כרוב ממשח (שלם)· רבי שלמה ורבי חיים אלפסי
חידושי מהרח"א זלה"ה · זה מה שנשמט
(א) אי נמי כת' רש"י בזבחים (דף כ"ה) ד"ה כפורי זהב דהב' פי' א' הם ור"ל אי בעית הביא ראיה מזה או מזה ע"ש:
(ב) אמר מר כת' ה' כ"ה ט"ו) דמצא אמר מר והיא על האמורא בקמא ועור מצאתי אני בבכורות (דף י"ג) אמר מר על האמורא אמר ר"ל א"ר אושעיא. ישראל. שנתן מעות וכו' וקאמ' עלה אמר מר:
(ג) דידיה אדידיה.. אשכחן דמצי למפ' מדידיה אדידיה ואעפ"כ לא פריך אלא מעיקרא פריך מדברי אמורא אחר ואח"כ כתב דלא ס"ל כן וכו' והוא הוא גופיה ס"ל הכי וכו' (זבחים קי"ג) ועיין בחידו' מה שישבתי זה לפי גי' רש"י דגריס בריש פרקי' שם ששחטה אבל לפי גי' התו' ששרפה ולפי מ"ש בד"ה שנאמר ושחט והוה יש ספרים וכו' משמ' להדיא דאף דמצי שפיר להקשות מדידיה אדידיה ולא פריך הכי מעיקרא והוא דבר פלא דהנה התו' כמה עלו וירדו בכתובו' על דפריך ממתני' ולא פריך מדידיה אדידיה וכו' ועיין בכללי הרב קארו והכא פריך מרב אדא ולא מדידיה אדידיה ובחי' בזבחים הארכתי בזה והעיקר הוא דמעיקרא לא שמיע להו אלא דברי רב אדא ולהכי מדבריו דלכאורה ליכא מאן דפליג ובתר דשמעו דברי ר"י חזרו הקו' למימ' דלא מצית למימ' דלא ס"ל הכי כיון דהוא גופיה ס"ל כן:
(ד) דרשא אשכחן דר"י ור"ל פליגי בדרשת הפסוק ומר מתמיה רישיה דקרא ומר מתמיה סיפיה דקרא וקאמ' על דמתמיה סיפיה דקרא דהוא כפשטיה וכת' על זה ה' ישרש יעקב בשם ס' תאוה לעינים דאין דרך להתמיה רישיה דקרא וצ"ע אם כלל זה צודק ומה שיראה לי הוא דלגבי ר"י דדריש רישיה דקרא בתמיה ור"ל בניחותא הוי כפשטיה ור"ל סבר רישיה דקרא כפשטיה ולעולם ה"ה להפך ועיין בדברי ה' ישרש יעקב שלכאורה דבריו תמוהים ע"ש ובמ"ש על דבריו:
(ה) דרשא מצינו דמביא הש"ס ראיה להך דרשא מריש פסוקא וכפי האמת אינו מריש פסוקא אלא מאמצע פסוקא ורישא דקרא אייתי בכל מקום כ"כ התו' בזבחים (דף ה') ע"ש:
(ו) קשיא ב' כתבו התו' בנזיר (דף ו') דדרך הגמ' להקשות כעין קו' א' ולתרץ כעין תי' א' ובלבד שיטמיענו שום חידוש מה שלא שמענו מרישא ואף אם אותו חידוש לא נתפרש בסיפא לאותו אמורא בש"ס צריכין אנו לומר דהש"ס סומך על כך ועיין בכ"ה (דף ק"ג וק"ד ע"ב וק"ז ע"ב) מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל דאורחי' דהש"ס הכי ואף דמתפרקת בהך פירוק גופיה:
(ז) ועוד כת' התו' ביומא (דף ב') דהיכא דלא מצי למפרך ועוד משום דלא דמיא לקמיית' לא פריך ועוד אלא בתר דשני לפרכא קמייתא פריך להאי פרכא דועוד ואע"ג דבפרכא דועוד לא מצי לתרוצי תירוץ שתירץ בפרכא קמייתא אפ"ה לא פריך:
(ח) ר' שמעון אשר כי האי לא דריש כך פי' התו' זבחים (דף ח"י ע"ב) וכ' טובא איכא כ"הג דאת לא דריש ור"ל אח כי הא לא דריש:
(ט) מצינו דתנא מעיקרא אייתי ראיה מקרא והך ראיה לא מצינן לאגמורי הך דבר בכל פרטיו ובתר הכי אייתי ג"ש וקאמ' הש"ס דמעיקר' קאמ' קרא מקמי דתיקום ליה ג"ש ופירש"י דבתר הכי אידכר להאי ג"ש ושבקיה לאורחיה קמיית' (שם):
(י) אשכחן משנה דלא פירשה במקומה אלא בפ' אחר וכת' התו' בזבחים (דצ"ד) משום דהאי קרא דבעליו עמו שייתי' תנא דמתני' והש"ס על הך טעמא דהך מתני' בעא ליפרוך לומ' דהא ניחא מקרא דבעליו והא קשיא להכי נטר עד הכא כך מכוון דבריהם ז"ל:
(יא) כתבו התו' בזבחים (דף כ') אע"ג דטרח תנא והאריך לשון לאשמועי' חידוש במקום אחר ולפעמים אינו חושש לאשמועי' חידוש זה ע"ש בד"ה ואסיר לשנויי וכו':
(יב) אשכחן תנא דמתני' דנקט הפשוטה במלתי' ושבק המחודשת וכ' התו' שם דף י"ז ד"ה דגמר חילול מתרומה וז"ל כיון דמחד קרא נפק הפשוט והמחודש נקט פשוט וה"ה מחודש:
(יג) אשכחן דאיכא חלת תנאי כמתני' ותנא בתרא לא פליג את"ק אלא אתנא שלפניו ולא פרכי' היינו ת"ק (שם דף ט"ו דקאמ' הש"ס אי תניא תניא ופירש"י אי תניא דמודה בה ר"א תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג עכ"ל וע"ש. והנה יש לדקדק דאמאי רבינו הקדוש הביא דעת ר"א אחר שהיא דעת ת"ק וסתם כוותי' ואפשר דר"א אתא לאיפלוגי אר"ש בתרתי חדא בעיקר דינא ועוד פליג אר"ש דס"ל דבהכניסו וחזר והוציאו והכניסו אף ת"ק מודה דהוי א"צ להלך אבל ר"א ס"ל דאף בחזר והוציאו והכניסו הוי צריך להלך דהא צריך לאמטויי ופוסל בו ת"ק. או אפשר דאי לא תנא דברי ר"א הו"א דת"ק מודה בהכניסו והוציאו וחזר והכניסו דא"צ להלך הוא להכי הוכרח להביא דברי ר"א לומ' שאף בהכניסו אחר שהוציאו הוי צריך להלך דצרי' לאמטויי. נקיטי' מכל זה דהיכא דאיכא ג' תנאי ותנא בתרא כת"ק אי מצינן לתרוצי תרי תנאי אליבא דת"ק מתרצי' שפיר אע"ג דלא זכר הש"ס מזה כלום כדתי' התו' בפסחים (דף פ"ג) והיכא דלא מצינן לתרוצי הכי כי הכא מתרצי' דאתא לגלויי ולפרושי דעת ת"ק כנ"ל:
(יד) כתב הרא"ש בע"ז (דף צ"א ע"א) דמדקאמ' במ' מנחות (דף כ"ג) רבא קסבר ר"י מכלל דליה לא ס"ל ואפשר דשאני התם משום דכיון דהש"ס קא מק' על ר"י ודאי דקאי עליה ולא הול"ל אלא משום דכל שהוא וכו' אלא ודאי ש"מ דלא ס"ל להכי קאמ' קסבר ר"י וא"כ יצא לנו כלל מזה דאי אמ' קסבר פ' וקאי עליה ולא אצט' למימר עליה קסבר כה"ג ש"מ דליה לא ס"ל:
(טו) כלל שאינו מלא. כת' ה' י"ש וצ"ע למה סתם הדבר וכו' ע"ש. ואם אפשר ובעיני ה' יכשר דטעמיה דלא כת' דאיכא פלוגת' משום דרב אשי פליג ולא דריש להאי קרא בכלל ופרט ורבינא ור"א הלכה כר"א ואע"ג דאיכא מאן דפליג מ"מ הוא אזל לשיטתיה דפסק לגבי רבינא כר"א ועור שאני הכא דכ"ע מודו דקי"ל כר"א כיון דרבא ס"ל הכי ורב אחא דפריך ליה מדשני ליה רבא ואישתיק ש"מ דס"ל הכי ורב אחא מדפתי נמי דקפריך אתי' רבינא מוכרח דס"ל כרבא דאלת"ה ק' דלדידי' מי ניחא לבן ה' ה"ע לא חשש לפלוגתא מטעמי דכתיבנא ודוק:
(טז) מצינו דאיתא במתני' שור וחמור ופי' שור ושה וחמור ל"ד ונקט ליה משום דקרא קאמ' בכלאים שור וחמור רש"י במכות (רכ"א) ועוד כלל אחר משמ' מתו' שם דאע"ג דקאמ' התם בל' רבים והן מוקדשין לא קאי אסור וחמור אלא אשור דוקא:
(יז) כתב הר"ן בנדרים (דף מ"ב) וז"ל ולא ידענא אמאי נקט הש"ס במסקנא ר"י ור"ל מקמי רב ושמואל דהו"ל למינקט רב ושמואל ברישא כדקמסדר להו למימרינהו מעיקרא מקמי ר"י ור"ל ונר' בעיני משום דכל שקלא וטריא דסוגיין נקטי' דר"י ור"ל קמי מילתייהו דרב ושמואל לאיפלוגי עליה. מש"ה כי הדדי למימ' דלא פליגי מקדמי' לדר"י ור"ל מקמי רב ושמואל לומ' דלאו אמילתייהו קיימי כלל עכ"ל. נקיטי' מדבריו ז"ל דכי הש"ס קבע מתחלה מחלוקת אמוראי כדסדרן ובתר הכי שינה סדרן והפכן אז אי מנן לתרוצי כדתי' הר"ן לומ' דלפי דמעיקרא קס"ד דר"י ור"ל פליגי אמילתייהו דרב ושמואל וקיימי עלה ובתר הכי אמרו' דמא"ח ומא"ח ול"פ ולאו אמילתייהו קיימי להכי אקדמי' לר"י ור"ל לומ' דלא קיימי אמילתייהו ול"פ מתרצי' שפיר ואי לא"ה ק' שפיר דאמאי שינה סדר מחלוקתם:
אלא די"לד דאמאי מעיקרא סידר מחלוקתם רב ושמואל תחלה דהו"ל להתחיל בר"י ור"ל ובתר הכי ליקדמי' לרב ושמואל דאמאי הש"ס בחר בהאי סדרא מהך סדרא ונ"ל לומ' דדרך הש"ס בכל דוכתא להקדים רב ושמואל וטעמ' נ"ל משים דרב היה גדול וחשוב מר"י כדכ' התו' בחולין (דף ל"ח) ד"ת אצטרי' להכי הש"ס בכל דוכתא נקט רב ושמואל תחלה וכ"כ הר"מ במז"ל בהקדמת חיבורו הגדול דר' יוחנן קטן מרב ושמואל ואשכחן במ"ק בעא ר"י משמואל בדף:
(חי) תלמיד חבר חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר א' או יותר כן פירש"י בעירוכין (דף ס"ג):
(יט) רבינא כתבו התו' בחולין (דף מ"ח ע"א) בד"ה אמר רבינא דאין זה רבינא סתמא דבכל הש"ס שהוא חבירו דרב אשי שנולד ביום שמת רבא מדבא רב יוסף להשיב על דבריו וכ"כ הרא"ש שם (בדף קנ"ב) ומייתי לה נמי מההיא דפ' אלו מציאות אמר רבינא גלימא מבריז רבא אמר וכו' עי"ש:
(ך) סתם י' אלעזר. כת' ה' י"ש דסתם ר"א הוא ר"א בן שמוע וכ"כ הר"מ במו"ל בהקדמתו לס' זרעים והנה כפ"ז ק' בדברי רש"י ז"ל בחולין דף קי"ג) שכת' וז"ל ושמואל לא ראה את ר"א מימיו דר"א בחורבן היה מתלמידי ריב"ז ושמואל מדורות האחרו' היה בסוף ימיו של ר' עכ"ל. דאיך אומ' רש"י ז"ל דר"א בחורבן היה מתלמידי ריב"ז דהא ר"א בן שמוע תלמיד ר' ישמעאל כדכת' בחיבורו הגדול והכריתות והוא שקיבל ממנו קצת קראו רבו אבל ר"א בן ערך תל מיד ריב"ז דהיה בחורבן וא"כ כפי דברי רש"י נר' דסתם ר"א הוא ר"א בן ערך ונ"ל דצ"ל אמ' שמואל א"ר אליעזר והוא ר"א הגדול מתלמידי ריב"ז ובהכי ניחא דברי רש"י דקי"ל סתם ר"א הוא ר"א בן הורקנוס והוא רא"הג כדכ' הרמב"ם והכריתות ז"ל ע"ע ולהכי קאמ' רש"י דודאי לא שמעה מרא"הג שהיה תלמיד ריב"ז וא ל על רש"י דאמאי לא פי' ר"א תלמיד ר"י כפי הך פי' דכתי' דס"ל דסתם ר"א הוא ר"א בן ערך ופירשו ר"א תנא דלית' דאיך ר"א שמואל צריך לו והא אפי' ר"י רבו רב ושמואל גדול ממנו כדכתבו ההו' והרמב"ם ז"ל להכי מוכרח דהאי ר"א תנא הוא וא"כ יצא לנו כלל מדבריו דהיכא דלא מצינן למימ' דהך כ' אמורא מוכרח דתנא הוא אע"ג דלא קאמ' תניא או ת"ר ודוק:
(כא) עוד כלל אחר כת' הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים כל היכא דאשכחן במתני' ר"פ בשם ר"פ דע שהוא תלמידו ולפיכך קבל ממנו יעוש:
(כב) רבי יהושע בן קרחה. כ' התו' כב"ב (דקי"ג) דר"י ס"ל דבנו של ר"ע היה ור"ת ס"ל בנו של אדם אחר ושמו קרחה ונולד קודם ר"עק ועוד כתבו דהר"ן ז"ל פי' במגלת סתרים דמצא בב"ר דחוץ מן הקרח הוא ראב"ע ודעת רש"י ז"ל בבכורות (דף כ"ט) כדעת ר''י והתו' חלקו עליו יעו"ש:
(כג) רשב"ג הנה הר"מ במז"ל כת' בהקדמתו לס' היד דהלל ובנו שמעון ובנו גמליאל ובנו שמעון ובנו גמליאל ובנו שמעון ובנו ר' הקדוש נמלא דר' הקדוש היא ז' להלל ולקמן במנין הדורות שהם מ' דורות נפל שם ט"ס דכפי חשבונו לא יש כי אם ל"ח כדכת' ה' י"ש ועוד שסיתם דבריו שכת' לעיל וצריך להוסיף ושמעון מגמליאל וגמליאל משמעון ושמעון מגמליאל הזקן וכו' נמצא מהלל ועד ר' תרי גמליאל ותלת שמעון וק"ל איך הרב בעצמו בהקדמתו לסדר זרעים כת' דר' היא ששי להלל והוא בנו של ר"ג ונמצא כפי דבריו הלל ושמעון גמליאל ושמעון גמליאל ויהודה וצ"ע וראיתי לה' הכריתות שכת' בדברי הרמב"ם בהקדמתו וע"ש שיש קצת גמגום בדבריו וכן ראיתי לה' עץ חיים בהקדמתו לש"ש כת' בשם ס' יוחסין דרשב"ג אביו של ר' הנז' הרבה במשנה ור"נ זקנו של ר' הוא ר"ג דיבנה שהיה שם נשיא בר מחלוקתו של ר"א וכו' ואביו רשב"ג הוא שנהרג וריב"ז קיבל נשיאות כי בנו ר"ג דיבנה לא הוה ראוי לנשיאות וע"ק כפי דברי הרמב"ם א"כ ר"ג אביו דר' ובהדיה אמרי' במציעא פ' השוכר את הפועלים גבי ג' ענוותנים הם וכו' דרשב"ג אביו של ר' וראיתי להתו' פ' אעפ"י שכתבו וז"ל והא דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג אין זה אותו שהיה בימי ר"א עכ"ל. הנה משמ' מדבריהם דתרי רשב"ג הוו. והרב ג"ה ז"ל שקיל וטרי בדבריהם והעלה דכוונתם כדכת' מרן בכללי הש"ס דרשב"ג שאמרו הלכה כמותו אינו אותו שהיה בימי ר"א הך ק' כיון דס"ל שאין האמורא יכול לפסוק נגר הכלל ומש"ה כתבו דתרי רשב"ג הוו א"כ איך יכולים האמוראים לפסוק כר"א דשמותי הוא וצ"ע ולכאורה יר' ליישב דהאמורא יכול לפסיק שלא כנגד הכלל אבל תרתי לא דהכא אין הלכה כר''א דשמותי הוא והלכה כרשב"ג במשנתנו ולהכי כת' התו' דליכא תרי כללי אלא כלל א' דוקא דאין הלכה כר"א ובזה יכול האמור' לפסוק א"נ דהתו' קושטא קאמרי ואה"ן דבלא"ה יכולים לדחוק ולומ' דפסק נגד הכלל. ויראה לי לס' דבריהם במ"ש הרא"ש שם דרב אדא לא פסק כר"א אלא לגבי ת"ק אבל גבי שעמום הלכה כרשב"ג ונ"ל להביא העד לדבריו דאל"כ הי"ל לש"ס לקבוע מימרא דרב אדא בתר דפרכינן רשב"ג היינו ת"ק איכא בינייהו וכו' ומדקבעה קודם דידעינן במאי פליגי ר"א ורשב"ג ש"מ דלא קפסיק אלא לגבי ת"ק וא"כ היינו דק"ל לתו' ז"ל האי רשב"ג דהלכה כמותו הוא דאיירינן ביה ובודאי הש"ס לא קפסיק אלא לגבי ת"ק אבל גבי שעמום ודאי הלכה כרשב"ג א"כ אמאי אצטרו' לפסוק כלל כר"א ת"ל דכ"מ ששנה רשב"ג מש"ה כתבו דודאי זה אינו והו"א דהלכה כת"ק להכי פסק כר"א במאי דפליג את"ק אבל במאי דפליג הרשב"ג אין הלכה כר"א דשמותי הוא ואין להקשות דא"כ היל"ל הלכה כרשב"ג דליתא חדא דכיון דעיקר פלוגתיה דר"א בהכי דר' שפחות כופה לעשות וכו' ורשב"ג לא אתא לחדש אלא שהבטלה וכו' להכי נקט ר"א בר פלוגתי' דת"ק ועוד אי הוה נקט הכי משמ' דבא לומ' הלכה כרשב"ג אף לגבי ר"א ופשיטא דאין הלכה כר"א דשמו' הוא ומה בא לומ' להכי נקט כר"א ובשעמום אין הלכה כר"א ודוק:
ת"ו ש"ל ב"ע