כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן ז
היתה עלי טהרת יה"ק יד הגדולה ראיתי והנה מנורת ברה מאירת לדידי חזי לי אור נערב. כאכסדרה שאורה רב וארא כעין החשמל. האי פיסקא דדינא דשדר לן שאר בשרינו מחמד עיני יקיר יקירנו מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא מר שמואל חיים עד העולם אור החשמ"ל, מסגני לויה מר שניי דיינא דפקיע מתיר אף מפקיע הלכתא כותיה דשמואל בדיני ובכל אשר יפנה אלדי"ו עמו עביד ומהני בדידיה הוה עובדא הוא הדיין הוא בע"ד להורות נתן דמעלין בקדש ואין מורידין דן את הדין לשבר מלתעות עול המבקשים להמיר כבודו אחר כל עמל. הא כמה שני ז"ך וישר פעלו לימד ולמד דרכי ה' את הדרך ילכו בה והארץ האירה מכבודו והנה בעתה חדשי' מקרוב. סבור מימר נחליפנו ונמיר אותו דאנסי ליה עדניה ביומא דמשלם זמניה כימי שכיר אדם לעמל. הורה גבר חכם בעוז מאן דתני הכי אינו אלא טועה כיון שעלה לא ירד שרטט וכתב ויאר לנו בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הניח פינה וזוית שלא נשתטח עליה והוכיח במישור כי דברי המתנגדים מהבל ימעטו ורהבם עמל. כבר נפסקה הלכה מב"ד של שמואל מי כמוהו מורה לא לגמרין ולא לסברין הוא צריך רק כי מרוב ענותנותו פנה אל האיזוב כמוני היום פרעוש קטן שלא הגיע לנמל. לעשות רצון צדיק אגלה דעתי הקצרה להלכה ולמעשה כותיה דמר וכטעמיה ואהיה שעשועים בפניני אמריו כי נעמו חדאי נפשאי אשירה לה' כי גמל:
ראשית אמרי קדוש שארינו הרב הפוסק יצ"ו אייתי בידיה דברי הר' הגדול מהר"י הלוי ז"ל בסי' ן' אחר שהביא דברי הריב"ש בסי' רע"א אשר העלה דכל ת"ח שעלה לגדולה אין רשאים לגרוע ממנו שום דבר משום דמבוא"מ והוכיח כן מדברי ש"ס בבלי וירושלמי וספרי וספרא וקבצם כעמיר גורנה הריב"ש ז"ל וכן הביא מדברי יתר הפוס' אח"ז כ' ז"ל ואין לומר דכ"ז מיירי אחר שקבלוהו עליהם בסתם ולא קבעו לו זמן אבל היכ' שקבעו לו זמן ולשלם זמנו לא שייך לומר בזה מבוא"מ חדא שהרי החזיק עוד בשררתו כמה זמן אחרי השלמת זמן הקצוב וכו' או נוכל לומר שקביעות הזמן מהני לחיוב החכם שלא יוכל לצאת ולהניחם כ"ז הקצוב אבל כל עוד שירצה החכם לשבת עמהם לא יוכלו לסלקו וכו' ואין בידם לסלקו כיון שעלה וכן יש להביא מדברי מהרלנ"ח סי' ע"ט וכו' וכו' וכן משמע בהדיא בדברי מהרד"ך בית כ"ב חדר י"א דהיכ' שכבר קבלוהו עליהם לראש אעפ"י שנשלם הזמן הקצוב ביניהם כ"ז שלא בא חכם ממנו אינם יכולים לסלקו עכ"ד מהר"י הלוי ז"ל. והוסיף לומר מר שארינו הר' הפו' יצ"ו דגם דעת המבי"ט בח"ג סי' ר' ומהרש"ך ח"ב סי' מ"ו קיימי בשי' מהר"י הלוי דגם בקבלוהו לזמן איתמר נמי האי דינא דמ"ב וטעמו מדסתמו דבריהם ולא פי' משמע ליה לרב הפו' יצ"ו דבכל גוונא קאמרי דאין יכולין לסלקו. וכשאני לעצמי אין דעתי כן וליכא שום משמעות מדברי המבי"ט ולא מדברי מהרש"ך כי בדברי המבי"ט כבר בא מפורש בשאלה שקבלוהו בסתם גם בדברי פשטן מורין שנתקבל לדיין עליהם בסתם ועלה קיימי הרבנים הנז' בתשובתם דכיון שעלה לא ירד. אבל באם קבלוהו עליהם לזמן אולי יודו דמורידין הואיל והתנו כן מתחי' ר"ל שלא קבלוהו אלא לזמן באופן דאין ללמוד מדבריהם לדין זה כלל.
ואם אמנם מהר"י הלוי ז"ל למד מדברי מהרלנ"ח לא מדסתם דבריו למד כן אלא מתוך ההכרחיות שעשה דמוכרח הדבר דנדונו אחרי כלות הזמן מיירי כמבואר בדבריו וכל זה איננו מוכרח בדברי המבי"ט ומהרש"ך כמובן. ואולי למד כן הרב הפו' יצ"ו מתוך דברי מהר"י הלוי ממה שכ' בסו"ד וכן משמע בהדיא מדברי מהרד"ך דהיכא שכבר קבלוהו עליהם לראש אעפ"י שנשלם הזמן כ"ז שלא בא ח' גדול ממנו אין יכולין לסלקו ע"כ והמסתכל בדברי הרב מהרד"ך שם שכ' ז"ל מכל הא דלעיל הוכחנו שהמקום שהר' המופלג דר אתריה קרינן ליה וכו' וכ"ש שכבר קבלוהו עליהם וגמירי מ"ב וכו' גם לא בא שם ח' גדול ממנו וכו' עכ"ד יראה שלא הוזכרו שם ג' תיבו' אלו עפ"י שנשלם הזמן אלא מהריה"ל ז"ל הוא שהוסיף תיבות אלו במתלמד מתוך דברי מהרד"ך ומאין למד זה אם לא מדסתם דבריו ולא חילק. ומינה מתלמד הר' חביב"א הר' הפוסק יצ"ו ללמוד כן גם מסתמות דברי המבי"ט ומהרש"ך דמדסתמו דבריהם ש"מ אין חי' בין קבלוהו סתם או לזמן. וכשאני לעצמי מלבד שיש לי לפרש כונה אחרת בדברי מהריה"ל כמו שיבא אחרי כן. לבד זה אומר גם אי יהיבנ' לי' להר' הפו' יצ"ו כל דילי' ונאמר שלזה כיון מהר"י הלוי עדיין אין הנדון דומ' לראי' להתלמד כן מדב' המבי"ט ומהרש"ך דשאני ההיא דמהרד"ך הואיל ונחית הרב להודיע שואלו באיזה אופן מותר להוריד את הח' ופרט ב' דברים הא' אם עשה ח"ו דבר שלא כהוגן והב' אם בא ח' גדול ממנו ומדלא פרט גם את הג' אם קבלוהו עליה' לזמן אלמא לא שמיע ליה לחלק ביניהם. מה שאין זה בנדון המבי"ט ומהרש"ך כי הם כל דבריהם אינ' אלא לעיכובא וסתמו את הדרך דכיון שעלה לא ירד ולא ביארו בדבריה' הדרכים המותרים להוריד וזה פשוט לע"ד:
אלא דבעיקר דברי מהריה"ל ז"ל ממה שנסתייע מדברי מהרד"ך וכתב שכן משמע להדיא דאין מורידין אפי' בקבעו זמן אם יהיה כונתו כפשוטו וכמו שהבין מע' הרב הפו' יצ"ו לדידי הם דברים קשים ואיני רואה שום הוכחה מזה דאימור הר' מדבר על נדון דידיה שקבלוהו בסתם ואחרי שסגר עליהם הפתח שאין יכולין להורידו הורה להם דרכי ההיתר שאם יש א' מב' דברים מותר להורידו ומענין קבלה בסתם לא מיירי הרב כלל ואיך יאמר ע"ז משמע בהדיא ולדעתי הקצרה אין כאן אפי' משמעות קצת. לכן אומר אני אולי למד כן מהריה"ל מדב' מהרד"ך ממ"ש שם סמוך ז"ל ואע"ג דהתם בבתרא די"ב אמרינן דאימנו רבנן דמתא מחסיא לאותובי לרב אחא מדפתי ברישא ולבסוף לא מינוהו שאני התם וכו' ואע"ג דהתם אמרינן דקרי ר"א לנפשיה לא במהרה מטיבין ואילו בסוף מרובה ד"פ אמרינן לעולם אין מטיבין וכתבו התוס' דמאי דקאמר לא במהרה אמר בתחי' שהיה סבור שיחזירוהו וכשראה שלא החזירוהו אמר אין מורידין לעולם אפשר שהיה סבור שיחזירוהו ויהיו ב' ראשי ישיבה הוא ומר בר רב אשי שכבר מינו עכ"ד. כונתו דלפי היסוד שהניח דאין להוריד הח' מכל השררה שעלה לה הוק' לו דברי התוס' כי איך היה סבור רב אחא שיחזירוהו ויסלקו את מר בר רב אשי אחרי שכבר מינוהו עליהם והלא אין מורידין ותירץ דהיה סבור שימנו שניהם דבזה לא מקרי הורדה לפי דעתו ז"ל ועל דברי מהרד"ך אלו הוק' למהריה"ל כי תי' זה הוא דחוק בדברי התוס' דבתרא שכ' שהיה סבור עדיין שיחזירו אותו ראש ישיבה ע"כ פשט דבריהם משמע שיהיה הוא לבדו לא עם אחר גם דברי התוס' דבתרא קשים ביותר שכ' שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו ע"כ שר"ל לגדולתו שהיה הוא סובר להשיג להיות הוא ראש ישי' לבדו שהרי מר בר רב אשי לא היה כעיר ההיא כלל כי הוה קאי ברסתקא דמחוזא כמבואר בסוגיא שם:
ויותר נכון הי"ל למהרד"ך לתרץ דברי התוס' בגוונא אחרינא דר"א מתחי' היה סבור שקבלו עליהם למר בר רב אשי לראש ישיבה לזמן כי הוא לא נמצא שם בעת המינוי כמבואר בסוגיא וע"כ אמר לא במהרה כי אולי אח"ז יחזירוהו ככלות הזמן של מר בר ר"א ואחר כך כשידע שקבלוהו בסתם אמר לעולם אין מטיבין. או יאמר שקבלוהו באמת לזמן ולכן מתחי' היה סבור שבבא הזמן יסלקו את מר בר ר"א לגמרי וימנו אותו ראש ישי' לבדו וכשהגיע הזמן וראה שלא רצו הצבור לסלקו וליתנה לו אמר לא לעולם ובהכי הוו סלקי דברי התוס' שפיר יותר טוב מהחי' שחי' שהיה סבור שימנו את שניהם כי אינו מדוייק בדבריהם אל"ו מדלא רצה מהרד"ך בתי' זה ונדחק בדבריהם לומר שהיה סבור שימנו את שניהם אלמא ס"ל למהרד"ך דאין חי' בין מינוהו סתם למינוהו לזמן דבכל גוונא אין מורידין זה נלע"ד בכונת מהריה"ל ז"ל:
ואולם בקושטא גם לפי מה שפירשנו בדברי מהריה"ל עדיין אין זה מוכרח להסכים ולהכריח דעת מהרד"ך לזה כי בנקל יד הדוחה נטויה לומר דמה שתירץ כן מהרד"ך לישוב דברי התוס' כן נראה לו יותר מרווח מהדרך האחרת או דחדא מנייהו נקט וה"ה דהוה מצי תרוצי הכין. וכן הבין הרב מ"ץ ז"ל בדעת מהרד"ך שהרי בח"א סי' ע"ה נשאל הרב על נדון מהריה"ל עצמו ובתוך התשו' כ' ז"ל ואם לחשך אדם לומר דהניחא דהוי הדין כן אם העלוהו בסתמות בלתי קצבת זמן אבל מאחר שמה שקבלוהו לראובן דנ"ד הוא לזמן קצוב ונשלם הזמן נפטרו מחיובם ולא יהיו חייבים לעשות לו תנאי החכם כבתחילה ויביא ראיה ממ"ש הרשב"א הביאה מהריק"ו סי' ג"ן וכו' הנה לזה נאמר דאם כ' כן הרשב"א היינו בשאר מנויים לא בחכמות דכיון שעלה לא ירד דמ"ב וכו' ואפי' נאמר דה"ה בת"ח שקבלוהו עליהם לזמן הכא בנ"ד אף אחר שנשל' הזמן של ב' שנים שקבלוהו נמי נהג בשררה עוד ב' שני' אחרות ואין מכלים וכו' עכ"ד. הנה מבואר שהרב מ"ץ חולק על מהריה"ל וסובר דכל שקבלוהו עליהם לזמן ליכא משום מ"ב וכו' ולא זיכה בנדון שלו אלא מט' שנהג בשררה אחר הזמן ואילו לעיל מזה סמוך ממש אייתי תשו' מהרד"ך והביא סיום לשונו הנז' ואי שמיע ליה בפי' דברי מהרד"ך כדברי הר' מהריה"ל איך יאמר תכף ומיד דלא כותיה אם לא דלא שמיע ליה הך פירושא בדברי מהרד"ך ונמצא אין הכרח גמור בדברי מהרד"ך שיסבור כדברי מהריה"ל:
שבתי וראיתי דהר' מ"ץ אינו חולק ממש עם מהריה"ל אלא מלתא דפשיטא ליה למהריה"ל מספקא ליה להרב מ"ץ ותלוי זה בב' התי' שתי' דלתי' קמא שתי' לחלק בין ההיא דהרשב"א לנדונו דההיא דהרשב"א איירי בשאר מנויים אבל במנוי דרבנות החכמה יודה הרשב"א דאף אם נתמנה לזמן אמרי' מ"ב וכו' א"כ חי' זה הוא בעצמו סבר' מהריה"ל ואעפ"י שכ' ואף אם נאמר וכו' וחילק חי' ב' לנדונו דהכא שאני שנהג שררה ב' שנים אחר תש' הזמן בדרך אפשר אמרה ונמצא דבר זה מספק"ל ואולי גם בדעת מהרד"ך ז"ל נסתפק הר' בב' הפירושים שאמרנו ונמצא מלתא דפשיטא ליה למהריב"ל ז"ל מספק"ל להמ"ץ ובאמת החי' הא' שחי' הר' מ"ץ איננו רחוק כי באמת לא הוזכר בדברי הרשב"א הנז"ל הך דינא דמ"ב כמו שתראה בדבריו הובאו ביתה יוסף שם והיא ל"ו נדפסה התשו' הנז' בח"ה סי' רפ"ג אדרבא הביא ראיה מדין מערבין בבית ישן ע"ש. וכבר בא חכם מוה"ר הרב הגדול בחק"ל תפוחין קדישין בא"ח דל"א ע"א תמ"ה יקרא על תשו' זו דהרשב"א דאילו בח"א סי' ש' נר' בדין הש"ץ דמ"ב וכו' ואילו הכא אייתי ט' דמערבין בבית ישן דאינו אלא מדבריהם ושביק דאוריי' ונקיט מדבריהם. ומתוך כך צידד לומר דהך תשו' דהרשב"א דסי' ש' שכ' דבן הש"ץ יורש מקומו לאו מדינא קאמר אלא ממנהגא וא"כ נוכל לומר דלא אמרי' גבי ש"ץ האידנ' דמ"ב ולא אמרינן מ"ב אלא גבי מלך וכהן ות"ח ומשו"ה בהך תשו' שהביא מהריק"ו בסי' ג"ן אתי עלה מט' מערבין בבית ישן והיינו שכ' דעתה שנהגו שנכנסין לזמן ויוצאים אלו ונכנסים אחרים אין כאן חשד עש"ב שהאריך בד' ל"א ע"א ועוד ע' לו בד' י"ט וך' ע"א. ואנכי הרואה שב' הצדדים שצידד מוה"ר ז"ל שם ברוחב מבינתו הושיטן בקנה הר' מ"ץ ז"ל בב' התי' אלו שלתי' הא' שכתב דהך תשו' דהרשב"א לשאר מנויים איתמר לא למנוי דחכמה כלל בזה כל דברי הרב הגדול החק"ל ז"ל רצונו דהרשב"א לא איירי שם מדין מ"ב אבל בת"ח דאם עלה אמרי' ביה אין מורידין משום דמ"ב וכו' לא מהני מה שקבלוהו עליה' לזמן דכיון שעלה לא ירד. ולתי' הב' דעת הרשב"א דגם במנוי דחכמה מהני אם הוא לזמן ובכל מה שצידד מוה"ר שם ליתובי דעת הרשב"א. ונמצא הר' מ"ץ ז"ל אינו חו' בהדיא עם מהריה"ל אלא מספק"ל והין ולאו ורפיא בידיה וכן ראיתי למוה"ר הנז' עצמו בח"ג ליו"ד סי' צ"ט כ' שהר' מ"ץ מסתפק בדין זה והן ולאו ורפיא בידיה והר' מהריה"ל נוטה דעתו יותר לומר דאף בקבלוהו לזמן אמרי' מעלין ע"ש והוא האמת בלי ס':
תו חזיתיה לרב רחומא"י הר' הפוסק מר שמואל יצ"ו כ' ז"ל וגדולה מזו ראיתי למהראנ"ח בסי' ע' בח"ב כתב שאפי' מי שזכה בשררה מחמת אונס הא' עכ"ז חשיב מוחזק וראיה ממ"ש בפ"ק דיומא אירע קרי לכ"ג וכו' עד ומודה ר"י שאם מת א' שני חוזר לעבודתו וכו' וכ' עוד הר' הפו' יצ"ו ז"ל ולע"ד היה נר' להביא ראיה ממעשה דר"ג ור"י בפ' תפלת השחר הרי דאפי' שר"ג לא נסתלק מאליו והניח זכותו עפ"י האונס עכ"ז זכה ר"י בנשיאותו וכתב עוד ז"ל אלא דק"ל שהרי אמרו בירוש' וכו' משמע שדוקא ראב"ע האריך ימים ואין ס' שבימיו מת ר"ג ע"י נפ"א של ר"א א"כ למה לא מינו את ראב"ע תחתיו לנשיא שהרי אמרו שאם מת א' ב' חוזר לעבודתו וצל"ע עכ"ד יצ"ו. אין שכבר ראה הרב הפוסק יצ"ו דברי מוה"ר בחק"ל ח"ג מיו"ד סי' צ"ט שרצה להביא ראיה לס' זה בקבלוהו לזמן אי אמרי' מ"ב אי לא מהך דיומא דאירע קרי וכו' ואין לך נמנה לזמן גדול מזה ואפי"ה אמרו מ"ב ודחה מוה"ר ז"ל שם דשאני כ"ג שנכנס לפני ולפנים ע"ש וכבר לקמן שקו"ט הר' הפוסק יצ"ו על כל דברי מוה"ר ז"ל שם באותה תשובה. ואמנם כאן חדית לן הר' הפו' יצ"ו ראיה מדברי מהראנ"ח ובלי ס' הראיה מוכרחת מתוך הסוגיא אלא דארווחנא בזה דאין מקום לדחות מוה"ר ז"ל שם שכ' דשאני כ"ג משום דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכו' כמו שיע"ש ולא זכר מוה"ר ז"ל בו בפרק תשו' מהראנ"ח זו דאילו כן מאי ראיה מייתי מהראנ"ח מהך סוגיא לדינו דאפי' החזיק מתוך אונס הא' להתפלל בביתו דאמרי' מ"ב והלא שניא ההיא כמ"ש מוה"ר ז"ל אל"ו לא שנא ונמצא יש ראיה לס' זה מעיקר הסוגיא וכדברי מוה"ר ז"ל וכבר הר' הפוסק יצ"ו השיב על דחיית מוה"ר ז"ל והעמיד ראיתו מן הסוג' הנ"ל האמנם הי"ל להר' הפוסק יצ"ו שם לאתמוהי על מוה"ר מתשובת מהראנ"ח הנז"ל:
איברא יש מקום עיון בדברי הר' הגדול מהראנ"ח ז"ל שאחר שהביא הך ראיה מההיא דיומא כ' ז"ל ומודה ר"י שאם מת א' ב' חוזר לשררתו לכאו' משמע דר"ל שהב' זוכה בה ולא לזולתו ואע"ג שהיה אפשר שלא יטול השררה ההיא דכ"ג מתמנה בפה כמ"ש התוס'. ואפי' אם תפרש דמה שאמר הגמ' ב' חוזר לשררתו שאין הכונה שחוזר לשררתו מן הדין אלא לומר שאם רצו למנות אותו לכ"ג יכולין למנותו ולא חיישי' דלמא ליהוי ליה איבה כדאמרי' בגמ' שם דהו"ל צרה מחיים מ"מ יש לדקדק. דהזכות ההוא שזכה לפי שעתו חשיב זכות מדקאמר דאינו ראוי לכהן הדיוט משום דמבוא"מ ואם לא היה הזכות ההוא חשיב זכות לא היו אומרין בו מעלין וכו' וכ"ש וכו' עכ"ד. ודברים אלו קשים לשמוע דלהצד שנאמר כהצד הב' שצידד דמ"ש חוזר לשררתו ר"ל שאם ירצו למנותו לא חיישי' משום איבה א"כ מוכרחים לומר דלא אמרי' ביה מ"ב שאם תאמר בו מ"ב אין רשאים למנות אחר וכדכ' הריב"ש והב"ד הר' גופיה לקמן שכל מי שזכה בשררה אין להעבירו ולמנות אחר במקומו דכל שמעבירין אותי מורידין אותו קרי' ביה גם כ' הר' כאן ריש דבריו דאפי' לא זכה בשררה אלא עפ"י אונס הא' מוחזק בה מיקרי א"כ כיון שרשאין הצבור למנות אחר אם ירצו אלמא לא אלימא חזקה זו לימ' מעלין וכו' ולפי"ז מוכרח לומר דמ"ש בגמ' ב' אינו ראוי כהן הדיוט משום דמבוא"מ הייני להורידו מכ"ג בפה כמ"ש התוס' ושיהיה לו דין כהן הדיוט לזה דוקא הוא שאמרו א"מ אבל לא למ"ש אח"ז שאם מת א' ב' חוזר לשררתו דאז לא אמרי' ביה מבוא"מ אנא אם ירצו הצבור יכולים ליתנו לאחר. א"כ מהו זה שכ' הר' אח"כ מ"מ יש ללמוד מכאן דהזכות שזכה לשעתו חשיב זכות וכו' ומזה רצה ללמוד דשמעון שזכה שיתפללו בביתו חשיב זכות שלא יקחו מידו זאת השררה משום מ"ב וכו' ואיפכא שמעינן לה ממקום שבא והוי ראיה לסתור:
ואולי הוי כונת הר' כלפי מה שאמר תחי' דבריו שכיון שזכיית שמעון לא היתה אלא מחמת אונס ראובן הו"ל כאילו לא זכה בה כלל וכאילו מעולם לא התפללו בביתו ובכן לוי הקונה בית ראובן אף אם תאמר שאינו מוחזק מחמת ראו' מ"מ לא יהא אלא שרוצה מחדש להתפלל בביתו אין שמעון יכול לעכב עליו לומר כבר אני החזקתי שהרי אין חזקתו כלום וכל הרוצה לפתוח מחרש אין מי שימחה בידו כיון ששום אדם לא החזיק. להוציא מזה אמר הרב דנ"ל דמי שהחזיק אפי' מחמת אונס של חבירו קצת חזקה יש לו ומוכיח מן הגמ' דאף אם תפרש ב' חוזר לשררתו אם ירצו הקהל למנותו ושלא תאמר צרה מחיים כדקס"ד דגמ' אפי"ה איכא מעלין ונפק"מ שאף שכשירצו הצבור למנות כ"ג אחר אם ירצה לשמש בח' בגדים יכול לעבוד דהא ט' דאמרי' בגמ' ב' אינו ראוי לכ"ג היינו משום איבה ואם עבד עבודתו כשירה והנה לא שייך איבה אלא דוקא לגבי כהן הא' שנאנס ומינו זה במקומו אבל לגבי הכהן הב' שנתמנה אחריו ודאי לא שייך איבה ונמצא הועילה מיהא במקצת חזקה זה שהחזיק לשעה מחמת אונסו של א' והר' עשה זה כמערכה אל דרושו למה שכ' לקמן בד"ה אמנם וכן העלה להלכה בסיום פסק' שיתפללו בבית שניהם ע"ש ואילו לא היתה חזקת שמעון מועלת כלל כיון שכבר התחילו להתפלל מחדש בבית לוי כמבו' בשאלה הוה מצי לעכב על שמעון אבל עתה הוכיח הרב דעכ"פ קצת מקרי שמעון אעפ"י שהחזיק מחמת אונסו של א' זה נר' לישב דבריו ומתוך דוחק. ואם כנים אנחנו בזה נמצא אין דברי מהראנ"ח שוים ממש לדברי מהריה"ל גם כי נאמר שזה שהחזיק מחמת אונסו של א' כהחזיק לזמן קרינן ליה דסתמו כפירושו שאין חזקתו אלא עד יעבור זעם אונסו של שמעון מ"מ מהריה"ל לא מפליג כלל בין קבלוהו לזמן לקבלוהו בסתם ולדעת הסוברים דבקבלוהו בסתם לא מצו הצבור לשתף אחר עמו כמבואר מחלוקת זו בסוף תשובת מהראנ"ח הנז' שם דהוי פלוגתא בין הריב"ש ומהריק"ו למהרי"ו הב"ד רמ"א ז"ל בסי' רמ"א ע"ש (וזה אשתמיט ממע' הרב הפוסק יצ"ו לפום ריהטיה שכ' לעיל סמוך וכ"ש לשתף עמו אחר וכו' ע"כ וכ' זה בפשי' כאילו אין חולק ואינו כן כי הדבר במחלוקת שנוי). אכן מהראנ"ח חילק ידע ביניהם ועכ"פ קבלה לזמן גרע מיהא מקבלה סתם לדעת הסוברים דבקבלה סתם אין רשאים לשתף עמו אחר כאן רשאים ובזה נוכל להליץ על מוה"ר החק"ל ז"ל שלא העלה על דל שפתיו תשו' מהראנ"ח הנז' אשר היא סותרת חילוקו כדבר האמור דאולי הרב ז"ל שקו"ט לדעת מהרי"ו דרשאין לשתף עמו אחר בכל גוונא ואפי' בקבלוהו סתם. ומה שרצה ידידנו מע' הרב הפוסק לסייע לס' מהראנ"ח מהך עובדא דר"ג וראב"ע וחשב כי מנוי ראב"ע הוי מחמת אונס של ר"ג לדידי אחר המחי"ר לא שמיה מתיא דכיון שע"י מעשיו של ר"ג בקשו להעבירו כמ"ש תא ונעבריה אין לך פשיעה גדולה מזו שלא נהג כבוד בחכמי דורו וזה אינו מן הסוג דאירע קרי לכ"ג וההיא דמהראנ"ח ז"ל. ולמה שהק' הר' הפוס' יצ"ו דלמה לא מינו את ראב"ע לנשיא אחרי מות רשב"ג שהרי אמרו שאם מת א' ב' חוזר לעבודתו וצ"ע עכ"ד יצ"ו. תמה אני על תמיהתו זאת כי הלא הנשיאות היה מזרע בית דוד כי התחיל הנשי' מהלל הנשיא עד ר' הלל בנו של ר' יהודה הנשיא עיין בהקדמה לפי' הרמב"ם על מס' יבמות ובהדיא אמרו בשבת דט"ו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה ובסנהדרין ד"ה אי' לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאים שבא"י התם שבט והכא מחוקק ובהוריות די"א בעא ר' מר' חייא כגון אנא מהו בשעיר ע"ש שהיו הנשיאי' במקו' מלך לפי שהיו מזרע בית דוד. וע' להגאון בס' הדורות באות הלל כל שציין. ויעויין לו עוד באות ר"ג דיבנה כי בשם יוחסין ויד יאודה כי טיטוס הרג את רשב"ג משנאתו לנשיאים מבית דוד ולא היה אפשר לחכמים למנות את ר"ג דיבנה תחתיו לנשיא מפני חמת המלך לכן מינו את ריב"ז שלא היה מזרע בית דוד להיותו קרוב למלכות ולהיותו קרוב למלכות ביקש מהקיסר שיסיר חרון אפו מבית דוד ולהניח כתר הנשיאות ונתרצה לו הקיסר עכ"ד וע' רש"י גיטין דנ"ו ע"ב ד"ה שושילתא דבי נשיאה שלא תהרוס שלא תכלה שולטנות בית דוד ע"כ וע' הוריות די"ג ע"ב דא"ל רשב"ג לר' נתן נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב"ד שויניך נמי נשיא ובדברי רש"י שם ודו"ק. וע' עוד להגאון בס' הדורות דמ"א ע"ב אות הלל ושמאי כ' ז"ל אף כי בזמן בית דוד היה המלכות מן חשמונאים והורודוס היה תמיד ונשיאות מבית דוד ע"כ. מכ"ז למדנו דכ"ז שהיו יכולין להעמיד הנשיאים מבית דוד לא היו מעמידין אחר וידוע מעשה דר' בוסתנאי שהיה מזרע ב"ד הובא בסדר הדורות ד' ע"ש שגם אחר התלמוד בזמן הגאונים היה להם נשיא בבבל מזרע ב"ד. א"כ איך ימנו את ר"א ב"ע לנשיא שלא היה מזרע ב"ד ואם אמנם מינו אותו כשהעבירו את רשב"ג אולי באותה שעה לא היה אחר מזרע ב"ד ראוי לזה אבל כשמת רשב"ג שכבר היה בנו ר"ג ראוי והגון לכך מהיכא תיתי ימנו את ראב"ע. ומ"ש בגמ' שאם מח א' ב' חוזר לעבודתו בכ"ג איירי שכולם הם מזרע אהרן ועוד קרוב אני לומר דגם מה שאמרו דאם מת א' ב' חוזר לעבודתו היינו היכא שלא הניח הא' בן ממלא מקומו קרא כדכתיב לכהן תחת אביו אבל אם הניח בן ממלא מקומו בזה לא אמרי' ב' חוזר לשררתו אף להצד הא' שצידד מהראנ"ח ז"ל שהכונה שהוא קודם לאחר ולא יתנה לזולתו זה נראה לי כעת:
גם ראיתי להר' הפוסק יצ"ו נסתייע מדברי הרב דבר משה שהובאו דבריו בתשו' הרב ר' אבה"ו בתשובת כרם שלמה סי' ב"ך וכו' עד נמצ"ל מדבריה' שגם מהרשד"ם ומהר"ש הלוי והרב כ"ש והרב דב"מ כולהו ס"ל דבלי טעם אין ראוי לסלקו עכ"ד יצ"ו. ולא ירדתי לדעת עליון יצ"ו בזה מה ענין דברי הרבנים הנז' לנדון שאלתינו כי נדונם היה שקבלוהו עליהם בסתם ומי לא ידע בכל אלה היכא שקבלוהו בסתם דודאי מ"ב וכו' ואינו ענין זה לנ"ד ולנדון מהר"ש ז"ל שקבלוהו לזמן ואם כונתו יצ"ו לומר דאזלינן בתר רוב דיעות של פורעי המס אשר גם עתה חפצים ומרוצים א"כ זה מקצוע אחר הוא ואין תלוי בקבלה לזמן ועכ"פ אמת ויציב ובסוף הפסק בע"ה נדבר מזה:
תו חזינא להר' הפוסק שארינו יצ"ו כ' להוציא מלב הטועים בדברי הרב הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן על דברי תשו' הרשב"א הנז' שהביא הרב ב"י ז"ל כתב הרב הכנה"ג ז"ל ה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן וכו' במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם שום פיסול וכו' ע"כ ומזה ידון המתעקש לומר דאם נתמנו לזמן יש בידם לסלקן וליכא משום מבוא"מ וע"ז חיל"ק ידע מע' הר' הפו' יצ"ו כי דברי הכנה"ג הנז"ל עיקרן נודע מדברי גדול המורים הרשב"א ז"ל ושם מיירי בעיירות הגדולות שנמצאים בה הרבה ת"ח ראוים להוראה כמו ארה"ק וזולתם ערי ישראל הגדולות יע"א ונהגו דור אחר דור למנות חכמים ופרנסים על הצבור ובאים חליפות זה נכנס מה יוצא כי כולם ראוים לשירות והאריך הרב הפוסק יצ"ו להמתיק דברי' אל משא"כ בנ"ד כי אין להם ח' אחר וצריכים להביא ממקום אחר ומנהג קבוע אין כאן להוריד הח' בזה לא יאמר הרשב"א ובעינן מנהג קבוע ודאי לא בס' וגם שיהיה מנהג ותיקין כמ"ש מוהריק"ו זה קיצור דברי מע' הרב הפוסק יצ"ו וכ' עוד דשוב ראה להרב חת"ס חא"ח סי' ר"ו שחילק כן אלא שתמה הוא יצ"ו על מ"ש הרב הנז' לחלק בין נוטלי פרס לאין נוטלי פרס שהרי להדיא מפורש בתשו' הרשב"א ובדברי הכל בו בין שנוטלים עליה שכר בין שאין נוטלים שכר זה קיצור דברי מע' הרב הפו' יצ"ו:
ואני אענ"ה חלקי ואומר כל דברי מר שמואל יצ"ו נאמנו מאד דודאי הר' הכנה"ג על תשוב' הרשב"א קאי והרשב"א שב"א לא אתי עלה אלא מט' מנהג וידוע דכל מנהג בעינן שיהיה קבוע בודאי ומנהג ותיקין ומעולם לא שמענו בערי טורקיאה וערביסתאן שמסלקין את הר' המורה להם לצדקה ואם באקראי בעלמא נשמע באיזה עיר מערי ישראל שסילקו את הרב מי יודע הטעמים הכמוסים אצלם אילו היו מספיקים עפ"י הדין או שמא ח"ו עשו שלא כדין עכ"פ אין למדין הימנה וכבר כ' הריב"ש סי' תע"ז הב"ד הרב הכנה"ג ח"מ סי' קס"ג דנ"ו ריש ע"ג ובס"ק ד' ז"ל מאחר שהדבר אינו אלא מצד המנהג וגם המנהג הוא גרוע שאינו בנוי על קו היושר אין לדון בו אלא בדומה לו ממש וכל שיש קצת התחלפות אין למדין הימנו ע"ש וע' מט"ש לשם הגב"י אות ק"פ. ותסגי לן סהדא רבא דהגאון בעל חת"ס ז"ל שלא נשמע ולא נראה מעולם שהסירו כרב והורידוהו מכסא הרבנות שלו וכו' ונתן ט' נכון למה שמקבלי' אותו ע"ז משום דהרב דמי לפועל כי היכי דפועל אסור להשכיר עצמו ליותר מג' שנים למר כדאית ליה ולמר ליותר מו' ע"כ נהגו לכתוב שטר הרבנות על ג' או ד' שנים אבל לא מפני זה נאמר שנקבע מנהג לסלקו ח"ו וכ"נ ברור בלי ס' וכדברי הרב הגדול מהרח"פ ז"ל שהובאו בהגהותיו רחמים לחיים שהביא הר' הפוסק יצ"ו. ועל מה שתמה הר' הפו' יצ"ו על דברי הגאון חת"ס ז"ל שכ' דדברי הכל בו מיירי באינם נוטלים פרס אלא מכבדים זל"ז וכו' ותמה עליו דבהדיא כ' בדברי הכל בו והרשב"א בין נוטלים פרס בין אין נוטלים פרס עכ"ד יצ"ו. לדידי אין כאן תימה וכונת הגאון חת"ס פשוטה כלפי מה שחקר חקירת חכם אחד שהוכיח דמדינא אין יכולים הרבנים להשכיר עצמם לכל ימי חייהם ומוכרח לזמן קצר ג' או ה' שנים א"כ כולם נשכרים לזמן א"כ מהו זה שתלה רמ"א הדבר במנהג והלא זה מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לזה קאמר דמ"ש הכל בו מיירי כשיש רבים ומכבדים אותם כמו הקרו"ט וכו' ואינם מקבלים מהם פרס ר"ל אינם מקבלים פרס ידוע מכיס הקהל מידי שבוע בשבוע אעפ"י שמקבלים פרס מהרבנות או מהש"ץ אבל הוא באופנים אחרים שלוקחין מהגיטין והחליצות וכיוצא וע"ז שכ' הכל בו שם בין מקבלים פרס בין שאין מקבלים פרס. והחי' שביניהם ברור דמי שאין לו פרס קבוע אלא הכנסות הנהוגים להרב וש"ץ מגיטין וחליצו' וחופות וכו' זה אין דומה לפועל ואין צורך להשכיר עצמו על ג' או ה' שנים דוקא אבל הרבנים הנהוגים עתה שהם מקבלים פרס קצוב מכיס הקהל דמי לפועל וצריך שישכירו עצמם לזמן הנ"ל דוקא והק' על רמ"א מה זה תלה הדבר במנהג והלא כל הרבנים נשכרים לזמן מדינא ותימ' דיהיה מותר לסלקן. ואסיק דאין זה נקרא מנהג מחמת מה שנשכרים לזמן ואדרבא כל בתר איפכא המנהג הוא שלא לסלקם כי מבוא"מ ומה שנשכרים לזמן הי"ט כדי שלא לעבור באיסור דלי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וכו' וקרובים דברי הרב חת"ס לדברי הרב מהר"ש הלוי ז"ל דמה שהוזכר לזמן הוא לטובת הח' ע"ש וזה ברור בכונת הגאון ז"ל. אלא דדברי הרב מ"ץ ז"ל דאייתינן לעיל הויין תיובתיה:
עוד כתב רא"ג מע' הרב הפוסק יצ"ו דגם מוה"ר הגדול חק"ל ז"ל בח"ח סי' ח"י ד"ל ע"א גם בח"ב מיו"ד ד' ק"א ע"ד כ' בפשי' דגם בנתמנה לזמן אמרי' מבוא"מ וכ' דתנאי לא מהני משום דהוי מתנה עמש"ב ע"ש ואילו מר ניהו גופיה בח"ג מיו"ד סי' צ"ט סתר דברי עצמו ותחילה אייתי ראיה דגם בנתמנה לזמן אמרי' מבו"מ מהך סוגיא דיומא דאייתינן לעיל גבי כ"ג ודחה לה דדלמא כ"ג שאני הואיל ונכנס לפני ולפנים דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד לא מפקע קדושתיה ע"כ וע"ז תמה מע' הרב הפו' יצ"ו דהלא מלך עדיף מכ"ג אלא גזירת הכתוב הוא ככתוב בד"ק באורך. ואחר המחי"ר אין נלע"ד כן ומבואר בירו' שם מעלת הכ"ג דהוא יותר על של מלך ומייתי מקרא כי נזר משחת אלדי"ו עליו אני ה' כ"י מה אני בקדושתו לעולם אף כ"ג בקדושתו לעולם ואי' שם כ"ג שחטא מלקין אותו ואין מסלקין אותו והמלך שחטא מלקין אותו ומסלקין אותו ואין מחזירין אותו ע"ש וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה כ"ג אם עבד במום או זקן וכיוצא בהם הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שהושם בו אינו מבטל מעשיהו ואין הפרש בינו ובין כ"ג המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד ומה שתלוי בה וכו' אבל הנשיא אין לו גדולה אלא כשמצותו נעשית וכשבטל ענין זה הרי הוא כהדיוט עכ"ד. מכ"ז מבואר כדברי מוה"ר ז"ל דקדושת כ"ג חמיר טובא ודלא כהרב [הפוסק יצ"ו. ואמנם ממקום אחר יש להשיב על דברי מוה"ר ז"ל ולהעמיד ראיתו מההיא דיומא ולדחות דחייתו חדא שכבר כתבתי לעיל דדברי מהראנ"ח ז"ל הויין תיובתיה דמוה"ר ז"ל שהרי למד מהך סוגיא דיומא לנדון דידיה ואעפ"י שכתבתי שם להליץ על מוה"ר האמת יורה דרכו דבו בפרק לא זכר מוה"ר ז"ל תשו' מהראנ"ח ז"ל ותו יש לצדד דקדו" ת"ח יהיה כקדו' כ"ג דקדו' מצד תורתו ואינו פורש ממנו לעולם ודמי לכ"ג וכבר ראיתי למע' הרב הפוסק יצ"ו לקמן אייתי מעין זה מסוגי' דמכות להוכיח דקדושת ת"ח הוי כקדושת הגוף ע"ש ונאים הדברים למי שאמרן וא"כ מזה הצד יש לסתור דחיית מוה"ר ז"ל:
עוד כ' מע' הרב הפוסק יצ"ו על דברי מוה"ר ז"ל שם שרצה להביא ראיה מההיא דכ"ז שאת ברשותינו דמהני נטילת רשות לזמן ודחה דשאני התם דהוי נטי' רשות מיחיד. ותו היק' ממ"ש שם בסנהדרין ד"ל כיון דסמיך סמיך ואי סמיכה בטעות מהניא כ"ש דע"ת או ע"ז דמהני ודחי דהתם לא היה טעות כי ראוי היה לסמיכה וכו' ע"כ דברי מוה"ר ותמה עליו ידידנו מע' הרב הפוסק יצ"ו ככתוב בד"ק באורך ותוכן דבריו שרוצה להעמיד דמ"ש אי סמיך סמיך ר"ל אפי' בטעות ואפי' לזמן וע"ת אמרי' מבוא"מ וההיא דהרי את ברשותינו שניא משום שהוא נטילת רשות ושניא נטילת רשות מסמיכה ככתוב באורך בד"ק יצ"ו. ואני אומר מריהטת לישנא דמוה"ר ז"ל נר' שהבין דהך עובדא דד' ל' דסמכיה ר"י לר"י בר חנינא בטעות לאו סמיכה ממש קאמר ובג' ככל דין סמיכה אלא נתי' רשות הוה ודיקא נמי דקאמר התם דא"ל ר"י בר אליקום לר' יוחנן דין ידע נסמכיה מר ברישא משמע שהסמיכה היא מפי ר"י דוקא והיינו נטי' רשות ומשו"ה מקשה מוה"ר ז"ל מהך עובדא ומשום דתחי' אייתי ראיה הרב ז"ל מההיא דהרי את ברשותינו ודחי דשאני התם דשררתו באה לו מיחיד דמינהו ר"ג או נשיא ע"כ ור"ל דאין זה סמיכ' דהוי בג' והדר מתמה מוה"ר ז"ל מהך עובדא דד' ל' דגם שם היה נטי' רשות מיחיד ולא היתה בג' ודייק מדקאמר נסמכי' מר ואמאי אמרי' כיון דסמיך סמיך כיון דהיתה בטעות זה נראה ברור כונת מוה"ר ז"ל. וא"כ הוא כונתו אין מקום למה שדחה הר' הפוסק יצ"ו גם לא היה צרי' להאריך בדבריו ולהשמיענו מה חי' יש בין נטי' רשות לסמיכה כי כ"ז כבר כלול בדברים הקצרים של מוה"ר ז"ל ואולם יש לדחות למוה"ר ז"ל במ"ש דהך עובדא דד' ל' נטילת רשות מיחיד היא דאם דייק ממלת נסמכיה מר לאו דיוק' דדלמ' ר"י אחריני הוה בהדיה והוי תלתא ומ"ש נסמכי' מר משום יקרא דר"י אמר הכי וכעין זה אמרו בגמ' לעיל ד' י"ד ר"י ן' בבא אחרינא הוה בהדיה ומשום יקריה דר"י ן' בבא לא חשיב להו ע"ש. ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל פ"ד דסנהדרין ה"ג וה"ח למדתי שלא כדברי מוה"ר ז"ל בשתיהן שכ' שם ה"ג אין סומכין סמיכה שהוא מנוי זקנים אלא בג' וכו' ובה"ח יש לסומכין לסמוך אפי' מאה וכו' ויש להם למנות כל מי שירצו לדברים ידועים כיצד וכו' לדון ולא לאיסור והיתר או לאיסור והיתר ולא לדון או לדון ולא להתיר בכורות וכו' יש לסומכין ליתן רשות עד זמן ולומר לנסמך יש לך רשות לדון ולהורות עד שיבא הנשיא לכאן או כ"ז שאין אתה עמנו במדינה וכל כיוצא בזה עכ"ל. קרו דהך עובד' דהרי את ברשותינו עם שאר עובדי דאיתנהו שם בש"ם אעפ"י שבל' יחיד נשנו סובר רבינו דלא ביחיד ניתן להם רשות זה אלא בג' ככל הסמוכין וזה שלא כדב' מוה"ר שכ' דהך דהרי את ברשותינו הוי נטי' רשות מיחיד וגם שלא כדברי הר' הפוסק יצ"ו:
ומעתה חזרו הב' תמיהות של מוה"ר ז"ל למקומם דהך עובדא דהרי את ברשותינו נר' דבמנוי לזמן לא אמרי' מבוא"מ ואילו מהך עובדא דד' ל' משמע דגם במנוי בטעות אי סמיך סמיך והיינו משום דמעלין וכו' והנה הך עובדא דד' ל' כבר ישבה שפיר מוה"ר ז"ל דלא היה שם טעות וגברא רבא הוה נשאר לנו להבין הך דכ"ז שאת ברשותינו דמשם נר' דמנוי לזמן לא אמרי' מ"ב ונר' לו' דיש לדחות דאולי מי שמתמנה לזמן היינו באופן שאינו ראוי עדיין למלוי כי אולי לא תהיה הנהגתו ישרה עם הצבור והוי כעין חינוך ונמצא מתחי' מנויו לא מינו אותו בהחלט אלא לנסותו אם יוכשר אל הסמיכה ובהא ודאי לא אמרי' מ"ב וליכא למשמע מינה לספיקו של מהר"ש הל' והמ"ץ דמיירי ברב ש' בחכמה וביראה אלא שנתמנה לזמן ואולי זאת היתה כונת מוה"ר ז"ל במ"ש אולי כי דין זה ליתי אלא בקבלוהו רבים לאיזה שררה אבל נטילת רשות מר"ג ונשיא וכו' באה לו מיחיד ע"כ איך שיהיה בקושטא ליכא למילף מהנהו עובדי מידי לא לקרב ולא לרחק בנדון שלנו:
וחזיתיה עוד לרחו'ם בעל טע"ם הר' הפוסק יצ"ו כאריה ישאג על מוה"ר ז"ל שם שרצה להביא ראיה לספק זה מההיא פלוגתא דעולא ובר פדת בהרי נטיעות קרבן עד שיקצצו וכאשר רצו לדמותו לקידושי אשה אמרי' עלה מאי קמדמית קדושת הגוף לקדושת דמים קדו' הגוף לא פקעה בכדי קדושת דמים פקעה בכדי וכו' דקדו' ת"ח קדושת דמים היא וא"כ בנתמנה לזמן בהגיע הזמן פקעה קדושתו וע"ז תמ"ה יקרא מע' הרב הפוסק איך פה קדוש יאמר דבר זה והוכיח בראיות עצומות היות הח' קדו' הגוף ואדרבא משם ראיה דלא פקעה בכדי ואפי' נתמנה לזמן אין להורידו והאריך בזה ככתוב בד"ק. ואני אומר צדקו דברי הר' הפוסק יצ"ו ודברי מוה"ר ז"ל אינם אלא מן המתמיהים. רק זו בלבד במה שהיק' הר' הפו' יצ"ו למוה"ר ז"ל מהך עובדא דר"ג וראב"ע דכד בעו לאהדורי לר"ג אמרו היכי ניעביד נעבריה לראב"ע מבוא"מ ולדבריו דהוי קדו' דמים מאי איכא משום מ"ב אחר המחי' לא צדק בזה כי ראב"ע לא נתמנה לזמן אלא סתמא ומודה הר' במי שנתמנה סתם שאין מורידין והיינו דדמי לכלי קודש שאעפ"י שהוא קדוש קדושת דמים מ"מ אינו יוצא מידי קדושתו לעולם ואמרי' ביה מבוא"מ אך בנתמנה לזמן הוא דמדמי ליה מוה"ר להך דנטיעות אלו קרבן למאן דסבר דקדו' הגוף פקעה בכדי וזה פשוט. אלא דדברי מוה"ר ז"ל תמהי"ם הם דאין הדמיון עולה יפה יען קדושת הח' הוא מצד תורתו וקדושתו והתורה ציותה לכבדו ולנשאו ושלא לצערו וזהו הט' שאמרו בת"ח מבוא"מ כי בלי ספק כאשר יורידוהו מגדולאו יגיע לו כמה מהצער ובזיון וכאשר ביארו הריב"ש ומהרד"ך בתשובותיהם א"כ ה"ה והוא הט' דאפי' עלה לזמן דאמרי' ביה מבוא"מ כיון דבירידתו מגדולתו יצטער ויתבזה ואין זה ענין כלל להך דעולא ובר פדת וזה פשוט. עד הנה מה שעלתה מצודתי בדרך שקלא וטריא לרגל המלאכה של עמיתנו שאר בשרינו מר שמואל יצ"ו איידי דחביבים טלי אמריו כי נעמו ומזה זמן נכספה גם כלתה נפשי למשקל ולמטרי עמו בדבר הלכה. ועתה אומר מה שדעתי הקצרה נוטה לדבר הלכה בענין כפי אשר בינותי בספרי הפוס' דשקלינן וטרינן בהו. ואומר הנה דין זה נחלק לב' סוגים סוג הא' אי מדינא מבו"מ בקבלוהו לזמן. והסוג הב' אי קבלה זו לזמן חשיב כמנהג להוריד דאז מנהג מבטל הלכה או לא. הנה אל הסוג הא' כבר כתבנו דמהר"ש הלוי ז"ל פשיט' ליה מלתא טובא דגם בקבלוהו לזמן אמרי' מ"ב וכו' וכ' שזה דעת מהרלנ"ח ומהרד"ך ז"ל גם הראני ידיד חשקי מע' הח' הש' והכו' עצו"ר ח"ר מנחם הכהן יצ"ו שכ"כ להדיא מהרש"ך ז"ל בח"א סי' ק"ז דגם בנתמנה לזמן אמרי' מבוא"מ ע"ש. אמנם אני מסתפק בכונת מהרש"ך דאולי מ"ש שם בשאלה וקבעו להם זמן קבוע וכו' ובקשו להעבירם וכו' ועתה שואלים אם יש כח לסלקם כיון שקבעו להם זמן ע"כ ר"ל שהיו רוצים לסלקם תוך הזמן והשואל חשב כי אם היו מתמנים כסתם היה כח ביד הקהל לסלקם כשירצו ולמנות אחרים אבל כיון שנתמנו לזמן אין כח ביד הקהל לסלקם עד שישלימו זמנם ונמצא נדון הר' תוך הזמן איירי ויש פנים לזה שהרי הר' ז"ל בתשובתו כ' אין יכולין לסלקן משום דמ"ב וראיה מעובדא דראב"ע וק' מאי ראיה מייתי מהתם הא לא נתמנה לזמן. אם לא שנדחוק עצמינו בכונתו דמייתי ראיה מהויכוח שהיה בין ראב"ע ז"ל ואשתו שכן כ' הרב ז"ל כשנמלך באשתו וא"ל מעבירין לך אמר לה גמירי מבוא"מ והנה תראה שבש"ס שבידינו רש"י כ' ל"ג מעלין בקדש אלא לשתמיש איניש בכסא דמוקרא וכו' ולקמן אחרי שכבר נתפייסו עם ר"ג אמרו היכי נעביד נעבריה לראב"ע מבוא"מ ע"ש והרב ז"ל מייתי ראיה מהויכוח שהי' בין ראב"ע ובין אשתו להוכיח מכאן דאפי' נתמנה לזמן אמרי' מבוא"מ שאם תאמר דבנתמנה לזמן ליתיה לדין זה א"כ ק' מה תשובה השיב ראב"ע לאשתו מ"ב וכו' ואכתי יש לחוש שלא ימנו אותו בסתם אלא לזמן עד אשר יראו איך יעשו עם ר"ג ותו ליכא משום מ"ב וזהו שאמרו למחר מעבירין לך וא"ת שלא יקבל ראב"ע הנשיאות ע"ז אלא בסתם הלא אין זה שבח לקדוש שכמותו כי מצינו בגדולי החכמים שהיו בורחים מלהתמנות כמ"ש הרמב"ם ז"ל כ"ש שאין לו לומר אין רצוני במנוי ע"ז אלא סתמא וכיון שכן נר' שאין תשו' ראב"ע מספקת. אל"ו מכאן ראיה דגם אם ימנו אותו ע"ז אמרי' מבוא"מ והיינו דמייתי הרב ז"ל ראיה מהויכוח שהיה בין ראב"ע ובין אשתו ולא הביא ראיה מסוף המעשה כשנתפייסו עם ר"ג שאמרו היכי ניעביד עם ר"א מבוא"מ משום דמהתם ליכא למשמע מינה דלפום קושטא קאמרי שמינוהו בסתם והאפשר לפרש בכונ' דבריו להצד שנאמר דאחר הזמן מיירי. ומ"מ אין זה הכרח גמור דאולי לא היה גורס בסיום המעשה מבוא"מ אלא בתחילה בויכוח שהיה בין ראב"ע ובין אשתו ומשם הביא ראיה. איך שיהיה אין בידינו להכריח בדברי מהרש"ך ז"ל והדבר שקול. גם בדעת מהרד"ך ז"ל כבר כתבתי לעיל שאין בידינו להכריח ואעפ"י שמהר"ש הלוי ז"ל כ' שד' מהרד"ך דגם בנתמנה לזמן אמרי' מבוא"מ הרי שכנגדו חלוק עליו הרב מ"ץ ז"ל שלא הבין כן בדעת מהרד"ך או שנסתפק בדעת מהרד"ך כאשר צידדנו בעניותין לעיל וגם צידדנו לומר דהר' מ"ץ עצמו מספק"ל הך מלתא והין ולאו ורפיא בידיה וא"כ ודאי לא שבקינן פשיטותיה דמהריה"ל ז"ל משום ספיקו דהרב מ"ץ ז"ל:
גם בדעת עליון מוה"ר החק"ל ז"ל אין לנו א דדבריו סתראי נינהו כמ"ש הרב הפוסק יצ"ו כי בח' א"ח ויו"ד ח"ב כ' להדיא דגם בקבלוהו עליהם לזמן אמרי' מבוא"מ וכן כ' עוד גם בסח"מ ח"ב סי' ל"ד ד' ל"א ע"ג וכ' דגם אם מתנין כן בפי' הוי מתנה עמש"ב ותנאו בטל וכל זה סותר למ"ש בח"ג סי' צ"ט בלי ס' דסמי חדא מקמי תלת ולמרבה נאמר דספוקי מספק"ל ולא הכריע. גם כבר כתבנו לעיל דראית מוה"ר ז"ל להכריע מההיא דיומא דכ"ג שאירע בו וכו' היא ראיה חזקה ונכונה ומה שדחה מוה"ר ז"ל דשניא כ"ג ואין ללמוד ממנו לדברים אחרים אין זה לדעת מהראנ"ח ז"ל בלמד מהך סוגיא לדינו וא"כ נוכל לצרף דעת מהראנ"ח עם מהר"ש הלוי ז"ל וכמ"ש הר הפוסק יצ"ו:
ונבא אל הסוג הב' אי הקבלה שמקבלים את הח' לזמן אי מקרי בזה מנהג וכבר כ' הרשב"א והכל בו דהיכא דנהגו למנותן לזמן ולסלקן לית לן בה. אי נימא דבעינן מנהג קבוע שנהגו להדיא כן אבל ממה שקבלוהו לזמן אין ראיה וחזר הדין לסיני לדין תורה הנה כבר כתבנו דעת הגאון הר' חת"ס שכ' דממה שכותבי' שטר הרבנות ע"ז קצוב אין זה ראיה שנהגו להוריד הר' מגדול' בגמר הזמן דהט' שמקבלים אותו ע"ז הוא משום דדמי לפועל דאסור להשכיר עצמו לזמן מרובה יותר מו' שנים. והנה אין ס' דהרב מהר"ש הלוי ז"ל בהך תשובה דאייתינן לעיל קאי כותיה שהרי אסיק דאף שקבלוהו לזמן אמרי' ביה מבוא"מ וק' נהי דמדינא אפי' שקבלוהו לזמן אמרינן מבוא"מ הלא כ' הרשב"א דממנהגא שרי ואין לומר חלילה דאשתמיט מניה תשו' הרשב"א הנז' הידועה ושגורה בפי הכל הובאה ביתה יוסף ופ' בש"ע ושכנגדו הר' מיץ ז"ל בה פתח אם לא שנאמר דקאי הרב ז"ל בשי' הר' חת"ס דאין מנתינת השטר וקבלה ע"ז הוכחה לשיקרא מנהג להוריד דלגופיה אצטריך וכבר מהר"ש הלוי ז"ל נתן טעם למה מקבלין אותו ע"ז בכדי שיהיה יד הח' על העליונה ע"ש אלא שהר' חת"ס נתן ט' אחר בין הכי ובין הכי נמצא מהר"ש הלוי והרב חת"ס בשי' חדא קיימי דהקבלה על זמן אינו מעלה ואינו מוריד ואכתי איתיה לדין מבוא"מ רק כשיהיה מנהג ממש שנהגו דור אחר דור ועפ"י ותיקין להורידו ולמנות אחר בהא אמרי' מנהג מבטל הלכה וכ"נ בפשיטות דעת מוה"ר החק"ל ז"ל שם בח"ג מיו"ד שנסתפק בדין זה באם קבלוהו לזמן אי אמרי' מ"ב וכו' וכ' שהרב מ"ץ ומהרה"ל עמדו בזה והר' ז"ל חקר להביא ראיה לזה תלמודיית ולסוף דינא אסיק דליכא בזה משום מ"ב וכו' והדבר מתמיה דהזכיר בתחי' דבריו דברי רמ"א ביו"ד סי' רמ"ה ואילו שם מבואר דין זה בשם הכל בו והיא תשובת הרשב"א הנז' באם קבלוהו לזמן יכולין להורידו ואיך פשיט ליה בהיפך ולא הזכירו כלל. אם לא בהכרח שסובר מוה"ר ז"ל כדעת הגאון חת"ס ז"ל דההיא דכל בו והרשב"א היינו בשנהגו כן להדיא אבל אין ראיה והוכחה מקבלתו על זמן ליקרא מנהג ולהורידו ולפיכך חתר הרב אי ממקור הדין שרי או לאו וזה פשוט בכונת מוה"ר ז"ל. וכן הבין בכונתו הר' החביב בר ברתיה ז"ל בהגהותיו רחמים לחיים ז"ל דוק בדבריו ותמצא כן. נמצא רבים המה דקיימי בשיטת מהריה"ל ז"ל דקבלה לזמן לא חשיבא מנהג. והמנגד לזה הוא הרב מ"ץ ז"ל שם באותה תשו' שדימה נ"ד דקבלוהו לזמן להך תשו' דהרשב"א וחילק ב' חילוקים הנה לחילוק הא' שחי' בין שאר שררות לשררה דתורה גם הוא משלנו דבשררה דתורה מודה. אכן לחי' הב' שחי' הוא חולק עם הרבנים וסוף סוף כיון שחי' ב' חילוקים אכתי לא ברירא דעתו ז"ל ונוכל לומר דהין ולאו ורפיא בידיה וא"כ גם לסוג הזה נאמר דלא שבקינן פשיטותייהו דכל הרבנים הנז"ל משום ספיקו של המ"ץ. ועוד גם את"ל שבפשי' הוא חולק הו"ל יחיד נגד רבים הנז"ל ופשי' דכוותייהו דרבים נקיטינן כ"ש בהיות האי דינא דמבוא"מ דאורייתא כמ"ש הר' דב"מ ז"ל ח"א סי' א' דפשיט' דאית לן למינקט לחוש למיעוט הפוס' כ"ש בנ"ד דרבים הם המחמירים:
שבתי וראיתי ונתון אל לבי דברי רבותינו אשר למדונו דרכי ההוראה דטרחינן ומוקמינן לקרב הדיעות ואפושי פלוגתא לא מפשינן ובכן נפשי אמרה חלקי להשוות דעת הר' מ"ץ ז"ל עם דעת מהר"ש הלוי ז"ל דלא פלגן בהדייהו. והוא בהניח דהרב מ"ץ ז"ל היה מסתפק במנהג המקום שמשם באה השאלה אי תמיד היה מנהגם כן להעמיד מר"ת ע"ז ולסלקו אח"ך בגמר הזמן או לאו וע"כ כ' דאם באולי מנהגם הוא בכך ואם לחשך אדם לומר וכו' אבל בנ"ד שקבלוהו לזמן קצוב ונשלם הזמן נפטרו מחיובם, וכו' ויביא ראיה ממ"ש הרשב"א וכו' ע"כ באופן דכל מונח הרב ז"ל הוא על צד שיהיה מנהגם כן ודקדקתי ומצאתי בדבריו שכן הוא שהרי סיים וכ' ז"ל א"כ יאמר האומ' דכל דכן הוא בנ"ד לומר שקבלוהו עליהם לזמן קצוב כבר נשלם הזמן שאין עליהם עוד חיוב וכו' ע"כ והדברים כפשטן יש בהם מן הקושי איך עשה הר' ז"ל כ"ש קבלה לזמן מההיא דהרשב"א למנהג ואיפכא מסתברא כדשמעינן מדברי כל הפוס' הנז"ל דקבלה לזמן גרע ממנהג ואם אמרה הרשב"א במנהג לא יאמר כן בקבלה לזמן דאיכא למתלי דלטובת הח' הוי כדתרגמוה הרבנים הנז"ל וא"כ איך פשיטא ליה. להרב מ"ץ לעשותו במכ"ש היפך המסתבר ולא הביא שום ראיה לדבריו. אכן לדרכינו בכונתו א"ש דהוא מדבר ע"ץ שהמנהג בעיר להחליפם והביא דברי הרשב"א שכ' דבנהגו למנותם לזמן דשרי להורידם ובהדיא כ' הרשב"א דאפי' לא ירשו בעת מינויים שממנים אותם לזמן ידוע אלא סתמא כל שמנהגם כן סתמו כפירושו ומורידין ולזה כ' הרב מ"ץ כ"ש בנ"ד שקבלוהו לזמן ור"ל אין צ"ל מט' המנהג שכבר נהגו כן דאז אפי' סתמו כפירושו אלא גם מפורש התנו בהדיא עמו שאין מקבלין אותו אלא לזמן קצוב דודאי מורי' והאי כ"ש אלים וחזק הוא. וע' להרב גופיה בח"ב סי' ע"ז דקפ"ט ריש ע"א ד"ה אלא כ' ממש כדברינו. וכן מבואר עוד בדבריו סמוך שכ' ז"ל ואפי' נאמר דה"ה וכו' בנ"ד אם כשנשלם זמנו היו ממאנים בו וכו' אבל בנ"ד אחר שנשלם הזמן של הב' שנים נהג במינויו עוד ב' שנים וכו' א"נ סברו וקבלו אותו עליהם לראש כל ימיו אחר שאין מנהג שבהשלם זמן החכמות יתנהג בשררה של החכמות זמן אחר וכו' עכ"ד. הנה בהדיא ביאר כאן שהמנהג קבוע לסלקן בהגיע זמנן ממש ואין מנהג כלל להניחם שישרתו נאד בקדש אחר זמנם כנראה דהר' היה בקי ויודע במנהג העיר ההיא או שכן הגידו לו. אלא שלפ"ז צריך ליישב מה שסיים וכתב ואחר דכן הוא הרי הוא כאילו העלוהו עליהם לראש ולקצין בסתמות שמבוא"מ ואפי' יהיה מנהג כמקום ההוא כמ"ש הרשב"א בנ"ד אחר שנהג נשיאות וכו' עכ"ד הנה מדברים אלו משמע שהיה הר' מסתפק במנהג המקו' וגם משמע שעתה הוא מדבר מענין המנהג ועד עתה דיבר מענין הדין וזה סוחר כל פה שפירשנו בדבריו. אכן נוכל לומר דמ"ש בתחי' דבריו אחר שאין מנהג שבהשלס הזמן וכו' לא דהוה ברירא ליה מנהגא דההיא מתא אלא כל דבריו מריש ועד סוף הם כמסתפק במנהג העיר ואמר דאם באולי מנהגם כמ"ש הרשב"א לסלקם מזמן לזמן כ"ש הכא שכבר פירשו שקבלוהו לזמן דליכא משום מבוא"מ שהרי פירשו וזה נוסף על מנהגם ולזה דחה דבנ"ד ליכא למימר הכי שהרי נהג בשררה עוד ב' שנים ואילו סלקוהו תכף הוה אתינן עלה מההיא דהרשב"א ומ"ש אחר שאין מנהג שבהשלם הזמן וכו' ר"ל אחר שלא נשמע שיש בעול' מנהג בזה סברו וקבילו דאילו למנותן לזמן ולסלקם בהגיע הזמן זה כבר שמענו מפי הרשב"א שיש מנהג כזה אבל מנהג להניחם גם אחר הזמן המוגבל זמן מה ולהוציאן זה לא שמענו שיש מנהג בעולם ומסתמא גם במקום השאלה לא יש מנהג זה:
ומ"ש בסו"ד ואפי' הוה מנהג במקום ההוא כמ"ש הרשב"א וכו' אין ר"ל שהוא מחדש דבר מעתה אלא ר"ל שכל מה שכתבתי עד עתה שאין רשאים להורידו היינו אפי' אם יש מנהג בעיר כמ"ש הרשב"א כ"ש אם אין להם מנהג דפשיטא דמדינא אין רשאים להורידו ואפי' שקבלוהו לזמן זה נ"ל לפרש בכונת התכת דבריו ז"ל ובזה יתישבו דבריו היטב ויוסרו כל הסכסוכים ושבקיה ללישניה דרב ז"ל דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה:
ובהכי ארווחנא טובא דאין כאן מחלוקת כלל בין הר' מ"ץ והר' מהר"ש הלוי ז"ל דהר' מהרשה"ל לא נחית לספיקות אלו אולי מנהגם למנות לזמן ולסלקם אחר שלא פורש כן בדברי השאלה לא רצה לבדות ספיקות מלבו ועל כן שקיל וטרי על הכל אעיקרא דדינא לא מפאת מנהג וכ' דמדינא גם בקבלוהו לזמן אמרי' מבוא"מ וגם הרב מ"ץ ז"ל מודה לו בזה מדינא אלא דמצדד אולי יש להם מנהג כההיא דהרשב"א ובכ"ז העלה דאין מועיל בנ"ד אחר שנהג במינויו ב' שנים אחר הזמן. ונמצא בכל ב' הסוגים שאמרנו לעיל מסכים הרב מ"ץ הן לסוג דמדינא אפי' קבלוהו לזמן אמרי' מבוא"מ הן לסוג הב' שכתבנו דמה שמקבלים אותו ע"ז אין זה קרוי מנהג ודו"ק היטב בכל מ"ש כי מן הבא"ר יש לתמוה על מוה"ר החק"ל ז"ל בח"ג שכ' שמהר"ש הלוי והמ"ץ נסתפקו בדין זה והר' מ"ץ הון ולאו ורפיא בידיה וכבר כתבנו דמוה"ר אעיקרא דדינא קאי לא אמנהגא וראיה שלא הזכיר דברי הרשב"א והכל בו הנז' ולפי מה שפי' בדברי הרמ"ץ ז"ל מעולם לא נסתפק בזה. ואולי כזה ראה וקידש מוה"ר ז"ל וירד לפרש כן בדברי הרמ"ץ ומשו"ה הדר ביה בסו"ד וכ' כי ע"כ נראה דכל כי האי לית ביה משום מבוא"מ והדבר ק' למהר"י הלוי והמ"ץ שהעלו בפסק זה להיפך עכ"ד. הנה כאן חזר בו הרב וכתב דהמ"ץ והריה"ל שוים הם בדעת אחד אולי נחית לפרושי כאשר כתבנו:
וצופה הייתי להרב דבר משה ז"ל בח"א סי' ד' ד' ו' ע"א שכ' ז"ל גם מ"ש דאין לסלק לא' משום פגמו דהגם דהם מנויים לזמן מוגבל כמ"ש הרשב"א הואיל כי אין מציאות במקומם שהחליפו אותם כי אם אחר מיתתם מוכרח למפרע דתנאי זה הוא דוקא כדי שיהיו זהירים במצותם וכו' לעד"ן דאין זו טענה דכיון דנחתי למנותם מחדש בכ"ז המוגבל ודאי דכונתם הוא לסלקם בעת שירצו אף בלי ט' מספקת ואין כאן חשדא וכמ"ש החכמים הש' יצ"ו ומה שלא היו מסלקים אותם בכל שנים שעברו איכא למימר דהיינו משום שלא מצאו אחרים גדולים וטובים מהם וכו' עכ"ד. הנה משם פשט דברים אלו מורים דדברי הא הש' הרופא מה"ר יוסף ישורון ז"ל הם הם דברי הר' חת"ס ז"ל שכיון שמעולם לא סילקום לא הוי מנהג כההיא דהרשב"א והחכמים הש' של גורפ"ו השיבו דכיון דבידם לסלקם אם ימצאו טובים מהם הוי מנהג ואתאן לדהרשב"א והר' דב"מ ז"ל מסכים עם החכמים הח'. אכן אחר המיתון מעט בדבריהם אין הדבר כן דאילו הדברי' כפשטן ק"ט על הרב דב"מ ז"ל איך לא זכר דהא מלתא הוי פלוג' דמהר"ש הלוי ז"ל עם הרב מ"ץ ז"ל כפי המובן מפשט דברי המ"ץ ז"ל וכאמור בריש דברינו וב' תשו' הנ"ל של מהרשה"ל והמ"ץ הוו גליין ליה להרב דב"מ ז"ל הביאם בסי' א' מח' נ"ז ולמה כאן סתם הדברים והכריע כדברי החכמי' ולפחות היל"ל דהא מלתא בפלוגתא מתניא ודעתו מכרעת לסברת המ"ץ. אכן הנכון שאין הדברים כפשטן אלא כלפי מה שהודיענו הר' שם בד"ה ע"ב סדר השאלה שבאה מגורפ"ו שכל העיר ביררו ממונים שעפ"י יהיה כל הנהגות העיר והממונים הנז' ביררו חזנים חדשים וסילקו מהישנים והיו קצת מבני הקהל מוחים שאינם רוצים בזה החידוש וע"ז כ' הח' הש' והעידו שזה מנהג קדום בעיר מימים ימימה שהדבר הזה תלוי בברירת הפרנסים שהם היו מבררים שמשים וחזנים הגונים בעיניהם ואין לסלק המנהג ההוא עכ"ד. וע"ז באה תשובת הח' הרופא לומר דאמת שזה הדבר תלוי בבירורים אמנם לא ראינו לשום ממונה שסילקו שום חזן ואין זה נקרא מנהג לסלק כההיא דהרשב"א וחזר הדין שאין רשאין לסלקו כיון שאין כאן מנהג וע"ז השיבו הח' הש' דאע"ג דאין מסלקין אותם מ"מ נחתי למנותם בזמן המוגבל ומה שממנים אותם מחדש הוי כאילו סילקום וחזרו ומינו אותם ונמצא דהוקבע המנהג לסלק כההיא דהרשב"א ממש. ונמצא מעתה איתוספו ספסלי טובא ודעת כל הח' הנז"ל והר' דב"מ ז"ל עמהם הוא כדעת הר' חת"ס ז"ל דבעינן מנהג רמש ולפחות מינוי מחדש להורות שהמנהג קיים להסירו אלא שהם מחדש חפצים בו וממנים אותו:
העולה מכל האמור לענין שאלתין דנדון דידן דזכה בדינו הח' המורה יששכר הנז' בשאלה אשר שירת בקודש לרב ומ"ץ בעיר צפורי הנז' זה יותר מעשרים שנה דאין רשאים בני צפורי להעבירו וחייבים הם מדינא לקבלו עליהם לרב ומ"ץ ותורה יבקשו מפיהו כל ימי חייו יה"ר יוסף ה' לו ימים על ימי מלך. וכל המצערו ומבקש להעבירו עתיד ליתן את הדין ובלי ס' ענש יענש וכן כ' להדיא הר' כרם שלמה ז"ל בסיום תשובתו שם. וטענתם אשר מתחזקים בה כי הואיל וקבלוהו לזמן רשאים להורידו כבר נתבאר כי היא טענה של הבל ואין בה מועיל כי הקבלה לזמן לא חשיבא כעיר שיש בה מנהג להעבירו וכבר כ' מע' הרב הפוסק מר שמואל יצ"ו כי לא ידעו מעולם מנהג כזה בעיר הזאת רק בגזברים לא בחכמים מורי הוראה ויראת ה' וחלילה לא תהא כזאת בישראל. ואם לחשך אדם לומר והלא מתוך השאלה מבואר שכבר נתמנה הח' יששכר הנז' מינוי מחדש ככלית זמן הא' ויאמר האומר דהרי זה דומה למ"ש הרב דב"מ ז"ל בשם הח' דכיון דנחתי למנותם בזמן המוגבל הו"ל מנהג קבוע ואתאן לדהרשב"א דשרי להעבירו. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו דבדותא היא דא ויש הפרש גדול בין נדון הרב ד"מ לנדונינו. דהתם כבר היה להם מתחי' מימים ימימה מנהג זה לסלק חזנים כפי ראות הממונים כי כן העידו הח' אלא שהר' הרופא כ' ע"ז שבימיהם לא ראו שסילקו שום חזן ור"ל דהו"ל כאילו נתבטל אותו המנהג הקדום וויתרו הממונים על הכבוד הזה וחזר הדין לסיני על ד"ת שאין להעבירו ופ"ז יפה השיבו הח' כי כיון דנחתי למנותם מחדש בזמן המוגבל הוי כאילו סילקום ומינום מחדש וזו הוראה גדולה שעדיין אוחזים כמנהג הקדום לסלק החזן. משא"כ בנ"ד כי מנהג קדום ליכא לומר שעשו הוראה להחזיק במנהגם ועוד יש חי' אחר כי בנדון הר' דב"מ אותו המינוי שממנים את החזנים מחדש לא היה בו שום חידוש למשל להוסיף כל שכרם או לגרוע או להתנות עליהם תנאים חדשים וא"כ למאי אצטריך זה המינוי החדש אל"ו להורות על קיום המנהג זה שאינו כן בנדון דידן כי ככלות הזמן הא' הח' רצה שיוסיפו לו על שכרו ונמצא הוכרח קבוץ ומנוי וכתי' שטר חדש וכן בפעמים אחרות שהלך לעיירות אחרות וחזר ודאי פנים חדשות באו אחר שמרצונו מחל והלך ונתישב בעיר אחרת ודאי הוצרך מנוי ושטר חדש ובכל הזמנים שנתמנה אין לך בו אלא חידושו ואין כאן שום מנהג וחזר הדין לסיני ומדינא כיון שזכה להיות עליהם לראש ולקצין אין רשאין להורידו מגדולתו דמבוא"מ ככל אשר הראה מעלת הרב הפוסק יצ"ו וה' עמו שהלכה כמותו הלכתא כותיה דשמואל בדיני"ה ולית דין צריך בשש:
ועל מ"ש הרב הפוסק יצ"ו בסעיף הב' אי רשאי למלוך עליהם בחזקה ואי יכולין הרוב לכוף את המיעוט והאריך בזה. זו אינה צריכה לפנים וכבר בהסכמ"ה עלה הרב כרם שלמה בסי' כ"ב שהרוב כופין את המיעוט ואחריו נמשך מר בריה הר' דב"מ בח"מ סי' ב"ן וכן עשו מעשה ושם נתבאר איך זה הרוב הוא רוב פורעי המס לא רוב בעלי הממון ע"ש וזה פשוט וברור. כ"ז כתבתי לאהבת התורה מה שעלתה מצודתי מסכים הולך עם ידידנו מע' הרב הפוסק שיאל"א אם יסכים עמנו ראש הממשלה מע' הרב הגדול מעוז ומגדול עט"ר מוה"ר הגאון המפורסם ראש"ל מגן אברהם יהיה בעזרו ועליו יציץ נזרו. נאם הגבר זעירא מאנשי ירושלם. הצעיר
אהרן עזריאל ס"ט
הלכות מילה