כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ה
האי שתא התרל"ו חל ער"פ להיות בשבת ונראה בעיני מוה"ר הגדול ראש"ל מגן אברהם יצ"ו לענין הדרשה של שבת הגדול ועשאה בשבת שקודם ער"פ עפ"י הוראת הר' הכנה"ג ז"ל ואעפ"י שבזמנינו אין נוהגים לבאר הדינים הנוהגים בפסח כאשר היה בזמן הראשונים ז"ל מ"מ הואיל ולא נמצא חולק על הר' הכנה"ג להדייא הסכים לעשות כהוראתו. (אה"נ עיין בספר הנחמד מועד לכל חי סי' א' אות י"ט). ובענין עירובי חצירות הזהרנו את העם שיעשו ע"ח בע"ש שהוא יום י"ג בניסן ואעפ"י שבשנה שעברה עירבו עד פסח הבא ושבת זה. כבר נכנס בכלל העירוב הקודם מ"מ הואיל ומנהג כל ישר' כששורפין החמץ בכל שנה שורפין גם המצות של העירוב. ועתה ג"כ ביום י"ג שהוא זמן הביעור שורפין העירוב א"כ לא נשאר להם עירוב לשבת זו ומבואר בסי' שס"ח דאם כלה ונאבד העירוב ולא נשתייר הימינו אפי' כל שהוא צריך לערב מחדש ע"כ הזהרנו את העם שיערבו כמנהגם במצות בע"ש זה ויאמרו עד שבת של פסח השני הבע"ל, ויש שהיו מפקפקים מלערב במצה עניה משום דאסור לאכול ממנה ע"פ ולדעת המחמירים גם בליל י"ד אסור ומבואר בסי' שפ"ו סעיף ה' דבעינן שהעירוב יהיה ראוי לאכילה בשבת זו ועל כן רצו לעשות ב' עירובין עירוב לשבת זו דוקא במצה עשירה ולעשות עירוב שני לכל השנה כולה בתוך הפסח במצה עניה לפי שהמצה עשירה אינה מתקיימת כל השנה כולה כי היא נפסדת. אכן אחר ההשקפה ראינו שאין צורך לזה שהרי רוב הפוס' הסכימו דבליל י"ד מותר לאכול מצה עניה כמבואר בחק יעקב סי' תע"א ס"ק ז' ושלא כמשמעות המג"א ע"ש ועוד גם להמחמירין לא יהא זה חמור משבות דרבנן ואפי' בכל שבות דרבנן קייל"ן לא גזרו על שבות בין השמשות שהוא ס' יום ספק לילה כמבואר סי' שמ"ב ודין העירוב הוא שיהא ראוי לבהשמ"ש כמבואר במור"ם בסי' שצ"ד ע"ש ובלי ספק דבין השמשות של י"ד יכול לאכול מצה. עניה אפי' להמחמירים ודו"ק בסי' שפ"ו ס"ט אמר על ככר היום חול וכו' וא"כ אין להסתפק בדבר דשפיר דמי לערב במצה עניה על כל השנה כולה כמנהג:
הל' פסח