אור ברסלב
כפי אהרן חלק א יורה דעה › סימן ה

כפי אהרן חלק א· רבי אהרן בן עזריאל

יורה דעה · סימן ה

סימן ד

הרב מש ל בפ"ח מה' אבות הטומאה ה"ה חידש לן בטובו כלל חדש דבכל דוכתא דאיכא ס"ס להקל ואיכא נמי ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא ולא לקולא כמו שהבאתי דבריו לעיל בסי' הקודם ע"ש באורך ומה שהביאו להר' ז"ל והכריחו לחדש כלל זה הוא מכח מה שנתקשה מדברי הרמב"ם שכ' בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא ס' אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שס' טומאת הידים טהור כמו שיתבאר ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הוא הרי הוא טהור בני חבורה זריזים הם פ"כ היק' הר' משל"מ ז"ל י"ל דלאיזה תכלית כ' רבינו דין זה דבני חבורה זריזים הם מאחר דקיי"לן דכל יוצא אינו מטמא משום דהוי ס' ידים דאזלי' לקולא ובשלמא בגמ' נתנו ט' זה לפסח כדי שלא נפשוט הבעייא אי גזרו טומאה ביוצא או לא אבל לפי המסקנא דבעיין לא איפשי' ואזלינן לקולא בכל ס' ידים למאי נפק"מ ט' זה דבני חבורה עכ"ל ולתירוץ קו' הט' חידש הר' הנ"ל הדין הנ"ז.

ולפקענ"ד נ"ל לתרץ דטובא אשמועינן רבינו הרמב"ם ז"ל וצריך הדבר לאומרו דנ"מ טובא לענין קדושין דהנה התוס' בסנהדרין ד' פ"ז ד"ה ורשב"ל כ' וז"ל דנפק"מ אי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה דאי טמא הוא אין בו ש"פ דלא חזי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו ש"פ דחזי לאכילה ומקודשת וכן כ' הר' לח"מ פ"ד דממרים ה' ב' בדעת הרמב"ם שכ' אם חלב זה אסו' או מותר דנפק"מ אם קדש בו את האשה דאם היה שומן היה ראוי לאכילה ויש בו ש"פ אבל אם הוא חלב אינו ראוי לאכילה ואין בו ש"פ ע"ש. וא"כ משכחת לה בישר' שקידש אשה בחתיכת בשר שלמים דאעג"ב דאמרינן בקידושין ד' נ"ד המקדש בחלקו בין ק"ק בין קדשים קלים אינה מקודשת הי"ד כהנים דמשולחן גבוה קזכו וה"ה ישר' בשלמי ראייה וחגיגה אבל בבשר שלמים שרי לקדש את האשה דממונו דבעלים הוא כמ"ש התוס' בב"ק די"ב ע"ב ד"ה ומחים וכן הוא דפת הרמב"ם פ"ה דאישות ה"ה שכ' כהן שקידש בחלקו בין ק"ק בין ק"ק אינה מקודשת דקדק לומר כהן משום דקאי בשי' התוס' הנז"ל דדוקא כהנים לא מקרי ממונו אבל ישר' שקידש מקודשת דממונו הוא ודלא כפרש"י ז"ל שם בב"ק פ"ש ודו"ק. והנה בשר השלמים נפסל ביוצא חוץ לחומת ירושלים כמבואר פ' איזהו מקומן ובהרמב"ם ה' מעשה הקרבנות פי"א ה"ו פ"ש. וזאת החתיכה שקידש בה נגעה באבר מהבהמה עצמה שיצא חוץ למחיצה והשתא נ"מ טובא אי קידש בבשר שלמים או שאר קדשים קלים חוץ מפסח הו"ל ס' מקודשת כיון דבעין לא איפשי' אימור דגזרו טומאה על היוצא ועושה ראשון ושני כמבואר בדברי רבינו ז"ל כאן וחתיכה זו אינה ראוייה לאכילה ואינה מקודשת בודאי אלא בספק ואם קדשה ב' קידושי ודאי מגרש א' ונושא ב' כדין כל ס' מקודשת עיין טור אה"ע סי' ל"א אבל אם היה בשר זה בשר פסת כיון דבני חבורה זריזים הם לא גזרו בה טומאה והויא מקודשת בודאי וקידושי שני לא תפסי בה ומשו"ה הוכרח רבינו ז"ל להשמיענו דין בני חבורה זריזים הם. עיין בהרמב"ם פ"א דפה"מ ה' ט"ו והשגת הראב"ד ודברי מר"ן והמשל"מ שם שרצה לומר בדעת הרמב"ם דאינו פוסק כרבינא דחיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו פ"ש. ואינו ענין לדברינו דהם ז"ל איירו כשנגע באבר במחובר ומשום דהו' טומאת בית הסתרים אבל אנן איירינן שהחתיכה שקידש בה נגע באבר היוצא אחר שנחתך דהא ודאי אי גזור רבנן טומאה על היוצא ודאי נטמא ולא חזי לאכילה ודו"ק הטב:

ואל תשיבני דלא יתכן דרך זה דהלא מאחר דס' ידים טהור ולכתחילה חתיכה זו היא מותרת באכי' א"כ מהיכא תיתי להיות ס' קידושין ותיזיל האי אתתא ותיכול ותחדי ואי אזלא לב"ד אורויי נמי מורו לה דשרייא באכי' ואיך יהיה זה ס' קידושין לזאת אשכילך ואורך דלא היא וקושטא קאי דהוי ס' קידושין וחדא ועוד קאמינא חדא עפ"י מ"ש התוס' בקי' ד' נ"ו אמתניתן דהמקדש בערלה אינה מקודשת וכן בכל איסור הנאה היק' וא"ת אמאי אינה מקודשת והא שרי להנתת שלא כדרך הנאתן ותי' וז"ל כיון שהאשה סבורה ליהנות דרך הנאתן ואינו כן לא סמכא דעתא ע"כ. ה"ן אמינא לך כיון שהאשה סבורה שחתיכת בשר זה מותרת באכי' בלתי שום פקפוק ולפי האמת אינו כן דאעפ"י שמותרת באכי' מ"מ מידי ספקא לא נפקא דשמא גזרו עליה טומאה ואינה ראוייה לאכי' וא"כ שפיר הוו ס' קידושי'.

ועוד תא ואחוי לך דכוותא ממש דבר שהוא מותר באכי' ואפי"ה כיון שיש בו צד ס' גבי קידושין מחמרי' למהוי מיהא ס' קידושין דהנה פ' הרמב"ם פ"ה דאישות קדשה בדבר שאין בפ"ה מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הרי זו מקודשת מספק ובפי' דברי הרמב"ם אלו נחלקו קמאי דהר' לח"מ והפרישה והר' מח"א ז"ל ה' גזילה סי' ב' פי' דמיירי בדבר שאינו ש"פ דודאי לא קפדי אינשי ולית ביה ס' גזל והט' דהוי ס' קידושין הוא משום דחישינן שמא ש"פ במדי ע"ש ופי' זה דחוק עיין בהר' משל"מ שם ומהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ק"ץ יצא לידון בדבר חדש מדברי הרמב"ם אלו דאפי' מידי דלא קפדי אינשי יש בו משום גזל וחיליה מהך עובדא דאמימר ומרי בר איסק וכבר הושג מה"ר מח"א ז"ל שם דבהדייא כ' הרמב"ם בפ"י דעדות אריס שלוקח דבר מועט מן הפירות אינו גנב וכשר לעדות שאין בע"ה מקפיד עליו ע"ש. וכן דעת הר' ש"ך ז"ל בח"מ סי' שנ"ח אות א' אך הר' ב"ש והט"ז והר' ב"ח באה"ע סי' כ"ח ס' י"ז על דברי מר"ן ז"ל שפ' לדברי הרמב"ם אלו כ' דמיירי בדאיכא ש"פ אלא דבעלמא תמרה או אגוז לא קפדי אינשי אעג"ב דש"פ והכא חיישינן והוי ס' קידושין דשמא מ"מ הוא מקפיד וכ"כ הלבוש והנה לפי דעת הרבנים אלו ק' אמאי הוי ס' קידושין הלא אין דרך בעה"ב להקפיד בתמרה או אגוז ובהדייא פ' בש"ע ח"מ סי' שנ"ח וסי' ל"ד דבדבר שאין ב"א מקפידין עליו ליכא ליתא דגזל ומחיל והכא אמאי הוי ס' מקודשת תיהוי ודאי מקודשת כיון דבעה"ב מחיל הוי ממונו. אם לא שתאמר בהכרח דדעת הרבנים הנז' בדעת הרמב"ם ם דאעג"ב דדבר שאין בעה"ב תקפיד עליו שרי באכי' כיון שרוב ב"א אין מקפידים לענין חידושין מחמרינן טפי למהוי מיהא ס' קידושין וחיישינן למיעוטא שמא מקפיד וכ"כ בס' תשובה מאהבה לגאון א' מרבני אשכנז ז"ל סי' חת"ס פ"ש הראיתיך בעיניך דאפי' דבר שהוא מותר באכי' אפי"ה מחמיר לענין קידושי' וחיישי' לספק רחוק ה"ן דכותא אע"ג דמותר באכי' מכח ס' ידים טהור לענין קידושי' חיישינן דשמא גזרו עליו טומאה ואסו' באכי' והוי ס' מקודשת ודוק כי קצרתי.

תוכן העניינים

כפי אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה