כפי אהרן חלק ב· רבי אהרן בן עזריאל
אבן העזר · סימן ב
שאלה ראובן נשוי עם לאה אשתו מזה יותר כעשרה שנים ולא נפקדו בזש"ק. והן כהיום ראו' הנז' רוצה לקחת לו אשה אחרת על אשתו לאה הנז' כי הוא גברא דאמיד בנכסי דמצי למיקם בסיפוק שניהם. ולאה טוענת על ראו' בעלה שאם רוצה לקחת לו אשה אחרת שיפטרנה בגט כשר ויפרע לה כתובתה שאינה יכולה לסבול צרתה בצדה בשום אופן באמרה שבעלי הנז' איננו מתנהג עמי באהבה וחיבה כהלכת גוברין יהודאין מקדמת דנא. וכנודע לכל רוב תחבולותיו ומזימותיו וערמותיו ומסיבת רוע הנהגתו עמדי כבר עמדנו ע"פ המגר"ש כמה פעמים ואינו מטה אזן לקול מורים ויתנו עדיהן חו"ר וגאוני עיקו"ת ירושלם ת"ו בהמעכב"ד שבידי שהוא גברא ד"א ציית דינא. ולאיש אשר אלה לו כיצד אוכל לשבת עמו יחדיו. הן בהיותי רק אני לבדי בגורלי רע ומר היה גורלי וחיי תמרורים מינה לי בעלי הנז' שלא כדרך בנ"י בזווגם נאה ומשובח. ואיך אעשה כאשר תהיה צרתי בצידי ויקניטיני בעמל וכעס כדרכו תמיד. ולמה לי חיים כאלה. לא אקבל את זאת. וראיה לרוב שנאתו עלי שבזה הפעם אשר התגלע הריב בינינו בעמדינו לפני דין תוה"ק על מבוכה זאת. חו"ר ב"ד הצדק פסקו שאינו רשאי ליקח לו אשה אחרת עלי כלל בלתי רשותא והורמנותא דב"ד רבה. וכאשר כי הוא איש נותן כתף סוררת לקול המורים ואיננו שומע לדין תוה"ק. עשה בהצנע מעשה ונשתדך עם אשה שאינה הוגנת לו וברח בהחבא לארץ אחרת ליכנס עמה לחופה. לולא אחזו בעכבותי"ו אנשים אחרים כבר בצע מעשהו. ובכן לא אוכל לשבת בחדרתו כלל. ותובעת אני ממנו שיפטרני בג"כ ויפרע לי כתובתי. והאיש והאשה שניהם יחד למשפט נקרבו. ויורנו נא המורה לצדקה הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה דבר זה כבר נפתח בפוסקים הלא בספרתם. ספיר גזרתם. ולא אעלה ארוכ"ה להוציא עת"ק את דבריהם בפרטים וסעיפים השייכים לזה שלנדו"ד לא נ"מ ולא מידי לענין דינא. וע"כ הלכתי אחרי הקוצרי"ם בדבר הנוגע לנדון שלפנינו במיצוי הדין לבד. וזה החלי בעזר צורי וגואלי. ואען ואומר כי לענ"ד שבנדון כזה לא איתלי אינש על יבשתא שיפסוק לומר שראובן הנז' יכול לישא אשה אחרת על אשתו. ולאה הנז' צדקה בטענתה שתובעת ממנו גט וכתובה וכאשר אפרש שיחתי לקמן בע"ה הגם כי לכאורה נראה דמצד טענת הבעל דהוא גברא דמצי למיקם בסיפוקייהו יכול הוא ליקח אשה אחרת עליה שכן הורו גדולי המורי"ם דהלכתא כרבא לגבי ר' אמי ביבמות פ' הבע"י. זולת הגאון בעל התרומה שפסק כר' אמי כמ"ש מהריב"ל בח"א סוף כלל ב'. ומהר"י מינץ סי' יו"ד וכן מסיק הרב בעל נתיבות משפט ד' רכ"א יעו"ש. הנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן אה"ע סי' קנ"ד ס' יו"ד פסקו כולם כרבא. והגם שהרא"ש בתשו' ריש כלל ל"ג נראה מדב"ק דפסק כר' אמי יעו"ש. הנה אתו רבנן בתראי ופירשו דבריו דפסק כרבא עיין למהריב"ל שם מה שתירץ בשם גדול אחד בדורו ואחריו כל ישרי לב הרב נתיבות משפט ד' רכ"ה שם והרב משאת משה בראשונות אה"ע סי' כ"ד ועד אחרן הרב מר בריה דרבינ"א בס' קול אליהו סי' י"ג וגם לדעת מהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' ס"ד שהעלה דדברי הרא"ש בתשו' פליגי אהדדי יעו"ש. הנה כתב מרן בח"מ סי' קי"ו בשם הר"י בן הרא"ש דהפסקי' הם עיקר וכן הוא בכללי הפוס' להרב הכנה"ג סי' ס"ט יעו"ש. ומכ"ז נראה דהצדק עומד לימין הבעל דמצי לישא אחרת על אשתו. אכן הריב"ש בתשו' סי' צ"ה והרדב"ז בח"א סי' שכ"ז כולהו ס"ל דלא אמרו נושא אדם כמה נשים היכא דמצי למיקם בסיפוקייהו אלא לענין דאינ' יכולה לעכב על ידו. אבל אם הראשונה אומרת כיון שאתה רוצה לקיים מצותך תפטרני בגט וכתוב' הדין עמה כמו שהעלה הרב קול אליהו ז"ל שם עיין עליו. וכן הביא דברי הרדב"ז הללו מרן החבי"ב בהגהות הטור סי' קנ"ד סנ"ד יעו"ש ומהתימא עליו שלא הביא סברת הריב"ש שדעתו כהרדב"ז כמו שנתבאר. והגם שמרן החבי"ב שם לחלק יצא שאין דין הרדב"ז אמור שיכולה לומר פטרני בגט ותן לי כתיבה אלא דוקא כשלא התנו בפירוש שאם שהתה עשר שנים ולא ילדה אחרת יקח לו אבל אי התנו כן בפירוש נושא הוא אשה אחרת ואינה יכולה לומר פטרני בגט. איברא שפה תירייא נוהגים לכתוב בכתובות ואי יעבור וישא אחרת עליה קודם ששהתה עמו עשר שני' ולא ילדה חייב לפרוע לה כל סכי כתובתה ויפטרנה בגט כשר לאלתר. ויש מקום לומר דדוקא כשנוהגים להתנות שאם ישא אחרת עליה וכו' ויפטרנה בגט וכו' התם הוא דאינה יכולה לומר פטרני כששהתה עשר שנים דמדהתנו כן בלא שהתה מוכח כששהתה אינה יכולה לומר פטרני והו"ל כאלו התנו בפירוש שלא תוכל לומר פטרני בגט. אבל כשהתנו דאם לא ילדה ושהתה עשר שנים שיו כל לקחת אשה אחר' עדיין אפשר לומר שיכולה לומר פטרני. דלא התנית כן אלא כדי שלא תחול השבועה דלא ישא אשה אחרת בחייה אף דשהת' עשר שנים ולא ילדה. אבל לשלא תוכל לומר פטרני בגט לא התנית. ומיהו המחוור דאפי"ה אינ' יכול' וכו' יעו"ש:
הנה בודאי בנדון כזה יורה יורה מרן החבי"ב ז"ל דיכול' לומר פטרני דהרי הרב קול אליהו שם בתשוב' דהעלה דבמקום שכותבין התנאי אין שום ס' בדבר דאם שהתה וכו' ישא עליה בלי שום ספק כתב בסו"ד דהכל. תלוי לפי ראות עיני הדיין שאם רואה שיש אהבה ביניה' ואף אם אחרת יקח לו וכו' ויזכור לו מעשה הראשונה ויתנהג עמה כהלכת גוברין יהודאין מוטב. ואם יראה הדיין כי גדלה השנאה ביניהם ויש לחוש שלא ישגיח עליה אעפ"י שיש לו כדי לזון את שתיהם חזר הדין כאילו אין בידו לזון את שתיהם וכופין אותו שיוציא וכו' יעו"ש בדב"ק. והשתא ק"ו הדברים אם בנדון הרב שהאיש הוא בחזקת כשרות ורק שמץ דבר נמצא בו אם יראה הדיין כי גדלה השנאה ביניהם ויש לחוש וכו' קא פסיק ותני חזר הדין וכו' על אחת כו"כ בראובן הנז' המפורסם לכל בתחבולותיו ורמאותיו אנוש רמ"ה לכל אדם ואיננו שומע לקול מורים ולא ציית דינא ככתוב בהשאלה הא ודאי שהצדק לימין האשה התובעת ממנו שיפטרנה בגט ויפרע לה כתובתה. והדבר מוכרע מאליו כי מי יגש להיות ערב להאשה הנז' אם לא יתנהג כהלכת גוברין יהודאין אחרי שאינו שומע לדין תוה"ק וכל חו"ר וגאוני עיקו"ת נלאו עמו לבקש תרופה ללאה אשתו ולא עלתה בידם ומה תעשה יום מחר אשתו העלובה עם אישה הבוגד קשה מעללים הלזה בקחת לו אשה אחרת ויוסיף על חטאתו פשע להכעיסה ולהקניטה. כי ע"כ נר' לע"ד ברור דלנדון כזה אין חולק והדין עם האשה. ואם אינו רוצה לא לגרש ולא ליקח אשה הקולר תלוי בצואר ראובן שמתבטל ממצות פו"ר. הן אמת כי בארצות המער נושאין אשה לסוף עשר שנים כשלא ילדה ואין פוצה פה והתם היינו טעמא דבמערב יש שני מנהגים דאות' שכות' למנהג המגורשים כיתבים בכתובה ולא ישא אשה אחרת עליה בחייה אלא מ"פ ורצונה או ע"פ התקנה האחרונה והתם היינו טעמא דאין פוצה פה משכחת לה שהבעל שנושא אשה אחרת עליה היה ע"פ רצונה או ע"פ התקנה האחרונה משנת גש"ן שאפי' ילדה ומתו לסוף עשרה שנים כיון שעברו עשר שנים ואין לו זש"ק יכול הוא לישא. והנישואין לדעתה דהכי הוא מעיקרא שיתנהגו עפ"י התקנ' ואותם שכותבים למנהג התושבים כותבים ולא ישא אשה אחרת עליה בחייה אלא כפי התקנה הנהוגה בזמן הנז' וכיון דהתקנה כך היתה מעיקרא אין מקום לדבר
וראיתי להרב קול אליהו ז"ל שכתב תו"ד וז"ל לפי מה שנוהגים לכתוב בכתובה וכו' דכיון דהרב המאסף פשיט' ליה אפי' אם אינו כתוב עליה אפי"ה נושא עליה ואינה יכולה לומר פטרני בגט וכתובה. כ"ש וק"ו כשכותבין שלא ישא עליה אא"כ שהתה וכו' דמשמעותה דכששהתה ישא עליה בלא גט וכיון דאין גט אין כתובה יעוש"ב. ודב"ק שגבו ממני דהמעיין יראה בלשון מרן החבי"ב שהעתקתי לשונו דמאי דפשי' ליה למר הוא אפי' היכא שאין כותבין תנאי השני שאם עבר ונשא תוך הזמן כמנהג תירייא וע"ז מסיק מרן החבי"ב ז"ל דאפי' אם לא נכתב תנאי הב' אפ"ה אינה יכולה לומר פטרני וכו'. ברם תנאי דולא ישא אשה אחרת וכו' כתוב בכתובה וע"ז בחלקו"ת ישית מרן החבי"ב בדברי הרדב"ז. ומדב"ק נר' שהבין בדברי מרן החבי"ב דמה שסיים וכ' דהמחוור דאפ"ה אינה יכולה לומר. ר"ל דאפי' שאינו כתוב תנאי דולא ישא אשה אחרת וכו' וחולק על הרדב"ז והוא פלא דבפשיטות לשונו ברור כשמש כמ"ש. עוד הוקשה לי בחילוקו של מרן החבי"ב דקא פסיק ותני דאפ"ה אינה יכולה לומר וכו' דכיון דהתנאי סובל ב' פי' וב' שקולים ואין כאן דוחק בלשון אמאי לא מחמרי' בס' שבועה כדאמרינן בכמה דוכתי. וכמ"ש הרב לחם רב בתשו' סי' מ"ט שכ' בס"ד יש להחמיר בנדו"ד מכח השבועה וכו' וכמו שהביא ראיה לנדונו הרב משאת משה באשה שנתנה רשות וכו' והרב כ' שם וכ"ש בנדו"ד יעו"ש. ואני אומר דכ"ש וכ"ש בלשון תנאי הכתובה דנוכל לפרשו בפשי' בלתי דוחק דנדון דידיה כבר השיגו הרב מר בריה שם כמ"ש המעיין משא"כ בלשון התנאי הכתוב בכתובה דסובל הב' פירושים כמ"ש המעיין:
איך שיהיה תבנא לדיננא דנר' לע"ד דהדין עם האשה שיפטרנה בגט כשר ויפרע לה כתובתה עיקר כתובה ותוספת כאשר הורה גבר הר' קול אליהו שם בסוף תשובתו יעו"ש. וכ"ז אם יסכים עמי עט"ר מר ברישא הרב הגאון המפורסם ראש"ל אחד היה אברהם שיחיה לעד אמן. ואם דברי אלה לא עלו לרצון לפניו הרי הם בטלים ומבוטלים כאפס ותוהו נחשבו. וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות. אלה כ"ד עמוס התלאות מוקף חבילי טרדי"ן מבית ומחוץ הבע"ח פעה"ק ירושת"ו. הצב"י מעט דב"ש ס"ט.
הלכות כתובות