע"ק היכי מייתי אההיא דר"א דפשיטא ליה התם רב"ח וכו' עכ"ל. ובאמת נר' דל"ק דבתר דקבלה מר"י אמרה וי"ל וק"ל:

בד"ה וש"מ דחוי מעיקרו וכו' וא"ת מ"ט דר"י וכו' מחוסר זמן וי"ל וכו' עכ"ל. וא"ת א"כ דחוי מעיקרו דאמרי' לעיל בפסח אמאי דחוי דהא נראה ממילא וי"ל כמ"ש התו' לעיל ד"ה אי דאפרשי' האידנא וק"ל:

בד"ה הכא קרבן אידחי וגרע מדאידחי גברא וכו' ור"ת פי' אפכא וכו' עכ"ל. פי' דהתם מומר לאי בר קרבן הוא נשיא לאו בר קרבן הוא ומאי מפני דאדרבה הנשיא הוא נדחה מקרבן הדיוט והקרבן נדחה הוא ג"כ ותי' דס"ס על החלב חייב קרבן או האי או האי ור"ת פי' בש"ס אפכא וכו' וכפי פי' זה פי' מהא פתח היינו לקולא ולהכי בנשיא אינו דחוי דהא גברא אידחי דוקא אבל קרבן חייב ודוק:

בד"ה מה הצ"ש וכו' ומיהו לא שייך כמו בחטאת כאשם כצ"ל:

דף י"ג ע"א גמ' דייקא נמי דקתני שהזבח נפסל וכו' ע"כ. עמ"ש ה' צ"ק ונ"ל דליש' יתירה קתני מתני' שהזבח נפסל דפשי' אלא ודאי לדיוקא קתני דוקא נפסל ולא מתפגל אלא דק' סיום הש"ס דקאמ' ולא קתני מתפגל ואפשר דר"ל דאמאי לא קתני נמי נפסל ומתפגל וכי היכי דלישמען האי חידושא וק"ל:

רש"י בד"ה אתה אומר וכו' משתעי דהיינו זריקה אבל קבלה לא צריך מאהל מועד ואילך עכ"ל. פי' דקרא עסיק בהקרבה למזבח וקבלה לא צריך מאהל מועד ואילך דלא צריכה אלא אפתח א"מ בעזרה אבל מא"מ ולפנים דהיינו לצד מזבח לא צריכה וקרא עסיק בהקרבה למזבח ואי לא גרסי' ואילך א"ש ר"ל דלעולם אימא לך דמא"מ מזמן שהוקם לא צריך קבלה דדוקא במשה בסיני ודוק:

בד"ה אדר"ע וכו' דאיכא למימ' בני אהרן כל שהן עכ"ל. הקש' א' מבני הישיבה דכפ"ז משמ' דלת"ק דריש מבני אהרן לא חללים ומכהנים כלי שרת וכפ"ז דהא רש"י פי' בחומש בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים הא משמ' דילפי' האי דרשא מכהנים ותירצתי דכוונת רש"י לומ' כיון דהכהנים גילתה על בני אהרן דלאו חללים בכלל לת"ק א"כ ר"ע דלא דריש הכהנים א"כ אדרבה ילפי' מיניה דאפי' חללים במשמעותי' ודוק:

בד"ה לא קשיא הא דקתני לעיל מחשבת קבלה לא פסלה בפגול וכו' והא דקתני וכו' עכ"ל. הנה משמ' ודאי בפי' דלא גריס אלא ותי' א' צריכינן ליה ועמ"ש הבר"הז ות' צ"ק ולעד"ן דרש"י לא ס"ל כתו' דלעיל (דף י') ד"ה מחשבי' מעבודה דתו' לעיל דחו אותו הפי' משום דשלא לשמן נמי ע"מ לקבל כשר ולא ניחא להו לפ' דבמתני' עסיקי' בחישב בה משום דהא הפך הא דהם פירשו תי' קמא בחישב ע"מ לגמור העבודה למחר ובהאי תי' בתרא לפי פי' גרסי' אלא ור"ל לעולם בשלא לשמן עסוקי' בריית' ומתני' הא דאמ' וכו' ורש"י דפי' בתי' קמא דבפגול ע"מ לקבל כשר ובמתני' בחישב בקבלה עצמה ה"נ בהאי תירוצא פי' ולא חשיב לקו' התו' ואע"ג דבלאו תי' קמא מצי נמי לתרץ בהאי תירוצא ובשלא לשמן עסיקי' י"ל דהניחא לר"י ולר"ל מא"ל ולהכי פי' תי' הש"ס בין למר ובין למר והתו' דמקשו לעיל משום דס"ל דשיטת הש"ס כר"י כדאמרי' לעיל והדר ביה רבא מק"ו וכו' ודוק:

תו' בד"ה בכהן כשר וכו' דהא נפקא להו לקמן וכו' עכ"ל. הנה מ"ש ה' צ"ק דל"ק נ"ל דליתא ודברי תו' אמת וצדק דמ"ש זר בקבלה כשר אם ר"ל כשר ממש ליתא דהא משנה ערוכה שנינו כל הזבחים שקבל דמן זר אונן וכו' פסול וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהאי קרא דעבודת מתנה לפטורי ממיתה אבל לפיסול כולהו פסילי דדוקא שחיטה ומאי ראיה מביא מתנה דכין דהא כוונת הש"ס לומ' דקרייה תורת זר א"כ תן לו דין זר אם עבר עבודה שחייב עליה זר א"כ בכאן חייב ואי בעבודה שפטור עליה הזר אלא דפסול ה"נ פסול דוקא וא"כ אף אם נפרש כוונתו דר"ל דזר פטור בקבלה ס"ס כיון דקריבת זר וזר פסול בקבלה ה"נ פסול כמו דאמרי' חייב מיתה כמו דזר מחוסר בגדים בזריקה ואדרבה כגמ' (דף ח"י) אמרי דמהאי קרא משמ' אפי' בדבר שאין חייבין עליו מיתה אי מהתם הו"א דוקא בדבר שחייבין עליו מיתה להכי אתא האי קרא לומר דאפי' דבר שאין חייב מיתה עליו ופירש"י כיון דקרא כת' דהוו זרים וזרים אית בהו חלול בקבלה ולא אשכחן חלוק בהאי קרא הא בהדיא משמ' דהאי קרא עסיק בין בדבר שחייב עליו מיתה בין בדבר שאין חייבין עליו וא"כ נר' פשוט דדברי התו' ז"ל כראי מוצק וכתב זה שלא בהשגחה ודוק:

דף י"ד ע"א גמ' שכן נוהג בבמה שלא לשמן וכו' כצ"ל ומ"ש ה' צ"ק על הב"הז דמחק כל זה לא מחק בספרו אלא תיבת חיוב שמחק ע"ש:

תו' בד"ה מה לשלא וכו' וי"ל דשלא לשמו יוכיח וכו' עכ"ל. ובאמת לא ידענא מאי קאמ' ואיני מאמין שזה מהתו' דהא שלא לשמן נמי פוסל בד' עבודות כל א' לבדה משא"כ בחוץ לזמנו ומה שישב ה' צ"ק בדבריהם ס"ס לא יישב כלום ודוק:

ע"ב רש"י בד"ה והא שחיטה וכו' דס"ל דהולכה א"א לבטלה וכו' עכ"ל. ורש"י דפי' לדעת רבנן הכי משום דאי אמרת דרבנן מודו דאפשר לבטלה ואפ"ה ס"ל דעבודה היא ופסול א"כ ק' דמאי פריך דשאני הולכה מקבלה ואילך מצות כהונה דאלת"ה א"כ ליפרוך נמי קבלה מ"ש משחיטה אלא מוכרח דמקבלה ואילך מצות כהונה א"כ הולכה נמי להכי פי' דטעמייהו דרבנן דס"ל דהוי א"א לבטלה ולהכי פריך שפיר דא"כ דטעמייהו דרבנן דפסלי משום א"א לבטלה הא שחיטה דכשר' אפי' א"א לבטלה ודוק:

תו' בד"ה שכור וכו' ודלא כר"י כת' ה' צ"ק דתימא על הב"הז דהגיה כן ונ"ל דמפ' הב"הז מ"ש ודלא כר"י היינו דברי הש"ס שם ור"ל דממ"ש הש"ס שם אלא שכור וכו' ודלא כר"י משמ' דלא כרש"י וק"ל:

בד"ה והא שחיטה וכו' משום דמקבלה ואילך וכו' עכ"ל. ור"ל דמנ"ל דטעמי' דרבנן משום א"א לבטלה כי היכי דליפרוך האי פרכא דלעולם רבנן פסלי ולא בהא תלי טעמייהו ולהכי כתבו דקושיא דש"ס אליבא דר"ש דקא מכשיר מוכרח דטעמי' משום דאפשר לבטלה דוק מינה הא אי אפשר לבטלה פסול והרי שחיטה דא"א לבטלה וכשר והשתא ליכא למימ' דשאני טעמא משום דמקבלה ואילך מצות כהונה דהא ר"ש לא תלי טעמא אלא באפשר לבטלה דהיינו טעמי' דהתיר ר"ש ולא ס"ל השתא המקשן דר"ש תרתי בעי עבודה וא"א לבטלה והתרצן חידש לו דר"ש נמי אית ליה האי טעמא דמקבלה ואילך מצות כהונה אבל שחיטה לאו עבודה היא ואע"ג דלקמן פי' התו' שחיטה לאו עבודה היא כמה פי' י"ל דהנהו אזלי כפירש"י דהאי הג"ה כרש"י או י"ל דלפי דק"ל דאיך מכריח הדבר מעצמי משחיטה דלא כתי' בה כהונה דעליה אנו דנין להכי כתבו התו' הני פירושי ובמ"ש נסתלקה קו' ה' צ"ק עוד מה שהק' מתחלה מהאי דיומא י"ל כיון דגילתה תורה בנתינת עצים דאפשר לבטלה ואפ"ה בעינן כהן והאי טעמא דאפשר לבטלה ליתיה א"כ גם בהולכה הדין כך והאי טעמא דא"ל ליתיה ועיקר טעמא הוא משום דמקבלה ואילך מצות כהונה ועוד דל"ד אפשר לבטלה דהולכה לא אפשר לבטלה דאימורים אלו אם לא הקטירם והשליכם לים המלח כשר ומרצה אבל בהולכה אימתי אפשר לבטלה אם שחט אצל המזבח והשת' דשחט בעזרה כבר נתחייב הוא בהולכה ולא אפשר ליה לבטלה דא"כ ליכא זריקה והקרבן נפסל ולא אפשר ליה לבטל אלא אם שחט אצל המזבח והשתא מיהא לא בטלה משא"כ באימורים אי השליך האימורים כשר הקרבן ומדה ולא מעכב כפרה ולא דמי להולכה זהו משנלע"ד לפ' שיטת התו' והמעיין ישפוט בצדק ודוק:

דף ט"ו ע"א רש"י בד"ה והא כי פליגי וכו' והאי מהא בטל כצ"ל פי' דממתני' משמ' דעסיקא בשחט רחוק מן המזרח שלא בטל הולכתו והאי ר"ל דאוקמתון מתני' בזוטרתי כבר בטל ומתני' קתני משום דאפשר לבטלה משמ' שעדין לא בטל דהיינו בהולכה רבתי ועיין בה' צ"ק וק"ל:

פרק שני

שם גמ' השתא ציץ לא מרצה וכו' ע"כ וה"ה דהימ"ל כדלעיל וכי יש כח בנשים וכו' כדפירש"י לעיל אלא דהכא עדיפא מניה פריך וק"ל:

תו' בד"ה זר ואונן וכו' ופרועי ראש וכו' עכ"ל. עמ"ש ה' צ"ק דכת' ב' טעמים דל"ג פרועי ראש ואי לאו טעמא קמא הו"א דקו' התו' אפי' למ"ד דמחללי כמ"ש התו' לקמן בד"ה אתיא בק"ו וכו' וק"ל:

בד"ה טבול יום זו ואצ"ל זו וכו' משום דאיכא תרי קראי וכו' והא דלא תני טמא ברישא וכו' עכ"ל. הנה זה הלשון קשה מהכין דכיון דתירצו זו ואצ"ל זו אמאי איצטריכו התו' למימ' משום דאיכא תרי קראי וכו' עוד מהו והא דלא תני טמא וכו' דהא דרך הש"ס לתרץ הכי זו ואצ"ל זו ועוד יש להק' דאיך מתרצינן זו ואצ"ל זו בכ' תיבות בחד בבא דהא כתבו בעלי הכללים דבתרי תיבות בחד בבא לא אמרי' הכי וכן כתבו התו' ברפ"ב דקידושי' ונ"ל דחדא מתרצה חברתה' והוא כמ"ש ה' י"ש (דכ"ט) שהביא בשם הרי"ן עזרא דדברי התו' קשו אהדרי דבקידושין אמרי' דבתרי בבי לא אמרי' זו ואצ"ל זו או לא זוא"ז ובשבועות אמרי' אהא דתנן אין לי אלא מרצע מנין הסול והסיר וכו' וכתבו התו' דל"א זו ואצ"ל זו קתני ותי' ה' י"ש דכיון דמלת מחט נמי לחוד אית בה חידוש אע"ג דשמעי' מסול וסיר מ"מ לית לן בה משא"כ כו ובשלוחו דמלת בו לחוד לית בה חידוש כלל דפשיטא דאי איהו לא מקדש מאן מקדש נקטינן מדבריו דהיכא דמלה הפשיטה לית כה חידוש ל"א זו ואצ"ל זו או לא זא"ז בתרי היכי בחד בבא א"כ ה"נ כיון דלא ידעינן ט"י אלא מדכפל תרי קראי בטומאה נמצא אי לא כתב אלא חד קרא הו"א דבטמא עסיק קרא אלא כיון דקרא כת' קרא אחרינא לטמא אייתר קרא אחרינא לט"י ולכן תנא וכת' טמא לומ' דכיון דכתב טמא ניחא לפסולי ט"י ולהכי התו' ק"ל מעיקרא דאיך אמרי' זו ואצ"ל זו בתרי בבי ותי' כיון דאיכא תרי קראי דמקרא חדא לא ולפי' ט"י ומוקמי' בטמא להכי כת' תנא לומ' טמא דטעמא דאמרי' ט"י פסול מדאמרי' טמא פסול מקרא אחרינא דהא תרי קראי כולהו עסיק בטמא אלא מיתורא דרשינן קרא בט"י להכי כת' תנא טמא ולבסוף הקשו דא"כ הו"ל לאקדומי טמא מעיקרא ולבסוף ט"י והוי לזא"ז דהא דרך התנא לומ' לזא"ז יותר מזו ואצ"ל זו ברכת' ה' ה"ע שם ותירצו שפיר דניחא ליה למתני בהדי ערל ועיין מ"ש בכללים בס"ד:

א"נ פי' מ"ש משום דאיכא תרי קראי ר"ל דק"ל דאף ט"י נמי לא לכתו' כיון דבקרא כתי' בהדיא דהא תי' התו' לעיל דמשום דכתי' בבע"מ ופ"ר חלול בהדיא לא כתבינהו א"כ אמאי כת' ט"י או דק"ל על טמא דס"ס לא תי' כלום דאפי' תימא זו ואצל זו מ"מ כיון דאמרי' דמלתא דכתי' בה חלול לא קתני א"כ ס"ס אמאי קתני טמא דכתי' ביה חלול בהדיא ותי' משים דאיכא תרי קראי ולא ידעינן ט"י אלא מכח אא"ע להכי כת' תרוייהו א"נ דק"ל דאמאי כת' ט"י כלל דהא כמתני' דסנהדרין דאמרי' טמא שאכל תרומה לא קתני ט"י וכתבו התו' דהוא בכלל ודינו כטמא וא"כ דה"ה ט"י כדכת' התו' בראש ד"ה דגמר חלול וכו' אמאי טרח תנא וכת' ט"י ותי' דשאני הכא וכו' אבל התם מחר קרא כדתי' התו' בס"ד הנז' ותי' דהכא לא נפקי מחד קרא לא מתרי קראי וכיון שכן הוצרך לכתו' שניהם ודוק נ"ל:

בא"ד וכ"ת וכו' זה אינו דהא כי מרבי וכו' כצ"ל:

בד"ה אתיא בק"ו וכו' ועומד ע"ג כלים ולק"מ כצ"ל:

דף י"ו ע"א גמ' שם יושב לא פריך ר"ל כדכתבו התו' לעיל (דף י"א) דחדא מחדא לא פרכי' כל דהו א"נ כוונת הש"ס לומ' דלא חשיב לה פרכא אפי' אי הוה חדא מתרתי וכן מצינו לעיל (דף י"ב) דאף בהצד השוה אמרי' צד כרת לא פריך ור"ל דלא חשיב לה פרכא וכ"כ בעלי הכללים דזמנין מתרץ הכי ור"ל לא חשיבא פרכא האי כרבא דוקא לא חשיבא בעיניה אבל פרכות אחרות אפי' כל דהו פריך אלא דהאי לא אחשבה בעיניה נ"ל:

תו' בד"ה אף אני אביא זר וכו' דל"ת טמא בק"צ וכו' עכ"ל. ר"ל דאי לא מצינן טמא בק"צ וט' שאינן אוכלים ועובדים לא הוה פרכינן מה להנך שכן מוזהרין דאמרי' מנ"ל האי דמק"ו ילפי' הכל חלול ואזהרה ומנ"ל לש"ס למעבד האי חילוקא אבל כיון דמצינו בטמא בק"צ ואונן כ"ג דלא מחללי ומאי שנא אלא מוכרח דשאני הני דליכא כהו אזהרה משא"כ בזר וכיון שכן דאיכא גילויא פרכינן שפיר ודוק ובזה מתורץ קו' ה' צ"ק וכפי' תי' ק' דנימא דטעמיה דבי ר"י דנקט אזהרה כדי דלא ליפרוך מה הנך שכן מוזהרים ויצטרך לתרץ דור נמי מוזהר להכי נקט מעיקר' אזהרה וממילא פרכא ליתא ומ"ש לכך צריך לטעמא דאזהרה ר"ל והומ"ל הצד השוה הוא שיש בהם צד גרעון ופיסול אף אני אביא זר שהוא גרוע לעבודה דאינו כהן ומחלל. נ"ל:

בד"ה הג"ה דילמא שרי בבמה וכו' דשייר נמי יושב עכ"ל. ואין להק' דא"כ הול"ל לימא מסייע ליה דהא א"א דאונן אסור בבמה א"כ מאי שייר דהאי שייר דלא קתני יושב דליתא דשייר בסיפא בשוין ב"מ וג"כ ברישא שייר יוצא דכשר בבמה וק"ל:

בד"ה מיושב ות"ח וכו' ותו דאמרי' פ' שבועת העדות וכו' באיסורא וכו' ד"נ שאני עכ"ל. עיין מ"ש ה' צ"ק בהאי ותו דפי' קצת דחוק ולעד"ן לפ' דר"ל דאמרי' התם באיסורא אין חכמה וכו' ואי אמרת דהיינו טעמא דלא ליזיל כי היכי דלא ליקום א"כ באיסור' מוכרח שיעמוד וכיון שכן ק' היכי יליף מיושב ת"ח דמה יושב ת"ח שכן פסול לעדות באיסורא אלא ודאי ש"מ דאפי' יושב כשר אפי' באיסור וטעמא דלא ליזיל משום זילותא ולהכי אפי' דאיכא זילותא באיסורא ילך וישב ובהכי ניחא נמי דקשיא לן מ"ש עוד התו' ועוד ד"נ שאני דא"כ לפרוך מה ליושב ת"ח שכן פסיל לעדות נפשות ולק"מ דאיהו קיליף איסורא מאיסורא ומאי איכפת לן בד"נ ולהכי התו' הקשו שפיר לקמן דמה ליושב שכן פסיל לחליצה דהוא ג"כ איסורא ולהכי בריש' הביאו ראיה מדאמרי' איסורא ילך להעיד ואי עומד א"כ איכא למפ' מה ליושב שכן פסול באיסורא והאי נמי איסורא ודוק כנ"ל:

ע"ב גמ' רב משרשיא אמר וכו' טעמיה דרב משרשיא משום דק"ל פרכא מה להצד הב' שכן לא הותרו מכללן גבי כ"ג ולא אהני ליה הך תירוצא וק"ל:

תו' בד"ה והיכן מוזהר וכו' וה"ר חיים פי' וכו' עכ"ל ר"ל בשלמא אנינות מרע"ה לא אמר בפי' וא"כ יכול אתה לומ' שאמ' משה כמה דברים ניחא אבל גבי לא הובא את דמה לא קאמ' קרא דטעמא משום דטעו ומנין לנו להוסיף וק"ל:

בד"ה אתיא בק"ו וכו' הותר מכללן עכ"ל. פי' דאמאי הש"ס לא קאמ' חד מהנך אלא משום שם יושב ולתי' קמא מי ניחא והאיכא למפרך מה ליושב שכן לא הותר וכו' ודוק:

בד"ה אבל בק"צ וכו' וי"ל כיון דהא ילפי' מטומאת וכו' כצ"ל דבלא"ה סתר לה שפי' וכו' ר"ל דכפי ק"ו דרבא מעיקרא לא הוה ס"ל באנינות פסולה ואנן דקי"ל הכי דפסולה קושט' הכי כיון דליתיה להאי ק"ו וק"ל:

בד"ה ולא תותר וכו' אלא סתירת דברים עכ"ל. ור"ל דסמיך אק"ו אחריני דליכא בהו פרכא ונקטיה להאי באגב וק"ל:

דף י"ז ע"א גמ' רמז לט"י מן התורה וכו' ע"כ אפשר דנקט רמז בדרשא גמורה טעמי' כדכת' התו' דהומ"ל מק"ו להכי נקט רמו ור"ל דא"ץ אלא רמז בעלמא מהתורה דבלא"ה אית ק"ו וק"ל

רש"י בד"ה ט"י וכו' לא מצית למימ' תנהו ענין וכו' כצ"ל:

בד"ה במחוסר כפורים וכו' בטמא ליכא למימ' וכו' ועוד דלא קמיבעיא וכו' עכ"ל ר"ל דבא לחזק דבריו הראשונים דלא קמיבעיא ליה טמא דלית' דר"ל לכתו' מחוסר כפורים וט"י בהדיא כדכת' התו' דאם הק' כן לא משני מידי דליכא שינויא לת"ח אלא מוכרח דלא מיבעיא ליה כלל ודוק

ע"ב גמ' דכ"ע מחוסר כפורים כזב דמי ע"כ דליכא למימ' דכ"ע לאו כזב דמי ודלא כרבא וא"כ מ"ט דפסול כמחוסר כפורים כיון דחד דינא, לט"י ומח"כ וט"י כשר ה"ה מח"כ וק"ל רש"י בד"ה דכ"ע כזב דמי וכו' דזב חמור מט"י עכ"ל פי' דחומרא היא כדפי' רש"י לעיל ד"ה מחוסר כפורים ה"ה וכו' דבט"י ליכא הך חומרא ולתו' נמי ליכא חומרא כפי שיטתם ליל בד"ה קסבר רבא וכו' ודוק

תו' בד"ה אין בגדיהם עליהם וכו' ואמר מר זר ששימש וכו' עכ"ל הנה מה שתי' ועי"ל לכאורה ק' דמקרא דחלול נילף נמי מיתה ועוד דס"ס קשיא אש"ס דהביא קרא דחלול ושביק קרא דמיתה ונ"ל לפ' דלעולם קו' התו' לא קאי אש"ס דיכולין לדחות ולומ' דה"ה אלא אגב דילפי' מהאי קרא חלול יליף נמי מיתה ור"ל דמהאי קרא לחוד סגי לן לחילול ולמיתה אף אי לא כתי' בהדיא אבל קושייתם היא על יתורא דקרא דתרי קראי ל"ל ותי' דקרא דחלול שמעי' נמי מניה מיתה אלא משים דלא כת' ביה מכנסים להכי אצטרי' קרא דמיתה ביה כתיבא וקאי אכולהו בגדים ודוק:

דף ח"י ע"א בד"ה כ"ג שלבש וכו' דלאחר מיתת הא' קאמ' וכו' ע"כ. ר"ל דאי אמרי' בחיי א' קאמ' א"כ מוכרח משום שעבד בבית ה' כבר נתקדש להיות כ"ג א"כ ת"ל דהוי מחוסר בגדרים ואי אמרי' דלאחר מיתתו א"כ אינו ר"ל מאליו נתקדש אלא ר"ל דאי אנן ממנים אותו כ"ג במקום א' לא אפשר משום איבה ואי כהן הדיוט וכו' וק"ל:

ע"ב גמ' או אינו אלא ד' ולא ה' וכו' ע"כ. ולא הומ"ל מרבה אני בעלת ה' וכו' דהוה פריך ליה א"כ נמעט ב' ממלת ד' ולא ג' וה' להכי פריך לפי שיטתיה דלא מיעט מד' ולא ה' א"כ או אינו אלא ד' ולא ה' וק"ל:

שם מאי לאו בהאי קמיפלגי וכו' מ"ס וכו' ע"כ. ר"ל דהיינו טעמי' דקרא דמיעט ה' משום כמאן דאיתי' דמי ולתנא האחר דריבה טעמ' נמי משום כמאן דליתיה דמי ומקרא שמעי' האי וק"ל:

רש"י בד"ה א' זה וא' זה וכו' יותר מדאי שלא ע"י אבנט עכ"ל. ר"ל לפי קס"ד ודוק:

בד"ה אלא מסולקין קשיא וכו' וסתם מסולקין וכו' עכ"ל. יש לדקדק דת"ל דהיי' מרושלין וי"ל ודוק:

תו' בד"ה ואידך וכו' משמ' הכא דאיכא מאן דמרבי וכו' ומקשה ר"ת וכו' עכ"ל. פי' דמשמ' הכא דאיכא מאן דממעט בעלת ה' והיינו מאן דלא דריש אשר ומוקי תכסה בה לכסות סימא והא ר"ש דדריש תכסה בה לסימא דריש ומרבה בעלת ה' מאשר דמדנקט ודריש כסות סימא מתכסה בה כהאי תנא דלא דריש אשר ש"מ דס"ל ואיך מרבה בעלת ה' מאשר הפך הך תנא ותי' ר"ת דבדינא ס"ל כת"ק וכדרשא הכתו' הפך שניהם ודוק:

בד"ה והתניא וכו' ואמאי צריך ריבוי עכ"ל. ר"ל דמאי פרכא דהא מוכרח אתה לומ' דדרשי' בוץ שיהיו חדשים דאל"כ אמאי צריכה ריבוי דמי הכניסו עד שיצא אלא מוכרח אתה לומ' דלפי דאיתא מלת בוץ והיינו דורשים שיהיו חדשים וליפסלו להכי אתא קרא דילבש לאכשורינהו וא"כ מוכרח אתה לאוקומיה מלת כד דחדשים למצוה ומאי פרכא ואמאי לא קאמ' וליטעמיך ודוק:

בד"ה ואימא עמרא וכו' ואימא קנבוס שעולה בד בבד וכו' ואפשר דקנבוס אינו כן אלא כמו חטין וכו' עכ"ל. פי' דמעיקרא הבינו התו' בפי' בד בכד ר"ל שהפשתן אינו עולה בכמה קנים היוצאים מקנה אמצעי אלא דוקא באותו קנה האמצעי יוצא פשתן וכ"נ מפירש"י שם בטמא להכי הק' התו' והאיכא קנבוס אבל כפי פי' הקונט' ניחא דקים ליה הש"ס דיוצאים מגזע אחד כמה קנים בקנבוס ולא כפשתן וכן פי' אחי הרב משי"ח ודוק:

דף י"ט ע"א רש"י בד"ה כיון דקפיד עלה דרצונו שלא תהא בבשרו וד"ה נימא מדולדלת מן הבגד מגוררת והחובה וכו' כנ"ל:

תו' בד"ה מאי אירייא נמי וכו' וי"ל דלאשמועי' לנול וכו' עכ"ל. כי' לפי' דאזלי לשיטתייהו דאיסור גמי משים שחיקת סימנים ולהכי קפריך כיון דזה החידוש דדלדול הוא גדול יותר מחידוש איסור דאכל לא במדינה דשחיקת סמנים הו"ל לאשמועו' האי חידושא דעדיפא מינה ואי דמ"מ לישמועי' האי חידושא דצלצול מחידושא דגמי וזה פשיט ועוד כחא דהתירא להכי תי' הש"ס דאה"ן אלא משום דלשון חכמים מרפא דאגב מגידים לנו דברי רפואית להכי בא התנא לומ' הכא דאם תרצה להרפאת תתרפא בגמי אבל לרש"י לא ס"ל האי שיטה דק' דס"ה מאי קא מק' תש"ן דדילמא משום דמתני' לא איירי אלא באיסור שבת כדפי' הוא ז"ל דכולה מסכת' איירי באיסור שבת לכן לא נהירא ליה האי פי' ולקושייתם אפשר דל"ק דסובר רש"י דהמק' ס"ד גזירה אטו להוציא דם ולהכי קא מקשה שפיר ותי' דקמ"ל דגמי מסי ור"ל כיון דגמי מסי איסורי' משים שחיקת סמנים ואהכי תניא גמי. וה' בר"הז נר' מדבריו שמפ' כדכתי' אלא שה' צ"ק רצה להשוות דברי התו' דהכא עם עירובין שפי' הם ז"ל ועיין בפי' שאין דברי התו' סובלים כן נ"ל ודוק:

ע"ב גמ' אביאה ריקנית הא כתי' לשרת וי"לד דהא אצט' לעיל דצריך מעומר וי"ל דהא כתי' להקטיר אשה וא"כ מוכרח דדוקא בא להקריב דאלת"ה לא הול"ל להקטיר דבמכ"ש אתיא וש"ס דנקט הכי ה"ה דהיל"ל דלהקטיר כתי' אלא דהסמוכה ליה לקרא נקטיה תלמודא דאגב דנקטה לעיל נקטה נמי הכא וש"ס דנקט לקמן ה"מ דמעכבא כפר' ולא קאמ' ה"א אביאה ריקנית ולהכי אצטרי' להקטיר משום דא"כ מאי שנא דנקט הקטרה ותי' דאצט' למימ' דאפי' עבוד' דלא מעכבא כפרה מקדש ועוד י"ל ואין להאריך וק"ל:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה