אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב חשן משפט › סימן ז

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

חשן משפט · סימן ז

סימן ו

שאלה ראובן היה דר בחצר אחד זה כמה שנים והיו השופכים מחצר זה יורדים לחורבה אחת והחצר הנז' הוא של גוי אחד והנה שמעון קנה החורבה הנז' מגוי אחד עתה עמד הגוי בעל החצר הנז' לבנות החורבה הנז' ולהכניסה לחצירו ושמעון מעכב ע"י שהיא שלו שקנאה מהגוי האחר והגוי בעל החצר אומר שהיא שלו והגוי שמכר לך מכר דבר שאינו שלו וע"ז הלכו בערכאות והביא הגוי בעל החצר הנז' עדים גוים שהיא שלו שחרש וזרע וגם הביא לראובן הנז' שהיה דר בחצירו והעיד ראובן בערכאותיהם איך שמזה כ"ה שנים שהיה דר בחצירו היו השופכים יורדי' לחורבה הנז' וגם שבאותו זמן אמר לו להגוי בעל החצר שיבנה לו בחורבה הנז' בית התבשיל והשיבו הגוי עתה אין לי מעות ע"כ העיד הישראל בערכאות של גוים באופן שבאמצעות עדות הגוים ועדות ראובן הנז' זיכו בערכאות להגוי בעל החצר בחורבה הנז'. עתה שמעון תובע מראובן שהעיד שישלם לו שהזיקו ושבר נידוי הוא כמבואר בח"מ סי' כ"ח וביו"ד סי' של"ד כיון שעפ"י עדותו הפסיד שמעון את הקרקע. וראובן השיב שהיה מוכרח להעיד יען מקודם היה הגוי בעל החצר הנז' יושב בחנות ויושבים עמו כמה גוים מאילי הארץ ועבר ראובן דרך שם אמר לו הגוי אי אתה זוכר כשהיית דר בחצרי שהיו השופכי' יורדים לחורבה הסמוכה א"ל אמת ואני זוכר מזה עוד שאל הגוי אי אתה זוכר ששאלת ממני שאבנה לך בית התבשיל בחורבה הנז' ואמרתי לך עכשיו אין לי מעות א"ל אמת. אמר הגוי להגוים היושבים עמו הוו עדים איך יש לישראל זה עדות זה אמר ראובן להגוי למה אתה מבקש ממני עדות בדבר זה והלא השופכים עדיין הם שם וזה דבר ידוע ונגלה השיבו הגוי ודאי הדבר ידוע לכל העיר ויש לי כמה עדים גוים שזו החורבה היא שלי אך אני רוצה שגם אתה תבא ותעיד ע"ז ובאותה שעה ששאל ממנו על הענין בפתע פתאום לא היה יודע ראובן שזה הענין נוגע לישראל כלל אבל אח"ך ידע שזה הענין נוגע לישראל ואח"ך בא הגוי בלילה ותפס אותו ולא הניחו עד שהוליכו לערכאות והעיד שם כדברי' האלה ממש וא"כ טוען ראובן שאחרי שבפתע פתאום שאל אותי בתחי' ואמרתי הדברים שידעתי והעיד עלי עדים גוים לא אוכל להתעלם עוד כי יש חלול ה' בדבר שכבר יחדו אותי להעיד ועוד טוען ראובן שהוא אדם חשוב בין הגוים ומחויב להעיד אף אם לא יחדו משום חלול ה' ומכ"ש עתה שהעיד עליו בפתע פתאום. עוד השיב ראובן שהוא לא הזיקו בעדותו אחר שענין השופכים הוא דבר ברור לכל בני העיר והגוי אמר שיש לו ע"ז כמה עדים גוים ואף אם ראובן לא היה מעיד היה מביא הגוי כמה וכמה עדים גוים או ישר' כיון שהוא דבר ברור אין שום אדם יוכל להכחיש. עוד השיב ראובן שעדותו זה אינו מעלה ואינו מוריד בדיניהם והביא ע"ז פסק מהשופטים שלהם שעדות השופכים אינו מעלה להחזיק בקרקע ומכ"ש שמ"ש לו שיבנה שם בית התבשיל אינו מועיל כלום לפי שאינו מעיד שהוא שלו וכסבור היה שהיא שלו וא"כ כיון שבדיניהם עדות ראובן אינו מועיל השופט הוא שעיוות הדין ומזלו גרם והוא לא הפסידו כלום. אלו הן תשובות ראובן. יורנו המור' לצדקה אי חייב ראובן לשלם או לפחות בר נידוי הוא או פטור לגמרי הוא מכל וכל ושכמ"ה:

תשובה לית דין צריך בושש דודאי מתשלומין פטור ראובן כיון דבפלוגתא דרבוואתא היא אי משמתינן בלחוד או עד שישלם ומוהר"ש הלוי סי' מ"ד העלה בדעת רבוותא ומרן ז"ל מכללם דאינו חייב תשלומין אלא נידוי דוקא ודלא כהרב עדות ביעקב סי' פ' דרל"א שכ' דס' המרדכי היא סברא יחידאה והשמיט מיני' שהרמ"ה ז"ל הוב"ד בש"מ כתב כהמרדכי דפטור מהתשלומין וכ"כ האגודה בשם ר"י הביא דבריו הרב מהרש"י ז"ל דק"ג באופן לאו ס' יחידאה היא אלא הרמ"ה ור"י והאגודה והמרדכי ז"ל כולהו קיימי בשי' חדא דמשמתינן דוקא ופטור מתשלו' כ"כ השה"ג. גם רש"ל ביש"ש כ' דהטור קאי בדעת המרדכי עיין פמ"א ז"ל ח"א סי' ז"ך דס"ח בסוג השני דמצי למימר קים לי לפטור מתשלומין אף אם לא יתברר לב"ד שאמת העיד רק שהעד אומר אמת העדתי ע"ש. וכבר הושג הרב עדות ביעקב מהרב מוהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' נ"ה מהרב זרע אברהם ח"מ סי' י"ד. והרב פני הבית בח"מ סי' כ"ח כ' דאנן דאתכא דמרן סמכינן כיון דבח"מ סתם דבריו דמשמתינן דוקא אע"ג דביו"ד כתב עד שישלם סוגי' בדוכתא עדיפא ופטור מתשלומין ע"ש. גם הסמ"ע והכנה"ג ישבו בדעת מרן ז"ל דמ"ש ביו"ד עד שישלם היינו בהעיד שקר אבל בח"מ מיירי בהעיד אמת דפטור מתשלומין אך בר נידוי הוא ע"ש. וא"כ ודאי דראובן מצי למימר קי"ל לפטור עצמו מתשלומין. ואין לומר דלתי' ראשון דסמ"ע דבמעיד אמת לא משלם היינו דידעי' שאמת הוא ובדינינו היה חייב אבל אי בדינינו לא היה חייב מה מועיל אם מעיד אמת וכפי הנראה בנ"ד חזקת השופכים אפי' בג"ש אינו מועיל להחזיק בקרקע ואפי' בחזקה מעליא דאכילת פירות לא מהניא בדינינו אם אין הגוי בא בטענה דחזקה שאין עמה טענה לאו כלום היא וא"כ לו יהיה דהעיד אמת כל שבדינינו לא מהניא לחיובי נמצא הוציא ממון שלא כדין הא ליתא כיון דהסמ"ע תלי טעמא דהא דמנדין ואין משלם היינו בשאינו יכול לברר ששקר העיד והא דמשלם היינו היכא דבריר לן ששקר העיד ואם איתא הא משכחת חיובא בהעיד אמת היכא דבדינינו לא מהניא לחיובי ליה אלא ודאי דכל שלא ידעי' בבירור ששקר העיד אפי' דבדינינו לא היה חייב ובדיניהם חייבו אותו נהי דרע עשה אבל לא מחייבינן ליה ממון אלא נידוי. וכ"ן ממ"ש הרב בני חיי י"ד סי' של"ד וח"מ סי' כ"ח הגב"י שהביא מהב"ח והכנה"ג חי' בין העיד שקר ללא העיד ואח"ך יצא לחלק עוד חי' אחר בין היכא דבדינינו היה חייב ללא היה חייב בדינינו שנמצא הוציא ממון שלא כדין ע"ש נרא' דלתי' קמא שהוא תי' הב"ח והכנה"ג והסמ"ע אפי' שבדינינו לא היה חייב אלא בדיניהם והוציא ממון שלא כדין פטור מתשלומין כל שאין ברור ששקר העיד וכ"ן לדקדק מדברי מור"ם שם סי' כ"ח שכ' שאינו חייב לשלם שיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם עכ"ל נר' להדיא דכל עיקר וטעם חיוב ופטור מתשלומין תלוי בזה אם נתברר ששקר העיד חייב בתשלומין אבל אי ליכא בירור ששקר העיד אפילו דבדינינו לא היה חייב והוציא ממון שלא כדין נהי דאיסו' עבד אבל ליכא חיוב ממון דאלת"ה לישמועי' אפי' דלא בריר דשקר העיד כל דבדינינו לא מחייב חייב בתשלומין אל"ו כדאמרן ומצי ראובן למימר קי"ל למפטר מתשלומין ככל הנז"ל. ועדיין יש לצדד דע"כ לא קא פטרי רבוותא באומר אמת העדתי משום דבאמת היה חייב אלא דבדינינו לא מחייב משום דיכול לומר פרעתי או שהיה פוטר עצמו בשבועה מ"מ העד אומר אני יודע באמת שזה הממון שבידך היה של הגוי ומאי חסרתיך כיון דאמת העדתי וזה מבואר בדברי הרב זרע אברהם ח"מ סי' י"ב דקט"ו באורך עש"ב משא"כ בנ"ד מה יועיל אם אמת העיד אם הגוי אינו בא בטענה א"כ זה הקרקע בדינינו לא יזכה בו הגוי והרי קא חסרא ממונא לישר' ולא מצי למפטר נפשיה בטענ' קי"ל. אמנם אח"ך נתברר לן שטענתו של ראובן בנ"ד היא באופן זה דהוא יודע באמת שקרקע זה הוא של הגוי והגוי הוא בא בטענת ירושת אביו דאחות הגוי המוכר לשמעון התובע דנ"ד היתה נשואה לאבי הגוי הזה ובדינם הבת יורשת וירש אביו מכחה והנחילו לבניו וא"כ בא מחמת ירושה ושפיר טעין ראובן דאמת העדתי והקרקע הוא של הגוי וגזל הוא בידך ונמצא לאו מידי חסריה וגם טען ראובן שהשטר המכר שכתב הגוי לשמעון אינו עשוי בערכאותיהם כדינם וא"כ נמצא כי מתחי' לא היתה המכירה בידו קיימת והגוי שמכר לו מכר לו דבר שאינו שלו ומזלו גרם ואיהו לא קא חסריה מידי בעדותו וחזר הדין ככל מ"ש לעיל וכיון דראובן טוען אמת העדתי מצי פטר נפשיה בט' קי"ל כמבואר ומדובר לעיל:

ועוד מטעמא אחרינא פטור ראובן מתשלומין כיון דעד אחד העיד כדברי ראובן שהגוי אמר שיש לו כמה עדים גוים ע"ז בענין השופכים וידוע זה לכל באי שער עירנו וא"כ אם לא היה מעיד הישר' היו מעידים הגוים והרי הוא כאלו העידו כמ"ש מהר"י וויל ז"ל סי' כ"ח והביאו מור"ם בסי' שכ"ח דכל דידעו או ראו גוים הרי הוא כאלו העידו וקמחא טחינא טחין ומזה למדו הר' מ"ץ ח"ב סי' ך' ומהראנ"ח ח"ב סי' נ"ב והרב משאת משה ח"מ סי' ס"ט והרב זרע אברהם ח"מ סי' י"ג וכלל דבריהם הצריך לנ"ד הוא כיון דדין מסור מדין קנס נגעו בה כל שאתה מרבה ספיקות וס"ס בצד מה דיכול להתברר בעדים אחרי' שראו וידעו ואפשר יעידו לאו מידי עביד ופטור מדינא דגדול כח המוחזק והמע"ה כדיעש"ב בתשו'. כ"ש וק"ו בנ"ד דשפכי ונטפי הנה הנם עד היום כדקאי קאי וגלוי לעין כל ומסתמא יבואו ויגידו להפסיד לישר' ושמחים ורצים להוציא מיד ישראל ולהחזיק ביד גוי ולא ישקוט ולא ינוח מלהזמין עדים אחרים וכאשר אמר שיש לו כמה עדים אף שפיהם דבר שוא ואין בפיהם נכונה מ"מ דבר כזה וידוע ונגלה לעין כל בודאי נקטי בשפולי גלימייהו ושתין רהוטי רהוט לילך ולהעיד וראובן זה קמחא טחינא טחין והכי דייק לישנא דמרן ז"ל בסי' כ"ח שכ' ויש ישר' יודע עדות לגוי נגד ישר' ואין עד אלא הוא כלו' דידע בנפשי' שאם לא היה הוא מעיד לא היה מי שיודע העדות. אמנם אי ידע דאיכא עדים לא מפסיד ליה כלום דבלא"ה היה מפסיד כמרבה בחבילות פטור לגמרי כמו שנר' מפשט דברי מרן ז"ל בשהט"ו בח"מ סי' שפ"ט ס"ד וסי' תי"ח ס"י כדיע"ש באופן דמתבאר מכל הנז"ל דמתשלומין ודאי ראובן פטיר ועטיר:

וכד מעיינינן שפיר חזינן דראובן פטור מכל וכל ואפי' שמתא אינו חייב מטעמים שנבאר. א' לפי מה שהשיב ראובן כנז' בשאלה שתפסו הגוי בפתע פתאום והעיד עליו עדים ובאותה שעה לא היה יודע שענין זה היה נוגע לישראל א"כ הו"ל כיחדו מתחי' להעיד שכתב הרא"ש ז"ל דילך ויעיד ופ' מרן ז"ל בשה"ט. ואף שהרב ב"ח ז"ל כתב דבעי' יחדו מתחי' ההלואה מ"מ כבר כ' דהי"ט משום דלא מצי לאשתמוטי למימר דלא מדכר. אבל כי לא יחדו מתחי' אלא עכשיו מבקש ממנו שיעיד לו שהיה אצל ההלואה מצי לאשתמוטי ולמימר דלא דכיר כיון שלא יחדו בשעת ההלואה עכ"ד ה' ב"ח הרי דסיים וכ' דהיכא דלא יחדו מתחי' דלא יעיד משום דמצי לאשתמוטי וא"כ בנ"ד דלא מצי לאשתמוטי חשיב כיחדו מתחי' ממש ואזיל ומסהיד. ב' נר' דבנ"ד אפי' אם לא תפסו הגוי בפתע פתאום והעיד עליו עדים אלא בא לשאול ממנו שיבא ויעיד לו על השופכי' היה צריך הוא לילך ולהעיד שהרי כ' מהרש"ל בקמא והביאו הרש"ך דכל שהכירו בו שיודע עדות ולא מצי לאשתמוטי אזיל ומסהיד ולא בעי' יחדו ואע"ג דמפשט דברי הש"ך שהעתיק דברי רש"ל הנז' נר' דתלה טעם מרגישים בו בט' החוק מ"מ המעיין בדברי הב"ח שם יראה דאייתי מקיצור פסקי הרא"ש דט' החוק אינו תלוי ביחדו אלא אפילו בלא יחדו יעיד מפני החוק וא"כ כיון דרש"ל כ' דמרגישי' הוי כיחדו א"כ אפי' בלא חק יעיד וכן מתבאר למעיין בדברי ראב"ן ז"ל שכ' ט' דחק לחוד וט' יחדו לחוד ובנ"ד כל הגוים יעידון יגידון שראובן זה שדר בחצרו כמה שנים יודע הוא עדות השופכים ואינו יכול להכחיש בדבר ידוע וברור ולא מצי לאשתמוטי ואין בידו עון אשר חטא. ג' ט' אחרינא איכא בנ"ד כיון דהדבר ברור וידוע יגיע לו חסרון כבוד לראובן אם לא ילך ויעיד וכ' מהרש"ג בסי' מ"ו ס"ה דאפי' לא היה אונס גמור אם היה מגיע לו שום חסרון כבוד מצי להעיד ולא משמתינן ליה ע"ש. גם מהרש"י בהל' עדות פי' בעיית הש"ס בענין חסרון כבוד מ"ש. וגדולה מזו כ' ראב"ן בכונת בעיית הש"ס דאדם חשוב דהי"ט דאזיל ומסהיד כדי שלא יאמרו טובם כחדק יע"ש. ד' לפי ס' ראובן שבא בשאלה דאד"ח הוא יש מקום לפוטרו לגמרי דהא בעיא דלא אפשיטא היא בקמא באד"ח אי מסהיד או לא והרשב"א הביא דבריו בש"מ שם גם הרא"ש ז"ל לפי גירסת הסמ"ע תפסו לקולא וילך ויעיד ועיין סמ"ג עשין ק"ז דאד"ח מקרי צו"מ ע"ש ואף לגירסת רש"ל כמ"ש הש"ך דישלם מביתו ולא יעיד מ"מ בדיעבד אם העיד פטור ולא מפקי' מיני' ממונא כמ"ש בס' גור אריה ס"ק י"ז דהמע"ה ע"ש וגם לא משמתי' ליה כמ"ש הש"ך עש"ב ועיין מאמר קדישין ס"ק ב"ך משם מהר"ם מלובלין. ומ"ש מור"ם בתשו' סי' פ"א דאד"ח דלא משמתינן דחייב לשלם כבר השיגו הכנה"ג סי' כ"ח הגב"י אות כ"ג דכיון דבפלוג' דרבוותא הוא אינו חייב לשלם וכ"כ מהרש"י ז"ל:

אלא דאנן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן לנו לדעת מאי דעתו ז"ל באד"ח ונר' להכריח דדעת מרן ז"ל דפטו' ומותר והוא דמרן הב"י ז"ל הביא דברי הרא"ש שכתב וכיון דלא איפשיט' אזיל ומסהיד וכ' נר' שסובר דתיקו זה כשאר תיקו דממונא והוי קולא לנתבע והעד הוא הנתבע וכיון דבשעה דקא מסהיד ליה לא בריר לן דליסמכו עליה כבי תרי מצי לאסהודי ודעת רבינו כדעת הרא"ש וכו' עכ"ד. והרב בני שמואל כ' דבעיית הש"ס הוא אי מצי לאסהודי משום חילול ה' והוי ס' חי"ה ואזלי' לחומרא ע"ש וכ"כ ראב"ן ד' צ"א ע"ש וכ"כ הרב כנה"ג הגב"י אות כ"ג משם מהר"ם די בוטון וכ' שהוא תי' נכון וכ"כ מהרש"ג סי' ס"ה ופמ"א ח"א סי' ק"ה ע"ש. והנה יש מקום לעמוד בדברי הב"י דקא יהיב ט' להרא"ש משום דהוי ס' דממונא והוי קולא לנתבע וק' דט' זה יספיק להיכא שכבר עבר והעיד דהוי קולא לעד הנתבע דלא מפקי' מיניה ממונא אבל לא שלכתחילה נאמר לו שילך ויעיד ואילו הרא"ש ז"ל כ' אזיל ומסהיד גם מרן בס' הקצר כשכ' דינו של הרא"ש ביחדו דמותר להעיד כ' עליו מור"ם ויעיד לו אלמא דלכתחילה יעיד וזה אינו צודק לפי טעמו של הרב ב"י ובשלמא לטעם של הרב ב"ש ז"ל את"ש והנכון בזה מ"ש הר' חלק יעקב ז"ל הגב"י אות י"ד דמרן ב"י ז"ל נמי ס"ל מ"ש הב"ש דבעיית הש"ס היא אי מצי לאסהודי משום חי"ה אי לאו דהוי ס' חי"ה ונקיטינן לחומרא. אלא דא"כ ק"ל לדעת הרא"ש ז"ל דכתב דאזיל ומסהיד וע"ז כ' דכיון דהוי נמי ס' דממונא אזלי' לקולא עכ"ד. וביאיר דבריו דמאי חזית דאזלי' בתר צד האיסור ולחומרא וילך ויעיד ניזיל בתר צד דממונא ולקולא ולא ילך ויעיד. לזה תי' דגם לצד דממונא ילך ויעיד כיון דהוי קולא לנתבע שהוא העד. באופן שמשני טעמי' ילך ויעיד ומצד איסורא לחומרא ומצד ממונא לקולא לנתבע שהוא העד ויכול לילך ולהעיד וזה נכון בכונת הב"י והיינו שמור"ם הוסיף בס' הקצר ויעיד לו כי מן הבא"ר צ"ל שמה שסיים הרב"י ז"ל וכתב וכיון שבשעה דקא מסהיד לא בריר לן וגו' הוא טעם אחרינא וכמ"ש הרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ה דאי לאו הכי דברי רב"י אין להם שחר ודו"ק. וכ' עוד החלק יעקב שמ"ש הב"י דדעת הטור כדעת אביו הרא"ש היינו ממה שהביא דברי הרא"ש ביחדו דמעיד משום חי"ה מיניה דה"ה באד"ח דמעיד דחד טעם הוא. ומ"ש ביו"ד סי' של"ד דברי הר"ם ס' ולא חילק הוא משום שכבר כתב כאן דחיישי' לחי"ה ביחדו וממילא משמע דגם באדם חשוב דאיכא חי"ה אזיל ומסהיד אבל הר"ם שלא כ' דין דיחדו משו"ה כ' מרן בכ"מ דדעתו דלחומרא ע"ש. וא"כ מרן בס' הקצר דפ' להך דינא דהרא"ש ביחדו והגיה עליו מור"ם דילך ויעיד ה"ה באד"ח נמי דאיכא ט' דחי"ה נמי ס"ל כהרא"ש דפטור מנידוי ותשלומין. ואע"ג דבנ"ד לא שייך הטעם השני שכ' רבינו הב"י דשמא לא יסכימו עליו כבי תרי כבר כ' דחדא ועוד קאמר ולטעם הראשון של הב"י דקאי בשי' הרב בני יעקב המדובר לעיל זה אינו מעלה ואינו מוריד וכה"ג פטור. ה' לפי הנשמע מחדש שבא מאמר המלך דעדות ישראל מהני בכה"ג אמרי' דינא דמ"ד כמ"ש הראב"ן בקמא דפ"א ואם ישראל יכחיש עדותו יבטלו עדות ישר' וכ"כ הרא"ש יבטלו החק וגו' ובכה"ג מעיד ולא בעי' יחדו וכמ"ש הב"ח בהדיא בכונת דברי הרא"ש ז"ל וכן הסכים הפמ"א סי' ק"ה וכתב דבזה אין שום חולק. ואע"ג דמהרש"ג ז"ל לא סמך על טעם זה היינו משום שכ' דבזמנו נתבטל חק זה ע"ש. נקוט מיהא דבזמנינו דנתחדש החק ודאי ט' זה מספיק וחזק. ו' אחר שיש בירור שבדינם אין בעדות ראובן ממש לא מהשופכים ולא ממ"ש לו שיבנה לו בית התבשיל ועדותו זה לא מעלה ולא מוריד וערכאות עוותו הדין לפום שוחדא וא"כ אין לו עון אשר חטא ופטיר ועטיר כמ"ש בתומים ס"ק י' ע"ד מור"ם בסי' כ"ח וכ"כ מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ס"ה. ואין לטעון ולומר כיון דבפסק דינם כ' שעדותו היה חזקה גמורה א"כ אין לנו להאמין נגדם דלא העיד אלא בשופכים לבד דלא מהני מידי. הא ליתא דמרן בש"ע סי' ס"ח ס"ל כדעת הרמב"ם ריש פז"ך מהל' מלו"ל שצריכים שיעידו על השופט שלהם שאינם ידועים בקבלת שוחד שמפרש כדעת הרי"ף דדוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא ודלא כהרא"ש דת"ל דכל בסתמא לא מקבלי שוחדא וא"כ אנן דאתכא דמרן יתבינן ודעתו כדעת הרמב"ם כמ"ש בבד"ה ש הגהות דבעי' כי היכי דיהיו נאמנים שאינם ידועים בקבלת שוחד וכמ"ש מרן בבד"ה סי' ס"ח דלענין הלכה נקטי' כהרמב"ם דסוגיין דעלמא בדי"מ כוותיה והרמ"ה כוותיה ופשט דברי הרי"ף כוותיה ע"ש וע' בחי' הגהות שם משם הפריחה דהכונה להרמב"ם דאינם יודעים בשוחד כלו' דידעי' שאינן יודעין מהות השוחד אבל כל בסתמא אפש' דמקבלי שוחדא דאי תימא דהכונה דאינם ידועים דמשמע דבסתמא לאו מקבלי שוחדא מאי פריך הרא"ש ע"ד הרמב"ם דמי יערב ע"ז וכו' ומשום הא פליג הרא"ש. וא"כ מרן בס' הקצר הכי צ"ל בדבריו כמ"ש בדברי הרמב"ם כיון דלשיטתיה אזיל ואע"ג דכ' מרן בס' אבק"ר דהמולאס לא מקבלי שוחדא היינו מט' דבדקו וע"י חקירתו נתודע דלא מקבלי שוחדא כדיע"ש וא"כ בנ"ד דבקיאינן בהו דמקבלי שוחדא ונודע דמה שהטו את הדין מעיקרו היה בשוחד א"כ לא מהימני לו' שעדותו היה חזקה מעליתא העולה לדינא כ"ש בנ"ד שיש עד אחר ישראל שנמצא שם בערכאות ומסייע לראובן שלא העיד כ"א, על השופכים דוקא היפך דברי השופטים ודאי אליו שומעים. ז' מצורף עם הטעמים הנז"ל מ"ש הר' מהרש"ג שם בסוף התשו' וז"ל כיון דבע"ה אנו בגלות ואנו כפופי' תחת ידם ואם אין אנו מעידים מה שאנו יודעים יש לאל ידם לעשות עמנו רעה לכן כ"ז שהגוי יתבענו יעיד עכ"ד. מכל הני טעמי תריצי הנז"ל דינא יעי"ב דראובן פטיר ועטיר ואין לו עליו לא תשלומין ולא נידוי ולא שום חיוב קנס כלל. ואף שכ' הכנה"ג הגהט"ו ס"ק כ"א משם מהר"ם מינץ ז"ל סי' מ"ד דבזמן הזה צריך לימלך לב"ד ואם לא נמלך מענישים אותו ע"ש מ"מ בצירוף כל הטעמי' האמורי' למעלה ראובן הנז' אין צורך להענישו בשום עונש וכגו"ד לא כתב מהר"ל מינץ ז"ל. זהו מה שעלתה מצודתי על הדין ועל האמת וח"ש פעה"ק ירושת"ו בש"א לחדש סיון המוכתר בכתר תורה שנת התרטו"ב ועל דייני ישראל שלום. כ"ד עבדא דרבנן אענה ס"ע:

הלכות מתנה

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה