אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אורח חיים › סימן ג

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן ג

סימן ב

עמ"ש בנד' תא"ח סי' י"ב על מ"ש רבנן בתראי אי יש דין חצי שיעור במצות עשה והבאתי לשם ראיה מסו' דבכורות דחמש ולא חצי חמש דאין דין חצי שיעור במ"ע שלח לי אחד המיוחד מרבני אשכנז יע"א שקו"ט בזה וז"ל:

להוד והדר מעלת הרב הג' המופלא וכבוד ה' לא רבין חסידא ראב"ד מקודש רבינו אהרן עזריאל ס"ט שליט"א.

בס' היקר כפי אהרן ח"א סי' י"ב בחא"ח הביא להקת האחרונים השבות יעקב והבני חיי והחק"ל ומרן מהריט"א בס' קהלת יעקב נסתפקו בהא דקיל"ן כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת אי גם במ"ע כגון אכילת מצה בכזית ואין לו אלא חצי זית אי חייב לאוכלו מן התו' כדין חצי שיעור וכתב מר דאישתמיט מנייהו סוג' דבכורות דמ"ח דקאמר ד"מ אם נתנו עד שלא חלקו חייבים ואם לאו פטורים ומוקי לה הש"ס דהאי פטורים היינו בדליכא אלא חמש ולא חצי חמש הלא הם חייבים בחצי חמש מדין חצי שיעור אל"ו דאין חצי שיעור במ"ע. ויותר תימא על מהרי"ט אלנאזי שבס' קדושת יו"ט מפלפל בזה הסוגיא ואיך שכחה עכ"ל ואני אומר אחרי המחילה מכבוד תורתו לא עיין מר בסו' דברי התוס' שם וז"ל אעפ"י שיכול לשלם ליו"ד כהנים בזא"ז לא דמי הכא דלא משתעבד אלא בחצי חמש ואם נאמר דכונ' התוס' לחלק דהא דאמרינן ולא חצי חמש היינו בשאינו נותן רק חצי חמש אבל כשנותן חמש אפי' זא"ז שפיר דמי דא"כ אמאי כ' לשון דלא משתעבד אלא בחצי חמש הכי הו"ל למימר דלא דמי הכא דאינו נותן רק חצי חמש ע"כ כונתם לומר דבעינן שישתעבד ויהא מחויב בחמש דכל שאינו מחויב בכל החמש לא מחייבינן ליה אפי' באותו מקצת שנתחייב אבל לעולם אם חייב מה"ד בחמש ונשתעבד בכולהו חמש אינן מעכבין זל"ז דאם לא יש לו רק חצי חמש מחמת שהוא עני לא יחמיץ המצוה להמתין עד שיזמין לו הקב"ה ה' סלעים בב"א שבחצי חמש נמי מקיים חצי מצוה ואם לא יזכה להשלים הרי מקצת מצוה יש בידו ומש"ה אמרינן דבזא"ז נמי יוצא. וא"כ לא שייך זה לעניין שאר מ"ע שיש עלינו חיוב לקיים הכל רק מחמת אונסו הוא מקיים חצי אבל דכאן לא נשתעבד אלא בחצי מצוה וזה לא אמרי' ואדרבא מתוס' מוכח עוד להיפיך דלכאורה מאי מק' התוס' מזא"ז הא שם י"ל שאינו זוכה הכהן בחצי שנתן תחי' פד שישלים בעליו את השאר והוי ב"א וע"כ דפשי' להו להתוס' דה' סלעים אין מעכבין זא"ז ואם נתן חצי מקיים חצי המצוה וכיון שכן קמא דיהיב בכהן זכי ביה והוי זא"ז דס"ל להתוס' דמקיים מקצת מצוה אפי' בחצי חמש דכמו דלעניין איסור קייל"ן כר"י דחצי שעור אסור מה"ת ה"ה לעניין מ"ע דאם אין לו רק חצי שעור מקיים קצת מצוה וזה ברור בלי פקפוק:

שוב האיר ה' את עיני ומצאתי שמהרי"ט אלגאזי בעצמו בה' בכורות דפ"ז ע"א למד בעצמו פשט דברי התוס' כמו שכ' והוכיח מזה דינו. ואין כאן פליאה על מרן מהריט"א מאחר שירד לדברי התוס' אחלה מאת כת"ר גאונו להשיבני ע"ז והיה אם אמצא חן בעיניו והיה זה שכרי. אלה דברי ידידו המנשק עפרות זהב של ארץ קדשינו ותפארתינו כותב בדמע עין מצפה לתשועת ה' עין בעין. הצעיר יהושע העשל מרגליות בלא"א מו"ר הרב הצדיק וכו' מו' אלי מרגליות ס"ט:

וזאת תשובתי על דב"ק:

למאן דזיו ליה כבר בחייה. עמו עז וחשיה מעלת הר' המובהק. לנוגה ברק. נחל נובע מקור חכמה. מוציא לאור תעלומה. מוה"ר יהושע העשיל מרגליות נר"ו יאיר כאור החמה כיר"א:

אחרי פרישת סוכת שלום ועמו תפי' יהי ה' את יהושע ויהי שמו בכל הארץ לתורה ולתעודה בלי שום טרדה מכתבו הבהיר הגיעני ונתמלא כל הבית כולו אורה ושמחה מידיעת שו"ט ושובו בשלום אל עירו ואל שער מקומו וממכון שבתו פרש עלי אותיות פורחו"ת פרח שושן קצת שקו"ט על דברתי בספה"ק כפי אהרן ח"א בח' א"ח סי' י"ב ככ' בד"ק לזאת אשיב כל דברי מר לקוחים מדברי מרן מהריט"א בס' הלכות יו"ט וקושטא דמלתא כי נעלמו ממני דברי הר' אלו ואפשר באותו פרק שלמדתי ענין זה לא היה מצוי אצלי ס' הקדוש הליו"ט. ואמנם גם עתה אחרי ראותי דברי הר' אלה אני אדון לפני גדולת מרן מהריט"א ז"ל בקרקע כתלמיד הדן לפני רבו ואומר בחינם חזר הרב מדבריו שבס' קה"י כי שם העלה להלכה דאין דין חצי שעור במ"ע וכאן בשחיק' חזר בו מתוך דברי התוס' אלו או שכוונתו לומר דהוי פלוג' דתוס' דלולב הגזול עם תוס' דבכורות ואני עבדו אומר שאין כאן צורך לחזרה. ולקענ"ד נר' דהתוס' כונתם בסיום דבריהם הוא לומר דכיון דאינו נותן אלא חצי חמש אין כאן מצוה ומה שדקדק הר' דא"כ אמאי כ' דלא דמי דהכא לא משתעבד הכי הול"ל דלא דמי הכא דאינו נותן אלא חצי חמש עכ"ד. לדעתי אין זה דקדוק כלל שהרי הכא במת האב איירינן והניח ה' סלעים וכבר נתחייבו נכסים אלא דמחמת שבא בע"ח ולקח החצי חמש דמלוה ע"פ אינו גובה מהבע"ח לא נשאר מהנכסים המחוייבים אלא חצי חמש והבעלים המחוייבים ליתנהו בעולם כדי שישלימו כשיהיה להם אח"כ וע' ברש"י ד"ה חייב גברא ע"ש ונמצא מ"ש התוס' דהכא לא משתעבד אלא בחצי חמש ר"ל שאין כאן מנכסים משועבדים אלא חצי חמש וא"כ לא הוו מצו נקטי התוס' בלשונם דאינו נותן אלא חצי חמש משום שאין כאן נותן מחויב כי הבעלים המחויבים כבר מתו ואנו מדברים על הממון המחויב ושפיר נקטו דלא משתעבד ועוד נרחיב הדברים לקמן בע"ה.

ומה שהכריחו עוד להר' ז"ל להוכיח כן משום דהוקשה לו דמאי מק' התוס' מזא"ז הא שפיר י"ל דלגבי פדיון אינו זוכה הכהן בחצי שנתן תחי' עד שישלים וכוי אני אומר גם בזה אחהמ"ר מכבוד גדולת הר' ז"ל יש ליתן כנגד היסוד הנה קודם זה הביא הר' דברי התוס' דפ' לולב הגזול דמתבאר מדבריהם דכל מצוה א' ל"מ בזא"ז אפילו בשדעתו להגביה כל המינין אלא שרצה ליטול כל חד בלחודי' וע"ז הוק' לו מדין פדיון דמצוה א' היא ה' סלעי' ועכ"ז מועיל בזא"ז ותי' וז"ל וי"ל כיון דפדיון וכו' תלוי' בנתינת הממון א"כ קמא קמא שנותן לא קנאו הכהן עד שישלים דכל שלא השלים לא יצא וכו' וחשיב כנותנו בב"א דעד שעה שישלים כל מה שהתחיל ליתן חשיב כפקדון ואפילו אם נתעכלו המעות וכו' ואם לא היה משלים היה חייב הכהן להחזיר נמצא דבשעה שמשלים זוכה הכהן בכל ובב"א וכו' ע"ס הדבור. ואח"כ עפ"י יסוד זה הוק' לו דאמאי לא ניחא להו להתוס' לתרץ כן ותי' דשאני הכא דלא משתעבד וכו' ומזה הוליד הר' דהתוס' סברי דיש דין חצי שעור במ"ע וכל מאי דיהיב לכהן מצוה פורתא אית ביה וכיון שכן אין הכהן צריך להחזיר וכו' ומשו"ה לא תירצו התוס' תי' הנ"ל זה קיצור דבריו הקדושים. ואני עבדו אומר אחר אלף גלגול מחילות היסוד אשר יסד תחי' דקמא קמא שנותן לכהן לא קנאו והא פקדון בידו ואם לא השלים חויב להחזיר הוא דבר תימא דא"כ יצטרך הכהן המקבל לשמור מעות אלו כדין מעות פקדון שלא הותר להשתמש בהם אלא לשולחני דוקא ולא לבע"ה כמבואר בח"מ סי' רצ"ב ופשי' דאם קדש בהם את האשה אינה מקודשת דהא שולח יד בפקדון גזלן הוי והמקדש בגזל אינה מקודשת אם אין ידוע בודאי שנתיאשו הבעלים כמבואר באה"ע סי' כ"ח. ובדוחק היינו יכולים ליישב זה לפי שי' רש"י בדף נ"א ע"ב על ברייתא דנתנו ליו"ד כהנים בב"א יצא בזא"ז יצא כ' רש"י בזא"ז ולכהן א' הכי גרסי' ליה בתוספתא עכ"ד האף אמנם שהתוס' והרא"ש והטור וכל הפוס' לא פ' כן אלא נקטו כפשט הברייתא אפי' ליו"ד כהנים ובזא"ז. מ"מ צריך ע' ליישב התוספתא הנ"ל מה ט' לחלק בין יו"ד כהנים לא' אכן עפ"י דברי הר' ז"ל יש ליישב דדוקא לכהן א' כדי שיהיו מופקדות אצלו עד שישלים כל הה' סלעים ולא ישלח בהם יד ואי אתרמי שמת ולא הספיק להשלים יחזירם ליורשיו משא"כ אם נותן ליו"ד כהנים ובזא"ז מנא ידע הכהן שקיבל מידו תחי' אם השלים לכהנים אחרים או לא ונמצא לעולם לא יוכל להשתמש במטות אלו ואין זה נקרא נתינ' ומשו"ה לכהנים הרבה בזא"ז לא יצא. וצ"ל דרישא דקתני ליו"ד כהנים בב"א יצא מיירי שכל היו"ד כהנים היו במקום א' וראו איך נתן כל הה' סלעים לכהנים רבים כי אז כל א' רשאי בשלו להוציאו וט' זה נכון לישוב התוספתא הנז' וכעת לא ראיתי מי שנתעורר בזה. אכן להתוס' דידן שכתבו ליו"ד כהנים בזא"ז אינו מתיישב כלל דמנא ידעי המקבלים הראשונים אם השלים לשעור ה' סלעים לכהנים אחרים או לא. ומעתה אומר אני דגם לדעת התוס' דלולב הגזול דחצי מצוה אין בה מצוה כלל ל"ק מהא דיו"ד כהנים בזה אח"ז דלעולם אינו מקיים מצות הפדיון עד שישלים כל הה' סלעים ומעיקרא כשנותן לכהנים מעט לחש' הפדיון אדעתא דהכי יהיב שאם יזכה וישלים הה' סלעים לכהנים רבים שיהא לשם פדיון ואם לא יספיק להשלים מעכשיו יהיו מתנה ביד הכהן ויוכל הכהן להוציאו מעכשיו בכל אשר תאוה נפשו וניחא ליה לנותן בזה כדי דליקבלו מיניה הכהנים שאל"כ שום כהן לא יקבל ממנו מהט' הנ"ל ולא יקיים המצוה ומשו"ה גמר ויהיב לשם מחנה לכשלא יספיק ליתן כל הה' סלעים ואם יזכה ליתן כל הה' סלעים אזי יקיים מצות פדיון ולעולם כל שלא קיים כל המצוה אין במקצתה אפי' מקצת מצוה ומ"ש ליו"ד כהנים בזא"ז ר"ל כשישלים כל הה' סלעי' יצא:

וא"ת גם לדברינו ק' אמאי לא תי' התוס' כן כי היכי דקשיא ליה להר' ז"ל י"ל כי מה שכתבתי עם דברי התוס' הכל הולך אל מקום אחד ונרחיב קצת הדברי' ונאמר ג' חלוקות בדבר המצוה שאין בה נתינת ממון כגון נטילת לולב ואכילת מצה ודאי כולה מצוה בבת אחת בעינן ובמקצתה לא קיים המצוה כלל. והמצוה שיש בה נתי' ממון כגון פדיון הבן ודכוותה יכול לקיימה פסקי פסקי ולכשישלי' קיים המצוה ואם לא השלים לא קיים והט' דכיון דהתורה חייבתו בממון זה הו"ל כמלוה וכן קראוהו חז"ל מלוה הכתו' בתו' וע"כ לא קמפלגי אלא אי הוי ככתובה בשער או כמלוה ע"פ אבל לכ"ע מלוה הוי וכי היכי דבמלוה פרעון זוזא זוזא פרעון הוי ה"נ במלוה הכתובה בתורה יכול לפרוע פסקי פסקי ובתשלום כל הפרעון קיים המצוה והטעם כי שעבוד דאוריי' ונשתעבד גופו ונכסיו לפרעון החוב הזה. והסוג הג' הוא המוזכר בש"ס דילן שמת האב והשאיר ה"ס והמחצה לקח הבע"ח באופן שאין בנכסים המשועב' שעור מצוה רק חצי והגוף החייב אינו בעולם כדי שישלים ממה שירויח עוד כדין שעבוד גוף ונכסים דעלמא בזה אמרי' חמש ולא חצי חמש כיון דבחצי מצוה ליכא מצוה כלל והשתא התוס' בקושייתם חשבו דממאי דאמרי' ליו"ד כהני' בזא"ז יצא משמע דאיכא מצוה בחצי חמש וכס' מרן מהריט"א ז"ל והראיה דמחייבינן ליה ליתן המקצת מה שבידו לכהן ולא אמרי' ימתין עד שיהא בידו הה' ס' שלמים וק' לסוגיין וע"ז תירצו דשאני התם דלא משתעבד אלא בחצי חמש ר"ל דלעולם דאין המצוה מתקיימת במקצת מיהו היכא דהאיש בחיים משועבד גופו ונכסיו גם מה שיקנה אח"כ משו"ה ליו"ד כהנים יצא ומחייבינן ליה ליתן מה שבידו מיד ולכשתשיג ידו ישלים אבל הכא לא משתעבד אלא בחצי חמש פי' אין כאן נכסים משועבדים אלא חצי חמש ואין עוד מי שירויח ויתן כי האב מת ומשו"ה לא יהבינן לכהן דאין כאן מצוה כלל זה נלע"ד נכון בפי' דברי התוס'. ומ"ש התוס' בתחי' דבריהם ול"ד לחמשה בקר דמסקי' דאפי' חמשה חצאי בקר דתשלומין נינהו ויש לו לשלם מה שהוא חייב כונתם לומר דמשום דעבד איסורא קנסינן ליה שיתן מה שבידו אפי' ה' חצאין ע' תוס' ע"ז ד' ו' ע"א ד"ה ר' מאיר. ונמצא עלה בידינו גם מסיום דברי התוס' ראיה חותכת למה שנסתפקו הרבנים הנ"ל במי שהיה במדבר או בספינה ואין לו רק חצי זית מצה ובודאי לא יבא לו חצי זית אחר בלילה הזאת אי איכא מקצת מצוה באכי' חצי זית הזה דודאי ליכא שום מצוה וכמ"ש בספרי הנז' ואתיא במכ"ש וק"ו הדברים ומה הכא דנתי' ממון יש במצוה זו והכהן שלוקח חצי החמש נהנה בהם אפ"ה אמרי' חמש ולא חצי חמש אלמא ליכא מצוה כלל בחצי חמש דאילו איכא מקצת מצוה היה לנו ליתנ' לכהן כדי שיזכה המת במקצת מצוה אל"ו דליכא מצוה כלל וזוהי שק' לדעת רבינו הגדול מוהריט"א ז"ל לפי דרכו ושיטתו. ק"ו הדברי' במצות אכילת מצה דאין בה הנאה לזולתו אלא לאוכלה דפשי' דבחצי זית ליכא אפי' מקצת מצוה ואין צריך לאוכלה זה נלע"ד והבוחר יבחר:

הל' פסח

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה