כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל
יורה דעה · סימן ו
הגידו האותיות לקוטי אמרים' ואלו נאמרים בדיני ס"ס מילים' זעירים' אלו קצרים'.
א ס"ס הר' ארעא דרבנן אות תנ"ה הביא דברי רא"ם בתוספותיו על סמ"ג ה' מגילה שכ' דלא אמרי' דס"ס שרי בדאורייתא אלא בדיעבד לא לכתחי' והר' בני חיי והר' מוצל מאש תרגמוה לדברי הרא"ם לענין קיום מ"פ שרוצה לפטור עצמו מט' ס"ס אז דוקא דיעבד אין לכתחי' לא ותמה עליהם מהר"י ערוך ז"ל מדברי הר"מ בפי' המשנה ריש דמאי שכ' ומתקבצות בהם ב' ספיקות הא' אם הפקר אם לאו ואם הם מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות והעיקר שבידנו תרי ספיקי לקולא ע"כ והרי תו"מ חצות עשה נינהו ואפי' לכתחילה אמרי' הכי ס"ס לקולא פכ"ד ולע"ד נר' לו' דשאני דמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הם וכבר כ' הר' פר"ח בכללי ס"ס אות ט"ז דס"ס עדיף כרוב וא"כ הוו להו תרי רובי ואפי' ליוחסין דעבוד רבנן מעלה יתירה מעלין בתרי רובי לכתחי' כמבואר בכתובות דט"ו. אך ק' לי ממתני' דפ"ו דדמאי משנה י"ב ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקן אחד לוקח סתם ופטור ואם אמר שלי זה וזה של חבירי ונתערבו חייב לעשר ואפי' הן מאה ופי' תרע"ב פי' א' מן הירושלמי שהמוכר הוא חבר ויודע שזה הלוקח בשביל פ"ה הוא לוקח ולא לקח לעצמו כלום פטור האגודה הזאת ממעשר דמאי שמכיון שהמוכר חבר וידע שלצורך פ"ה לקח אינו מוכר לו אלא א"כ עישר אבל אם קנה החבר א' לעצמו ונתערבו חייב לעשר דשמא מה שמכר לו לעצמו אינו מעושר שהמוכר לחבר אין צריך לעשר וכו' וק' דאמאי חייב לעשר הא איכא תרי ספיקי ס' שמא אותה שלקח לצורך הע"ה נתנה לו ואת"ל שלו נתן לו אימור שמא עישר המוכר דהא ס' הוי כמ"ש הר' דשמא מה שמכר לו לעצמו אינו מעושר וקשו מתניתא אהדדי ושו"ר להר' שער המלך פ"ח דמ"א הי"א שהיק' ממשנה זו לדעת הרמב"ם ור"ת דסברי דס' א' בגוף וס' א' בתערובת מקרי שפיר ס"ס דא"ה אמאי חייב לעשר הא איכא הכא תרי ספיקי חד בגוף וחד בתערובת ותי' הר' פ"פ דברי מר"ן הכ"מ פי"א דמעשר דבדמאי החמירו אפי' בס"ס ע"ש. ואחרי סמוך הביא הך מתניתין דריש דמאי והיק' ממנה לדעת הסוברי' דס"ס בדשיל"מ אסור דהא טבל דשיל"מ הוא ושרינן מט' ס"ס ע"ש ותימא על הר' אשר הער"ה ממשניות אלו לשיטות הפוסקים ולא יעיר' מתניתא אהדדי לדעת הסוברים דס' א' בגוף וס' א' בתערובת הוי ס"ס הלא קשו מתניתא אהדדי ומה שתירץ לעיל עפ"י דברי הכ"מ לא יספיק דתרתי מתניתא בדמאי נינהו איברא לפי מה שתירץ הר' לקו' השנית דההיא דריש דמאי שאני דתרי ספיקי מכח רובה קאתו דרובן מן ההפקר ורוב ע"ה מעשרין הם וגו' בזה יתישבו ב' המשניות דבמשנת ע"ה שאמר לחבר וגו' ליכא אלא חד רובא אך קצת דוחק יש בזה דהא ס"ס בעצמו הוי רובא כמש"ל משם הפר"ח והרשב"א הב"ד הפר"ח סי' ק"י סק מ"ט כ' דעדיף מרובא עי"ש והוו ליה תרי רובי ולחלק בין תרי רובי לתלתא רובי זו לא שמענו עיין פר"ח שם ס"ק ט"ו. לכן נ"ל ליישב ב' המשניות הנז' עפ"י מ"ש הר"ן פ"ק דחולין הב"ד הר' פר"ח שם אית ז' דהא דמכשירין בס"ס היינו היכא דהאיסו' וההיתר שוין אבל היכא דאיכא למתלי באיסור טפי מבהיתר תלינן לחומרא ע"ש והשתא החבר כשמוכר לחבר על הרוב הוא שאינו מעשר שיודע הוא שהחבר מפשר וא"כ תו ליכא ס"ס דאיך נאמר ס' אם באת ליד ע"ה אותה שקנה לצורכו. ואם ת"ל שבאתולידו אותה שקנה החבר לצורכו שמא מעושרין הם. הנה זה הס' השני אינו שקול כי על הרוב אותה שמכר לחבר אינה מעושרת וא"כ לא הוי ס"ס ומשו"ה חייב לפשר. ומה יתורץ גם קו' הר' שע"ה ז"ל מהא דדשיל"מ ודוק כי קצרתי ועיין למהרי"ט ז"ל בס' פרך השולחן יו"ד סי' ק"י אות י"ט:
ב' ס"ס שאינו מתהפך עיין ערך השולחן אה"ע סי' ס"ח מה שציין מדברי הראשו' ז"ל ועיין נדיב לב הנד"מ למה"ר יצ"ו בחיו"ד סי' ע"ה ד' קל"ג ואילך שם נקבצו כל דברי האחרונים ז"ל ועוד שם בסי' ע.' והסכמת כל רבני האחרונים דחשיב ס"ס אף שאינו מתהפך ז"א חאה"ע סי' ד' די"ט סו' ע"ד.
ג' ס"ס בפלוגתא דרבוואתא הסכמת האחרונים דעבדי' ס"ס אפי' בפלוגתא דרבוואתא שם ד' קמ"א פ"ד והנמשך ובד' קמ"ב סו' ע"ב צידד לומר דדוקא באיסו' דרבנן עבדי' ס"ס וצריך להתיישב בזה.
דספיקא דרבנן לקולא דוקא היכא דליכא ס"ס להחמיר אבל אי איכא ס"ס לחומרא אסו' כן העלה הר' משל"מ ז"ל בה' אבות הטומאה פ"ח ה"ה ופ"ד דבכורות ה"א וכן דעת ה' פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ד ומה שהיק' ע"נ הר' שע"ה פ"ה דאישות ד' ל"ט כבר תירצה הר' ערך השולחן א"ח סי' ת"ד וביו"ד ס' ס"ט ס"ק כ"ח ע"ש ואישתמיט זה מהר' שולחנו של אברהם ז"ל בא"ח שם ונלע"ד דה"ה בספיקא דאורייתא דאי איכא ס"ס מקילינן ודאי דאי איכא ס"ם להחמיר צריך להחמיר דהא ט' דמקילינן בס"ס בדאוריית' היינו משום דהרוב הוא להתיר ומיעוט לאיסו' עיין בקונטרסי ארעא סמיכתא מער' ס' אות ג' והשתא דאיכא ס"ס להחמיר הו"ל ס' שקול ובדאורייתא לחומרא ועיין למוה"ר חזו"ן ז"ל ריש פ"ב דמקואות שכ' על דברי המשל"מ דאי איכא ס"ס להקל וס"ס להחמיר תפסינן להקל ע"ש והנה הר' ז"ל באיסו' דרבנן איירי אבל באיסו' דאורייתא ודאי מודה הר' דתפסינן לחומר' ופשוטו. ובעניותין הארכנו קצת בזה לעיל סי' ד' ונשאתי ונתתי על דברי הר' זרע אברהם ז"ל בחיו"ד סי' ז"ך על התר השפחה לס' ממזר עש"ב ועיין עוד להר' שע"ה ה' מקואות ד' פ"ט הביא קצת רבני אחרונים דקיימי בשי' הר' משל"מ ז"ל.
ה ס"ס אם הוא משם א' לא מקרי ס"ס כ"כ התוס' בקי' ד"ט גבי ס' תחתיו ס' אינו תחתיו והפר"ח בכללי ס"ס אות י"ב הביא דברי התה"ד והפלה מדבריו דאם הספק הא' מוסיף על חבירו בהיתר דשפיר מקרי ב' שמות ולא עוד אלא אפילו אינו מוסיף בהתיר ומוסיף במציאות כגון רחל שילדה זכר ונקבה ויש להסתפק שמא ילדה קודם דהשתא אם ילדה קודם נמצאו אלו השנים הזכר והנקבה שניהם פשוטים וזה מקרי מוסיף במציאות על הס' השני שאם תאמר שלא ילדה קודם א"כ הא' הוא בכור והא' הוא פשוט גם בזה לדעת התה"ד הוי ב' שמות וסיים הר' פר"ח ז"ל שיש להתיישב בכלל זה ועיין להר' ז"א ז"נ בח' אה"ע סי' ד' ד"כ ע"א מה שהיק' על מהראנ"ח ז"ל וכ' דבנדון זה שמוסיף במציאות חולק מוה"ר משה ז"ל עם הר' תה"ד ע"ש. והנה נדפס מחדש ס' הבהיר נדיב לב למוה"ר יצ"ו וראיתי לו בסי' ע' נשאל על ס' דרוסה שנסתפקו אם עברו עליה יב"ח וכ' להתיר מכח ס"ס והביא דברי הכנה"ג ביו"ד סי' מ"ו הגב"י אות ט' בתרנגולין מסורסי' שנסתפקו אם עברו עליהו יב"ח וגו' והתיר הר' מכח ס"ס ע"ש ומוה"ר יצ"ו צידד דהוי ס"ס שאינו מתהפך כמו שכבר תמהו על הכנה"ג וכן הוי ס"ס משם א' ע"ש שהאריך ועמו הס"ר דאין הנדון דומה לראייה דהכא הוי ס' דרוסה והוי שפיר מתהפך ס' דרוסה ס' אינה דרוסה ואת"ל דרוסה ס' עברו עליו יב"ח משא"כ בנדון הר' כנה"ג דהוי ודאי מסורס אלא שיש ס' אם ניקבו הדקין הך ספי' אינו מתהפך אבל זה מתהפך שפיר ס' עברו יב"ח ואת"ל לא עברו שמא לא נדרס ובכי הא כ"ע מודו דשרי. ולפ"ז גם מאי דאתי עלה מצד שם א' ליתא דשפיר הוו ב' שמות דשמא לא נידרס כלל ודאי הוא מוסיף שלא נכנס בסוג הספק כלל ואין צורך לו שום שהיה כלל והנה אין נר' מדברי הפר"ח ז"ל שהר"מ חו' עם התה"ד וגם יש להעיר על הר' ז"א ז"ל דמי גילה לו שהר"מ חלק עם התה"ד והלא הוא כ' שאלני הר' משה ז"ל והבאתי לו ראיות ומי יימר דלא קיבלה מיניה הר"מ ז"ל וצריך להתיישב בכ"ז.
ו ס"ס לא עבדי' בדשיל"מ מור"ם בסי' ק"י ס"ח. וכ' הש"ך בסי' רצ"ג בשם תשו' הרא"ש דוקא בתערובת אין להתיר מכח ס"ס אבל אם יש ספק שמא אין כאן איסו' מעולם כגון בספק חדש דשמא הוא מאשתקד מתירין ע"י ס"ס.
ז ספיקא דאורייתא לחומרא זה פשוט ומוסכם ודע דבספיקא דהלמ"מ מדברי הטור ז"ל בה' ערלה סי' רצ"ד נר' דהולכין בספיקא להקל ורבינו הב"י ז"ל תמה עליו דלמה והוכיח מסוגייא דקי' דהולכין בספיקא להתיר ולזה הסכים הר' בעל פר"ת ז"ל ומוה"ר בעל זרע אברהם ז"ל חיו"ד סי' י"ז ד' ס"ה ע"א ואמנם מוה"ר ז"ל בעל חזון נחום על טהרות בסוף הספר בפסק הכהנים ד' רנ"ה ע"ב כ' דבהלמ"מ זימנין דאזלינן בספיקו להקל וכ"כ הר' פר"ח ז"ל בסי' הנ"ל ע"ש ובסי' ק"י בכללי ס"ס אות א' ד' רל"ד סו' ע"א.
ה' רבית