כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ג
בדיק לן מר עט"ר מוה"ר ראש"ל הגאון המפורסם מגן אברהם יהיה בעזרו לחות דעתי הקצרה בהאי פס"ד אשר כוננו ידי קדשו של מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא בוצינא דנהורא צוף דב"ש אמרי נועם. וכשאני לעצמי מה אני לחות דעי לפני גדולים כי מששתי את כל כלי כלים רקים אין חכמה ואין עצה והמה בחכמתם מלאים כליהם בר ולחם ומזון אכן לעשות רצון צדיקים חפצתי. וטעמתי בקצה המטה מיערת הדב"ש ואורו עיני. ולאפס פנאי מסכים אתי אבא בדרך קצרה אע"ן ואומר הנה הביא לנו מע' הרב הפו' יצ"ו דהיכא דמצי מיקם בסיפוקייהו אפסי' הלכתא כרבא בסוף פרק הבע"י דנושא אדם כמה נשים ודלא כר' אמי דאמר יוציא ויתן כתובה. אכן הריב"ש בתשו' סי' צ"א והרדב"ז בחדשות סי' שכ"ט כ' דלא אמרו נושא אדם כמה נשים אלא לענין שאין האשה יכול' לעכב על ידו אבל אם הראשונה אומרת כיון שאתה רוצה לקיים מצותך תפטרני בגט וכתובה הדין עמה כמו שהעלה הרב קול אליהו ז"ל ח"א סי' י"ג. וכן הביא דברי הרדב"ז הללו מרן החבי"ב אה"ע סי' קנ"ד. אות כ"ד ומהתימה עליו שלא הזכיר ס' הריב"ש ז"ל עכ"ד יצ"ו. ואני בעוניי אומר אחרי המחי"ר מכת"ר אין דעת הריב"ש כן ואדרבא דבריו ברור מללו דהלכתא כרבא ושכן כ' הרי"ף והרמב"ם וכ' כ"ש אם שהתה יו"ד שנים וכו' אם הוא רוצה לישא אשה אחרת אין מונעין אותה ממנו. באופן שכל דברי תשו' הריב"ש ברורים שאין הראשונה יכולה לעכב ואעפ"י שבסיום התשו' כ' בא בכאן אדם אחד מעירכם וכו' ומנעתיו עד שקיבל לילך לעירו ולגרש הראשונה וכו' אשר מתוך הדברים אלה יש במשמע שיכולה הראשונה לעכב כמו שהבין מעלת רב חביב"א הרב הפוסק יצ"ו בקושטא אין זה כונתו דאם כן יהיו דבריו סתראי מרישיה לסיפיה.. אכן ביאור דבריו בסיום התשו' כבר תרגמה הרב קול אליהו ז"ל שם דהוה מספק"ל להריב"ש אי מצי למיקם בסיפוקייהו משו"ה מנעו עד שילך ויגרש הראשונה. ולדעתי זה פשוט בכונ' הריב"ש וכן הבין מרנא הב"י ז"ל בדבריו שהכי בסי' אלף פסק הטור הלכה כרבא וציין עלה רבינו הב"י הסו' דפ' הבע"י שהלכה כרבא ותכף ומיד העתיק תשו' הריב"ש כול' אלמא ס"ל דגם הריב"ש כן דעתו וזה הוא שמרן החבי"ב לא כ' שהריב"ש סובר כהרדב"ז שאינו כן:
האף אמנם חזיתיה להרב קול אליהו שם שתחילה פירש בדברי הריב"ש כן אכן אח"ך כ' והאמת יור' דרכו דהריב"ש קאי בדעת הרדב"ז דלא אמרו נושא אדם כמה נשים אלא לענין דאינה יכולה הראשונה לעכב על ידו אבל אם טוענת הראשונה פוטרני בגט וכתובה הדין עמה וזה מבואר בדברי הרדב"ז וגם מ"ש הריב"ש ומנעתיו בהכי מתפרשין אלא שמ"ש לעיל אל"ו לא אפשר למיקם בספוקיי' וכו' יוציא ויתן כתובה אם יש לו זה הלשון אינו מובן. בלא"ה ומוכרח שיש בו ט"ס עכ"ד. דבריו אלה נפלאו ממני כי דברי הריב"ש אין בהם נפתל, ועקש וכולם נכוחים ומבוארים דאם יש ספק בידו אין הראשונה יכולה לעכב על ידו ואם אין ספק בידו יוציא הראשונה ואם יש בידו לפרוע לה כתו' יפרע לה ואם לאו תהיה עליו חוב ולא ידעתי מה הוק' לו להרב בדברי הריב"ש עד שהוצרך לו' שיש ט"ס ולא חזינא שום תיוהא בדבריו והנכון כמ"ש הוא בביאורו בתחי' דבריו כמ"ש בסיום התשו' ומנעתיו היינו משום שלא היה יכול למיקם בסיפוק ב' ושו"ר למר בריה דהרב קול אליהו ז"ל בתשו' כי באה בח"ב אה"ע סי' י"ב דל"ח ע"א שהביא דברי הרב מר אביו ז"ל ותפס בפשי' כדבריו הראשונים ושם ראיתי שביאר דברי הריב"ש במ"ש אל"ו לא אפשר למיקם בסיפוקייהו ומשם הבנתי מה הוק' להר' מ"א בדברי הריב"ש ופירשם הרב מר בריה כפי דברי הר' חל"מ ע"ש. אבל קושטא דמילתא דספר מוטעה נזדמן לפניהם ובהריב"ש שבידי כתוב אלא דאי לא מצי למיקם וכו' ואין צורך מעתה לא לפי' הר' אביו ולא לפי' מר בריה כי הדברי' פשוטין וברורין ודו"ק. אכן דעת הרדב"ז נראה מבואר כמ"ש הרב קו"א דאי טענה האשה פטרני בגט וכתובה מודה רבא דשפיר טענה ומחוייב לגרשה וכן הבין מרן החבי"ב ז"ל בכונת הרדב"ז אכן אני עני הדעת והתבונה אחרי בקשת גלגול מחילות ממרן החבי"ב ז"ל מאד נפלאתי איך תפס כן בדעת הרדב"ז ואיך יצוייר לומר דרבא מודה בזה והלא היא היא הפלוגת' דר' אמי עם רבא דר"א סו' דהנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ופשי' דבשאשתו הראשונה מעכבת עליו ותובעת גט וכתובה איירי דאילו אשתו ראשונה מפוייסת שישא שניה פשיטא שאין לחייבו לגרש הראשונה דאטו איסו' איכא לישא ב' נשים אל"ו בתובעת הראשונה גט וכתובה איירי ולדעת א אמי הדין עמה ויוציא ויתן כתובה ורבא פליג ואמר דנושא אדם כמה נשים ואין הראשונה יכולה לומר פטרני בגט וכתובה וכיון דכל הפוס' פ' כרבא א"כ איך יצוייר לומר דאפי' רבא מודה כדברי הרב קול אליהו ז"ל. וא"ת שיש לדקדק כן מלישנא דש"ס דקאמר אמר איזיל ואבדוק נפשאי דאמר ר"א אף בזו יוציא ויתן כתובה דמשמע דקודם הנישואין היא באה לעכב עליו ור"א אמר דהדין עמה ויוציא ויתן כתובה ורבא פליג ואמר נושא אדם כמה נשים ור"ל שאינה יכולה לעכב עליו מלישא ויאמר הרב דפלוגתייהו אינה אלא לענין לעכב את הבעל מלישא אחרת ואה"ן גם רבא מודה דאף שאין כח ביד האשה לעכבו ויכול לישא אשה אחרת מר של הראשונ' מ"מ אם אח"ך תטעון היא פטרני בגט וכתו' ותשאר אתה עם השניה דהדין עמה. זה אינו דאדתידוק מדברי ר"א דנקט איזיל ואבדוק נפשאי דוק מדבריו שאמר כל הנושא אשה על אשתו שהוא פועל עומד דיש במשמע בין נשא כבר בין רוצה לישא ודכוותא רבא דאמר נושא אדם כמה נשים פי' נושא לכתחילה ואם כבר נשא נשאר נשוי. ותו דטעמו של רבא שאמר ובלבד דמצי למיקם בסיפוקייהו מורה באצבע דאין חי' בין קודם נשואין לאחר נשואין דבכל זמן אין שומעין לה שאומרת פטרני בגט וכתובה. ותו דבמאי דנקט ר"א בלשון עתיד איזיל ואבדוק נפשאי ט' וחידוש גדול יש בו כמ"ש לקמן בע"ה אעפ"י שהרב הכנה"ג לא כתב כלשון הזה אלא כ' ומציא אמרה פטרני בגט ותן לי כתובתי הרדב"ז ע"כ. מ"מ הדבר מתמיה דגם אם נאמר דהרדב"ז סובר דהלכת' כר"א וכדעת ס' התרומו' שהביא הרב המאסף גופיה בסי' א' הגהט"ו אות י"ד עדיין קשה מה זו שתיקה של הרב הכנה"ג כאן דמייתי דברי הרדב"ז כאילו הם הלכה פסוקה ואילו שם בסי' א' הביא דעת כל הפוס' שפ' כרבא ודלא כר"א וכ' שדברי בעל התרו' הם דברי יחיד ולא מצו מימר קי"ל כותיה ע"ש. וגם על הרדב"ז גופיה ק' איך יפסוק כיחידאה היפך פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל הגדולים ולא עוד אלא שלא העלה על דל שפתיו לא פלוגתא דאמוראי ולא מחלו' הפו' בזה אלא פסקיה בסכינא חריפא דיוציא ויתן כתובה וזה דבר מתמיה. גם מצאתי להרדב"ז עצמו בח"ה סי' ש"א רצ"ג שכ' להדיא דה' כרבא דנושא אדה כמה נשים ע"ש. ותו ק' דלפי פי' זה הוי הרדב"ז נדרש ללא שאלוהו דבשאלה לא הוזכר גט וכתובה וכל השאלה לא היתה אלא אי מתירין לו שבועתו או לא:
והמסתכל יפה בדברי הרי"ף סוף פ' הבע"י ובדברי רבינו מהר"י אבן מיגאש ז"ל בתשו' סי' ק"ן ובדברי הרב המאירי בחי' ליבמות שם בעיניו יראה דפלוגתא דר"א ורבא הוא על האשה הבאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידא ודברי ר"א מוסבים על מימרא קמא דר"א היא אמרה מיניה והוא אמר מינה והיינו שהיא טוענת דאינו יורה כחץ ועלה פליגי ר"א ורבא באמר איזיל ואבדוק נפשאי באיתתא אחריתי ורבא אמר נושא כמה נשים והשתא א"ש דנקט ר"א אמר איזיל ואבדוק נפשאי באיתתא אחריתי בלשון עתיד שר"ל שזאת האשה שטענה בפני ב"ד דמניה דבעל הוא אם השיבה הבעל לא כי ממך היא המניעה ואני בריא וחזק ואינו רוצה לפרוע כתובה ואמר שיש נסיון לזה שיבדוק עצמו באשה אחרת ויוליד ואז יתברר שהמניעה ממנה ויוציאנה בלא כתובה עיין בפי' הר"ן על אלו) דברי הרי"ף. ואמר ר"א שגם בזה הדין כמו בדין הראשון ונתן ט' שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ר"ל שאין שומעין לו לומר שתמתין הראשונ' עד שישא אחרת ויברר משום דלשיטתיה אזיל שסובר בעלמא דכל הנושא על אשתו יוציא ויתן כתובה וא"כ אי אפשר לבוא לידי נסיון דבל"ה חייב לגרש כשנושא אחרת ורבא פליג דשומעין לו דלשיטתיה נושא אדם כמה נשים אי מצי למיקם בסיפוקייהו באופן שהם ב' מחלוקיות ומהאחד נמשך השני הפלוגת' הא' היא אי יכול אדם לישא ב' נשים דלר"א יוציא ויתן כתובה כי אין האשה חייבת לסבול צער הקנאה בירך חברתה ויוציא את הראשונה ויתן כתובה ול"ש קוד' נשואין ל"ש אחר נישואין מהני טענתה וצריך לפוטרה בגט וכתו' ורבא אית ליה נושא אדם כמה נשים אי מצי למיקם בסיפוקייהו ול"ש קודם נישואין ל"ש אחר נישואין אין שומעין לה וצריכה לישב תחתיו והיינו דנקטו תרוייהו בלשונ' נושא אדם כולל ב' הסוגים בין בא לישא תחי' בין כבר נשא. ומזה נמשך הפלוגת' הב' בטוענת מיניה הוא המניעה והוא משיבה איזיל ואבדוק נפשאי דלר"א אין שומעין לו כיון דבל"ה מחוייב הוא לגרשה בנישואי השניה ולרבא שומעין לו שהרי רשאי הוא לקיים שתיהן והכי דייקי דברי הרמב"ם ז"ל שבפי"ד מאישות ה"ג כ' דין נושא אדם כמה נשים ובפט"ו ה"ט כ' דין דהוא אומר מינה וכן הטוש"ע בסי' ע"ו כ' דין נושא אדם כמה נשים ובסי' קנ"ד כ' דין דאיזיל ואבדוק נפשאי וז"ב ונכון. ואיך שיהיה המעיין בדברי הראשונים ז"ל הנז' יראה דאפי' לר' אמי לית לה תוספת עיין בש"ע סי' קנ"ד ס"ו שכ' ויתן מנה מאתים אבל לא תוספת. והשתא ק' ביותר על הרדב"ז אם כונתו כמו שהבין הכנה"ג איך פסיק ותני יוציא ויתן כתובה דסתמא משמע אפי' תוספת וזה אינו אפי' בטוענת מיניה שאינ יכול כ"ש בנדון הרדב"ז שלא טענה האשה שום טענ' כמבו' בשאלה שהיו לה בנים ומתו ורוצה להתיר שבועתו כדי לישא אחרת לקיים פו"ר אדרבא כ' בשאלה שחדל להיות לה אורח כנשים שעל הרוב המניעה הוא ממנה. ועל כן לבי אומר שאין כונת הרדב"ז כפשטיה כאשר הבין בדבריו מרן החבי"ב ז"ל אלא כונתו הוא לפי שנשאל (בח"א סי' שכ"ז) על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ומתו בניו והוא מבקש מהב"ד שיתירו לו שבועתו שרוצה לקיים מצות פו"ר אי יכולים להתיר לו והשיב ע"ז באורך דהוי נשבע לתועלת חבירו ואסור להתיר ואם התירו אינו מותר ובסו' התשו' כ' ז"ל ומ"ש חדל להיות ללאה ארח כנשים אינה טענה כלל דלו יהי אלא ששהתה יו"ד שנים ולא ילדה דקייל"ן דכופין אותו לישא אשה אחרת אפי"ה מציא אמרה תפטרני בגט ותן לי כתובתי ואח"ך אם תרצה לקיים המצוה קיים לא מפני קיום מצותך אפסיד אני וכ"ש היכא דאיכא שבועה דחלה שבועה בכולל עכ"ד. ופי' דבריו לע"ד כך הם שלפי שכתוב בשאלה חדל להיות לה ארח כנשי' משמע ליה שכונתו לטעון דכיון דאינה ראויה להוליד עוד אם כן מוכרח הוא לישא אשה אחרת כדי לקיים פו"ר והו"ל כאנוס והאדם בשבועה פרט לאנוס לזה השיב דאין זה ט' ולו יהי אלא שהתה יו"ד שנים ולא ילדה דכופין אותו לישא אשה אחרת בת בנים כמבואר בש"ס והרי"ף והרמב"ם הרי שאנוס כוא לישא אשה אחרת ואפ"ה לד' ר' אמי יוציא ויתן כתו' וק' למה יתן כתובה לימ' אנוס הוא כיון שאין לו בנים ואנן כפינן ליה לגרשה אל"ו מכאן הוכיח הרב שלא מפני אונס האיש לקיום מצותו תפסיד האשה שום דבר אלא גובה כתובתה כתובתה ה"ן לא מפני קיום מצותו תפסיד היא ויעבור על שבועתו אלא שבועתו במקומה עומדת וזה מדוייק בדברי הרב. גם תראה שאמר תחי' קייל"ן דכופין אותו לישא אשה אחרת ולבסוף לא אמר קייל"ן דמצי' אמרה פטרני בגט וכו' משום דלא קייל"ן הכי שתעכב לומר פטרני בגט משום דקי"ל כרבא לגבי ר"א. אכן מדברי ר"א מביא ראי' שאין מועיל ט' האונס שלו להפסיד לאשה שום דבר וזה ודאי יש להתלמד ממנו אעפ"י שהלכה כרבא היינו מטעמ' אחרינ' דנושא אדם כמה נשים ועיין ש"ך ח"מ סי' כ"א ס"ק ג' מה שלמד מדברי הר"ן דאונס לחייב לשכנגדו לא אמרינן וע' בני יעקב (דרכ"ז ע"ג) בהגהות הטו' אה"ע סי' ל"ח ד"ה ב"י והן הן דברי הרדב"ז ודוק היטיב:
או כלך לדרך זו שכונת הרדב"ז הוא עפ"י דברי ריא"ז הובאו בתשו' תומת ישרים סי' פ"ד וז"ל וכבר נהגו כל ישר' שלא לישא ב' נשים ועפ"י המנהג ראוי לדון שכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא והבא לשנות המנהג ולישא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ע"כ ונמצא במקום מנהג חזר הדין לדר' אמי דיוציא ויתן כתובה וכן הרא"ש בתשו' סי' א' כלל ל"ג כתב דכששהתה יו"ד שנים ולא ילדה יגרש הראשונה ויתן כתובה והוו בה רבני האחרוני' ז"ל דזה סותר לדבריו בפסקיו שפ' ה' כרבא ותרגמוה דהך תשו' למקומות שקבלו עליהם חרגמ"ה ז"ל ואינו רשאי לקיים ב' נשים אז יוציא הראשונה ויתן כתובה עי' בהרב מ"מ ח"א חאה"ע ריש סי' כ"ד. ומעתה יתבאר כונת הרדב"ז ע"ד הנ"ל דמייתי ראיה כמו שלא יועיל אונסו של בעל להפסיד כתובתה במקומות שקבלו חרגמ"ה או שפשט המנהג שאין נושאין ב' נשים ה"ן בנדון שאלתו אעפ"י שחדל לה אורח אין אונסו של בעל מועיל כלום כדי להתיר לו שבועתו אבל מודה הרב דבמקום שלא פשטה תקנת רגמ"ה וגם ליכא מנהג וחזר הדבר לדין התלמוד ודאי דה' כרבא זה נלע"ד בכונת הרדב"ז:
תו חזינן להרב קול אליהו שם שאחר שכתב שהריב"ש והרדב"ז אמרו דבר אחד שאם האשה טוענת פטרני בגט וכתו' שחייב לגרש ולפרוע כתוב' כ' עוד וכן דעת הרב תומת ישרים בסי' פ"ד כאשר יראה הרואה עכ"ל. ואני אומר אחרי המחי"ר מכת"ר גם דעת הרב תו"י אינו כן למתבונן יפה בכל משך לשון תשובתו תחי' כ' נר' דאין לכוף ליתן כתובה דה' כרבא דנושא אדם כמה נשים ושוב הביא פלוגת' דהריטב"א וריא"ז מענין חרם רגמ"ה דלדעת הריטב"א לא שייך בזה חרגמ"ה וגם בזה"ז ה' כרבא ולדעת ריא"ז משום חרגמ"ה יוציא ויתן כתובה וכתב דיש לחלק דהריטב"א לא דיבר אלא לענין שרשאי הבעל לישא וכו' וריא"ז מיירי אחר שנשא אם תטעון פטרני וכו' שהדין הוא שיוציא ויתן כתובה כיון שפשט המנהג וכו' ומכ"ש בזמנינו שכותבים שלא לישא ב' נשים וכו' נמצא שכל ט' של הרב שמחייבו לגרש הוא מט' המנהג וחרגמ"ה אבל במקו' שאין חרגמ"ה ולא מנהג כבר כ' הרב דה' כרבא. ואעפ"י שכ' הרב אח"ז ז"ל ועוד שיש לחלק ולומר דרבא דאמר נושא אדם כמה נשים מיירי בשטען הבעל איזיל ואבדוק אנפשאי באיתת' אחריתי וכו' ולהפסידה כתובתה אבל אם אין כונתו להוציאה ורוצה לקיים שתיהן לא אמר רבא דבר זה אלא יוציא ויתן כתו' ועוד דכשתחפש בכל המימרות שאמרו בגמ' כולהו רהטי דיוציא הראשונה וכו' עכ"ד נלע"ד דהר' לא סמך על ב' טענות אלו אם השניה היא היפך כל הפו' שפ' כרבא. וגם הטענה הראשונה כמה היא חלושה והט' שנתן רבא הואיל ומצי למיקם בסיפוקייהו אינו סובל פי' זה לכן אומר אני בלי ס' דרך שו"ט כ' הרב כן ולא סמך ע"ז לפסק ההלכה וראיה גדולה יש לי בזה מסיום תשובתו שהביא תשו' הרא"ש הנז"ל שכ' דיוציא ויתן כתובה וסיים וכ' ז"ל ומכח זאת השאלה ושאר הראיות שכ' לעיל מוכרחי' אנו להעמיד דברי הריטב"א בשאשתו הראשונה מפוייסת ואינה תובעת גט וכתובה (כצ"ל ושם יש טעות) אלא שב"ד רוצים למחות בידו מפאת חרם הגאון אבל כשאשתו הראשו' תובעת גט וכתובה אף הריטב"א יודה שיוציא ויתן כתו' עכ"ד. הנה כאן בסיום פסק' חזר הרב אל ט' חרגמ"ה ולחלק יצא דהריטב"א איירי בהיכא דהאשה שותקת אבל אם תובעת הגט מודה לריא"ז ונמצא כל חיליה מטעם המנהג וחרגמ"ה ואילו היה הרב ז"ל תוקע עצמו בב' החילוקים הנז' לא היה צריך לזה וגם הי"ל להסתייע מתשו' הרא"ש הנז' דמסייע ליה טובא שנראה דפוסק כר' אמי וכמש"ל בשם רבני האחרונים ז"ל. אל"ו משמע דגם הרב תו"י ז"ל הבין בכונת תשו' הרא"ש דמשום מנהג וחרגמ"ה כ' כן אבל להלכה קי"ל כרבא והיינו דמסיים מכח תשו' הרא"ש לחלק בין היכא דאשה שותקת להיכ' שהיא תובעת והכל מטעם המנהג וחרגמ"ה באופן שגם הרב תו"י מודה דהילכת' כרבא ובמקום שאין מנהג וחרגמ"ה אין בטענת האשה ממש והבעל מקיים את שתיהן. וע' בהרב כהונת עולם (סי' נ"א דס"ב ע"ג) מכוון לכל מ"ש ע"ש:
באופן שאני איני רואה מקום לסמוך מן הדין לא על תשובת הרדב"ז אפי' לפי מה שהבין בה הר' הכנה"ג ולא על תשו' הרב תומ"י והנה תראה שהר' כהונ' עולם תמה על הרב תומ"י דאשתמיט מיניה תשו' הריב"ש הנה לדעתו הבין בדעת הריב"ש שפוסק כרבא ואפילו ברוצה לקיים את שתיהן אין טענת האשה כלום ושלא כמו שהבין בכונת הריב"ש הר' קו"א וא"כ כמו שתשו' הריב"ש הוא היפך ס' התומ"י כן בהכרח הוא היפך דעת הרדב"ז אפי' לפי מה שהבין בכונתו הר' הכנה"ג. גם תשובת הרשב"ש סי' ע"ה שהבין הרב קו"א שם מכרזת ואומר' שלא כדברי הרדב"ז ושלא כדברי התו"י ובפרט שראיתי שהביא מדברי הרמב"ם אמתני ותקיפא ומהתימה על הרב קו"א שכ' שהיא חלושה ואשר עיני בשר לו יראה שהיא חומת ברזל וגם מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו בסי' ע"ו ס"ז העתיק כלשון הרמב"ם ממש ומה מקום נשאר עוד לכוף את הבעל לגט וכתובה ועם כי כ"ז פשוט וגם רב חביב' ן' מע' הרב הפוסק יצ"ו לא נסתייע מזה מ"מ הארכתי בזה להוציא מלב השומעים
ואבא היום לדברי הכנה"ג ז"ל שם (בסי' קנ"ד הגהט"ו אות נ"ד) שאחר שהביא דברי הרדב"ז ז"ל כ' ז"ל ונ"ל שאין דין הרדב"ז אמור אלא דוקא כשלא התנו בפי' שאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה אחרת יקח לו אבל אם התנו כן בפי' נושא אשה אחרת ואינה יכולה לומר פטרני בגט וכן ראיתי פה תירייא וכו' איברא שפה תירייא נוהגים לכתוב בכתובות ואם יעבור וישא קודם יו"ד שנים חייב לגרשה וכתו' וכו' וי"ל דוקא כשנוהגים להתנות כן דמדהתנו כן בלא שהתה מוכרח דבשהתה אינה יכולה לומר פטרני אבל כשהתנו דאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה ישא אשה אחרת עדיין אפשר שתוכל לומר פטרני בגט שלא התנו כן אלא כדי שלא תחול השבועה דשלא ישא וכו' אבל לשלא תוכל לומר פטרני לא מהני' ומיהו המחוור דאפ"ה אינה יכולה לומר פטרני בגט עכ"ל. והנה אנכי מריש הוה אמינא וכן כתוב אצלי בזכרונותי (בס' אזן אהרן חאה"ע מער' שין שהתה יו"ד שנים אות ו') שמתוך דברי הרב מ"מ ז"ל בראשון חא"ה סי' כ"ד נר' שחולק על הרב הכנה"ג וסובר דאף אם כתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת אא"כ שהתה יו"ד שנים יכולה האשה לומר פטרני בגט וכתו' וכן מטים דברי הרב קול אליהו ז"ל ע"כ מצאתי כתוב בזכרונותי אמנם עתה שבאנו לעשות מעשה חזרתי על המקרא ועיינתי בדין היטיב ורואה אני שאין דברי הרב מ"מ סותרי' לדברי הכנה"ג ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דנדון הר מ"מ הכי הוה שכתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרי עליה אלא מדעתה ורצונה ושלא יגרשנה אלא מדעתה ורצונה ויהי כי ארכו הימים נשתוו ביניהם וכתבו שטר בזה הנוסח שאם יעבור עוד חמש שנים ולא אבנה ממנו רשאי בעלי לישא אשה אחרת מבלי שאוכל לעכב על ידו מכח תנאי כתובה ועפי"ז הרשיון רוצה האיש לישא אשה אחרת עליה והאשה טוענת כי מעולם לא הורשהו לישא אחרת אלא אחר שיגרשנה מה שלא היה רשאי קוד' לגרשה שלא לרצונה אמנם שישא אחרת עליה בעודה תחתיו לא יהיה הדבר ולא יקום וע"ז האריך הרב בתשובתו הרמ"ה והעלה דכיון דלשון הרשיון מסופק ויכול להתפרש בב' פנים ואיכ' שבועה צריך להחמיר ואינו רשאי לישא עליה דשמא פירוש הרשיון הוא כדבריו ואכתי ארי' דשבועתא רביעא עליה זה קיצור דברי הרב ז"ל והדין עמו שכיון שהשבועה הוא שלא ישא שלא ברצונה וגם שלא יגרשנה שלא מרצונה נמצא אין באפשרות לבעל ליקח אשה אלא ברצון האשה בא' מב' דרכים או שתתרצה שישא עליה או שתתרצה לקבל גיטה דאז ודאי יקח אשה כרצונו כי אין מונע וא"כ זאת האשה שכתבה ברשיון שאחר ה' שנים ישא אשה אחרת מבלי שתוכל לעכב ע"י מכח תנאי כתובה ודאי סובל ב הפירושי' אם כפשטיה שישא אחרת עליה ואם נרצה נפרש גם כן שיגרשנה ואח"ך ישא עליה וזהו שכתב שלא יעכבנו תנאי הכתובה כי בודאי כל שלא תקבל גט ברצון עכוב יש לו וכשתקבל גט מרצון לא יעכבנו תנאי הכתובה ונמצא האי לשון מסופק וצריך להחמיר במקום שבועה:
משא"כ בנדון הרב הכנה"ג שנוסח השבועה היא שלא ישא אחרת אא"כ שהתה יו"ד שנים ולא ילדה וכיון שעברו היו"ד תו אין כאן עסק שבועה כלל והוי כמו שנשבע שלא יעשה דבר פ' עד עבור ג' ימים שאחר הג' ימים תכף מותר לעשותו כי לא חלה השבועה כי אם עד אותו הזמן ובעבור הזמן ממילא הותר ואין צריך שום התרה וז"פ. אלא שב' הצדדין שצידד הכנה"ג אינם מט' שבועה אלא מצד הדין דכיון שעברו היו"ד שנים שהוא זמן השבו' הרי אין כאן סרך שבועה כלל וחזר הדין לסיני לדין הגמר' ולפי דברי הרדב"ז מדינא מי שרוצה לישא אשה על אשתו יכולה הראשונה לומר פטרני בגט ותשא אשה כרצונך ומ"ש בכתובה שלא ישא אא"כ עברו יו"ד שנים אין הכונה שישא עליה אלא להודיע שאחר יו"ד שנים אין עליו שבועה ויעשה כדין לישא אחר שיגרש הראשונה ויש לפרש עוד שר"ל שלא ישא אלא אחר יו"ד שנים ור"ל שאחר יו"ד שנים ישא עליה והו"ל כאלו מפורש התנו בשטר הכתובה שישא עליה ולא יגרשנה ובזה מודה הרדב"ז כיון שהתנו בפי' ואמר שזה הצד הוא יותר מחוור אצלו והנה הרב מ"מ ז"ל יודה בזה כיון שחומר שבועה אין כאן וזה לענ"ד ברור ופשוט:
כי מן הבא"ר תמיהני על הרב מר בריה בס' קול אליהו שם שהביא דברי הר' ר' אבה"ו ז"ל ותמה עליו בזה"ל ואני בעניי נוראות נפלאתי עליו דמה ס' יש בלשון זה כיון שלשון השבועה היתה שלא ישא אשה אחרת עליה ובלשון הרשיון כתוב לישא אחרת וכו' הרי מפורש שאם יעברו חמש שנים שישא אחרת עליה בלתי גירושין דהא עליה כ' בכתובה וברשיון כתוב מבלי שתוכל לעכב עליו מכח תנאי כתובה וכו' וגדולה מזו כ' הרב המאסף וכו' עד סוה"ד ודבריו שגבו ממני עכ"ד. ואני עני ואביון תמהני על תמיהתו והפלאה זו איני יודע מה היא דאם היה כתוב ברשיון שישא אחרת עליה היה מקום לתמיהתו הנ"ל אבל ברשיון אין כתוב עליה ושפיר יש להתפרש הב' הפירושים כמו שביארתי שב' דברים מעכבים אותו לישא אשה או רצונה לקבל צרה או רצונה לקבל גט ואם נפרש כדבריה שיפטרנה בגט וישא אחרת קאמר אכתי א"ש אומרו שלא יעכבנו תנאי כתו' כי גם זה שלא יגרשנה בע"כ מתנאי הכתובה הוא ואחהמ"ר מכבוד הרב קו"א ז"ל לא דקדק יפה בדברי הרב מ"א ז"ל ועל חינם השיגו. מכל מה שביארנו בין תבין למה שהיק' מר אהובינו מעלת הרב הפוסק יצ"ו על הרב הכנה"ג ז"ל וז"ל עוד הוק' לי על חילוקו של מרן החבי"ב ז"ל דקפסיק ותני דאפ"ה אינה יכולה לומר וכו' דכיון דהתנאי סובל ב' פירושים וכו' אמאי לא מחמירינן בספק שבועה וכו' וכמ"ש הרב מ"מ ז"ל וכו' עכ"ד לישרי לן מר דלק"מ. מתוך כל מה שביארנו הוברר דבנדון הרב הכנה"ג אין כאן עסק שבועה כי אחר היו"ד שנים אין מקום לשבועה כלל ואף שהרב גו"ר כתב שנהגו להתיר השבועה אחר היו"ד שנים ונתן ט' קלוש בדבר כבר השיב על דבריו הרב קו"א ז"ל שם סי' י"ד ואינו אלא מנהג' בעלמ' ואין לו שורש בדין. גם מה שתמה עוד מעלת הרב הפו' יצ"ו על דברי הרב קו א ז"ל שכ' כ"ש וכ"ש כשכותבין שלא ישא אשה אחרת עליה ותמה עליו הרב הפו' יצ"ו דמבואר בדברי מרן החבי"ב שאף שכתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת וכו' סובר שאינה יכולה לו' פטרני וכו' עכ"ד יצ"ו:
גם בזה אחהמ"ר מכת"ר לא צדק כי בנדון הרב הכנה"ג אין כתוב תיבת עליה ובנדון הרב מ"מ כתוב עליה וזהו שדקדק הר' קו"א וכ' כ"ש וכן הוא האמת כי בודאי בכתובות שכתוב עליה מורה באצבע שישא אשה אחרת עם הראשונה דמלת עליה ר"ל להיותה נשואה עמה כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתי"ב ויעויין מהרימ"ט ח"א סי' קי"ח וגם זה ברור ופשוט:
ועתה נבוא לפיסק' דדינ' הנה הביא מע' רב נהורא"י הרב הפוסק יצ"ו דברי הרב קו"א ז"ל שכתב בתשו' הנז' ז"ל אך הכל תלוי לפי ראות עיני הדיין שאם רואה שיש אהבה ביניהם ואף אם ישא אחרת יקח לה ביה אחרת ויזכור לו מעשה הראשונה ויתנהג עמה כהלכת גוברין יהודאין מוטב ואם יראה הדיין כי גדלה השנאה ביניהם ויש לחוש שלא ישגיח עליה אעפ"י שיש לו כדי לזון שתיהן חזר הדין כאילו אין בידו לזון את שתיהן וכופין אותו שיוציא ויתן כתובה ע"כ ומזה למד הרב הפו' יצ"ו על זה האיש דנ"ד דודאי כייפינן ליה שיוציא ויתן כתובה עכ"ד ידידנו מע' הרב הפו' יצ"ו. וכשאני לעצמי אעיקרא דדינא איני רוצה לסמוך על דברי הרב קו"א ז"ל בזה אחר דמסבר' דנפשיה אמרה ולא הביא שום ראיה לדבריו ובעיני דלא שפיר חזו כמו זר נחשב לדון את האיש הזה על שם עתיד ולמיסמך נפשין לכוף שיתן גט וכתובה ולהכנס בס' גט מעושה אשר ידוע כמה החמירו בו ראשונים ואחרוני' ומי הכניסנו לזה הדחק בהיות דרך כבושה ומרווחת לפנינו והנח לו לבעל שישא אחרת כדינו. ואח"ך נר' מה מעשיהו עם אשתו הראשונה אם יתנהג עמה כשורה מוטב ואם לאו שיצערנה בענין הנוגע לה בשאר כסות ועונה אזי נחייב אותו עפ"י הדין ולכוף אותו לגרש אבל לעשות כפיה מקוד' מה ט' וסברא יש בזה והלא האדם עשוי להשתנות ון' אדם ויתנחם ואפי' אם היום אין לו אהבה עמה שמא למחר יחזור מדעתו ויהיה לו אהבה עמה ויתנהג עמה כהלכת גוברין יהודאין. באופן שאיני מוצא מקום לסמוך בזה על דברי הר' קו"א ז"ל. ומ"מ אומר אני לפי שבבית דיננו לא נשמעו הטענות שבין איש לאשתו אם באולי בפני עט"ר מוה"ר ראש"ל מגן אברהם יצ"ו נצבו טענותיהם אם ירא' בעיניו שיש ט' מספקת לכוף לגרש מעתה מחמת המחלוקיו' שעברו לית דין צריך בשש אבל לכוף מעתה מחשש העתידות אין דעתי מסכמת. זה הנלע"ד לדעתי הקצרה ולמעשה את אשר יבחר בו ראש הממשלה עט"ר מוה"ר יצ"ו יקריב אליו ממני יצאו הדברים קטינא דארע"א דישראל
אענה ס"ט
הלכות גטין