כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
חשן משפט · סימן י
שאלה ראובן נתן לחנוך בנו הגדול חצר אחד במתנה וכן כתוב בשטר המתנה אתן חצר פלוני לבני חנוך מעכשיו ולכשיחזור לידי וקנו מידו על כך וכו' והחצר הנז' היו היה ביד שמעון שנתנו לו ראובן אחיו במתנה ע"מ להחזיר למשך עשר שנים ויהי כי ארכו הימים וימת ראובן חל"ש ועתה אחיו פלוא טוען שאחיו לא זכה בחצר מתרי טעמי חדא דאביהם נתנו לו בלשון אתן ואחרי שכאשר הוחלט החצר מיד שמעון דודם כבר מת אביהם נמצא שאביו בחיים חיותו לא נתן לו מאומה אלא שהבטיחו בלשון אתן וא"כ עתה נפל החצר ביד שנינו ואני מוחה במתנה זו במקום אבי. ועוד דהו"ל מקנה דבר שאינו ברשותו של אבינו אחרי שבשעה שנתן לו החצר במתנה לא היה בידו א"כ תא נפלוג פלוגתא:
תשובה אי' בגטין ד"מ ע"ב ת"ר האו' נתתי שדה פ' לפ' נתונה לפ' הרי היא שלו. הרי היא שלו. אתננה לפ' ר"א קנה וחכ"א לא קנה אמר רבי יוחנן וכולן בשטר ופירש"י ז"ל ד"ה אמר"י וכולן בשטר האי האומר דקתני כותב הוא שכ' אחד מלשונות הללו ומסר לו אבל באמירה עלמא לא וכו' ומצי למיהדר ביה אם לא קנו מידו וכו' וכולן בשטר דשדה נמי הכי מפרשינן לה דאילו בדבורא לא מקניא ארעא וכו' יעו"ש והנה עיקרא דהאי מילתא הוא מחלוקת הגאונים הביאו הרשב"א ז"ל בח"א סי' אלף ל"ג משם העיטור ז"ל באות קנין וז"ל יש מהם שאמרו דכל שאו' בלשון עתיד שאעשה כך או אתן כך הוי קנין דברים ויש מי שאומר דכל האומר אתן כו"ך לאו קנין דברים הוא אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואין ק"ד אלא באומר אחלוק עכ"ל והובא ג"כ מחלוקת זה בטור ח"מ סי' קנ"ז ס"ך ובב"י חח"מ סי' רמ"ה יעו"ש אך אמנם כ"ז הוא דוקא אי לא אמר מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו וקנו מידו אפי' לדעת הסוברים דקנין אתן ק"ד הוא כל במעכשיו שפי"ד דהרי הרמ"ה ז"ל הוא מהכת דס"ל דקנין אתן ק"ד הוא וכמו שהביא הטור ח"מ בסי' קנ"ז משמו אפי"ה ס"ל דאם אמר ליה מעכשיו מהני וכמ"ש הטוח"מ סי' רמ"ה משמו ופסקה מרן הב"י בשוה"ט בסי' רמ"ה ס"ג בשם יש מי שאומר יעו"ש וכן ראיתי להר' מוהר"א ששון בס' תורת אמת סי' קל"ג על הא דאיתא בע"ז דע"ב ע"א ההוא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזביננא לה וכו' הביא הרב ז"ל לשון הרי"ף והטור ז"ל בסי' ר"ו הח"מ ס"א דנקטו כי האי לישנ' כשאמכור שדה זו אמכרנו לך מעכשיו וקנו מידו על כך וכו' קנה והסכים הוא ז"ל לרש"י והרא"ש ז"ל דהכי ס"ל ואף דנקטו קנין לחודיה אפי"ה בעו מעכשיו ואפי' קנין לא הוו מצריכי למינקט וטעמא דנקטו קנין הוא משום דהוק' להו דהש"ס כי מקשה עלה דהך עובדא והא לא פסק אמאי לא מקשה והא לא החזיק ובמאי קנה לפי' הוצרכו למינקט הקנין ולעולם דאה"ן דבעו קנין במעכשיו רש"י והרא"ש כדעת הרי"ף והטור ז"ל והאי מעכשיו מתקן הלשון דאתן שהוא מסופק אם כונתו להבא או הווה דלא ליהוי הבטחה ועתיד עכ"ל יעו"ש מעתה הא דכ' הרי"ף ז"ל בתשו' סי' י"ד וז"ל וכן כל מה שהזכרנו למעלה כי הוא נקנה בקנין אינו נקנה אא"כ אמר לו נתתי לך כו"ך אבל אם אמר לו אתן לך כו"ך אינו נקנה ואפילו יהיה ברשותו לפי שהיא אסמכתא שרבותינו קורין אותה ק"ד בעלמא ע"כ צריכים אנו לומר דכ"ז הוא משום דלא אמר ליה מעכשיו וכמו שיראה הרואה מתוך השאל' הובאה בטוח"מ סי' ס' ס' י"ב ובסה"ת הוב"ד בב"י לשם יעו"ש אבל באומר מעכשיו וק"מ שפיר מהני:
אלא דמ"ש המוהרא"ש ז"ל בדעת רש"י דמאי דנקט קנין לאו דוקא וה"ה דבעי דלימא מעכשיו א"כ צריכים אנו לומר דמ"ש רש"י ז"ל בגטין ד"מ ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן וכולן בשטר אבל באמירה בעלמא לא וכו' ומצי למיהדר אי לא קנו מיניה וכו' דהיינו לרבי אבל לרבנן אף אי ק"מ לא מהני כל דלא אמר מעכשיו דאלת"ה אלא דמאי דקאמר אם לא ק"מ היינו אפי' לרבנן דמהני בקנין לחודיה וא"כ מוכרחים אנו לומר בדעת רש"י דס"ל דקנין אתן לאו ק"ד הוא א"כ מנ"ל להרב ז"ל דדעת רש"י כדעת הרא"ש והרי"ף והטור ז"ל וה"ה דבעי מעכשיו מאחר דהרי"ף והרא"ש והטור ס"ל דקנין אתן ק"ד הוא וכמ"ש ה'לחם שלמה בדנ"ג ע"ב ואמטו להכי הוא דבעו דלימא מעכשיו. אלא דחזה הוית להרב בעל העיטור אות מ' מתנה שהביא ההיא דגטין וז"ל ת"ר האומר נתתי שדה פ' לפ' וכו' אתננה לפ' ר"א קנה וחכ"א ל"ק אמר"י וכולן בשטר פרש"י האומר דקתני כותב הוא שכ' בשטר אלין הלשונות למוסרו לו אבל במסירה לחודה חוזר אם לא קנו בקנין עכ"ל והנה הרב העיטור הוא מכת הסוברים דקנין אתן לאו ק"ד הוא שכ"כ באות קנין ד"ה פ"א ואביאהו בסמוך וא"כ מוכרח שמ"ש הכא משם רש"י אם לא קנו בקנין מפרש הוא ז"ל דהיינו אפי' לרבנן ומשו' דקנין אתן לאו ק"ד הוא א"כ מעתה כיון דס"ל לרש"י דקנין אתן לאו ק"ד הוא א"כ ה"ן שפיר נקט קנין לחודיה בההוא עובדא דכשאמכור וכן ראיתי להרב מוהר"ש יונה בס' שי למורא סי' ל' שכתב דדעת העיטור דבקנין לחוד מהני ושיתף לרש"י לדעתו וכן ראיתי להקמ"ר ח"א פ"ח מה' מכי' ה"ז יע"ש מעתה דברי המוהרא"ש צל"ע. ומ"ש הרב ז"ל דאף דהרא"ש לא נקט אלא קנין לחודיה אפי"ה צ"ל דס"ל דבעינן דלימא מעכשיו כי היכי דלא ליהוי הטור בנו דמצריך קנין במעכשיו חולק עם אביו הרא"ש כבר היתי ר"ל דאדרבא כל בתר איפכא מסתברא דאיכ"ל דהעיקר הוא כמ"ש הרא"ש דבקנין לחודיה קנה קמא וכדעת כת הגאונים דס"ל דאף בלשון אתן אי קנו מיניה לא הוי ק"ד והטור ג"כ הכי ס"ל והא דנקט מעכשיו היינו לאורויי לן חידושא דאף דאמר מעכשיו בפי' אי מכרה יותר על מה שקצב עם הראשון אפי"ה לא קנאה הראשון אבל אה"ן דהיכא דמכרה כמו שקצב עם הראשון לא מצריך ביה מעכשיו דהא הטור ס"ל כדעת אביו הרא"ש דקנין הרי הוא כמעכשיו כמ"ש הדרישה סי' ר"ו חח"מ ויש קצת הוכחה לזה ממה שהטור דקדק ונקט אחר שכ' שדה זו כשאמכרנה אמכרנה לך מעכשיו נקט החלוקה שאם מכרה יותר על מה שקצב דלא קנה קמא ואח"ך נקט החלוקה דאם מכרה כמו שקצב בסתם משמע כדפרישית וכן ראיתי להמוהרש"י סי' ל' שכ' כן על דעת הטור:
ברם אחרי ההתבוננות נר' דהא ליתא דהרי הטור בסי' קצ"ה סי"א כ' וז"ל ואין קנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה קנה סודר זה ותקנה לי סודר לאחר שלשים יום לא קנה דבשעה שיש לחול הקנין כבר הוחזר הסודר אבל אם אמר לו קנה ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' יום קנה עכ"ל הרי לך בהדיא דאף דס"ל להטור כדעת אביו הרא"ש דקנין הרי הוא כמעכשיו אפי"ה הכא שביק לכללי' והוצרך למעכשיו אלא דזיל בתר טעמא דהרי בשעה שיש להקנות כבר הוחזר הסודר למאריה והוא תלה הקנית הקנין לאחר ל"י וא"כ ה"ן דגילה המקנה דעתו דכשימכור השדה ימכרנה לו לא יועיל הקנין של עכשיו לכלום שבשעה שימכור כבר הוחזר הסודר ואף שזה מכר לאחר כמו שקצב עם הראשון ל"ק כיון דהקנין לא הועיל לכלום אך אי ק"מ במעכשיו דהמעכשיו מתקן הלשון דלא ליהוי הבטחה ועתיד שפיר מהני וכאותה דסי' קצ"ה ולפי' צ"ל דמה שהצריך הטור דלימא מעכשיו היינו אפי' לחלוקה דאם מכר כמו שקצב עם הראשון דאי לא"ה ל"ק כאמור אשר ע"כ הצריך המוהרא"ש ז"ל לומר דאף להרא"ש צריך דלימא מעכשיו וכדעת הגאוני' דס"ל דקנין אתן ק"ד בעלמא הוא וכ"כ הב"י בסי' רמ"ה דס"ל להרא"ש דקנין אתן ק"ד הוא ולהכי צריך מעכשיו ועיין בטור ח"מ סי' ך' וע' בב"י שם וכן ראיתי להפרישה סי' ר"ו ס"א שרמז בתחי' למ"ש בדעת הטור ואח"כ רמז מ"ש המוהרש"י וכ' הראשון עיקר יעו"ש ועיין להרב שם יוסף בפ"ח מה' מכירה ה"ז יעו"ש:
ועפי"ז יתישב ג"כ מה שהצ"ע המוהרא"ש ז"ל שם וז"ל אבל כבר כתבתי דמלישנא דהרמב"ם ז"ל משמע דלישנא דאמכרנו לא מהני אפי' בקנין ומעכשיו שהרי כאן בפ"ח מהלכות מכירה כ' האומר לחבירו שדה זו כשאמכרנה הרי היא מכורה לך ולא נקט לישנא דגמרא דמשמע דקפיד אלישנא דמכירה דהשתא וכן ג"כ בדין נתתי שדה פ' לפ' שכ' בפ"ד מה' זכיה וז"ל אבל אם בשטר אתננו לו אעפ"י שהעידו עליו עדים לא זכה המקבל עד שיאמר לעדי' כתבו שטר מתנה ותנו לו ומדלא כ' כאן שאם כתב אתננו לו מעכשיו דמהני משמע דלישנא דאתננו או אמכרנו לא מהני אפי' במעכשיו וכו' וכ"ז צל"ע וישוב הדעת כעת עכ"ל. ולפק"ד הנראה לי לישב דלא לאפושי פלוגתא בין הרמב"ם ובין הרי"ף והרא"ש והטור ז"ל הוא דהנה הרמב"ם ז"ל פסק בפי"א דה' מכירה ה' א"ב וז"ל. וכל אסמכתא לא קניא שהרי לא גמר להקנותו כיצד המוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה ע"מ שילך עמו לירושלם ביום פ' והחזיק זה בבית הרי זה קנה וכו' אבל אם התנה ואמ"ל אם תלך עמי לירושלם או תביא לי דבר פ' אתן לך בית זה או אמכור לך בית זה בכו"ך והלך עמו באותו יום וכו' אעפ"י שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי ל"ק שזו אסמכתא היא וכו' ושם ה"ז וז"ל כל האומר מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאילו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו וכו' ע"כ והטור ז"ל בסי' ר"ז אחר שכ' דיני אסמכתא דכל שלא החזיק בשעת התנאי ואמר לו כשתבא עמי לירוש' אתן לך זה או אמכור לך דבר זה דל"ק משום דהוי אסמכ' כ' וז"ל כ' הרמב"ם כל האומר מעכשיו אין כאן אסמכ' וכו' וכ' בפריש' דקאי הך כל האומר מעכשיו אין כאן אסמכ' על מ"ש אבל אם התנה ואמר ליה אם תלך עמי לירוש' אתן לך בית זה או אמכרנה לך בכו"ך דהוי אסמכ' כל שלא החזיק בשעת התנאי אם אמר לו אתן לך או אמכור לך מעכשיו קנה ודלא כמ"ש הר' בתי כהונה ח"א בית כ"ד סי' ז' דל"ח ע"ב יעו"ש הרי לך בהדיא דס"ל להרמב"ם דאף בלשון אתן ואמכור דלהבא משמע כל במעכשיו מהני וכן יש להוכיח מדברי רבי' ירוחם נתיב י"ו שכ' משם הרמב"ם וז"ל כל אסמכתא שאמר מעכשיו אין כאן אסמכ' ע"כ וכן מתבאר ג"כ מתשובת הרשב"א ח"א סי' תתקי"ז שכ' וז"ל כבר ידעת שהרמב"ם כ' בחבורו בביטול דאסמכ' בב' ענינים האחד שיתן הדבר ואח"ך יתנה כגון שאמר בית זה נתון לך אם תלך עמי לירוש' שאין אסמכ' אלא כשהוא מתנה ואח"ך נותן והב' אם אמר מעכשיו ומה שהק' הרב ז"ל וז"ל גם במה שאמר במעכשיו כ' הוא בעצמו בהיפך מזה בפי' המשנה שלו בפ' ג"פ גבי מתני' דמי שפרע מקצת חובו וכ' דלעולם אסמכתא ל"ק אלא א"כ ק"מ בב"ד חשוב וסמוך וכל קנין מעכשיו הוא ע"כ והנה מלבד מה שתי' הרשד"ם סי' נ"ח דהרמב"ם חזר מפי' המשנה לחיבורו עוד בה דמנ"ל להרשב"א בעד הרמב"ם דקנין הרי הוא כמעכשיו עד דנימא דבעא בפי' המשנה קנין ומעכשיו ובד"ח נימא דהרמב"ם ס"ל דקנין לא הוי כמעכשיו וכן ראיתי להדרישה סי' ר"ז סי"ט שהוכיח בעד הרמב"ם והרי"ף דס"ל דקנין לא הוי כמעכשיו וכן כתב הכנה"ג סי' ר"ז בהב"י אות קפ"ז יעו"ש ואמטו להכי הוא דבעא בפי' המשנה בד"ח משום דבאותה משנה לא קאי במעכשיו ולפי"ז מה שחי' הרשב"א אח"ך בעד רבינו יעקב שייך שפיר גם להרמב"ם יעו"ש וכן מתבאר מדברי ה"ה בפי"א מה' מכירה ה"ג יעו"ש ולפי"ז דהך פסק' דהרמב"ם דכל האומר מעכשיו אין כאן אסמכ' קאי אאתן ואמכור כאמור מעתה מה מאד נתישב סיום דברי הרמב"ם על הך פסקא וז"ל כיצד אם באתי מכאן ועד יום פ' קנה בית זה מעכשיו וק"מ על כך ה"ז קנה ע"כ והק' הכ"מ ז"ל כיון הרמב"ם בפ"ה מה' אלו דכל הדברים נקנין בקנין וכו' למה לי מעכשיו וכו' יעו"ש אבל לפי מ"ש הנה נכון ולא דמי לההיא פסקא דפ"ה דהתם היינו שנטל קנין כדי לקנות החפץ ולהכי קאמר דבקנין לחוד מהני כמו שמהני משיכה הגבהה וכסף ושטר וחזקה אבל הקנין דהכא היינו שנטל קנין על ההבטחה שנתן לו שכשילך עמו לירוש' יתן לו ובענין זה הוי ק"ד ולפיכך הצריך ג"כ דלימא מעכשיו לתקן דלא ליהוי הבטחה ועתיד דבהכי לא הוי אסמכתא ולא ק"ד והקנין בעי ליה דאי לא ק"מ אע"נ דאמר מעכשיו לאו כלום הוא וכמ"ש הכ"מ לשם. הראת לדעת דבאסמכתא ס"ל דבקנין ומעכשיו מהני אף ללשון אתן ואמכור דהוי ק"ד הלא מעתה נחזור לההיא פסקא דהרמב"ם דפ"ח דמכיר' גבי כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו וק"מ וכו' דאתאן עלה והנה הב"י בסי' ר"ו הביא הך פסקא וכ' וז"ל והוה משמע דטעמא דבעי הרמב"ם דלימא מעכשיו משום דאי לא אמר הכי הוי כמו ק"ד אח"ך מצאתי שכתב בעל העיטור באות תנאי סי' י"א כתבו רבוואתא דוקא פסק וק"מ במעכשיו הא לא"ה ל"ק דקי"ל אסמכ' לא קניא וכו' ומסתברא דלאו אסמכ' היא דלא קאמר מילתא יתירתא וכו' וסיים בד"מ אבל דעת הרא"ש והתוס' והמרדכי והגה"מ כדעת הרמב"ם דאפי' לא גזים ולא קאמר מילתא יתירתא הוי אסמכ' וכו' ולכן הוצרך רבינו דלימא מעכשיו ושיעור דברי הב"י נ"ל דאיהו ז"ל מפרש דטעמא דבעי הרמב"ם דלימא מעכשיו היינו משום דהוי כמו ק"ד וכ"ז בהניח דאיכא אסמכתא אעיקרא כי היכי דנימא דהקנין הוי ק"ד אח"ך מצאתי להעיטור דס"ל דכל דלא אמר מילתא יתירתא לאו אסמכ' היא וא"כ כל דליכא משום ליתא דאסמכתא פשי' דלא אתינן עלה משום ק"ד דהא בהא תליא דהכל הוא משום סמיכת דעת המקנה והקונה וכמ"ש הרי"ף בתשו' הבאתיה לעיל וז"ל שהוא אסמכ' שרבותינו קורין אותה ק"ד ע"כ ולזה סיים הוא ז"ל דכיון דכולהו הני רבוואתא ס"ל כדעת הרמב"ם דאף דלא אמר מילתא יתירתא הוי אסמכת' ולפיכך הצריך רבינו דלימא מעכשיו וכן צידד ה"לחם רב סי' קמ"ז וכ"כ ה'בני אהרן דקכ"ד ע"א הוב"ד בבני יעקב דף ס"ד ע"ב ומה שהק' עליו הבני יעקב אינו סותר למ"ש יעו"ש ועיין דרישה שם ודו"ק ואפי' לדעת הדרישה דס"ל דאין כאן לא אסמכתא גמורה ולא ק"ד גמור כבר בספרו הסמ"ע לשם עמ"ש מרן הרי היא מכורה במאה מעכשיו וק"מ וכו' כתב וז"ל הטעם דבעי דלימא מעכשיו וכו' בדרישה כתבתי דאין כאן לא אסמכ' גמורה ולא ק"ד גמור אלא משום דנצטרף לריעותא מה שגילה דעתו שלא יתחיל הקנין מיד וכו' ע"כ:
מעתה שיעור דברי הרמב"ם דנקט בלשון הרי היא מכורה כך הם מכיון דאמר בתחי' כשאמכור אף דאמר הרי היא מכורה אפי"ה מפרשינן לה הכי כשאמכור אז הרי היא מכורה ואי לאו דק"מ במעכשיו לא הוה מהני ולא מידי וזהו שנקט הרי היא מכורה לאורויי לן חידושא דלא תימא דדוקא בלשון עתיד כלשון אתן ואמכור הוא דאיכא אסמכת' וק"ד אבל היכא דאמר הרי היא מכורה נימא דמהשתא הוא מוכר וליכא לא אסמכ' ולא ק"ד קמ"ל דאפי' בלשון דהרי היא מכורה כל כי האי דקאמר לכשאמכור דתלה הקנית הקנין לכשימכור איכא אסמכ' וק"ד ולפיכך בעי קנין במעכשיו וכ"כ ה' קמ"ר פ"ח מה' מכירה ה"ז וכ"כ ה' אורים גדולי' למוד קפ"ג לדעת הרשב"א יעו"ש וע' להר' בני יעקב דק"ו סוע"ב ולעולם דס"ל להרמב"ם דאפי' בלשון דאמכרנה בקנין ומעכשיו שפיר מהני וע' בס' משפט הכהני' לנתיבות משפט על ש"ע ח"מ סי' ר"ז דכ"כ בהדיא לדעת הרמב"ם ז"ל וז"ל והרמב"ם ס"ל כמאן דס"ל בסי' רמ"ה דלשון אתן ואמכור לא מהני משום דהוי אסמכ' אם לא שאמר מעכשיו ע"כ. ועפ"י הדברים הנאמרים לדעת הב"י בדעת הרמב"ם נסתלקה קושית הרמב"ן בחי' לבתרא על דקס"ח מעל הרמב"ם וז"ל והרב ר' משה הספרדי ז"ל פי' שכל האומר אם תעשה אתן לך שדה פ' זוהי אסמכ' וכו' ואינו נכון שהאומר אתן ק"ד הוא וכו' יעו"ש וכ' הרב בני יעקב דק"ו דעל הרמב"ם קאי וכן היק' הרב בני יעקב לשם והצ"ע. ולפקע"ד הנר' להליץ בעד הרמב"ם הוא כמ"ש דהאסמכ' וק"ד חדא מילתא נינהו ושניהם יכונו בדבר אחד ושם אחד מתקרי וכמ"ש משם תשו' הרי"ף שהוא אסמכתא שרבותינו קורין אותה ק"ד (וכן ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לבתרא הוב"ד בס' לחם שלמה בדנ"ד ע"ג וז"ל גם הרשב"א כ' כדברי הרמב"ם וכו' ומפני שספר זה אינו מצוי אעתיק לשונו כ' הר"י הלוי האי מתני' דיטול בש"מ הוא וכו' אבל בבריא לא משכחת לה דאי נמי ק"מ הא קי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ועוד דאסמכ' הוא דאם ילדה קאמר ועוד דק"ד בעלמא הוא יטול קאמר וכו' יעו"ש) ועיין במפ"ה סי' ר"ו א"כ ה"ן שפיר איכ"ל בדעת הרמב"ם דתרוייהו איתנהו אסמכ' וק"ד ולא נקט טעמא דאסמכ' אלא משום דקאי בדיני אסמכתא ולפיכך סתם הדברים ולא פי' מעתה אין אנחנו צריכים לתי' הלח"ש דנ"ג ע"א דהרמב"ם איירי בק"מ בלשון חיוב ואהכי לא הוי ק"ד (ודבריו תמוהים מאד דאי הרמב"ם בהכי איירי בק"מ בלשון חיוב בהא ליכ' אפי' ליתא דאסמכתא וכמ"ש הרמב"ם בפי"א דהלכות מכירה הח"י יעו"ש וצ"ע):
עוד יש להוכיח מדברי הרמב"ם עצמו דס"ל דאפילו בלשון אתן ואמכור דמשתעי בלהבא מהני הקנין במעכשיו דהרי פסק הרמב"ם בפ"ב מה' מכירה ה"ט וז"ל האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום ומשך לא קנה ואם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר שלשים קנה וכו' ע"כ הרי לך בהדיא דס"ל להרמב"ם דבאומר קנה מעכשיו ולאחר ל' אע"ג דתלה הקניה להבא אפי"ה כל במעכשיו שפיר מהני וכן ראיתי להרב דין אמת ח"מ על סי' ר"ו אלא שבמה שרצה להוכיח ממ"ש הרמב"ם בפ' נז' הלכה ח' הרואה יראה דאחר המחי"ר לא דק יעו"ש וא"כ ה"ן למה ליה למינקט כי הך לישנא דהרי היא מכורה הא כיון דס"ל דבמעכשיו מהני לינקוט אמכרנה וכלישנא דתלמודא אל"ו דמאי דנקט הרי היא מכורה הוא לחידושא וכדפרישי' ולעולם דאף בלשון דאתן ואמכרנה וק"מ במעכשיו מהני וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ב וכן משמע דס"ל להרמב"ן בתשו' סי' י"א וכ"ה וכ"כ ה'לחם רב סי' קמ"ז וכן ראיתי להרמב"ן בחי' לבתרא עד"ג דהביא על הא עובדא ס' הרי"ף דבקנין ומעכשיו לחוד מהני וכן ראיתי להרב משכנות הרועי' סי' ע"ו אות א' שהסכים בהכי והביא ג"כ ס' הריטב"א דהכי ס"ל דבקנין ומעכשיו לחוד מהני וכ"כ הרב הנז' באות ק' סי' י"א יעו"ש וכן ראיתי למרן החבי"ב חח"מ סי' ר"ג הגה"ט סל"ב אסף איש טהור תשוב' מהריק"ו סי' ך' משפט צדק ח"ב סי' ל"ו מוהר"ם מיטראני ח"ב סי' כ"ו ורי"ח ומוהרש"ך ח"ג סי' פ"ד דכולהו הני ס"ל דבקנין ומעכשיו מהני לסלק ליתא דק"ד יעו"ש ועיין עוד להרב הנז' בסי' ר"ו יעו"ש וכן משמע מתשו' הריב"ש סי' קמ"ה שכ' וז"ל ואם אמר לו אמכרנו לך מעכשיו וק"מ קנה והביא ראיה לדבריו ז"ל מהך פסקא דהרמב"ם הנז' וכ"כ הרב משפט צדק ח"ב סי' ל"ו דק"ב ע"ב וז"ל שלענין ק"ד מאחר שקנו מידו מעכשיו לא הוי ק"ד וכמ"ש הרמב"ם עצמו האומר לחבי' כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך במאה וק"מ ע"כ ואם כדברי המוהרא"ש דהרמב"ם דוקא נקט הרי היא מכורה אבל בלשון דאמכרנה לא מהני אפי' במעכשיו מאי ראיה מייתו מהך פסקא דהרמב"ם אבל לפי מאי דפרישית הנה נכון ושפיר מייתו ראיה במכ"ש ללשון דאמכרנה ובהכי אזדא לה תמיהת המשל"ם בפ"ז מה' מכירה מעל הריב"ש דאיך יחלוק על רבינו והרשב"א והגאון דהנה לפי מ"ש לדעת הרמב"ם הנה נכון והגאון והרשב"א לקמן בס"ד נבאר וא"כ הא דכ' הרמב"ם בפ"ד מהלכות זכיה הכותב בשטר אתננו אעפ"י שהעיד עליו עדים ל"ק אלא א"כ אמר לעדים כתבו וכו' ולא קאמר דאם אמר אתננו מעכשיו וק"מ דמהני שפיר איכ"ל דסמך אהכא במכ"ש ללשון אתננו ושם הודיענו אופן נאות בדליכא קנין במעכשיו שיאמר לעדים כתבו וחתמו ותנו לו. וכמו כן יש להוכיח מדברי מרן הב"י בסה"ק דאילו בסי' ר"ו כ' כל' הרמב"ם וז"ל כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך וכו' דמשמע דדוקא נקט בלשון דהרי היא מכורה לאפוקי לשון אמכרנה דאף בקנין ומעכשיו דלא מהני ואילו בסי' רמ"ה בתחי' הביא לשון הש"ס וכלשון הרמב"ם דפ"ד דזכיה וז"ל אבל אם כתב בשטר אתננו לו אעפ"י שהעידו עליו עדים לא זכה המקבל ואח"ך כ' וי"א דאם קנו מיניה מהני לשון אתן והרב לח"ש ה' ק"ס סי' נ"ח עלה ונסתפק בדברי מרן הללו אי חשיב כשאר סתם ואח"ך מחלו' או"ד הכא שאני שלא הביא בסתמו כי אם דברי הש"ס ופשיט לה דגם בכה"ג הוי סתם ואח"ך מחלוקת וכו' דהרי כללא כייל לן מרן בהקדמתו דדרכו לפסוק כג' עמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כששנים מהם מסכימים לדעת אחד כ"ש הכא דשלשתן מסכימים לדעת אחד דקנין אתן הוי ק"ד וכו' ע"כ:
ואני הדל באלפי נסתפקתי בדעת מרן במ"ש אח"ך ויש מי שאומר שאם אמר אתננו לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה לאלתר מעתה כיון דבתחי' כשסתם לא הביא אלא דברי הש"ס א"כ הו"ל י"א וימשא"ו דלהי"א בקנין לחוד מהני ולהימשא"ו בעינן נמי קנין במעכשיו והדרן לכללין די"א וימשא"ו הלכה כבתרא או לפחות דאי עבד כמר עבד ואי עבד כמר עבד ונ"מ לענין קי"ל אפי' לדעת מרן או דילמא כמו שפשט הלח"ש ז"ל דהוי סתם ואח"ך מחלוקת וא"כ כשסתם דבלשון אתן ל"ק א"כ אף אם יהיה הקנין במעכשיו נמי לא יועיל לכלום ואיכ"ל דלפיכך הוצרך בסי' ר"ו למינקט לישנא דהרי היא מכורה דאילו בלשון דאמכרנה אף בקנין ומעכשיו לא מהני ברם לפי מ"ש דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחד דאף בלשון דאתן ואמכור הקנין במעכשיו מהני א"כ הדרן לכללא דכייל מרן בהקד' לב"י דדרכו לפסוק כשלשה עמודי הוראה א"כ אפי' לדעת הלח"ש דהוי ס' ואח"ך מחלוקת והלכה כסתם דבקנין ל"מ אף דלא פי' מידי בסתמו מ"מ לענין דינא דקנין במעכשיו שפיר איכ"ל דאף דהוי ה' כסתם דבקנין לא מהני היינו בקנין לחוד ומשום דהוי ק"ד אמנם אי איכא קנין במעכשיו דהמעכשיו מתקן לשון אתן דלא ליהוי הבטחה ועתיד ס"ל כיש מי שאומר וכדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דמהני ועוד יש הוכחה לזה דהרי בסי' ר"ו סא"ב כייל איהו כדעת הרמב"ם דסילוק האסמכתא הוא בב' ענינים וז"ל י"א דהנ"מ כשקנה בדרך מן הדרכים וכו' אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם יתקיים התנאי יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אעפ"י שנתקיים התנאי ל"ק שזו אסמכתא היא ול"ק אא"כ אמר לו קנה מעכשיו וקנו מידו על כך ע"כ ואח"ך האריך באופני האסמכתות ושם בס' י"ד חזר והביא הך פסקא דהרמב"ם דבקנין ומעכשיו מסלק האסמכתא בלי שום חולק ומדעת עצמו. וראיתי להרב נתיבות משפט על רסי' ר"ז שכ' וז"ל עיקר החילוק הוא דברישא מיירי דאמר בלשון דהרי היא מכורה לך זכו' משו"ה מהני בסיפ' מיירי דאמר בלשון אמכור והרמב"ם ס"ל כמאן דס"ל בסי' רמ"ה דלשון אתן ואמכור לא מהני משום דהוי אסמכתא אם לא שאמר מעכשיו יעו"ש וע' להסמ"ע סי' ר"ז ס"ו ועיין בש"ך וט"ז שם ס"ב יעו"ש וא"כ צ"ל דהא דנקט מרן בסי' ר"ו לישנא דהרי היא מכורה הוא משום דדרכו בסה"ק להיות נגרר אחר לשון הרמב"ם ואיכ"ל כמש"ל בדעת הרמב"ם דחידוש הוא דאפי' בלשון דהרי היא מכורה בעינן ביה קנין במעכשיו ולפי מה שהוכחתי בדעת מרן תמיהא לי טובא על מה שראיתי להכנה"ג ח"מ סי' ר"ו הגהט"ו אות א' וז"ל ומצאתי בתשו' כ"י לרבינו ב"י שכ' וז"ל דאע"ג דלשון הגמר' מוכח כדברי רבינו בעל הטורים לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם עכ"ל וכן ראיתי להרב דין אמת על סי' ר"ו שתמה כמו כן ולפי מאי דהוכחנו ויש להוכיח עוד ממה שפסק בסי' קצ"ה ס"ה דאם אמר לו קנה ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה הרי לך בהדיא דס"ל למרן הב"י אפילו באומר בפי' שתקנה לאחר ל"י במעכשיו מהני וקנה וכל זה סותר למ"ש בתשו' וע' להלח"ש דנ"ה ע"ד שהצ"ע:
איך שיהיה זכינו לדין דלדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ומרן הב"י וכל הרבנים הנז"ל וכולהו הני דאסף איש טהור מרן החבי"ב יחד כולם ס"ל דאף בלשון אתן ואמכור הקנין במעכשיו מהני לסלק הק"ד וע' בקמ"ר פ"ח מה' מכירה ה"ז סוד"ה אמנם במה שרצה להשוות דעת הטור עם הרמב"ם ולומר דמאי דמהני הקנין במעכשיו היינו ללשון דהרי היא מכורה ולא ללשון דאמכרנה לא ידעתי מה יענה ביום שידובר בו ההיא פסקא דהרמב"ם דפ"ב מה' מכירה ה"ט וההיא פסקא דהטור דסי' קצ"ה סעיף י"א:
אלא דתו חזיתיה להרב מוהר"א ששון לשם וז"ל אבל ראינו לה"ה שכ' בשם הרשב"א שכ' משם רב האיי גאון דבעינן נמי שבאותה שעה יהיה הקרקע ביד הלוקח ושכן כ' בעל העיטור בשם רבוואתא והנה הרב מוהריק"א הביא משם בעל העיטור ז"ל וז"ל כתבו רבוואתא דוקא פסק וק"מ במעכשיו הא לא"ה לא דקי"ל אסמכתא ל"ק ודוקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה ומסתברא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה בשוה ולא בעינן ביה מעכשיו ומיהו קנין בעינן ודוקא דלא מיחייב ליה לוקח כלום אבל אי מיחייב ליה לוקח ואמר ליה אי מזביננ' להך ארע' לדידך מזביננ' מאותן מעו' שהוא חייב לו ומכר לאחר במאה קנה ואע"ג דלא קנו מיניה ואיכא למימר דהאי עובדא כה"ג הוא ע"כ ואיכא למידק במאי דקאמרי הנך רבוואתא דבעי' דקיימא ארעא בידא דלוקח אפי' משקנו מידו וכן משמע דס"ל לבעל העיטור עצמו דאמאי הרי איכא קנין וקרקע נקנה בקנין שהוא אחד מקניניו וכו' ותו דאי איכא חזקה למה לי קנין וכו' עוד צריך להתישב בהמשך הלשון הזה דמשמע שאינו מתישב יפה שהרי מוקאמר ודוקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפירקן וכו' משמע דמאי דמייתי ראי' היינו למאי דקאמר דבעינן דקיימא ארעא בידא דלוקח ולזה הביא ראיה דומיא דפירקן שהוא בידא דלוקח הא לא"ה ל"ק וכו' ומסוף הלשון דקאמר דאמרן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה משמע להיפך דמאי דמייתו ראיה הוא למאי דקאמר דקנה משום דלא נימא דל"ק וא"כ האי לישנא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. תו י"ל במ"ש ומסתברא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה בשוה ולא בעינן ביה מעכשיו וקשיא לי דהתינח דלא בעינך ביה מעכשיו מט' דאסמ' אכתי בעינן ליה משום דלא ליהוי ק"ד וכו' מ"מ נקטינן מהכא דלדעת בעל העוטור ס"ל דלא סגי קנין במעכשיו ופסו"ד אלא בעי' נמי שיהיה הלוקח בתוך הקרקע באותו זמן וכ"כ ג"כ הרשב"א בתשו' הביאה הרב מוהריק"א בסי' ר"ו וז"ל כ' הרשב"א שאלת מי שקנו מידו בעדים שימכור ביתו לחבירו וחבירו לו בקנין ג"כ שיקנה וכו' תשו' לשון זה שאמרת איני מכירו ואיזה ענין לקנינין אלו וק"ד בעלמא הוא וכו' ועובדא דההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא להא ארעא לדידך מזביננא לה בק' דאלמא קנה קמא התם כשקנה האי ארעא מהשתא והחזיק בה בתנאי שאם ימכרנה תהא קנויה לו הא לא"ה לא עשה ולא כלום וכ"כ רהא"ג בס' המקח כגון שקנו מידו ואמר ליה הקניתיה לך בדמים כו"כ מעכשיו וכשארצה למוכרה והקרקע עומד ביד הלוקח כה"ג קנה ואי לא ל"ק וכו' הרי לך שבזאת התשו' הצריך ג"כ הרשב"א בהדיא קנין במעכשיו וכשארצה למכור ופסו"ד ושיהיה הקרקע ביד הלוקח ועוד נראה מכאן שצריך שיאמר הקניתיה לך וכו' כמ"ש הרמב"ם הרי היא מכורה ולא כמ"ש הטור אמכרנה עכ"ל וכן ראיתי למוהרשד"ם סי' רפ"ד ולמוהריט"ץ סי' קס"ג וקפ"ז ולמהר"ש יונה סי' ל' דהכי ס"ל מכח דברי הרשב"א ורהא"ג הללו דצריכי כל הני ומהתימה על הרב"י שהביא ס' העיטור והרשב"א משם רהא"ג איך לא זכר שר בסה"ק רמז מנהו. והיותר תימה על הרב לחם רב בסי' קמ"ז שהביא האי תשו' דהרשב"א הנז"ל וכ' דהיא ס' יחידית הלא לפי דעת הרב מוהרא"ש גם העיטור והרבוואתא שהביא העיטור קיימי בהך סברא:
אך אמנם כד דייקינן שפיר בדברי הגאו' הללו דמחמתייהו קאתו נראה י דהא ליתא ואשיב על ראשון ראשון בכונת דברי הרבוואתא שהביא העיטור ז"ל והנה אחרי אשר הודעתיך בשם הרמב"ם והרשב"א ומרן הב"י דסילוק האסמ' הוא בשני ענינים האחד הוא בשיחזיק בקרקע בשעת התנאי והב' הוא קנין במעכשיו מעתה כונתם בפי' דההיא עובדא דכשאמכור שדה זו אמכרנה לך דפסוק דמים לחודיה קאמר הש"ס דקנה דעלה הוא דהביאם העיטור שיעור דבריהם כך הוא ודוקא דק"מ במעכשיו הא לא"ה ל"ק דקי"ל אסמכ' ל"ק ואי ליכא קנין במעכשיו דוקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דבכה"ג כיון דהחזיקו מעתה קנה ואע"ג דעדיין לא מכר דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה ואע"ג דעדיין לא מדד ולא נגמר המקח כיון שהכניסן לתוך ביתו ופסק מהני ה"ן כן הוא דכיון שהחזיק ופסק אע"ג דעדיין לא מכר קנה והוי ממש דומיא דההיא דפסק הרמב"ם ז"ל דכיון שהחזיק זה בבית קנה אע"ג דעדיין לא הלך עמו לירוש' אלא דאמרי' דלכשילך קנה למפרע ה"ן לכשימכור קנה למפרע ועיין להרב דין אמת ז"ל לשם שכ' כן אלא דקאמר דזה דוחק. ולדידי אחר המחי"ר לאו דוחק הוא והעד לזה שכתבנו הוא מדדייקו הרבוואתא בלישנייהו ונקטו אחר ודוקא דק"מ במעכשיו הא לא"ה ל"ק דקי"ל אסמכתא ל"ק ואם כדברי המוהרא"ש ודעימיה דכונת הרבוואתא לו' דצריך קא במעכשיו ופסו"ד ושיהיה הקרקע ביד הלוקח הא לא"ה נ"ק הכי הול"ל ודוקא דק"מ במעכשיו וקיימא ארעא בידא דלוקח הא לא"ה ל"ק וכו' ולא להפרידם עד דלישתמע דתרי מיני אתו לאשמועי' אל"ו מדהוצרכו למינקט הכי בלישנייהו ודאי דאתו לרמוז לנו תרי עניני דביטול דאסמכ' וכדפרישית. מעתה נסתלקו קושיות המוהרא"ש מעל הרבוואתא חדא דאעיקר' לא קאמרי דבעינן קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח וגם מה שכ' דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה ואע"ג דלא מדד ע"כ לאו תרי מילי נינהו כמו שהבין המוהרא"ש אלא חדא ראיה היא וכדפרישית ולעולם דלא מצרכו הרבוואתא קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע בידא דלוקח אלא או קנין במעכשיו או שיהיה הקרקע בידא דלוקח דהיינו שיחזיק ובהכי סגי לבטל האסמכתא וממילא אזדא לה ליתא דק"ד וכמ"ש ה"ה בפי"א מה' מכי' ה"ג דהחזקה לא גריע ממעכשיו ודו"ק:
וכדי לישב דברי העיטור לדעת המוהרא"ש דהבין דגם העיטור מצריך קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח אציגה לפניך מאי דאיתא בב"מ דס"ה ע"ב משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה למוכרה לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו אסור בשוויו מותר ע"כ ופסקה הרמב"ם פ"ז מה' מו"ל וז"ל הממשכן בית או שדה ביד חבירו וכו' בשוויו מותר ע"כ והיק' הראב"ד ז"ל והא אסמכתא היא דהא לא ידע אי מזבין ליה או לא ואימת קני לה ומסתברא בדאמר ליה מעכשיו וכו' ע"כ וה"ה ז"ל תי' וז"ל רבינו בכאן לא הכניס עצמו אלא באיסור הדבר והתירו אבל בענין קניה אם קנה אם לאו לא כתב בכאן דבר ומבואר פ"ח מה' מכירה דבעינן קנין במעכשיו שלא ימצא יותר על מה שקצב כמבואר שם וכו' עכ"ל. ולפק"ד דברי ה"ה ז"ל הללו צל"ע דמה דמות יערוך לההיא דכשאמכור שדה זו דבעינן קנין במעכשיו דהרי הוא ז"ל בפי"א מה' מכירה ה"ב כ' וז"ל דע שזה שמ"ש המחבר דאין דין אסמ' במה שמוחזק מעתה ביד הקונה הוא כדעת קצת המפרשים שהסכימו בהכי והרבה חולקים בזה ועיקר ראיתם מאותה דאז"ן דס"ו הלוהו על שדהו ואמ"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי. הרי היא שלו. ואוקימנ' לה בגמרא כמ"ד אסמכתא ל"ק דדוקא בדאמר ליה מעכשיו וכו' והלוהו על שדהו שהעמידו בשעת הלואתו וכו' ואין זה ראיה גמורה דמאן לימא לן דהכי הוא ואפילו את"ל דהכי הוא נ"ל דאין מכאן ראיה דע"כ לא אמרי' דאין דין אסמכתא במה שביד הקונה אלא בשמחזיקו המקנה ע"ד לקנות הדבר אם יתקיים מה שאמר שזה קנין חזק וכו' אבל בהלוהו על שדהו בעל השדה לא החזיקו בדבר אם לא יתקיים מה שאמר שהרי הוא מוחזק כבר מחמת מעותיו שהלוהו ונמצא שלא נוסף בו דבר מחמת מה שהוא נודר לו עכ"ל וכ"כ הכ"מ ז"ל שם ה"ב ומשם ה"ה ז"ל יעו"ש הרי דאיהו ס"ל דאם נניח שאותה סוגיא איירי בהעמידו ביד הלוקח אפי"ה טעמא דבעי מעכשיו הוא משום שלא החזיקו בדבר אם לא יתקיים מה שאמר שהרי הוא מוחזק כבר מחמת מעותיו שהלוהו ונמצא שלא נוסף בו מחמת מה שהוא נודר ולפיכך בעי התם מעכשיו כיון שהחזקה היא גרועה ואילו באותה סוגיא לא הוזכר בה קנין אלא דוקא מעכשיו ובמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תתקי"ז וז"ל דההיא דהלוהו על שדהו דאוקי' דאמ"ל מעכשיו שאני התם וכו' אסמכתא כזו קניא אע"ג דלא קנו מיניה ע"כ וכ"כ הדרישה סי' ר"ז ס' י"ט והרמב"ם שפסק שם ה"ז כל האומר מעכשיו אין חן אסמכתא וכו' קנה בית זה מעכשיו וק"מ ע"כ הרי דהצריך קנין במעכשיו וכ' ה"ה שהוציא דין זה מאותה דאז"ן מ"מ החילוק הוא ברור דההיא היינו היכא דאינו מוחזק בבית כלל ועיקר וכמ"ש ה"ה שם ה"ג ומשו"ה בעי קנין אבל איה"ן דהיכא דהעמידו ביד הלוקח בתורת משכון דהא סומך דעתיה דלוקח פורתא אלא דהויא אסמכתא גרועה במה שהחזקה לא הויא גמורה משו"ה בעי מעכשיו וא"כ הין דהרי נקט הרמב"ם הממשכן בית או שדה ביד חבירו הרי העמידו בידו א"כ אמאי מדמה לה לההיא דכשאמכור דההיא לאו בהעמידו ביד הלוקח איירי מדהביא איהו ז"ל שם עלה דההיא סברת העיטור משם הרבוואתא והרשב"א משם רהא"ג והקרקע עומד ביד הלוקח משמע בהדיא דס"ל דאילו להרמב"ם לאו בהכי מיירי ואמטו להכי בעי קנין ומעכשיו אבל הכא בהעמידו ל"ל קנין וכן יש להוכיח מדברי הראב"ד ז"ל דלא נקט אלא מעכשיו לחודיה. ודרך אגב ראיתי לעמו' במ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ג סי' פ"ד וז"ל מה שהצרי' הרמב"ם פ"ח מה' מכי' לו' מעכשיו הוי משו' דבל"ה הוי אס' דהא לא שייך אסמ' כיון דלא פסק עמו בפחות משוויו יעו"ש וכנראה דאשתמיט מיניה השגת הראב"ד ודברי ה"ה ז"ל הללו דאף דפסק עמו בשוויו איכא משום אסמכתא עד דבעו למעכשיו גם הב"י בכ"מ בסי' ר"ו הסכים כדעת הרמב"ם וכל הרבנים ההם דס"ל דאף דלא גזים ולא קאמר מילתא יתירתא איכא ליתא דאסמכ' ומשו"ה הצריך הרמב"ם והטור למעכשיו וכמש"ל. גם מ"ש עוד ה"ה וכשפסק דמים ידועים אסור כבר חלקו עליו הב"י והט"ז ז"ל סי' קע"ב ס"ק יו"ד אלא אפי' פסק עמו למוכרה בדמים כו"ך וכו' כיון א מוזיל גביה מותר יעו"ש:
מעתה בוא וראה דברי העיטור בשרשם באות תנאי סי' י"א דכ"ג ע"ד וז"ל ומסקנא דלאו אסמכת' היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה מאותן מעות שהוא חייב ומכר לאחר במאה קנה אע"ג דלא קנו מיניה ואיכא למימר דהאי עובדא כה"ג הוא עכ"ל והנה מלבד דאעיקרא דמילתא הרב בעל העיטור ז"ל הוא מהכת הסוברים דקנין אתן לאו ק"ד הוא דהרי כ' באות קנין ד"ה ע"ד וז"ל ורבוואתא כתבו כל מי שאמר לך אעשה לך ואתן לך כו"ך בלשון להבא ק"ד הוא ולא נהירא לן ע"כ כ"כ הלח"ש דנ"ג ע"ב וכ"כ המוהרש"י סי' ל' וכ"כ הקמ"ר בה' מכירה פ"ח ה"ו יעו"ש וכמו שכן הקשה הלח"ש ז"ל דנ"ו ע"ד יעו"ש אלא אפי' נאמר דס"ל דקנין אתן ק"ד הוא כמו שהבין המוהרא"ש דבעי העיטור קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח אפי"ה אין מכאן ראיה כלל ונ"ל לפרש דה"ק לדידכו רבוואתא דמשויתו להך עובד' דהויא אסמכ' ואמטו להכי מצריכיתו או קנין במעכשיו או חזקה מסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה במאה דעלה קאי העיטור ז"ל דאיהו ז"ל קא שקיל וטרי בדיני אסמכתא והביא סברת הרי"ף ורה"ג דס"ל דכל דאי אסמכתא היא אם לא אמר מעכשיו ואיהו עליהם והסכים דכל דלא אמר מילתא יתירתא וכההיא דאם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא לאו אסמכת' היא ואהכי הביא נמי הך עובדא דההוא דאמ"ל לחבריה אי מזביננא להא ארעא לדידך מזביננא לה והביא סברת הרבוואתא דס"ל דאסמכתא היא ובעי קנין במעכשיו או שיהי' הקרקע ביד הלוקח ומפרשא איהו ז"ל דלאו אסמכ' היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא דהוקשה לו ז"ל דלפי מ"ש בתוך השו"ע הנז' גבי ערב דאי לאו טעמא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואסמכ' היא דקא משעבד נפשיה בדבר שאיני חייב א"כ א אע"ג דלא קאמ' מלתא יתירתא סו"ס לא הוה מיחייב ליה לזבוניה הך ארע' ואסמ' היא לפי' כ' דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזביננא לה מאותן מעות שהוא חייב לו וזה אם יהיה דמשכן הקרקע בידא דלוקח מחמת הלואתו דעכשיו הוי כמי שהוא חייב לו למוכרו דהא לבסוף אם לא יפרע לו מעותיו שהלוהו וידחקנו על מעותיו ולא ימצא זה מי שיקנה אותו בשוויו ויהיה מוכרח הוא להחליטו ביד המלוה ונמצא הוי כמי שהוא חייב למוכרו לו ועתה שנתחייב זה למוכ' לו לכשימכרנו לאו אסמכתא היא אלא דאתאן לההיא דמשכן לו בית משכן לו שדה דאוקי' לה בדאמר ליה מעכשיו משום דהחזקה היא גרועה דהא בלא"ה חייב להעמידו בידו מחמת הלואתו וא"כ ה"ן כן הוא דכיון שבאנו לידי מידה זו להעמיד הך עובדא בהעמיד הקרקע ביד הלוקח מחמת הלואתו וכמו שדקדק בלשונו לדידך מזביננא לה שהוא מדבר מנגד ואח"ך כ' בלשון נסתר שהוא חייב לו דהיינו כדפרישית דהוצרך לאוקומי באופן שהוא חייב לו כי היכי דלא ליהוי אסמכ' א"כ היינו דלא נצטרך קנין במעכשיו כדעת הרבוואתא אבל איה"ן דמעכשיו בעינן מטעם החזקה גרועה וזהו שכ' אע"ג דלא ק"מ ואילו מעכשיו לא קאמר דמשמע דאיה"ן דמעכשיו בעי ועיין להרב משכנות הרועים ז"ל שם שכ' על ההיא עובדא דכשאמכור דס"ל להעיטור דהוי אסמכ' ולהכי צ"ל מעכשיו אף דהעיטור קאמר בהדיא דלאו אסמ' היא אפשר דכיוין למאי דפרישית דאע"ג דהקרקע עומד ביד הלוקח כיון דהך חזקה הויא גרועה הויא אסמכתא גרועה ובעינן מעכשיו וסיים והאי עובדא כה"ג הוא היינו כדפרישית דהיה האופן שהיה הקרקע ממושכן ביד הלוקח ומשו"ה לא הזכיר הש"ס לא קנין ולא מעכשיו הקנין משום דלא בעינן ליה כדמוכח מסוגית אז"ן וכמש"ל והמעכשיו סמך אההיא דאז"ן דהלוהו על שדהו דאוקי' לה במעכשיו וכמו דסמיך אההיא ברייתא דמשכן לו בית משכן לו שדה דלא קאמר הש"ס אופן קנייתה ולפי מ"ש לדעת הראב"ד דבעי מעכשיו מוכרח דסמך אההיא דהלוהו על שדהו מעתה אזדא לה תמיהת המוהרא"ש ז"ל מעל העיטור שהיק' דכיון דאיכא קנין ל"ל חזקה ואי איכא חזקה ל"ל קנין דלפי מ"ש לא קבעי העיטור ז"ל קנין ומה שהקשה עוד דהתינח דלא בעי מעכשיו מטעם אסמכתא הא בעי לה מטעם ק"ד דאדרבא לפי מ"ש כל בתר איפכא הוא דמעכשיו בעי קנין לא בעי:
והאמת אגיד דכ"ז דמשכננו נפשין לפרש כן דעת העיטור ז"ל היינו בעבור כבוד המוהרא"ש ז"ל שהבין כן בדעת העיטור ז"ל דמפרש ההיא עובדא דבעי קנין ומעכשיו ושהקרקע ביד הלוקח אבל האמת יורה דרכו דלא דרך העיטור ז"ל בדרך זו וכונתו רצויה בפירושא דההיא עובדא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילת' יתירת' אלא לדידך מזביננא לה מאותן מעות שהוא חייב לו רצונו לומר דהכא ליתא דאסמכתא ליכא משום דלא קאמ' מילתא יתירתא ואמטו להכי לא מצריכינן לקנין ומעכשיו כדמצרכו הרבוואתא ז"ל אלא דעדיין הוקשה לו ז"ל דהא קי"ל דבדברי' בעלמא אינו נגמר המקח וכמו שכ"כ הר' שלטי הגבורים בפ' שנים אוחזים בשם הגהו"א והביאו הש"ך חח"מ רסי' דדר וכ"פ הטור ח"מ והב"י בסי' קפ"ט והרמב"ם פ"א מה' מכיר' וא"כ ה"ן במאי קנה קמא דקאמר הש"ס דבפסו"ד לחודיה קנה קמא לזה מעמיד האי עובדא דאיירי באופן שהיה המוכר חייב ללוקח מעות מחמת מכר אחר דפסק הרמב"ם פ"ה מה' מכי' ה"ד וז"ל וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז וקנה שמעון המטלטלין ונתחיי' בדמים ואחר שנתחייב שמעון בן' זוז אלו היה לו יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין והיה רוצה למוכרן ואמר לו ראובן מכור אותו לי בן' זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן קנה ראובן המטלטלין בכ"מ שהן ואעפ"י שלא משך ולא הגביה שגם זה דבר שאינו מצוי ולא הצריכו בו משיכה ע"כ ושם פ"ז ה"ד גבי מוכר בחוב מלוה כ' דבמטלטלין קונה לענין מי שפרע וגבי מוכר קרקע בחוב מלוה כ' דקונה קניה גמורה אף לענין שלא יוכל א' מהם לחזור בו ע"כ וכ"ש גבי מוכר קרקע בחוב דמכר לדעת הרמב"ם דכ' דאפי' גבי מטלטלין דקונה קניה גמורה וע' דחוב דמכר הו"ל כאילו המעות בעין כמ"ש ה"ה שם בפ"ה וא"כ גבי קרקע דקניתו באחד מדרכיו הוא בכסף שפיר קנה קניה גמורה ואף להראב"ד ז"ל שחלק עם הרמב"ם ז"ל הכא בפ"ז הי"ד במוכר בחוב מלוה ומט' דמלוה להוצאה ניתנה אבל במוכר קרקע בחוב דמכר מודה ז"ל דמכירתו מכירה גמורה ואף דהראב"ד ז"ל שם בפ"ה השיג על הרמב"ם ז"ל וכ' דאינו אלא לענין מי שפרע מ"מ שפיר איכ"ל דהי"ד במטלטלין דאיירי שם הרמב"ם ז"ל וטעמא רבא איכא דבמטלטלין כיון דתיקנו דלא יקנו אלא במשיכה אע"ג דחוב דמכר הוא דבר שאינו מצוי אפי"ה מאי דמהני הוא דוקא לענין מי שפרע אבל גבי קרקע דקנייתו בכסף וחוב דמכר דכאילו הוא בעיניה חשבינן ליה כמ"ש ה"ה ז"ל אזיל ומודה דקנה קניה גמורה וכן ראיתי להסמ"ע בח"מ סי' ד"ר ס"ק ט"ו שכ' וז"ל פלוגת' הוא דוקא כשהחוב הוא מחמת הלואה שהלוה לו אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט בטור ובדברי המחבר ס"ב דאפי' הרא"ש ז"ל מודה דקונין בו אפי' מטלטלין קנין גמור כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו בו רבנן וכו' ע"כ משמע בהדיא דכ"ש גבי קרקע דקונה קניה גמורה בחוב דמכר. מעתה זהו שכ' העיטור ז"ל דלא קאמר מילתא יתירת' אלא לדידך מזביננא לה מאותן מעות שהוא חייב לו דבאופן זה אינו צריך לא קנין ומעכשיו ולא חזקה אלא פסו"ד לחודיה מהני ואיכ"ל דהאי עובדא כה"ג הוא עכ"ל ואע"ג דאמ"ל בלשון אמכור בלשון הבא ועתיד אפי"ה לא מצריך ביה מעכשיו דלדידיה ס"ל דקנין אתן ואמכור לאו ק"ד הוא וכמש"ל ונ"ל דיותר ניחא לבעל העיטור ז"ל לפרש ההוא עובדא באופן דאמ"ל לדידך מזביננא לה מאותן מעות שהוא חייב לו דהיינו בחוב דמכר וכדפרישית ולא בדק"מ כדפרש"י והרא"ש ולא כדמפרשי הרבוואתא ז"ל דאיירי בקנין ומעכשיו או בחזקה משום דמעכשיו או חזקה לדידיה אינו צריך דליכא לא אסמכתא ולא ק"ד ולא קנין הגם דבקנין נקנה קרקע וכמו שפסק מרן הב"י ח"מ סי' קצ"ה אלא דוקא באופן זה דהיה אצלו מוקדם מעות משום דבזה כי קאמר הש"ס עלה דההוא עובדא והא לא פסק ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמי' אסורין מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדקאמרי' דילמא חומרא דיין נסך שאני ע"כ דהשתא כי מפרשת לה להאי עובדא דאיירי דקאמר ליה למכור באותן מעות שהיה חייב לו השתא כי מדמה האי עובדא להא מתניתא דמוכר יינו לנכרי אתיא ככ"ע אפי' כרב אשי דמוקי לה להאי מתניתא לעיל דע"א ע"ב בדאקדים ליה דינר ואפי"ה בעינן פסו"ד אשר לא כן להמפרשים דאיירי בדקנו מיניה דהייתי אומר דלאו הוכחה היא מאי דהוכיח הש"ס ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק ל"ק דתנן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד וכו' משום דאיכ"ל דלרב אשי דמפרש זאת המשנה דאיירי במוכר בדמים אמטו להכי בעינן פסו"ד משום דלא סמכא דעתיה שמא ירבה עליו בדמים אבל כי נקיט קנין למכור לכשימכור היינו שימכור לו וישתוה עמו בשוויו הן חסר הן יתר ולא יוכל להרבות עליו כל שלא ימצא יותר על דמי שוויו דהתם איכא אונסא דזוזא ואמטו להכי הייתי או' דלא מצריכינן ביה בהאי עובדא דאיירי בקנין פסו"ד אבל השתא דמפרשינן לה דאיירי במוכר בחוב שהיה אצלו דקונה קרקע כדפי' וכמו משיכה דקונה במטלטלין מעתה לאמימר דפירש הא מתני' דאיירי במוכר במשיכה ובעי' פסו"ד ה"ן במוכר בחוב מכר שהוא כמוכר בכסף בעינן פסו"ד דאי לא לא סמכא דעתיה דשמא ירבה עליו בדמים ולרב אשי דמפרש דאיירי מתני' בדאקדים ליה דינר ובעי פסו"ד ה"ן כן הוא ובעי' פסו"ד כן נ"ל נכון בכונת העיטור בפירוש' דהאי עובדא:
שו"ר להרב משכנות הרועים ז"ל באות מ' סי' ק"ה דף קפ"ד ע"ג שהבין כונת העיטור ז"ל קרוב למה שכתבנו אלא דהרב ז"ל הבין הדבר דמ"ש העיטור ז"ל מאותן מעות שהוא חייב לו דהיינו במעות חוב מלוה שהיה אצלו עד שמכח זה תמה עליו וז"ל ועוד בה דבמוכר קרקע לחבירו שיש לו עליו פליגי בה' הרמב"ם והראב"ד ע"כ ולדעתי לא ידעתי מי דחקו להרז"ל לאוקו' בחוב מלוה הא סתם קאמר העיטור מאותן מעות שהוא חייב לו ושפיר איכ"ל דאיירי בחוב מכר וכדפרישית ומה שהקשה הרב ז"ל על הרבוואתא שהביא העיטור גם על העיטור וז"ל עין רואה דק"ל ז"ל מט' דאסמ' אהא כ' דאוקמוה רבוואתא דפסק וק"מ בלשון מעכשיו א"כ מאי דוחקיה תו לאוקומא דקיימא בידא דלוקח כיון דאוקמוה דקנו מידו בלשון מעכשיו כבר פקעה לה אסמכתא ובמאי דהדר ומסיק ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא וכו' תו לא אצטריך למימר שקנה באותן מעות שהוא חייב לו נהי דבכה"ג תו לא אצטריך למימר דק"מ וכדמסיים סו"ס מאי דוחקיה לאוקומ' בכה"ג טפי מלאוקומ' דמיירי בדק"מ כדאוקומ' רבוואתא ע"כ. הנה במאי דפרישי' כונת הרבוואתא דבמאי דפרישית דעת העיטור בדרך זה נתישבו כל קושיות המוהרא"ש ז"ל והמשכה"ר ז"ל אלא דפש גבן דבדרך זה הדרא הקושיא על הרב משכה"ר מ"ש באות א' סי' ע"ה וז"ל והרב העיטור כתב דהוי אסמכ' להכי צ"ל דא"ל מעכשיו ע"כ זה אין לו שחר דאדרבא כ' להיפך דלאו אסמכתא היא ולא הצריך לה קנין ולא מעכשיו וכמ"ש איהו ז"ל באו"מ סי' ק"ה הנז"ל:
גם מה שהביאו ראיה המוהרא"ש והמוהרש"י ז"ל ממ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"ח דה' מכירה ה"ז וז"ל ה"ה ז"ל ומ"ש אמכרנו לך מעכשיו וק"מ הוא פי' הגאון רבינו האיי ז"ל וכן בהלכות בפ' בית כור וקיימא לן דכל הני שמעתתא כולהו בדאמ"ל מעכשיו וק"מ ע"כ והרשב"א ז"ל כתב בשם רב האיי והקרקע עומד ביד הלוקח וכן כתוב בעיטו' בשם רבוואתא עכ"ל הנה מלבד דעל המוהרא"ש ז"ל קשה שהגיה בדברי ה"ה ז"ל וז"ל והרשב"א כ' בשם רהא"ג דבעי' נמי שיהיה הקרקע ביד הלוקח דמנין לו זה דמלת נמי ליתיה בדברי ה"ה אלא דגם על הרב ז"ל גם על המוהרש"י ז"ל ק' דמנין להו בדעת ה"ה דכונתו לומר דהרשב"א משם רהא"ג והעיטור משם הרבוואתא דמצרכו קנין ומעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח אלא כונתו ז"ל לומר דהרמב"ם והרי"ף ז"ל מפרשי האי עובדא דאיירי בשקנו מיניה במעכשיו ופ"ז כ' והרשב"א כתב בשם רהא"ג והקרקע עומד כיד הלוקח וכן כ' בעיטור בשם רבוואתא פי' דמפרשי למאי עובדא דאיירי שהקרקע ביד הלוקח דבהכי סגי וכדפרישית בדעת הרבוואתא והעיטור בדרך הראשון. ותדע לך דהכי הוא דהרי בתחי' דיבר ה"ה ומ"ש אמכרנו לך מעכשיו וק"מ הוא פי' הגאון רבינו האיי ז"ל וכן בהלכות וכו' ואם כמו שהבינו המוהרא"ש והמוהרש"י ז"ל דכונת ה"ה ז"ל במ"ש משם הרשב"א משם רב האיי דבעינן ק"מ במעכשיו ושהקרקע ביד הלוקח איך כ' בתחי' דמ"ש הרמב"ם ז"ל דבעי' ומעכשיו הוא פי' רהא"ג ז"ל וכן בהלכות וכו' הלא לפי דעתם לדעת רהא"ג ז"ל קנין ומעכשיו לאו כלום הוא עד שיהיה הקרקע ביד הלוקח והיכי משוה דעת רהא"ג עם הרמב"ם והרי"ף אלא מוכרח דהאמת הוא כדפרישית וכונת ה"ה ז"ל לומר דהרשב"א משם רהא"ג והעיטו' משם הרבוואתא ז"ל מפרשי להאי עובדא באופן שהחזיק בקרקע מעתה דבהכי נמי מסתלק האסמכתא וע' להר' דין אמת על סי' ר"ו שפי' כן דעת רהא"ג ז"ל ואף שבדבריו ז"ל יש כמה מהדוחק כמו שיראה הרואה בדברי רהא"ג ז"ל ואציגם לפניך בס"ד מ"מ מדברי ה"ה ז"ל מוכח כדפרישית אשר על כן אומר אני דאין ראיה מדברי ה"ה ורבוואתא והעיטור ז"ל דבעו קנין ומעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח:
ועוד לאלוה מלין להוכיח במישור בדעת העיטור ז"ל דלא כהמוהרא"ש דהרי הרב העיטור ז"ל כ' לעיל מזה וז"ל בדכ"ג ע"ג וכל היכא דאמר מלוה מעכשיו או ע"מ לאו אסמכתא היא ופרישנא לעיל בפלוגתא דר"י ורבנן בדלא קנו מיניה ולא קאמר מעכשיו הא ק"מ א"נ קאמר ליה מעכשיו קני ע"כ הרי לך בהדיא דבביטול דאסמ' ס"ל לבעהע"י ז"ל דבקנין או מעכשיו מסתלק דבזה הושוה לרב האיי ז"ל שהביאו לשם ע"ב וז"ל כל דאי אסמכ' היא וכתב רהא"ג במו"מ אם לא הזכיר בעיקר המעשה ע"מ ומעכשיו אלא אם בלשון הקודש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא וכו' ולא חלק עליו אלא בעיקר האסמכתא וס"ל דכל דלא קאמר מילתא יתירתא לאו אסמכ' היא וא"כ איך אפשר לו' בדעת העיטור ז"ל בפי' דהאי עובדא שהביא סמוך ונראה שם ע"ד דליבעי קנין ומעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח היפך דידיה אדידיה זה ודאי לא ניתן ליכתב אלא האמת הוא כמ"ש בדעת העיטור בדרך השני וזה ברור:
ואחרי הודיע אלדי"ם לנו את כל זאת דלדעת רב האיי גאון ז"ל שהביא הרב העיטור ז"ל בדכ"ג ע"ב דכל דאי אסמכתא היא אי לא אמר מעכשיו דמשמע דס"ל דבמעכשיו ליכא אסמכתא וההיא דמשכן לו בית משכן לו שדה דאמרינן מכיון שהעמידו ביד הלוקח במעכשיו לחודיה מהני לסלק האסמכתא כמש"ל משם הראב"ד ז"ל ואציגה לפניך מאי דאיתא במציעא דט"ז ע"ב אמר רב הונא אמר רב שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה ואוקימ' לה דכר"מ ס"ל דאמר אדם מקנה דשלב"ל והיק' בתוס' ד"ה קנויה לך מעכשיו תימה מה צריך מעכשיו כוון דאדם מקנה דשלב"ל כדשב"ל דאי לענין חזרה הא כ"ז שלב"ל יכול לחזור כו אע"ג דאמר מעכשיו וכו' יעו"ש משמע מדבריהם ז"ל דלרבנן דס"ל דאין אד"מ דשלב"ל אף אי קנאו לא קנה אפי' במעכשיו והרב בני אהרן ז"ל ה' מתנה ומחיל' סי' רמ"א דקכ"ד ע"ב תמה על דברי התוס' הללו דמאין ה להם דיכול לחזור בו כשאמר מעכשיו והביא מ"ש הר"ן ז"ל בשו' לגטין פ' השולח דמ"ה גבי ההיא דאמרי לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו וז"ל פי' מהני משום דס"ל כר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל וכו' ודקאמר ליה מעכשיו לאו למימרא דמעפשיו חייל דהא השתא לאו דידיה הוא אלא משמע דמהני מעכשיו דאי בעי למיהדר לא מצי הדר וכו' ואע"ג דאנן קי"ל דאין אד"מ דשלב"ל אפילו הכי דאקנה משתעבד כדאיתא בב"ב דהיכא דכ' ליה מעכשיו דלא מצי למיהדר ביה וכו' ע"כ ועיין בתשו' סי' כ"ג הרי שכתב הר"ן ז"ל דמעכשיו מהני כדי שלא יוכל לחזור בו היפך התוס' וכו' ועיין בהריב"ש ז"ל סי' ת"ד שדעתו כדעת התוס' וגם ראיתי להריטב"א ז"ל בקי' דס"ג. שכ' וז"ל והא דקאמר מעכשיו וכו' אלא אהני ליה מעכשיו שלא יוכל לחזור בו וכו' עכ"ל וכן ראיתי להריטב"א ז"ל לגטין על דמ"ה שכתב בהדיא דאהני המעכשיו לרבנן דאי קנה שלא יוכל לחזור בו וכו' וכ"כ רבינו ע"כ. וכ"כ הרמב"ן לקידושין על דס"ג וגם הר"ן שם בתשו' כ' שכ"כ הרמב"ן ז"ל והוב"ד בבני יעקב ז"ל דע"ו ע"א וע"ש במה שהצ"ע על הר"ן במה שהביא הדבר משם הרמב"ן ז"ל דלא זכיתי להבינם כמו שיראה המעיין וכן ראיתי להר' שער המלך ז"ל בה' מכי' פכ"ב ה"ה שהביא משם הרשב"א וז"ל כללא דמילתא דשלב"ל לר"מ כדשב"ל לרבנן כל שבזה ל"ק לרבנן ל"ק לר"מ וכל שבזה קנה לרבנן קנה לר"מ והילכך אי אמר ליה מעכשיו לכשאקחנ' ורצה לחזור בו אינו חוזר ומיד שלקחו קנאו וכו'. מדברי הרשב"א ז"ל הללו מבואר דס"ל דלר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל כל שאמר מעכשיו אפי' חזר בו או שמת המוכר קודם שב"ל אפי"ה משב"ל קנה וכו' עכ"ל ואח"ך ישב כל הקושיות שהיק' הרב בני יעקב ז"ל על הרב בני אהרן ז"ל אלא שבסו"ד כ' וז"ל האמנם זו היא שקשה בעיני לדברי הרב ז"ל ממ"ש בפ' האומר דס"ג ע"ב וז"ל לא תסגיר עבד אל אדוניו וכו' ה"ד אמר"ן ב"י כגון דכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והשתא אם איתא דכל שאמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו לעולם א"כ מנ"ל לתלמודא דרבי כר"מ ס"ל נימא דהא דרבי מיירי באומר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ולא חזר בו עד שלקחו ואהא קאמר הכתוב לא תסגיר עבד אל אדוניו ומי גילה להם רז זה דרבי מיירי בשחזר בו כדי שנאמר דכר"מ ס"ל עכ"ל:
ולפק"ד אחר המחי"ר הא לא תברא דהרי לפי פירוש התוס' ז"ל דלר"ה קודם שבא לידו אפילו במעכשיו יכול לחזור בו ולרבנן אפי' במעכשיו אף שבא לידו יכול לחזור בו א"כ קשה מה שהיק' התוס' בקי' דס"ג ע"א וז"ל וא"ת כיון שלא חל הקנין אמאי הזהיר הכתוב שלא להסגיר עבד אל אדוניו הא לא שיחרר ליה יעו"ש אשר לא כן להסוברים דלר"ה לעולם אינו יכול לחזור בו ולרבנן הא מיהא כשלקחו אינו יכול לחזור בו א"כ כשמוקמי' לרבי דקדריש קרא דלא תסגיר כר"מ דודאי כיון דקרא קדריש אינו אומר דבריו לשיעורין אלא חידושא דקרא הוא בכל גוונא אפי' אי חזר בו קודם שלקחו ואמטו להכי הזהיר הכתוב שלא יסגירהו לאדוניו אפי' לר"מ ומשום תקנה דעבד כיון דסו"ס כשלקחו תכף ומיד למפרע הוא משוחרר לרבנן ואפי' דבזמן שחזר זה לרבנן כדין חזר הזהירנו הכתוב דבעבד משום תקנה שיהיה בן חורין כר"מ כנ"ל. ואולם מה שהוכיח בתחי' השע"ה דס"ל להרשב"א דלרבנן כל במעכשיו כשבא לידו אינו יכול לחזור בו חזר בו וכ' וז"ל גם מדברי הרשב"א ז"ל שכ' בתשו' המיוחסות סי' ק"ו על ראובן שיש לו בת ורצה ליתן לה כל נכסיו שהיו לו ושיהיו לו בשעה שימות איך יהיה לשון המתנה השיב הר' ז"ל דאין לו ליתן במתנה בשום צד נכסים שעתיד לקנות שאין אדם מקנה דשלב"ל אבל נכסים ידועים שיש לו יכול ליתן כל מה שיש לו מעכשיו ולאחר מותו הרי מבואר מדבריו דאפילו במעכשיו אין אדם מקנה דשלב"ל וכו' עכ"ל. מעתה הדר דינא דלהרשב"א ז"ל לרבנן אף משבא לידו יכול לחזור כדעת התוס' והריב"ש עוד כתב שם הרב בני אהרן לישב אותה תשו' שכ' הרא"ש ז"ל בכלל פ"ד סי' ו' וז"ל וכן בקרקע אחר שנכתבה המתנה זכתה בו וכו' והיק' דהא אין אדם מקנה דשלב"ל ותי' הר' ז"ל שאותה תשו' איירי שהיה כתוב בו מעכשיו כמו שמפורש בשאלה א"כ הגם דקי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ויכול לחזור בו אפי' אחר שבאו לעול' היינו כשלא אמר מעכשיו אבל כשאמר מעכשיו קנה ואינו יכול לחזור בו כשבאו לעולם עכ"ל וכן משמע דהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל ממ"ש בפכ"ב מה' מכירה ה"ה וז"ל כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כיצד וכו' שדה זו לכשאקחנה קנויה לך ל"ק ואילו מלת מעכשיו לא קאמר ואם כדעת התוס' אמאי לא נקט מלת מעכשיו ולאורויי לן חידושא דאפי' במעכשיו ל"ק אלא מוכרח דכהר"ן והריטב"א והרמב"ן ז"ל ס"ל ודקאמר ל"ק היינו משום דלא קאמר מעכשיו אבל איה"ן אי איכא מעכשיו קנה לרבנן כשבא לידו וכן ג"כ מתבאר לדעת הב"י והלבוש ז"ל בסי' רי"א דלא נקטו מלת מעכשיו משמע דהכי ס"ל כדעת הר"ן והריטב"א והרמב"ן ז"ל האמנם העיטור ז"ל באות תנאי שער ח' והרב התרומות שער ס"ד ח"ב אות ב' והרי"ף למציעא על די"ו ובתשו' סי' ג' יעו"ש והסמ"ג עשין פ"ב משמע דקיימי בשיטת התוס' והריב"ש והרשב"א ז"ל מדהביאו הך דשדה זו לכשאקחנה קנויה לך ונקטו מלת מעכשיו ואפ"ה אמרו דל"ק:
המורם מכל האמור דלדעת הרמב"ן והרא"ש והריטב"א והר"ן והרמב"ם והב"י והלבוש ומוהרשד"ם ח"מ בסי' זר"ע ס"ל דלרבנן כשבא לידו אי איכא מעכשיו אינו יכול לחזור בו אבל התוס' והעיטו' והרשב"א והרי"ף והמרדכי והסמ"ג ובעל התרומות והריב"ש ז"ל דלרבנן אפי' במעכשיו אפי' שיבא לידו יכול לחזור בו ומאחר דהרא"ש והרמב"ם קיימי בשיטה אחת פסק הב"י כותייהו ויען אני צריך לכל זה בסעיף שאחר זה הוצרכתי להאריך בו ואיך שיהי' אפי' לכת החולקים וס"ל דאפי' במעכשיו לא מהני היינו משום שאין הקרקע ברשותו אבל אם הגע עצמך יהיה האופן שראובן הלוה לשמעון מנה על שדהו והרי ממושכן בידו וא"ל לשמעון לכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי בשוויו מעכשיו וע"מ כן אני מלוה אותך וחזר ראובן ואמר ללוי שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו בדמים כו"ך אם ארצה למוכרה בכה"ג שהרי הוא ביד המקנה במעכשיו שפיר קנה לוי כמו ההיא דמשכן לו בית דלהראב"ד במעכשיו לחודיה מהני וכמש"ל וגם גבי קנית לוי אחרי שהוא ביד המקנה מהני לכשלא יהיה המקנה יכול לחזור בו ולמכור בסכום אלו הדמים שקצב עם הראשון:
מעתה זהו הנר' אצלי בכונ' רהא"ג בשער ל"ז בס' המקח שבסו"ס משפטי שבועות להר' הנז' וז"ל זה הקשר הוא מן הקשר הסמוך לשם האסמכ' ופירשנו בו כי קיום זאת המכי' היא מעכשיו בדמים קצובים כגון האו' לחבירו שדה זו הקנתיה לך מעכשיו בדמי' כו"ך אם אחפוץ למוכרה אם השד' ביד הקונ' אין יכול למוכר' לאחר בסכו' אלו הדמי' שקצב עם הראשון אחר שהוא ביד הקונה וגם פס"ד והקנה לו מעכשיו וכו' והבננו מתשו' רבותינו שהדין שצריך להיות ברשות הקונה ויפסוק הדמים ואם אינו כן לא קנה הלוקח עכ"ל. וקשה לי בדברי רהא"ג ז"ל הללו דאם כדברי הרשב"א כמו שהבינו המוהרא"ש והמוהרש"י ודעימייהו ז"ל דלרב הא"ג ז"ל בעינן קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח למה כשכ' בתחי' דבריו עיקר זאת המכירה היא מעכשיו בדמי' קצובי' אם כל אלו הם עיקר לקניה המעכב בלעדם למה לא כללם בכללות זה ועוד דאעיקרא דמילתא קנין לא הזכיר בכאן כלל שהרי כשכ' אחר שהוא ביד הקונה וגם פס"ד והקנה לו מעכשיו. לא נקט שקנו מידו ועוד דאיהו ז"ל לא מצריך בביטול דאסמכ' אלא מעכשיו כמ"ש העיטור ז"ל משמו וכמש"ל תו קשה במ"ש והבננו מתשו' רבותינו שצריך להיות ברשות הקונה ויפסוק הדמים ואם אינו כן ל"ק הלוקח ע"כ דלמה שינה הלשון וכ' ברשות ומאי הקונה ומאי הלוקח ברם עפי"ה הנה נכון ואומר אני דהכא רהא"ג ז"ל כלל כל אלו הג' מכירות שהזכרנו דהיינו דכשאמכור שדה זו אמכרנו לך דלפי דעתו דבסילוק האסמכתא הוא במעכשיו לחודיה וההיא דמשכן לו בית וכו' וא"ל לא תמכרנה אלא לי וכו' דבמעכשיו לחודיה מהני וכשחזר זה ואמר ללוי לכשאקחנה אמכרנה לך דבמעכשיו מהני כיון דלאו דבר שאינו ברשותו מיקרי אחרי שהוא ממושכן בידו וגם שהתנה עם הלוה דכשימכור לא ימכרנה אלא לו מעכשיו ופיסוק דמי' לכולהו והיינו שכלל בתחי' שעיקר זאת המכירה היא מעכשיו בדמי' קצובין ואח"ך פירש דינם בקיצור כגון האומר לחבירו שדה זו הקניתיה לך מעכשיו בדמים כו"ך אם אחפוץ למוכרה אם השדה ביד הקונה אין יכול למוכרה לאחר בסכום אלו הדמים שקצב עם הראשון וזה שנקט אם השדה ביד הקונה היינו לאותה חלוקה שכתבנו שחזר ראובן ומכרה ללוי דבכה"ג צריך שיהיה הקרקע ביד הקונה דהיינו ראו' הלוקח משמעון ומאחר שכלל כל אלו הג' מכירות דדינם במעכשיו ופסו"ד שוין אלא דבראובן המוכר ללוי הוצרך לומר שהוא בדוקא שיהיה בידו הקרקע דאי לא"ה הוי מוכר דבר שאינו ברשותו דבשלמא גבי עובדא דכשאמכור שדה זו אמכרנו לך וההיא דמשכן לו בית דאף דהמכירה עדיין לא באה לעולם אפי"ה כיון דתלה הקניתו לכשימכור והרי הוא ברשותו והרי הוא מוכר לאחרים בסכום אלו הדמים שקצב עם הראשון אמרי' דלמפרע הוא קונה לענין שלא יוכל זה למכור לאחרים דהא גמר בלבו למכור ועיין במוהריב"ל ח"ב סי' מ"ז אבל גבי הך חלוקה דראובן המוכר ללוי דתלה הקנאת לוי לכשיקח הוא והוא עדיין לא לקח ואם לא דהויא הקרקע ברשותו הא שפיר הוה מצי ראובן למזבן לאחרים קודם שיקנהו להסו' דלרבנן משבא לידו אינו יכול לחזור בו וכ"ש להכת הסו' דלרבנן אף משבא לידו ואפי' במעכשיו יכול לחזור בו דשפיר מצי ראובן למכור לאחרים אף אחר שקנאו ולפי' צריך לאוקומה דהקרקע ברשות ראובן בשכבר היה ממושכן בידו וגם אם התנה עם שמעון שכשימכרנו לא ימכרנו אלא לו מעכשיו בדמים כו"ך כי היכי דלא ליהוי מוכר דבר שאינו ברשותו ואף דתלה הקנית לוי בלקיחתו הוא משום דלא סגי בלא"ה אבל לוי שפיר סמך דעתו וראו' הקנה לו במעכשיו ולפיכך כיון דבתחי' כללם חזר וכ' דאין יכול למוכרה אחר שהוא ביד הקונה וגם פס"ד והקנה לו מעכשיו דהיינו בכללו' הג' דינים אלו וכדי שלא תטעה דהא שכ' אם השדה ביד הלוקח היינו אפי' בסוג הראשון דכשאמכור שדה אמכרנו לך ועד"ז יהיו הג' חלוקות לפיכך חזר וכ' והבנננו מתשו' רבותינו שהדין שצריך להיות ברשות הקונה ויפסוק הדמים ואם אינו כן ל"ק הלוקח פי' דהא דמצריכינן בהא חלוקה ג' דראובן המוכר ללוי שצריך שיהיה הקרקע ברשות ראובן הקונה והמוכר היינו משום דהבננו מתשו' רבותינו שהדין שצריך להיות ברשות הקונה דהיינו ראו' הקונה משמעון כי היכי דלא ליהוי מוכר ללוי דבר שאינו ברשותו וזהו שחזר וכ' ואם אינו כן פי' דאין הקרקע ברשו' הקונה דהיינו ראובן לא קנה הלוקח דהיינו לוי משום דהוי מוכר דבר שאינו ברשותו דל"ק וכדפרישית גם מ"ש מלת הקניתיה בלשון עבר ולא נקט לשון אמכרנה כלישנא דתלמו' אפשר לפרש ג"כ על דרך שפירשתי בעד הרמב"ם ז"ל דחידושא אתא לאשמועינן דלא תימא דכיון דאמר הקניתיה בלשון עבר הו"ל כאומר נתתי דהודה שנתן דאין בודקין אחריו היאך נתן כמ"ש הטוח"מ סי' ס' יעו"ש אלא כיון שאמר לכשאמכור וכמ"ש אם אחפוץ למוכרה הגם שיאמר הקנתיה בלשון עבר אפי"ה איכא אסמכתא וקנין דברים ובעינן דלימא מעכשיו:
ועוד אני אומר דמה שהבינו המוהרא"ש ודעימיה בדעת הרשב"א שהביא הב"י בסי' ר"ו מחו"ב דס"ל דכי היכי דליקני בעי קנין במעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקה נ"ל דהא ליתא דהרי הרשב"א ז"ל עצמו בח"ב סי' קפ"ה והביאה הב"י ז"ל שם בסי' ר"ו מחו"ב הביא הך עובדא וכ' וז"ל והא דגרסינן בע"ז ההוא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזביננא אזל זבנה לאינש אחרינ' ואסיקנ' דשני קנה ראשון ל"ק ואע"ג דאמר לראשון מעכשיו וק"מ וכו' ואם כדבריהם ז"ל מאי קושיא הא לדידיה אפי' אמר מעכשיו וק"מ מגן שויא עד שיהיה נמי הקרקע ביד הלוקח ואפי' פס"ד ומ"ש אח"ך דאלמא כל שלא פסק חזקתו או משיכתו אינה כלום זהו שחוזר לנדונו שכ' בתחילה ואפילו החזיק ראובן קודם שפסק ל"ק ועוד ראיה מתשו' הרשב"א דח"א סי' אלף קמ"ט וז"ל עוד אני אומר כי עיקר החיוב יש בו כמה ספיקות אם לשון השטר שכתבת בשאלתך הוא בדקדוק לפי שאין בעיקר החיוב מעכשיו ולא נתחייב' אלא בלשון אם וכו' וכל כי האי ל"ק דאסמכ' היא ואסמכ' ל"ק אא"כ אמר מעכשיו הרי לך דבקנין שכתוב בשטר ומעכשיו לחוד מהני ומ"ש שם אח"ך וההיא דפ' אז"ן דתנן משכן לו בית וכו' ואוקי' דאמ"ל מעכשיו קנה ההיא שמשכן לו. את הבית או את השד' ומסרו לידו דכיון שמסר בידו מעכשיו ואמ"ל אם לא נתתי קנה מעכשיו קנה אבל בשלא מסר לידו אפי' אמ"ל מעכשיו אסמכתא היא ול"ק וכו' לאו לסברא דנפשיה קאמר אלא קאי על מה שהביא מרבינו יעקב דס"ל דלסלוקי האסמכ' בעי קנין בבד"ח והוק' לרבינו יעקב ז"ל ההיא דהלוהו על שדהו ופירשה בענין שמסרו בידו מעכשיו ואמטו להכי לא בעי בד"ח וכמו שכ"כ הרשב"א ז"ל בסי' תתקי"ז וז"ל והוצרך לומר רבינו יעקב דההיא דהלוהו וכו' יעו"ש ומה שחזר וכ' אבל כשלא מסר בידו אפי' אמר לו מעכשיו אסמכתא היא ול"ק היינו לדעת ר"י ז"ל דכיון דליכא קנין בבד"ח במעכשיו לחודיה ל"ק דאילו לדידי' הא קאמר בתחי' דבריו וכל כי האי אסמכ' היא ואסמכ' ל"ק אלא א"כ אמר מעכשיו וכ"כ הב"י בסי' ר"ז מחו' ל"ו דדעת הרשב"א דבאסמכתא דנפשיה בקנין ומעכשיו לחוד מהני וכמו שכ"כ הרשב"א ז"ל בסי' תתקי"ז ועיין בח"ד סי' חל"ק ומ"ש עוד ואף הרב ר' משה בר מיימון ז"ל כן סבור שכל שלא מסר בידו הרי זו אסמכ' שכ' בפי"א מה' מכירה אבל האומר אם תלך או תעשה כן אתן לך כו"ך הרי אסמכתא ע"כ לא תטעה דקאי אסמוך לו אבל בשלא מסר אפי' אמר לו מעכשיו אסמכ' היא ולא קנה ותאמר דס"ל בעד הרמב"ם דבעי' מעכשיו והחזיקו דמלבד דהרמב"ם ז"ל הא דקאמר אבל האומר אם תלך או תעשה לי כו"ך וכו' הרי זו אסמכ' קאי על מ"ש תחילה דאם החזיק ליכא אסמכ' על זה קאמר דאם לא החזיק בשעת התנאי אבל מעכשיו לא הזכיר הכא אלא שם בה"ז וכמש"ל אלא דאף הרשב"א ז"ל כתב בסי' תתקי"ז בעד הרמב"ם ז"ל דס"ל דביטול האסמכת' הוא בב' ענינים האחד שיתן הדבר ואח"ך יתנה כגון שאמר בית זה נתון לך אם תלך עמי לירוש' שאין אסמכתא אלא כשהוא מתנה ואח"ך נותן כגון שאמר אם תלך עמי לירוש' אתן לך כו"ך והשני אם אמר מעכשיו ע"כ וא"כ מוכרחי' אנו לומ' דמ"ש הרשב"א ז"ל הכא ואף הרמב"ם ז"ל כן סבור דכל שלא מסר בידו הרי זו אסמכ' היינו בדלא קאמר מעכשיו ודלא כמ"ש הרב אורי' גדולי' ז"ל לימוד קפ"ג דפ"ד ע"א וז"ל אמנ' הרשב"א ז"ל משמיה דצריך ג"כ החזיקו בדבר יעו"ש:
מעתה מוכרחים אנו לומר דהאי תשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל בסי' ר"ו הנז"ל שכ' וההיא עובדא דאמר לחבריה אי מזביננא להאי ארע' לדידך מזביננ' לה וכו' התם בשקנה האי ארעא מהשתא והחזיק בה בתנאי שאם ימכרנה שתהא קנויה לו וכ"כ רב האי בספר המקח וכו' היינו דכיון דא"ל מעכשיו וקנו מידו הוה ליה כאילו החזיק בקרקע וכמ"ש מוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' פ"ד וכן משמע ממ"ש האורים גדולים ז"ל לימוד קפ"ג וז"ל סבר לה הרמב"ם דחזקתו היינו קנינו וכל דאיכ' קנין במעכשיו דהיינו שהחזיקו במעכשיו או הקנה לו במעכשיו בסודר בטל האס' וקנה וכו' וחזקה או קנין דבר אחד הוא ואינו נמנה בשתים וכו' ע"כ יעו"ש ושפיר איכא למימר סברא זו גם בעד הרשב"א ז"ל דכיון דאיכא הכא קנין ומעכשיו דהו"ל כחזקה מיקנא ארעא וכל עצמו של הרשב"א ז"ל שהביא סיעתא לדבריו דברי רהא"ג ז"ל היינו דכיון דאיכא מעכשיו מהני הראת לדעת דלפי מאי דפרישית אין גם אחד ואף גם הרבוואתא שהביא העיטור והעיטור ורב האיי גאון והרשב"א והרב המגיד ז"ל אשר מחמתייהו קאתו המוהר"א ששון ז"ל ודעימיה כולהו ס"ל דבקנין ומעכשיו לחוד מהני ומעולם לא הצריכו קנין ומעכשיו ושיהיה הקרקע ביד הלוקח ושיאמר הקנתיה בלשון עבר כנ"ל ברור:
ואחרי כותבי כל זאת ראיתי להרב מוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' פ"ד שכתב וז"ל אמנם אחר העיון אומר שנראה לענ"ד, שע"ש הרשב"א שיראה מדבריו גם מדברי רהא"ג שכ' בס' המקח גם מה שכ' בעיטור דבעי' שיהיה הקרקע ביד הלוקח ויחזיק בו היינו דבעי' שיאמר הקניתיה לך בדמים הללו מעכשיו בדמים כו"ך וכשארצה למכור כה"ג חשיב שהקרקע ביד הלוקח דיראה שכל שקנו ממנו בכה"ג דתו לא הוי ק"ד אלא קנין גמור מה צורך שיהיה הקרקע ביד הלוקח וכו' ובסו"ד סיים להלכה וז"ל ואחזור לנדו"ד ואומר שעל הדרך שכתבתי יראה לי שזכה שמעון במקחו דכיון שקנו מיד ראובן בלשון מעכשיו שאם ימכרנה לא ימכרנה אלא לו באותו סך שהתנו כה"ג חשיב הקרקע ביד הלוקח עכ"ל ואף דהמוהר"ש יונה ז"ל בסי' ל' והקמ"ר פ"ח מה' מכירה ה"ז הקהו הקהתא בהא דקאמר הרב ז"ל דחשיב כאילו הקרקע ביד הלוקח מ"מ אומר אני דהדין דין אמת דלא בעינן כל הני אלא כל שקנו מיניה בלשון מעכשיו שאם ימכרנה לא ימכרנה אלא לו קנה וכמש"ל דדעת כולהו רבוואתא דבקנין ומעכשיו לחוד מהני ובפרט דדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל הכי ס"ל דבקנין ומעכשיו לחוד מהני והכי פסק מרן הב"י ז"ל בש"ע כמש"ל הכי קיימא לן לדידן בני ארא"י שקיבלנו הוראותיו. ומכ"ש הכא בנדו"ד דאיכא עדיפותא יתירתא דלא הוי מכר אלא מחצה ונדון הרשב"א והמוהרשד"ם והמוהרש"י והמוהרא"ש ורב האיי גאון והעיטור ז"ל כולהו גבי מכירה קיימו ונדו"ד דאמר אתן לך בית זה במתנה דאי"ל דבמתנה אזלי ומודו דבמעכשיו וקנו מידו על כך דמהני וכן ראיתי למוהר"ש הלוי בחיו"ד סי' ט"ו הוב"ד בכנה"ג ח"מ סי' ר"ו הגב"י אות י"א על מה שהקשה שני תשובות הרשב"א ז"ל דסתרי אהדדי דאילו בתשו' זו שהביא הב"י ז"ל בסי' ר"ו מחו"ב משמע בהדיא דס"ל דאמכור ק"ד הוא ואילו בתשו' שהביא הב"י ז"ל בסי' קצ"ה מחו' י"ד וך' דקאמר בפי' דאתן לאו ק"ד וחילק הר' ז"ל דההיא תשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' קצ"ה הוי במידי דמתחייב ברצונו לעשות כגון לתת מתנה וכ' והודה שרצה להתחייב עצמו אבל בתשו' זו שנטל קנין למכור וכו' ולכך הוי ק"ד וע' להרב אורים גדולים ז"ל למוד קפ"ג שחילק כמו כן בין נתינה למכירה יעו"ש ועיין להרב לחם רב סי' קצ"ג שחילק כמו כן דקנין לתת קאי על החפץ ולא משמע ליה ק"ד יעו"ש גם המוהר"א ששון ז"ל בסי' קל"ג הנז"ל והביאו הכנה"ג לשם יעו"ש תי' לשני תשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל דסתרי עפ"י תשובה אחרת דהרשב"א ז"ל הובאה בב"י סי' קצ"ה מחו' כ"א דכ' משם רבו הר' יונה ז"ל דאם הקנין באחרונה לא הוי ק"ד אף דלא אמר בלשון חיוב מהני והיא במיוחסות סי' ס"ז יעו"ש ומה שהקשה האורים גדולים ז"ל לשם על חילוקא שהביא המוהרא"ש ז"ל משם הרשב"א וז"ל ודעתי קצרה מלשמוע זה להיות דענין זה הוא קבלה שקיבל וירבו ואין בה שיקול הדעת וכל כי האי הוה ליה לפרושי לשואל דיש הפרש בין היכא דבא הקנין בראשונה לבא באחרונה וגם למה לא אוקמוה ההיא עובדא דמזביננא בהכי מאחר דאלים טפי וכו' ע"כ ולפק"ד אני אומר דמילתא דמסתברא הוא כמו שיראה המעיין בעין שכלו בזאת התשובה של הרשב"א הנז' על מה אדניה הוטבעו ואין צורך להאריך ועיין בפמ"א ח"א סי' ז' דכ"ז ע"ג ולהרב בני יעקב דס"ה ע"ד ולמוהר"ש יונה ז"ל סי' ל"א יעו"ש ועיין להרב ב"ש ח"ב סי' י"ג דמ"ד ע"א שכ' וז"ל אבל אי היה מתחייב למוכרה לה מעכשיו ואח"ך קנו מידו ודאי דקנה וכמ"ש בתשו' הנז' ע"כ יעו"ש ומה שהקשה עליו הרב בני אהרן ז"ל דקכ"ד ע"א ומלת מעכשיו שכ' הרב היא מיותרת דלפי דעתו דסוב' דמה שאינו מועיל הקנין הוא מפני שהיה בראשונה אבל אם היה באחרונה מועיל דאלים כח הקנין ל"ל מעכשיו והרב בני יעקב בדס"ד ע"ב החזיק בדבריו וכ' והדין עמו יעו"ש. ולפקע"ד לא ידעתי מאי קאמרי ז"ל דהא בתשו' שהזכיר הרשב"א ז"ל דהקנין באחרונה מהני היינו במתנה ואמטו להכי הקנין באחרונה אמרי' דהקנין על החפץ קאי אבל במכירה שנטל קנין שימכור לו להבא שאין במה לחול הקנין דדמי לאחלוק וכמ"ש הרב ז"ל סמוך ונראה דאף אם יהיה הקנין באחרונה מגן שויא וזאת התשו' דהרשב"א ז"ל שהביאה הב"י ז"ל בסי' ר"ו דעלה קאי הרב בני שמואל ז"ל איירי שנטל קנין למכור וכמ"ש הרשב"א ז"ל אחר שלא קבעו זמן על כך אם ימשך זמן הקניה יעו"ש ולפי' הצריך הר' בני שמואל למינקט המעכשיו דכיון דקאי גבי מכירה דוקא אם אמר לו מעכשיו הוא דאיכא לקנין דכתב לו באחרונה לחול על החפץ הנמכר ודמי לנדון אותה תשובה ודו"ק. הכלל העולה מכל האמור דהכא בנדו"ד דאמר לכש לתת לו מתנה מעכשיו ולכשיחזור החצר לידו וקנו מידו על כך דאיכא קנין ומעכשיו והקנין באחרונה וגם שהוא מתנה לדעת כולהו רבוואתא ז"ל זכה חנוך במתנתו ואין בטענת פלוא כלום:
ועל דבר אשר טען פלוא כי זאת המתנה אשר נתנה אביו לאחיו חנוך אינה מתנה מפני שהחצר הניתן לו לא היה ביד אביו באותה שעה אחרי אשר נתנו אביה' במתנה לדודיהם שמעון למשך עשר שנים ע"מ להחזיר וא"כ הוי מקנה דבר שאינו ברשותו של מקנה:
תשובה איתא בב"מ די"ו ע"ב אמר רב הונא אמר רב שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה ואוקימנא לה דכר"מ ס"ל דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ והנה לא מיבעיא לדעת הרמב"ן והריטב"א והרא"ש והרמב"ם והר"ן והב"י והלבוש והמוהרשד"ם והרב בני אהרן ז"ל וס"ל דלרבנן דר"מ כשיבא לידו אי אמר ליה מעכשיו אינו יכול לחזור בו כמו שכתבתי לעיל מזה א"כ ה"ן בנדו"ד שכבר הוחלט החצר מיד שמעון לרשות ראו' פשיטא שקנאו חנוך למפרע ואפי' היה ראובן חי לא היה יכול לחזור בו. אלא אפי' לדעת התוס' והרי"ף והעיטור והרשב"א והמרדכי והסמ"ג ובעל התרומות והריב"ש ז"ל דמשמע דס"ל דלרבנן אפי' במעכשיו אפי' שבא לידו יכול לחזור בו אעפ"כ לא צדק פלוא בטענתו דשניא נדו"ד דהתם כשאמר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו עיקר הדבר שמקנה לו אינו שלו אלא שעתיד לקנותו דדמי ממש לדשלב"ל שעדיין לא בא לרשותו ואמטו להכי הוא דקאמרי הנך רבוואתא דלרבנן אפי' במעכשיו אפי' משבא לידו יכול לחזור בו אבל הכא בנדו"ד שהרי החפץ שמקנה הוא שלו אלא שמחוסר זמן העשר שנים שנתנו לאחיו שמעון במתנה ע"מ להחזיר שיבא לידו וזה הקנהו לבנו במתנה כגו"ד איכא למימר זמן ממילא קאתי ולא הוי הזמן כדבר שלב"ל ועיין בכנה"ג ח"מ סי' רי"א הגהט"ו אות מ"ז שכ' קרוב לזה והראי' לזה ממאי דאיתא בבכורות דמ"ט ע"א אתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי לאחר ל' יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים יום ונתעכלו המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוה אקידושי אשה התם לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוו קידושין ה"ן ל"ש ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו ואע"ג דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כותי' דשמואל וכו' ע"כ ופ' הרמב"ן בהלכותיו לבכורות והרא"ש והרמב"ם פי"א דבכורי"הי"ח והטור ומרן חיו"ד סי' ש"ה סי"ג כרב דאם אמר לו לאחר שלשים יום בנו פדוי ואע"ג דנתעכלו המעות הרי לך בהדיא דאע"ג דאינו יכול לפדותו בתוך שלשים דקרא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה אפי"ה היכא דאמר ליה לאחר שלשים בנו פדוי ואע"ג דנתעכלו המעות ובזמן שאכל הכהן המעות של פדיון והאשה המעות של קדושין לאו זמן הפדיון וחלות הקדושין נינהו אפי"ה לאחר שלשים הבן פדוי והאשה מקודשת מוכרח דאיכא למימר דטעמא הוי משום דכיון דאינו מחוסר אלא זמן וזמן ממילא קאתי משו"ה מהני ואע"ג דהתוס' דקמא ד"ע ע"א ד"ה אמטלטלין והתוס' דמציעא דק"ב ע"ב ד"ה בחזקת והסמ"ג עשין קמ"ד כתבו דהלכתא כשמואל כבר הרב מוהר"י קולון ז"ל שרש צ"ו ישב הא דהסמ"ג וכ' דכל הסוגיא לדעתו איירי בסתם ואהכי הוא דקאמר הלכתא כשמואל אבל במפרש לאחר שלשי' מודה דאפי' נתעכלו מהני יעוש"ב ומוהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ז' דחה דברי המוהר"י קולון ז"ל הנז' וישב הסוגיא לדעת התוס' והסמ"ג דהסוגיא איירי בסתם ובמפרש ומאי דקאמר הש"ס הלכתא כשמואל היינו להאתמר דקאי בסתם אבל במפרש לאחר שלשים לא קאמר הש"ס הילכתא כמאן ואמטו להכי במפרש לאחר שלשים דמי ממש לההיא דהרי את מקודשת לאחר שלשים יום דמדמה רב דאפי' נתעכלו המעות מהני משום דכשאמר לה לאחר שלשים הא אינו יכול לקדשה בתוך השלשים דהא איהו גילה דעתו שאינו רוצה לקדשה אלא לאחר שלשים ובמפרש לאחר שלשים מודה שמואל דבנו פדוי והתוס' דאמרו דהלכה כשמואל היינו בפודה סתם אבל איה"ן דבאומר לאחר שלשים שפיר מהני יעוש"ב:
ויש להרגיש בדברי הר' ז"ל במה שישב לדעת התוס' וקאמר דבאומר לאחר שלשים שפיר מהני דהרי ביבמות דל"ד בד"ה מתוך י"ג כ' וז"ל מתוך י"ג לאחר י"ג כך גורס רש"י ושם פירש"י ד"ה בשופעות מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי וכו' מסרו קי' שיחולו ליום משהם נעשים גדולים נמצאו הקידושין ואיסור עונש נידות חל עליהם כשחשיכה ר"ה של י"ג שהוא י"ד וכו' שהקידושין והנידות קדמו לגדלותן ותלויין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן ע"כ ואהא הק' התוס' דלא הוי בבת אחת דנדות חל עליה תחי' שאין יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל דאין מעשה קטן כלום ע"כ ואם כדברי הרב ז"ל דשמואל לא קאי אלא בסתם ואהא הוא דקאמר הש"ס ה' כשמואל וכ' התוס' בקמא ד"ע ובב"מ דק"ב דה' כשמואל דהיינו בסתם אבל במפרש לאחר שלשים מודה שמואל לרב דבנו פדוי אע"ג דנתעכלו המעות ואע"ג דאינו יכול לפדותו בתוך ל' מידי דהוה אקידושי אשה א"כ הכא נמי כשמסרו הקידושין שיחולו ליום המחרת יהיו מקודשות אע"ג דאתמול לא היו יכולים לקדש דקטנים היו מ"מ באופן זה דנתנו הקידושין בקטנותן שיחולו בגדלותן יהיו חלין הקידושין למפרע ואע"ג דיתעכלו המעות:
תו ק"ל במה שדחה הר' ז"ל דברי מוהריק"ו ז"ל דהביא ראיה לדבריו מההיא דפ' השואל דק"ב מכח דברי התוס' דשם ד"ה בחזקת יעו"ש נ"ל דאינה דחיה דאדרבא דברי התוס' שכ' אלא י"ל דלהכי הוי בחזקת שלא נפד' לפי שירא שימות הבן או יתעכלו המעות תוך שלשים וכו' ושוכר נמי ירא להקדים השכר פן יפול הבית או יפול ביתו של משכיר עצמו ויוציאנו דא"ל לא עדיפת מנאי כדאמרי' לעיל עכ"ל קשים להולמם דלחלוקה דפן יפול הבית דקאמרו שירא להקדים השכר פן יפול הבית הא מאי דאמרינן לשם דק"ג ע"א המשכיר בית סתם ונפל חייב להעמיד לו אחרת וקאמר הש"ס ה"ד אי דאמר ליה בית זה נפל אזיל ליה היינו לענין שאינו חייב המשכיר להעמיד לו בית אבל השכירות פשיטא דמחייב המשכיר להחזירו וכמו שכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ה דה' שכירות ה"ו ומרן הב"י בסי' שי"ב סי"ז ובחלוקה הב' דקאמרי דירא להקדים המעות פן יפול ביתו של משכיר ואמרינן התם בדק"ב ע"ב פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מינאי וכו' היינו דנפל בסוף זמן שכי' של שוכר כמו שיראה המעיין אבל אם יהיה השכירות לזמן ונפל ביתו של משכיר בתוך הזמן פשיטא שאינו יכול להוציאו וכמו שכן פסק מרן הב"י ז"ל לשם סי"א ועיין לה"ה ז"ל פ"ו מה' שכירות ה"ט יעו"ש וא"כ ה"ן דקאמר הש"ס אימת אי בתוך זימניה אי לאחר זמנו וכמ"ש רש"י ז"ל יעו"ש א"כ אף אם יפול ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו ואף אם יחלוקו התוס' וס"ל שיוציא לשוכר וכמ"ש רש"ל בתשו' סי' ל"ח יעו"ש הא ודאי דוחק שיוציאנו ולא יתן לו מעותיו במשלם השנ' עד שיתיר' השוכר מלהקדים המעות ואפילו רש"ל ז"ל לשם כ' בנדונו דאם שילם לו כל השכי' מקודם מחזיר לו שכרו ומנכה לו מה שדר בו יעו"ש וע' בכנה"ג ח"מ סי' שי"ב הגהט"ו אות י"ב שדחה דברי רש"ל הנאמרי' ראשונה במה שס"ל כדעת התוס' יעו"ש וצע"ר לי: