אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אבן העזר › סימן ו

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן ו

סימן ה

וזאת אשר דיבר מוה"ר הגדול הגאון המפורסם ראש"ל מגן אברהם יהיה בעזרו יצ"ו בענין זה. הנה בנ"ד לכאורה באנו לומר דהשליח א' מבטל הב' וזו ספק המשל"מ ז"ל פ"ו דגירושין והרב מכתב מאליאו סוף ש"ז פשיט לה ממ"ש הרמ"ה הוב"ד בטור אה"ע סי' קמ"א ס' מ"ב אם מת השליח הב' לא נתבטל בכך שליחות הא' וכו' ע"ש וכ"כ הט"ז והסכים הב"ש דל"ד מת ה"ה חי דזיל בתר ט' דמילתא וכ"כ מהריק"ש בס' ערך לחם ובס' אמ"ט סי' קמ"א ד' רנ"ד ע"ד גם הוא הסכים דמת שליח לאו דוקא ואורחא דמילתא הוי שאין דרך העולם שיחזור הא' ויטלנו מהב' ע"ש ובס' קמ"ר פ"ז דגירושין ע"ש. ואנא אמינא אפי' דנימא דס' המשל"ם הוא בקיומו דמספק"ל אי מת דוקא או"ל ואפי' חי מ"מ בנ"ד שהשליח הא' עשה שליח ב' במקום שנמסר לו הגט ובדעתו כשיבא מצפת"ו לירוש' לשלוח השליחות והגט למקום רחוק שהיתה האשה שם ואולי ספוקי מספק"ל שמא האשה חוזרת משם לבא תוככי ירושת"ו לפיכך עכבו בידו הגט וההרשאה וכן היה שבאת לכאן האשה והגט וההרשאה השנית עדיין בידו בגו"ד שלא יצא מידו שום דבר פשי' ודאי לא יש ס' לומר שכבר גמר שליחותו. ואפי' בס' יד המלך אשכנזי ז"ל שרוצה לו' שגמר שליחותו נר' מדבריו משום שכבר יצא הגט וההרשא' מתח"י וע' בש"ע אשר בתוכו פתחי תשובה שדחה דבריו והביא מס' תורת גטין דגם הוא אזיל בשי' הט"ז בכונת הרמ"ה ז"ל ע"ש ושם הביא מס' גט מקושר אשכנזי ז"ל בס' גט ג' אות כ"ה דחולק להט"ז וכן בתשובת מהר"י מבריסק ע"ש ואינן מצויים אצלי. עכ"פ נר' דוקא במקום דמסר הגט וההרשאה ליד הב' הוא דאמרוה בסוברם דכולהו מכח בעל קאתו. והאמת הסברא חיצונה דשליח הא' אשר בחר הוא הנראה ונרצה אליו יותר אלא שאם לא ירצה השליח הראשון לטרוח נותן לו רשות שימנה שליח ושליח דשליח ובכן כגון נ"ד דנפל הענין במקרה שבאתה האשה במקום שליח הראשון והוא לא יצא מתח"י לא ההרשאה ולא הגט י"ל בכגו"ד אפי' המשל"מ לא היה מסתפק בזה דאתי דבור ומבטל דבור וכ"ש שגם השליח הראשון דעתיה ע"ז מעיקרא דלכשתבא האשה לפניו רצונו ליתנו לה מיד ליד. ( אע"ן ואומר דברי מוה"ר שיחל"א אינם צריכי' חזוק וכבר אני בעוניי לעיל חזקתי בריחי חילוק זה בראיו' נכוחו' ע"ש). ונראה לכאורה להביא ראיה להסוברים דל"ד מת אלא ה"ה חי ממ"ש הריב"ש ז"ל בסי' שי"ח שאם נתמנה שליח ב' שלא בפני ב"ד צריך שיחזור הגט לראשון וימנה אותו בב"ד עד שיאמר שליח ב"ד אני ע"ש ואם אי' שגמר שליחותו איך יחזור הגט לידו והדר מוסרו למנותו אלא ודאי שעדיין כחו עליו. ונרא' לומר דשאני התם כיון דחכמים תקנו שלא יועיל מסירתו אלא בב"ד משום חשש הראשון שמא לא אמר בפ"נ ובפ"נ א"כ מה שעשה בינו לבין עצתי הו"ל כמאן דליתיה אבל היכא דנעשה כתחז"ל ומסרו ביד שליח אחר מי יימר דיכול לבטלו בלתי שום סיבה המעכבת ואימור פסק כחו כל עוד שהב' רוצה לקיים שליחותו:

ולכאורה נר' דהרשב"א בחי' גטין סו"פ המביא גט נר' חולק להריב"ש דכ' באוקמתת הש"ס וכי מטית התם שוי את שליח להולכה וקבלי את גיטך דדחקו התוס' לומר דשמא כיון שיכול לתקן ולומר בשעת גירושין עדיף וכ' ומן התימה אחר שיצא מתח"י וניתן ביד שליח אחר איך נאמנת בשעת גירושין דל"ד לנתנו לה ול"א בפ"נ ובפ"נ דתניא כיצד יעשה יטלנו ויחזור וכו' דהתם כיון שהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו וחוזר וגומר שליחותו אבל כאן שנגמר שליחותה והרי מסרתו לשליח אחר ובמצות הבעל היאך נאמינה משום שליחות והיא אינה שלוחה מעתה עכ"ל הרי דמשליח לשליח חשיב גמר שליחות וזה נר' דלא כהריב"ש אבל כד דייקת לא היא דנחזי אנן מה כוונת הרשב"א בתמיהתו דגם הכא נימא דמסי' לשליח אחר לא גמר דשגגה היתה מלפניו ויחזור ויטלנו וגומר שליחותו לומר בפ"נ. והנר' דכונת הרשב"א ז"ל לו' משום דהתוס' ס"ל דבעודנו ביד השליח והגיע הגט לידה תכף אומ' בפ"ן ובפ"ן וא"צ שתטלנו בידה לומר בפ"ן ובפ"ן ולחזור הגט לשליח ויחזור ויתננו לה דאילו הוה ס"ל הכי טפי עדיף דקאמר בפ"נ ובפ"נ קודם מסירתו לשליח ואילו הם ס"ל דפשט הסוגיא מוכחת דא"צ בשעת מסי' לשליח לומר בפ"נ וממיל' גם בשעת מסי' השליח לה בו בפרק תאמר בפ"נ ובפ"נ וא"צ לחזור הגט לשליח ולמוסרו לה לפיכך מתמיה כיון דלא אצריכת בשעת מסי' לשליח לומר בפ"נ א"כ כבר גמרה שליחותה ואיך נאמינה אח"ך והיא אינה שלוחה ז"נ פשוט ואה"ן דבמקום דחייבוהו לעשות כתקונו ולא עשה שוב חוזר ומתקן שגגתו כההיא דתניא יחזור ויטלנו ויחזור ויאמר לה בפ"נ ואולם ראיתי להב"ש ז"ל בסי' קמ"ב ס"ק כ"ה דכ' ואם מסרה ליד ש"ה ול"א בפ"נ ובפ"נ לא מהני כי כבר עשתה שליחו' כ"כ בת"ה מיהו בתשו' הריב"ש וכו' עד והרשב"א והטור חולקים ע"ש. נרא' דהבעה"ת ס"ל בעד הרשב"א והטור דאי אמר קודם מסירתה בפ"נ ובפ"נ ש"ד הא אי לא אמרה ומסרה שוב אין לו תקון לחזור וליטלו ולומר בפ"נ ובפ"נ ושוב נותנת וחוזרת ונוטלת ותימ' דמנין לנו לחלק בין שליח הנותן ליד האשה לנותן ליד השליח דבנותן ליד האשה עלה תניא בברייתא דחוזר ונוטלו והיכ' דהאשה עצמה הביאה גיטה וא"ל הבעל שוי את שליח דאי לא אמרה תכף שוב אין ביכלתה לחזור ליטלו. ואי משום דברי הרשב"א הניתנין למעלה ראש ומנייהו גמר לא איריא דכבר אמרן בכוונתו ומסקנתו דאסיק דצ"ל בשעת מסי' בפ"נ ובפ"נ ה"ה אם לא אמרה יש לה תקון הבריי' דיחזור ואפ"ל דס"ל להת"ה דאפי' לפי מסקנת הרשב"א דצ"ל בפ"ן ובפ"ן בשעת מסי' לש"ה אי לא אמרה הכי בה שעתא שוב אינו מועיל תקון הברייתא משום דהאשה לא נעשה שליח לגירושין רק לעשות שליח להולכה וכיון שעשתה ומסרה בידו כבר נגמר שליחו' והברייתא מיירי בשליח שנעשה לגירושין וכל כמה דלא נעשה כתקון עד הביאו ליד האשה עדיין לא נגמר שליחו'. ולפי"ד אלה שוב י"ל דגם הת"ה מודה להריב"ש ז"ל דע"כ ל"א הת"ה אלא בשליח שלא נעשה לגירושין והריב"ש מיירי בשליח הנעשה לגירושין. והנה מצינו פלוגתא בשליח שלא ניתן לגירושין אי יכול לו' בפ"נ ובפ"נ דהרשב"ץ ח"א סי' כ"ה הוב"ד בקיצור בב"י סי' קמ"ב ס"ל דאינו יכול ומהרשד"ם חאה"ע סי' קצ"א פליג עליו וכבר עמדו אחריהם מהרימ"ט ח"א סו' סי' ל"ה ומהרח"ש סי' ג' כ' דמהראנ"ח סי' כ"ה מסיק כהתשב"ץ וע' מכתב מאליאו סו' סי' ל"ה ול"ו ע"ש. וי"ל דע"כ ל"פ אלא עודנו הגט בידו קודם נתינתו דס"ל לענין בפ"נ ובפ"נ דיכול אבל אחר שקיים שליחותו למוסרו למי שציוה הבעל סברא הוא דאין ביכלתו שוב לחזור וליטלו דכבר פסק כחו ז"ן ס' הת"ה ודברי הב"ש ז"ל דמשוי חלוקים עם הריב"ש לא מכרעא כאמור. ולא עוד אלא דמשוי להרשב"א ז"ל חלוק עם הריב"ש וכמ"ש בסי' קמ"א ס"ק ח"ן דכ' בדין הרמ"ה ז"ל ודלא כחי' רשב"א שהבאתי בסי' קמ"ב סי"ג ע"כ ודברי הרשב"א יכולים להתפרש דבמסקנא דבעי דלימא בפ"נ ובפ"נ אה"ן דנימא דס"ל דלא פסק כחה ואפי' נימ' כס' הת"ה לא תברא דשאני אשה דלא נעשה שליח לגירו' וכבר הר' ח"ג ז"ל דחה כאן דבריו כזאת. (אע"ן ואומר מי שיעיין בכל דברי הארוכים שכתבתי לעיל ישכיל את זאת כי יש לי להשיב על דברי מוה"ר יצ"ו ואין צורך לכפול הדבר ם והמעיין יבחר):

שוב ראיתי להרב ת"ג בסי' קמ"ב סע"ז דעמד בדברי הב"ש ז"ל ס"ק יו"ד דכ' ולכאורה סותר אמ"ש בסי"ג בשם חי' רשב"א וע"ש וכ' דלא ידע מאי קק"ל דהרשב"א לא פליג על התוס' רק במה דהתוס' מתירין לו' בפ"נ אפי' בשעה שמקבלת הגט משליח ב' וא"צ לחזו' וליטלו לעשות שלית מחדש אבל אפשר דמודה הרשב"א להריב"ש דיכול השליח וכו' אך מדברי הת"ה שהביא הב"ש שם מבו' להדיא דלא מהני וחו' לריב"ש ועל הת"ה יש להקשות כן וכן היק' באמת הב"ש שם דמ"ל שנותן ליד השליח או ליד האשה וגם קושי' זו יש לתרץ דבסי' קכ"ב ס"ה מבואר דלהרמז"ל באו' כתבו ותנו ליד השליח ונמצא פסול אמרי' שכבר עשו שליחו' ע' היטב בב"י א"כ ה"ן דכוותיה וכשאמר תנו ליד האשה דעתו היה שתתגרש באותה נתינה שתוכל לינשא בו ומשו"ה כשנותן לה ול"א בפ"ן כיון שאינה יכולה לינשא ע"י נתינה זו הוי לא עשה שליחותו ויכול לעשות שליח מחדש וליתן ולומר בפ"ן משא"כ כשאמר תנו ליד שליח בכל גוונא מקרי עשה שליחוחו כמ"ש הב"י ז"ל והריב"ש לא ס"ל כהרמב"ם אלא כשאר הפוס' החולקי' דאפי' באומר תנו ליד שליח כשאינה יכולה לינשא ע"י נתינה זו לא עשה שליחו' ע"כ וכ"כ לקמן סי"ג ע"ש. הרי דכתב דמדברי הרשב"א אין הכרח אבל דא עקא דכ' דהת"ה וריב"ש פלי' ולפי מ"ש לעיל בסי' קמ"א סמ"ב דשניא גבי אשה שלא נעשי' שליח לגירו' שוב אין לומר דפליגי הת"ה וריב"ש. וכבר ראיתי לידי"נ גם בן ואח הוא לי מע' הרב המובהק ברו"ך מבנים יצ"ו דעמד בזה (אע"ן אני בעניי לעיל ישבתי דברי הת"ג ע"ש) וגם תמה עליהם דמה כונת הב"ש כאן בסי' קמ"ב ס"ז דקפסיק ותני דינא דברייתא דיחזור השליח ויתננו לה דחולק להרשב"א וכי ס"ד דהרשב"א חולק להבריי' ואיהו מייתי לה שם באותו מקום ואמר דלא דמי וכו' באמת אתמהא. ולדידי מה שתלה פלוגתא דהת"ה עם הריב"ש בפלוגתא דסי' קכ"ב הדבר ק' לשמוע דכפי דבריו לא נאמר בברייתא דחוזר ונוטלו אלא בשליח א' הנותן ליד האשה ולא בשליח ב' וזה לא אמרוה דכולם מכח הבעל באים ואפי' עד ק' נשנית תקנה זו דיטלנו ויאמר שליח ב"ד אני. (אע"ן גם זה ישבתי לעיל דלמטוניה דהב"ש קאמר ע"ש). וע"כ לא קאמר הרמב"ם ז"ל באומר תנו לשליח ונמצא גט פסול דאין כותבין אלא משום די"ל דלא עשאן שלוחים לגירושין והחסרון בגוף הגט ואף גם זו מספיקא חשש להחמיר לא כן בשליח שניתן לגירו' והחסרון בשליח ששגג ול"א בפ"ן מודה כגון נדון דהריב"ש. ומחוורת' דהת"ה וריב"ש לא פליגי דשאני נדון הת"ה משום דהאשה לא נעשית שליח לגירושין:

וראיתי להרב תורת גטין להגאון בעל פתחי תשובה בס' גט ג' אות כ"ה עמ"ש הגאון מוה"ר מיכל ז"ל ישאל אותו אם לא עשה שליח אחר ואח"ך חזר אותו שליח ועשה שליח במקומו ויאמר לא. כ' בפ"ת אחר שהכריע דמשום בטול שליחות הגט נגעו בה דהדבר תמוה לומר כן דאי עשה שליח אחר נתבטל שליחות עצמו לגמרי דהא מבואר בסי' קמ"א סמ"ב דאי מת השליח וכו' ובב"ש משם הט"ז אפי' חי וכבר תמה בס' גט מקושר והאריך דאין ט' לשאלה זו ובפרט אי השני חזר ונתנו לדעתו להשליח א' למה יגרע שכבר היה שליח עש"ב גם בס' בית מאיר סו' סי' קנ"ד תמה כן ואולי יש לדחוק דהרב המסדר שינה לשון הרמ"א וכו' ור"ל דהראשון לא ביטל שליחות הב' או אפשר דלא מצי מבטלו כספיקא דהמשל"מ אלא שהב' עשה שליח במקומו וכ"ת אכתי במה גרע מאחר אפשר ס"ל דשוב אין לו נאמנות באמירת בפ"ן שזה לא האמינו חז"ל אלא לשליח בעל א' והב' צריך שיאמר דוקא שליח ב"ד אני וכו' וצ"ע עכ"ל. ובס' קב נקי ד' מ"ז ע"ג עמד ע"ז וכ' דדברי הרב המסדר נכונים והסברא הוא להיפך דאם היה הדין שהשליח א' אינו יכול ליקח את ההרשאה מיד שליח ב' אין מקום לשאלה זאת דעל בטול השליחות שלו שואלין אותו בסי' שאח"ז יהיה באיזה אופן שיהי' אבל כיון שהשליח הא' במקום בעל קאי כמ"ש בש"ע ויכול ליקח את ההרשאה מן השליח הב' וחוזר למקומו להיות שליח הבעל ולא להיות שליח ג' ע"כ יש לשואלו אולי עשה שליח אחר כי לא נתרצה עוד להיות שליח הבעל ואח"ך כשנתרצ' עוד הפעם להיות שליח לא חזר עוד לשליחותו הראשון רק שחזר אותו שליח ומינה אותו שליח במקומו דבזה ודאי ביטל שליחותו הראשון דגילה דעתו שאין רצונו גם עתה להיות שליח הבעל אלא שליח ג' והוא טועה וסובר מאחר שהיה שליח א' אעפ"י שנעשה שליח ג' די לו בהרשאה א' ולכן הוסיף מהר"ר מיכל על דברי הד"מ כי בד"מ כתוב אולי עשה שליח אחר והוסיף וביאר וחזר אותו שליח ועשה אותו שליח במקומו ע"ז שייך לשואלו אי בא לכאן בתו' שלי' א' או בתו' שליח ג' דאי בתו' ש"ג פשוט שצריך הרשאת ב"ד ולא הרשאה בעדים עכ"ל. הלמד מדבריו דעיקר החשש' שמא עשאו הב' לראשון ההרשאה בעדים והוא טועה בדמיונו מאחר שהיה ראשון מהבעל שחזר למקומו ואינו מראה רק ההרשאה ראשונה ומאחר שזה טעות דמיונו דאי הכי לא היה לו ליקח הרשאה מהב' אלא הי"ל לבטל הרשאתו ודי'ו ומעשיו הוכיחו מדלקח הרשאה מהב' ולא ביטל מוכח דגמר שליחותו ולפיכך שואלים אותו אי עשה אותו שליח ב' להיותו במקומו אז לא יועיל ואי לא לקח הרשאה ממנו אלא שביטל אותו אז לא נסתלק משליחותו דון מינה לנ"ד דמבטל וכן כ' בס' ברכות המים ד' ס"ג ע"ב כ' על הך תוספת מהר"מ לומר דהוסיף בהכרח שאל"כ איך אפשר שעשה שליח אחר הרי הגט וההרשאה בידו ע"כ הרי מכל אלין משמע כל שהגט וההרשאה בידו ואין לו הרשאה מן הב' לא גמר שליחותו וב' ספרים אלו מחכמי אשכנז ז"ל רשמם ידי"ן ואו"ע הרב המובהק כמהר"א ב' משה יצ"ו:

ועל הפקפוק שנשבע שלא לבטל השליחות הנה כל הרבנים הללו לא חששו לזאת וט' בעי די"ל דע"כ לא קאמר הרמ"ה ז"ל אלא בדלא נשבע וי"ל דס"ל דמתירין לו שבועתו מיהו בנ"ד אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשבע דנהי דכתוב בגט והרשאה בכ"מ שתמצאנה אבל שתחזור למקום השליח הראשון לא עלה ע"ד וכ"ש שבפה מלא אומר לפיכך עיכב בידו הגט וההרשאה בחשבו שתבא לכאן וכן היה ולצד היותר טוב יתירו לו שבועתו. ועל הפקפוק שכיון שבפני ב"ד עשה הרשאה כבר סילק כחו הנה כל הפוס' הללו לא חששו לזאת וס"ל כהט"ז דל"ד מת קא' הרמ"ה אלא ה"ה חי ולוקח ההרשא' ואפי' לפקפוק הג"מ דכשרוצה השליח הב' אין בכחו לבטלו. (אע"ן ס' ג"מ הנז' אינו מצוי בידי לא ידעתי מאיזה צד אינו יכול כי כל ממנה שליח או מורשה יכול לבטלו כמבואר בח"מ סי' קכ"ב סעיף ג' ואפשר מט' השבועה הא כתבנו להתיר שבועתו ע"י הפתח הפתוח כמש"ל בדברינו ובדברי מוה"ר יצ"ו) הכא אומדנא דמוכח שאין השליח רוצה לטרוח בעצמו לבא עד כאן ומי יפרע לו הוצאותיו ואם תאמר שיש לו תקון לעשות שליח ג' יותר לו בנקל לבטל השליחות ולמאן בו ושלא להטריח ב"ד להושיב ולמנות שליח בחריקיה דמה הנאה יגיע לו מזה לזה. ואיברא אי יש ס"ד לומר דע"י שהושיב ב"ד ומינה שליח דפסק כחו היינו אי כבר שלח הגט וההרש' וקיבל השליח להיות בחריקיה הא לא"ה לא פסק כחו כלל וכבר אמרן דהן עתה סמיה בידן להתיר שבועתו ולבטלו ולהיות שכבר עמד בכל הפרטים מעלת הרב הפו' ברו"ך מבנים יצ"ו והאריך בהם ומפני חולשתי לא יכולתי לעמוד בכל דבריו ובעיקר הדין דעתי מסכמת ליתן הגט ע"י שליח הראשון וגם מה שהחמיר הרב הפוסק הנז' שיודיעו להשליח הב' נר' לי להקל גם בזה מאחר שלא באה ההרש' ליד שליח הב' וכמו שצידד גם הוא נר"ו. (אע"ן כן עשינו שלא הודענו לשליח הב' כלל רק התרנו לו לשליח א' שבועתו וביטל שליחות השליח השני ומסרו ליד האשה הוא בעצמו ונפטרה האשה מכבלי עיגונה):

זאת מן המודיעי"ת שיום א' נזדמן אצלי רא"ג מר שמואל דיינא יצ"ו והוא א"ל שאראה ואעיין בלשון הרשב"א ז"ל בחי' לגטין ע"ד כ"ט ע"ב ד"ה הא דאמ"ר שמשם נר' לכאורה דפליג להרמ"ה ז"ל וכן עשיתי והילך לשונו הא דאמר רבה שליח בא"י עושה כמה שלוחין נראה דלרבותא נקט א"י דאציל בח"ל דכח ב"ד יפה ועושין כמה שלוחים אבל בא"י דמנפשייהו קמשוו ושלא בב"ד אימ' אין נעשה שליח אלא הראשון לבדו דמכח הבעל קאתי אבל השני דמכח השליח קאתי לא ורב אשי נמי דקאמר אם מת א' בטלו כולן דוקא שלוחין בא"י קאמר משום דס"ל דכולהו מכח שליח א' קאתו אבל בשלוחין שבח"ל לא דלאו מכח שליח א' קאתו אלא כל חד מנייהו מכח ב"ד קאתו עכ"ל ולפום ריהטא דבריו אינם מובנים דכפי מאי דאסברה לן הרשב"א שם דב"ד כל מעשיהם לחקור ולדרוש או שיאמר השליח בפ"ן ובפ"ן וחזקה ב"ד עושים כתקנו ובפניהם נתקיים או מפי שליח או מפי עדי קיום ע"ש. אם כן זה שאומר שליח ב"ד אני הוא לשון מושאל לומר שעשו הדבר כתקנו ולא שהם שלוחים מאתם ממש ובכן אי אמר ר"א מת א' וכו' יכול להיות בין בארץ בין בח"ל ואי הבעל לא עשה אותן שלוחין מי עשה אותן שלוחים ומכאן היה נראה כונתו דס"ל דכח ב"ד יפה כשהדבר נעשה בפניהם מריקים כל הכח של שליח הראשון לגמרי ונותנו להשליח השני וכן לג' וד' וכאילו גמר שליחותו וזה דלא כהרמ"ה הנז"ל. ( אע"ן ואומר מ"ש מוה"ר יצ"ו זה שאומר שליח ב"ד אני הוא לשון מושאל דע שיש ב' נוסחאות במשנה שבנוסח שלפנינו במשנה עם פי' רע"ב כתוב המביא גט ממדנה"י וחלה עושה ב"ד שליח ומשלחו וכ' הר' ב"ד על המשניות שרש"י לא היה גורס כהרעו"ב אלא עושה שליח ומשלחו שר"ל שהשליח עושה בב"ד שליח ואומר בפ"ן וכן הוא בפסקי הרא"ש אבל הרמב"ם בחיבורו פ"ז כ' חלה השליח או נאנס בא לב"ד ואומר להם בפ"ן ובפ"ן והן משלחין אותו ביד שליח אחר נר' דגריס כגרסת הרעו"ב עכ"ד. ומ"מ אין הפרש באלו הנוסחאות ולא נפקותא לדינא כי ב' אמת וכן כ' הטור בסי' קמ"ב אם חלה השליח ועושה שליח אחר יעשנו בפני ב"ד ויאמר לפניהם בפ"ן וכו' וכן א' לא' עד ק' וכל א' יאמר שליח ב"ד אני וכן יכול למסור שליחותו לב"ד לעשות שלוחים שהם יעשו אחרים וכו' ע"כ ופסק מרן סעיף ט' ויו"ד באופן דאיתא להא ואית' להא ועכ"פ כשממנה שליח בפני ב"ד ואעפ"כ אומר השליח הב' שליח ב"ד אני ודאי שהוא לשון מושאל כמ"ש מוה"ר יצ"ו ור"ל שנתמניתי מאת השליח הראשון בפני ב"ד. אכן מה שכ' מוה"ר יצ"ו ומכאן היה נר' דכונתו דכח ב"ד יפה דכשהדבר נעשה בפניהם מריקים כל הכח של השליח הראשון לגמרי ונותנו להשני ע"כ אין נר' לי פי' זה נכון בדברי הרשב"א דתינח לדברי הרשב"א האחרונים שפי' על דברי ר"א שאמר אם מת שליח א' בטלו כולם דבשליח בא"י איירי ומשום דבאים מכח שליח אבל בח"ל דבאים מכח ב"ד הרי הב"ד סלקו כח השליח הא' ומסרוהו לשני אתו שפיר דבריו אבל דבריו הראשונים דקאי על דברי רבה דשליח בא"י עושה כמה שלוחים שכ' דלרבותא נקט א"י ואצ"ל בח"ל דכח ב"ד יפה וכו' מאי נ"מ אי נתרוקן כח השליח א' או לא נתרוקן עד שיהיה זה פשוט וזה חי'. ועוד ק' מה סברא היא זו לרוקן כח הא' ולמסור הכל לשני ואיך תלוי זה בכח ב"ד ולמה לא יניחו כח הא' במקומו ומכחו ימשך אל הב'):

אבל נר' לי שלא יוכל להוציא מדברי הרשב"א אלו הקצרי' דפליג להרמ"ה ואין שום א' מהפוסקים שירגישו בזה ונוכל לומר בפשי' כונתו דאתא לומר דרב אשי לא פליג להך סברא דכולהו מכח א' קאתו ועיקר סברתו הוא דוקא בשלוחי א"י שמוסרים הרשאה זל"ז וכששואלים אותו לשליח ב' מי עשאך מורשה מזכיר בפיו ואומר פ' שהוא השליח א' מאת הבעל לפיכך ס"ד שאם מת הא' בטלו כולן אבל בחו"ל שאומר שליח ב"ד אני נמצא שאין זכר לא לב' ולא לראשון בודאי ס"ל דכולם שלוחי הבעל הוו ודו"ק כי ז"ב בכונתו (אע"ן ולקענ"ד נר' לפרש כונת הרשב"א ז"ל בא"א משום דבגמר' תחי' אייתי דברי רבה שאמר שליח בא"י עושה כמה שלוחין ועלה מייתי אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן הנה מסמיכות דברי ר"א על מילתיה דרבה משמע ליה להרשב"א דר"א מתוך דברי רבה למד לומר דאם מת ראשון בטלו כולן לזה מפרש הרשב"א דהלימוד הוא כך דודאי לא יתכן לפרש בדברי רבה דמ"ש שליח בא"י, בא לאפוקי חו"ל דאיפכא הוא דבחו"ל שנעשה ע"י ב"ד ודאי אלים כחו יותר לעשות כמה שלוחים אל"ו רבותא אשמועינן דאפי' בא"י דקליש כחו דשליח עושה כמה שלוחי' וסבר ר"א דהט' שבא"י קליש כחו והוצרך רבה להשמיענו דאף דקליש עושה שלוחי' הקולשא הוא מט' שבא"י הוא שליח מכח השליח לא מכח הבעל אבל בחו"ל שהוא ע"י ב"ד נעתק כח השליח ובכח ב"ד בא לשליח הב' כחוש בעל זה הבין ר"א בדברי רבה ומכח זה למד דבא"י שבא מכחו של שליח אם מת שליח א' בטלו כולן כיון דמכחו קאתו וע"ז בא מר ב"ר אשי ואמר הא דאבא דקטנותא הוא כי גם בא"י איך יתכן לומר דמכח שליח קאתו וכי השליח מגרש אשה שאינה שלו אלא מחוורתא דגם בא"י כולהו מכח בעל קאתו ודוק במשך לשון הרשב"א ותראה שזה בא ללמדנו פי' הסוגיא שר"א למד זה מתוך דברי רבה ומסיק בסו"ד וקי"ל הלכתא כרבה והא דר"א אם מת א' לא קי"ל כותיה אלא כמר בר אשי דכולהו מכח בעל קאתו ור"ל אף שר"א למד כן מתוך דברי רבה קי"ל כרבה ולא קי"ל כאותו הפי' שהבין ר"א בדבריו ומכח זה למד דין דאם מת שליח ראשון בטלו כולן אלא כמר בר רב אשי דאפי' בא"י כולהו מכח בעל אתו. והשתא למר בר ר"א דקי"ל כותיה צריך להבין מאי אפי' בא"י דקאמר רבה ומהו הקולש' שיש בא"י אבל התי' לזה הוא פשוט מאד עד שלא הוצרך הרשב"א ז"ל ללמדנו דהנה שליח בח"ל הוא ע"י ב"ד ואומר בפ"נ ובפ"נ ואי אתי תו בעל ומערער לא משגיחינן ביה ומשו"ה פשי' לן דעושה כמה שלוחים דתו אין לחוש פן ע"י רבוי השלוחי' יהי' איזה חשש זיוף וכדומ' ויבא הבעל לערער כיון שהכל נעשה ע"י ב"ד וסתמא דקדקו בדבר יפה וגם אי מערער בעל תו לא משגחינן ביה אבל החי' הוא בא"י שאינו נעשה שליח ע"י ב"ד והיה לנו לחוש כי ע"י העתקה מיד ליד לשלוחים הרבה פן יהיה איזה זיוף ויבא הבעל ויערער קמל"ן דגם בא"י אין לחוש לזה. באופן דכל דברי הרשב"א אינם אלא לפום ס"ד דר"א שהבין בדברי רבה ואין כן האמת לפום קושטא דקי"ל הלכת' כמר בר ר"א:

וראיתי להרב מכתב מאליאו ז"ל בשער ז' סי' ך' דף צ"ד סוף ע"ב שהביא דברי הרשב"א אלו וז"ל והוי יודע שכ' הרשב"א בחי' דלרבותא נקט א"י וכו' אבל השני דמכח שליח קאתי לא עכ"ל והמבואר מכ"ז דגם בח"ל במקום שהגט מתקיים בחותמיו שאין צריך השליח לו' בפ"ן ובפ"ן דינו כא"י וכן כתב הר"ן שם וכו' וכן כ' הרמב"ם וכו' וכ' הה"מ שכן הסכים הרשב"א עכ"ד. גם בסי' כ"ב ד' צ"ה ע"ב הביא סיום דברי הרשב"א בחי' הנ"ל דר"א דאמר אם מת ראשון וכו' עד סוה"ל ומלבד שלא כתב דהרשב"א חו' על הרמ"ה אלא שבסוף הסי' שם הביא דברי הרמ"ה הנ"ל דאם מת שליח ב' יטלנו שליח א' מיורשיו אלמא לא שמיע ליה שום פלוגתא בין דברי הרשב"א לדברי הרמ"ה ז"ל. וע' עוד לו שם בע"ג כפירושו ע"ד העיטור כ' ז"ל ולא דמיא לשליח דעלמ' שעושה שליח אחר דהתם אעפ"י שעשה שליח במקומו עדיין בשליחותו עומד שאם ירצה לבטל השליח ב' שעשה ולתת הגט הוא בעצמו הרשות בידו וכיון שכן כי הניח לשני שהוא יעשה השליחות שפיר דמי דמכח שליח א' קא אתי עכ"ד. הנה בפשי' כ' דהשליח הא' מבטל את הב' ונותן הגט הוא בעצמו ככל מ"ש בעניו' לעיל אף שהוא עצמו הבין דברי הרשב"א הנ"ל. סו"ד הדין דין אמת ואין שום התנגדות לדין זה מדברי הרשב"א הנ"ל ודלא כהגאון מהר"ש סלאנט יצ"ו):

תו חזיתיה שעפ"י מה שהבין בדברי הרשב"א הללו ע מד ופירש בכונת הירוש' דפ"ג דגטין גבי מתני' דאומר שליח ב"ד אני דתמן אמרין צריך למסור כל שליחותו ר' אבין בר כהנא אמר אין צריך למסור כל שליחותו מייתי לה וכו' מן הדא אין שליח אחרון צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני אמרי חזר בו ר' אבין מן הדא אין שליח אחרון וכו' ופי' הרב פני משה להירושלמי הוא תמוה והשיא כונתו אל האמור ואיני זוכר תוכן הפירוש בראית ר' אבין וחזרתו. וחכם בני כי ביצחק יקרא שיחל"א גם הוא דרך בפירושו דהכי קאמר וצריך למסור כל שליחותו כלומר דאי בעי שליח א' להסתלק משליחותו צריך שיאמר בפי' שמסר כל כחו הא בסתמא שמינה אותו גבר' בחריקי' לא מפני זה נסתלק כחו ור' אבין ס"ל דכל בסתמא נמי נסתלק ומייתי לה מדתנן שליח ב"ד אני ושם השלי' הממנה אותו לא הוזכר דאם איתא דכל בסתמא לא נסתלק כח הא' הכי הו"ל למתני שליח פ' ודב"ד אני ושוב חזר ר' בון מדינו אשר הוציא מדיוק מתני' דלא מכרעא להוציא ממנה דין גדול כזה דכיון דלפי האמת שליח ב"ד הוא לשון מושאל דמה כחם יפה לעשות שליח ושום אדם לא מינה אותם שלוחים א"כ השליח הב' מכח הא' קאתי ולא נתרוקן זכותו ובכן מ"ש מתני' שליח ב"ד אני היינו כלפי רישא דאשמועי' דשליח א' אומר בפניהם בפ"ן ובפ"ן מעתה השליח הב' כשאומר שליח ב"ד אני היינו לומר דכבר ב"ד עשו מה שמוטל על הראשון לעשות ולעולם כח הא' כל בסתמא לא נתרוקן כחו ואי בעי למיהדר ממנוי הב' מצי למיהדר ונמצאת למד מכאן דהרמ"ה ז"ל מכאן הוציא את דינו את"ד בני שיחיה ואמרתי לו איישר. וכשאני לעצמי יש לפרשו בא"א ולפי דשוב ראיתיו להרב שדה יהושע ז"ל דכן פי' לא הטרחתי עצמי לכתבו וזו בלבד אני מוסיף כדי דלא ליהוי מסקנת הש"ס היפך הבבלי דמסיק שלחו מתם דר' ירמיה אמר דחזר בו ר' אבין מן הראי' שהיה מביא ממתני' אבל לא שהודה לסברתו דצריך למסור בפניו כל שליחותו ונשארו פליגי מן הסברא. שו"ר מה שפי' הרב קרבן העדה בפי' הב' והנאני לעילא מן כל ולזה נתכוון הפני משה ודו"ק. וצור ישראל יצילנו משגי' אכי"ר. הצ' אברהם אשכנזי ס"ט.

(אע"ן ואומר אין דברי הירוש' סובלים כל אותם הפי' רק הפי' האחרון שפי' הר' קה"ע שהבעל מסר בידו איזה חפץ וכדומה ליתן לה וקמפלגי אי צריך גם כן למוסרו ליד השליח הב' או די במסי' הגט והחפץ ימסרנו השליח הא' וזה מדוייק בתיבות צריך למסור אבל לשני הפירושים אי פסק כחו או לא פסק לא יצדק תיבת צריך וכך הי"ל לומר נמסר כל כחו ושליחותו או לא נמסר ואין ענין דברי הירוש' לנדון שלפנינו וז"פ וברור לקענ"ד):

אחרי מופלג בהיותינו יושבין במושב ב"ד כל החברים יצ"ו מסדרים. גט אחד ומחפשים בס' הלק"ט על דין אחר אינה ה' לידינו תשו' הלק"ט בענין זה מסכי' עם כל דברינו הנז"ל וז"ל בד' ס"ה ע"ב פ' ש"ע סי' קמ"א סמ"ב אם מת שליח ב' יכול שליח א' ליטלו מיורשיו וכו' ע"כ וה"ה אם מת הג' השני חוזר ולוקחו וכו' את זה נראה הט' שאומר בנוסח השליחות הולך גט זה אתה או שלוחך או שליח שלוחך ושליח אחר שליח דק' מה כונתו באומרו ושליח אחר שליח מאחר דכבר אמר שליח שלוחך אלא הכונה בזה דאעפ"י שכבר עשה שליח אם ימות אותו השליח הב' או הג' או הד' יכול אותו הקודם לשליח אשר ימות לעשות שליח אחר נמצא שהשליח עושה ב' שלוחי' זה אחר זה באופן האמור והבן. כן אפשר שאפי' שלא מת השליח הב' יכול אותו השליח הא' שמינה אותו הבעל לבטל ולשלוח שליח אחר שיקח הגט מידו והיינו שליח אחר שליח ודו"ק והבן. א"נ אתא לאשמועינן דאפי' אם עשה שליח והשליח עשה שליח אחר עד כמה וחזר א' מהאמצעים ופשה שליח למי ששלחו או לאחד מהשלוחים הקודמים מהני ומפני זה אמר ושליח אחר שליח דאי לא אפשר דלא מהני וזו היא א' מן השאלות ששואלין לו בדיני השלי' אם מינה שליח וחזר השליח ושלחו לו או לקודמים ובזה תלוי הנוסחאות שכתבתי לעיל כי באחת מהן מבואר יותר כונת דין זה ודקדק בהן עכ"ד למדנו מדבריו כמה מילי מעליית' א' דקאי בשי' הט"ז ורוב חו"ר האחרונים שהוב"ד לעיל דסברי דמ"ש הרמ"ה אם מת ל"ד אלא ה"ה חי ולמדנו ג"כ דפשי' ליה דשליח יכול לבטל ודלא כספיקו של הר' משל"מ. ועוד למדנו מדבריו דמה שכותבין בהרשאה ושליח אחר שליח הוא בכונה מכוונת לתת רשות בידו אחר שמינה שליח שאם יעלה ברצונו יבטלנו ויחזור הוא בעצמו ליתן הגט או ימנה שליח אחר אשר בזה אנו מוצלים מכל הפקפוקים והערעורים ואף אם נודה להב"ש ז"ל דהרשב"א סו' פסק כחו ע"י שמינה שליח גם אף נודה לספיקו של המשל"מ אי יש כח בשליח לבטל הנה הם ז"ל אעיקר דינ' קיימי אבל פשי' מודים דרבנן דאי פריש פריש והכא בנ"ד שכתוב בנוסח ההרשאה כאשר הוא מנהג פשוט לכתוב בכל ההרשאות ושלוחך שליח ושליח שלוחך שליח ותו אין צ"ל ושליח אחר השליח אלא לאתויי כמ"ש הלק"ט שאחר שמינה שליח נותן לו לבטלו ולחזור כחו אליו ולמנות שליח אחר במקומו ונמצא מפרש דבריו שנותן לו זה הכח ובכי הא כ"ע מודו באין חולק וברור. ובהדיא כ' הרב בסו"ד ומפני זה אמר ושליח אחר שליח דאי לא אפשר דלא מהני ע"כ אלמא מידי דלא מהני אי פריש מהני ודו"ק. ומ"ש בסו"ד א"נ דאפי' אם עשה שליח וכו' וחזר א' מהאמצעי' ועשה שליח למי ששלחו וכו' וזו היא א' מן השאלות ששואלים לו וזה תלוי הנוסחאות דלעיל בי' דבריו משום דלעיל מזה מייתי נוסח ההרשאה וכתוב בה תרי נוסחי הא' לעשות שליח ושליח שליח ושליח אחר שליח הנה בנוסחא זאת ליכא למילף מינה מידי שפירושו למנות שליח עד כמה שלוחים אבל לנוסחא האחרת שכתוב בה ושלוחך שליח ושליח אחר שליח הוא דיליף מינה הרב כל הדינים הנז' ומשמע דלהגירסא האחרת אין יכול לחזור ולמנות א' מהשלוחים הקודמים וכמ"ש הר' דאי לא אפשר דלא מהני ויש לצדד ג"כ בדבריו דגם לאותה נוסחא מהני ואדרב' לאות' נוסח' הדבר פשוט מאד דמהני עד שאין צורך לפרשו וזהו שכתב הרב בסו"ד כי באחת מהן מבואר יותר כונת דין זה ודו"ק הלא כה דברי אענ"ה ס"ט:

הלכות גטין

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה