אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אורח חיים › סימן יא

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן יא

סימן י

בדין שאול וחסר כ' מרן ז"ל ומור"ם ז"ל בסי' תרמ"ט ס"א וס"ה דאין פסול אלא ביו"ט א' ובשאר הימים כשר והט' דשאול פסול הוא דבעינן לכם משלכם ואין פיסול זה אלא ביום א' והכי אמרי' בהדיא בגמ' ריש פ' לולב הגזול בשלמא יו"ט א' גזול פסול משום דבעינן לכם משלכם אבל יו"ט ב' אמאי וכו' וכן אי' שם דמ"א ע"ב מפני שאמרו אין אדם יוצא י"ח ביו"ט א' בלולבו של חבירו אלמא בב' וכן בשאר ימות החג לא בעינן לכם משלכם וזה פשוט ולפי שראיתי לא' מרבני זמנינו ה"ה הגאון המפורס' מוהר"ר יעקב עטטלינגר ז"ל בס' בכורי יעקב בסי' תרנ"ח אות א' יצא לדון בדבר חדש שהדרים בירושלם ת"ו גם בזה"ז צריכי' ליזהר שהשאול והחסר פסול כל שבעת הימים עפ"י ב' יסודו' שהניח. הא' עפ"י ס' הרמב"ם שפי' בפירוש המשנה על מתני' דפ"ג דסוכה בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' דמקדש ר"ל כל ירושלם וכן פי' בפ"ב דר"ה על מתני' במקדש היו תוקעין אבל לא במדינ' והוא היפיך פי' רש"י והר"ן שפי' להדיא דירושלם הוי כגבולין א"כ לפי ס' הרמב"ם הנ"ל בירוש' איכא חיוב מדאורייתא כל ז' הימים. ועוד המציא לפי דעתו ז"ל מחלוק' בין התוס' והריטב"א דלפי דעתו התוס' סוברים דבמקדש איכ' איסור דשאול לכל ז' ולא אמרי' לכם משלכם ביו"ט ראשון דוקא אלא בגבולין והריטב"א סובר דגם במקדש אמרינן לכם משלכם דוקא ביום א' וא"כ כשתצרף ס' התוס' עם ס' הרמב"ם דירוש' כולה יש לה דין מקדש א"כ שאול וחסר פסו' בירושת"ו גם בזה"ז כל ז' הימים ובצירוף עוד סברו' דקדושת ירושלם לא בטלה גם בזה"ז זה קיצור דבריו ולקמן יובאו יותר בהרחבה. והזכיר זה הרב הגדול כמהרח"ף ז"ל באסיפתו הנקרא מועד לכל חי בסי' מ"ב אות קנ"ד וכ' שזה דבר חידוש ע"ש ומאשר ראיתי הרבה מחכמי עירנו נמשכו אחר דברי הגאון הנז' ראיתי להודיע מה שדעתי הקצרה נוטה שלא צדק הגאון הנ"ל ודמיונותיו אינם עולי' יפה ואנו אין לנו אלא פשט דברי מרן ומורים ז"ל אשר בית ישראל נכון עליהם שאין לפסול שאול וגזול אלא ביו"ט הא' דוקא וכן ראינו ושמענו מפי הרבנים והזקגי' בפשי' להכשיר החסר והשאול מיום ב' ואילך דלא בעינן לכם משלכם אלא ביו"ט הא' וגם תוככי ירושת"ו ואין חי' בין ירושלם ליתר ארצות ל"ש א"י ול"ש ח"ל ולא תציתו להני כללי חדשים מקרוב אשר לא שערום אבותינו ורבותינו ועל יסודות אשר עליהם סמך הגאון בנינו אבנה דייק ואשפוך עליהם סוללה וכאשר אפיל יסודותיו יהרס כל בנינו:

הנה בראשית מאמר כ' הגאון ז"ל ראיתי לחקור איך הדין בירושלם בזה"ז אי ניטל מן התורה בו כל ז' והנה כבר כתבתי בחי' סוכה דמ"א דאם ירוש' יש לו דין מקדש לענין לולב בזה פליגי רש"י והרמב"ם דלרש"י ירושלם יש לו דין גבולין ולהרמב"ם בפי' המשנה ירושלם יש לו דין מקדש וכ"כ ג"כ הערוך ערך גבל וממה דלא חשיב נטי' לולב כל ז' בהדי מעלות דפ"א דכלים אין ראיה וכו' גם כתבתי שם שמהירושלמי בר"ה פ"ד וסוכה פ"ג מבואר דושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם ז' ימים קאי על ירוש' הרי מפורש כדעת הרמב"ם ושגם משמעות הכתוב כן דהא גם במעשר ב' כתיב ואכלת לפני ה' אלדי"ך שנאכל בירוש' הרי שגם ירושלם מקרי לפני ה' אלדי"ך וכן משמע נמי לשון המשנה דקאמר במקדש ז' ובמדינה יום א' משחרב בהמ"ק וכו' משמע בפי' דמקדש לחוד ובהמ"ק לחוד ובזה מיושב מה שהק' בשם חכמי א"י מהך דיומא פתח במקדש וסיים בירושלם וכו' עכ"ד. וככל החזיון הזה כ' הרב הנ"ל בשי' למס' סוכה הנקרא ערוך לנר ע"ש. ואני אומר הרב ז"ל רצה להכריע בפלוגתא זאת דהרמב"ם ורש"י ז"ל מדברי הירוש' ז"ל חברייא בעון קומי ר' יונה היך מה דאמר והקרבתם אשה לה' ז' ימים אין ז' בלא שבת דכוותא ושמחתם לפני ה' אלדיכם ז' ימים אין ז' בלא שבת אמר לון שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון חלק הראשון מהן מעתה במקדש ידחה בגבולין לא ידחה אמר ר"י אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' אלדיכ"ם היתי אומר כאן מיעט ובמקום אחר ריבה אלא ולקחתם לכם מ"מ ושמחתם לפני ה' אלדיכים ז' ימים בירושלם ע"כ ופי' הרב קרה"ע דאמתני' פריך דתנן חל יום א' בשבת דמשמע דבשאר ימים אינו דוחה דהא כתיב ז' ימים ואי אפ' לז' בלא שבת וידחה כל ז' השבת ומשני שאני התם דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון שהראשון חלוק מן השבעה ופריך מעתה מדחילק הראשון מן השבעה שמעינן דדוחה שבת נימא דוקא במקדש דוחה הראשון שבת שבו הוא חלוק ולא בגבולין ומשני אלו כתיב וכו' הייתי אומר דהראשון אינו דוחה שבת אלא לפני ה' דהיינו במקדש אבל השתא דכתיב ולקחתם לכם משמע דהנטילה ביום א' שוה לכולם ודוחה שבת בירושלם אפי' בירושלם לפני ה' תוא שבמעשר ב' כתיב ואכלת לפני ה' אלדי"ך והיינו בירושלם עכ"ד ובשיירי קרבן כ' הרב במס' ר"ה שמכאן ראיה לדעת הרמב"ם שפירש מקדש ירושלם שכן כתוב בהדיא בירוש' זה בירושל' ונמצא הרב קרה"ע והרב גאון יעקב ב' לדבר א' נתכוונו דהירוש' הזה מסייע לפי' הרמב"ם ודעימיה והוייא חיובתייהו דרש"י ותוס' ודעתייהו הסוברים דירושלם הוי כגבולין:

ואנא עבדא במימרא ובס"ד אתקן דברי חכמים ש יקשה לרש"י ותוס' מהך ירושלמי ואפרש פי' אחר בדברי הירוש' ותחי' אודיע שלא נתיישב לענ"ד לא פי' הר' קרה"ע ולא פי' הר' פ"מ במשך לשון הירושלמי וקשה על פירושם תרתי חדא מה היה צורך לומר בירושלים כי אין זה צריך לתי' הקושיא והיה די לומר ושמחתם לפני ה' אלדיכ' המקדש כיון שכל עצמו לא בא אלא ליישב הקו' שלא ידחה בגבולין כלל וע"ז מתרץ דולקחתם לכם מ"מ בין במקדש בין בגבולין מדלא כ' לפני ה' אבל ושמחתם ז' ימים לפני ה' היינו במקדש והו"ל למינקט כלישנא דמתני' מקדש וגבולין ואי לאשמועי' דמקדש דמתני' היינו נמי ירושלם וכדעת הרמב"ם וכשיטתייהו דהרמב"ם ז"ל הי"ל להשמיענו דבר זה בהדיא לא להבליעו כלאחר יד תוך תירוץ הקושיא. ב' ק' אומרו כאן מיעט ובמקום אחר ריבה והר' פ"מ נדחק בפירושו וכ' ז"ל אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' ביום הראשון שפיר הייתי אומר כאן מיעט בגבולין שאין דוחה שבת אף בראשון ובמקום אחר ריבה כלומר אם אינו בשבת ריבה אף לגבולין שיהא נוהג בראשון אלא השתא דכתי' וכו' עכ"ד. ותמוה הוא פי' זה דהא השתא קיימינן בקו' השנית דמקשה מעתה במקדש ידחה בגבולין לא ידחה דר"ל השתא דאמרת חלק הראשון מהם שכל שבעת הימים קשורים ומחוברים יחד והראשון דכתיב ברישא מוסב על ז' ימים דסיפיה דקרא וכאילו אמר הכתוב ושמחתם ז' ימי' ולקחתם ביום הראשון וכיון דבז' ימים כתיב לפני ה' דהיינו במקדש א"כ גם יום ראשון שחילקו מהם לענין דחיית שבת במקדש דוקא איירי וע"ז מק' דבגבולין לא ידחה כיון שאין לנו שום לימוד לחיוב לולב בגבולין כל עיקר דכוליה קרא אלפני ה' דהיינו מקדש קאי וכן פי' הר' פ"מ בד"ה מעתה. והשתא מאי קאמר אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' הייתי אומר כאן מיעט בגבולין שאין דוחה שבת אף בראשון ובמקום אחר ריבה אם אינו בשבת שיהא נוהג בראשון אף בגבולין ולא ידעתי היכן ריבה שיהא נוהג בגבולין בראשון אי הוה כתיב ולקחתם ביום הראשון לפני ה' אין לנו אלא במקדש ובגבו' כלל כלל לא. ואם הבין הרב ז"ל דמ"ש אילו הוה כ' ולקחתם לפני ה' ר"ל אילו אמר הכתוב ולקחתם לפני ה' ביום הראשון ושמחתם ז' ימים שבשמחה לא יאמר לפני ה' זה לא יתכן דאי הכי היה מן הקצה אל הקצה שהראשון לא ידחה בגבו' וכל השבעה ידחו מפני הקו' הראשונה דאין ז' בלא שבת. ועוד דהרב ז"ל על יום א' דוקא כ' שריבה שידחה סו"ד פי' זה תמוה מאד לע"ד:

לכן לבי אומר שפי' הירושלמי הזה כן הוא דמ"ש חברייא בעון קומי ר' יונה הוא מקושר עם הקודם דאיתא התם תחי' הסוגיא כתיב ושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם שבעת ימים אית תנויי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר מ"ד בשמחת שלמים הכ' מדבר ביום הראשון דבר תורה ושאר הימים דבר תורה ורבן יוחנן ן' זכאי מתקין על דבר תורה מ"ד בשמחת לולב הכתוב מדבר ביום הראשון דבר תו' ושאר הימים מדבריהם וריב"ז מתקין על דבריהן ויש תקנה אחר תקנה חברייא בעון קומי ר' יונה וכו' ופירוש הסוג' והגרסא הוא ממש כאשר פי' הר' פ"מ והרב קרה"ע. והן קדם צריך להציע הצעה א' כי כל מקום שנאמר בתורה לפני ה' ר"ל במקדש פעם יאמר על ההיכל ופעם על האולם ופעם על העזרות וכ"ז מבואר בדוכתי טובא במתני' וגמ' וספרא וספרי רק גבי שלמים ובכור ומעשר מצינו שנאמר לפני ה' ור"ל בירושלם תוך החומה כמ"ש פ"ה דזבחים ונאכלין בכל העיר וכבר התוס' בזבחים ד' נ"ו ע"ב ד"ה ונאכלין היק' ז"ל ויש לתמוה אמאי לא בעי בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כי היכי דדרשינן בשחיטה וכו' ועוד אמרי' בתמורה וכו' ונר' דנפקל"ן מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר וכו' ובכורות משמע בשעריך לא תוכל לאכול הא בירושלם אכול ומיהו ק' דבההוא קרא כתיב חטאות ואשמות וכו' ונר' דנפקל"ן מדמקשינן בגמר' לחזה ושוק של שלמים הנאכלין לב' ימים וה"ה לכל הנאכלין לב' ימים ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקל"ן מקרא דחזה ושוק של מילואים עכ"ד. ומ"ש התוס' בסיום דבריהם חזה ושוק של מילואים רמזו להברייתא בת"כ פ' שמיני פ' א' פרק א' פי' ט' תאכלו במקום טהור אמר ר' נחמי' וכי הראשוני' אינ' במקום טהור אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לומ' שיהיו נאכלין תוך ירושלם ע"כ והביאה רש"י בפי' החומש ועיין בפי' הרב קר"א ובהרא"ם ז"ל. ונמצא שלולי שיש לימוד מפורש לקדשים קלים שנאכלין בכל העיר היה לנו לומ' שגם הם צריכים מחיצה ושיהיו נאכלין במקדש אלא דלמדנו מזה דלפעמים יקרא גם ירושלם לפני ה' וזה למיעוט אבל על הרוב כל היכא דכתיב לפני ה' היינו במקדש:

ולפי שלהאריך בראיות על זה ילאה הקולמוס לכן אעתיק דברי הגאון המלבים יצ"ו בספרו הנחמד התורה והמצוה שם אסף כעמיר גרנה כל השייך לזה וזה קיצור דבריו בד' ע"ב ע"ב בתורה אור דע כי לפני ה' הכתוב בתו' אין מקומו שוה בכל מקום כי מצאנוהו שמציין המקום היותר מקודש שהוא קה"ק וכו' ומצאנוהו על כלל ירושלם וכו' ומעשר ובכור נאכלין בכל העיר וברוב פעמים יכוין אל ההיכל וכו' לפעמים יהיה כלל ההיכל וכו' ולפעמים על צד מזרח וכו' ולפעמים על צד צפון וכו' ולפעמים על שער נקנור וכו' וע"ש כל הלשון עד גמירא ותמצא כי רוב הפעמי' מאמר לפני ה' הוא על המקדש חוץ מקדשים קלים שאע"פ שנאמר בהם לפני ה' יש לנו למוד אחר כמ"ש התוס' הנז' שנאכלין בכל ירושלם כי על המועט יקרא גם ירוש' לפני ה' ודי בהערה זאת. ומעתה נפרש סוגית הירושלמי הנ"ל אית תנויי תני בשמחת לולב דלפני ה' קאי אמקדש ככל ורוב המקומות ולא בירושלם ונמצא דושמחתם לפני ה' ז' ימים קאי אלולב במקדש ואית תנויי תני שמחת שלמים שנאכלין בירושלם ולפני ה' קאי אירושלם שנאמר בהדיא בשלמים לפני ה' וכבר קדם לנו למוד אחר שנאכלין בכל ירושלם אבל לתנא דתני בשמחת לולב אין לנו לומר דאירושל' קאי אלא אמקדש דוקא דיש לנו ללמוד מן הרוב שבכתוב לפני ה' דהיינו מקדש ולא ירושלם. ומהדר תלמודא לאוקומי ברייתא דשמחת לולב ולדחות בריית' דבמחת שלמים דבשלמא למ"ד בשמחת לולב א"ש מתני' בראשונה היה לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה ז' זכר למקדש דבמקדש איתיה כל ז' דאורייתא וריב"ז מתקין על דבר תו' אבל למאן דתני בשמחת שלמים א"כ לולב ליתיה כלל כל ז' דאורייתא לא במקדש ולא במדינה כי לא חייבה תורה ליטול לולב אלא יום א' דוקא ולא נאמר בו לפני ה' כי כולל בין במקדש בין בגבולין. ומ"ש ושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם ז' ימים לאו אלולב קאי כלל אלא לאכילת שלמים בירושלם ונמצא מה שהיה הלולב ניעל במקדש ז' אינו אלא מדבריהם וא"כ ק' ריב"ז מתקין על של דבריהם ויש תקנה אחר תקנה אל"ו מחוורתא כהך ברייתא דבשמחת לולב מיירי ובמקדש היה מן התורה כל ז':

בתר דנא קאמר דחברייא בעון קומי ר' יונה ואסיקו בהיפיך ממש דהך ברייתא דשמחת לולב היא משבשתא ואידך דשמחת שלמים היא מתרצתא ומשום דקשי' להו דאי ושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם ז' ימים בשמחת לולב איירי מדוע יום א' דוקא דוחה שבת ושאר הימי' לא דחי והלא אמרי' התם בפסח והקרבתם אשה לה' שבעת ימים דאין ז' בלא שבת וכל ז' הימים דוחין שבת ואילו הכא תנן דוקא יום א' דוחה שבת ולא שאר הימים אמר לון שניא היא וכו' נוכל לומר שהחברים היק' כן עד אמר ר' יונה שאמר ר' יונה דעתו. או נוכל לומר שתחי' השיב להם שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון חלק הראשון מהם דר"ל סרס הכתוב כאילו אמר ושמחתם לפני ה' אלדיכ' ז' ימים ומאלו הז' ולקחתם לכם ביום הראשון לומר ראשון דוחה שבת ולא השאר ופריך תו מעתה במקדש ידחה בגבולין לא ידחה פי' מעתה שאתה מחבר ומקשר מאמר ולקחתם לכם עם ז' ימים נמצא כוליה קרא במקדש איירי ואין לנו למוד לגבולין כלל ולא ידחה אפי' יום א'. כ"ז היו החברים נושאים ונותנים ביניהן אמר ר' יונה ר"ל ר' יונה השיב להם ליישב כל קושיותיהם או שהוא עצמו חזר בו ממה שאמר תחי' ועתה אומר אילו הוה כתיב ולקחת' לפני ה' ר"ל אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' ביום הראשון ושמחתם לפני ה' ז' ימים דכוליה קרא הוה איירי בחדא גוונא במקדש היה צודק מה שאמרתם או מה שאמרתי חלק הראשון מהם שר"ל מאלו ז' הימים לא ידחה שבת אלא יום הראשון וז"ש כאן מיעט ובמקום אחר ריבה ר"ל כאן בחג הסוכות מיעט שלא ידחה אלא יום הא' ובמקום אחר היינו בפסח ריבה דכתב והקרבתם אשה ז' ימים ואין ז' בלא שבת אלא ולקחתם לכם מ"מ ר"ל דבכ"מ יהיה חיוב לולב יום א' ל"ש במקדש ל"ש בגבולין וכתיב הראשון לומר דדחי שבת בכ"מ ונמצא הם ב' ענינים נפרדים כי ולקחתם לכם הוא ציווי כולל לכל המקומות אבל ושמחתם לא קאי אלא אמקדש דוקא וא"כ לאו מילתא היא דאמרי או דאמריתו חלק הראשון מהם דאין זה שייך לזה ונמצא אין מקום למה שאמרנו חלק הראשון מהם וגם אין מקום להקשות במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה דהא ולקחתם לכם אכל ישראל קאי. ובכן חזרה הקושיא הראשונה למה אינו דוחה שבת כל ז' דומיא דפסח. לזה מתרץ דושמחתם לפני ה' אלהיכם ז' ימים בירושלם ר"ל באכילת שלמים בירושלם כהך ברייתא דשמחת שלמים ואין חיוב לולב כלל כל ז' מדאורייתא לא בגבולין ולא במקדש ונמצא דר' יונה מקיים הברייתא דשמחת שלמים ודחי ברייתא דשמחת לולב דלא כדאסיק הסוגיא מעיקרא דדחי ברייתא דשלמים ומקיים ברייתא דלולב זהו פי' הסוגיא לדעת רש"י ותוס' ולא קשה להו מידי ואדרבא סיעתא אית להו מהירוש' הזה כנלע"ד:

ונראה דר' יונה לא חש לה להך קו' קמייתא דריב"ז מתקין על של דבריהם ויש תקנה אחר תקנה דיש לישבה בפשיטות דריב"ז זכר למקדש עשה ואמרו בגמרא שם ע"א מנלן דעבדינן זכר למקדש דכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה ולא ימצא דבר שייך לכללות ישר' לעשות זכר למקדש אלא בלולב כי כל המצות היו נוהגות בכהנים אבל הלולב שהיו כל ישר' נוטלים אותו במקדש מדבריהם התקין ריב"ז זכר למקדש שיטלו אותו בגבולין כל ז' ואין זה שייך לגזירה לגזירה ותקנה לתקנה לא עבדינן דאמרי' בכל דוכתא דהכא רצה לעשות זכר למקדש ולא אפשר במצוה אחרת אלא בלולב. ועדיין צריך להתבונן לפי דרכנו מה יענה סתמא דתלמו' דירוש' דתחי' הסוגי' דהעלו כהך מתני' דתני בשמחת לולב וכן היא שיטת הת"כ פ' אמור כמ"ש רש"י בסוכה דף מ"א ע"א במתני' דבראשונה היה לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' כדאמרי' בת"כ ושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם ז' ימים ולא בגבולין ז' ימים ע"כ וק' להו הך קו' דאקשו קמיה ר' יונה דבמקדש מיהא יהיה דוחה שבת כל ז' דומיא דפסח דאין ז' בלא שבת ומחמת קו' זו דחי ר' יונה ברייתא זו ואוקי בשמחת שלמים. ונר' לומר, משום דאיתא בבבלי ד' מ"ג ראשון דאיתיה מן התו' בגבולין מנ"ל דתניא ולקחתם שתהא לקיחה לכל א' וא' מכס לכם משלכם להוציא את השאול וכו' ביום ואפי' בשבת ראשון אפי' בגבולין הראשון מלמד שאינו דוחה אלא ירט הראשון בלבד פרש"י ראשון אף בגבולין לאו מרבוייא דריש אלא ולקחתם ביום ראשון ולא פי' מקדש משמע אף בגבולין הראשון ה"א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה הוא דאמינ' לך ואף בשבת ע"כ והתוס' בד"ה הראשון כ' ז"ל מיתור' דה"א קדריש וכן הירך וכו' וכן העולה וכו' וזמניך דאתייא ה"א לרבות כדאמרינן לעיל האזרח לרבות את הנשים וגבי סוכה לרבות את הגרים עכ"ד. והשתא נאמר דר' יונה לא דריש ה"א דהראשון מיעוטא אולי משום דלא פסיק' ליה כיון דאשכחן ה"א גם לרבוייא כדברי התוס' אלא דריש חלק הראשון מהם כיון דאפסקינהו קרא אמר ולקחתם לכם ביום הראשון והדר אמר ושמחתם לפני ה' ז' ימים אלמא חלוקים באיזה דין הם ואמר שהחי' הוא שהראשון דוחה שבת והז' אינם דוחים שבת והיינו דקאמר חלק, הראשון מהם וכאשר הוק' לו דאי אתה יכול לומר חלק הראשון מהם לפי שהם ענינים נפרדים ולקחתם לכם כולל לכל ישר' וושמחתם לא קאי אלא אמקדש והיה בהכרח הכתוב לחלקם ולא אפשר לערבם ואי אתה יכול לומר חלק הראשון מהם חד אמר ר"י כי ושמחתם לפני ה' ז' ימים קאי אשלמים וליכא חיוב לולב כלל יותר מיום א' ואפי' במקדש. אכן הת"כ וסתמא דתלמודא דירוש' דרישא דסוגיא סברי כתלמו' דידן דה"א דהראשון מיעוטא הוא ראשון דוחה שבת ושאר הימים אין דוחין שבת ועל כרחינו לומר דאמקדש קאי שאין דוחה שבת בשבעה דאי בגבולין הא אין חיוב כלל כל ז' כדי שנטעה לומר שדוחה שבת דאצטריך קרא למעוטי אל"ו אושמחתם לפני ה' דבתריה קאי האי מיעוטא דה"א דהראשון לומר דבמקדש לא ידחה שבת בשאר הימים ונמצא כבר בא מיעוט מפורש בהדיא בתו' שלא ידחה שבת לולב בשאר הימים ולא מדיוקא דחלק הראשון מהם ומשום הכי אסיקן בהך ברייתא דושמחתם בשמחת לולב קאי וזה נכון:

ונחזור לדברי הר' גאון יעקב ז"ל הנה העמוד החזק אשר עליו נשען להכריח להלכה כד' הרמב"ם ודעימיה דבפי' מקדש נכלל גם ירושלם מסוגיית הירושלמי' הנז' כבר הפלנו אותו ארצה והוכרחנו שאין מזה שום קושיא להתוס' ורש"י ואדרבא לשיטתם ז"ל מתפרש יפה יפה דבר דבור על אופנו. ומתוך כל מה שביארנו תשובה מוצאת גם להכרעתו האחרת שכתב ז"ל והרי גם במעשר ב' כן שכתב לפני ה' אלדי"ך ונאכל בירושלם הרי שהרי גם ירוש' נקרא לפני ה' עכ"ל. ואחרי המחי"ר מכת"ר תמהני איך יצאו דברים אלו מפה קדוש דאחשבינהו (לרש"י ותוס' והר"ן והראב"ד והריטב"א כטועים ח"ו דאפי' מקרא לא ידעו חלילה הס כי לא להזכיר אבל קושטא דמילתא כבר כתבנו לעיל כי ברוב הפעמים מאמר התו' לפני ה' הוא מדבר על המקדש וגם במעשר וקדשים קלים אלמלא היה לימוד ערוך בידינו ממקום אחר שנאכל בירושלם מן הדין היה שיהיה נאכל בעזרה משום דכתיב לפני ה' אלא דכתב רחמנ' בהדיא שיאכל בירושלם ואין לך בו אלא חידושו שנמצא פעם א' שנקרא ירושלם לפני ה' ולא ללמד על אחרים יצא אלא ללמד על עצמו דוקא יצא אבל בלי ס' שבכל מקום שנמצא בתורה לפני ה' בודאי דמרובא יליף לא ממיעוטא ומאותו שיצא מן הכלל וזה ברור. ולכי תידוק תמצא שזהו בעצמו פלוגתא דב' הברייתות שהוזכרו בירוש' הנז' דמר דריש בשמחת לולב ור"ל לפני ה' במקדש דוקא ומר דריש באכילת שלמים ור"ל בירושלם. והנה בת"כ נקטו בפשי' דבשמחת לולב איירי והכי אזלא שי' תלמודא דידן עיין סוכה ד' מ"ג ע"ב לולב נמי לידחי ובפרש"י לפרסמו שהוא מן התו' וכו' ודו"ק:

ועתה לכו ונפילה גם היסוד השני אשר יסד הגאון ז"ל דהתוס' סברי דמ"ש בגמר' לכם משלכם להוציא את השאול ביום א' דוקא אבל בשאר הימים לא בעי' לכם זה דוקא לגבולין אבל במקדש בכל שאר הימים בעינן לכם ושאול פסול ושלא כדברי הריטב"א ז"ל ובמחי' מכבוד הדר"ג אינו כן כמו שאבאר. הנה כ' הרב ז"ל ואפי' לענין שאול יש נפקותא לפי מה שהוכחתי בחידושי מדברי תוס' סוכה ד' כ"ט ע"ב ד"ה בעינן וד' מ"ג, ע"ב ד"ה והביאו דס"ל דבמקדש בעינן כל ז' שלכם להוציא שאול וכנגד דעתו הריטב"א ר"פ לולב הגזול עכ"ד. ואנכי לא ראיתי שום רמז מזה בדברי התוס' דד' כ"ג וז"ל התוס' שם עמ"ש בגמרא קפסיק ותני לולב הגזול והיבש פסול ל"ש ביו"ט א' ל"ש ביו"ט ב' בשלמא יבש הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא יו"ט א' דכתיב לכם משלכם אלא ביו"ט ב' אמאי כ' התוס' בעי' הדר וליכא משמע דפשי' ליה דבעינן הדר לכולהו יומי ולכם משלכם לא מתוקם אלא ביו"ט א' וכן ולקחתם דבעי' לקיחה תמה וממעטי' חסר כדאמרי' לקמן וכו' ותימא מאי שנא זה מזה הא כולהו כתיבי בחד קרא ואי משום דמשמע ליה דהני דכתיבי ביום א' עליה קיימי אבל הדר בתריה כתיב אכתי ק' מלקיחת ד' מינים וכו' וספירה לכל א' וכו' לכך נר' דהי"ט משום דיום א' דאורייתא בגבולין ושאר יומי דרבנן זכר למקדש הילכך בעיקר הלקיחה כגון ד' מינים ולקיחה לכל א' תקון בשאר יומי כעין דאורייתא וכן בהדר משום הדור מצוה אבל בחסר ובשאול לא תקון ובגזול פלוגת' וכו' עכ"ד. והריטב"א ז"ל בחי' ריש פ' לולב הגזול תי' קרוב לדברי התוס' אבל הרחיב בביאור הדברים וכ' בהדיא דודאי דפיסול לכם ליתיה בשאר הימים אפי' במקדש אבל הדר נוהג כל ז' מה"ת והט' שמצות לכם אינו חומר בגופן של ד' מינים אלא שהחמיר הכתוב ביום א' כמו שהחמיר בו שנוהג בגבולין לפיכך לא למדו ממנו לשאר הימים אבל כל שפסולו מחמת שאינו הדר נוהג בכולן מן התו' בימים של תורה וכו' נמצינו למדים שיש פיסול שאינו נוהג אלא יום א' ואפי' במקדש וזהו הגזול והשאול וכל שאינו שלו וכו' עד מפי מורי הרמב"ן ז"ל עכ"ד:

והנה כ' הרב בספרו ערוך לנר על דברי התוס' דדכ"ט הנז' ז"ל עיין בריטב"א מה שתי' לקו' התוס' דקו' הגמרא אמתני' מיירי נמי מז' ימים דמקדש וכו' אבל לכם שאינה בגוף המינים וכו' אבל התוס' לא ניחא להו לתרץ כן משום דסברו דגם מה דפסול מט' לכם דהיינו בזול ושאול פסול כל ז' במקדש מדכתבו לקמן דבהני לא גזרו כל ז' בגבולין שהם זכר למקדש משמע הא במקדש גופיה פסול מדאורייתא וכן נר' מדבריהם לקמן ד' מ"ג ד"ה והביאו עכ"ד. וכשאני לעצמי איני רואה שום הכרח מדברי תוס' אלו להמציא מחלוקת חדש בין הריטב"א להתוס' ומה שסמך על דברי תוס' דלקמן ד"ה והביאו לקמן אבאר שגם שם אין דעתם כן. ודברי התוס' דכאן איני רואה בהם שום משמעות דההפרש שיש בין הריטב"א להתוס' הוא דהריטב"א מישב סו' הש"ס דסובר דמתני' במקדש איירי והתוס' רצו לישבה דגם בגבולין איירי וכתבו שבעיקר הלקיחה כגון ד' מינים וכו' תקין בשאר יומי, כעין דאורייתא דהיינו יום א' אבל בלכם לא תקון ואולי טעמם כדכתב הריטב"א שאינה בגוף הד' מינים ומה שדקדק הר' ממ"ש התוס' דבהני לא גזרו בגבו' שהם זכר למקדש משמע הא במקדש גופיה פסו' מדאוריית' במחי' כבודו אין כאן משמעות של כלום דהתוס' קושטא דמילתא קאמרי שכיון שהם תקנתא דרבנן לא ראו להחמיר בשאול כמו ביום א' ולעולם מודים לדברי הריטב"א דגם במקדש לא בעינן לכם אלא ביום א' ומי דוחקינו לחלוק את השוין לעשות פלוגתא בין התוס' להריטב"א ואין מזה שום משמעות בדברי התוס':

ואעידה לי עד נאמן בזה להרב הגדול כמהר"מ ן' חביב ז"ל בס' כפות תמרים שהבין כדברי בדברי התוס' וז"ל שם ק"ל איך ס"ד דתוס' לומר דלכם לא מתוקם אלא ביום א' והדר בכולהו יומי וכו' והלא אין לקיחת לולב בגבולין מן התו' אלא ביום א' וכו' י"ל דכאן רומזים הדרך שכ' הרמב"ן הביאו הר"ן והה"מ פ"ה דלולב דין ט' דבמקדש מצות לולב כל ז' דבר תורה ובמקדש הוא דקאמר דלכם לא מתוקמא אלא ביום א' והדר כל ז' ע"ז היק' וכו' ותי' דהי"ט משום דיום א' בגבולין דאורייתא דהסוגיא איירי דיום א' דאורייתא בגבו' ושאר יומי דרבנן כפרש"י ולאפוקי פי' הרמב"ן וצריך לדעת מה יתרץ הרמב"ן לקו' התוס' וכו' וי"ל דאה"ן דשאר יומי מן התו' סגי במין א' אבל חכמים תקנו במקדש וכו' ובשאול לא תקון וכו' אך אכתי ק"ל על התוס' אמאי נדו מפי' הרמב"ן יפרשו דרכו עפ"י דרכם וי"ל וכו' עכ"ד הנה המסתכל יפה בכל משך לשון הרב ז"ל בעיניו יראה דהבין בפשי' בדעת התוס' דלקושטא הם סוברים דהשאול אינו פוסל אפי' במקדש אלא ביום א' דוקא וכדעת הריטב"א ז"ל והוא דעת הרמב"ן שהביאו הר"ן והה"מ ז"ל ואין התוס' מנגדים לזה וכן הבין הרב הגדול מהרי"ן ז"ל בספרו ג"מ בחי' על תוס' הרא"ם ז"ל ע"ש בד' קי"ח ע"ד וד' קי"ט ע"א למסתכל יפה בכל משך לשונו ע"ש. אעפ"י שראיתי להרב זרע אמת ז"ל בח"א בחי' על סוכה בדף נ"ה ע"ג בתוך דבריו לפרש דברי רש"י כ' מסברא דנפשיה דבמקדש אמרי' לכם משלכם כל ז' ע"ש אחרי בקשת המחי"ר אין דבריו נראין ואשתמיט מניה דברי הריטב"א והרמב"ן הנז' ולא זכרם כלל. סו"ד אין שום הכרח מדברי התוס' הנז' לומר שחולק על הריטב"א והרמב"ן לומר דגם במקדש בעינן לכם כל ז' וזה ברור ועיין להרב פ"מ על הירוש' ריש פ' לולב הגזול במראה הפנים ד"ה תני ר"ח שכ' תו"ד ז"ל והשתא נמי ל"ק במקדש דלכם משלכם לא כתיב אלא בראשון ובמקדש נמי דכל ז' הימים נטי' לולב מן התורה כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלדיכ"ם שבעת ימים מיעוטא דגזול אינו אלא בראשון במקדש כ"ז היינו יכולין לפרש בדברי התוס' אלא למאי דכתב הרא"ש וכו' עכ"ד הנה נקט בפשי' כדעת התוס' דגם במקדש מיעוטא דלכם אינו אלא בראשון וכדברי הרבנים מהרמב"ח ומהרי"ן ז"ל. אעפ"י שבעיקר קושייתו יש לי להשיב על דבריו לא אאריך בה שאינו מענינינו נקוט מיהא דעתו כדעת הרבנים הנז"ל:

פש גבן לעמוד על דברי התוס' דלקמן דף מ"ג ד"ה והביאו שכ' הגאון דשם מבואר בדבריהם דחולקים על הריטב"א הנה לכאורה נראה מדבריהם שם כדבריו שכ' עמ"ש בגמרא לולב דוחה שבת בתחילתו וערבה בסופו פעם א' חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו וכו' כ' התוס' כאן לא היו מתנין כל מי שהיה מגיע בערבה של, חבירו הרי הוא במתנה כדאמרינן גבי לולב בפרקין דלמ"ד ערבה הלמ"מ לא גמרי משלכם ולאבא שאול דדריש ערבי א' ללולב וא' לערבה אלמא בעי משלכם גבי מקדש כמו לולב וי"ל וכו' עכ"ד הנה פשע דבריהם משתמעי כמו שהבין הגאון ז"ל דבמקדש כל ז' בעינן לכם דאי לאו הכי מאי מקשו הא ערבה בשביעי היתה וקרא דלכם אראשון קאי ומהיכא תיתי דניבעי לכם אל"ו משמע דס"ל דבמקדש כל ז' בעינן לכם. וכשאני לעצמי לבבי לא כן יחשוב דאין כונת התוס' לומר דבמקדש בעינן לכם כל ז' אלא אז' של ערבה דוקא מקשו דליבעי לכם וכדדייק בברייתא לולב דוחה את השבת בתחילתו וערבה בסופו משמע דכל הדינים שישנן בלולב בשבת ישנן ג"כ בז' של ערבה בשבת ותבלין יש לזה דלעיל בסמוך אמרינן ערבה בז' מאי טעמא דחייא שבת אמר ר"י לפרסמה שהיא מן התורה פירש"י לפי שאינה מפורשת בתורה בהדיא שבקו לה רוחא למדחי שבת חד יומא כדי לפרסמה שמן התורה היא ופריך א"ה כל יומא נמי לידחי ומשני אתי לפקפוקי בלולב פירש"י אתי לפקפוקי בלולב לזלזולי בלולב משום דלא דחי בלולב אלא חד יומא אתי למימר לולב. לאו מצוה חשובה היא ע"כ. נמצא שעיקרו של דבר שתיקנו שערבה בז' דוחה שבת הוא כדי לפרסמה שהיא מן התורה וכמו שלא תיקנו בערבה כל ז' כדי דלא ליתו לזלזולי בלולב כן היה להם לתקן בערבה בז' שיהא צריך לכם משלכם כמו בלולב ביו"א דאי לאו הכי אתו לזלזולי בערבה ויאמרו שאינה מצוה חשובה כמו הלולב שצריך בו לכם משלכם וכאן אינו צריך באופן שכל קושית התוס' היא על ערבה בז' דוקא שהיה להם לתקן שינהגו בה כל חומרות לולב ביו"א בשבת וכדי שלא יזלזלו כאמור וע"ז תירצו דבערבה לא אתו למטעי כי הטעם שאין צריך בערבה משלכם הוא גלוי וכמו שכתבו בתירוצם זה הוא כונת התוס' לקע"ד ומעולם לא עלה על דעתם שיהא צריך לכם משלכם כל ז' במקדש. וגם בזה אעידה לי עד נאמן להרב הגדול מהרמב"ח ז"ל בס' כפות תמרים מלבד שהוא ז"ל הבין בדברי התוס' דלעיל דליכא לכם אפי' במקדש אלא יו"א ולשיטתו היה לו להעיר על דברי התוס' אלו דסתראי נינהו לא זו בלבד דגם בסוגיא זו עצמה ד"ה ג"מ דאיתא בגבולין מן התורה כ' בהדיא ז"ל רצה להפריד יו"א משאר ימים דיו"א בעי לכם למעוטי שאול וגזול אבל שאר הימים שאול וגזול כשר אפי' במקדש וכו' עכ"ד וחלילה לומר על גברא רבא דכוותיה דאישתמיטו מיניה ד' התוס' סמוך ונראה באותו הדף אם לא שהבין בכונת התוספות אשר כתבתי:

והנני יוסיף להכריע דבר זה מתוך הסוגיא עצמה דלא יתכן שיהיה מי שיסבור דבעינן לכם כל ז' אפילו במקדש וממקומו הדבר מוכרע שהרי בדמ"א ע"ב איתא מתני' יו"ט הא' של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבהכ"נ למחרת כל אחד מכיר את שלו ונוטלו מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא י"ח ביו"ט א' בלולבו של חבירו ושאר ימות החג אדם יוצא י"ח בלולבו ש"ח ע"כ. ושם בדמ"ג ע"א איתא אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו אה"נ דתני חדא ביו"ט א' של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית ותני אידך לבהכ"נ ש"מ כאן בזמן שבהמ"ק קיים קים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים. ובדמ"ד ע"א איתא תו ואלא קשיא הני תרתי דתני חדא להר כבית ותני אידך לבהכ"נ מתרצינן כאן וכו' לא אידי ואידי בזמן שבהמ"ק קיים אלא קשיא כאן במקדש כאן בגבו' ופירש"י תני אידך מתניתין היא בסוף פרקין דלעיל ע"כ. נמצא דתלמודא מהדר לאוקומי הך מתני' דדמ"א דלאו במקדש קמיירי ומוכיח כן ממה שנמצא במשנה האחרת כתוב הר הבית ובמשנה זו כתוב בהכ"נ והשתא קשה אי איתא להסברא דבמקדש בעינן לכם כל ז' למה ליה להש"ס להביא עצות מרחוק מגופא דמתני' דייקא הכי דמסיים שאר ימות החג אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו ואי במקדש איירי הלא אין חילוק בין יו"א לשאר הימים אלא ודאי דליתא לסברא זאת בעולם ועל כרחינו לפרש דברי התוס' כמו שכתבתי ולדעתי זו ראיה שאין עליה תשובה:

וצופה הייתי במשניות החדשות שנדפסו עם חדושי הגאון המפורסם רעק"א ז"ל פ"ג דסוכה משנ' א' שגם הוא כתב להדיא כדעת הרב גאון יעקב דלדעת התוס' במקדש יו"א ושאר הימים שוים הם ושלא כדעת הרמב"ן ז"ל וכו' ע"ש ומכח זה נולד לו קושיא עצומה שם במשנה י"א שכ' וז"ל בתוי"ט ד"ה מוליכין מסקינן דהכא בגבולין מיירי ובזמן שבהמ"ק קיים ולפ"ז ק"ק סיפ' דמתני' ושאר ימות החג אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו דבזמן שבהמ"ק קיים היכי משכחת לה הא בגבולין אין נוטלין רק יו"א ובמקדש בעינן לכם כל ז' לשיטת תוס' שכתבתי בגליון ריש פרקין עכ"ד. הנה מחמת שלא ירד הגאון לדעת התוס' במחילת כבודו נולד לו קושיא חזקה זאת והניחה בתימא ולפי מה שכתבנו לעיל שאין זו כונת התוס' יבא הכל על נכון. וגם ראיתי להגאון אביר יעקב בספרו ערוך לנר דף ע"ט סוף ע"ב שרצה לתרץ קושיא זאת של הגאון רעק"א דרישא איירי בזמן שבהמ"ק קיים וסיפא דאבל בשאר הימים מיירי בזה"ז עכ"ד וכמה תמוהים ורחוקים דבריו דלא אמרי' רישא בחדא מלתא וסיפא בחדא מלתא אלא בב' בבות כמ"ש. אבל הכא כולה חד בבא היא כי אבל וכו' הוא סיום הדברים שאמר אין אדם יוצא י"ח ביו"א וצריך שיהי' כל הבבא בחדא מלתא וזה פשוט. באופן שאני בעניותי איני רואה מקום לדברי הגאונים הנ"ל ובפרט כי ג' רבנים מגדולי עולם שקדמו להם בזמן רב מהרמב"ח ומהרי"ן והר' פני משה לא הבינו כדבריהם בדעת התוס' אולי אילו היו רואים דבריהם היו חוזרים בהם. ובכן אין לנו אלא פשט דברי המאורות הגדולים מרן ומור"ם ז"ל דהשאול כשר בשאר הימים וזה מוסכם לכ"ע אף לדעת הרמב"ם דסובר דירושלם דינו כמקדש דגם במקדש עצמו לא בעינן לכם אלא ביו"א דוקא ולא נמצא בעולם מי שיסבור היפך מזה ובפרט כי מהרמב"ח ומהרי"ן ז"ל היו מרבני ירושת"ו ודאי ראוי לנו לשמוע להם וד"ב:

ואם נפשך לומר דעדיין הדבר שקול דהלא ג' גאונים הכי סברי הרב זרע אמת והגאון רעק"א והגאון אביר יעקב זלה"ה עם כי לעומתם מצאנו ראינו ג' רבנים גדולים סוברים בהיפיך לא ימלט מהיות מחלוקת שקול ונכון להחמיר כדבריהם שמענה ואתה דע לך הלא הלכה רווחת דבכל ס"ס אפי' בדאורייתא אזלינן לקולא וכבר עלתה הסכמת רבנן בתראי וסוגיין דעלמא להשתמש בס"ס גם בפלוגתא דרבוואתא ולית דחש לסברת האומרים דשום פלוגתא דרבוואתא חד הוא כידוע. ובכן בנ"ד איכא ס"ם מן אי ה' כהרמב"ם ודעמיה דירושלם הוא בכלל מקדש דלמא ה' כרש"י ותוס' ודעמייהו דירושלם הוי בכלל גבולין ואת"ל דה' כהרמב"ם ודעמיה דלמא ה' כהרמב"ן והריטב"א דגם במקדש לא בעינן לכם אלא ביום א' דוקא ומתהפך הוא ואעפ"י שנמצא להרא"ם ז"ל בתוספותיו על הסמ"ג שכ' שאין להקל להתיר בס"ס לכתחילה מ"מ כבר בעניותי בה' טומאת כהן סי' ט"ו ובמקומות אחרים כתבתי דכל האחרונים עמדו על סברא זו וביטלוה ואף שהרב בני חיי והרב מו"מ תרגמוה לס' הרא"ם הנז' במצות עשה שאין לסמוך לכתחילה בקיום מ"ע על ס"ס גם על זה לא הודו רבני האחרונים ז"ל להרא"ם אלא היכא דליכא טרחא ופסיד' אבל אי איכא טרחא ופסידא סמכינן לכתחילה אס"ס גם במ"ע עיין להרב נחב"כ ז"ל ח"א סי' ד' מיו"ד ולהרב ער"ה א"ח סי' פ"ג אסיק לחוש לס' זו דוקא היכא דליכא לא טרחא ולא פסידא אבל אי איכא טרחא או הפסד אין לחוש לה. ומ"ש הרב ז"ל עצמו בס' חוקת הפסח בסי' תמ"ח אות ג' דלא עבדינן ס"ס לכתחילה כדברי רא"ם ע"ש. היינו נמי כדבריו שבס' ער"ה שם ד אכול בסוכה אין שום פסי' ולא טרחא ודו"ק וכן דעת הרב פרי מגדים במשב"ז סי' תרמ"ט אות י"א וסי' שמ"ג באשל ובמ"ז ובסי' ל"א במ"ז. ובנ"ד איכא עוד חדא לטיבותא דמצינו שלמים וכך רבים סוברים שאין כונת התוס' כן ונמצא לדעתם אין מי שאמר סברא זאת כלל וידוע להאחרונים ז"ל נשתמשו מזה דכשיש ס' שלישית שאומרים שמעולם לא נמצאת ס' זו יש להקל טובא ואף האומרים שאין להקל בס"ס דפלוגתא דרבוואתא בכעין זה מודים דיש להקל ודמי לתלתא ספיקי שהעלה הרב נחב"כ בח"ב סי' ב' דגם להרא"ם בג' ספיקי שרי לכתחי' ע"ש ובהרב יוסף אומץ סי' פ"ג אות א'. ונמצא עלה בידינו דאין לדיין להחמיר להורות לאסור אלא יאמר לו דמדינא שרי ואם ירצה לחוש לסברות יחידאות הוא יחמיר לעצמו וד"ב:

עד כה דברנו בענין השאול ועתה צריך לבאר קצת בענין החסר ונראה דהיינו הך ממש שלפי מה שהבינו הגאונים ז"ל בכונת התוס' כל הפסו' הוו במקדש מדאוריי' כל ז' אכן לפי מה שפי' בדבריהם הרב כפות תמרים ז"ל התוס' והרמב"ן שוים הם ולדעת הרמב"ן התירוץ הוא דאה"ן מדאוריית' לא בעינן לקיחת כל ד' מיני' אפי' במקדש אלא ביום א' וכן לא בעינן לקיחה לכל א' וא' אלא משום דבעיקר לקיחה הוא תקון רבנן במקדש כעין דאוריית' לאלו הב' דברים דוקא אבל לשאול ולחסר לא תקון וסיים הרב כפו"ת וכ' שהתוס' נמי היו יכולין לתרץ כדברי הרמב"ן אלא דלא ניחא להו לישנא דיו"ט ב' דרבנן. ונמצא גם לד' התוס' אפי' במק' מעול' לא נפסל החסר אלא ביו"א ובשאר יומי מותר ואפי' מדרבנן. ומעתה יש בידינו כל הס"ס הנז' ס' אי ה' כהרמב"ם או כרש"י והתוס' דירוש' נק' מדינה ולא מקדש ואת"ל' ה' כהרמב"ם שמא ה' כהרמב"ן ודעמיה דגם במקדש הותר החסר כל ז' ושלא כדעת התוס'. כ"ש לדעת הרב מהרמב"ח שסו' שגם התוס' מעולם לא אמרו כן ואעפ"י שהריטב"א שם ועוד לקמן באותה סוגיא דריש פרק לולב הגזול ד"ה בשלמא בסוה"ד כ' להדיא דחסר משום הדר הוא ושבמקדש נוהג הדר כל ז'. מ"מ התוס' שם ובדף ל"ד ע"ב ד"ה שתהא כ בהדיא דפיסו' חסר אינו מטעם הדר אלא מטעם לקיחה תמה וכן כ' הר"ן. וגם הרמב"ם ז"ל מתבאר מדבריו שאין הדר פוסל אפי' במקדש כל ז' כמ"ש הרב ז"ל עצמו בס' ערוך לנר שם ד' מ"ט מהספר ע"ד וכ' שהיא ס' שלישית ע"ש והשתא מאין הרגלים להחמיר בחסר הלא אם נחוש לס' הרמב"ם דירוש' בכלל מקדש הלא הוא סובר דגם במקדש לא בעי' הדר כל ז' וזה אפי' במונח שיסבור כדעה הריטב"א דט' פיסו' החסר הוא מט' הדר. ואם נחוש לס' הריטב"א דבמקדש בעינן הדר כל ז' הלא הוא סובר בהדיא כשי' רש"י ותוס' דירוש' בכלל גבולין הוא ואינו בכלל מקדש. והא ודאי אין לנו לתפוס כחומרי דמר וכחומרי דמר כידוע ובפרט בחסר דאתרוג עיין פרי מגדים במשב"ז סי' תרמ"ט שביאר איזה דברים הם משום הדר ואיזה משום חסר ע"ש. ובהיות כי רוב החסרים שנמצאים בינינו הוא לקב הנעשה באילן ודרך גדילתו בכך כמ"ש בת"ה הביאו רמ"א ועוד לס"ס יועיל ס' י"א שהביא בש"ע דבעינן נקב כאיסר. טל כל אלה הטעמים מספיקים סלקא בידן להלכה ולמעשה שהשאול והחסר כשרים מיו"א ואילך גם תוככי ירושלם ואין לדיין אלא להורות הדין הפשוט שהוא מותר. והרוצה לחוש לדיעות וחששות רחוקות ולצאת י"ח כל הדיעות כר"ג שקנה אתרוג באלף זוז אין לנו עסק בזה וכל המחמיר עליו תבא ברכת טוב וצו"י יצילנו משגיאות כי"ר. כ"ד זעירא מאנשי ירושלם אני

אענ"ה ס"ט:

תם ונשלם חלק אורח חיים

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה