כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן ט
הלכות נדה
תשובה על פס"ד ששלח אלי מע' הר' כמוה"ר חזקייא מדיני יצ"ו ע"ע טבילת הנשים ביום אי אריך.
הנה יד שלוחה אלי באיגרת חתומה ניתנה. וכפתחי ראיתי מראות אלהים האי פס"ד דשדר לן רחימא דנפשאי הרואה אומר ברקאי מפ' הר' המובהק שמן תורק תנא דבי חזקייא יצ"ו. אותי דרש לחוות דפי במה שנהגו במקומו שהנשים היו טובלות ביום ז' מבעוד יום וכאשר נתקבל הר' הנז' ינ"ו למ"צ ביטל מנהג זה להיותו הפך הדין כידוע ולא עוד אלא כי גם ביום ח' אסו' מבע"י משום סרך ביתה והתקין שלא יהיו טובלות אלא בלילה ופתה קמו רוב הציבור הם אמרו שאינם יכולים לקבל דב"ז מפני כמה סיבות אי מפני ריחוק בית המרחץ וצריכות לבוא באישון לילה ובצינה מפני הצינה וגם כי דרכן של בנות ישראל הצנועות להסתיר טבילתן וכמה מהם שיש להם בנים גדולים או שכנים ואם יבואו בלילה יתודע הדבר להם משא"כ אם יבואו מבע"י כמנהגם מקודם שהאנשים אינם בבית אין מי שיודע מזה וכן שיש הרבה שהם מניקות וצריכות להניח עולליהן אצל השכנות וכדומה שטבילתן בלילה גורמת לפרסום הדבר משא"כ אם תבאנה מבע"י כמנהגם לא יתודע הדבר לאיש. העל אלה עמד וימודד ארש' ידידנו הר' הפוס' יצ"ו אם יש למצוא צד היתר לטבול מבע"י והנה בהביטי אל כל דב"ק מכתב לחזקייהו ראיתיו ידיו רב לו לא הניח פינה וזוית שלא עמד עליה ואייתי בידיה כל דברי רבני האחרונים הם המדברים בענין זה ומדברי כולם למד דאין להתיר בשום אופן ביום ז' לטבול מבע"י אפי' מתוך אונס אכן לטבול מבע"י ביום ח' מספק"ל ופ"ז רצה לעמוד על דעתי וכ' ז"ל יצ"ו בקיצור פש גבן לבאר האם יתכן להקל לטבול ביום ח' מבע"י ולכאורה נר' דש"ד ודבר זה נלמד מדברי החכמת אדם שכ' בשם ס"ט שאם מתביישת שמא ירגישו בני אדם והורה המורה לטבו' ביום ז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו ואף דמשמע דלא אמרה הר' להקל אלא באם תבא לביתה משתחשך מ"מ אפ"ל דוקא כשטובלת ביום ז' אז צריך תנאי זה משא"כ בטובלת ביום ח' אפ"ל דיכולה לטבול ביום ח' בשופי דהא מתשו' פה"ג למדנו דלטבול בעוד היום גדול ביום ח' ולסבול ביום ז' סמוך לחשיכה ולבא בלילה לביתה דאסירי תרוייהו כי הדדי נינהו ומשום סרך הבת נגעו בה וא"כ כי היכי דמשום שמתביישת שלא ירגישו בני אדם אנו מתירים בשביעי סמוך לחשיכה ה"ן נתיר ביום ח' בעוד היום גדול וכו' אלא דלפי סגנון הר' חכמת אדם נר' דלא התיר כן הלכה למעשה רק שאם הורה אין מזחיחין אותו אבל להתיר לכתחי' לא שמענו וכו' ולפי שמצוה לבקש אחר תקנת בנות ישראל ואני איני סומך על דעתי פ"כ אמרתי שאל אביך וכו' זקניך ויאמרו לך אם יש לפי רוחב מבינתו למצוא צד התר וכו' אלה הם קיצור דברי הר' הפוס' יצ"ו.
ואני אומר דאין צורך ללמוד דבר זה מדיוקי חכמי האחרונים ז"ל והלא הדבר מוכרח משורש הדין דהנה דעת הסוברים להקל כשמתביישת אם יכירו בה בני אדם היינו משום דלדעתם הוי טעמא רבה ואונס חשיב ודמי להנהו עובדי דאיתמרו בתלמודא והוזכרו בסור וש"ע סי' קצ"ו דאם יראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים או שסוגרים שערי העיר דיכולה לטבול בח' מבע"י ואין ס' דמ"ש טובלת מבע"י פירושו שגם תבא לביתה מבע"י כדי להנצל מן האונס הצינה או גנבים וכן אם סוגרים שפרי הפיר הלא לא יתכן לבא לביתה בלילה וזה הדבר מוכרח בעצמו שהתירו מבע"י בח' בכל אופן שתוכל להנצל מן האונסים ההם אף שתבא לביתה מבע"י וכן מדוייק מדברי הטור שתחי' כ' ואפי' אם רוצה להמתין פד יום ח' וט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך ביתה ור"ת פ' שתוכל לטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך ורשב"א אמר שצריכה להמתין עד שתחשך וכו' ואח"כ כ' והיכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול מפני צינה או גנבי' או שסוגרי' שערי העיר יכולה לטבול בח' מבע"י ע"כ ריהטא דלישנא מוכיח דדוקא בדליכא אונס הוא דבעי' שתבא לביתה משתחשך לר"ת ולרשב"ם אפי' הטבילה צריכה משתחשך אבל בדאיכא אונס בכל גוונא שרי ואפי' תבא מבע"י. והן הן דברי הש"ך שהעתיק החכמת אדם והוא בס"ק ו' קבע דבריו אדברי מר"ן ז"ל בש"ע הק' ג' שכ' ואפי' אם ממתנת עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום פ"ז הביא הש"ך פלוגתא דר"ת ורשב"א וכ' דאין למחות ביד הנוהגים התר לטבול סמוך לחשי' ולבא לביתה בלילה ע"כ והנה כ"ז מיירי בדליכא אונם כלל ואח"ך בס' ד' שכ' הש"ע היכא דאיכא אונס וכו' בזה לא דיבר הש"ך כלל. והדברים כפשטן דהיכא דאיכא צד אונס מותר גם שתבא לביתה מבע"י ואלו הם דברים פשוטים וברורים
אלא שדברי החכמת אדם נותנים מקום לטעות שסידורו אינו נכון שהיה לו לכתוב דין זה של הש"ך תכף אחר סעיף א' ולא היה לו להפסי' באמצע בדין היכא דאיכא אונס וכו' דמשמע דמ"ש בסיפא שתבא לביתה משתחשך קאי אתרויהו אבל אין ספק דכונתו במ"ש בסיפא ואפי' אם תרצה לטבול בז' חזר ארישא אמ"ש בס' א' דהיכא דליכא אונס אסורה לטבול ביום אבל בדאיכא אונס בודאי מותרת לבא לביתה מבע"י כן נלע"ד בכונתו ולענין דינא נלע"ד הקצרה דשפ"ד ואריך לטבול בח' מבע"י ולבא לביתה אך בתנאי שיהיה צד אונס בדבר והנה פעה"ק ירושת"ו מזמן הראשונים דור אחר דור זיע"א הכי נהוג עלמא לטבול בח' דוקא ומבע"י ולחזור לביתם מבע"י ואין פוצה פה. אמנם לא אכחד כי שומא היתה בלבי על דבר זה דאיברא בזמן הראשונים כך היו נוהגים לפי שהבתי מרחצאות רחוקים משכונות היהודים ורשעת הגויים היתה תקיפה והיה באמת אונס בדבר וע"כ הנהיגו לטבול מבע"י. אכן עתה בזה"ז כי תלי"ת יש שופטים בארץ והמלכות יר"ה שופט בצדק ואין שום פחד לילך בלילה כמעט לא נשאר אונס והיה בדעתי כי מן הראוי לבטל דבר זה ולהחזיר הפטרה ליושנה לדין התלמוד כי אף בח' צריכה לטבו' משתחשך משום סרך ביתה. אך היה הדבר ק' בעיני לחדש דבר מעתה אחר שנשתרבב זה המנהג ק' לשמוע דבר חדש והנה בעתה מגלגלין זכות פ"י זכאי כי מידי עוברי בדברי מעכ"ת יצ"ו מצאתי דבר שנתיישב דעתי בו והוא שחפשתי אחר מה שציין החכמת אדם בדין זה שמתביישת וכו' וציין בשם רמ"א ובקשתי בתשו' רמ"א וציין תשו' רש"ל סי' ו' ושם ראיתי דברים נכונים אשר מתוכם יש ט' נכון למנהגינו.
והוא שנשאל הר' ז"ל על התקנה שהתקין הגאון מהר"י מינץ ואבותיו ז"ל שיכנסו הנשים לבית המרחץ בלילה ויעשו החפיפה והטבילה בלילה מפני שבית המרחץ היה בחצר בהכ"נ ומרגישים כל ההמון בכניסתם למרחץ בשעת טבילתן והצנועות מתביישות גם מידת חסידות בידן להסתיר הטבילה כאשר יסד המקובל הגדול בעל הרוקח וראייתו מהא דאמרי' פ' כיצד מעברין על בנות יושבי צריפין ארור שוכב עם כל בהמה מפני שמרגישים בטבילה ואף שרש"י פי' מפני שיש רשע שרודף אחריהם ומתייחד עמהם וכו'. אכן יש כמה פנים לתורה ויש לפרש נמי משום צניעות שלא יזונו עיני העם בהם ואיכא חשש הרהור ומקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתן מבעליהן וכו' ופ"כ התקינו שתהיה הטבילה בלילה ופ"ז עמד חכם א' שמו מהרר"ז ודרש ברבים שעבירה היא בידן לעשות החפיפה בלילה והוסיף בחמתו לומר שהטבילה אינה עולה להם והבנים יהיו ממזרים וכו' וע"ז השיב הגאון רש"ל ז"ל תחי' הביא סוגיית הש"ס והילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה וכו' וכל הפי' שנאמרו בה ולפרש"י צריך דוקא החפיפה ביום והיינו כדברי החכם מהר"ז הח' המפקפק אך הות ז"ל הכריח דפי' הסוגייא הוא כפי' השאלתות דאדרבא החפיפה יותר טוב בלילה ושלא כפי' רש"י וכ' באמצע התשו' ז"ל הרי בטלה כל זכותו של מהרר"ז החולק כפי הראיות שהבאתי עד הנה כתבתי כפי שורת הדין ופסק ההלכה ועתה נכנס לפנים משורת ההלכה ואומר שאף אם יבא מהרר"ז החולק לסתור כל מה שבניתי ויאמר דה' כרש"י וא"כ אסור לכתחי' לחוף בלילה מ"מ אין לו זכות וטענה לחלוק על הגדולים מאחר דבדיעבד שרי אפי' בלא אונס כאשר כתבו התוס' אלמא דאין איסור בדבר אלא שטוב יותר לכתחי' א"כ פשי' דהיכא דאיכא חשש איסו' שלא ירגישו בטבילת הנשים שהוא איסור מבורר כאשר כתבנו גם לפעמים הצנועים באים לידי ביטול טבילה בזמנה ועונתה מצוה פשי' דיש להן לעשות החפיפה בלילה ואף אם יאמר מהר"ז שהמנהג שנהגו הנשים לחומרא היינו להכנס מבע"י משום חשש דרש"י וכו' ונאמר מאחר דקבלו עליהן הנשים חומרא זו ותפסו איסור ליכנס למרחץ בלילה א"כ אסור לסתור מנהגם וע"ז חשש מהרר"ז אפי"ה נר' פשוט מאחר דתקנתם קלקלתם שיבואו לידי איסו' המבואר בתלמוד שקורא על בנותיהם ארור שוכב עם בהמה פשי' ופשי' דיש לדחות מנהג איסור קלילא מפני האיסור החמור ואין זה קרוי ביטול מנהג והיתר האיסור אלא אדרבא תיקון וגדר הוא לתקן שלא יטבלו בענין שירגישו האנשים בטבי' כ"ש שזה החכם וכו' פכ"ד ז"ל.
הנה ללמדנו מדברי הר' ז"ל דענין הבושה והצניעות של הנשים הוא עמוד חזק לישען עליו ולהתיר מה שהוא מותר בדיעבד ודכוותא נימא אנן דכיון דלכ"ע אם טבלה ביום ח' בדיעבד מותרת כמבואר בט' ש"ע ואין בזה חולק א"כ יותר טוב שיטבלו מבע"י ויבואו לביתם מבע"י ובזה לא יתפרסם הטבי' כי הוא עון פלילי לפי דבריהם ז"ל משיטבלו בלילה או יבואו לביתם לילה שאז בודאי יתפרסם ע"י הבנים והשכנים, ובפרט פעה"ק ירושת"ו שמרוב העניות ויוקר הבתים אין שום אדם יכול לדור יחידי בחצר אחת ואין לך חצר שאין בו ד' וה' שכנים ויש יותר וא"כ אם תבא האשה לביתה בלילה בודאי יתפרסם ע"כ הנח להם לישר' אם אינם נביאים בני נביאים הם ומנהג יפה הוא לטבול ביום ח' מבע"י ולבא לבית מבע"י. ואמינא אפריון נמטיה למנ"ר יצ"ו אשר הערנו בזה כדי למצוא מרגוע וט' נכון ליישב מנהגינו
ומעתה למה ששאל מעכ"ת יצ"ו נלע"ד הקצרה שיתקן להם בזה האופן שהאשה שאין לה צד בושת כגון שהיא דרה בחצר לבדה ואין לה בנים גדולים וחתנים נכון הדבר שתדחוק עצמה לקיים מצות חז"ל ותקנתם לטבול בלילה ותוכל לטבול בליל ח' לצאת י"ח רבים ועצומים מהראשונים זיע"א הסוברי' דגם בזה"ז טבילה בזמנה מצוה ואמנם הנשים אשר נשא ליבן אותן ויש להן ט' בושה מן השכנים או בנים וכיוצא ביום ז' חלילא חלילא להתיר כי הוא עון פלילי והעושה כן גורם רעה גדולה לעצמה ולבעלה ולבניה רח"ל. אך ביום הח' יש להתיר בשופי לטבול מבע"י וגם לחזור לביתה מבע"י כנלע"ד הקצרה. ושומע לנו ישכון בטח ושמפ"ר כי"ר הב"ד נא"ה המעתיר בעדו ודורש בשלומו וש' כל ב"ב צ"ו באה"ר
אענ"ה ס"ט.