כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · כללי הש"ס
כרוב ממשח
אות א'
(א) אתי ק"ו ומפיק מהיקשא הכי משמ' בזבחים (דף י"א) דאמרי' התם לימא ליה ר"א אשם דמו למעלה ומשני אמר אביי ק"ו מעולה ומה עולה וכו' ולא משני מידי דסוף סוף הא אית לן היקש' אלא מוכרח לומר דאתי ק"ו ומפיק מהיקש' כיון דאיכא לאוקומי היקשא למלתא אחריתי וכן משמ' מדאמרי' לקמן אמר רבא ק"ו מעולה וכ"כ החו' בהדיא במציעא (דף קי"ד) ד"ה ההוא לנדון בכבודו ומעתה מ"ש ה' צ"ק דכפי המסקנא לית לן למימ' דאתי ק"ו ומפיק מהיקשא ליתא אלא מחוורתא כדכתיבנא משם התו' ואי איכא נמי מיעוטא מפיק מהיקשא וכ"ב התו' בזבחים (דף כ"ב) דק"ו מפיק מהיקש' ע"ש:
שו"ר להתו' בחולין (דף קי"ו) שכתבו דהיא מחלוקת שניה דלדעת איסי בן יהודה אתי ק"ו ומפיק מהיקש' ולדעת ר"ש בן יהודה אין היקש למחצה מבטל הק"ו עוד מדבריהם בתירוץ ב' למדנו דלדעת איסי בן יהודה כיון דקרא נמי איירי. בבשר שיצא חוץ למחיצתו דאסור בהנאה שפיר אתי ק"ו לומ' דנילף מינייהו ור"ש ס"ל כיון דפשטיה דקרא איירי בטרפה דמותרת נילף מינה ולכאורה ק' לדעת איסי אמאי אצט' ק"ו כיון דקי"ל כל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' א"כ ודאי לא ניקש אלא לבשר שיצא וליכא למימ' דהק"ו אהני לן לפרושי קרא דובשר בבשר שיצא דזה ליתא חדא דהתו' לא כתבו כן ועוד דמאי אורי לן הק"ו דקרא עסיק בבשר שיצא ובלא"ה הך דרשא תדרש ולא תליא בק"ו כדמשמ' בפ' בהמה המקשה ונר' דמשים דפשטיה דקרא עסיק בטרפה ממש הו"א דלא ניקש אלא לטרפה כדעת ר"ש ולהכי אצט' ק"ו ולא ניחא להו לתו' למימ' דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכת' לה קרא א"נ דעיקר קרא אתא לאיסור אכילה דלא מצי למילף מק"ו כדאיתא התם ואיסור הנאה ולפי' מק"ו דהשתא ליכא לאקשויי אמאי אתא קרא משום מדקאמר הש"ש אין לי אלא באכילה בהנאה מנין והא מההוא קרא גופיה ילפי' שפיר הנאה ואכילה וגם מדפריך הש"ס התם כיון דאיכא ק"ו ג"ש למאי אתת משמ' דאלולי ג"ש לא ילפי' מק"ו ולא אמרי' מילתא דאתיא וכו':
אבל אין לומר דלא אמרי' מילתא דאתיא בג"ש טרח וכו' דליתא כדכת' הרב י"ש (כלל שכ"ג) איך שיהיה נקיטי' מדבריהם דעדיף למילף מפשטיה דקרא אפי' לקולא ואיסי בן יהודה מודה בזה אלא משום דאיכא ק"ו וכן כתבו עוד במנחות (דף ק"א) אבל בבכורות (דף י') אחר שתירצו דהאי תנא סבר דק"ו מפיק מהיקש' כתבו אבל תימא דכמה פעמים אמרי דהי קש מבטל הג"ש לכך נר' עיקר דשאני התם דכתי' בשדה טרפה וכו' ומשמ' מדבריהם כפ"ז היקש עדיף ומבטל ק"ו ושאני התם דקרא כתיב בטרפה יעו"ש ומ"ש התו' בספ"ק דמציעא וצ"ע דבהרבה מקומות וכו' אם יש בכל מקום שלא נוכל וכו' הכא בבכורות הקשו בפשיטו' דכמה מקומות יש דאתי ג"ש ומפיק וכו' אפי' היכא דאפשר לקיים שניהם אלא דכפי תירוצם מה יענו במציעא כאילפא דאתי ק"ו ומפיק מהיקשא לכד אם נאמ' דס"ל לאילפא דההיקש כשנתקבל להכי קבלוהו כמ"ש בס' הליכות אלי בכללי האלף אין משיבין וכו' והיינו דקאמ' הש"ס ואידך ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא כלומר כך קבליהו:
וראיתי לדבריהם במציעא (דף קי"ד) שכתבו מסוגיא דזבחים מוכח דאתי ק"ו ומפיק מהיקשא ולא מייתו דאית מדברי רבא גבי אשם שלא לשמו וכו' דלעיל מניה ולאפוקי ממה שעלה על רוח ה' צ"ק. וכתבו עוד וההיא דס"פ כל הבשר וכו' לא דמי אפי' יהיה היקש"י וק"ו כמו ג"ש וק"ו וכו' דאפי' מאן דיליף ק"ו וכו' אכילה והנאה. חדא היא עכ"ל. הנה התו' הכא לא בעו לאוקומה מילתא דאילפא וכו' כתנאי הפך ממה שכתבו במנחות וחולין ושינו את טעמם עוד במ"ש דטעמיה דמאן דלא יליף בק"ו משום דאכילה והנאה חדא היא והתם כתבו משום דפשטיה וכו' אכן משמ' מדבריהם שכתבו דאף יהיה היקש' כמו ג"ש וכו' משמ' דמצינן למימ' דג"ש עדיפא ולהכי לא אתי ק"ו ומפיק דס"ס מה הועיל לו בכך דממ"נ אי היקש עדיף ק' לאילפא מאיסי דס"ל אף ג"ש לא אתי ק"ו ומפיק ואי ג"ש עדיפא ק' לר"י דס"ל דלא אתי ק"ו ומפיק הא אפי' בג"ש אית ליה לר"ש דאתי ומפיק. ויראה לפ' דבריהם דאילפא ור"י פליגי אי תליא פלוגתייהו בפלוגת' דתנאי דר"י ס"ל כאיסי דלא אתי ק"ו ומפיק מהיקש ואילפא סבר דע"כ ל"פ איסי אלא בג"ש דחמירא אבל בהיקש כ"ע מודו דאתי ק"ו ומפיק ור"י. ס"ל לא שנא או להפך דהיקש עדיף ואילפא ס"ל כר"ש דאתי ומפיק בג"ש וה"א להיקש ור"י ס"ל בהיקש כ"ע מודו דלא. אתי ומפיק דהיקש עדיף א"נ דאילפא ור"י פליגי אי היקש עדיף אי ג"ש עדיפא והיא פלוגתא בעלמא עיין בי"ש ואילפא ס"ל ג"ש עדיפא ומכ"ש היקשא דאתי ק"ו ומפיק וע"כ ל"פ איסי אלא בג"ש דעדיפא ובהיקש מודי ור"י ס"ל דהיקש עדיף ור"ש דס"ל דמפיק מודה בהיקש דלא ומש"ה שאפי' את"ל דשניהם שוים והיינו כדבריהם בבכורות יעו"ש בי"ש מ"מ לא דמי וכו' אך מה שק' הוא מ"ש בבכורות (דף ל"ג) דאף בג"ש אתי ק"ו ומפיק כדאיתא בקידושין וכו' הרי דאף בג"ש מפיק:
והנה מדברי התו' בבכורות למדנו כלל דהיכא דעיקר היקש אתא להך דרשא אע"ג דדרשי' מניה דרשא אחריתי לא אתי ק"ו ומפיק דרשתו העיקרית כגון היקש' דעשר תעשר. עכ"מ:
ב אי הכי הנה רש"י ז"ל בשביעות דף מ"ט) ובזבחים (דף כ"ב) כח' דל"ג לה כיון שאין בו אא"ב אבל בתי' משמ' דגרסי' לה שפיר כדהביא דבריהם מוהרי"ק (י"ו) במציעא (צ"ג) ובשביעית (מ"ה) ועוד למדנו מדבריהם דבשבועות אע"ג דמצינן לפרושי ולומ' דקאי אדלעיל קצת אפ"ה עדיף למימ' דלא יש בה אא"כ אבל רש"י ס"ל דאי מצינן לפרישי דקאי אדלעיל מפרשינן שפיר כדפי' בשבועות (דף מ"ה) ומצינו עוד בתו' דלא ניחא להו בהאי אי הכי כאלו טרפות (דף נ"ח) דכתבו ק' דבכל ענין היה יכול להקשו' וצריך למצוא טעם וכן בזבחים (שם) כת' בתו' בקונט'
ל"ג א"ה דבלא"ה יכול להקשות ויש ליישבו וכו' ע"ש ומדלא כתבו דגרסי' לה שפיר ואין לחוש אף דליכא אא"ב ש"מ דלא ניחא להו בהכי ואף דיש לדחות ולומ' דכוונתם אף לדעת רש"י יש ליישבו מ"מ ממה שסיימו בדבריהם ור"ת גרס א"ה ומפרש וכו' משמ' בהדיא דאי לאו הך פירושא ל"ג לה שפיר וכ"כ בנדרים (דף ז') תימא מאי אא"כ וכו' א"ה כלל זה צודק לפי מ"ש מהריב"ל ז"ל בכוונת דבריהם והוא עיקר ודלא כפי' מהרש"א ז"ל דאינו מתיישב לפי נוסח דבריהם וכבר עודד עליו הרב א"י והרב מ"ן נר"ם ע"ש:
(ג) איידי כמו דאמרי' איידי דתני הא תני הא כך אמרי' דאיירי דלא תנא בהך לא תנא נמי בהא תו' זבחים (דף כ' ע"ב) אע"ג דמצי ליתני גבי עופות וזבחים יוצא אגב אחרים לא תני:
ד אמר מר כת' רש"י ז"ל בזבחים (דף כ"ו) אהא דקאמ' הש"ס קצת דברים מהמימרא שהביאה לעיל ופי' דר"ל מילתיה דר"א נקט ואזיל כמו אמר מר ואע"ג דכת' בעל כ"ה (ט"ו דאמר מר על התנאים וגופא על אמוראים אפשר דכוונת רש"י ז"ל כמו אמר מר בתנאים:
(ה) אמר מר אשכחן בהש"ס זבחים (דף קי"ג) אמר מר על דברי אמורא ואפשר כיון דעיקר הדברים דברי ר"י אע"ג דא"מ קאי אמי שאמ' בשמו מ"מ שפיר אמר א"מ ועיין בהליכות אלי שכת' בשם מהרי"ק ז"ל שמצא אמר מר על רב הונא ע"ש באות א':
(ו) אם אינו ענין אשכחן אא"ע דאינה מכח יתור אלא מכח שינוי הלשון דהול"ל לא תותירו מאי לא יניח אלא אא"ע וכו' והוא בזבחים (דף ל"ו):
(ז) אמר פ' משום פ' כת' רש"י בחולין (דף י"ב) כל היכא דאמר משמיה דפ' לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה רבא מעולם כדאמרי' בי' יוחסין עכ"ל. וכ"כ עוד שם (דף קי"ג) ומה שיש לדקדק בלשון זה תמצא בכללי סדר התנאים וכת' ה' תחלת חכמה בשם ש"י דאע"ג דקאמ' אמר פ' אמר פ' אינו רבו מובהק אלא כתלמיד חבר כדכת' התו' והרא"ש בפ' אין עומדין גבי רב הונא ורב אסי דרב הונא כתלמיד חבר לגבי רב אסי ול"נ דדוקא התם שהיו שניהם תלמידי רב להכי ליכא למימ' תלמיד ממש אבל על הרוב אמר פ' תלמידו ממש וכן נר' מדברי רשב"ם פ' כ"ג שאמר משום דאינו רבו מובהק קאמ' משום אבל מרב אמ' אמ' ר"י א"ר ינאי עכ"ל ודבריו בבתרא (דף קי"ד) הא לך בהדיא דכשאומ' א"פ א"פ רבו מובהק הוא וכן כת' הכריתות ע"ש:
ודע דמ"ש ה"ע א"ר אשי משמיה דרבא אינו כן בנוסח הש"ס אלא א"ל רבינא לר"א א"ל רב סמא משמך דאמרת ליה משמיה דרבא וכו' אלא ר"ל בהך מימרא דא"ר אשי משמיה דרבא ובדברי הרב קארו יש להגיה בדבריו כך וכ"כ עוד רש"י וכו' קאמ' משום הס"ד ומ"ה הא וכו' כצ"ל:
ומ"ש רש"י דהיכא דאומ' משום לא שמעה וכו' כי הא דרבא וכו' אע"ג דמצינן למימ' דר"י ראה ר' ינאי והוא תלמידו אפשר דאותה הלכה לא שמעה ממנו ולהכי קאמ' משים בחולין (דף קל"ז) וכן מוכח משבת (דף קי"ט) כר' יהודה נשיאה בהדי ר"ל ע"ש:
(ח) אמרת דרכנו לפרש אותה כך וכי אתה כך אמרת והא כתיב כך וכך ובזבחים (דף ז"ך) איתא שם ומה ראית וכו' אמרת מרבה אני וכו' ור"ל וכי כך אמרת ומה ראית וכו' דאיך תאמר כך מרבה אני וכו' אבל רש"י פי' שם אמרת ומעצמך מרבה אני וכו' ור"ל מאליך ומעצמך מוכרח שתאמ' כך דמרבה אני וכו' ולפ"ז הוי כאילו אמ' תאמר וכך פי' הרב ק"א בפ' צו כהך ברייתא דר"א כוף אזנך לשמוע ע"ש:
(ט) אלא הנני מברר אותו על מתכונתו הנה כתב רשב"ם בפ' ח"ה (דף מ"ד) אהא דסתמ' דתלמידא דקפרי' ושני והדר פריך ושני דהדר מהך שינוייא כת' וז"ל והא דלא קאמ' אלא משום דאמורא לא שני הכי לעיל אלא סתמ' דתלמו' תי' כן ושיטה זו נוהגת ברוב המקומות עכ"ל. וכ"כ התו' ביבמות (דף ז"ך) ובשבת (דף קמ"ב) דמייתי הש"ס מימרא דאמורא ופריך הש"ס ומשני סתמא דש"ס ופריך עוד ומשני אמורא דסתר הך תירוצא כתבו משום דהך שינוייא דסתר לא אמרו אמורא אלא סתמא לא אמר אלא וכן כתבו שם (דף צ"ח) דרב כהנא שתי' הדר מהך תירוצא דסתמא דתלמודא ולהכי לא קאמ' אלא וכן כתבו עוד (בדף ק"ה) דסתמא דתלמודא דתי' הדר מהך תירוצא דסתמא דתלמודא גופי' ולהכי לא אמר אלא ולהכי בזבחים (דף כ"ב) לא קאמ' אלא א"ר פפא למעוטי וכו' וכפי דברי התו' בשבת (דף נ"ז) דאם לא קדם לו תי' אחר לא קאמ' אלא לבד אם המקשה בעצמו מתרץ א"כ בלא"ה ניחא הכא דבדרך משא ומתן לא אמר אלא כדכ' בזה ה' ה"ע וכפי דברי הרב קארו דכך דרך הש"ס לומ' אלא אפי' במשא ומתן דהוי כאילו תירץ תי' אחר וסתרו א"כ הכא איכא למידק אמאי לא אמר אלא ואפשר כיון דאינו אלא משא ומתן אין חיוב לומר אלא דפעמים אומ' אלא ופעמים לא אמ' והנה כפי דברי התו' שכת' דעל סתמא דתלמודא לא אמרי' אלא א"כ ק' מהא דקידושין (דף מ"ג) והביאה הרב כ"ה בתחלת דבריו אלא דינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו ואמאי קאמ' אלא דהך תירוצא דאיבעית אימא הוא דסתמא דתלמודא ואפ"ה אמר אלא וקשיא בין לדברי התו' דבמשא ומתן לא אמרי' אלא בין לדברי כ"ה דאף במשא ומתן הוי כאילו סתר תי' אחר ס"ס הא אפי' אי יסתר ממש דאמרי' דלא אמר אלא אסתמ' דתלמודא וא"כ הכא איך קאמ' אלא ונר' כפי דברי התו' דשבת דהמקש' אומר אלא אי הוא מתרץ א"כ אף דליכא אמורא לעיל דהוי כי ההיא דשבת דלא מצי למימ' אלא כיון דהמק' בעצמו מתרץ אמרי' אלא וא"כ ה"נ האי תירוצא דאלא דינא רבה וזוטא הוא דברי המק' בעצמו דקפריך מכלל דת"ק וכו' וקמשני דל"ת חייב בדיני שמים התם דהשתא קשיא מכלל וכו' אלא אימ' דינא רבה וזוטא וכפ"ז ניחא דלא תקשי להו לתו' דשבת האי סוגיא דקידושין דהא הכא נמי המקשה הוא מתרץ וא"כ כפי תי' זה יצא כלל בידינו דאי. המקשה הוא המתרץ אומ' אלא אף לגבי סתמא דתלמודא וצ"ע אי כלל זה צודק אבל מ"מ ק' כפי דברי כ"ה מהך ראיה דאייתי ה' י"ש מקמא ומכות דהא הא דקאמ' למעוטי מאי וכו' סתמא דתלמודא הוא דקאמ' ליה וא"כ לא יהיה אלא דסתר ממש תי' אחר אפ"ה לא אמר אלא ואיך הכא דהוי כמו פי' אחר אומ' אלא ותמיהא מה' י"ש איך לא חש לה ולכן מוכרח לומ' דהא דאמרי' דבסתמ' דש"ס לא קאמ' אלא היינו ברוב המקומות דלא קפיד עלה הש"ס למימרא ואי זמנין אמרה ליח קפידא דהכי דייק לישנא דרשב"ם ושיט' וכו' ברוב המקומות וכדאיתא בקמא (דף י"ג) דבליש' קמא אמר אלא וברבינא דמתני לה אסיפא לא אמ' אלא אר"י אלא מוכרח דהא דאמרי' דבסתמ' דתלמודא לא אמ' אלא היינו דלא קפיד הש"ס לאומרה כדרך שאומרה אם סתר תי' אמירא ואי אמרה פעמים אין חשש ועוד דאף דאמרי' דהוא כעין פי' אחרינא וסתר וכו' אינו ממש פי' אחר לענין דלא אומ' אלא דבפי' אחר דהוי סתירה ממש לא קאמ' אלא בסתמא דלא אומ' סתמא אלא אאידך סתמא ואיכא קפידא בזה אבל כיון דאינו סתמא ממש אלא דרך משא ומתן אי אמ' אלא לית חשש ומ"מ חשבי' ליה כסתיר' לענין שייכות מלת אלא ואראיית ה' י"ש יש להשיב בדברי תו' דשבת דאה"נ במשא ומתן אמרי' דלא מצי לומ' אלא ולהכי בשבת תי' דהמק' בעמו וכו' והיינו במקום דמצינן ושייך לתרוצי האי תירוצא ולהחזיק הכלל דבמשא ומתן לא אמרי' אלא ובמקום כי האי דקמא ומכות דלא שייך לחר' הך תי' מוכרח לומ' דהאי אלא אינו סותר אלא מפרש וכ"כ התו' בדם נדה (דף נ"ה) דהאי אלא אינו אלא מפרש וא"כ ה"נ האי אלא אינו אלא מפרש ולהכי במקום דלא צריכי' להאי תי' ולאוקומי' כללא אחזקתי' מוקמי' שפיר ומתרצי' במקום דשייך אבל בדלא שייך וקאמ' אלא מוכרח לומר דאינו אלא מפרש וכ"הג מוכרח לומר נמי בהאי כללא כמ"ש לקמן בע"ה:
והנה לולי דברי ה' ה"ע ומפרשיו ז"ל אפשר לפ' דברי התו' דשבת דלעולם אף במשא ומתן שייך לומ' אלא וכדאשכחן בקמא ומכות אלא דסוגיא דשבת ק' להו דלא קהדר מהך אלימא כלל דהא אכתי מוקמי' מתני' בחוטי צמר ופשתן אלא דלא ידעינן טעמי' דרב הונא וא"כ מאי אלא שייך בכאן ובשלמא גבי קמא דמעיקרא לפי אלימא למעוטי בכור והשתא אמרי' למעוטי מעשר ולהכי קאמ' אלא דנייד שפיר מהך אוקמת' דבכור וכן גבי סוגיא דמכות דמעיקרא בעינן לאוקמיה מתניתא בלטיח ולהכי נייד שפיר ואוקמה כשהעירו וכו' וכן נמי הך סוגיא דקידושי' דמעיקרא אמרי' בפי' חייב בדיני שמים וקאמ' מאי האי דקאמ' בדיני שמים למימר' דלת"ק פטור מכל וכל אלא דאין פי' דבריו דלת"ק פטור מכל וכל אלא דלת"ק דינא זוטא הוא דחייב אבל גבי סוגיא דשבת לא ניידינן משום אוקמת' דאכתי אמרי' למעוטי חוטים שבצואר אלא דלא ידעי' טעמי' דאינו חוצץ ובא רב יוסף וביאר טעמו ואמאי קאמ' אלא להכי כתבו דאף דלא שייך אלא דלא סתר שום אוקמת' מ"מ כיון דהמקש' בעצמו מתרץ שייך אלא דהיינו דאין טעמ' דרב הונא משום דהמים נכנס בהם דהשתא וכו' אלא משום דאינה חונקת עצמה אבל ה' ה"ע והרב קארו ז"ל לא ניחא להו בהאי משמעו' ולכן כתבו מה שכתבו כנ"ל:
עוד כתבו התו' באלו טרפות (דף נ"ז) התם לחומרא וכו' הוי כמו אלא וכ"כ הרמב"ן ואיכא למידק דכיון דמצינו דהדר הש"ס ואף דלא קאמ' אלא א"כ אמאי הוצרכו לומ' בשבת וביבמות דאמורא לא שני וכו' דאימא כדהכא אע"ג דלא אמ' אלא הדר ביה ועוד כתבו ביומא הא דלא אמ' אלא משום דלא הדר ביה לגמרי ואמאי אצטריכו להכי והקשו אי הדר ביה הול"ל אלא והא אשכחן בא"ט דהדר ביה ואף דלא אמר אלא ואפשר דבמקום דמצינן לתרוצי תירוץ רחב מתרצינן. ובמקום דלא אפשר מוכרח לומ' דהוי כמו אלא:
עוד כתבו התו' בהשואל דמדלא קאמ' אלא ש"מ לא הדר ביה ועוד כתבו בהיורק דלר"ח אף דלא קאמ' אלא הדר ביה ומשמ' דלר"ת אין נר' לו מדלא אמ' אלא דאע"ג דבכמה דוכתי על כרחין לומ' דהדר ביה ואף דלא קאמ' אלא מ"מ כל כמה דמוקמי' סוגיא כפשטה וכראורחא בכל דוכתא אי הדר אומ' אלא מוקמי' שפיר ודע דיש ט"ס בדברי כ"ה וכר יישר חילי איישריניה:
כתב הכריתות כשהוא אומ' אלא ר"ל סותר לגמרי תירוצא קמא וכעמים שאינו סותר לגמרי וכו' עכ"ל. הנה מ"ש פעמים שאינו סותר לגמרי לכאורה זה הפך דהא אדרבה כתבו התו' ביומא שלא אמר אלא משום דלא סתר לגמרי ואפשר דפי' דבריו הוא מ"ש בנדה (דף נ"ה) אינו חוזר ממ"ש אלא מפ' והולך מעט מעט כנ"ל:
(י) אמר ר"פ משום ר"פ כת' ה' ה"ע (י"א) היכא דאומ' הש"ס כך לא שמעה מפיו ממש אלא משם אדם אחר ששמעה מפיו וכשאומר אר"פ אר"פ שמעה מפיו ממש והנה מצאנו ראינו במ' מכות (דף י"ו) שאמ' רבה (נ"ל דכצ"ל) אר"י וכו' ורבה כ"נ לא היה בימי ר"י דהא כת' הוא ז"ל דרבה הוא דור ג' לר"י שהוא אחרי רב יהודה ורב אמי ור"א שהם תלמידי רב ושמואל וליכא למימ' שהוא רבב"ח דהא סתם רבה הוא דב"נ ועוד דמדקאמ' אבתריה רב יוסף ש"מ דהוא רב"נ וקאמ' נמי התם רב יוסף אמר ר"י והוא נמי לא ראה ר"י:
שו"ר בכ"ה לק' שהביא בשם רש"י ז"ל במ' כתובות (דף ע"ג) דרבה לא היה בימי רב ושמואל והק' עליו מדאמרי' שם (דף קי"א) שלחי אחוהי לרבה אעפ"י שגדול בחכמה אתה אינו דומה לומד מרבו ללומד מעצמו וא"ת אין לך רב יש לך רב ומנו ר"י וכו' הא הכא משמ' דהיה בזמן ר"י ורב ושמואל הם בזמן ר"י ולעד"ן לומ' דודאי כימי ר"י היה כדאיתא בש"ס אכל בזמן רב לא היה דר"י האריך ימים הרבה דאם איתא דרבה היה בזמנו רב למה אמרו לו אחיו אינו דומה וכו' כיון שרב היה שם לכן נר' דרב נפטר קודם ר"י ודקאמ' ה' ה"ע דרבה דור ג' לר"י אינו ר"ל דור אחר ממש שלא ראה דור הקודם אליו שהרי מנה עמו עולא שהוא תלמיד ר"י אלא שר"י האריך ימים הרבה כמו ג' דורות ויותר אבל רב ושמואל לא ראה אותם שהם נפטרו קודם רב הונא הרבה שהוא היה קדמון באמוראים עם רב ושמואל א"כ נקיטינן מהכא דרבה היה בימי ר"י ולא בימי רב וא"כ מזה יש סייעתא מדכת' לעיל דאיתא במ' מכות רבה אר"י ר"י אר"י וכת' ה' ה"ע דהיכא דאמ' אר"פ שמעה ממנו ואע"ג דלא אמרי' בש"ס אלא רבה שהיה בימי ר"י מ"מ כיון דרב יוסף היה בימי רבה ורבה ראה ר"י א"כ רב יוסף נמי היה בימי ר"י:
(יא) אבא בר אבא אבוה דשמואל הוה וחסיד גדול היה כן כת' רש"י ותו' בחולין (דף קי"א)
אות ב'
(יב) במאי קמיפלגי כת' ה' י"ש מצינו שאומ' הש"ס כך דפי' דאמאי ר' פ' לא אמ' כר"פ אבל לא קאי אתרוייהו מדברי התו' בקידושי' (דף ל"ז) וכן מצאתי במ' מכות (דף ט"ו) בתו' ד"ה במאי קמיפלגי ע"ש:
(יג) בעא מניה היכא דאומ' הש"ס כך הוא תלמידו כ"כ הכריתו' וה"ע ברב הונא דיש רב הונא רבו של שמואל דקאמ' בעא מניא שמואל מר"ה ומצאתי בעא מניה דהוא רבו וגדול ממנו זבחים
(דף כ"ו) בעא מניה אבוה דשמואל משמואל וכו' א"ל אישתבשת וכו' דאלולא דקאמ' אישתבשת הוה אפשר לומר דשמואל גדול בחכמה יותר מאביו אלא כיון דקא"ל אישתבשת א"כ ש"מ דאדרבה אביה היה רבו והא דקא"ל בעא מניה לנסותו בעלמא ובהא דר"ה רבו של שמואל כת' התוס' בגיטין דף י"א) וזה קיצור לשונם אר"ת דאין זה ר"ה שמזכיר סתם בכל הש"ס דאותו היה גדול מר' ירמיה ואיך אמרי' הכא דיתיב קמיה דר' ירמיה ועוד קרי להו דרדקי ור' ירמיה חברו של ר' זירא וקטן ממנו כדאמרי' בנדה בעא מניה וכו' ור' זירא תלמיד רב יהודה ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לרב הונא כדאמרי' לעיל (דף ה') בעא מניה שמואל וכו' ובחולין (דף י"ג) בעא וכו' ע"כ מכוון דבריהם שמעי' מדבריהם דר"ה הנז' בכ"מ שמואל צריך לו ור"ה דהתם הוא אחר דקטן מר' ירמיה תלמיד ר' זירא ור"ז תלמיד ר"י שהוא תלמיד שמואל ובחולין שם כת' עוד דתרי ר"ה היו וסיימו ומיהו ההיא דערכין ע"כ תלמידו של ר"ה כדמוכח התם עכ"ל ור"ל דתי' מעיקרא דתרי ר"ה הם וחד רבו וחד תלמידו ואין אנו יודעים מי הוא התלמיד ומי הוא הרב ולהכי כת' ומיהו ההיא דערכין ע"כ תלמידו דר"ה כדמוכח התם וא"כ תלמיד דרב הוא דהוה יתיב לפני שמואל ור' ירמיה ור"ה אחר הוא רבו וא"כ כפ"ז ר"ה סתם הוא רבו דשמואל כדכת' בגיטין דאי תלמיד רב וכו' או אפשר כוונתם דאע"ג דתי' תרי ר"ה הוו מ"מ לא אפשר למימ' דהא ההיא דערכין תלמידו דרב ואפ"ה אמרי' דיתיב קמיה דשמואל דליכא למימ' תלמיד רב אותו שהוא קטן משמואל חדא דאיך יהיה דהוא קטן אפי' מר' ירמיה שהוא תלמיד דתלמידי' דרב ושמואל ועוד דא"כ סתם ר"ה הוא רבו של שמואל וזה אינו דרוב ר"ה המוזכר בש"ס חברו דר"ה וא"כ ר"ה חברו דרב שהוא גדול משמואל מצינו דהיה יתיב קמיה זה משנ"ל כעת ולכשאפנה אשנה בע"ה:
ודע דיש ט"ס בדברי ה"ע (בדף ו' ע"א) במ"ש ויש ר"ה אחר שהוא רבו וכו' ולא זכר לעיל כלום מר"ה תלמיד שמואל כדי שיאמר ויש ר"ה וכו' לכן נר' דיש ט"ס בדבריו וצ"ל ור"ה תלמיד רב והוא ג"כ למד אצל שמואל ויש ר"ה אחר שהוא רבו כדאמרי' וכו' כנ"ל:
(יד) ברבי לשון גדולה וחשיבות וכת' כ"ה דאי אומ' ברבי לחוד אז הוא שם העצם והנה אין כוונתו לומ' דשם העצם ואין לו שם אחר כלל דהא רש"י בחולין (דף י"א) כת' לא ידעינן מנו אלא א' גדול בדורו ועל שם כך נקרא ברבי והוא ז"ל בעצמו הביא דבריו ואף דלכאורה היה נר' לומ' דצ"ל בדבריו אבל בפ"ק דחולין וכי' וכפ"ז רש"י סתר דידיה אדידיה מ"מ נר' לומ' דכוונתו לומר דאם מזכיר שם חכם וברבי אז ודאי ברבי לשון חשיבות לבד משמו העיקרי אבל אי איכא ברבי לחוד אז הוא שם העצם פי' דלא היו קורים שמו אלא ברבי ולא היו קורים לו שם אחר ומ"ט קורים לו ברבי משום דגדול בדורו אבל לא יעי' איזהו שמו האחר ודע שיש ט"ס בדבריו וצ"ל וכת' רש"י כך שמו ובפ"ק דחולין וכו' כצ"ל:
אות ג'
(טו) גופא כת' רש"י ז"ל במ' סוכה (דף י"ד) וז"ל שאלתי את מורי ז"ל מגופא דמייתי אגב גררא בשמעתין מי שייך למתני גופא כדגריס במימרות האמוראים ואמר לי ר' משום דהך משנה מן סדר טהרות שאין שים גמרא מהם בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות לפיכך נוהג הש"ס לומר כדי לפרש עכ"ל משמ' מזה דלא אמרי' גופא אלא במימרו' האמוראים או במתני' דטהרות וק' דהא מצינו במ' מכות (דף י') גופא על דברי התנאים בברייתא גופא ערים הללו אין עושים אותם וכו' ויש ליישב דהברייתו' דמו לסדר טהרות שאינם מפורשים ואין להם גמ' אלא הש"ס מביאם כדי לפרשם וכ"כ רש"י בעצמו בנזיר (דף ח"י) דאיכא שם גופא על הברייתא וקאמ' רש"י דל"ג לה כיון דלא נשנית קודם משמ' הא אם נשנית אמרי' גופא וכן כתבו התו' בהדיא שם וז"ל איפה גרסי' גופא ול"ג דלא אמרי' גופא אלא כשהביא מימרא אדברייתא תחלה וכו' עכ"ל וא"כ מוכרח לומ' כמ"ש דהם כמו מתני' דטהרות ושוב מצאתי שכך ישב א"א משי"ח נר"ו בחבורו על כללי הש"ס ועוד הק' ממ' כתובות (דף ע') דאיתא שם גופא על המתני' ע"ש עוד מצאתי במס' עירובין (דף ס"ב) גופא על הברייתא ועיין בה' י"ש:
והנה ראיתי בי"ש ט"ו שכת' דהיכא שמתחלה לא הביא. הברייתא כולה והשתא מביא הברייתא שלימה אומ' גופא וכשבא לפרשה אומר אמר מר והביא ראיה ממ' שבת ופסחים וקמא דתני התם גופא לפי שמתחלה לא הביא הברייתא כולה ולהכי אמר גופא אבל היכא דמתחלה הביא הברייתא כולה אומ' אמר מר כדי לפרשה והביא ראיה עוד מר"ה (דף ו') דתני התם גופא לפי שמעיקרא הביא הברייתא כולה והנה חפשתי בנרות בר"ה ולא מצאתי כן דמתחלה לא הביאה כולה ולא חידש בה דבר ועוד מצאתי בקמא (דף י"ד) גופא דאייתי כולה לעיל והשתא לא קאמ' כולה ולא נחית אלא לפרשה ועוד מצאתי בתענית (דף כ"ב) ובערכין (דף י"ב) ובכריתות (דף ד') דמתחלה הביא הברייתא כולה וקאמ' גופא כדי לפרשה ולא קאמ' אמר מר לכן נר' ברור דהאי כללא ליתא דאפי' דמתחלה הביא הברייתא כולה אומר גופא כדי לפרשה כמו שהבאתי כמה ראיות ועוד מצאתי בחולין דף ק' הכי נמי ובקידושין דף ד') ובודאי מה שהביא ראיה ממס' ר"ה לא ראה יפה בש"ס אגב ריהטיה דהא קאמר התם גופא אע"ג דמתחלה הביא הברייתא כולה וראיה להתיר היא לכן נר' ברור מהראיות עצומות שהבאתי דאף אם מתחלה הביא הברייתא כולה אומ' גופא כדי לפרשה ועוד מצאתי גופא על מתני' במ' יומא (דף ט"ו) והביאה כולה לעיל ואי הא הו"א דשאני התם דהאי מתני' לא נתפרשה במקומה במ' תמיד ולא אייתו עלה האי דר"ש להכי ר"י דאוקים מתני' דילן לעיל כוותיה אתא לפרשה מתני' דתני עלה דר"ש כדי לפרש נמי הא דתני עלה ר"ש וכן מצאתי גופא על מתני' דסדר זרעים בקידושין (דף ו') ואפשר דדמו לסדר טהרות וכדברי רש"י ביומא דזיל בתר טעמא במתני' דטהרות משים דאינם מפורשים כשאר מתני' ואין להם גמ' ה"ה נמי כל משנה שלא נתפרשה במקומה בגמ' כדרך המשניות וברייתות נמי דלית להו שום גמ' קאמ' עלייהו גופא ברי לפרשה ורש"י דנקט מתני' דטהרו' משום דהש"ס כולו מפ' מתני' במקומן וליכא אלא מיעוט אבל ממתני' דכתובות (דף ע') דקאמ' עלה גופא והיא נתפרשה במקומה בנדרים (דף מ"ג) דרבא דיהיב טעמא הבא יהיב נמי התם וליכא נמי נפקותא הכא מסיפא דמתני' ומדברי רבא דקאמ' עלה למאי דהקשו לעיל מינה ואפ"ה קאמ' גופא קשיא וקשיא נמי לכלל שכת' ח' י"ש שהבאתי לעיל מהאי גופא דכתובות:
(ט"ז) ג"ש מצינו דאיצטריכא ג"ש לגלויי אהיקש דאי לאו ג"ש לא ידעינן לאן ניקש להאי או להאי להכי אתת ג"ש זבחים (דף ט"ו) תו' ד"ה אלא למעוטי נכרים ע"ש:
אות ד'
(טו"ב) דבר הלמד אינו חוזר ומלמד בקדשים כתבו התו' בזבחים (דף י') ד"ה מנחת חוטא וכו' אע"ג דהמלמד חטאת הוא למד בהיקש דהא אי לאו היקש' דזאת התורה דאוקימנא למצוה לא הוה מוקמי' להני קראי לעכב אפ"ה כיון דקראי דאית בהו עיכובא כתי' בגופיה לית לן בה ולא הוי למד חוזר. ומלמד כיון דלא הוי אלא גילוי מילתא אעיכובא כן משמ' מדבריהם ע"ש:
(חי) דילמא מצינו בש"ס דהיא קושט' דמילתא כדאשכחן בתו' במסכת חגיגה (דף ח"י) ד"ה כאן באכילה כאן בנגיעה וכו' וכ"כ התו' בחולין דף ל"ג וכ"כ הר"ן במס' גיטין סי' תקס"ג וז"ל ואע"ג דבלשון דילמא קאמ' קושטא דמילתא הכי נמי ומשום כבודו הוא דא"ל הכי עכ"ל וכ"כ כ"ה ומצאתי בתו' דע"ז (דף ע"א) שכת' וז"ל רב אשי אמר לעולם אימא לך לאו לדיחויא בעלמ' קאמ' ליה אלא לפי האמת הילכך ל"ג לעולם אימא לך עכ"ל ובמ"ש לעיל ניחא דאפשר משום כבודן דאמימר דהוה רבו לזה כת' לעולם אימא לך ולישנא קלילא בעלמא הוא דנקט כדכת' הפו' שם וכן נמי היינו טעמא בחולין דרב שימי הוא אחרון מר"ן ורבה בר אבוה:
(יט) דידיה אדידיה עדיף ממתני' ולהכי פריך הש"ס דידיה אדידיה היכא דמצי למפ' ממתני' כ"כ התו' בחולין (דף קכ"א) ועוד כתבו שם (דף קי"ו) וז"ל ומי אמר שמואל הכי בלא"ה הו"מ למפרך ממתני' על שמואל אלא הא עדיפא ליה דמדפי' שמואל מתני' שהוא ס"ל כוותיה עכ"ל פי' דבריהם בקוצר הוא דהא דלא פריך ממתני' משום דדידיה אדידיה עדיף וא"ת דברי שמואל לאו דידיה הוא אלא פי' דמתני' הוא דקא מפ' דלעולם לא ס"ל כהך מימרא אלא לפי' דמתני' הוא דקא מפ' וא"כ מוכרח דעיקר הפרכא הוא איך מצי לחלוק אמתני' וא"כ הקושיא היא ממתני' לא משמואל ועוד דהכא נמי בחולין פרושי הוא דקמפ' ואמתני' הוא דהו"ל למפרך ולהכי כתבו כיון דמפ' אמתני' סבר כוותה וא"כ הכא דקמפ' אמתני' א"כ סבר כוותה וא"כ איך מפ' בע"ז בהפך דמשמ' דסבר כוותה נמי ועוד כת' התו' בפ' אעפ"י (דף נ"ה) דדידיה אדידיה עדיף וכן בע"ז (דף ל"ה) וכן במנחות (דף י"ט) וביבמו' (דף ז"ך) כתבו תי' אחר משום. דבהדיא אמר רב אותו לשון דבר פלוגתיה משמ' דאל"ה קשיא ות"ל משום דידיה אדידיה ועוד דהוצרכו לתי' אחר וכן במנחות (דף י"ט) תי' דדידיה אדידיה עדין ועור תי' תי' אחר וכתב ע"ז ה' תחלת חכמה ס"ה דאע"ג דהם תי' תי' אחר אפשר דהכלל אמת ומ"מ כיון דהכלל אמת אמאי איצטריכו לתי' אחר ועיין בה' פרי צדיק שהאריך בהך לשין דיבמות ומה שהשיב שם ע"ז א"א מ"ו נר"ו ובזבחים (דף כ"א) כתבו דממתני' לא ניחא ליה דר"י אדר"י ניחא ליה משום דממתני' איכא לדחויי וכו' אע"ג דסוגיא דעלמא לא ס"ל הכי משמ' דאל ה ממתני' עדיף וזה סותר דבריהם שהבאנו לעיל לכן יראה לענ"ד דהתו' ס"ל דלא אמרי' האי תירוצא אלא מתוך דוחק כדאמרי' הכי בכלל לא זו א"ז וזו ואצל"ז וכן כמה כללים ולהכי ביבמות (דף ז"ך) ובזבחים (דף כ''א) וביבמות שם נמי כתבו תי' אחר וכן במנחות (דף י"ט) משום דס"ל דכל כמה דמצינן לתרוצי תי' אחר ש"ד וכחולין (דף קי"ו וקכ"א) וביבמות (דף נ"ה) דליכא לתרוצי תי' אחר תירצו האי תי' דדידיה אדידיה עדיף נמצא דנקטינן מכל הני מילי מעלייתא דבמקום דמצינן לתרוצי תי' אחר מתרצינן שפיר דיש לדחות אותה הפרכא ממתני' ואף דסוגיא דעלמא לא ס"ל הכי וא"נ אותו לשון שאמ' האמורא במקום אחר אותי לשון בעצמו דבר פלוגתי' שביק מתני' ופריך מאמורא ואי לא מתרצינן הכי מתרצינן דידיה אדידיה עדיף ואף באמורא דלא קאמ' מימרא דנפשיה אלא אמתני' ועוד למדנו דאי אמורא מפ' אמתני' ש"מ דק"ל כוותה ואף דלכאורה היה נר' לחלק בין היכא דהמימרא משמיה דרב או אמר רב ובין מימרא דרב גופיה ולהכי התם ביבמות (דף י"ד) דהיא א"ר יהודה אמר רב הוצרכו התו' לתרץ דבהדיא א"ר אותו לשון וכו' ובזבחים נמי דא"ר אסי אר"י הוצרכו התו' לתרץ דממתני' איכא לדחויי וכו' מ"מ אין זה עיקר ואין זה סברא והעיקר כדאמרי' מעיקרא דכל כמה דאפשר לתרוצי תי' אחרינא ש"ד:
(ך) דאמר לך מני ר"פ. לכאורה היינו מפרשים דר"ל תדע מי אמר לך זה הדברים ר"פ הוא אבל רש"י במכות (דף כ') פי' דר"ל אם שואל לך אדם מאן אמרה אמור לו ר"פ הוא:
(כא) דתניא אשכחן דתניא והיא מתניתין כדאמרי' בריש כריתות (דף כ') דתניא ר"א גר מחוסר כפרה וכו' ומצינו במכות (דכ"א) דכת' רש"י ז"ל דגרסי' דתניא ולא דתנן דברייתא ולא משנה וכ"כ התו' בחולין (דף ק"ך) דל"ג תנן הפך תו' דכ"ה אבל כ"ה קי"ד כת' בשם התו' דאף תנן היא ברייתא. ויש כלל אחר משם דאף האי תניא דכריתות היא סיפא דמתני' דעסיק כה ואפ"ה לא קאמ' משום סיפא אהכי תנא ד' וכו' אלא בלשון תניא דמשמ' שהיא ברייתא או משנה אחרת:
(כב) דידיה אדידיה מצינו דהו"מ למפ' הש"ס דידיה אדידיה ולא פריך כ"כ התו' בזבחים (דף ח') וכ"כ ה' י"ש בשם התו' דכתובו' לדע"ג) בד"ה והא הכא ותי' דאפשר דלא שמיע ליה הך מימרא:
(כג) דמן חברייא. רש"י והתו' בחולין (דף י"ב) פליגי בפירושה רש"י מפ' דמן בני הישיבה והתו' מפרשי חברייא שם מקום כדאמרי' בב"ר:
אות ה'
(כד) היקש כתבו התו' בזבחים (דף ח') מילתא דאתיא בהיקשא טרח וכת' לה קרא ד"ה הילכך מצוה וכו' וא"ת ל"ל למכת' בחטאת חלב עיכובא בד' עבודות וכו' וי"ל דכה''ג וכו' א"נ אתי לדרש' אחרינא עכ"ל. ואיכא למידק בדבריהם שכתבו דכ"הג וכו' דליש' יתירא הוא ואפשר לומר דכוונתם לומר דכ"הג איצט' למילתא אחריתי לשינוי בעלים ולכמה מילי אלא דק' ד' עבודות ל"ל להכי אמרי' טרח קרא ועוד דלא יתיר עיקר דינא דהא אצט' לגלויי בחדא ולא יתירי אלא ב' עבודות להכי אגב טרח קרא אבל אי לא"ה לא אמרי':
(כה) הלכה כדברי המיקל בעירובין ובאבל וכתבו התו' במ"ק (דף כ"ד) ד"ה הכי אר"י דדוקא בתנאים ולא באמוראים אבל משמ' מהרא"ש בעירובין (דף קי"ו ע"ב וקי"ז ע"א) דאף באמוראים אמרי' הלכה כדברי המיקל עיין בי"ש עוד כתבו התו' כלל אחר בעירובין (דף מ"ו) ד"ה דאמ' שמואל דאף ביום א' שהוא דאורייתא אמרי' הלכה כדברי המיקל ע"ש:
(כו) הלכתא אע"ג דאיכא הלכתא אפ"ה זמנין דאצטרי' פסוקא כ"כ התו' בזבחים (דף מ"ה) ובמנחות (דף ד') ע"ש:
(זך) הלכה מכלל דפליגי הנה דאינו דהאי כללא ליתיה בכל דוכתי:
(כח) הלכתא מצינו כמה דוכתי בש"ס דאמ' הלכתא וליכא מאן דפליג ולא מקשי הש"ס הלכה וכו' ופי' רשב"ם במ' ע"א (דמ"ג) דר"ל אפי' אי משכחת תנא דפליג והר"ן שם (דף שפ"ח) כ' וז"ל ואע"ג דליכא מאן דפליג עליה במתני' כיון דרבותא היא קאמ' עלה הלכה ודכוותה אשכחן ביבמות עכ"ל. הנה דבריו ז"ל משתמעי לתרי אנפי אפשר דכוונתו לומ' כיון דליכא מאן דפליג במתני' אע"ג דאיכא מאן דפליג בברייתא אמאי תני הלכה דפשיטא דהלכה כסתם משנה לזה תי' כיון דמלתא דרבותא. או אפשר כוונתו אמאי תני הלכה כיון דלית מאן דפליג כלל דבמתני' ליכא פלוגתא ואמאי לא דייקי' שפיר הלכה מכלל דפליגי ולאתויי עלה ברייתא דר"מ ור"ש כדלקמן לזה תי' דמהא לא דייקי' דאיכא למימ' כיון דמלתא דרבותא וכו' ומשטחיות דבריו משמ' כפי' א וא"כ יצא לט כלל מחודש בזה דכי איתא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא וקאמ' עלה הלכה כמתני' מקשי' אמאי קאמ' הלכה דפשיטא דהלכה כסתם וכ"הג אשכחן לתו' פ' א"ט ד"ה והאר"י הלכה כסתם מתני' עיין בכללי ה' י"ש:
(כט) הוא הדין. מצינו שאומ' הש"ס ה"ה ואינו ר"ל זה או זה כדפי' בכל דוכתא אלא ר"ל צריכי תרוייהו ע"ז (דף ע"ה):
(ל) היכי: דמי מצינו דקאמ' הש"ס ה"ד ולא קאי אדכתוב בש"ס בהדיא אלא קאי אדיוקא והוא הכרח ור"ל דאלת"ה אלא הכי א"כ ה"ד והוא פי' מחודש בזבחים (דף ז') כמו שפירש"י שם:
(לא) הייא פירש"י בזבחים (דף ל"ה) מהרה. (א"ה וכן פירש"י בשבת) (דף קל"ד ע"כ):
אות וא"ו
(לב) וליטעמיך עיין בזבחים (דף קי"ג ע"כ) דלכאורה לא הוי שפיר וליטעמיך דלר"י שפיר מצי למימ' דעוג קם בא"י ומאי פריך ליה וכ"כ ה' ישרש יעקב ועיין בח"א ויראה לי לומר דפי' וליטעמיך הכא היינו ר"ל אדפרכת לי מרימא אמאי לא תפרוך לי מתיבה ועוג וא"כ בלא"ה קשיא ולעולם ר"י ל"ק ליה ולא מידי וס"ל דקם בא"י ובהכי ניחא דברי רש"י שכת' בנדה (דף ס"א) דר"י ס"ל דקם בא"י ול"ק מה שהק' ה' ח"א ואח"כ מצאתי לה' ג"ה (אות וי"ו דף מ') שכת' וליטעמיך כ"הג ע"ש ות"ל שמצאתי סמוכות מכאן ואע"ג דפרכא קמייתא תקשי שפיר לר"י מ"מ קושית ועוד היא ע"ד שפירשנו:
(לג) ורמינהי אשכחן בזבחים (שם) דאינו מקשה קושיא וסתירה לענין דינא פטור או חייב וכיוצא אלא לענין הראיה פריך דמתני' הביאה ראיה מפסוק א' וברייתא מפסוק אחר:
(לד) ורמינהי הנה כתבו בעלי הכללים דלא אמרי' רמיה אלא במתני' או ברייתא ואני מצאתי מקום שאין לו בית מנוס דבאמורא אמרי' ורמינהי עם הברייתא בזבחים (דף ג') ונ"ל ליישב דלעולם מ"ש התם ורמינהי קאי על מתני' דהא כפי סברת רב מוכרח דמפ' מתני' דקתני שלא לשמן היינו שלא לשם זבח אלא לשם זבח אחר כדכתבו התו' שם ד"ה ואפי' לשם נכרית נמי וכו' דהכי דייק ליש' דמתני' וא"כ כפ"ז קשיא ורמינהי כפי דברי רב דקא דייק הכי ממתני'. ואחי הרב משי"ח אמר דמצא עוד אחרת ורצה לתרץ דרב תנא הוא ופליג ולהכי קאמ' ורמינהי ואמר שגם זה אינו מיושב שכמדומה לו שמצא לו עוד אחרת באמורא אחר דאינו רב. וא"א מ"ו מצא במ' קמא (דף י"ט) ארב יהודה קאמ' עליה ורמינהי והתי' שתי' אחי הרב נר"ו דרב תנא הוא ופליג מצאתי שכן תי' ה' תחלת חכמה ועיין בכללי א"א. ועוד מצאתי כלל אחר בזבחים (דף ל"ג) דפריך מדברי אמורא גופיה דידיה אדידיה וקאמ' רמי ואע"ג דליכא דברי שום תנא שם במאי דאמרי' רב יוסף ב"א רמי שינוי קדש וכו' ע"ש:
(לה) וא"ו במקום שי"ן כך מצינו בזבחים (ד"ד) דקאמ' מה לזביחה שכן עבודה וחייבין עליה בחוץ ופי' התו' שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ:
(לו) ואכתי כמו וליטעמיך זבחים (דף ט') ואכתי מדר"נ אמר רבה ב"א וכו' ע"ש:
(לז) וליתב מותב אשכחן בזבחים (רי"ט ע"ב) דקאמ' וליתב מיתב ופי' התו' לא ישיבה ממש אלא סמיכה ע"ש:
(לח) והוינן בה. כ' ה' ה"ע (ח) סוגית הגמ' ומשא ומתן בדברי המשנה ומצאתי בזבחים (דף כ') והוינן בה אדברי ר' יוחנן ושמא משום דהתם מכח דברי ר"י יובנו דברי ראב"ש שהוא תנא ועוד כלל אחר דשייך לשון הויה אבעיא ולאו דוקא אפרכא וקושיא כנראה מהאי סוגיא:
(טל) והלכתא כת' התו' במגי' (דף כ"ט) דאע"ג דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף ואמאי אצט' לפסוק הש"ס כרבה מ"מ כיון דפליגי עליה שאר אמוראים הוצרך לפסוק הלכה ושמור כלל זה כי תמצאהו במקום אשר תדרשהו:
אות ז'
(מ) זה הכלל אשכחן בש"ס דלא פריך לאתויי מאי ומוכרח לומ' דלסימנא בעלמא נקטיה כעין הא דמגילה (דף כ"ב) ואע"ג דלא הק' הש"ס כך ותירץ כך אפ"ה אנן מתרצי' הכי בזבחים (דף כ"ט) קתני זה הכלל דלפי דמתני' דלעיל קתני מילי טובא לאכול כזית בחוץ לאכול למחר להקטיר בחוץ וכו' ובהאי מתני' קתני מילי טובא להכי תנא סימנא לומ' דהכלל בלהקטיר דבר שדרכו להקטיר ובלאכול דבר דבר שדרכו לאכול ור' יהודה דקאמ' הכי זה הכלל דחיקא ליה לש"ס לומ' דלסימנא נקטיה דלא קאמ' מילי טובא כדי שצריך לומר סימנא ולהכי אוקים קושיא אאילפא והא דלא מוקים עליה תיובתא אלא אמר קשיא אפשר כעין מ"ש הרב כ"ה (י"ז) דבדיוקא לא שייך למימ' זאת אומרת וכדהבאתי דבריו במקום אחר דבדבריו ניחא לן הא דפ' הגוזל דף ק' דלא מסייע ליה מהאי מתני' דזה הכלל אלא מוכרח כיון דלא מבואר במתני' אלא מדיוקא להכי לא מייתי סייעתא מינה ה"נ כין דמדיוקא דמתני' קא דייק דיוק בעלמא לא חייש ליה דאפשר דדחי ליה לומ' לאיזה דבר אחר אתא לאתויי או אפשר לסימנא בעלמא:
מא זקני דרום. כת' התו' בזבחים דף צ"ג תנאי הם ופליגי אמתניתין א"נ אמוראים:
אות ח'
(מב) חזקיה מצאנו חזקיה. משום אביי ונ"ל שהוא מרבנן סבוראי חולין דף קי"א) וכפי דברי רשב"ם שבת' בי"ן משום דאינו רבו מובהק א"כ ה"נ אפשר דהוא מאחרוני אמוראים אלא דאינו רבו מובהק:
(מג) חייא בר רב. רב הונא גדול ממנו כדאמרי' בערכי' (דף י"ז) דקא מצטער וכו' ובבכורות (דף כ"ב) דקא"ל חייא לר"ה רבי פירש את וכו' והתו' בחולין דף י"ד) כת' אהא דקאמ' הש"ס אמ' ר"ה דרש חייא בר רב וכו' תימא דבכל מקום משמ' דר"ה גדול מחייא וכו' עכ"ל. והניחוה בתימא ואפשר לו' דהך שמעת' לא שמיע ליה לר"ה כלל וחייא שמעה משמיה דרב ולהכי ר"ה קאמ' משמיה דחייא דכל האומר דבר בשם אומרו וכו':
(מד) חי מצינו בש"ס שאומ' חי ואינו פי' חי ממש אלא ר"ל שלם אבל הוא ודאי מת הכי איתא במכות (דף י"ו) ריסק ט' נמלים והביא א' חי וכו' ופי' התו' א' שלם ואפשר דשאני הכא שאמ' מתחלה הש"ס ריסק ט' וכו' א"כ ההפך שלהם שאינם מרוסקים אלא שלמים דהיינו מ"ש וא' חי:
(מה) חידושא אשכחן דתנא חידושא וקפריך הש"ס אמאי לא תנא הך חידושא דעדיפא מינה ואע"ג דאי תנא הך חידושא דעדיפא לא שמעי' האי חידושא דלאו עדיפא מיניה כלל אפ"ה פריך שפיר כיון דהך עדיפא יותר כ"כ התו' זבחים (דף י"ט) ד"ה מאי אירייא גמי ומוכרח כפי פירושם:
(מו) חכמים היי' ת"ק אשכחן בזבחים (דף כ"ט) דק"ק סתם ור"י חולק וחכמים חולקים והם כדעת ת"ק ולא פריך הש"ס חכמים היינו ת"ק וליכא לתרוצי דתרי תנאי אליבא דת"ק דלא שייך הכא לכן מוכרח לומר כדברי ה' י"ש (דק"א) דאי לא תנא וחכ"א הו"א דמסתבר טעמי' דר"י וליתא לסברת ת"ק כדאמרי' ברבים לגבי יחיד להכי הדר חנא וחכ"א לחזוקי ולאלומי סתמא דרישא. (א"ה והרב תי"ט הצריכו עיון ע"ש:
מז חסורי מחסרא כת' רש''י בזבחים (דקי"ד) וז"ל דרב ששת לא קבעוה תנאי ומיהו אנן משנינן לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש"ס עכ"ל. וכתבו התו' שם מלתא בטעמא דנזיר לא קבעוה משום דשיירית משא"כ מצורע דדמי להו בעי למיתנייה עכ"ל. הנה משמ' מדבריהם דכל חסורי מחסרא דהש"ס אינו ר"ל דצריך להיות כן במתני' ומשנה מוטעית היא אלא משנה א' לא זזה ממקומה דדרך התנא לקצר בדבריו אכן אנן בגמ' פרכינן עלה ומשנינן חסורי מחסרא ור"ל כאילו תנינן כן אכל אה"ן דאינה צריכה להגה"ה והה"נ לתני ושמעי' מדבריהם דזמנין תנא ושייר אף בחדא כגון הכא דתנינן במתני' שלמיהן וכו' דהיינו שלמי נזיר אף דלא תני נזיר בהדיא שייריה כיון דשלמיהן לא קאי אלא אנזיר בהכרח ועור שמעי' מדבריהם דדבר דדמי להנהו דתני מתני' ב"הג דהיינו מצורע לא מצי' למימ' שייריה:
אות ט'
(מח) טעמא אשכחן דקאמרי רבנן טעמ' ואינו אלא לדברי ר"ש ולרבנן לא צריכי להך טעמא כלל אלא לדברי ר"ש נקטיה כ"כ התו' בזבחים (דכ"ה) ד"ה והרי זריקה ומשמע כפ"ז דאע"ג דהש"ס לא פריך הכי ולא שני כלל אנן פרכינן ושנינן שפיר כ"הג. עיין לקמן אות למ"ד אות נ"ה:
אות יו"ד
(מט) יחיד ורבים הלכה כרבים. לפעמים מצינו דהש"ס פוסק כיחיד ומניח דברי רבים ודוקא אם פסק בהדיא כוותיה אבל אם לא פסק בהדיא כוותי' איכא למימ' דלא שמיע ליה תו' במ' ע"ז (דף פ') ד"ה אמ' ר"פ כל דלהדי ברזא וכו' ע"ש:
(נ) יהודה ועוד לקרא. כת' ה' י"ש דלא מקשי' הכי אלא דוקא אם הקדים הקרא אבל אם הקדים המעשה אין בכך כלום דמעיקרא הביא דאיה חלושה וכן דקדקו התו' בפ' המוכר (את הבית נ"ל דכצ"ל) וכו' עכ"ל וכפ"ז מיתרצא לנו קושיא אחת דאיתא בכמה דוכתי אבע"א קרא אבע"א סברא כגון האי דזבחים (דף ב') ואמאי לא מקשי' יהודה ועוד לקרא אלא מוכרח דכיון דהראיה חלושה שהיא הסברא קדמה לית לן בה אבל ק' היכא דהקרא קדם לסברא מאי איכא למימ' ותו' שם בהמוכר הבית תי' וי"ל דהתם לא קפיד אלא אלשון ועור אבל הכא דלא קאמ' ועור א"ש וכענין זה מצינו בכמה מקומות דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים ושנוי למשנה עכ"ל ז"ל וי"לד בדבריהם דהתם נמי אמרי' אבע"א ומאי שנא ועוד מואבע"א. ולעד"ן דיש הפרש בין ועוד ובין אבע"א דועוד משמ' דצריך ראיה אחרת ולהכי קאמ' ועור סיעתא להראיה שהבאנו ולהכי פריך כיון דאית לן קרא מה צורך להביא עוד סייעת' אבל ואבע"א אינה משמעותה הא עוד סייעתא וקרא לחודיה לא סגי אלא ר"ל אם תרצה לומר זאת הראיה וא"צ לקרא אבל לא באה חזיק לראיה הראשונה כמו דבר זה כתוב וכו' דר"ל אם תרצת מהתורה אם תרצה מהכתובים וכו' ה"נ אם תרצה להביא ראיה מן מתני' או מקרא דמכולם יש ראיה ובחר מה שתרצה משא"כ ועוד דמשמ' הראיה א' צריכה חזוק ולהכי קאמ' ועוד דלשון ועוד הכי מוכח וא"כ לפ"ז ניחא באבע"א קרא ואבע"א סברא דכיון דתני ליש' דאבע"א ר"ל אם תרצה מקרא ואם תרצה מסברא מכולם יש ראיה ומשמ' מדבריהם דלא ס"ל כהרא"ש דאית ליה היכא דהראיה שבתריה דקרא טובה ל"ק כלל והכא הראיה טובה ומאי קא מקשו ומאי ראיה מביא מדבר זה וכו' דאפשר דהראיה אחרונה טובה אלא מוכרח דלא ס"ל כהרא"ש ומה שרצה ה' י"ש לומר דה' ס"ע ס"ל כיון שהיא ראיה טובה וכו' אין להקשות דח"ל כמו שתי' התו' דלא כתי' ביה ועוד די"ל דכיון דבכל דוכתא מביא מעשה לחזוקי דבריו דמעשה רב וא"כ ה"נ משמ' דהאי מעשה אתא לחזוקי וד"ת אינן צריכים חזוק ודמי לועוד להכי אצט' לתרוצי כתי' הרא"ש ובמכות (דף י') איתא מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים וכו' ומשמ' דמכולהו הוא דאיכא ראיה והא בלא הא לא סגי ולא דמי לדבר זה שנוי בתורה וכו' דמשמ' דמכל אחת יש ראיה אלא דשנוי אבל הא דקאמ' מן התורה ומן וכו'. משמ' דכולהו צריכי ובחידושי למכות שם עבדית להו צריכותא נקיטינן מכל מאי דכתיבנא דואבע"א קרא וכו' בין הקדים קרא ובין הקדים סברא ל"ק כלל כדכת' התו' בבתרא וכן נמי דבר זה שנוי וכו' אבל ועוד היכא דהקדים ראיה חלושה לית לן בה אבל היכא דהקדים קרא אי הראיה הב' חלושה ק' יהודה ועוד וכו' ואי הראיה הב' טובה ל"ק כלל וכן היכא דהביא אחר הראיה מעשה דהוי כמו ועוד וכן כל דדמי ליה כגון ההיא דמכות דאי הראיה האחרונה טובה וחזקה יותר מן קמאי ניחא דמעיקרא מביא ראיה חלושה כדכת' ה' י"ש ובחידושי שם העליתי דהאחרונה חזקה או כדכת' הרא"ש דאף אם הא' חזקה אם הב' חזקה ל"ק ולא מידי:
אות כ"ף
(נא) כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ואף לגבי סתם מתני' ורב לית ליה להאי כללא כדמשמ' מהש"ס בע"ז (דף ע"א) דקאמ' וכמאן דלא כרשב"ג ופירש"י ואנן קי"ל דבכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ותי' מידי היא טעמא אלא לרב האמ' רב אין הלכה כרשב"ג יין ביין הא משמ' דלית ליה להאי כללא וכת' ה' כ"ה דשמואל ורבא לית להו האי כללא וכת' הרי"ף דלא אמרי' האי כללא אלא עד דאיכא טעמ' ויש סמך לזה מדאשכחן לשמואל דפסק כרשב"ג שם (דף ע"ד) ואע"ג דלית ליה להאי כללא משים דס"ל טעמיה דרשב"ג בהאי ור"ן דפסק נמי דלא כרשב"ג אפשר דלית ליה בהאי דינא האי כללא אמנם בעלמא אית ליה ואנן קי"ל כוותייהו ואע"ג דקי"ל כ"מ ששנה וכו' אלא מוכרח דלא קי"ל כהאי כללא אלא עד דאיכא טעמא וה' י"ש כת' דרב יהודה ושמואל ורבא לית להו להאי כללא וט"ס נפל שם דרבא מאן דכר שמיה התם וצ"ל רב יוסף ומשמ' מהש"ס שם בפ' א"מ (דף ל"ב) דאביי לית ליה להאי כללא מדקא מקשה תלכה מכלל דפליגי משמ' דאם פליגי ניחא ואמאי הא קי"ל כ"מ ששנה וכו' ופשיטא אלא ודאי ש"מ דאביי לית ליה ואפשר מ"ש ה' י"ש רבא צ"ל אביי ויש לדחות דלדבריהם קאמ' דבבתרא (דף קל''ו) איתא אר"י הלכה כרשב"ג וק' והא אית ליה כ"מ וכו' ומדאצט' לפסוק הלכה כרשב"ג ש"מ דלית ליה כדכתבו התו' בע"ז ואפשר שיש ראיה מכאן דלא אמרי' האי כללא אלא במתני' ולא בברייתא כדכת' רשב"ם שם דף קל"ח) ולזה אצט' לפסוק ר"י כרשב"ג א"נ אפשר כדכת' ה' כ"ה בשם הרא"ש דהלכה כר' מחברו אף לגבי אביו לזה אצט' לפסיק הלכה כרשב"ג וכפי דברי רשב"ם ז"ל ניחא אליבא דכ"ע ומרן הכ"מ בפ"ט מס' טומאת מת כת' דלהרמב"ם אית ליה כ"מ ששנה רשב"ג אף בברייתא והר"ן בפ' בתרא דע"ז ס"ל כרשב"ם וכן משמ' מהרא"ש ז"ל בע"ז (דף צ"א) ע"ש:
(נב) כדי נסבה מצאתי בזבחים (דצ"ט ע"ב) והיא אינה אמת גבי פסח דאסור לאוכלו אונן ור"ש אית ליה דאנינות לילה דרבנן ותירץ רב חסדא דנקט פסח בהדי בכור ומעשר כדי נסבה וק"ל ע"ז מהא דכתבו התו' בריש כתובות גבי איירי והביאו ה' י"ש (כלל ס"ד) דאין דרך לתרץ איידי בדבר שהוא שקר או דבר שהוא בטעות וכ"כ התו' במ"ק (דף כ"ג) דאין לשנות איידי דבר שהוא שקר איברא דלדעת ר"ש שקבל מרבו שם בתו' נר' שדעתו דאין לחוש דאף דבר שהוא שקר אמרי' איידי אבל לדעת התו' הא אשכחן דקאמ' הש"ס כדי נסבה ומוכרח דר"ל אגב דנקט בכור ומעשר נקט פסח וכ"הג נמי בר"ה (דף ה' ע"א) דקאמ' התם רב חסדא פסח כדי נסבה ופירש"י שם ופסח מידי דמקרי ברגלים וכו' דקאמ' תנא לעיל דקאי בכל תאחר והרי אינו יכול להקריבו אלא ב"ד בניסן עכ"ל הרי לך דדבר שהוא שקר דלא שייך דעובר עליו בבל תאחר ואפ"ה קתני ליה אגב שיטפא ועוד ק"ל מהא דאמרי' בע"ז (דף ו') דקאמ' איירי דתני ריש' ג' לפניהם תני סיפא נמי ג' לאחריהם והא התם דבר שהוא שקר וטעות כדפירש"י וז"ל תנא נמי ג' לאחריהם אע"ג דליתנהו אלא שתים דהא חשבינן לאיד בהדי קמאי קרו להו לבתר נמי ג' וקחשיב לאיד בהדייהו עכ"ל הרי לך דבדבר שהוא שקר דליכא אלא ב' ימים וקתני ליה באיידי וגודל התימא על ה' י"ש שהביא כלל זה בשם התו' דאין לשנות איירי שהוא טעות ובס' הליכות אלי כת' להפך דאשכחן איידי שהוא טעות בע"ז וכו' והוא מה שהקשי' ממנה ולא כת' מזאת הקושיא כלום ועוד כ' הר"ן בפ' בני העיר והביא דבריו ה' כ"ה דמשום אשגרת לישן נקט מעמדות אף דלא היו מתפללים ברחוב העיר וכעין זה גרושה וחלוצה לכהן הדיוט עכ"ל הרי לך אף דקושטא לא"ה אפ"ה נקטה אגב הנך אחריני וכ"כ עוד בשמו דלאו דוקא שטרי אדרכת' וכו' וא"כ הא קחזינן דאף דקושטא לא"ה ואפ"ה אמרי' איידי או כדי נסבה וכיוצא. ולכאורה עלה במחשבה לתרץ דהך דמ' ר"ה ל"ק כלל דהתם נמי לאו שקר וטעות דדרך משל אסור ואמרו מותר בדרך איירי כמו הך ודאי לא אמרי' אלא דהתם כיון דלא שייך בפסח ג' רגלים וליכא למטעי כלל להכי תנייה אכל לגבי כתובות אי פי' נישאו דוקא מצר אונס הנשים לא הו"ל למיתניי' משים אגב כיון דקושטא דאינו מעלה להם מזונות ומדתניי' נר' דמעלה להם מזונות ואיכא למטעי אבל ממ' ע"א קשיא שפיר דהא ההם איכא למיטעי דג' לאחריהם חוץ מיום האיד כיון דתנא ג' לפניהם וכן מכדי נסבה דזבחים דקושטא לא"ה דאנינות לילה הותרה גבי פסח ואפ"ה תנייה בהדי שלמים וכיוצא דאסור לאוכלם באנינות לילה וכן ק' נמי מדברי הר"ן דפ' בני העיר דמעמדות אינם מתפללים ברחוב וממ"ש נמי בפ"ק דמציעא דאדרכת' לאו דוקא דבני פירעון נינהו אלא אשגרת לישן וכו' וכן ממ"ש התו' בקמא דמוציא ש"ר לאו ממונא הוא אלא אגב אחריני נקטיה והכל הביאם ה' כ"ה (דף כ"ח ע"א) הרי אף דקושטא לא"ה אגב אחריני נקטיה וזה הפך דברי התו' דכתובו' ודפ' אלו מגלחין איברא דמהני ל"ק דוה דברי הש"ס ודרך הש"ס למיתני אף דבר שהוא טעות אלא דבדברי התנאים אין דרך למיתני ואהך דע"ז אפשר דלא דמיא לכתובות דהתם לא קתני רישא נישאו כי היכי דאמרי' איידי אלא משום דרישא איירי בהנהו גופייהו משא"כ דקתני רישא ג' אף דאיכא למיטעי נקטה ג' כנוסח הרישא ואף דבמ"ק קתני סיפא אינן עולין מ"מ יש לחלק קצת. ובההיא כדי נסכה דזבחים י"ל דר"ל אינה ראויה להיות בברייתא והתנא לא הזכירה מעולם אלא תלמיד טועה אשיגרת לישן נקטה וכיון שכן כדי נסבה ולא גרסי' לה וכן ההיא נמי דר"ה וכל זה אינו אלא לפלפול בעלמא וקושטא דמילתא יראה לי דלא דמי איידי לכדי נסבה דבכדי נסבה ר"ל התנא אמרה שלא במתכוין משום דברוב פעמים כולל פסח עם בכור ומעשר להכי יצאה מפיו תיבת פסח שלא מדעתו מצד ההרגל ומשום דחייב אדם לומ' כלשון רבו להכי גרסי' לה ולא מחקינן לה אבל גבי איידי פי' שהתנא בעצמו נקטה במתכוין כי היכי דתהוי סיפא דמיא לרישא ולא אשמועי' חידושא ולהכי כתבו דבדבר שהוא שקר לא אמרי' איידי דאיך יאמ' התנא אדעת' דהכי לאשמועי' חידושא ואומ' לשון שהוא שקר דבשלמא דאם זה הלשון הוא מורגל בו אז אמרי' מצד ההרגל שנעשה טבע נזרקה מפיו שלא במתכוין אבל גבי איידי כגון הך דכתובות ודאלו מגלחין לא שייך הא אלא דתנא נקטה במתכוין אגב רישא וזה א"א דבדבר שהוא שקר לא אמרי' הכי ובהכי ניחא כל כדי נסבה שבש"ס בדבר שהוא שקר וההיא דע"ז יראה לי לתרץ ע"ד מ"ש התו' בכתובות גבי נישאו דאע"ג דמשמעיתה נמי נישאו בעל כרחן מ"מ כיון דמשמעותה נמי וכו' לא הוי דבר שקר א"כ ה"נ ההיא דע"ז יש לתרץ דהוי דומיא דנישאו משום דיכולין לפרש ג' לאחריהם דקאמ' היינו עם האיד ולא הוי דבר שהוא טעות אע"ג דכבר אחשביה לאיד עם ג' לפניהם דלא דמי לטעות דנישאו דמצד עצמו אינה יכולה להתקיים מ"מ כיון דג' לפניהם מצית שפיר למימ' ביום האיד עצמו וכן ג' לאחריהם מצית שפיר למימ' ביום האיד בכלל אע"ג דאי תערבינהו חדא מינייהו שקר מ"מ לא הוי דבר שקר כההיא דכתובות ודפ' אלו מגלחין דבכתו' אי תני נישאו ופי' אף בעל כרחן ומעלת להם מזונות ודאי דשקר הוא דהא קימא לן דלית להו מזונות אבל הכא אי מפרשינן ג' לאחריהם היינו ביום האיד עצמו לא הוי שקר אלא דק"ל איך בתר דחשביה עם ג' לפניהם חוזר וחושבו עם לאחריהם אז אמרי' איידי דהשתא לא אמרי' דנקט דבר שקר משים איידי דלעולם לא הוי דבר שקר אלא דר"ל ג' לאחריהם עם האיד עצמו אלא דק"ל הא כבר כ' ג' לפניהם דאחשביה ברישא ומשני הא דאחשביה בסיפא נמי איידי וכו' אבל גבי כתובות אי אמרי' דפי' נישאו פי' ממש נישאו בע"כ ונקט הכי משים איידי אז ודאי הוי דבר שקר וכן ההיא דפ' א"מ וזהו כוונת רש"י שכת' לעיל ד"ה תנא נמי ג' לאחריהם וכו' וקרו להו לבתראי ג' וקחשיב לאיד בהדייהו עכ"ל דלכאורה רש"י מאי אתא לאשמועי' ומה בא לשלול אלא דבא לשלול דלא תימא דלעולם ליכא לאחריהם אלא ב' והא דנקט ג' איידי דרישא וכיון שכן יקשה דאיך התנא משקר דאינם אלא ב' ואיידי דרישא אומ' ג' להכי פירש"י דאין פי' הש"ס כך אלא דפי' ג' לאחריהם היינו עם האיר עצמו ולא הוי דבר שקר ודק"ל הא אחשביה בג' דלפניהם שני שפיר הדר אחשביה נמי בג' לאחריהם משים איידי דהשתא לא הוי דבר טעות ודוק ותשכח:
אלא דק"ל דברי ה' הליכות אלי דכת' דאשכחן איידי שהוא טעית וכו' ופירש"י אע"ג דליתנהו אלא ב' עכ"ל. והנה אדרבה מסיום דברי רש"י שהשמיטה בהליכות אלי משמ' משם דלא הוי טעות דכפי האמת ג' עם האיד וכללו עם הג' לפניהם ולאחריהם. וי"ל דבריו דר"ל דכיון דאחשביה ברישא אין מדרך החשבון לחשוב מחשבות ב"פ ואי אחשביה הוי דבר טעות לגבי החשבון דנדרש לפניו ולאחריו ואז אבד חשבון אמטו להכי קאמ' אשכחן איידי שהוא טעות אבל אינו ר"ל איירי שהוא טעות בדין כהאי דכת' התו' בכתובות. עוד יש לתרץ דברי התו' דכתו' עם סוגיא דע"ז דאה"ן דהו"מ למפרך דלא מצי למימ' תנא איידי בדבר שהוא שקר אלא דבלא"ה פריך ליה שפיר ת"ש וכו' וכן הא דכדי נסבה דר"ה וזבחים לא קמשני הכי אלא רב חסדא דוקא ורב פליג עליה מהאי טעמ' דתו' דכתו' ופ' א"מ אלא דזה דוחק דא"כ רב חסדא ורב פליגי בהכי ולכן מחוורתא כדשנינן מעיקרא ותו לא מידי:
ואחרי מופלג שכתבתי זה מצאתי לה' מרכבת המשנה בפ"א מה' שוכר שהק' מע"ז שהקשיתי ומחולין (דף ע') ומר"ה (דף ל"ג) ומפסחים (דף כ"ח) והניחם בצ"ע ולי יראה דהו"ל להרב ליפרוך מהא דה' הליכות עולם סוגיא דברכות (דף ג"ן) דתנא קאמ' רובא ישראל דמשמ' הא מחצה על מחלה אינו מברך משום איירי רישא ולא לאיתויי כל הנך ראיות ואדרבה הילל ממקום שבא דעלה קאמ' ה' יש זה הכלל של התו' אלא ודאי נר' ברור דמכל הני לק"מ דלא מיקרי טעות על הדיוק כיון דכפי האמת רובא ישראל מברך אף דלאו דוקא רוב מ"מ מה ששנוי בהדיא שהוא אינו טעות וכן הך דחולין דהוא אסור באכילה לפי האמת אלא דלאו דוקא הוא דכל הבהמה נמי אסורה וכן הך נמי דפסחים דכפי האמת מותר בהנאה לאחר זמנו אלא דלאו דוקא הנאה ולאחר זמנו אלא אף באכילה תוך זמנו בזה לא הוי טעות דמה שנשנה בהדיא אינו טעות דומיא דתירוץ הר"א של התו' וכן הא דר"ה קושטא הכי דהשומע מן המתעסק לא יצא אלא דלאו דוקא מתעסק בזה לא הוי טעית אבל הך דכתו' דקתני נישאו אוכלות וקושטא לא"ה דאינה אוכלת וכן הא דמ"ק דקתני עולה וקושטא אינה עילה בזה הוי טעות אב בכל הני דאייתי לק"מ כלל והך דע"ז כבר תירצנו שפיר ותו לא מידי:
גן כדתניא היכא דקאמ' הש"ס כדתניא ואיכא בה מה דלית במקומה הקבוע לדעת רש"י מה שכתוב בה יתר נו"ם ולדעת
התו' אפשר שהיא ברייתא מת"כ בזבחים (דף ח') ע"ש:
אות למ"ד
(נ"ד) לא זו אף זו. כ' ה' ה"ע דבתרי כבות לא אמרי' לא זא"ז ולא זו ואצל"ז והנה ק' מדאמרי' בזבחים ט"י וטמא וכתבו התו' דזו ואצ"ל זו וק' והא בתרי תיבות לא אמרי' זו ואצ"ל זו ונלע"ד לתרץ דנקט טמא משום ט"י דלא ילפי' ט"י אלא מדאייתר קרא דנפקא לן טמא מיינזרו ואייתר קרא דקדושים ולא יחללו לט"י ואי לא כתי' אלא חד קרא הוה מוקמי' ליה לטמא להכי תנא תנא דמתני' לומ' דט"י מחלל מראית לן טמא מחלל ואצטריכא טמא בשביל ט"י וכעין זה תי' ה' י"ש אמתני' דשבועות ובמ"ש יפורש לנו דבור התו' שם ט"י ואח"ך תני טמא זו ואצל"ז קתני ומשום דאיכא תרי קראי אני תרוייהו והא דלא תני טמא ברישא וכו' עכ"ל והקו' ככאן גלויה דכבר תי' התו' זו ואצל"ז זו ומהו שכת' ומשום דאיכא וכו' אכן במ"ש ניחא דק' להו דאיך אמרי זו ואצל"ז בתרי תיבי ותי' משום דאיכא תרי קראי ומחר קרא לא שמעי' לתרוייהו ומיקמי' ליה בטמא להכי אצט' תרי קראי ולהכי נקט תנא תרוייהו דאי לאו הא לא קיימא הא ומ"ש והא דלא תני טמא ר"ל דהול"ל טמא ברישא דלא זו א'ז עדיפא דאורחיה דתנא הכי כדכת' ה' א"ע ועיין בחידושי שם מה שצי' עוד בס"ד. ענ"ל לתרץ הקושיא דלא אמרי' זו ואצל"ז בתרי תיבי והכא אמרי' משום דאי הוה תני טמא לחוד היה חידוש צרתי' ה' י"ש בשבועות וחידושיה הוא דקרא עסיק בכל מילי בזר ובנותר ובאכילת קדש כדכת' התו' שם בד"ה אלא למעוטי גוים וכיון שכן אי לא תנא טמא כלל הו"א דלית ביה אלול דקרא עסיק בזר ובנותר כדדריש הש"ס ובאכילת קדש וקרא לא עסוק בטמא ששימש להכי כת' תנא טמא לומר דקרא עסיק נמי בטמא וכיון דאי כת' תנא טמא לחוד אית בה חידוש להכי כי כת' תנא נמי ט"י זו ואצל"ז קתני ולית לן בה וכפי תי' ועוד שכת' התו' דנקט טמא סמוך לערל לומר דדין ערל לדין טמא ליתא נמי דאצט' טמא בשביל ערל לומר דדין א' להם כנ"ל:
(נה) לדבריהם קאמ'. מצינו שאומר הש"ס לדבריהם קאמ' שנותן טעם לדבריהם וליה לא ס"ל האי טעמא ואית ליה טעמא אחרינא אלא דלדבריהם קאמ' ואע"ג דהש"ס יכיל למיהב טעמא דס"ל אפ"ה דרך הש"ס הכי כ"כ התו' בזבחים (דף ע"ב) ד"ה וליבטיל ברובא וכו' ומשמ' מדבריהם עוד דאף דמהש"ס לא משמ' דהאי טעמא לדבריהם אלא סברא דנפשיה אפ"ה יכלינן לפרושי דברי הש"ס לדבריהם קאמ' ובחולין (דף צ"ו) כתבו אהא דאיתמ' במ' מכות (דף י"ז) ורבנן בריה נשמה חשיכא וכו' ופירשו הם ז"ל דדברי הש"ס לדבריו קאמרי והקשו על האי פירוש' דכיון דמצי הש"ס למיהב טעמא שברא דנפשייהו אמאי יהיב להו טעמא דלדבריו קאמרי בלא משנה וברייתא דל"ד לפ' כל הזבחים (דף ע"ז) דקאמ' הש"ש לדבריהם קאמ' דהתם ממשנה וברייתא קאמ' הכי אבל הכא מי דחק לומ' דרבנן משיבין תשובה לדבריו אבל התו' דזבחים שכתבתי לעיל ניחא להו אע"ג דבלא משנה וברייתא אמ' הכי:
(נו) לישנא אחרינא. מצינו דליכא שום הפרש בין ליש' קמא ובתרא זבחים (דף ר"א ע"ב) ליש' אחרינא דמשקע ליה בחומרתי' לפי פירש"י דליכא שום הפרש אלא בליש' בעלמא והתו' שם פי' פי' אחר דאיכא שום הפרש ביניהם וכ"הג כ' הרמב"ם כתשו' והביאה הרב מגדל עוז בפ"א מה' ברכות ה' י"ב וז"ל ולפ"ז הפי' שעלה על דעתכם כהנהו תרי לישני וכו' אלא התרי לישני חדא טעמא אית להו ואין לשם חלוקה אלא בשינוי המימרא בלבד ויש בתלמוד מקומות בזה שמקפיד על נוסח המימרא היאך היתה אעפ"י שאין ביניהם הפרש בענין וכו' עכ"ל הרי לך דאע"ג דקאמ' הש"ס איכא דאמרי אינו ר"ל בדין אלא כליש' והא דמק' התם לליש' בתרא מסיפא דמתני' דקתני הסבו א' מברך לכולם נ"ל לפ' כעת דר"ל כפי דברי רב לליש' קמא קאמ' לא מיבעיא הסבו ר"ל דא"ץ הסבה ואם יהיה הסבה מכ"ש וכ"ש ולהכי במקום דמעקרי חזר הדין כפת דהסבה צריך ובלא הסבה לא מהני אבל לליש' בתרא דקאמ' יין לא מהניא הסבה ופי' הרמב"ם אין בהם דין זה דהסבה וא"כ אפי' במקום דמתעקרי בהסבה לא מהני כלל דהוי כאילו לא הסבו דלא מהני כלל לא מעלה ולא מוריד ולא שייכא ביה א"כ אמאי אמרי' דאם הסבו א' מברך לכולם ותי' משום דאיכא פת מינו וכו' זהו מה שנ"ל כעת והשת' ליכא שום הפרש בין הלשונות דבין ליש' קמא ס"ל דיין לא בעי הסבה וליש' בתרא נמי ס"ל אין בו דין הסבה נמצא דליכא הפרש אלא בלישנות וא"ל דנ"מ לאורחים בלא פת דללי"ק מהניא הסבה וללי"ב לית בה שום תקנה אלא בהסבה די"ל דמסתמא אין אורחים בלא פת ועוד דהנהו לא איירי נמי באורחים כי היכי דנאמ' דנ"מ לאורחים אלא דכך נאמ' בישיבה בלי דיוק אלא דאנן נילף מלשון זה נפקות' כדאמרי' מיתיבי ומקודם לא נזכר אורחים כלל ואפ"ה קאמרי א"ד א"כ מוכרח בלישנא דכוונת האי אמורא דקאמ' א"ד דלא עסיקי' כלל באורחים לקפוד אלישנא דוקא והל"מ כת' דגירס' אחרת היתה לו בש"ס איך שיהיה ש"מ מדבריו דאיכא לישנות דל"פ אלא בליש' בעלמא ועור איתא שם (דף ל"א) ליש' אחרי' כזית למחר וכו' דפי' בליש' הוא דפליגי כפי פי' הב"הז אבל האמת כפי' ה' צ"ק כנר' למעיין שם וכן יש עוד ליש' אחרי' בזבחי' (דף צ"ו) דבליש' בעלמא הוא דפליגי וכן מצאתי בס' תחלת חכמה (ס"ט) שיש א"ד ולא בליש' בעלמא:
(נז) למימרא אשכחן דאינו פריך מכח דסמיך ליה והק' התו' על רש"י ז"ל דמדקאמ' למימר' בתר למחר וכו' משמ' דבלאו ההיא דלמחר לא מצי למפרך מידי זבחים (דף כ"א ע"ב):
אות מ'
(נח) מחלוקת מצינו שנחלקו האמוראים במחלוקת שנז' במתני' וק' והא בכל דוכת' דחיקא ליה לש"ס לומ' כתנאי משום דכיון שנחלקו התנאים אמאי חידשו המחלוקת ואם כוונתם לפסוק הלכה הול"ל הלכה כמר ותי' התו' משום דאיכא דמהפכי להו לתנאי לזה לא אמרו הלכה כפ' ושמעי' מינייהו דאע"ג דהש"ס לא תי' כך אעפ"כ אנן מתרצינן ודבריהם כשבת (דף נ"ד) ד"ה רב אמר ובברייתא אמרי' אפשר דלא שמיע להו כמ"ש ה' כ"ה על ענין לימא כתנאי שעמדה ע"ש:
(נט) מיתיבי מצינו מיתיבי והוא מפסוקא ולא ממשנה ומברייתא בע"ז דכ"ד ובמכות (דף ח"י) (ס) מאי קמ"ל תנינא מדיוקא. כ' ה' ה"ע (די"ז) כהאשה שנתארמלה (די''ז) מקשה ור"ה מתני' אתא לאשמועי' ותי' דיוקא דמתני' אתא לאשמועי' והצ"ע דאמאי לא קאמ' לה אמתני' עכ"ל. ולענ"ד השפלה אפשר לומר דמהאי ליכא קושיא במאי דכת' התו' שם וז"ל ור"ה מתני' אתא לאשמועי' לאו דוקא נקט ר"ה דהא לא איירי ר"ה התם אלא במורידי' קרוב לנכסי קטן והא לא שמעי' ממתני' אלא כלומר רכא דדייק התם ש"מ מדר"ה דאין וכו' מאי התא לאשמועי' עכ"ל נקיטינן מהכא דכוונת קו' הש"ס קאי ארבא דקאמ' ש"מ מר"ה ולא אמתני' וא"כ איכא למימ' דלעולם רבא נמי מעיקרא הוה מסמיך להאי דינא אמתני' אכל כיון דמהך נמי משמ' הכי כמו שדייק להכי כיון ששמעה להאי מימרא קאמ' דמר"ה משמ' נמי לדיוקא כדדייק ודיוקא דמתני' אתא לאשמועי' דכיון דמשמ' מהאי מימרא הכי א"כ ממילא האי דיוקא דדייק אמת הוא דלפי דאינו מבואר במתני' אלא מדיוקא להכי כיון דמצא דסייעי' אמר ש"מ וכו' אבל אי קשיא הא קשיא דכת' ה' י"ש כשם הרמב"ן ההיא דפ' השואל:
ודע מה שתי' הרב קארו ז"ל כזה הכלל ב' תירוצים נר' דמוכרח לומר כן מהא דפ' הגוזל (דף צ"ו) דר"א גנב טלה וכו' דקא מוקים הש"ס להאי מימרא בזה הכלל ולעיל (דף ס"ה) דקאמ' מותיב ליה ר"ח וקא"ל רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואמאי לא מסייע ליה ממתני' דזה הכלל אלא מוכרח לומר דאיכא למימר כיון דלא מבואר כמתני' אלא מדיוקא להכי לא קא מייתי סייעתא מינה ולא קבע מימרא אמתני' דלא יש ראיה כ"כ או כתי' כ' דמעיקרא אסברה דלא ס"ד דיוקא דמתני' ולבסוף כד דייק למתני' אסמכוה למתני' וכ"הג יש לתרץ האי דאיתא בריש זבחים ליתני ולא עלו לבעלים לשם חובה ותי' דקמ"ל להאי דקאמ' רבא עולה וכו' אבע"א קרא אבע"א סברא וכו' וא"כ אמאי אצט' לסברא ולקרא ולידייק ממתני' הלא מוכרח לומ' כדכת' ה' כ"ה דמעיקרא דכא אסברה ותני מתני' ולא דייק כה ולבתר דדייק ממתני' אסמכה להאי מימרא ממתני' או כדתי' תי' א' דכיון דלא מבואר כמתני' לא אוקים עלה מימרא וא"כ כפ"ז דוקא דיוקא בעלמא אכל היכא דאין להבין פי' מתני' אלא בהכי לא אמרי' הכי וכדכת' ה' י"ש אבל מדכרי ה' כ"ה והרמב"ן משמ' בהדיא דאף בפי' דמתני' אמרי' הכי ועוד כלל אחר דאף אם הש"ס לא מקשה ור"פ מתני' אתא לאשמועי' אפ"ה אנן מקשי' ומתרצינן דיוקא דמתני' כגון האי דזבחים ודפ' השואל שבת' הרמב"ן דלא הק' כלל ותו לא מידי:
(סא) מיתיבי אשכחן אתנאים כדאמרי' בזבחי' (דף כ"ג) ת"ר זקני דרוב תנאים הם וקאמ' עלייהו מיתיבי וכ"כ ה' ה"ע דמצא כזו ואע"ג דמצי לתרץ דפליגי כיון דתנאי נינהו מ"מ אי אותה משנה או ברייתא כב"ע מצי לאותובי אפילו לתנאים כדאשכחן כפ' כיצד צולין דפריך מברייתא לר"י כן דכריהם בזבחים (דף כ"ד) ד"ה מפני שאמרו ע"ש:
(סב) מאן תנא. כ' ה' כ"ה (ק"ט) בשם התו' דמ"ק משום דסתם האי תנא דמתני' לא אתיא כר"מ מ"ה בעי מאן תנא וכפ"ז ק' מאי דאמדי' כשבועות (דף מ"ט) מאן תנא ר"מ היא דפשיטא סתם מתני' ר"מ ונר' לתרץ דהתם אשכחן ר"מ דקאמ' אפכא ולא אתיא כר"מ אלא עד דמהפכי להו להכי הוכרח לומר מאן תנא וע"ש בתו' ד"ה מאן תנא וכעת יש לפ' כדבריהם דר"ל דל"ת כיון דמפיך להו ור"י אית ליה כש"ח ר"מ ור"י הלכה כר"י דא"כ לא מוקים משנה כר"מ דהא ככל דוכתא מצינו דאומ' הש"ס מתני' דלא כר"מ אלא ודאי ש"מ מדקא טרח לאוקומה כר"מ ש"מ דהלכתא הכי והיינו טעמיה וא"כ כפ"ז יצא לנו כלל דאם הש"ס רוצה להעמיד מתני' כר"מ וקאמ' מאן תנא אע"ג דמצינן למימ' האי מתני' דלא כר"מ ש"מ ודאי דהוי הלכתא הכי או אפשר דכוונתם לומר דכל מקום דאומר הש"ס מאן תנא אע"ג דיש לו טעם דקאמ' הכי משום דסתם מהני' לא אתיא אליביה דד"מ או דיש לו סיבה אחרת דלא אתיא כר"מ אא"כ מהפכי להו אפ"ה ש"מ הלכתא הכי דאל"ה מאי איכפת ליה דקאמ' מאן תנא בין אתיא כר"מ או לא ומ"מ היכא דליכא שום תנא דאתיא מתני' כוותיה אלא כר"מ לא קאמ' מאן תנא או אפשר דק"ל מאי דק"ל לעיל דכיון דכל סתם מתני' ר"מ ודאי ה"נ ר"מ וכדמהפך רבה כד אבוה ואמאי בעי לומר מאן תנא כיון דהך משנה ר"מ וכדכת' התו' במ"ק ותי' דאצט' לומ' דהכי הלכתא ולא תימא דהלכתא כר"י ולהכי בעי מאן תנא ר"ל דאנן קי"ל הלכתא הכי ומאן תנא ר"מ ולכשאפנה אשנה בע"ה הנותן כח לעשות חיל בתורה כפלפול וסברא ויהיה לי לעזרה כיר"א:
(סג) מגדף כה ר' פ'. כ' ה' ה"ע דהיא מרבנן סבוראי היכא דקאמ' מגדף בה ר' אבהו ואני מצאתי מגדף ר' אבהו כזבחים (דף י"ב) והיא בודאי לאו מרבנן סבוראי דהא אחר תי' ר' אבהו קמייתי דברי אביי ור"פ אהך גידופא ועוד דקא"ל ר' זירא לר"א לקמיה לימ' קסבר ר"י וכו' ופירש"י מדאצט' לן לשנויי אליביה בלאחר חצות דאז לא שמיע לך מיניה וכו' ע"כ. והאי תירוצא דלאחר חצות לא תי' אלא ר"א דמגדף ואי אמרי' דר"א דמגדף מרבנן סבוראי א"כ האי ר' אבהו דקא"ל ר' זירא הוא א' מהאמוראים ומאי קא"ל מדאצט' לן וכו' דאי לא שמיע לך וכו' הא ר' אבהו לא זכר כלום מזה אלא מוכרח דהיינו ר' אבהו דמגדף ולא מרבנן סבוראי הוא ובדברי התו' ז"ל:
(סד) מכלל היכא דקאמ' הש"ס מכלל דתרוייהו ס"ל כך וכך ר"ל נ"מ למיהוי יחיד כמקום רכים להך מ"ד ונ"ל דכפי דברי התו' בזבחים (דל"ג) שכתבו הא דאמרי' ביומה זאת אומרת פי' ולא ס"ל א"כ נ"מ נמי דאם אמר דבא מימרא אחרת בעלמ' לא ס"ל ע"ש:
סה מימרא אשכחן מימרא דר"י וקאמ' הש"ס למאן ח"א כפ' וח"א כפ' אפי היא מימרא בפ"ע ואפשר משום דהני פ' ופ' הם תנאים דברייתא ולהכי לא אמר לפ' ולפ' דלאו כ"ע ברייתא גמירי כי היכי דיאמר לפ' כאילו מחלוקתם פשוטה כנ"ל זבחים (דף כ') ע"ש:
(סו) מתני אשכחן לשון מתני אבעיית אמורא בזכחים (דף כ"ה ע"כ) רכ יוסף מתני הכי רב כהנא מתני חבית בעא מניה ופשט ליה וכו' ואי האי הוינן מיישבים דר"ל ר"י מתני הך בריי' דחבית אסופו לנוח דקא מבעי ורב כהנא האי ברייתא דחבית אבעיית חבית גופה דבעא חבית ופשט ליה חבית דלא שמיעא ליה ברייתא דחבית אלא הך מתני דרכה דלא פשיט ליה מברייתא דחבית כלל דקא פשיט ליה ממזרק מסברא ואפ"ה קאמ' מהני ועוד שם (דף כ"ט ע"ב) רב מרי מתני א"ר ינאי וכו' ורש"י שם (דף ל') פי' רב שימי מתני כראביי ורב וכו' מתני כדרבא תני מתנייתא כדאביי וכו' תני מתנייתא כרבא עכ"ל ולא פי' מתני בפי' מתני' כאביי ורב הונא מתני בפי' מתני' ומפרשה כרבא משום דמפרשי' מתני' כפשטה בדאפשר:
(סז) מתקיף כת' ה' כ"ה וה' י"ש שמצאו מקום שאין לו בית מנוס שלשון מתקיף קאי אמתני' ואברייתא ע"ש ועוד אני מצאתי לשון מתקיף קאי אמתני' במכות (דף כ"ב) מתקיף לה רב הושעיא וכו' מתקיף לה ר"א וכו' מתקיף לה אביי וכו' מתקיף לה רב אשי וכו' מתקיף לה רבינא וכו' וכולהו קיימי אמתני' והנה הייתי יכול לתרץ דמה דנקטו מתקיף קאי על דברי עולא שהק' על דברי ר"ן דאמאי לא קחשיב משים זורע בי"ט ותי' לו תנא ושייר והק' לו עולא תנא קתני ח' ואת אמרת תנא ושייר א"כ להכי קא מקשו ליה אא"ב תנא ושייר אע"ג דקתני ח' א"כ ל"ק הא דתנא ושייר דתנא לאו כרוכלא הוא אבל השתא דאמרת כיון דתני ח' לא מצית אמרת תנא ושייר א"כ בהך קשיא דזורע בי"ט תירצת מה שתירצת כמו שתי' אביי אלא הכא מאי איכא למימר אבל ודאי אינהו אמתני' לק"מ דאמרי' תנא ושייר כך נ"ל לכאורה. אכן כתבו שם התו' ד"ה מתקיף לה ר"א וכו' ק' דהשת' פריך טובא ונפרוך דלא משני מידי וצ"ל דע"כ תנא ושייר ולעיל קאמ' תני תנא ח' וכו' אומ' הר"ם דל"ד לעיל קתני ח' ומני י"ט בחד ואי איתא דאיכא תו מלקות בי"ט הי"ל למטתן בב' אבל הכא יכול להיות דלא איירי תנא למיחשב כל הני גווני דזורע בנחל וכו' עכ"ל. כוונתם רצויה היא לומר דאע"ג דתנא קאמ' ח' אמרי' תנא ושייר ולעיל דהש"ס לא ניהא ליה בהכי היינו משום דכיון דקחשיב אינהו ח' ובהו חד דאית ביה תרי מלקיות ולא קחשיב ליה אלא בחד ולהכי אתמוהי קמתמה תנא קתני ח' וחשיב להו וא"כ איך קאמ' דחד מאינהו ח' חשיב מניה מלקות חד וחד שייריה אבל הכא דתנא לא קחשיב ולא איירי בהו תנא כלל לא אמרי' אמאי לא קחשיב ליה דתי' תנא ושייר שייך בהא דתנא לאו כרוכלא הוא למיחשב כל המצאות דבעלמ' ואע"ג דקאמ' הש"ס מתקיף ולא מתרץ לה מידי ומעיקרא ק' דקארי לה מאי קארי לה דהאי תי' ידוע לכל י"ל דהאי תי' פשוט ודחוק הוא דלא מתרצי' האי תי' אלא מתוך דוחקא ולהכי אינהו קא מחפשי למצוא טעם מספיק לקושייתם וכיון דליכא תירוצא אחרינא מהדרינן להאי תירוצא דתנא ושייר. נקיטי' מהכא דכ"ע מודו דאמרי' תנא ושייר הכא ול"ד לעיל ואפ"ה אמר מתקיף א"כ ש"מ דשייך לשון מתקיף אף אמתני' ועוד כלל אחר נקיטינן מדבריהם ז"ל דאע"ג דאמ' ר"א קא מתקיף ולא משני מידי אפ"ה אנן משנינן דלא חש ליה להאי תירוצא למכתביה ואף אם אותו התירוץ לעיל תירצו ולא איתוקם אי בהאי מתוקם שפיר אנן מתרצינן ליה ועוד מצאתי מתקיף אברייתא בזבחים (דף ל"ח ע"כ) ע"ש:
(סח) מטונך מדברי התו' בזבחים (דף ל"ב) משמ' דאין פירושו להשיב חשיבה לסתור קושייתו ותו לא אלא להכביד עליו להביא ראיה כדברי המשיב מטונך והפך המקשה:
אות נו"ן
(סט) נותר אשכחן דקאמ' הש"ס נותר ואינו נותר ממש אלא מחשבת חוץ לזמנו רש"י ותו' בזבחים (דף כ"ג ע"כ) ע"ש:
(ע) נעשה מצינו שהש"ס מק' רישא אסיפא ומתרץ דהדיוקא דרישא נעשה כדין הסיפא ופעמים מתרץ תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכתבו התו' בקמא (דף מ"ח) דאי אית ליה פלוגת' משני תברא ואי לית ליה פלוגתא משני נעשה דעדיף מתברא ואי הטעמים אינם שוים אינו מתרץ נעשה ומשני תברא אע"ג דליכא פלוגתא בהדיא כדכת' התו' בחולין (דף י"ו) וכ"כ ה' י"ש. עוד כלל אחר דאע"ג דהסיפא תני אבל אעפ"כ אמרי' נעשה כדאיתא בקידושין (ד"ה) ובמציעא (דף ל') בעיא בעי הש"ס ובעי הש"ס למפשט מדיוקא דרישא דמתני' והק' לו אימא סיפא וכו' אלא מהא ליכא למשמ' מינה וק' דאמאי לא מתרץ נעשה כדתירץ הש"ס בקידושין שם ובביצה (דף כ"ד) ובקמא שם ובשבת (דף ל"א) ובכמה דוכתי וליפשוט בעיין בבתרא (דף ק"ד) ג"כ בעיא ולא איפשיט' ע"י נעשה וכן בע"ז (דף ע"ב) נמי בעיא ולא איפשיטא בתי' נעשה וכן ג"כ שם (דף כ"ב) ונ"ל דלמיפשט בעיין לא אמרי' נעשה דמאן לימא לן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא דילמא רישא לאו דוקא וסיפא דוקא וכ"כ התו' בבתרא שם וז"ל אלא מהא ליכא למשמ' מינה ול"ק רישא אסיפא דליש' דחד מינייהו לאו דוקא ולא נקטיה אלא משום סיפא עכ"ל. ר"ל דק' רישא אסיפא מתרצי' חד מינייהו ל"ד אבל כדי למיפשט בעיין לא מתרצי' רישא דוקא ונעשה כדין הסיפא דמאן מפיס אמנם בעלמא כדי לפרושי הברייתא אז מתרצינן נעשה אבל למיפשט בעיין צריך ראיה גדולה וכן מצאתי שכן תי' הר' ידידיה גאלנטי ז"ל בחידו' לע"ז אכן מה שתי' ה' י"ש בסוגיא דמציעא מה יתרץ בסוגיא דע"ז ובתרא אלא נ"ל כדכתיבנא וא"כ יצא לנו כלל מחודש בזה דלמיפשט בעיין לא אמרי' נעשה:
עוד מצינו לתו' בשבת (דף צ"ב) שכתבו וז"ל הא לאחריו ובא לו לאחריו פטור לעיל גבי חזקיה משני נעשה ובפ"ק דקידושין גבי נתנה היא ואמרה היא ובכמה דוכתי לא משני עכ"ל. וא"כ יצא לנו כלל מזה דכל היכא דמשני תברא ומצי לשנויי נעשה אפ"ה לא משני ולפי דבריהם הה"נ היכא דלא משני כלל כהאי סוגיא דלעיל דפעמים לא משני האי שינוייא והאי סוגיא דשבת נ"ל לתרץ כמ"ש לעיל בשם התו' דקמא שכתבו דהיכא דאית ליה פלוגתא אז תי' תברא עדיף מנעשה ובהאי סוגיא דשבת קאמ' הש"ס דלאחריו ובא לאחריו תנאי היא ולזה תי' תברא ואע"ג דהש"ס מסיק דליכא פלוגתא וד"ה חייב מ"מ מעיקרא קס"ד ר"א דתנאי היא אמנם אחר האמת דד"ה חייב אז מתרצי' שפיר נעשה או כרב אשי וזו היא סברת רב אשי כיון דד"ה חייב אמאי מוקמי' תברא ודוק שפיר:
עוד מצאתי לתו' במציעא (דף ל') שכתבו וז"ל אלא מהא ליכא למשמ' מינה תימא כיון דקשיא רישא אסיפא נימא נעשה כדאמרי' פ"ק דקידושין (ד"ה) ותקשי לר"י וי"ל וכו' עכ"ל. והנה דבריהם קשים להולמם חדא דא"ל ר"י וכי תפרש במתני' נעשה ורישא דוקא כי היכי דתקשי לי דילמא סיפא דוקא דכי היכי דאמרי' לעיל למיפשט בעיין לא אמרי' נעשה דדילמא סיפא דוקא ה"נ הכא ועוד אמאי ל"ק להו לעיל בפ' א"מ (דף כ"ו ע"ב) אמרי' אלא מהא ליכא למשמ' מינה ואמאי לא אמרי' נעשה ותיקשי לר"א וה"נ שם (דף ל') בעיא ולא איפשיטא דאמרי' נעשה כדכתי' לעיל ע"ק כפי מ"ש ה' י"ש דבא"מ (דף ל') לא אמרי' נעשה משום דאי אמרי' נעשה במתני' האיכא ברייתא דקשיא רישא אסיפא ואי אמרי' נעשה יהיה הדין הפך ממתני' לכך לא אמרי' נעשה עכ"ל. ולפ"ז מאי מקשו התו' נימא נעשה דא"כ הפך הברייתא כדאיתא התם תניא כוותיה דר"י ונלע"ד לתרץ דודאי אחר האמת דת"כ דר"י לק"מ דליכא קשיא רישא אסיפא דאמרי' סיפא דוקא ורישא לאו דוקא כדכתבו התו' בבתרא (דף ק"ד) כמ"ש לעיל אמנם מעיקרא קודם דידעינן בהאי ברייתא נימא נעשה דר"י כד אמרה למלתיה לא ידע בהאי ברייתא דאל"כ לא היה קובע מימרא אלא בשם ברייתא אלא וראי לא ידע לה וכדהקשו ליה ממתני' השיב להם מהא ליכא למשמ' משמ' דתהוי כך קו' כי היכי דאמ' ר"י למלתי' ואמאי אדרבה נימא נעשה ותתרץ מתני' ואף אם נאמ' דר"י מפ' מתני' דסיפא דוקא מ"מ ק' מנ"ל ר"י למימ' סיפא דוקא אדרבה ניחא לן למימ' רישא דוקא כדאורחי' הש"ס למימ' בכל דוכתא ותקשי לר"י כיון דקשיא רישא אסיפא מאי חזא ר"י דנקט סיפא אדרבה רישא עדיף ותי' התו' לאביי וכו' ר"ל סיפא דוקא ורישא אין פי' ל"ד אלא לגופה אצטרי' לאביי וכו' ולרבא אמנם לפי ס"ד דר"י דמפ' חד מינייהו דוקא ק' נימא נעשה ור"י דאמ' מהא ליכא למשמ' מינה משום דדילמא מתני' פירושה לא"ה אלא כפשטה ורישא דוקא ואמרי' נעשה אבל אחר האמת דת"כ דר"י לק"מ ולא צריכי' להאי תי' דמכח האי ברייתא מוכרח דסיפא דוקא ורישא ל"ד וניחא נמי דלא הק' לעיל דף כ"ו) משום דאמרי' בש"ס דהכרח ר"א הוא ממתני' מדלא קתני על השלחן ולזה מכח זה פי' סיפא דוקא ורישא ל"ד וניחא נמי מאי דקשיא לן כפי דברי מהרש"א ז"ל דעיקר קו' אינה לפי האמת דודאי כפי האמת לא אמרי' נעשה הפך מברייתא אמנם עיקר קושייתם היא לפי ס"ד דר"י לא ידע האי ברייתא דמוכרח ודאי לא ידעה כדכתי' ואהא הקשו דא"כ נימא נעשה ותהיא דפ' א"מ בעיא ולא איפשיטא ולא אמרי' נעשה היינו מטעמא דכתי' לעיל דלמיפשט בעיין לא אמרי' אכן מה שק' כפי דברי מהרש"א הוא מאותם הבקיאות שהבאתי לעיל הרבה דלא אמרי' נעשה וליכא ברייתא כלל וראיתי לה' פרח מטה אחרן שאלה (דף ח' ע"ד שהק' אלו הקושיות ותי' דקו' התו' היא כפי המסקנא וכו' ובודאי שנתעלמו ממנו דברי התו' בבתרא שם ומ"ש עוד בההיא בעיא דלצורכו ולצורכה משום דספוקי מספקא ליה אבל הכא אף אם נאמ' דספוקי מספק"ל קשיא לר"י עכ"ל. ק' כפי מה שתי' הרב פמ"א כההיא בעיא דאימא ספוקי מספק"ל לתנא דכפ"ז אמאי הש"ס ניחא ליה למימר ספוקי מספק"ל ותהיה בעיא אדרבה אית לן למימ' נעשה כדאורחי' למימ' בכל דוכתא ותיפשוט בעיין ואדרבה האי תי' דנעשה עדיף דבכל דוכתא מתרץ הכי ולא מתרץ האי תי' דספוקי מספק"ל אלא בקידושין דדוחק לומ' דתנא מספק"ל כמ"ש מהריב"ל ז"ל והביא דבריו ה' י"ש (דף צ"ו ע"ב) וכ"ש כפי מה שפי' ה' י"ש דפי' מספק"ל אינו לתנא אלא לדידן ע"ש שפי' כן לדעת הר"מ במז"ל ועוד דהתו' בבתרא לא תי' הכי כמ"ש לעיל: