כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת מועד קטן
דף ב' ע"א רש"י בד"ה א"כ מתניתין אמאן תרמייה וכו' כראב"ע דלא שרי מעין שיצא בתחלה עכ"ל. הנה מ"ש מהרש"א כזה לא ידענא מאי קאמ' דנר' דהבין ברש"י מ"ש לעיל בין חרב ממעין שיצא וכו' ר"ל בין יצא בין לא יצא וזה אינו דהא הש"ס קאמ' בהדיא בין חרב בין לא חרב מעין שיצא בתחלה לא הרי דקאמ' בהדיא דאף לא חרב היינו יצא בתחלה ורש"י אין כוונתו כן כמ"ש מהרש"א אלא ר"ל בין זה המעין שיצא בתחלה נחרב ויצא מעין אחר חדש מקרוב בין לא חרב אותו המעין שהיה דהיינו שהיה מעין שיצא בתחלה ועכשיו עדיין אותו המעין שיצא בתחלה וכדדייק לישניה דרש"י הכא ומאי מקשה מהרש"א וצ"ע ודוק:
דף ה' ע"א תו' בד"ה אין מציינין אין צריך ציון וכו' ואסור וכו' עכ"ל קביעות דבריהם הוא בסיפא דברייתא ואין מציינין על הודאות וכו' וכן שמעתי שחכם א' מחכמי המערב פי' בכתיבותיו כן ודוק:
דף ו' ע"א תו' בד"ה אע"ג דליכא חורש וכו' להודיע שהוא טהור שעד שם אין בית הקברות וכו' כצ"ל ר"ל כיון שעשו חרסית ולא לבן ש"מ דבאו לציין שעד גבול שם דהיינו מקום שכלה החרסית דהיינו האבן אין בית הקברות ולא טומאה שם וק"ל:
דף י"ד ע"ב תו' בד"ה אמ' אני ת''ש מנודה שהתירו לו וכו' ואע"ג דדחי דאי לא תימ' דקאמ' וכו' מ"מ נוכל לומ' לעיוני וכו' עכ"ל. פי' לדבריהם דקשיא להו דאיך אביי מביא ראיה מת"ש ועדין עומד בסברתו והא מכח הברייתא דדנין ד"נ משמ' דנוהג נידויו מכח קו' א"כ אתה מענה את דינו ותי' התו' דאביי אזיל לטעמי' דדחי ודילמא לעיוני ולא חייש להוכחה דלעיל דהיינו נמצאת אתה מענה את דינו ואע"ג דדחי דאי לא תימא דקאמ' ר"ל ואביי אמר ודילמא לעיוני מכח דאי לא תימא והרי נדחית וממילא ודילמא לעיוני ג"כ נדחית מ"מ לא חש לאותו הדיחוי ואפי' נר' דיחוי מ"מ נוכל לעיוני בלאו הנ"מ כלומ' דאע"ג דנדחית הנ"מ דהיינו דאי לא תימא מ"מ נוכל לומ' לעיוני בלא דאי לא תימ' דאפשר לדחות כך ואע"ג דמכח אתה מענה וכו' לא נוכל לומ' אפי' ודילמא לעיוני ואין להשיב ולומ' דאביי מפרש ודילמא לעיוני בלא גמר דין דא"כ מאי קא מקשה ליה רב יוסף והו"ל לאביי לדחות קושייתו ועוד הא כתבו התו' בד"ה נמצאת אתה מענה את דינו וכו' וי"ל דמשתכחי אנ"הנ וכו' א"כ לא יכלינן למימ' לעיוני בלא גמר דין לכך י"ל דאביי אומר הא כדאיתא והא כדאיתא דבד"נ עיון וגמר דין מכח אתה מענה את דינו דחמיר אבל ד"מ דקיל דלא אית ביה עינוי הדין כ"כ פי' דנין ד"מ עיון בלא גמר דין וא"כ נוכל לומ' לעיוני ואפשר לדחות גמ"ד ממש לכך הביא ראיה מת"ש מנורה וכו' דאינו נוהג נדוי ברגל וממילא פי' דנין ר"מ לעיוני בדיניה ודוק. ולשונם מגומגם דבתחלה כתבו דאי לא תימא ולבסוף ה"נ מסתברא ואפשר שגירסתם כך והנ"מ דאלת"ה וכו' ובתחלה נקטו דאלת"ה ולבסוף רישא דעניינה והרב אחי משי"ח אמ' דיש ב' נוסחאו' בתוס' והמדפיס ערבם דיש נוסחא כך אביי לטעמיה וכו' להוכחה דלעיל ואע"ג וכו' לא חש באותו דיחוי ע"כ הדבור ופי' דאפי' דחה לו דאלת"ה אע"פי לא חש דיכול לומ' לעיוני כפי' דלעיל ויש נוסחא אחרת כך אביי וכו' להוכחה דלעיל ואפי' נראה דיחוי הנ"מ מ"מ וכו' וגירסתם בש"ס הנ"מ במקום דאלת"ה וק"ל:
דף י"ט ע"ב תו' בד"ה והתניא בניחות' וכו' דבריהם קשי' ההכנה מאד ונלע"ד כי מעיקרא משמעו' דברי רב ששת שאמ' ימים נמי בטלו ר"ל דין שלשים כולו נתבטל לגיהוץ ולתספורת והגיהוץ הוא חמור מגילוח והראיה היא ממה שפי' הש"ס בדברי רב הונא גזרת בטלו ימים לא בטלו שאם לא גילח ערב הרגל וכו' דמאי שנא שלא אמ' הש"ס אלא הגלוח והול"ל ג"כ גיהוץ אלא דהש"ס שאמ' גלוח לריבותא דל"מ הגיהוץ אלא אפי' הגלות שהוא קיל אסור לגלח וא"ב רב ששת שאמ' ימים בטלו פי' הדין כולו נתבטל וא"כ איך אנו אומרים דרב ששת כאבא שאול דהא אבא שאול לא התיר אלא הגלוח אבל הגיהוץ לא התיר ואם איתא דאפי' גיהוץ נמי הול"ל גיהוץ ומכ"ש גלוח או הו"ל לנקוט בקיצור ימים בטלו דמשמעותו דכולו נתבטל וא"ל דנקט לשון ת"ק דליתיה דהא אם איתא דאבא שאול אסר אפי גיהוץ לא הו"ל למסדר ברייתא לקבוע דבריהם בגילוח דוקא אלא ודאי ש"מ דמשום דלא פליגו אלא בגילוח דוקא לכך קבע דבריהם בגילוח ולעולם לא בטלו ימים אליבא דכ"ע ודוק ותשכח: