אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת חגיגה

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת חגיגה

מסכת פסחים

דף ב' ע"א גמ' הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וכו' וליכא למימ' דס"ס ק' הכל למאי אתא דמדיוקא דמתני' דקתני עבדים דמשמ' דחציו בן חורין חייב ועוד דקתני שאינן משוחררין משמ' דוקא שאינן משוחררין הא מי שחציו וכו' חייב די"ל דאי לא קתני הכל הו"א פי' מתני' דקתני שאינן משוחררין ר"ל שאינן משוחררין לגמרי ועדין הם נקראים בשם עבדים ומי שחציו נמי פטור להכי קתני הכל וק"ל:

שם לאתויי חגר ביום א' ונתפשט וכו' ורבותא נקט הש"ס דאפי' חגר דלא הוה בידיה לתקנו דבידי שמים משא"כ עבד דאפי' יום א' היה יכול לשחררו אפ"ה חייב וכעין האי חילוקא כתבו התו' בזבחים (דף י"ב) ד"ה ש"מ דחוי מעיקרא הוי וכו' וק"ל:

תו' בד"ה הכל חייבין וכו' וגם יש ליישב וכו' משמ' בקטן דאיירי ביה וכו' עכ"ל פי' שטחיות דבריהם דמלבד דהקושיות שהקשו ניתרצו אלא אדרבה יש ליישב דמוכרח ממתני' לפרש דאיירי בעזרה נמי והוא מדקתני איזהו קטן משמ' בקטן דאיירי ביה לעיל לפטור וקאמ' דאם יכול לרכוב על כתפו של אביו חייב ואי בקרבן איירי איך חייב דאדרבה מביא חולין לעזרה דמדרבנן הוא דחייב ואף אם כתבו התו' לקמן ד"ה איזהו קטן וכו' דמביאו נדבה מ"מ תראה שם בדבריהם כמה דוחקים ובסוף דבריהם כתבו דמיא לחינוך בנו דאינו חינוך גמור ולהכי רש"י לא ניחא ליה לפרושי הכי לכן פי' ראית פנים נמי ושייך בקטן וכולהו איירו בתרתי וקטן לא איירי אלא במה דשייך בו ומחבר וממי שאינו יכול לעלות לא אייתו ראיה דהא הו"א כיון דלא מצי לעלות לא מצי להקריב דאינו חייב לשלוח קרבנותיו להכי מייתו שפיר מקטן ודוק:

בא"ד מ"מ מהתם שמעי' דלפי האמת וכו' עכ"ל פי' לדבריהם אף שיש בהם קצת גמגום דל"ת דלא אמרי' ג"ש מהקהל אלא גבי נשים דמעטיה קרא דכתי' זכורך אבל היכא דלא מיעט קרא כגון גבי קטן דליכא מיעוטא כלל שפיר לילף ג"ש אף לחיוב להכי כתבו דמ"מ מהתם דקאמר קטן אסמכתא בעלמא היא ולא קאמ' דשפיר הוי מדאורייתא בג"ש דלימא אף בלא הגיע לחינוך ש"מ דהא דקאמ' הש"ס סד"א וכו' קמ"ל ר"ל דגלי לן זכורך דלא ילפי' ג"ש לחיוב כ"א לפטור ואף בדליכא מיעוטא לא ילפי' לחיוב כלל דהא איכא נמי בקטן ק"ו מנשים לפטור וק"ל:

דף ג' ע"א תו' בד"ה אע"ג דלא שמעו וכו' ממעטינן מבאזניהם עכ"ל הנה דבריהם קשים מהבין ומדברי מהרש"א נר' שבא לומ' כוונתם דמלא ישמעו שמעינן רחוקים ומבאזניהם שמעי' חרשים מכח קו' דברייתא דלעיל וכפ"ז ק' דא"כ הו"ל לתו' לקבוע דבריהם במסקנא ונלע"ד לפ' דבאו לשלול שלא תפרש מ"ש אע"ג דלא שמעי היינו חרשים וכפ"ז ק' דאיך אומ' הש"ס ההוא מלמען ישמעו נפקא דהא כיון דפי' באזניהם אפילו באוזן אחת א"כ מכ"ש חרשין ואמאי אצטרי' למעטינהו מלמען ישמעו דהא כתבו התו' בדבור דלעיל מניה דממשמעו' באזניהם שמעי' דבעי' תרתי דר' תנחום ס"ל כרבנן וא"כ אפי' באוזן אחת פטור מכ"ש תרתי להכי תי' התו' דקרא למען ישמעו לשהן רחוקין דפי' אע''ג דלא שמעי מחמת שהן רחוקין אבל אם היו חרשין ופי' לא שמעי חרשין ממש ממעטי' מבאזניהם כיון דמשמעו' באזניהם בעינן תרתי מכ"ש אם היו תרתי אזנים חרשים ואחי הרב משי"ח הק' לי ואיך עביד הש"ס דרשא דרחוקים קידם דחרשים דמנ"ל דאפי' רחוקים ותירצתי לו דכוונת הש"ס לומ' כיון דדרשי' לעיל מלמען ישמעו לאפוקי חרשין א"כ קרא דבאזניהם אתא למעוטי רחוקין ומנ"ל דבאוזן אחת פטור ותי' הש"ס לעולם למען ישמעו אתא לרחוקין וחרשין מבאזניהם נפקא כיון דקרא דבאזניהם לא אתא לרחוקין דמעטינן להו מלמען ישמעו א"כ קרא דבאזניהם למעוטי חרשין ודרשינן ממשמעו' באזניהם דצריכי תרתי אזנים א"נ דק"ל לתו' אמ"ש הש"ס הו"א אע"ג דלא שמעי כ' רחמ' באזניהם דק' מאי קא פריך דהא הוא נמי אמ' דמקרא דבאזניהם מעטינן חרשין דאפי' אוזן אחת פטור ומכ"ש חרש וא"כ מאי קא פריך לר' תנחום דכיון דקרא דבאזניהם אוקימתיה לחרשין א"כ מוכרח דממשמעותה אימעיט אוזן א' ותי' דפי' אע"ג דלא שמעי רחוקין ולהכי קא פריך דקרא לא אתא לחרשין אבל אם היו חרשין ופי' אע"ג דלא שמעי אחרשין א"כ ממעטי' אותו המיעוט דאימעיט לן אכתי אמיעוט דהא קרא אתא לחרשין א"נ צ"ל חרשין מעטינן מבאזניהם ר"ל כבר אימעיט מבאזניהם חרשין כיון דאוקימנא ליה לעיל באזנו אחת וא"כ מאי קא פריך או אף שנניח אותה כדכתי' ותתפרש כך ר"ל אם היו חרשין ודאי שמיעטנו אותה מבאזניהם מאחר שמיעטנו ממנה אפי' אוזן א' וא"כ מאי קא פריך ואין להקשו' אמ"ש לעיל דר' תנחום סובר כרבנן דמשמעו' באזניהם בעינן ב' אזנים דא"כ מאי קא פריך באזניהם דכולהו ישראל וכו' די"ל דטונת הש"ס לומ' דפי' באזניהם ר"ל בהזמנתם שיהיו הם שם כולם מזומנים שם ואין פי' על אזנים דבכמה דוכתי מצינו בתורה באזני ור"ל בהזמנתם ותי' הש"ס דהאי מנגד ישראל נפקא והק' לו אי מנגד ישראל הו"א אע"ג דרחוקין כת' רחמ' באזניהם שצריך שיהיו שומעים ולא תוקמיה בחרשין כי היכי דתימעיט מניה אוזן אחת דחרשין אימעיט לן מלמען ישמעו ותי' לו הש"ס דאיפוך דדרשא דרחוקי' אימעיט לן מלמען ישמעו וקרא דבאזניהם לוקמיה בחרשין וכיון שכן ודאי אימעיט לי אוזן אחת א"נ ר"ל באזניהם דישראל ר"ל דהאי לשין רבים דבאזניהם לא קאי אאזנים אלא אישראל ותי' לן דמנגד ישראל נפקא ואח"כ הק' לו דילמא לעולם קרא דבאזניהם אתא לחרשין אלא לרחוקין דלא ירחיק מאזנים והאי ל' רבים לא אצטרי' אאזנים אלא אישראל שיהיו קרובים לאזניהם דכולהו ישראל דהא השתא ל"ק דלא אצטרי' קרא לכולהו ישראל דיהיו שם כי היכי דניפרוך מנגד וכו' ותי' לו מלמען ישמעו נפקא ודוק היטב ותשכח:

ועוד יש מי שהק' דאיך ס"ד לפרש דפי' דלא שמעי לעיל בבריית' מחמת שהן חרשין דהא אמרי' לעיל בבריית' דמלמען ישמעו נפקא וגם אחר האמת ק' דאיך אמרי לעיל דלמען ישמעו אצטרי' לרחוקי' הא אמרי' לעיל דפרט למדבר ואינו שומע ול"ק כלל דלקו' א' י"ל דהיינו תשו' הש"ס ההיא מלמען ישמעו נפקא ר"ל כדאמרי' לעיל ואיך תאמ' דמבאזניהם נפקא ולהכי התו' דחו האי פי' מכח דממעטי' מבאזניהם כדפי' לעיל ולקי' כ' יש לתרץ דלעולם חרשין נפקא מלמען ישמעו דבין אם תדרשה למעוטי חרשין בין אם תדרשה למעוטי רחוקין שמעת מינה דמכ"ש חרשין ממש דקרא דבאזניהם לא אצטריך אלא לחרש באזנו א' וממילא חרש בשתים דבכלל ר' מנה וקרא דלמען ישמעו לא אצטרי' אלא לרחוקין והתנא אסמכיה אלמען ישמעו דרשת חרשין והתו' דקאמרי אבל אם היו חרשין וכו' ר"ל דלהכי לא אצט' קרא דלמען ישמעו דשמעי' ממשמעו' באזניהם דבעינן כ' אזנים ואיך משני הש"ס ההיא מלמען וכו' לכן פי' מה שפי' אבל אה"ן דשפיר שמעת מלמען ישמעו חרשין אף אם תדרשה ארחוקין דאלולא לא כתי' באזניהם ממעטי' חרשין מלמען ישמעו ולא אצטרי' קרא דבאזניהם אלא לאוזן א' ובתר דאתא קרא דבאזניהם אייתר קרא דלמען ישמעו לרחוקין ולא אצט' לחרשין ואה"ן שפיר שמעת מיניה לחרשין אף אחר האמת דאתא קרא דבאזניהם דממשמעו' ישמעו אימעיט כל דבר דלית ביה שמיעה בין חרשין בין רחוקין אלא דלא מצינן למימ' דאצטרי' קרא אחרשין בתר דאתא קרא דבאזניהם כדפי':

א"נ יש לפ' בכונת התו' דבאו להקשו' על פי' דחרשין כקושייתינו דלעיל דהא מעטי' לעיל מלמען ישמעו ואף אם תשיב דהיינו תשו' הש"ס כדלעיל מ"מ ודקארי לה מאי קארי לה והשתא דבריהם בתמיהא אבל אם היו חרשין וכי ממעטי' באזניה' אתמהא דהא לא מעטי' לה אלא מלמען ישמעו כדאמ' הש"ס לעיל ואיך בתכ"ד חוזר בדבורו להכי פי' דאע"ג דלא שמעי' רחוקין ורצה המקשה לומ' דלמען ישמעו אתא לחרשין כדלעיל ובאזניהם לרחוקין ותירץ לי דאיפוך דלמען ישמעו לרחוקין ובאזניהם לחרשין וממילא משמ' אף אוזן א' ממשמעו' באזניהם ותנא דנקט חרשין כדי נסבה דכפי האמת דא ודא חדא היא כדפי' לעיל:

או אפשר דהמקשה רצה להשוות דברי הברייתא לר' תנחום ותי' ליה לא דר' תנחום רוח אחרת אתו וההיא ברייתא פליג עלה דאפשר דהיא ס"ל כר' יוסי שהביאו התו' דאוזן א' חייב להכי דרש למען ישמעו אחרשין ובאזניהם ארחוקין כי היכי דלא תדרוש אוזן א' פטור והשתא כוותיה ולא מטעמיה דר' יוסי דירוש' דרש אוזן א' חייב ממשמעו' באזניהם אוזן לכל א' וא' או אף את"ל כוותיה ומטעמי' אלא כיון דאף אם תפרש באזניהם אחרשין תחייב אוזן א' א"כ אף אם תהפך הדרשא דבאזניהם ארחוקין אין הפרש בזה אלא דזה דוחק לו' דר' תנחום פליג אתנא דבריי' וכאשר כתבתי לעיל נכון ודוק:

ואין להקשו' דאף אם נפרש קרא דבאזניהם ארחוקין קשיא אמאי אמ' באזניהם דהיל"ל באזנם דכמו דקשה נמי אם תוקמה אחרשין דהיל"ל באזנם אלא דבעינן ב' ה"נ תקשה רי"ל דאי כת' רחמ' כאונס הו"א אוזן ממש כת' רחמ' באזניהם ר"ל בהזמנת כל ישראל דכן לשון הזמנה אזניהם ולא אזנם כמו באזני כל ישראל א"נ דאם תפרש באזניהם אוזן ממש אז הוי רבוי דאוני קאי אאזנים אכן אם תפרש באזניהם לשון הזמנה אז רבוי דאוני ר"ל הזמנת כל ישראל דקאי רבוי אהזמנה כאילו כתי' בהזמנותיהם לא בהזמנתם א"נ אי חוה כתי' באזנם הו"א למעוטי חרשין ומיתורא דאוניהם דרשי' רחוקין ודוק:

דף ו' ע"ב תו' בד"ה לפסוקי טעמא ולא דמי לה' מקראות שאין להם הכרע וכו' עכ"ל פי' לדבריהם דמוכרח דה' מקראות אין בהם טעם מפסיק לפי מסרתם דבמסרתנו אית להו טעם מפסיק דאל"כ אמאי אין להם הכרע כיון שיש בהם טעם מפסיק כדמוכח מכאן אלא ודאי מוכרח דבמסרתם אין בהם ט"מ ואהא קשיא להו דא"כ אמאי אין להם הכרע נדרוש אותם לכאן ולכאן כדמוכח מכאן דהא בעיית הש"ס היא אם אין בהם ט"מ נדרוש אותם לכאן ולכאן ואם יש בהם ט"מ אז נדרשת לצד כפי הטע' וא"כ אמאי לא דרשי' הה' מקראות לכאן ולכאן ותי' דלא דמי דבשלמא הכא אם אנו דורשים לכאן ולכאן כולה חדא משמעו' היא אבל התם אם תדרוש אותם לכאן ולכאן אין משמעו' ב' שוה כמו שפי' התו' ביומא (דף נ"ב) ד"ה שאת מחר וכו' ע"ש ואע"ג דשם כתבו דמשוקדים יש בה ט"מ י"ל דשם דוקא יש בה ט"מ והוכרחו לומ' כן משום דקשיא להו אמאי לא דרשי' לה לכאן ולכאן דכולה חדא מילתא היא ותי' דמשוקדים יש בה ט"מ דמשמעו' הפסוק דבקה עם כפתוריה ופרחיה כיון שיש בגביעים ט"מ ומפסוק האחר דג' גביעים משוקדים משמ' דמשוקדים דבקה עם גביעים וא"כ אי אמרת דמשוקדים אין בה ט"מ א"כ תפשוט מקרא דג' גביעים מש"ה הוכרחו לומ' דמשוקרים יש בה ט"מ וא"כ אם ניזיל בתר טעמ' האי קרא דג' גביעים מעכב ואם ניזיל בתר קרא דג' גביעים האי טעמא מעכב ובזה אין לה הכרע אבל הד' מקראות אין בהם ט"מ כן פי' א"א מ"ו נר"ו ועיין במהרש"א ז"ל שדבריו כעת צל"ע ודוק והשתא החו' דנקטו ה' מקראות ר"ל דאמאי ה' אין בהם הכרע דהול"ל ד' מקראות ותי' יש להם הכרע ואמאי כל החמשה ודוק:

דף י"ג ע"ב רש"י בד"ה היינו פני אדם מה הן פני כרוב מה וכו' עכ"ל כיון בזה לשלול שלא נפרש דפי' קו' הש"ס כך דמעיקרא פי' דפי' כרוב תינוק שהוא אדם וא"כ היינו פני אדם ואיך יאמ' פני אדם דמשמ' דזה דוקא אדם ופני האחר אינו אדם והא פי' כרוב ג"כ אדם ומדנקט פני אדם א"כ מוכרח דהאחר אינו אדם וא"כ לפי' היינו הך וכפי פי' זה לא תי' כלום בש"ס דסוף סוף כיון דשניהם אדם אלא דזה אפי רברבי וזה אפי זוטרי א"כ לא הול"ל פני אדם דמשמ' דזה דוקא אדם והא ב' אדם לכך פי"רשי דפי' הש"ס דכיון שאתה מפ' כרוב תינוק שהוא אדם וכתיב ג"כ פני אדם א"כ אחד הן ומה הפרש יש בין צורה של זה לשל זה ותי' הש"ס הא אפי רברבי וכו' וק"ל:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה