כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן ו
שאלה בני עיר צפורי קבלו עליהם לרב ומו"ץ ליששכר לזמן ג"ש וקבעו לו דמי פרנסתו סך מה לשנה וכראות יששכר הנז' כי הקצבה הנז' לא היה מספיק לו ולב"ב עקר דירתו משם והלך לו לעיר אחרת ושם גם כן קבלוהו עליהם לראש ולקצין וישב שם קרוב לג"ש ובני צפורי ישבו כל אותו זמן בלי מר"ת ודיין כי לא נזדמן להם חכם לפי רצונם כמו יששכר הנז' ועברו על בני העיר צפורי הנז' צרות צרורות ממרדות היונים והוכרחו לכתוב להחכם הנז' שיחזור לעירם והוסיפו לו על דמי קצבתו הקודמת קרוב לכפל ונעתר החכם הנז' לבקשתם וישב שם בצפורי עוד ז' שנים ובתום הז' שנים הנז' בקש יששכר הנז' שיוסיפו לו דמי שכירותו כי אין הקומץ משביע ויצאו איזה אנשים מתנגדים שלא ליתן עוד פרס להת"ח הנז' ורוב העיר הי"ו ביודעם כי א"א להם להסתפק בלי רב ומו"ץ התחננו להחכם הנז' שיתרצה בשכר הקדום ויצמצם הוצאותיו עד שיפלו כת המתנגדים ואזי יוסיפו לו על שכירותו כדבעי וכן היה כי כת המתנגדים במיעוטם בעבור זמן מה חזרו בהם ע"י שד"ר א' שבא מאה"ק ת"ו ושם ש' בין שתי הכתות והוסיפו ליששכר הנז' דמי פרנסתו כפי המבוקש לזמן עוד ג"ש. עוד אחר עבור הג"ש קמו כת המתנגדים שונאי הת"ח ואמרו שאין להם לפרוע עוד והרב יששכר הנז' בהיותו תמיד בוטח בה' ובורח מן המחלו' הלך לסובב נתיבות לראות מהיכן יזמין ה' לו פרנסתו ובהליכתו לעוב"י שאלוניקי יע"א נתודע עם השר המשנה שהיה יושב שם והיה מקדם בעיר צפורי הנז' ובשאלתו עליו למה באת פה ענה לו הח' הנז'. אדוני הלא ידעת כי בני צפורי הם עניים ואמרו שאין להם יכולת לפרנס אותי לכן יצאתי לבקש רחמי ה' כי רבים הם. והשר הנז' פייסו בדברים ואמר לו אל תצטער ירחם ה' וכו' ולא עברו ימים מועטי' ושלחו מן המלכות להשר הנז' שיקום משאלוניקי וילך לעיר צפורי ושם ינהיג שררתו והוא תכף נזכר מהח' יששכר הנז' ושלח למע' הרב הגאון כמהר"א קוב"ו זלה"ה ר"מ ור"מ בעוב"י שאלוניקי יע"א ואגפיה לאמר לו ידעתי כי פה נמצא החכם של עיר צפורי ואם הוא ברשותך לקח אותו עמדי לצפורי ואמליך אותו עליהם בחזקה. והגאון הנז' שלח אחר החכם הנז' ושאל את פיו אם יש את רצונו לילך עם המשנ' הס' ולמלוך על בני צפורי הנז' ע"כ שלא בטובתם והשיב לו החכם הנז' הגם כי מן הדין שרי ליה למלוך עליהם ע"כ ש"ב ובפרט שאין חכם אחר בעיר עכ"ז אין רצונו לבא בטרוניא עם בריותיו והזן ומפרנס לכל ברואיו יזון גם אותו כי גם הוא אחד מברואיו. זולת שאם ירצה השר הנז' להטיב חסדו עמו ימליץ טוב בעדו בדברים רכים ודברי מוסר להטות לבבם אליו. וכן היה ואחר עבור כמו ד' חדשים וחזר החכם הנז' לצפורי נתאספו בני העיר הנז' וחילו פני החכם הנז' שישב על כנו כבראשונה ויתנו לו שכרו כמקדם ויקבלו עוד אותו לזמן ה' שנים. עוד נשלם הזמן הנז' ועוד קמו אילי הארץ הנז' שונאי ת"ח באמרם כבר נשלם הזמן הנז' ואין רצונינו עוד לפרוע וכדי שלא לבא בטרוני' עמם קם והלך ונתישב בעי"ת שירון יע"א ועם היותה העיר עניה ודלה עכ"ז הכירו בערך החכם הנז' ונתנו לו סך ק' זהובים לשנה ומשרת ובית מכוללות העיר וקבלוהו עליהם לראש ולקצין ועמדו בני צפורי הנז' בלי מנהיג ודבר והיו מלעיגים עליהם שרי העיר באמרם היכן החכם באשי שלכם הלא תבושו וכו' והוכרחו לכתוב לעיירו' אחרות להביא להם חכם ויחתרו למצוא ולא יכולו מפני סיבות ידועות ובפרט כי אין שום חכם מכיר את לשונם הם המדברים בלשון יוני ודעותיהם ומנהיגיהם והוכרחו לכתוב עוד הפעם להחכם יששכר הנז' ולהוסיף לו שכרו עד ק"ך זהובים לשנה ולהביאו לעירם. ויען החכם הס' לא איתדר ליה לדור בההיא מתא כי נחלה הוא וב"ב מחילוף האויר וכיוצא נעתר לקולם וחזר לעיר צפורי הנז' וישב שם ה' שנים שקצבו לו שכרו מחדש ועוד התחילו אותם האנשים וגירי דילייהו לומר כבר נשלם הזמן ואין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי ואין לנו עוד לפרוע שכר' הרב ופרנסתו. ויען החכם יששכר הנז' תשש כחו מטלטולי הדרכים ואחר שישב בעיר הזו קרוב לשלשים שנה אנה יפנה לעת זקנתו ולשאו"ל הגיע אם רשאים בני עיר צפורי הנז' כולם או מקצתם לאמר לו הרי את אצלינו כפועל ועתה שכבר כלה הזמן הקצוב ן אנו צריכין עוד לפעולתך. או אם נאמר כיון דקי"ל מעלין בקדש ואין מורידין אינם יכולים להורידו משררתו ורבנותו והגם שקצבו לו זמן ידוע הוא לשלא יוכל לשאול יותר מהקצבה שקצבו לו לזמן הנז' אמנם אחר עבור הזמן הנז' יכול לבקש מהם שכרו יותר ויותר לפי העת והזמן ולזה לבד מהני קציצת הזמן ולא כדי להורידו מגדולתו ואת"ל שאינם יכולים להורידו אם יכול החכם לכופם ולמלוך עליהם בחזקה אפי' שלא יהיו מרוצים איזה בני אדם ואם יכולים הרוב לכוף את המיעוט עכ"ל השואל ושכמ"ה:
חיים מדבר, ומלין לצד עלאה ימלל וידבר, אליך ה' קולי אקרא, אל תט לבי לדבר רע, ואל תבישני לשאול דבר שלא כהלכה, כי לא עלי המלאכה, כ"א על הרבנים הגדולים תקיפי ארעא, יושבי על מדין כעין מלכותא דרקיעא, רבני אלפין ורבני מאותא, אשר מפיהם תצא תורה דמסקי שמעתתא אליבא דהלכתא, המה יביטו ברוחב מבינתם, להשיב שואלם דבר כחומר חותם. ואולם חי אני יודע בעצמי, ניכר שפחמי, והבו"ר רק אין בו מים מבארה של תורה, לא דעת ולא תבונה ותס"ר דבור"ה, ונוסף גם הוא חס"ר עינ"ן אור תורה, הני ספרי דבי רב שו"ת ופוסקים ראשונים ואחרו' המאירים כברקים ליהודים היתה אורה. אמנם יש זכות תולה לעצמי אני דורש, בעי ומתחנן חנוני חנוני עזרה בצרות פן אורש, ומשנה שלימה שנו חכמים נאה דורש, אמר הוא בעצמו יש לי ללמד על עצמי זכות בשנות'ו את טעמו, אעפ"י שאין ממש בדבריו ושובר'ו עמו, מחזירין אותו אפי' ד' וה' פעמים, ויפן אליו ברחמים, למען יאריך ימים, ולא יכרת כל בשר אל שאו'ל ואל בית הדמי'ם, ולא באתי לפני רבותי כנושא ונותן עמהם בדבר הלכה, כי מה ידעתי ולא ידעו הם משנה שאינה צריכה, כי אם כאס'ף המזכיר ב' ג' גרגירים, לקוטי בתר לקוטי מפי ספרים, ועפ"י התורה אשר יור'ו המורי'ם, הרבנים הגדולים בני ציון היקרים, יושבי כסאות למשפט על פיהם יקום דבר פקודי ה' ישרים, וזה החלי, בעזר משדי צורי וגואלי:
הנה על נדון כזה שאול נשאל הרב הגדול כמהר"י הלוי ז"ל בתשו' סי' ן' על רב אחד מארטא יע"א שקבלוהו עליהם לזמן ב' שנים ואחר עבור ג"ש היה מי שרצה לסלקו והאריך הרחיב ז"ל מההיא תשו' דהריב"ש ז"ל סי' רע"א שכתב על נדון הרב מה"ר יוחנן ז"ל דכיון דנהג נשיאותו בהסכמת הקהל וקבלוהו עליהם מעתה אין מורי' אותו דמעלין בקדש וא"מ וכו' יעו"ש. עוד כתב הרב ז"ל וז"ל ואין לומר דכ"ז מיירי דוקא היכא שקבלוהו עליה' בסתם ולא קבעו לו זמן אבל היכא שקבעו לו זמן ונשלם זמנו לא שייך ביה למימר מבוא"מ כיון שנשלם הזמן כבר חדא שהרי החזיק עוד בשררתו כמה זמן אחרי השלמת הזמן הקצוב שזה מורה שלא היה קבלתו לזמן ההוא דוקא ושאחר כך יצא ויכנס אחר דק יוכל להיות הקביעות הזמן היה לראות ולנסות בהנהגתו ואחרי אשר ראוהו ונכשר בעיניהם הניחוהו להתמיד בשררתו. או יוכל להיות שקביעות הזמן מהני לחיוב החכם שלא יוכל לצאת ולהניחם כל אותו הזמן הקצוב אבל כל עוד שירצה החכם לשבת עמהם ולנהוג שררת החכמות לא יוכלו הם לסלקו. ואין לומר דאיך אפשר שהחכם יהיה רשאי לצאת ולהניחם אחר הזמן מתי שירצה והם לא יוכלו לסלקו דהרי לא גרע החכם מפועל ושכיר יום דקי"ל פועל חוזר אפי' בחצי היום ובעה"ב אינו יכול לחזור כדאיתא בפ' השוכר את האומנים וכו' והביא ראיה לדבריו מתשובת מהראנ"ח ז"ל סי' ע"ט שכתב על ש"ץ דכל שלא נמצא בש"ץ הקדום שום דופי ופיסול אין ראוי להעבירו וכו' משמע דאיירי לאחר זמנו דאי בתוך זמנו מהיכא תיתי להעבירו מפני אחר שקולו ערב וכו' ע"ש וכך ממהרד"ך ז"ל בית כ"ב חדר י"א שכתב דהיכא שכבר קבלוהו עליהם לראש אעפ"י שנשלם הזמן הקצוב ביניהם כ"ז שלא בא שם גדול ממנו אינ' יכולי' לסלקו ולהוציאו מגדולתו ע"ש
והנה ממ"ש הרב מהר"י הלוי ז"ל חדא שהרי החזיק עוד בשררתו כמה זמן אחרי השלמת הזמן הקצוב שזה מורה שלא היה קבלתו לזמן ההוא דוקא. מזה נראה תברא לנ"ד שאם יאמרו להחכם הנז' בתשלום הזמן כבר נשלם זמנך ואין חפצינו עוד בך נראה דהדין עמהם וכמו שכבר עשו מעשה פעמים שלש כנז' בשאלה והגם שלא אמרו לו בפי' שאין חפצינו עוד בך כ"א היו מצערי' אותו שלא ליתן לו דמי פרנסתו עד שהוא היה אומר להם אין חפצי בכם ותהנו לי דמי שירותי העבר ומהיום והלאה תבקשו לכם דבר ומנהיג וכו' ועכ"פ ע"י צער שהיו מצערין אותו היה מסתלק משירותו ושררתו וזה מורה באצבע דקים להו דהיינו כפועל בעלמא ואין בזה משום מבוא"מ. אמנם כד דייקת שפיר אתה תחזה דלאו מילתא היא שהרי סיים דבריו הוא ז"ל רק יוכל להיות דקביעות הזמן היה לראות ולנסות בהנהגתו ואחרי אשר ראוהו ונכשר בעיניה' הניחוהו להתמיד בשררתו וכו' ובנ"ד עדיפא מינה כי זה לו להחכם הנז' כ"ה שנים או יותר שהרביץ תורה בעיר הזאת וכבר נסוהו כמה פעמים ולא נמצא בו עון אשר חטא וחזרו ובקשו ולא מצאו כמותו שיהיה מתנהג עמהם ע"פ מדותיה' וחזרו והכתירו אותו ודאי דסברו וקבלו עליהם:.
והטעם השני שכתב הרב ז"ל או יוכל להיות שקביעות הזמן מהני לחיוב החכם שלא יוכל לצאת ולהניחם כל אותו הזמן הקצוב אבל כל עוד שירצה החכם וכו' אמינא ולא מסתפינא כי הוא טעם כעיקר והוא אמת ויציב לנ"ד שהרי בכל תשלום הזמן היו מוסיפין לו לפי העת והזמן מיוקר השערים היו נותנים לו פרנסתו ופרנסת ב"ב וזה מורה באצבע שקצבת הזמן היה כדי שלא יוכל החכם לבקש יותר ממה שקצבו לו ושלא ילך לעיר אחרת שנותנין לו יותר מזה:
נמצינו למדים מדברי הרב ז"ל כי הגם שלקחו אותו לזמן קצוב לא מהני קצבת הזמן כדי להורידו מגדולתו כי מעלין בוא"מ וכמ"ש הריב"ש ז"ל ומהרד"ך ז"ל בבית כ"ב סי' י"א כ' וז"ל הצריך מכל הא דלעיל הוכחנו שהמקום שהרב המופלג הזה דר שם אתריה קרינן ליה וכל בני עירו כפופים תחתיו הואיל וגברא רבא הוא ואין בעירו כמותו וכ"ש שכבר קבלוהו עליהם לרב לימים ושנים והיה מרביץ תורה ביניהם וגמירי מעלין בקדש וא"מ שלא עשה דבר שלא כהוגן עד שנאמר שבשביל זה הורידוהו כעובדא דר"ג בפ' תה"ש. גם לא בא שם גדול ממנו שנאמר שמשום זה הורידוהו וכו'. א"כ גם בנ"ד לית בה חדא מהני תרי טעמי וא"כ ודאי שלא יוכלו להעבירו וגם מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' מ"ו ומהרלנ"ח ז"ל סי' ע"ט שציין מהר"י הלוי ז"ל שם (כי ספרים הללו אינם נמצאים אצלי) בהסכמ"ה עלו שאין להוריד אדם מגדולתו אם לא נמצא בו עון אשר חטא וראוי להורידו בעבור זה. ואם קציצת הזמן היה מהני להעבירו היה להם לפרש כמו שפי' אם נמצא בו דבר הראוי להורידו או שבא שם אדם גדול ממנו אלא דפשיטא להו כחילוק מהר"י הלוי ז"ל:
וכן ראיתי להרב המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ר' שכתב וז"ל תשובה אין כח לשום אדם מן הקהל אפי' מאותם שלא חתמו להעבירו ולא לשתף ת"ח אחר עמו מכמה טעמי. ראשון כיון שהסכימו ראשי הקהל יצ"ו למנותו ת"ח על הקהל אפי' שלא היו מעמידים אותו מצד החכם אביו אינ' רשאי' להעבירו או למנות אחר עמו שלא מדעתו שדין הוא שמי שעלה למעלה א' לא ירד כי אותם שחתמו לו על המינוי מסתמא ראשי הקהל הם ומה שעשו אז יתרצו כולם. כ"ש אחר שנים רבות שעמד במנוי מסתמא כולם נתרצו ועתה אינם יכולים לחזור בהם שאם מי שיש לו איזה מנוי של שררה הן מלך הן חכם בנו יורש מקומו כמו שכתוב הוא ובניו בקרב ישראל כ"ש הוא עצמו שמינוהו מלך או חכם שאין יכולים להעבירו אם לבניו זוכה לעצמו לא כ"ש שכיון שעלה לא ירד. טעם שלישי שאפי' שלא היו כותבים לו המנוי ואפי' לא היה בא מכח האב אלא שקבלו חכם אחד בקהל א' ויש לו כמה שני חזקה שהוחזק להיות חכם אין שום אדם יכול להעבירו מן המנוי שגדולה חזקה מן התו' בכל מקום בפרט בדבר שררה של מצוה אפי' בלא כתיבת הסכמה וכמו שלא היו יכולים להעבירו מכל א' מאלו הט' כן אינם יכולים לשתף אחר עמו כמו מלך דכתיב שום תשים עליך מלך מלך ולא שנים וממנו אנו לומדים לשאר שררות שדבר א' לדור ולא ב' ואפי' יש ראוי אחר יותר ממנו שבכל הדורות שעברו היו מלכי ישר' וכהנים גדולי' בקצתם היו כמה אנשים ראוים למלכות מן השבט הנבחר ולא היו רשאים להעביר מי שהיה כבר מלך וכן כ"ג שהי' א' ראוי יותר מכ"ג המשמש כבר לא היו יכולים להעבירו וכן בנ"ד אינם יכולים להעבירו וכו'. דון מינה לנ"ד שכבר החזיק בעיר זו זה כמו כ"ה שנה בקירוב שעומד בצירוף הג"פ שהלך ובא ולא בא חכם אחר במקומו. ואי מן הפעם הזאת האחרונה זה ה' שנים שקבלוהו עליהם מחדש שכבר החזיק בעיר הזאת ואינם יכולים להעבירו. וכ"ש לשתף עמו אחר כי אין זולתו ת"ח בעיר ולא מי שלמד ש"ס וגפ"ת ופוסקים מימיהם.
וגדולה מזו ראיתי למהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ע' שכ' שאפי' מי שזכה בשררה לא זכה בה אלא מתוך אונס המחזיק בה קודם לכן עכ"ז חשיב מוחזק בשררה ההיא מההיא דפ"ק דיומא דת"ר אירע קרי לכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כ"ג עליו ואף ר' יוסי דפליג עליה וקאמר ב' אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט לא קאמר הכי אלא משום איבה אבל מ הדין השני חשיב מוחזק בשררה אעפ"י שלא זכה בה אלא מפני אונס הראשון וכדקתני התם ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו יעו"ש. ולע"ד היה נראה להביא ראיה לדבריו ממ"ש בפ' תה"ש ממעשה דר"ג שהעבירוהו נשיאותו ומינו לראב"ע תחתיו וכשנתפייס ר"י בקשו למנותו לר"ג אמרו היאך נעביד וכו' הרי ראב"ע שזכה בנשיאות היה ע"י אונס שנאנס ר"ג והעבירוהו ועכ"ז אמרו שם בש"ס נעבריה גמירי מעבוא"מ ונתנו לראב"ע שבת א' הרי דאפי' ר"ג שלא נסתלק מאליו והניח זכותו אלא עפ"י האונס שסלקוהו עכ"ז זכה ראב"ע בנשיאות בצד מה. אלא דקשה לי שהרי אמרו בירוש' פ"ק דברכות אמר ראב"ע הרי אני כבן ע' שנה אעפ"י שנכנס לגדולה האריך ימים משמע שדוקא ראב"ע האריך ימים אפי' שעלה לגדול' ולא כן ר"ג ואין ספק שבימיו מת ר"ג ע"י נפ"א של ר"א כמ"ש בשבת קי"ו. א"כ למה לא מינו את ראב"ע תחתיו לנשיא ולא לרשב"ג בנו שהרי אמרו שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו וצל"ע. וכ"כ הרב דבר משה ז"ל בתשובת ר' אבה"ו כרם שלמה חיו"ד סי' כ"ב בהגהתו וז"ל ועוד נלע"ד טעם אחר אי ניחא קמיה דמר אבא נר"ו דזה הת"ח בתחילה נתמנה עפ"י כל הקהל ועכשיו אינם יכולים למחות ולומר שאינם רוצים אותו דהכי כתב מהרש"ל ז"ל בתשו' ליו"ד סי' ח' (הוא מהר"ש לבית הלוי) והסכי' עמו מהרח"ש ז"ל דלמנוי החכם מרביץ תורה אפי' המיעוט יכולים לכוף לרוב שהרי ענין זה הוי מגדר מלתא וכו' יעו"ש ואע"ג דמדברי מהרשד"ם ז"ל בחא"ח סי' ל"ה כתב דאפי' היחיד מוחה במנוי החכם מרביץ תורה יע"ש כבר תמה ע"ז הגאון הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן בהגב"י וכ' איך מהר"ש הלוי לא ראה דברי מהרשד"ם הנז' והשיב דלא פלי' מהר"ש הלוי ומהרשד"ם דמהרשד"ם ז"ל סובר במי שאינו ראוי להיות חכם מר"ת דעל זה אפי' יחיד מעכב ומהר"ש הלוי ז"ל מדבר במי שראוי להיות חכם א"כ בנ"ד דזה החכם המרביץ תורה כ"ע ידעי דהוא חכם הגון ומורה הוראה אפי' הרשד"ם ז"ל דכתב דאף היחיד מוחה במנוי חכם בנ"ד יודו דאפי' המיעוט יכולים לכוף את הרוב. וכן עלה בהסכמה הרב מ"א ז"ל בסוף התשו' וכתב אבל כיון דעושים הדבר בלי טעם לא מצאו בו שום פיסול אין ראוי לביישו ולסלקו אעפ"י שיהיו הם הרבים זה ודאי נראה לפי שורת הדין. נמצינו למדים מדבריהם שגם מהרשד"ם ז"ל ומהר"ש הלוי והכר"ש ז"ל והדב"מ ז"ל כלהו סבירא להו דבלי טעם אין ראוי לסלקו:
אמנם מד" הכנה"ג ז"ל א"ח שם שכ' וז"ל ה"ה לכל שדר' מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן הן שופט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם פיסול וה"ה וכו' כמ"ש הרמב"ם והרשב"א סי' ש' והריב"ש ז"ל ושאר פוסקי' שציין שם יוכל המתנגד לומר דבעיר הזו כיון שקבלו אותו לזמן ה' שנים הרי הוי כמו שהתנו מתחי' שאחר הזמן הנז' ימנו הם למי שירצו וכל תנאי מבטל הלכה ועתה יכולין לסלקו ולהניח אחר במקומו אם ימצא להם. אף אתה אמור לו כי לא הבין דברי הכנה"ג ז"ל שכתב במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע מה היא הכונה כי שורש דבריו הם נובעים ממקום קדוש הרשב"א ז"ל בח"ה סי' רפ"ג והביאה הכל בו בס"ס ומרן בב"י ז"ל בסי' ג"ן וז"ל כתבת בדין החזן שאין מסלקין אותו מאומנותו אלא א"כ נמצא בו פיסול והבאת ראיות ע"ז. תשו' יפה כתבת ויפה דקדקת ועוד שנינו בפ' הנזקין מערבין בבית ישן מפני ד"ש ואוקימנא לה בגמ' משום חשדא ואלא מיהו כל הגמרא להלכה (ואי נמי אפי' למעשה בדורות הללו. אלו המלות איננם בכל בו ובב"י כי אם בתשו' הנד"מ) אבל עכשיו נהגו כל הקהלות למנות אנשים ע"כ צרכי צבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ונכנסו אחרים תחתיהם כן למזון וכן לקופ' של צדקה וכן על המס ושאר המנוים הצריכים לצבור בין שנוטלין עליהם שכר בין שאין נוטלין עליהם שכר ואפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו כך דהמנהג כהלכה שכל הדברים תלו אותם במנהג ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד וכו'.
וצריך להבין טעם המנהג הזה שנהגו באיזהו מקומן למנותם על זמן ידוע ולבא חליפות בתש' הזמן על מה אדניה הטבעו. ואין ספק כי טעמא דמלתא הוא משום שיש אנשים רבים הראוים לזכות באותו מנוי או שררה או מצוה וזה יאמר לה' אני ואני אעבוד במלאכת ה' וזה יאמר מאי חזית דדמא דידך סומק טפי מדידי גם אני עבד ה' ולי ראוי לעבוד ואתו לאנצויי ולכן תקן אדונינו דוד הע"ה כ"ד משמרות כהונה חוץ מהרגלים ומאז והלאה תקנו אבותינו בזמן שבהמ"ק קיים שיבנה בב"א פייס לכהני' כמ"ש בתמיד אמר להם הממונה באו והפיסו מי שוחט וכו' באופן שכולם יזכו במצוה בלי שום מחלוקת וכן היה בזמן הרשב"א ז"ל באותם המקומות שכתב באותה התשוב' הנז' שנהגו למנות אנשים ע"כ צרכי צבור לזמן וכן היה גם בזמן הרשב"ש ז"ל כמ"ש בתשו' סי' תי"ו. ולכן בעה"ק ירושת"ו כי מציון תצא תורה והיא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים תקנו (בזמני) שיהיה להם ד' בתי דינים קבועים כל ב"ד יעמוד על משמרתו ג"ח ובתשלום הג"ח יסתלקו אלו ויעמדו אחרים תחתיהם כדרך משמרו' כהונה ובתשלום הג"ח לא יוכל אותו הב"ד לומר אינני מסתלק משררתי וידחו הב"ד השני מפני. ובזמן הגאון הרדב"ז ז"ל היה חליפות למו בכל שנה כמ"ש בתשו' ח"א סי' י"א. אמנם הש"ץ ושוחטי מתא לא זזו ממקומם ולא אמר להם אדם דבר מעולם והיא להם ירושה מאבות לבנים. וכן בעיר הזו שאנו עסוקים בה יש להם מנהג קדום שבכל שנה מעמידים בב' הק"ק ב' או ג' גבאים שיעמדו לשרת בבהכ"נ לכל המצטרך ובתום השנה ההיא מחליפים אותם ומעמידי' אחר תחתיהם ואין פוצה פה ע"ז כי מקבלין אותו בספ"י שזכה לגדולה זו ואחר שישרת בקדש שנה א' ראוי הוא להיות חתן מחתני התורה ואם לא ישרת בגבאו' אין מעלין אותו למעלת חתן תורה. אבל בגבאי של קופת השמן וקופ' הצדקה מעולם לא זזו אותם ממקומם ובק"ק ישן היה זקן א' ששימש כל ימיו בשירות הקופה ב"ל ואחר שנלב"ע ירש בנו מקומו ושירת גם הוא כל ימי חייו ואחריו נכנס בנו במקומו וכן בק"ק חדש הגבאי של ש"ל נכנס בנו אחריו במקומו. וכן בכל העיירות הגדולות אשר שמענו שמעם קושטא רבתי ושאלוניקי ואזמיר ואידירני ממנין ממונים להשגיח על העיר ועל העזרו"ת בעד שנה א' ובהגיע תור הת"ש ה"ן חליפות למו ומתחלפין כאנשי משמר ומעולם לא שמענו שהעבירו הרב היושב על כסא ההוראה והניחו אחר במקומו וכמ"ש הגאון חתם סופר ז"ל שיבא לשונו לקמן בע"ה אם לא לפרקים רחוקים וע"ץ הדחק לישוב העיר וזה אינו נקרא מנהג כידוע לכל תופס ס'. א"כ נמצינו למדים דדברי הכנה"ג הנובעים מחשו' הרשב"א הנז' הם המדברים במנהג קבוע כמו ההיא דהרשב"א והרשב"ש והרדב"ז ז"ל וכמו גבאי הק"ק הנז"ל לא כן בנ"ד שאפילו שהניחו אותו לילך מעירם משום צרות עין שבהם על הת"ח ועברו על ד"ת דמעלין בקדש וא"מ נאמר להם שכבר נעשה מנהג קבוע ומי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום אחר ויוסיף על חטאתו פשע זה לא מסתבר. וכן כתב הר' גאון עוזינו כמהרח"פ ז"ל בהגהותיו רחמים לחיים על תשובת הרשב"א ז"ל דסי' רפ"ג הנז"ל וז"ל והנראה בזה ברור לחלק דדבר זה תלוי במנהג דאם המנהג לסלקו בבוא הזמן ולמנות אחרים ודאי דליכא שום פקפוק ברם כל שלא נהגו כן אעפ"י שיהיה הקבלה והמנוי לזמן איכא משום מעלין בק' וא"מ וזה פשוט:
וגדולה מזה מצאנו ראינו לגדול האחרונים מהריק"ו ז"ל הביאו מרן הב"י ז"ל בחיו"ד סי' נט"ר שכתב וז"ל הלא ידעת שמנהג זה הוא נגד דין התלמוד דמדינא כיון שהודלק פעם א' במנורה כבר חלה קדושתו עליו ולא פקעה כ"א ע"י הקהל כדמוכח ההיא דפ"ק דערכין וכן מפורש בפ' נגמר הדין (ע"ח.) דכיון שנתעטף ס"ת במעיל פעם אחת חלה עליו קדושתו דקתני כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס וכו' ומאחר דקדושה חלה על הכלים מדין התלמוד ואתה בא להפקיע מכח מנהג הלא ידעת שאין המנהג מבטל הלכה אלא א"כ הוא מנהג קבוע עפ"י חכמי המקום לא עפ"י המון בע"ב כמ"ש המרדכי בר"פ הפועלים וגם כתב דבעי' שיהא מנהג ותיקי' אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא טועה בשיקול הדעת וכו' ע"ש מבואר יוצא מדבריו שאפי' שנהגו להוריד החפצים מקדושתם ולמכרם והוי כמו תנאי אפ"ה לא מהני כיון שהוא הפך הדין ומנהג הנעשה עפ"י המון בע"ב איננו מנהג ואינו מסתלק מקדושתו:
עוד ראיתי חי' זה מפורש יוצא מפי הגאון חתם סופר ז"ל חא"ח סי' ר"ו שכתב וז"ל וברמ"א יו"ד סס"י רמ"ה בשם הכל בו שאין לסלק שום רב חוץ אם המנהג בעיר להחליף ההתמניות א"כ גם הרב כשעבר זמנו יחליפנו וימירנו באחר וצ"ע הא מבואר לעיל כל הרבנים מקבלים אותם על זמן ידוע וא"כ לעולם בעבור הזמן יחליפנו באחר ואיך כתב זה תלוי במנהג והאמת דין זה נובע מס' הכל בו והמעיין שם יראה דהתם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראוי לש"ץ או לרב ואינם נוטלי' פרס אלא מכבדין לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן אח"ך יתכבד אחר מהקהלה בכבוד זה כמו שנהגו עתה בהתמניות קרו"ט אמנ' הרמ"א מיירי נמי ממקבלי פרס ונשכרי' להקהל א"כ ע"כ נשכרי' רק לזמן או לג' שנים או לה' וא"כ מ"ש דתליא במנהגא צ"ע לכאורה:
וע"כ צ"ל נהי דכותבין זמן בשטר הרבנות היינו לטובת הרב המשכיר שיהיה יכול לחזור בו אחרי כלות הזמן ואינו כעבד עברי אבל הקהל אין בידם לחזור אפי' בכלות הזמן אלא במקום שנהגו וע"כ כתב רמ"א דתליא במנהג ולא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו וכן לא יעשה שהרי אפי' אב"ד שסרח אין מעבירין אותו ואין מנדין אותו ע' ש"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ב והוא מתקנת אושא שבירושלם והביאו בהג"א פ' אלו מגלחין ושם מבואר דאין מעבירין אותו עכ"ל.
והנה הגם שהרב ז"ל מחלק בין מקבלי פרס לאינ' מקבלי פרס כי אם לכבוד ולתפארת אינו אמתי שהרי בתשו' הכל בו הנז' שהיא מתשו' הרשב"א ז"ל כתב בפי' אבל עכשיו נהגו כל הקהלות למנות אנשים וכו' ושאר המנוים הצריכים לצבור בין שנוטלין עליה' שכר בין שאין נוטלין עליה' ואיך נחית הרב ז"ל לחלק בין מקבלי פרס לאינם מקבלי' עכ"פ הדין דין אמת שמה שכותבין זמן בשטר הרבנות הוא לטובת הרב הנשכר וכמ"ש מהר"י הלוי ז"ל וזה פשוט וכן כתב הכנה"ג שם לענין ש"ץ הרב מהר"א די בוטון בתשו' כ"י כ' ע"ז אני חוכך בזה דדלמא ה"ד בזמנו של הרשב"א שהיו משנים החזנים מזמן לזמן אבל בדורינו זה כל ש"ץ שמסלקין אותו אם אינו נכנס בקהל אחר ודאי חושדין אותו ע"כ וכ"ש לרב העיר:
הרי מפורש יוצא מכל מש"ל דמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן וה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך וכו' במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע שאין מסלקין אותם הכונה היא מנהג פשוט וישר עפ"י הדין שמחליפין אותם בכל זמן ידוע כדי לזכות לאחרים כיון שהם רבים ורוצי' לזכות כל א' כמו דין פייס של בהמ"ק שיבב"א וכמו הדיינים של אה"ק וכיוצא הא לא"ה אפי' נהגו כן להחליפם כיון שאינו מדין תורה יש בו משום מבוא"מ ואסור לסלקו כיון שהוא דבר הנוהג ביחיד כגון מלך או חכם ונשיא ואב"ד וכדומה לאלו דאפי' נהגו שאינו מועיל כמ"ש מהריק"ו ז"ל ואפי' שקבלוהו בתנאי לזמן ידוע לא מהני תנאה דהוי מתנה עמש"ב והתנאי בטל והמעשה קיים:
ראיתי להרב הגדול תנא ירושלמאה מהר"י חזן ז"ל בספרו הבהיר חק"ל א"ח ד' ל' ע"ד שכתב וז"ל ואילו בעיקר דין דמעלין בקדש יש לי לדון דאף ע"י תנאי לא מהני שהרי אמרינן ביומא די"ב אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו ב' אינו ראוי לכ"ג משום איבה ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש והרי הכא דכ"ע ידעי דזה השני לא נמנה לכ"ג לעולם אלא עד שיטהר או יתרפא הראשון והו"ל כאלו התנו כן להדיא ואפי"ה אמרינן שדין כ"ג יש לו מד"ת מדין מעלין בקדש ואין לומר ל"ד דבר הידוע לכל עם תנאי דכל דהוי בתנאי אלים. א"כ תקשי אמאי אין מתנין עמו להדיא כדי שיהיה ראוי לעבוד וכל דאיתיה בתקנתא מהדרינן כמו שנראה ממ"ש התוס' שם בד"ה כה"ג ע"ש אלא ודאי דאף ע"י תנאי לא מהני שלא חלקה תורה בין שררה לשעה לשררה תדירי ובין כולם אין מורידין וא"כ כי מתנין עמו הו"ל מתנה עמש"ב וקיימא לן התנאי בטל והמעשה קיים והנה כי כן בכל המנוים דקי"ל דהוו ירושה לבנים מינה נמי דאין לנו להעבירם מדין מ"ב וא"מ שדין זה אתי בק"ו מדין ירושה. וכן כ' הוא עצמו ז"ל בח"ב מיו"ד ד' ק"א ע"ד וז"ל ובר מן דין יש לי בענין זה טעם דליהוי לעולם שהנה ידוע דקי"ל מעלין בקדש וא"מ ומד"ת הוא ופשוט הוא שגם בסתם דינא הכי הוי דכיון שעלה לא ירד שגדולה מזו עמדתי במקום אחר שגם בקצבו זמן למנויו ועבר הזמן ורוצים להעבירו דקיימי באיסור זה וכו' הרי מבואר דדעתו דעת עליון הוא דכל מקום שיש בו משום מבוא"מ אפי' אם התנו לא מהני תנאה דהוי מתנה עמש"מ:
אמנם ראיתי להרה"ג הנז' בח"ג מיו"ד סי' צ"ט דף ק"א שנכנס לבית הספק ברב שקבלוהו עליהם הצבור לזמן אם בעבור הזמן אמרי' מבוא"מ ואחר שהביא מ"ש הרב מ"ץ ח"א סי' ע"ח (אשר איננו בידי) ומהר"י הלוי סי' ן' ומהרד"ך ז"ל בית כ"ב חדר י"א לא הרוה צמאונו למלאת הספק הזה כדי סיפוקו והוא ז"ל הביא ראיה ממ"ש ביומא די"ב לענין כ"ג שאירע בו פיסול כמש"ל אלא שאח"ך דחה ראיה זו ממ"ש ברפ"ג דהוריות משיח שעבר ממשיחותו ואח"ך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"ך חטא כהן משיח מביא פר ונשיא כהדיוט וכתב הוא ז"ל וז"ל ש"מ דמנוי כ"ג אלים טובא ואף שעבר דין כ"ג יש לו והטעם דכיון דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד כ"א כ"ג ביוה"כ וכיון ששימש ביוה"ך לא מפקע קדושתי' משא"כ בשאר מנוים אה"נ דאם עלה לגדולה לזמן אין בו דין מ"ב וא"מ עכ"ל ואחר המחי"ר מקדושת תורתו לא זכיתי להבין ד"ק דמנ"ל דמנוי כ"ג אלים טובא ואדרבא מלך קודם לכ"ג בכ"מ וכמ"ש שם איזהו נשיא זה מלך שנא' מכל מצות ה' אלדי"ו שאין על גביו אלא ה' אלדי"ו ולא כן כ"ג שהיה מנויו עפ"י מלך ומתמנה בפה ומסתלק בפה ומנויו היה תלוי במלך ובאחיו הכהנים כמ"ש התוס' ז"ל ביומא די"ב:
ד"ה כ"ג יעו"ש ומלך בן מלך אינו טעון משיחה וכ"ג בן כ"ג טעון משיחה. אלא הטעם שהנשיא מביא כהדיוט הוא כמ"ש שם בש"ס ת"ל אשר נשיא יחטא שחטא והוא נשיא ולא שחטא והרי הוא הדיוט ושאני בנשיא דגלי קרא והיכא דגלי קרא גלי ולא מייתי לה מק"ו ואדרבא משם ראיה ממאי דגלי קרא במלך לענין קרבן שמביא כהדיוט נוכל לומר דדוקא לענין קרבן גלי קרא ולשאר דברים כבודו במקומו מונח כי מ"ב וא"מ. ומן התימא על הרב ז"ל שהוא עצמו בחא"ח ד"ל כתב בפשיטות דאפי' ע"ת ל"מ דהוי מתנה עמש"ב דקי"ל דהתנאי בטל והמעשה קיים וכן כתב הוא בחיו"ד ח"ב דק"א ע"ד כמש"ל שגם בקצבו זמן למנויו ועבר הזמן ורוצים להעבירו דקיימי באיסור זה ואיך הדר מספק"ל ובפרט בענין מנוי חכם הקהל דעדיף ממנוי ש"ץ וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' והביאו הוא ז"ל שם בדל"א:
וחמותי ראיתי להרב ז"ל שם שהביא ראיה ממ"ש בסנהדרין ד"ל ממעשה דר"י ב"ח שסמכו ר"ש ן' אליקים בטעות ואמ"ל הואיל ועלית לא תרד אמר ר' זירא ש"מ גברא רבא כיון דסמיך סמיך. ואח"ך דחאה הוא ז"ל וז"ל וי"ל דאין כאן טעות דראוי לסמיכה היה ואיהו דקא טעי אנפשיה שהאמין לר"ש ן' אליקים שידע וכי לא ידע מאי גריעותא דגם ר"י לא ידע וע"כ מהני ליה משא"כ בע"ת או על זמן עכ"ל ואחר המחי"ר לע"ד לבבי לא כן ידמה דאם איתא דשאני הכא שהיה ראוי להסמך ואיהו הוא דקא טעי אנפשיה מאי האי דר"ז שאמר ש"מ גברא רבא כיון דסמיך סמיך דילמא שאני הכא שכבר היה ראוי להסמך ומדברי ר"ז שמעינן לכל מקום סתמא כיון דסמיך סמיך וכיון שעלה לא ירד בין ע"ת בין על זמן בין בטעות ואל יקשה בעיניך ממ"ש בסנהדרין ד"ה ת"ש דא"ל ר"י לרב שמן בר אבא הרי את ברשותינו עד שתבא אצלינו דמשמע דאחר שיבא אין לו רשות לדון ואי אמרת כיון דסמיך סמיך מאי עד שתבא אצלינו וכמו שדקדק הרב חק"ל ז"ל שם דשאני נטילת רשות מר"ג לסמיכה כי נטילת רשות מר"ג מהני לדון בעיירות העומדות על הגבולין כמ"ש שם בש"ס ד"ה ע"א וכי מאחר דלא מהני רבה בב"ח רשות' דנקיט למה ליה לעיירות העומדות על הגבולין ולא הי"ל רשות לדון בפני ר"ג כ"א מחוץ לעיר ולא רבי קרו ליה ולא היה דן בדיני קנסות ומהני ליה שאם טעה בדי לא ישלם לא כן בסמיכה שהיה בג' מוסמכים ורבי קרו ליה ויהבי ליה רשותא למידן בדיני קנסות כמ"ש בסנהדרין די"ג:
א"ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בתלתא מנ"ל וכו' עד ויהבי ליה רשותא למידן בדיני קנסות. והנה רב שמן זה שא"ל ר"י הרי את ברשותינו עד שתבא אצלינו עדיין לא היה מוסמך ונתן לו רשות לדון בעיירות דוקא. ועם שר"י ידע ברב שמן כי ראוי והגון היה להסמיכו כי אדם גדול היה והיה מצטער עליו להסמיכו כמ"ש שם די"ט. ת"ש דר' יוחנן הוה מצטער עליה דרב שמן בר אבא דלא הוה גבייהו דליסמכי' ר"ש ן' זירוד וחד דעמיה ומנו ר' יונתן ן' עכמאי ואמרי לה וכו' חד דהוה גבייהו סמכוהו וחד דלא הוה גבייהו לא סמכוהו וע' רש"י שם ד"ה לא הוה מסתייע ולכן נתן לו רשות לדון בעיירות לבד עד עת בא דבר ה' להסמיכו ועכ"ז לא זכה להסמך משלשתן ומי לנו גדול בדורו כשמואל ירחינאה מתלמידיו של רה"ק ובקי בסוד העיבור ונהירין ליה שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא ופילוסוף גדול שהיה הולך לבי אבידן להתוכח שם עם הפילוסופים ורופא גדול והלכתא כותיה בדיני ואפי' לגבי רב ועכ"ז לא זכה להסמך והוה קא מצטער רבי למים מכי' (ע' ב"מ ד' פ"ה) ולא הוה מסתייעא מלתא עד שאמר לו מר שמואל לא לצטער מר לדידי חזי לי ספרא דאדה"ר וכתוב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי רבי לא יתקרי וכן ר"ש אעפ"י שהיה אדם גדול לא זכה להסמך ונתלו לו רשות לדון בעיירות דוקא. באופן דיש חילוק גדול מנטילת רשות מר"ג לדון לסמיכה ובסמי' ודאי כיון דעלה לא ירד:
עוד ראיתי להרב ז"ל שם שהביא ראיה ממ"ש בנדרים דכ"ח גבי מה ששנינו נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו נקצצה אמר בר פדא פודן פ"א ודיו עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודין אמ"ל רב המנונא קדושה שבהם להיכן הלכה ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלי גט אמ"ל רבא מאי קמדמית קדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"ש וכתב שם וז"ל והרי קי"ל כעולא ומנוי שררה גרע מקדושת דמים שאין קדושת חכם על מנויו בשררה לבד ואינו ניטל קדושתו בסילוקו כי ע"כ נראה דכל כי האי אין בו משום מ"ב עכ"ל. ואחר המחילה רבא מקדושתו לא יכולתי להולמו ואי דאמר מר דמנוי שררה גרע מקדושת דמים דמנ"ל הא ואדרבא מצינו בש"ס דהשוה לת"ח כמו שאר דברים של קדש ואפי' שנסתלק ממנו חכמתו כמ"ש בברכות ח: ומנחות צ"ט. אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שלוחות וש"ל מונחות בארון מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון ועוד השוו כבוד ת"ח נכרי יי רא"א שמעוו העמסוני היה דורש וכו' עד' שבא ר"ע ודרש את ה' אלדיזך תירא לרבות ת"ח ומשנה ערוכה שנינו ה"ח קודם לכ"ג ע"ה ובהוריות י"ב: אמרו וכל המקודש מחבירו קוד' את חבירו מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' וליטול מלה יפה א' וכו' ואם נאמר דנוכל לסלקו ממנויו הר' אנו נוהגים בו מנהג בזיון ואין לך בזיון גדול מזה ודברי רבינו הק' יוכיחו אחר כל קדושתו וחסידותו וענותנותו המפורסם בתלמוד עכ"ז אמר כל מה שיאמרו לי אני עושה חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני הלל ועם שאמר על רב הונא דאי סליק ר"ה ר"ג אנא מותביניה לעיל מנאי עכ"ז כיון שאמ"ל ר' חייא הא ר"ה ר"ג לבר נתכרכמו פניו של ר' ומה בזיון יותר גדול מזה שאחר שעלה אדם לגדולה שיורידוהו אותו מבלי המצא בו עון אשר חטא. ובפרט חסרון כיס קשה מכולם מליטול פרנסתו מן הצבור ומליטול מנה יפה ראשון וכגון ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא דפ' הזרוע קדים ר' אמי זכה ביה וכמו שדרש ר"ע בפ"ק דע"ז והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו. ואדרבא משם ראיה דל"מ תנאה כיון דקדושת הגוף לא פקעה בכדי אליבא דכ"ע ולא פליגי עולא ובר פדא אלא בקדושת דמים לבד אי פקעי בכדי או לא וכאן במנוי ושררה הוא קדושת הגוף ממש דילפי' לה מכ"ג דכתיב ביה והכהן הגדול מאחיו ואמרו רז"ל גדלהו משל אחיו ואם כ"ג ונשיא ואב"ד אינם קדושים קדו' הגוף מי הם הנקראים קדושים ולא תהא כהנת כפונדקית ולא יהיה ת"ח כאשה דעלמא דאמרו שם בסמוך אמר ליה רב המנונא קדושה שבהם להיכן הלכה ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט א"ל רבא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי ופרש"י ז"ל אבל אשה קדושת הגוף היא ולהכי לא פקעה בכדי ואם באשה אמרו דקדושה קדושת הגוף לא נאמר כן בת"ח אתמהה. עוד קשה לי לפי דברי הרב ז"ל דמנוי ושררה גרע מקדושת דמים ממעשה דר"ג המובא בפ' תה"ש שאחר שנתפייס ר' יהושע אמרו הני תנאי אבות העולם על ראב"ע היכי נעביד נעבריה גמירי מבוא"מ דמאי כולי האי הרי מנוי ראב"ע וקדושת נשיאותו גרע מקדושת דמים לפי דבריו ופקע בכדי והיה להם להעבירו לראב"ע מכל וכל מבלי שיתקנו שידרוש ר"ג ג' שבתות כגי' הש"ס שלפנינו או ב' לפי גיר' הבדרש"י בהקדמתו לפי' המשניו' להרמב"ם ז"ל במס' יבמות ושידרוש ראב"ע שבת א' אלא ודאי דסברו הנהו תנאי דהוקדש ראב"ע קדושת הגוף במנוי נשיאותו ולא פקעה בכדי ולכן לא הוו ידעי רבנן היכי ליעבדו משום דמבוא"מ ואני אומר ע"ד שאמרו בערכין ט"ו. תניא א"ר אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כח של לה"ר מנלן ממרגלים ומה המוציא ש"ר על עצים ואבנים כך המוציא ש"ר על חבירו עאכ"ו, והנה דין זה דמ"ב וא"מ שאמרו רז"ל ברוב המקומות ילפי לה לענין דומם שאינו שומע ואינו מדבר כמ"ש במנחות צ"ט ומנלן דאין מורידין אמ"ר דאמר קרא ויקם את המשכן וכו' ומנ"ל דמעלין א"ר אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה וגי' בתחי' תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח (ודלא כמ"ש הרב תק"ל ז"ל בחא"ח ד"ל ע"ד דעיקר דין זה דמבוא"מ נראה ברור דנפ"ל מדגלי קרא בכל השררות והמנוים שבירושה הם לו לאדם ואם מת נכנס בנו תחתיו כ"א הרי תלת קראי הם לענין מבוא"מ ולענין ירושת הבנים חרי תלת קראי לחודייהו למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ומפ' מבניו יעשו אותה מלמד שבנו קודם לכל אדם ומפ' לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם כמ"ש בספרי ות"כ יעו"ש) ומינה ילפינן לכל שאר דברים לענין לחם הפנים שני שלחנות היו א' של שיש וא' של זהב על של שיש נותנין לה"פ בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמ"ב וא"מ מנחות צ"ט: ושם ל"ט. לענין ציצית תנא כשהוא מתחיל מתחיל בלבן הכנף מין כנף ושהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקדש וא"מ ובירוש' דהוריות ע"פ ועשית את הקרשים למשכן קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון וקרש שזכה להנתן בדרום ינתן בדרום שמבוא"מ. השתא ומה מחתות המשכן וציצית וקרשי המשכן וכיוצא שאינם שומעים ואינם מדברים ואינם מתבישים משום אדם כך על בני אדם נבחרי המקום דאפי' ריש גרגיתא מן שמיא מוקמו ליה ובעלייתם לגדולה מוחלין לו עוונותיו. סנהדרין י"ד והיורד מגדולה חשוב כמת כמ"ש בזוה"ק פ' נשא קל"ה ב' וז"ל אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קרי מיתה כד"א וימת מלך מצרים דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה עאכ"ו. עוד כתב הרב חק"ל ז"ל שם בסוף דבריו וז"ל כי ע"כ נראה דכל כי האי אין בו משום מבוא"מ והדבר קשה למהר"י הלוי והמ"ץ שהעלו בספק זה להפך. והוא ז"ל כתב בריש הסי' וז"ל וראיתי להמ"ץ בח"א סי' ע"ח שעמד על ספק זה והין ולאו ורפיא בידיה, נראה דגם הרב משפט צדק הניח הדבר בספק כמוהו ואיך כתב בסו"ד שהעלה להפך. ואין ס' זה בידי לראות הדברי' בשרשן. איך שיהיה נראה מדבריו שגם המ"ץ בח"א פסק דלא מהני תנאה ומשום מבוא"מ. וא"כ לא נניח ודאן של כל הפוס' הנז"ל משום ספיקו של החק"ל ז"ל ובפרט שכבר הוכחנו מניה וביה דפשיט ליה בב' מקומו' ומספ"ל במקום אחר ועוד הוכחנו במישור מסוגיאות הנ"ל וממעשה דר"ג וראב"ע דקדושת הגוף דת"ח לא פקע בכדי:
עוד נ"ל להביא ראיה דקדושת הגוף דת"ח לא פקע בכדי ממ"ש במכות ד' י"ג. לענין רוצח. במשנה וחוזר לשררה שהיה בה דר"מ ר"י אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה. ושם בש"ס מאי וכן בגולה כדתניא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דר"י ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם ע"כ נמצא דלר"מ אעפ"י שרצח עכ"ז חוזר לשררתו ולא פקע קדושתו מיניה וגדולה חזקה שהחזיק בה בשררתו ואינו נדחה ואפי' לדברי ר"י שהלכה כמותו נגד ר"מ אינו אלא דוקא ברוצח כי גדל עונו מנשוא ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כ"א בדם שופכו וגלי קרא ברוצח ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא שב ואינו שב לאחוזת אבותיו אבל אם חטא חטא שאינו של רציחה איננו מתחלל ואיננו יורד מגדולתו וקדושתו וכמ"ש בהג"א פ' אלו מגלחין דאב"ד שסרח אין מורידין אותו מגדולתו. וכ"ש וק"ו אם לא סרח כלל ועולה לא נמצא בשפתיו דאין מורידין אותו. ואם לפי דעת הגאון חק"ל ז"ל דמסופק בקדוה"ג דאפשר דדמי לקדו' דמים ופקע קדושתו מניה למאי אצטריך קרא למילף לרוצח שלא יחזור לשררתו לדברי ר"י הא בלא"ה כל המנוים והשררו' דומים לקדושת הגוף ופקע מניה קדושתו אלא מדאצטריך קרא לרוצח ש"מ דחוץ מרוצח הרי הוא קדוש קדושת הגוף ולא פקע מניה קדושתו אעפ"י שחטא וא"כ לא מהני תנאה דהוי מתנה עמש"ב והתנאי בטל והמעשה קיים. עוד בנ"ד איכא טעמא אחרינא נוסף ע"כ הכתוב ומפורש לעיל והוא כי זה החכם בהיותו רב העיר הוא נכנס ויוצא בין שרי וגדולי אוה"ע והוא קבוע בין גדולי הועד מהמדינה לכל דבר המשפט וכל עניני המלכות הנוגע להמדינה נחתכין עפ"י וועד הנז' וגם הוא יושב עמהם כי כן יסד המלך יר"ה מזה שנים רבות להיות ראשי האומות הרוחני' נמצאי' בועד הנ"ל ואם יסלקוהו כי יפקד מושבו יאמרו אוה"ע כמה כעורים מדותיהם של אלו שאינם יכולים לפרנס חכם א' והמה כצאן אשר אין להם רועה או זיל לאידך גיסא שיאמרו על החכם לא על חנם הורידוהו משררתו ומי יודע מה מצאו בו עול וכו' וזה ודאי שהוא ח"ה גמור איזה צד שיהיה. ואם אמרו מערבין בבית ישן מפני ד"ש והוא מפני החשד וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הנ"ל ומוסכם מכל הפוס' כ"ש במקום דאיכא חלול ה' שאין חולקין כבוד לשום אדם ואפי' לרב וזה פשוט:
ומעתה הבוא נבוא לס' השני מ"ש בשאלה דאת"ל שאינם יכולים להורידו משום מבוא"מ אם יכול החכם לכופם ולמלוך עליהם בחזקה אפי' שלא יהיו מרוצים איזה מהם ואם יכולים המועטים לכוף את הרוב אענה אני חלקי הנה ידוע כי א' ממצות התורה היא למנות דיינים בכל קהל וקהל שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כמ"ש בספרי בפ' זה ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' סנהדרין וש"פ והגם שבזה"ז ליכא סמוכים עכ"פ אנן שליחותייהו דקמאי קא עבדינן והמצוה לא זזה ממקומה יהיה מדאורייתא או מדרבנן עיין בס' נשמת כל חי ח"ב לגאון עוזינו כמהרח"פ ז"ל סי' ז' ומה שהשיג עליו דודו הר' ארח משפט ז"ל בסי' א' בהגהט"ו אות ח' ואשתמיט מנייהו אשילי רברבי תשו' הרב משפטי שמואל ז"ל בסי' ס"ג שכ' על ההסכמה שעשו בעיר פליב'נה שנתקשרו ועשו הסכמה שלא לסייע וכו' לקהל הגרים. גם שלא להורות שום הוראה שבעולם לשום יחיד מהק"ק הנז'. וז"ל וכן במה שהסכימו שלא יהיה רשאי שום מורה להורות להם שום הוראה והמורים עצמם נשבעו בת"כ על זה. גם בזה פשיטא דנשבעו לבטל מצוה לדון ולמנות שופטי' וכן במצות לימוד תורה שכל אלו מצות כתובות בתורה. ואין לומר דאפשר במורה אחר דסוף סוף אלו בטלו את המצוה ונשבעו לבטלה. מזה נראה דדעתו דעת עליון דמצות לדון ולמנות שופטים גם בזה"ז היא מדאורייתא מדהשוה אותה למצות ת"ת ומן התימה על רוב חכמתם ובקיאותם איך לא עלה על דל שפתותיהם תשו' הנז' וע' בס' נתיבות המשפט להגאון מליסא ז"ל בח"מ סי' א' במשפט האורים שכתב דלדעתו הוי מדאורייתא ולעד"ן דגם הרמב"ם ז"ל דעתו הוא דהוי מדאורייתא שכ' בס' המצות שלו בעשין סי' קע"ו לשון הספרי דפ' בהעלותך כ"מ שנאמר לי הוא קיים לעולם ואינה מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחויב לדורי דורות יעו"ש לשון הזהב וההדר"ת ואיני נכנס בזה להכריע כי אינני ראוי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הרשב"א והרמב"ן ז"ל ולנ"ד הן לו יהי דהוי מדרבנן או מתקנת רז"ל גם זה הוא כמו מדאורייתא ואין ספק שנכלל בלאו דלא תסור והוי כמו שאר מצות דרבנן חנוכה ופורים ותקנות עזרא הסופר שיהיו ב"ד קבועין בב' וה' וכיוצא ומצוה זו היא אחת מאותן שכופין בני העיר זא"ז כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' שכנים כופין בני העיר זה את זה לעשו' חומה דלתים ובריח לעיר ולבנות להם בית הכנסת ולקנות ס"ת נביאים וכתובים כדי שיקרא בהן כל מי שירצה לקרות מן הצבור וכתב שם ההגמ"י וה"ה לכל דבר שהם צריכים והוא מתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל בשו"ת דשייכי לס' קנין סי' כ"ז ופסקו מרן ז"ל בח"מ סי' קס"ג וכתב שם מור"ם בהגה אפי' מעוט כופין את המרובין וכ' מרן ז"ל בשה"ס א"ח סי' נ"ה אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן נמצא דגם חזן אעפ"י שאינו כתוב בש"ס ולא בתוספתא נק' מצרכי העיר וכופין זא"ז וכן לענין לחי וקורה לתקן המבוי כופין זא"ז אעפ"י שאין זה צורך גדול כ"כ אפי"ה כופין כ"ש שאר ענינים וכמ"ש שם בתשוב' והנז' וכ"ש לרב ומרביץ תורה הצריך להם לענין גטין וחליצה ולהורות להם בין הטמא לטהור ולאפרושי מאיסורא שלא ילכו לדון בעש"ג וכו' שכופין זה את זה שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ז' ופסקו מרן בשה"ט א"ח סי' ג"ן דרב מובהק ובקי בתורה הוא קודם לש"ץ אם אין להם יכולת לשניהם וא"כ ודאי שלרב מר"ת כופין זא"ז ואפי' מעוט כופין את המרובין כמ"ש מור"ם ז"ל. וכ"כ מהרח"ש ז"ל בח"ג סי' כ"ט הביאו הרב פחד יצחק אות חי"ת ערך חכם הקהל. דקהל שלקחו להם רב ומת דחייבים ליקח אחר במקומו ואם כיוונו בתחי' לנהוג כן לעולם יש אומרים דאין להם התרה ומספק אם כיוונו כן צריכים התרה אף יכולים לכוף זה את זה ליקח להם רב עוד שם בסי' ל' דכופין אפי' המעוטים את המרובים ליקח להם רב ואפי' שדין זה אינו במנוי מלמד לעיון שנפל ס' בהסכמה מ"מ אם היה בחרם ספיקו להחמיר ומה גם אם יש אומדנא דכך קבלו עליהם וכ"ש שהיו נוהגין כן עד עתה וגם משור' הדין חייבים כיון שכ"נ בכל תפוצות ישראל וכן הוא מדין התלמוד עכ"ל שם בס' פחד יצחק יעו"ש במקומו כי אין בידי ס' מהרח"ש ז"ל לראות הדברים בשרשן ולהשתעשע בד"ק:
והנה העיר הזאת יאנינא יע"א מימי עולם היה להם ראש ומנהיג חכם מר"ת מזמן הגאון מהרשד"ם ז"ל כמ"ש בתשו' לחיו"ד סי' קל"ו ד' שאלות אשר שאלו החכם כהר"ר יהושע ן' עזרא ז"ל מיאנינא והב' היא שבק"ק הישן היה להם מר"ת חכם א' תושבי והק"ק החדש שלחו והביאו להם חכם מעיר אחרת יעו"ש השאלה והתשובה למי שלבו חפץ ועד יומא כי האידנא לא עמדה העיר הזו מלהיות להם חכם ראש וקצין והגם שלא היו רבני' מובהקי' שמהם תצא תורה לכל ישראל כמו עיר קטנה הסמוכה לנו ארטא יע"א שהיו בה רבנים גדולים ועצומי' מאריות גברו במלחמתה של תורה כמו הרב בעל בנימן זאב וחתנו הרב משפטי שמואל וקרובו הרב שמואל קלעי והרב דוד ויטאל ז"ל בעל כתר תורה ודעמייהו זכר כולם לה"ה אלא היו גמירי וסבירי וכל הדבר הקשה היו שואלים לבעלי תריסין מורי הוראות יושבי כסאות בעוב"י שאלוניקי יע"א עכ"פ היה להם ת"ח מרביץ תורה לראש ולקצין או תושבי או מעיר אחרת א"כ הוא מנהג קדום למגדר מילתא שלא ילכו בעש"ג ולדבר מצוה ובזה אין ס' אליבא דכ"ע שהמיעו' יכולין לכוף את הרוב וכ"כ מהר"ש הלוי ז"ל בחיו"ד סי' ח' ד"ה ועוד דנ"ד וכו' דבנדון מר"ה אפי' מיעוט כופין את הרוב יעו"ש והסכים על ידו שם מהרח"ש ז"ל וכתב דאין לך מצוה גדולה מזו להרביץ תורה ברבים ולזכותם והביא ראיה ממ"ש הריב"ל ז"ל ח"ג סי' פ"ח דאפי' לענין חומר שבועה ע"ד רבים דקי"ל דאין מתירין אלא לדבר מצוה דלענין מרביץ תורה אין לך מצוה גדולה הימנה יעו"ש וכן הסכים הרב דב"מ ז"ל בחיו"ד סי' מ' דע"ג סע"ד ע"ש ומהראד"ב ז"ל סי' ע"ד ציינו מרן החביב ז"ל בחיו"ד סי' רכ"ח בהגב"י. וגדולה מזו כתב בס' הכל בו סי' קמ"ב ד' קמ"ה והביאו הרב משא מלך ז"ל וז"ל בקיצור שאלה זו שאלו רבני טריויש לרבינו יהודה כהן ב"ר מאיר ולר' אליעזר ב"ר יהודה ז"ל וכו'. תשובה לפי דברי השאלה כך דעתינו נוטה שחייבים כל ישראל לכוף ולהכריח איש את חבירו כדי להעמידו על האמת ועל המשפט ועל חקי האצדי"ם ותורותיו ודבר זה מצינו בתורה בנביאים ובכתובים כתוב בתורה ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך מלמד שהשוטרים מקבלין שכר כשופטים ושכר אלו ואלו שקולין בנביאים וכו'. לכן כשהקהל יחד מסכימים לעשות סיג וגדר לתורה אין היחיד יכול להוציא עצמו מן הכלל לבטל דברי המרובים לומר לא הסכמתי בהסכמה זו אלא בטל יחיד במעוטו והמרובין רשאים להשביע ולגזור ולפדות ולהפקיר ממונו ולעשות סיג לכל דבר וכו' וכו' עד הילכך אין היחיד יכול להוציא עצמו מכלל הצבור ולא מבעיא בדבר שצריך לעשות סיג וגדר לתורה אלא אפי' בדבר הרשות כגון מס ושאר תקנות שמתקנים הקהל לעצמן אין היחיד יכול לבטל ולהוציא עצמו מתקנתן דתניא רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים וכו' הילכך לא יעלה דבר זה על לב איש לעולם:
עוד שם ומה ששאלתם אם בני עיר אחת יכולין להשביע ולכוף בני עיר אחרת שם בעירם אעפ"י שהם רחוקים. כך נראה לנו אם תקנה זו שהם מתקנים יש בה צורך ישיבה כגון מס או מדות וכו' כגון אלו אינם רשאים לכוף אלא בני עירם כדאמרי' רשאים בני העיר וכו' בני העיר אין בני עיר אחרת לא. אבל אם היו עוברין בני עיר אחרת על התורה או על הדין או שהורו על אחת מכל המצות שלא כהלכה רשאין בני עיר אחרת לכופם ולהחרימם כדי להחזירם למוטב ואין יכולין לומר אנו בשלנו ואתם בשלכם אלא כל ישראל מצווין להכריחה שכן מצינו וכו' עכ"ל הצ"ל:
נמצינו למדים מהדין תרי מרגליות טובות כמה הלכת' גברוותא. ויצא הא' שחייב כל איש מישראל לכוף ולהכריח את חבירו כדי להעמידו על האמת וכו' וחיוב זה איננו מוטל על הב"ד לבד כ"א ע"כ איש ישר' גם את השני שמצות שופטים ושוטרים נהוג גם בזמן הזה לאפוקי מ"ד שמצוה זו אינה נוהגת כ"א בפני הבית בזמן דאיכא סמוכים והשתא דליכא סמוכים אינה אלא מתקנת חכמים כמו שציינתי לעיל דברי הג' כמהרח"פ ז"ל בספרו נשמת כ"ח ח"ב. שהרי הם מביאים ראיה מן הפסוק שו"ש תתן לך לזה"ז ואי סברי מרנן דהיא מתקנת חכמים הי"ל לפרש שהיא מתקנת חכמים ולא להביא ראיה מן הפסוק למה שאינו בזה"ז דאורייתא. גם את השלישי שאסור לעמוד נגד ב"ד כדי להחליש כחו בדבר מה ואפי' שיהיה קרובו כמו שפשתה המספחת באיזהו מקומן שכשבאים לייסר איזה חוטא ועושי רשע שמתאספין קרוביו ואוהביו לבטל כח ב"ד ולהתריז כנגדם והעונש הכתוב עליהם רח"ל ושכר טוב הצפון למחזיקים ביד ב"ד ותומכיה. ואת רב"ע שאין היחיד רשאי להוציא עצמו מן הכלל ואם יצא מן הכלל בטל במיעוטו ויכולים לנדותו ולהפקיר ממונו. עליו חמ'ש שאם נדוהו ב"מ חייב לקבל עליו נדויו ולא להתריז כנגדם ח"ו כנהוג בזה"ז באיזה עושי רשע ב"מ והראיה מהתנא הקדוש האלד"י שם האחד אליעזר מיוחד שבדורו זצוק"ל וזיע"א. ואת שש דאפי' בדבר הרשות שאינו נוגע לדבר מצוה אין היחיד יכול לפרוש עצמו מן הצבור. בא"ר שב"ע שאפי' כל בני העיד עוברין על התורה או על הדין שחייבי' בני עיירות אחרות לכופם ולהחרימם כדי להחזיר' למוטב ואינם יכולים לומר אנו בשלנו ואתם בשלכם. א"כ בנ"ד שהוא לבטל את המצות ממנוי שופטים ולעבור טל ד"ת שמבוא"מ ולהניח בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה וילכו לדון בעש"ג ולבזות ת"ח לסלקו ממנויו ולקפח פרנסתו דלא מבעיא דאפי' המעוט כופין את הרוב אלא אפי' אם ח"ו כולם יסכימו לחובה שחייבים שאר בני עיירות לכופם ולהכריחם שלא יעשה כזאת בישראל ולהחזירם למוטב:
וחזה הוית להרב כמהר"ש ן' חסון ז"ל בשו"ת בית שלמה ק"ק בחיו"ד סי' י"ז שנשאל על קהל שאין להם רב והולכים כצאן אשר אין להם רועה וקצתם העיר ה' את רוחם לשכור להם רב אם יש כח בידם לכוף לקצתם המוחי' או לא והוא ז"ל רצה לדמותו לציור וכיור שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהל' שכנים חצר השותפים כל א' מהם כופ' לחבירו לעשות בית שער ודלת וכל הדברים שהחצר צרי' להם צורך גדול או דברי' שנהגו בני המדינה לעשותו אבל שא"ד כגון ציור וכיור וכיוצ' בו אינו כופהו ע"כ משמע שאפי' שאר דברים שאינו כמו ציור וכיור אם נהגו בני החצר כופין את השותפין לעשות ואילו בפ"ו גבי כופין בני העיר זה את זה לא כתב רק אותם השנוים בגמ' ותוספתא ולא אמר הדברים אחרים הצריכים או שנהגו לעשותם ובודאי דמשמע דאה"נ דכן כתוב בהגהות והרמב"ם פי' החלוקים גבי חצר שבא בתחי' במשנה ובגמ' וה"ה לבני העיר א"כ נקטי' דאין כופין אלא על הדברים הצריכים הרבה דלא אפש' בלחודייהו או שנהגו כן אבל בציור וכיור דאינם צריכים לחצר אפי' דנהגו כן בטלה דעתייהו וכו' א"כ לקחת ת"ח אשר ירביץ ויהיה מעיין גדול דורש ושופט ומורה הוראות זה ודאי הוי כציור וכיור והוא ודאי יפוי גדול וחן וכבוד לבני העיר לקחת אותו אם ירצה אבל אינו צרי' צורך גדול כי ת"ל הרי פת והרי שלחן והרי בשר ערוך לפנינו בספרים גם כי ת"ל יש שם בעיר ההיא מי שיש לו פת לאכול ולהבין בספרים ולאפרושי מאיסורא א"כ אין צורך כ"כ ולא מצינו אלא שחייבים לקנות ס"ת ונביאים וכתובים ולא קאמר להשכיר להם ת"ח כי דוקא מלמד תינוקות אתמר דמחרימין וכו' ע"ש. ותמיה לי טובא על רוב חכמתו איך כתב דליכא שום צורך להשכיר להם ת"ח הפך ש"ס ערוך בסנהדרין ד' י"ז ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' דעות דכל עיר שאין בה יו"ד דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה וחדא מהם הוא ב"ד מכין וחובשין ואיך דמהו לציור וכיור. גם מצות מנוי שופטים הכתוב בתורה ולדעת קצת היא מדאורייתא גם בזה"ז דליכא סמוכים ולדעת קצת דסוברים דהיא מדרבנן בזה"ז יען בזה"ז ליכא סמוכים וכמ"ש רי"ו במישרים בח"א ח"ד הביאו הרב נב"ח ז"ל שם וז"ל מצוה דרבנן למנות שופטים בכל עיר אע"ג דאין לנו עתה סמיכה כדמוכח בסנהדרין ע"כ הרי אליבא דכ"ע איכא מצוה ואיך דמהו לציור וכיור ואשתמיטתיה מיניה דמר שו"ת הכל בו הנז' והמשפטי שמואל דסי' ס"ג ומהריב"ל ח"ג סי' פ"ח דכתבו דלקיחת מרביץ תורה בקהל הוי דבר מצוה אפי' להתיר שבועה ע"ד רבים וחיובא רמיא ע"כ קהל וקהל שיש להם יכולת למנות שופט חכם הראוי לדון ולהורות ולא סגי באילני דמלבלבי שכתב הוא ז"ל גם כי ח"ל יש שם בעיר ההיא מי שיש לו פת לאכול ולהבין בספרים וכו' שהרי יחיד מומחה עדיף מג' הדיוטות כמ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' ר"פ בדרך ב' יעו"ש ומה נעשה לרב גדול כמוהו יושב על כסא ההוראה בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים ושלחן ערוך לפניהם עם בשר שמן ויין ישן עם כל פרי מגדים כדמתלי מתלייא השבע אינו מאמין לרעב ואינו מאמין לרעבי לחם לחמה של תורה בעיירות כאלו. ומאחר שביררנו לעיל דמצות מנוי שופטים גם בזה"ז נהוגה יהיה מדאוריי' או דרבנן ממילא אזלא ליה קושיתו על רבי' הגדול הוא הרא"ש ז"ל עמ"ש בתשו' שיותר ראוי להשכיר להם רב מש"ץ דמנ"ל הא דהוא פשוט אחר שנתברר דמצות מנוי שופטים נוהג גם בזה"ז והיא מצוה מן הכתובות בתור' אלא דמשום דליכא סמוכים לא גבינן קנסות וכו' והשאר כדקאי קאי ודאי שקודם לש"ץ שהוא מאחד מהדברים של תקוני העיר דכופין זא"ז ולא כתיבא ולא רמיזא בתור' וזה פשוט. גם מ"ש אח"ך דאין להביא ראיה מאותה תשו' דמהר"ם ז"ל מטעם דהתם נתפשט המנהג וכיון שכן כופין אותו על זה אבל היכא דליכא מנהג כמו בנ"ד דמעולם לא ראינו בכל תפוצות ישראל שכופין לקחת ת"ח ודאי דאין כופין דהוי כציור וכיור. אחר המחי"ר מעצמותיו הקדושים לא צדק בזה שלא ראינו שום עיר מעיירות ישראל אשר יש להם כח ואל לקחת ת"ח רשום להיות להם למורה צדק שאין להם מרביץ תורה דיין ושופט כ"א בעיירות קטנות דוקא אשר בה כחמשים בע"ב מו"מ שאין להם יכולת לפרוע פרס לאדם גדול שיש להם איזה ת"ח פשוט דגמיר וסביר. והמנהג שכתב הוא ז"ל הוא להפך ובא רעהו וחקרו הרה"ג מהרח"ש ז"ל אסי' ל' המובא לעיל שכ' וגם מן הדין חייבי' כיון שכן נהגו בכל תפוצות וכן הוא מדין התלמוד. ואפשר שבזמנו עדיין לא עלו על מזבח הדפוס שו"ת מהרח"ש ז"ל ולא ראתה עינו מ"ש שם עכ"פ ס' מהריב"ל ז"ל היה בידו והיה לו לעיין בדבריו בסי' פ"ח שכ' דלענין מרביץ תורה אין לך מצוה גדולה הימנה:
איך שיהיה לנ"ד נלע"ד שגם הרב מהרשב"א ז"ל מודה ואזיל שהוא צורך גדול דע"כ ל"ק הרב ז"ל דדמי לציור וכיור אלא בנדונו שהיו שם אילני דמלבלבי ויודעים ומבינים להבין בספרים ולאפרושי מאיסורא לא כן בנ"ד שהבור רק אין מים של תורה ומעולם לא ידעו ללמוד ש"ס וכ"ש ספרי הפוס' ז"ל הא ודאי שמודה שהיא מצוה גדולה וכופין עליה מכ"ש דתיקון לחי וקורה שאינו אלא תקון ואפשר להזהר שלא לטלטל מפתח ביתו החוצה ועכ"ז כתב מהר"ם ז"ל בתשו' הנז' שכופין אותו. זה נלע"ד להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי מורי הוראות רבני אלפין ורבני מאותא שמהם תצא תורה רבני עה"ק ירושת"ו ורבני עוב"י שאלוניקי יע"א המאורות הגדולים ועל פיהם יקום דבר. הכ"ד המתאבק בעפר רגליהם ומשתחוה מרחוק מול כסא תורתם הכותב וחותם בחדש אדר א' מש' לרבות תלמידי חכמים. הן תוי הצעיר
חיים שמואל הלוי ס"ט.
הלכות כבוד רבו