כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת ביצה
דף ז' ע"ב גמ' דאי כת' רחמ' שאור הו"א וכו' לכאו' ק' דהוא יתו'ר נפי'ש דלא הול"ל אלא אי כת' רחמ' חמץ וכו' לאהדורי הכרח ב"ש ואף דכוונת ב"ה לומ' כי היכי דלא תקשי להו לאידך גיסא לומ' כיון דחמץ חמור דראוי לאכילה א"כ ליתני שאור שהוא קל ומכ"ש חמץ אלא וראי דמדתנא חמץ ש"מ דחמץ חמור בכזית ושאור בככותבת ולהכי כתבו דאצט' נמי חמץ מ"מ ק' דהו"ל לאקדומי בתחלת תשובת קושית ב"ש ולבתר לסיים מלתיה ואפשר דכוונתם היא ע"ר קדמיה וכו' דקודם דליקשו ב"ש לב"ה הקדימו לומ' דהם מודים לדברי ב"ש דשאור חמור מחמץ ועור מוסיפים דאיכא חומרא נמי בחמץ וממילא לא מצו ב"ש להקשות בלום ותו לא מידי ודוק:
דף כ"ג ע"א רש"י בד"ה קדשים ס"ד מאי קרוב וכו' עכ"ל. לא ידענא מאי קאמ' דהא קרוב להאכיל היינו מאי דתרצינן כעין קדשים ועוד הא. אמרי' בפסחים (דף נ"ג) קדשים ס"ד אלא אימא קרוב וכו' וכפירש"י א"כ הסוגיו' סתרי אהדדי לכנ"ל דט"ס נפל בדבריו וכצ"ל מאכיל קדשים איכא וכו' וק"ל ואף שלכאור' נר' דסובר רש"י דסוגיו' מלוקו' הם דהא חתם קאמ' קרוב קדשים והכא כעין קדשים והוא העיקר דהא אף אם תאמ' קרוב ק' דמהיכן קדשים לעשות שלא קידשו שום ארס אלא בעין וכו' מ"מ ל"נ:
דף ב"ה ע"א גמ' מאי קמ"ל וכו' לכאור' ק' דהא רמי כ"ח אמ' ד"א ואפשר דנמחק א"נ דתלמודא מחיק הכי לפום קושטא דמסקנא דתלמוד' וראיתי להרב מאיר עיני חכמי' שתמ' על רש"י שבת' מאי קמ"ל ד"א או אסור וכו' ע"ש ול"נ דרש"י ק"ל דמאי פריך הש"ס מאי קמ"ל דזה חידוש השמיע לנו דלא יאכל וכו' ואין לך חידוש יותר מזה להכי פירש"י איזה מהם השמיע לנו חידוש אסור או ד"א וק"ל:
שם והאנן מתני' כרב הונא וכו' ואין להקשו' דאימא רמי ב"ח ס"ל כרבנן דא"כ הול"ל רמי ב"ח הלכה כרבנן ורב הונא הלכה כר"ע ועוד דהא לא פליגי רבנן ור"ע בהכי דלא פליגי אלא אם בעינן צלי או חי ואי הוו פליגי בהכי ליפלגו בעלמא:
שם לא ממקום שטובח' וכו' ור"ל דמתני' קמ"ל לאפוקי מדרב הונא:
רש"י בד"ה אא"כ יורע וכו' נ"ל דרש"י היתה גירסתו כגי' הרא"ש אא"כ יודע שיכול לאכול כזית צלי מבע"י והייתי מפרש כפ"ז יכול ואינו יכול היינו אם זה שבע או רעב או חולה שאינו יכול לאכול מבע"י אלא אפשר יכול לאכול עד חלילה ויהיה בריא וזה אינו דהא אמרי' בפסחים אף אם לא אוכל שפיר כיון דאי הוי בעי למיכל הוה אכיל הרי דלא בעינן אכיל כיון דאילו היה רוצה לאכול כגון אם הוא רעב מותר ועוד מהו יודע דהול"ל אם יכול דזה אינו תלוי בידיעה להכי פירש"י מה שיכול ואינו יכול היינו אם יש שהות ודוק ומה שפי' ה' בני שמואל ליתא ע"ש והתי"ט הניחו בצ"ע:
ע"ב תו' בד"ה אורח ארעא וכו' פירש"י וכו' נר' הא דהביאו פירש"י לומ' דרש"י פי' ולאו משום וכו' אינו ר"ל דאין בו איסור כלל אלא וכו' וק"ל:
דף ז"ך ע"ב גמ' אין נמנין על הבהמה וכו' אבל שוחט הוא ומחלק ביניהם כצ"ל וכן מצאתי בנוסחא ישנה דפוס שאלוניקי יע"א וכן מוכח מרש"י ד"ה אין נמנין וד"ה היכי עביד דוק היטב וכן מוכרח מהש"ס דקאמ' היכי עביד דאי גרסי' במתני' נמנין עליה מעי"ט א"כ מה תקנה עוד מחפש ע"ז ומנ"ל להתיר ולומ' זו כזו דהא תנא לא אשכח תקנתא כ"א מעי"ט ואי אף בי"ט מצי שפיר למימ' הו"ל ליפלוג וליתני בדידה דמאי קמ"ל אעי"ט ושוב מצאתי לי עזר מס' בית דור שכ' דרש"י לא גריס כגירסתינו:
ועתה באתי להליץ על קו' התוי"ט ז"ל דהם משניות שנויות ללא צורך ונ"ל לומר ראי לא תני אלא האי מתני' הו''א דלא אסרי' אלא בכה"ג שהוא דבר שאין שומתו ידועה דאפשר בכ' או כל' משא"כ בדינר כשר שהיא דבר ששומתו ידועה ומפורסמת כמה מוכרין בדינר בשר קמ"ל דאסיר ודלא כדכת' רמ"א בסי' שנ"ג דאם הוא דבר ששומתו ידועה דשרי ואי לא תני אלא הך מתני' דלא יאמ' וכו' הו"א דלא שרי אלא או אמ' חרטא וכו' דלא קעביד מידי והאי דקאמ' תרטא וכו' כמה צריך קאמ' משא"כ הכא דמעשיו מוכיחי' עליו' דנחית לפיסוק דמים דמביא וכו' ואימר זו כזו וא' כ היה נראה דאסור כאילו פסיק דמים בהדיא להכי קאמ' אבל שוחט וכו' דר"ל דאומר זו כזו דאלת"ה היכי עביד וכו' ודו"ק:
עוד נ"ל לומר דאף לדברי רמ"א ז"ל שמתיר בשומתו ידועה יש להשיב דלק"מ דאי לא תנא אלא האי מתני' דאין נמנין הו"א דוקא כה"ג דבחול פוסק רמים והשתא לא קאמר אלא זו כזו אבל אי א"ל תרטא וכו' כיון דבחול נמי אי א"ל תרטא וכו' ידע כמה שויא הו"ל כאילו א"ל דינר וכו' דכמעשהו בחול וכו' להכי אצטריך לומר דאף בדאורחייהו בהכי ש"ד ואי לא תנא מתני' דאין נמנין הו"א דאי אמ' זו כזו אסור דמעשיו מוכיחין עליו דלפיסוק דמים קא מיכוין משא"כ כתרטא דלא מידכר שם דמים כלל להכי אצטריך. או אפשר דאי לא תנא אלא חדא מינייהו לא הוה מוקמינן לה אלא בתרטא וכו' ולא הוה שרינן למימר זו כזו להכי תנא תרחי דחדא מוקמי' כזו כזו וחדא בתרטא וכו':
וראיתי להפר"ח ז"ל בה' מים חיים שכת' וז"ל ולי נראה וכו' משא"כ התם שלקחוה מעי"ט וכו' ועיין מה שהק' בעל בית דוד דרש"י פי' לעיל דאיירי בטבח ול"נ דל"ק כלל דרש"י דנקט טבח לפי האמת דלאו דוקא מי שאינו טבח כדתנן לא יאמ' וכו' אבל אי לאו מתניתין דלא יאמ' ה"א דאין נמנין לא קאי על הטבח שהוא כדי להרויח ועוד דאף דאמרינן דקאי על הטבח לא הוי כמקח וממכר דאינו ניכר כדי להרויח דאימא דהם שאלו לו כמה והם אמרו לו כ"וך ולא מיחזי דעביד כדי להרויח משא"כ הכא דדרך הטבח למכור ולחלק דינרי בשר כדי להרויח אבל אי ק' הא ק' דאיך כותב הרב שלקחוה מע'ט כנרא' דגריס בגירסתי' אבל נמנין עליה מעי"ט וכו' וא"כ ליכא פסיקות דמים כלל ומה שייך לומר אסור או שרי וכבר אסיקנא לעיל דלא גרסי' כלל האי גירסא ושבוש היא ועוד דא"כ השתא מיהא נמי לימא הכי דלא שרי אלא חילוק תרטא וכו' אבל זו כזו לא וצריך לי תלמוד ועיון ושמא דמפ' פי' הש"ס דקאמר היכי עביד דלא קחי אסיפא דמתני' דהא היא עסיקא בנמנין מעי"ט אלא היא דין בפ"ע דר"ל אי בעי ליעביד בי"ט היכי עביד ולהכי אי לא תנא אלא מתני' דאין נמנין לא הוה ידעי' דבטבח למכור שרי לחלק אלא דוקא לחלק לאנשים בחמה כל א' חלקו דאינה למכר כלל אלא דכל זה איננו שוה לדברי רש"י ז"ל ועוד דהרי כת' הרב ז"ל הנז' אבל התם פוסקים זוז לכל א' וכו' הא משמע דמפ' פי' דמתני' דאיירי בפסיקת דמים לומר זו כזו וצ"ע:
וראיתי לה' בית דוד שכת' עוד על תי' כ' דהא לא ישקול פי' לא יתן ונלע"ד דלק"מ דהא דמפרשי' לא ישקול לא יתן היינו לפום קושטא דמילתא דקתני מתני' אין נמנין אבל אי לא"ם הו"א דלא ישקול דוקא והאי דקתני בדינר לאו דוקא ואורחא דמילתא נקט וכמו דאמרי' השתא לא ישקול לאו דוקא ולעולם האיסור הוא משום משקל אלא דלפי גירסת הר"ן וה"ה וב"י דגרסי לא ימכור קשיא אלא אי קשיא הא ק' דלמאי איצטריכא משנה דלאו צריכה היא דכבר תנינן לעיל פלוגתא דר"י ורבנן בענין המשקל ואילו לא היו דברי הפר"ח ז"ל שכ' שצריך לשקול לא הייתי יכיל לומר בכוונת תירוצו דר"ל דהו"א דהאיסו' מטעם הזכרת משקל דאף דתנינן לעיל ענין המשקל מ"מ הכא לענין הזכרת משקל נקט לה שאף שאינו שיקל אסור להזכיר שם משקל כמו מדה ודוק ותשכח:
ושוב האיר ה' את עיני להשיב על דברי הפר"ח ז"ל דר"ל דאי לא כת' אלא מתני' דלא יאמ' הו"א דמותר למנות בי"ט דליכא משקל כלל אלא פוסק להם כמה היא הבהמה וזוז לכל א' וא' וראיתי להפר"ח ז"ל שכת' דפי' היכי עביד ר"ל דקאי אאם לא נמנו מעי"ט וכן פירש"י וכו' ומשנינן וכו' עיין לקמן עכ"ל ותמיהא לי טובא דאיך כת' וכן פירש"י דאדרבה שטחיות דברי רש"י לא גריס כגירסתינו וכ"כ ה' בית דוד ועוד ק"ל דאיך אומ' ועיין לקמן דהא לא אמרי' בש"ס מימרא דר"י אלא אהאי מתני' ואיך הוא כותבה במשנה דלקמן ושוב מצאתי בס' בית דוד שכת' כן ודוק:
דף כ"ח ע"א רש"י בד"ה דרשי' משמך נדרוש משמך כפי גירסא דגרסי א"ר נחמן וכו' דרבא להכי הוכרח לומ' דלא דרשי' דהוא הוא ס"ל אין מורין כן אלא ודאי דפי' דרשי' ר"ל אי נדרוש או לא ורב יוסף ס"ל דמורין כן אכן כפי גירסא האחר' רבה בה"א מוכרח לומ' דהכריחו רש"י לומ' כן משום דאי כבר דרשי מאי קא מהדר ליה רב יוסף יהא רעיא וכו' דפשיט' דצריך לומ' דבר בשם אומרו ומהו שאמ' מילי מעליית' דמאן אמ' ליה שאינם מילי מעליית' אלא ודאי דכוונתו לשאול ממנו אם הם דברים הראויים לידרש בפני בני אדם ולהכי השיב לו דהם דברים טובים ונכוחים יהא רעוא וכו' ר"ל דהלואי דברים כו האי שהם טובים ואין לך ספק בזה:
ע"ב גמ' וקסבר וכו' נר' דאף אם תפרש זה הסל של עצים כפשוטה אין להקשו' דילמא ס"ל כת"ק וכאידך ליש' דלעיל דבעץ אף לחררה מותר דא"כ אמאי הסתיר ממנו כיון דלכ"ע שרי אלא מוכרח כאידך ליש' ס"ל דבעץ נמי אסיר לחררה כדין אבן וא"כ מוכרח דס"ל הלכה ואין מורין כן:
רש"י בד"ה לחררה ואע"ג וכו' דק"ל דאמאי לא קאמ' שנפגמה דמאי איריא לחררה ולהכי כת' דאף אם לו יהיה מאתמול ולא היה טרוד מותר כיון שעמדה בעלמא ולא נפגמה וק"ל:
תו' בד"ה רבינא אמ' וכו' וי"ל דשאני שפוד וכו' אין כאן תורת כלי עליו וכו' עכ"ל ולפירש"י ק' שפי' בד"ה אסור לטלטלי וכו' אסור לפי שנמאס וכו' עכ"ל הא קי"ל כר"ש ונ"ל לתרץ כמ"ש הר"ן דיש מכאן מבואין ראיה לפסוק כר"י בי"ט דהא רבינא גופיה ס"ל כר"ש אלא ודאי דדוקא בשבת אבל בי"ט ס"ל כר"י ורש"י ז"ל ס"ל כך והר"ן דחה זאת הראיה משום דלא שייך כאן האי פלוגתא דר"ש ודר"י דלא איפליגו אלא בנר ישן שהוקצה בב"ה מחמת מיאוסו לכך לר"י דאית ליה מוקצה אע"פי שהוא רוצה להשתמש בו ואינו חושש למיאוסו אסור כיון דהוקצה בב"ה ולר"ש דלית ליה מוקצה כיון דהשתא חזו ליה אין הקצאתו הקצאה דמערב שבת ואוסרתה אבל שפוד זה מע"ש היה ראוי ובאמצע י"ט הוא שנדחה ואי אתה אוסרו אלא משום שאין תורת כלי עליו ודוק:
בד"ה גריפת תנור וכירים וכו' עמ"ש מהרש"א ויש לפלפל בדבריו אלא שאין הפנאי מסכים ומוכרח לומ' עם האי דאמרי' לעיל אין מוקצה לחצי שבת דמשמ' התם כל זמן שהוא מוקצה אסור אליבא דכ"ע כמו הסל לפני האפרוחים ועם מטה שיש עליה מעות ולולא דבריו ז"ל היה אפשר לומ' דכיון שמותר לתקנו א"כ לא הוי מוקצה דחזי לתקנו משא"כ גבי תנור שהעפר והאבנים מצד עצמם הם מוקצה וע"ק הא רש"י כת' לעיל דאף אם היה מאתמול אי הוה טריד שרי בדין סכין דבחד דינא איירי כולהו וצ"ע:
בד"ה איכא בינייהו וכו' א"נ ה"פ וכו' עכ"ל נר' מפירש"י דס"ל כתי' ב' דתוס' דכן דייק לישניה ע"ש אלא דק' דמה סימן הוא זה דנקבה לנקבה דאף שמעתא היא נקבה ויכילנא להפך מתניתא לשמעת' וראיתי למפרש בסוף חי' מכות שכת' דהסי' הוא מי שהוא עיקר ונקבה עם איש שדומה שמו לנקבה משא"כ שמעת' שאף אם היא הנקבה אינה עיקר וכל זה דוחק דא"כ סי' דנקבה לא יועיל ולא יציל דהסי' הוא העיקר עם הנקבה ומה הועיל סי' דנקבה וא"כ מה הוא הסי' שמסיר הטעות דעכשיו אינו דומה בדומה כיון שאין הסי' נקבה עם נקבה והול"ל עיקר עם נקבה ולא הול"ל נקבה עם נקבה:
דף ל"ג ע"א תו' בד"ה ר"א אומ' וכו' פירש"י וכו' הנה הקושיא כאן גלויה דדילמא הקושיא היא מדרבנן דאסרי ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו דהוי כבוד הבריות אלא דוקא אבוס של בהמה ור"א לאו דוקא קאמ' מלפניו וה' בני שמואל הניחה בצ"ע. ולקו"מ דהתוס' אזלי לשיטתייהו דכת' לקמן דטעמייהו דרבנן משום שמא יקטום ולהכי לא דחי כבוד הבריות דאף דהוא איסור' דרבנן מ"מ שאני הכא דאתי לידי איסור' דאוריית' שמא יקטום בכלי דאיכא חיובא דאוריית' כדכת' רש"י לקמן ואף לרבנן לא הוי גזירה לגזירה דכולה חדא גזירה היא דמשום חיוב קטימה בכלי גזרו אף ליטול משא"כ התם דלית' אלא איסו' טלטול משום מוקצה ואף לרש' דלא מפ' הכי מ"מ ס"ס קשיא דהו"ל לש"ס לדחויי כך דטעמיה דאיסור קיסם משום שמא יקטום ומאי קא פריך לימ' הכי אף דלאו קושט' הכי הוא כפירש"י וכעין זה כתבו התו' לקמן בר"פ משילין ע"ש ואין לומ' דקי"ל כרבנן ואף דר"א מתיר משום כבוד הבריות לא קי"ל הכי וקפריך שפיר מדרבנן דליתא דר"א ורבנן לא פליגי בהכי ואה"נ אי הוה אמרי' דלרבנן טעמי' דקיסם משום כבוד הבריות הוו מתירין כר"א ואין לומ' דקא פריך הש"ס מדר"א דלא התיר אלא בחצר ולא בשדה דלית' דהא דקאמ' בחצר משום דלא מצי לאתויי משרה לחצר להסיק דהו"ל מעמר אבל בשדה גופיה מותר ועיין בפוסקי' א"נ משים רבנן נקט ר"א כן ודוק ומאי קפריך להכי פי' התו' ז"ל וי"ל וכו' מוכן הוא דהיינו דוקא גבי אש רלא שייך הכנה דפעמים וכו' אבל גבי אכילה צריך הכנה משום וכו' א"נ צ"ל כך מוכן הוא דהיינו דוקא גבי אכילה וכו' ודוק:
ע"ב גמ' הנה יש לפלפל ולהקשות בהאי סוגיא ראשונה דרב כהנא גופיה תיקשי ליה ברייתא דחייבה אף ברכין כמאן אי כר"א לא אסר אלא בקשין ואי רבנן אף בקשין לחצוץ בו אין בו משום שבות אלא ודאי איירי בקשין וחסורי מחסרא ומאי קפריך ע"ק דהו"ל להקשות תני חדא ותני חדא ומוכרח לתרץ הא בקשין הא ברכין וממילא נמי הך ברייתא בקשין דאין לומ' דהך ברייתו' פליגי דא"כ מאי קפריך דרב יהודה ס"ל כאידך ברייתא דשריא לקטום ע"ק אמאי לא קא פריך ליה מהך עובדא דר"י גופיה דהתיר לקטום בקשין ע"ק דאמאי לא תקשי לרב כהנא גופיה מתני' דשוכר אדם גרוגרו' וכו' עם הך ברייתא אי מוקמי' לה ברכין קשיא ואי אמרי' חסורי מחסרא קשיא ע"ק דאמאי לא קפריך רב אחא אלא בתר הך שינוייא דקשין ורכין אתני חדא ואברייתא קמיית' תקשי דמוקמי' לה בקשין. ונר' לתרץ דבודאי רב כהנא לא ירע כלום מהך דר"א ורבנן דהאמוראים לא בקיאי בברייתו' וכתני חדא נמי לא ידע א"נ ידע בהו וס"ל דפליגי אבל ס"ס ק' שפיר דעד כאן לא אמרו לקטום אלא להריח אבל בלחצוץ כ"ע ס"ל דאסור וא"כ ר"י דלא כמאן ומתני' דשובר אדם לא ק' ליה דמצי לתרץ שפיר במוסתק כדמשני הש"ס לקמיה אר"א ורב כהנא לא ידע מהך עובדא דר"י דמפשח אלותא ובודאי רב אחא קא מקשה לרב יהודה גופיה דידיה אדידיה והא דלא פריך לעיל אהך בריי' דרב כהנא י"ל דכוונת הש"ס לומ' דהך תירוצא דקשין ורכין מוכרח מעצמו מכח ב' ברייתו' ואחר דסיים הך תירוצ' דקשין ורכין הקשה רב אחא ודוק:
והרב אחי משי"ח תי' בקו' ר"א ורבנן ועובדא דר"י באופן אחר דרב כהנא הוה מפרש ושוין דקאמ' קאי אף אאבוס ואף דפשט' דברייתא קאי אקיסם מדקתני לפתוח בו את הדלת וכדכת' הרא"ש ע"ש מ"מ הו"א ס"ל דפי' ושוין קאי אאבוס ואקשין ולפתוח בו את הדלת קאי אקשין כל חד אמילתי' קאי ולעולם אף ארכין חייב חטאת לחצוץ לר"א ולרבנן שבות וכן פי' ה"ה בפ' מה' שבת ע"ש בדבריו שהם קשין מהבין וא"כ רב יהודה דלא כמאן אי כר"א חייב ואי כרבנן שבות ולהכי קפריך מהאי ברייתא דחייבה אף ברכין דממילא מוכרח פי' ושוין קאי ארכין והך ברייתא כר"א וקפריך שפיר דער כאן ל"פ אלא בחיוב אבל באיסור כ"ע מודים דאסור וממילא תקשה נמי עובדא דר"י דהוה ידע לה ושני ליה שפיר דאיירי בקשין וכר"א וממילא פי' ושוין קאי אקיסם ורבנן פטרי אף בקשין לחצוץ ולהריח מותר והך עובדא כרבנן ופי' השתא פטור וכו' ר"ל דאילו הוה ר"א קאמ' פטור אבל אסור הוה ק"ל דרבנן לא פליגי בהכי ומודים ליה דאסור כ"ש השתא דקתני חייב חטאת והשתא רב אחא דקפריך ושינויא דקמשני הוא פי' קו' רב כתנא ותירו' דלגבי רב כהנא ורב יהודה התירוץ מבואר אבל הש"ס קא מהדר לפרושי הך משא ומתן דלעיל ודוק:
שם קשיא הא דלא קאמ' הש"ס אלא נ"ל דאכתי קיימי בתירוצ' קמא דהך ברייתא דלא יקטמנו איירי בקשין ואליבא דר"א אלא דהך ברייתא דקוטמו אבע"א אליבא דר"א וברכין אבע"א הא דקוטמו נמי בקשין ואליבא דרבנן וכיון דאינו מוכרח לא קאמ' אלא ובמגיד פי"א גירסתו אלא ופי' דר"ל דהנך תרי ברייתו' בקשין והא ר"א והא רבנן ודוק:
תו' בד"ה פטור אבל אסור וכו' וע"ק דמשמ' דבקשין מתסר וכו' עכ"ל ר"ל דאמאי לא פריך רב כהנא מהך עובדא דהוה מפשח וכו' דאע"ג דרב אחא פריך להאי פירכא מ"מ רב כהנא אמאי שתק דליכא למימ' דלא ירע להאי עובדא דדוחק הוא ומ"ש ומ"מ רב יהודה וכו' ר"ל דמסברא דידיה מתיר אף בקשין אף שלא ידע פלוגתא דר"א ורבנן דסובר כיון דמוכרח לשבש הברייתא ולומ' כר"א בקשין וכו' נגד הסברא א"כ טוב לשבש הברייתא בסברתי האמתית ולהגיה בין קשין ורכין קוטמו להריח ולחצוץ בו שיניו:
וראיתי למהרש"א ז"ל שהביא בשם ת"י דס"ל לרב יהודה דהך ברייתא כר"א ולא חש להשיבו והוא דוחק דהניחו בקושייתו ולא תי' לו כלום ולא הודיעו במחלוקת ר"א ורבנן וכפי שיטתם יותר טיב הול"ל דרב יהודה ס"ל דהך ברייתא כרבנן ומשובשת היא ומגיהים אותה כרבנן דאף בקשין מותר ודוק:
דף ל"ד ע"ב תו' בד"ה בניו ובני ביתו וכו' דגילה כדעתו שלא להניחם שם כך כצ"ל ופי' כיון דרצה לאכול מהם גילה דעתו שלא להניחם שם כך במקומם לקצוב אלא להורידם משם לאכילה וכיון שכן הרי נגמרה מלאכתם ואפילו עראי אבל בניו דלאו כל כמינייהו להורידו לאכילה ליכא גילוי דעת כלל כיון דלאו דילהו ומות' ודוק: