אור ברסלב
כרוב ממשח (שלם) חידושי מהרח"א זלה"ה › מסכת יומא

כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי

חידושי מהרח"א זלה"ה · מסכת יומא

מסכת ראש השנה

דף ב' ע"א גמ' כלי אבנים וכו' כי היכי דלא ליזלזלו בה ומ"ש וכו' כצ"ל:

שם אמר קרא כאשר עשה וכו' ע"כ ר"ל דקרא לדרשא אתא דהוא יתו'ר נפי"ש דמאי אתא לאשמועי' דודאי כאשר עשה הוא צוה ה' כדכתי' בפ' תצוה פרישת ז' ולמאי איכתיב ואם לומ' שזה הוא לכפר א"כ הול"ל כי ז' ימים ימלא ידכם לכפר עליכם אלא ודאי לדרשא ופי' צוה לדורות וכך ישובו כאשר עשה ביום הזה שאמ' ה' לפרוש מיום זה ז' ימים כן צוה ה' לדורות לפרוש ז' ימים לי' הכ ולמעשה פרה ותיבת עשה קאי אשי"ח ואל תשיבני דהול"ל כאשר צוה דכבר דרשוה בת"כ לומ' כפרה זו עד תחיית המתים תכפר לומר כאשר עשה בכפרה עליכם כן תהיה עד תחיית המתים ע"ש בפי' ק"א וראיתי להדא ס ז"ל שפי' לדרשת רז"ל דצוה ה' מאמר נפרד דאם יהיה דבק עם כאשר עשה א"כ יחוייב דלי"הכ א"צ פרישה כי אם יום א' ע"ש וכבר תמה ע"ז ה' ק"א אלא דלפי שיטתו שפי' דכאשר עשה ביום הזה קאי איום ח' שעשה לו ו' ימים פרישה ק"ל דא"כ הול"ל כאשר עשה ליום הזה אבל מלת ביום אינה מתיישבת דלא היתה העשיה באותו יום ואף אם נפרשו לשון צוה אכתי ק' דלא היתה הצוואה באותו יום אלא מקודם בז' ימים בשבילו וא"כ היל"ל ליום ול"ק לפי דברי רש"י שנסתייע ממנו דלא כח' רש"י כאשר עשה בח' למילואים אלא במילואים סתם ור"ל כאשר עשה במילואים ביום הזה שהוא מהמילואים שצוה וכו' ועוד רש"י שאמ' במילואים בא לומ' באיזה ענין זאת העשיה לז"א במילואים וכן הירוש' שהביא שם הרב א"ש לפירושינו. ועוד יש לישב מלת עשה ולא כתי' צוה משום דכל הראוי לבילה וכו' דכיון שהתחילו בפרישה אותו יום הו"ל כאילו ככר עשו ז' ימים ואני תמיה על מ"ש הרב כדברי רש"י עבודת יום א' דלפני קיום המצוה דאיך שכן באהלו עולה דהא זה צ"ל דבור בפ"ע אמ"ש הש"ס דנין לפני עשיה וכו' ואגב ריהטיה לא דק ודוק:

שם אמרי יליף צוה צוה וכו' דצוה דפרה מופנה היא דכבר כתי' וידבר ה' אל משה ואל אהרן וכו' אבל צוה דמילואים איצטריכא לגופה לומ' דצוה כן לדורות וק"ל:

רש"י בד"ה ומתקנין לו מזמנין לו וכו' עכ"ל כיון רש"י בזה לומ' דאיך יקרא תקון לגבי דידיה דקלקול הוא שהרי יהיה דחוי מעבודה להכי פי' דר"ל מזמנין לו אבל גבי אשה תקון גמור דע"י אשה אחרת יהיה ראוי לעבודה. ועוד רצה בזה לומר דלגבי אשה מעכשיו הוא מתוקן שהרי עביד בה מעשה אבל גבי כהן זמין בעלמא שאם יהיה טמא אז יביאו לו כהן אחר משא"כ גבי אשה דמעכשיו היא אצלו וק"ל:

בד"ה ובעד ביתו גבי י"הכ וכו' באחרי מות עכ"ל ר"ל דלא תימא דפי' ביתו בני ביתו ואחיו הכהנים כמו בית אהרן שהרי כתי' באחרי מות ואם תבקש שם תמצא ובעד ביתו אחרת דדרשי' ליה לאחיו הכהנים ואייתר להא ובעד ביתו לאשתו עוד נ"ל דק"ל דמאי ראיה מייתי דדילמא קרא דאמ' וכפר וכו' היינו היכא דיש לו אשה אבל אינו מחוייב ליקח אשה להכי תי' רש"י דהאי קרא כתי' באחרי מות ושם כתי' חוקה לעכב לכ"ע בבגדי לבן בפנים שהרי מפרו מזה לפנים וק"ל:

בד"ה כי היכי דליהוי ליה היכרא וכו' הקרויה חטאת וכו' נ"ל דרש"י בא לתרץ קושיא א' בש"ס דבשלמא מזרחה משום דטעונה מזרח אבל צפונה דלא בעי' אמאי להכי תירץ דטעמא מאי משום כי היכי דידע דהיא קרויה חטאת כמו חטאת שטעונה צפון ונ"מ כי היכי דליהוי זריז במעשיה וכו' ובתו' כתו' כי היכי דליעביד הזאתה לשמה ור"ל כדין חטאת שטעונה צפון ודוק:

בד"ה אל הבירה אשר וכו' ודוד קאמ' להאי קרא בד"ת כצ"ל ור"ל דל"ת דאימא דאע"ג דקושטא הכי דמקום א' יש וכו' כדא"ר יוחנן לזא דקרא כתי' בד"ה ולעיל כתי' דקאמ' דהע"ה על בית המקדש דקאמ' דהכין כמה דברים לב"המ ולר"י לא ק"ל מידי מהאי קרא דלעולם אה"נ דקרויה כ"ה כירה אבל לשון חכמים לחוד דלא אשכחן דכ"המ קרו לה חכמים בירה וק"ל:

בד"ה לפני עשיה קיום המצוה עכ"ל ר"ל דאין לפרש לפני עשיה אסדר הכתו' דכי"הך סרר עשה לפני מלת צוה ובמעשה פרה מלת צוה קודם וכן במילואים דא"כ הרי במילואים כתי' נמי עשיה קודם צוה כאשר עשה וכו' דמאי חזית דילפי' פרה דאית בה צוה קודם ודמיא למילואים ונילף נמי י"הכ דדמי למילואים דאית ביה עשיה קודם להכי כי' דהאי קודם אינו בסדר הכתו' אלא בקיום המצוה ולהכי אף דכתי' עשיה קודם מ"מ הוא כבר נעשה אותו הציווי ולא קאי עליה צוה ה' דלא קאי אלא על לעשות דהיינו צוה ה' כדי שתקיימו המצוה כמו פרה אבל י"והך קאי צוה אדבר שכבר קיימוהו. או נ"ל לפ' דבריו דק"ל דליכא עשיה כלל בפרה ואיך אמ' דנין צוה דלפני עשיה וכו' להכי כת' דאין פי' עשיה ממש אלא קיום המצוה יקרא עשיה וא"כ לקיחת הפרה תקרא עשיה והוי צוה דלפני עשה אלא דק' דא"כ לימא דנין עשיה מעשיה ולילף זוהך ואין דנין לקיחה מעשיה ואין לומ' דס"ל זו היא שיבה זו היא ביאה וה"נ זו היא לקיחה זו היא עשיה דהא אמרי' הנ"מ היכא דליכא דדמי ליה וכו' והכא איכא כפור דדמי ליה דכתי' ביה עשיה ממש וי"ל דאין זה דימוי לגבי הך דמוי דלפני עשיה דמה דמוי הוא אם דומים במלות ואינם דומים בהבנה דזה לפני עשיה וזה לאחר עשיה אבל כיון דדומים בענין אף אם אינן דומין במלות זו היא שיבה זו היא ביאה והוי ליכא דדמי ליה והיינו דקפריך ואימא צוה די"הכ ר"ל דכתי' ביה עשיה בהדיא משא"כ בפרה ושני דנין עשיה וכו' ר"ל דזה הוא עיקר הדמוי אף אם כתי' בזה לקיחה ובזה עשיה ולהכי פריך והרי צוה דקרבנות דהוא לפני עשיה ואף אם אינן דומים במלות לית לן בה ותי' דנין וכו' ואז הק' לו ומאי נ"מ זו היא וכו' ר"ל דהא את נמי סברת הכי ותי' לו הנ"מ וכו' ר"ל ולגבי לפני עשיה הוי ליכא דדמי ליה וילפי' פרה אע"ג דלא כתי' עשיה ממש אבל לגבי קרבנות הו"ל פרה איכא דדמי ליה דכתי' בה צוה כיון דתרוייהו לפני עשיה ודוק:

תו' בד"ה וחכ"א א"כ אין לדבר סוף וכו' דבפ"ד אחין משמ' לסתם מתני' וכו' עכ"ל הא דכתבו התו' לישנא דמשמ' אע"ג דהוא מבואר להדיא שם בש"ס יש ליישב דבריהם משום דהתם הש"ס בעי למיפשט דיש זיקה ודחי ליה הש"ס דאין זיקה ולמיתה דתרי לא חיישי' להכי כת' משמ' כיון דאי אמרי' יש זיקה מצינן למימ' אף למיתה דחמש חיישי' ומה שהשי' לו אין זיקה ולמיתה דתרי לא חיישי' היינו דחייה להכי התו' נקטי הכי דר"ל דמשמע דלמיתה דתרי לא חיישי' וקושטא הכי בין אי אמרת הכי או א"א הכי מדלא סתר לו דחייתו לומ' דממתני' דידן איתא דחיישי' אף למיתה דר' או דה' חיישי' וק"ל

בא"ד הילכך ליכא למעבד תקנתא וכו' עכ"ל הנה כפי תי' א' מ"ש הש"ס מיתה לא שכיחא י"ל מיתה דזמן מועט לא שכיחא ומ"ש רבנן אי איכא למיחש וכו' ר"ל אי איכא למיחש אפי' לזמן מועט משום מעלה דכפרה א"כ אפי' למיתה דתרי חיישי' משום מעלה דכפרה אלא דיש לדקדק כפ"ז דמאי פריך נימרו אינהו לנפשייהו דאיכא למימ' דשאני לדעת ר"י דחייש לזמן מועט משום מעלה דכפרה א"כ ניחוש וכו' אבל לרבנן לא חיישי כלל לטעמ' דמעלה דכפרה להכי לא חיישי אלא לטומאה דחד ורבנן לדברי ר"י קאמרי וי"ל דקו' הש"ס היא כיון דלר"י דחייש למיתה דחד משום מעלה קאמרי רבנן דכדאי הוא טעמא דמעלה להוסיף אף למיתה דתרי ותלת א"כ לרבנן דחיישי לטומאה משום דשכיחא כדאי הוא טעמא דמעלה למיחש לתרי ותלת דכמו כמיתה אי חיישת א"כ אפי' לתרי ותלת ואין לדבר סוף ה"נ בטומאה משום מעלה דכפרה ניחוש לתרי ותלת וא"כ אין לדבר סוף ומשני שפיר אכן כפי תי' ב' ק' דמאי קאמ' אי איכא למיחש והא ודאי איכא למיחש לרבנן דלא מחלקינן השתא לזמן מרובה ומועט אלא דשאני התם דחששא בעלמא היא וסגי כחד משא"כ הכא ותו מאי קאמ' רבנן מיתה לא שכיחא והא רבנן נמי חיישי למיתה לא משום דליכא למיעבד תקנתא להאי חששא דהא כפי' תי' ב' ליכא למימ' דמיתה לא שכיחא היינו בזמן מועט והא קושיא ודאי קושיא בריהטא דש"ס אף בלא דברי התו' ונ"ל לומ' דה"פ דטומאה שכיח' ואיכא למיעבד תקנתא וסגי אבל גבי מיתה אי הוה שכיח' מחמרי' למיעבד תרתי או תלת לפחות והוא טוב משאין עושין אחרת כלל אבל כיון דלא שכיח' ואפשר למיעבד תקנתא חיישי' כדאמרי' ביבמות ועבדי' תקנת' אבל כיון דלא שכיח' וליכא אלא חששא בעלמא היכא דמצינן למיחש חיישי' ואי לא לא והיינו דקאמרי רבנן אי איכא למיחש ר"ל אי חיישי' הכא ודאי אפי' תרי ותלת ולא במו ד' אחין וכו' וליכא למיעבד תקנתא ולהכי לא חיישי' כלל אבל אינו ר"ל אם איכא למיחש וכו' היינו דכפי האמת לא חיישי' למיתה אלא ר"ל אם באת לחוש בכאן כמו שהדין נותן וכו' ודוק וכעין זה כתבו התו' לקמן דף ל"ג ע"ש:

דף כ"ב ע"א גמ' אימא שכבר וכו' ע"כ וק' דזה הפך מ"ש בשבועות (דף י"ט) דתרומת הדשן אינה עבודת לילה אלא עבודת יום כדמוכח מדברי רבא שם כדפירש"י שם וי"ל דרבא אזיל כאיכא דאמרי דהכא ושפיר קאמ' ר"י מתחלת עבודה אבל לאביי דהתם דמוקי מלתי' דר"י ברבי א"ש כתירוצא דהכא דהיינו מתחלה לשם עבודה וטעמי' דרבי דלא פסלא לינה משום דקרוב ליום הוא ולא גזרו ביה רבנן ואפשר דזהו כוונת רש"י הכא דקאמ' אפי' לרבי וכו' דמאי ריבות' אתא לאשמועי' רש"י בהני מילי אלא ודאי כוונתו לומ' בזה דאין קושיתו ותירוצו א"ש אלא אליבא דמאן דמוקי' לה כרבי דשפיר הש"ס משני מתחלה לשם עבודה אבל אליבא מאן דמוקים לה כראב"ש הא קאמ' התם הש"ס בהדיא דתחלת עבודת יום היא וקושית הש"ס היא מעיקר' אפי' אליבא דרבי טעמא מאי דלא פסלה לינה משום תחלת יום היא וכדשני ליה דוקא שני ליה דלא אתיא אלא כרבי ודוק:

שם ותקנת' להך גיסא הואי וכו' ע"כ. הנה יראה דקו' הש"ס היא אתרי לישני דבין למר ובין למר משום סכנה נגעו בה ות"ל דמשום מי שזכה וכו' וכיון דבכולן בכהן א' הו"ל עבודות חשובות כדפירש"י וא"ב אף אם אינן תשובות מצד דעבודות לילה ולאיכא דאמרי דאיכא אונס שינה ולא אתו היינו עבידה אחת לא חשיבא למטרח עלה ולנדד שינה מעיניו עליה אבל כיון דאיכא ג' עבודות אף דאיכא אונם שינה ועבודת לילה אתו עלה ולפ"ז נר' דאף דכתבו התו' דאיבדים ופרדים דאיכא בהו עבודת יום ואפ"ה אינן ראויים לפייס משום דניעורים כל הלילה עד חצות ואיכא אונס שינה מ"מ הכא דג' עבודות הן טרחי עלייהו אף דשאני מיגנא ממיקם דהיינו דמיקם אף דאיכא עבודת יום דחביבה אפ"ה לא טרחי עלה מ"מ הכא דג' עבודות הן טרחי עלייהו:

וראיתי לת"י שכתבו דסדור המערכה בלילה וב' גזירי עצים ביום עכ"ל נר' דכוונתם היא דקו' הש"ס היא דכיון דב' גזירי עצים ביום ראויים הם לפייס וכפ"ז לאיכא דאמרי לקו"מ דאף דגזירי עצים עבודת יום הן מ"מ כיון דאיכא אונס שינה לא אתו דמכ"ש מאיברים ופדרים דעבודת יום ואפ"ה לא אתו עלה אי לאו דשאני מיגנא ממיקם וא"כ הכא דמיקם הוא אף דעבודת יום הוא לא טרחי עלה להכי ודאי נר' דל"ק אלא לליש' קמא ועד דסיים פירושא דמתני' בתר הכי פריך והדר לליש' קמא ובהכי ניחא מאי רק"ל דאמאי לא קאמ' הש"ס ורמינהי כדאורתי' ככל הש"ס ובהכי ניחא דכיון דלליש' בתרא ל"ק כלל א"כ הקושיא דוקא כפי מה שפי' הש"ס ולהכי לא קאמ' ורמינהי א"נ דאף לפי שיטה זו מצינן לפרושי דפריך אתרי לישני דאף דאיברים ופדרים דעבודת יום היא ואפ"ה לא אתו עלה אי לאו דשאני מיגנא ממיקם מ"מ הכא דאיכא עבודות הרבה ובהן עבודת יום אף דאיכא אונס שינה טרחי עלה ואף דמצינן לפרושי דברי דש"י כן דמאי דקאמ' יש כאן עבודות חשובות דהיינו דקאי אגזירי עצים דעבודת יום ולהכי לא קאמ' כולן עבודות חשובות אלא יש כאן מ"מ העיקר חסר מדבריו ועוד אפשר לפ' דטעמא מאי כולהו עבודות חשובות היינו כיון דכולהו צורך יום משא"כ בתרומת הדשן דלצורך לילה הוא דשאני סדור המערכה וגזירי עצים דעליהם ממש עושה התמיד ודוק ומ"מ יצא לנו מזה דאף בדמצי למיפרך בלשון ורמינהי אפ"ה לא פריך בהאי לישנא ודוק:

שם מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו ע"כ פי' לא אתו כלל לעזרה דודאי ליכא לפרושי לא אתו לאינצויי דאיך מצד אונס שינה לא אתו לאינצויי כיון דהם באו לעזרה משא"כ לעיל גבי ליש' קמא דקאמ' משום דעבודת לילה הוא לא אתו ר"ל לא אתו לאינצויי עלה כדפירש"י בד"ה כיון דעבודת לילה היא וכו' אלא דכפי ליש' בתרא הא דקאמ' רב אשי מעיקר' סבור לא אתו היינו לא אתו לעזרה ואפ"ה ניחא להו א"כ איך אח"כ כשתקנו הפייס לעזרה ולא אתו לעזרה חרה להם לבד אם נאמ' דפי' מ"ש מעיקר' וכו' לא אתו היינו אינם באים הרבה ואחר שתקנו הפייס אפי' מעט אינם באים וק"ל:

ודע שכפי פי' ת"י ה"פ דתלמודא דקאמ' מעיקר' סבור לא אתו ד"ל אי עבדינן פייס לא אתו כיון דאתו בני אדם הרבה ואתו לידי סכנה תקינו פייסא והרי איברים ופדרים דעבודת לילה ולא חיישי' דלא אתו מאחר שעשו הפייס דאף שהיו מפיסין ביום מ"מ אף תרומת הדשן היו יכולין להפיס ביום אלא ודאי משום דחששו דילמא יפשע ולא ייקץ משנתו בשביל עבודת לילה וא"כ ה"נ נימא באברים ופדרים ודוק:

שם רצין ועולין בכבש תנן והדר כל הקודם וכו' ע"כ ר"ל ואי קדימת ד' אמות היינו ראשונות א"כ היכן היתה הריצה בכבש כדי שתהיה קדימת ד' אמות שם והת"י כתבו ואי לא עלו אלא ד"א לא הוה תני רצין ועולין וכו' ונר' דלא גרסי בש"ס והדר כל הקודם את חברו וכו' וקושי' הש"ס היא מינה וכה דאיך שייך בד"א ריצה ועלייה וה"ר יוסף פי' רצין ועולין לכבש משמ' שהיו עולין יחד וא"כ אם יזוז הראשון ממקומו פסיעה א' יזכה בשביל זה עכ"ל ר"ל דאיך תהיה הקדימה בד"א דהא עולין יחד וכבר נכנסו בתוך ד"א וא"כ הקדימה היא בפסיעה א' ואיך תלתה מתני' הקדומה בד"א והוא קרוב למ"ש לעיל כפי גי' הש"ס שלנו ודוק:

ע"ב גמ' אר"י אסור למנות את ישראל וכו' י"לד דאמאי לא אייתי ראיה מלא ימד ולא יספר שהוא אזהרה ונ"ל לומ' דאי מהתם לא ולפי' אפי' לדבר מצוה דאימא דוקא לדבר הרשות ולדבר מצוה שרי להכי אצטרי' לאייתי ראיה מהנהו עוברי דשאול דדבר מצוה הוה במלחמה הראשונה ופקוח נפש להציל את ישראל מעמון ובמלחמה הב' היא מלחמת עמלק דמחיית עמלק מצוה רבה היא ואפ"ה לא מנאם לגולגלותם. א"נ דאי מהתם הו"א דפירוש' דקרא כר' יונתן או כרבי דלא ימד ולא יספר היינו הבטחה ולא איסור כדכת' מהרש"א להכי אייתי ראיה משאול עוד הק' מהרש"א דאמאי לא אייתי ראיה מפסוק ונתנו איש כופר נפשו וכו' ע"ש מה שתי' וכן תי' הרא"ם ז"ל וענ"ל לתרץ ע"ד שכתבתי לעיל דאי מהתם הו"א דוקא לדבר הרשות דהא קרא קאמ' אם תרצה למנות ישראל ונתנו וכו' ומנלן דאפי' לדבר מצוה להכי אייתי ראיה משאול וק"ל:

שם אלא מהכא ויפקדם בטלאים כתבו הת"י שם מקום הוא כפי הפשט עכ"ל וכפ"ז ק' דא"כ מנ"ל דאסור וכו' ומה באו להשמיענו ואפשר דק"צ דא"כ ר"י מאי סבר דאייתי ראיה מבזק והו"ל לאייתי ראיה מטלאים להכי כתבו דמאי שנא דשניהם שם מקום הוא לפי הפשט ור"י בחר בראשונה וק"ל:

דף ל"ד ע"א רש"י בד"ה הנדויין שהיו וכו' עכ"ל. הנה כפי פי' הרמב"ם בפי' המשניות דשמות בגדים הם וכן כתבו תו' משם ר"ח א"ש דוקיא דמתני' דקתני לובש פלוסין דמשמ' שהבגדים בעצמם הם פלוסין וזה לא יתכן בשמות מדינות ורש"י פי' כן מדאשכח לה חבר היהפוך כושי וכו' ומ"ש פלוסין כמו כבשים ללבושך וק"ל:

תו' בד"ה פרנה אמגושא פי' בערוך וכו' וחפר מחילה וכו' עכ"ל ופי' אמגושא הוא מלשון מכשף כדפירש"י או מלשון כופר בעיקר שצוה ה"ית וכל אדם לא יהיה וכו' כהאי דאמרי' בסוף כלל גדול ע"ש:

בד"ה הנדויין וכו' לא ידענא ועוד ק"ל וכו' ושמא אין הלשון נופל וכו' עכ"ל הנה דקדקו לומ' בקושיא א' לא ידענא וכו' היינו טעמא דקושיא ב' מתורצת בקושיא א' דמשום דברישא וכו' להכי בעיקרא דדינא פירכא כתבו לא ידענא ולולא דבריהם ז"ל הייתי יכול ליישב קושייתם מה שהקשו אמאי לא תני ס"ה וכו' כרבנן דאפשר דכיון דלא איצט' תנא לאשמועי' הכל ל' מנה אלא לאשמועי' דבציר מהני לא נעבד להכי לא אצטרי' לאשמועי' נמי בר"מ האי דינא דלא פליגי בהכי ולהכי מסדר המשניות לא רצה להאריך בלשונו למימ' הכי בר"מ והשתא מ"ש הכל ל' מנה הם דברי סתמא דמתני' כמ"ש אלו משל צבור שהם דברי מתני' אליבא דכ"ע והשמיענו זה הדין בדברי רבנן דהלכה כוותייהו וה"ה לר"מ ולהכי לא הומ"ל ח' מנה דה"א דפליגי בהכי ר"מ ורבנן דלר"מ ס"ל אף אי בציר וכו' ליעביד להכי שינה בדבריו ח' ק' זוז דהשתא לא מצי למימ' ס"ה וידעי' טעמא דלא חש להאריך או משום דר"מ לא זכר. מזה כלום וכן רבנן ואלו הם דברי רבי' הק' מסדר מתני' דאי פליגי היל"ל ח' מנה ולא ליעביד ס"ה ואנא ידענא דפליגי א"נ לאידך גיסא דר"מ ורבנן פליגי בהכי לפי האמת ולהכי ר"מ שינה בדבריי לומ' דלא ניחא לי בסך הכל דאף בבציר וכו' לית לן בה ולהכי לא אמ' ת"ח מנה בלא ס"ה שלא נטעה משים דלא חש להאריך כאשר כתבנו לעיל ומה שתי' דאין הלשין נופל וכו' היינו משום דלא יבואו ב' תיבות שוים וזה בניקוד וזה בניקוד וכן פי' התי"ט ז"ל. ברם ק' והא אית' בבריית' דפטום הקטרת שס"ח מנים היו בה ואפשר דשני התם משום דקתני מנים במ"ם אף דעיקר הטעית חלי כמאי דקאמ' ח' מנים קודם הגיעו למ"ם דמנים מ"מ כיין דהוי שינוי במ"ס הלשין נופל בטוב ויש להקשות אמאי לא קאמ' כולהו זוזי ואפשר דקמ"ל אין הלשין נופל וכו' ועוד משום דנקטו חכמים חשבון מנה נקט ר"מ ג"כ מנה וכפי תי' התי"ט דהיינו משים שכל עיר היתה חושבת בחשבונה א' במנים וא' בזוזים הניחא כפי פירש"י דפלוסין והנדויין שם מדינה אבל להרמב"ם קשה ואפשר דמשום חשיבות פלוסין אינה נמכרת כי אם במטבעות שלימים והנדויין תמכר בזוזים משום גריעות' כאשר אנו רואים בזמנינו כ"הג ועוד יש ליישב לקו' מאי דנקטה ח' ק' זוז היינו כי היכי דלישמועי' חידושא באגב דמנה הוא ק' זוז ולא יותר או פחות דמדרבנן שלא הוסיפו אלא שליש נשמע לר"מ ודוק:

תוכן העניינים

כרוב ממשח (שלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה