כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן י
אשר שאלתני ידידי שראית סוכה א' שהיתירה ע"י צוה"פ והיה הקנה העליון דבוק לב' הקנים מן הצד החיצון ולא היה על גבי ב' הקנים העומדים ממש ואמרת שאולי לא תהיה כשירה ודקדקת כן מלשון הש"ע סי' תר"ל ס"ג שכ' וגם בזה צריך צוה"פ שיתן קנה מהפס על הדופן האחד וכן בסעיף ב' יעשה לה צוה"פ שיעמיד קנה עליו ועל הטפח ואחרים אמרו דל"ש בין אם הוא על גביהן בין אם הוא מן הצד ורצית לעמוד על דעתי הקצרה להוכן נוטה:
תשובה אל ה' ויאר לנו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. דע ידידי כי זו מחלוקת ישינה. היא בין רש"י ורבינו האי גאון ז"ל דרש"י בעירובין די"א על דברי רב חסדא שאמר צוה"פ שעשה מן הצד לא עשה ולא כלום פרש"י שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתן ולא על ראשיהן והרא"ש ז"ל כ' שרבינו האי פי' מן הצד מצד הכותל דהיינו בקרן זוית אפאחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וכ' שאין פי' מובן לפי שי' הסוגייא וכ' שהעיקר כפרש"י וכדאי' כברייתא לקמן קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכ"כ הטור בה' שבת סי' שס"ב כדברי רש"י גם הרשב"א בס' עבודת הקודש והר"ן פ"ק דסוכה והריטב"א בחי' עורבין דחו פי' רבינו האי ז"ל וכ' העיקר כרש"י וכן פ' בש"ע שם ואני בעוניי לעיל בה' עירוב סי' ב' הלצתי בעד רבינו האי ז"ל וישבתי דבריו לפי שי' והצלתי את הארי מבין שיני אריות ושם ביארתי דעיקר שרשוהי דרבינו האי תלוי בדברי הירושלמי לפי גרסתו עש"ב ודע דהרי"ף והרמב"ם קיימי בשי' רבינו האי ז"ל ככתוב ביתה יוסף. ודע שרבינו הב"י ז"ל שם כ' דאע"ג דרבינו האי והרי"ף והרמב"ם קיימי שלא כשי' רש"י מ"מ היינו בפי' מן הצד אבל לדינא מודים הם לרש"י ז"ל דאם לא הניח הקנה ע"ג ב' הקנים אלא מן הצד פסול ועפי"ז פ' כדברי רש"י בש"ע בסתם ולא חש להביא ס' רבינו האי והרי"ף והרמב"ם אפי' בשם י"א כדרכו דרך הקודש. ואני בעוניי שם תמהתי על דברי רבינו הב"י ז"ל דלא יתכן לומר דלדינא מודו לרש"י דא"כ הו"ל לפרש דצריך דוקא להניחו על גביהן ושאם הניחו מן הצד דפסול וגם מש"כ רבינו הב"י ז"ל שכן משמע מדברי הרח"ש תמהתי עליו דאחרי המחי"ר מכבוד תורתו וקדושתו לא משמע מידי מתוך דברי הרא"ש ואדרבא מתוך דברי הר"ן פ"ק דסוכה משמע איפכא ע"ש הדברים בארוכה. ומ"מ לעניין שאלתין לא נפק"מ מזה אין צ"ל לדברי רבינו הב"י ז"ל דסובר דרבינו האי ודעימיה מודים לדינו של רש"י א"כ הוא מוסכם לכ"ע דצריך שיהיה הקנה על גביהן ממש ואם הוא מן הצד פסול אלא אפי' לפי מה שצדדתי בעניותין לומר דרבינו האי והרי"ף והרמב"ם חולקים על פרש"י ומכשירים מ"מ הרא"ש והר"ן והרשב"א והריטב"א וסמ"ג וסמ"ק והטור והש"ע פ' כדברי רש"י ופשי' דצריך לחוש לדבריהם לחומרא וצריך ליזהר שהסוכה הניתרת ע"י צוה"פ צריך שיהיה הקנה למעלה על גבי ב' הקנים ממש ולדעת כל הראשונים הנז"ל אם הניחו מן הצד פסול ובפי' כ' כן הר"ן ז"ל לשם וכ' שצריך להזהיר לעם שאין נזהרין בזה ויש להעיר על רבינו הב"י ז"ל שבסי' תר"ל העתיק הלשון הראשון של הר"ן ולא העתיק זה הל' הב' וגם בה' שבת לא הזכיר ל' הר"ן זה וגם על האחרונים ז"ל יש להעיר שלא פירשו זה כאן בה' סוכה. עכ"פ בלי ס' דברי הש"ע הם בדקדוק גדול כאשר כתבתי וכבר בה' שבת סי' שס"ב כ' בפי' שאם הניחו מן הצד דפסול וזו אינה צריכה לפנים
ומלתא דאתיא באגב אודיעך מה שיש להסתפק בדין זה. הנה בסוגייא הנז' דעירובין דמן הצד עיקר פלוגתייהו הוא בד' קונדיסין והכי אי' התם ואף ר' יוחנן סבר להא דרב דאמר רבין מעשה באדם א' שנעץ ד' קונדיסין בד' פינות השדה ומתח זמורה עליהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאיים פירש"י ומתח זמורה עליהן כעין צוה"פ והוי כעין מחיצה ותנן זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ר"ל אמר כדרך שהתירו לו לכלאיים כן התירו לו לשבת ור"י אמר לכלאיים התירו לשבת לא התירו ופריך במאי עסיקינן וכו' ודחי לא לעולם בעשר ומן הצד ובדרב חסדא ורמי דר"י אדר"י ורמי דר"ל אדר"ל דאר"ל משום ריב"ח פיאה מותרת לענין כלאי' אבל לא לשבת ור"י אמר כמחיצות לשבת דלא כך לכלאיים דלא וכו' אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד מאי איכא למימר התם בעשר הכא ביותר מיו"ד ומנא תימרא וכו' עד ש"מ. הנה מסוגייא זו ומפרש"י מתבאר דדוקא מן הצד הוא דלא מהני אבל. אם הניח הזמורה על ד' קונדיסין על גביהן ממש שהוא כדין צוה"פ מהני שפיר לשבת ולכלאיים משום דצוה"פ חשיב כמחיצה גמורה וכ"כ העור בסי' שס"ב ופי' הר"י אפי' לא נעץ אלא ד' קונדיסין ועשה צוה"פ עליהן סגי ע"ש ודוקא בחצר ובמבוי וכו' וע' בדברי הרב"י שם. ומעתה מספקא לי אם גם לענין סוכה חשיבא מחיצה כזו דופן שאם נעץ ד' קונדיסין והניח צוה"פ עליהן וסיכך על גביהן אי מהני דומיא דשבת וכלאיים דהוי מחיצה גמורה או דלמא שאני סוכה דמדאורייתא בעינן ב' מחיצות שלימות דילפינן לה מבסכת בסכת ומצאתי בירושלמי דסוכה הלכה א' דאייתי האי פלוגתא דר"ל ור"י דפיאה לעניין כלאיים ושבת ויש קצת שינוי מן הבבלי ע"ש ובתר הכי קאמר וז"ל בעון קומי ר' זעירא פיאה מהו שתציל בסוכה אמר לון פיאה מצלת בסוכה סוף סכך מהו שיציל בסוכה א"ל אין סוף סכך מציל בסוכה אמר ר' אבהו כל אילין מיליא לענין משא ומתן הא להורות אסור להורות מה אם סוכה קלה את אמר אסור שבת החמו' לא כ"ש ר' בון וכו' אידהי תנא ע"כ ופי' הר' קרבן העדה ז"ל כל אילין מילייא כל אלו הדברים שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפול אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת מה אם סוכה קלה את אמר אסור לא התירו צוה"פ אלא מרוח אחת ובעינן ב' מחיצות שלימות ע"כ הנה דפשי' ליה להירוש' דגבי סוכה ל"מ פיאה ובעינן עכ"פ ב' מחיצות שלימות ובשלישית הוא דמהני צוה"פ והנה לא פי' הר' קרה"ע מאין לנו דבסוכה לא מהני ואין ס' משום דלעיל מייתי בירוש' הך דרשא דבסכת בסוכות לילפותא דב' כהלכתן וג' אפי' טפח ומשמע ליה דכהלכתן ר"ל מחיצות שלימות לא ע"י פיאה משום דמקרא ילפי' להו מחיצו' דפי' בסוכו' ר"ל דפנו' כדאי' בסוכה ד' ו' ע"ב סככה לא בעייא קרא. אעפ"י שראיתי להר' פ"מ שם שפי' דכולא מילתא אסוף סכך איירי אין פי' מחוור לענ"ד שהוא מפרש מ"ש לעיל ואין סוף תקרה מציל משום פיאה בתמיה ואין זה פשט הש"ס כן והנכון כפי' הר' קרה"ע ז"ל בזה. ולפי"ז נר' דגם דלשי' הבבלי דמתיר פיאה לענין שבת אין לעשות ק"ו ומה שבת החמורה פיאה מציל סוכה קלה לא כ"ש דשאני סוכה דמחיצות שלה מפורשות בתו' ולאו בכלל מחיצין דהלמ"מ הן ולב' מחיצות דבעינן כהלכתן לא סגי להו בצוה"פ אלא בעינן מחיצה גמורה ודוקא לשלישית דאתאי הלכתא וגרעתיה ואוקמא אנופח הוא דאמר רבא בסוכה ד' ז' דבעייא צוה"פ ע"ש:
ומקום יש בראש להכריח כן לכאורה גם מן התלמוד בבלי דבסוכה ד' ד' ע"ב אי' תיר נעץ ד' קונדיסין וסיכך ע"ג ר' יעקב מכשיר וחכמים פוס' ופליגי בה רב הונא ור"נ ר"ה אמר מחלוקת על שפת הגג דר"י סבר אמרי' גוד אסיק ור"נ ס' באמצע הגג מחלוקת ואיבעייא לן מחלוקת באמצע אבל על שפת הגג ד"ה כשירה או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיק"ו וע' בהרא"ש שהביא פלוגתא דרב שרירא והרמב"ם לענין שפת הגג וכן הביאה בטוש"ע דיש גורסין אבעייא להו תיק"ו וצריכא למיעבד לחומרא בשתיהן ויש דלא גרסי לה ופ' כר"נ דאמרי' גוד אסיק בשפת הגג ע"ש נקוט מיהא באמצע הגג לכ"ע פסול משום דליכא למימר גוד אסיק וכן אי' בהדייא בסו' הסוגיא הנ"ל ח"ר נעץ ד' קונדיסין בארץ וסיכך ע"ג ר' יעקב אומר רואים וכו' דיומדי סוכה טפח וחכמים אומרים עד שיהו ב' כהלכתן וג' אפילו טפח ע"כ וכיון דה' כחכמים לגבי ר"י נמצא דאין מועיל ד' קונדיסין לסוכה ואפשר דע"ז סמך הירושלמי שחמר סוכה קלה אמרת לא דהיינו דמסתמיך ואזיל אברייתא זו דהאי מילתא דפיאה בסוכה הוי פלוגתא דר"י וחכמים וקיילין ה' כחכמים הרי מבואר גם מתלמודא דידן מועיל פאה בסוכה ועכ"פ ב' מחיצות שלימות בעינן. מיהו יש לדחות דאימור דלא היה לאלו ד' קונדסין צוה"פ כדינו שצריך שיהא קנה ע"ג דאע"ג דאמר וסיכך על גבן מ"מ הד' קונדיסין לא היו מחוברין זה עם זה ע"י קנה ע"ג אלא ע"י קנה מן הצד שהוא פסול לדעת רש"י ודעימיה כנז' אבל אה"ן אם הקונדסין היו מחוברים בקנים על גביהן כדינם דהו"ל מחיצה חשובה לשבת ולכלאיים אימור לסכך ע"ג נמי חשיב מחיצה:
שבתי וראיתי דדבר זה מבואר בתלמוד דידן אבל הוא פלוגתא דרש"י עם תוס' וכל הראשונים דבסוכה די"ח אי' סיכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימין אביי אמר כשירה ורבא אמר פסו' אביי אמר כשירה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ורבא אמר פסו' לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ופריך א"ל אביי לרבא לדידך אפי' הפחית דופן אמצעי א"ל מודינא בההיא משום דהוי כמבוי המפולש תו אי' התם לימא אביי ורבא בדרב ושמואל קמפלגי דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלים דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ודחי אביי כרב ורבא אמר לך עד כאן לא קאמר רב התם אלא דמחיצות לאכסדרה הוא דעבידי אבל הכא דלאו להכי עבידי לא ע"כ ע' כל הסוג' עם פרש"י עד והלכתא כלישנא קמא ועובדא דרב אשי ותמצא דרש"י סובר דאכסדרה שאין לה דפנות כלל רק ד' קונדסין ותקרה ע"ג הוי רה"י גמור לשבת ומחיצות גמורות לסוכה אם נעשו לשם סוכה משום דאמרי' פי תקרה יורד וסותם והיינו ממש כמו ד' קונדסין וסיכך ע"ג דאמרי' גוד אחית אכן התוס' שם ד"ה סיכך ובעירובין ד' צ"ד ד"ה בב' רוחות דחו פירש"י וכתבו בשם ר"י ור"ת ור"ח דכולה סוגייא איירי בדאיכא ב' דפנות שנימות והדופן הג' סומכו לאכסדרה וכן ההיא דאכסדרה בבקעה לענין שבת בהכי איירי דאיכא ב' דפנות כמין גם וכל הפלוגתא הוא על הג' דלאביי אמרי' גוד אחית ופי תקרה וכו' ולרבא לא אמרי' והט' הואיל והתקרה הנז' לא נעשית אלא לתוכה ולא לאויר שחוצה לה ובהדייא כ' התוס' שם בד"ה אכסדרה ז"ל אין לדמות כלאיים לשבת דאפי' פיאות מותר לכלאיים ע"כ. וכדעת התוס' קיימי כל הראשונים הרי"ף והרא"ש והרשב"א והריטב"א בחי' עש"ב וכן פ' הטוש"ע בסי' תר"ל ונמצא הך מילתא פלוגתא דרש"י עם כל הראשונים ורש"י ז"ל כמעט הוא יחיד בסברא זו:
וראיתי להר"ן ז"ל פ"ק דסוכה על ד' ז' על מימרא דרבא בענין ג' אפי' טפח דבעינן טפח שוחק ואמר רבא וניתרת בצוה"פ איכא דאמרי וצריכה צוה"פ כ' הר"ן ז"ל אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצוה"פ כ' רש"י בעירובין וכו' ומדבריו ז"ל נראה לי שאין צוה"פ מתיר בב' דפנות של סוכה אעפ"י שהוא מתיר לשבת ולכלאיים שאם אתה אומר כן להאי לישנא קמא דרבא מאי קולא דדופן ג' דאמרי' בה אפי' טפח כיון שיש בה צוה"פ על פני כולה אפי' בב' הדפנות הוא מתיר וכו' וללישנא בתרא דרבא נמי דאמר וצריכה נמי צוה"פ כלומר וכו' מאי קולא דדופן ג' הרי לבוד וצוה"פ בכל הדפ' הם מתירי' אל"י אין צוה"פ מתיר בסו' אלא בדופן ג' בלבד דמחמירינן בהא בסוכה מבשבת כשם שהחמירו בצוה"פ עצמו של דופן ג' דלענין שבח סגי' במשהו כו' והכא בעי טפח וכו' וכבר כ' דאין צוה"פ מועיל לסוכה אעפ"י שמועיל לשבת ולכלאים וכן ממ"ש הרב אלברצלוני בס' העיתים ובשם גאון עכ"ד. הנה מ"ש דלא מהני צוה"פ לב' המחיצות גבי סוכה אלא לג' מכוון כדעת כל הראשו' אך תימה שלמד כן מתוך דברי רש"י והנה מבוא' דעת רש"י בהיפיך בסוכה ובעירובין דסובר דגם בסוכה מהני ואמרי' פי תקרה יורד וסותם וט' דרבא דפסל הוא דסיכך ע"ג האכסדרה שהמחיצות לתוכן עשויות אבל אם עשה ארבע קונדסין והניח קנים ע"ג לשם סוכה שפיר אמרי' פי תקרה יורד וסותם ולדברי הר"ן הוי היפיך רש"י דידיה אדידיה. ונר' ליישב זה לפי שכ' רש"י שם בסוכה ד"ה לדידך דאמרת פי תקרה תימא ה"נ בסוכה העשויה באמצע חצר וכו' ונפחת דופן אמצעי וב' דמכאן ומכאן קיימים וכו' פי תקרה יורד וסותם ופי' התוס' דבריו שיותר יש לפסול כשאויר החצר מקיף סביב לסכך מהיכא דחקרת האכסדרה מקפת לו משום דהאי דמי טפי למבוי מפולש ע"כ אלא שהתוס' כ' שסברא משונה היא ע"כ. גם הרשב"א ז"ל כ' בחי' וז"ל והוי יודע שלא אמרו פי תקרה יורד וסותם אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה שהוא בנין עראי דא"כ לא בעינן דופן ד' דקורת הסכך יורד וסותם עכ"ד וכן כ' הר"ן עצמו שם בסו' דדף ח"י ע"ש ויש להכריח כדבריהם ז"ל ממאי דלא אמרו בסוכה די"ח על פלוגתא דאביי ורבא וכן על פלוגתא דרב ושמואל באכסדרה בבקעה לימא בדר' יעקב ורבין קמפלגי נעץ ד' קונדסין, וסיכך עליהן ר"י מכשיר וחכמים פוס' ודו"ק. והשתא א"ש דברי הר"ן דדף י"א דדייק מדברי רש"י שאין פיאה מועיל בסוכה ולא אמרו צוה"פ גבי סוכה אלא לדופן הג' דוקא והך דפי תקרה אינו ענין לכאן דהתם שאני או משום דאיכא תקרה סביב כפרש"י משא"כ הכא דאיכא אויר זכר לדבר אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה. א"נ דשאני התם דהוי תקרה קבוע משא"כ הכא דנעשה לשם סוכת עראי כדברי הרשב"א והר"ן ז"ל. עכ"פ ההוכחה שהוכיח הר"ן מדברי רש"י ומתוך הסוגיא דדף י"א מדברי רבא היא אמתני ותקיפא דאין מועיל צוה"פ לב' הדפנו' הסוכה אלא ב' דפנות שלימות בעינן וזה דעת הגאון והרב אלברצלוני ז"ל:
אכן ראיתי להרא"ש ז"ל פ"ק דסוכה ס"ח שכ' ז"ל תניא דופן סוכה כדופן שבת ירושלמי פ"ק דעירובין וסוכה ה' א' יש דברים כשרים בסוכה ופסולים במבוי פסולים בסוכה וכשרים במבוי דוקרנין כשרין בסוכה ופסו' במבוי ותניא כן הביא ד' דוקרנין וסיכך ע"ג במבוי פסול בסוכה כשירה ב' דפנות כשירות בסוכה ופסו' במבוי ותני כן ב' כהלכתן וג' אפי' טפח ובמבוי עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו וכו' עכ"ד ולשון זה של הירושלמי הוא ריש סוכה ועירובין. משמע שהרא"ש דעתו לפסוק להלכה כזה הירוש' דאם סיכך ע"ג ד' עמודים דכשירה דאמרי' גוד אחית ופי תקרה יורד וסותם וטובא יש לתמוה חדא שהרי לשון הירושלמי שהבאנו לעיל הוא להיפיך שאמר שאין להורו' כן להתיר פאה בשבת ק"ו מסוכה קלה אלמא פשיט לי' דבסוב' לא מהני ותו דמתלמודא דידן נר' בהדיא דלא מהני כדהוכיחו הגאון והריבר"ץ והר"ן. ותו ק' טל הרא"ש דמשמע שהוא פוסק כאן כהירוש' דלענין שבת לא מהני פיאה ואילו בעירובין די"א העתיק כל הסוגיא דר"ל ור"י ואסיק דפיאה מהני לענין שבת אעפ"י שהביא שם הרא"ש בשם הירושלמי דמודה ר"ל לענין שבת שאין פיאה מתרת כבר תרגם הטור גטי ז"ל כונתו דרצונו לחלק בין בקעה לחצר ע' קרבן נתנאל לשם. וכבר ראיתי להרב קרבן נתנאל בסוכה שתמה בכ"ז על הרא"ש וכ' ז"ל תימא דהא בנעץ ד' קונדסי' וסיכך ע"ג לעיל ד' ד' פ' רבינו לעיל סי' ז' כחכמים דפוסלין ואין לומר דעשה צוה"פ ע"ג דא"כ במבוי נמי כשר ועו"ק דבסוכה לא מהני צוה"פ כמ"ש הר"ן בפיס' דרבא ואינה ניתרת אלא בצוה"פ וכו' ש"מ דבסוכה ל"מ ובמבוי הוא מתיר ולא ראיתי א' מן הפוס' ופרשנים שהרגישו בזה ע"כ נ"ל להגיה כל הספרים וכן צ"ל כשרין במבוי ופסו' בסוכה ומיירי שעשה צוה"פ עכ"ד. וכל דבריו נכונים. אך ק' מאד לשבש כל הספרים של הירוש' חדשים גם ישנים וגם כל ספרי הרא"ש גם רבינו ירוחם נתיב ח' ח"א העתיק הירושלמי הזה להלכה כדברי הרא"ש וצריך לשבש גם שם וזה רחוק. גם ראיתי להר' קרה"ע ריש עירובין שהק' על הירוש' הנ"ל דהא פלוגתא דר' יעקב ורבנן היא ותי' דמסיק בבבלי באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג ד"ה כשירה ואילו במבוי אם העמיד ד' דורקנין על הגג והם גבוהים למעלה מג' והניח ע"ג קורה פסו' ומכאן יש סיעתא לגי' הגאונים והרמב"ם וכו' וב' התלמודי' שוים עכ"ד. הנה דבריו נכונים בישוב שי' הירוש' אבל להרא"ש לא יתישב בזה שהרי הרא"ש בסי' ו' לא ניחא ליה בגיר' הגאונים והרמב"ם והעלה דבשניהם פסולים:
ואשר אני אחזה לי לישב כ"ז בלתי להטעות לשון הירו' ויתיישב דעת הרא"ש הוא זה דהנה לענין פיאה בשבת אינו מוסכם מן הפוס' שמועיל דאעפ"י שכ' התוס' בעירובין די"א משם ר"י ליישב הך קו' דפסי ביראות ושיירא ולשי' הך סוגיא כולה אליבא דהלכתא היא דדוקא מן הצד אין מועיל אבל הוא על גביהן מועיל לכ"ע וכן כתב הטור בסי' שצ"ב בשם ר"י להתיר פיאה בשבת מ"מ דעת ריצב"א שהובא שם בתוס' אינו כן אלא דמאי דמדמי שבת לכלאים היינו למבוי מפולש שיש לו ב' דפנות ע"ש ובהדיא כ' התוס' בסוכה דח"י ד"ה אכסדרה שאין פיאה מציל בשבת אלא דוקא בכלאים ע"ש וזהו ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הה"מ פט"ז מה' שבת הט"ז ז"ל רבינו תפס פשט הברייתות ופשט מימרא דר"י דאמר לכלאים התירו אבל לא לשבת ע"ש. וע' להריטב"א בחי' עירובין דאסברא לן טובא דכלאים אין צריך אלא מחיצה א ודיו משא"כ שבת וסוכה שצריך הרבה מחיצו' ביחד ותליין וכו' ע"ש. והנה הרא"ש בעירובין די"א בסוגיא הנז' דפלוגתא דרשב"ל ור"י אי התירו לכלאים דוקא או גם לשבת כ' ז"ל מעשה באדם א' שנעץ ד' קונדסין וכו' ור"י אמר וכו' ומוקי לה במן הצד אבל ע"ג מודה ר"י דצוה"פ מהניא אף מד' רוחות וא"ת פסי ביראות ושיירא וכו' ותי' ב' תי' של התוס' משום גמלים וכו' א"נ חי' בין בקעה לחצר ואח"ז כ' ז"ל ובירוש' דמסכת כלאים גרס אמר ר' זעירא מוד' ר"ל לענין שבת שאין פיאה מתרת וכו' אמר ר' חגאי מתניתין אמרה כן מקיפין ג' חבלים עכ"ד הנה הרא"ש ז"ל הביא לבסוף ד' הירוש' לפסוק כמותו שאין פיאה מצלת בשבת משום דמחיצו' בעינן ואעפ"י שבירוש' אמרו שאין פיאה מצלת ביותר מעשר דמשמע הא בעשר מציל סובר הרב דלאו דוקא אלא אינו מציל כלל וכדמסיים התם בירוש' כל אילין מיליא למשא ומתן אבל להורות אין פיאה מציל בשבת פי' שאינו מציל כלל ואפי' בעשר משום דמחיצו' בעינן וכדעביד ק"ו מסוכ' קלה וכד' ריצב"א והתוס' והרמב"ם שזכרנו. ואין לתמוה איך שביק תלמודא דידן ופ' כירוש' לפי שכ' הר' ש"ך ביו"ד סי' קמ"ה דבפלוגתא דר"י ור"ל אם נמצא בירוש' הפלוגת' בגוונא אחרינא אית לן למינקט כהירוש' משום דר"י חיבר הירוש' והוא נאמן יותר על עצמו ע"ש ובפרע הכא דעיקר מימרא דר"י וריב"ל הנז' בתלמו' דידן לאו לגופא אתא אלא להתלמד ממנה דר"י ס' כרב לענין צוה"פ ביותר מעשר ותלמו' דחי לה וע"כ ראה הרא"ש לסמוך יותר על הירוש' לומר שאין:
פיאה מועיל לשבת. ומעתה תו ל"ק על הרא"ש שהביא כאן בסוכה אידך ירושלמי דדוקרנין כשרים בסוכה ופסו' במבוי ומיירי ביש עליהם צוה"פ לפי שזה דעתו ז"ל דבמבוי אין פיאה מציל ובסוכה מועיל דהכי אייתי הירוש' ברייתא דתני כן. אלא שעדיין צריך ליישב לדעת הרא"ש הראיה שהביא הר"ן ז"ל והגאון וריבר"ץ ז"ל מההיא דרבא וצריכה צוה"פ דמאי גריעותא דדופן ג' כיון דגם לב' הדפנו' שני צוה"פ:
ואפשר ליישב גם זה דלדעת הרא"ש אין אותה הראי' מכרעת דיש לדחות דרבא ס"ל דפיאה מציל בשבת ולא בסוכה והט' שמציל בשבת הוא משום דאי' התם בירוש' מה בין קורה מה בין פיאה קורה מתיר מרוח א' פיאה אינה מצלת עד שתהא מוקפת מד' רוחותיה ואתיא כי הא דאמר ר' זעירא פיאה אינה מצלת אלא עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה ע"כ וסובר דענין הפיאה הוא כמו גזירה שצריך שתהיה מוקפ' מד' רוחו' ואפי' לענין כלאים שאין צריך רק מחיצה א' לזרוע אחריה אפי"ה אינו מציל בפיאה אלא עד שתהא מוקפ' מד' רוחות ואפי' כדי לזרוע מרוח א' דהכי משמע פשטא דברייתא. ומעתה תו ל"ק מאי רבותיה דמחיצה ג' יותר מהב' מחיצו' דמהני בהו פיאה כמו שהק' הר"ן דודאי פיאה לב' מחיצו' אינו מועיל אלא דוקא לארבעה שתהא מוקפ' מכל ד' מחיצותיה ובסוכה אין צורך ד' מחיצו' ודי בג' ומאלו הג' לשתים אין מועיל צוה"פ ולג' מועיל והיינו רבותיה. ומ"מ הרא"ש לא נראה לו לפסוק כרבא בזה אלא פ' דבסוכה מועיל פיאה ומשום דאשכח ברייתא דאייתי ר' זעירא בהדיא ולענין שבת פ' דאין מועיל פיאה כלל משום דבירוש' אמרו דמודה רשב"ל לענין שבת
שאין מציל והכל דלא כרבא. זה היה נר' לישב דעת הרא"ש מבלי להטעות הספרים:
אמנם אחר ההתבוננות אין זה כלום וכמה דוחקים יש בזה וצריך לעיולי פילא בקופא דמחטא ועוד שהטור ז"ל דבקי במילי דאבוה הבין בדעת אביו ז"ל דקאי בשי' ר"י דפיאה מציל בשבת כמו שכתב שם הרב ב"י ז"ל. ובר מן דין תמהני טובא על ב' המאורות הר' קה"ע והר' קרבן נתנאל שהבינו בכונת הירושלמי הראשון דמ"ש דוקרנין כשרין בסוכה ופסו' במבוי איירי בנעץ ד' דוקרנין בארץ שהתירן מט' פיאה וצוה"פ וזה תימא גדולה דאי הכי איך קאמר באידך ירושלמי כל אילין מיליא למשא ומתן אבל להורות לא ומה סוכה קלה את אמר אסור שבת החמורה לא כ"ש איך יאמר את אמר אסור והברייתא מפורשת שהיא כשירה והי"ל לתלמודא לצווח עליו ככרוכיא איך את אמר אסור והברייתא התירה בהדיא. לכן אני אומר אחר המח"ר מכבוד ב' הרבנים הנ"ל בחינם הרעישו העולם ואין זאת כונ' הירושלמי ומ"ש דוקרנין כשרין בסוכה ופסולין במבוי מילתא אחריתי קאמר ואינו ענין לההיא דפיאה כלל ואין צורך לדברי הקה"ע דאיירי בנעץ על שפת הגג ופי' הירוש' כן הוא דוקרנין כשרין בסוכה הביא ד' דוקרנין וסיכך ע"ג כשירה היינו בסוכה שיש בה דפנות והניח ד' דוקרנין ע"ג הדפנות וסיכך ע"ג הדוקרנין כשירה דלא בעינן דפנות מגיעות לסכך וכן הדין פשוט בסוכה ד' ב' ובד' ט"ז במשלשל דפנות מלמעלה למטה בכל הסוגיא שם וכן פ'
הטוש"ע סי' תר"ל ובמבוי פסול אם הניח ד' דוקרנין על ב' צידי המבוי והניח הקורה ע"ג פסול כדאי' להדיא בעירובין ד' ט' ע"א כגון שנעץ ב' יתידות עקומות על ב' כותלי מבוי וכ' רש"י ותוס' דאם גבוהות ג' פסול דקורה ע"ג מבוי בעינן וכ"כ הטור סי' שס"ג. והיינו דמחלק הירושלמי בין סוכה למבוי ובזה נחה שקטה כל הארץ ואין שום סתירה בדברי הירוש' ולא בדברי הרא"ש ומודה הרא"ש לדינו של הגאון והר"ן דאין דין פיאה בסוכה והכל מיושב על מקומו ועל כנו:
ודע דיש להעיר על פי' הר' קרה"ע ז"ל שם ובסיום ל' הירוש' הדא דתימא בגבוהין ג' למעלה מכותלי המבוי אבל אם אינם גבוהים ג' מכותלי המבוי כשר בשאין בהן רוחב ד' אבל אם יש בהן רוחב ד' כשר ופי' הקה"ע הדא דתימר הא דאמרי' דהקנים פסו' במבוי כשהקנים גבוהים למעלה מכותלי המבוי ג' וה"ה בסוכה אם גבוהים מן הארץ ג' פסול. ותו הא דפסולין במבוי דוקא כשאין רחבים ד' אבל רחבין אפי' גבוהים הרבה כשרים ובסוכה נמי ברחבין ד' מיירי שרוב הסוכה בהכשר דאל"כ ודאי פסו' דהא מחיצות בעינן בסוכה עכ"ד ויש לתמוה על פי' דהא מפרש ומשני הדא דתימר שזה הוא דחיי' ותי' על הקושיא שהיק' שדין הסוכה אינו כדין המבוי שהסוכה כשירה בדוקרנין והמבוי פסו' א"כ מאי מתרץ דבמבוי פסו' למעלה מג' ובסוכה נמי פסו' למעלה מג' מן הארץ והלא לענין מחיצות עדיין אינם שוים כי הסוכה ניתרת בד' קונדסי' ופי תקרה יורד וסותם ואין צריך מחיצות ובמבוי אין מועיל זו עד דאיכא ד' מחיצו' א"כ במה שטענו לא הודה לו. ותו מה שכ' בסיום דבריו ובסוכה נמי ברחבים ד' מיירי שרוב הסוכה בהכשר הוא תמוה מאד דהא מבואר בסוגיא דבבלי בברייתא דד' קונדסי' לפי דמיון הר' דבהא איירי הירוש' דכולה שמעתא בשאין שם דופן כלל אלא ד' קונדסי' כ"ש ומט' צוה"פ ומה זה שכ' ברחבים ד' מיירי ולכן פירושו אינו מחוור ופי' הירוש' כך הוא לענ"ד שלפי שאמר שהסוכה אם הניח דוקרנין ע"ג הדפנות וסיכך עליהן כשירה ובמבוי אם הניח דוקרנין והניח קורה עליהן פסו' ונמצא שאין מבוי וסוכה שוין לזה השיב הדא דתימ' בגבוהין ג' אבל אם אינם גבוהים ג' כשר ונמצא משכחת לה שם דוקרנין שיהיו כשרץ בסוכה ובמבוי היכא דפחותין מג' וכיון שיש אופן שהם שוין מבוי וסוכה בפחות מג' אעפ"י שלמעלה מג' אינם שוים עדיין אנו אומרים שמבוי וסוכה שוין וכן היכא דהם רחבים ד' שוין הם סוכה ומבוי ויהיה זה התי' כמו שתי' אח"ז על הדלה עליה את הגפן הדא דתימר על בית סאתים ופי' הר' קרה"ע וכיון דלאו לכל מילי מקרי מחיצה וכו' ע"ש ודו"ק. וכ"ז לשיטתי' דהר' קרה"ע שפי' דמ"ש הדא דתימר הוא תי' על הקושיא אבל יותר מחוור לע"ד פי' הרב פ"מ ז"ל בזה שפירש שאינו תי' על הקושיא אלא מבאר ומפרש הדינים דו"ק בדבריו:
ומעתה לדאתאן עלה סלקא בידן דאין צוה"פ מועיל לב' הדפנות אלא לדופן הג' דוקא וזה מוסכם מב' התלמודים ומדברי הגאון והר"י אלברצלוני והר"ן ז"ל וראיתי לגאון א' מאחרוני זמנינו. מוהר"ר יוקב אוטלינגאן ז"ל בס' בכורי יעקב על ש"ע ה' סוכה בסי' תר"ל ס"ק ט"ו שכ' ז"ל הרא"ש בסוכה די"ט כ' דצוה"פ נמי מהני מן התו' נמי לדופן סוכה וגם בירושלמי פ"ק דסוכה משמע שיוכל לעשות סוכה בלא מחיצה כלל ע"י ה' צוה"פ כמו לענין שבת וכלאים ולפיכך מי שאין לו סוכה אחרת טוב שיעשה ע"י ד' קנים דסוכה כשירה מדאורייתא עכ"פ היא עכ"ד. ובמחי' כבודו דבריו לא האירו מ"ש בשם הרא"ש ליתא דלא כ' הרא"ש כן שם אלא לצוה"פ דרוח ג' וי"ל דמיירי דעשה צוה"פ לרוח ג' וכו' מדאורייתא סגי לי בהכי וכו' ע"כ אבל בב' המחיצות לא אמר ומה שהביא מהירושלמי כבר ביארתי כל הצורך דאדרבא אמר שאין להורו' כן ומהירושלמי הראשון אין לו ראיה אין צ"ל לדעת הקרבן נתנאל שמשבש הספרים אלא גם לדעת הר' קוה"ע אין לו ראיה דהא מוקי ליה בסיכך על שפת הגג ומשום גוד אסיק. הא אין לדבריו קיום אלא עפ"י פירוש הרב פ"מ. אבל מיניה ומהרב פ"מ אשתמיט דברי הר"ן ז"ל הנז' דאילו היו רואים דברי כל הראשונים הנז' שהוכיחו מתלמו' דידן בפשי' דאין דין פיאה בב' מחיצו' סוכה אלא בג' דוקא לא היו מפרשים דברי הירוש' כפשטן כדי שלא יהיו ב' התלמו' סותרי' ובפרט שהרא"ש ורי"ו העתיקו הירוש' הזה להלכה והיו דוחקים עצמם לפרש דברי הירוש' כמו שפירשתי בעניותין ותל"מ. והאל יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות כי"ר. הכ"ד זעירא מאנשי ירושלם אענ"ה ס"ט:
הל' לולב