אור ברסלב
כפי אהרן חלק ב אבן העזר › סימן ד

כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל

אבן העזר · סימן ד

סימן ג

בין כסא לעשור התרל"ה שלח לנו מוה"ר הגדול גאון עוזינו ראש"ל מנן אברהם יצ"ו לבית דיננו לחות דעתינו הקצרה במעשה שהיה בעה"ק צפ"ת היאו"ר תוב"א שהגאון המפורסם ריש ב"ד דאשכנזים דשם מוה"ר שמואל העליר יצ"ו סידר גט ע"י שליח הולכה ר' אלטיר למוסרו בירושת"ו ביד האשה ויען נשמע שהאשה נסעה מירושת"ו לעיר סעניגוריא מינה השליח הנז' שליח שני היושב בעיר הנז' והיה בדעתו לשלוח הגט הנז' ע"י הפאסט. ובבואו השליח הנז' לירושלם שמע שכבר נסעה האשה משם לחזור לירושלם לכן עיכב בידו ההרשאה ולא שלחה וביני ביני באתה האשה לירושלם ורוצה ר' אלטיר למסור הגט מידו ליד האשה והגאון המפורסם אב"ד דאשכנזים דפעה"ק ירושת"ו כמה"ר ר' שמואל סלאנט נר"ו חשש בזה וכתב להרב מהרש"ה דעה"ק צפת"ו יצ"ו שישתדל להשיג הרשאה חדשה מהבעל וע"ז השיבו הרב מהרש"ה יצ"ו בזה"ל. לכבוד מע' הרב הגאון הגדול וכו' תמהתי מאד על הדר"ג מה ראה על ככה להחמיר כ"כ וכנראה שחשש לספיקו של המשל"ם בפ"ו מה' גירושין הט"ז אם השליח ראשון יכול לבטל שליח שני הלא מסתמא ראו עיניו הס' תורת גטין שפשט ספקו מדברי הרמ"ה פסקו בש"ע סי' קמ"א סמ"ב ופשוט כי נעלם מהמשל"ם דברי הרמ"ה וגם הלא הוא בעצמו מביא דברי מהר"מ פאדווא דמשמע דיכול לבטל וגם בדברי הט"ז שם מפורש דאפי' לא מת יכול לבטל וגם בס' מכתב מאליהו אשר הוא הפוסק הגדול המקובל בדיני גטין סו' שער ז' וכ' שהדבר פשוט בעיניו שיכול לבטל ולדידי לא הייתי חושש כלל לספיקו של המשל"ם נגד כל הני פוס' דפשיטא להו איפכ' אלו דבריו יצ"ו. והגאון מהרש"ס יצ"ו הנ"ל השיב לו וז"ל הנה לא נעלם ממני אז דברי הש"ע ס' מ"א ודברי הט"ז שם וגם מ"ש הר' פתחי תשובה ס' מ"ב (גם בס' הגט של הגאון ר"מ ז"ל נאמר שהשאלות ששואלים לשליח א' אם לא מינה הוא שליח אחר) יעו"ש היטיב מה שמביא דברי האחרונים. גם יעויין בדב' הב"ש ס"ק נ"ח שכ' ודלא כחי' רשב"א וכו'. ואם אמנם כי הרב בתורת גיטין מישב דברי הרשב"א שלא יחלוק על הרמ"ה אולם לכתחילה ראוי לחוש לדברי הב"ש שמפרש דהרשב"א חילק על הרמ"ה וגם לדברי האחרונים שמביא הרב פתחי תשובה עכ"ל יצ"ו. וע"ז נשאל מוה"ר יצ"ו לחות דעתו הרחבה ולהכריע בדבר ושאם יראה בעין חכמתו להכשיר שיותן הגט על ידו. ויען אנחנו צעירי הצאן נמצינו ב"ד הזמן שלחו אלינו ושאם נכריע להכשיר שנעשה מעשה ליתן הגט. ואנו בעניותינו עיילנו בדב"ק של הגאו' הגדולים יצ"ו הנז"ל ובהסכמת מוה"ר יצ"ו עלתה הסכמתינו להכשיר ואין צריך לחוש לדברי הרב ב"ש כי רבו האחרוני' החולקים עליו ה"ה הר' ט"ז והרב המכתב ז"ל גם מהריק"ש ז"ל בהגהותיו כ' בפשי' כהרב ט"ז והרב אמרות טהורות בד' רנ"ד סוף ע"ד ואין ס' דכל הרבנים הנ"ל אשתמיט מינייהו דהרשב"א תו' על הרמ"ה אלא דס"ל דס' הרמ"ה מוסכמת היא והרשב"א אינו חולק עליו ומט' שנבאר וזה דלא כהב"ש. ואין צ"ל שאין מקום לחוש לספיקו של הרב משל"ם ז"ל אחר דאשתמיט מיניה דמר דברי הרמ"ה וגם רבני אשכנז האחרונים ז"ל תפסו כן ע' בספר קב ונקי הנד"מ בד' מ"ז ע"ב אות כ"ה. ואעיקרא דברי הרב ב"ש ז"ל אחרי בקשת המחי' הם תמוהים טובא כי מה ענין הך דחי' הרשב"א להא דהרמ"ה דהרשב"א בחי' איברא שכ' עלה דש"ס גיטין ד' כ"ד דהאשה עצמה מביאה את גיטה ומוקי הש"ס דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכו' וכ' על דברי התוס' בזה"ל ומן התימה אחר שיוציא מתחת ידה וניתן ביד שליח אחר היאך נאמנ' בשעת גירושין דלא דמי לנותנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דתניא יטלנו הימנה וכו' דהתם כיון שהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו וחוזר וגומר שליחותו אבל כאן שנגמר שליחו' והרי מסרתו לשליח אחר במצות הבעל היאך נאמינה משום שלי' והיא אינה שלוחה מעתה עכ"ד. אשר מדברים אלו למד הרב ב"ש שדעת הרשב"א שכיון שגמר שליחותו השליח ומסרו ליד שליח אחר ועשה שליחותו שוב אין לו שייכות בו לא לקרב ולא לרחק. אבל באמת אין הנדון דומה דשניא אשה לפי שהוא שליח שלא ניתן לגירושין והבעל נא עשאה שליח אלא להוליכו לב"ד ובהא ודאי כיון שעשתה שליחותה שוב אין לו שייכות בו משא"כ שליח דעלמא שהוא שליח לגירושין וכל כחו מסר לו הבעל וכתב לו ידך כידי וכו' אלא שנתן לו ג"כ רשות למנות שלוחים כל אימת דבעי לבטל את השליח שמינה חוזר כח הבעל אליו ואדרבא הס' נותנת דיותר ניחא ליה לבעל שיתנהו על ידו משיתנהו ע"י שלוחו ובהא מודה הרשב"א להרמ"ה כיון שעדיין לא ניתן הגט ביד האשה מקרי לא עשה שליחותו ויכול ליתנו או למנות שליח אחר וזה מושכל א' ותימה על הרב ב"ש ז"ל שחלק עלינו את השוין. וחפשנו אחר ס' תורת גיטין שאינו מצוי אצלינו וראינו שדברינו אלה ממש הם דבריו ז"ל והם דברים ראוים לגאון מופלא שכמותו (מני"ר הגאון המפור' בעה"מ ס' נתיבות המשפט זלה"ה):

ועלה על דעתי בהשקפה ראשונה להליץ בעד הר' ב"ש ז"ל יען דהוא ז"ל קאי בדעת הרשב"א ודעתו ז"ל דהך אשה דמתני' שליח שניתן לגירושין הוא וכן מתלמד מתוך דברי התוס' והרשב"א עצמו שם בחי' בדבור הקודם שהיק' עמ"ש בגמ' וכי מטית התם שוי שליח להולכ' וקבלי את גיטך וא"ת שליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא הוי שליח כדאמרינן לקמן ד' כ"ט בעובדא דאבא בר מניומי והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא לא היא דהתם ה"פ והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא מצי משוי שליח שלא מדעת הבעל וכן פרש"י שם אבל הכא ברשות הבעל ובמצותו הוא שעושה שליח עכ"ד הנה מבואר בדבריהם דהאשה המביאה את גיטה כיון שבמצות הבעל עושה לא מקרי שליח שלא ניתן לגירושין. והנה קס ז"ל הוב"ד בהרב ב"י סי' קמ"ב כ' ז"ל על אשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה ע"י איש שיתנהו ביד שלוחו וכו' אינו דומה לאשה עצמה המביאה את גיטה דכיון דא"ל שיי שליח שתרצי הרי היא שלוחו של בעל משא"כ באיש זה שאינו עושה אלא מעשה קוף ובודאי אם היה אומר לו עשה שליח שתרצה היה הנדון דומה וכיון דשליח זה שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ דאינו שליח כלל עכ"ד הנה מתבאר מדבריו דהאשה המביאה את גיטה שנית שניתן לגירושין הוא הואיל ואמר לה שוי שליח ומשו"ה מועיל אמירתה בפ"נ ובפ"נ דאי אמרת דשליח שלא ניתן לגירושין הוא הא לדעתו ז"ל לא מהני אמירתו בפ"נ ובפ"ן. ושו"ר שתשו' התשב"ץ שהביא הרב"י ז"ל הנא היא כתובה באורך בח"א סי' כ"ה ואייתי דברי הרשב"א בסי' הנז' סיטתא לדבריו ע"ש. ונמצא יש פנים הנראים לדברי הרב ב"ש ז"ל דאע"ג דאשה חשיב' שליח גמור אפי"ה כתב הרב דאחר שנגמר שניחותה ומסרתו ליד השנית תו אינה שלוחה עוד ונמצא חולק על הרמ"ה ז"ל ומה שקשה על תשו' הרשב"ץ הנז' מהסו' דאבא בר מניומי הנז"ל כבר הוו בה רבנן קמאי ובתראי ע' במהרשד"ם חאה"ע סי' קצ"ה ומהר"י אדרבי ש שמ"ה והראנ"ח ח"א סי' נ"ה ומהרימ"ט ח"א סי' ל"ה ובהרב המכתב ד' ק"ה ע"ד עש"ב ובמהרח"ש עיגונא סי' ג' ד' צ"ד. אכן בקושטא כ"ז איננו שוה כדי לאפושי פלוגתא בין הרשב"א להרמ"ה דאכתי רב המרחק בין הנושאים דאשה ביאה את גיטה אע"ג דשליח גמור שוייא אותה הבעל ומ מהני אמירתה בפ"נ ובפ"נ מ"מ אינו דומה לשליח גמור דעלמא שמשוה ידו כידו לגרש את אשתו וגם מרשהו למנות שליח ושלוחו שליח ולעשות שליח למי שירצה מבלי רשיון הבעל ולכן גבי אשה ו קא הוא דכתב הרשב"א שפסק כחה אחר שמסרתו ליד השליח מפני שהבעל לא מינה אותה שליח עד סוף המעשה דהיינו הגירושין אלא עד חצי המעשה דהיינו ההולכה ליד ב"ד יהיה ב"ד מיוחד או כל ב"ד שירצו למר כדאי"ל ולמר כדאי"ל כמבו' בהפוס' הנז' שזכרנו ודכוותא ההיא דאבא בר מניומי לדעת קצת מהפוס' הנ"ל ולכן עד חצי המעשה שהוא המסירה ליד הב"ד או ליד שליח שתמנה היא לאוקמתא בתרייתא דש"ה יש לה דין שליח גמור ומציא למימר בפ"נ ובפ"נ כדין כל שליח דעלמא אבל אחר מסירה ליד השליח ודאי אין לה שום שייכות עול כי כבר גמרה שליחות' ותו ל"מ מימר בפ"נ ובפ"נ וע' מהרח"ש שם הב"ד בהרב הכנה"ג הגב"י אות י"ד ודו"ק. אבל בשליח דעלמא שניתן לגירושין ממש שכן כותב לו הולך גט זה לאשתי ומתחי' עשאו שליח גמור עד סוף המעשה שהם הגירושין אלא שעוד הוסיף חת לו כח שיוכל למנות שליח ושליח דשליח אפי' עד ק' שלוחים אה"ן מודה הרשב"א להרמ"ה שאף אם מינה שליח וחזר בו ביטולו ביטול וחזר כחו אליו כבראשונ' ויכול למנות שליח אחר או לתתו הוא בעצמו ולא הורע כחו כלל כיון שעדיין לא נגמר מעשה הגירושין אשר עליו נתמנה שליח. באופן שאין מקום לאפושי פלוגתא בין הרשב"א הרמ"ה ומכ"ש שאין לחוש ספיקו של הרב משל"מ ז"ל ככל האמור ועיין עוד בדברינו לקמן בעהי"ת ובכן עלתה הסכמתינו יחד עם מוה"ר ראש"ל יצ"ו ומסר הגט ר' אלטיר הנז' לאשה הנז' ופטרנו אותה מכבלי עיגונה. וצור יש' יצילני משגיאות שלא נכשל בדבר הלכה כי"ר. כ"ד עבדא דרבין

אענ"ה ס"ט.

הלכות גטין

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה