אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב חשן משפט › סימן ה

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

חשן משפט · סימן ה

סימן ד

שאלה שתי חצירות במבוי א' זה כנגד זה ובחצר הא' אין להם מים כלל ודרכם תמיד לשאוב מים מן הבריכה ומים הנגרים אשר בחצר השנית שכנגדם במבוי הנז"ל שכן נהגו והחזיקו תמיד כל הימים משנים קדמוניות מיום הוסדם ועד עתה, וכעת נשתנו בעלי השתי חצירות הנ"ל כי נמכרו מקונה לקונה עד הגיעם עתה כל א' מבעלי ב' חצרות הנ"ל בעלים חדשים. והחצר אשר אין להם מים כעת הוא ביד אשה אלמנה א' היא ויתומים קטנים וגם השכירה לשכנים לדור עמה בחצר שלה. והן עתה קמו בעלי החצר הגדולה שבה אמת המים הנ"ל ומנעו אותם מלשאוב מים באומרם. לנו המים ומה לכם לבא בגבולינו לרמוס חצרינו ולהזיקנו בראיה ולקחת את מימינו. והאלמנה ובניה היתומים הנז' צועקים במרה תנו לנו מים ונשתה כי חזקה גדולה יש לנו לשאוב מים מהבריכה שלכם זה שנים רבות דור אחר דור ואין מוחה ביד בני החצר שלנו ואנו קנינו זה החצר עם החזקה גדולה הנ"ל כי מה מכר א' לב' כל זכות שי"ל וישובו המים. ובני אותה החצר הם משיבים כי חזקה זאת מגן שויא כיון דגם בני החצר הגדולה הנז' היו שואבים מים מהבריכה הנ"ל דין גרמא שלא הקפדנו עליכם ועל המוכר לכם ולא מחינו בידכם כלל ובדרך שאלה וחן וחסד היינו מניחים לבני החצר שלכם לשאוב מים מאצלינו והאלמנה ובניה טוענים כי שמא מתחי' ובראשונה כשנבנה זה החצר שלכם אדעתא דהכי וע"ת זה נבנה ונמכר מבעליו הראשו' להניח לבני החצר שלנו לשאוב מים מהחצר שלכם ואין אתם יכולים לבטל תנאי המוכרים לכם ושטר היה לנו ואבד ולא נמצא כעת לברר האמת. ובני החצר הגדולה שבה המים משיבים שהם ניזוקים מהם בכניסתם לשאוב מים בהיזק ראיה ובחסרון המים והניזק הוא המוחזק ועליכם להביא ראיה כי תנאי זה היה באמת. והאלמנה ובניה טוענים בהיפך כי הם הם המוחזקים הן מחמת חזקתם הראשונה לשאוב מים והן מחמת שהם נקראו מזיק והמזיק הוא המוחזק והם באים להוציא מידם שמוש זה של שאיבת המים מחצירם ועליהם להביא ראיה. עוד טוענים בני החצר הגדולה שבו המים באומרם דאפי' את"ל דהדין נוטה לשאוב מים לה ולבניה אמנם להשכנים אשר עמה דיורים בביתה אינו מן הדין להניחם לשאוב מים גם הם כי מתרבה עליהם הנכנסין והיוצאין יורנו המורה הדין עם מי ויבא שכמ"ה. הנה מעש' זה היה בעוב"י דמשק יע"א ונשאל' שאלה זו לפני מעלת הרב המובהק זר"ק כמהר"ר יצחק אבואלעפיא יצ"ו והשיב עליה פס"ד ארוך והעלה להחזיק ביד בני החצר הקטנה דחזקתם חזקה מעליא היא. וחלקו עליו ג' רבנים חבריו יצ"ו והאריכו לדחות דבריו והלכה זו העלו שחזקת בני החצר הקטנה אין בה מועיל ויש כח ביד בני החצר הגדולה למונעם. ומעלת הגביר השר נגיד ומצוה סי' אלעזר אנג'יל יצ"ו שלח לידי ב' הפסקים הנ"ל ואותי דרש לחות דעתי הקצרה ולהכריע ביניהם. וזאת תשובתי בע"ה ובס"ד:

תשובה אל אלדי"ם הוא יודע כי רצוני היה לחשוך עצמי מדין זה מכמה ט' חדא דטרידנא טובא בתלאות הזמן ובלימוד הקבוע לי וק' עלי לפרוש. ב' שכבר מעלת הרבנים שלשה המה מטיבי יצ"ו סתרו דברי הרב הפוסק כמהרי"א יצ"ו באריכות ובטו"ט עד שכמעט לא הניחו מקום להאריך עוד בזה ומי לא ידע דיחיד ורבים הלכה כרבים. ושלישית כי דברי כולם יצ"ו הן דברי הרב הפוסק הראשון כמהרי"א יצ"ו והן דברי הרבנים שלשת ריעיו יצ"ו החולקים עליו כולם בנויים יסודותיהם על דברי בספרי הקטן כפי אהרן ח"א בחח"מ סי' ח' כי הר' מהרי"א יצ"ו חלק עלי וסתר את דברי והרבנים שכנגדו יצ"ו חלקו עליו וקיימו את דברי א"כ איפוא אנה אני בא לאחזוקי טיבות' לנפשאי וללמד זכות על עצמי אטו אנא לא ידענא דשפיר קאמינא והלא טוב היה שרבני הדור יצ"ו הם יכריעו בדבר ולא אני כי קרוב אדם אצל עצמו. אכן להפיק רצון ידידי וגבירי שר בשרים ונגיד נגידים אלעזר ן' עזרי"ה יצ"ו אבא בקציר"ת האומ"ר. ואע"ן ואומר הנה שם על כפי"ם דף קל"ב ע"ג ד"ה ועדיין ואילך העליתי דאפשר לומר דדעת מרן בסי' ק"מ שהשמיט הך דינא דשכוני גואי וכתבו בסי' קמ"ו אע"ג דלכאורה משמע דתפס פי' הרי"ף ודעימי' בסו' הנ"ל ושלא כדעת רשב"ם ז"ל דפירשה דכששניהם משתמשים יחד לא עלתה לו חזקה מ"מ אפ"ל דלא פליגי כמ"ש כמה מרבוואתא ודין ב' משתמשים יחד הוא אמת ולא השמיטו מרן בש"ע אלא סמך אדברי הרמב"ם שהעתיק שם בסוף הסימן מקום מסוים לבהמתו בחצר השותפים כדדייק לה מהר"מ אלשיך ז"ל וכתבתי שם שכן כ' הרב מהר"י זאבי ז"ל הוב"ד בהרב פרי הארץ ח"ב ד' קי"א זה קיצור דברי שם. וע"ז בא חכם מעלת הרב הפו' הראשון כמהרי"א יצ"ו ורצה להרוס דברי אלה בדברים אשר בדה מלבו ובעלילות בא עלינו לומר שהרב משכנות הרועים במער' החי"ת אות ב' גם עמיתנו בתורה מעלת הרב המופלא שלשלת יוחסין כמהר"מ פארדו יצ"ו בס' הבהיר צדק ומשפט בסי' קמ"ו סי"א והרב מ"מ בח"מ סי' צ"א כ' בהדיא שדעת מרן אינו כן זה קיצור דבריו יצ"ו. וכבר השיגוהו אחוזת מרעיו יצ"ו כי נהפוך הוא שהרב משכה"ר אעפ"י שמתחי' צידד לומר כן במסקנא חזר בו והורה ה' למעשה שלא עלתה להם חזקה ואתריה דמרן הוא אלמא הבין כדברינו בדעת מרן. גם הר' צו"מ יצ"ו כ' כדברינו בתחי' דבריו ושוב כ' דלדעת הרבנים הסוברים דפליגי אין דעת מרן כן והרב מ"מ אינו משלנו כי לא דיבר מאומה בדעת מרן ז"ל. וצדקו בכל דבריהם אין בהם נפתל ועקש ותמהתי על הרב הפו' הראשון יצ"ו איך יצאו מפיו דברים אלו אשר אין להם שחר. גם מ"ש עוד הרב פחד"י יצ"ו דאפשר דגם מור"ם ס"ל דפליגי ומשום הכי כתבו בשם י"א יפה השיגוהו הג' רבנים יצ"ו דמ"ש בשם י"א הוא משום דבעי לאתויי אח"ך ס' המרדכי ופשוט. ומעתה אשתכח דגם הרב משכה"ר והר' צו"מ יצ"ו סברי מרנן כמ"ש בעניותין שאפשר שזהו דעת מרן. והנני יוסיף לומר שגם הרב פרי הארץ והרב נחב"כ ז"ל הבינו כן בדעת מרן ז"ל שהרי נדון הרב פרה"א הוא שהסכים עליו מהר"י זאבי ז"ל והיא נשלחה להרב דב"מ והתשו' הנז' של מהרי"ז היא שהיתה ביד הרב נחב"כ בכת"י כי עדיין לא נדפסה ומהנראה שהנדון הנז' בא"י ת"ו היה ומט' זה נרגש מהרי"ז מפסק מרן וכ' שזה דעת מרן ומשום דאתריה דמר הוא ואין לפסוק דלא כותיה וא"כ צ"ל דגם הרב פרה"א ז"ל דהסכים להלכה בד' ק"י ע"א דלא עלתה לו חזקה מט' דמשתמשים יחד וכ' דמכל גדולי המורים אנו למדים כן וכל חיליה הוא מתשו' מהרמ"א הנז' כי בה התחיל ובה סיים ואיך יתכן לא העלה על דל שפתיו דעת מרן ז"ל אם לא שנאמר בהכרח שגם הוא ז"ל הבין בדעת מרן כדברי מהרי"ז דלא פליגי לענין דינא וסמיך אהא דמקום מסויים דסוף הסימן. גם הרב נחב"כ ז"ל כ' שהרב מהרי"ז דן כן להלכה למעשה וכתב ומינה נלמוד לנ"ד וכו' אלמא מסכים לדבריו שכן אפשר להתפרש בדעת מרן ונדון הרב נחב"כ בא"י היה כמבואר שם ד' ס"ז ע"א ואיך פסיק ותני כותיה דמהרי"ז אם לא שהסכים עמו גם במה שהבין בדעת מרן וז"פ. ואעפ"י שכ' אח"ך אכן ראיתי להרב עדו"ב ולהרב תו"ח וכו' והביא כל החולקים וסוברים דהני תרי פירושי דהרי"ף ורשב"ם פליגי וכו' היינו מפני שרצה למצוא פתח פתוח לנדונו שלא יהיה בו שום מחלוקת וכן דקדק וכ' בד' ס"ד ע"א לכן נלע"ד דאין חזקה זו חזקה לכ"ע מטעמ' אחרינא ע"כ והיינו שרצה למצוא ט' אחר מרווח בלי מחלוקת אבל לעולם אם לא הה מוצא ט' אחר היה די לו בדברי מהרי"ז וז"פ. וכן תראה שהרב משכה"ר ז"ל כל חזרתו היה מפני שראה שהרב נחמ"כ כ' שמהרי"ז עשה כן מעשה ע"ש ונמצא מעתה איתוספו ספסלי הסוברים שזה דעת מרן ז"ל:

עוד מילתא בפומאי דיש לפרש גם דברי הסמ"ע ע"ד זה ושלא כמו שהבין הרב הכנה"ג ז"ל בדעת הסמ"ע שסובר בדעת מרן דפליגי ולמדתי זה מתוך דברי הרב הגדול כמהרי"ז ז"ל בתשו' הנ"ל שהובאה בס' פרי הארץ בהביטי אל כל דב"ק ושניתי ושלשתי כל תשובתו מתחילה וע"ס וממרוצת דבריו והתכת לשונו הבנתי כן וזה ממ"ש בד' ק"י ע"ד וז"ל ואתה המעיין תן דעתך לדעת מה שדחה הרשב"א פי' רשב"ם וכו' ובכן אית לן למימר כי בשרש הדין שכ' רשב"ם כי החזקה צריכה שתהיה גמורה לו לבדו ואם לא היה המערער לבדו לית לי' חזקה בזה מודי' הרשב"א והר"ן וכו' והרמב"ם בה' טוען נקט בידיה פי' הרי"ף ומרן ז"ל סתם דבריו בענין זה וכ' הסמ"ע דמרן השמיט דין זה מכח הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירוהו נקוט האי כללא בידך כי רשב"ם והתוס' והטור כ' בפה מלא דכל חזקה וכו' והרשב"א והר"ן משמע שפיר וכו' והרי"ף והרמב"ם פירשו פי' אחר בסוגיא וסתמו דבריהם בכלל הנז' ולא ידענא אי פליגי ארשב"ם בעיקר הדין או לא עכ"ד גם בד' קי"א ע"א כ' עוד בזה"ל והרשב"א ודאי פליג במציאות זה וכו' והרי"ף והרמב"ם דסתמו דבריהם אפשר דפליגי על רשב"ם וכו' או אפשר דמודים לו לענין דינא ולא הזכירוהו להיותם מעתיקים והם יש להם פי' אחר באותה סוגיא עכ"ד. המתבונן יפה בכל תשו' הרב ז"ל ובפרט בדברים אלו שהעתקתי בעיניו יראה כי תמיד מיחס להרי"ף והרמב"ם שלא הזכירוהו דין זה שלפי שלדעתם יש להם פירוש אחר בסוגיא ולענין דינא לא ידענו מאי דעתם אפשר דמודים לרשב"ם או אפשר דפליגי ומעתה מ"ש הרב אחר והרמב"ם נקט בידיה פ' הרי"ף ז"ל ומרן סתם דבריו בענין זה וכ' הסמ"ע דמרן השמיט דין זה מכח הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירוהו ע"כ אין ס' דכונתו לומר דכמו שהרי"ף והרמב"ם אין הכרע בדבריהם אם מודים לדינו של רשב"ם או לא כן הוא ממש דעת מרן שהשמיטו ולא גילה מאי דעתו ויהיה ככמה דינים אין מספר שהובאו ביתה יוסף ובס' השלחן השמיטן ולא הכריע לגלות דעתו כמאן ס"ל ובאמת מי שיסתכל היטב בדברי הסמ"ע יראה שלכך כיוין שכ' השמיט דין זה וכו' ולא הזכיר בדבריו פליגי כלל אלא שנמשך אחר הרי"ף והרמב"ם. ונמצא עלה בידינו דדעת הסמ"ע בעד דעת מרן ז"ל אינו כמו שהבין הכנה"ג בדעתו דפליג אדינו של רשב"ם ונ"מ דלמקומות שקבלו לדון ולהורות כהוראותיו לא מצי מימר קי"ל אלא דעת הסמ"ע בדעת מרן הוא שהשמיטו ולא גילה דעתו וכיון שכן הדבר ידוע דבכמה דינים שלא גילה דעתו מרן ז"ל בש"ע חזר הדבר לדגל הקי"ל ככל המון ישר' שבחו"ל שהמוחזק אומר קי"ל. ויתכן לומר שגם הכנה"ג הבין כן בדעת הסמ"ע ומ"ש ועיין בסמ"ע אין הכונה שגם הסמ"ע כ' שחולקים כדעתו ז"ל אלא בא לחלוק על הסמ"ע שהסמ"ע כתב שהשמטה היא ואין כאן פלוגתא והוא סובר דחולקים וא"כ הוא דעת הכנה"ג הוי חד כנגד חד בדעת מרן ומכ"ש בצירוף דעת מהרי"ז שתפס כדעת הסמ"ע הו"ל הכנה"ג חד לגבי תרי. ואפי' אם לא יהיה פי' דברי הר' הכנה"ג כן אלא שהבין בדברי סמ"ע שחולקי' אכתי הוו חד לגבי חד בדעת הסמ"ע דלדעת הכנה"ג הסמ"ע סובר בדעת מרן דפליגי ולדעת מהרי"ז הסמ"ע סו' בדעת מרן דהשמטה היא ולא גילה דעתו. לכל הדברות אשכחנא מרגניתא חדתא מלבד כל האמור דמרן סמך אמ"ש בסוף הסימן דמקום מסוים ודבר זה רבים ונכבדי' אמרוהו אלא גם לא נודה לס' מהרמ"א ז"ל ונאמר דהך דוקייא דהרמב"ם דמקום מסוים אין בו כדי שביעה הא אית לן פתח פתוח למיעל ברווחא להנצל בנדון דידן מדעת מרן הקדוש ז"ל והוא שיאמר קי"ל כדעת הסמ"ע לפי דעת מהרי"ז דמרן לא גילה דעתו בדין זה:

ונסעה ונלכה אל הסעיף השני אשר כתבתי שם בד"ה אלא בקושטא עד ובכן הנה הבאתי דברי הרבני' הגדולים הרב ב"ד והרב דב"מ ז"ל שלמדו מתוך דברי הרבני' הגדולים אשר בית ישראל נכון עליהם מהרימ"ט ומהרש"ך ומהרמ"א ז"ל דתרתי מילי נינהו דין שכוני גואי שהיה לפנימי דרך על החיצון דוקא בהא איכא מאן דפליג על רשב"ם וכדיהיב ט' הנמק"י ז"ל דמי לא משכחת לה מכר הבית החיצון ושייר לעצמו דרך ליכנס לפנימי אבל אם שניהם משתמשים יחד בתשמיש שוה כ"ע מודים לרשב"ם וליכא מאן דפליג וכתבתי שגם דברי הכנה"ג ז"ל מתפרשים כן ופסקתי כן הדין בנדון שלי שם לאוקומי ארעא בחזקת מ"ק זה קיצור דברי שם. וע"ז האריך מע' הרב הפו' הראשון יצ"ו וחתר לקעקע כל הבירה ועל הכל כבר רב"ו עליו חביריו יצ"ו והפילו כל דבריו ארצה בדברים נכוחים וישרים ואפריון נמטיינהו שהקילו מעלי המשא כי אני לא הייתי יכול להאריך בדברים הפשוטים כאלה אפי' לדרדקי דבי רב כי הזמן יקר אצלינו לשים עיונינו בדברים עמוקים ואמיתיים בכמה סוגי לימודים הצריכים והאריכות בדברים כאלו לגבי דידן אסורי' מפני ביטול בית המדרש. מי יתן ידעתי מה עלה בדעתו של הרב הפו' יצ"ו למלאות גליונות ללא צורך וללא הועיל ואם להראות מפלאות בקיאותו שמצא להרב עדו"ב ולהרב תו"ח והרב מ"מ שהקשו על דברי מהרמ"א ודחו דבריו ולפי דעתו זוהי השגה עלי שלא הבאתי דבריהם. הס מלהזכיר דברים אלו ואלו מציאות אינם שלו כי כבר הרב דב"מ והר' פרה"א והר' נחב"כ הביאו דבריהם ובכל זאת כתבו דכיון דהדבר נפתח בגדולים אינו יוצא מידי פלוגתא ואוקי ארעא בחזקת מ"ק וכן אנכי דקדקתי וכתבתי בסו"ד שם ואוקי ארעא בחזקת טרפון וכו' שהוא מ"ק. וכן כתבתי עוד בפירוש בד' קל"ג ע"ד בזה"ל ואף שבמחלוקת שנויה כבר עלתה הסכמת רבני האחרונים דאוקי ארעא בחזקת מ"ק ע"כ. וכן דרכינו תמיד לכתוב בקיצור הדברים הצריכים והמעיין יעיין במקורות כל דבר בארוכה. באמת לא אוכל להתאפק לא דיו להרב הפוסק יצ"ו שלא קיים בעצמו מאמר חז"ל לעולם יראה אדם בעל שמועה כנגדו לדקדק בדברי ככל הצורך. לא זו בלבד אלא כי ברוב שיחו וכעסו הטיח דברים גם על גדולי ישראל הרב ב"ד והרב דב"מ אשר ידענו באמת קטנם עבה ממתנינו וכתב על דבריהם הא ודאי בורכא היא ולא עוד אלא כי ס' זו של גדולי האחרונים היא ראשי אלפי ישר' מהרימ"ט ומהרש"ך ומהרמ"א ז"ל אשר מי הוא זה יוכל לזוז אפי' אות קטנה מדבריהם והוסיף עוד וכתב על דבריהם כי הם שינויי דחיקי ואשינויי דחיקי לא סמכינן תמיה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל לדחות דברי הרבנים המפורסמים גדולי ישר' הנז"ל ולעשות מעשה היפך דעתם להוציא מיד המוחזק לא ראיתי כהנה לחכמי ישר' האמיתיים המבקשים לעמוד על האמת אין ס' כי הרב הפו' כמהרי"א יצ"ו צריך הוא לבקש מחילה מלהקת הרבנים הנ"ל זיע"א אשר הקיל בכבודם והוא רחום יכפר. וסהדי במרומים כי בקשתי ללמד זכות על מע' הרב הפו' יצ"ו שסמך בזה על מה שרצה להוליד לקמן דלאו מ"ק הוא המוחזק אלא המחזיק השתא הוא המוחזק עפ"י ס' מהרש"י המובא בכנה"ג וכמו שהאריך לקמן בזה ובכל זאת לא זו הדרך מוציאו להרב הפוסק מידי חובתו כי היה לו להזכיר בקיצור מחלוקת הראשונים והאחרונים הנז"ל ולדבר עמהם בכל כבוד הנאות והראוי להם ולומר כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא צריך לברר מי הוא המוחזק וכאשר יברר דהמחזיק הוא הנקרא מוחזק יזכהו בדינו וזו דרך נכונה וישרה היא אבל לא דרך בה הרב הפוסק יצ"ו וכ"ז אם היה האמת אתו אבל קושטא דמילתא כי גם בזה הסניף לא צדק וכמו שהשיבוהו הרבנים חביריו ואוהביו יצ"ו וגם אנכי אדבר קצת בזה לפי שהוא מבוא ומפתח לשאלתינו:

ואומר הנה הרב הפו' פחד"י יצ"ו רצה לעשות סניף ס' מהרש"י שהובאה בכנה"ג הגב"י אות ח"י שכתב דבהאי פלוגתא לא אמרי' דמ"ק הוא המוחזק אלא המחזיק הוא המוחזק ושכן הסכים הרב מהרש"פ בס' מט"א דכ"א ע"ב וכ' הרב הפו' שאעפ"י שמהרא"ק שם בד' כ"ו חלק עליו וכ' שדבריו תמוהים אינם תמוהים כמובן ועוד דחה ככל העולה על רוחו עש"ב ויפה השיגוהו הרבנים חביריו יצ"ו שבכל דבריו אין בהם כדי השבה עיין בדבריהם באורך ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה וכולם לא עיינו בזה ככל הצורך. והנה הרב הפוס' הראשון יצ"ו כ' ז"ל וע"ש במטה אשר סי' יו"ד וי"א מ"ש בזה ועיין מט"ש סי' ק"מ וכו' ועיין עוד כנה"ג מ"ב סי' ק"מ ואכמ"ל עכ"ד יצ"ו הנה במקום שאמרו להאריך כריך ותני ערבינהו ותנינהו תלי תניא בדלא תניא והלא בתשו' הרב דב"מ ז"ל שהובאה שם במט"א בד' כ"ח ריש ע"ג כ' דדברי מהרש"י ז"ל או שהם אמורים לענין חזקות דוקא ומט' המחלוקת אם דינם כקרקע או כמטלטל או דמיירי דומיא דנדון הרשב"א היכא דלוקח כדין ירד וסיים וז"ל וכאשר דמיתי כן היה שכן כ' הר' הכנה"ג עצמו בשיירי סי' ק"מ אות ב' עכ"ד. ויש להעיר על הרב שמדברי הכנה"ג שציין במ"ב מוכח היפך דבריו דאילו הרב דב"מ ז"ל ס' מימר דדברי מהרש"י אינם אמורים בסתם מכירה אלא או במכירת חזקות או היכא דהמוכר הורידו ואילו הרב הכנה"ג שם מצא תשובה כת"י אחרת למהרש"י מפורשת בענין החזקות שהסכים דהמחזיק הוא המוחזק ותמה עליו דכיון דבזמנו כבר נתקנה תקנת החזקות לדונם כדין קרקע הול"ל אוקי ארעא בחזקת מ"ק ולא להעדיף כח המחזיק וכ' ועפ"י מ"ש בנדפס סי' ק"מ אות י"ד בשם מהרש"י דבפלוגתא דרבוואתא במכירה אין לומר העמד קרקע בחזקת מ"ק ל"ק מידי דהוא אזיל לשיטתו וכו' עכ"ד הרי סו' הרב דמהרש"י בכל גוונא דפלוגת' דרבוואתא אית ליה דהמוחזק הוא מאן דקאים השת' לא מ"ק וכדברים האלה ממש כ' עוד הרב הכנה"ג בתשובתו שציין שם והיא בחח"מ סי' קנ"ה ד' קפ"ה סו' ע"ג. איך שיהיה נקוט מיהא דעת הרב הכנה"ג דס' מהרש"י יחידאה היא לומר דאף בקרקע אמרי' אוקי ארעא בחזקת מאן דקאי השתא שכן מתבאר מתוך משך לשונו שם בכנה"ג מ"ב ויותר מזה מתבאר בתשו' שם ד' קפ"ב ע"א שכ' ז"ל מכלל האמור נתבאר בנדון שלפנינו דאין יורשי היתומה יכולים לומר כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא העמד קרקע בחזקת היתומה כיון דבהא פליגי אי דמי לקרקע או למטלטל אין לומר קי"ל וכו' ואם נ"ד מכירה היא ולא משכנתא אף דעת מהרש"י כן עכ"ד. הנה ביאר הרב דמפאת המחלוקת אם הם כקרקע או כמטלטל הוא דלא אמרי' אוקי ארע' בחזקת מ"ק אבל אי הוו דינם כקרקע הוה אמרי' בשופי אוקי ארעא בחזקת מ"ק וסיים וכ' ואם נ"ד מכירה היא אף דעת מהרש"י כן ר"ל אף דעת מהרש"י דס"ל בעלמא בכל פלוג' דרבוואתא לא אמרי' אוקי ארעא בחזקת מ"ק עם שהוא דעת יחיד מסכים בזה ויותר מזה מבואר בדבריו בד' קפ"ד ע"ב ד"ה והנה אמת שכ' וז"ל אלא שכ"ז איננו שוה בנ"ד דכיון דיש חולקים על הרא"ש והרשב"א הדרינן לכללין הממע"ה ואוקי ארעא בחזקת מ"ק אין לזכות לקונה אלא מהמחלוקת אם החזקות דין קרקע או דין מטלטל וכמש"ל וזהו התל שהדין הזה פונה בו עכ"ד. מתבאר להדיא מדבריו שס' מהרש"י ז"ל לדעתו היא ס' יחידית ואין לו חבר דאילו נמצא חבר למהרש"י איך כ' הדרינן לכללין ואוקי ארעא בחזקת מ"ק ואין לזכות לקונה אלא מט' מחלוקת החזקות והלא גם בלתי מחלוקת החזקות ואפי' ניתן לחזקות דין קרקע בהחלט הא איכא סברת מהרש"י ודעימיה דבכל פלוגתא דרבוואתא אוקי ארעא ביד המחזיק ושפיר יכול לומר המחזיק קי"ל אם לא שסובר הכנה"ג ז"ל דס' מהרש"י הנז' יחידאה היא ואין לומר קי"ל כותיה. ונר' דהרב סמך אמ"ש בכנה"ג מ"ק סי' ק"ן הגה"ט אות י"ב וכבר רמזו הרב דב"מ שם שהביא להקת הפוסקים דכולם ס"ל אוקי ארעא בחזקת מ"ק ואעפ"י שבסי' קמ"ט בהגהט"ו אות כ"א כ' שדעת מהרד"ב שהמחזיק הוא המוחזק מ"מ כאן בסי' ק"ן הביא תשו' אחרת למהראד"ב שכ' בהיפך וניחא ליה להרב לדחות הך תשו' מקמי הא שהביא בסי' ק"ן מפני שזו מסכמת עם דעת רוב הפוס'. גם תשו' מהרח"ש שכ' מהרימ"ט בשמו נראה דלא חש לה לפי שנמצאו לו הרבה תשו' אחרות סותרות כמו שיבא לקמן בשם רבני האחרו' ז"ל. סו"ד הנה הרב הכנה"ג כרוזא קרי בחיל דאין לתפוס כס' מהרש"י הנז' דיחידאה היא ממוצא דבר תשכיל ותראה שאעפ"י שהרב מהרש"פ בס' מטה אשר נמשך אחר דברי מהרש"י הנז' אל יאמר האומר הא איכא דעת מהרש"י ומהרש"פ ולומר קי"ל שהרי מהרש"פ לא ראה תשו' מהרש"י במקומה אלא מפי הרב הכנה"ג ז"ל שהביאה אמר לה ואילו ראה הר' מהרש"פ שהכנה"ג עצמו שהביאה כ' במקומו' הנ"ל דיחידאה היא ואין לסמוך עליו גם הוא לא היה סומך עליה ע' ארח משפט כללי הקי"ל אות ז"ן:

ואיך שיהיה הנה דעת הרב הכנה"ג דס' מהרש"י יחידא' היא גם הרב דב"מ בתשו' הנז' העלה דודאי אמרי' אוקי ארעא בחזקת מ"ק והשיא ס' מהרש"י לכונה אחרת אמנם הרב מט"ש ז"ל רוח אחרת אתו וכ' דס' מהרש"י הנז' היא סברת רשב"ם ורבים וכן שלמים קיימי בשי' זו ע"ש וידידנו מעלת הרב הפוסק כמהרי"א יצ"ו כריך ותני להרב דב"מ והכנה"ג עם הרב מט"ש כאילו שפה אחת ודברים אחדים להם ובאמת רב המרחק ביניה'. ומ"מ אעפ"י שדבריו באו שלא בדקדוק כונתו נכונה דכיון דחזינן להרב מט"ש שכ' דס' מהרש"י היא ס' שלמים וכן רבים והוסיף וכ' דהכי אזלא סוגיין דעלמא וגם הרב מהרש"פ הסכים כן מה יושיענו אם הרב הכנה"ג כ' שהיא ס' יחידאה הא רבים אומרים שאינה יחידאה וגם הרב דב"מ שם בע"א כ' שזוהי ס' מהרשד"ם אלא שכ' שהיא יחידאה והנה עינינו הרואות שאינה יחידאה וכיון שכן יש זכות תולה להאלמנה דנ"ד למלאות מים לפי שי' הרב הפו' יצ"ו דהמחזיק הוא המוחזק והוא האומר קי"ל. ומעלת הרבנים המשיגים יצ"ו לא השיבו כלום ע"ז והיותר תימה שעיניהם ראו דברי הר' בעל לב מבין שתפס במושלם דהמחזיק הוא המוחזק וא"כ טובא פוס' הוו להו ולא מצאתי בדבריהם ט' מספיק לדחות דברי הרב הפו' יצ"ו. אכן קושטא דמילתא כי מעיני כולם יצ"ו אשתמיט כי זו מבוכה גדולה היא בין הרבנים האחרונים ז"ל וגם הרבנים גדולי האחרונים ז"ל נבוכים הם באר"ש בענ"ז כי נמצאו למהראד"ב ולמהרח"ש ולמהרימ"ט ז"ל ולהר' עדות ביעקב ז"ל ולאחרים גדולים זולתם תשובות סותרות בזה ונתחבטו בזה רבני האחרונים ז"ל. הנה הגאון המופלא מוה"ר חק"ל ת"ק ז"ל בח"מ ח"ב סי' פ"ב העמיק הרחיב בענין זה ושורשו פתוח פלוגתא בין רשב"ם והתוס' בב"ב ד' ל"ב דרשב"ם ס"ל אוקי א רעא ביד המחזיק והתוס' ס"ל אוקי ארעא ביד מ"ק ומהר"י כולי ז"ל בהגהותיו על הרב משל"ם גם בתשו' כי באה בס' עזרת נשים כ' דס' התוס' היא יחידאה ורוב הראשונים ז"ל קיימי בשי' רשב"ם אבל הרב חק"ל שם הוכיח בהיפך דרוב הראשו' קיימי בשי' התוס' דאוקי ארעא בחזקת מ"ק עש"ב מד' קל"ח עד ד' ק"מ סו' ע"א. ואחריו ל"ו קם מר בריה דרבינ"א תנא דבי אליאו ז"ל הוב"ד שם בחק"ל סי' פ"ג הפליא עצה הגדיל תושיה והוכיח דאף רשב"ם לא אמר כן אלא היכא דאיכא מיגו להמחזיק אבל היכא דליכא מיגו להמחזיק כגון בכל פלוג' דרבוואת' דאין בנו כח להכריע הלכתא כמאן לכ"ע מרא קמא הוא המוחזק עיין בפרטות בד' ק"ן ע"ג ד"ה והעולה ואילך ועיין עוד ד' קנ"א ע"ב הביא דברי מהרש"י הנז' ותמה על מהרש"פ וכ' שדברי הרב דב"מ נכונים ותמה על הר' מט"ש ע"ש. והגדיל התימה על כמה מרבני האחרונים שכתבו דענין פלוגתא דרבוואתא תליא בהך פלוגתא דרשב"ם והתו' וקושטא לאו הכי כי רב המרחק ביניהם עש"ב נפלאות מתורתו וכבר רמז לתשו' זו בספרו ארח משפט בכללי הקי"ל אות פ"ז ע"ש:

אכן הרב הגדול כמהרח"פ ז"ל בר ברתיה בס' חקקי לב ח"ב מד' פ"ה עד ד' ץ' גם הוא העמיק הרחיב ואסף וקיבץ כל דברי הראשונים ואת אחרונים שדברו בענין זה וחלק עם. מר דודו הרב תנא דב"א ז"ל והביא תשובות אחרות להרב הגדול מ"ז חק"ל ז"ל סותרות והעלה דרבים הם דקיימי בשי' רשב"ם ורבים הם הסוברים דאין חי' בין פלוגתא דרבוואתא להך דינא דרשב"ם עש"ב. גם הרב הגדול כמהרי"ן ז"ל הוב"ד שם בחקק"ל ד' ס"ח סוף ע"ב כ' דהמחזיק הוא המוחזק ורמז לדבריו שבס' לב מבין ע"ש. גם הרב מהרי"מ ז"ל הוב"ד בס' אגורה באהלך ד' ח"ן נחלק בזה עם הרב אגו"ב מר שמיע ליה דמ"ק הוא המוחזק ומר שמיע ליה דהמחזיק הוא המוחזק. ועד אחרן הר' הגדול מוה"ר כמהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב ח"ב סי' ט"ו דכ"ט ע"א העלה דהמחזיק הוא המוחזק ובסי' פ"ב ד' פ"ו ע"א הביא דברי הרב מר דודו תנא דב"א ז"ל וחלק עליו בפה מלא ע"ש באופן דבר זה נפתח בגדולים ופשר דבר בזה הוא דצריך לילך אחר רוב דיעות כהסכמת האחרו' ז"ל היכא דקמפלגי מי הוא המוחזק וכן הסכים מוה"ר החק"ל שם ובר ברתיה הרב חקק"ל שם. ולא עוד אלא דגם הרב תנא דב"א שם שהעלה דמ"ק הוא המוחזק כ' בספרו ארח משפט שם דלחוש מיהא לדעת מקצת רבוואתא מהאחרוני' צריך לילך אחר רוב דיעות ע"ש. ובכן לדאתאן עלה בנ"ד כבר הוכחנו לעיל דדעת רוב הפוס' מהריב"ל ומהרח"ש ומהרימ"ט והב"ד והרב דב"מ והר' פרה"א ומהרי"ז והרב משכנה"ר כולם סברי דחזקה זאת לא עלתה לו הואיל ונשתמשו יחד ולדעתם זה מוסכם מכל הפוס' בלי חולק והחולקי' עליהם הינם מועטים הרב תו"ח והר' עדו"ב ודאי כותייהו דהרבים נקטי' ואין זכות להאלמנה לשאוב מים גם מצד זה ודלא כהרב הפו' יצ"ו. וכ"ז כבר רמוז כדברי בספרי שם כי בד' קל"ד ע"א הבאתי דברי הכנה"ג בשם מהרש"י ודברי מהרש"פ והחולקים עליו מהרא"ק והרב דב"מ ע"ש ושם סו' ע"ד כתבתי בזה"ל מצורף לזה ס' מרן החבי"ב שהבאנו לעיל שסו' דהמחזיק הוא המוחזק והבא להוציא מידו עליו הראיה דה' כרשב"ם עם כי כבר מחו לה אמוחא דס' זו הרבנים הנז"ל והעלו דמ"ק הוא המוחזק וכו' ובפרט דכלל גדול מסור בידינו דכל היכ' דפליגי מי הוא המוחזק צרי' לילך בתר רובא והכא רובא דמינכר סברי דמ"ק הוא המוחזק מהרש"ך ומהרימ"ט ומהרח"ש והב"ח והרב ב"ד והר' פרה"א ומהרי"ז ומהרא"ק והרב דב"מ והחולקים ע"ז הינם מועטי' כמבואר עכ"ד שם. עיניך הרואות שבתוך דברי הקצרי' שם כלול כל מה שכתבתי ואעפ"י שאני נשתמשתי מס' מהרש"י שם לסניף היינו מפני שהיה שם ט' אחר מספיק מבנין המדריגות כמבואר שם והוא לבדו ט' מספיק לשתעל' לו חזקה הוספתי גם ס' מהרש"י לסניף דהכי עבידי רבנן דמשנ"ו טעמים על טעמים. משא"כ בנ"ד דאין בידינו אלא מחלוקת זה לחוד הא ודאי צריך לילך אחר רוב דיעות המסייעים לבעל החצר המונע את מימיו ולא מצי' האלמנה למימר קי"ל אלא בעל החצר הוא המוחזק והוא האומר קי"ל וז"פ:

ואם מעט ואוסיפה לך עוד ט' מספיק דבנדון דידן בעל החצר הגדול הוא דמצי מימר קי"ל והאלמנה לא מצי' מימר קי"ל דהנה כבר השרשונו מהר"ח אלפנדארי והרב כהונת עולם ז"ל הב"ד בספה"ק הנז' ד' קל"ט סוף ע"ד דכל היכא דפליגי מי הוא המוחזק לא מצי המחזיק למימר תרי ותלתא קי"ל ע"ש. ובכן בעל החצר דנ"ד המונע את מימיו זוכה בתרי קי"ל היינו קי"ל כלהקת הפוס' דמרא קמא הוא המוחזק וקי"ל כדעת הסוברים דדעת מרן לפסוק כרשב"ם דלא עלתה לו חזקה מהאי דינא דמקום מסויים וכבר קבלנו הוראות מרן. או כלך לדרך זו קי"ל כדעת רוב הפוסקי' הסוברים דכשהתשמישים שוים אין כאן מחלוקת ולכ"ע לא עלתה לו חזקה הרי בשתים ועלתה לו לבעל החצר לזכות בדינו. משא"כ האלמנה דנ"ד שכדי לזכות בדינה צריכה היא לומר ד' קי"ל וזה פרטן. א' קי"ל כמ"ד דדעת מרן ז"ל הוא דפליגי רשב"ם עם הרי"ף והרמב"ם ודלא כמהרי"ז ודעימיה דסברי דאין כן דעת מרן. ועדיין זה הקי"ל לא יוכל לאומרו בשופי דכבר כ' לעיל שמהרי"ז הבין בדעת הסמ"ע דמ"ש דפליגי ר"ל שהשמיע הדין ולא גילה דעתו וכתבנו שיתכן לפרש גם בדברי הכנה"ג דמ"ש וע' בסמ"ע ר"ל עיין בסמ"ע שסובר שהשמיט ולא גילה דעתו והוא ז"ל חלק עיין ואם ככה הוא פי' דברי הרב הכנה"ג הו"ל הכנה"ג יחיד נגד הסמ"ע ומהרי"ז ואין לומר קי"ל כיחיד הגם דבחד לגבי תרי איכא פלוגתא ק האחרונים אי מצי מימר קי"ל עיין בהרבנים המציינים ובאר"מ אות ל"ח וצ"ל גם לזה קי"ל אחר. או יאמר קי"ל שפי' דברי הכנה"ג במ"ש וע' בסמ"ע ר"ל שכתב כדברי ושלא כמו שהבין מהרי"ז ז"ל בדעתו והרי זה קי"ל אחר. או כלך לדרך זו קי"ל כמ"ד דהרי"ף והרמב"ם פליגי ארשב"ם וסוברים דאפי' ב' משתמשים יחד עלתה לו חזקה הרי קי"ל א'. ועדיין נאמר לו ואיך תאמר קי"ל נגד מרן דפסק כרשב"ם בההיא דמקום מסוים וצרי' שיאמ' גם לזה קי"ל ב' כדעת הסוברים דאין זה דעת מרן ושניא ההיא דמקום מסוים כטעמייהו דהרבנים הנ"ל הרי גם לדרך זו צריך שיאמר תרי קי"ל. ועדיין לכל האופנים הנז"ל צריך שיאמר עוד קי"ל ג' דהלא רוב הפוסקים העלו דהיכא דהתשמישים שוים כ"ע מודו דלא עלתה לו חזקה ואין כאן מחלוקת לו' קי"ל וצריך שיאמר עוד קי"ל ג' כדעת מיעוט הפוסקי' הרב תו"ח והרב עדו"ב דסברי דאין לחלק בין התשמישים ובכל גונא פליגי הרי קי"ל ג'. וכדי שיוכל הוא לומר קי"ל נגד מ"ק עפ"י הפלוגתא הנ"ל צריך שיאמר עוד קי"ל ד' ובכה"ג לא מצי למימר קי"ל וכ"ז פשוט. ובהיותי עסוק בענין זה האיר פני מזרח ונגה עלינו אור בהיר ספר"א נה"ר חדש ממש לרב רחומא"י עמיתנו בתורת מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא שלשלת יוחסין כמהר"מ פארדו יצ"ו שמו משה ואחזה אנכי נפלאות מתורתו ושם ראיתי ב' ראיות הא' כי בסי' ד' מח"מ נשאל על כעין נ"ד ממש והביא דברי הרב מהר"מ אלשיך ז"ל וכל השייך לזה וכתב בפשי' דכיון דמרן פ' הך דמקום מסוים הרי פ' כרשב"ם דלא עלתה לו חזקה הנה כ' כן מדעתו דעת עליון ודבר ה' בפיהו אמת כמש"ל משם מהרי"ז ז"ל והיינו שיטתיה דהרב נר"ו בספרו צו"מ ושלא כמו שהבין בדבריו הרב הפו' יצ"ו. ועוד ראיתי לו יצ"ו בסי' כ"ד העמיק הרחיב כמדתו לכל רוח במבוכה זו דמי הוא המוחזק אם המ"ק אם המחזיק דקאי ביה השתא לא הניח פינה וזוית שלא נשתטח עליה והלכה זו העלה בד' קפ"ט ע"ב ואילך לפסוק כהתוס' דמ"ק הוא המוחזק עש"ב נפלאות מתורתו ונמצא מעלת הרב הנז' יצ"ו מסכים עמנו בנ"ד דבעל החצר הוא המוחזק והאלמנה היא המוציאה מידו נוסף על כל הטעמי' הנכוני' האמורים למעלה ראש. קושטא קאי כי חפץ הייתי להתבשם בפניני אמרי משה ספ"ר דישר' אכן להיות האריך הרבה והענין הזה שרשיו מרובים אין הפנאי מסכים אתי כעת:

זו בלבד צריך אני לעמוד על דבר א' דחזיתיה לרב חביב"א יצ"ו שם בד' קפ"ט סו' ע"א ואילך שעמד על בירור דעת מרן בשה"ט ואייתי בידיה דברי הרב כמהרח"פ ז"ל שהביא דברי מהרימ"ט בח"א סי' קי"ד שכ' דדעת מרן דהמחזיק הוא מוחזק וסמך ב' ידיו עליו ור"א יצ"ו חלק עליו ופי' בדברי מהרימ"ט כונה אחרת ואדרבא רצה להוכיח ממ"א בדעת מרן דסובר דמ"ק הוא המוחזק. וכשאני לעצמי אחוה דעי גם אני הנלע"ד בפרט זה. ואע"ן ואומר לדעתי הקצר' נר' לא כדברי מר ולא כדברי מר אחרי בקשת המחי"ר מכת"ר שניהם יבדלו החיים מן המתים. הנה מהרימ"ט ז"ל שם בתחי' התשובה כתב וז"ל באנו למחלוקת הראשונים אם יש בהז"ר חזקה או לאו שיש מן הגדולים שאמרו שאין לו חזקה וכו' ויש מהם שאמרו שיש לו חזקה ולא עוד אלא דמשראה הנזק ושתק הוי חזקה לאלתר כמ"ש הרמב"ם וכן תפס מהררי"ק לעיקר בפסקיו דמששתק הוי חזקה לאלתר וכו' ולפי שראה הרב ז"ל שבמחלוקת היא שנויה תפס סברא זו לסייע את המוחזק כאותה שאמרו הלכתא כותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקו עכ"ד. ובאמצע התשו' בד"ה ואעיקרא כ' וז"ל דמדאפליגו רבוואתא בהז"ר דחלון ודנו בו לזכות המוחזק שיש לו חזקה חזר הדבר להיות דין וכו' שהרי נהגו לדון שיהיה לו חזקה וכו' נמצא שא' חזקת חלון וא' חזקת שאר נזיקין חזר המנהג להיות דין מוסכם שתהיה להם חזקה לאלתר ולזה תפס הרב מהרי"ק ס' זו בסתם עכ"ד. וכ' רב חביב"א יצ"ו ז"ל פי' דבריו הוא פשוט כי מרן בסי' קנ"ד ס' ו' כ' הרי שפתח חלון וכו' נמצא דמרן ז"ל לא חש להרבים החולקים וסו' דאין חזקה להז"ר וגם לא חש לס' ר"ת ודעימיה דבעינן ג"ש וע"ז כ' מהרימ"ט שמאחר שכבר נהגו לדון יש חזקה ובטלה מחלוקת עם כי אני תמיה על מהרימ"ט שהרי מרן בסו' סי' רמ"ב כ' ב' הדיעות וכו' ואין מקום למ"ש מהרח"פ דמרן מכת הסוברי' כרשב"ם וכו' ואע"ג דמריש דבריו באותה תשו' שכ' ז"ל וכו' יאמר האומר דעלה בדעתו של מהרימ"ט ליחס למרן ס' רשב"ם וכן עלה בדעת הרב החבי"פ ז"ל וכו' אלא דלא חש לברר דעת מרן ולא אייתי בידיה ס' מהרימ"ט גופיה באותה תשו' כנז"ל. ועוד הרבה להקשות על מהרימ"ט בד"ה ואעיקרא וכו' עד סופו דמנ"ל למהרימ"ט לומר כן בדעת מרן והלא דברי מרן כדרכו לפסוק כתרי מגו תלת עמודי ההוראה וגם כי תפס לשון הרמב"ם כדרכו וסו"ד העלה דלדידן דפסקי' כהוראות מרן הנה דעת מרן מבואר בסו' קמ"ו לפסוק כר"י ודלא כרשב"ם זה קיצור דבריו יצ"ו. ואני בעוניי אומר מ"ש על דברי מרן בסי' קנ"ד דלא חש לס' ר"ת ודעימיה דבעינן ג"ש אגב שיטפיה לא דק כי מרן ז"ל כאן סתם ולא הזכיר לא חזקת ג"ש ולא לאלתר וכן כ' להדיא הסמ"ע ס"ק ך' דמיירי למר כדאי"ל ולמר כדאי"ל ע"ש. גם מה שהרבה לתמוה על מהרח"פ ז"ל שלא ראה דברי מהרימ"ט בתשו' שם לא ידעתי הפלאה זו מה היא כי הוא כ' סתם בשם מהרימ"ט ולא הזכיר לא דבריו הראשונים ולא האחרונים ובאמת מדבריו הראשונים שפיר מתבאר שהבין כן בדעת מרן ואם יש לו קושיות על מהרימ"ט מה לו עם מהרח"פ ז"ל. ומה שתמה על מהרימ"ט דאשתמיט מיניה דמר דמרן בסי' קמ"ב כבר הביא ב' הסברות עם יתר תמיהותיו שתמה שאין דרכו של מרן כן אם כונת מהרימ"ט הוא כמו שהבין הרב ידידנו ודאי הם תמיהות גדולות. אבל לענ"ד אין כונ' מהרימ"ט כמו שחשב הוא יצ"ו וחלילה למשויה לגברא רבא כמהרימ"ט טועה בדברים פשוטים כאלו אלא אדרבא תנא התם קאי אההיא דסי' קמ"ב והוא דעינו ראה דבר זרות בדברי מרן בש"ע דבסי' קמ"ב כ' אם ראובן פתח חלון לחצר שמעון בפניו יש מן הגאונים אומרים דלא הוי חזקה אפי' סייע ולהרמב"ם כיון שידע ולא מיחה אינו יכול לחזור ולערער עכ"ד הנה כאן הביא ב' הסברות כדרכו ואילו בסי' קנ"ה סל"ה כ' כל הרחקות שאמרנו אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל וכו' וסיים מור"ם וכן ראוי להורו' אע"ג די"א דבעי' חזקה ג"ש ע"כ הרי סתם כדעת הרמב"ם דלאלתר הוי חזקה וכן כ' עוד שם ס' מ"ג והמחזיק טוען אתה אמרת לי וכו' או מחלת לי אחר שראית והוכר הנזק ושתקת ולא מיחית ע"כ ועיין סמ"ע בסי' קנ"ג ס"ק ל"ב אסף וקיבץ כל המקומות שסתם מרן כדעת הרמב"ם אף שבסי' קמ"ב לא הכריע ע"ש. ומעתה זהו מה שנתקשה מהרימ"ט בדעת מרן דלמה זה שינה את טעמו דבסי' קמ"ב הביא ב' הסברו' ולא הכריע ובשאר מקומות רבים סתם כדעת האומרים דלאלתר הוי חזקה ובזה סרו מהר כל תלונות הרב יצ"ו מעל מהרימ"ט ז"ל. ומ"מ אומר אני דאין לתפוס בדעת מהרימ"ט ז"ל כמו שהבין הרב מהרח"פ בפשיטות בדעת מרן דהמחזיק הוא המוחזק משום דאיכא פלוגתא דרבוואתא דאיברא דבתחי' דבריו כ' כן מהרימ"ט לישב דברי מרן דכיון דכבר הביא הפלוגתא בסי' קמ"ב בשאר המקומות סתם כדעת הרמב"ם לסייע למוחזק. אכן באמצע התשו' דק ואשכח ט' אחרינא דכיון דכבר נתפשט המנהג וחזר להיות דין דלאלתר הוי השתיקה מחילה תו ליכא למתלי השתיקה בט' אחרינא אלא במחי' ואע"ג דבשורש הדין הוי פלוגתא מ"מ אחר שכבר המנהג פשוט כן הוי חזקה לאלתר ומט' מחילה וחזר להיות המנהג דין ומעתה לפי ט' הב' שנתן מהרימ"ט בדעת מרן תו אין ללמוד דדעתו לפסוק כסברת רשב"ם להחזיק ביד המוחזק אלא אפשר דסובר דמ"ק הוא. המוחזק ושלא כדעת מהרח"פ ז"ל:

וחזיתיה עוד לרב רחומ"י יצ"ו שכ' ז"ל אמנם אי איכא לברורי דעת מרן הוא להיפך דס"ל דכל ס' שנסתפק בקרקע אמרי' אוקי ארעא בחזקת מ"ק דוק' וכס' ר"י ולא כס' רשב"ם כאשר נבאר וכו' אמנם לדידן דתפסי' עיקר כס' מרן הרי כ' בסי' קמ"ו וז"ל הביא המערער עדים וכו' ואין מוציאין השדה מתח"י עכ"ל ולשון זה הוא לשון הרמב"ם פי"ד דמל"ו ופט"ו דטוען דבעי' שיהא השטר מקויים וכבר אסיק הרב תנא דב"א ז"ל שם דס"ל להרמב"ם כס' ר"י ולא כרשב"ם ע"כ ובדבריו אלה לא מצא מענה הרב החבי"פ על הרב מר דודו כמו שיע"ש ואזיל ומודה מודים דרבנן בזה עכ"ד יצ"ו. וכשאני לעצמי תמהני טובא על הרב מהרח"פ ז"ל וביותר על עמיתנו הרב כמהרמ"פ יצ"ו איך לא זכרו שרים דהש"ך והסמ"ע ורבי' מרבני האחרו' שנמשכו אחריהם והביאו דבריהם לפסק הלכה תפסו היפך דברי מהרא"ח בפי' דברי הרמב"ם ומרן אלו. דהנה הרב כמהרא"ח ז"ל (בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ג דק"ן ריש ע"ג) הניח הנחה סובר"ת דמאי דנקט הרמב"ם שטר מקויים בהלכו' טוען גבי קרקע דבדוקא נקט שיקיים את השטר תחילה דכיון דחזקת הראשון היא ברורה בעדים ולא מפיו של זה להכי בעינן דגם חזקתו של זה יהיה ברורה כדי להפקיע חזקת הראשון משא"כ לדעת הראשונים ז"ל. והעולה מכל מ"ש דלדעת הרמב"ם ז"ל וכן הוא דעת ריב"ם וכו' לא מיבעיא לדעת הרמב"ם דבעי שיקיים את השטר תחילה אלא אפי' לדעת ריב"ם בעינן שיכול לקיימו ואית ליה טענה אבל בלא"ה מוקמינן ביד מ"ק ולדידהו פ' רב אידי לא הוי משום דמספק"ל אלא משום דפ' כרבה לגמרי וכן הוא דעת ר"י והרא"ש וכו' עכ"ד. הנה הרב ז"ל ארכביה אתרי רכשי תחי' כ' בדעת הרמב"ם דבעינן דוקא שטר מקויים כדי שיהיה גם חזקתו של זה ברורה כדי להפקיע חזקתו של א' ור"ל שאין אין השטר מקויים מוקמינן ליה בחזקת מ"ק ומפקינן מידיה דהמחזיק השני. ואחהמ"ר זה אינו דאיפכא שמעינן להרב ש"ך שם בסי' קמ"ו (סכ"ה) על דברי מרן שהעתיק בש"ע והוציא שטר מקויים כ' (בס"ק ז"ך) וז"ל ואע"ג דהטור והרמב"ם שם מפרשי לה במקויים נר' דס"ל דבין במקויים בין בשאינו מקויים ויקיימנו חד דינא אית ליה וכן משמע בהרא"ש ע"כ וכן ביאר עוד בסי' פ"ג ס"ק ט' עש"ב והרב מאמר קדישין והר' באה"ט הביאו דברי הש"ך אלו בלי חולק. גם מי שיעיין בדברי הסמ"ע (סי' קמ"ו) בס"ק ס"ו ובדבריו שבדרישה ימצא מפורש כן אלא שבסמ"ע יש חיסור לשון וכן צ"ל המחבר דפט"ו דטוען תפס ונמשך אחר לשונו דפי"ד דמל"ו ושם קאי אהוציא שטר מקויים ומשו"ה נקט וכו' כן צ"ל למי שיעיין היטב דבריו שבדריש' ור"ל דבזוזי איכא חידוש אפי' השטר מקויים וטוען אמנה אין כח להוציא ממון ובארעא איכא חידוש אפי' אין השטר מקויים וטוען מזוייף אפי"ה אין כח להוציא הקרקע מיד המחזיק והרמב"ם נמשך אחר אותו הלשון דמו"ל גבי זוזי דאיירי במקויים וכתב כאן ג"כ מקויים אבל קושט' דמלתא דאפי' אינו מקויים אין כח להוציא הקרקע מידו זה ביאור דבריו בלי ס' וכן העתיק בס' נתיבות המשפט מקויים לאו דוקא אלא ה"ה אינו מקויים בשם סמ"ע וש"ך ע"ש. הרי דעת כל הרבנים הנ"ל דלא כמהרא"ח ז"ל ואין לדייק מלשון הרמב"ם ומרן כדדייק הוא ז"ל. ואם באנו לסמוך עליו ממ"ש בסו"ד ל"מ לדעת הרמב"ם אלא אפי' לדעת ריב"ם בעינן שיכול לקיימו ואית ליה טענה וכו' דר"ל דשניא הכא משום דאיכא מיגו שזהו היסוד של הרב בכל זה הפסק גם הרב ר' אבה"ו ז"ל בסי' הקודם כל הבנין הוא בנוי על יסוד זה דטעמייהו של כל הראשונים שפסקו דמוקמינן ארעא ביד המחזיק הוא משום דאית ליה מיגו אבל היכא דליכא מיגו מודים דמוקמינן ארעא בחזקת מרא קמא כמו שיעויין בדבריהם באורך ועמיתנו ארי שבחבורה יצ"ו רצה לסמוך על זה סמיכה בכל כחו ולדייק מלשון הרמב"ם דט' הוא משום מיגו וסיים וכ' וז"ל ודברי הרב באר הגולה נוטים לומר דדוקא מט' מיגו הוא דפסק כרבה ולא משום דמספ"ל להש"ס אלא דפ' בהדיא ה' כרבה וכטעמיה והרב משל"מ כ' הכי להדיא ע"ד הרמב"ם בפט"ו מה' טוען עכ"ד יצ"ו. אני אומר באלו אמרו שלא לסמוך ואעיקרא לא היה צריך הרב יצ"ו להסתייע מדברי באר הגולה והמשל"מ כי כבר בא הדבר מפורש בדברי הה"מ שם (פי"ד מה' מלו"ל ה"ו) דט' הוא משום מיגו להוציא דלא אמרינן ואפי' בשטר מקויים וסיים וכ' אבל הרמב"ן והרשב"א כ' דבשטר שאינו מקויים ויכול לקיימו אח"ך מיירו הני עובדי אבל בשטר מקויים אמרי' מיגו ואפי' להוציא וכבר הזכיר זה הריב"ש בסי' של"ו ובד"מ ומור"ם בסי' פ"ב ס' י"ב ויעויין בסמ"ע וש"ך שם ובש"ך כללי המיגו ס"ק י"ד ובסי' פ"ג ס"ק ז' ח' ט' ובהרבני' המאספים שם ואין שום ס' בזה דודאי ט' של הרמב"ם הוא משום מיגו. אלא דבזה הוא שנפל המחלוקת כי כל רבני האחרונים ז"ל שהובאו שם בדברי הרבני' הנ"ל ויותר מהמה אשר בידו מוה"ר בס' נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ט"ו ד' כ"ט ע"א ובסי' מ"ב ד' פ"ו ע"ב ושם חלק עם הרב מ"ד ז"ל. לא נעלם מהם ז"ל דמט' מיגו אתו עלה ר"י וריב"ם והרמב"ם והרשב"א ובכל זאת ס' מימר דמאי דפסקינן כותיה דרבה בארעא וכר"י בזוזי הוא משום דמספ"ל הלכתא כמאן ומינה ילפינן לכל ס' דפלוגתא דרבוואתא שאין בידינו להכריע דבארעא תיקו ארעא ביד המחזיק. אלא שהרב חק"ל ובנו מהרא"ח ז"ל רצו לדחות לזה דשמא לא אמרו אלא הכא דוקא ומשום דאיכא מיגו ודעתם נוטה לחלוק עם כל הרבנים הנז"ל ובכל זאת הם לא סמכו למיעבד עובדא בנפשייהו אלא אמרו לילך אחר רוב דיעות ובהדיא כ' הר' ש"ך שם בסו' סי' פ"ג דט' כל הראשונים הנ"ל אף שהוא מט' מיגו מ"מ פ' הילכתא כרבה משום דמספ"ל הילכתא כמאן ע"ש. ונמצא מערכה מול מערכה בסברא קמפלגי וכולם ידעי לה רבנן דמשום מיגו הוא אלא דקמפלגי אי אמרי' דה"ה לשאר פלוגתות דרבוואתא ואפי' ליכא מיגו אי נאמר דוקא הכא משום דאיכא מיגו. ומעתה איך אנן ניקום ונגמור מדברי הרמב"ם אלו שהעתיק מרן למילף מיניה דכיון דט' הוא משום מיגו נפק"מ דבשאר פלוגתות דליכא מיגו אוקי ארעא בחזקת מ"ק והלא ליכא למילף מידי לדעת אותם הרבנים דסברו מימר בדעת כל הראשונים דכך לי היכא דאיכא מיגו כהיכא דליכא מיגו ואין לחלק ביניהם כן יאמרו כדעת הרמב"ם ונמצא אין שום הכרע בדבריו ולא בדברי מרן שהעתיק דבריו וזה ברור לענ"ד:

תו כ' רב חביב"א יצ"ו שם ז"ל ועוד דמרן בשה"ט סי' מ"ב הביא כל האמור במילי דרבנן דיד בעה"ש עה"ת כגון מלמעלה מנה ומלמטה מאתים וספל וקפל וכיוצא להלכ' וסיים בס"ק ח' וז"ל בכל הני דאמרי' לעיל דיד בעל השטר עה"ת אי תפס מטלטלין לא מפקי' מיניה והש"ך באות ט"ז כ' ז"ל מטלטלין אבל קרקע אפי' פירות קרקע ל"מ תפיסה אפי' טוען התופס ברי מט' קרקע בחזקת בעליה עומדת כדלקמן סי' שי"ב עכ"ל הרי מבואר דעת מרן כסברת ר"י דקרקע בחזקת בעליה עומדת ומוקמי' ליה בחזקת מ"ק בכל ס' שיפול עכ"ד יצ"ו. ואנא בריה קלה אומר אחהמ"ר מכת"ר מהא נמי לא שמיה מתיא דהך תפיסה דסי' מ"ב היינו שתפס מטלטלין ממקום אחר ומודה הוא שאותם המטלטלים אינם שלו אלא שתופס אותם על אותו החוב שלפי דעתו וטענתו הוא חייב לו עיין מה שהאריך הרב ארח משפט בדיני התפיס' בסי' ד' אות ז"ך באורך וברוחב ומשם באר"ה דעת הרבה ראשונים ואת אחרונים סוברים כן ובתפיסה כזאת דוקא במטלטלי מועיל לא בקרקע ומיירי כשהוא מודה שהקרקע של חבירו אלא שתופסו בעד חוב שחייב לו ממקום אחר פשי' דלכ"ע אין מועיל תפיס' וכן תראה שציין הרב ש"ך לסי' שי"ב דהך דינא בשכירות איירי מכוון למה שדחה הרב החבי"פ ז"ל (בספרו חקק"ל ח"ב בח"מ סי' טו"ב דפ"ט ריש ע"ד) על דברי הרב כמהרא"ח ז"ל שרצה להסתייע מההיא דפ' השואל דאפסי' הילכת' כר"ן דאמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת וכ' עליו ז"ל אחהמ"ר ל"ק מידי כאשר נתבאר דבההיא דב"מ בשוכר ומשכיר הכל מודים כיון דגוף הקרקע לעולם הוא בחמ"ק ול"ק רשב"ם אלא כשיש לקונה ט' מכירה שהמ"ק מכרו לו והדבר ס' אז אמרי' ביה שוא"ת עדיף ואוקי ארעא בחזק' מאן דקאים ועוד בה ט' המש"ל וכו' וכיוצא בזה תי' אחרים שנאמרו מפי סופרים וספרים וכמש"ל עכ"ד והם דברים פשוטים וברורים ודכוותה הוי הך דתפיסה דסי' מ"ב שרוצה לתפוס הקרקע שהוא מודה שאינו שלו אלא של חבירו ותופסו בעד חוב שחייב לו חבירו לפי דעתו וטענתו בהא כ"ע מודו דקרקע בחזקת מ"ק קאי ואינה נתפסת ואין זה ענין כלל למחלוקת רשב"ם ור"י וזה ברור לענ"ד. באופן דלדעתי הקצרה אין שום הכרע בדברי מרן בהאי פלוגתא לא לסייע להמחזיק ולא לסייע למ"ק ואף במקומות דקבלנו הוראות מרן ז"ל אין לזוז מהסכמת רבני האחרונים ז"ל שצרי' לילך אחר רוב דיעות. ולדאתאן עלה בנ"ד כבר הוכחתי לעיל דרוב דיעות הם הסוברים דלא עלתה חזקה להאלמנה דנ"ד כיון שנשתמשו ביחד. ונוסף גם הוא איכ' ט' לשבח בנ"ד דהמ"ק הוא ניהו עודינו מחזיק בגוף הקרקע כמו שכתבו מעלת הרבנים המשיגים יצ"ו ובכגו"ד לית דין ולית דיין ובטלה מחלוקת וכ"ע מודו דהוא המוחזק והוא האו' קי"ל ומה שרצה הרב פחד"י יצ"ו ללמוד היפך זה מדברי הרב משכה"ר הם דברים שלא ניתנו ליאמר כאשר השיבוהו הרבנים הנז"ל יצ"ו. אלא שגם הרבנים המשיגים כתבו זה מסברא דנפשייהו ולא הביאו שום סייעתא לדבריהם אף שהחי' מוסבר ואמיתי מ"מ צריך ראיה כי היכי דליקבלין מנייהו כי הדוחה דוחה בקש. אכן דבר ה' בפיהם אמת כי ד' רבנים גאוני אחרוני זמנינו כ' כן בפי' ה"ה הר' הגדול המפורסם כמהר"א קובו ז"ל אשר הוב"ד בחקק"ל סי' י"ג בד' ס"א ע"ב כ' ז"ל מ"מ הכא בנ"ד מאן דקאי השתא איהו ניהו מ"ק ובחזקתו קאי ומצי מימר קי"ל עכ"ל וכ"כ עוד בד' ס"ד ע"ד ע"ש. והרב הגדול עט"ר מ"מ כמהר"מ סוזין ז"ל שם אעפ"י שחלק עם הרב כמהראיק בעיקר הדין מ"מ בזה הודה ע' בד' ס"ג ע"ג במה שתמה על מהר"י כולי ז"ל מה ראיה הביא ממהרימ"ט לנדונו וכו' ע"ש. גם הרב הגדול כמהר"י נאב'ארו ז"ל הוב"ד שם בסי' ט"ז ד' ס"ח ריש ע"ג כ' ז"ל הא מיהא בנ"ד ליכא ספיק' דהוא מ"ק והוא מוחזק בתוכו ודאי דיכול לומר קי"ל עכ"ל. גם הרב הגדול כמהרח"פ ז"ל שם בסי' טו"ב ד' ץ' ריש ע"ג הסכים כן והדברים פשוטים ואמיתיים:

נסעה ונלכה על מאי דשקלו וטרו הרבנים יצ"ו על מ"ש שם הן על כפי"ם ד' קל"ג ע"א על דברי מהר"ש הלוי בסי' ד"ן שכ' ז"ל ואפי' לפי פי' רשב"ם הי"ד שהבא לערער על החזקה הוא הבע"ה עצמו עם המחזיק אבל לוקח לגבי לוקח לא מהני עכ"ד וכתבתי שיש לעמוד בדבריו כי ממקומות הרבה אין נראה כן עיין בטוש"ע סי' ק"ח ס' ד' וי"ז וכדברי הרבנים המאספים שם ובכנה"ג סי' קנ"ג מ"ק הגב"י אות ל"ב וכהנה מקומות רבים דאפשר דאין דברי מהרש"ה ז"ל מוסכמים וכעת אין פנאי עכ"ד שם וע"ז כ' הרב הפו' כמהרי"א יצ"ו שעיין במקומות הנ"ל ולא מצא מקום מהם לדחות חי' של מהרש"ה ז"ל ומעלת הרבנים המשיגים יצ"ו כתבו דהם עיינו ואדרבא מצאו סיעתא לחי' מהרש"ל מהמקומות הנ"ל שהרי פ' הטור וש"ע שם ס' א' וט' דטענינן ליורש נגד יורש וה"ה לוקח נגד לוקח וכמ"ש הכנה"ג שם וכן הוא בתשו' מרן בס' אבק"ר סי' ק"ך וכו' וכן הוא בנדון מהרש"ל דהבא מכח חזקה שהוא דר ומוחזק בחצר ההוא וחבירו בא להוציאו מחזקתו מכח ס' רשב"ם ע"ז כ' הרב דאפי' לס' רשב"ם שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא הבע"ה עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח וכו' טענינן ליה כל מאי דהוה יוסף המוכר יכול למיטען כדקי"ל דטענינן ללוקח וליורש וא"כ טענינן בשביל יאודה שיוסף קנה מיורשיו שטח החצר וכו' האמנם הרב ב"ד והרב דב"מ והרב מהרא"ק שדו נרגא בחי' מהרש"ל דהן אמת דטענינן ליורש וללוקח וכו' הי"ד היכא דאם היה טוען אותה הטענה המוכר או המוריש לא היה צריך שטר ועדים אבל היכא שצריך לברר בשטר ועדים וכדא"ל ר"ן זיל ברור אכילתך לא ט' וכו' וכן כ' הרב נדב"ל וכו' וכבר הביא דבריו הרב כפי אהרן עכ"ד הצריכים כעת. ואני אומר אחרי המחי' מכולם יצ"ו לא דקדקו יפה לא בדברי ולא בדברי מהרשה"ל שאילו התמתנו בדברי מהרש"ל לא היה להם מקום להשיג עלי כי בכלל דברי דבריהם. ואפרש שיחותי הנה הרב ז"ל תרתי מילי קאמר חדא שטענה זו דבשכוני גואי הוינא יתיב וכפי' רשב"ם אינה מועלת אלא היכא דטענו כן הבעלים הראשונים אבל הלוקח הבא מכחו לא מהני ליה ט' זו וכן מבואר בדבריו שכ' ועוד דאפילו לפי' רשב"ם שאני התם שהבא לערער על החזקה הוא הבע"ה עצמו עם המחזיק אבל הכא בנ"ד אינו אלא לוקח הבא מחמת נפתלי ע"כ ור"ל דללוקח ל"מ ליה ט' זאת ואעפ"י שסיים וכתב א"כ במה יהיה כחו האם תאמר דטענינן ליה גם יאודה טענינן ליה וכו' שיוסף קנאה מאביו מיורשיו וכו' עכ"ד על כרחינו צ"ל דאין תחי' לשונו נמשך אחר סוף לשונו לומר דחדא מילתא קאמר דטענינן ליאודה הלוקח מיוסף שיוסף קנאה דאם כן הוא כונתו ק' למה ליה להרב לומר בתחי' דבנ"ד הוי לוקח הבא מחמת נפתלי והלא אפי' עם נפתלי גופיה טענינן ליה ליאודה שהוא הלוקח שהמוכר לו יוסף קנאה ממנו ומאי נ"מ במ"ש שהוא לוקח מנפתלי. ועיין בדברי הרב דב"מ שהובאו בהר' מטה אשר ד' ל' ריש ע"ג ובסיום התשו' ועיין עוד בד' ל"ג ע"ד. אל"ו שתחי' דבריו אינם קשורים עם סו"ד אלא תחילה אמר הרב דהך ט' דשכוני גואי אינה מועלת גבי לוקח ואח"ך כ' דאף אם תמ"ל דמועלת גבי לוקח וטענינן ליה אם כן בואו ונטעון ג"כ ללוקח שכנגדו שהוא יאודת זה ודאי כונתו ז"ל. ולכי שדברי הרב הראשונים באו סתומים שכ' דהאי ט' ל"מ גבי לוקח ואם הם כפשוטן ק' טובא היאך כתב דל"מ לגבי לוקח והלא קי"ל טענינן ללוקח וכדאסיק הרב בסו"ד לכן מוכרח לומר דכונתו לומר דיען בנ"ד הוי לוקח לגבי לוקח לא מצי טעין לוקח נפתלי בשכוני גואי הוינא יתיב ודוקא נפתלי הוה מצי מיטען הכי ולא לוקח שלו זה מוכרח כונתו. ולכן כשאני העתקתי דבריו שם בכפי הגיתי ותקנתי הלשון וכתבתי אבל לוקח לגבי לוקח ל"מ ע"כ. ומ"ש הרב אח"ז האם תאמר משום דטענינן ליה גם יאודה הוא לוקח ביאור דבריו ע"ד ואת"ל דתחי' דלא טענינן ללוקח לגבי לוקח ונשאר המחזיק בחזקתו כדקאי קאי כיון דאין כאן ט' בשכוני גואי הואי וחזר וכ' ואף אם תמצי לומר דטענינן גם ללוקח לגבי לוקח וטענינן ללוקח נפתלי בשכוני גואי הואי כדי להריע חזקת יאודה א"כ בואו ונטעון ג"כ ליאודה שהוא לוקח של יוסף ט' אחרת שיוסף קנאה ממנו זה בלי ס' כונת הרב ונמצא דתרתי מילי קאמר. והנה לדבריו האחרונים שכ' דט' ליאודה שהוא לוקח יוסף שיוסף קנאה ממנו לא הוצרכתי להשיב שכבר השיבוהו הרב ב"ד והרב דב"מ ומהרא"ק ז"ל כמ"ש הם יצ"ו דכל מילתא דאבוהון לא הוה מהימן אלא בשטר ועדים לא טענינן וכבר אני בתחי' דברי שם כתבתי זה וכל היסוד בניתי על זה נשאר להשיב על דברי הרב הראשונים שכ' דלא טענינן ללוקח נפתלי בשכוני גואי הוינא משום דלא טענינן ללוקח נגד לוקח ע"ז כתבתי דאינו כן דקייל"ן הילכתא דטוענין כמתבאר בסי' ק"ח וכנה"ג סי' קנ"ג והכל כמו שהבינו הם יצ"ו דטענינן ליורש נגד יורש וללוקח נגד לוקח ולמה זה כ' הר' ז"ל דלא טענינן ונמצא כל דבריהם הארוכי' כלולים תוך דברי הקצרים ואילו דקדקו ככל האמור לא הטריחו קולמסם. ואיך שיהיה לדאתאן עלה לנ"ד ודאי לית לן למינקט כדברי מהרשה"ל ז"ל ככל האמור מה גם שהרב דב"מ ז"ל שם כ' שרבו מהרח"ש בתשו' סי' ע"א חלוק עליו במעשה כזה ממש וכ' שכן עשו מעשה עם מהר"ש ן' חסון ז"ל וכ' עוד שמהרש"ל עצמו בסו' התשו' כ' ששמע שרבו מהרא"ש לא הסכים עמו וביטל דעתו ע"ש:

ואוסיף עוד להביט בדברי הרבנים שלשה שריגי' יצ"ו שכתבו משם כל רבני האחרונים דכללא כיילי לן דהא דקיי"ל טוענים ללוקח וליורש הי"ד במידי דאי הוה טעין האי ט' המוכר או המוריש לא היה צריך ראיה ועדים אבל אי המוריש או המוכר היה צריך ראיה ועדים לא טענינן להו וכאשר אסף וקיבץ כ"ז הרב הגדול כמהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב בסי' הנ"ל ומע' הרבנים יצ"ו הם הביאו מן החדש תשו' מרן הקדוש בס' אבק"ר סי' ק"ך שכ' ז"ל ואם ראובן טוען שבעל ביתו הראשון היה עושה מלאכה זו ולא מיחו בידו השכנים של נזקים אלו ואח"ך קנה הוא או ירש ביתם ועשה המלאכה ההיא בעצמה אם הוא טוען שמא בעל ביתי הראשון קנה מיד שכניו שמחלו לו נזיקין אלו הדין עמו ואין הניזק יכול למונעו ואפי' אם הוא אינו טוען אנו נטעון בעדו כן דקייל"ן דטוענין ללוקח וליורש כדאי' בפ' לא יחפור ע"כ. והרי התם בכלל הנזיקים הוא קוטרא דלית ליה חזקה בטענה לבד עד שיביא ראיה לדבריו ואפי"ה כ' דאנן טענינן ליה משמע דס"ל דגם במקום דאי הוה טעין המוכר והמוריש הוה בעי ראיה עכ"ז טענינן ליורש היפך כל הנז"ל אשר הוא מוסכם מכל הפוס' וגם דעת מרן כן כאשר הוכיח הרב נד"ל שם ומזה נפק"מ לנדון דידן דהאלמנה שהיא בחצר הקטנה ויתומיה זוכים בדינם לשאוב מים מן החצר הגדולה דאנן טענינן להו שמא המוכר או המוריש קנו מבני החצר הגדולה או שמחלו להם בקנין. ומ"מ עדיין יש זכות תולה לבני החצר הגדולה דמלבד דפלוגתא היא אי קבלנו הוראות מרן ז"ל גם בתשו' או לא וכו' עוד בה דדבר זה דלא טענינן ליורש וללוקח היכא דהוה המוכר או המוריש בעי ראיה שורשו פתוח אל ים התלמוד בכ"ב ד' ש א' מן האחים שהיה נושא ונותן וכו' מתקיף לה ר"פ כלום ט' ליתמי מידי דלא מצי אבוהון למיטען והא רבה אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי ופ' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בסי' קל"ג והתם הוי רבותא יותר דאפיקו מידא דיתמי והיינו מט' דגם אבוהון לא היה נאמן בדברו בלי ראיה ועדים וכמבואר בספרים ובנ"ד נמי כיון דהיו משתמשים יחד דלא עלתה לו חזקה הוא מט' דאמרי' בתורת שאלה וג"ח ומאהבת השכנים לא הקפידו זע"ז דומה ממש להך דש"ע סי' קל"ג בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר ומעתה לא שבקינן דברי מרן בשה"ט בפשיטות מקמי דבריו שבתשו' הנ"ל שאינ' מבוארי' בפירוש וכו' ומה גם שאם אנחנו מפרשים דברי מרן ז"ל שבתשו' שחוזרים דבריו גם על ענין היזק העשן שנמשך מהמלאכה ההיא וע"ז ג"כ קאמר דטענינן ליורש וכו' א"כ יוצא דדבריו הם היפך פשיטות הש"ס דפ' לא יחפור בסוגי' שציין הרב ז"ל דמבואר שם בפי' דבקוטרא שאין מועיל לו חזקה לא אמרי' טוענין ליורש וכמ"ש מהריב"ל הוב"ד בס' נד"ל שם ובהרב נחב"כ ח"א ח"מ סי' ב' עכ"ד יצ"ו. ואני אומר מ"ש דלא שבקי' פשיטות דברי מרן בש"ע נגד דבריו שבתשובותיו הוא אמת וצדק ובפרט בענין זה אשר הוא מוסכם מדברי כל הפוס' ראשונים ואחרונים ז"ל דלא אלא ליורש ולוקח מאי דלא הוה מהימן המוריש או המוכר אל בעדים וראיה ובאמת דברי מרן הקדוש בתשו' הנ"ל צריכים נגר דלפרקינהו שדבריו לא לבד שהם היפך הדין הפשוט בכמה דוכתי אלא דהסוגיא עצמה שהביא הוא ז"ל הויא תיובתיה דשם מבואר דבקוטרא ובה"כ לא טענינן להו וכמ"ש מהריב"ל וכמ"ש הם יצ"ו. ומה שרצו לצדד בדעת מרן דלאו אנזק דקוטרא ובה"כ קאמר דברים אלו אלא אשאר נזיקים כדי להקל מחומר הקושיא הנ"ל לדעתי חשבו לרפאות שבר גדול על נקלה ולא אשאר יפה בתשו' מרן כי מבואר בדבריו דאקוטרא דוקא ולא אשאר נזיקים שהרי הרב ז"ל כ' בתחי' דבריו ז"ל דברים אלו שטוען שמעון על ראובן ט' היזק הן אלא שמה שטוען ראו' שאינו רוצה להמנע מפני שהוא מוחזק צריך לברר אם חזקה שיש עמה טענה היא או הוא חזקה שאין עמה טענה שאם היא חזקה שיש עמה ט' שהוא טוען מכרת לי או מחלת לי אין שמעון יכול למחות בידו ואפי' לא החזיק ג"ש וכו' אלא כל שראה הזיקו ושתק הויא חזקה וכו' ואעפ"י שמנזקין אלו הוא העשן התדיר וגם היזק הנכנסין ויוצאין לחצר וכו' והאי נזקא גם נזק העשן לית להו חזקה מ"מ אם טען שמחל לו וקנו מידו אינו יכול לחזור בו וכמ"ש הרמב"ם בפ' הנז' (ור"ל שאם מודה הלה שקנו מידו אין יכול לחזור בו ושלא כדעת ר"ת שהביא הטור בסי' קנ"ה שכ' דאף בקנין אין מועיל ע"ש) ואם נחלקו בדבר שהמזיק אומר קנו מידך והניזק אומר לא קנו על המזיק להביא ראיה ואם לא הביא ישבע הניזק ויסלק הלה הזיקו וכו' ואם מה שראובן או' שהחזיק לדברים אלו היא חזקה שאין עמה טענה אלא שאו' החזקתי לעשות דברים אלו ולא ערערת עלי נתבאר ממ"ש שלשאר נזקים ט' סבלנות ט' היא אבל להיזק עשן אינה ממנה ואין כאן חזקה. ואם מה שראובן אומר שהוא מוחזק לדברי' אלו וכו' שטוען אני הייתי עושה מלאכה זו קודם שתקנו ביתך וכיון שהחזקתי בימי בעלים ראשונים אין בידך למונעני דין זה כדין הראשון שאם הבעלים הראשונים אקלו לו בענין שאין הניזק מכחישו הדין עם המזיק ואם הניזק מכחישו ישבע הניזק (כצ"ל ונכתב בטעות המזיק ומובן מאליו שהוא ט"ס וצ"ל הניזק) דכיון שמחלו לזה שיעשה מלאכה זו וקנו מידם שמחלו לו וכו' הרי חצר זו משועבדת לכך. ואם אינו טוען שבעלים הראשונים מחלו לו בקנין אלא שראו ושתקו ולא מיחו כיון שהבעלים הראשונים היו יכולים לערער גם הבא מכחם יכול למחות עכ"ד הצריכים כעת ואח"ך נבא לסו"ד הרב ז"ל שהעתיקו הם יצ"ו ונדקדק בהם. הנה המור"ם מדברי הרב אלה דאם היא חזקה שיש עמה ט' אתה מכרת או מחלת לי ל"מ בשאר נזקין דמהני דמכי ראה ושתק הויא חזקה אלא אפי' בנזק דקוטר' ובה"כ אם טוען מחלת לי בקנין והלה מודה לו אין שמעון יכול למחות בידו ואם היא חזקה שאין עמה טענה מכר או מחי' לשאר נזקין מהני דמכי ידע ושתק מחל ולקוטרא ודכוותי' ל"מ כיון שלא היה שם קנין ובחלוקה השנית שטוען שאני החזקתי בימי בעלים הראשונים קודם שאתה קנית הבית ביאר הרב ז"ל שאם הבעלים הראשונים מחלו בקנין והניזק מודה שקנו מידו הדין עם המזיק שכבר נשתעבד לו החצר ואם אינו טוען שמחלו לו בקנין אלא שראו ושתקו כמו שהבעלים הראשונים היו יכולין לערער כן הבא מכחם יכול למחות וצריך לומר דהאי חלוקה השנית שכ' הרב בקוטרא וכו' איירי מדכתב שצריך קנין וקנין אין צריך כי אם בקוטרא וגם ממ"ש שאם לא היה שם קנין אלא שראו ושתקו כמו שהראשונים היו יכולים לערער כן הבא מכחו מערער ואי מיירי בשאר נזיקים הלא הראשונים לא היו יכולים לערער כיון שראו ושתקו הרי מחלו אל"ו דבקוטרא איירי דבשתיקה לא סגי משו"ה היו יכולים לערער. ומעתה נבוא לסוף דברי תשובת הרב שכתב וז"ל ואם ראובן טוען שבעל ביתו הראשון היה עושה מלאכה זו וכו' ואח"ך קנה הוא או ירש אם הוא טוען שמא בעל ביתי הראשון קנה מיד שכניו שמחלו לו הדין עמו ואפי' אם אינו טוען אנו נטעון בעדו וכו' אבל אם הוא מודה שבעל ביתו לא קנה מיד שכניו אלא שתקו ולא מיחו הניזק יכול למחות שלא אמרו טוענין ליורש וללוקח אלא בשטוענין שמא אבל אם הם טוענון ברי בענין שעפ"י דבריהם אין להם זכות לא נטעון בשביל' לומר שמא לא היה כך וכמ"ש הרשב"א בתשו' (היא התשו' שהביאה מרן ב"י סו' סי' קנ"ה ע"ש) עכ"ד. והנה גם חלוקה זאת האחרונה מוכרח דבקוטרא איירי חדא ממ"ש שמא בעל ביתי הראשון קנה מיד שכניו שמחלו ואי בשאר נזיקין קנין ל"ל בשתיקה סגי ויותר מבואר במ"ש בדבריו האחרוני' אבל אם הוא מודה שלא קנה אלא שתקו ולא מיחו הניזק יכול למחות וכו' אבל אם הם טוענים ברי בענין שעפ"י דבריהם אין להם זכות וכו' ואי בשאר נזיקין הלא זכות גדול יש להם במה שראו ושתקו וכן הדין בכל בא מחמת ירושה או מחמת מכירה דאי שתקו בעלים הראשונים סגי אלא ודאי דבקוטרא איירי דבשתיקה לא סגי אלא בעינן קנין ועל כן תלה הרב זה בטענתו שאם טוען שקנו מיד השכנים הבעלים הראשונים שאילו היו הבעלים הראשוני' בפנינו היה מועיל להם טענה זו מהני גם לקונה ואפי' אי לא טען אנן טענינן ליה אבל אי טעין שהשכנים ראו להבעלי' הראשונים ושתקו כיון דאילו הוו אינהו טענו ט' זו לא היה מועיל להם משום דבקוטרא אין מועיל ט' סבלנות לא מהני' גם לקונה הבא מכחו וז"ש לא נטעון בשבילם לומר שמא לא היה כך ע"י שתיקה או מחילה אלא ע"י קנין ונמצא מבוארים דברי הרב ז"ל מאין המלט דדוקא בקוטר' ובה"כ קאמר ולא כמו שצידדו הרבנים הנז' יצ"ו דאשאר נזיק קאי וחזרה התמיהא על מרן ז"ל ל ולאיתנה הראשון דכיון דאילו הוה המוכר קמן לתוקפה נאמן לומר מחלת לי בקנין אלא עד שיביא ראיה וכמ"ש הרב ז"ל שם בשם הרמב"ם אם כן איך כתב דטענינן ליה ללוקח היפך הדין הפשוט המבואר מההיא סוגיא דזוגא דסרבלא וגם היפך הסוגיא דפ' לא יחפור אשר הוא ז"ל נסתייע ממנה:

ואני אגיד דאילולי האי סוגיא דפ' לא יחפור אי מההיא דב"ב דאונות ושטרות וזוגא דסרבלא היה מקום לישב דלא תקשי ליה למרן ז"ל דהנה התוס' והרא"ש שם כ' ט' לחלק בין ההיא דאונות ושטרות ע"ש דאמרי' דאם מת על האחין להביא ראיה לההיא דזוגא דסרבלא והב"ד הסמ"ע והש"ך בסי' ס"ב ס"ק ח' וי"ז דשאני ההיא כיון דהשטר נכתב על שמו סברא הוא דהוא ממונו אלא דבחייו אמרי' אם איתא דהוא שלו אי אפשר שלא יוכל לברר משא"כ לאחר מותו וכו' סמכינן אמאי דיוצאים אשמו ע"כ וע' להר' נדב"ל שם. ומעתה אפשר יהיה דעת מרן דגם בקוטרא והדומה מתוך חומרו קולו מתוך חומרו שאין האדם סובל נזיקין אלו משו"ה אין לו חזקה ואמרי' אם איתא שקנה מהשכנים א"א שלא יוכל לברר אבל לגבי לוקח ויורש סמכינן אחזקת הראשונים ואמרינן ודאי קנה מהשכני' ובכי הא טענינן דדמי לאונות ושטרות יוצאות ע"ש. ובהכי איתנח לן מה שהיק' הר' מגיד מראשית ז"ל בסי' ח' דב"ן על מהריב"ל ח"ג סי' ל"ו דאייתי בידיה הך סו' דפ' ל"י ללמוד הימנה דלא ט' ליורש וללוקח מידי דאילו הוה המוכר או המוריש קמן הוה בעי עדים וראיה והיק' דל"ל להר' להביא עצות מרחוק והלא זו ס' מבוארת ומוסכמת מכל הראשונים בההיא דאונות ושטרות ועיין להרב נדב"ל ח"ב שם ד' ן' ע"א. אך לדרכינו א"ש דאי לאו הך סו' דפ' ל"י היה מקום לחלק כנז' משו"ה מייתי הך סוגיא מפורשת דגם קוטרא ודכוותא הוי כזוגא דסרבלא ולא טענינן. אכן אנן מה נענה ליתובי דעת מרן ז"ל בתשובה הנז' דמהסוגי' דמייתי הוא ז"ל לסיועיה נפשיה מתמן הויא תיובתיה והדבר מבהיל. ותימה על הרב מט"ש שבסי' קנ"ה הגהט"ו אות ל"ד הביא דברי הכנה"ג שציין לתשו' מהריב"ל הנז' והוא הביא עוד כמה פוס' מסכימים לזה ואילו בהגב"י אות ס"ח ציין לתשו' מרן הנז' ולא יעי"ר דפלגן בהדייהו וגם דתשו' מרן הנז' היא תמוה ככל האמור. כתבו עוד מע' הרבנים שלשה שריגים יצ"ו וז"ל ואעיקרא בנ"ד מאחר שבנדון דידן היורשים והלוקחים הם עומדים בחוץ ממש ובאים להוציא מתחת ידי הבעלים בודאי דלא טענינן להו שמא מכר או נתן וכמ"ש הכנה"ג סי' קמ"ו הגב"י אות ע"ג וכו' וגם דברי מרן שבתשו' הנז' שכ' דטענינן ליורש וכו' נוכל לומר דלא כ' כן כי אם בנדונו דלא הוי מוציא ממש דמאחר שהיו שכנים בחצר והוא משתמש בשלו כמקדם דלא הוי להוציא ממש וזה שכנגדו רוצה למונעו ע"ז כ' מרן דטענינן ליורש משא"כ בגוונא דנ"ד דהוי להוציא ממש מאחר דהיורשים ולוקחים הם עומדים בחוץ עכ"ד יצ"ו. הנה מלבד הכוונה הנגלית בדבריהם שרצונם לתת הבדל בין נדון תשובת מרן ז"ל לנדון דידן ולומר דבנ"ד שבא להוציא גם מרן מודה אשר בלי ס' צדקו בדבריהם בזה. נוסף ע"ז נראה ממרוצת לשונם שרצו בזה להקל התמיהא מעל תשובת מרן הנז' ואם לזה כיוונו אני אומר כי אין זה מעלה ארוכה לישב דברי מרן מהתמיהא הגדולה הנז' כי מהסוגיא דפ' ל"י הנז' מתבאר דבכל גוונא אין טוענים ליורש וללוקח בקוטרא והרב ז"ל איפכא שמיע ליה:

ואשר אני אחזה לישב דעת מרן ז"ל הוא זה דודאי מהך סו' דד' ב"ן דאונות ושטרו' וזוגא דסרבלא אשר ממנה חוצב שורש דין זה דאין טוענין ליורש וכו' אין ממנה קושיא למרן וכמ"ש דהני נזיקין דקוטרא ודכוותיה דמו ממש לההיא דאונות ושטרות שיש רגלים לדבר שהם שלו ואילו הוה אבוהון חי ודאי היה מביא ראיה ולגבי לוקחי' ויורשים סמכינן דודאי שלו הם ודכוותה י"ל בנזיקין גדולים כאלו דמסתמא הבעלים לא היו שותקין ובלי ס' נתפייס עמהם ומחלו לו בקני' ודיקא בעודו חי הצריכוהו עדים וראיה דמסתמא יש. מביא ולגבי יורש ולוקח לא אצרכוהו וסמכינן ארגלים הנז', פש גבן לישב הסוגיא דפ' ל"י הנה ז"ל הסוגיא שם אמתניתין דקתני מרחיקין השובך מן העיר וכו' ולכל רוח בית ד' כורין ואם לקחו אפי' בית רובע הרי הוא בחזקתו אמרו בגמ' אמר ר"פ ואיתימא רב זביד זאת אומרת טוענין ללוקח וטוענים ליורש ע' פרש"י ופריך יורש תנינא הבא משום ירושה אין צריך טענה לוקח אצטריכ' ליה והדר פריך לוקח נמי תנינא לקח חצר ובה זיזין וכו' וצריכא וכו' עד אימא לא צריכא ואיתא תו בגמ' הרי הוא בחזקתו והאמר ר"ן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזיקין ר"פ אמר בקוטרא ר"ז אמר בבה"כ ע"כ. הנה פשט הסו' לפי מה שהבין מהריב"ל הוא דכי פריך לבסוף והא אין חזק' לנזיקין ב' קושיות מקשה חדא על המשנה שאמרה הרי הוא בחזקתו שר"ל שהלוקח יעמוד בחזקת המוכר וע"ז ק' דמה חזקה הי"ל למוכר כיון שאין חזקה לנזיקין וגם ק' קו' ב' על ר"פ שלמד ממשנה זאת דטוענין ללוקח וליורש דאיך יתכן כיון שהמוכר לא היה לו חזקה והיה צריך עדים וראי' היכי טענינן ללוקח דהכי פריך ר"פ גופיה לקמן בדף ב"ן בסוגיא דאונות ושטרות מתקיף לה ר"פ וכי טענינן ליתמי מידי דלא טעין להו אבוהון ע"כ והכא דלא עלתה למוכר חזקה משום דאין חזקה לנזיקין היכי יליף מינה ר"פ זאת אומרת טוענין ללוקח ויורש והלא איהו גופיה ס"ל דבכגו"ד שאביהם היה צריך עדים אין טוענים ומשני דמ"ש אין חזקה לנזיקין היינו בנזיקין גדולים כקוטרא וכו' ובהנהו ודאי לא טענינן ליורש ולוקח ומתני' איירי בהיזק קטן דשובך שפיר קתני הרי הוא בחזקתו כי המוכר עלתה לו חזקה וגם שפיר יליף מינה ר"פ דטענינן ליורש ונמצא כפי"ז מבואר בסוגי' דבקוטרא אין מועיל חזקה וגם לא טענינן ליורש ולוקח זהו מה שהבין מהריב"ל בפי' הסוגי' ופשטא הכי מוכחא. ועיין להרב נחב"כ ח"א שם בד' ס"ז סוף ע"ב שפירש פי' אחר בכונת מהריב"ל. אכן לדעת מרן ז"ל י"ל הסוגיא באופן אחר דכי פריך הש"ס והא אין חזקה לנזיקין אמתני' דוקא פריך ולא אכולא דינא דמתני' אלא על מלת בחזקתו פריך דמשמע דהראשון הי"ל חזקה פריך מה חזקה היה לו לראשון כיון דאין חזקה לנזיקין אבל לענין דינא דמתניתין שאין מוציאין אותו מיד הלוקח לא פריך מידי דודאי אין מוציאין מיד הלוקח דטענינן ליה שהראשון פייס את הבעלים מתוך חומר שבו דומיא דאונות ושטרות כנז' ואילו הוה מתני' נקיט ואם לקחו אין מוציאין מידו לא הוה פריך מידי אבל מאמר הרי הוא בחזקתו שר"ל בחזקתו של ראשון הוא דקא קשיא ליה כי לראשון לא עלתה לו חזקה דאין חזקה לנזיקין. ומשני ה"מ בקוטרא אבל בנזק דשובך דמתני' שהוא קטן גם הראשון עלתה לו חזקה ושפיר נקיט מתני' בדיוק הרי הוא בחזקתו. באופן דהקו' והתי' כולו אינו אלא על הראשון דמשמע דעלתה לו חזקה אבל על הלוקח ל"ק ליה מידי דשפיר קאמר שאין מוציאין אותו מידו משום דטענינן כנז'. ותבלין יש לפרש כן בכונת הש"ס ומשום דאם כדפירשה מהריב"ל ז"ל יש לדקדק בלישנא דש"ס דהך קושיא בתרייתא דאין חזקה לנזיקין הו"ל להש"ס לקובעה בתחי' על מימרת ר"פ זאת אומרת טוענין ליורש תכף הו"ל להקשות הך קושיא דאין חזקה לנזיקין וק' תרתי הן על מתני' דקתני הרי הוא בחזקתו הן על הילפות' דקיליף ר"פ דטוענין ליורש דהלא איהו גופיה ס"ל דלא טענינן להו מידי דאבוהון הוה בעי עדים וראיה ובתחילה היה לו לישב המשנה והילפותא דר"פ ואח"ך הי"ל להקשות יורש תנינא והכי הוי אורח' דש"ס בתחי' מישב המשנה או המימר' ואח"ך מקשה דהא תנינן לה במקום אחר ולמה זה התלמוד כאן שינה את טעמו דנטיר להאי קו' עד לבסוף:

אבל עם האמור ניחא דודאי אין זאת הקושיא על ר"פ ושפיר יליף ר"פ דטוענין ליורש אף אם לראשון לא עלה חזקה מהט' הנ"ל ונמצא אין כאן קו' אלא אמתניתין דוקא ומשו"ה נטיר לה לבסוף. וא"ש נמי טפי לפי מה שפירשתי דעיקר הקושיא הוא על מאי דנקט מתניתין הרי הוא בחזקתו שאם היה אומר ואם לקחו אין מוציאין מידו לא היה שום קו' ומשום דטענינן ליורש ולפי"ז א"ש טובא דתחילה עשה הש"ס פיסקא על הרישא שהוא ואם לקחו וכאילו אמרו במתני' ואם לקחו אין מוציאין מידו מפני שהרי הוא בחזקתו והשתא קבע התלמוד על הרישא שהוא מאמר ואם לקחו אין מוציאין מידו הך מימרא דר"פ זאת אומרת וכו' שאין שם שום קו' לא על המשנה ולא על ר"פ ככל האמור. ואח"ך עשה פיסקא אחרת אסיפא דמתני' הרי הוא בחזקתו שר"ל בחזקתו של ראשון ושם מקש' שפיר והא אין חזקה לנזיקין ואין כאן עסק עם ההיא דר"פ כלל וזה נכון לקענ"ד. ובתוס' שבת ד' ג'. ד"ה שניהם פטורים תמצא מעין זה. וא"ת דלפי פי' זה ק' כי פריך הש"ס יורש תנינא הבא מחמת ירושה א"צ טענה אמאי משני שנוייא דחיקא לוקח אצטריכא ליה עדיפא מינה הו"ל לשנויי דטובא אשמועינן דאילו מההיא לא שמעי' אלא היכא שהמוכ' או המוריש לא היה צריך ראיה ועדים אבל כגון הא דמתני' דהמוכר היה צריך ראיה ועדים לא שמענו דטוענין ואשמועי' ר"פ דאף בזה טוענין ונמצא חידוש גדול יש בזה ולא היה צריך למימר לוקח אצטריכא ליה. הא ל"ק דלשון זאת אומרת טוענין ללוקח דקאמר משמעותו שמכאן אנו למדין דין זה לטעון בעד כל יורש ולוקח דעלמא ולאו לפרושי ט' דמתני' אתא ומשו"ה משני לוקח אצטריכא ליה והיינו דגם ממשנה זו נלמד בעלמא דטענינן ליורש אבל ודאי יש הפרש ביניהם דאי ליכא רגלים לא טענינן להו מאי דאבוהון הוה בעי ראיה ואי איכא רגלים טענינן. וכבר נמצאת סברא זו בהגהו' האשרי שם בסוגיא זו דטוענין ליורש ומהריב"ל שם בסו"ד נרגש מהגה"א זו וכ' וז"ל וההגהא דאית' בפסקי הרא"ש וז"ל אף מאי דבעי המוכר או היורש לברר בעידי מכירה או בעידי חזקה הלוקח והיורש אין צריך שום בירור אלא אנן טענינן להו ע"כ. כשיעיין המעיין יראה דאינו ענין לנ"ד כלל ואינו חולק אמאי דכתיבנא עכ"ד. והנה דברי מהריב"ל באו סתומים מאד וע' למהרש"ג בספר משפטים ישרים סי' ט"ל ולהרב נחב"כ ז"ל סי' ב' דף ס"ז מה שפירשו בכונת ההגה"א כדי שלא תהא חולקת על דינו של מהריב"ל והרבה נדחקו בפירושן והרואה יר' שהגה"א זאת יש בה איזה חסרון דברים ולכל הפירושים לא תמלט מן הדוחק והם ז"ל נדחקו לומר כי דברים אלו אריש' קאי ע"ש. דרכינו יתכן תתישב הגה"א זו כפשוטה אף אם יהיה בדוחק דלאו ארישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא ואסוף דברי הרא"ש דקוטרא ובה"כ קיימי דברי ההגה"א האחרונים אלו ואפשר כיוונו לכל מ"ש ודוק היטב. איך שיהיה לכל הדברות אין ספק כי בנדון דידן שהמוכר או המוריש לא היה מספיק לו ט' החזקה כיון שנשתמשו ביחד לא טענינן להו ליורש וללוקח וכמ"ש כל הרבנים הנז"ל ולית דין צריך בושש:

כתב עוד מעלת הרב הפוסק פחד"י יצ"ו ז"ל ועוד דבנ"ד כ"ע מודו דעלתה לו חזקה יען הוגד לי שכמה פעמים הוצרכו בני החצר הגדולה להוציא הוצאות לתקון דרך מעבר המים וכו' וחילקו ההוצאות ע"כ בני החצר שלהם ולקחו גם מבני החצר השניה א"כ מכאן הוכחה שיש להם חלק במים ולא בתו' צדקה וג"ח היו לוקחים וכו' ועל זה השיבו מע' הרבנים המשיגים יצ"ו ז"ל מי שהגיד כן לא הגיד נכונה דהאמת היה שבני החצר הקטנה לא פרעו כי אם מעט מן המועט חלק א' משמינית וזה סיוע שאין בו ממש וכו' עוד בה דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה שהיו פורעים חלק כחלק וכו' עכ"ז אין מזה ראיה שיש לבני החצר הקטנה חלק ונחלה במים משום דבני החצר הגדולה אינם הם הבעלים הראשונים אלא הם לוקחים וכשהיו מערערים ומעכבים על בני החצר הקטנה הם היו משיבים שהם יש להם שטר כשר כדין שיש להם חלק במים וכו' וכדי למעט במחלוקת היו סומכים על דבריהם וסברו שהאמת כן הוא ולכן לקחו מהם חלק בהוצאות אכן עכשיו שנתגלגלו הדברי' ונתגלה הדבר שאין לבני החצר הקטנה שום ראיה ועדים א"כ ליכא הוכחה וראיה ממה שהיו נותנים בהוצאה ההיא וכו' כ"ז שלא יביאו ראיה בעדים ושטר שיש להם חלק וכו' עכ"ד יצ"ו. ואני אומר מ"ש מעלת הרבנים המשיבים יצ"ו שלא נתנו כי אם דבר מועט אין זה השבה כי מה לי נתינה מרובה מה לי נתינה מועטת הרי יש כאן הוכחה שיש להם חלק במים ומאן פלג לן בין מרובה למועט אך מ"ש עוד דהיו סבורים שיש בידם שטר כשר כדין שכך היו משיבים תמיד להם ועתה שנתגלה שאין להם שטר רק טענת חזקה טוענים עליהם שחזקתם אינה מועלת מט' הנז"ל דמשתמשי' ביחד אלה הדברים ניתנו ליאמר ויש להם על מה שיסמוכו ומהשורש של מחי' בטעות דאע"ג דהטור ז"ל בסי' קנ"ד ס' ל"ח כ' תשו' לגאון ב' אחים שירשו קרקע ולאחד נפל החיצון ובו אמת המים שממנו משקה אביהם כל הגן והעביר הפנימי על החיצון אמת המים כדרך שהיו עוברים בחיי אביהם אח"ז סתם החיצון הדרך ולא הניח לעבור אמת המים עליו וטען הפנימי שכבר החזיק בהעברת המים על החיצון כיון ששתק ולא מיחה טענתו טענה דכיון ששתק ולא מיחה מחל לו והוי חזקה מיד ומה שטוען שלא הניחו לעבור אלא דרך שאלה אינה טענה אלא כיון ששתק סתמא מחל ומה שטוען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימנינן ליה ועוד אפי' לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוי מחילה עכ"ד מ"מ כבר כ' עליו רבינו הב"י ז"ל בבד"ה ומ"ש שלא ידע שהי"ל למחות לא מהימנינן ליה ואמאי אטו כ"ע דינא גמירי ועמ"ש מחי' בטעות כי האי דלא מוכחא מילתא דבטעות היא הוי' מחי' קשה דאדרבא מוכחא מילתא דבטעות היא כיון שהוא דין זר וצ"ע עכ"ד. ובס' הקצר השמיט דין זה וכ' הרב ב"ח והכנה"ג שהשמיטו מפני שחולק עליו ואף שהב"ח והדרישה העמידו דברי הגאון ז"ל וכ' דהכי נקיטינן מ"מ דעת מרן ז"ל לפי דעתם ז"ל דסובר דמהימנינן ליה דבטעות מחל. אף שיש ליתן כנגד היסוד ולומר שמה שהשמיטו לא שכ' היפך הגאון אלא שלא הכריע וחזר הדין להיות מחלוקת הא כתבינן שבעל החצר הגדולה הוא מוחזק והוא האומר קי"ל וס' מרן הלזו שכ' אטו כ"ע דינא גמירי רבים ונכבדי' רוה עיין בכנה"ג מ"ק בסי' ע"ט הגב"י אות וא"ו עד אות ט"ו כל מה שציין ועיין לו בתשו' בע"ח. ח"א סי' פ"ג ובסי' פ"ח ד' צ"ח ע"ד כ' וז"ל ומ"ש עוד שזיכה להמקבל מתנה מפני שפעם א' היו תובעים לראובן איזה תביעה והלכו יורשי ראובן ואמרו ליאודה שיבא להצטרף עמהם לדין על הקרקע כיון שיש לו חלק בקרקע וכו' א"כ הרי יש כאן הודאה מהיורשים שהמתנה היא של יאודה איני יודע וכו' ועוד אפי' היה זה אחר עבור ג"ש וכו' לא מפני זה היו היורשים מפסידים זכותם שאפשר שהיו טועים בדין והיו סבורים דשטר המתנה הוא כדין דלאו כ"ע דינא גמירי וכבר כתבתי בתשו' אחרת ובכנה"ג וכו' דנאמן אדם לומר שטעה בדין ומה גם במקו' דאיכ' רגלים לדבר וכו' ואף כאן הויא כמחילה בטעות ועדיף מיניה שחשב שמן התו' היה שלו ולכך אמר שיבא גם הוא להריב שאם הוא יודע שמן הדין אין לו כלום לא היו אומרים לו שיש לו חלק בקרקע כעובדא דרב ענן עכ"ד ושם בכנה"ג אות ט"ו ובתשו' סי' פ"ג כ' שמתבאר מדברי מהריק"ו וכמה מרבוואתא דגם אי לא טעין אנן טענינן ליה ע"ש ועיין זכרון יוסף סי' ד' דפ"ט ע"ד דבמידי דמוכחא מילתא דטעה אין כאן מחלו' ולכ"ע מצי טעין דטעה ע"ש. ובכן בנ"ד שכתבו מע' הרבני' יצ"ו שבני החצר הקטנה היו משיבים בפה מלא שיט להם שטר כשר כדין פשי' דזהו שהטעה אות' לבקש מהם חלק בהוצאו' ועתה שהוברר הדבר שאין להם שום שטר אלא ט' חזקה לבדה והיא אינה מועלת מהט' הנז"ל אותה המחילה לאו כלום היא וזה ברור:

ועל מ"ש עוד הרב הפוסק פחד"י יצ"ו שהאלמנה ובניה טוענים דאפשר דמיום הוסדה הארץ ועד עתה אמת המים היא שלהם וע"ת זה קנו לוקחי החצר הגדולה וכו' וכ' דצדקה האלמנה גם בט' זאת עפ"י דברי הרב דב"מ ח"ב סי' א"ך שכ' כיון שאין כאן בירור שהמעבר הוא שלו, שמעון אף אם משתמשים בו ביחד זכו ב"כ ראובן בחזקתם ע"כ וכ"כ הר' משכה"ר שם ע"ש והגם שבני החצר הגדול' יש שטר קנין בידם ונזכר בו גם המים אין מזה ראיה גמורה שהמים הם להם לבדם וכמ"ש מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ט עכ"ד יצ"ו. אני אומר דברים אלו כד נאים ושכיב אמרם וכבר השיבוהו הרבנים חביריו יצ"ו ככל הצורך כי מה ענין מעבר שלפני הבתי' שהוא נדון הר' דב"מ והר' משכה"ר שהיו עוברי' בו שניה' לנ"ד שהחצר כולו שלו והמים בתוכו ובכל עת שירצ' נועל דלת בפני כל אדם שלא יכנס ליקח מים מי פתי יסור הנה לומר במים אלו שאינם שלו. ומכ"ש שבשטר שבידו נזכרו המים הרי ראיה גדול' שהם שלו ומ"ש מתשו' מהרימ"ט שניא הך ששניהם מודים שתחי' היה חצר א' ונבנה מכיס השות' ואח"ך חלקו והדברי' פשוטי' וברורי' דגם לא מצינן למיטען בעדייהו כיון דלא שכיח אצלם שבני חצר א' יהי' להם חלק במים שבחצר אחרת ובפרט שאינם סמוכי' זל"ז וכמ"ש הרבני' המשיגים יצ"ו. סו"ד דעתי מסכמת להלכה ולמעשה שאין זכות לבני החצר הקטנה לשאוב מים מן החצר הגדולה כ"ז שלא יבררו חזקתם בשטר ועדים דמחמ' קניה קאתו ככל אשר הורו מע' הרבני' אוריין תליתאי יצ"ו ודלא כהר' מהרי"א יצ"ו. וצו"י יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר. הכ"ד זעירא מאנשי ירושלם אענ"ה ס"ט:

הלכות מכירה

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה