אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אורח חיים › סימן ט

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן ט

סימן ח

בענין מכירת החמץ לגוי שמוכרים החנות או הבית שבו החמץ לגוי רבו המבוכות בין רבני האחרונים ז"ל באיזה אופן הוא היותר מחוור לשיקנה הגוי דידוע פלוג' דרש"י ור"ת בע"ז ד' מ"א אי' גוי קונה בכסף או במשיכה פלוגתא דאמימר ורב אשי וכ' הרא"ש ריש בכורות ד' ג' דלרש"י כסף קונה בגוי ומשיכה אינו קונה ולר"ת איפכא משוכה קונה וכסף אינו קונה ולהסתלק מן הספק צריך שיקנה הגוי בשניהם שיתן דמים וגם שימשוך החפץ לרשותו וכ"כ התוס' בע"ז שם ד"ה רב אסי ע"ש והב"ד הטור ביו"ד סי' ש"ך לענין מכירת הבכור לגוי עיין שו"ת נחלת שבעה סי' כ"ט וכ"כ המ"א סי' תמ"ח לענין מכירת החמץ. אלא שהרא"ש שם הב"ד הטור שם כ' דהמחוור שבקניינים הוא שיקבל מן הנכרי פרוטה ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה עכ"ד. נלמד מדבריו אלה דקנין חצי מועיל לגוי כמו שמועיל לישראל וזה מחוור שבקנייני הגוי וע"ז תמהו רבני האחרונים ז"ל הרב בעל אמונת שמואל הוא הרב המחבר ס' ברכת הזבח הובאה תשובתו כס' נחלת שבעה סי' ל' וכן הק' מוה"ר מהריע"א ז"ל בס' קה"י בתוד"ר אות משיכה ובס' הלכות יו"ט בד' ט"ז דאיך יתכן יועיל קנין חצי לגוי הלא מסקינן בב"מ ד' יו"ד דחצי דגברא משום שליחו' אתרבאי ואין שליחות לגוי וז"ל הר' בעל ברה"ז שם הרא"ש והטור וש"ע כ' גבי בכור המחוור שבכולן קניית מקום וכן אנו נוהגין, לענין מכירת חמץ. שמקנין לו בכסף ובשער החדר שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח בטא"ח ותמיה לי מילתא דהא דחצר קונה הוא מדין שליחו' וכו' וקיי"ל דאין שליחות לגוי וכו' ודוחק לומר דגוי לגוי יש לו שליחות וכו' ומצאתי ברבינו ירוחם שכ' לצאת ידי שמים יקבל מהכותי מעות וגם ימשוך הבהמה או יקנה להגוי מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגבן אוזן הבהמה עם העובר ע"כ מבואר שלא מדין חצר קני ליה אלא מטלטלין אג"ק דקנה הקרקע ואגבן המטלטלין וכה"ג משני פ"ק דב"מ וכו' ולפי"ז גם במכירת החמץ יש לנו להזהר למכור להגוי החדר שהחמץ בתוכו ויקנה חדר והחמץ אגביה ולא שנותן בתו' חצר עכ"ד:

ובא רעהו מרן מהריט"א ז"ל שם בס' היו"ט והרבה:

להשיב עליו כמבואר בד"ק שם ולנו בעניותינו קצת שקו"ט עם מוה"ר ז"ל ככתוב לקמן בחיו"ד בה' שלוח הקן קחנו משם. וסו"ד אסיק מוה"ר דלא כהר' ברה"ז שאין קנין אגב מועיל בגוי ודברי הרא"ש הם כפשטן קנין חצר דוקא וגם דברי רי"ו כן כונתם ומ"ש ואגבן יקנה הוא לשון מושאל. ולעיקר הקושיא על דברי הרא"ש דחצר מט' שלי' ואין שליחו' לגוי כ' לישב דדעתו כדעת הר' מ"ב דגוי בחבירו יש שליחו' ואעפ"י שאין נר' כן מדברי הירוש' מ"מ. מת"ד מוכח כן זה קיצור דבריו ע"ש. ובשיטתי' קאי הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל סו' סי' ק"ב וסי' ע"ה הבי"ד הרב מחצית השקל בסי' תע"ח ס"ק ד' גם הגאון בעל המחבר ס' חתם סופר בחיו"ד סי' ש"י ושי"ז דעתו נוטה דקנין חצר דמדעתו מיהא דגוי שיודע שהוא קונה דבר זו ע"י קנין חצר מועיל לגוי כמו שמועיל לישראל ושלא כדברי הר' בעל ברה"ז ז"ל. אך הרב חק יעקב והר' מחצי' השקל נמשכו אחרי דעת הר' ברה"ז דקנין חצר אינו מועיל בגוי ע"ש. ובל"ה מה שישבו הרבנים מהריט"א והעה"ג דעת הרא"ש במונח דגוי בגוי יש שליחות היא גופא בפלוגתא מתנייא עיין להר' מ"א שם ולהר' ארעא דרבנן אות ה' ובקה"י אות ד' ע"ש:

ואולם הרב מחצית השקל ז"ל שם לא הונח לו הקנייה מדין חצר מהט' הנ"ל דאין שליחו' לגוי וגם דברי הר' בעל ברה"ז שהקניה היא מדין אגב מקרקעי אג"מ גם זה לא הונח לו ופקפק ע"ז דכל קנין בעינן דעת הקונ' והגוי אין דעתו לקנות באגב וכן כ' הר' עה"ג ודמי לההיא דאמרי' בב"מ ד' ט' כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני וכ' שגם הרב או"ת בסי' קכ"ג כ' שאין קנין אגב מועיל בגוי ע"ש. ולכן בחר לו הרב מח"ה ז"ל דרך לעצמו הקנאה חדשה לגוי שיקנה החדר עם החמץ שבתוכה לאשה אלמנה גויה ובכה"ג איכא למימר דגם הר' ברה"ז מודה דמבואר בח"מ סי' רמ"ג דקטן אין לו חצר דחצר דאיש מט' שליחות אתרבאי אבל קטנה יש לה חצר דגבי אשה חצר משום יד אתרבי וקטנה יש לה יד וא"כ אשה גויה יש לה חצר דהא יש לה יד ואע"ג דחצר דאשה דמשום יד ילפינן מגט וכו' וגט ליתיה בגוי י"ל כיון שלא נתמעט גוי מקנין זה גם באשה גויה הדין כן תדע דהא קנין אגב לא הוזכר אלא בישראל וכו' ואפי"ה פשי' ליה להר' ברה"ז דמהני בגוי עכ"ד. וחזיתיה להגאון בעל חת"ס ז"ל בסו' סי' שי"ו שכ' שהר' המופלג מהר"ר פייטאל ז"ל גמגם קצת על הוראה זו והוא ז"ל תריץ יתיב וישב דבריו מאותו גמגום. אכן איהו דידיה קרא ערער על הוראה זו וז"ל לא נלע"ד לסמוך ע"ז והנה התוס' בגיטין ד' כ"ג ד"ה מה אתם ב' וי"ל דמסתמא לא ילפי' בעלמא אלא דומיא דאתם ע"כ והקושיא מפורסמ' דגם לדידן למאי אצטריך אתם לפסול שליחות גוי הא מגט ילפי' וגט לא שייך בגוי ובחידושי אמרתי דהוא פשוט דזה תליא בדון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרין וכו' עד וא"כ לפ"ז כיון דחצר דמט' יד לא כתיב אלא בגט וניליף מיניה בנין אב בעלמא א"כ אי אמרי' דון מינה ומינה וגוי לא שייך בגט א"כ אין לגוי ולא לארמית חצר לא מט' יד ולא מט' שליחות עכ"ד:

ואנכי לא ירדתי לסוף דעת הגאון ז"ל בהשגתו זאת אחרי שאלת המחי"ר מכת"ר ואין ענין זה לזה שהרי כל דרכי הקנינים שהם דאורייתא אין חי' בין גוי לישר' דכמו שהישר' קונה בהם כן קונה הגוי וכמ"ש הריטב"א ז"ל הוב"ד בהרב ב"י ז"ל ח"מ סי' ס"ו מחו' י"ו ובסמ"ע סק"א ע"ש ואפי' קצין דכסף או דמשיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שאינו מועיל בגוי היינו ט' משום דמעטיה קרא בהדיא מיד עמיתך בכסף הא מגוי בקנין אחר ולמר מיד עמיתך במשיכה הא מגוי בקנין אחר וכ"כ הגאון עצמו ז"ל לעיל בסי' ש"י כי כל הקנינים המוסברים שרגילות ב"א לקנות בהם אין חי' בין גוי לישר'. רק בקנינים בלתי מוסברים רק שחי' הוא שחידשה תו' בהם שיקנו ע"י בזה יש חי' בין ישר' לגוי והם דברים נכונים מאד בטעמם ע"ש אלא דאפי' בישר' גופיה בקנין החצר נסתפק לנו אי הוי מט' יד או מט' שליחות ומזה יצא לנו נפקותא בדין כמבו' בב"מ די"א חצר מע' יד אתרבאי ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה בעינן עומדת בצד חצירה כמו יד בסמוך ולא אתי מט' שליחות דאין אדם עושה שליח לחובתו גבי מתנה דזכות הוא וגם איכא דעת אחרת מקנה הוי חצר מט' שליחות ומהני אפי' ברחוק דומיא דשליחות עיין שם בפרש"י ובכל דברי הראשונים שהובאו בא"ז והב"ד לקמן באורך בה' שלוח הקן ואיפליגו רבוואתא בענין מצי' והפקר דהוי זכות ואין דעת משלח מאיזה ט' הוא ע"ש. והשתא בחצר דאשה דמגט ילפי' דהוי מט' יד דמה"ט אית לה חצר לקטנה משא"כ בקטן משום דחצר דגדול מט' שליחות אתרבאי ואין שליחו' לקטן אבל קטנה כי היכי דאית לה יד אית לה חצר כל אלו הילפותו' באו ללמוד דין חצר דישר' מאיזה ט' הוא ויצאו אלו הנפקותו' לא שבאו ללמוד לשאר דוכתי ואין שייך כאן דון מינה ומינה. אלא כיון דחצר גבי איש הוא מע' שליחות מוכרח שלא יהיה שייך קנין זה בגוי מט' אחרינא ואין שליחות לגוי אבל באשה נכרית כיון דחצר דידה מט' יד הוי הרי הוא ככל הקנינין דישר' וגוי שוין הם דהא יד אית ליה וגם חצר דאשה דהוי מט' יד אית לה. ואין לך קנין מוסבר ושכליי בכל הקנינים כמו קנין החצר וכמ"ש הר"ן בא"ז לשם והב"ד לקמן שם כי כל דבר שקונה האדם וחביב עליו שומרו תוך חצירו וזהו גמר הקנין ע"ש. ומה שלמדנו מגט אינו אלא גלוי מילתא בעלמא דחצר דאשה הוי מט' יד ודאיש מט' שליחות. וחוזר לדינו שהחצר קונה בגוי היכא דהוי מט' יד דהיינו באשה. דהא יד אית ליה לגוי דאי לא הוה ליה יד לא היה גזילו אסור וכיון דאית ליה יד ממילא אית לי' חצר לא דילפי' מגט ואין שייך זה לדון מינה ומינה כלל. וזהו שהר' מח"ה סיים וכ' תדע דהא קנין אגב לא הוזכר אלא בישר' ופשיט ליה להר' ברה"ז דמהני בגוי עכ"ד וכונתו עמ"ש דבכל הקנינין שהם מע' יד ישראל וגוי שוים הם ולא שייך כאן לומר דון מינה וזה פשוט לענ"ד. ועוד י"ל דנר' דאין נפק"מ מזה דהא איפסיק הלכתא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרין כמ"ש הרב י"מ ז"ל אות ל' בש הריטב"א והכריתות והר' גו"ר חאה"ע כלל ב' סי' ג' מ"ש:

כתב הגאון בעל חת"ס על דברי הגאון בעל מח"ה ז"ל שם ובשגם בעובדא דהרב הנ"ל לא עמדה ארמית לצד חצירה ולא נשאר רק וכו' עכ"ד. הנה קיצר מאד בדברים אלו ויש לפרש דבריו על ב' פנים ועל ב' יש להשיב אם כונתו דדברים אלו נמשכים אקושייתו הראשונה דדון מיתה ומינה וכי היכי דבאשה ישראלית מגט ילפי' בעינן מינה ומינה שתהי' ישראלית ולא ארמית וגם שתהי' תוך ביתה ממש דהכי בעינן בגט בתוך ביתה ממש דומיא דיד בסמוך כמבו' בסו' דב"מ שם ובש"ע אה"ע ריש סי' קל"ט ע"ש ובנדון הרב לא היתה ארמית בצד חצירה. לזה יש להשיב דהא גבי קטנה דקיי"לן דיש לה חצר כמבואר בח"מ סי' הס"ח ס"ה ביאר הר' ש"ך ז"ל כסי' רמ"ג ס"ק יו"ד דסגי במשתמרת לדעתו וא"צ שיהיה עומד בתוכו דחצר דקטנה הוי כמו כל דין חצר דסגי במשתמר לדעתו או בעומד בצדו כמבואר בסי' ר' ושזה דעת הרמב"ם וסמ"ג והש"ע ע"ש והשתא:

לפי קושית הגאון עדיפא מינה תקשי ליה בחצר דקטנה איך סגי בנשתמר לדעתה והא בעי' דון מינה ומינה ובעינן דומיא דגט ממש שיהיה עומד בתוכה. אל"ו הוא הדבר אשר דברתי דאין שייך דון מינה ומינה לכאן ואם כונתו ז"ל דמ"ש בשגם וכו' אינו מקושר עם הקודם ומלתא באנפי נפשה היא וסובר הרב בפשי' דכל חצר דקטנה צרי' שיהיה עומד בתוכו דומיא דגט דמיניה ילפי' וכדעת אינך רבוואתא דאייתי הש"ך שם ומשו"ה מק' דאף אי אמרי' דון מינה ואוקי באתרין מ"מ כל חצר דאשה בעינן עומד בתוכו דומי' דגט ובנדון הרב לא היתה הארמית בתוכו. אם ככה הוא דעתו ז"ל אשתמיט מיניה דברי הש"ך הנז' דרבים מרבוואתא הם הסוברים דדוקא גבי גט משום דחוב הוא בעינן עומדת בתוכו אבל בשאר זכיות סגי במשתמרת לדעתו ובנדון הרב הרי מוכר לו החדר שהחמץ בתוכו ומוכר לו המפתח כמבו' במ"א שם וכיון דמשתמר לדעת הארמית סגי. באופן דלדעתי הקצרה הוראת הגאון בעל מחצית השקל למכור לארמית נכונה היא ואין להרהר אחריה (אה"נ עכ"מ וחע"ד):

מצות ששולחים על ידי גוי ע' שו"ת זרע אמת ח"ג סי' צ"ו:

הלכות סוכה

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה