כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
חשן משפט · סימן ד
שאלה שטר שזה נוסחו. בפ"ע הח"מ הודה הח' הש כמה"ר יאודה רזון נר"ו הודאה גמורה שו"ק כמודה בבד"ח בלי שום זכר אונס וכו' היות אמו"ץ שנו"ק מיד הח' המרו' כמה"ר נסים ן' באן בנשת נר"ו סך מה ובעדם ובעבורם מכר והעביר לו ד' אמות קרקע מגינתו אשר אצל בתי הקונה הנז' הנה כל הד"א הנז' בכל אורך הבתים הנז' מכר והעביר המוכר הנז' להקונה הנז' וב"ך בעד הסך הנז' שקיבל מידו כדי שיכול לפתוח הקונ' הנז' וב"ך בכל הבתים הנז' חלונות ככל תאות נפשו ואפי' שיפתח חמשים חלונות בפשי' וכו' וגם מכר לו כל הד' אמות הנז' לצורך כנף גגו של הבתים של הקונה הנז' הכל מכירה גשו"ק חלוטה וחתוכה כדת וכהלכה דלא להשנאה וכו' מכירה דלית אחריה שום טו"ת כלל וכלל ומו"מ סילק המוכר הנז"ל מעל כל הד' אמות קרקע הנז"ל בכל שטח הבתים הנז' ידו וכחו וזכותו וכו' ולא שייר לעצמו ולא לשום ב"ך אפי' בכדי נעיצת יתד אחת וכך אמר המוכר הנז"ל להקונה הנז"ל לך חזק וזכה וקנה בכל הד' אמות הנז"ל ומעתה יהא לך וב"ך כח ורשות לפתוח חלונות בכל תאות נפשך וגם לעשות כנף גגך דאמלא כרצון נפשך אתה וב"ך ואינש לא ימחה בידך וביד ב"ך מן יומא דנן ולעלם והודה המוכר הנז' איך ברשותו הלך הקונה הנז' וזכה והחזיק בכל הד' אמות הנז' בכל אורך הבתים ועשה הכל קפז"י וז"פטי וטצ'דיק כנימוס ומעתה קמו כל הד' אמות הנז"ל להקונה הנז' וב"ך לצורך חלונות ודאמלא והוברר איך בפי' איתמר איך לא יוכל הקונה הנז' לבנות שום בנין בכל אורך הבתים בד' אמות הנז' שום בנין כלל וכלל כי אם יהי' חלק והכל נו"נ באו"ה לפו"ד כהוגן וכתחז"ל דלא כאסמכתא וכו':
בבי' וכו' וכו' ולקיום כל הנז"ל קנינו וכו' וחתימי עליה ב' ע"ך. ע"כ נוסח השטר. והנה אח"ז מכר החר"ו ראזון הנז' ביתו וגינתו לח' חשמונאי נר"ו ובש' התרכ"ח נשרפו הבתים הנ"ל ונשאר החרבה אח"ז מכר ח' חשמונאי החורבה הנז' להר' משה טראנטאל ועתה הר' משה הנז' רצה לבנות הבתים הנ"ל והקריב בנינו סמוך ממש אל קצה הד' אמות הנ"ל ורוצה לפתוח חלונותיו אל הד' אמות הנז' והר' נסים הקונה שקנה הד' אמות הנז' מחר"י ראזון המוכר הראשון מעכב על ידו באומרו כי אלו הד' אמות נמכרו לו מכירה חלוטה וכתוב בשטר שלא שייר לעצמו כלום וא"כ אינו יכול לפתוח חלונות אלא שהטיל תנאי במכירה שגם הקונה אינו רשאי לבנות שם אלא יהיה פנוי עכ"פ המכירה היא החלטי' ולא השאיר לעצמו רשות לפתיחת חלונות. ושכנגדו הבא מחמת חר"י ראזון המוכר הראשון משיבו כי אין לו להקונה זכיה בגוף הקרקע אלא זכות פתיחת חלונות נמכר לו וכן מבואר בתוך השטר שנזכר כמה פעמים לפתיחת חלונות ומ"ש בשטר שלא שייר לעצמו וכו' ויתר הלשונות המורי' שהיתה מכירה גמורה זהו שופרא דשטרא והתחכמות הסופר שלפי שאין הקנין חל על דבר שאין בו ממש דומיא דמכירת אויר שכדי שיועיל המכירה מקנה הבית לאוירו כן ממש הוא במכירת הקרקע לפתיחת חלונות שצריך שיקנה גוף הקרקע לצורך פתיחת חלונו' וע"כ הסופר סירכיה דלשון מכירת קרקע נקיט ואזיל וכבר מוכיח מלשון השטר שלא היתה אלא מכי' לצורך פתיחת חלונות אבל גוף הקרקע נשאר למוכר ויכול לפתוח חלונות ככל אדם הפותח על שלו טען עוד הח"ר נסים הקונה נר"ו הנז' כי יש הרבה לישנא יתירה בתוך השטר דלדיוקי אתו שמכירה גמו' נמכר לו והלה משיבו כי אין כח בלישנא יתירה להפוך משמעו' ופשט לשון השטר שמבואר ונזכר בו כמה פעמים שהמכי' היתה לצורך פתיחת חלונו' ולעולם גוף הקרקע הוא של המוכר ויכול לפתוח עליו חלונות כרצונו. עוד נפל הפרש ביניהם כי הר"ן הנז' הקונה תובע שהד' אמות אלו יהיו ד' אמות קרקע באמת הבנין והבא מכח המוכר אומר כי אינם אלא באמה בת ששה טפחים ככל אמה הנזכר בתלמוד ופ' טור ש"ע בסי' קנ"ד והובא בהר' לח"ש. ע"כ אלין דהוו יחדיו למשפט נקרבו בעי"ת אינדרנופולי יע"א לפני מעלת הרב המובהק ואח לברק זר"ק ר"מ ור"מ כמהר"ר אברהם גירון יצ"ו ומעלת הרב הנז' יצ"ו דן את הדין לזכות הבא מכח המוכר בשתי הטענות הן שיוכל לפתוח חלונותיו והן שלא ימדוד אלא באמה בת ו' טפחים ושרטט וכתב ע"ז פסק ארוך ולפי רוב הענוה שלחו לידי וביקש לדעת אם אני מסכים עמו לענין דינא. וזאת תשובתי על דב"ק:
תשובה אלדי"ם ראיתי עולים מן האר"ש האי פסקא דדינא דשדר לן רב חביבא עינא ולבא נברשתא דהבא איש א' מן הרמתי"ם תאוה הוא לעינים בנן של קדושים אראלים ותרשישים מגן אברהם יהיה בעזרו יצ"ו ואעפ"י שאיני מופנה מב' צדדים פניתי מכל לימודי לעשות רצונו ועיינתי בדב"ק והנני משיב בקצרה. אנכי הרואה כי כל דברי הרב הפוסק ואשר בנה ואשר נטע הכל מיוסד על יסוד א' שהניח שיש להבין משטר זה ב' משמעיות הא' הוא כפשטו שאין כאן מכירה החלטית אלא מכירת אויר לצורך חלונות והשני הוא שיש כאן מכירת גוף הקרקע עם האויר ויש נפק"מ בין ב' משמעיות אלו שאם לא מכר לו אלא אויר לצורך החלונות נשאר גוף הקרקע למוכר א"כ אין מקום לערער על הבא מכח המוכר לקרב בנינו ולפתוח חלונות כי בשלו הוא עושה. ואם הרצון בשטר הנז' כפי המשמעות השני שגם גוף הקרקע של הד"א נמכר לו א"כ מצי מעכב עליו שלא יפתח חלונות לקרקע שלו. וע"ז עמד והתבונן ידידנו הרב הפו' יצ"ו דהדין עם הבאים מכח המוכר משום דהקונים באים להסתייע מכח השטר והלכה רווחת יד בעה"ש עה"ת. ולפי שיש לבע"ד לחלוק ולומר שיהיה ידו עה"ע מתרי ותלת ט' הניף ידו הרב הפוס' יצ"ו להפיצם ולהדיחם. אם כה יאמר דידו על העליונה ומט' שנהגו הסופרים לכתוב שתהא ידו עה"ע אעפ"י שלא נכתב בשטר זה כיון דנהגו כנכתב דמי וכמ"ש הטור סו' סי' מ"ב לזה דחה הר' הפוסק דהאיכא ס' הר"י ברצלוני המובא שם בב"י החולק ע"ז ואעפ"י שהר' הכנה"ג כ' דאין לו' קי"ל כמהרי"ב כבר הרב ח"ש והרב מט"ש אשכחו דמהרח"ש סבר וקביל ס' הרי"ב ולו יהא ספק מצי מימר קי"ל וכמ"ש המט"ש שם. ועוד דחה זה מסניפים אחרים כמבואר בדב"ק. ואם כה יאמר דידו עה"ע מההיא דכ' רי"ו דאם כתוב דלא כאסמכתא וכו' דיה"ע כמ"ש בש"ע ס' יו"ד הא נמי תברא בצידה דגם זה מידי פלוגתא לא נפקא כמבואר בדברי רבני האחרונים במקומו ע"כ קיצור דברי הר' הפו' יצ"ו ואני אומר כל דבריו צדקו ויותר מזה מבואר בדברי רבני האחרונים אכן לדעתי לנדון דידן כ"ז היא משנה שאי"צ כמו שאבאר לקמן. ומה שהאריך עוד הרב הפוסק יצ"ו להוציא מלב הטועין בדברי מהר"י אביוב שהובאו בהר' מגן גבורים הב"ד הר' מט"ש הגה"ט אות י"ז דמשמע מדבריו דכל שטר שיש בו קנין אמרי' יד בעה"ש עה"ע והר' הפו' יצ"ו הוכיח מתוך דברי מהריב"ל שאינו כן דדוקא בנדונו דיבר שהיה שם ריעותא דאסמכתא וכ' מהריב"ל דמאחר דמנהג פשוט בסופרים שכותבין בכל השטרו' וקנינא בקנין דלא כאסמכת' ובב"ד חשוב הו"ל כאילו נכתב וכמ"ש הרא"ש בתשו' וכו' וכו' ונמצא לא כ' מהריב"ל אלא בנדונו כי כל קנין בבד"ח מבטל האסמכתא אבל בשאר ריעותות הנמצאים בשטר דאמרינן יד בעה"ש עה"ת מה יושיענו הקנין וכ' הר' הפו' כי הר' מט"ש ז"ל לא נמצאו בידו תשו' מהריב"ל וכ' הדברי' בקיצור ושלא כסדרן. ולדעתי לא היה צריך להטריח הקולמו' על דברים פשוטים כאלה שלא יטעו בהם אפי' תשב"ר וכבר בדברי מהר"י אביוב באו מפורשים הדברים באר היטב ואין תימה על הר' מט"ש שלא ביאר כי כן דרך המציינים לכתוב בקיצור ואידך פירושא הוא זיל גמור בדברי הספר אשר ממנו הועתקו הדברים ומי שיסבור בדברי מהר"י אביוב פי' אחר חוץ מהאמת הוא דלא גמיר שמעתא ותו אין צורך לומר שלא היה מצוי מהריב"ל ביד הרב כמובן. עוד האריך הרב הפו' יצ"ו באריכות גדולה וקיצור הדברים הוא לבטל טענת הקונה שרוצה להסתייע מחמת לישנא יתירה טובא הכתובים בשטר ומשם רוצה לבנות דייק שהמכר היה מכר גמור וחלוט והעלה הרב הפו' יצ"ו שאינו כן דאין למדין מלישנא יתירה אלא ליפות כח המוחזק אבל לא להבא להוציא וכמ"ש הרב מגיד מראשית סי' וז"ח ושורש הדברים אמרן מהריק"ו ז"ל משם הרשב"א וכ"כ מהר"ש ן' חסון סי' (ח' מח"מ דפ"ב ע"א וסי' כ"ד דק"י ע"א) זה קיצור דברי הרב הפו' יצ"ו. ואני אומר גם דברים אלו הם כנים ואמיתים דאין לנו להשתמש מכח לישנא יתירה אלא לסיועי להמוחזק לא להוציא וכן העלתי בספה"ק כפי אהרן ח"א בחח"מ סי' ו' ד' קכ"ג ע"ד ד"ה וממקום קחנו משם. אלא שצריך לעיין יפה בנדון דידן מי נקרא מוחזק ומי נקרא מוציא שלא ביאר הר' הפו' יצ"ו ככל הצורך ולקמן בע"ה יתבאר על נכון. עוד כ' הר' הפו' יצ"ו לדחות דברי הסובר דאמרי' בשטר זה הלך אחר התחתון דומיא דההיא דמלמעלה מנה ומלמטה מאתים וכו' וכ' הרב הפוסק דלא איתמר האי כללא אלא כשגם למטה מפורש אבל אין ללמוד מדיוקא לומר הלך אחר התחתון וכמ"ש מהרשד"ם בסי' ר"מ עכ"ד:
וכשאני לעצמי אומר אני דאין אנו צריכים לכל זה דכבר השמיענו כזאת אדונינו הרשב"א ז"ל בשתים וג' תשובות הביאם רבינו הב"י ז"ל סי' מ"ב מחו' ה' שכל שטר נידון אחר משמעות השומעים ואף להיות יד בעה"ש על העליונה ובתשו' אחרת כתב כשהשטר משמעותו ניכר לב"ד שהוא כן. דנים אפי' ליפוי כח בעה"ש ע"ש ויעויין בספה"ק שם ד' קכ"ג ע"ב וג' שם כתבתי בשם הר' פ"מ בזה"ל ונדון דידן הוא כ"ש מדברי הרשב"א דאילו הרשב"א קאמר דכל שמשמעותו ניכר לב"ד יד בעה"ש עה"ע ואפי' להוציא כ"ש בנ"ד שמשמעותו ניכר לב"ד ע"כ. דכוותא בנ"ד אין ס' דמשמעות שטר זה שלפנינו אינו מכר החלטי אלא רשות לפתיחת חלונות ודאמלה שכן כתוב מפורש שלשה פעמים תחי' כ' בעד הסך הנז' שקיבל המוכר מכר והעביר ד"א באורך וכו' כדי שיוכל לפתוח הקונה וכו' חלונות ככל אות נפשו וגם מכר לו כל הד"א הנז' לצורך כנף גגו וכו' הרי מבואר באר היטב שהמכירה היתה לשיהיה לו רשות לפתי' חלונות וכנף גגו. ועוד חזר וכתב וכך אמר המוכר לקונה לך חזק וקני בכל הד' אמות הנז' ויהא לך כח ורשות לפתוח חלונות וכו' ועוד כתוב והודה המוכר איך ברשותו הלך הקונה והחזיק וכו' ומעתה קמו כל הד"א הנז' להקונה הנז' לצורך חלונות ודאמלה ע"כ ואחר כל אלה הדברים המפורשים ונגלים כשמש בחצי השמים מי שם פה לאדם לכסות השמש בכברה ולומר דמכירה גמורה יש כאן הס מלהזכיר אין כאן אלא מכירה לצורך פתיחת חלונות ר"ל שנתן לו רשות לפתוח חלונות ולהוציא כנף גגו וקושטא קאי כי האי שטרא ספרא דווקנא כתביה כי לפי שאין מועיל רשות והקנאה לפתיחת חלונות שאין לקנין על מה לחול דומיא דמוכר אויר הבית שצריך שיקנה הבית לאוירו כן כאן הקנה גוף הקרקע לאוירו אבל בקושטא לא נקנה לו אלא האויר ונשאר גוף הקרקע למוכר ונפק"מ שיוכל להשתמש שם בכל תשמיש שאין נמשך להקונה ממנו היזק וסתימה להחלונות הנז' ולכנף גגו הנז'. ודבר זה מבואר בתשו' הרשב"א בתול"א סי' א' הב"ד הר' לח"ש ד' ק"ח ע"ב וז"ל על מקום שבין ב' כתלים למימי הגגות היורדו' מב' הבתי' מראובן ושמעון ויש לש' מקום או חלון רחב וכו' ולראו' אין לו שום פתח או חלון אלא תשמיש הורדת גשמים בלבד גוף הקרקע לבעל הפתח ולחבירו שעבוד לקבל מימיו וכו' ואם רצה ראובן לסלק משם מימיו יכול שמעון לערבו עם ביתו לפי שגוף הקרקע לבעל הפתח אלא שיש לחבירו שעבוד עליו לקבל מי גגו כמו מי שמקבל מימי חבירו בחצירו וכו' עכ"ד. הנה בהדיא כתב דמי שמקבל מימי חבירו אין גוף המקום ההוא של חבירו אלא שעבוד בעלמא יש לו בו ודכוות' גבי חלונות דמי שנתן רשות לחבירו לפתוח חלונות על חצירו הרי אותם הד"א נשתעבדו לו לענין האורה שלא יוכל להאפיל עליו אבל גוף הקרקע לכל תשמישיו שאינו מונע האורה ואינו מזיקו לעולם הוא של בעל הקרקע ואעפ"י שכ' הרשב"א שם שאם היה לא' פתח או חלון פתוח לשם נראה פשוט שהקרקע הוא לבעל הפתח היינו בנדון דידי' שלהשני לא היה לו פתח להכנס לשם וזה מושכל ראשון בדבריו אבל הנותן רשות לחבירו לפתוח חלון לחצירו אין לו בגוף החצר כלום אלא שעבוד וגוף הקרקע של הנותן או מוכר וזה נקרא בפי כל הפוס' שעבודין עיין מט"ש סי' קנ"ד הגהט"ו אות ב' דמי שיש לו חלון על גגו של חבירו והחזיק ג"ש לשטיחת בגדים דיש סוברים דלא עלתה לו חזקה ויש חולקים ולכ"ע אם לא החזיק לא יוכל להשתמש בגג שום תשמיש אף שהחזיק בחלון והט' דהחזיק לאורה אבל בגוף הקרקע אין לו כלום. ויעויין להרב כר"ש סי' ל"ה דקנ"ד ע"ד דכתב דלדעת הרבה רבוואתא נזקי חלון דהוי שעבודין כמטלטלין דמו ולא שייך למימר אוקי ארעא בחזקת מ"ק כיון דאין כאן דררא דקרקע אלא שעבוד בעלמא ע"ש. וזה פשוט אינה צריכה לפנים ולפי שלקמן נצטרך לזה בע"ה הרחבתי הדברים פה:
ונחזור לענינינו הנה לשון השטר שלפנינו מבואר נגלה דאין כאן מכירת גוף קרקע רק שעבוד לפתיחת חלונות ולדאמלה. ונוסיף עוד ונאמר דאפי' אם נרצה לומר דלשון שטר זה הוי לשון סתום ומסופק הנה כ' מהראנ"ח בח"ב סי' ק"א והר' פ"מ בח"ב סי' ס"ה הב"ד בספה' כפי אהרן ח"א שם בסמוך דלשון המסופק ואיכא אומדנא לא' מן הצדדים אזלינן בתר האומדנא וכתבתי שם דאף דנראה דהר' מ"מ ז"ל מגמגם על הר' פ"מ מ"מ כבר פירש שיחותיו דק' לשמוע איך מפקינן ממונא בטעמא כל דהוא ע"ש ובכן בנ"ד אין לך אומדנא גדולה מזו דאם היה מוכר גוף הקרקע איך יתרצה הקונה בשטר זה שכ' בו פעמים שלש לפתיחת חלונות ודאמלה והי"ל לצווח ככרוכיא ולומר הלא אני קניתי קנין הגוף אלא שיש תנאי בינינו להניחו חלק בלתי בנין וכבר כתבנו שיש נפק"מ טובא בין קונה קרקע לקונה שעבודין לענין שאר הנאות שיש בקרקע חוץ מהבנין אל"ו מדנתרצה בשטר זה מוכחא מילתא דקושטא דמילתא לא היה כאן מעולם מכירת גוף קרקע אלא שעבוד ששעבד לו אויר גינתו לשיפתח חלונות ואין שום זכות אחר וגוף הקרקע הוא של המוכר וזה פשוט. ואחרי אשר בררנו באר היטב איך שטר זה אינו מכירת קרקע אלא מכירת שעבודין צריכים אנו לישב שאר הלשונות אשר בשטר זה שמהם מסתייע הקונה. הא' מה שכתוב שהמכר ה"ה בלתי שיור ולא שייר המוכר לעצמו אפי' כדי נעיצת יתד א' ע"כ משמע דמכר גמור הוא זה וגם את השני שכתוב והוברר איך בפי' איתמר שלא יוכל הקונה הנז' לבנות שום בנין בכל אורך הבתים בכל הד"א הנז' כלל וכלל אלא יהיה חלק ע"כ ואם לא היה כאן מכר גמור אלא לרשות לפתיחת חלונות לא היה צריך הכתו"ב לאומרו שלא יוכל הקונה לבנות ומהיכא תיתי יבנה בקרקע של אחרים אל"ו יש מכר גמור כאן. לזה נאמר לא מבעיא אם נדון זה כדין לשון סתום דסוף סוף אינו מפורש כאן שהיה מכר חלוט אלא מדיוקא רוצים להסתייע ויתכן יהיה זה כמו לשון סתום דקייל"ן ילמוד סתו' מן המפורש ויש להתלמד כן מתוך דברי מהריק"ו שהבאתי שם בד' קכ"ג ריש ע"ד ע"ש ואוקי באתרין אלא אפי' אם נידון אותו כדין עליון ותחתון שהלשון התחתון סותר את העליון הרי כ' מרן בב"י משם הגמ"י ופ' בש"ע ס' ה' כתוב למעלה דבר א' ולמטה דבר אחר אם אפשר לקיימם שניהם מקיימים אותם וכ' סמ"ע אפי' מדוחק וכ"כ הר' פמ"א משם מהריב"ל ואף שהר' ש"ך כ' דקיום מדוחק זו לא שמענו כבר תרגמה הר' ח"ש דר"ל דאין זה במשמעות הר' ד"מ אבל הדין דין אמת מצד הסברא הבאתי כ"ז שם בכפי דף קכ"ג ע"א ע"ש. והשתא נאמר דהנה יש בידינו לקיים אלו הלשונות האחרונים שיסכימו אל משמעות השער המפורש בו שאין כאן מכר גמור אלא שעבוד לאויר החצר כדי שיפתח בו חלונות. הנה הלשון הראשון לדעתי יש לישבו בדרך מרווח דלפי שאעפ"י שמכר לו האויר לצורך חלונות מ"מ פן יעלה בדעת המוכר לנעוץ יתידות הרבה באותם הד' אמות בענין שמונע ממנו האורה או ינעוץ שם יתידו' ויקשור חבלים לשטוח בגדים וזה יוכל לעשות המוכר כיון שגוף הקרקע שלו וימשך מזה האפלה אל החלונות הנז' להנצל מזה התנה עם המוכר שלא יוכל להשתמש שם בתשמישי' המזיקים כאלו. ולהפלגת הדבר כתב אפי' יתד א' ופי' הדברים כך הוא מוסב על המכירה לצורך חלונות שביאר למעלה מכר מכי' חתוכה וחלוטה בלתי שום שיור וכו' ר"ל לענין רשות החלונות לא שייר כלום בדבר המגיע נזק אל החלונות הנז' ואפי' בכדי נעיצת יתד שמן היתד הנז' ימשך נזק האפלה ומניעת אורה אל החלונות הנז' ונמצא אין ללמוד מדברים אלו שהיה מכר חלוט וילמוד סתום מן המפורש לעיל שהמכירה היא לצורך חלונות:
ואידך נמי הלשון השני יש לישבו ולפותרו על הדרך הנז"ל וכמו שאבאר להלן בע"ה. אמנם טרם אבאר הדרך הנ"ל בעינא למימר מילתא חדתא אף אם נודה לדברי המסתייע מלשון זה ונאמר שיש במשמעות דברים אלו שהיה כאן מכר גמור אפי"ה אין לנו להשגיח על לשון זה ואין לנו לתפוס אלא הלשונות המבוארים ומפורשים למעלה באר היטב שלא היה כאן אלא מכירה לצורך חלונות והדברים האלו האחרונים בטלים הם, וטעמא אמינא חדא ועוד. חדא מפני שכל הדברים הנאמרים לעיל הם לשון העדים שכן שמעו מפי המוכר שכן כתב הודה המוכר שנו"ק וכו' ובעדם ובעבורם מכר וכו' ומו"מ סילק ידו וכחו וכו' והודה המוכר איך ברשותו הלך והחזיק הקונה וכו' לצורך חלונות ודאמלה ע"כ הם דברי המוכר אבל מ"ש אח"ך והוברר הדבר איך בפי' איתמר שלא יוכל הקונה לבנות בכל אורך הבתים שום בנין בד"א הנז' כלל וכלל אלא יהיה חלק אינם דברי המוכר אלא דברי העדים שהם אומרים שהוברר הענין כך וכיון שזה סותר למאמר המוכר הא ודאי אין לנו לתפוס אלא דברי המוכר ולא לתפוס מה שהבינו העדים מתוך הענין דאימור אילו היו בפנינו היו אומרים שטעו בדמיונם ואין לך אלא מה שאומרים מפי המוכר בבירור וכמדומה לי יש ראיה מדברי הפוס' אבל אין הפנאי מסכים לחפש בדברי הפוס' אבל הם דברי' שהשכל מחייבן דבכיוצא בזה לא אמרו הלך אחר התחתון ועוד מט' אחרינא י"ל דאפי' יהיו דברים אלו דברי המוכר כשאר לשון השטר הואיל ותנאי זה עשאו המוכר עם הקונה שלא יבנה באלו הד"א אלא ישאר חלק ומתוכו אנו רוצים להתלמד שהיה מכר גמור היפך האמור למעלה שהיה מכר לפתיחת חלונות א"כ הו"ל זה התנאי האחרון הסותר את הראשון פטומי מילי הואיל ולא היה על המוכר להתנות תנאי זה אלא על הקונה ודמי לההיא דאמרי' בפ' איזהו נשך ד' ס"ה ופ' טוש"ע ח"מ סי' ר"ז ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא ופרש"י ותוס' והרא"ש דהט' משום דתנאי על הלוקח להתנות והתנה אותו המוכר אמרי' פטומי מילי בעלמא הוא ועוד כ' הרא"ש והטור כיון שבתחילת הקנין פסקו שלא באחריות ועדיין לא נגמר המקח כגון שנתן מעות ולא כתב את השטר כיון שנתרצה הלוקח ליקח שלא באחריות אעפ"י שאמר לו המוכר אח"ך קודם שנגמר המקח מגבינא שופרא שבחא וכו' ולא חזר התנאי נר' שאף הלוקח לא החשיב דבריו הללו לעיקר התנאי אלא להניח עוצבו ורוגזו וחשב בלבו אם אחזור התנאי יחזור מדבריו וטובה השתיקה הילכך אמרינן פטומי מילי בעלמא עכ"ד ובשם תלמידי הרשב"א כ' הרב ב"י ז"ל והנכון כמו שפירש הרב דדוקא מוכר ולוקח והכא מיירי כשהתחיל המקח ועדיין לא נגמר כגון שהחזיק בקרקע ועדיין לא נתן הדמים א"נ נתן הדמים ולא כתבו השטר א"נ אפילו קודם שהחזיק ונתן דמים וכגון שהתנו ביניהם תחי' שהוא מוכר לו קרקע זה שלא באחריות דכיון דמתחי' התנו ביניהם לקנותו שלא באחריות ונתרצו בכך עכשיו כשאמר לו דאי טרפי לך מגבינא לך וכו' הו"ל לחזק דבריו כיון שמתניהו מוכר שאינו צריך לו וכיון שלא חיזק אמרי' פטומי מילי וכו' עכ"ד. ועיין להכהן הגדול בס' פרמ"א ח"ב סי' ט"ל בירר וזיקק כל הסברות והפירושים הנאמרים בסוגיין זו כ' בזה"ל כלל העולה מן האמור דלא אמרי' דמפני שהתנה המוכר והיינו לטובת הלוקח דלא הוי תנאי גמור ואמרי' פטומי מילי אלא דוקא בכה"ג דהתנו שניהם בראשונה תנאי הפכיי לזה התנאי האחרון שהתנה המוכר וכיון שהתנה אותו המוכר באחרונה ולא קיימו הלוקח נראה שלא נחה דעתו בכ"ז ולכן לא קיימו הלוקח כדי שלא יחזור בו המוכר מעיקר המכר וע"ז סבר וקביל תנאי הראשון ואמר יפה שתיקה שאם יקיים המכר הרי טוב ואם לאו אעמוד בתנאי הראשון עכ"ד. ומעתה לנדון דידן נראה דומה ממש להאי דינא דכיון דמפורש בכל לשון השטר שהודה המוכר שהלך והחזיק וקנה לצורך חלונות ונמצא נגמר המקח במכירה לצורך חלונות א"כ כי הדר מתנה המוכר עם הקונה שלא יבנה באותם ד"א אלא ישאר חלק אם פירושו הוא שמכר לו מכר גמור גוף הקרקע הו"ל פטומי מילי כיון דדברים אלו הם הפוכים אל הדברים הראשונים אשר על פיהם היה גמר המקח שהמכירה היתה לצורך חלונות וזה התנאי ההפכיי האחרון הי"ל לקונה להתנותו שבתורת מכר קרקע גמור קונ' ממנו ומדהתנה אותו הלוקח והמוכר לא התנה אותו הרי הוא בטל מעיקרו דהו"ל פטומי מילי כן נר' כעת ועדיין צריך להתישב קצת בזה א הפנאי מסכים:
תבנא לדמעיקרא להמשיך גם לשון הזה האחרון הסתום שיסכים עם הלשון הראשון המפורש דלעולם אין כאן אלא מכירה לצורך חלונות ודאמלה ואם תאמר דאי הכי למאי אצטריך להתנות שלא יוכל הקונה לבנות שום בנין באלו הד"א מהיכא תיתי יבנה במה שאינו שלו יש לפרשו דאתא לטפויי ולאלומי כח המוכר שלא יוכל הקונה להוציא זיזין הנקרא שאנישיק מחלונותיו לתוך אויר הד"א הנז' וזה נקרא בנין ותופס הבנין הזה באויר הקרקע הנז' וא"ת וגם זו פשיטא ולא הוה צריך למימרא אמינא לך דלא פשיט' וצריכא לפני ולפנים שהרי מצינו תרי אשלי רברבי ה"ה מהרימ"ט ז"ל בחח"מ סי' ע"ו והר' פרמ"א ז"ל בח"ב סי' ג' הם אמרו דיכול להוציא ג'אדראק ושאנישיק לפני חלונו ואעפ"י שמוסיף קצת בהיזק ראיה ושכנגדו חלוק עליו הרב הגדול מהרח"ש ז"ל הב"ד שם בהר' פרמ"א סי' ד' ע"ש וטעמ' ונימוק' ובמאי קמפלגי נבאר להלן בע"ה באורך וכתב לח"ש ז"ל בסי' ז' ס"ח דדבר זה במחלוקת שנוי ושמהראד"ב ומהרש"ך קיימי בשי' מהרח"ש ע"ש. ומעתה נאמר דהאי ספרא דכתב האי שטרא ספרא דווקנא הוא והתנה המוכר עם הקונה שלא יבנה שום בנין באותם ד"א האי לישנ' יתיר' לטפויי אתא שלא יוציא בליטות ושאנישיק מחלונותיו לתוך אויר הד"א הנז' וצריך היה הדבר לאומרו דאלמלא כן יש במשמע שיכול להוציא לפי שי' מהרימ"ט והפרמ"א וע"כ הטיל תנאי מפורש שלא יוכל להוציא ומעתה נמצא לשון הזה הסתום האחרון נמשך ומתקשר יפה עם הלשון המפורש הראשון דאין כאן מכר גמור אלא מכיר' לצור' חלונו' ודאמלה אלא שבפירוש התנה בתנאי זה האחרון שלא יוציא זיזין ובליטות וזה פי' מתישב כמעט אפי' שלא מדוחק ואם נפשך לומר פי' זה אינו אלא מדוחק כבר כתבנו דגם מדוחק מפרשינן כדי להסכים הסתום עם המפורש. ואבע"א מכח לישנא יתירה דלעולם לטפוי אתא להמוכר ולא כמו שסברו מימר לסיועי לקונה מלשון זה לבד הט' שכ' הרב הפוסק יצ"ו כנז"ל גם יש ט' אחר שאינו מסייע זה הלשון אלא למוכר לפי שתנאי זה המוכר עשאו וצריך שהלישנא יתירה יסייע להעושה התנאי לא לקונה אשר הוא מקבל התנאי על כרחו וזה פשוט:
ואחרי הודיע אלדי"ם אותנו את כל זאת שאין שום סתירה בשטר זה אלא כולו אומר מתחי' וע"ס שלא היה כאן מכר אלא לצורך חלונות. פש גבן חקור דבר שזה המוכר שרוצה לקרב בנינו הוא מזיק לגינה בהיזק ראיה אם יכול או לא. והנה כתב מע' ה"ה הי"ו בענין היזק ראיה וז"ל וכיון שכן בהכי יפוי כחותיו אלו מהמוכר ששייר לעצמו עכ"פ זכות לאויר חלונותיו דינא אית ליה לבוא עליו אפי' מנגד לטענתו האחרת של הקונה אשר עדיין לא בא זכרונה בדברינו והיא מדין פתיחת חלון נגד חלון דהלכתא אזלא במוסכם דאינו רשאי עכ"פ לרשות המיוחד שלא על רשות הרבים אלא בין השותפים או כיוצא בו כמו בנ"ד וא"כ ה"ן כיון שהקונה הזה עכ"פ אית ליה זכות פתיחת חלונו' מכח מכירה דנא א"כ כשיבא הוא לבנות מחר בחורבתו ויפתח חלונותיו כמו שהיו נמצא זה שפתח ברשותו עכשיו יהיה לו מזיק בהיזק ראיה מחלון נגד חלון. כל קבל דינא אמינא דלא מיבעיא למצב שהיא היום חורבתו בלי בנין אין אנו נזקקין אליו דגם מנהגא דידן הכי אזלא כשאלוניקי יע"א כותיה דהרא"ש ז"ל בפותח חלון על החרבה כ"ש הכא נמי מנגד לחרבתו דלא היה ולא נברא עדיין שמץ בנין ודיה לצרה בשעתה. אכן ל"מ לחלונות שפתח הלה עכשיו בדירתו התחתונה לית דין ולית דיין מאותה ששנינו גבי דין חלון נגד חלון דאם רואים אותו בני רשות הרבי' שהם נמוכים שפיר דמי ולית לן בה כיון שבלא"ה הרי הוא ניזוק מבני רה"ר ודכוותא ה"נ הכי כפי מה שהצגנו בשאלה דגם קודם לכן היה לו חלונות מנגד הרחק שהיו מביטים דרך חלון נגד חלון מבלי ספק. אלא אפי' למה שעתיד לבנות ואפי' לדירה העליונה זה כנגד זה הרי סוף סוף נכנסנו בפלוגתא אחריתי אי פתיחת חלון נגד החלון הוי כמי שכופהו לסתום זה הבא לפתוח עכשיו לשכנגדו הפתוחים חלונותיו מקודם רמז פלוגתא זו הרב לח"ש ז"ל בד' קי"ט ע"ד מידי הביאו להרב ב"ד סי' ע"ג סיים בסו"ד דיש מן. הסוברים דלא כותיה ז"ל כי לא הורה גבר מקום ציונו ויעויין עוד להרב לח"ש ז"ל בד' קכ"ה ריש ע"ב ובודאי שכן נראה מספיקו של הרב מהר"ש יונה בנימוקי הטור סי' קנ"ג הביאו הרב כנה"ג שם הגהט"ו אות כ"ד וגם מהכרעת הרב מט"ש ז"ל שם שאביאנו בסמוך בע"ה הא ודאי נראה דאין הכל מסכימים בסברא זאת דהרב ב"ד דפותח חלון נגד חלונו של חבירו לא הוי כפופהו לסתום מדקמכריע הר' מט"ש ז"ל וקפשיט ספיקו של הרב מהר"ש יונה ז"ל מטעם דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולמה ליה כולי האי לימא מר משום דהוי ככופהו לסתום והוא כבר מכר זכותו זה שיפתח חלון ואיך עכשיו רוצה לכופו שיסתום אלא ודאי דזה אינו מוסכם ויש ויש דסברי מרנן דלא הוי ככופהו לסתום. א"כ ה"נ נהי דלמאן דס"ל דהוי ככופהו לסתום הרי ודאי קא מקפח זכותו שמכר אליו קודם ברם למאן דס"ל דאינו ככופהו לסתום במה כחו יפה למחות עליו שלא יפתח גם הוא כמוהו ויכול לומר קי"ל כמאן דס"ל דאינו כופהו וכו' איברא דיש מקום העמדה מהכרעת היתר ספיקו של מהר"ד יונה ז"ל מפי הרב מט"ש ז"ל הגה"ט ס"ק כ"ה מס' דנפשיה מכיון דמוכר בעין יפה הוא מוכר אך אכתי אין זה מספיק בנ"ד דשאני התם שהיה על הסתם ממש ואילו כאן מכח כל הנך טעמי תריצי שכתבנו למעלה אית לן מימר דלא מכר כולי האי בעין יפה שלא שייר לעצמו זכות פתיחת חלונות לפחות בה כי מחאתו ביד שכנגדו לשאר תשמישין על ידי תיבות אלא חלק יהיה או על ידי צורך הקנאה מיוחדת לענין זה בפ"ע שלא יוכל לפתוח חלונותיו שם או מלשון כדי נעיצת יתד א' עכ"פ לדידי לא דמיא לההיא דהרב מט"ש ז"ל. וכ"ש אם נאמר דגם הרב לח"ש ז"ל בהביאו רמז פלוגתא על הרב ב"ד הוי אפי' למי שהחזיק ג"ש וטענה ודאי דהיינו הך דהרב מט"ש ז"ל כיון שבסתם מתני לה דאין הכל מודים בזה והכי נמי מסתברא כי גם הוא הרב לח"ש ז"ל הביא לעיל ד' קי"ח סע"ג ספי' של מהרש"י ז"ל ולא הכריע כנראה כי מידי פלוגתא לא נפקא. ועל הכל בנ"ד דאמרן מכל הנך ט' דלא דמיא לההיא דהר' מט"ש דסמי מכאן דאינו כופהו לסתום הרי בתר הכי סמיא בידיה ששייר לעצמו מקום לפתיחת חלונות בעין יפה ולא מכר בעין יפה אלא שייר לעצמו בעין יפה ואין הפנאי מסכים אתנו כעת לחזור אחר ס' פ"מ ח"ב סי' ס"ד המביאו הר' מט"ש ז"ל סי' רי"ד הגה"ט ס"ק ח"י נא אדון יע"ש אם יש איזה נפקותא לנ"ד וגם בסי' ר"מ בסמ"ע ומביאו להרב הלבוש הנראה שרוצה להצמיח כעין פלוגתא בעיקר דין מוכר בעין יפה מוכר עכ"פ בנ"ד צריכא רבא עכ"ד הרב הפוסק מגן אברהם יצ"ו:
ואנכי הרואה כמה קיצר הרב הפוסק יצ"ו בדברים אלו וכבר ניכר מתוך דבריו כי בחפזון גדול כתב ועירוב פרשיות שנה כאן הנה מ"ש ז"ל כל קבל דנא למצב שהיא היום חורבתו שהיא בלא בנין אין אנו נזקקין אליו דגם מנהגא דידן הכי אזלא כשאלוניקי כותיה דהרא"ש בפותח חלון על החורבה וכו' ודיה לצרה בשעתה עכ"ד לא ידענא לצייר הדברים דהא שאלתינו הכי אתשיל שהבא מכח ראובן המוכר רוצה לבנות סמוך לאלו הד' אמות ולפתוח חלונות כנגד חלונות הקונה וכל עיקר שאלתין ע"ז הוא אי רשאי או לא א"כ מהו זה שכתב שהיא חורבה ואין אנו נזקקין לו ומה ענין פלוגתא דהרא"ש והרשב"א בפותח חלון על החורבה לזה דהתם מפני שכיון שכעת המקום חרב אינו מזיקו בראיה בהא איפליגו אי יכול לבנות וכשירצה חבירו בעל החורבה יסתום ונמשך מזה מחלוקת אחר אי עלתה לו חזקה או לא דהא בהא תליא כמבואר בשורש הדין ומה ענין זה לנ"ד שרוצה לבנות ולפתוח חלונות על אלו הד"א ולהזיקו בראיה תכף ומיד ושע"ז נשאלנו ורב המרחק ביניה' באופן דברים אלו הם אצלי כספר החתום. גם מה שדימה דין זה לדין אם רואים אותו מרה"ר אינו מדוקדק כי יש לחלק ביניהם אבל דין זה תלוי בפלוג' דהר' פמ"א ומהרח"ש ז"ל שהבאתי דבריהם לעיל במי שרוצה להוציא שאנישיק מביתו והלה טוען שמוסיף עליו בהז"ר והיינו ממש נדון דידן שמקודם כבר היה לראובן ושמעון חלון נגד חלון כפי המוצג בשאלה אלא שהיו בתי ראובן באמצע הגינה רחוקים קצת לבתי שמעון ועתה שרוצה לקרב בנינו אל הד"א הנ"ל הוא מוסיף בהז"ר. גם יש להעיר על הרב הפו' יצ"ו שלעיל בתחילת דבריו נשתמש בכלל דמי שמשייר לעצתו בעין יפה הוא משייר וכאן משתמש בכלל דמוכר בעין יפה הוא מוכר ואלו הב' כללים הם מכחישין זא"ז ועיקרא דמילתא היא פלוגתא דרבנן ור"ע בב"ב ד' ס"ד דרבנן סברי מוכר בעין רעה ומשייר לעצמו בעין יפה ור"ע סבר מוכר בעין יפה הוא מוכר ואינו משייר לעצמו בעין יפה כמבואר כל זה בטוש"ע סי' רי"ד ורי"ו וסו' סי' קנ"ד. ואמנם כבר הודיענו הסמ"ע ז"ל טעמא דמילתא ופשר דבר בסי' רי"ד ס"ק י"א וז"ל דוקא בכעין זה שהבור ודות נשארו למוכר בלי תנאי ואפשר להתקיים שיורו דבור ודות ע"י קנית הדרך מהלוקח אבל המוכר דקלו לחבירו ושייר פירותיו כיון שגילה דעתו שמבקש לשייר לנפשו גם א"א לו להיות השיור בפירות אם לא שייר לו מוצא מקום פירות הדקל הזה אמרי' דבעין יפה שייר לעצמו כל הצריך לו וכו' עכ"ד ומעתה בנ"ד מה מקום מצא הרב הפו' לומר בעין יפה משייר מקום לעצמו לפתי' חלונות על אלו הד"א לא תנאי עשה לשייר וגם אפשר ע"י דרך היינו שיקנה מחדש רשות מאת הקונה לפתוח חלונו' שם באופן דאי מטעם זה בעינן למיתי עליה אין לנו אלא לומר דבעין יפה מכר ולא השאיר לעצמו זכות לחלונות. אכן קושטא דמילתא דנדון דידן הוא דומה ממש לספיקו של מהר"ש יונה ז"ל שהביא הרב הפוסק יצ"ו וכאשר נעמוד עליו ונראה היעמדו דברי הרב מט"ש ז"ל משם יתבאר לנ"ד בשאלתינו. ואומר. מהרש"י ז"ל בד' קל"ו ע"ג נסתפק בראו' שהיה לו חלון בביתו לרה"ר ונפל הבית ובא חבירו שמעון שכנגדו לבנות בית ולפתוח חלון כנגד אותו החלון ולא הניחו ראובן ופייסו בדמים וקנה ממנו לפתוח החלון הנז' אח"ך בא ראובן לבנות ביתו ורצה לחזור ולפתוח החלון הנז' במקומו כבתחילה אם שמעון יכול לעכב עליו באומרו כבר מכרת לי זה הזכות א"כ לא תפתח חלון כנגד חלוני ולא איפשיטא ליה וצדדי הספק ביארם שם הרב בנו ז"ל הצד הא' הוא שיוכל ראובן לבנות החלון כבתחילה שיאמר לו אמת שמכרתי לך שתפתח חלון אבל לא ע"מ שאני אסתום חלוני אלא המכירה היא שנתרצתי וסבלתי הז"ר שלך ויהי' לך חלון נגד חלוני דומיא דהך תשו' הרא"ש דקילוח המים בחצירו ע"ש והצד הב' הוא לשלא יוכל ראובן לפתוח דשמא ע"י פתיחת חלון ראובן נגד חלונו של שמעון יצטרך שמעון לסתום ונמצא מתבטל עיקר המכר שמכר לו לפתוח החלון וכיון שהוא מחוייב עכ"פ לקיים המכר הנ"ל א"כ לא יפתח אלו הן צדדי הספק ולא איפשיט הבעיא. וכ' עליו הרב מט"ש בסי' קנ"ד הגהט"ו אות כ"ה ז"ל ולעיקר ספיקו של מהרש"י נראה דכיון דמוכר בעין יפה הוא מוכר הא ודאי דלא הוי המכירה אדעתא שיסתום הלה אח"ך חלונו ויזיקנו בהז"ר עכ"ד. הנה דברי הרב אלו אם הם כפשטן יש להשיב עליהן דפסקי בסכינא חריפא דבכה"ג אמרי' מוכר בע"י הוא מוכר ואנן חזינן דמילתא כדנא במחלוקת היא שנויה דהנה הטור ז"ל סו' סי' קנ"ד כ' ז"ל האחין שחלקו והגיע החצר לאחד והבית לשני והיה לאביהן חלונות פתוחים מן הבית לחצר צריך לסותמן אעפ"י שחלקו בשומא וכו' במד"א בתוספת אורה כגון אכסדרה שאורה רב אבל אם הוא בית שאין לו אורה יותר מהצריך לו אין צריך לסותמו וכו' כי בית אפל אינו שוה כלום. וכ' עוד ז"ל ראובן שמכר או נתן הבית לשמעון והחצר ללוי והיו החלונות פתוחי' מהבית לחצר הלוקח או מקבל מתנה צריך לסותמן ע"כ. הנה הדין הראשון הוא נלמד מסו' דב"ב ד"ו בהנהו תרי אחי דפלגו בהדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביסא ומבואר שם הט' בגמרא משום דהלכתא כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר ושם מבואר הדין כן באחין שחלקו. והדין הב' הוא מדברי הרמב"ם כמ"ש הרב"י שם ונלמד מדין אחין שחלקו. וכ' עוד הטור ז"ל ואם מכר החצר ושייר הבית לעצמו בזה כ' הר"י ברצלוני ז"ל יש מי שאומרים כיון שמוכר בעין יפה מוכר כשמכר לו החצר מכרו לעשות בו כל חפציו ואינו יכול למונעו שלא להאפיל עליו וכו' ויש מי שאומר שגם בזה צריך להרחיק והכריע הוא שא"צ להרחיק משום דקייל"ן מוכר בעין יפה הוא מוכר ע"כ ומרן ז"ל על השלחן הטהור ס' ז"ך פ' הדין הא' דשני אחים ובס' כ"ח פ' דין א' שנתן או מכר לשנים ואח"ך כ' הדין השני וז"ל ראובן שמכר או נתן כאחד הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחות מהבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו. הנה זהו הדין הב' ואח"ך כ' הדין של ר"י ברצלוני וז"ל וה"ה אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונו' וי"א דאינו יכול לבנות אלא א"כ הרחיק ד"א ע"כ. והנה הס' האחרונ' שהביא הר"י ברצלוני שאינו יכול לסתום היא תמוה' מאד דכיון דאיפסי' הלכתא בפ' המוכר את הבית ד' ס"ב גבי בור ודות דמוכר בעין יפה הוא מוכר וכן פ' כל הפוס' ומרן בש"ע סי' רי"ד ואין חולק בדבר הזה וגם בדין אחין שחלקו הוא מוסכם דאין להם חלונות זע"ז והוא מהט' הנ"ל דשניהם נקראים מוכרים ובעין יפה הוא מוכר א"כ מ"ש הכא במכר החצר ושייר הבית דס"ל להי"א שלא יוכל לסתום ולא ראיתי מי שנתעורר בזה זולתי הט"ז שכ' וז"ל והיו חלונו' פתוחות החלונות גרסי' בה"א הידיעה וכו' וא"כ בזה סותם לגמרי האורה של ביתו ואפי"ה הרשות בידו ואע"ג דבסמוך חי' הרמ"א לענין תוס' אורה דוקא היינו דשם נתן לו ג"כ לבעל החצר עילוי דמים וכו' משא"כ הכא אימור מכר לזה הבית בלא אורה וכ"נ מדברי הרא"ש וכו' ובדיבור שאח"ז כ' ז"ל וי"א דאינו יכול לבנות תמוה הא הלכה רווחת דמוכר בעין יפה מוכר ונר' דהי"א ס"ל כדעת התוס' שזכרתי בסמוך דכל בית אמרי' שאינו יכול להאפיל עליו לגמרי וכאן מיירי במאפיל לגמרי ובזה לא אמרי' מוכר בעין יפה הוא מוכר וכו' עכ"ד:
ואני בער שמעתי ולא אבין כונת הרב ז"ל דהנה מ"ש בדיבור הא' דבמכר לב' כ"א סותם הבית לגמרי אף שאין לו אורה ממקום אחר וטעמא טעים דדוקא גבי אחים דס' ז"ך הוא דאמרי' דאם אין לו אורה אינו סותם משום דעלו להדדי בדמים והו"ל כאילו פי' שבאותו עלוי דמים קונה האורה אבל במכר לשנים אימור מכר לזה בלא אורה הם דברים נכונים והט' שכיון שמכר לשניהם כא' אין אתנו יודע למי מכר בעין יפה יותר מחבירו כדי להעדיף כחו לכן כל חד ליקו אדוכתיה עיין בדברי הרמ"ה ז"ל פ' המוכר את הבית בד' קכ"ט מן הספר ע"ד ודו"ק. ועיין לקמן בדברינו בס"ד. אכן מ"ש הרב בדבור השני לישב דעת הי"א של רי"ב דמיירי בשאין לו אורה ממקום אחר והי"א ס"ל כדעת התוס' דכל בית אינו יכול להאפיל לגמרי הם דברים תמוהים לענ"ד שהרי הך מילתא הויא פלוגתא דרש"י עם ר"ת ור"י כמבואר שם בסו' דאספלידא בדברי התוס' והרא"ש ד"ה אמר ליה דרש"י פירשה שיפול לבנות ולסתום לגמרי אעפ"י שאין לו אורה ממקום אחר ור"ת ור"י תמהו עליו דכיון שכל בית שאין לו אורה אינו שוה כלום א"כ מסתמא כיון דעלו בדמים שמו גם האורה הזאת ולכך העמידוה בשיש אורה ממקו' אחר והטור פ' כדברי הרא"ש ור"ת ור"י ולא חש לס' רש"י כלל ע"ש. והשתא ק' מאי דעתיה דהרב ט"ז ז"ל אם כונתו לומר דהני ב' יש אומרים שהביא הר"י ברצלוני ז"ל בהא קמפלגי בפלוגת' דרש"י ור"ת דלהי"א קמא אמרי' מוכר בעין יפה מוכר ומאפיל לגמרי אף שאין לו אורה ממ"א והי"א בתרא ס"ל כדעת ר"ת ור"י דכיון שאין לו אורה ממ"א אין יכול להאפיל זה לא יתכן דא"כ ק' על הטור שסתם דבריו תחי' ופ' כדעת ר"ת ור"י דבאין לו אורה ממ"א אינו יכול לסתום ולא חש אפילו להעלות על דל שפתיו שרש"י חולק בזה גם הרב ב"י ז"ל לא הזכיר מזה כלום ואיך יתכן שתכף ומיד יביא ס' רי"ב שמביא מחלוקת בזה לפי דעת הט"ז ולא עוד אלא שהכרעת רי"ב היא כהי"א קמא וכס' רש"י ורוב גדולי האחרו' כתבו שהכרעת רי"ב מכרעת אלמא נקטי' כותיה דרש"י ז"ל היפך פ' כל הפוס' ומור"ם ז"ל ג"כ סתם כדברי הטור ופ' כר"ת ור"י. ומכ"ז מוכרח לומר שאין כונת הרב ט"ז ז"ל לומר דהפלוגתא של הרי"ב היא הפלוגתא עצמה של רש"י ור"ת אלא כונתו לומר דהאי דינא דמי לדין הקודם לא' שמכר לב' דכי היכי דהתם אמרי' שיכול לבנות ולסתום גם כאן יכול לסתום לדעת י"א קמא ולדעת י"א בתרא אינו יכול לסתום כיון דאין לו אורה ממקום אחר זה ודאי כונתו ז"ל אבל באמת דבריו תמוהי' דמה ענין דין זה דמכר החצר ושייר הבית לעצמו להך דינא דלעיל דמכר לשנים דשניא ההיא דמכר לשניהם כא' ואין בידינו לברר למי משניהם העדיף טובו וכחו ע"כ אמרי' כל חד ליקום אדוכתיה ויכול לבנות ולסתום ואין בידינו כח לכופו שלא יבנה אבל כאן הרי מוכר א' וקונה א' לפנינו שמכר את החצר ושייר לעצמו הבית ובמוכר א' לא שייך לומר עילוי דמים כי כל הטעם דאחין שחלקו דאמרי' דאין להם חלונות פירשוה התוס' שם ד"ה משום דכל א' הו"ל מוכר לחבירו ובעין יפה מכר ולא שייר לעצמו שום זכות ועיין ג"כ בדברי הרמ"ה לשם נתבארו הדברים יותר בארוכה וכיון שכן זה שמכר החצר ושייר הבית בודאי בעין יפה מכר ע"מ שיסתום לו החלונו' וחזר התימה מאי טעמייהו דהי"א בתרא דסברי דאין יכול לבנו'. ומילתא דאתיא באגב אביא זה מן החדש כי אעפ"י שהטור וכל הפוס' לא חשו לס' רש"י כנראה דסברו דהיא סברא יחידאה מ"מ ראיתי להרמ"ה ז"ל בשיטתו לשם שכ' להדיא כדברי רש"י דאע"ג שאין לו אורה כלל ממקום אחר יכול לסתום יע"ש בד' י"ג מן הספר ע"ד שכ' בזה"ל והאי חלון העשוי לאורה דלא הוה אתי ליה נהורא אלא מרשות' דחברי' וכו' עכ"ד הרי מצאנו חבר לרש"י ז"ל דאף אם אין לו אור' ממ"א יכול לסתום ויועיל זה להתלמד במקום אחר שיוכל לומר קי"ל כרש"י והרמ"ה ז"ל ועיין לח"ש סי' ח' סעיף ד' דקכ"ה ע"ב. תבנא לדאתאן עלה שעם דברי הט"ז לא עלתה ארוכה לדברי הרי"ף ועדיין צריכים ישוב:
ואשר אני אחזה לי לישב דעת הרי"ב הוא זה דהנה אמרי' בב"ב ד' פ"ב ע"ב לימא ר' אלעזר לית לי' דשמואל דאמר שמואל ה' כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר א"ל לא מתוקמא מתני' כר"ע מדקתני הגדילו יש פה ואי ס"ד ר"ע היא אמאי יש פה האמר מוכר בעין יפה הוא מוכר א"ל אימור דאמר ר"ע גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא גבי אילן מי שמעת ליה מי לא מודה ר"ע באילן וכו' ופי' רשב"ם ז"ל דלא מכחשי בארעא לא הבור ולא הדות שאנו נותנים לו הילכך בעין יפה זבן ויהיב ליה דרך גבי אילן מי אמר בתמיה מי אית ליה עין יפה גבי אילן כ"כ לשעבד לו קרקע שלו לכל מה שיגדלו נופותיו ויאבד קרקע שלו שהצל רע לבית השלחין וכו' דנהי נמי דאית ליה עין יפה גבי אילן במכר אילנות וכו' כדאמרן בפ' חזקת מיהו היזק גדול כ"כ כגון שמאבד לגמרי קרקע שלו לית ליה עין יפה ע"כ ובדבור שאח"ז כ' ז"ל ומיהו שיעורא דאורה וסלו אית ליה לר"ע דלר"ע דרך יש לו דומיא דבור ודות דלא דמי להיזק גדול של אילן ע"כ. מתבאר מדבריו דעיקר חי' הש"ס הוא דלא אמר ר"ע מוכר בעי"פ מוכר אלא בהיזק קטן לא בהיזק גדול כהגדלת הענפים שתופס מקום הרבה מן הקרקע והרמב"ן ז"ל בחי' לשם הבין מתוך דברי רשב"ם דתרתי מילי קאמר חדא דבעינן שיהיה היזק קטן ותו דבעינן שיהיה ההיזק מבורר בעידן זביני אבל לא אמרי' עין יפה להנזק שיתחדש אח"ז כגון הגדלת הענפים ע"ש ויש להבין מתוך דברי רשב"ם כן ממ"ש לשעבד קרקע שלו לכל מה שיגדלו וכו'. אכן בש"מ לרב"א ז"ל הביא פי' אחר בשם רבינו יונה בעליות ובשם הרא"ם ז"ל וז"ל שם אימור דאמר ר"ע גבי בור ודות דלית ליה פסידא שהרי המוכר עצמו כבר היה לו דרך בשדהו לאותו בור ודות ואין למוכר פסידא בנתינת הדרך אחר המכר אבל בהגדלת הענפים אי אמרת לא יש פה אית ליה פסי' מחמת מה שנוסף שם אחר המכר וכו' עליות והרא"ם פי' אימור דאמר"ע היכא דלית ליה פסי' כגון דרך שאין לו בכך הפסד שהרי הוא זורע את הדרך היכא דאיכא פסי' שאם הגדילו לא קנה קרקע הלוקח כנגד מה שהגדילו ונמצא שמפסיד המוכר מן הקרקע כנגד האמורין שהגדילו מי אמר ר"ע מוכר בעין יפה ואין לו לקוצצן וכו' ע"כ. גם הרמ"ה ז"ל בסו' זו כ' בזה"ל אימור דאמר ר"ע היכא דלית ליה פסי' למוכר כגון דרך וכיוצא בו דאע"ג דעייל פנימי ונפיק עלויה לית ליה פסי' לחיצון בהכי דהא תנן החיצון זורע את הדרך היכא דאית ליה פסידא לחיצון מי אמר וכו' ע"כ. הנה מבואר בדבריהם דעיק' חי' הש"ס הוא דלא אמר ר"ע מוכר בעי"פ מוכר אלא דוקא היכא דליכא פסי' כלל למוכר כי דרך שאינו מפסיד שום דבר מן הקרקע שלו שהרי הוא זורעו ואינו מזיקו הפנימי בכניסה ויציאה שלו אבל היכא דאיכא פסי' מודה ר"ע דאינו מוכר בעי"פ וזה מבואר בדברי הרא"ם והרמ"ה אבל דברי רי"ו נר' דארכביה אתרי ריכשי דנקט פסי' דאחר המכר כדברי רשב"ם בט' האחד מ"מ גם הוא כ' שאין לו פסידא כיון שמקודם גם הוא היה עובר בזה הדרך ונמצא עין יפה ר"ל שאינו רוצה להרויח יותר ממה שהיה לו מקוד' ר"ל שמקודם היה עובר בזה הדרך ועתה רוצה להרויח ולזרוע בזה הדרך זה לא אמרי' אלא דיו להיותו כמקודם שהיה זה מיוחד לדרך להבור ולא היה זורעו זה נר' כונתו ז"ל לכל הצדדין דעתו גם הוא כדעת הרא"ם והרמ"ה דלא אמרינן מוכר בעי"פ אלא בדליכא פסידא כלל ושלא כדברי רשב"ם דמחלק ל נזק גדול לקטן או בין נזק מבורר בשעת המכר לנזק שיתילד אח"ך וכ' שם הרמ"ה בסו"ד דהכי קיי"ל כחי' זה של הש"ס דלא אמרה ר"ע אלא בדלית ליה פסידא איברא דצריך להבין לדעת הרבנים הנ"ל איך יתישב הך מימרא דשמואל דאחין שחלקו דאין להם דרך זע"ז ולא חלונות ולא סולמות ומבואר בד' ס"ה דט' דשמואל הוא משום דפוסק כר"ע דמוכר בעי"פ מוכר ורב שחולק על שמואל בדין זה היינו משום דפוסק כרבנן וק' בשלמ' דרך וסולמות אין כאן פסידא מגוף הקרקע אבל חלונות אין כאן פסיד' גדולה מזו שמאפיל עליו אור החלון וכבר אמרו אין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אלמא נזק גדול הוא והיכי קאמר שאין להם חלונות והלא ר"ע לא אמרה היכא שיש נזק למוכר. ובשלמא לדעת רשב"ם ניחא א"ל לט' שכ' שהנזק מצוי בשעת המכר דה"ן הרי החלון מצוי בשעת המכר ונתרצה ע"מ שיאפיל עליו אלא גם לאידך ט' דנזק קטן נמי ניחא דאימור דקאי בדעת ר"ת דביש לו אורה ממקום אחר איירינן ובכי הא נזק קטן מקרי והוי דומיא דדרך. אך לדעת הראשונים הנז"ל ק' דגם כי אית ליה אורה ממ"א מ"מ לכל הפחות נזק קטן הוא ולא דמי לדרך שאין שם נזק לא קטן ולא גדול. והנראה לישב בזה על פי דברי הר"ן שהובאו בש"מ לרב"א על ד' ס"ה ע"א ד"ה רב ושמואל וז"ל האחין שחלקו פי' דס"ל לשמואל דמוכר בעי"פ מוכר ולפיכך כשמכר פנימי לחיצון בעי"פ מכר לו ולא שייר דרך לעצמו וא"ת אדרבא נימא איפכא דבעי"פ מכר לו חיצון לפנימי ומכר לו דרך עליו נ"ל דלאו קושיא היא משום דכי אמרי' דאין להם דרך הוי עי"פ גבי מכירת פנימי לחיצון ואינה כו"כ עין רעה גבי מכירת מז לפנימי דמ"מ במה שמכר לו לא שייר כלום אבל אי נימא איפכא דיש לו דרך לפנימי על החיצון לפי שהחיצון בעין יפה מכר לו ונתן לו את הדרך הוי עי"ר אצל הפנימי לגמרי שאף מה שמכר לחיצון דהיינו בית החיצון לא מכרו לגמרי וזו עי"ר גמורה שאף במה שאדם מוכר שייר לעצמו ומשו"ה אמר שמואל שאין להם דרך וכו' ומהאי ט' אמרי' לקמן בב' בתים זה לפנים מזה דאין להם דרך זע"ז וכו' ורב דאמר יש להם דרך הי"ט משום דס"ל דמוכר בעי"ר מוכר וודאי כשמכר פנימי לחיצון לא היה דעתו להסתלק ממה שהיה רגיל בו כבר דבעי"ר מוכר אבל כשמכר לו חיצון לפנימי לא הוצרך למכור לו את הדרך כי היכא דנימא דלא מכר לו כיון דס"ל דבעי"ר הוא מוכר דדרך לא היה צריך למכור לו שכבר היה מוחזק ורגיל בכך הר"ן ז"ל וכ' עוד בשם שי' לא נודע למי תי' אחר דכיון דתרי עי"פ הוי זה היפך מזה אית לן להעמיד כל א' בשלו ושלא יקח בשל חבירו כלום ודומה למאי דאמרי' שניהם במכר ועיקר עכ"ל:
עפ"י הדברים האלה מתישבים דברי הרבני' הנ"ל דודאי מאי דאמר ואזדו לטעמייהו היינו לגבי דרך וסולמו' דשייך שפיר ט' דליכא פסידא ושמואל לטעמיה דה' כר"ע ורב לטעמיה דהלכ' כרבנן אך פלוגתייהו גבי חלונות לא בפלוגתא דרבנן ור"ע פליגי דהא כיון דאיכא פסיד' אפי' ר"ע מודה לרבנן דלא אמרי' בעי"פ הוא מוכר אלא בסברא אחרת קמפלגי והוא המחלוקת שנפל בין רבני האחרונים והארכתי בעניותי בספה"ק כפי אהרן ח"א בחח"מ סי' ט' ד' קל"ט ע"ב והנמשך דהנה הרב פמ"א ז"ל ח"א סי' כ"ו הוכיח מתוך דברי הרשב"א ז"ל שכל ד' אמות שכנגד החלו הם בחזקת בעל החלון ובכל ס' שיפול בין בעל החצר ובעל החלון הוי בעל החלון מוחזק בהם ובעל החצר נקרא מוציא וכאשר הוק' לו מדברי מהריב"ל ומהרא"ש שכ' איפכ' דבכל ס' שיפול בין בעל החלון ובעל החצר אם רצה בעל החצר לבנות כנגד החלון בונה כי יאמר קי"ל ובשלי אני בונה אלמא אלו הד"א בחזקת בעל החצר הם וכמו כן הוק' לו מתשו' הרא"ש גבי חלון על החורבה שהביא הטור בסי' קנ"ד שכ' דבעל החורבה הוא מוחזק ולזה א"ך חילק בין כשחזקת החלון ברורה לכשחזקתה מסופקת דכשחזקתה ברורה אזי אלו הד"א הם מוחזקים לבעל החלון והוי בעל החצר מוציא קמנו אבל אם חזקת החלון מסופק' אז הוי בעל החצר מוחזק באלו הד"א ובזה הוא שאמרו שבעל החצר הוא מוחזק ובשלו הוא בונה ע"ש ואחריו החזיק בסברא זו הרב בני אברהם סי' ך' ואני בעניי שם הארכתי כיד ה' הטובה עלי והוכחתי שאין דבריהם ז"ל מוסכמים ושהרב מהרש"י ומהר"ש ן' חסון ז"ל חולקים עליהם וס"ל דגם כשחזקת החלון ברורה מ"מ אלו הד"א של החצר הם בחזקת בעל החצר ואין לו לבעל החלון בהם אלא שעבוד בעלמא לעבור לו אור בהם אבל למשטח פירי וכיוצא גוף הקרקע הוא של בעל החצר ובכל ס' שיפול בעל החצר הוא מוחזק ואמרי' בשלו הוא בונה זה קיצור דברינו שם אבל שם הארכתי בחזקת היד ובטו"ט להסביר פנים מדברי הראשונים לזה ע"ש. ועתה אומר אני לדעת רביו"נ והרא"ם והרמ"ה הנז' דס"ל דפלוגתייהו דרב ושמואל בחלונות דאחין שחלקו בהא פליגי דרב דסובר דיש להם חלונות היינו דומיא דדרך דאמרי' דהפנימי כשמכר לחיצון בעי"ר מכר ע"מ שלא יסתום לו חלונותיו וא"ת אדרבא נימא איפכא כשמכר לו החיצון הבית בעי"ר מכר לו ולא מכר לו הד"א שלפני החלון תריץ הכי שאלו הד"א כבר היו מוחזקים לבעל הבית ולא נמכרו עם החצר כדי שנאמר שלא מכרן בעל החצר ונמצא השתא דרך וחלונות שוים הם כי היכי דדרך שכבר היה הפנימי מוחזק בו אמרי' דהוא המוכר את הדרך וכיון שבעי"ר מוכר לא מכרם לחיצון ואינם מעולם של חיצון כדי שנאמר בעין רעה מכר ולא מכר לו הדרך כן ממש הוא גבי חלונות דאלו הד"א הם של בעל הבית ומוחזק הוא בהם וכיון דבעי"ר מוכר לא מכרם לחיצון וכי היכי דיש לו דרך לפנימי יש לו חלונות. אבל שמואל חולק עליו וסובר דאין לו חלונות ולא מהטעם דאין לו דרך וסולמות דהתם ט' הוא משום דה' כר"ע דמוכר בעי"פ מוכר הואיל ולית ליה פסידא כטעם הרבנים הנ"ל אבל חלונות אין לו מטעמא אחרינא משום דשניהם הוו מוכרים זל"ז ואת"ל דבעל הבית בעי"ר מכר ולא מכר אלו הד"א שלפני החלונות אמינא לך ומאי חזית לומר כן אימא איפכא דבעל החצר בעי"ר מכר החצר ולא מכר אלו הד"א וס"ל לשמואל כדעת הסוברים דאלו הד"א תמיד הם בחזקת בעל החצר ולא בחזקת בעל החלון והשתא לא מצית אמרת כדאמרן גבי דרך דזה הדרך הוא מוחזק בו ולא מכרו לחיצון כדי שנאמר שהחיצון לא מכרו לפנימי דדוקא גבי דרך שפיר מקרי מוחזק הפנימי ולא החיצון מפני שהפנימי החזיק בו חזקה מעליא ביציאה וביאה ומקרי שפיר מוחזק בו יותר מן החיצון ושייך שפיר לומר בעי"ר מכר ולא מכרו לחיצון אבל החיצון אינו שלו עד שתאמר שלא מכרן משא"כ באלו הד"א של החלון כי מעולם לא היה לו בהם שום תפיסה לבעל החלון יותר מבעל החצר ומאי חזית לומר שבעל החלון לא מכרן לבעל החצר אימא איפכא שבעל החצר לא מכרן לבעל החלון וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אית לן להעמיד כ"א בשלו ושלא יקח בשל חבירו כלום ומשו"ה אין להם חלונות זע"ז ונמצא מעתה ב' הטעמים של הר"ן ושל השיטה מורכבים ומעורבים יחד וכ"א צריך לחבירו ובזה סלקי שפיר דברי הראשונים הנ"ל דסברי דלא אמר ר"ע בעי"פ הוא מוכר אלא היכא דלית ליה פסידא אבל כי אית ליה פסידא מודה ר"ע דבעין רעה מוכר ומשייר לעצמו. ולכ"ע באחין שחלקו וכן במכר לב' כאחד גם חלונות אין לו ומט' דמאי חזית כדאמרן. הנפקא מינה בין רשב"ם ודעימיה לרביו"נ ודעימיה הו דינו של הר"י ברצלוני במוכר א' וקונה א' וכגון שמכר את החצר ושייר את הבית וזהו הפלוגתא שהביא דעת הי"א קמא שיכול בעל החצר לבנות ולהאפיל כנגדו היינו משום דסובר כדעת רשב"ם דבנזק קטן אמרי' מוכר בעי"פ הוא מוכר והכא מיירי ביש לו אורה ממ"א ואין אנו צריכים לדוחקו של הט"ז לומר דכאן מיירי אפי' באין לו אורה ממ"א היפך ממ"ש בסעיף הקודם אלא אדרבא נמשך אחר הסעיף הקודם דיש לו אורה ממקום אחר ובכי הא נזק קטן מקרי ובעי"פ הוא מוכר ויכול לבנות ולהאפיל. א"נ כאידך טעמא דרשב"ם שהנזק מבורר ומצוי בשעת המכר וכאן הרי החלונות מצויות ונחית אדעתא דהכי. ודעת הי"א בתרא שאין יכול לבנות הוא משום דסו' כדעת רביו"נ ודעימיה דלא אמרו בעי"פ מוכר אלא גבי דרך ומשום דאין לו נזק כלל אבל היכא דיש לו נזק אפי' היזק קטן לא אמרו בעי"פ מוכר וכאן דאית ליה נזק שסותם לו חלונו בעי"ר מוכר ואין לו לסתום ואע"ג דגבי אחין שחלקו או מכר לשנים כא' אמרי' דאין להם חלונות שניא ההיא משום דהוו ב' מוכרי' ואיכ' למימר מאי חזית שבעל הבית מכר בעי"ר ושייר הד"א שלפני החלון אימא איפכא שבעל החצר לא מכר אלו הד"א וככל הנז"ל אבל כאן שאין כאן אלא קונה א' ומוכר א' כיון דאית ליה פסידא אמרינן בעי"ר מכר ואין יכול לסתום ומשום דלא דמי לדרך דסי' רי"ד ורי"ו דהתם לית ליה פסידא כנז"ל זה נר' לי שי' נכונה לישוב דעת האי פלוגתא דהרי"ב ז"ל ונראין לי הדברים נכונים בטעמן. כי מן הבא"ר הרי הוא כמבוא"ר כונת הר"י ן' הרא"ש ז"ל בתשו' הב"ד רבינו הב"י בסי' רי"ד ופ' מור"ם ז"ל בס' ז' וז"ל ראובן שמכר בית לשמעון וכו' והיה לו בית סמוך לזה ונכנס בה"כ מבית הנשאר לראובן לבית שמכר אין הלוקח יכול לסתום החפירה שתחת ביתו דלא מכר לו שיפסיד ביתו וכל כיוצא בזה עכ"ד ותמה עליו מהראד"ב ז"ל בסי' קמ"ו הוב"ד בהכנה"ג הגב"י ס"ק ח"י דמ"ש מדרך דאמרי' דאין לו דרך וכר"ע דבעי"פ הוא מוכר וע"ש מה שחילק. ולפי דרכינו אין צורך לשום תי' ובפשי' נוכל לומר דקאי בשי' רביו"נ והרא"ם הנז' דלא אמר ר"ע בעי"פ מוכר אלא היכא דלית ליה פסידא דומיא דדרך אבל אי אית ליה פסי' אפי' ר"ע מודה וזה מדוייק בדבריו שכ' דלא מכר לו שיפסיד ביתו ופשוט ונמצא עלה בידינו דבעיקר דינא דמוכר בעי"פ הוא מוכר אי אמרינן כן גם היכא דאית ליה פסידא וכגון בסתימת חלונות גבי מכר החצר ושייר הבית בפלוגתא מתניא דלדעת רבינו יונה והרא"ם והרמ"ה ור"י ן' הרא"ש והי"א שהביא הריבר"ץ ז"ל אינו יכול בעל החצר לסתום החלון כיון דאית ליה פסידא בעי"ר מוכר ומשייר לעצמו אותם הד"א ושניא אחים שחלקו או מכר לשנים כאחד ככל האמור ומדובר לעיל:
שבתי וראיתי דכל מ"ש לישב דעת הראשונים הנ"ל הנה נכון ומתקבל על הלב אך כ"ז איננו שוה בדעת הגאון הרמ"ה ז"ל לפי שראיתי לו בד' ו' בסוגיא דאספלידא והוא בד' י"ג מהספר ע"ג כ' וז"ל האחין שחלקו וכו' וכיצד אמרו אין להם חלונות שאם היה לא' מהם חלו' העשוים לאורה וקבעי חבריה למבני כנגדן הדין עמו ולא מיחייב לארחוקי דומיא דדינא דאספלידא דכיון דמוכר בעי"פ מוכר מסתלק ליה מחולקא דחבריה לגמרי ובטלה לה חזקה דחלון מרשותא דחבריה עכ"ד הרי בהדיא כ' דט' דאין להם חלונו' הוא משום דבעי"פ הוא מוכר שלא כדברינו הניתני' למעל' ובאמת הדבר מתמיה שסותר את עצמו דאילו בד' פ"ב כ' דהיכא דאית ליה פסי' לא אמר ר"ע בעי"פ הוא מוכר וסיים שם בסו"ד דהכי הלכתא וכאן בעמוד ד' כ' דאיירי במאפיל לגמרי אפי' אין לו אורה ממ"א ודבריו מרפסן איגרי ומה שנלע"ד לומר בדוחק אולי יסבור הרב דהא דאמרינן דבדאית ליה פסידא מודה ר"ע דבעי"ר מוכר היינו פסידא בגוף הקרקע כי ההיא דמלא אורה וסלו אבל פסי' האורה של החלונות אינו הפסד בגוף הקרקע אלא דבר אחר חיצוני שהיה נמשך לו אור דרך רשות אחרת ובזה אמרי' בעי"פ הוא מוכר ומתרצה שיסתום עליו אותו הדרך שהיה בא לו ממנו האורה ועי"ז ממילא ישאר הבית בלתי אורה וכן מתב'' מדברי הרמ"ה שם בע"ד וכ"ז דוחק והפנאי אין מסכים להתבונן יותר בזה יהיה מה שיהיה דעת הרמ"ה ז"ל נקוט מיהא בביאור דברי יתר הראשונים ז"ל שזכרנו נכון הדבר כמש"ל. וחזינא לתהל"י דבי חביבי עמיתנו בתורה מעלת הרב המופלא רב משרשיא כמהר"מ פארדו יצ"ו בספרו הנחמד הנד"מ צדק ומשפט והוא בסי' קנ"ה ס' כ"ח ונדפס בטעות כי צ"ל סי' קנ"ד והנה בד' פ"ט מהס' ע"ג אנהירינהו לעיינין ומציאה מצא דהאי פלוגתא הביא הר"י ברצלוני ז"ל הובאה בהעיטור באות מכירה בזה"ל כתב המחבר ראובן שמכר חצר לשמעון ויש עליו לראובן חלונות פתוחות ובא שמעון לבנות כותל כנגד החלונות איכא למ"ד אין לו לראובן לעכב דמוכר בעי"פ מוכר והרי הוא כמי שהתנה בשעת מכירת שיאפיל הואיל ולא פי' שיתרחק ואיכא מאן דאמר כיון שראה את החלונות הי"ל לסלק את החלונות ואין יכול לבנות כנגדן ואע"ג דדין לקוחות ודין אחים שוים כדאמרי' ואזדו לטעמייהו האחין שחלקו אין להם דרך זע"ז והאחין שחלקו לקוחות הן אפי"ה כיון דצריך להרחיק הו"ל כמכחשי בארעא וכל דמכחשי בארעא שיורי משייר וצ"ע עכ"ד עלץ לבי בסיום דברי העיטור אלו כי הוא הדבר אשר דברתי דחיליה דהי"א בתרא של הריבר"ץ הוא מהך סוגיא דד' פ"ב שאמרו בפי' אימור דאמר ר"ע גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא והיינו ממש שהוק' לבהע"י כקושיין דהרי באחין שחלקו אין להם חלונות ומשום דקייל"ן כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולמה אינו יכול לסתום ותי' דשאני הכא דמכחשי בארעא והיינו כפי' הראשוני' שכתבתי דהיכ' דאיכ' פסידא לא אמר ר"ע וצ"ל בפי' הסוגיא ככל מ"ש בעניותין לעיל דשניא אחין שחלקו דכיון דאית ליה פסי' בארעא לבעל החצר לא נתן לו אלו הד"א שלפני החלון וכל א' ליקו אדוכתי' כמש"ל. ודע שיש טעות הניכר בדברי הבעה"ע בסיום דבריו במ"ש דכיון דצריך להרחיק הו"ל כמכחשי בארעא וכן צ"ל דכיון דצריך להאפיל הוי כמכחשי בארעא והדבר מוכרח ממקומו שאם כמו שכתוב כיון שצריך להרחיק א"כ הוי יפו"ך לבעל החצר לומר שלא ירחיק כדי שלא יחסר קרקע שלו אבל אי גרסי' להאפיל ניחא ור"ל כיון שהמוכר בעל הבית צריך להאפיל ביתו אם נאמר בעי"פ מכר בכי הא לא אמר ר"ע אלא אמרי' בעי"ר מכר ולא מכר לו אלו הד"א שלפני החלונות ופשוט. ומידי דברי נהלך ברג"ש על רא"ג הרב המחבר הנז' יצ"ו שהוא הביא לנו סוגיא אחרת דב"ב ד' ע"א בקונה ב' אילנות ולפי דעתו יצ"ו היא הסוגיא שרמז עליה הרב העיטור ז"ל ולדעתי לא על אותה סוגיא כיוין דשניא ההיא שאומר לו עקור אילנך ולא ישאר לו מאומה מהאילנות ששייר לעצמו אכן מסוגיא זו ופי' הראשו' הנ"ל דכל דאיכא פסי' אפי' מועטת כגון דרך אם אינו זורעה לא אמר ר"ע הוי שפיר ראיה לנדונו בד"א של החלון. עוד יש להעיר על רא"ג יצ"ו איך לא נתעורר לישב הסוגי' דד' ס"ד וגם כ"ז הדין של אחין שחלקו דאין להם חלונות והיא מימרא דשמואל ואיפסי' הלכתא בגמר' כותיה וכ"ז צריך לישבו לדעת הי"א הנז' וכבר דחק עצמו יצ"ו שם בסו' ע"ג וכ' ושאני אחים דאף דיקראו לקוחות וכו' אבל זה מוכר לאחיו חלקו במזרח וזה חלקו במערב וכו' ועין רואה חולשת דברים אלו אשר אין בהם כדי שביע' אחר המח"ר מכת"ר אבל במ"ש בעניותין לעיל נתישב הכל. תו חזיתיה לר"מ עיני חכמים יצ"ו שם שכ' ז"ל והא ודאי הא דקמייתי מאחין שחלקו דלקוחות הן הם דברי בה"ע עצמו דאל"ה איך אפשר שיכחישו זא"ז בעדותן דהטור מייתי בשם הרי"ב שהכריע שאין להרחיק מט' דמוכר בעי"פ הוא מוכר וכו' והוא מייתי ההיא דאחין שחלקו ומתרץ לה אליבא דהנהו דס"ל שצריך להרחיק ואע"ג דהניחו בצ"ע מ"מ לאו הכרעה מיקרי אל"ו דאלו דברי בה"ע וכו' עכ"ד יצ"ו ולא ירדתי לסוף דעתו יצ"ו מה אלצו ודחקו לכ"ז והדברים כפשוטן מיושבים הם הדיעה הראשונה נסתייע מן הדין דמוכר בעין יפה מוכר והדיעה הב' שכ' שאינו יכול לבנות הוקשה לו מהך סוגיא דאחין שחלקו ותי' דכיון דמכחשי בארע' שיורי משייר והם דברי הי"א עצמם שסיימו ט' לדבריהם וז"פ. גם מה שהבין הרב יצ"ו דמ"ש בסיום דבריו וצ"ע היינו שהוק' לו כמ"ש הוא יצ"ו לדעתי אינו כן דמ"ש וצ"ע הוא מוסב אשלאחריו שכ' ז"ל ירושלמי חד בר נש זבין כל דרתיה שייר חד מסתוכי וכו' עכ"ד וכונתו למ"ש בירושלמי. פ' לא יחפור ה' ג' חד בר נש זבין כל דרתיה שייר בה חד מסתוכה והוה עליל ויתיב ליה עליה אתא עובדא קומי ר' יונה אמרין לא כל הימינך מיעל ויתיב עליה וחמי מיעל ונפק גו ביתיה עכ"ד הנה מבואר מן הירושלמי הזה שחייב לסתום החלון שאמרו לא כל הימנו שישב בחלון ויסתכל ביוצאים ובאים לביתו או לחצירו של קונה וע"ז כ' הרב וצ"ע האם נאמר שהירושלמי חולק עם תלמודא דידן בהך סוגיא דמכחשי בארעא ואפשר נקיטי' כתלמודא דידן או לא כנלע"ד פי' הצ"ע שהצריך הבעה"ע והבוחר יבחר. והיה לי להשתעשע עוד בדברי רב חביב"א יצ"ו אך הפנאי אינו מסכים ודי בזה למרס בדם אהבתינו שתתמיד בע"ה:
ומעתה נהדר אנפין לספיקו של מהרש"י ז"ל ופשיטותו של הרב מע"ש ז"ל דלפי כל מה שנתבאר לא סלקי שפיר דברי הרב מט"ש שרצה לומר שלא יוכל המוכר לפתוח החלון משום דקייל"ן מוכר בעי"פ מוכר ולא מכר אדעתא שיסתום הלה אח"ך חלונו ויזיקנו בהיז"ר עכ"ד ולפי מה שנתבאר הדבר במחלוקת שנוי אי אמרי' גבי חלונות בעי"פ מוכר או בעי"ר מוכר ולדעת האומרים דבדאיכא פסי' בעי"ר מוכר אדרבא י"ל איפכא דכיון דזה רוצ' לעכב עליו שלא יפתח חלונו כמקודם לא מכר בעי"פ אלא בעי"ר ושייר לעצמו זכות לחזור ולפתוח החלון כמקודם ומה שמכר לו היינו שנתרצה לקבל היז"ר של שכנגדו שיפתח חלון כנגד חלונו אבל מעולם לא נתרצה לסתום חלונו. ואולי נאמר שכונת הרב מט"ש אינו לומר שנפשט הספק של מהרש"י ושלא יוכל לפתוח אלא כונתו לומר כלפי שהר' מהרש"י לא פשי' ליה הך ספיקא אמר שזה הדין תלוי בדין מוכר בעין יפה לענין החלונות ומתברר הדין משם אעפ"י שאין דבריו מוכיחין כן. והנה מקום אתי לחלק בגוונא אחרינא שאין דומה ענין מוכר בעין יפה לספיקו של מהרש"י דהטעם דמוכר בעי"פ מוכר משום דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני בעי"פ אל הקונה שאם לא יעשה לו כל חפצו מתיירא שמא יחזור בו ולא יקנה וזכורני ראיתי דברים אלו לאחד מן הראשונים ז"ל ועתה נשכח ממני. והנה זה שייך במי שרוצה לקנות קרקע בכל מקום שהוא כי אם לא יעשה לו המוכר רצונו ילך ויקנה במקום אחר וע"כ אמדינן דעת המוכר הצריך לזוזי דבעי"פ מוכר לו כדי שיקנה ממנו ולא ילך ויקנה במקום אחר. והנה טעם זה לא שייך בנדונו של המהרש"י שזה שרצה לקנות מחבירו רשות לפתוח חלון נגד חלונו בזה אין כאן אומדנא לומר בעי"פ מוכר כי מה פחד יש לו להקונה עד שימכור לו בעי"פ הלא דבר זה לא ימצא לקנותו אצל אחר ומוכרח הוא לקנות מזה האיש דוקא וכיון שאין לקונה פחד שמא יקנה במקום אחר אפי' ר"ע מודה דבעי"ר הוא מוכר ושייר לעצמו החלון שלו במקומו כבתחילה אלא שסבר וקביל עליה הז"ר של חבירו שיפתח חלון נגד חלונו. ולע"ד זה חי' נאה אך אין הפנאי מסכים להביא סמוכות לזה והמעיין ימצא. העולה מתוך דברינו כי ספיקו של הרב מהרש"י ז"ל אכתי לא נפשט ובמחלוק' הוא שנוי. גם מ"ש ידידנו הרב הפוסק יצ"ו דאפשר דהפלוגתא שהביא הרב מט"ש בד' קי"ט ע"ד בענין פותח חלון נגד חלון אי הוי ככופהו לסתום הן הן הצדדין של ספיקו של מהרש"י והרי פלוגתא לפנינו אעפ"י שיש לדוחה לדחות מ"מ יש פנים הנראים לזה. בין הכי ובין הכי ספיקו של מהרש"י לא פלט ממחלוקת. והנה נדון דידן הוא ממש כספיקו של מהרש"י כי יש צד לומר שכיון שמכר לו לצורך חלונות לא יזיקנו אח"ך בחלונות שלו כי שמא יצטרך מחמת זה לסתום ונמצא מבטל המכר. או נאמר כהצד האחר כי מתחי' לא מכר לו אלא כדי שיפתח חלון כנגד חלון ונתרצה וקיבל היזיקו והרי כל הגינה לפניו ובמקום שרוצה בונה ופותח וכיון שהדבר במחלוקת שנוי וזה בונה בתוך שלו מצי למימר קי"ל ולבנות בשופי ואין מוחה בידו ואעפ"י שכתבתי שם בכפי דעת הר' פמ"א והר' בני אברהם ז"ל דכשיש ס' באלו הד"א של מי הם דאינו יכול לבנות מלבד דכבר העליתי שם דהר' מהרש"י ומהרש"ג חולקים עליהם. לא זו בלבד אלא דבנ"ד מוצלים אנו גם מזה כי בנ"ד אינו בונה בתוך אלו הד"א אלא חוצה להן והם שלו בלי שום פקפוק ומצי מימר קי"ל הן מפאת ספיקו של מהרש"י הנז' הן מפאת מחלוקת קירוב הז"ר בכגון שאנישיק שכ' לעיל בין הר' פרמ"א ומהרח"ש ז"ל על הכל יאמר קי"ל ואין מוחה בידו וככל אשר הורה גבר ידידנו מעלת הרב הפוסק מגן אברהם יצ"ו. הנלע"ד כתבתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר. הכ"ד נא"ה דשו"ט כנה"ר וה"ן זעירא מאנשי ירושת"ו הצעיר אהרן עזריאל ס"ט:
הלכות נזקי שכנים