אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אורח חיים › סימן א

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אורח חיים · סימן א

אורח חיים

מעשה שהיה שהיו קוראים בתורה בחול ונמצא פיסול בס"ת והחזן לבלר בקולמסו תיכף ומיד תיקן כנעית ועדין לחלוחית הדייו קיימת וגמר הקריא' עם העולה ובירך. ויש שפקפקו שכיון שעדין, הדייו לחה לא עלתה הקריאה והס"ת אינו כשר עד שיתיבש הדייו משום דהוי כתב שיכול להזדייף לשאול הגיעו האם יש מקום לדברי' אלו

תשובה נלע"ד דאין כאן מקום פקפוק דאיברא לגבי גט כתבו הרבה מהראשונים ז"ל הוב"ד ביתה יוסף סוף סי' ק"ל דצריך שלא ליתן הגט ליד האשה עד שוהיו החתימות יבישות ופ'. גם בש"ע שם. מ"מ נראה דלאו מטעם שהכתב כשהוא עדיין לח אינו נקרא כתב אלה מט' אחרינא ודבר זה מבואר בגיטין דכ"ב פלוגתא דר"י ן' בתירא וחכמים והכי איתא התם אין כותבין לא על הנזיר המחוק ולא על הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין ובש"ס מוקי פלוגתייהו בפלוגתא דר"א ורבנן דר"י ן' בתירא ס"ל כר"מ דעידי חתי' כרתי והאשה הבאה להינשא מתירין אותה ע"י קיום עידי חתי' וחיישי' דילמא הוה כתיב בגט איזה תנאי ומחקתיה ואינו ניכר כיון דיכול להזדייף. וחכמים סברי עידי מסי' כרתי והאשה הבאה לינשא אין ב"ד מתירין אותה עד שתביא עידי מסי' לפנינו ויראו את הגט ואי איתא דהוה ביה תנאה מדכר דכירי עיין בפירש"י ותוס' ופ' כל הפוס' ה' כחכמים ותו איתמר התם אמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשטרות לא דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ור"י אמר אפי' בשטרות ופירש"י לא הכשיר אלא בגיטין דאינן עשוים אלא להיתרא לאלתר ושוב אינה צריכה לגט אבל בשטרות דקיימי לגוביינא עד זמן ארוך שמא ישכחו עידי מסי' את הדבר ע"כ וע"ש בתוס' ד"ה אבל. וז"ל הטור סי' קכ"ד על כל דבר תלוש כותבין את הגט אפי' על העלה של זית אפי' שהוא דבר המזדייף ולא חיישי' שמא היה בו תנאי ונמחק והוא שיהיו עידי מסי' לפנינו אבל בעידי חתי' אפי' הם לפנינו פסול וכן פ' בש"ע.. הנה מכאן מתבאר דכתב שיכול להזדייף שפיר מקרי כתב וט' דפסול לר"י ב"ב הוא משום דחיישי' שמא יהיה בתוכו איזה תנאי ויזייף אותו ואינו ניכר והיי"ט משום דס"ל. עידי חתי' כרתי ורבנן דס"ל דע"מ כרתי מכשרי ואם אי' דכתב שיכול להזדייף לא מקרי כתב הא בעינן וכתב לה וליכא אל"ו פשוט דשפיר מקרי כתב אלא דאיכא למיחש לזיופא ומשו"ה מכשירי' בעידי מסי' דמדכר דכירי. ולא עוד אלא כי לדעת ר"א ר"א מכשיר בגיטין ופוסל בשטרות ואעג"ב דבגט נזכר כתיבה וכתב לה ובשטרות לא מצינו לשון כתיבה אלמא אין הדבר משום דלא מקרי כתב אלא הכל תלוי בחשש שמא זייף הילכך סובר ר"א דוקא בגיטין התיר ר"א לפי שאין צריך לגט אלא לשעתו אבל השטר שהוא לראיה לימים חיישי' דילמא מישתלו העדים לזמן ארוך ור"י סבר אפי' לזמן ארוך מדכר דכירי ומעתה צריך להבין דברי הראשונים ז"ל הנז' שהביא הר' בב"י סי' קל"ג הנה הר' כתב כן בשם סמ"ג וסמ"ק וכל בו ומרדכי והגהות מרדכי והגהו' מיימו' הנה סמ"ג בעשין ן' בס' הגט כ' בזה"ל אחר שנכתב הגט כהלכתו ונתייבשו החתי' יבטל הבעל כל מודעות וכו' הנה הר' לא הזכיר ט' שיכול להזדייף ק בסמ"ק כ' סתם אך בס' הגט שבמרדכי בסי' תנ"ב. כ' ולא ירחיקו החתי' יותר משיטה אחת וכו' ואח"כ יניחנו עד שיהא יבש שלא יהא קרוי כתב שיכול להזדייף פ"כ גם בהגמ"י בה' י"ג בהגהה הגדולה כתוב בס' התרומה והמצות וכו' ולא יתננו לה עד שיתייבש יפה פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף ע"כ אך במרדכי פ"ב סי' ש"מ כ' בזה"ל וכל שהוא מתקיים וכו' מכאן יש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא תוספתא עכ"ד גם הכל בו ד' צ' ע"ד כ' כלשון הזה ויהי' יבש בשעת נתינה כדי שיהא ראוי להתקיים ע"כ. הנה הראשונים הנז' ז"ל כל חד נקיט טעמא חדא ההגהו' מיימו' וכן הוא בס' התרומה בסי' קל"א בס' הגט וס' הגט של המרדכי נקט ט' מפני שלא יהא קרוי כתב שיכול להזדייף אבל המרדכי והכל בו כ' ט' אחר כדי שיהא ראוי להתקיים והנה רבינו הב"י ז"ל כשהעתיק דבריהם בסי' קל"ג לא כ' אלא הט' דיכול להזדייף והשמיט הט' דראוי להתקיים. ונראה דלשיטתיה אזיל דבריש סי' קכ"ד הביא דברי התוס' והר"ן על מתני' על העלה של זית דדוקא עלה של זית שהוא מתקיים כשר אבל לא עני בצלים וכיוצא שאינו מתקיים דעכ"פ בעי' על דבר המתקיים ושכ"כ להדיא בתוספתא אך הר' המגיד כ' שהרמב"ם לא סמך על תוס' זו לפי שלא הוזכרה בתלמוד עכ"ד ובש"ע נמשך אחר הה"מ וכ' כותבין על דבר שיכול להזדייף וכו' על הנייר המחוק ועל העלין ע"כ הנה דקדק לומר על העלין ולא אמר עלה של זית כדעת הה"מ ז"ל דכל העלין כשרים ולא בעינן דבר המתקיים ושאין לסמוך על התו' הנז' והר' פר"ח ז"ל חלק עליו כי מי יעצור כח לחלוק על התוס' ואף אם לא הוזכרה יש הרבה תוספ' שלא הוזכרו בתלמוד והן הלכות פסוקות וע' להגאון הר' מהרד"ף ז"ל מה שהליץ בעד הרמ"ב ומרן ז"ל בפ"ב דגיטין פי' ו' ז' ודבר גדול דיבר הנביא כי סיפא דתוספ' הנז' חולקת על הרישא ופלוגתא דתנאי היא והרמב"ם פ' כסיפא דדריש ספר לספי' דברים וכן איתא להדיא בתלמוד ע"ש. וע' גם להר' דברי אמת קונ' ד' ד' כ"ב ע"ג:

נקוט מיהא דעת עליון מרן הק' ז"ל דהתוס' הנז' לאו דסמכא היא ולא בעי' על דבר המתקיים ועל כן בכיונה מכוונת כשהעתיק כאן בסי' קל"ג דברי, הראשונים הנז' אף כי עינו ראה המרדכי והכל בו נקטו ט' דדבר המתקיים השמיטו לפי שלדעתו אין צריך דבר המתקיי' ונקט ט' אחרינא דכתב שיכול להזדייף שכ' בס' הגט והגהות מיימו'. אלא דעדיין גם לט' זה ק' כנז' דגם מט' שיכול להזדייף לא היה צריך שהרי שם בסי' קנ"ד כ' שכשר לכתחי' על דבר שיכול להזדייף אי איכא עידי מסי' ולא ראיתי לשום א' מרבני האחרונים ז"ל שנתעוררו בזה. וצ"ל דלכתחילה קאמר דשמא אם ימחק יצטרך אח"כ לעידי מסי' ושמא לא ימצא אותם משו"ה הצריך שיהיו יבישות כדי שיספיק לה בעידי חתי' אם תצטרך ומעין זה כ' הב"ח והר' ג"פ ז"ל הוב"ד הר' ג"מ למהרמ"ב ז"ל בסי' כ"ה אות מ"ה עמ"ש מרן ז"ל בסי' קכ"ה סי"ט ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק בגט דק' למה והלא הוא פ' בסי' קכ"ד דאי איכ' עידי מסי' כשר כתב שיכול להזדייף ותי' דלכתחי' קאמר ומשום שמא תצטרך לע"מ כשתרצה לינשא ותבקשם ולא תמצאם ע"ש וכ"כ הר' תורת גיטין ס"ק ל"א ע"ש אוף אנן נמי נימא הכי בהא דסי' קל"ג וזה ברור בלי ס':

ונמצא עלה בידינו דט' דכתב שיכול להזדייף דפסו' לאו מט' דלא מקרי כתב אלא להינצל מחשש זיוף וכי איכא עידי מסי' דתו ליתא לחששא דזיוף כשר אלמא חשיב שפיר כתב וא"כ ה"ה כתב לח דמדמו לה הראשונים הנז"ל לכתב שיכול להזדייף דשפיר מקרי כתב וכשר הוא לס"ת כי אין כאן שום חשש זיוף ואפי' ר"א דפליג על ר' יוחנן הטיל חי' בין גט לשאר שטרות דהגט אין צריך לו רק לשעה קלה והשטרות שהם לימים רבים חיישי' לשכחה אלמא יש לחלק בין דבר הצריך ויש, לחוש בו לזיוף לדבר שאין לחוש בו ומכ"ש לדעת ר' יוחנן דלא מפליג בין גט לשטרות וגבי ס"ת מה חשש זיוף איכא. הלא תראה דגבי גט החמירו שלא לכתוב על המחק וגבי ס"ת פ' מרן ביו"ד סי' רע"ו ס"ז מותר לכתוב השם על מקום המחק והגרד ע"כ באופן דנר' פשוט דאין מקום לפקפוק הנ"ל מט' דיכול להזדייף והס"ת כשר לקרות בו גם בעוד לחלוחית הדייו קיימת דשפיר מקרי כתב:

אלא דעדיין יש לצדד דלדעת המרדכי והכל בו והתוס' דנקטו הך תוספתא להלכה דבעינן דבר המתקיים ולדעתם דיו לחה אינו דבר המתקיים והפר"ח ז"ל חלק על מרן דצריך לחוש לדברי התוס' הנ"ל א"כ לדעתם ז"ל אפשר דדיו לחה כיון שאין מתקיים לא מקרי כתב ולא יהיה הס"ת כשר עד שיתייבש וכדברי המפקפק הנז'. ואמנם אנכי הרואה דלא יתכן לומר דדיו לחה לא מקרי כתב שהרי סוגיא ערוכה היא בפ' כל כתבי ד' ק"ך ע"ב דדיו לחה מקרי שפיר כתב דאמרי' התם ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר"י אדר"י דתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו לא ירחץ נזדמנה לו טבי' של מצוה כורך עליה גמי ריה"ג אומר יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ומשני שאני התם וכו' ופריך איה קשיא דרבנן אדרבנן וכו' ופריך ותסברא האי גמי היכי דמי אי דמיהדק הא הוי חציצה אי לא מיהדק טיילי ביה מיא ופריך חציצה תיפ"ל משום דיו ומשני בלחה מ"מ קשיא אלא אמר רבא הי"ט דרבנן קסברי אסור לעמוד בפני השם ערום וכו' ע' בפירש"י הנה מבואר דאחר דמוקי לה בדיו לחה דמצד הדיו אינו חוצץ קאמר מ"מ קשיא ר"ל ק' הקו' הראשונה אי דמיהדק הא הגמי חוצץ אי דלא מיהדק עיילי ביה מיא ואיכא איסור במוחק את ה' אלמא דיו לחה כתב גמור הוא ואסור למחוק את ה' בעודו לח. וזה מבואר שלא כדברי הראשונים הנז' דמדמו דיו לחה לדבר שאינו מתקיים הרי סוגיא ערוכה היפך דבריהם ובאמת יש מקום לחלק ביניהם דלא דמי לעלי בצלים שאמרו בתוספ' דהנהו בזמן קל עתיד הכתב ליפסל מחמת שיכמשו וייבשו העלין משא"כ בדיו דאעפ"י דעתה היא לחה בזמן קל יתייבש ויהיה חזק ויתכן זהו טעמו של מרנא הב"י ז"ל דבסי' קל"ג השמיט ט' דבר המתקיים ונקט דבר המזדייף דמסתמיך ואזיל אסוגיא הנז'. ונוסיף עוד ונאמר אם נודה לדברי הראשונים הנז' דאין לחלק בין עלי בצלים לדיו לחה ודא ודא אחת היא דב' מיקרו דבר שאין מתקיים א"כ יתחזקו יותר דברי הה"מ ומרן ז"ל שכתבו שאין לסמוך על התוס' הנז' ולא כטעמייהו שכתבו שלא הוזכרה בתלמוד אלא עדיפא מינה נאמר שמצינו סוגיא מפורשת בתלמוד היפך התוספ' הנז' דלשיטת הנז' בתוס' דדבר שאין מתקיים לא מקרי כתב נפק"מ דליכא איסור מחי' ה' בעודו לח והסו' בתלמודין צווחת בהיפך דבריו לחה איכא איסור מחי' ה' הרי דגם כ' שאינו מתקיים שפיר מקרי כתב וה"ה לעלי בצלים ונמצא דבר ה' בפי מרן והה"מ אמת דאין לסמוך על התוס' הנ"ל ושלא כדברי הפר"ח ז"ל. וטלה בדעתי להעמיס פי' אחר בק"ו הש"ס דפריך מ"מ קשיא דאין הכונה קשיא כדמעיקרא אי לא מיהדק עיילי ביה מיא והוי מוחק את ה' אלא הכונה דהשתא דמוקמת לה בדיו לחה למה לי גמי ימחוק וימחוק כיון דעדיין לא קידש ה' ודו"ק בפרש"י שכ' מ"מ קשיא גמי לרבנן למה להו ט"כ. אבל אין זה נכון בפי' הגמ' מסרי ט' חדא דהך קו' לא לרבנן לחוד היא אלא גם לריה"ג שלא התיר אלא גרם ובפי' אמר ובלבד שלא ישפשף וק' למה לא ישפשף כיון שלא קידש השם. ותו דלא אתי שפיר תי' הש"ס כמובן דאי לא קידש לענין מחי' כ"ש דמותר לעמוד לפניו ערום. ואין לומר דהמרדכי סמך אמסכת סופרים פ"ה פיס' י"ב ששם הובאה ברייתא זו בנוסח אחר הכותב את השם על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ר"י מתיר ובלבד שלא ישפשף וכ' הר' נחלת יעקב הב"ד הר' חיד"א ז"ל בכסא רחמים דהך ברייתא אתיא כס"ד דתלמו' דידן דמשום מחי' השם הוא ולא כמסקנא משום דאסור לעמוד לפני ה' ערום ע"ש והנה שם לא הוזכר גמי ואין צורך לתי' הש"ס בלחה ושפיר מצינן למימר דבדיו יבישה מיירי ותו ליכא למשמע מינה מידי לענין דיו לחה דאית ביה איסור מחי' ה' ול"ק להמרדכי מסו' הנ"ל דהוא סמך על מס' סופ' אבל באמת זה לא ניתן ליאמר חדא דק' לשמוע דמס' סופ' חולק אתלמוד דידן ואדרבא צריך להגיה הברייתא הנז' כדי שיהא מכוון עם תלמודין וכדברי הר' חיד"א שם ותו גם כי נודה להר' נח"י דחולקת ודאי אית לן למינקט כתלמו' דידן מה גם דביומא ד' ח' ודפ"ח הובאה ברייתא זאת ואמרו ואסיקנא דבטבי' בזמנה קמפלגי אלמא תי' זה הוא הלכה פסוקה

ועלה בדעתי לישב שי' המרדכי ובקושי מתוך דוחק והוא זה דהנה בגיטין ד' י"ט אי' המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו חייב משום כותב ומשום מוחק וכו' בעא מיניה ר"ל מר"י עדים שאינ' יודעי' לחתום מהו שיחתמו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב א"ל והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופירש"י וכי מפני שאנו מדמין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו לא היתי סומך על דברי להביא חולין בעזרה ע"כ. ומסו' זו למד התשב"ץ בח"א סי' קכ"ז דס"ת שכתובים האזכרות בזהב אין לו תקנה וז"ל שאם תאמר יעביר עליהם זהב אי אפשר מתרי ט' חדא דהוי מוחק את הכתב התחתון ואסור למחוק את ה' והכי אמרי' בפ' המביא המעביר דיו ע"ג סיקרא וכו' עד מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דדוקא לענין שבת אמרי' דכתב עליון הוי כתב אבל לענין חתימת העדים לא סמכינן למימר דכתב עליון הוי כתב וכ"ש לענין מחיקת ה' דכתב תחתון הוי כתב וכתב עליון לית לן דהוי כתב והוי מוחק את ה' עכ"ד ועי' להר' ברכ"י יו"ד סי' רע"ו אות י"א ואות כ"ד ולהר' ער"ה א"ח סי' ל"ב אות א'. מפשט דברי התשב"ץ אומרו וכ"ש לענין מחיקת ה' משמע דאית לן להחמיר גבי מחי' ה' יותר מבשבת ודכוותה נימא אנן לדעת המרדכי דדיו לחה אף דלא שמיה כתב לענין גט' מ"מ לא נעשה מעשה להתיר לענין מחי' ה' ומתוך חומר שבו אמרי' דהוי כתב ואסור למוחקו. אלא דק' לפי"ז דא"ה מאי מקשה תלמו' מעיקרא דרבנן אדרבנן לימא ליה שאני מחי' ה' דאית ביה חומרא טפי ומשו"ה גורם מחק אסור ואפשר לידחק ולומר דה"ה דהו"מ לתרוצי הכין אלא דעדיפא ליה קאמר ותסברא וכו' שהיא קו' מוכרחת מצד עצמה ובהכרח צריך לאוקומי פלוג' באסור לעמוד לפני השם ערום כ"ז יש לידחק ולומר כדי לישב קצת דברי המרדכי כדי שלא יהיו דבריו היפך סוגיא ערוכה אך בקושטא אין בכל זה כדי שביעה דמה ט' לחלק באיסור תורה בין איסור שבת לאיסור מוחק את ה' ולא הביא הרב שום ראיה לזה אבל עיקר הדבר כמו שפירש"י שאם אמרו להחמיר גבי איסור שבת דלא הוי כתב לא יאמרו להקל גבי גט ודכוותא כ' התשב"ץ לגבי מוחק את ה' שאין לסמוך ולומר דכתב עליון לא הוי כתב ולהעביר דיו על גבי האזכרות של זהב דלהקל לא אמרי' וצריך לחוש לחומרא דשמא הוי כתב ונמצא מוחק את ה'. ומ"ש הר' וכ"ש לגבי מחי' ה' אפשר דכונתו דאפי' לגבי עידי הגט דאית ליה ע"מ והם עיקר הכריתות ואין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם אפי"ה לא סמכו להקל ולומר דכתב עליון לא הוי כתב לקולא כ"ש לגבי מחי' ה' דהוי איסור דאוריי' דודאי לא סמכי' לקולא ודומיא דשבת גופיה וכפירש"י שאם היה בזמן בהמ"ק לא היינו אומרים הוי כתב ולהביא חולין בעזרה. ונמצא טעמו של דבר גבי כתב עליון האמוראים נסתפקו בו ואמרו דלהחמיר הוי כתב ולהקל הוי כתב וכ"ז אינו ענין לסוגיין דשבת הנז' דרבנן אמרו דגורם כיבוי מותר הרי אמרו דגרמא לאו כעשיה היא אף להקל ומק' בחוזק השתא התם דאיכא למימר אדם בהול התירו רבנן גבי מחי' ה' דליכא האי ט' לא כ"ש שיש להתיר וע"ז תי' הש"ס ותסברא וכו' באופן דכולא סוגיא מדינא קאמר ולא להחמיר מכח ס' וחזרה תמיהתינו על המרדכי ככל הנז"ל:

ודע דריהטא דלישנא דהמרדכי משמע דמדינא פוסל דעל מ"ש הרי"ף כותבין בדיו בסם בסיקרא ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא כ' המרדכי וכל דבר שהוא מתקיים וכו' מכאן יש ליזהר שלא ליתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא תוספתא עכ"ד והנה בתוספ' אי' והביאה הר"ן לשם בזה"ל על עלה של זית על עלי חרוב ושקמה על כל דבר שהוא של קיימא כשר על עלי בצלים ועלי ירקות וכל דבר שאינו ש"ק פסול זה הכלל אינו כשר עד שיכתוב בדבר ש"ק על דבר ש"ק ע"כ. והתוספתא אין ס' דפסול מדאורייתא קאמר וכ"כ ריא"ז שם וכיון דהמרדכי משמע ליה דמ"ש בתוספתא ש"ק הוא לאפוקי דיו לחה דלאו בר קיימא הוא נמצא דמדאורייתא פוסל. ובאמת הדבר תמוה וכמה זרות יש בסברא זאת כי באמת דיו לחה אינו דומה למי משקין ומי פירות ולא לעלי בצלים כמ"ש לעיל דדיו לחה כמעט רגע מתקיים לעולם הוא ותו דהוי היפך הסוג' הנז"ל. ותו דלדבריו דדיו לחה לאו בר קיימא הוא א"כ אם כתב בשבת ב' אותיות ותיכף בעודן לחין מחקן לא יתחייב לא משום כותב ולא משום מוחק ואי איתא להא לא הוו שתקי מיניה הפוס' להשמיענו חי' גדול כזה ועל כן אין ס' דס' המרדכי הנז' ס' יחידאה היא וזרה היא ולית דחש לה ואמנם לאידך גיסא יש לצדד דהמרדכי לא מדינא קאמר אלא חומרא בעלמא ולכתחילה ולא שפוסל בדיעבד ומדויק זה ממ"ש יש ליזהר וידוע בדברי הפוס' ז"ל דכשכותב יש ליזהר ר"ל דלכתחילה נכון ליזהר אבל בדיעבד אינו פוסל ומצינו כעין זה גבי שבת דאעג"ב דמשנה שלימה שנינו בשבת ד' פ"ה כתב במשקין ובמי פירות פטור משום דלאו כתב הוא ובתוס' דשבת פ' י"ב אי' ממש כמ"ש בגיטין זה הכלל כ' בדבר שאינו מתקיים או על דבר שאינו מתקיים פטור אינו חייב עד שיכתוב בדבר המתקיים על דבר המתקיים ואפי"ה כ' הא"ז הביאו התה"ד הובא בהרב ב"י סי' ש"מ ופ' בש"ע ס"ד יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השולחן או באפר ע"כ. והנה מל' זה יש ליזהר שכ' נר' דלאו הכא ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור דא"ה הול"ל אסור בהדיא אבל מאומרו יש ליזהר משמע דהאי פטור פטור ומותר הוא אלא שנכון ליזהר. אך מדברי הב"ח והר' פרי מגדים והר' אלי' רבא נר' דהוי ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור ובאמת הדין עמם עפ"י הכלל דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור. אבל לשון יש ליזהר כמה ק' ולא יכולתי להולמו ובפרט למרן בש"ע דדייק בלישניה הול"ל אסור ככל פטורי דשבת דנקיט אסור. איך שיהיה עכ"פ דברי המרדכי כאן אין ס' דמ"ש יש ליזהר היינו כדאמרן בעלמא דנכון ליזהר לכתחי' ובדיעבד אינו פוסל:

ואיך שיהי' הנה לדאתאן עלה נר' דלענין דאתשיל גבי ס"ת אין לחוש אם עדיין הדיו לחה דבין אם נאמר דהמרדכי דינא קאמר ובין אם נאמר דנכון ליזהר קאמ' סו"ס ס' יחידאה היא ל"מ לדעת הר' ב"י שסמך על דברי הר' המגיד שסוברים שאין לסמוך על התוספתא הנז' אלא גם לדעת הר' פר"ח דחש לה מסתייה לחוש להדין המפורש בתוס' דאם כתב על עלי ירקות ועלי בצלים שאין הגט כשר מפני שהוא על דבר שאינו מתקיים אבל לומר שגם דיו לחה שלא הוזכר בתוספתא הוא דבר שאינו מתקיים זו לא שמענו אלא מדברי המרדכי ונר' דשאר הפוס' דלא נקטו האי ט' אלא ט' דיכול להזדייף אינם מודים לו ומה גם כי המרדכי עצמו בס' הגט שינה את טעמו וכ' משום דיכול להזדייף. שו"ר להפר"ח גופיה ס"ס הנ"ל ס"ק כ"ו שממ"ש מרן ס"ט לא יתננו לה עד שתתיבש הכתיבה והחתי' יפה פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף ע"כ הביא דברי הח"מ שהביא דברי המרדכי הנז' שכ' מפני שאינו של קיימא וכ' עליו וליתא דזה מקרי ש"ק וכו' ע"ש הרי מבואר מה ששערנו בדעתו ז"ל דגם דס"ל דדין התוס' אמת לענין עלי בצלים מ"מ דיו לחה אינו דומה להן ודבר מתקיים מקרי. ואעפ"י שראיתי להר' ב"ש ז"ל שם ס"ק כ"א נר' מדבריו שמסכים לדברי המרדכי לפסול בדיעבד כמו בכתב במי משקים אבל באמת אין זה כונתו וכמו שהארכתי לקמן בה' גיטין סי' קחנו משם. ודברי הכל בו שכ' ויהיה יבש בשעת נתינה כדי שיהא ראוי להתקיים ע"כ לדעתי יש לידחק ולפרש שר"ל ראוי להתקיים שלא יוכל להזדייף ולשון מושאל הוא אבל בדברי המרדכי שמסיים תוספ' א"א לפרש כן. באופן לכל הדברות אין לחוש לזה גבי ס"ת ויש לסמוך בפשי' אסברת רוב הפוס' שלא הזכירו דבר זה ודאי דדיו לחה כתב גמור הוא. ועוד נלע"ד לחלק מסברא דנפשין בין לחה גמורה שהוא תיכף אחר הכתי' שאז אין מתקיים להיכא דהתחיל להתיבש מעט אלא שנשאר בו מעט לחות וזה דבר נגלה אל החוש דאם התחיל להתיבש מעט דבר מתקיים הוא ויש סמך לזה מדברי הר' המאירי על שבת ד' ק"ך בפיסקת מי שהיה שם כתוב ועל בשרו וכו' בתוך דבריו כ' ז"ל מ"מ הואיל ואינו נמחק לאלתר דיו מתחיל להתיבש מעט ואפשר שלא תמחק ומ"מ הואיל ויש בה לחות אינו חוצץ וכו' עכ"ד. אעפ"י שדברי המאירי אלו תמוהים וצריכים ביאור וכבר הרגיש בהם הר' הגדול חיד"א ז"ל שם בס' כסא רחמים והניחם בתימא מ"מ יש להתלמד מהם כנז'. והמיקל לא הפסיד. ופוק חזי מאי עמא דבר והכי חזינא שמתקנים הס"ת בחול ואין פוצה פה ומצפצף. וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר:

אחר שכתבתי זה הראוני ס' לב חיים ח"ב להר' הגדול כמהרח"ף ז"ל ובסי' כ' שאלה קטנה על נדון זה וכתב לאסור הס"ת עד שיתייבש הדייו והביא דברי הר' ב"י דסי' קל"ג בשם הראשונים הנז'. ובזה סיים דבריו והעלה לאסור. ואני אומר אחרי המחילה רבא מכבוד תורתו קיצר במקום שאמרו להאריך ואגב שיטפיה. לא עיין במקורי ושורשי הדברים ולדעתי הקצרה יש להתיר כאשר העליתי והבוחר יבחר. הכ"ד זעירא מאנשי ירושלם תו"ב:

אענ"ה ס"ע. (עי' בהשמטות שבסוף הספר)

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה