כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אורח חיים · סימן ב
יו"ד אח' שבט תרל"ז פה עיר בראליוב מדינה וואלחיומה. ישאו הרים שלום אל כבוד הרב הגאון המובהק פאר הדור נשיא כרבן גמליאל החריף ובקי סיני ועוקר הרים המאיר לארץ ולדרים נ"י פ"ה ע"ה קש"ת מ'
אברהם אשכנזי יצ"ו רב ואב"ד בעה"ק ירושת"ו נ"י לעד עד ביאת ינון.
שאלה גדולה יש לי לשאול והנני שואלה ממרן יחיה כי שמעתי שומעו הטוב מפאריז. לאשר אני מתגורר בעיר גדולה בראליוב והעיר הזאת פרוצה אין לה חומה. אך משני צדדי הקריה נהר טונא חומתה והנהר ע"פ כל העיר יש לו חוף גבוה כמה קומות אך באיזה מקומות יש אשר נעשה דרכים מהטונא ע"י חפירה בשפוע למען יוכלו המשאבים ללכת עם העגלות לשאוב מים ויש מקומות אשר השפוע אין מתלקט והדרכים האלה המה כמו פרצות. ומב' הצדדין יש חריץ עמוק ורחב מאד עלי כל הקריה העשוי מטעם הממשלה לשמור מבוא הקריה לבל יביאו העירה מרכולת מבלי תשלומי מס הקצוב רק מתקנים דרכים לבא העירה עם שרנאקין. והנה לא היה לאל יד אנוש לתקן מבואות העיר בעירובין כמו בכל ערי ישראל כי גדלה שנאת עם ישורון בעיני התושבים אשר לא מבני ישר' המה וגם בעיני הממשלה עד כי בכל הון לא יתנו לעשות ברחובותיהם צוה"פ או לחי ועל מחיצות החפירה לא יוכלו לסמוך כי היה הפסק ביניהם עד עתה. אמנם כעת החפירה נגמרה עד שמגיע להעמק הסמוך לנהר טונא. והנה עד כה החרשתי לגול חרפת ההוצאה בשבת מעיר זו יען הי' הפסק ביניהם. אכן עתה אשר מחיצת החפירה ביצע מעשיו ויש להקריה ד' מחיצות טובות ב' מחיצות מהנהר וב' מחיצות מהחפירה נכמרו ניחומי להקריב משפט העיר לפני הדר"ג ויחוה דעת קדשו וכאשר ירים ידו בכחא דהיתרא שכר הרבה יטול ממי שהזהיר על השבת:
והנה לדבר משני מחיצות הנהר אם לחוש לקרח בעתות מעתותי הסתיו (כי הטונא לא יאריכו ימי קרישותה שבועות ב' או ג' ברוב השנים וירח ימים בחורף חזק) ב' הנה אשר שמו לפי מחסום. הא' ערכי מכתבי זה לפני גאון ישר' אשר נפתחו לפניו ארובות המדע ודברי ראשונים ואחרונים חרותים על לוח לבו. והשנית כי דבר הקרישה אינו מפורש בראשונים אך ב' המגינים העירו בזה והטו"ז פיזר כפור כאפר על כל שבתות השנה ויחיד הוא בזה לא הודו לו הבאים אחריו אך המג"א הוא המגן אשר תלו עליו כל שלטי הגבורי' משיבי מלחמה שערה וזה לשלג וכפור יאמר הוי ארץ וזה ישלח דברו וימסם עד כי רבו הרועים על מחיצה זאת וקראוה שטנה כולם שטטו בעים רוח בכל פינות התעוד' לא השאירו עוללות. ומי אנכי לטייל בגן נטוע מגבעות עולם הררי נמרים לזאת שמתי רסן לשרעפי אף קסתי הקימותי לדממה. אך רגע אדבר דהנה ראיתי לחכמי זמנינו בספרם שכתבו שלא זכו להבין דברי השבות יעקב ח"ג סי' כ"ח במ"ש דמשמעות הש"ס דלא חיישי' לקרישת הקרח מעירובין ד' ו' במבוי א' שצדו א' עולה לים וכן בדף כ"ג וכ"ד בשביל של כרמים דאזיל לגודא דנהרא וכן בדף פ"ז גבי אמת המים לא הזכירו בש"ס ותו' חשש דקריש'. והק' דהא אמת המים עוברת בחצר ומה חשש דקרישה יש כאן. הא כשנקרש יש להחצר מחיצות ואני אומר כי האמת אתם שלא הבינו כי מלבד מה הועילו בתירוצם על מבוי א' שצידו לים או בשביל כרמים דאזיל לגודא דנהרא. עוד זאת הבינו כונת השבו"י דאמאי לא חשו בהך דאמת המים בחצר שמא יקרוש ותשאר החצר פתוחה למקום האסור לה וכקושי' הראב"ד ז"ל ותירצו דהאמה גופיה הוא מחיצת החצר וזה אין תי' ליום הקרח וע"ז הקשו הא האמה עומדת בחצר וכשיקרוש יותר במחיצות החצר והבל הוא דגם השבו"י ידע שיש מחיצות לחצר אך כונתו היה דהא מהך מתני' מוכח דמים תורת מחיצה עליהם והי"ל להש"ס או לבעלי התוס' להזכיר דדוקא כשאמת המים עוברת באמצע החצר דכל זמן שאינה נקרשת היא עצמה מחיצת החצר כתי' הראב"ד ז"ל. ואם יקרוש הרי יש להחצר מחיצות אבל אם האמה עומדת בשפת החצר או כשמקפת החצר משנים או ג' רוחות לא נסמוך עליה להתיר טלטול בחצר כי להט"ז בטלו המחיצו' מכל וכל מחמת הקרישה ואפי' להמג"א עכ"פ בימי הקרח ומדלא אשתמיט חד מנייהו להזכיר זאת ש"מ שלא חשו לה וכ"כ השבו"י בפי' לעיל גבי מבוי א' שצידו לים ובזה אין צריך לדחוק כמ"ש החתם סופר בא"ח סי' פ"ט שהיה ברור להם שגם באותם המקומות איכא כפור וקרח ע"ש. דאפי' נימא דבאותם המקומות לא היה כפור מ"מ הא ידעו רבנן דאיכא מקומות שנקרשו המים דהא דברו מגליד וכפור גבי בניהו ן' יהוידע בדרשת והוא הכה את הארי ביום השלג ועיין שלהי במה טומנין אין מרסקין את השלג ולא את הברד בשבת ע"כ והכונה על כפור כמ"ש המרדכי שם א"כ היה להם לפרש דבמקומות דאיכא קרח מבטל המחיצה אל"ו הקרח לא היה נורא למו לענין בעול מחיצה מהטעמים בס' אבן העוזר ושבו"י ושו"ת יעבץ ומה שיש לפלפל בדבריהם הא לענין שבת מחיצה נכרת בעי' כבר מלאו שו"ת האחרונים מזה ותלאה עטי מלהביאם וכ"ש בעירינו בראילוב מחיצת המים נכרת אף בימי הקרח הנורא מחמת שפתה הגבוה מן המים והעיר מוקפת מד' רוחותיה ויצאנו מחשש איסור תורה דאף אם פתוח כל רוח רביעית סגי בלחי כל דהוא כמבואר בהרמב"ם ריש פי"ז מהל' שבת ובהר' המגיד שם ובפרט כמ"ש הח"ס בתשו' הנז' מש"ס עירובין יע"ש:
ובפרט בנ"ד דרק איזה פירצות מדרכי שואבי מים מרוח אחת ולית דין צריך בושש כי מי יאמר לנו שאין לסמוך על הגאון הח"ס שכ' דהט"ז יחיד הוא ועוד בנ"ד גם הט"ז מודה כמו שסיים שם דאם יש על הנהר ביבשה מקום מדרון נחשב למחיצה אם יש במקום ההוא גובה יו"ד במשך ד"א עכ"ד. א"כ בנ"ד דהחוף הולך על פני כל הנהר לית כאן בית מיחוש אך ביום הקרח אם יחוש הד"ג להאוסרי' ולקול תרועת הכנסת יחזקאל ולהשב"י וכן נר' קצת מהמרדכי שלהי במה טומנין ז"ל וראבי"ה כ' דמותר לשבר הברד כדי ליקח מים מתחתיו דגדולה מזו אמרו בפר' חבית מתיז את ראשו בסיף ותנן שובר החבית ע"כ הרי דהוי כסותר בנין. ואף כי הכנ"י ושבו"'י סבבו על כותל השאלה שהמים היו מקיפים מכל צד אבל במוקפת מחיצות גמורות כמו כאן שים חוף גבוה על הנהר וגם מחיצות החפירה ורק המים סותר לאיזה פרצות הא דמי כי כולם מתירים ועכ"פ כדאי הם המתירים עכ"ז אתו הבחירה להפקיד עלי לצאת בשבתות הנקרשים לבל יוציאו משא בשבתות האלה. ואם שכה האחד. לחוש ליושבת בראילוב פן לא תשמע לקול ההכרזה מחשש זה נאסור לה יכל שבתות השנה ההוצאה נשיב אמרי לו אתה חשת על הקרח שבין לילה ובין לילה אבד ולא תשת על עיר גדולה כבראילוב אשר בה אנשים לאלפים הנושאים משא בכל שבתות השנה ובפרט אם הממאנים לשמוע לא יענשו אף בדרבנן כי רבו המתירים והלכה כדברי המיקל בערוב. ואף דביד מלאכי כתב דבמחיצות לא אמרינן כן מ"מ ביחיד נגד רבים או בשוים נלך לקולא ועכ"פ מידי ספק דרבנן לא נפיק כמבואר בתשב"ץ ח"א סי' ל"ח. ומעתה לא נשאר לנו לברר רק דבר א' דהנה דרכי מבוא העיר העוברים חריץ העשוי למשמרת המם עשוים עם שראנקין שמצידו א' קורה המכביד את קורה החוסמת ומצידו הב' שלשלת לסוגרו כמ"ש הח"ס סי' כ"ח שתיקן בעירו כך ואין לנו להרהר ע"ז אכן המסילת הברזל היא המוכ' להחפיר' הנעשה מהממשלה לכמה דרכים עוברים לרוחב מסילת הברזל מעבר לעבר. וגם על החפירה בגשרים אכן למען חסום את העוברים בעת הליכת עגלת הקיטור נעשו כמו שראנקין. והנה כל השערים הנעשים לסגור את הדרכים נעשים ע"ז האופן. מצד אחד קורה גבוה הרבה וכנגדו קורה קטנה וקורה ארוכה תחובה ע"י ציר באמצע וקורה הגבוה היא החוסמת את העוברים והיא תסוב כדלת על צירה עד הקורה הקצרה שכנגד בקצה הב' מהדרך ומניחי' אותה על הקורה הקצרה ונמצא הדרך סגור אין עובר כזה נמצא בהסגר הקורה החוסמת את העוברים הוה כעין צוה"פ אך מאשר בעמוד הגבוה תחובה קורה החוסמת ע"י ציר באמצע והוי צוה"פ מהצד ופסול אף כי בהעבר הב' מונחת ע"ג קורה קצרה כדת דאין חילוק בין אם משני קנים מהצד או בא' מהם כי לא מצאתי מי שיחלק כן (זולת במרדכי פ"ק דעירובין בתשו' מהר"מ ב"ב שרצה השואל לומר כן ודחה אותו) ועוד בעבור עגלת הקיטור תסוב הקורה החוסמת ע"י ציר זה לצורך המבוי וגם שם זקוף קנה שתהא מונחת עליו בהפתח וניתן רשות לעוברים ושבים וכעין זה מבואר בנב"י מהד"ת סי' מ'. והנה בחשש הא' דאף בעת שנסגר הוי צוה"פ מהצד אמינא דהנה בהך דצוה"פ מהצד כ' הג"א בשם א"ז ז"ל ולא שיהיה תחוב מזה לזה באמצעיתן ע"כ. והמכוון הפשוט בהג"א הוא שלא יעמיד ב' קנים זה לעומת זה וינעוץ המשקוף בין שניהם כזה אבל לא שיהיה המשקוף משולב בחורי המזוזות קורה בתוך קורה כזה דכה"ג הוי צוה"פ גמור דרואין אנו כאלו חתוך מהחור ולמעלה וגם מהצדדין די בקלה משהו ומה יזיק לנו הבליטה למעלה מהחור והצדדין וכ"כ הגאון מליסה בתקון ערובין שלו א"כ בנ"ד אף דתחוב' באמצע מצד א' אמרי' דמה שלמעלה הוי כחהוך והוי צוה"פ גמור בפת הסגירה. ואם לא יסכים הדר"ג לזה לא בשביל פרצה א' או ב' תשחת עיר גדולה כי עיתה עת דודים לתקן מבואותיה ע"י רצי כסף לפעול אצל הפקודים על מסילת הברזל לסמוך אצל המזוזה הגבוה אסר בה תחוב' באמצעי' קורת המשקוף לחי בברזל גבוה יו"ד. טפחים מכוון תחת קורה החוסמת ואז יהיה בזמן הסגירה צוה"פ גמור כי הלחי הברזל יהיה למזוזה הימנית והעמוד הגדול יהיה למגן ואין בזה שום חשש רק מ"ש המג"א סי' שס"ב ס"ק ך' והיכא דלא אפשר לא חיישי' כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' צ"א. אף מוטב שיסכים הדר"ג בלי שאלה על תחבול' זאת כי מי יודע אם נוכל פעול אצלם אף במאיר דב לנעוץ יתד לתועלת העברים כי מאד גדלה השנאה לישראל:
והנה בעת פתיחת השערים כבר האריך החת"ס להוכיח
דכל היכא שהוא כשר כשהוא נעול לא איכפת לן אף אם הוא פתוח ובלבד שיהא נסגר בשום דבר דהרי הוי רק מחוסר קריבה ולאו כמחוסר מעשה דמי ולא דמי לצוה"פ:
מן הצד דהתם הוי מחוסר נתיצה ובנין אבל הכא אינו רק. מחוסר קריבה לסגור ע"י גלילים העשוים לכך עכ"ד. אמנם אני תמהתי על גאון כמוהו דאישתמיט מיניה ש"ם מפורש ביומא דס"ג שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות היכל מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה ע"כ וקשה הרי פתיחה דמי לנעילה דאין צריך לעשות מעשה רק לסוב הדלת על צירה ולפותחו ואפי"ה הוי מעשה א"כ ה"ה נעילה הוי מעשה אף דהולכת על גלילים. והנה לכאורה יש לחלק דהתם לאו בידו אבל בההיא דח"ס בידו הוא וכ"כ התוי"ט ביומא שם החילוק בין כשהוא בידו ומצינו ג"כ כזה בקידושין אמר ר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וגם בנדרים דפ"ו מתקיף לה רב ששת בדר"א מי דמי שדה בידו לפדותה והר"ן כ' וז"ל ומשו"ה כי אמר לכשאפדנה ממך תקדש קדשה דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה ויעויין בתוס' יבמות צ"ג בד"ה מייתי ובש"ס חולין קל"ו וביבמות דנ"ב ובהר"ן פ' האומר. אמנם כ"ז לא העלה ארוכה דהרי גרסי' בש"ס נידה ד"ס ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת ז' שלא טבלה דברי רשב"ג ר' אומר אינה תולה ע"כ וכ' הרשב"א קסבר רשב"ג תולין את הקלקלה במקולקל ואע"ג דבידה של זו לטבול עכשיו ולטהר מ"מ מחוסר טבילה היא וטמאה ור' סבר כיון דבידה לטבול לאו כמחוסרת מעשה והוי כטהור' ולפיכך אינו תולה בה ע"כ. והרי אנן פסקי' ביו"ד סי' ק"ץ דתולה בסופרת ז' שלה טבלה דבדרבנן לקולא הרי מבואר אף דבידו הוי כמחוסר מעשה ומכל המקומות הנ"ל אין ראיה כו"ך דאליבא דר' הוא. וראיתי להר"ן בגיטין דכ"ג שכ' ותמהני איך האשה כותבת והא מחוסרת הקנאה. וי"ל דהקנאה כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו לא הוי מחוסר מעשה והובא בב"ש סי' קכ"ג ובבית מאיר שם הביא קו' מש"ס חולין כסוי הדם אינו נוהג במוקדשין ולפקרינהו ולכסייה אמר קרא ושפך וכסה יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי ע"כ. וק' הא פדיה לאו מחוסר מעשה בגופו הוא ודחר עצמו ליישב:
ולענ"ד נר' דהר"ן לשיטתיה בפסחים דל"א בסוגייא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו וא"ל מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פ' מותר הק' הר"ן לימא הואיל ובידו לפדותו בפסח עובר עליו וי"ל כיון דמחוסר ממונא לא אמרי' הואיל עכ"ד. וא"כ ג"כ א"ש דמשו"ה קרי לפדייה מחוסר מעשה דהרי הוא מחוסר ממונא וזה החסרון כיס גדול מחסרון מגופו דהרי ע"י זה שוב לא מקרי בידו וע' ש"ם קידושין כ"ג. ולכאורה יש לדחות דל"ד דהתם גבי חמץ אינו עושה כן ואינו חפץ לעשות כן רק הואיל שבידו לעשות כן שפיר אמר הר"ן דלא אמרי' משום מתוס' ממונא אבל בההיא דכסוי הדם דבאמת פודה אח"כ ולא מחמת הואיל בזה לא נימא דהוי מחוסר מעשה. אמנם באמת לאו דחייה היא דהא בחלה טמאה ביו"ט עובר עליו לר"א, משום הואיל אי בעי מתשיל עלה עיין ש"ס פסחים והרי החלה היא משום הקדש ואמרי' הואיל ובידו למתשל עלה אם ירצה אעפ"י שבודאי לא יעשה כן למתשל על החמץ מ"מ כיון שיש לו כח ע"ז מקרי שלו הרי אף דאינו עומד לכך מקרי בידו וע"כ הט' גב חמץ נכרי שהלוה הוא רק משום מחוס' ממונא אבל אי לאו הכי הוה מקרי בידו ולא הוי מחוס' מעשה וע' ש"ס פסחים מ"ז ומ"ח מידי דברי בזה אמרתי להעיר בהא דר' יוחנן בקידושין כל שבידו לאו במחוסר מעשה סותר להו' דגיטין ד' ע' אמר כתבו גט ואחזו קורדייקוס ואמר אל תכתבו אמר רשב"ל כותבים גט ונותנין לאלתר ור"י אמר לכשישתפה במאי קא מפלגי ר"ל מדמה לישן ר"י מדמה לשוטה ור"י נדמייה ליש ישן לאו מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה ורשב"ל נדמייה לשוטה שוטה לאו סמיה בידן האי סמיה בידן ע"כ הרי אף דסמיה בידן מקרי מחוס' מעשה לר"י והוא פלא. ואמרתי לישב דבירוש' ריש מי שאחזו גרסי' ר"י או' איתפלגון ר"י ור"ל ר"י אומר עודהו קורדיקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו ור"ל אמר לכשישתפה ע"כ הרי דמוחלפת השיטה ואף כי הלכה כבבלי נגד ירושלמי מ"מ היכא דפליגי איך אמר ר"י אזלי' בתר ירושלמי דר"י חיבר הירושלמי הודאת בע"ד כק' עדים דמי כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"ה ונאמן הירוש' בזה וא"כ ר"י לשיטתיה דנותנין לאלתר דסמי בידן. אמנם לפי הגרס' שלנו לענד"ן דדברי ר"י בקדושין תלי בהאי פלוגתא דר"ש ורבנן בב"ק ע"ו ושבועות י"א ומנחות ק"ב אי כל העומד לזרוק כזרוק ולשרוף כשרוף יעוין חולין ע"ב ופסחים פ"ה ובב"י יו"ד סי' קצ"ח כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי ובש"ך ח"מ סי' צ"ה ובאבן עוזר סימן קכ"ג ור"י ע"כ יסבור כר"ש וראיה לזה דכתבו תוס' בסוטה דכ"ה דט' של ר"ש דסובר כזרוק משום דבידו הוא לעשות כן הרי דדברי ר"ש הן הן דברי ר"י וכיון שכן א"ש דבספר מלא רועים כ' דרק לחומרא אמרי' דכזרוק דאיך אפשר למיכל הרי כתוב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל ואנן נימא דהוא כבר כזרוק ע"כ. ולפ"ז א"ש גבי אחזו קורדיי' אע"ג דבידינו לרפאותו אעפ"כ לא נוכל לומר כיון דבידינו יהיה גט מיד כאילו כבר נתרפא דלקולא לא אמרי' כן רק לחומרא ומשו"ה ניחא גבי תרו' ג"כ דאמרי' דהוא לחומר' שו"ר דא"א לומר דר"י יסבור כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דהרי בש"ס נזיר ד' נ"א גרסי' בעי חזקיה שערו העומד לגלח וצפורן העומד לגזוז מאי מי אמרי' כל העומד לגזוז כגזוז דמי או דילמא השתא מיהא מחוברין ותפשוט ליה מדרבה בב"ח אמר"י גזז שערו ט' משום דגזז הא לא גזז לא ומסיק הש"ס דבלא גזז מבעיא ליה ופי' התו' דלרבה בב"ח גופא מבעיא ליה היכא דלא גזז ולהכי נקיט גזוז דבגזוז פשי' ליה ע"כ. הרי מבואר דר"י לא ס"ל כר"ש דעומד לגזוז כגזוז וא"ל דשאני שיער כמבואר בש"ס סנהד' ע"ו וגיטין ל"ט דר"מ מודה בשערו העומד לגזוז דלאו כגזוז יע"ש. ל"ד דהתם מיירי בחי דאשבוחי אשבח כל מאי דקאי יע"ש. ובתוס' סוטה דכ"ה ע"ב בד"ה לאו כגבוי אבל במת דמיירי בנזיר לא שייך ט' זה. ועוד הרי גם בצפורן העומד לגזוז מבעיא ליה ובזה ודאי לא שייך ט' הלז וכיון דר"י קם בשי' דר"ש שוב נשאר בקושיא:
לזאת נ"ל ליישב לפי מ"ש התוס' בסוטה דכ"ה ע"ב בשטר העומד לגבות דלאו כגבוי דמי דכ"ע מודו בזה ולא שייך הכא פלוגתא דר"ש ורבנן דכל העומד לחחוך כחתוך דלאו בחדא מחתא מחתינהו שהרי צריך דיינים ולאו בידו מי יימר דמזדקקי ליה ב"ד כדאמר גבי גר הרי דבעי' שיעמוד לכך בודאי לא בספק ולפ"ז ניחא גבי אחזו קורדיי' ג"כ. דהרי אינו עומד ודאי לכך פן לא יעשו לו מזור ותרועה מש"ה לא אמר י' כבר אבל גבו תבואה וקידושין דודאי עומדת לתלוש שפיר אמרי' דלאו כמחוס' מעשה וחי' זה מוכרח לר"י דאם אינו עומד ודאי לכך לא אמרי' באלו כבר נעשה דהרי בש"ס גיטין דל"ז ע"א אי' שם דר"י ס"ל ומשמט דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי א"כ ק' דר"י אדר"י מש"ס קי' כל שבידו ע"כ ס"ל הס' משום דאינו עומד ודאי לכך. דמי יימר דמזדקקי ליה ב"ד משו"ה לא אמרי' דזה לא הוי כמחוסר מעשה. סו"ד הכל נשמע דברי הח"ס אינני יכול להעמידם אמנם לדינא הרי גם הגאון חת"ס בתשו' סי' ו' כ' דסברא דכל שבידו אמרי' אף היכא דאינו עושה כן ורק דבידו לעשות כן ויעויין במח"א ה' גירושין וה' דשלב"ל. וכן מצאתי בהרבה אחרונים שסמכו ע"ז לדינ' א"כ ג"כ נסמוך ע"ז דעומד לנעול כנעול וא"כ יש לנו ד' מחיצות מד' רוחות העיר יש להתיר לישא משא ביום השבת אחרי קניית רשות מאת אדון העיר כדאי הגאון ח"ס לסמוך עליו בשעת הדחק כזה דא"א בענין אחר. ונא להשיבני בלי איחור כי מיחלים אנו לתשובתו מלבד כי יציל קריה גדולה כבראליוב מחטוא לאלדי"ם באיסור הוצאה בשבת עוד זאת מצוה רבה לתקן עירובין ואף בעיירות הגדולות אשר לא יוציאו משא ביום השבת מבלי תקון כמבואר בתשב"ץ ח"ב שאלה ל"ז ומדברי הש"ס פ' הדר וסיים וזכות גדולה הוא לתקן ובפ"ק דביצה אמרי' על האי מרבנן דאסר לערב ע"ח ביו"ט דהוי הוראה לקלקולא דמקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלי עירוב ואם בדור הש"ס אמרו כן כ"ש אנחנו בדור הפרוץ הזה ויעויין בחת"ס שכ' דעל זה נתקן הברכה על מצות עירוב ומי שיגדור פרצותינו הוא יגדור פרצותיו ויבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים עוד ינוב בשיבה טובה ויהי נועם ה' עליו דשן ורענן יהיה ועל הטוב יזכר למזכרת נצח כנפשו הטהורה ונפש המתאבק בעפר רגלי רבנן ותלמידיהון דוש"ת:
הק' שלמה משחר ראבד"ק בראליוב והגליל יע"א
תשובה השאלה והתשובה המוצגת לפנינו הנה היא שלוחה לכבוד והדר מופת הדור והדרו נשיא שאין ע"ג אלא ה' אלדי"ו הגאון המפורסם מוה"ר הגדול ראש"ל אחד היה אברהם יצ"ו ותורה יבקשו מפיהו כי רב דומה למלאך ה' הוא. והנה מוה"ר יצ"ו להיותו טרוד בעניני דשמיא ודמתא עשה את שאינו זוכה כזוכה ופקד עלי אשנה פרק זה ואגלה לו דעתי הקצרה לאין נוטה. ועם כי מכיר אני את מקומי ולא בינת אדם לי כ"ש כי מכותלי כתב"ו של הר' הפוסק יצ"ו ניכר דרב גובריה וחיליה ולא הניח פינה וזוית שלא נשתטח עליה ואני אנה אני בא. אכן להיות כי אין מסרבין לגדול גאון ירושלם שיחל"א לעשות רצון צדיק אגלה דעתי הקצרה והוא יצ"ו ברוחב מבינתו את אשר יבחר בו יקריב אליו ואומר הנה בסניף הראשון אשר אסף הדר"ג הר' הפוסק יצ"ו מענין קרישת הנהר בעת הקרח ואייתי בידיה דברי כל רבני האחרונים ז"ל דשקלי וטרו בזה והסכים דעתו לסמוך על דברי גדול הדור האחרון הגאון המפורסם בחת"ס ז"ל בסי' פ"ט שנטה דעתו להתיר הטלטול אף בזמן הקרישה כן דעתי הקצרה נוטה ג"כ לסמוך בפשי' להקל וכן הורה ה' למעשה הגאון האמיתי בעל ספר זרע אמת בח"א סי' מ"ה ע"ש שהאריך ברוחב מבינתו וכמעט ב' הנביאים נתנבאו בסגנון א' ועליהם יש לסמוך אפילו באיסור תורה כי גדולי הדור היו ולבם פתוח כפתחו של אולם כיש במידי דרבנן אשר הם אמרו הלכה כדברי המיקל בערוב דיש לסמוך ולהתיר בשופי ולית דין צריך בושש הכל כמ"ש והעלה הדר"ג הר' הפוס' יצ"ו דאין כאן איסור' תורה כלל אחרי שהיא מוקפת חיל וחומה ואין מה להוסיף על דבריו כי את הכל עשה יפה בעט"ו:
אכן ע"ט לדבר בסניף הב' אשר הביא לנו הר' הפוסק יצ"ו בענין צוה"פ מן הצד שלפי שהקורה של השראנקין תחובה באמצע הקורה הארוכה והיה מקו' לומ' לפי דברי הג"א בשם א"ז שלפי שאינה מונחת הקורה החוסמת על גבי ב' הקורות הנצבות מימין ומשמאל אלא תחובה בה יקרא מן הצד וע"ז חדית לן הדר"ג הר' הפוסק יצ"ו שאין זאת כונת הג"א אלא דבריו הם בשנעץ הקורה בין ב' הקורות מבלתי תחיבה אבל אם תחוב בתוך עובי הקורה אמרי' סלק את העליון כמי שאינו והרי קורה מונחת ע"ג העמוד אלו דבריו ישצ"ו. ואני בעניי אומר שאין זה מספיק למי שרואה הדברים בשורשן בס' א"ז הנד"מ והוא בח"ב דכ"ח סו' ע"א שכ' שם בזה"ל צוה"פ שעשאה מן הצד שנתן ב' הקנים מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן לא:
עשה ולא כלום אלא צריך שיהא מונח על ראשי אותן ב' הקנים ע"כ הנה מאומרו על ראשי ב' הקנים אפשר דקפיד שיהיו בראשיהן דוקא והט' כדי שיהא צוה"פ ניכרת ואפשר כשהיא תחובה באמצע הקורה אף שתתובה ממש בעובי הקורה הנצבת אולי פתחא כי האי לא עבדי אינשי באופן דאין להחליט בכונתו כאשר פשוט לו להר' הפוסק ישצ"ו ותימא על הר' הפוס' דשמעתיה דהגאון חת"ס ז"ל בידיה ובהדיא כ' הר' בסי' ץ' דהג"א אוסר אף משולבות זה תוך זה וכ' שכ"כ הר' תוספת שבת ודברי הגאון מליסא שציין הר' הפוס' אין מצוי בידי. ומ"מ אומר אני דיש להקל בנ"ד מט' אחר וטרם נקרב לענין דינא אגלה דעתי הקצרה בשורש דין זה דצוה"פ מן הצד אשר נמצא בזה סברא לרבינו האיי גאון ז"ל וכל הפוס' נדחה קראו לה ואין חולה מהראשונים והאחרונים להעלות ארוכה לשבר זה אדמה מקום הניחו לי מן שמיא ליישב דברי גאון עולם רבינו האיי ז"ל גרסי' בעירובין די"א ע"א ואף ר"י סבר להא דרב דצוה"פ לא מהני למבוי רחב מעשר דאמר רבין מעשה באדם א' שנעץ ד' קונדיסין וכו' והתירו לו ואמר ר"ל כדרך שהתירו לו לכלאים התירו לו לשבת ור"י אמר לכלאים התירו לשבת לא התירו במאי עסקינן אילימא מן הצד והאמר רב חסדא צוה"פ שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום אלא על גבן ובמאי אילימא בעשר בהא לימא ר"י בשבת לא אלא לאו ביתר מעשר ודחי לא לעולם בעשר ומן הצד ובדרב חסדא קמפלגי פרש"י מן הצד שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן וז"ל הרא"ש פירש רב האיי גאון צוה"פ שעשאה מן הצד כגון שעשאה מן צדו של כותל דהו"ל פתחא בקרן זוית ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ופי' זה אינו מובן דלענין כלאים שמתח זמורה ע"ג קונדיסין לא משמע הכי דקאמר אילימא וכו' אלא על גבן ולא משמע אלא כפרש"י שפי' מן הצד שלא נתן העליון על ב' הקני' העומדי' אלא חיברו להם מן הצד שאז אין דומה לפתח שהמשקוף נתון על ב' המזוזות והיינו כברייתא דלקמן צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן עכ"ד מדברי' האלה כ' הר"ן ז"ל ספ"ק דסוכה והרשב"א בס' עבודת הקודש והריטב"א בחי' עירובין עש"ב:
ןבקושטא דברי הגאון אלו מרפסן איגרי והיותר תימא שגם הרי"ף הביא דברי הגאון אלו להלכה גם הרמב"ם פ' כן להלכה בפ' ט"ז דשבת וכ' הה"מ ז"ל דהרמב"ם קאי בשי' רבינו האי' והרי"ף ושהאחרונים ז"ל הרשב"א והר"ן תמהו עליו והנה אלה שלשה עמודי ההוראה קיימי בשו' חדא ומצוה לישב דבריהם לפי שי' הש"ס מהנהו תרי תמיהי דפריכו עליה חדא דלגבי כלאים ד' קונדיסין לא שייך לומר פתח מן הצד אלא כפרש"י ותו אומ' אלא על גבן משמע שעל גבן הוא היפך מן הצד דהיינו באמצען כפרש"י ולפי' הגאון היל"ל אלא באמצעו שהוא היפך מן הצד ע' בקרבן נתנאל. ותו צריך לדעת אמאי נייד הגאון ולא ניחא ליה כפירש"י ז"ל. והנלע"ד לישב כ"ז דהנה התוס' ד"ה אילימא היק' דכיון. דמהני צוה"פ מד' רוחות אמאי הצריכו בפסי ביראות ד' דיומדין וגבי שיירא ג' חבלים ותי' ריצב"א דהכא לא איירי בד' דפנות וה"פ כך התירו לעניין שבת במפולש דהיינו ב' מחיצות דב' מחיצות לעניין שבת הוו כ"ד מחיצות לעניין כלאים וכו' ע"כ. וכונתו דמש"כ התירו לעניין שבת ר"ל במבוי מפולש שיש לו ב' דפנות וכן כתבו התוס' סוכה ד' ח"י ד"ה אכסדרה דאין פיאה מתרת בשבת וזהו דעת הרמב"ם פט"ז דשבת הט"ז כמ"ש הה"מ שם. והשתא נאמר דהגאון ז"ל קאי בשי' ריצב"א ופריך במאי עסיקינן אילימא מן הצד ר"ל שזה המבוי המפולש היה בראש הכותל הא' פירצה וכשמותח הזמורה עליהן יבא מן הצד והוא ממש ע"ד מ"ש בד' ה' ע"א דפתח לה בקרן זוית וכפרש"י טפח מן הפתח בדופן האמצעי וג"ט בדופן המשך וכו' וע"ש הצורה ברש"י וה"ן דכוותה אם נפרץ בראש הכותל האחד כשמותח הזמורה לכותב המבוי ומושך אותה עד פרצת הכותל הב' נמצאת מתוחה באלכסון ושפיר נקרא מן הצד והוי נמי דומיא דההיא דד' ו' ע"א כגון שעשה בקרן זוית ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ומעתה נתיישבה הקו' הראשונה שהקשו על הרי"ף דלענין כלאים שמתח זמורה לא משמע הכי דליתא דלעניין שבת לאו בד' קונדיסין מיירי אלא במבוי מפולש:
והשתא דאתינא להכי מייתבא גם הקושייא הב' שהיק' מלשון על גבו והוא בשנדקדק דמה הלשון, אומרת על גבו או על גבן הנה מצינו גבי טומאה כלי חרס' מטמא מתוכו וכלי שטף מגבו ודכוותה מצינו גבי ריאה יתרת מגבה כשירה מגוואי טריפה אלמא מה שהוא היפך התוך נקרא גב ומצינו באדם שמה שהוא אחורי החזה נקרא גב כמ"ש מותר לקורעו כדג ומגבו דמשמע דמה שהוא היפך הפנים נק' גב אבל מצינו גבי סכין משיאה על גבי חבירתה ודכוותיה טובא ואין שייך בזה א' מהפירושים הנ"ל. ומצאתי בערוך ערך גב ז"ל במ"ק בפ' אלו מגלחין ר"א אומר משחרב ביהמ"ק כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלי' אינה עטיפה עד כמה אמר ר"נ עד גובי דיקנא פי' רב שרירא גאון עד עובי דיקנא ואינו עד גבי דיקנא וגובי דיקנא הוא שיער שעל השפתות והרי עטיפה זו למעלה מן החוטם היא וכו' ועיקריה דכתיב לא תעטה על שפם עכ"ד הנה הר' ז"ל מפר' כי לשון גובי הוא לשון שפה כמו ועל שפם יעטה שמשם נלמד בגמ' עטיפה לאבל וז"ל הרמב"ן בס' תוה"א הביאו הר' ב"י ביו"ד סי' שפ"ו ומדכתיב על שפם יעטה למדו שצריך להתעטף ראש וזקן עד גובי דיקנא הוא שיער שעל הלסתות וכו'. ובירושלמי לא תעטה על שפם מכאן שצריך לכסות פיו ופריך ולכסיניה מלרע ומשני דלא להוו אמרין פומיה הוא חשיש עכ"ל הנה לפי' רב שרירא גוב הוא לשון שפה א"כ כל לשון גב מתיישב בזה והוא מל' צד כי כן פי' כל המפרשים בשפת הים ושפת היאור ושפת היריעה ושפת המעיל וטובא דכוותייהו. וע' מידות פ"ב מ"ג כל השערים היו להם שקופות חוץ משער עדי שהיו ב' אבנים זו ע"ג זו ולפי הצורה שהובאה שם בתוי"ט בשם הרמב"ם היו כמין צריף ואינם זו על זו ודו"ק. וע' הרי"ף בסוכה בסוגייא דיסכך ע"ג אכסדרה. שאין לה פצימין פי' לאו פ"ג ממש אלא סמוך וכדברי הר"ן שם. ובזה מיושב הכל כי גב היד הוא הפוך פני היד כי הוא שפתה וכן גב הכלים וגב האונא וגב האדם הוא שפתו ממול פניו ומזה השורש נגזר כל גבן וגבייכו וגבייהו המוזכר בתלמוד זיל לגבייהו ואתא לגבן וכיוצא שר"ל שיתקרב לצידו כי מאיזה צד שיתקרב נקרא לגביה אזל לגביה או אתא לגביה ונמצא מילת גב פעמים הוא לשון גובה כי גם הצד העליון שפה הוא ופעמים הוא הצד שאחורי הפנים ופעמים גם הפנים יקרא גב ע' בפי' רבינו גרשום שהביא שם בערוך גבות היינו הפנים ע"ש. ולפי שעל הרוב יהיה לשון גב על צד העליון או לשון סמוך כמו זיל לגביה. אמר רב שרירא שפי' גובי דיקנא אינו גבי דיקנא שר"ל העליון של הזקן או סמוך לזקן אלא פירושו שפה ממש מל' שפתיים וכדדייק לה בירוש' שיכסה פיו שנקרא שפה ע"ש ועל שפם יעטה ונמצא גם לגי' דגרים גוב אינו מלשון חפירה כמו גוב אריות וראיה שלא הביא זה הערוך בשורש גוב אלא הכל הוא משורש גב ועיקר שרשוהי הוא מל' צד ושפה כי מזה השורש גם השפתיים נקרא כן שהם שפה למעלה ושפה למטה וכאן פי' גובי הוא ג"כ משורש גב אבל פירושו שפה ממש כנלע"ד פי' דברי רבינו שרירא ז"ל:
ומעתה תו על רבינו האיי מה שתמהו עליו ממאמר על גבן והשתא שפיר הוי על גבן היפוך מן הצד כי לגבי הס"ד דהאי מבוי יש בו פרצה בראש הכותל כדפרשתי וכשמתח הזמורה מהכותל השלם להכותל הפרוץ נקרא פתח מן הצד כי הפרצה שבראש הכותל גורמת עיקום הזמורה וההיפיך מזה אמר לא על גבן ר"ל שאין פרצה בכותל הב' אלא ב' הכותלים שלימות ויש להן שפה היינו גב ומתח הזמורה מגב לגב וזהו על גבן ר"ל משפת הכותל האחד לשפת הכותל ב' ועיקר הכונה להודיענו דבמבוי מפולש שכותליו שלמים עסיקינן ולא מיירי במן הצד ומעתה גם מל' הברייתא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אין שום סתירה לפירושו כי מאמר על גביהן לדעתו ז"ל א על עובי הקנים אלא ר"ל על שפתן ובין אם יהיה ע עוביין ובין אם יהיה דבוק בהן על שפתם החיצון הנראה לצד רה"ר הכל גבן מקרי ול"ש לן בין אם למעלה ממש בעוביין כפרש"י בין אם הוא בשפתן החיצונה דבוק בהן או מכוון אעפ"י שאינו נוגע כמסקנת הש"ס בכל גוונא נקרא גבן וכשר. באופן דלדעת רבינו האיי ז"ל ודעמיה אפילו אין הקורה מונחת על ראשיהן ממש אלא מן הצד דבוק או מכוון כשר ושלא כפרש"י ז"ל והקפידה הוא שלא יהא פרצה בכותל הב' אלא שיהא שפת הב' כותלים שוה ושלם:
ונראה דעעמו של רבינו האיי ז"ל דחולק על רש"י וחילי' מהא דאי' בירושלמי דסוכה פ"ק סו' משנה א' דאי' שם פלוגתא דרשב"ל ור"י בסגנון אחר רשב"ל בשם ר"י ב"ח נעץ ד' קונדיסין בד' זויות של כרם וקשר גמי מלמעל' מציל משום פיאה אמר ר"י כמחיצת שבת כן כלאים וכו' מעשה וכו' אמר ר' חגאי מתניתין אמרה כן מקיפין ג' חבלים אם אמרת פיאה מצלת יותר מעשר דיו חבל אמר ר' יונה ר"א בעי הדא פיאה מה את אמר מלמעלן מן הצד אין תימר מלמעלן כ"ש מן הצד אין תימר מן הצד הא מלמעלן לא ופשוט אין תימר מלמעלן יאות אמר ר' חגי ודחי רבנן דקיסרין תפתר בעשוים כמין דקרים ע"כ ופי' הר' קרבן העדה ז"ל מלמעלן שקשר מלמעלה של הקנים העומדים או מן הצד שמקח הזמורה מזה לזה באמצעותו ולא על ראמהן אין תימר מלמעלן ר"ל שיש נפקותא א"ת מלמעלן מהני אע"ג דלא הוי אלא כצוה"פ כ"ש מן הצד. דדמיא למחיצה דמהני וכו' עש"ב כל הפירוש הנה מתבאר מהירושלמי הזה דיותר פשוט לומר דעדיף משום מחיצה כשהשפיל הקורה באמצעיתן מכשהגביה למעלה על ראשיהן ושקיל וערי תלמו' בזה למפשט מר' חגי ודחי אלמא סברא אלימתא ונכונה היא וסוגיא זאת דירושלמי הובאה גם בערובין בפ"ח על מתני' דמקיפין ג' חבלים ע"ש ולעיל בירוש' משנה א' אי' צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמייא על גביהן הרי דאף דשמיע להו ברייתא דגמי על גביהן אפ"ה אמרו דבאמצען עדיף מלמעלן הרי מכאן סיעתא גדולה לשיטת רבינו האיי ז"ל שמיאן בפרש"י שפי' דעל גבן מהני לאפוקי אמצעיתן ומהירושלמי הזה מוכח דאמצעיתן עדיף טפי מראשיהן שניכר לכל שהוא משום מחיצה משו"ה נייד מפרש"י ופי' מן הצד בקרן זוית אע"ג דבעיקר פלוגתא דר"ל ור"י לא שוו תלמוד דידן עם התלמוד ירוש' מ"מ דוחק לומר דבמידי דפשיט ליה להירוש' מכח הסברא דפליג עליה הבבלי כל שלא ראינו הדבר מבואר לכן פי' פירוש אחר. ושו"ר להר' פ"מ ז"ל על סוגיא דעירובין שפי' כפי' הר' קרה"ע ושם במראה הפנים כ' שבחידושיו האריך והעלה דמהירוש' הזה יש סיעתא גדולה לפי' רבינו האיי ושלא כפירש"י ז"ל עלץ לבי שכונתי לדעת גדול:
הנם הלום ראיתי עוד בירוש' דכלאי' פ"ד מ"ב דאי' גיר' אחרת בסוג' זאת והכי אי' התם אין תימר מן הצד הא מלמעלן לא אין תימר מלמעלן לא א"ר חגי כלום וע"ש בפי' מהר"א לב שפי' מכוון עם פרש"י דמלמעלן כשר ומן הצד פסול דהיינו באמצען ע"ש וכן ראיתי בחי' גליון הש"ס שנדפסו מחדש סביב הירוש' שכ' שזה תלוי בחילוף הגרסאות בירוש' ע"ש. נקוט מיהא דברי רבינו האיי ז"ל יש להם על מה שיסמוכו ושורשו פתוח אל הירושלמי הנז' כפי גרסתו אשר היה גורס וכל מה שהיקש' עליו משי' התלמוד בבלי ברי נתיישב בס"ד והרי נתלבנו דבריו של גדול ז"ל וכ"ש בהיות ב' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם קיימי כוותיה אין ספק דבמקום דוחק כנדון שאלתינו שאין השררה נותנת רשות לתקן המבואות דפשיטא ופשי' דראוי לסמוך על הני תלתא סמכי קשוט רבינו האיי והרי"ף והרמב"ם דפי' מן הצד היינו בקרן זוית והא הוא דלא עשה כלום אבל אין הפרש בין הניח הקורה למעלה או באמצע דהכל שרי ובפרט לשיטת הירוש' הנז' דעדיף באמצע מלמעלה. ולדעתי הקצרה בלי ס' ג' הרועים הנז' חולקים על פרש"י ומתירים הקורה באמצע ועליהם יש לסמוך במקום דוחק:
ומשתכל הוית לרבינו הגדול מרנא הב"י ז"ל בסי' שס"ב שהביא דברי רש"י הנז' ודברי הה"מ שכ' בפט"ז בשם הרשב"א שכ' שפרש"י הוא שלא כדברי הרי"ף והרמב"ם וכ' הרב"י ז"ל ואעפ"י שהרי"ף והרמב"ם לא פירשו מן הצד כפרש"י מ"מ לענין דינא משמע דאף לדידהו אם חיבר הקנה העליון לב' הקנים מצידהן לא מהני דלישנא דקנה. על גביהן משמע ודאי על גביהן ולא מצידהן וכ"נ מדברי הרא"ש שכ' אהא דאמר רב חסדא צורה הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום פי' רבינו האיי כגון שעשאו מצידו של כותל ולא משמע אלא כפרש"י וכו' והיינו כברייתא דלקמן צוה"פ שאמרו קנה מכאן מכאן וקנה על גביהן ע"כ משמע מדבריו דלכ"ע בעייא על גביהן ול"פ אלא בפירוש מן הצד עכ"ד. ואני עבדו ותלמידו לא זכיתי להבין דברי קדשו איך יתכן לומר דל"פ אפרש"י ולענין דינ' מודים דאם עשה הקנה באמצע פסול דאי הכי היה להם לבאר דבר זה בהדיא ללמד דעת את העם כדרכן לבאר כל הדינים לא לסתום הדברים מכ"ש ביודעינו כי שורש דין זה הוא מסוגיא זאת והם יש להם פירוש אחר בסוגי' במן הצד מאין להוליד פיסול בקורה באמצע ואם מל' הברייתא דקורה על גביהן הלא גם בסוג' זאת אמרו על גבן ולפירוש אין הכונה ע"ג ב' הקנים ממש כמו שפירשנו בכונ' דבריה' וכמו שאין מכאן הכרח גם מהברייתא אין שום הכרח וכבר הוכחנו לעיל מדברי הירוש' דאע"ג דבמתני' א' הביאו בריי' זאת דקנה מכאן וקנה מכאן וגמי על גביהן אפי"ה אמרו בפשי' במתני' דחבלים ובסוכה דבאמצע עדיף מלמעלה. נמצא אין שום הכרח נוסף מהברייתא ובפרט מ"ש רבינו הב"י ז"ל שכן משמע מדברי הרא"ש נפלאו דבריו ממני כי לא מצאתי שום הכרח בדברי הרא"ש ואפי' ברמז שיובן מדבריו כן כי הוא הביא דברי רבינו האיי ז"ל ודחאן מכח פשט הסוגיא וכ' שמסתבר פירש"י דמסייע ליה בריי' דקנה מכאן וכו' ור"ל דלהרי"ף שממאן בפרש"י וסו' דל"ש מלמעלן ל"ש באמצע כשר ק"ל נמי מהברייתא הנז'. ולא זו בלבד שאין מדברי הרא"ש הכרח כנז' אלא אדרבא מדברי הר"ן פ"ק דסוכה בשמעתא דצוה"פ משמע איפכא דבד"ה אמר רבא וניתרת בצוה"פ בסופו כ' ובר מן דין צריך ליזהר לפי פי' הר' אלפסי בההיא דצוה"פ שעשאה מן הצד וכו' כמ"ש בסמוך ובסמוך ד"ה להך כ' ז"ל גרסי' בערובין ופי' הר' אלפסי וגו' לא נהיר' וכו' לפיכך נר' עיקרן של דברי' כדברי רש"י וכו' ולפיכ' צרי' ליזהר וכו' עסוה"ד מאומרו ולפיכך משמע דמשום דנר' לו ד' רש"י עיקר צריך ליזהר הא לשי' ר"א א"צ וזה שלא כדברי רבינו הב"י ז"ל. סו"ד אחרי נשיקת הרצפה ובקשת גלגול מחילות מכבוד תורתו וקדושתו של רבינו הב"י ז"ל אומר אני דודאי רבינו האיי והרי"ף והרמב"ם חולקים על פרש"י ולדעתם ל"ש מלמעלן ל"ש מאמצען הכל כשר ואעפ"י שלכתחילה ראוי לחוש לדעת רש"י והרשב"א וכמה גדולים דקיימי בשי' מ"מ לא לדחות באמת הבנין חלילה ס' הני רבוואתא תלת סמכי קשוט הנז"ל ובודאי בשעת דחק כגוונא דנ"ד יש לסמוך עליהם ולהתיר מן הצד כזה:
ועוד מט' אחרינא נלע"ד להקל בנ"ד כיון דשארנקין זה כל כונתו הוא למנוע דריסת הרגל משם בעת שעובר עגלת הקיטור וחוסמת היא את העוברי' א"כ מחיצ' גמורה היא זו ועדיף מצוה"פ ואם אמרו דצוה"פ מן הצד לא מהני לא אמרו אלא בצוה"פ ואינה פתח ממש וכן כתבו התוס' בד' ו' ע"א דפתחא בקרן זוית וז"ל פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי מיהו אם עשאה כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח כדאמר לעיל דפתח ליה בקרן זוית עכ"ד וכן כ' הר"ן בסוכה בשם הראב"ד ז"ל וצריך לעיין בשו"ת מהר"י אלמידא סי' ע"א. ומינה נילף לנ"ד דזו הקורה החוסמת את העוברים מטעם הממשלה פתח גמור מקרי ועדיף עכ"פ מצוה"פ שאינו אלא להיכר בעלמא וכאן מונע בפועל דריסת רגל האנשים ואטו בריח ודלתים בעי' הלא אפי' דלת של קנים מהני כנלע"ד כעת וצריך אני להתיישב קצת בזה אך הנח"ץ השיאני ואין לי פנאי להתבונן בזה ומ"מ יש להקל בנ"ד בצירוף כל הטעמים הנ"ל ומה גם ט' רבא איכא כתבו הגאון בעל חת"ס ז"ל בסי' צ' לא ידעתי למה השמיטו הר' הפוס' יצ"ו ולדעתי תבלין יש בו בע' הנ"ל דבעיר שהיא מוקפת מחיצות דאין כאן רה"ר דאורייתא אלא דרבנן די בכ' פסין משהויין וצוה"פ שלה קיל טובא וכיון שעכ"פ הקורה הזאת חוסמת העוברים בעת מן העתים די בזה ע"ש ובזה קיים מנהג הראשונים שנהגו כן הרי שכבר פשט מנהג זה במדינתם להתיר בכעין נ"ד כ"ש. בצירוף כל הנז"ל לית דין צריך. בושש:
ונבא אל הסניף הג' שהאריך בו הר' הפוס' לא נצרכ' אלא לפלפולא כי לדינא כבר סמך ב' ידיו על דברי הר' חת"ס והוא להיות שארנקין דנ"ד עשוי ע"י גלילים. פעמים הגור ופעמי' פתוח ומאן לימא לן דבכה"ג הוי צוה"פ ולזה הביא בידו הר' הפוס' יצ"ו דברי הגאון חת"ס בסי' צ' שכ' בפשי' דכל היכא שהוא כשר כשהוא נעול לא איכפ' לן אף אם הוא פתוח ובלבד שיהא נסגר בשום פעם דהרי הוי רק מחוסר קריבה ולאו כמחוסר מעשה דמי ולא דמי לצוה"פ מן הצד דמחוסר נתיצה וקריבה אבל הכא אינו רק מחוסר קריבה לסגור ע"י גלילים עכ"ד החת"ס וכ' עליו הר' הפוס' יצ"ו ז"ל תמהתי על גאון כמוהו דאישתמיט מיניה ש"ס ביומא ס"ג שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פעור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ע"כ והרי פתיחה דמי לנעילה דאין צריך לעשות מעשה רק לסוב הדלת על צירה ולפותחו ואפי"ה הוי מעשה א"כ ה"ה נעילה אף דהולכת על גלילים עכ"ד יצ"ו. ואני תמיה על חכמתו ובקיאותו של הר' הפוס' דמבין כתביו ניכר דנהירין ליה שבילי דתלמודא איך שכח משנה שלימה במס' תמיד פ"ג משנה ו' וז' שמבואר שם ובפי' הר' רעו"ב ז"ל כמה טורח היה לפתוח שער ההיכל וכמה פתחים ופשפשין היה צריך לפתוח קודם עד שיוכל לפתוח שער ההיכל והיה צרי' לפותחו ע"י ב' בני אדם וב' מפתחות ובטורח גדול העל שער כזה יאמר מחוסר פתיחה לאו כמחוסר מעש' דמי אתמהא ומדוע לא שמע הר' הפוס' יצ"ו קול השער הגדול שנפתח כאשר היו שומעין אותו מיריחו כמבואר שם משלה ח'. וקרוב אני לומר כי אפי' בפתחים פשוטים יש חי' בין פתיחה לנעילה כי הנעילה הנצרכת אל השבת אינו נעילה במנעולים רק הגפת הדלת והחוש יעיד כי גם נער קטון ידע להסיב הדלת על צירה ולסוגרה ובזה הוא שדיבר החת"ס בקורה הסובבת ע"י גלילים אין ס' כי ידיו גלילי זהב. ואולי בפתיח' שער שנעולה ע"י מפתחות ומנעולים אפי' פשועים כעין שלנו יודה הר' דהוי מחוסר מעשה דיש דברים אחרי' המעכבי' זולת הצירים כ"ש בשער הגדול של היכל שהיה בו טורח מרובה ודאי מקרי מחוסר מעשה וזה פשוט:
גם מה שכ' הר' הפוס' יצ"ו לחלק דשאני פתיחת דלתות היכל שאין בידו גם זה חי' אמיתי הוא ומה שהוקש' לו להר' הפוס' על דברי הרשב"א בתוה"א שכתב בההיא דשומרת יום כנגד יום דפלוגתייהו דרשב"ג ורבי בנדה ד"א היינו דלרשב"ג אעפ"י שבידה לטבול מ"מ הרי טמאה היא ותולין בה ולרבי כיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי ותמה הר' הפוס' דפסקי' בש"ע סי' ק"ץ כרשב"ג וזה היפך כל הנך סוגי' דקיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ומה שרצה הר' הפוס' לישב לזה דכל אינך סוגיי אתו אלי' דרבי אן נוח לי כי כל אותם הסוגייאות הלכות פסוקות הן ותיקשי הילכתא אהילכתא. ולקוצר ענ"ד אין ענין זה לזה כלל ורב המרחק ביניהם כי ודאי כי כל העושה או מתנה על דבר ואותו דבר תלוי בעשית דבר אחר אם הוא בידו אמרינן שהמעשה הראשון קיים הואיל ויש בידו לעשו' הדבר הב' בלי טורח כידוע דג' מי יימר לא. אכן הך דנדה בעלת החלוק שרוצה לתלות בחבירתה אם אינה מקלקלת את חבירתה כי בלא"ה טמאה היתה תולין משום דלולין הקלקלה במקולקל כדפירש"י שם במתני' אבל אם רוצה לקלקל את חבירתה הטהורה אז לא תלינן והט' לזה כתבוהו התוס' שם ד"ה באנו למחלוקת דאם באתה לקלקל את חבירתה הטהורה מיחזי כחוכא לטמאת את זו ולטהר את זו ע"כ ב' טמאות אבל כשהאחת טמאה כבר תולין הקלקל' במקולקל ובעלת החלוק טהורה ואין כאן חוכא ומ"ש הרשב"א בט' פלוגתייהו דרשב"ג ורבי מבואר הוא בש"ס שם ודברי רש"י בדברי רב חסדא שם ב' שבילין וכו' באנו למחלוקת רשב"ג ור' ובדחיית הש"ס שם כי רשב"ג סובל הואיל ולא טבלה עדיין והרי היא טמאה יש במה לתלות ולא מיחזי כחוכא ור' סובר הואיל ובידה לטבול עתה הוי כב' טהורו' ואמרי' מאי חזית ואי תלינן מיחזי כחוכא. באופן דאין ענין מחלוקת זה לאותו הדין דכל שבידו לאו כמחוס' מעש' או לא והכא באומדן דעת העולם קמפלגי אי מיחזי כחוכא בכה"ג או לא ובלא"ה האשה שתולין לה אין היא בעלת הטבי' כי הטבי' היא לחבירתה והתליה לבעלת החלוק:
תו חזיתי' להר' הפוס' יצ"ו אייתי בידיה דברי הר"ן פ' כל הגט שהיק' איך האשה כותבת את הגט ומקנה לבעל ואמאי לא אמרי' יצא זה שמחוסר כתיבה הקנאה ונתינה ותי' שאין מחוסר מעשה בגופו אלא הוא מעשה חיצוני והיק' הר' בית מאיר מההיא דפ' כסוי הדם יצא זה שמחו' שפיכה פדייה וכסוי והר' הפוס' יצ"ו רצה לתרץ דבמידי דבעי ממונא מקרי מחוסר מעשה זה קיצור דבריו יצ"ו. הנה אנא זעיר' בסה"ק כפי אהרן ח"א בה' חליצ' סיכ"א דק"ו ע"א וב' הבאתי דברי הר"ן אלו וכ' שמתוך ד' מהרש"ך בח"א בחי' על הרמב"ם פ"ד מתבאר דהרשב"א והרמב"ם אית להו ט' אחרינא בההיא דהקנאת הגט דתקנתא דרבנן היא ואפקעתא דממונא ע"ש ולפי"ז איפשר לית להו האי חי' דהר"ן ויעויין בהר' פני יאושע בחי' גיטין ד' ל' מן הספר. ולקו' הבית מאיר הבאתי שם קו' זאת משם הר' מהר"י עייאש בס' לחם יאודה ושם תי' ב' תירוצים והתי' הב' מכוון לתי' הר' הפוס' יצ"ו:
ומאי דמותיב הר' הפוס' יצ"ו דר"י אדר"י דבקידושין אמר ר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובגיטין פ' מי שאחזו ד' ע' מצאנוה סברא זו לר"ל דאמר כותבין ונותנין משום דסמיה בידן ור"י לא ס"ל האי ט' דסמיה בידן ומדמי ליה לשוטה וכ' שהוא פלא ומכח קו' זאת נאחז בסבך בדברי הירוש' והאריך ככתוב בד"ק לדעתי הקצרה הכל משנה שאינה צריכה ואעיקרא קו' ליתא והפלאה זו לא ידענ' מה היא כי מה שאמרו כל שבידו ר"ל ביד האדם עצמו שאינו צריך דבר מאחרים כי ההיא דלכשיתלשו שבידו לתולשן אבל מי שאחזו קורדיקוס הוא בעצמו לא יוכל לרפאו' עצמו כי הוא אין בו דעת כמו שוטה אלא שרפואתו ידועה ואחרי' עושין לו והיינו דדייק בגמ' ואמר סמיה בידן לא אמר סמיה בידיה כי הוא אינו בדעתו שלימה ור"ל שאין חולי זה כשאר החולאים שאין לו רפואה ידועה ומנוסית לאפוקי מזה אמר סמיה בידן שרפואתו ידועה ובדוקה ומנוסית היא כי בודאי יתרפא ומ"מ אין בידו של החולה היא וצריך הוא לאחרים ובזה לא אמר ר"י דדבר התלוי ביד אחרים דלאו כמחוסר מעשה דמי. ועוד כל דבר שצריך להביא דברים אחרים אין בידו מקרי כי צריך הוא עכ"פ בשרא סומקא וחמרא ערקא ואולי כא ימצא ולא אמרו כל שבידו אלא גבי תלישה כי בידו יכול לתלוש ולא יצטרך שום דבר וכן גבי גר קודם המסקנא דגר צריך ג' כי בידו הוא להתגייר מבלי שום דבר וכ"ז פשוט מאד. וביתר השקלא וטריא של הר' הפוס' יצ"ו בדין כל העומד לזרוק הי' רצוני להאריך ולהתבשם מתורתו אך אני כותב בנחיצה רבא ואין לי פנאי. סו"ד לענין דינא להלכה למעשה בנ"ד הנני מסכים עם מע' הר' הפוס' יצ"ו להתיר הטלטול בעיר בראיילוב כוותיה וכטעמיה דהר' הפוס' יצ"ו. כ"ז כתבתי בנחיצה רבא לעשות רצון צדיק הדר"ג מוה"ר אלקפתא וריש גלותא מאריה דאברהם יהיה בעזרו יצ"ו והוא ברוחב מבינתו את אשר יבחר בו יקריב אליו. ומאת האל העוזר אשאל עזר שלא נכשל בדבר הלכה. ויהיה למודינו נר' לפניו ונזכה לעובדו ולעשו' רצונו בכח ואל. זעירא מאנשי ירושלם
אענ"ה ס"ע
הלכות פסח