כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן יא
הלכות נדה
כתב מר"ן בש"ע סי' קצ"ו ס"ה וכן אם עברה וטבלה בשביעי ביום עלתה לה טבי' ע"כ. יש לחקור אם דיעבד טבלה בז' ושימשה אם סותרת וצריכה מנין אחר וטהרה אחרת וצדרי הספק הוא לפי דקיל"ן דפולטת ש"ז סותרת יום א' וכמש"ל סי' קצ"ו סי"א וכל אשה המשמשת אם מתהפכת במיטה וכ"ש אם הולכת ברגליה פולטת ש"ז כמבואר בפ' יוצא דופן ד' מ"א ע"ב ומ"ב ע"א ובפוס' וכיון שכל פולטת סותרת אותו יום א"כ אפשר שצריכה למנות יום א' בטהרה ולחזור ולטבול.
הנה הא מילתא תלייא באשלי דברבי דהנה שם בפ' יוצא דופן אבעייא לן פולטת ש"ז אי סותרת או לא רואה הוייא וסותר' או נוגעת הוייא ואסיקו כולהו אמוראי אביי ורבא ור' יוסף דרואה הוייא וסותרת ואע"ג דלעיל בד' ל"ג ע"א בעי ליה רמי ב"ח פולטת ש"ז מהו שתסתור וא"ל רבא לפום חורפא שבשתא כמה תסתור תסתור ז' דיה כבועלה תסתור יום א' ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם כבר כ' התוס' דרבא חזר בו כשהשיב לו ולטעמיך זב היכי סותר וכו' אלא שלא תהא טומאת זיבה מפסקת בניהם וכן הורה ר"ת שאשה ששמשה ואח"ך ראתה לא תתחיל לספור ז' נקיים עד שיעברו ו' עונות וכו' ע"ש. וכ' הרא"ש ז"ל בפ' בנות כותים שהראב"ד ז"ל נשאל על דין פולטת ש"ז והשיב שלא אמרו פולטת ש"ז שסותרת אלא לטהרות בלבד אבל לבעלה אינה סותרת וראייה מדאמר לקמן גבי קושי דבר הגורם סותר ושאין גורם אינו סותר ופולטת אינה גורמת שום טומאה לבעלה אינו סותרת לבעלה והיק' עליו הרא"ש וז"ל ותמוהין דבריו היאך תסתור לחצאין שעלו לה ימי ספירתה לבעלה וטהורה לשמש ואסורה לטהרות ולקדש ולמקדש ועל ההיא דקושי מהו שתסתור בזיבה פרש"י וקרי אעפ"י שאינו גורם לו זיבה גורם מיהא טומאה יום אחד הילכך סותר יום א' וכו' ועוד הביא ראייה הראב"ד מדתנייא לקמן ד' ס"ז ר"ש אומר ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אלמא אי לאו חששא דשמא תראה דם לאחר תשמיש משמשת והולכת ואינה חוששת שמא תפליט ש"ז ולא מסתבר שלא היתירה התו' אלא ע"מ שלא תתהפך ולא תלך כלל אחר תשמיש כל היום ובפ' המפלת גבי טועה אמר בעשרין וחד תשמש והרא"ש ז"ל דחה גם ראיה זו וז"ל ונ"ל שאינה ראיה דפולטת אינה סותרת יום אחרון דודאי דם בזבה וזיבה בזב שסותרין כל המנין סותרין עד ערב יום ז' אבל פולטת ש"ז שאינה סותרת אלא יום א' אם פלטה אחר שספרה מקה"י שוב אינה סותרת דעיקר סתיר' ש"ז הוא משום דלא מקרו נקיים וכיון שספרה מקה"י וטהרה לבעלה כבר שלמו הנקיים ושוב אין ש"ז סותרת וכו' ושו' מצאתי כדברי בשם הרי' וכו' כ"ש קרי שאינו סותר אחר טהרה ונכון להחמיר כדברי הרי' ע"כ דברי הרא"ש ז"ל הרי מבואר דל"מ לדעת הראב"ד שסובר דש"ז אינו סותר כלל דפשי' נמי דביוה הו' אחר מקה"י אינו סותר אלא גם לדעת ר"ת שהביאו הרא"ש שם בתחי' דבריו דפולטת רואה הוייא וסותרת גם לבעלה יום א' זהו דוקא בתוך הז' אם פלטה וכגון ששמשה בהתר קודם ראייה ומשו"ה בעינן ו' עונות אבל ביום ז' אם שמשה דיעבד אף דודאי פולטת אינה סותרת ושזה דעת הר' יונה ז"ל ג"כ. איברא דאני עני הדעת והתבונה נתקשו לי דברי הרא"ש אלו ולא זכיתי לירד לסוף חילוקו במ"ש בנותן ט' דודאי דם בזבה וזיבה בזב שסותרין כל המנין סותרי' נמי כל יום ז' אבל ש"ז שאינה סותרת אלא יום א' כיון שעבר מקצת יום ז' כבר שלמו ז' נקיים ושוב אינה סותרת ולא ידעתי לחלק ביניהן דממ"ן אי אמרי' מקה"י ככולו והאי מקצת יום האחרו' חשבי' ליה כאילו הוא מיום הבא אחריו א"כ גם דם בזבה נמי לא לסתור ביום ז' והכי ס' רבי יוסי בנזיר ד' ט"ו ובפסחי' ד' פ"א ע"א עיין דברי רש"י ותוס' בריש העמוד ותוס' נזיר ד' ו' ע"ב ד"ה קסבר וכ"כ הרשב"א בתוה"א בית ז' שער ה' ד' קפ"ג ע"ג וז"ל לר"י טעמא משו' דכתי' אחר תטהר אחר מעשה תטהר וכיון שטהרתה התו' אחר שספרה מקה"י והיתירה לבעלה היאך תסתור ספירה למפרע ולדידן נמי מותרת היא אחר מעשה אלא דלדידיה סלקא ליה טהרה גמו' אפי' במקה"י ולדידן סלקא לה טבי' אלא דאי חזייא סתרה ספי' ע"כ. ועיין מה שהארכנו בעניותי' בענין זה לעיל בסי' הקודם. נמצא דהא מילתא פלוגתא דר"י ורבנן היא דלר"י אמרי' מקה"י ככולו ושוב אינה סותרת ולרבנן מקה"י ככולו אמרי' דוקא אם לא ראתה באותו יום אבל אם ראתה סותרת וא"כ מה ט' יש לחילוק הרא"ש בין פולטת לרואה דאי משום דמק"י ככולו הלא כי היכי דדם בזבה סותר גם פולטת הי"ל לסתור והאי כדיניה והאי כדיניה דם סותר כל המנין ופולטת סותרת יומה ואי משו' שכבר עבר מקה"י בטהרה הלא ברואה דם לא סגי בהכי אלא בעינן נקיים עד הערב והכי נמי הול"ל בפולטת. גם בדברי הרא"ש הראשונים שהיק' על הראב"ד ז"ל ודבריו תמוהין היאך תסתור לחצאין שעלו לה ימי ספירתה לבעלה וטהורה לשמש ואסורה לטהרות ולקודש ולמקדש ע"כ. וגם דחייה זו לא ידעתי מה כוחה יפה ואימא ה"ן לבעלה אינה סותרת ומותרת לשמש ולטהרות סותרת ואפשר שכונתו להק' כמ"ש הרמב"ן הביא דבריו הרשב"א ז"ל בתוה"א שם ד' קפ"ד ע"א שהביא תשו' הראב"ד זו וכ' עליו וז"ל ובודאי שדברי הראב"ד מכריזין בטעמן שכל שאינו גורם אינו סותר ולא מצינו לובן באשה לבעלה אלא שיש לבע"ד לחלוק ולומר שלא נתנה תו' דבריה לשעורין וכיון דסתרה לטהרות סותרת לבעלה דנקיים מכל ראיה דטומאה בעינן וקראי נמי דייקי דכתיב ואחר תטהר וביום הח' תיקח לה ולפי מידה זו יש שטהורה בז' לביתה ובח' עדין סופרת וכו' ע"כ אלמא פשטיה דקרא דחקו להר' ז"ל דפשטיה דקרא משמע דבז' טובלת ומותרת לבעלה בלילה ומחר בח' תביא קרבנה ואפשר שגם הרא"ש כיוין לזה במ"ש היאך תסתור לחצאין ותנא אקרא קאי דמשמע דבחדא מחתא מחתינהו.
אכן ראיתי להרשב"א ז"ל בתוה"א שם ד' אחר שהביא דברי הרמב"ן אלו וכ' עליו ז"ל ונ"ל שלא מן השם הוא זה דפולטת שסותרת בזיבה משום דחשב לה רואה אמרה תו' פולט' כרואה ש"ז והילכך ממילא שמעי' דלטהרות בלבד שגורמת הוא שסותרת אבל לבעלה אף שתמ"ל שהיא כרואה לובן באשה אין לנו לאשור אותה על בעלה ולא שנתנה התורה דבריה לשיעורין אלא שבקה לאורייתא דהיא מוקמת נפשה והא נמי דכתב מרנא דקראי דייקי הכי דא"כ לפי מידה זו יש שטהורה בז' לביתה ובח' עדין היא סופרת כן הוא באמת דהא קרא אחר תטהר כתיב אלמא מותרת היא אחר מעשה הטבי' דבר תו' ולא אסרה לשמש משום שמא תפלוט ותאסר להביא קרבנה אלמא קראי לאו מיגד אגידי למימר אלא בשיכולה להביא קרבנה למחר שא"כ נמצא אתה אוסרה לביתה אחר מעשה הטבי' ואפי' תאמר שלא חשש הכתוב לפולטת אפי"ה נמצאת אוסרה לילך ואפי' להתהפך במיטה וכו' ואין אומרים לקרא ע"כ כשאינה מתהפכת במיטה כתיבה ואעג"ב דרבא נמי דחיק ומוקי קרא דורחצו במים בשאינה מתהפכת והטבילוה במיטה לא דמי דהתם לא משרא שרא להו רחמנא אלא בדאתרמי ולא נתהפכה אבל שהיתירה לכתחי' לשמש אחר מעשה לא משמע דלא היתירה אלא בתנאי שלא תתהפך דקרא סתמא קאמר וקרא דכתי' וביום הח' תיקח בשלא שמשה א"נ במשמשת והטבילוה במיטה עכ"ד כונתו ז"ל מבוארת דקרא דוביום הח' אינו מקושר עם ואחר תטהר בהכרח דהא אחר תטהר פי' לבעלה לתשמיש וכיון ששמשה אסו' לקודש ולמקדש ואינה יכולה להביא קרבנותיה למחר ומוכרחי' אנו לומר דמ"ש וביום הח' היינו להיכא דלא שמשה בליל ח' או אי איתרמי דהטבילוה במיטה ולא נתהפכה אבל סתם אשה המשמשת כדרכה ומתהפכת והולכת אינה יכולה להביא קרבנה אלא עד יום ט' וא"כ אין סתירה מהכתו' לס' הראב"ד איברא דדעת הרמב"ן ז"ל צ"ע דהוא ז"ל סובר דקראי אגידי וגם דחה ס' הראב"ד ז"ל ולדעתו פולטת סותרת וא"כ ק' קראי במאי מוקים להו דאיך אמרה תו' ואחר תטהר לבעלה והתירה לשמש ואמרה תו' שביום ח' תביא קרבנותיה הלא אינה יכולה להביא. והיא גופא ק' על הראש' לפי מה שכתבנו בכונתו דמ"ש היאך תסתור לחצאין וכו' שכיוין לקו' הרמב"ן הנז' מקרא דוביום הח' אלמא משמע ליה דקראי אגידי וא"כ ק' דהם ב' הפכים ואחר תטהר מתיר התשמיש בליל ח' ואיך ביום ח' תביא קרבנותיה ואף שכתב הרא"ש בדחייתו הב' על דברי הראב"ד דפולטת ביום ז' אינה סותרת ודוקא ראית דם הוא שסותר זה אינו מספיק כי זה דוקא לבעלה הוא שאינו סותר אבל לטהרות ודאי טמאה היא ככל אשה ששמשה את ביתה דנוגעת היא בלי ס' ואסורה לקודש ולמקדש והנלע"ד לומר בכונ' הרמב"ן דס"ל דקרא דואחר תטהר דחקינן ומוקמינן ליה שתשמש ולא תתהפך ואז תביא קרבנותיה בח' וכונתו ז"ל להק' על הראב"ד שכ' ואין סברה לומר דלא היתירה אלא ע"מ שלא תתהפך וכו' וע"ז דחה הרמב"ן בחוזק דודאי על כרחין צריכי' אנו לומר דקרא בהכי מיירי שלא התירה התו' התשמיש אלא ע"מ שלא תתהפך ושבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי נפשיה וכמ"ש רבא בגימר' ע"פ ורחצו במים ומפרש דבריו דודאי אנו מוכרחי' לומר כן משום דקראי אגידי ואיך אמרה תו' שתביא קרבן ביום ח' אם תשמש ותתהפך הלא נוגעת היא וצריכה טבי' והערב שמש אל"ו בהכרח לומר דמה שהתירה תו' לשמש בואחר תטהר היינו בענין שלא תתהפך וממילא נסתרה ראייתו של הראב"ד דפולטת אינה סותרת מהך דואחר תטהר דשנייא ההיא שאינה פולטת ואינה מתהפכת אבל אם מתהפכת ופולטת ודאי סותרת. זה נלע"ד נכון בכונ' הרמב"ן אבל בדעת הרא"ש לא יתכן לומר כן כמובן וע"כ צ"ל שאין כונ' קו' הראשונה כדברי הרמב"ן וכמש"ל אלא בסברא בעלמא מדחי ליה ובעיקר ישוב הכתובי' אפשר יסבור כדעת הרשב"א ז"ל דקראי לא אגידי ודוק.
ועלה בדעתי ליישב עוד דעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל בחדא מחתא בא"א דהנה התוספו' בנידה ד' ס"ז ע"ב ד"ה אבל כ' אהך ברייתא דואחר תטהר ר"ש אומר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסו' לעשות כן שמא תבא לידי ס' צ"ל אסו' לעשות כן לטבול דאי התשמיש מהו שלא תבא לידי ס' וכו' ועוד היכי שרו רבנן לשמש הא אמרי' לקמן הרי זו תרבות רעה וכו' וכן כ' עוד התוס' לעיל בד' כ"ט ע"ב ד"ה ר"ש ע"ש ועיין לעיל בסי' הקודם הרחבתי הדיבור ככל הצורך בבי' דבריהם ובדברי המהרש"א ע"ש והשתא נאמר דהרמב"ן והרא"ש קיימי בשי' התוס' הנז' דואחר תטהר לא בא להתיר תשמיש אלא להתיר הטבי' דוקא ואמר ר"ש שחכמים גזרו ואסרו אף הטבי' שמא ע"י שתטבול תבא לשמש אבל התשמיש מדאורייתא אסו' ומעתה א"ש קראי ואחר תטהר שמותרת לטבול וביום הח' תביא קרבנותיה בלי פקפוק כיון שלא שמשה אין כאן פולטת ואל תשיבני דא"ה בפשי' הו"ל להרא"ש והרמב"ן לדחות ראיית הראב"ד מהך דואחר תטהר דההיא לא קאי אתשמיש כלל אלא אטבי' דוקא ולעולם התשמיש אסו' מן התו' ואימא הכי נמי דאסו' מתרי טעמי מצד שמא תראה דם וגם מצד שמא תפלוט או ודאי תפלוט ולמה לא דחו כן בפי' הא ל"ק דלשיטתיה דהראב"ד קמדחו ור"ל ל"מ לדידן דס"ל דואחר תטהר אטבילה קאי ולא אתשמיש דפשי' שאין שום ראייה משם אלא אפי' לשיטתו של הראב"ד דואחר תטהר אתשמיש קאי אפי"ה מדחו ליה מר כטעמיה ומר כטעמיה הרמב"ן דחה דמוכרת לומר דקרא איירי בגונא דאינה פולטת כגון במשמשת ולא תתהפך ולא תלך וזה מכח וביום הח' דמיגד אגידי. והרא"ש דחה דפולטת ביום ז' אינה סותרת וקראי לא אגידי כמ"ש הרשב"א כ"ז כתבו לדעתו ולשי' של הראב"ד דואחר תטהר אתשמיש קאי אבל אינהו בדידהו אפשר סברי כדעת התוס' הנז' דהתשמיש בל"ה לא הותר מן התורה וקראי אתו כפשטייהו ואחר תטהר לטבי' דוקא ומחר ביום ח' תביא קרבנותיה. ובהכי א"ש ומדוקדק לשון הת"כ פ' מצורע פ' ט' פי' ב' ששם הובאה ברייתא זו וכ' שם ואחר תטהר אחר מעשה תטהר לטהרות אבל אמרו חכמים אסו' לעשות כן וכו' ע"כ הוסיפו מילת לטהרות שלא הוזכר בתלמוד ואפשר שהוא לכונה הנז' דתטהר לטהרות דוקא היינו לקודש ולמקדש כדי שתוכל להביא קרבנותיה למחר ביום הח' אבל לא לתשמיש דאם תשמש הרי היא פולטת ואסור להביא קרבנותיה מחר וס"ל דקראי אגידי כדעת הרמב"ן ומשו"ה כ' דההיתיר הוא דוקא לטהרות ולא לבעלה ומדוייק שפיר לדעתם ז"ל שו"ר שכל הב' תי' אלו שכתבתי ליישב דעת הרמב"ן כתבם הרמב"ן ז"ל בפי' בחי' לנידה נדפסו בס' ה' שיטות על ד' ע"ב שם הביא דברי הראב"ד בתשו' הנז' וכ' עליו ז"ל וזו אינה ראייה די"ל התו' לא חששה לפולטת שאפשר לה שלא תתהפך וכו' א"נ תטהר לתרומה וקדשים ואסרו חכמים לעשות כן שמא תבא לידי ס' ראייה והכי תנייא בהדייא בספרי אחר מעשה תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים וכו' ע"כ ובסיום דבריו כתוב ובודאי שדברי הראב"ד מכריזין בטעמן וכו' עד ובח' עדין סופרת כמו שהעתיק הרשב"א ז"ל וסיים עוד וכ' ודברי הרמב"ם מטין שהפולטת סותרת יומה לכל דבר אבל רבינו הגדול והגאונים לא חששו לכתוב הדבר ובעל נפש יחוש לעצמו עכ"ד הנך רואה שהב' תי' שכתבתי ליישב דעת הרמב"ן הזכירם הוא בפי' ובזו דחה ראית הראב"ד וא"כ לדעתו קראי אתו כפשטן ומ"ש בסו"ד דקראי הכי מוכחי מוכרח לשיטתיה דהראב"ד קאמר דגם לשיטתו אין ראייה משם.
ולדאתאן עלה לחקירתינו נראה להדייא דהרמב"ן ז"ל חולק על דברי הרא"ש וס"ל דפולטת גם ביום הז' סותרת דמדמוקי לה בשלא תתהפך א"נ שאינה מותרת לבעלה אלא לטהרות דוקא אלמא אם משמשת ופולטת מותרת גם ביום ז' וזה שלא כדברי הרא"ש ור"י ז"ל גם הרשב"א ז"ל שם בתחי' דבריו הביא ראיית הראב"ד הנז' מהך דואחר תטהר וכ' וז"ל מיהו מורי הר' יונה ז"ל תי' בזה דלאחר גמר ספי' אין פליטתה סותרת דמקה"י ככולו וכ' עליו הרשב"א ז"ל ויש לעיין דא"כ אפי' דם נמי וכר"י דאמר הכין גבי שומרת יום כנג"י וכדכתי' לעיל עכ"ד הרי דהרשב"א ז"ל היק' על דברי ר"י ככל מה שהקשינו לעיל בעניותי' על דברי הראש' ז"ל ופשט דברי הרשב"א מורים שדחה דברי ר"י בקו' זו ונמצא מעתה הדבר במחלוקת שנוי דלדעת רבינו יונה והרא"ש פולטת ביום הז' אינה סותרת משום דמקה"י ככולו אעג"ב דאם ראתה דם סותרת פולטת ש"ז אינה סותרת ולדעת הרמב"ן והרשב"א גם פולטת סותרת. ואמנם נר' דאין להוכיח מדברי התוס' הנז"ל דנידה דס"ל דפולטת אינה סותרת משום דמוקמו לברייתא דואחר תטהר לענין טבי' וכתבו שהתשמיש אסור ולומר דהט' דהתשמיש אסור הוא משום חששא דשמא תפלוט ודאי אין להוכיח זה דאימור לאו הכי טעמייהו אלא ט' דהתשמיש אסור הוא שמא תראה דם ותסתור ואכתי פולטת ש"ז לא ידענו מה דעתם בזה ועם כי זה דבר פשוט מ"מ לא נכחד מלהביא ראייה גמורה לזה שהרי הרשב"א הביא פלוגתא דהראב"ד ור"י והר"ן בענין פולטת וכ' בסו"ד ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו כדברי ר"י הזקן ע"כ. והוא עצמו לקמן בשער ו' כ' ז"ל ויש מקילין לטבול אפי' ביום ז' דר"ש לא אמר אסור לעשות כן אלא לשמש אבל לטבול לא ובעייא דר"פ לא על הטבי' הייתה אלא על הביאה ומאי ליטבלן תשמיש ואינו נכון דר' יאודה ורבא דאתקינו ביומא דח' משום צינה וכו' בתר חומרא דר"ז הוה ור"פ דבעא מיניה על מאי דאתקין איהו בתמניא הוא דבעא ואהדר ליה רבא דאסו' לעשות כן אלמא אף הטבי' עצמה אסור ביום ואם עברה וטבלה כ' הראב"ד בשם ר"א משבחא דלא עלתה לה טבי' ואינו מחוור דכולי האי לא נחמיר וכו' ע"כ וע"ש בבד"ה שהרא"ה חלק עליו ורצה להתיר הטבי' וחזר הרשב"א במשמרתו וחיזק את דבריו וכ' שדברי הרא"ה הם כדברי הרז"ה אבל הם היפיך דברי כל הראשוני' הראב"ד ור"א משבחא והרמב"ם דלדעת כולם הטבי' אסו' ושלא כמו שפי' הרז"ה דפי' ליטבלן הוא תשמיש עש"ב הרי מבואר דעת הראב"ד עצמו דר"ש הטבילה קאמר שאסור לעשות כן אבל התשמיש אסור מן התו' וזה כדעת התוס' והשתא אי יש מקום לומר דהסוברי' דהתשמיש אסור מהתו' ור"ש הטבי' קאי סוברים דפולטת סותרת דט' דתשמיש אסור מן התו' הוא שמא תפלוט ג"כ א"כ הראב"ד ז"ל סותר את עצמו. וגם לא היה לו להרשב"א לומר בהך פלוגתא דהראב"ד וריה"ז ובעל נפש יחוש לעצמו כדברי ר"י כאילו אין חו' על הראב"ד אלא ריה"ז והלא ר"א והרמב"ם והתוס' סברי דלא כותיה ובפשי' היה לו לאסור כיון דרבים נינהו נגד הראב"ד. אבל האמת יורה דרכו כי אין משם שום ראייה לדין פולטת דהתם ט' רבה איכא לאסו' התשמיש שמא תראה דם ותסתור שבראיית דם לכ"ע סותרת ואין חולק בזה ואמנם לדין הפולטת אין משם שום ראייה לא לאיסור ולא להתר ונשארו הראב"ד וריה"ז דוקא במחלוקת זה ע"כ כ' הרשב"א מהיות טוב ב"נ יחוש לעצמו במחלוקת שקול ולרוב פשיטו' דברים אלו לא היה מן הצורך לכותבם אבל הארכתי בזה לפי שראיתי להגאון המפורסם בעל נודע ביאודה ז"ל במה"ב חיו"ד סי' קכ"ה שכ' וז"ל ואמנם גוף ראיית הראב"ד אינו אלא למאן דמפרש אחר מעשה תטהר לתשמיש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן לשמש נמצא מדאורייתא מותרת לשמש אבל לפרש"י ותוס' ד"ה אבל וכו' שמותרת לטבול אבל אסרו חכמים הטבי' א"כ איכא למימר שבאמת התשמיש אסו' מן התו' משום פולטת ש"ז פכ"ד ולא ידעתי למה הטריח הר' את קולמוסו לכתוב דברים אלו אם לומר שרש"י ותוס' סוברי' דפולטת ש"ז סותרת דלא כהראב"ד זה ודאי אינו כמו שכתבנו ואם להחליש כח ראייתו של הראב"ד אין צורך לזה דכבר דחו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ראייתו. איברא דסוף סוף דברי הראב"ד הם סותרים דפשט דברי הרשב"א שם בשער ז' שכ' דר"ש הטבי' קאי והתשמיש אסור מן התו' ועלה מייתי ס' הראב"ד לאסור גם דיעבד הטבי' משמע דגם הראב"ד ס"ל הכי דר"ש הטבי' קאמר דמן התו' מותר וחכמים אסרוהו אבל התשמיש מן התו' אסור וכיון שהתשמיש אסור מן התו' א"כ מה מקום יש לראיית הראב"ד מהך דואחר תטהר להתיר פולטת ש"ז והלא אין כאן תשמיש וכדדחי ליה הרמב"ן ז"ל. וגם ראיתי להר' נו"ב שם בסי' קכ"ו שהביא משם בעלי הנפש להראב"ד שכתב להדייא שהתשמיש מותר מן התו' וחכמים אסרוהו וליישב דבריו נלע"ד שדעת הראב"ד הוא כמ"ש התוס' שם ז"ל וכן משמע מדקאמר ונטבילנהו ביממא דז' ומשני משום דר"ש אלמא הטבי' קאמר ר"ש דאסור מיהו זה יש לדחות דלעולם קאי התשמיש אבל טבי' שרייא לר"ש אלא אחרי כן החמירו לאסו' גם הטבי' גזירה שמא תשמש ע"כ ועיין דברי הרמב"ן בחי' שם שכ' דלא הוי גזירה לגזירה דבמקום כרת גזרי' גזירה לגזי' ע"ש וכ"כ הר"ן והשתא יהיה זה דעת הראב"ד דודאי ר"ש התשמיש קאי דמהתו' מותר וחכמים אסרוהו וא"ש ראייתו מכאן לפולטת ש"ז דאינה סותרת. ואפי"ה סו' הר' דהאמוראים עוד הוסיפו גזי' אחרת שלא לטבול ג"כ וס"ל דאם טבלה דיעבד לא עלתה לה טבי' מפני ב' הגזירות הנ"ל והרשב"א ז"ל חלק עליו בזה דאין להחמיר דיעבד.
ודרך הילוכי חזיתי עוד להר' נו"ב שם שהביא ראיית הראב"ד הנז' ודחיית רבינו יונה ז"ל והרא"ש ז"ל הנז' והט' שביאר הרא"ש דש"ז אינו סותר ביום הו' משום שאינו סותר כל המנין אבל דם שסותר כל המנין סותר גם ביום ז' וכ' הר' ז"ל ואני אומר דראיית הראב"ד נכונה דתינח זה לפי האמת שש"ז אינו סותר כל המנין רק יומו אבל אי הוה ש"ז סותר כל המנין ודאי שהיה סותר גם ביום הז' ולפי"ז ק' התם בפי רמי ב"ח פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי נמי דסתרה כמה תסתור תסתור ז' דיה כבועלה וכו' והנה זה אינו כו"כ ראיית הכרחית למימר שדי כבועלה ויותר הו"ל לרבא למימר תסתור ז' א"כ גם ביום ז' סותרת ורחמנא אמר אחר תטהר אחר מעשה תטהר ולפי הנראה רבנן דדרשו אחר תטהר אחר א' לכולן וכו' ור"ש דדריש אחר מטעה תטהר לא פליגי מר אמר חדא וכו' אל"ו מדלא הוכיח רבא מזה מכלל דכל דין ש"ז שסותר אינו רק לטהרות ולא לבעלה וכדברי הראב"ד עכ"ד. הנה מ"ש הר' דרבנן ור"ש לא פליגי ומר א"ח ומר א"ח אע"ג דהתוס' שם סברי דפליגי מ"מ הרמב"ן ז"ל שם בחי' כ' כדבריו דאפ"ל דלא פליגי ע"ש. אך בעיקר מה שרצה ליישב בדעת הראב"ד גמגומי דברים קחזינא ואינו מתיישב כלל שהרי הא מילתא דפולטת דסותרת לדעת ריה"ז הוא משום דלקמן ד' מ"ב אבעייא להו פולטת רואה הוייא וסותרת או נוגעת הוייא ואינה סותרת ופשטו כולהו אמוראי דסותרת וגם כאן דבעי רמי ב"ח ורבא וא"ל דאינה סותרת דכמה תסתור וכו' כ' ריה"ו דחזר בו רבא מדפריך ליה ולטעמיך ושתק ומכ"ז הוכיח ריה"ז דפולטת סותרת וע"ז בא הראב"ד ואמר דמאי דאבעייא. לן בפולטת אי סותרת כולה בטהרות מיירי ופשיט להו דסותר אבל לבעלה לא אבעייא להו כלל דפשי' להו דאינו סותר וכ' שראייתו מהך דואחר תטהר וע"ז דחו הרא"ש ורב"י דלעולם אימא לך דאבעייא להו לבעלה ופשטו דסותר ובודאי הנך ו' סותר והך דואחר תטהר לא תברא דההיא ביום ז' היא דש"ז אינו סותר. והשתא מה תיקן הר' נו"ב באומרו שראייתו מדברי רבא שאמר כמה תסתור וכו' אמא פשי' ליה לרבא דלא אמרו פולטת לא לטהרות ועדיין ק' בסוגייא דד' מ"ב שלא הוזכרו שם דברי רבא אלו במאי קבעו אי לבעלה הוא היפיך דברי הראב"ד ואי לטהרות בעו כטעמיה דהראב"ד מוכרח דפשי' להו מן הברייתא דואחר תטהר ולא מדברי רבא שלא הוזכרו שם וחזרה דחיית הרא"ש ורבי"ו למקומה ועוד אעיקרא היסוד נופל גם בסו' זו דד' ל"ב הבעיין במאי קמיירי אי מבעייא לטהרות ועדין לא שמע דברי רבא אלמא פשי' ליה דלבעלה אינו סותר מכח הברייתא דואחר תטהר ולא מתוך דברי רבא ושפיר קמדחו הרא"ש ורבי"ו. ואי מבעייא ליה לבעלה א"כ עדין ק' מה שהיק' הר' ז"ל דהי"ל לרבא לומר כמה תסתור ז' והרי התו' אמרה ואחר תטהר כיון שהוא בא להוציא השיבוש מלב הבעיין והוא נשתבש שסותר ז' יקשה לו מן התו' ויאמר לו אל"ו שאינו סותר לבעלה ובזה היה מגלה דעתו שפולטת ש"ז אינה סותרת לבעלה. סו"ד אחהמ"ר הראויה לכבודו לא תיקן כלום בדברים אלו ורבא ה"ה דהוה מצי למדחי הכי לא דחדא מינייהו נקט ואיך שיהיה לחקירתינו הדבר במחלוקת שנוי בין הרא"ש ורבי"ו להרמב"ן והרשב"א כנז"ל.
והנה רבינו הב"י ז"ל בסי' קצ"ו הביא דברי סמ"ק שכ' ז"ל וכן אם טעתה במנין יום א' וטבלה ושמשה צריכה להמתין ו' עונות שלימות וזהו ד' ימים ואחר תמנה יום א' נקי ותטבול אך סתירה שלאחר ז' כגון שלא טבלה כראוי ושמשה ה"ו טובלת בכל עת עכ"ל וכ' הרב"י דמ"ש דסתירה דלאחר ז' אינה סותרת אפשר שנתכוון לדברי הרא"ש שכ' דפולטת ש"ז ביום ז' אינה סותרת משום דמקה"י ככולו וכ' עוד אם באנו להסכים דברי סמ"ק עם דברי הרא"ש ז"ל צ"ל דמ"ש בתחי' דבריו אם טעתה יום א' צריך להמתין ד' ימים דמיירי ששמשה בליל ז' קודם שהאיר היום דאז לא עלתה לה טבי' ולא מקרי מקה"י ככולו אבל אם שמשה ביום ז' ביום אחר מקה"י היינו דין דסיפא שאינה סותרת עש"ב. ואין ס' דרבינו הב"י ז"ל מפני שלא מצא חולק על דברי הרא"ש ורבי"ו רצה להסכים גם דעת הסמ"ק לדעתם אבל באמת אין שום הכרח בדברי הסמ"ק לפרשם כן ואדרבא פשט הדברים מורים להיפיך דבכל יום ז' קאמר דסותרת ומ"ש בסיפא סתירה שלאחר ז' היינו ביום ח' וכך ראיתי להלבוש שפי' כן שכ' ז"ל אבל סתירה של אחר ז' כגון שטבלה בליל ח' אלא שלא טבלה כראוי אין כאן סתי' כלל שכבר ספרו ז"נ ע"כ אלמא משמע ליה דדוקא בליל ח' אין סותרת אבל כל יום ז' עד הערב סותר ואעפ"י שבריש דבריו כ' כגון שטבלה בליל ז' ושמשה בו בלילה צ"ל דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא שימשה בלילה לא ה"ה ביום ודיוקא דסיפא יוכיח וכן ראיתי להר' ש"ך ס"ק כ"ד שהביא דברי הב"י וכ' וצ"ע לדינא דפשט דברי הסמ"ק נראה דלאחר ז' דוקא עכ"ד והב"ד הר' חו"ד ע"ש ולע"ד שמרן ב"י ז"ל בדרך אפשר אמר כן ולא החליט המאמר שזהו דעת סמ"ק בודאי וראייה לזה שבש"ע העתיק דברי סמ"ק כצורתן ולא הוסיף ולא גרע ולא רמז לנו שום דבר מפירושו הנז' בב"י ונראין לי הדברי' שהניח הדבר סתום והרוצה לפרש יפרש. ואיך שיהיה הר' ב"י לא ראה דברי הרמב"ן הנז"ל דאילו ראה דברי הרמב"ן הנז' דבהדייא חולק על דברי הרא"ש ורבי"ו אין ס' שהיה מפרש דברי סמ"ק כפשטן. והנה הלבוש והש"ך אעפ"י שלא ראו דברי הרמב"ן אלו תפסו הדברים כפשטן כ"ש לנו עתה שנגלו לעינינו דברי הרמב"ן ודאי צריך להחמיר גם בשימשה ביום ז' לספור ד' ימים נקיים ואח"ך תמנה יום א' לתשלום הז"ל ולטבול כדברי סמ"ק. וראיתי בס' חדש זה שמו לחם ושמלה שתמה על הש"ך שתפס דברי סמ"ק כפשטן דאתי דלא כמאן דהא להראב"ד פולטת אינה סותרת אפי' תוך ז' ולהרא"ש ורבי"ו בז' מיהא אינו סותר עכ"ד. ולא דיבר נכונה דהא איכא דפת הרמב"ן החולק על הרא"ש ורבי"ו וגם הרשב"א היק' על דברי רבי"ו מ"ש פולטת ש"ז מרואה דה. בהא סלקינן ובהא נחתינן דודאי מי שרוצה להקל בזה יש לו על מה לסמוך הרא"ש ורבי"ו ויצטרף ג"כ דעת הראב"ד דס"ל דגם בתוך ז' אין פולטת סותרת אע"ג דלא קיל"ן כותיה לתוך ז' מ"מ ליום ז' יצטרף עם הרא"ש ורבי"ו וכ"ש אם נאמר כמ"ש הרשב"א דגם הרי"ף והגאונים שהשמיטו דין זה דפולטת משמע דס"ל כהראב"ד ונמצא הן רבים עתה דקיימי בשי' זו מ"מ רבינו הב"י גמגם על דפת הרי"ף והגאונים לכן בעל נפש יחוש לס' הרמב"ן והרשב"א והסמ"ק לפי פי' הלבוש והש"ך ומהיות טוב להחמיר גם בשימשה ביום ז' להצריכה מנין אחר וטבילה אחר' הנלע"ד כתבתי וצור ישר' יצילנו משיגיאות כי"ר כ"ד אענ"ה ס"ט.