אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אבן העזר › סימן ה

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן ה

סימן ד

וזה אשר כתב רב אחא משבחא ובסימן דרוחא עזריה חבירינו חד מן חבריא מבית דינינו מע' הרב המובהק ואח לברק שמן תורק חיבת עין ימין כמהר"ר ברוך פינטו יצ"ו בענין הנ"ל באורך ולהיות דבריו חביבים עלי אמרתי אעלם על ספרי ואהיה שעשועים בדב"ק למשקל ולמטרי כמאן דתני אהבה רבא ומה שנלע"ד אשים דברתי תוך דבריו בחצאי לבנה. וז"נ לשון הזהב. הנה הגאון בספר ב"ש בב' מקומות בסי' קמ"א סמ"ב שהביא דעת הרמ"ה באם מת השליח ב' וכו' ובסי' קמ"ב ס"ז דפ' לס' חכמים דבברייתא בפ"ק דגטין באם נתנו ליד האשה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דחוזר ונוטלו ממנה השוה להרשב"א ז"ל חולק בב' הדינים מכח האי דחלק על התוס' ז"ל בפ"ב דגטין ד' כ"ד ד"ה אומר וזה תימה בעיני דעם דיהיבנא ליה כל דיליה במ"ש בסי' קמ"א אך במ"ש סי' קמ"ב ס"ז איך מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ לומר דהרשב"א יחלוק על הברייתא כצורתה ויעויין בהגאון בס' תורת גטין על דין זה כמ"ש בכונת הגאון הב"ש וז"ל וכונתו דשם כ' בשמו דלא מהימן לומר כשיצא מתח"י רק בשעת נתינה לידה והכא נאמן לומ' אחר שכבר נתנו ליד האשה אשר מבואר כונתו באר היטיב דכפי דעת הרשב"א ז"ל יכחיש בנתנו לה ולא אמר דשוב אין תקנה לחזור וליטלו ממנה וזוהי ס' חכמים דבריית' וא"ת דברייתא מיירי דוקא לענין אמירת בפ"נ והכא הקפיד' על חסרון ע"מ המבואר סי' קנ"ג ס"א וקמ"ג סי"ג לא מסתבר ני לחלק בזה דכך ע"מ כמו אמירת השליח בפ"נ לענין חזרה ליטלו ממנה וכן נוטים ומורים דברי הרב ת"ג למעיין היטב אבל ראיתי גמגומי ערב בי דברים בדברי הגאון בס' ת"ג שם במ"ש להקשות על הב"ש דהרשב"א לא פליג על התוס' וכו' אבל אפשר דמודה להריב"ש דיכול השליח ראשון כיון דהוי כאומר בשעת נתינה ראשונה ע"ש דנר' מדבריו ז"ל דאם יחלוק הרשב"א על הריב"ש במסר שליח א' לשליח ב' ויאמר דאין לו תקנה לחזור וליטלו שפיר מכריע הב"ש הדין זה דס"ז לא אתי כס' הרשב"א והא ודאי דכן ואמר לפי דבריו לס' ת"ה שהביא הב"ש ס"ק י"ג ומלבד מה שתמהתי כי לפי דבריו פליגי עם חכמים דברייתא וכמ"ש. עוד בה דכל כי האי גוונא החי' כמבואר וגם אם יסבור הרשב"א לחלוק על התוס' מן הקצה אל הקצה דאפי' תקון לחזור וליטלו ממנה אין תקנה וכס' הת"ה שהביא הב"ש לא מפני זה יכחיש לס' חכמים דבריי' ולא אל' הריב"ש דהתם כיון דאמר כ מטית להתם שוי שליח להולכ' האי שליח שמינתה היא במצות הבעל הוי כמו שליח הבעל ממש ואמרי' דהיא כבר גמרה שליחותה ואין תקנה לחזיר וליטלו ולהיות עוד שלוחו וכן מורים דברי הרשב"א בחי' כמי שנבאר לא כן בס"ז דהבעל מינה שליח להולכה ושגגה יצאתה מלפניו למוסרו מבלי אמירת בפ"נ או שנתנו לה בינו לבינה אמרי' בה דעדיין לא גמר שליחותה וחוזרת וניטלו ממנו. וכמו כן הדבר בדינו דהריב"ש ז"ל יש לחלק בהכי ואין צורך להאריך בדברים פשוטים מאד. ומאי דפשי' ליה למר דאם הרשב"א יסבור דאין תקנה בההיא דסי"ג לחזור וליתנו דכן הוא דעת הת"ה דהא ודאי יחלוק על סברת הריב"ש לדידי צריכא רבא יעויין בס' ת"ג על דברי הב"ש ס' מ"ב דסי' קמ"א פ' הרמ"ה שכ' לחלק כעין ממש מ"ש שלא יהיו כחולקים הרמ"ה והרשב"א ז"ל ומי יתן ידעתי חכמה בינה ודעת לחנק בין הנושאים. כמעט רגע בהתבוננו' בדברי הרשב"א בחי' אני משוה מדותיו דהרשב"א ז"ל עם ס' הת"ה שהביא הב"ש ולא כמו שעלה על דעת הגאון בס' ת"ג והילך דברי הרשב"א ז"ל שם בחי' ומן התימה אחר שיוצא מתח"י וניתן ביד שליח איך נאמנת בשעת גירושין דל"ד לנותנו לה ולא אמר בפ"נ וכו' דהתם כיון שהוצרך לומר ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו אבל כיון שנגמר שליחותה והרי מסרתו לשליח אחר במצות הבעל היאך נאמינה משום שליחות. ועם כי לא נכחד ממני כונת דברי הרשב"א באומרו ול"ד לנותנו וכו' דכונתו לומר כמו בנותנו לה ולא אמר שגמר שליחותו הבעל להוליך גט לאשתו והרי הוליך וכשלא אמר בפ"נ לא אמרי' דגמר שליחותא אלא אמרינן דחוזר ונוטלו ממנה כמו כן נימא הכא דלא גמר שליחו' ושפיר כ' התוס' ז"ל. מ"מ מוכח מדבריו דאם היינו או' בכאן נמי דלא גמרא שליחו' לא היה חו' על התוס' ובאמת זו תימה דלדעת תוס' ז"ל דבשעה שמוסרו לידה הש"ה דמתגרשת בקבלתה ובאותה שעה היא אומרת בפ"נ עדיין ק' כיון דאמירת בפ"נ לש"ר תקנו וזה כשמוסר הש"ה הגט לידה אם אתה מאמינה לומר בפ"נ משוית לה ש"ה ואיך תתגרש בקבלה זו וזהו מה שעלה ע"ד הגאון בס' ה"ג באומ' דהרשב"א ל"פ רק במה דהתוס' מתירין לומר בפ"נ אבל אפשר דמודה הרשב"א להריב"ש וכו' והמתבונן יבין דגם באמר לאשתו שוי את ש"ה ומסרה ולא אמרה מודה דיש תקנה לחזור וליטלו כמו שמודה להריב"ש דע"כ הסברא שכתבנו לעיל וכתבה הוא ז"ל על ס' הרמ"ה שלא יחלוק על הרשב"א וכמש"ל לא אסיק אדעתיה הכא דאי אסיק אפי' הת"ה לא יחלוק על הריב"ש כמ"ש בעניותינו ולפי דבריו היינו דאיכא בין תוס' והרשב"א לענין שאין צריך לחזור וליטלו מהש"ה וא"כ יקשה מה זה שכתב ולא דמי לנותנו וכו' דהתוס' אינם מודים לו בזה דצריך לחזור וליטלו בכדי שינוח להם במאי דאמרי בברייתא ומאי משני דהכא גמרא שליחותא דאף אם לא גמרא אין קיום לס' התוס' כיון דאינהו אפי' להצריך לחזור וליטלו לא רצו אבל כל ישר הולך לבבו יבין דהרשב"א בדבריו אלו כגר עלינו המדב"ר דכל כה"ג דאמר הבעל שוי את שליח להולכה ומסרה ולא אמרה שוב אין לו תקנה והיינו דקאמר ול"ד דהכונה גם התקנה דיחזור ויטלנו הימנה אין מועיל כיון שכבר גמרה שליחות' ובנתנו לה ולא אמר שאני דלא גמר השליח שליחותו וזה נלע"ד ברור בכונת הרשב"א ושוה הוא עם הת"ה דלא כהרב ת"ג עכ"ד יצ"ו:

ואני אענ"ה חלקי מאד נפלאו ממני דברי רב נהורא"י הרב הפוסק יצ"ו אלו כי ידעתיו רב גוברי' וחיליה לן בעומקא של הלכה מדוע כאן הטיח דברים נגד הגאון המפור' וכ' שראה ערבוב וגמגום בדבריו ואנכי הרואה דברי הגאון ז"ל מיוסדים על אדני פז ונאמנים ונחמדים וחלילה ששכח דברי עצמו שכ' בסי' קמ"א על הב"ש אלא דהכא מקשי על הב"ש בעצם מבלי שנצטרך לאותו החי' שחילק שם בלא זה דברי הב"ש כאן תמוהים שכ' בס"ק ז' דשם מקור הדין השנוי בברייתא דאם נתנו לה ולא אמר בפ"נ יטלנו הימנה שזה דלא כחי' רשב"א וע"ז תמה הגאון ז"ל עליו מה ענין דברי הרשב"א לכאן הרשב"א מודה לדינו של הריב"ש דאם נתנו ולא אמר בפ"נ דיטלנו ויחזור ויתנהו באמי' בפ"נ אלא דפליג על התוס' שהם סוברים דדי בנתינה הראשונה ועדיף שתאמר בפ"נ בשעה שהשליח נותנו לה בתו' גירושין והשליח מכחו של בעל קאתי שכך התנה עמה שתעשה שליח והתוס' סוברים דאכתי נאמנת לומר בפ"נ ויהיה זה הנאמנות למפרע על הנתינה הראשונה שנתנה היא הגט לידו בשליחו' הבעל ע"ז חלק הרשב"א בנותן ט' שכבר נגמר שליחו' ותו אינה נאמנת ולקמן אבאר קצת בי' דברי הרשב"א. אבל אם נוטלו ממנו וחוזרת ונותנת אותו ליד השליח ואומרת בפ"ן שר"ל שהנתי' הראשו' שנתנה אותו בידו בלתי אמירת בפ"נ כאילו אינה כי בשגגה היתה ונתינה זו עם אמירת בפ"נ כדתקון רבנן תהיה עיקר הנתינה דהיינו דינא דברייתא ממש בזה לא פליג הרשב"א על התוס' דודאי מהני וא"כ מה מצא הב"ש לומר דדין זה דס"ז חו' אחי' הרשב"א וכ' עוד הגאון דעכ"פ דברי הת"ה שהביא הב"ש בסקי"ג הם מבוארים היפך דין הברייתא הנז' מדנקט הת"ה ואם מסרה ביד ש"ה ולא אמרה בפ"ן לא מהני כי כבר עשתה שליחות שלה ע"כ מאומרו ל"מ משמע שאין תקנה עוד אפי' ליטלו מידה וזה תימה שהוא היפך הדין דס"ז וכבר הב"ש היק' כן שכ' על דב' הריב"ש כמ"ש בס"ז וכמ"ש בש"ס וכו' ומה לי נתן בידה ומה לי נתן ביד השליח ע"כ ור"ל שק' על הת"ה שדבריו הם היפך הש"ס וה"ה דק' כן לס' הרשב"א לדעתו ובזה נסתלקה תמיהת הרב הפוסק יצ"ו בתחי' דבריו שהגדיל תימה על הב"ש שחשב שהרשב"א חולק על ברייתא מפורשת ולדידי אין זה תימה על הב"ש כי הוא בעצמו מתמיה ע"ז ואם בסי' קמ"א גם בסי' קמ"ב ס"ז קיצר בדבריו הנה כאן בס"ק י"ג ביאר דבריו שהוא מקשה על הרשב"א והת"ה שדבריהם הם היפך הש"ס. והנה אף על דברי הת"ה שנראים היפך הש"ס פקח עיניו הגאון ז"ל כאן ויישבם עם הך פלוג' דהרמב"ם והטור דסי' קכ"ב דלהרמב"ם באומר כתבו ותנו ליד השליח אף דנמצא פסול מקרי עשו שליחות' ושלא כדברי הטור ושאר הפוס' וא"כ דעת הת"ה הוא כדעת הרמב"ם ומשו"ה סובר דאף דחכמים תקנו שיאמר השליח בפ"נ והיא נתנה ולא אמרה מ"מ אין מועיל לחזור וליטלו דע"כ לא אמרו בברייתא יטלנו הימנה וכו' אלא דוק' מיד השליח ליד האשה כיון שמתגרשת ע"י הקבלה ההיא אבל בנתינה ליד השליח מיד האשה שהבעל ציוה לה למוסרו בידו כדי שיחזור למוסרו בידה לשם גירושין כיון דבנתינה זו ליד השליח אינה מתגרשת אמרי' אפי' בנתינה פסולה כבר עשה שליחותו ותו ל"מ ליטלו ממנה ונחזור וליתנו באמירת בפ"נ ודברים אלו הם ראוים לגאון מופלא שכמותו. באופן שבדין המוזכר בס"ז שהוא השליח שמוסר גט ליד האשה לגירושין כ"ע מודו דאם נתנו לה ולא אמר דיטלנו ממנו ויחזור ויתננו לה אין צ"ל הרשב"א שלא חלק בזה על התוס' אלא גם הת"ה שכ' בביאור שאין מועיל אינו חולק דהת"ה לא אמרו אלא בהאי דינא דסי"ג דהוא עובדא דש"ס גטין ד' כ"ב דאמר ליה הוי את שליח להול' עד דמטית התם וכו' ואם תדקדק תראה שזה החי' שחי' הרב כאן בסו"ד לישב דעת הת"ה שלא יהיו דבריו היפך הש"ס הוא כמעט אותו החי' שחי' שם בסי' קמ"א להרחיק דברי הרשב"א מדברי הרמ"ה דעיקר חי' שם הוא משום שהוא שליח שלא ניתן לגירושין כי אין בידו כח אלא להביאו ליד זה השליח ואז פסק כחו משא"כ בשליח שניתן לגירושין שיש בידו הכח עד שתתגרש האשה כדין ע"י גט זה וחוזר כחו אליו בכל עת שירצה. והנה זהו ממש החי' כאן כי בדין הברייתא שהוא בשליח המביא גט לאשה שתתגרש בו ע"י נתינתה כיון שאמר לו הולך גט זה לאשתי שתהיה מגורשת בו ממני א"כ רצונו שיתנהו לו עד שתתגרש בו וכדתקון רבנן שיאמר בפ"נ והוא גם הוא רצונו בכך שחזקת שליח עושה שליחותו לפי רצון המשלח ולפיכך כשלא אמר בפ"נ בכל האופנים שנזכרו בס"ז הו"ל כשגגה ושכחה ומש"ה אמרי' דיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפ"נ והט' כיון דע"י גט זה מתגרשת בעינן נתינה המועלת להתגרש וכל שלא נתן באופן המועיל לגירושין אין באותה נתינה כלום ולא חשיבא נתינה ומשו"ה מהני לחזור וליטלו ודבר זה מבואר בסי' קכ"ב ובש"ס פ' האומר דס"ג דהאומ' לעדים כתבו ותנו גט לאשתי בין נמצא פסול בין שנאבד חוזרים וכותבים אחר ומבואר שם ברש"י ובטור וב"י הט' דלא אמרי' עשו עדים שליחותן אלא עד שיבא הדבר לידי גירושין כדתקון רבנן וכל שלא הגיע לגירושין כדתקון רבנן לא עשו שליחותן קרינן ביה. משא"כ בדין הב' המוזכר שם בטור שאמר להם כתבו ותנו ליד השליח הנה אם נאבד כ"ע מודים שאין כותבין אחר שכבר עשו עדים שליחו' כמבואר שם והט' דכבר נגמר שליחותן ובנמצא פסול הוא דפליגי דלהרמב"ם אפי' פסול אמרי' עשו עדים שליחותן כיון דלא אמר להם ליתן ליד האשה אלא ליד השליח ובל"ה אין האשה מתגרשת בקבלה זו א"כ אפי' נתינה פסו' מקרי עשו שליחו' ולהטור ושאר הפוס' בעינן עכ"פ נתינ' כשירה. והנה הגאון כ' לישב דעת הת"ה עפ"י שיטת הרמב"ם הנ"ל דאפי' בנתי' פסו' אמרי' עשו עדים שליחו' וגם לישב דעת הריב"ש שהתיר בשליח א' משני לחזור וליטלו כ' דנקיט כדעת החולקים על הרמב"ם דאילו לדעת הרמב"ם כיון שאינו ליד האשה עצמה שהוא סוף הגירושין אינו יכול לחזור וליטלו ונמצא הת"ה והריב"ש פליגי משלי' ב' לראשון אי יכול ליטלו ותליא בפלוגתא דהרמב"ם והטור הנ"ל ונמצא הגאון כאן ושם על קוטב א' סובב ולא שכח דברי עצמו. אלא דלענין דברי הרשב"א כאן לדין דס"ז אין צורך שום חילוק כי מעצמו מבואר שלא הכחיש הרשב"א בדין יטלנו הימנה ולא חלק בזה על התוס':

איברא דאכתי יש להעיר על דברי הגאון ז"ל עמ"ש בסו"ד והריב"ש שמביא הב"ש שם שמתיר לא ס"ל כהרמב"ם רק כשאר הפוס' ע"כ דר"ל דהת"ה והריב"ש מיהא חלוקים הם ובאמת אין ביניהם שום מחלו' דהת"ה מודה בדינו של ריב"ש כיון שהוא שליח שנתמנה לגירושין מאת הבעל אל האשה אלא שנתן לו רשות לעשות שלוחים אחרים דבכה"ג מיירי הריב"ש ובזה כבר כ' הר' בסי' קמ"א דלכ"ע לא פ' כחו דמשו"ה לא פליג הרשב"א על הרמ"ה ולמה זה כאן עשה מחלוקת ביניהם. ועוד ק' כי נראה מדבריו כי הריב"ש אינו מתיר אלא לדעת הפוס' החולקים על הרמב"ם דאילו להרמב"ם אפי' משליח ראשון לשני אמרי' כבר נגמר שליחו' ואפי' בנתינה פסו' ומלבד שזה היפך מ"ש הוא עצמו שם דבשליח לגירושין לא פסק כחו ולפי דבריו כאן נמצא הרמב"ם חולק על הרמ"ה להדיא דע"כ לא אמרו יטלנו הימנה אלא מיד השליח ליד האשה אבל משליח ראשון לשני כיון שאינה מתגרשת ע"י קבלה זו אמרי' פסק כחו ואפי' נתמנה שליח מאת הבעל לגירושין שהוא נדון הריב"ש וכ"ז הוא היפך דברי הרמ"ה. ותו קשה עליו דממקום שבא הגאון מההיא דסי' קכ"ב הוי' תיובתיה דשם מבואר דאם אמר כתבו ותנו ליד האשה אם נאבד או נפסל כותבין אחר משום דבעינן נתינה לגירושין וע"כ לא קמפלגי הרמב"ם והטור אלא באומר תנו לשליח והכא בנדון הריב"ש שנעשה שליח לגירושין מאת הבעל כל כמה דלא מטא גיטא ליד האשה אף שמסרו לשליח ב' לא פסק כחו ונמצא אפי' לדעת הרמב"ם אתי דינו של ריב"ש ואמאי כ' דהריב"ש אין סובר כדעת הרמב"ם. והנה מה שכתב לישב דעת הת"ה דסו' כהרמב"ם ניחא משום דאיירי בהך עובדא דשוי את שליח להולכה וזה ודאי לא יתישב אלא לפי דעת הרמב"ם וכמו שאבאר לקמן. אבל דעת הריב"ש אתי ככ"ע ואפשר שלזה כיון הרב הפוסק יצ"ו אעפ"י שאין דבריו כן. ומה שנלע"ד לישב דבריו הוא דלשי' דהר' ב"ש ז"ל קאמר ודייק בדבריו שכ' והריב"ש שמביא הב"ש. שמתיר ע"כ וכונתו לומר דהך דינא דס"ז שהוא דין הבריי' דיטלנו הימנה הוא מוסכם ואין חו' ע"ז ואפי' למטוניה דהב"ש שכ' דהת"ה וריב"ש חולקים ולדעתו ריב"ש שהתיר בכל גוונא התיר ואפי' בכי האי גוונא דסי"ג דהאשה שהביאה חת גיטה ונמצא לדעת הב"ש באשה שהביאה את גיטה וא"ל שוי את שליח להולכה פליגי הת"ה וריב"ש וע"ז היק' להת"ה מדין דס"ז וסייע להריב"ש מזה. לזה בא הגאון לומר דאין מדין זה לא סיעתא ולא תיובתא לא תיובתא להת"ה משום שהנתינה היא ליד השליח לא ליד האשה ולא סיעתא להריב"ש אפי' לפי דעתו של הב"ש דריב"ש חולק עם הת"ה בדין הנז' דמה שמתיר הריב"ש הוא מט' דלא ס"ל כהרמב"ם אלא כהחולקים ונמצא אף לפום שי דהב"ש אין ענין מחלוקת הת"ה וריב"ש להך דינא דס"ז. אבל לפום מאי דחי' הגאון בסי' קמ"א בלא"ה אין ענין דברי הריב"ש לדברי הת"ה ורב המרחק ביניהם. ודע שדברי הת"ה שציין הב"ש אשר בלי ס' הוא תרומת הדשן חפשנו בכל הספר גם בפסקים ולא נמצאו דברים אלו:

ומתוך כל מה שבארתי יתבארו לך דברי הרשב"א ז"ל בחי' הנז"ל דבר דבור על אופנו שכ' על דברי התוס' שכ' דיאמר בפ"נ בשעת קבלת הגט מיד השליח להתגרש בו וז"ל ומן התימה אחר שיוצא מתחת ידה וניתן ביד שליח אחר היאך נאמנת בשעת גירושין דל"ד לנותנו לה ולא אמר בפ"נ דתניא כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויאמר לה דהתם כיון שהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחו' וחוזר וגומר שליחותו אבל כאן שנגמר שליחותה והרי מסרתו לשליח אחר ובמצות הבעל היאך נאמינה משום שליחות והיא אינה שלוחה מעתה עכ"ד. דקדק בלשון הזהב וכתב אחר שיוצא מתח"י וניתן ביד שליח אחר ר"ל שהוא שליח מחמת הבעל ומכחו לא מכחה ודקדק לומר היאך נאמינה בשעת גירושין ר"ל שאם ירצה לחזור וליטלו ולומר בפ"נ בשעת נתינה שניה פשי' דמהני וכדברי הגאון אבל שתהי' הנתינה הראשונה קיימת ועתה תחזור היא ותקבל מיד השליח לשם גירושין היאך נאמינה למפרע על הנתינה הא'. כ' עוד דלא דמי לנותנו לה וכו' כונתו דהוק' לו דמאי נפק"מ אם כבר ניתן ביד השליח ולמה לא תעיד עתה על הנתינה הראשונה ואין לומר שכיון שכבר נתן פסק כחו דהא תניא יטלנו הימנה וכו' אלמא בנתינה לא פסק כחו לזה מתרץ דלא דמי דהתם כיון שהוצרך לומר ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו דקדק לומר מחמת שגגה מכוון אל מה שבארתי דכל שלא ניתן כתקון חז"ל לא מקרי נתינה ודקדק לומר ולא ניתן לשליח אחר ר"ל שנתנו ביד האשה ולא ביד שליח המנוי מאת הבעל ולדעתי המעט איכא למידק מדברים אלו דהרשב"א ז"ל קאי בשי' הרמב"ם דבאומר תנו ליד השליח אפי' בנמצא פסול אין כותבין אחר וה"ה דאין מועיל ליטלו ממנ' ולחזור וליתנו לה וכדעת הת"ה לפי מה שפי' הגאון, וה"ה דהיה יכול הגאון לישב גם דעת הרשב"א כדמישב דעת הת"ה אלא דלא ניחא ליה לתקוע עצמו בדעת הרשב"א שסובר כן מחמת דקדוק לשון זה שהרי מריש דבריו שאמר היאך נאמינה בשעת גירושין דקדקנו בהיפך ולפי שדעת הת"ה לא נתישב אלא עפ"י דעת הרמב"ם דסי' קכ"ב שהוא דעת יחיד ע"כ לא ניחא ליה לגאון ז"ל לאוקומי דעת הרשב"א כיחידאה ומשו"ה נקט בדעת הרשב"א כדיוקא קמא דמהני לחזור וליטלו ולפי דרכו מה שסיים הרשב"א בדבריו וכ' אבל כאן שנגמר שליחו' והרי מסרתו לשליח אחר ובמצות הבעל היאך נאמינה משום שלי' והיא אינה שלוחה מעתה ר"ל כיון שלא חזרה ליטלו ממנו ולומר בשעת נתי' לידו בפ"נ אלא רוצה להחשיב אותה הנתינה ראשונה לקיום מצות הבעל תו אינה שלוחה עוד והיינו דדייק ובמצות הבעל ר"ל שבאותו נתינה ראשונה כבר קיימה שליחותה כרצון הבעל ולאפוקי מההיא דיטלנו דהנתי' היתה בשגגה שלא ברצון הבעל. אבל זה הפי' בדברי הרשב"א הוא דחוק כי אין הדבר תלוי במסירה אלא במה שאינה חוזרת ליטלו ממנו והיל"ל אבל כאן שאינה חוזרת ליטלו ממנו. ועוד מ"ש בדבריו האמצעים ולא ניתן לשליח אחר קשה טובא. אבל אם נדייק דבריו האמצעים שמורים דגם נטילה ממני לא מהני דייקי שפיר סיום דבריו שכתב שנגמר שליחו' והרי משרתו במצות הבעל ור"ל שתו אין מועיל נטילה מידה וגם דבריו האמצעים שכתב ולא ניתן לשליח אחר דייקי כנז'. איך שיהיה אין מזה תימה כו"כ על הגאון אי נקיט בדברי הרשב"א כן כיון דדבריו דייקי הכי ודייקי הכי ולדינא אין נפקו' דאף אי דייקי כדברי הת"ה יתישבו דבריו עפ"י דברי הרמב"ם וכדמישב דברי הת"ה. ואחזור מעתה על דברי רב רחומא"י הרב הפוסק יצ"ו מ"ש תי"ד ז"ל עוד בה דכל כה"ג החי' מבואר דגם אם יסבור הרשב"א לחלוק מן הקצה אל הקצה על התוס' דאפי' תקון לחזור וליטלו אין תקנה וכס' הת"ה לא מפני זה יכחיש ס' חכמים דברייתא דהתם כיון דאמר כי מטית להתם שוי ש"ה האי שליח במצות הבעל הוי כמו שליח הבעל ממש ואמרי' גמרה שליחותה וכו' לא כן בס"ז דהבעל מינה שליח להולכה ושגגה יצאתה וכו' אמרי' דעדיין לא גמר שליחותה וא"צ להאריך בדברים פשוטים עכ"ד יצ"ו:

ולדידי אחר המ"ר מכת"ר לא מלבד שאין הדברים פשוטים אלא אדרבא הם תמוהים וזרים דמה ט' לחלק בין נתינה ליד האשה לנתינתו ליד שליח הבעל דכי היכי דכשלא נתן ליד האשה כדתקון רבנן לא קיים שליחות הבעל כן כשנתנו ליד שליח הבעל שלא כתקון חז"ל לאותו השליחות מיהא עדיין לא נתקיים ציווי הבעל ויטלנו ויחזור ויתננו ונמצא אם הרשב"א יסבור כדעת ת"ה על שניהם יקשה וכמו שביאר הב"ש קושיתו וכ' דמה לי שנותן ליד הבעל או ליד האשה ועל כרחנו צריכים אנו למודעי למה שישב הגאון בדעת הת"ה דקאי בשי' הרמב"ם דסי' קכ"ב דחי' יש מן נתי' ליד שליח לנתי' ליד האשה דבשליח אף בנתי' פסולה אמרי' עשה שליחותו ונמצא הר' הפוסק יצ"ו לא הוסיף כלום ע"ד הגאון ואם כיוון לומר דהיל"ל להגאון לישב דברי הרשב"א כמו שישב דברי הת"ה דקאי בשי' הרמב"ם מלבד שאין לשונו יצ"ו מורה כן כבר כתבתי לעיל ישוב קצת לזה. ועוד דברים מתמיהי' חזיתי בדברי הרב הפוסק יצ"ו במ"ש ועם כי לא נכחד וכו' מ"מ מוכח מדבריו דאם היינו אומרים בכאן נמי דלא גמרה שליחותה לא היה חו' על התוס' ובאמת זו תימ' דלדעת תוס' ז"ל בשעה שמוסרו לידה דמתגרשת בקבלתה וכו' משוית לה ש"ה ואיך תתגרש בקבלתה וזהו שעלה על דעת הגאון באומרו וכו' עכ"ד לא הבנתי מאי קאמר מר חדא שאין שום משמעות לא מינה ולא מקצתה בדברי הגאון שהבין כן וקו' על התוס' מעיקרא ליתא דתיכף קודם לקבלתה בהיות הגט ביד השליח קודם מסי' תעיד האשה שבפ"נ והרשב"א לא מט' זה הקשה על התוס'. גם מ"ש עוד הרב הפוסק יצ"ו ולפי דבריו היינו דאיכא בין תוס' לרשב"א לענין שאין צריך לחזור וליטלו וכו' וא"כ מה זה שכ' ול"ד לנותנו וכו' דהתוס' אינם מודים וכו' בכדי שינוח להם הברייתא וכו' אין קיום לס' התוס' וכו' עסה"ד לא הבנתי כונתו יצ"ו אם לא דילג המעתיק איזה שורות או תיבות דבריו הם כס' החתום. סו"ד אחרי המחי' מכת"ר דברי הגאון ברורים ונכונים בטעמן):

איך שיהיה עיקר החי' שחלקנו למעלה להשוות סברת הת"ה ורשב"א עם ריב"ש והוא עצמו החי' שחילק הגאון בת"ג להשוות ס' הרמ"ה עם הרשב"א והמשכיל יבין כי הוא מבואר בדברי הרשב"א ז"ל עצמו במ"ש אבל כאן שכבר נגמר שליחותה והרי מסרתו לשליח אחר ובמצות הבעל דברים אלו שכתב ובמצות הבעל לאורויי אתא בכל עיקר טעמא דאין תקנה בכאן לחזור וליטלו ממנה הוא משום דשליחות דידה לכך היה למסור הגט ביד שליח אחר והרי כבר עשתה ומסרה וגמרה שליחותה הגם שמקוד' לזה כ' וז"ל דהתם כיון שהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר דמזה מורה דגם שם אי משוי שליח א' שליח ב' אין עוד תקנה דלא כסברת הריב"ש מ"מ מסוף דבריו ניכר האמת במה שהוא דעיקר החילוק הוא בין כשציוה הבעל דוקא שיוליך והיינו ההיא דאמרי' כי מטית להתם שוי את ש"ה דהאשה לא נעשית שליח לגירושין כ"א לעשות שליח להולכה וכבר גמרה שליחו' ובין כשנתמנה מנה להוליך גט לאשתו דאז אין חי' בין כשמסרה לידה ולא אמרה דחוזר ונוטלו ממנה וכ"כ במסרו ליד שליח ב' אפי' שיהיה ברשות הבעל שנתן לו רשות למנות שליח הא עכ"פ הוי שליח לגירו' ואחר שבררנו זה הא ודאי אין מקום למ"ש הב"ש. וכולהו רבוואתא הרשב"א והרמ"ה והריב"ש והח"ה מוסכמים בדעת א' ובהכי נפשט ספיקו של הרב משל"מ מדעת הרמ"ה וכמ"ש הת"ג והר' מ"מ בסו' שער ז' וכמו שציין הר' הגאון המפורסם כמהר"ש העליר יצ"ו עכ"ד הר' הפוסק יצ"ו:

(אע"ן ואומר החי' של הרב הפוסק יצ"ו הוא מה שכתבתי בעניותין לעיל בריש אמי"ר והן הן דברי הר' ת"ג בסי' קמ"א בלי ס' הוא אמו"ץ אך במקצת כי הרב הפוסק יצ"ו כ' דאין תקנה לחזור וליטלו נמשך אחר שיטתו דלעיל ובזה אין אני מודה לו כמש"ל אבל לענין שאין הרשב"א חולק על הרמ"ה הוא אמו"ץ ועיקר החי' וטעמו כבר בארתי בתחי' דברי. ומ"ש עוד הרב' הפוסק יצ"ו בדקדוק לשון הרשב"א שכ' ולא ניתן לשליח אחר דבזה מורה דגם שם אי משוה שליח א' שליח ב' אין עוד תקנה דלא כסברת הריב"ש ע"כ אני אומר דמ"ש הרשב"א ולא ניתן לשליח אחר ר"ל שליח אחר המנוי מאת הבעל ואתי שפיר דומיא דדוקיא דרישא שכ' אחר שיוצא מתח"י וניתן ביד שליח אחר דהיינו שליח שנתמנה בצווי הבעל שהתנה עמה שוי את שליח להולכה וחשיב בא מכחו ותנאו לא מכחה דכוותא מ"ש בסיפא ולא ניתן לשליח אחר הוא הופכו שלא ניתן לשליח בא מכח הבעל וזה דוקא קממעט הרשב"א אבל נדון הריב"ש בשליח שניתן לגירושין שהרשות בידו לגרש בעצמו אלא שהוא מרצונו מינה אחר אין ס' בזה דודאי כ"ע מודו שאין נפסק כחו. ונלע"ד להכריח דבר זה מההיא דסי' קכ"ב דהוא ש"ס גטין ד' ס"ג דאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי בין שנמצא פסול בין שנאבד כותבין אחר והנה הך דינא מט' שליחות הוא וכן מוכח מדברי הטור סי' קמ"א שכ' ז"ל בעל שעשה שליח להולכה צריך שיאמר לו תן גט זה לאשתי או שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ויתנו לאשתו או לשון וכו' ע"כ הרי שהאומר לעדים שיכתבו ויתנו דכותבין ונותנין הוא מדין שליחות דהן הן שלוחיו להוליך והן הן עדיו וכן כ' רש"י שם ד"ה עשו עדים, ובעיקר דין שליח המתמנה מאת הבעל אי ממנה שליח אחר איכא פלוגתא כמבואר שם בטור די"א דאם לא אמר לו את הולך יכול למנות שליח אפי' בלא אונס וי"א דאינו יכול אלא בחלה ונאנס דוקא זולת אם נתן לו רשות למנות שלוחים ע' בטור וב"י שם באורך. ובחלה ונאנס יכול למנות בכל גוונא. והשתא הך עובדא דש"ס דתפאתא ונפאתא שאמר להם כתבו ותנו לאשתי כדפרש"י שם ואסיק ר"ן כותבין ונותנין אפי' ק' פעמים בין נפסל בין נאבד קפסיק ותני דנותנין ככל דין השליח דנותן בין ע"י בין ע"י שלוחו ואפי' עד ק' שלוחים אם נאבד חוזרין וכותבין אחר דאי יש חי' בין נותנים לה מידם דוקא דאז כותבין אחר אבל אם שלחוה ע"י שלוחם אין כותבין אחר משום דפסק כחם הו"ל להש"ס והפוס' להשמיענו דין זה לא למינקט סתמא. והכי דייקי דברי הרמב"ם פרק ב' דגירו' הלכה ח' אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום בו וליתנו לאשתו וכו' ונמצא הגט בטל הרי אלו כותבין וחות' גט אחר אפי' מאה עד שיגיע לידה גט כשר ע"כ ראה דקדוק לשונו שכ' עד שיגיע לידה ולא אמר עד שיתנו לידה שר"ל שיגיע לידה אפי' ע"י שליח ככל דיני שליח דגירושין דעלמא. וגם סתמיות דברי הטור וש"ע משתמעי הכי ומזה הצד יש להכריח דמ"ש הרשב"א ולא ניתן ליד השליח לא בא למעט אלא שליח המנוי 'מאת הבעל כאוקמ' דש"ס שוי את שליח הולכה. ואע"ג דבפ' כל הגט ד' כ"ט דייק הש"ס על ברייתא דאמר לב' תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא ע"ש אלמא דההוא עובדא דתפאתא בל"ה אי אפשר ליתן ע"י שליח משום קפידא דבעל שא"ל כתבו ותנו דמשמעותו שיכתבו בעצמם ויתנו בעצמם לא ע"י שליח. מ"מ כבר כ' התוס' שם ד"ה משום בזיון דיתנו לאו דוק' אלא אגב יכתבו נקט יתנו דהנתי' אפ' להיות ע"י שליח ואף לתי' בתרא שכ' התוס' שם דגם בנתי' איכ' קפי' ואסור ע"י שליח כבר כ' הרב ג"פ ז"ל בסי' ק"כ ס"ק כ"ג בשם הר' מהר"מ גאלנטי ז"ל דלא כ' התוס' כן אלא לפום תי' דאביי דט' הוי משום בזיון דבעל אבל לפום תי' דרבא דט' משום מילי לא ממסרן לשליח האי ט' לא שייך אלא בכתיבה אבל בנתינה כיון דהא איכא מסירת הגט תו לא הוי מילי ע"ש וקיל"ן כרבא שכן פ' כל הפו' ע"ש:

אלא דאנכי הרואה דליתובי דעת הרשב"א ז"ל אין ראיה מכאן שהרי הרשב"א ז"ל בחי' על הך סו' דדכ"ט אייתי דברי התוס' הנ"ל וסיים ז"ל ומיהו נר' ודאי דאליבא דרבא דמפרש לה משום דמילי נינהו וכו' דיתנו לאו דוקא דהשתא לאו משים קפידא דבעל אלא דינא קאמר משום מילי דלא ממסרן ונתינת הגט לאו מילי נינהו אע"ג דאמר להם כתבו ותנו כיון דג' נינהו עשאן ב"ד ויכתבו הם ויעשו שליח ליתנו אם ירצו ומיהו בשנים דלאו ב"ד נינהו אע"ג דלא אמר להם אלא תנו יכתבו ויתנו עכ"ד. האף אמנם דדברי הרשב"א ז"ל אלו צריכים נגר ובר נגר דליפרקינהו כי מה ט' מצא הרב לחלק כן ומי שיעיין במשנה דד' ס"ו אמר לב' ובדברי רש"י שם ימצא הדברים תמוהים שכן כתב או לשלשה כתבו אעפ"י שהן ראויין לעשו' ב"ד כיון דבהדי' א"ל כתבו לאו ב"ד שויינהו אלא עדי' וכ"כ בסוגיין ד"ה או לשלשה ע"ש וא"כ מה חי' יש בין ב' לג' הא הני ג' לאו ב"ד נינהו דהא אפיקינהו מב"ד שאמר להם כתבו וכשנים חשיבי. וכבר עמד עליהם הרב ג"פ ז"ל שם והניחו בתימה. וע' להרב משאת משה ז"ל בשניות חאה"ע סי' ג' דכ"ה ע"ד מה שתירץ. ולענ"ד שהר' ג"פ נתכוון למה שהקשתי ולזה אין מספיק התי' הנ"ל ודוק היטב. ושו"ר להקמ"ר (בח"א ד' קי"ז ע"ג) שהיק' כן כמ"ש. איך שיהיה זה דעתו דעת עליון נקוט מיהא דלדעתו ז"ל אין להוכיח מההיא עובדא דתפאתא כמש"ל דהא קאמר הש"ס אזול סהדי וסתם סהדי שנים הם ונמצא ההוא עובדא דאמר לשנים ובשנים לדעת הרב אינם יכולי' לשלוח ע"י שליח ומוכרחים ליתנו ע"י עצמם ותו ליכא למילף מינה מידי. ומ"מ אף דלדעת הרשב"א ז"ל ליכא למילף מינה מ"מ לדעת שאר הפוס' דלא ס"ל הך חי' דהרשב"א כאשר העלה הרב ג"פ שם דמסתמיות דברי הפוס' דלא חילקו נראה שאין מודים להרשב"א ובפרט מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט דגירושין ה' ל"א שכ' ז"ל אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפ' שיוליך לאשתי או תנו לשליח שיוליך לה ע"כ מבו' בהדיא שחולק עם הרשב"א וסו' דאפי' בשנים יכולי' לשלוח ע"י אחר והט דהלכתא כרבא דט' משום מילי הוא וגבי כתיבה שייך מילי אבל גבי נתינה דהאיכא גט הניתן מיד ליד תו לא חשיב מילי עש"ב שהעלה כן להלכה ואם כן לדבריהם ז"ל חזרה הראיה הנז' שהבאתי מההיא עובדא דתפאתא אמתני ותקיפא. ובדברי הרשב"א יש די והותר במ"ש דדוקיא דסיפא מעין דוקיא דרישא ומ"ש ולא ניתן לשליח ר"ל לשליח הבא מכח הבעל כאמור:

ועוד נלע"ד לחזק החי' הנ"ל מדברי גדולי האחרו' ז"ל שכ' על דין הב' דסי' קכ"ב הנ"ל דאם אמר כתבו ותנו לשליח אם נאבד אין כותבין אחר והוא מהסוגי' הנז' שם בעא מיניה רבא מר"ן כתבו ותנו לשליח מאי סלוקי סליק להו או דלמא לטרחא דידהו חייש א"ל רבינא ויוליך מהו תיקו ופרש"י ז"ל תנו לשליח. לשליח שלי שמניתי ומדברי רש"י אלו דקדק הרדב"ז ז"ל בסי' רע"ו דדוקא בשליח שלי שמניתי הוא דמספק"ל אי סלוקי סלקינהו אבל אם אמר להם למנות שליח להולכה לא סלקינהו עש"ב והר' פר"ח ז"ל בסי' קכ"ב ס"ק ח' אייתי דבריו והסכים עמו להלכה גם הר' ג"פ שם בסי' ק"ך נסתייע מזה לנדונו ע"ש הרי מבואר דאפי' בשליח אם הרשהו שהוא יעשה שליח כרצונו אמרי' לא פסק כחו וכותבין גט אחר בין בנפסל בין בנאבד והט' הואיל ונתן לו רשות למנות שליח לגירושין ולא מינה הבעל בעצמו שליח לגירושין אמרי' במקו' בעל קאי האי שליח ולא פסק כחו עד שיגיע גט כשר ליד האשה ק"ו בשליח דגירושין דעלמא שאומר לו הולך גט זה לאשתי ומוסר בידו הרשאה דפשי' דבשום ענין אין פוסק כחו לנתינה עד שיגיע הגט כשר לידה. ואע"ג דשליח שנמסר גט לידו אין יכול לכתוב גט אחר שלא מדעת הבעל כמ"ש הרשב"א ופ' רמ"א בסי' קכ"ג ס"ג היינו משום שלא עשאו שליח לכתיבה אבל לנתינה שעשאו שליח שפיר ולפי' מהכא שלא פסק כחו כי היכי דהכא שעשאו שליח לכתיבה ונתינה ע"י השליח שירצה אמרי' לא פסק כחו לא לכתיבה ולא לנתינה כן שליח דעלמא דשוייה להולכה ומסר גט בידו לנתינה מיהא לא פסק כחו. ואע"ג דהר' ג"פ ז"ל בסי' קכ"ב ס"ק י"א גמגם על דברי הרדב"ז הנז' וכ' דמסתמיות שאר דברי הפוס' שלא כ' כרש"י ז"ל שליח שלי שמניתי משמע דלא ס"ל כרש"י הילכך לכתחילה אפי' אמר לשליח שתרצו לא ישלחו ע"י שליח אלא יתנוהו בעצמם רק בדיעבד יש לסמוך ארש"י והרדב"ז עש"ב. מ"מ גם מדבריו יש סיעתא לדברינו שהרי ביאר הרב שם טעמו לדעת שאר הפוס' שלא כתבו כרש"י ז"ל משום דאכתי יש להסתפק דדלמא סלקינהו והראיה שלא א"ל כתבו ותנו לה ונמצא יש קצת הוכחה ומקום להסתפק והן הן צדדי הבעיא בשליח שתרצו כמו בשליח שמניתי. וכיון דהבעיא סלקא בתיקו אין לעשות מעשה לכתחילה אבל במוסר גט ליד השליח ואומר לו הולך גט זה לאשתי ונתן לו רשות למנות שלוחים כרצונה דאין כאן שום יד מוכיח דסלוקי סלקיה לכ"ע כחו גדול ואין לו הפסק עד שיגיע הגט כשר ליד האשה. ועל דברי הרדב"ז הנז' הסכימו גם הר' משאת משה ז"ל ח"ג חאה"ע סי' ג' והרב ג"מ למהר"מ בולא ז"ל בסי' כ"ב אות ל"ג ע"ש הרי אתוספו ספסלי רבי' ונכבדי' מגדולי האחרונים אשר עליהם אנו סומכין תמיד בדיני גטין דכולהו סברי דלא כהרב בית שמואל ז"ל. ואין לחלק בין היכא דנאבד או נפסל הגט דאז מתבטל כונת הבעל שאין כאן שליחות הואיל ואין כאן גירושין להיכא שהגט קיים ורוצה השליח לבטלו כעין נ"ד ולומר דבכי הא אפשר דלא יוכל לבטל את השליח הב'. דאין שום סברא לומר כן דממ"נ אי פסק כחו גם בנפסל ונאבד לא יוכל לכתוב אחר ואי לא פסק גם שהגט קיים וכשר מרצונו יוכל לבטל את השליח ולהחזיר כחו אליו וכן מתבאר מדברי הט"ז שהביאו גם הרב ב"ש בסי' קמ"א ס"ק ח"ן דמדברי הרמ"ה במת שליח ב' יליף להיכא דהוא חי. גם מדברי הרב מ"מ ז"ל והרב אמ"ט והרב ת"ג דפשטו ס' של המשל"מ מהך דהרמ"ה מתבאר כן ופשוט):

אלא דההכרח אשר הכריח הגאון מהר"ש העליר יצ"ו שכ' ז"ל מה ראה על ככה להחמיר וכו' וכנראה שחשש לספיקו של המשל"ם וכו' הלא התורת גטין פשט ס' מדברי הרמ"ה ואין ס' דאשתמיט מיניה דהמשל"ם דב' הרמ"ה ז"ל וגם הלא הוא בעצמו מביא דברי מהר"מ מפאדווא דמשמע דיכול לבטל וגם בדברי הט"ז מפורש וכו' ולגבי דידי לא הייתי חושש כלל לס' של המשל"ם נגד כל הני פוס' דפשי' להו וידענו במר כי הוא חרד ומחמיר מאד אכן ספיקו של המל"מ הוא אחר שגמר הראשון ומסר הגט להב' משא"כ בנ"ד דהגט עדיין הוא ביד הראשון אין כאן ס' כלל ודבור מבטל דבור עכ"ד יצ"ו. אנא דאמרי ההכרח אשר הכריח מדברי מהר"מ מפאדווא ז"ל איני רואה בו כדי שביעה דאפ' דגם מהר"מ מפאדווא מסתפק כמו שנסתפק הרב משל"מ והטוב והישר הוא להחרים על השליח הראשון שלא יבטל השליח השני להצד דיכול לבטל. גם מ"ש לחלק מספיקו של הר' משל"מ לנ"ד דכיון דבנ"ד עדיין הגט ביד השליח אתי דבור ומבטל דבור אין נר' לחלק בהכי דכיון דהכל נעשה בהרשאה כתחז"ל כבר נסתלק ממנוי שליחותו וכחו מסרו ליד שליח שני ואי משום דאת"ד ומבט"ד אתי עלה הלא כל שלא הגיע הגט ליד האשה הכל הוא דבור כמ"ש תוס' ר"פ השולח. ובאמת אם יש להסתפק בנ"ד הוא דוקא מפני שיש לומר דבשעה שקנו מהשליח א' איכא למימר שכבר נסתלק דבזה איכא לאסתפוקי גם בנ"ד דלא בא הגט ולא ההרשאה ביד שליח ב' דשוב לא יועיל לחזור ולהיות הוא שליח דלפי פשטיות דברי המ"ל אין כאן מקום לספק בנ"ד וטובא יש לחלק בין הנושאים. וע"כ צריך אתה לו' דכונת המ"ל בספיקו הוא אם ביטל ראשון את השני ונתן הב' את הגט ליד האשה אם מגורשת אם לאו דלהצד דיכול לבטל אינה מגורשת כיון שכבר ביטל הממנה אותו את שליחותו ולהצד דאין יכול לבטל היא מגורשת דלענין אם ביטל הראשון לב' ונתן הוא את הגט לפי דעתי ליכא לספוקי כלל דלכל הצדדין היא מגורשת דאם יכול לבטל הרי ביטל ואם אינו יכול לבטל הא ט' דאינו יכול לבטל הוא משום דכולהו מכח בעל קאתו והוי כמו שמינה אותו הבעל ואין לשליח א' כח לבטלו וא"כ כי מסר הגט שליח ביד האשה היא מגורשת. והגע עצמך שמינה הבעל ב' או ג' שלוחים שמינה לא' ואח"ך מינה לאחר הלא ביטל את הראשון בפי' הנאמר דשוב אין הראשון יכול לגרש ונתבטל שליחותו הא ודאי אין מוכרע לומר הכי והרואה יראה ס' העיטור שהביא הטור סי' קמ"א וכן הוא דעת הרא"ש בתשובה שהביא הטור שם ופ' מרן ס' מ"ה דאם עשתה היא שליח לקבלה וחזרה ועשתה שליח אפי' עשרה זה אחר זה כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת ובהג"א ר"פ השולח מביא תשו' רש"י והם דברי רמ"א בהגה שם דאפי' אם נתן לב' גט פסול וכו' ומסתמא אין לחלק בין ש"ה לש"ק וכן הכריע הרב מכתב ז"ל שער ו' סכ"ג מדכ' הרא"ש בתשו' וז"ל ואפי' גלוי דעת אין כאן לבטלו דאדרב' מוכחא מילתא שהיא חפיצה למהר להתגרש וכו' וכתב הוא ז"ל דזה הט' שייך נמי בשליח שגמר לגרשה.

הן אמת שהרמ"ה ז"ל חלוק בזה וכ' דעשית שליח ב' מבטל את הא' אפי' בש"ק גם בש"ה י"ל דהי"ד בעשה גט אחר דזה מקרי הוכחה לדעת הרמ"ה לביטול השליחו' לא כן בכעין נדון המ"ל דבאותו הגט עצמו דמינה לשליח א' והא' את השני דאנו מחשבין אותו כשליח מהבעל בזה גם הרמ"ה מודה דלא נתבטל כח הא' מכח זה. ומעין זה חי' מ"ז של הרב מ"מ ז"ל על מה שנתקשה בדב' הרמ"ה גופיה הוב"ד בס' הנז' לענין אי שוי שליח שני ולא ביטלו לקמא דאי אזל כל חד מנייהו דבתרא הוי קידושי' ולא דקמא וצריך גט משני ולמה לא חשש כאן באם מסר לה הראשון וקיבלה קי' מאחר דצריכה גט מס' ע"ע. ומה דסובר הרמ"ה לענין שליח לקידו' אינו תברא למה שחילקנו דיש לחלק כמו שחי' הכנה"ג סי' ל"ז הגה"ט אות מ"ד להשוות דעת הרא"ש עם ס' הרמ"ה לענין קידושין קחנו משם. ובלא"ה דוחק לומר דהמל"מ מסתפק לדע' הרמ"ה אחרי שכל הני רבוואתא רש"י והעיטור והרא"ש הסכימו דאין מינוי השליח ב' מבטל את הא' כל שלא ביטלו בפי'. ואם כנים אנו בכונת הר' משל"מ כמ"ש לא ידעתי מה מקום מצאו לפשוט ספיקו מדברי הרמ"ה ז"ל אם כל עיקר ספיקו הוא לענין שאם מסר השליח ב' הגט לידה אחר שביטלו הא' דנימא דהוא אזיל ומודה דכח הא' לא נגרע דהא כל ט' דיכול לבטל הוא משום דמכח בעל קאתי וזה הט' אינו מבטל כח הראשון וליכא למימר דס' המל"מ הוא להצד דאינו יכול לבטל שהוא אינו יכול ליתנו משום שכבר נתרוקן מינוייו ועבר כחו לשליח ב' דאם כן למאי תלה הדבר דמכח בעל קאתי השליח ב'. ועוד הי"ל לאסתפוקי בפשי' בלא ביטל אם יכול הוא ליתנו או לאו אל"ו דכל ס' הוא על השליח ב' אם הוא בטל מפני שמבטל אותו שליח הא' אם לאו. ובאמת כי לא ראיתי לשום א' מהמחברים שדברו בענין זה שהציעו כונת המשל"מ כמו שכתבתי ואולי חששו לס' העצמות יוסף שהביא הכנה"ג בסי' ל"ז דס"ל דבש"ה מודה הרא"ש וע' מ"מ הב"ד הרב י"א שם עכ"ד יצ"ו:

(אע"ן ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון מ"ש הרב הפוסק תחי' דבריו דאין ראיה מדברי מהרמ"מ ז"ל דאפשר גם הוא מספק"ל כי היכי דמספ"ל להרב משל"מ ומספיקא תיקן להחרים אין נ"ל כן דאם היה מסתפק היה. מבאר דבריו וצדדי הס' אבל מאומרו בסתם משמע דפשי' ליה שאם בטלו מבוטל. גם הרב המכתב סו' שער ז' כ' כן להדיא. ומ"ש עוד על דברי מהר"ש העליר יצ"ו שכ' דאתי דבור ומבטל דבור כיון דבנ"ד עדיין הגט ביד השליח וע"ז כ' הרב הפו' יצ"ו דאין נר' לחלק בהכי דכיון דהכל נעשה בהרשאה כבר נסתלק ממנוי שליחותו וכחו מסרו ליד שליח שני עכ"ד לא ידעתי מאי קמדחי ליה דהר' מהר"ש העליר יצ"ו לשי' שאפי' במסר הגט ליד השליח לא פסק כחו ושאין מקום לס' של המשל"מ כי נפשט מהך ס' דהרמ"ה וכ"ש כאן שלא נמסר הגט אטו כתיבת ההרשאה מוסרת הכח או מסירת הגט הא ודאי מסי' הגט לא כתיבת ההרשאה ודכוותא מצינו בשטרי ממון שטר אמנה שכתב וחתם ונתחייב לחבירו ע"ד ללות ולא לוה כל שלא מסר השטר ועוד נדבר מזה לקמן ומ"ש עוד הרב הפוסק יצ"ו ואי משום דאתי דבור ומבט"ד אתי עלה הלא כל שלא הגיע ליד האשה הכל הוא דבור כמ"ש התוס' פ' השולח עכ"ד יצ"ו דברים ככתבן של הרב הפוסק יצ"ו הם תמוהים דהא ודאי כל עניני הגט הוי דבור ודבור כל זמן שלא הגיע הגט ליד האשה כמ"ש התוס' שם והוא ש"ס ערוך בקידושין ריש פ' האיש מקדש דנ"ט ע"א דפריך והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי וכו' ומשני התם נמי כל כמה דלא מטא גיטא לידה דבור ודבור הוא ע"כ וזה מסייע ליה למהרש"ה יצ"ו ומאי מותיב ליה. אכן נר' דכונתו יצ"ו לתמוה עליו משום דמשמע מדבריו דהמשל"מ מוד' ואינו מסתפק בגוונא דנ"ד שלא נמסר הגט ליד השליח משום דאיכא למימר דע"כ לא נסתפק הר' משל"מ אלא היכא דכבר נמסר הגט ביד השליח דאפשר דלא אתי דבור ומבטל מעשה אבל בכי האי גוונא דנ"ד דהוי דבו"ד פשיט' ליה להמשל"מ דאתי דבומ"ד וע"ז השיגו הר' הפו' יצ"ו דכך לי נמסר הגט ליד השליח או לא נמסר הכל דו"ד הוא וכמו שמסתפק שם יסתפק גם כאן ויפה השיג. ועוד הי"ל להשיג עליו לפי דעתו שמסירת הגט ליד השליח חשיב מעשה מה מסתפק המשל"מ וכי אשתמיט מיניה חלילה דין פשוט דלא אתי דבור ומבטל מעשה:

אכן במה שצידד הרב הפוסק יצ"ו בכונת ספיקו של המשל"מ דאפשר דכל ספיקו אינו אלא לענין שאם מסר את הגט השליח הב' אחר שביטלו הא' אי מגורש' או אינה מגורשת אבל אם קדם הא' ומסרו אפשר יודה לס' הרמ"ה ודימה דין זה להך פלוגתא דהגאון והרמ"ה שהביא הטור בסי' נ"ז ודעת רוב הפוס' דאם מינה שליח אחר שליח לא ביטל את הראשון ונמצא הרב משל"מ לא אשתמיט מיניה ס' הרמ"ה ועליה הוא דו אמינא הם דברי' ראוים אליו לפי זכות שכלו. ברו"ך שככה לו. ראוים הדברים ליכתב וליאמר להציל את הארי המשל"מ ז"ל מתפיסה זו. אף כי בעניותי אמינא דיש להשיב דאפשר דגם אי מסרו השליח הא' ליד האשה לא תהיה מגורשת דכיון שמסרו ליד שליח הב' סילק ידו וכחו משליחות זה לגמרי ולא יוסיף שוב אליו עוד ואין זה דומה להך פלוגתא דהעיטור והרמ"ה דשניא ההיא כדיהיב טעמא הרא"ש ז"ל בתשו' שהביא הטור והוא בכלל מ"ה סי' ה' שכתב ז"ל נ"ל שלא נתבטל שליחות הראשון בכך ואפי' גלוי דעת אין כאן לבטלו דאדרבא מוכחא מילתא שהיא חפיצה למהר להתגרש ומחמת זה שלחה השני אולי לא ימצאנו הראשון שימצאנו השני כאדם שאבד אבידה ושולח כמה שלוחים לבקשו עכ"ד הרי דהתם הוכחה איכא שרצונה למהר הגירושין והו"ל כממנה ב' שלוחים ואומר כל מי שימצאנו ראשון יקבל לי גיטי וכן מוכיחים דברי תשו' רש"י שהובאו במרדכי ובהג"א ע"ש. ודכוותא בש"ה שניכר שרצון הבעל למהר לגרשה משא"כ בשליח א' שמוציא הגט מידו ומוסרו ליד שליח ב' אפשר שכונתו היה להסתלק מזה השליחות לגמרי ולא יוכל להשיב כחו עוד אליו ונמצא ספיקו של המשל"מ שייך בכל גוונא ויפה פשטוהו מס' הרמ"ה ז"ל ונר' שגם הרב הפוסק יצ"ו לכך היה מתכוין ודקדק וכ' אינו מוכרע. גם מ"ש עוד נהירו דעיינין הרב הפוסק יצ"ו שגם הרמ"ה אפשר דיודה בזה דלא אמרו אלא נעשה גט אחר דזה מקרי הוכחה וכו' משא"כ נ"ד דבאותו גט עצמו וכו' ומעין זה חילק הרב מ"ז של הרב מ"מ שם וכו' עכ"ד יצ"ו. תמה אני איך נתישבו לו דברי הר' מ"ז דאנכי הרואה שהם דברים תמוהים שכ' ז"ל הטור בסי' קמ"א הביא בשם הרמ"ה בין אם עשתה ב' שלוחים לקבלה בזא"ז או שעשה הבעל ב' שלוחים להולכה זא"ז ביטל שליחו' הראשון בעשית השני וכו' וק' דבה' קידו' סי' ל"ז הביא בשם הרמ"ה דאי שוי שליח אחר לקי' ולא בטליה לקמא דבתרא הוו קידושין וצריך גט משניהם ע"כ ושמא י"ל כיון שמסר גט אחר ליד שליח ב' אמרי' דודאי ביטל את הא' עדיין צ"ע לדינ' עכ"ד. ודברים אלו לדעתי המעט תמוהים הם דמאי פסקה ב בדברי הרמ"ה ז"ל שנתן גט אחר וסתמא קאמר שעשתה ב' שלו' לקבלה זא"ז או שעשה הבעל ב' שלוחים להולכה זא"ז הנה בשליח קבלה מי לא משכחת לה שמינתה ב' שלוחים וא"ז ושניהם הגיעו אצל הבעל קודם כתיבת הגט וכתב ומסר לא' אינו מועיל שהרי ביטלו כשמינה ב' ואם נתן לב' מועיל ומי גילה רז זה שמסר גט שני מה שלא הוזכר בדברי הרמ"ה. גם בשליח הולכה הוי הכי שאחר שמינה השליח הא' מינה לשליח ב' שיקח אותו הגט עצמו מיד השליח הא' ויוליכנו. או שהגט היה מונח במקו' א' וציוה לשליח א' שיקחנו משם וימסרנו לה ואח"ך ציוה לשליח ב' ג"כ שיקחנו דהא גבי שליח הולכה מהני טלי גטיך מע"ג קרקע כמתבאר מדברי הרשב"א הב"ד הרב דברי אמת בקונט' י"א דקי"ו ע"ב וכ' שכ"כ הרב מ"מ דע"ה דבשליח הולכה מהני טלי גטיך מעג"ק אבל לא בש"ק ע"ש ועיין עוד להרב דב"א ד' ק"ח ס"ו ע"ג אייתי דברי הרמ"ה בפסקיו שלהי פ' המביא הוכיח ממתני' דהמפרש ויוצא בשיירא ואמר כתבו ותנו גט לאשתי וכו' דבש"ה מהני טלי גטיך מעג"ק ע"ש. באופן שאין בדברי הרמ"ה שום רמז דבנתן גט ב' מיירי אדרבא מסתמיות דבריו משמע דאפי' בגט א' כל שמינה שליח ב' ביטל את הא':

גם מ"ש עוד עמיתנו הרב הפוסק יצ"ו וז"ל וליכא למימ' דס' המשל"מ להצד דאינו יכול לבטל שהוא אינו יכול ליתנו משום שכבר נתרוקן מנוייו ועבר כחו לשליח ב' דא"כ למאי תלה הדבר דמכח בעל קאתי השליח ב' ועוד הי"ל לאסתפוקי בפשי' בלא ביטל אם יכול הוא ליתנו אם לאו אל"ו דכל ספיקו הוא על השליח הב' אם הוא בטל מחמת שמבטל אותו השליח הא' עכ"ד יצ"ו. אני איני רואה שום הכרח מזה דמ"ש דמכח בעל קאתי צריך היה הדבר לאומרו דאי לאו משום האי ט' מה מקום יש להסתפק הלא כל הממנה מורשה ושליח כשיעלה ברצונו יבטלנו כמבואר בח"מ סי' קכ"ב ס"ג וזה שיש לו כח למנות מורשה ושליח למה לא יהיה לו כח לבטל לזה כ' הר' דמשום בער ברשאא בטל קאתי השליח הב' לא מכחו של השליח הא' א סילק עצמו השליח הא' ואמר לבעל אין רצוני ומאן וכאילו הבעל מינה בפי' להשליח הב' דומיא דהיכא דמת שליח א' ומט' זה יש לומר דלא יוכל השליח א' לבטל כי כבר נסתלק ממנויו ונתמנה השליח ב' מכח הבעל. וספיקו של המשל"מ כולל כל גווני בין אם בא השליח א וגיטו בידו ליתנו ליד האשה אחר שנודע לנו שביטלו הא' בין אם נתנו כבר ואח"ך נודע לנו בין אם לקחו השליח הראשון מידו ורוצה הוא ליתנו והכל הולך אל מקום א' אי אמרי' מכח בעל קאתי ונסתלק לגמרי השליח הא' א"כ ינתן גם לכתחי' מיד הב' כי ביטולו של הראשון אינו כלום כל שהבעל לא ביטלו וגם לא יוכל הא' ליתנו עוד אבל אי אמרי' דאעג"ב דמכח בעל קאתי לא שנסתלק השליח א' אלא דכח הבעל עובר דרך השליח הא' אז ביטולו מהני ואם נתנו שליח הב' לאו כלום הוא ואם ירצה לחזור למקומו שליח הא' רשאי ונמצא אין מדברים אלו שום הכרח. גם מ"ש דהו"ל לאסתפוקי בפשי' בלא ביטל גם זה ההכרח אינו מוכרח דאימור ובלי ס' ידע הר' משל"מ דהא מילתא הוי פלוגתא דהרמ"ה עם העיטור והרא"ש בשעושה שליח אחר שליח כמבואר במקומו אבל ספיקו הוא אם יכול לבטל שזה לא נמצא בפי' בפוס' אלא שרצו האחרונים להתלמד כן מתוך דברי הרמ"ה ז"ל הנז'. ומ"מ הלצת הר' הפוסק יצ"ו על המשל"מ ניתנה ליאמר בלתי שום הכרח מדבריו ז"ל:

ועוד נהלך ברג"ש על מר אהובינו מעלת הרב הפוסק יצ"ו אשר מתבאר מדבריו שאם יהיה ספיקו של המשל"מ ז"ל כאשר פירש אנן בנ"ד מוצלים אנו מכל הדין ערעורא דנ"ד דמיא להך פלוגתא דהרמ"ה עם העיטור והרא"ש וכבר פ' כל הפוס' כותיה דהעיטור והרא"ש ולפי"ד יצ"ו גם הרמ"ה מודה בנ"ד עפ"י החי' שחילק הר' מ"ז של הרב המכתב ז"ל וסמך ב' ידיו עליו ידידנו הרב הפו' יצ"ו ונמצא בנ"ד אין כאן מחלוקת ואף הרמ"ה מודה דיכול שליח א' ליתנו בשופי. ואמנם אנכי הרואה דעדיין לא פלט נ"ד מסלע המחלוקות ולא יצאנו י"ח הרמ"ה ז"ל האף אמנם דהרב מ"ז ז"ל פירשה הכין מ"מ חזינא להר' עצמות יוסף ז"ל ד' קי"ב ע"ג דתפס שי' אחרת בדעת הרמ"ה שכ' ז"ל והרמ"ה לא הורה לעשות הלכה למעשה לענין קדושין ולא ראיתי בגרושי' חשש לזה אולי הרמ"ה השוה העניני' במקומו והטור סמך למ"ש דבריו בה' קדושין עכ"ל פשט דבריו אלו מורים שר"ל שגם בגירושין מ"ש הרמ"ה דע"י מנוי שליח ב' בטליה לקמא אין הכונה דשליח בתרא עיקר ומתגרשת האשה על ידו אלא דצריך לחוש לשניהם ואינה מתגרשת לא ע"י זה ולא ע"י זה. ומה שלא ביאר זה הטור הוא מפני שסמך אמה שביאר בסי' ל"ז ועיין קמ"ר ד' ס"ז ע"ג ודרך הלוכי תמהני על הרב משאת משה ז"ל בח"א אה"ע סי' ח' ד' קכ"ד ע"ד שכ' ז"ל דדוחק גדול לומר דלענין קבולי גיטא נמי אי איתמר הכי איתמ' לענין שדנים בה דיני הספיקות וכו' עש"ב ותימה עליו ז"ל כי לעיל אייתי תחילת דברי הר' ע"י ז"ל ושקו"ט עמו ולבסוף לא זכר שהר' ע"י כ' כן בפשי' בלי שום דוחק. גם מ"ש לחלק על סתי' דברי מרן ז"ל לא זכר שר שכבר קדמו הר' הכנה"ג באה"ע סי' ל"ז הגה"ט אות י"ד. ומדי דברי לא אוכל להתעלם מאי דחזיתיה להרב עצמות יוסף ז"ל דברי' מתמיהים אשר לא יכולתי להולמם אם לא ע"י הגהה שיש בהם טעות הדפוס שכ' ז"ל הרב בעל הטורים בסי' ל"ז הביא דברי הרמ"ה בלי מחלוקת ובסי' קמ"א הביא דברי הרמ"ה וכ' שאין כן דעת הרא"ש וכו' ונר' דיש לחלק בין קי' לגירושין דבגירושין זכות הוא לה וכו' ואיכא למימר דעתה להתגרש באיזה צד שתהיה אבל בקי' אע"ג דניחא לה משום דטב למיתב טן דו מ"מ בשליח זה נתרצה יותר משליח אחר עכ"ד כונתו בלי ס' דגבי קי' מודה הרא"ש להרמ"ה משום דהס' שקול ודוקא גבי גירושין חולק דהתם יש להכריע כהצד דלא בטליה משום דזכות הוא לה וא"כ לא ידעתי מהו זה שכ' אח"ך ז"ל והרא"ש נ"ל שאינו חו' על דברי הרמ"ה בה' קי' אלא בשליח שעושה האשה אבל בשליחות שעושה הבעל נר' שאפשר שיודה הרא"ש להרמ"ה עכ"ד והם דברים מתמיהים דהא כ' בתחילת דבריו דגבי קי' מודה הרא"ש להרמ"ה ולכן נר' להגיה בדבריו שהרא"ש אינו חולק על הרמ"ה בה' גירושין וכונתו לומר דאף בה' גירושין לא נחלק הרא"ש על הרמ"ה אלא בשליח קבלה שמתמנה מאת האשה לא בשליח הולכה שמתמנה מאת האיש והיינו לפום דבריו לעיל דזכות הוא לה כדי להתיר את עצמה מכבלי העיגון יש להכריע דלא לבטולי שליח נתכוונה אלא לקרב גירושיה ע"י מי שימצאנו קודם אבל בשליח הולכה שממנהו הבעל והנה הבעל אינו מעוגן מן האשה כי נושא אדם כמה נשים אז הוי הס' שקול בדעתו של בעל שמא כיוון לבטלו או לא ומודה להרמ"ה לחוש לחומרא ובאמת שיש פנים לסברתו זאת שהרי הרא"ש בשליח קבלה איירי גם מרן ז"ל בסי' קמ"א ס' מ"ד דקדק וכ' דינו של הרא"ש בשליח קבלה דוקא וכן הרב הלבוש ועיין להרב המכתב שם שתמה עליהם דלמה כ' הך דינא דהרא"ש גבי שליח קבלה דוקא כאילו גבי שליח הולכ' אינו כן והלא הרמ"ה נקט תרוייהו בדבריו והרא"ש אע"ג דנדונו בשליח קבלה נר' דה"ה לש"ה דחד דינא אית להו וכמ"ש איהו גופיה בסי' ז' דליפות כחה קמכוין ע"ש. הנה הר' ע"י מדקדק דלא כהר' המכתב וסו' דע"כ לא פליג הרא"ש אהרמ"ה אלא בש"ק ומהט' הנז' אבל בש"ה מודה. ומעתה סלקי דברי הרב עצ"י שפיר דלא חזר בו מתי' הא' דודאי גבי קידושין בכל גוונא בין שליח האיש בין שליח האשה מודה הרא"ש להרמ"ה דצריך לחוש לקי' שניהם ולהצריכה גט מב' מס' ומשו"ה כ' הטור ס' הרמ"ה בס' ולא כתב שאביו ז"ל חו' עליו אלא דבסו"ד חי' ורבותא אשמועי' דאף בה' גטין לא פליג הרא"ש אלא בש"ק ולא בש"ה כן נ"ל לישב דבריו. אבל ראיתי להכנה"ג ז"ל שם שכ' ז"ל ובעל עצ"י חשב שהרא"ש מודה להרמ"ה בשליח הולכה ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל משמע שהבין דברי העצ"י כפשטן דגבי קידושין קאמר דמודה הרא"ש להרמ"ה בשליח הולכה דקידושין ולא ידעתי איך נתישבו לו דבריו דמלבד שסותר דבריו הראשו' גם מה ט' מצא לחלק ביניהם בין שליח האיש להולכת הקי' ובין שליח האשה לקבלת הקי' אבל אם נגיה בדבריו כמ"ש דגבי גטין מתישב הכל והנלע"ד כתבתי:

איך שיהיה עלה בידינו דחי' של הר' מ"ז של הר' המכתב ז"ל אינו מוסכם לדעתו של הרב עצ"י ז"ל ולדעתו קי' וגירו' שוים הם ונמצא בנדון דידן עדיין לא יצאנו ידי חובת ס' הרמ"ה ז"ל דבמנוי שליח ב' מתבטל שליחו' א' ואין הראשון יכול למוסרו כדפשי' ליה להרב הפוסק יצ"ו ומכ"ש אם כנים הדברים כמו שפירשתי בכונת דברי הרב עצ"י ז"ל האחרונים דסו' דגם הרא"ש לא פליג אהרמ"ה אלא בש"ק לא בש"ה וכדדייקי נמי דברי מרן והלבוש נפלנו במבוכה גדולה דבנדון דידן דהוי ש"ה אדרבא איכא למימר לאידך גיסא דכל הראשונים מודים להרמ"ה ואין שילח הא' יכול למוסרו. איברא דדברי תשו' הרא"ש כלל נ"ז סי' ז' דאייתי בידיה הרב המכתב מוכחי שפיר דלא שאני ליה בין ש"ק לש"ה וכנר' דזה אשתמיט מהרב עצ"י ז"ל וגם שהכנה"ג הבין כונה אחרת בדברי העצ"י ז"ל מ"מ מידי פלוגתא עם הרב מ"ז של הרב המכתב ז"ל לא נפקא. ועל כל אלין דהוו הנכון אצלי כמו שכתבתי לעיל לרחק נ"ד מהאי פלוג' דהרמ"ה עם העיטור והרא"ש דלא דמיין אהדדי ורב המרחק ביניהם. אף אם הרב משל"מ ז"ל נסתפק בזה ודעתו לדמות האי דינא להך פלוגתא תסגי לן ס' רבים ונכבדים דפשטוה להאי ספיקא מדברי הרמ"ה הנז' והכל תלוי ביסוד א' דלא פסק כח השליח עד שימסר הגט ליד האשה ודי בזה):

ומעיקרא גם לפי מאי דהבינו הם ז"ל בכו' המשל"מ אין לפשוט ס' מדברי הרמ"ה ולא כמו דפשי' ליה להגאון כמהר"ש העליר יצ"ו באין ס' כי נעלמו ממנו דברי הרמ"ה כאשר בא במכתבו כי ח"ו שיעלם ממנו אחר שהביאו בטור אלא שעלה בדעתו לחלק בין מת לעדיין הוא חי עם כי הט"ז לא ס"ל לחלק בהכי הרו' יראה להר' קמ"ר ז"ל פ"ז דגירו' דין ד' דמספק"ל בדברי הרמ"ה עצמו באם חלה השליח ב' אם יכול השליח הא' ליטול את הגט ולהוליכו בלי ידיעתו של ב' הרי מצאנו חבר להמ"ל שלא נעלם מעיניו דברי הרמ"ה ז"ל ומסתפק באם הוא חי דלא כהט"ז. ומתוך דברי הרב קמ"ר ז"ל הנז' שכתב ליטול את הגט ולהוליכו בלי ידיעתו של ב' וכו' אנו למדין צד תקון לנ"ד דאם ר' אלעיר מודיע קשט דברי אמת להשליח ב' ושהוא רוצה למוסרו ביד האשה אין עוד להסתפק דע"כ לא מספ"ל באם הוא חי אלא כשרוצה השליח ב' ליתנו והא' רוצה לבטלו או רוצה הוא ליתנו להאשה מבלי ידיעת הב' אבל כעין נ"ד דמעיקרא עיקר המנוי היה מפני כי חשבו כי האשה היתה בס"ג ולא היה רוצה השליח הא' לילך עד שם עתה כי האשה באה לפעה"ק ת"ו ניח"ל וניח"ל להשליח ב' שימסרנו הראשון ואפי' מבלי להודיעו נר' לע"ד להקל כיון דעיקר מנויו מפני הסיבה ובטל הסי' בטל המסובב ואפשר כי השליח הב' לא ידע ממנוייו כדי להצריך ידיעת בטולו. פש גבן מ"ש לעיל דאפשר ע"י שקנו ממנו ב"ד רבא כתחז"ל אפשר דנסתלק השליח משליחותו י"ל דכיון דבשעה שמינה בפני ב"ד לשליח ב' הוא בלי ידיעתו והוא יושב בעיר ס"ג ואפשר לא ירצה לקבל זה השליחות דאי איכא למימר דנסתלק רשותו וכחו הוא כשמינה שליח ב' בפניו ובידיעתו וראינו בו שרצה בשליחו' אז גומר השליח א' לסלק זכותו דאטו אנן דנהגינן למנות שליח מא' לב' למקום רחוק כתחז"ל בהקנאה גמורה ושולחים הגט וההרש' ע"י הבי דוואר אם לא רצה אותו השליח לקבל הנאמר דצריך הגט ליד שליח ב'. ועוד ראיתי והתבוננתי ומצאתי לו עזר וסיוע להגאון כמהרש"ה יצ"ו בחי' אשר חילק בין כשמסר הגט ליד שליח ב' דבהא הוא דמסתפק המ"ל ממה שראיתי בס' פתחי תשו' שהביא מס' יד המלך פ"ו דגירו' שכ' על ס' של המ"ל דשליח א' אין יכול לבטל שליח ב' משום דתכף כשבא הגט משליח א' לשליח ב' כלתה שליחותו נמצא דליכא למימר דאינו יכול לבטל אלא בשכבר בא הגט ליד שליח ב'. וליותר יפוי כח דהיתירא בנ"ד גר' לע"ד שר' אלטיר השליח הא' או בדה"ץ יודיעו הענין לשליח ב' כדי לצאת מן הספק שהביא הרב פתחי תשובה משם ס' גט מקושר על דברי ט"ז אם הב' רוצה ליתן את הגט אין הראשון יכול לעכב על ידו והא ודאי השליח הב' ישלח דברו וירפאהו שהוא רוצה ליתנו וזהו להצד היו"ט כי מעיקרא לא נאמרו דברים הללו אלא בשכבר בא לידו עכ"ד יצ"ו:

(אע"ן ואומר מ"ש הרב הפוסק יצ"ו להליץ עוד בעד הרב המשל"מ דמסתפק בחי כדעת הרב קמ"ר ולא אשתמיט מיניה דברי הרמ"ה גם זה נכון ליתובי דעתי' דהמשל"מ. ועיין:

ג"כ לה' בני דוד ד' ל"ו ע"א הב"ד הרי"א הגהט"ו אות ק"ב ק"ג מסתפק בזה. ומ"מ אף דהרב משל"מ והר' קמ"ר והב"ד ז"ל מספ"ל הנה הט"ז והב"ש והריק"ש והר' אמ"ט והר' ת"ג פשי' להו מתוך דכרי הרמ"ה ולא שבקי' פשי' הרבים מפני ס' המועטין. אך מ"ש עוד יצ"ו דמתוך דברי הקמ"ר למד עוד תקון לנ"ד ע"י שיודיע להשליח דס"ג וכו' ואין עוד להסתפק לא ירדתי בזה לסוף דעתו דאם השליח הב' יחזור ויעשה הרשאה וימנה להשליח הא' במקומו זה אינו מתלמד מדברי הקמ"ר ומי לא ידע בזה כי פנים חדשות ושליחות חדש בא לכאן. ואם כונתו לומר שדי בהודעה לבד ואין צריך הרשאה ומנוי חדש הא ודאי צריכא רבא דלהצד שנאמר שסילק ר' אלטיר כחו איך יחזור אליו בידיעה בעלמא ומדברי הקמ"ר אין להתלמד זה כמובן. ומ"ש עוד רחמתין עזיזא הרב הפוסק יצ"ו דאי איכ' להסתפק שסילק הראשון כחו הי"ד היכא דמינה שליח בפניו ובידיעתו ונתרצה וקיבל השליח אז גומר השליח א' לסלק זכותו וכו' היא סברא נכונה וישרה. ומ"ש עוד הרב הפוסק יצ"ו והסכים עם הרב כמהרש"ה יצ"ו דע"כ לא נסתפק המשל"מ אלא בשכבר מסר הגט ביד שליח ב' אבל בכעין נ"ד שעדיין לא יצא הגט מתח"י שליח הא' בזה אין מקום להסתפק וודאי לא סילק כחו עדיין וכ' הר' הפוסק יצ"ו שכן מצא בס' יד המלך. הנה ס' יד המלך הנז' אינו מצוי אצלי לראות אם הביא איזה ראיה לזה וגם אנכי מסכים עמהם ולפי שראיתי שהם יצ"ו לא הביאו שום ראי' לדבריהם אני אבאר ואחזק חי' במסמרות נטועים. ואומר אין ס' דעיקר השליחות תלוי במסירת הגט ליד השליח לא בקנין ולא בהרשאה כי אעיקרא דדינא בשליחות הגט אין צורך לא קנין ולא הרשאה כמבואר ברמ"א בסי' קמ"א סכ"ד וסי' קמ"ב ס' ט'. וא"כ מה יועיל כתיבת ההרשאה ומה שקנו מידו בב"ד שמינה שליח את פ' ועדיין עיקר דבר השליחות שהוא מסירת הגט עדיין גטו בידו. ועוד גדולה מזו מצינו בכותב ומתחייב בשטר לחבירו ומחתים עדים שכל זה החיוב אינו כלום עד שימסור השטר לידו כמבואר בדברי הרב ב"י ז"ל ריש סי' מ"ו בח"מ ובסמ"ע ס"ק א' ובסי' פ"ב ס"ק ג' ע"ש והי"ט דעבידי אינשי שכותבים וחותמים ומזמינים. הכל כדי למסור ביד המלוה ולפעמים חוזר בו ואינו רוצה בענין ההוא ואינו מוסרו ועכ"פ לא בשביל שכתב וחתם נתחייב אלא הכל תלוי ועומד עד שעת מסירה ואם לא מסר הכל בטל. ומבוארי' הדברי' ביותר בדברי הטור סי' ט"ל סי"ז ובדברי מרן בבד"ה שם ופ' רמ"א שם סו' סי"ג ז"ל אבל אם אמר כתבו ותנו בידי לא יתנו למלוה ולא יזכה המלוה עד שיצא מתח"י הלוה ע"כ. גם בסי' נ"ו ס"ט כ' כן הטור להדיא ופ' מרן ס' ה' ול"ד בשטרי מלוה אלא ה"ה בשטרי מתנה אי ידעי' בבירור שאמר לסופר שימסרנו בידו לא זכה ע"י הכתיבה והחתי' מי שנכתב על שמו כמו שהעלה הר' ש"ך סי' נ"ו ס"ק ז"ך עש"ב ואף הסמ"ע מודה בזה כמבואר בדבריו בסי' רמ"ג ס"ק כ"ב וכ"ג כיע"ש. ואין זה ענין להך פלוג' דר"ח והרי"ף עם הרא"ש ודעמיה שהובאו בטור וש"ע סי' ט"ל אי עדיו בחותמיו זכין לו משעת חתי' או משעת מסי' דהך פלוגתא בסתם איירי אבל היכא דפריש שימסרו השטר לידו כ"ע מודו דלא זכה אלא ע"י מסירה והכתי' ע"ש מגן שויא ועיין בהרב בעה"ת בשער נ"א ח"ט ובהר' משאת משה חח"מ ד' ח"י ע"ב. ובכן אף אנן נמי נימא ד שכפי משמעות המכתב של הרב כמהרש"ה יצ"ו שהוא היה המסדר הגט בעה"ק צפת"ו שכ' שהגט לא יצא מיד ר' אלטיר השליח כנראה שמתחילת מנוי השליח פירש דבריו שעוד יחזירוהו לידו להביאו עמו לירושת"ו לראות איך יפול דבר וכאשר היה באמת כי למאי דביני ביני באתה האשה עצמה לירוש' א"כ פשי' דלא חלו בה ידים בהרשאה הנז' ולא נסתלק כחו וזכותו כי מתחי' מסופק היה בדבר אם ישלחהו ליד השליח או לא אלא שהזמין הכל כדי שיהי' הכל מוכן בידו לשלוח כשיסכים בדבר והרי לא הסכים ורוצה למוסרו בידו:

ועוד לאלוה מלין לחזק החילוק הנ"ל דהנה לא ימנע שהשליח כדי לקיים שליחות הבעל צריך שיעשה ב' פעולות הא' היא מנוי השליח והב' מסירת הגט בידו או ברשותו כדי שיתננו ליד האשה וזולת אלו הב' פעולות לא יקיים שלי' הבעל. ומ"מ אלו הב' פעולות אינם אלא פעולה אחת שהוא שליחות הבעל לנתינה והוי המנוי התחל' הפעולה והגעת גט לידי השליח סוף הפעולה. ומעתה גם אם נאמר שהפעולה הא' שהוא המנוי כבר נעשה ע"י הקנין וההרשא' שקנו ממנו ב"ד רבא דעה"ק צפת"ו וההרשא' שכתבו וחתמו עכ"פ עדיין חסר הפעולה האחרת שהיא הגט לידו ואיך נאמר עשה שליח שליחותו וסילק כחו. והלא גדולה מזו מצינו לריא"ז ז"ל הב"ד הרב פר"ח ז"ל בסי' קכ"ב ס"ק ב' דעמ"ש מרן ז"ל אמר לסופר לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא פסול או שכתבוהו ונאבד יכולים לכתוב גט אחר כ' הפר"ח וז"ל מסתבר' לן ל"ד נאבד אלא אפי' איתיה בעין והוא כשר כיון שלא גמרו שליחותן עדיין ולא נתנוהו לה מצו למכתב גט אחר דמי קאמר כתבו ואנחו בכיסייכו וכן מצאתי לריא"ז וכו' וכן עיקר ומאי דמשמע מתשו' הרשביץ שאם חתמו העדים נגמר הענין התם מיירי כשעשאן שלוחים לכתיבה וחתימה ולא לנתינה דאז ודאי כיון שחתמו נגמר שליחו' וכו' א"נ כשנתנוהו ליד האשה וכו' אבל אם הם שלוחים לכתיבה ונתינה ועדיין הגט בידם שלא נתנוהו ליד האשה יכולין לכתוב כמה גטין בלא רשות הבעל אבל הרדב"ז סי' רע"ו וכו' עכ"ד. גם הר' ג"פ ז"ל ס"ק ד' אייתי דברי ריא"ז. ש וכ' דמסתבר טעמיה ושכן מבואר מן הסוגי' ע"ש הרי דבאומר כתבו וחתמו ותנו שהם דברים חלוקים כי הכתי' והחתימה הוא לחוד והנתינה הוא לחוד והם פעולו' נפרדו' לגמרי זו מזו ופעולת הכתיבה והחתי' כבר נגמרה ואין בה פיסול אפ"ה הואיל ועשאן שלוחים גם לנתינה אמרי' עדיין לא עשו שליחו' וכותבים וחותמים גט אחר לרצונם מבלי שום צורך כ"ש וק"ו בנ"ד שאלו הב' פעולות של המנוי ומסירת הגט הם שתיהן צריכות לפעולת הנתינה לבד פשי' דבעשית המנוי שהוא התחלת הפעולה לא קרינן ביה עשה שליח שליחו' עד שיעשה סוף הפעולה דהיינו הגעת הגט לידו וכל שלא עשה עדיין סוף הפעולה עדיין לא עשה השליח שליחותו קרינן ביה ופשי' שלא סילק כחו. ואפי' לדעת הרדב"ז סי' רע"ו שהביא הפר"ח שם שחו' על ריא"ז וגם הרב ג"פ שם כ' שמסתמיות דברי הפוס' לא משמע הכי וע' להרב קמ"ר ד' קט"ו ע"א ע"ש אומר אני בלי ספק דבנ"ד יודו דע"כ לא קמפלגי אלא התם דהוו ב' פעולות נפרדות לגמרי זו מזו כי הכתיבה והחתימה אין לה קשר ושייכות עם הנתי' בשום מקום וכיון שכבר נגמר פעולת הכתיבה והחתימה לפעולה זו מיהא אמרי' עשו עדים שליחו' ואעפ"י שעדיין חסר פעולת הנתינה לא יוכלו לכתוב ולחתום עוד אבל בנ"ד דהכל הוא פעולה א' ר"ל נתינה א' אלא שיש בה התחלה וסוף המנוי ומסי' הגט כ"ע יודו דבעשית ההתחלה לא עשה שליחות עד שיעשה סוף הפעולה שהוא הגעת הגט לידו וכיון שעדיין לא יצא הגט מתח"י שליח הראשון לכ"ע לא עשה שליחו' ולא פסק והר' משל"מ ז"ל אינו מסתפק בזה ויכול שליח הא' ליתנו בשופי):

ומעתה נהדר אנפין למ"ש הרב הגאון המשיב כמהר"ר שמואל סלאנט יצ"ו ואומר להשתעשע באמרותיו הטהורות כי נעמו כי אין פנאי להאריך. הנה תחי' דבריו כ' ז"ל הנה לא נעלם ממני אז דברי המחבר ס' מ"א ודברי הט"ז שם וגם מ"ש הרב פתחי תשו' (וגם בס' הגט של הגאון ר"מ ז"ל נאמר בהשאלות ששואלין לשליח א' אם לא מינה הוא שליח אחר) סעיף מ"ב יע"ש היטיב מה שמביא דברי האחרונים גם יעויין בדברי הב"ש ס"ק נ"ח שכתב ולא כחי' רשב"א וכו' אם אמנם כי הרב בתו' גטין מישב דברי הרשב"א שלא יחלוק על הרמ"ה יעו"ש. אולם לכתחי' ודאי היה ראוי לחוש לדברי הב"ש שמפרש דהרשב"א חולק על הרמ"ה וגם לדברי האחרונים שמביא הר' פתחי תשו' (וגם בס' הגט כנ"ל) עכ"ל יצ"ו הנה במ"ש למעלה די והותר להשיב על כל דבריו אלו ואדרבא אני תמיה על הדר"ג כי מדברי היד המלך שהובא בס' פתש"ו אין כאן מקום לספק בנ"ד וכמש"ל. כ' עוד הגאון כמהרש"ס יצ"ו ז"ל אולם עיקר טעמי אז היה א' כי בשטר הרשאה שעשה שליח הא' את השליח ב' בפני ב"ד שמה בצפת ת"ו מבואר שמה בזה"ל גם בפנינו קיבל עליו בחרם ובשבו' התו' שלא לבטל השליח ולא את השליחות וחתמו ע"ז הרבני' בדה"ץ יצ"ו א"כ שהשליח א' קיבל עליו בשבו' שלא לבטל את השליח ב' ודאי יש להחמיר שהוא בעצמו לא ימסור את הגט אם השליח ב' הוא בחיים כי אולי נקרא בזה עובר על השבו' ויש להאריך בזה הפרט. ב' בשטר הרשאה ראשונה מהבעל נאמר ונותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקאך כן בהרשאה השניה נאמר שהשליח ראשון מינה את השליח ב' אהרן ן' ישעיה בס"ג ובכ"מ שיהא נמצא (פי' השליח שני) להיות גברא בחריקאי להוליך גט זה וכו' והנה תיבת בחריקאי נר' שנסתלק הראשון כאשר יאמר לוקח דבר זה ממקומו וניתן דבר בחריקיו ובאמת אינני בקי בצחות הלשון ובפרט בלשון תרגום ואולם לדעתי יש לדון בזה ובאמת למותר לכתוב בהרשאה בחריקאי או לשון במקומו כ"א יכתוב בסתם שעשה שליח ב' די בזה ואלו הב' פקפוקים השמטתי אז במכתבי הראשון. ג' אחרי כי מסתמא ידע הבעל שמה שהשליח א' מינה שם השליח ב' (כי זמן הגט וב' ההרשאות הכל היה בזמן א' ביום א') ואולי הסכים הבעל מפורש למנוי השליחות להשליח ב' (כי אני נוהג בכל פעם שאני שולח גט על פאסט משליח א' לב' כנהוג אני אומר להבעל המגרש כי השליח הא' מינה להשליח ב' ושולח ע"י פאסט שיגיע ליד השליח וכו' ואני שואל מהבעל המגרש אם הוא מסכים לזה והוא משיב שהוא מסכים למנוי השליח ב' ככל האמור בשטר ההרשאה ויש לי בזה כמה טעמים נכונים ואין עת לבארם על הגליון) ודאי בזה יש מקום לאמר דנסתלק השליח הא' ולכן מכל הנ"ל אמרתי שטוב הדבר שהבעל ימנה מחדש את השליח הראשון. ועתה כבוא מכתבם שהבעל ממאן בדבר לשלוח שטר הרשאה מחדש (רק באופן שיותן לו איזה סך מסוים) נתחדש אצלי עוד ט' בזה להחמיר כי אולי אמר הבעל שמה מפורש כי אין רצוני לשלוח שליחות לר' אלטיר מירוש' רק מה שנעשה מכבר ובזה יש מקום לומר ולחוש שהבעל ביטל לשליח הראשון. ולכן מכל הני ט' אינני מסכים שיומסר הגט ליד האשה כעת וגם אינני מסכים כעת לדברי האומ' שהשליח ראשון ישלח עתה הגט עם ההרשאות לס"ג לשליח ב' שמה והוא ישלח את הגט חזרה לירוש' וימנה שמה שליח ג' למי שיבחור בירוש'. יען כי יש מקום לחוש ולו' שהשליח א' במעשיו שהושיב פה ב"ד ורצה ליתן הגט ביד האשה ביטל לשליח ב' אם שקיבל עליו מתחי' שלא לבטל את השליח ב'. ולמנותו מחדש יש מקום לחוש ולו' אחרי שהבעל דיבר שמה בצפת מה שדיבר כנ"ל אולי בזה ביטל את השליח א' ואם נחוש לומר שהשליח ראשון ביטל במעשיו הנ"ל את השליח ב' ואחר איזה ימים ביטל הבעל בצפת בדיבוריו את השליח הא' אין אופן למסור את הגט אם לא כאשר הבעל מעצמו ימנה מחדש את השליח הראשון פה כנ"ל עכ"ד הרב מהרש"ס יצ"ו:

הנה מה שחשש הגאון יצ"ו מענין השבועה שנשבע ר"א ונמצא עובר טל השבועה לא ידעתי כונתו אם רצונו לפוסלו משליחות מכח חשוד על השבו' או מכח דכיון דנשבע באנו לכלול כ"מ דאמר רחמנא ל"ת דאי עביד לא מהני על דרך הפוס' שהובאו בפתחי תשובה סי' קמ"א סע"ס הא ודאי לע"ד ליכא למיחש עם כי יש להאריך בכ"ז מ"מ בנ"ד הדברים פשוטים דב"ד יהיו נטפלים להתיר לו שבועתו והפתח פתוח כפתחו של אולם דאדעתא דהכי לא נשבע זה שלא לבטל ולא מינה אותו מעיקרא אלא בחושבו כי האשה היתה בס"ג ואחרי אשר יתירו לו שבועתו שנשבע שלא לבטל מה יש עוד ס' בנ"ד הרי אנו מתירים אם נשבע שלא לגרש:

(אע"ן ואומר בודאי מקום יש לחששת הגאון מר שמואל סלאנט יצ"ו אי מט' חשוד על השבו' שהרי הוא עובר על שבועתו בפנינו שנשבע סלא לבטל את השליח והרי הוא מבטלו בפנינו והוא עובר על איסור דאוריי' ונתב' בסי' קמ"א ס' ל"ג דבפסולי עדות דאוריי' אם לא נתקיים הגט פסול ובאם נתקיים הוי פלוגתא שם ואף שיש בידו הרשאה גם זה הוי פלוגתא אי ההרשאה חשיב קיום כמ"ש רמ"א בסי' קמ"ב ס"א ובפרט למ"ש הב"ש ס"ק מ"ד דחיישי' לשמא זייף ע"ש. וגם משום כל מילתא דאמ"ר ל"ת נמי חששא נכונה היא אף דיש סוברים דאין הגט מבטיל בכך מ"מ רבים חששו לס' המרדכי והכי נהגינן כמו שכתבתי בספה"ק כפי אהרן ח"א ד' נ"ה ע"ג. איברא דלפי מ"ש בעניותין לעיל דנ"ד דמי לכתב ללות ולא לוה יש פנים לומר דאין כאן שבו' וקבלת חרם מעיקרא דכל זה היה הזמנה והכנה לכשיסכים לשלוח הגט והרי לא הסכים. מ"מ אין אנו צריכים לזה כי בל"ה סמיה בידן להתיר לו שבועתו וכמ"ש הרב הפוסק יצ"ו והפתח פתוח לרוחה כי אדעתא דהכי שתבא האשה מס"ג לא נשבע ולית דין צריך בשש וכן עשינו והתרנו לו ע"ז הדבר בפרטות קודם כל דבר):

ומ"ש עוד שבשטר הרשאה מהבעל כתוב ונותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקאך וכו' וחושש מתיבת בחריקך עד שכותב למותר לכתוב בהרשאה תיבת בחריקך אתמהא כי רמ"א בהגה"ה בסי' קמ"ב ס"ט הביא לשון זה הנאמר דבכתיבת בחריקאך בהרשאה לא נאמר דינו של הרמ"ה הנזכר בסי' קמ"ב ס' מ"ב כיון דכבר נסתלק הראשון הא ודאי ליכא למימר הכי אלא הכונה דכשאתה עושה מעשה במסירת הגט ליד האשה תהיה בחריקאי שאז אני כבר מסתלק ואולם כל שלא מסר עדיין עומד כח השליח הראשון וראיה דאם מת הב' בא הראשון ונוטלו מיורשיו ומוסרו לאשה ומכ"ש בנ"ד דגם כח ההרשאה הזאת לא יצאתה מתח"י ר"א ולא באה ליד השליח הב'. וזה תימה על גודל בקיאותו והדר"ג כי אומר דאינו בקי בלשון זה ונזכר בתלמוד בב' מקומות בש"ס דכתובות פ' אעפ"י על מתני' דהכניסה לו שפחה א' פריך תלמו' ותימא ליה הא עיילית לך אתתא בחריקאי ובפ' בתרא שם הבו לי גברא דדלי בחריקאי ועיין בערוך ערך הדק שפי' אדם שעומד ומשמש במקומו עכ"ד יצ"ו:

(אע"ן ואומר באמת שאין לחוש לתיבת בחריקאי שהכונ' כשתמסור הגט ביד האשה תהיה במקומי וכמ"ש הרב הפוסק יצ"ו אבל לא שנסתלק מקודם ובפרט בנ"ד שעדיין לא יצא הגט מתח"י אכן מה שכתב הר' כמהרש"ס יצ"ו שאין צריך לכתוב תיבת בחריקאי נ"ל הדין עמו ואין מקום להשגת הרב הפוסק יצ"ו שרמ"א בסי' קמ"ב ס"ט הביאו שהרי בנוסח ההרשאה מיד הבעל לשליח שהביא מרן בסי' קמ"א סעיף ל' לא נכתב תיבת בחריקאך ולא במקומך אלא ונותן אני לך רשות לעשות שליח וכו' עד ק' וכן הוא בס' הגט ס' ל' ומורם ז"ל כאן ושם לא הזכיר מזה גם בס' הגט של הכנה"ג וי"א לא נז' חי' בחריקאי אבל בס' גט הניתן מיד שליח א' לב' וכן מב' לג' של הגאון ר' מיכל ז"ל כתוב בפנינו ב"ד וכו' אתא פ' ובידו גט וכו' והביא לפנינו הרשאה שעשאו הבעל שליח וכו' ונתן לו רשות לעשות שליח במקומו ועפ"י אותה ההרשאה מינה על פינו ובפנינו לפב"פ להיות במקומו וכך אמר בפנינו הולך גט זה לפב"פ וכו' ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך וכו' ע"ש אך בנוסחי' של הרב הכנה"ג ד' קס"א עג"ד ובהי"א ד' קנ"ו עג"ד בתחילת הלשון כתוב במקומו אך בסוף הלשון ונותן אני לך רשות לעשות שליח וכו' לא נכתב תיבת במקומך וכן הוא בנוסחים שבס' ג"פ ובס' דב"מ ונראה שכל אלו הרבנים ז"ל חוץ מהגאון ר' מיכל סברי הכי דכשרוצה לכתוב בקיצור כותב תיבת במקומו ומשו"ה כשהב"ד מספרים שבא אלינו שליח פ' שמינהו הבעל כדי שלא להאריך בכל הכחות שמסר לו הבעל או' במקומו אבל במנוי השליח החדש תחי' שמדברים דרך כלל ובקיצור אומרים ג"כ מינה במקומו וכשבאים לכתוב עיקר המינוי שנעשה בפניהם וכך אמר בפנינו הולך גט זה וכו' ונתן לו רשות לעשות שליח ומבארי' בו כל הכחות ידך כידי וכו' אין צורך לומר במקומך ולא בחריקאך כיון שכבר כתוב הכל באורך דוק ותשכח שכן הוא לדעתם ז"ל וא"כ י"ל שמ"ש רמ"א במקומי ובחריקאי הוא שבחר לשון קצר ובל"ה לא בהרשאה איירי רמ"א שם אלא באמירת הבעל אבל אה"ן בהרשאה שכותב הכל באורך אין צורך לכתוב במקומי ולא בחריקאי והראיה שבהרשאה הראשונה שכותב הבעל לשליח א' לא הוזכר בשום נוסח ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך או בחריקאך. ומעתה בגט שלפנינו שגם בהרשאה ראשונה מהבעל היה כתוב ונותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקאך יפה השיג הגאון כמהרש"ס יצ"ו שלא היה צריך כי לא נמצא כן בשום נוסח. וגם בהרשאה הב' אם נכתב בתחי' הדברים ניחא אבל אם נכתב לבסוף אצל ונותן אני לך רשות לעשות שליח הוא אך למותר לפי דעת כל הרבנים הנ"ל. ובאמת סידור הגאון ר"מ ז"ל צ"ע שסידר בגט ב' וג' בסוף הדברים ונותן לך רשות לעשות שליח תיבת במקומך דנר' אך למותר ואם נאמר שצריך הדבר לאומרו א"כ גם בההרשאה מהבעל לשליח א' למה לא כ' כן. שו"ר שגם בהרשאה א' שמהבעל לשליח שהוא בנוסח גט שני אות נ"ב כ' ג"כ שליח במקומך ונמצא מעתה אלו ואלו דברי אלדי"ם חיים יפה סידר הגאון כמהרש"ס יצ"ו עפ"י סידור הגאון ר"מ ז"ל ויפה כ' הגאון כמהרש"ס יצ"ו דהוא אך למותר כדעת מרן ז"ל וכל גדולי האחרונים ז"ל שנמשכו אחריו בסדוריהם):

ומ"ש עוד בטענה הג' דמסתמא ידע הבעל שמה שהשליח א' מינה שם שליח ב' ואולי הסכי' הבעל מפורש למנוי השליחות להשליח ב' ושהוא נוהג בכל פעם שהוא שולח גט ע"י הפאסט דהוא מודיע להבעל וכו' ושיש לו טעמים נכונים ע"ז מי יתן ידעתי טעמו ונימוקו עמו ואולי מידו היתה זאת כי חושש שאם ימנה שליח א' לשליח ב' מבלי ידיעת הבעל לפעמים יגרום ביטול לשליחות או לגט כי רע בעיני הבעל גרושי אשתו ע"י שליח זה מחמת שנאה או מחמת סיבה. אבל מילתא דפשיטא ליה למר שמואל יצ"ו דבעיא צילותא כי מהסכמת הבעל בשליח ב' אז יהיה בטל ומבוטל השליח הא' לא ידעתי למה דגם הסכמת הבעל למנוי הב' תהיה שיהא בא מכח הא' כאשר כבר נתן לו כח ורשיון בהרשאתו שימנה שליח ושליח שליח עד ק' שלוחים מלבד מש"ל דאפי' בעשיית שליח ב' במעשה גמור איכא מבוכה גדולה ובפרט דלפי דעתי דכעין נ"ד דלא היה גט אחר אין ס' וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים עכ"ד יצ"ו:

(ואע"ן ואומר כל דברי הרב הפוסק יצ"ו נכונים ואין מקום לחששות הר' כמהרש"ס יצ"ו אחרי בקשת המחילה מכבודו אך מ"ש הרב הפוסק יצ"ו כ"ש בנ"ד שאין כאן גט אחר נמשך אחר דבריו דלעיל שסמך על החי' של הרב מ"ז של הרב המכתב ז"ל וכבר כתבתי לעיל שאיני מסכים עמו בזה. ובאמת הוראה זו של הגאון מהרש"ס יצ"ו הכתובה בחצאי לבנה שתמיד הוא נוהג ליקח הסכמה מהבעל על המנוי שממנה השליח הא' לשליח הב' וכ' שיש אתו עמו ט' מספיקים היא תמוה בעיני והיא קרוב' להפסד ורחוקה מן השכר דמה לנו לעורר את הבעל משנתו שיסכים במנוי השליח הב'. אדרבא יש לחוש שבהסכמתו זאת יהיה כממנה שליח אחר שליח ובאנו למחלוקת הרמ"ה עם העיטור והרא"ש הנז"ל דלהרמ"ה הוי כמבטל את השלי' הא' אף דדעת הרמ"ה יחיד הוא וכל הפוס' פ' דלא כותיה כ"ש שרש"י בתשו' שהביא המרדכי והג"א קיימו כהרא"ש והעיטור מ"מ כבר כתבתי לעיל ס' הרב עצ"י שכ', דע"כ לא נחלקו הרא"ש והעיטור אלא בש"ק לא בש"ה ושכן משתמע דברי הש"ע והלבוש ונמצא אנו מכניסין עצמינו בידינו לצלול במים אדירים. וא"ת ומאי נפק"מ אם יבוטל שליח הא' הלא יקיים מנוי שליחות הב' וממ"ן ימסור הגט השליח הב' או יהיה מנוי מאת השליח או יהיה מנוי מאת הבעל הא ליתא דכבר כתבתי לעיל דעת הרב עצ"י ז"ל דסו' דגם הרמ"ה בה' גטין ספוקי מספק"ל כי היכי דמספק"ל בקידושין וצריך לחוש לשניהם שלא ימסור הגט לא השליח א' ולא השליח ב'. סו"ד לעת הלום שלא נגלה לעינינו ט' ונמוקו של הרב מר שמואל יצ"ו לדעתי הקצרה הוראה זו מסוכנת ושוא"ת עדיף והלא טוב לנו שהבעל ישן וירדם ולחוש שמא לא ניחא ליה להבעל בשליח הב' ודאי אין מקום כלל דאפי' גלוי דעתא בגיטא לאו כלום הוא וכמ"ש הרב הפוסק יצ"ו לקמן בסמוך כ"ש שאין לחוש חששות רחוקות וזה ברור):

ומ"ש דבהגיע מכתבם דהבעל ממאן בדבר לשלוח שטר ההרשאה וכו' כי אולי אמר הבעל שמה מפורש כי אין רצוני לשלוח שליחו' לר"א מירושת"ו רק מה שנעשה לבד כבר. תו כ' שאינו מסכים כעת לדברי האו' שהשליח הא' ישלח הגט וההרשאה לב' והוא ישלח את הגט לירוש' ת"ו וכו' דיש מקום לחוש שהשליח א' במעשיו שהושיב פה ב"ד ביטל את הב' וכו' וכו'. אני אומר דאי משום הא לא איריא ודי בזה מ"ש הפוס' לענין בטול השליח דלא הוי בטול בגלוי דעת וכל הראשונים והאחרונים מלאים מזה אין להאריך ואפי' אם אמר הבעל איני רוצה וכו' אלא מה שנעשה מכבר אין מובן מזה שום ביטול כלל דכונתו הוא דמחדש אינו רוצה אלא מה שנעשה ומה שהדין נותן לעשות במה שעשה מכבר כן יהיה וכן יקום או יחזור השליחו' לראשון והראשון ימסור אותו בידה מכל הטעמי' האמורים או ישלחו אותו ליד שליח הב' ומעיקרא יש דברים יתרים בדברי הגאון כמהרש"ס הי"ו דכד דייקת פורתא הכל חששא א' היא שמא הבעל ביטל את הא' דאם לא חשש להכי אין חשש מפני מה שביטל הא' את הב' דעוד ימנה אותו פעם ב':

והנה ראיתי בסוף דב"ק של הגאון כמהרש"ס יצ"ו שכ' על דברי הגאון כמהרש"ה יצ"ו ז"ל ומה שכתב במכתבו כי ע"י הרשאה חדשה נפלנו במבוכה במחלוקת בשליחות הרשאה ע"י גוי בסעיף ל"ה. תמ"ה תמ"ה אקרא חדא הלא בעצמו הסכים בראשונה לשלוח הרשאה משליח א' לב' ע"י הפאסט ומאי נפק"מ בין הרשאה א' מהבעל להשליח להרשאה שניה משליח א' לשני. ולדעתי לדברי בה"ג שחושש שלא יהיה יד גוי באמצע גם משליח א' לב' מחמיר שיגיע ליד ישראל וכל עיקר הטעם שנהגו העולם לשלוח גט על פאסט ע"י ב' שלוחים הוא בכדי שהשליח ראשון יאמר בפ"נ ובפ"נ והשליח שני יאמר שליח ב"ד אני והרבה יש לי להאריך בזה. ב' הלא השליח א' קיבל בעצמו הגט מיד הבעל בצפת עם השטר הרשא' הראשו' (ולדעתיה ודעימיה אין צריך עוד הרשאה שנית) שוב מה איכפת לנו אם באנו לחוש ולהחמיר שיושלח לו הרשאה ב' ע"י גוי ומ"ש רו"מ עמ"ש שמסתמא היה השליח ב' בידיעת הבעל לא ידענו מאי נפק"מ מזה וכו') הנה כבר כתבתי למעלה שנפק"מ גדולה לחוש ולומר אם הבעל ידע והסכים לזה נסתלק שליח הא' כנ"ל ולהאריך יותר אין פנאי ע"כ דברי מהרש"ם יצ"ו וחתים עלה. הנה מה שתמה בראשו' דהלא הוא בעצמו הסכים לשלוח הרשאה ראשונה ע"י גוי לא ראיתי מקום לתמיהתו דאם הגאון מהרש"ה נ"י הסכים בדעתו בראשונה וכי היעלה על הדעת כי הוא יחמיר יותר ממה שנהגו להקל כל דייני ישראל שלא יחוש לס' הבה"ג ובפרט ממקום רחוק כמו ס"ג ודאי כל כי האי גוונא סמך להקל לשלוח הכל ע"י גוי וכונתו ברורה כיון דעתה האשה יושבת בירושלם והשליח הא' הוא שם אם באנו לחוש ולומר לבטל כח ההרשאה הראשונה מפני הפקפוקים והחששות הנ"ל שחשש הוא נ"י אם כן באנו למחלוקת שהובא בסל"ה ומאי קמותיב ליה ממה שהיה רוצה לעשות בראשונה אתמהא. אך מה שתפס עליו דהלא השליח א' קיבל בעצמו הגט ולדעתיה ודעימיה אין צריך עוד להרשאה ב' שוב מה איכפת לנו אם באנו לחוש וכו' צדק בטענתו זאת על הגאון מהרש"ה נ"י עכ"ד יצ"ו. (

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה