אור ברסלב
כפי אהרן חלק א יורה דעה › סימן י

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

יורה דעה · סימן י

סימן ט

הלכות נדה

חזר הרב הנ"ז והשיב לי במכתבו יום טו"ב חשון התרל"ב וז"ל.

יושב בשבת תחכמוני עמוד הימני רבים חקרי לב אשר אתו. אין חקר לתבונתו. שהלכה כמותו. באשר ה' איתו'. מע' הר' הגדול מעוז ומגדול חסין קדוש כל רז לא אניס ליה בנסתר ובנגלה כמוהר"ר נר"ו הוא אהרן קדוש ה' מורינו ורבינו' צ"ו והיה אדירו ושמרו כרועה עדרו ועליו יציץ נזרו כיר"א

אני טרם אחלה לדבר אקוד ואשתחוה מול הדרת כבוד תורתו וגופא בתר רישא טובא מיגרר גריר בקידה ת"ק על הברכים ועל השוקים וכפי פרושות ה"ן צולין בתפלה לפני ישב עולם חי וקיים ובריא אולם בעושר וכבוד תורה וגדולה בהשקט ובטח כי"ר. או"ת זה מדבר להגיד כי ישר האירו אל עבר. פני הנהו זהרורי דרב דברות מלהבות קדשו תשובה מאהבה על אשר שאלתי ממעכ"ת שיחל"א ע"ד נשים הטובלות ביום ולפי רב הענוה ענותו תרבני ופנה אל האזוב אשר כמוני ומיהדר אשריותא משום תקנת בנות ישר' הצנועות עלץ ליבי ויגל אורו עיני ודמי עלי כמאן דשדרו ליה פתקא מן שמייא והני מילי דמר כתבתים בקונטריס ואולי אוכל בע"ה להדפיסם בסה"ק אשר קריתי לי אור לי אשר עומד כפת בדפוס. אכן לא אכחד כי בקונטריסי כתבתי דיש לפקפק ע"ד קדשו מה נשתנה יום ז' מיום ח' דבח' התיר בשופי משום דקי"ל דבדיעבד עלתה לה טבילה ואילו ביום ז' כ' מה"ר נרו' חלילא חלילא להתיר וכו' והלא הלכת פסוקה דגם בז' אם טבלה ביום עלתה לה טבילתה ונימא א"כ דמשום אונס צנועות שרו אכימייא לטבול ביום. ולא נעלם ממני שיש חולקין אך אנן בדידן אנו סמוכין על השולחן הטהור בתריה דמר"ן הוא הקדוש גרירנא ועליה דמר סמיכנא ותו דלי ההדיוט אין הנדון דומה דע"כ לא כ"כ רש"ל ז"ל אלא לענין חפיפה דמלבד דאיכא דעות הפוס' דטפי עדיף בלילה שלא כדעת רש"י ז"ל אף גם זאת דמשמע ליה מדלא הוזכר בש"ס ופוס' דאיכא איסורא והתירו בדיעבד אפילו בלא אונס. ידים מוכיחות דליכא איסורא אלא דטוב יותר ביום וכיון דאין כאן לא איסורא קלילא בעלמא. אמטו"ל אמרי' שפיר דטפי עדיף למדחי האי מקמי אידך לפום מאי דמשמע ליה דהא דצניעות וכו' איסורא מבואר בתלמוד משא"כ בהך דטבילה ביום דמשום גזירה דסרך בתה נגעו בה וכיון דאמרו בהדייא בש"ס דהוא משום גזירה פשיטא ודאי דאיכא איסורא ככל שאר גזרות דרבנן דאיכא איסורא לעובר ע"ד ז"ל. והא פשיטא דחשיב איסור חמור טפי מאיסו' דהרגשת הטבילה דאינו רק משום צניעות. וכ"ש דלפירש"י עירובין נ"ה ע"ב אין שום איסור ואפי' מדרכי צניעות זולת היכא דאיכא למיחש שירדפו הנואפים וכמ"ש הגאון מהרש"ל עצמו א"כ כיון דבטבילה ביום ח' איכא איסו' ברור מגזירת חז"ל משום סרך הבת. הגם דבדיעב' עלתה לה טבילה מ"מ מאן לימא לן דשרינן לכתחי' משום צניעות והרגשת הטבילה וס' תשו' רש"ל אינו מצוי אצלי לחזות בנועם שיח שפתי צדיק ז"ל דלכאו' ק"ל מאי דקרי ליה איסור מבואר בתלמוד שקורא עליהן ארור שוכב וכו' דהיכי קרי ליה איסורו מבואר בתלמוד מאחר דלפרש"י ז"ל מלבד דאינו מבואר אלא אפי' רמז בעלמא ליכא וכמ"ש הגאון עצמו בתחלת דק' אלא שכ' דע' פנים לתורה. ונהי דנוכל לפרש כפי סברת רבינו הרוקח ז"ל מ"מ לא יצדק לומר דאיסורו מבואר בתלמוד וצ"ע עכ"ד תלמיד בקונטריסי ועם אדוני הסליחה להודיעיני אם צדקתי בדברי ואל יאשימני אשר ילדות היתה בי והעזרתי להשיב עד"ק כי תורה היא וללמוד אני צריך וא"ש את"מ ורק אין דבר זולת להתפלל לפני אלהינו שבשמים נזכה להתראות בביאת משיחנו ובנין במ"ק בב"א הכ"ד הצעיר וזעיר חזקיהו מדיני ס"ט.

וזאת תשובתי על דב"ק א"ך טיב לח' שב"ט תרל"ב

האירו ברקיו אותיות פורחות פרח שושן במכתבו למן יום טו"ב חשון נתמלאה הבית כולו אורה ושמחה מידיעת שו"ט שירבה ויגדל. ועל מאי דשקיל וטרי מר על דברי וביקש ממני לחותו דעי זאת אשיב הנה מ"ש מעכ"ת שתמה עלי בקונטריס דמה נשתנה יום ו' מיום ח' דבשמיני התרתי בשופי משום דקיל"ן דבדיעבד עלתה לה טבילה ואילו ביום ז' כתבתי חלילא חלילא להתיר וכו' והלא גם בז' אם טבלה דיעבד עלתה לה וכו' לדעת מר"ן הקדוש ז"ל דגרירנא אבתריה עכ"ד מר יצ"ו ואני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר להתיר בז' דס"ס אינו דומה דיעבד שהזכירו הפוס' דהיינו באקראי בעלמא שעברה וטבלה בז' לדיעבד שאנו אומרים שמורים לה לכתחילה לטבול רק כי היסוד בזה כי כל דבר שהוא ק' מאד כ' הפוס' שדינו כדיעבד וכן כ' ה' מנחת כהן הב"ד הר' י"מ ז"ל אות קל"ב ומשם כמה פוס' דכל דבר שהוא טורח לתקן חשיב כדיעבד וזה כלל גדול ידוע ומפורסם לכל תופס ספרי הפוס' ז"ל. וה"ן כיון שהנשים הצנועות יש להן בושה גדולה חשיב כדיעבד אבל לא דיעבד ממש אלא לכתחי' מורין להם כן ולכל המרבה נחשוב הבושה הזאת כאותן הדברים שהתירו בתלמוד אונס צינה או גנבים וסגירת העיר. והנה בתלמוד לא התירו פ"י האונסים האלו רק לטבול בח' וכמ"ש להדייא התוס' בד' ס"ז ד"ה משום והרא"ש והרשב"א בת"ה וכ"ז כבר הובא ביתה יוסף אין כאן דבר חדש וגם להסוברי' דגם בז' אם טבלה דיעבד עלתה לה טבילה הדין כן דאין להתיר בז' משום אונסים הללו רק בח' דוקא וזה דעת כל הפוס' הראשו' והאחרוני' ז"ל וכן פ' מר"ן בש"פ להדייא לא נמצא בזה רק דפת הרא"ה ז"ל בבד"ה לבדו דסבר מימר דגם בז' מותר מפני האונסים הנ"ל. ונדחו דבריו שהם הפך כל הראשוני' כמבואר בדברי הרשב"א במשמרתו פ"ש ותרי ט' תריצי יש בזה א' כי אלו הם ב' גזירו' הגזירה הא' היא שמא תראה ותסתור אחר שתשמש ביום הו' ונמצאו באים לידי איסו' כרת זהו הט' שלא תטבול ביום ז' והגזירה הב' היא משום סרך ביתה ומזה הט' גזרו שלא לטבול ביום גם בח' וא"כ כאשר יגיענו האונס וההכרח לבטל דברי חכמים נשתדל בכל האפשר לבטל הגזירה היותר קלה והגדר היותר החיצוני אבל היותר פנימי ישאר במקומו לשמור את דרך עץ החיים. ומה שקשה ע"ז דהוי גזירה לגזרה כבר תי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן דבמקום שיש לחוש שמא יבא לידי איסור כרת גזרינן אפי' גזירה לגזירה פ"ש. ועוד ט' ב' אמיתי גם הוא כי כל עצמינו לא היתרנו בח' אלא מפני שאין דרך אחר לנטות כי אם היה איזה הפרש בין יום ח' לט' אה"ן גם בח' לא היינו מתירי' אחר שיש תקנה בדבר להמתין עד ט' אבל כיון שבאמת ח' וט' וכל הנמשך דין א' להם כי בכולן אסורה לטבול משום סרך ביתה נמצא שאין תקנה בדבר על כן חשיב כדיעבד ככל הדברים שיש בהם טורח דחשיבי כדיעבד ונידחה גזירת חכמים מפניהם. והי"ט שהתירו בש"ס בח' דוקא משום צינה וגנבים וכיוצא ומשום דלא אפשר אבל בז' לא התירו משום שאין כאן אונס ולא דוחק כדי לבטל הגזירה הזאת דשמא תשמש ותסתור ותבא לידי איסור כרת שהרי סמיה בידן ויש תקנה בדבר להמתין עד יום ח' דאז ליתא כלל לחששא זאת. אעפ"י שיש חששה אחרת דסרך ביתה מ"מ היא קלה הימינה וה"ן אותה הגזירה שאין לה תקנה אחרת תתבטל והיינו ממש מ"ש בעניותין כי בז' חלילא חלילא להתיר כיון שיש תקנה להמתין עד ח' ומדברי רבותינו ז"ל נלמוד ואחריהם נלך ולא נוסיף מדעתינו חלילא שום דבר.

ומ"ש עוד כת"ר ותו דאין הנדון דומה לראייה וכו' דע"כ לא כ' כן רש"ל אלא לענין חפיפה דאיכא מ"ד דטפי עדיף בלילה. אף גם זאת דמדלא הוזכר בש"ס ופוס' משמע להו דליכא איסור אלא דטוב יותר ביום וכיון דאין כאן אלא איסור קלילא אמטו"ל אמרו דטפי פדיף למדחי מקמי אידך לפום מאי דמשמע להו דההיא דצניעות איסור מבואר בתלמוד וכו' משא"כ בהא דסרך ביתה שהוזכרה בש"ס להדייא וכו' פי' דחשיב אימור חמור טפי מאיסו' הרגשת הטבי' דאינו אלא משום צניעות פכ"ד יצ"ו. אמינא ליה לרו"מ שזה גרם לו מפני שלא נמצא איתו תשו' רש"ל לראות הדברים בשורשן והנה הר' ז"ל ביאר דבריו וכ' דלדעת רש"י ז"ל מ"ש בש"ס אשה חופפת ביום וטובלת בלילה דוקא ביום צריכה לחוף ובלילה אסור משום דמהומה לביתם ואף שהתוס' כ' לפרש"י דטוב יותר קאמר ולעולם אפי' לכתחי' מותרת לחוף בלילה מ"מ הגאון רש"ל שם בתשו' דחה דברי התוס' והוכיח דלרש"י אין שום היתר לכתחי' לחוף בלילה רק לדעת השאלתות הוא דס"ל דאדרבא יותר טוב החפיפה בלילה ואפי"ה כ' הר' דמשום ט' דצנועות כי רבה היא אף אם נאמר דה' כרש"י ואסו' איכא לחוף בלילה לכתחי' מ"מ מט' הצניעות הס' חשבינן ליה כדיעבד וכיון דשרי בדיעבד לחוף בלילה שרינן נמי לכתחי' מט' צניעות. ונמצא מעתה דאיסו' החפיפה בלילה לדעת רש"י הוזכר בתלמוד לדעת הר' ז"ל לא חומרא בעלמא ואפי"ה מתיר אותו הר' מט' הצניעות והיינו ממש כעין גזי' דסורך בתה דהוזכר בתלמוד ולא הותרה לכתחי' לא דיעבד וא"כ יפה לימדתי מדברי הר' להתיר בנ"ד מט' צניעות כיון דאלימא מילתא דצניעות לאחשובי כדיעבד. ולכי תידוק יש מקום לנו לומר דעדיף נדון דידן מנדון הר' ז"ל דאילו בנדון דידהו שהיה המרחץ בחצר בהכ"נ עמדו והתקינו לכתחי' לעשות החפיפה בלילה נמצא עקרו הדין של חפיפה ביום לגמרי על כל הנשים שבעיר ההיא. כ"ש בנ"ד שלא אמרנו שכל הנשים יטבלו ביום ח' רק אותם הנשים שיש להם שכנים או בנים וחתנים גדולים שיתפרסם טבילתן להן דוקא התרנו מפני האונס. ולכל שאר הנשים שאין להם ט' זה אכתי קיימא תקנה דרבנן דלא יטבלו רק בלילה כדינן. גם מה שכ' עוד מני"ר דדעת רש"י ז"ל בעירובין אינו כדעת הרוקח ולדעתו אין שום איסור כלל בפרסום הטבילה ותמה רו"מ איך יצדק ע"ז לומר דאיסו' מוזכר בתלמוד. אומר אני מה בצע בתמיהות וכבר בעל הרוקח עצמו הרגיש מזה ואמר שאעפ"י שרש"י לא פי' כן מ"מ ע' פנים לתורה ולדעתו ז"ל שזהו פי' התלמוד קרי ליה שפיר רש"ל איסו' מוזכר בתלמוד וכמה פעמים אין מספר נמצאו לגדולי הראשונים ז"ל פי' שונים בתלמוד ויש מי שחושש לכל פי' ופירוש מהם וידוע דהבעל הרוקח היה מקובל גדול ודבריו נאמנו מאד ונתקבלו ברוב ישר' ובפרט שבתחי' תשו' רש"ל הנז"ל כ' בזה"ל בענין ההוראה שהורה הגאון הזקן מלא רוח חכמה שארי מהר"מ מפאדוואה ז"ל ובנו הגאון אשר בא למלאות מקום אבותיו בחכמה ובחסידות מוה"ר יודא ז"ל אשר איזן ותיקו וגדר הבקעה אשר מצא קצת גדרה מהורם באשר בשכבר גידרו אבותיו הקדושים גאוני עולם מהר"ר יאודה ומה"ר אברהם מינץ יצ"ו ותוכן ההוראה בענין בית המרחץ שיכנסו הנשים בלילה מפני שבהמ"ר עומד בחצר בהכ"נ וכו' והצנועות מתביישות גם מידת חסידו' בידן להסתיר הטבילה כאשר ייסד המקובל הגדול בעל הרוקח. וראייתו מש"ס עירובין וכו' ואף שרש"י פי' פי' אחר מ"מ פ' פנים לתורה וכו' ומקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתן בפני בעליהן ומצאו עילה ודחו הטבילה עד מוצאי שבת כאשר העיד הזקן אברהם המון גוים ז"ל ע"כ החזיר בנו העטרה ליושנה כאשר תיקנו אבותיו שהתפיפה תהיה בלילה. ומפני חשש שמא תהיה מהומה לביתה תיקן להם כלי השעות וכו' עכ"ד ומפני שאין הספר מצוי ביד מעכ"ת הארכתי להעתיק רובי דבריו הנה שהגאונים המפורסמים מהר"מ מפאדוואה ומהר"י מינץ נמשכו אחר דברי הרוקח והם העידו שגם אבותיהם גאוני עולם סברו וקבילו הכי והתקינו ענין הטבי' הנז' על סדר הנ"ל וגם הגאון המפורסם התייר הגדול מהרש"ל ז"ל נמשך אחריהם ומי ראה גדולי ישר'. כאלה יוצאים ולא נינקוט בשיפולי גלימייהו ונרהוט בתרייהו שתין רהוטי. ושו"ר שהכנה"ג הגה"ט אות א' כ' כדברי הרוקח בשם ס' אגודה ובשם ס' הזכרונות גם בשם רמ"א בתשו' סי' כ"א ונמצא שחבל נביאים מסכימים בזה ולאו ס' יחידאה היא. וע"ש בדברי הרמ"א כ' להדייא דאונס הצנועות חשיב כאונס דצינה וגנבים המוזכר בתלמוד פ"ש. ועוד נלע"ד לומר דגם אם היה בידינו כח להכריע שהלכה כרש"י ושלא כדברי הרוקח ז"ל מה שאינו כן האמת כי אנן יתמי דיתמי והכרעתינו אינה מכרעת וידיעתינו קצרה מאד ומכ"ש בצירוף כל הגאונים הנ"ל דסברו וקבילו דבריו. אלא גם אם נדמה בדעתינו כזאת סוף סוף מה נועיל כיון דהני נשי צדקניות צנועות מושכות את ידיהן מלטבול אם לא יהיה באופן שיסתירו טבילתן צריך לחוש ולתקן דבר מה לזה. כי הא ודאי חלילא מלומר כי מנהג טעות הוא בין מה שחוששין לדברי הרוקח ז"ל נגד ס' רש"י ושצריך לבטל מנהגן כדין כל מנהג שנהגו בטעות כמבואר בא"ח סי' תר"ח. הם מלהזכיר דבר זה אחר דגברה רבה אמר מלתא. ועין בפר"ח א"ח סי' תצ"ז בדיני המנהגים אות י"א וכיון שכן דהני נשי קבילו עלייהו ס' הקדוש הנז' לכן לתקן דבר זה עמדו ותקנו הגאונים הנ"ל שתהיה החפיפה בלילה. ואין ס' שגם מ"ש נכלל בכלל דברי רש"ל הנז' במ"ש ומקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתן בפני בעליהן וכו' ואין ס' כונתם למ"ש. אף אנן נמי מהט' הנ"ל נתקן שיטבלו ביום ח' דומה למה שהוזכר בתלמוד צינה או גנבים ודוק.

והואיל ואתא לידן ענין זה וגם כי ידעתי את מעכ"ת מיראי ההוראה ושלי"ת יראת חטאו קודמת לחכמתו אמרתי אדברה וירוח לי קצת תוכחת מוסר אל הרבנים די בכל אתר ואתר הקטנים ממני אל לגדולי ישר' חלילא ואע"ן ואומר רועי' ישראל האזינו בינו שמעו זאת לחזק את בדק תוה"ק ולתת משמרת למשמרת לקיים דברי חכמים בכל גזירותיהם ובכל תקנותיהם כי הם באמת שומרי משמרת הקודש כשומר לפרי. ובלעדי השמירות והגדרים אשר גדרו רבותינו ז"ל עמודי התורה יתפלסון וינועו אמות הסיפים. והנה בעונותינו חשכו עינינו מראות בדור יתום הזה כמה וכמה עירות גדולות אשר היו מוקפים מאז חומה דלתים ובריח משמרות נטועים לקיום תורתינו הקדושה. הן בעון עתה פרצו גדר ועוברים על מצות התורה ביד רמה אין מנהל לה ואין מחזיק בידה ואין חולה כי נעשה להם כהיתר ונשתכחה תו' מהם אוי לעינים שכך רואות ולאזנים שכך שומעות. מי גרם להם כל זה אם לא החורים אשר עמדו עליהם זדים ומורים דולים ומשקים מי החרים המאררים והשקו את הצאן מי ראש ולענה. והמה למלאות תאות יצרם ככסיל בחשך הולך בקשו כל קולות עקלקלות לסור מאחרי ה' ומתורתו ומרעה אל רעה יצאו עד שפרקו עול ויאמרו לאל סור ממנו. אוי ואבוי אל הרועים הרעים המרעים ומצרים לישר' חוטאים ומחטיאים מיטמאים ומטמאים ממירים ומימירים גמירי החטאים האלה בנפשותם בתוך כף הקלע יקולעו וגהינם כלה והם אינם כלים ואלו שאין להם חלק לעוה"ב כי כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה רח"ל מהם ומהמונם.

הוי מושכי העון בחבלי השוא והשקר ומעמידים עליהם מורים מקלי עמי הארץ אשר לא חלק להם ה' בבינת התלמוד ולא ידעו בין טמא לטהור ובין איסור למותר רק די להם שיהא בקי בפוליטיקא ובידיעת הלשונות וכתבי עמים. ואם רבם לא שנה ולא למד מאין ידעו הנמשכים אחריו. אם הרועים סומים איך ימשכו הצאן אחריהם ירוצו ולא יפלו מן הפח אל הפחת וכשל עוזר ונפל פזור. ידעתי בני כי אנוכי הצעיר בבית אבי וראוייה היתה פרשה וו להיכתב בשם גדולי הדור אשר ידעתים באמת גדולים וטובים ממני הפ"י. אמנם בראותי כי אין איש שם על לב הציקתני רוח בטני ובקנאתי באש עברתי יצאתי ממחיצתי כהדיוט הקופץ בראש. אמרתי אני אל ליבי במקום שיש חי' ה' אין חולקין כבוד לשום רב וגדול והחלש כמוני יאמר גיבור אני.

ובכן מפיל אני תחינתי בפני ראשי אלפי ישר' העומדים על כסא ההוראה שיתו לבכם להרים קרן ודגל תורתינו הקדושה שתתעלה וקיומה והרמתה הוא דוקא ע"י שמירת הגדרים והסייגים. סולו סולו המסילה סקלוה מאבן נגף מאד מאד הזהרו בשמירת תקנות חז"ל ואל תתנו מקום למינים ממינים שונים המבקשים תואנות להקל ולא להחמיר ויהי להם דבר ה' וחוקי התו' כמשא כבד לא דעת ולא תבונה להם לאמר כי זהו שבחם של ישר' הנקראי' עבדי ה' ובמה יתרצה עבד אל אדוניו אם לא בהיותו עובד באהבה ובשמחה ויפה שעה א' בעבודת ה' בשמחה יותר מכל חיי ותענוגי הבלי העולם. בבעו מיניכו' במטו מיניכו חכמי ישר' איש אשר רוח אלהים בו יאזור כגבר חלציו לאשר ולקיים תקנות וגדרות אשר גבלו הראשונים בכל היכולת נא אל תפרצו גדיריה פן יכרסמוה חזירי היער המעקשים אורחותם ויאדוה כל מנאצי עוברי דרך ה'. וכל המקיים דברי חכמים גמירי אשריו בעוה"ז וטוב לו לעוה"ב ועליהם תבא ברכת טוב כי"ר. ומפני שכ' לי מעכ"ת כי רוצה להעלות דברי אלו על מזבח הדפוס אמרתי ויהי מה ארוצה עד איש האלוהים ויכתבון חילי לזכות את ישר' החרדים אל דבר ה' הוא ברחמיו יזכנו לעובדו ביראה ואהבה ושמחה רבה אכי"ר.

ולמען לא יהיו דברי אלה מדרש בלא חידוש אמרתי להודיע למני"ר מה שנתחדש לי בלימודי עתה והוא זה הנה בסוגיין דנדה פ' תנוקת הנז' פריך מכדי כולהו נשי דידן ס' זבות נינהו ניטבלו בשביעי ומשני משום דר"ש דתנייא אחר תטהר אחר אחד לכולן וכו' ר"ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ס' פרש"י אחר מעשה תטהר כיון שספרה מקצת יום של שביעי תטהר ע"י טבילה ע"כ וכן הוא לשון הטור שם נידה דאורייתא אינה טובלת עד ליל ח' אבל זבה דבר תו' טובלת ביום הז' מיד אחר הנץ החמה אבל חכמים אסרוה לטבול ביום הז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה וכו' פ"כ הנה מכאן מבואר דדבר שמפורש היתירו בתו' אוסרים אותו חכמים מט' גזירה שהרי אחר תטהר פי' הוא וספרה לה שבעת ימים. ואמתי היא הספירה בתחי' היום תכף אחר הספירה תטהר דמקצת היום ככולו וזהו שכ' הטור דבר תו' טובלת ביום שביעי וחכמים אסרו גזירה וכו' וזה היפיך הכלל שהשרישנו הר' ט"ז ז"ל ביו"ד סי' קי"ז ס"ק א' ובא"ח סי' תקפ"ח ס"ק ה' דדבר שהתירו מפורש בתו' אין כח ביד חכמים לאוסרו מט' גזירה רק על דבד שאין מפורש בתו' לא איסור ולא התר יש כח ביד חכמים לאוסרו מט' גזירה ע"ש ומהכא תוכח בהפך דאף דמפורש בתו' שטובלת ביום ז' אסרוה חכמים מט' גזירה הפך דברי הר' ט"ז ז"ל. ודברי הט"ז הנז' הם הם דברי התוס' פ' א"נ ד' פ' פ"ב ד"ה תשיך ז"ל וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא היה להם לחכמים לאסור ע"כ. וכבר ראיתי לרבני האחרונים ז"ל הב"ד הר' י"מ אות רצ"ה שהיק' על הט"ז מדין ריבית דגוי שהתו' היתירתו בפי' וחכמים אסרוהו גזירה שמא ילמוד ממעשיו והר' מהרי"א ז"ל בס' דברי יוסף סי' מ"ח תי' לזה דכיון דלא אסרוהו לגמרי שהרי התירו בכדי חייו וכן לצורבא מרבנן הרי הניחו פתח פתוח בענין שלא יהיה עקירת ד"ת לגמרי ודקדק כן מדברי הט"ו עצמו ע"ש והם דברים נכונים בטעמן. אכן קושייתינו אינו מתיישב בזה דבשלמא לדעת הרא"ה שזכרנו לעיל שסובר דרבא שהתיר משום צינה וכיוצא היינו אפי' ביום ז' הוה ניחא עפ"י תי' הר' מהרי"א הנז' דכיון דלא אסרוהו לגמרי והשער לא סגרו והתירו על איזה סיבה לא מקרי עקירה דאורייתא אעפ"י שאינו דומה לחי' הר' הנז' דהתם הניחו פתח פתוח לכתחי' והכא מט' אונסים דיעבד חשיב מ"מ יש דימוי במקצ' אכן כבר כ' לעיל דס' הרא"ה הס' ס' יחידאה ודחויה היא וכל הפוס' כ' להיפיך דבשביעי אין להתיר בשום אופן וק' קושייתינו הנ"ל. ולולי דברי התוס' ד"ה אבל היה מקום לומר דדוקא לשמש אסרו חכמים משום גזירה אבל לטבול לטהרות שרי ובהכי הוה ניחא דשבקו רבנן להתירה המפורש בתו' אחר תטהר לגבי טהרות ותטבול והרי היא טהורה רק התשמיש אסרו. אך התוס' מיאנו בזה והוכיחו דגם לטבול אסורה ואף שצידדו התוס' לומר דלר"ש אין אסור אלא תשמיש אבל הטבי' מותרת וכן הוא דעת הרי"ף והר"ן ונסתייעו מלשון הת"כ פ' מצורע פ' ט' פ' א"ב שכ' אחר מעשה תטהר כיון שטבלה מותרת להתעסק בטהרות עיין מעיו"ט בה' מקואות אות ק"פ ע"ש. מ"מ לדברי כולם רבא הוסיף על דברי ר"ש ואסר אפי' לטבול משום גזירה הנ"ל וכן פ' כל הפוס' דגם לטבול אסור וק' קושיין הנז'.

ועלה בדעתי ליישב עפ"י דברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן האמורים למעלה שכ' דבמקום דאיכא למיחש שמא יבא לידי איסור כרת גזרי' גזירה לגזירה פ"ש. וה"ן נאמר דכיון דהוי איסור כרת סמכו חכמים לאסור איסר מה שמבואר היתירו בתו' ולא אמרי' דדבר שמפו' היתירו בתו' אין כח ביד חכמים לאוסרו אלא בדבר שאין בו חשש איסור כרת. אבל אין זה נוח לי דהא עיקר טעמא דאין כח ביד חכמים לאסו' דבר המפו' היתירו בתו' הוא מט' דנר' ח"ו כחולקים על ד"ת וגם כי תודתינו השלימה דרכיה דרכי נועם ובודאי ירדה לסוף דפת האדם שלא ימשך מהתר זה איסור שאילו היה נמשך איסו' לא היה מתירו התו' ע"ד מ"ש לא אמרה תו' שלח לתקלה וכיון שכן אין מקום לחלק בין איסור חמור דכרת לאיסור קל כיון דסוף סוף התו' העידה שמן ההתר הזה לא ימשך איסור לא יתחכמו חכמים לגזור עוד שום דבר. והנלע"ד ליישב קו' הנז' והן קדם צריך אני לבאר קצת דברי הת"כ וז"ל שם שבעת ימים יכול בין סמוכים בין מפוזרים ת"ל ואחר תטהר אחר א' תטהר ר"ש אומר ואחר תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה והודה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבא לידי ס' ע"ב. ופי' הר' ק"א ז"ל אחר א' תטהר פרש"י זמן א' לכולם שיהיו רצופים בטהרה וכו' רש"א אחר מעשה תטהר דלר"ש לא קאי אחר אלימים אלא לספי' וכפרה לה ז' ואחר הספי' תטהר לאלתר ביום הו' דכיון דספרה מקצת יום ו' דאתקיים וספרה לה ז' ימים מדאורייתא תטהר מיד בו ביום אבל אחרו חכמים וכו'. הנה מפשט שטחיות דברי הר' קר"א נר' דס"ל דת"ק ור"ש חולקים דלת"ק קאי ואחר תטהר אימים ולדידיה אפשר דלית ליה דרשא דיום משמעותו יום סלם וא"כ צריך שתמנה שבעת ימים שלמים ואחר תשלום השביעי תטהר היינו בשמיני יהיה ביום או בלילה ומשו"ה אתא ר"ש לחלוק עליו ואחר דאה"ן אי הוה קאי ואחר תטהר אימים כדקאמרת. אבל אחר תטהר קאי אוספרה והספי' היא בתחי' היום וכיון שכן ישתנה הדין שטובלת ביום השביעי שהוא זמן הספי' ר"ל בתחי' היום ואפשר נמי דס"ל להר' ק"א דגם ר"ש פליג את"ק דאית לנה דבעינן רצופים ולא מפוזרין דהא ת"ק עיקר ילפותא הוא משום דקאי ואחר אימים שר"ל שיהיה לכולם אחר אחד לא שתראה באמצע ואח"ך תשלים אותם ואילו לר"ש דדריש אחר הספירה אין לו ילפותא להוציא דרשת הת"ק. זה נר' פשט דברי הר' קר"א אבל אני בעוניי אין דעתי נוחה בזה משום ולא יתכן לומר דר"ש פליג את"ק וס"ל דלא בעי' רצופים דאי הכי אמאי בנידה ד' ל"ג ע"א כד בעי רמי בר חמא פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה א"ל רבא לפום חורפא שבשתא וכו' תסתור יום א' ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת בניהם ע"כ והשתא אי ר"ש פליג בהא אמאי קאמר ליה שבשתא דלמא רמי ב"ח כר"ש ס"ל. וכן לקמן ד' ל"ז פ"א בפלוגתא דאביי ורבא מהו שתעלה אמר רבא מנא אמינא לה דתנייא אחר תטהר אחר א' לכולן וכו' ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסיק ביניהן. וק' אמאי לא משני אנא דאמרי כר"ש. וע"ש בתוס' ד"ה אביי שכ' וז"ל ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא ר' מרינוס לא פליג אקרא עכ"ד אלמא ליכא מאן דפליג בזה דאי איכא מאן דפליג דלמא ר' מרינוס כותיה ס"ל ועוד לקמן בד' ס"ח ע"ב תנייא אמר לו ר' אליעזר לר"י לדבריך אתה מונה בסירוגין והתו' אמרה אחר תטהר אחר אחד תטהר שלא תהא טומאה מפסק' בניהם וכו' משמע נמי דאין חולק בזה מדמקשי ליה בפשיטות ואם היה סברה לחלוק לא היה מקשה בחוזק. הנה מכל אילין מוכרח דר"ש מודה לדינו של ת"ק דבעינן רצופין ואינו חולק. גם ת"ק בהכרח צ"ל דמודה לדינו של ר"ש שאמר דואחר תטהר קאי אוספרה. ושהזבה מותרת לטבול ביום הז' ואין צריך יום שלם ולהמתין עד ליל ח' ויש להכריח כן מסוגין דפריך רב פפא לאביי ורבא מכדי האידנא כולהו ספק זבות נינהו לטבילנהו ביממא דשביעאה ומשני ליה משום דר"ש. וק' מאי פריך ליטבלינהו והא לרבנן דר"ש אסור ואם על רב פפא ל"ק דאפשר לומר דברייתא לא שמיע ליה כלל ולא ידע מהאי פלוגתא דרבנן ור"ש מ"מ על אביי ורבא קשה דאמאי אצטריך לשנויי משום דר"ש לימא ליה דאסור לטבול בז' כל עיקר וכרבנן דר"ש ולחומרא ומשו"ה אתקון ביומא דתמנייא גם ק' דהש"ס ביומא ד' ו' ופסחים ד' צ' ע"ב ושבת ד' קכ"א מייתי ברייתא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה כדתנייא יכול תהא טובלת מבע"י ת"ל שבעת ימים תהא בנידתה תהא בנידתה כל שבעה. ומבואר שם בגימר' דזבה הוא בכלל חייבי טבילות שטובלות ביום עיין כל הסו' שם ופרש"י ועיין במגי' ד"ך ובפרש"י שם. וק' באמת למה שבקו רבנן ופ' כר"ש. וגם הש"ס בפסחים דקאמר תני תנא והזבה בשביעי ופריך זבה בז' מי חזיא הא מיחסרא כפרה ומשני אימא בשמיני ופריך ח' פשי' ומשני מ"ד כיון דמיחסרא כפרה לא קמל"ן כדר' שמעייא רבא אמר נידה תנא ופריך נידה בח' מי חזייא ומשני אלא בשמיני ופריך שמיני פשי' ומשני הא קמל"ן בח' אין בשביעי לא כדתנייא כל חייבי טבילות וכו'. והשתא אי יש מקום לומר דרבנן פליגי אר"ש וסברי דגם זבה אינה טובלת אלא בליל ח' כי פריך ברישא גבי זבה פשי' אמאי משני קמל"ן כדרב שמעייא דזה תי' דחוק דכבר השמיענו התנא הך דרב שמעייא זה פעמים ברישא דמתני' עדיפא מינה הו"ל לשנויי הא קמל"ן בח' אין בו' לא כי היכי דמשני בסיפא גבי נידה והיינו דהיא גופא אתא לאשמו' דזבה אינה טובלת אלא בח' ולא בז' וכרבנן דר"ש אל"ו מדלא משני תלמודא הכי אלמא משמע דפשי' ליה לתלמודא דהך סברה חבה טובלת משתנץ החמה ביום ז' הוא דין מוסכם ואין חולק בזה.

וראיתי להתוס' בשמעתין ד"ה אבל דתפסו במושלם ככל מ"ש דגם רבנן מודו לר"ש שטבי' הזבה הוא ביום שכ' ז"ל צ"ל אסור לעשות כן לטבול דאי התשמיש וכו' ועוד היכי שרו רבנן לשמש הא אמרי' לקמן ד' פ"ב הרי זו תרבות רעה ומגעתה ובעילתה תלוייה ע"כ הרי דס"ל אדרבא מן הקצה אל הקצה דאדרבא פליגי רבנן אר"ש ולהיתירה דלר"ש מדרבנן מיהא אסור לטבול בשביעי. ולרבנן אפילו מדרבנן מותרת אלא דלא ניחא ליה לומר דגם אתשמיש פליגי רבנן ומתירין משום דאמרי' לקמן בעילתה תלוי וט' והרי להדייא שלא כדברי הר' ק"א ז"ל דס"ל דלרבנן דר"ש זבה אינה טובלת ביום ז' ועוד יש ראייה גדולה ועצומה שלא כדברי הר' ק"א אך צריך אני להרחיב קצת דברי בביאור דברי התוס' הנ"ל הנה התוס' כאן הוכיחו דרבנן פליגי אר"ש ולהיתירה ולכאורה נר' הפך מדברי התוס' דע' המפלת ד' כ"ט ע"ב ד"ה ר"ש היא שכ' ז"ל תימא דכ"ש דאתייא כרבנן דאסרי בפ' בתרא לשמש דאורייתא עכ"ד הרי דס"ל דרבנן פליגי אר"ש לאיסור הפך מ"ש כאן. וראיתי בהגהו' הר' ב"ח שכ' על דברי התוס' בד' ס"ו וז"ל היכי שרו רבנן נ"ב פי' רבנן דפליגי אר"ש ועיין לעיל פ' המפלת ד' כ"ט פ"ב ד"ה ר"ש עכ"ד. נר' דהר' ז"ל נרגש מזה.. אבל כד מעי' שפיר אין שום סתי' בדברי התוס'. ואבאר קצת דברי התוס' דפ' תנוקת תחי' הוכיחו דמ"ש ר"ש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן אטבילה קאי שגם לטבול אסור מלישנא דשמא תבא לידי ספק. ועוד הוכיחו כן מכח רבנן דפליגי אר"ש ובמאי פליגי לא אפשר לו' דפליגי אר"ש לאסור הטבי' בז' דאי הכי אמאי קאמרי אביי ורבא כר"ש והלא כ"ש דאתי שפיר תקנתם משום אבולאי בשמיני ולא בז' לדעת רבנן דאסרי הטבי' בז' דלית להו הך דרשא דר"ש אחר מעשה תטהר וכמ"ש לעיל בעניותין וכ"כ מהרש"א כאן בבי' דברי התוס' אלו אל"ו דקי"ל לאביי ורבא דרבנן פליגי אר"ש להיתירה דבמה שאוסר ר"ש רבנן שרו והשתא אי ר"ש אוסר הטבי' ניחא דרבנן שרו הטבילה אבל התשמיש ודאי אוסרי' דהא אמרינן לקמן בעילתה תלויה שאם תראה תסתור ונמצא בא על זבה למפרע ולא יתכן שרבנן יתירו בזה אל"ו מוכרח דר"ש הטבי' אוסר מדרבנן ורבנן פליגי עליה ומתירין אפי' מדרבנן לטבול דוקא אבל התשמיש ודאי אפי' לרבנן אסו' ואפי' מדאוריית' ועוד רצה להוכיח דר"ש אטבי' קאי מלישנא דשמעתין וניטבילנהו ביממא ודחו זה דילמא ר"ש לא קאי אלא אתשמיש והאמור' הוסיפו הטבי'. אבל מחמת השתי ראיות הראשונות שהביאו התוס' אכתי קיימא דר"ש אטבי' קאי ורבנן מתי' לטבול דוקא כמ"ש בתחי' דבריהם. ובתר הכי היק' מהך שמעתא דפ' המפ' דטועה דקאמר בכ"א תשמש ומשני ר"ש היא וכו' א"כ אתשמיש קאי דהא ודאי ביממא מטבילינן לה משום טבי' בזמנה מצוה עכ"ד בי' דבריהם דהתם לענין תשמיש דוקא פריך דאילו לטבול בל"ה בין לב"ש בין לב"ה מטבילין לה בין ביממא בין בליליא משום ס' לידה ומשום ס' זבה כמבואר שם דוק בסוגייא ומדקאמר כר"ש אלמא דלרבנן גם תשמיש שרי והדרא קו' דלעיל למקומה דאיך יתכן דשרו רבנן התשמיש כיון שבעילתה תלויה וכמש"ל ותי' דהתם במדריגה קאמר ולעולם פלוגתא דר"ש ורבנן בטבי' היא ובודאי זבה אלא דבטועה דאית בה כמה ספיקות אית לן למיחת דרגא ולומר דלר"ש שרייא לטבול ולרבנן שרייא לשמש ומשו"ה קאמר תלמודא דאסור לשמש כר"ש דאילו לרבנן גם לשמש מותרת זהו פי' דבריהם בפ' תנוקת ומפתה דבריהם דפ' המפלת שכ' דכ"ש לרבנן דאסרי בפ' בתרא לשמש מדאורייתא ע"כ א"ש ומכוונים עם דבריהם דהכא דודאי מכח ההיא דבעילתה תלויה מוכרחי' לו' כן וכמו שפי' דבריהם הכא וגם בסו' דבריהם כ' ושם נבאר. והנה כל דברי אלה תמצאם בדברי המהרש"א ז"ל בדברים קצרים. והם אמת בכונ' ודברי התוס' רק אני לא באתי אלא להוסיף על דבריו ב' דברים. הא' היא לדקדק בדברי התוס' דפ' המפלת שהוסיפו מילת כ"ש ומה כיונו בזה לומר כ"ש ומהו הכח של הכ"ש. ונר' דכונתם להוסיף על דבריהם דפ' תנוקת דהתם היק' מכח סברא דאיך יתכן שיתירו התשמיש כיון שבעי' תלויה וכאן הוסיפו דמתוך דברי רבנן עצמם יש להוכיח כן שהם דרשו אחר א' תטהר שיהיו כל הז' נקיים רצופים ולא מפוזרי' ושאם תראה ביניהם סותרת וכיון שכן איך יתכן שיתירו התשמיש ביום ז' כיון שאפשר שתראה בו ביום ותסתור ונמצא שלא טהרה ובא על זבה ונמצא מתוך דבריהם דרבנן אתה למד שאי אפשר שיתירו התשמיש ביום ז' אל"ו דהיתירה דרבנן לא קאי אלא אטבי' דוקא זהו כונת התוס' במה שהוסיפו מילת כ"ש ודוק. ועוד אחרת אני מוסיף על דברי המהרש"א דאיברא כ' הר' כמ"ש בעניותין לעיל דמדקאמרי אביי ורבא דשמעתייהו כר"ש אלמא ס"ל דגם רבנן מודו לר"ש דטבי' זבה היא ביום דאי רבנן פליגי בהא אר"ש וסברי דגם זבה אינה טובלת אלא בליל ח' כנידה א"כ אמאי השיבו לר"פ כר"ש והלא שמעתייהו כ"ש דאתייא כרבנן. וזה ודאי נכון אמת ויציב

וגם מהך סו' דפסחים שהבאתי בעניותין לעיל מוכיח כן דסתמא דתלמודא הכי ס"ל אלא דעדין אין זה מספיק דהיא גופא ק' מאין להם לאביי ורבא ולסתמא דתלמו' למינקט הכי בדברי רבנן דר"ש דמ"נ או יאמרו דרבנן דר"ש לא נחלקו מעולם ומר אמ"ח ומר אמ"ח ולא פליגי וכן כ' הרמב"ן ן יבואו דבריו לקמן בע"ה. או שיאמרו דרבנן לגמרי פליגי אר"ש דכיון דלית להו הך דרשא דואחר תטהר קאי אספירה אלא אימים קאי א"כ דין הזבה והנידה שוין וכולם אינם טובלות לא בליל ח' ויהי' שמעתייהו דאתקון ביום ח' משום אבולאי ככ"ע ואדרבא כרבנן ומדאורייתא אסור ומי דחקם לומר דרבנן מודו לר"ש וקמפלגי בהיתר הטבי' ביום ז' דלר"ש אסור מדרבנן ולרבנן שרי אפי' מדרבנן וצריך לדעת מהיכן למדו לומר כן. והנלע"ד דהאמוראים למדו כן מהך ברייתא דטועה בד' כ"ט הנז"ל דקתני אשה שיצאתה מלאה ובאה ריקנית והביאה לפנינו ג' שבועים טהורים ויו"ד שבועים א' טמא וא' טהור משמשת לאור ל"ה ומטבילין אותה צ"ה טבילות דברי ב"ש וב"ה אומרי' שלשים וחמש ר"י בר יאודה אומר דיה לטבי' באחרונה. וטעמייהו מפורש בגמר' דהל"ה טבי' הוא משום ס' לידה דזכר ומשום ס' לידה דנקבה ומשום ס' נידה ומשום ס' זבה וקאמר שבוע קמא מטבילין אותה בלילותא אימורי יולדת זכר היא שבוע ב' מטבילין אותה בלילותא וביממא בלילותא אימו' יולדת נקבה היא וביממא אימו זכר בזוב היא ופרש"י וצריכה לטבול בכל יום כדין הזבה שבוע ג' מטבילין לה ביממא אימור יולדת נקבה בזוב היא ובלילותה לדעת ב"ש דוקא דס"ל טבולת יום ארוך בעייא טבי' ולב"ה לא צריך דס"ל ט"י ארוך לא בעייא טבי' עיין כל הסוגייא היטיב ופרש"י דבין לב"ש ובין לב"ה ל"ה טבילו' מטבלינן לה משום דתרוייהו ס"ל טבי' בזמנה מצוה וחשבון הל"ה טבי' הנז' הוא כשטובלת בשבוע ב' ביום ובלילה ביום משום זבה שטבי' ביום הז' ובלילה משום ס' נידה ולידה שטבי' בליל ח' ומל"ה טבי' עד צ"ה לב"ה אין צריך דלטעמייהו אזלי דט"י ארוך לא בעייא טבי' ור"י בר יאודה אין צריך אלא טבי' אחרונה משום דס"ל טבילה בזמנה אינה מצוה זה קיצור הסוגייא. ומעתה שפיר הוכיחו האמוראים מברייתא זאת דרבנן לא פליגי אר"ש בדין טבי' הזבה שהוא ביום ז' ומודו ליה בהך דרשא דאחר ספי' תטהר דאי יש מקום לו' דפליגי וס"ל דגם זבה אינה טובלת אלא בליל ח' א"כ הו"ל לברייתא לאתוי ס' רביעית בדין הטועה דסגי לה בכ"ח טבילות דהא ו' טבילו' דשבוע ב' דמטבלינן לה ביממא לבר מלילייא משום ס' זבה לא צריכי כיון דזבה נמי אינה טובלת אלא בלילה הא בל"ה טבלה משום לידה בליליא ועולה לה לכאן ולכאן עיין בדברי רש"י ד"ה ב"ש לטעמיהו ודוק. וגם בשבוע ג' מטבלינן לה בליליא ולא ביממא ומשום ס' זבה. וכיון דהתנא דברייתא השמיענו כל הסברות שיש בדין הטועה למה לא השמיענו גם ס' זו הרביעית דרבנן דר"ש שהזבה אינה טובלת לא בלילה ובכ"ח טבילו' סגי אל"ו דליתא לס' זו בעולם ואין מי שיחלוק בדין זה דר"ש ולכ"ע טבי' דזבה הוא ביום ז' ומשו"ה תפסו האמוראים בפשי' דמאי דפליגי רבנן עליה דר"ש הוא בענין ההיתר כאמור דלרבנן שרו לכתחי' לטבול ביום ז' וליכא אפי' גזירה דרבנן וזה נלע"ד נכון וברור נקוט מיהא דעת התוס' דרבנן פליגי אר"ש להתירה ולדעתם מותרת לטבול ביום הז' וליכא שום גזי' חכמים בזה אכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' על סו' דד' ס"ז הנז' דאחר שהביא כל הך שקלא וטרייא של התוס' וכ' דהנכון דר"ש תשמיש דוקא אסר והאמוראים אסרו גם הטבי' כ' וז"ל ואי ק' רבנן היכי שרו לבעלה והתנן בעילתה תלויה י"ל התם בשומרת יום משום דרגילה היא לראות ולבא לידי זיבה גדולה הכא כיון שספרה ז' הוחזקה במעיין סתום ואין חוששין לה אלא מדבריהם לר"ש ולפי דעתי שלא נחלקו חביריו עליו כלל מדלא פרכי' תינח לר"ש לרבנן נטבילן והא דאמרי' בהמפלת הא מני ר"ש היא משום דלדידיה שמעי' ליה וכיוצא בה בתלמוד הרבה עכ"ד הנה דעת הרמב"ן דלא כהתוס' דלכ"ע אסו' בז' לטבול או לשמש ואין מחלוקת בין רבנן לר"ש אלא מר אמ"ח ומר אמ"ח. איך שיהיה מדברי כולם למדנו בין לדעת התוס' ובין לדעת הרמב"ן דבדין טבי' הזבה שטובלת ביום ז' לית מאן דפליג ודלא כהר' ק"א ז"ל ולמאי דאתאן עלה לדברי הט"ז עדיין לא העלינו מזור ל"מ לדברי הרמב"ן ז"ל דרבנן ור"ש לא פליגי ולדברי שניהם הרי אסרו חכמים דבר המפו' בתו' אלא אפי' לדעת התוס' דס"ל דרבנן פליגי אר"ש וסברי דשרי אפי' מדרבנן אין לומר דתהוי סיעתא לדברי הט"ז דיאמר דהיינו טעמייהו דרבנן משום דאין כח ביד חכמים לאסו' דבר המפו' התירו בתו' דס"ס לית הלכתא כרבנן אלא כר"ש דהכי תפסו האמוראי' אביי ורבא למפסק כר"ש ולא כרבנן וגם שמעתתא דטועה כר"ש אוקמוה אלמא דהכי הילכתא וכן פ' כל הפוס' באופן דעדין לא העלינו ארוכה לקושייתינו על הט"ז ז"ל.

העוד לנו מקום ללון על דברי הר' ק"א ז"ל הנז' במ"ש על דברי ר"ש דואחר תטהר לא קאי אימים אלא אוספרה דמשמע דאילו הוה קאי אימים היה צריך ז' ימים שלמים ולא היתה יכולה לטבול ביום ז' אלמא משמע ליה דכ"מ שנאמר יום יום שלם בעינן וזה היפיך כלל גדול המבואר בכל התלמוד דמקצת היום ככולו כמבואר בפסחים ד' ד' ע"א וד' נ"ה ובמ"ק ד' ט"ז וי"ז ובכמה דוכתי התלמוד מלא מזה כמו שנסמן במקומו ועין רש"י ויומא ד' ו' ע"א ד"ה בועל נידה. איברא דצריך אני להרחיב קצת הדברים בענין זה דמקה"י ככולו כדי לצאת ממבוכה גדולה אשר אני נבוך בענין זה הנה מדברי רש"י בשמעתין שכ' על דברי ר"ש אחר מעשה תטהר כיון שספרה מקצת היום של שביעי תטהר ע"י טבי' משמע דס"ל דטעמיה דר"ש דזבה טובל' ביום הו' היא משום דמקה"י ככולו וכן כ' עוד רש"י לעיל ד' כ"ט ע"ב ד"ה בעשרין וחד וז"ל וקיל"ן דטבילות זב וזבה ביום בפ"ק דיומא דמקה"י ככולו וכן פי' הר' ק"א ז"ל שם וכ"כ עוד רש"י בשבת ד' קכ"א ע"א ד"ה הזב והזבה אלמא ט' דר"ש דאמר דזבה טובלת ביום הז' ודרשי' אחר מעשה תטהר הי"ט משום דאמרי' מקה"י ככולו ומסיים ר"ש אבל אמרו חכמים אסו' לעשות כן שמא תבא לידי ס' פרש"י שמא תשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש ונמצא סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה אלמא משמע דאעג"ב דאמרי' מקה"י ככולו לענין שמותרת לטבול לא מפני זה נאמר שאם ראתה אח"ך לא תסתור דניחשביה כאילו כבר נגמר יום ח' משהנץ החמה וזאת הראייה שראתה הוא ביום ח' הא ליתא אלא אמרי' מקה"י ככולו לענין שתהא הטבי' עולה לה אם השלימה יום ז' בטהרה ולא ראתה אבל אם ראתה ודאי סותרת וכן הוכיחו התוס' שהבאתי לעיל שם דגם לרבנן נמי אי אפשר להתיר תשמיש דהא אמרי' לקמן ד' פ"ב דבין לב"ש בין לב"ה מודים ברואה תוך י"א יום שבעילתה תלויה ומבואר שם בגימר' שאם ראתה למפרע סותרת ומביאה קרבן ומשכבה ומושבה טמא וכן פ' הרמב"ם פ"ו מה' א"ב ופ"ה דמו"מ פ"ש ואין חולק בזה אמנם תמיה לי מילתא טובא דבנזיר ד' ו' וד' ז' שמעינן לה איפכא דפליגי רב מתנא ובר פדא בסתם נזירו' רב מתנא אמר ל' יום ב"פ אמר כ"ט יום ופריך בד' ו' ע"ב תנן מי שאמר הרני נזיר מגלח יום ל"א בשלמא לר"מ ניחא אלא לב"פ קשייא אמר לך ב"פ אימא סיפא אם גילח ליום ל' יצא אלא סיפא מסייע ליה רישא כאומר שלימים ופריך ולר"מ קשה סיפא ומשני קסבר מקה"י ככולו ובד' ו' סו' ע"א פריך תו הש"ס מי שאמר הריני נזיר נטמא יום ל' סותר את הכל בשלמא לר"מ ניחא אלא לב"פ קשייא ומשני א"ל ב"פ אימא סיפא ר"א אומר אינו סותר אלא ז' אי ס"ד ל' בעינן נסתור כולהו ודאי הש"ס קסבר ר"א מקה"י ככולו ופי' המפרש ז"ל בשלמא לר"מ דאמר אין נזירו' פחות מל' יום משו"ה נטמא ביום ל' בתוך מלאת קרינן ביה וסותר את הכל וא"ת הא תריץ ר"מ לעיל דאמר מקה"י ככולו ה"ן נימא מקה"י ככולו ואם נטמא ביום ל' לא יהא סותר כלום הא ל"ק דאמר לך ר"מ הא ת"ק דר"א ס' לא אמרי' מקה"י ככולו דהכי קא מתרצינן קסבר ר"א מקה"י ככולו מכלל דת"ק דר"א ס' לא אמרי' מקה"י ככולו ע"כ. הנה מתבאר מדברי הר' המפרש דכי אמרי' מקה"י ככולו א"כ מה שנטמא אחר מקצת יום ל' חשבינן ליה כאילו הוא יום ל"א ואחר מלאת קרינן ביה ואינו סותר הקודמין ודוקא למאן דלית ליה מקה"י ככולו הוא דאמרי' דנטמא ביום ל' סותר וזה היפיך מכל מה שכתבנו לעיל ונראה דהיזקיקו להר' המפרש ז"ל לפרש כן סוגייא דלקמן ד' ט"ו ע"א וב' דאמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן ופריך הש"ס רב כמאן אמרה לשמעתיה אילימא כאבא שאול וכו' אלא רב דאמר כר' יוסי דתנייא ר"י אומר שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח"ך ראתה ה"ז אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסת שני מ"ט דר"י לאו משום דקסבר מקה"י ככולו ודחי הש"ס ממאי ודילמא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא ופריך ומי סבר ר"י הכי התנייא וכו' ומטמאין מו"מ למפרע וכו' ומשני מאי למפרע מדרבנן וקאמר תו הש"ס ואף ר' הושעייא סבר למפרע מדרבנן דאמר ר' הוש' אבל זב הרואה בז' שלו סותר את שלפניו וא"ל ר"י לא נסתור אלא יומו וכו' אלא אימא לא נסתור ולא יומו א"ל ר"י קאי כותך וכו' ש"מ מאי למפרע מדרבנן ופריך תו ור"י מכדי סבר מקה"י ככולו זבה גמו' דמייתא קרבן היכי משכחת לה אבע"א וכו' ואבע"א דחזייא ג' יומי סמוך לשקיעת החמה עכ"ל הסוגייא המתלמד מסו' זו הוא זה תחי' סבר מימר דרב דאמר יום פ' עולה לכאן ולכאן היינו משום דס"ל מקצת היום ככולו ומקצתו חשוב יום ע' סוף נזירו' ראשון ומקצתו חשוב יום ע"א סו' נזי' ב' וקאמר דרב אמרה למילתיה כר' יוסי דאמר דשיכי"ו ששחטו עליה אינה אוכלת מפני שראתה אח"ך והרי היא זבה ופטורה מלעשות פסח ב' וקסבר דט' דר"י משום דס"ל מקה"י ככולו וביום ב' חשבינן לה כאילו כבר הוא יום ג' ועדין לא ראתה והיא טהורה ולפי' פטו' מפסח ב' ודחי לא דילמא לעולם לית ליה לר"י מקה"י ככולו אלא כל היכא דבעינן מנין ימים שלימים בעינן כי הכא דחל עליה נזי' ובעינן לממני ק' יום ימים שלימים בעי והי"ט דשומרת יום כנג"י משום דס"ל מכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל דמי שראתה יום אחר יום אם לא תראה בג' לכ"ע טהורה היא אלא דאם ראתה בג' אנו אומרים למפרע גם בב' ימים הראשונים שראתה דם זיבה הואי וטמאה היא למפרע לדעת רבנן דפליגי אר"י וסברי דאין שוחטין עליה את הפסח דהא טמאה ודאי היא וחייבת בפסח ב' אבל ר"י סבר דמכאן ולהבא הוא מטמא ולא למפרע כי בב' הימים הא' דם טהור היה אלא דגזירת הכתו' הוא שאם תוסיף לראות בג' שתהיה טמאה וצריכה לספור ז' נקיים אבל בב' הימים הנ"ל טהורה היתה ואינה מטמאה למפרע ומשו"ה שוחטי' עליה ופטו' מפ"ב. ונמצא ט' לאו משום דמקה"י ככולו אלא משום דלא באה לכלל טומאה אבל אם באה לכלל טומאה וכגון זבה גמורה שצריכה לספור ז' נקיים מן התו' ודאי ימים שלמים בעי ר"י ולא אמרינן מקה"י ככולו ויום ז' בבוקר יהיה חשוב ככולו ואם ראתה אח"ך אינא סותרת דניחשבי כראתה ביום ח' זה לא יאמר ר"י וה"ן גבי נזיר שכבר חל עליו נזירות וצריך הוא להשלים יומי דנזר אין יום ע' עולה לו מקצתו ליום פ' ומקצתו ליום ע"א לנזי' ב' ונמצא אין ענין דברי ר"י לדברי רב ובתר הכי פריך דהא אשכחן לר"י דאמר מטמאי' מו"מ למפרע אלמא לית ליה לר"י מכאן ולהבא הוא מטמא ומשני מאי למפרע מדרבנן וקאמר הש"ס תו דאף ר' אושעייא ס' דר"י למפרע דאמר היינו מדרבנן דאמר ר' אושעייא זב בשביעי שלו סו' את שלפניו ופריך ליה ר"י לא יסתור אפי' יומו משו' דמקה"י ככולו והו"ל כאילו שלמו הז' בטהרה והאי שארית יום ז' שמיני הוא ואינה סותרת וא"ל ר' אושעייא ר"י קאי כותך דאינו סותר והרי חזינן לר"י דאמר מטמא מו"מ למפר' אל"ו מאי למפר' מדרבנן והנה השתא דמייתי הא דר' אושעייא דזב בז' שלו לר"י אינו סותר נלע"ד דאזדא ליה דחיית הש"ס דדחי ליה לעיל ממאי דט' דר"י משום דמקה"י ככולו דילמא ט' משום דמכאן ולהבא הוא מטמא דבשלמא לעיל כי מייתי משומרת יום כנג"י א"ש הך דחייא שבאותן ב' ימים לא היתה טמאה מעולם ולא ירדה לכלל טומאה וטהורה היתה ושוחטי' עליה אבל גבי זבה שצריכה ספי' שבעה והתו' אמרה וספרה ז' ימים ואחר תטהר לא אמרי' מקצת יום ז' ככולו ודכותה גבי נזיר שהתו' אמרה כל ימי נזרו וכו' לא אמרי' מקה"י ככולו כיון שהוזקק למנין ימים ונמנא רב לא אתי כר"י אבל השתא דה שמיענו ר' אושעייא דגם לגבי זב בז' שלו שכבר בא לכלל טומאה אמרי' שאם ראה ביום ז' אינו סותר דהו"ל כראה ביום ח' אתבריר לן דט' דר"י הוא משום דס"ל מקה"י ככולו ואפי' הוזקק למניין אמרי' במקצת יום אחרון דהו"ל כאילו כבר נשלם יום ושארית היום כיום שלאחריו דמי והשתא א"ש רב כר"י דה"ה גבי נזיד אמרינן מקה"י ככולו ויום ע' עולה לכאן ולכאן הארכתי בזה משום דבהכי מתפרש לי יפה לשון הש"ס דקאמר בתר הכי ור"י מכדי סבר מקה"י ככולו זבה גמורה היכי משכחת לה וכו' והר' המפרש נדחק בפירוש מכדי סבר וכו' וכ' דכל מאי דשנינן לעיל שינוי דחיקי נינהו וכו' ולדעתי עפ"י דרכינו מתפרש יפה דעד עתה שלא הביא הש"ס דברי ר' אושעייא היה מקבל הדחייה הנז' דאפשר דט' דר"י אינו משום דמקה"י ככולו אך עתה שהביא דברי ר' אושעייא אינו מקבל עוד הש"ס אותה הדחייה והיינו דקאמר סמוך ונראה אחר דברי ר' אושעייא מכדי ס' ר"י מקה"י ככזלו דטעמו ודאי הוא משום דמקה"י ככולו דאי ט' היה משום דמכאן ולהבא הוא מטמא זה לא שייך אלא בשומ"י כנג"י לא בזב בשביעי שכבר בא לכלל טומאה ונתחייב במנין ז' ימים והשתא ודאי רב דאמר יום פ' עולה לכאן ולכאן כר"י אמרה למלתיה. ויתכן שנוכל להעמיס פירושנו זה בדברי הר' המפרש וצריך לומר לפי"ז דכי פריך הש"ס לעיל ומי סבר ר"י הכי דמטמא מכאן ולהבא והא תנייא אעפ"י שמטמאין מו"מ למפרע משמע דלא ק' ליה לישנא דלמפרע אלא כי אמרי' דט' דר"י הוא משום דמטמא מכאן ולהבא אבל אי אמרי' דט' דר"י הוא משום מקה"י ככולו הוה ניחא לן מ"ש מטמא למפרע ולא הוה צריכנא לשנויי מאי למפרע מדרבנן זה נקיט הש"ס קודם ששמע דברי ר' אושעייא אבל בתר דשמע דברי ר' אושעייא סובר דלקושטא למפרע דאמר ר"י היינו מדרבנן אפי' לפי האמת דאיתבריר לן דטעמו הוא משום מקה"י ככולו וה"ה דכי פריך לעיל דטעמא דמטמא מכאן ולהבא מברייתא דזב בעל ב' ראיות ששחטו עליו בשביעי וקאמר דמטמא מו"מ למפרע הוה מצי למיפרך ולטעמיך אלא ט' מאי משום מקה"י ככולו אמאי מטמא למפרע הא פנים חדשות באו לכאן כיון דלר"י אינו סותר את שלפניו אלא משום דאכתי לא שמעינן ליה בהדייא לר"י דאמר שאינו סותר אם ראה ביום ז' אחר מקה"י משום הכי שביק ליה עד דמייתי דברי ר' אושעייא דאמר בהדייא ר"י קאי כותך ודו"ק הטב איך שיהיה בין לפירושינו בין לפי' הרב המפרש שמעי' דלמסקנא דסוגייא ט' דר"י משום מקה"י ככולו הוא וס"ל דמקצת יום ז' אינו סותר והיינו שיטתיה דהר' המפרש לעיל שכ' דאי אמרי' מקה"י ככולו אינו סותר במה שיראה במקצת יום האחרון דחשבי' ליה האי מקה"י כיום שלאחריו. הנה מכ"ז מתבאר דלמ"ד מקצת יום ככולו זבה שראתה ביום ז' אחר הנץ החמה אינה סותרת הקודמין היפיך כל הסוגייאות וכל דברי הראשונים הנז"ל גם התוס' בנזיר ד' ט"ו ע"ב ד"ה מאי ט' ובד"ה אעפ"י כ' כדברי הר' המפרש ע"ש.

אלא דנלע"ד דאין מקום לדברי הר' המפרש לפרש בהך סו' דד' ו' בפלוגתא דר"מ וב"פ כמו שפירש שם לדעת ר"מ דאי אמרי' מקה"י ככולו אם ראה בז' או נטמא דאינו סותר הקודמים היפיך מהינך סוגייאי דנידה והפך כל דברי הראשונים הנ"ל ושפיר מצינא לפרושי כפשטיה בשלמא לר"מ ניחא דאם נטמא סותר כיון שהוא תוך מלאת ואעג"ב דאית ליה מקה"י ככולו מ"מ היינו אם לא נטמא ולא סתר עולה לו התגלחת דומייא דטבי' הזבה שאם לא ראתה ולא סתרה עולה הטבי' מהנץ החמה דיום ז' משום דמקה"י ככולו אבל אם ראתה אח"ך ודאי סותרת וה"ה בנזיר דאם נטמא ודאי סותר ואין זה ענין לזה דהאי לחודיה והאי לחודיה אבל לב"פ דאית ליה דנזי' הוא כ"ט יום אמאי סותר הלא אחר מלאת הוא וכן ראיתי להתוס' שם ד"ה נטמא יום ל' שכ' וז"ל וק' ולר"מ מי ניחא הא אמר מקה"י ככולו א"כ כי עשה מקצת יום נשלם נזי' ולא יסתור וי"ל כי אמרי' מקה"י ככולו היינו לענין תגלחת והבאת קרבנותיו דאם גילח ביום ל' בדיעבד יצא אם לא נטמא אבל נטמא ביום ל' קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרי' מקה"י ככולו להחשיבו כנטמא ביום ל"א אל"ו נטמא נזרו וסותר הכל כיון דלא השלים כל נזירותיו בטהרה עכ"ל ומ"ש הש"ס בתר הכי לר"א דסו' דאינו סוכר אלא ז' דט' הוי לר"מ משום דמקה"י ככולו תבר כ' התוס' ד"ה קסבר דבהא פליגי ת"ק ור"א דלר"א מקה"י ככולו ואפי' נטמא קודם הבאת קרבנותיו אינו סותר ולרבנן אף דמקה"י ככולו סותר עש"ב. באופן דלר"מ בין לרבנן בין לר"א אמרי' מקה"י ככולו אלא דלרבנן אמרי' מקה"י ככולו דוקא לענין שעולה לו התגלחת אם לא נטמא אח"ך אבל אם נטמא סותר ולא עלתה לו התגלחת ולר"א אמרי' מקה"י ככולו ואפי' נטמא אינו סותר. והשתא אין שום הכרח מסו' דלקמן דד' ט"ו דהך סוגייא כולה היא אליבא דר"י דשמעינן לה בהדייא דאינו סותר ומקה"י ככולו וכולה סוגייא שקיל וטרי אליביה ומשום דבעי לאוקומי מילתיה דרב כותיה עיין בתוס' שם בע"א סו' ד"ה אמר רב יום פ' במה שהיק' וא"ת והא תנן לקמן דיום ל' עולה וכו' ובתירוצם שם וגם בע"ב ד"ה מאי ט' מה שפי' בכונ' הש"ס והיה להם גירסא אחרת בגימר' דמקה"י ככולו ומכאן ולהבא הוא מטמא ודו"ק הטב בדבריהם באופן שאין מסו' דדף ט"ו הכרח לפי' המפרש דבכל דוכתא דאמרי' מקה"י ככולו ר"ל שאינו סותר אח"ך אלא הא מילתא היא מחלוקת ר"א ורבנן גבי נזיר דלרבנן אע"ג דמקה"י ככולו מ"מ אם נטמא אח"ך סותר ולר"א אינו סותר וכמ"ש התוס' וגם הוי פלוגתא דר"י ורבנן גבי זב וזבה דלר"י פטו' מלעשות פ"ב משום דמקה"י ככולו והראיה שאח"ך אינה סותרת ורבנן פליגי עליה וסברי דאעג"ב דמקה"י ככולו וטובלת בתחי' יום ז' מ"מ אם ראתה אח"ך סותרת וכ"כ להדייא רש"י ותוס' בפסחים דפ"א דמייתו הש"ס הך ברייתא גופא דר"י דפטורה מלעשות פ"ב וקאמר דט' דר"י משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא וכ' רש"י ותוס' פי' ואנן ס"ל כרבנן דלמפרע מטמא וא"ת כי ס"ד נמי וכו' וי"ל סלא רצה לעשות מחלוקת חדש שלא מצינו תנאים חולקים בכך אבל בלמפרע הוא מטמא מצינו תנאים בשלהי נידה אמתני' דטבלה יום שלאחריו ושימשה פכ"ד וכ"כ הרשב"א בתו"ה בית ו' שער ה' ד' קפ"ג ע"ג להדייא ע"ש הרי דמחלוקת ר"א ורבנן בנזיר הוא עצמו מחלוקת ר"י ורבנן בזבה ור"א ור"י דבר אחד אמרו לדעת ר"מ דמקה"י ככולו ואם ראה אח"ך אינו סותר אבל רבנן חולקים עליהם וסברי דאעג"ב דמקה"י ככולו היינו דעלתה לו התגלחת והטבי' במקה"י אם לא נטמא או לא ראתה אח"ך אבל אם נטמא או ראתה אח"ך סותרת והתגלחת או הטבי' פסו' וצריך לחזור ולספור מנין שלם מחדש באופן דעלה בידנו ישוב נכון לדעת רש"י ותוס" והרשב"א והרמב"ם וכמעט היא ס' כל הפוס' חוץ מהרא"ה ז"ל דאמרי' מקה"י ככולו וזבה טובלת ביום ז' ואפי"ה אמרינן דאם ראתה סותרת וטמאה למפרע ולא תברא מהנך סוגייא' דנזיר כמ"ש התוס' ודע דזה שכתבו התוס' בנזיר ד' ו' ד"ה נטמא יום ל' שהב"ד לעיל שכ' וז"ל אבל אם נטמא יום ל' קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרי' מקה"י ככולו ע"כ דמשמע מדבריהם הא אם נטמא אחר תגלחת ביום ל' עצמו אינו סותר אין זה מוסכם שהרי הרמב"ם ז"ל בה' נזירו' פ"ד ה"א כ' האומר הרני נזיר מגלח יום ל"א ואם גילח ביום ל' יצא ובה' ב' כ' שיום ל' עולה לו אף למנין נזירו' ב' וכסתם מתני' דפ' מי שאמר ובהדייא אמרי' בגימר' בד' ו' דט' משום דמקה"י ככולו ובפ"ו ה"ג כ' נזיר שנטמא וכו' סתר הכל וכו' ואפי' נטמא ביום מלאת ימי נזרו דסוף היום סתר הכל ע"ש הרי להדייא דאף דאם גילח ביום ל' יצא מ"מ אם נטמא בו ביום אפי' בסוף היום סתר הכל וזה דלא כהתוס' וט' פלוגתייהו תלוי בסוגייאות אחרות אין כאן מקומו עיין בתוס' שם ד' י"ד ע"ב ד"ה לוקה ובד' ה' פ"ב ד"ה אמר ונר' למהר"פ וכו' ודוק הטב שהוא הפך ממ"ש לעיל בד"ה נטמא. ועיין להר' לח"מ בפ"ד דנזירות ה"ד מה שהיק' פסקי הרמב"ם אהדדי ועיין במרכבת המשנ' פ"ו הי"ח מה שהאריך והדברים עתיקים אכמ"ל.

ועתה וצריך אני ליישב דעת הר' המפרש כדי שלא יקשה עליו הני סוגיי דנדה דודאי מכל דברי רש"י ותוס' וכל הראשונים הנז"ל אין להקשו' עליו כי הוא רב קדמון כמוהם ובזמניהם ורב גובריה וחיליה לפרש פי' אחרים בסוגייאות הש"ס רק צריך ליישב הסוגייאות לשיטתו הנה הך סוגיא דנידה ד' כ"ט דהיק' בעשרין וחד תשמש אדרבא הוייא סיעתיה דהר' המפרש דבפשי' מקשה תלמודא תשמש והיינו משום דס"ל דכיון דפשי' לן בתלמודא בכמה דוכתין דמקה"י ככולו א"כ הו"ל באילו נשלם יום ז' במקה"י ותשמש אף לכתחי' דאף אם אח"ך תראה עוד בו ביום אינה סותרת דהו"ל כראתה ביום ח' והך מתני' דשלהי נידה דב"ש וב"ה דתרוייהו ס"ל דבעילתא תלוייה שמכח סוגייא זו נדחקו התוס' בפי' סו' זו נוכל ליישבה לדעת הר' המפרש דהך מתניתא אתייא כדעת רבנן דפליגי אר"י וסברי דלא אמרי' מקה"י ככולו וכן כרבנן דר"א דגבי נזיר דאייתינן לעיל דלית להו מקה"י ככולו אבל לר"א ולר"י דאית להו מקה"י ככולו גם אם תראה אינה סותרת ומאחר דקיל"ן דהלכה כמ"ד מקה"י ככולו ודלא כב"ש וכב"ה משו"ה מקשי תלמו' בפשי' בכ"א תשמש משום דמקה"י ככולו והרי שלמו הז' בתחי' יום ז' ותו ליכא למיחש למידי גם אם תראה אח"ך לבו ביום הרי אינה סותרת ולא עשתה שום איסו' למפרע וע"ז חדית ליה המתרץ דזה לא יתכן משום דר"ש דאמר אבל אסרו חכמים לעשות כן שמא הבא לידי ספק ור"ל דר"ש אית ליה כס' ר"י שאמר מטמא מו"מ למפרע מדרבנן נמצא דאעג"ב דמדאורייתא מקה"י ככולו ואם ראתה אינה סותרת ואינה טמאה למפרע מ"מ מדרבנן מיהא סותרת ומטמאה למפרע משו"ה אסרוה חכמים לשמש ונמצא מעתה ר' אליעזר דנזיר ור"י ור"ש דזבה כולם דבר א' אמרו דמקה"י ככולו ומדאורייתא הך מקה"י האחרון כיום שלאחריו הוא ואין בו סתירה ולא טומאה למפרע אבל רבנן גזרו ואמרו שיהא סותר ושיש בו טומאה למפרע ומשו"ה לכתחי' לא תשמש ביום ז' משום גזי' דרבנן ודכותה גבי נזי' אסיק תלמו' לר"מ דמגלח ליום ל' הואיל ומקה"י ככולו מ"מ אינו מגלח לכתחי' אלא ביום ל"א והיינו מדרבנן כמ"ש התוס' שם ד' ו' ע"ב ד"ה אמר לך וכו' וד"ה ולר"מ ע"ש גם בד' ז' ע"א ד"ה נטמא כ' כן להדייא דאם נטמא ביום ל"א סותר מדרבנן ע"ש באופן דהמקשה דהיק' בכ"א תשמש לא הוא ידע דמדרבנן מיהא סותר ולכן סבר דכיון דקיל"ן בכוליה תלמו' מקה"י ככולו אפי' גזירה דרבנן ליכא ותשמש והמתרץ חדית ליה הך ברייתא דאמר ר"ש דאע"ג דמדאורייתא מקה"י ככולו ואינה סותרת ומותרת לשמש מ"מ מדרבנן מיהא מותרת ומשו"ה אסרוה חכמים שתשמש. ומעתה הך סוגייא דד' ס"ו נמי מתפרשת ע"ז האופן לדעת הר' המפרש דר"פ לא ידע מהך ברייתא דר"ש ואקשי, לאביי ורבא מכדי האידנא נשי כולהו ספק זיבות נינהו ליטבלן ביממא דשביעאה והרז"ה ז"ל בהשגותיו על הראב"ד שנדפסו בס' תודת שלמים בפ' המפלת כ' דהך ליטבלן ר"ל תשמיש והזכיר דבריו הרשב"א במשמרת הבית ובתו"ה והביאו הר' ב"י ז"ל ע"ש. והשתא נאמר דהר' המפרש דנזיר הוא חבר בס' זאת להרז"ה ומשו"ה מקשי ר"פ בפשי' שיהיה מותר התשמיש ביום ז' כיון דמקה"י ככולו כדקיל"ן בכוליה תלמו' ומשני ליה כדר"ש דאסרו חכמים וכמו שפי' לעיל דאעג"ב דמדאורייתא התשמיש מותר חכמים אסרוהו וכולה מילתא דסוגייא אתשמיש קאי אבל הטבי' מותרת ואפי' בלא ט' דאבולאי וכדעת הרז"ה והרא"ה ז"ל ודוק וכן דעת הראב"ד בתשו' הב"ד הרא"ש פ' בנות כותים ד' ל"ג פ"ב והרשב"א בת"ה בית ו' שער ז' והוב"ד בהר' ב"י ז"ל סי' קצ"ו בבעיית פולטת ש"ז ועיין להר' נודע ביאודה חיו"ד מ"ב סי' קכ"ה וקכ"ו והשתא נוכל לומר לדעת הרבנים הנז"ל דרבנן דפליגי עליה דר"ש גביה זבה בברייתא דת"כ דאמרו אחר אחד תטהר לאו אהיתירה קאי וכמ"ש התוס' שהב"ד לעיל ודקדקנו בדבריהם מאין להם להתוס' לומר דרבנן אהיתירה פליגי דילמא אאיסו' פליגי וכתבנו דהוכרחו לפרש כן דאי האיסו' פליגי לא הוה להו לאביי ורבא לאוקומי מילתייהו כר"ש הא ככ"ע אתייא דכ"ש לדעת רבנן דגם מדאורייתא אסו' אל"ו דרבנן ל"פ אר"ש אאיסו' אלא אהיתירה וככל מ"ש לעיל עתה נאמר דלפי דרכנו בדעת הר' המפרש בשטח הסוגייאות הנ"ל אין צורך לזה ושפיר יכולין אנו לפרש דרבנן לאיסו' פליגי אר"ש וס"ל דימים שלמים בעינן וזבה אינה טובלת ביום ז' דשמא תראה ותסתור ואנן אחר אחד בעינן ואפי"ה לא ניחא להו לאביי ורבא לאוקומי מלתייהו כרבנן משום דרבנן דר"ש ס"ל דלא אמרי' מקה"י ככולו כלל והיינו כת"ק דר"א וכת"ק דר"י ולית הלכתא כותייהו כיון דבכולא תלמודא איפסי' הלכתא דמקה"י ככולו משו"ה מהדרי לאוקומי מלתייהו אליבא דר"ש דא"ל מקה"י ככולו והכי הלכתא אלא דחדית לן ר"ש דאעג"ב דמדאורייתא מקה"י ככולו ואינה סותרת ומותרת לשמש מ"מ גזרו חכמים שתהיה סותרת ואסו' לשמש וכולה חדא גזי' היא והך סו' דטועה שהבאתי לעיל בעניו' סיעתא לס' התו' דרבנן אהיתירה פליגי בנקל יש ליישבה לדעת הר' המפרש כפי שיטתינו ואת דאדרבא תנא דברייתא דקחשיב כל הסברות בטועה לא רצה להביא גם סברת רבנן דר"ש בהדייהו משום דלאו הילכתא כלל דאינהו טעמייהו משום דלית להו מקה"י ככולו ותנא דברייתא שמיע ליה איפכא דמקה"י ככולו ודוק ובהכי סלקי שפיר דברי הר' ק"א ז"ל דמתבאר מדבריו דת"ק פליגי אר"ש וס"ל דזבה אינה טובלת ביום הז' וככל מ"ש לעיל והרבינו להקשו' עליו מכל הסוגייאות ודברי הראשונים עתה עפ"י הנחתינו זאת בדעת הר' המפרש סלקי דבריו שפיר ואל תתמה בדברינו אלה דאיך יתכן דאפסי' הילכתא דמקה"י ככולו כר"א ור"י ור"ש ודלא כב"ש וב"ה זה אינו מן התימא דלפעמים פסקינן כחד תנא ודלא כב"ש וב"ה וטובא איכא בתלמו' ובפוס' וחדא מינייהו נקוט בידך הך ברייתא דטועה דד' כ"ט דאייתינן לעיל דפליג ר"י בר יאודה על ב"ש וב"ה ואמר דיה לטבי' שתהיה באחרונה ואסיק בגימר' נידה ד' ל' דב"ש וב"ה סברי טבילה בזמנה מצוה ור"י בר"י ס' טבילה בזמנה לאו מצוה וכ' התוס' ביומא ד' ח' ע"א ד"ה דכ"ע דפ' ר"ת כר"י בר"י דטבי' בזמנה לאו מצוה דלא כב"ש וב"ה וכן כ' הטור והב"י בא"ח סי' תרי"ג ותקנ"ד ועיין עוד בדברי ר"ח שכ' התוס' שם דר"י בר"י לא פליג אב"ה וב"ש אלא דסובר דלא נחלקו בזה. ועיין יבין שמועה כלל תכ"ז ודוק.

ועלה מן הארש' ישוב לדברי הר' ק"א ז"ל עפ"י דברי הר' המפרש וכשיטתו ביישוב הני סוגיי אכן עדין אין זה מספיק ליישב דבריו עפ"י ס' יחידאה ושיטת כל הראשונים אשר בית ישראל נשען עליהם אינו כן. לכן עוד לאלוה' מילין ליישב דבריו שיהיו מוסכמים עפ"י כל גדולי הראשונים ז"ל והן קדם צריך אני לעורר איזה הערות וחקירות. תחי' נובין ונידון האי מילתא דפשי' לן בכוליה תלמו' דמקה"י ככולו מהיכן נפקא ולא הודיעונו חכמי התלמוד מנ"ל למימר הכי ומאי משמע ואדרבא יותר פשוט לומר דמשמעות יום יום שלם בעינן. וכן יש לחקור לאידך גיסא אי אמרי' דמשמעותיה דיום הוא יום שלם ל"ל קרא גבי נידה דאי' בת"כ פ' מצורע פ"ד פ"ח מנין שאינה טובלת מבע"י ת"ל שבעת ימים תהיה בנידתה תהיה בנידתה כל ז' ע"כ ומייתי לה תלמו' בפסחים ד' צ' ע"ב ופרש"י תהיה יתירה קדריש ע"כ ואי משמעות יום יום שלם משמע ק' ל"ל קרא דתהיה יתירה אף בלא תהיה פשי' דשלימים בעינן ונלע"ד דהערות אלו חדא מיישבת חבירתה דהענין כך הוא דודאי משמעות יום יום שלם הוא מתחיל מתחי' הלילה ומסיים עד שקיעת החמה כ"ד שעות וכדכתי' ויהי ערב ויהי בקר יום א' אך בכל התו' דדרשינן מקה"י ככולו נפק"ל מהך דרשא דר"ש מדכתי' וספרה לה שבעת ימים ואחד תטהר ודרשי' אחר מעשה תטהר היינו אחר מעשה הספי' תטהר ודרך הספי' הוא שבכל יום בכניסתו סופר א' ב' ג' וכו' וא"כ כיון שכבר ספר יום הז' היינו במקה"י תטהר וזה בנה אב לכל התו' כולה דמקה"י ככולו וכן דייקי דברי רש"י שם בפסחים ד' צ' ד"ה זבה טבי' ביום ז' דכתיב וספרה לה ו' ימים ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כיון דסיימא לה ספי' תטהר ובתחי' היום עבדה לה ספי' ע"כ. ואפש"ל דאי' בנזיר ד' מ"ו ע"א היה מבשל השלמים וכו' וחלה ורקיק וכו' ומניפן ואח"ך הותר הנזיר לשתות יין ר"ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר ובגימר' ח"ר ואחר ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דברי ר"א וחכ"א אחר מעשה יחידי ועיין פרש"י הנה ר"ש דריש אחר לקולא אחר א' מן המעשים די וא"צ אחר כולן ות"ק דריש לחומרא אחר כל המעשים שכולן מעכבים וה"ן דכתיב בקרא ב' דברים כתיב וספרה שהוא בתחילת היום וכתיב ימים שמשמעו' יום שלם וכתי' ואחר תטהר דריש ר"ש לקולא אחר הדבר הראשון דהיינו הספי' תטהר דהכתו' בא להקל ולא להחמיר ולפי מה שצדדנו לעיל בעניותי' לומר לדעת הר' המפרש דנזיר דאפשר דרבנן פליגי עליה דר"ש לחומרא שאין הזבה טובלת בז' אתי שפיר טפי דרבנן דר"ש הכא אית להו כסברתם גבי נזיר דאחר כל המעשים בעינן וקרא לחומרא אתא והיינו אחר הספי' שהוא תחי' היום וגם אחר שקיעה החמה שהוא יום שלם ודוק בזה. ונמצא דסתם יום האמור בתו' ודאי משמעותו כפשטיה יום שלם אבל מדרשא זו דוספרה לה ז' ימים ואחר תטהר בנה אב לכל התו' כולה דמקה"י ככולו וה"ה דמקצת הלילה ג"כ היה די וכפרש"י דמני' ד"ך ע"א ד"ה ולא טובלין אלא משום דכל מידי דספירה גלי קרא דביום הוא משום הכי בעינן מקצת יום מיהא מהנץ החמה ועיין תוס' נזיר ד' ט"ו ע"א ד"ה זבה ותוס' נידה דפ"ב ד"ה הרואה. ומעתה מאחר דילפי' בבנין אב לכל התו' כולה דמקה"י ככולו אי לאו קרא דתהיה גבי נדה הו"א דגם הנידה נמי היא ככל שאר חייבי טבילות וטובלת ביום הז' משום דמקה"י ככולו אך אתא קרא דתהיה שהוא מיותר ללמדנו שהנדה יאצתא מכלל חייבי טבילו' ואינה טובלת אלא בליל ח' דבעינן שכל ז' ימים תהיה בנידתה וה"ה ליולדת נמי משום דכתי' כימי נדת דותה תטמא ונמצא מעתה דקרא דתהיה אצטריך בתר דכתי' קרא דוספרה לה שבעת ימים וילפי' דמקה"י ככולו אצטריך תהיה לאפוקי נידה מכלל כל חייבי טבילות ומצינו טובא דרשות דדרשי רז"ל בש"ס גטין זה כידוע ואין להק' דאי הכי ל"ל קרא דוספרה לה כלל הא מילתא דמקה"י ככולו הוה ילפי' ליה מדאצטריך גבי נדה תהיה יתירה להשמיענו דצריך יום שלם מכלל דבעלמא מקה"י ככולו והכי דריש תלמודא בדוכתי טובא ולא היה צריך וספרה כלל הא ל"ק דאי לאו קרא דוספרה הוה ילפי' לכל התו' כולה מנידה דכי היכי דהתם ימים שלמים בעינן כדכתי' תהיה ה"ה לעלמא ניליף מיניה ועיין לה' גן המלך ח' יו"ד סי' ס"ג הב"ד הר' פחד יצחק מער' ב' אות בנין אב ב' מידות משונות שהוכיח כן מסו' דחולין ד' קי"ג ומצי' ד' ע"ש אבל השתא דכתי' וספרה בנה אב לכל התו' כולה דמקה"י ככולו וגלי גבי נידה תהיה להוציאה מן הכלל דגבי נדה יום שלם בעינן. ומעתה סלקי שפיר דברי הר' ק"א ז"ל שכ' על דברי ר"ש דואחר תטהר לא קאי אימים אלא אוספרה לה דהשתא משמיענו תחי' הדרשה והילפותא דקיל"ן בעלמא דמקה"י ככולו דמכאן נדרשת דאילו הוה קאי ואחר תטהר אימים ודאי הוה משמע דשלמים בעינן כפשוטו יום שלם ונמצא הסברה מבחוץ כך היתה דשלמים בעינן אבל השתא דרשי' ואחר תטהר אוספרה לה קאי וספי' בתחי' היום משו"ה אמרי' דמקה"י ככולו וזה בנה אב לכל התו' כולה והשתא מצינן למימר דאפשר דהר' קר"א ז"ל יסבור' ולו ידע נמי כס' הרמב"ן שכ' לעיל דרבנן ל"פ אר"ש אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ומ"ש דלאו אימים קאי אלא אוספרה לאו לאפוקי מסברת רבנן ולא לאפוקי מסברה החיצונית דעלמא דמשמעות יום הוא יום שלם ודוק בכ"ז.

וצופה הייתי להר' הגדול בעל גינת ורדים ז"ל חא"ח כלל א' סי' כ"ח שכ' וז"ל בדין מקה"י ככולו עירוב פרשיות אני רואה דחזינן כמה מילי דקיל"ן מקה"י ככולו ובקצת מילי אמרינן דבעינן כולהו שימורי דאיתמרו ביה שלמים לגמרי וראוי לתת ט' בכל דבר ודבר וכ' וז"ל אשכחן בנזירות דהוי דאורייתא דסתם נזירו' ל יום וכו' ואמרי' בפ"ג דנזיר ואם גילח ליום ל' יצא משום דמקה"י ככולו וכו' ודוקא דיעבד אבל לכתחי' בעינן ל' ונר' הט' לזה לפי שאמר הכתוב ביום מלאת ולישנא דמלאת משמע שישלים הנזירות וכו' לפיכך מוקמי' להאי קרא לכתחילה דוקא משום דמנין ל' לא איתמר בקרא אלא ברמז וכו' ועוד י"ל דיש חי' בנזיר שאם אמר הריני נזיר ל' יום בפירוש אם גילח ביום ל' לא יצא וכיון דאיכא ב' נזירים מוקמינן להני קראי דמלאת במי שקיבל נזיר' בפי' ל' יום אכן בנזיר סתם לכתחילה מגלח יום ל"א כדי שלא לטעות בנזיר בפי' דמדינא אינו מגלח אלא ביום ל"א וכו' וז' ימי נידה בעינן שיהיו שלמין וכו' אמרו שהטעם בזה משום דכתיב בה תהיה דהך לישנא דתהיה משמע שכל הז' ימים הויה אחת להם ולא אמרי' מקה"י ככולו ולי נראה דאשכחן קרא דקפיד על הך בהדייא דכתי' בפ' תזריע כימי נידת דותה תטמא וביום הח' ימול ודרשו חז"ל כדי שלא יהיה כל העולם שמחין ואו"א עצבין שאין להם מצות עונה וכו' הא למדת דז' ימי נידה שלימים בעינן ושבעה נקיים דזבה כתי' בסו' פ' מצורע ואם טהרה מזובה וספרה לה ז' ואחר תטהר ומשפטה שתספור ז' נקיים בטהרה שתפסוק מתוך טהרה ויהיה מנין דיום א' דשביעי כולו שלם בטהרה ולא סגי במקצתו ויום ז' האחרון אע"ג דאכתי לא שלם טובלת בו ומותרת והט' לזה לפי שאמר הכתוב ואם טהרה מזובה וספרה דמשמע שיהיה הספירה מתוך טהרה ולא הויא פוסקת מתוך טהרה אם לא שיהיה כל יום א' דז"י כולו בטהרה ויום ז' דלא סגי במקצתו ולא תעלה מטומאתה עד הלילה דכתיב בקרא ואחר תטהר ואחר משמע אחר גמר השבעה דכל כמה דלא שלמו ויצאו לא מקרי אחר א"כ גמר טהרתה לא סליק אלא בליל ח' ומ"מ סלקא לה טבי' ביום ז' שאמרו בת"כ פ' מצורע פ"ה פי"ד שלימד לזב שטובל מבע"י של ז' לפי שביום ח' טעון הבאת קרבנותיו פתח אוהל מועד ואילו היה טובל ביום ח' היה מעוכב שלא העריב שמשן ולא יכול לבא פתח אוהל מועד ואעפ"י כן אינה יכולה לטבול אלא ביום גמור לא בליל ח' דאמרינן פ"ב דמג' ספי' ביממא הוא וכו' עכ"ד הארכתי להעתיק רובי דבריו לפי שיש לי להשיב על כל דבר ודבר כי אחרי המחי"ר הראויה לעוצם חוכמתו לא צדק בריב דבריו הנה מ"ש בריש דבריו דט' דנזירות הוא משום דכתי' ביום מלאת ליתא דהא ר' אליעזר לית ליה מקה"י ככולו גבי נזיר ורבנן אית להו וכמש"ל בשם רש"י ותוס' גם ב"פ לית ליה מקה"י ככולו כמ"ש התו' ד' ה' ע"ב ד"ה ולר"מ ור"מ אית ליה ומה יענה בקרא דיום מלאת ותלמודא לא פריך לרבנן ולר"מ מקרא ואדרבא בסוף הסוגייא ד"ו ע"ב אמר ר"ל ט' דר' אליעזר משום דכתיב זאת תורת הנזיר ביום מלאת ובתר הכי מייתי ברייתא עד מלאת הימים ובעי לאוכוחי דפלוגתא דר"מ וב"פ הוי כתנאי ודחי דבעד ועד בכלל פליגי אלמא מוכח דאף למאן דאית ליה מקה"י ככולו אין מעלה ולא מוריד מאמר ביום מלאת לזה דכיון דאמרינן מקצתו ככולו הא שלמי להו ומלאת קרינן ביה ותו דפשטיה דקרא דיום מלאת לא איירי בנזיר סתם אלא במפרש נזירותו כו"ך ימים וכמ"ש התוס' בד' ו' ע"ב ד"ה אמר ר"ל ובהא לכ"ע לא אמרינן מקה"י ככולו וכמ"ש התוס' ד"ה ע"ב ד"ה תנן סו"ד אין מקום לדברי הרב אלו. אך מ"ש בתי' הב' הוא נכון חוץ ממה שכ' מוקמינן להני קראי דמלאת וכו' דזה אין לו שחר כמבואר לעיל והענין כפשוטו דגזרת חכמים הוא שלא יגלח נזיר סתם ביום ל' אעג"ב דמדאורייתא מקה"י ככולו אבל כיון דאיכא נזיר מפורש דלא אמרינן ביה מקה"י ככולו גזרו הא אטו הא וזה מבואר בסו' הנ"ל ובדברי רש"י והתוס' ויותר מבואר בתוס' ד' ט"ו ע"א ד"ה הריני וכ"ז פשוט ובמחי"ר מכבוד הר' לא עיין יפה בסוגייאות הנ"ל.

גם מ"ש הר' ז"ל על ט' ז' ימים דנידה משום דכתי' תהיה הוא אמת וצדק כמש"ל והיא ברייתא ערוכה בת"כ והוזכרה בתלמוד והכי תפסו כל הראשונים אבל לא ידעתי מי הכריחו לתת ט' אחר מדעתו מההיא דביום הח' ימול כדי שלא יהיו או"א עצבים במצות עונה ומי יבא אחרי המלכים ברייתא וש"ס ערוך דמפיק ליה מדרשא דתהיה יתירה להוסיף על דבריהם ולמילף מקרא אפי' אם יהיה דרשא גמורה באמת כ"ש דהך דכדי שלא יהיו כל העולם שמחי' אגדה היא וליכא למלף מינה ותו גם לדבריו אינו מיושב דהא אפי' דמקה"י ככולו מ"מ אינה יכולה לטבול בלילה דליל ז' אלא ביום ו' אחר הנץ החמה וכמ"ש הר' עצמו בסו"ד מסוגייא דמגי' וא"כ גם אם הוה יולדת שוה לזבה וטובלת ביום ז' לא היו שמחי' אלא א"כ יקיימו מצות עונה ביום וזה דבר תימא לומר שהתירה תו' בפי' לשמש ביום אבל האמת דרשת רז"ל דתהיה הוא האמת ואין צורך עוד לדרשות חדשות ואחרון הכבי"ד מ"ש הר' הנ"ז בט' הזבה דהניח את העיקר ולקח את הספל מבלי מלח דבמקום שהיה לו להביא הך ברייתא דת"כ שהבאנו לעיל והובאה בתלמוד בכמה דוכתי דדריש ר"ש אחר מעשה הספירה והוא אבוהון דכולהו ובנין אב לכל התו' כולה דמקה"י ככולו אדרבא הר' ז"ל כ' בהפך דמשמעות ואחר משמע אחר גמר הז' וכל כמה דלא שלמו לא מקרי אחר והוא ממש הפך דברי הברייתא הנ"ל וכבר כ' לעיל דעת רשי' ותוס' וכל הראשונים דאף רבנן לא פליגי אר"ש אלא אהיתירה אדרבא רק לדעת המפרש דנזיר שצדדנו לומר דרבנן אאיסור פליגי ואפי"ה לית הילכתא כותייהו דהא איפסי' הלכתא בש"ס כר"ש ואין ספק דאשתמיטיתיה להר' ז"ל כל זה. וגם מה שנסתייע מדברי הת"כ דפ' ה' דזב תלה תנייא בדלא חנייא חדא גם כי יהיבנא ליה להר' כל דיליה עדין לא השמיענו הר' מהיכן למדנו כן לזבה והי"ל לה"ר ז"ל להראות לנו שיש איזה הקש או לימוד דילפינן זבה מזב וכעת לא הישמיעט כזאת ושו"ר דגם בזבה איתא להדייא בת"כ ברייתא זו בפ"ט פי' ד' וז"ל מניין שהיא טובלת מבע"י ת"ל והביאה אותו אל הכהן פתח אוהל מועד כיצד היא מביאה אותם אל פתח אוהל מועד אלא א"כ תהיה מעורבת שמשה מלמד שהיא טובלת מבע"י ע"כ ועתה יגדל התימא על ה"ר למה יביא עצות מרחוק מזב והלא בהדייא מפורש כן בזבה וזה לדעתו דאיכא למילף מהכא לדין דמקה"י ככולו אבל למעק"ד מהא ליכא למשמע מינה מידי דהא ק' טובא אי מהכא יליף ל"ל דרשה דוספרה לה אחר המעשה הספי' תטהר והלא הדבר מפורש וב' ברייתות אלו נשנו במקום א' סמוך ונראה האמנם נר' לע"ד דאין ענין זה לזה דודאי עיקר הילפותא דמקה"י ככולו ושמותרת הזבה לטבול בשביעי הוא מקרא דוספרה לה אחר מעשה הספי' והכי נקיט לה הש"ס ורש"י והתוס' בכמה דוכתי כמ"ש לעיל והך ברייתא מנין שהיא טובלת מבע"י מילתא אחריתא היא ויש בה גירסא אחרת הביאוה התוספת בנזיר ד' מ"ד והזכירה ה"ר ק"א לעיל גבי זב והכי גרים יכול יטבול בו ביום הח' ופי' ה' ק"א יכול שיוכל להמתין מלטבול פד יום ח' ת"ל ובא לפני ה' שצריך לטבול בז' כדי שיוכל לבא בעזרה בח' עכ"ד והשתא תרי קראי צריכי קרא דוספרה לה הוא לעיקר הילפותא דמקה"י ככולו והוא בנין אב לכל התו' כולה ועדין הייתי אומר שהתו' נתנה רשות לטבול בז' אם ירצה ואם ירצה לטבול בח' ולהביא קרבנותיו בו ביום הייתי אומר נמי דרשאי דהא מת עצמו מותר ליכנס למחנה לויה כ"ש טיבול יום לזה אתא קרא דובא לפני ה' לומר שצריך לטבול דוקא בז' אם ירצה להביא קרבנותיו בח' משום דטיבול יום דזב כזב דמי עיין בסוגיא דנזיר שם דמ"ד באורך ובדברי הר"מ וכל המסתעף. וזו ילפותא אחרת היא להשמיענו דטבול יום דזב אסו' ליכנס למקדש. וגם לפי הגי' אשר לפנינו בת"כ צ"ל כן דעיקר הך ילפותא לא בא אלא ללמד חי' דין זה ולא ללמד על עצמו יצא לטובלת בזמנה בז' אלא אפי' איחרה טבי' וכפרתה אי אפשר לה לטבול ביום הבאת קרבנותיה אלא צריך לטבול יום קודם ואחר שיעריב שמשה למחר תביא קרבנו' וזה פשוט באופן דאין כאן עירוב פרשיות בדין מקה"י ככולו כמו שחשב הר' ז"ל והאמת הוא זה דמדאוריתא בכל מידי דספירה מקה"י ככולו חוץ מנידה ויולדת דגלי קרא בהדיא תהיה ואפי"ה במקום דאיכא למיחש גזרו רבנן ומשו"ה גבי נזיר דאיכא למיחש שמא יטעו בנזי' מפורשת אמרו דגם בנזי' סתם לא יגלח לכתחי' עד יום ל"א וכן בזבה כיון דאיכא למיחש שמא תראה ותסתור גזרו שלא לטבול בז' לא בח' ובזה יבא הכל ע"נ ושאר המקומות שציין הר' גו"ר ז"ל שם כל דבר מבואר במקומו והכל ברור.

ומאחר עלות כל הנז"ל מקום יש בראש ליישב מה שהיקשינו על הט"ז והיה בהניח הנחה' סוברת' דעד כאן לא אמרי' דדבר המפורש בתו' להיתר אין כח ביד חכמים לאוסרו אלא דוקא בדבר המפורש להדייא בתו' שזהו פשוטו לפי משמעותו וכגון ההיא דחלב דמותר בהנאה קרא כדכתי' וחלב נבלה וכו' יעשה לכל מלאכה וכן הך דלנכרי תשיך שאין פשט אחר בכונתו וכל מבין עם תלמיד אמור יאמר שהתו' התירה דברים אלו בהא הוא דאמרי' שאין כח ביד חכמים לאוסרו משום דמחזי כאפקרותא ח"ו לעשות היפיך התו'. משא"כ בהא דטבי' זבה דההיתר לטבול בז' אינו פשוט ומבואר בכתוב ואדרבא פשט משמעות יום יום שלם הוא אלא דמדיוקא דקרא דוספרה לה דרשו רז"ל דואחר תטהר קאי אספירה וזה הדבר אינו מסור לכל אדם אלא לחכמי ישר' ובכן כיון שראו שאפשר שימשך מזה איזה חטא גזרו ולא חששו שמא השומע ישמע שעשו היפיך התו' דאדרבא השומע יאמר יפה דנו יפה כיונו כיון דכתי' שבעת ימים ואחר תטהר ימים שלמים בעינן ודרשה דוספרה לה אינה ידועה ופשוטה לכל אדם ובאלו אמרו לסמוך ולגזור ושבקוה אדרשה דוספרה לדיעבד ואסרו' לכתחי' לטבול ביום כנלע"ד נכון וסלקי שפיר דברי הט"ז ז"ל

אחרי מופלג בא לידי ס' כרם שלמה אשכנזי ובחיו"ד על סי' ראיתי שהביא משם הגאון בעל ס' שמן רוקח ז"ל שהיק' על הט"ז מהך דכתובות דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרו' וכו' ותי' כעין מ"ש בעניותי' דדוקא דבר שהוא מפורש בתו' בהדייא אין כח ביד חכמים לאסור אבל אם צריך איזה למוד או פירוש כדי להתלמד אותו הלימוד יש כח ביד חכמים לאסור עי"ש עלץ ליבי שמצאתי אילן גדול לסמוך ועוד היה לי מקום להאריך ולפלפל על דברי הט"ז אבל אין הפנאי מסכים איתי. עיין באשר"י במציעא ד' ס"ז ע"ב שכ' וז"ל טעמא דמשכנתא בנכייתא וכו' והא דמפרש ט' דמאן דאכל משום דגמר משדה אחוזה הכי פירושו כיון שהתו' היתירה בשדה אחוזה א"צ להחמיר אפי' לצורבא מרבנן ע"כ. כנר' דהך מילתא דהט"ז הוי פלוגתא דאמוראי. ועיין רש"י במצי' ד' פ"ח סו' ע"א ד"ה שהעמידו וז"ל כלומר מה שאסו' מדברי חכמים מצאו לו היתר מן התו' ו' ע"כ נר' כונתו כדברי הט"ז הנז' ודוק הטב. ועין תו' כתו' ד' מ"ג ד"ה בת הניזונית ובד הריטב"א שהובאו בש"מ לרב"א שם ודוק בשעת הדפוס ראיתי להגאון מהרי"ט כס' ער"ה ח"מ סי' לה' שהשיג על הר' גו"ר ברוב מ"ש בעני"ו ואפ"ל. סימן

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה